אקטואליה

עם שוחר שלום

עִם שׁוֹחֵר שָׁלוֹם

מֵאֵת: אֲהוּבָה  קְלַיְן ©

 עִם שׁוֹחֵר שָׁלוֹם

 שָׁנִים חוֹלֵם חֲלוֹם

 עַל יוֹנָה וַעֲלֵה זַיִת

 שַׁלְוָה - טִיּוּלֵי שַׁיִט.

 

עִם אוֹיְבָיו מַרְבֶּה לִשְׁחֹק

פְּעָמִים שׁוֹכֵחַ מַהוּ חֹוק

מִתְעַלֵּם מִסֵּפֶר הַסְּפָרִים

שֶׁמָּא - אַגָּדוֹת וְסִפּוּרִים.

 

 חַי בְּאֶרֶץ  נִבְחֶרֶת

 קְדֻשָּׁה רַבַּת תִּפְאֶרֶת

 כְּאַרְמוֹן מְלָכִים מְפֹאָר

 פֵּרוֹת מְגָדִים – הוֹד וְהָדָר.

 

 אוֹי מָה נוֹרָא הַמְּאֹרָע

 דַּווְקָא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה

 עַם תָּמִים מֻפְתָּע

 לִכְנִיסַת אוֹיֵב  מְרֻשָּׁע.

 

 יְזַנֵּק  לְעֶבְרוֹ כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג

 יָנִיף חַרְבּוֹ לֶאֱלֹוקִים זוֹעֵק

 עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם יְקַבֵּל

  לְנִיצָּחוֹן יִזְכֶּה - ה' יְהַלֵּל!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת] 

הַשֵּׁם יִלָּחֵם לָכֶם!!!

הַשֵּׁם יִלָּחֵם לָכֶם!!!

נקודה למחשבה

הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

לפני כתשע שנים לימדתי בישיבת 'אור האמת', שעמדה תחת נשיאותו של הצדיק הג"ר אליעזר בן דוד זצוק"ל, שהיה צדיק נשגב ועובד ה' מאין כמותו, זכה לגור למעלה משנה בביתו של מרן רבינו החזו"א זיע"א ולמד וסיים את כל הש"ס מידי שנה, כשהוא עומד בראשות מוסדות תורה מפוארים ודואג לביסוסם. באותם ימים זכיתי  לשמוע ממנו הרבה דברי חכמה ומוסר נוקבים חדרי בטן, (כי הרב בן  דוד לא עשה שום 'הנחות', לא לעצמו ולא לאחרים). וכך סיפר הגר"א בן דוד זצ"ל: "הנגיד ר' יוסף (ג'ו) טננבוים ז"ל מטורונטו חילק את מרבית רכושו לצדקה. באותה תקופה סידר לי הרב אלכסנדר לינצ'נר זצ"ל פגישה אצלו. התעניינתי אצל הרב לינצ'נר כמה לבקש, ואמר לי 'תבקש 250 אלף דולר, והוא יתן לך אולי 100 אלף דולר'.

פעלנו אז למען הקמת וביסוס בי"ס יהודי בטורונטו, ובעצת ר' משה רייכמן הקמתי ועד של עסקנים צעירים שיסייע באסיפת כספים. ר' משה רייכמן סיפר לי שאביו של אחד מחברי הועד הינו ידיד אישי של ג'ו טננבוים, ולפיכך כדאי שאקח את הבן כמלווה לפגישה, וכך עשיתי.

בשעה היעודה המתנו שנינו במשרדו של טננבוים, אך הוא בושש מלהגיע. כעבור שעה של המתנה עזבנו, והשארתי הודעה במעונו שאני נמצא במשרדים של רייכמן.

נפרדתי מהמלווה ומיד כאשר הגעתי למשרד של רייכמן, הודיעו לי שטננבוים התקשר שהוא מחכה לי. אבל עם מי אלך?! נזקקתי למתורגמן. במשרד של רייכמן עבד פקיד שקט וביישן. ביקשתי ממנו ללוות אותי, אך הוא הודיע לי חד משמעית: 'אני לא מדבר!'. הסברתי לו שהוא בסך הכל צריך לתרגם את מה שאני אומר והוא הסכים.

לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד לא רציתי להפסיד את הפגישה, ומצד שני אין לי מתורגמן ראוי לשמו. הרמתי את עיני לשמים ואמרתי: "ריבונו של עולם! אני בוטח רק בך! אין לי מתורגמן. אין לי את איש הקשר שמכיר את טננבוים. אין לי שום סיכוי בדרך הטבע. אין לי להישען אלא עליך". וכך נכנסתי לפגישה, בלי שום סיכוי בדרך הטבע, רק עם הריבונו של עולם.

כבר בתחילת הפגישה עם ר' יוסף טננבוים הבחנתי שהבחור לא מתרגם את הדברים כראוי. הוא היה כל כך ביישן, שאפילו התקשה לחזור על הדברים שאמרתי.

באמצע הפגישה צלצל הטלפון ומבעד לאפרכסת נשמעו צעקות. הסתבר שזה היה אותו חבר קרוב של טננבוים שהבן שלו נלווה אלי בניסיון הראשון לפגוש אותו. האבא צעק: "הבן שלי חיכה בשבילך שעה- אתה לא מתבייש?!" הרגשתי נבוך שהוא צעק עליו גם בגללי, באותו רגע חשבתי לעצמי לקום ולעזוב את המקום מרוב בושה...

ואז פנה אלי ר' יוסף טננבוים ושאל: 'אם אתן לך חצי מליון דולר תהיה מרוצה?'....

נו, האם היתה לי דרך לגלגל את העניינים טוב יותר, ממה שהקב"ה בעצמו גילגל?!"....

הגר"א בן דוד זצ"ל סיים את סיפורו ואמר  לנו: "ומה למדנו מכאן? הכנתי דרשה, הכנתי נאומים, תיאמתי עמדות עם הנדיב, ומה אמר לי הנדיב? תבקש מאתיים וחמישים אלף, כי אולי יצא מזה מאה אלף. ואז הגיע בחור מתרגם ביישן, שבקושי הסביר מה רצינו, ואז, כשהבנתי שאף אחד לא יכול לעזור לי, רק הבורא עולם – קיבלתי חצי מיליון דולר בלי לבקש".

&&&

"הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: 'קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים'… לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הַנְּשִׂיאִים חוֹטְאִים וּמְבִיאִים קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לָהֶם, מָשִׁיחַ חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אָנוּ אֵין לָנוּ קָרְבָּן. אָמַר לָהֶם : 'וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגוּ וגו". אָמְרוּ לוֹ עֲנִיִּים אָנוּ וְאֵין לָנוּ לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת. אָמַר לָהֶם, דְּבָרִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה", וַאֲנִי מוֹחֵל עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם. וְאֵין דְּבָרִים אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה'.

אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, אָמַר לָהֶם בְּכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ לְפָנַי וַאֲנִי מְקַבֵּל, אֲבוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם לֹא בִּתְפִלָּה פָּדִיתִי אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ'. בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא בִּתְפִלָּה עָשִׂיתִי לָהֶם נִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו'… בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים בִּבְכִיָּה שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה". בִּימֵי שְׁמוּאֵל לֹא בִּתְפִלָּה שָׁמַעְתִּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'"… [מדרש].

הקב"ה מביא לישראל דוגמאות שנענה לתפילתם של הדורות הקודמים, כמו לתפילתו של שמואל. וקשה: הרי כח תפילתו של שמואל היה עצום ונשגב, כמבואר במדרש רבה (שמות טז ד) "משֶׁה הָיָה נִכְנַס וּבָא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ הַדִּבּוּר, וְאֵצֶל שְׁמוּאֵל הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצֵּב'", אם כן, מה הראיה מכך שנתקבלה תפילתו של שמואל, הרי עם ישראל אינם יכולים להגיע לדרגתו בתפילתם?

אלא, יסוד גדול בכח התפילה למד מכאן הגאון רבי חיים קמיל זצוק"ל: התפילה אינה נמדדת לפי מעלת המתפלל, אלא כפי כח ההכנעה שמכניע עצמו בתפילתו. מתוך שמבין שאין לו על מי להישען אלא על אביו שבשמים, ומשום כך הוא נכנע יותר לקונו, גדלה מעלת תפילתו לפני הקב"ה. אין מגבלה העומדת בפני תפילה הבאה מתוך הכנעת הלב.

"תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, כָּתוּב בּוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּעָנִי, בְּמשֶׁה כְּתִיב: 'תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים', וּבְעָנִי כְתִיב: 'תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ'. זוֹ תְּפִלָּה וְזוֹ תְּפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִין בַּתְּפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם". (שמות רבה כא ד). ויתרה מזאת, חז"ל הרבו להשביח את מעלת תפילת העני, משום שהיא באה מתוך שברון לב, והרי 'קרוב ה' לנשברי לב'.

משקל התפילה, הסביר הגר"ח קמיל זצוק"ל, נמדד כפי החשיבות שמייחס המתפלל לתפילתו. הקב"ה אומר לכלל ישראל: "בכו והתפללו לפני כשם שהתפלל שמואל הנביא", תייחסו משקל וחשיבות לתפילה כפי שהדורות הקודמים התייחסו לתפילה, ובכך תיענו.

&&&

כשמתבוננים במה שקורה כאן בדרך הטבע, אין לנו שום פתרון. אם בתחילה סבר מי שסבר שמיד לאחר הטבח הנורא בשמחת תורה ועם היציאה למלחמת חורמה בחמאס, יוכרע ארגון הטרור ומאות החטופים ישובו ציון ברינה. אך הנה חלפו להם יותר ממאה ימים, 136 יהודים שבויים עדיין אי שם בעזה, ראשי החמאס בריאים ושלמים והתגלה לו קצה קצהו של עיר טרור שלמה, מתחת האדמה, שם מסיעים מחבלים רצחניים מפה לשם. תושבי ישראל התחילו את המלחמה בנחישות וברצון עז להשמיד את החמאס, אך סף הסבלנות הישראלי המפונק, של אלו שחיים מהרגע לרגע בשיטת 'אכול ושתה כי מחר נמות', מתחיל לגלות בקיעים. חלקים גדולים מהשמאל הישראלי, זה שיודע היטב להציף את הכבישים במאות אלפים ולחסום צירים, לא מסוגל להילחם באורך רוח ובנחישות ואט אט נשמעים קולות רמים של כניעה וחזרה לשגרת החיים הכאילו רגועה. בדרך הטבע, עולם כמנהגו ינהג, חלקים גדולים ומשמיעי קול נכאים יציפו את הרחובות וישובו ל'שלום עלי נפשי' הרגיל, שוב ישובו למלחמות היהודים, שוב יחזרו להילחם בעמלי התורה שומרי העולם. העולם נגדנו, אמריקה רוצה הפסקת אש והזרמת סיוע למרצחי עזה, בית המשפט בהאג יכבול את ידי ישראל והדרך להמשך שלטון הטרור קרובה מתמיד.

גם אם המלחמה תימשך, איננו יודעים מה יילד יום. מולנו ניצב אויב מסוכן מצפון, עם מאות אלפי טילים ארוכי טווח, משונע בכסף קטארי ובתמיכת מעצמת הטרור האיראנית, כשגם 'ציר הרשע' במוסקבה ובצפון- קוריאה מרימים ראש פתנים אכזר. הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי.

וכשהמדבר מצד אחד, ים סוף מצד שני והמצרים מצד שלישי, אנו מרימים עיניים למרום וצועקים: "ריבונו של עולם, רק אתה יכול!! אנא השם, הושיעה נא!!".

באמת באמת אין לנו על מי להישען, רק על הקב"ה. להתפלל כמי שאין לנו כלום משלנו, ולזכות בס"ד לישועות.

כוחו של לימוד התורה להגנה על החיילים ועל עם ישראל כולו - תשובות מאת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

שאלתו של אודי:
 
א. מה אחוז אלה שלומדים ברציפות 16 שעות ביממה? למה הרוב המוחלט שאינו לומד בקצב הזה לא מתגייס?
ב. למה לימוד התורה של המתמידים הגדולים, הילדים והמבוגרים לא מספיק? למה דווקא התורה של אלה בגיל הגיוס היא כל כך קריטית?
ג. האם כאשר הערבים יסתערו על בני ברק עם סכינים וקלצ'ניקובים הפתרון שלכם להתמודד עם זה יהיה לפתוח תהילים וגמרות או שתנסו להתגונן בפועל? תענה את האמת!
ד. למיטב ידיעותיי ההסטוריים התורה לא עזרה לכל אלו שנשרפו בשואה ולכל אלו שנטבחו 2000 שנה בפוגרומים האינסופיים באירופה. למה לטעון שמה שלא עבד 2000 שנה יעבוד פתאום פה?
ה. אנחנו מוכנים בהחלט לוותר על לימוד התורה של החרדים, מדינת ישראל קמה בלעדיה ובלעדיכם, השאלה היא למה אתם בשום אופן לא מוכנים לוותר על ההגנה של צה"ל?!
ו. לו כנים אתם שהתורה מגינה, למה מעולם לא הקמת ישיבות בעזה ורמאללה? אתם הרי לא צריכים את צה"ל, התורה מגינה…
ז. למה לנו להאמין שאנטיציונים שמתנגדים בכלל לקיומה של המדינה כל כך משתוקקים לעזור למדינה פתאום באמצעות לימוד התורה?
ח. כמו שלא ניתן לשנות דעות של מוסלמי פנאט שטוף מוח, כנראה שאי אפשר לגמול אתכם מהאמונות הילדותיות שלכם שהמיטו עליכם אסון אחר אסון במשך 2000 שנה. מה שכן, אנחנו התפכחנו. כנראה בקרוב יוחלט למנוע זכויות אזרח בסיסיות מהמשתמטים החרדים. אין זכויות בלי חובות וכדאי שתפנימו את זה. לא טוב לכם? שום בעיה, העולם גדול…
 
תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א:
 
לאודי היקר
א. לימוד תורה מגן עלינו, על כולנו. לאו דוקא במספר של 16 שעות לימוד. כל מילה של תורה היא פצצה. עוד מילה? עוד פצצה. עוד שעה? עוד הרבה פצצות. זאת האמת. התורה מגינה ומצילה.
 
ב. לימוד התורה קריטי בכל גיל. מגיל 3 ועד 120. כולל בגילאי 18-21. לא היית מוותר על הרמטכ"ל בשעות מסוימות. גם אנחנו לא מוותרים על הלומדים, בכל שעה, בכל גיל.
 
ג. כשהערבים יסתערו על בני ברק עם רובים, ניקח רובים. כי זאת ההשתדלות הטבעית הנחוצה. הרובים לא מהווים סתירה לכך שהנשק הגדול שלנו הוא לימוד התורה. אגב, שים לב שהעיר היחידה בה לא נפלו טילים מאז ומעולם היא בני ברק. מדוע, לדעתך?!
 
ד. אם פצצה לא הצליחה למגר את הטרור. אז לדעתך פצצה אינה טובה? לימוד התורה היא פצצה אמיתית. כי מי שברא את העולם הורה לנו בתורתו, בתורה שבעל פה, ש'תורה מגינה ומצילה'. אם לא הצלחנו בשואה, לא היה זאת כי היו חסרים לנו רובים. היה חסר לנו תורה, מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אני מכיר מדינה מלאת נשק, טכנולוגיה משוכללת, מוסד מהולל, שב"כ מפואר וחיילים מוצלחים, שקומץ ערבים רצח תוך כמה שעות 1400 אנשים שלה. אתה מכיר את המדינה הזאת?
 
ה. גם אם אתם מוכנים לוותר על לימוד התורה, זה לא אומר שאתם צודקים שהתורה לא מגינה עליכם ועלינו. אם החתול שלי מוכן להפסיק לשתות, זה אומר שהוא לא צריך שתייה? החתול שלי טועה. גם אתם טועים. אך אל דאגה, גם אם החתול שלי לא אוהב לשתות, אמשיך לתת לו מים. נמשיך לשמור עליך בלימוד התורה הקדושה, גם אם אינך מכיר בחשיבותה העליונה. וכן, אנחנו לא מוכנים לוותר על צה"ל, כי התורה מצווה עלינו שיהיו חיילים שיילחמו פיזית, ויהיו חיילי לימוד שיילחמו רוחנית. השילוב הזה מנצח. אגב, לא רוצה להזכיר לך כמה יהודים נרצחו כאן מקום המדינה וצבאה. הרבה הרבה יותר מכל נרצחי כמעט כל הפרעות ביהודים בעולם.
 
ו. אין צורך להכניס בני ישיבות בעזה כדי לנצח אותם. אנחנו יורים את טילי הלימוד שלנו עליהם מבני ברק, אלעד וירושלים.
 
ז. אנחנו מתנגדים לרעיון המדינה החילונית. נלחמים בערכים המעוותים של חלק מאנשיה, אך אוהבים מאד כל יהודי. אנו לא נלחמים בתורתינו למען מדינת ישראל, אלא למען יושבי ארץ ישראל. אחינו כל בית ישראל.
 
ח. נו נו. הרבה לפניך ניסו לחנוק את לומדי התורה, החל מפרעה, ממשיך ברומאים, היוונים, הבבלים, האשורים, הנאצים, הקומוניסטים. כן, הנאצים שנאו את החרדים באופן מיוחד. אבל אנחנו המשכנו לשרוד, ללמוד תורה בכל מצב, ולהמשיך את מורשת היהדות, בה החזיקו אבות אבותיך.
 
ואם יורשה, אולי תתבונן מדוע דווקא אחרי שנה שלמה של מלחמה בהשם ובתורתו, דווקא אחרי הפרעות לתפילת כל נדרי בתל אביב, דווקא אחרי שבית משפט פסק נגד הפרדה יהודית מקובלת בין גברים ונשים, ודווקא במסיבה מסויימת מאד, בה חיללו אלפי יהודים בפרהסיא את השבת והחג, קרתה לנו הצרה הזאת. לא ייתכן שרק נתניהו צריך לעשות חשבון נפש. את חשבון הנפש הפרטי שלי- אני עושה. ומה עם חשבון הנפש שלכם, על רמיסת היהדות, לומדי התורה, השבת, המצוות? נראה לך טבעי ונורמלי שהצבא הישראלי החזק (החזק באמת, ברצינות, לא בציניות), נפל שדוד מול אספסוף ערבי, סתם? ככה? פתאום?
 
 
 

חיוב תקיעת שופר בעת מלחמה בארץ ישראל

שאלה: האם שומה עלינו כעת לתקוע בשופר משום חיוב תקיעה בעת צרה? 

תשובה: א( כתב הרמב"ם (תענית א, א-ד): "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב "עונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים", עכ"ל. נמצאו למדים שישנו דין נוסף בחובת התשובה, והוא לשוב בתשובה באופן מיוחד כאשר האדם רואה שמידת הדין מתוחה עליו. ויעויין בס' העקידה (שער ע') שהמתוודה לאחר שלקה ממידת הדין, ומתוודה מבלי שחדל לחטוא, אלא כמתוודה מחמת הכאת הרצועה, עונשו יגדל ח"ו.

 

והמג"א (סי' תקעו) הקשה מדוע בימינו לא תוקעין בעת צרה, ואפילו אם נאמר דאין תענית ציבור בבבל, הלא מהתורה מצוה לתקוע גם ללא תענית, ונשאר בצ"ע. והמשנ"ב כתב שהנתיב חיים תירץ דמדאורייתא מצוה זו נוהגת רק בארץ ישראל, וכדכתיב "וכי תבואו מלחמה בארצכם" וגו', והפרמ"ג כתב שם וז"ל: "והנה, ציבור צ"ע אם כל בי עשרה מקרי ציבור או שמא דוקא בארץ ישראל כמו שכתוב "בארצכם", וח"ו כשיש צער על הרוב אז הוא מצות עשה, מה שאין כן קהל אחד כיחידים דמיין ומשום הכי אין תוקעין היום". וכך ציטטו המשנ"ב: "דאפשר דאף בא"י דוקא כשהיה תחת רשותינו ואפשר עוד דדוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל, אז מ"ע לתקוע. אבל בלא"ה לא". והרש"ש (על הרא"ש תענית סי' כ) העיר עמש"כ הפוסקים דנוהג רק ב"י, וכי חובת קרקע היא. וכן באמבוהא דספרי בפרשת בהעלותך סי' פז אות יז כתב שעפ"ד התוס' (בבא מציעא קיא, ב ד"ה כל), שבמצוות שהן חובת הגוף לא ממעטים מ'בארצך' שהן חלות דווקא בארץ ישראל, אין הבדל בין צרה בא"י לצרה בחו"ל.

 

ויש לדון בדברי הפרמ"ג שכתב שישנם ב' תנאים לתקיעות בעת צרה,

א) כשא"י היא תחת רשותינו. ויש לדון האם הוא דין שדוקא בזמן מלחמת מצוה הנוהגת בזמן מלכות ישראל ושלטון התורה, וא"כ אי"ז שייך למלחמה שמנהלת המדינה, או שהביאור בזה הוא שאם ישראל אחראיים על המלחמה, והמלחמה פוגעת בהם עצמם, א"כ זה שפיר חשוב כ'תחת רשותינו'. א"כ מכיון שהמלחמה מתנהלת בידי יהודים וכל דבר המלחמה נוגע למעשה לחיי נפש של כאו"א מיושבי א"י, מצוה לתקוע. וכמו"כ י"ל שכיון שמחמה זו היא מלחמת מצוה, כמבואר ברמב"ם )מלכים ה, א( שמלחמה להציל ישראל מיד צר, נחשבת מלחמת מצוה, יש לתקוע בשופר או בחצוצרות.

ב) שהגזירה תהיה על רוב ישראל. והנה בזה כבר דנו בימינו שאפשר שכבר הגענו לזמן בו רוב ישראל שרויים על אדמתם (לפי אומדנים שהתפרסמו, בעולם חיים כ15 מליון יהודים ובא"י חיים כ7- מליון יהודים. ואולם חלק ניכר מבני חו"ל המוגדרים כיהודים, אינם יהודים לפי ההלכה, וגם חלק מבני א"י המוגדרים כיהודים, אינם יהודים כהלכה ונחשבים כיהודים רק לפי חוק השבות של המדינה. לכן קשה מאד לבדוק בבירור דבר זה), והדבר נוגע להרבה הלכות. וא"נ שאכן הגענו לזאת, שרוב ישראל יושבים על אדמתן בא"י, שפיר בעינן לתקוע.

 

ובשו"ת אבני נזר (או"ח תכ"ה) דן: "אם ישראל כשהי' יוצאין למלחמת רשות או למלחמות מצוה צריכין לתקוע בחצוצרות כדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם. או דאין חיוב אלא בשאויבים באים למלחמה על ישראל כדכתיב (במדבר י' ב') על הצר הצורר אתכם. אבל לא בישראל היוצאים למלחמה". וכתב: "כפי הצד השני נראה לי. וראי' שהרמב"ם ]פ"א מהל' תעניות[ לא הביא המצוה במלחמה בפרט. רק להריע בעת צרה. ועל כרחך כשגוים באים על ישראל נקרא עת צרה. אבל היוצאין למלחמת הרשות שאין יוצאין בלא בית דין ואורים ותומים. וכל שכן היוצאין למלחמת מצוה היינו כיבוש ארץ ישראל שהובטחו לישועה. לא זו עת צרה. ואין מחויבין לתקוע בחצוצרות", ושו"ט בזה ובהמשך כתב: "אך בספרי וכי תבואו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם. בין שהם יוצאין עליכם. ופירש הזרע אברהם תבואו משמע שאתם באים עליהם למלחמה. ובארצכם משמע שהם יבואו עליכם לארצכם למלחמה". הרי דפשט דחובת תקיעה שייכת בב' אופני המלחמה. ומלבד זאת י"ל שמלחמה זו שאנו מצויים בה, נחשבת 'כשגוים באים על ישראל' ולא מצוות כיבוש א"י שהובטחו לישועה. ושפיר חייבים לתקוע.

 

והיעב"ץ במור וקציעה (שם) כתב: "ונ"ל פשוט שאינה מ"ע אלא בא"י ומקרא מלא דיבר הכתוב 'וכי תבואו מלחמה בארצכם', גם אין המצוה אלא בכהנים ובחצוצרות והאידנא ליכא כהנים מיוחסים ולא חצוצרות של תורה. משו"ה מסתברא דאפילו בארץ ישראל ליתא המצוה השתא ולא שמענו שינהגו כן בא"י בזה"ז, ושופר כיון דתקנתא דרבנן היא לא תיקנוהו אלא בתענית ציבור ואין תענית ציבור בבבל וגם לא בא"י האידנא דליכא נשיא", עכ"ל. ורבים פילפלו בדבריו, דמ"מ יתקעו מספק, וכן דאף אם אין חיוב חצוצרות, יש חיוב תקיעת שופר, ואכ"מ.

 

והערוך השולחן )תקעו, ד( הביא דברי המג"א הנ"ל וכתב: "נלע"ד דהתרעה לא הוי מן התורה רק בזמן הבית ותדע לך שכן הוא שהרי לפי הירושלמי שהבאנו אין חצוצרות רק במקדש וא"כ קרא דכתיב והריעותם בחצוצרות בע"כ דרק אזמן הבית קאי ועוד כיון דבהך קרא כתיב ]במדבר י, ט[ וכי תבואו מלחמה בארצכם ואין זה אלא בזמן הבית וכל קראי דשם אינן אלא בזמן הקרבנות כדכתיב (במדבר י, י) וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם וגו' ובוודאי תפלה וזעקה הוי מן התורה גם בח"ל כדכתיב (דברים ד, כט - ל) בצר לך וגו' ובקשתם משם את וגו' וכמה מקראות יש על זה אבל לא התרעה ויראה לי דלכן אמרו בגמ' במה מתריעין בשופרות ובאמת קשה דהא בתורה חצוצרות כתיב אלא וודאי דאחוץ לארץ בזמן הגלות קאי או אפילו בארץ ישראל בזמן הזה דהתורה צותה רק בזמן הבית ובזמן החורבן הוי רק מדרבנן ולכן תקנו בשופר כמו בר"ה", עכ"ל. אולם המשנ"ב לא הסכים לסברת הערוה"ש, וכנ"ל. )ונחלקו הראשונים והפוסקים האם התקיעות הן בחצוצרות או בשופרות, ואימתי בזה או בזה, ואכ"מ(.

 

למעשה, בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' טז) כתב שאין לנו לחדש מצוות שלא קיימום אבותינו ורבותינו הגדולים. לכן אל לנו לחדש את קיום מצות התקיעה בחצוצרה בעת צרה, מאחר ולפיו ישנן ספקות רבות בענין, עי"ש בדבריו.

 

ואמנם הגר"ש דבליצקי זצ"ל נהג לתקוע בציבור בעת צרה בארץ ישראל, כיון שכאמור הדבר תלוי בתירוצי האחרונים והמשנ"ב הרי לא הכריע בדבריהם.  

 

וכ"כ הגר"מ שטרנבוך שליט"א (שו"ת תשוהנ"ג תשובות והנהגות ח"ד קכ"ז) וז"ל: "המג"א בסי' תקע"ו תמה למה לא נהגו בזה, ומבואר בדבריו דאין המנהג לתקוע, ואולם נראה דאין המנהג אלא בחו"ל אבל בא"י אדרבה ראוי לקיים את מנהג הישוב הישן בכל א"י, דכבר כתוב באחרונים דטעם המנהג בחו"ל הוא לפי דבקרא כתיב כי תבואו במלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות אין לנו אלא בארצכם, אבל לא בחו"ל, ונמצא א"כ דבא"י אין שום יסוד לבטל המ"ע, ומצוה להריע בשופר".

 

ובהמשך כתב: "ודע דלא נתבאר כמה זמן החיוב להריע, ואם הצרה נמשכת בעו"ה כמה ימים או שבועות או חדשים, אי נימא שיש חיוב בכל יום ויום לזעוק ולהריע עבשופרות, ולא שמענו ד"ז. ונראה כמו בגשמים שמבואר במשנה בתענית פ"ב דבית דין גזרו על הציבור כפי האפשר להם ימים, ולפעמים שני חמישי ושני, ולפעמים בזמנים מסויימים, גם כאן כשהצרה בתוקף אזי מחייבין ב"ד לצעוק להריע ולצום יותר", עכ"ל. ושו"ר שכבר עסקו בזה הגרמ"פ (שו"ת אגר"מ ח"א או"ח קסט) והגריש"א (קובץ תשובות או"ח ל"ג) והגר"נ גשטטנער (שו"ת להורות נתן או"ח ח"ו ל"ו), עי' בדבריהם. והשי"ת יחיש גאולתנו ופדות נפשינו

 

ניצלו בזכות שמירת שבת

 

דברי חיזוק ואמונה מאת הרב זמיר כהן שליט"א על ההצלה בזכותה של השבת

 
 

סיפורה של נטלי עשור

אני פתאום שומעת ורואה צרורות של ירי, שורה של מחבלים... פחד אימים. ואני מרימה את העיניים לבורא עולם, ואני אומרת, זה אני, הילדים שלי ובורא עולם. ואני מבטיחה ומקבלת את עצמי שהשבת שלי תהיה שבת קדושה. ובאותה שניה שקיבלתי על עצמי, הם פשוט פסחו על הבית שלי. אין לי הסבר אחר!

סיפורו של דוד

היינו אמורים לצאת למסיבה חמישה חברים.
אני שומר שבת.
היינו אמורים לעלות עם אוטו מאילת.
בסוף זה יצא לשבת, ובגלל שבת לא יצאתי, וברוך ה' ניצלתי.
החברים שנסעו שלושתם נרצחו, ובחורה אחת שהיתה איתם חזרה בחיים ברוך ה'.
"כי אשמרה שבת א-ל ישמרני"
חברים, תשמרו את השבת!
שבת זו לא מצוה - זה אות בינינו לבין הבורא - זה מעבר למצוה!!!

סיפורה של הילה:

"היה לבת שלי נס גדול, הקב"ה שמר עליה, והכל בזכות השבת", שיראל אגמון מספרת את הדברים בקול חנוק מדמעות. "בתי הילה הייתה אמורה להיות במסיבה בקיבוץ רעים, בה התרחש בשבת הטבח הקטלני. אני עצמי מתגוררת באזור הצפון, אך הילה היא חיילת משוחררת שעובדת באילת. מסתבר שבשבועות האחרונים היה שם פרסום ענק על המסיבה ברעים, וחברים רבים שלה מהעבודה החליטו להצטרף. גם הילה נסעה למסיבה שהתחילה כבר ביום חמישי. היא הגיעה עם עוד כמה חברים והייתה שם עד יום שישי בצהריים, אז היא הודיעה לחברים שהיא עוזבת הכל וחוזרת לאילת".

קולה של שיראל נשנק וקשה לה להמשיך בשיחה. "הילה עזבה את המסיבה כי היא רצתה לשמור שבת. זו החלטה שהיא קיבלה על עצמה לפני בערך שבועיים, כשהשתתפנו שתינו בשבת של חיזוק בירושלים. אני זו שהמרצתי אותה להצטרף לאותה שבת. במשך השנים האחרונות אני מתחזקת ומתקרבת ליהדות, ושכנעתי אותה שיהיה לנו נחמד ביחד. הילה הצטרפה אליי וגם נכנסה לחלק מההרצאות שאחת מהן הייתה הרצאתו של הרב שניר גואטה. הרב שניר דיבר על כך שכדאי שכל אחד ייקח על עצמו חיזוק במשהו קטן, אפילו לתקופה קצרה. הדברים נכנסו לליבה של הילה, וכשיצאנו משם היא הודיעה לי שהיא מקבלת על עצמה לשמור שבת במשך החודש הקרוב".

שיראל מדגישה כי לכאורה לא הייתה שום סיבה שהילה תעזוב את המסיבה, אבל ביום שישי, כבר בשעות הבוקר, היא צירפה אליה לרכב את חבריה ויחד הם חזרו לאילת. "השבת שמרה לא רק על הילה, אלא גם על החברים שלה", היא מתרגשת.

ויש גם פרט נוסף מפעים בכל הסיפור הזה: "במוצאי שבת התקשר להילה ידיד שלה ושאל אותה בפחד גדול מה שלומה. הסתבר שהוא חלם עליה בליל שבת וראה אותה במסיבה ולאחר מכן במצב הכי גרוע שיכול להיות. במשך כל השבת הוא חרד מכך שהולך לקרות לה משהו נורא, וכל זה בזמן שהוא בכלל לא ידע על כך שהיא הייתה אמורה להיות במסיבה. אין שום הסבר אחר לכך שנעשה לה נס עצום בזכות השבת. הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים והוא שמר עליה מכל רע".

שוחחת עם הילה אחרי המסיבה?

 
 

סיפורה של משי

משי מספרת:
לפני חודש בערך היינו בסמינר בירושלים שדיבר על שמירת השבת וכמה שזה חשוב.
החלטנו לקחת על עצמנו שמירת שבת, נטו בגלל שרצינו לשמור את השבת, וכך השבת שמרה עלינו.
דווקא בגלל ההתעקשות הזו ניצלנו.

סיפורן של שלום והגר:
מספר אבי בן ישראל, ארגון "ושמרו":

שרון, בעלה ושלושת ילדיה ישבו בקיבוץ בארי בממ"ד כשהמחבלים מרססים מבחוץ. שלחה הודעה לחברתה:
הגר, תתפללי עלי, תקראי עלי תהילים!
תתפללי לאלקים שנצא מהתופת הזו! אני קוראת בשבילך 10 פרקי תהילים.
בהמשך, שלחה שרון להגר הודעה: אנא, תדליקי בשבילי נר!
אמרה לה, שבת, אני לא מדליקה אש.
שרון נשבעה באותו רגע שאם היא יוצאת מהתופת, היא מבטיחה לשמור שבת.
ואמנם היא וכל משפחתה ניצלו ללא פגע!!
הם ניצלו! ושרון הגיעה אל ארגון "בשמרו" כדי לקבל ציוד לשמירת שבת.


ארגון "ושמרו" מחלק ציוד לשמירת שבת. השבת: להצלת עם ישראל.
לקבלת ציוד ולתרומת ציוד: התקשרו למספר: 03-6956066
 
סיפורה של ליז:
"שלום לכולן.
קוראים לי ליז, אני חיילת באוגדת עזה ורציתי לספר לכן את הסיפור שלי.
לפני חודשיים החלטתי שאני מקבלת על עצמי לזרוק לפח את כל המכנסיים הקצרים שלי, את כל החולצות הקצרות שהיו לי והייתה לי מחשבה חזקה גם כן להתחיל לשמור שבת, אבל ניסיתי כמה זמן ולא הצלחתי.
לאט לאט התחלתי להתלבש קצת יותר צנוע ולאחר מכן גם הצלחתי לשמור את השבת כמו שהיא.
 
וכפי שאמרתי אני חיילת באוגדת עזה, ליד המקום שהיתה בו המסיבה. 
אמי מאד רצתה שאהיה בסוכות בבית, אז בראש השנה נשארתי בבסיס, כדי שזה יתאפשר. באותה שבת המדוברת שלמרבה הצער בטח כולכן שמעתן עליה חדרו המחבלים לבסיס שלי, איפה שכל החברים שלי...
50 מהחברים שלי נרצחו בדם קר, 10 מחברי נלקחו לשבי בעזה. אני מכירה את כל הבנות ואת כל הנרצחים, אני יושבת ובוכה עד היום.
 
כשהבנתי מה עברו החברים שלי, הבנתי שבזכות שקיבלתי על עצמי קבלות לשנה החדשה לשפר את הלבוש שלי, ללבוש יותר חצאיות ארוכות, לשים חולצה ולא גופיה והתחלתי לשמור את השבת, אין לי ספק שה' שמר עלי, שה' הקדים לי תרופה למכה!
 
אני רוצה שבאמת תלמדו מזה שברגע שאנחנו שומרים את השבת, השבת שומרת עלינו! וזה מה שהסקתי מהמקרה הנוראי שקרה לי. אני רוצה להודות לה', תודה לבורא עולם ששמר עלי והציל אותי בזכות הצניעות ובזכות השבת!"
(סופר ע"י בעלת המעשה)
 
◇ הבטחתי לפרסם ואני מתרגשת לקיים. 
אחי נמצא תורם מתאים למח עצם (סיכוי של אחד למיליון!). 
התרומה הייתה בהרדמה מלאה ולקח לו זמן להתעורר מעבר למה שהרופאה אמרה. התחלנו קצת להלחץ, אמרתי לעצמי אני אשמע קו הישועות ובעז"ה אפרסם את הישועה. כעבור 2 דקות נפתחה הדלת ואחי יצא כשהוא ערני וב"ה הכל עבר בהצלחה! תודה לה' ולכם על הקו המדהים!! ❤️
 
 
סיפור מצמרר
 
 
באחת המשפחות בעוטף עזה, אחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני לא, ויש להם כמה ילדים. הם החליטו להישאר לגור בישוב החילוני, אבל מכיוון שהיה קשה להם לשמור שת את השבת, הם היו נמצאים בשבתות במקומות אחרים. 
 
בשמחת תורה, האישה היתה ערב לידה, והם החליטו להישאר בישוב. הם גם הזמינו אליהם אורחים לחג. 
 
ואז הגיעו הרוצחים אל הישוב שלהם ופצחו במסע ההרג הנתעב - אבל דילגו על הבית שלהם. 
 
מאוחר יותר, כשבדקו ברישומים של הרוצחים, מצאו פירוט מדוקדק על כל התושבים, ועל ביתה של המשפחה הזו היה כתוב "לדלג. הם לא נמצאים בשבת", היות ובכל שבת הם היו נוסעים מהישוב. 
 
*** כמה ששומרים על השבת - השבת שומרת עלינו ***
 
 

סיפור הצלה נדיר, ושאלה הלכתית בצידו, הגיעה למרן פוסק הדור הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אשר בימים אלה של ימי המלחמה, שולחנו מוצף ללא הרף בשאלות קשות ומורכבות, נדירות וחריגות, הזקוקות להכרעה מיידית של הרב, הסיפור המיוחד הובא בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' היוצא לאור ע"י כולל 'בית דוד' בחולון:

היהודי, תושב אחד היישובים בעוטף עזה, חזר בתשובה לפני כמה שנים, והיה מקורב למורו ורבו זצ"ל שהיה אחד מצדיקי הדור [שם היהודי ושם רבו לא נחשפו לרבים מכמה סיבות, אך הוצגו לפני עמוד ההוראה ע"י בעל המעשה], רבו עודד אותו להמשיך לגור באותו יישוב ולא לעבור דירה.

והנה, בליל שמחת תורה שחל בשבת, הוא רואה בחלומו את רבו שמגיע ומצווה עליו: "תקח הרגע את אשתך ואת ילדיך, ותעזוב את המקום, זה מקום סכנה". היהודי הנ"ל מספר לפוסק הדור, כי הוא אינו אדם שנבהל מחלומות, ובפרט כשזה כרוך בנסיעה בשבת, לא עלה על דעתו להישמע לחלום, ולכן התהפך לצד השני ונרדם שוב.

אך הנה שוב הגיע אליו רבו בחלום, והחל פשוט לחנוק אותו, בעודו צועק עליו "תעזוב הרגע את המקום, זה מקום סכנה". הוא התעורר משנתו שטוף זעה, וחש על  צווארו את החנק, לקח לו כמה זמן להתאושש, ומיד העיר את אשתו וסיפר לה את אשר אירע, יחד החליטו כי אמנם מדובר בחילול שבת, אך הם מרגישים שזהו חלום אמת, ולכן העירו את ילדיהם, נכנסו לרכב וברחו מהיישוב.

ואכן תוך כדי השבת, ובפרט לאחר שמחת תורה, נודע להם על הטבח הנורא שאירע בדרום ובפרט ביישוב בו גרים, כאשר הם ניצלו באופן נדיר ורבים משכניהם נרצחו או נשבו רח"ל. התברר שרבו שכל השנים אמר לו לגור שם ולא לעזוב, שמר עליו מלמעלה גם בזמן סכנה, והחלום היה אמת, והנסיעה הזו הצילה את חייו.

כעת בא אותו יהודי למרן הגר"י זילברשטיין, ושאלתו בפיו, האם אכן נהג כדין שחילל שבת על סמך חלום שהוא הרגיש שזה חלום אמת, או שמא אסור היה לו לנהוג כן.

פוסק הדור מאריך בסוגיא זו, ראשית הוא מציין כי החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (מערכת גדולים, אות א, סימן קצט) מספר סיפור דומה, כאשר אביו של הרא"ש נגלה לאלמנתו בליל שבת והורה לה לברוח כי מחר יהרגו את כל היהודים במקום ההוא, וכך עשתה ואכן חייה ניצלו, אך שם מדובר שניגלה אליה בהקיץ ולא בחלום וגם לא חיללה שבת באיסורי תורה ממש, ויתכן שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולא יהיה מותר לחלל שבת על סמך חלום.

לאחר מכן האריך מרן הרב זילברשטיין האם לפי דעת תורה צריכים להתייחס לכל חלום, והאם יש ממשות בחלום, וציין כי יש בכך סוגיות סותרות מכמה מקומות בש"ס, והביא מדברי המפרשים שישנם כמה סימנים לדעת האם החלום שהוא חולם הוא חלום אמת או שזהו סתם בלבול הדעת, כאשר חלק מהסימנים הם אם החלום נוגע אליו עצמו והוא מפחד וחושש מזה, וכמו כן שהוא חלום בלי גוזמאות אלא דברים שיתכן במציאות, וכאשר מתעורר מרגיש התפעלות מהחלום.

בסוף הדברים מכריע פוסק הדור כי לפי כל הסימנים שנתנו לנו רבותינו, החלום היה חלום אמת, ולכן מדין ספק פיקוח נפש, היה חייב לקום ולברוח גם בשבת, וטוב עשה שנסע בשבת למקום מבטחים.

דבר החלום והשאלה ההלכתית בצידה מסעירה בימים אלה את הציבור החרדי, כאשר נס ההצלה הזה מצטרף לניסי הצלה רבים ומיוחדים שהיו למאות ואלפים, איש איש וסיפורו, אך דומה שסיפור חריג זה בהחלט נדיר באופיו, ובשאלה ההלכתית המתלווה אליו.

 

בדרכה של הנהגת היחוד, לא מבינים הכל

בדרכה של 'הנהגת היחוד', לא מבינים הכל

הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

עד כה פורסם על כאלף נטבחים יהודים ל"ע, שנרצחו באכזריות נוראית, כשרוב רובינו לא שמעו עדיין כיצד הם הוצאו להורג ומה עבר עליהם עד שמצאו את מותם. כעת, כשדם יהודי נשפך כמים, בשעה שאנו שמחנו בכל לב עם התורה הקדושה בחג שמחת תורה, האם הגענו לסוף הסיוט או שמא רק לתחילתו?

מה יעבור עלינו בשבועות הקרובים? האם נראה בנצחונו של שר של ישראל על שרו של ישמעאל, או שמא אנו רק בתחילת דרך החתחתים הנוראית, כפי שנאמר בחז"ל: "אָמַר בִּלְעָם, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאַחַד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו!!" (פרקי דרבי אליעזר פרק ל).

האם אנו לקראת חזית גלויה עם החמאס הרצחני, או שמא זאת תחילת מלחמת עולם עם החיזבאללה, ובעיקר עם איראן, 'מלך פרס' עליו כתבו חז"ל בחרדה במקומות רבים?

ומה עלינו לעשות?

כידוע בספה"ק, ישנם בעולם שתי הנהגות, "הנהגת המשפט" ו"הנהגת היחוד". בהנהגת המשפט נוהגים עמנו כפי מעשינו ואילו "הנהגת היחוד" היא הנהגה בה הקב"ה מנהיג את עולמו לפי חשבונות וסתרי שמים, בהנהגה הידועה רק לו ית"ש, שאינה קשורה במישרין למעשי בני האדם, עד לתכלית הנרצה. הגה"צ רבי דן סגל שליט"א הגדיר זאת, בזמן מגפת הקורונה המסתורית, מסתורית מבחינה רוחנית, בשם מרן החזו"א זצוק"ל, ש"יש דברים שהם לפי התוכנית של 'ששת ימי בראשית' ולא רק ענין של גזירת שעה", והוסיף המשגיח שליט"א ואמר: "המצב שאנחנו נמצאים בו, מגפת הקורונה, הוא מהדברים שאכן נכללים בהגדרה זו שהם 'התוכנית של ששת ימי בראשית'. 

הוי אומר. היו חשבונות שמים עמוקים והנהגה מיוחדת ונסתרת בכל מאורעות הקורונה.

כעת ישנה הנהגה נסתרת של הקב"ה במלחמה נוראית עם שרו של ישמעאל, הסתר פנים לא טבעי בעליל, כשכולנו רואים בחוש כיצד מדינה הנחשבת למעצמה בטחונית וצבאית, סגרה את עיניה ולא ראתה מאות מחבלים רצחניים חולשים על שטחה וטובחת באנשיה, קיום מוחשי לפסוקי האזינו: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם".  

וכן, אנו מאמינים "בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים". אנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, לקרוע שערי שמיים, להתחזק בכל דבר הטעון חיזוק ובד בבד לנהוג בכל דרכי ההשתדלות שמומחי הבטחון ופיקוד העורף ממליצים עליהם ולהיות סמוכים ובטוחים שאנו מצויים בידים טובות, תחת כנפי אברתו של אבינו האב הרחמן, המנהיג את עולמו בחסד וברחמים. אולי כעת איננו מבינים, אך לבסוף נבין.

ידועים דברי הגר"א ז"ל על הזמן הנורא של 'שלש שעות', עליו אנו אומרים " הוֹשַׁע נָא שָׁלשׁ שָׁעוֹת. הוֹשַׁע נָא". כאשר הכל ייראה כנחרב, חסר הגיון. האמונה תהיה קשה מנשוא, התהליך- לא מובן. רק אלו שיאחזו בחבל האמונה בכל כוחם, יחזיקו מעמד.

אדרבה, כעת, כשראינו כיצד הקב"ה יכול לסגור את עיני הצבא כולו, את עיני כל מומחי הבטחון, מהרמטכ"ל וראש הממשלה ועד הקטן שבחיילים ובמשטרה, אנו לא רק יודעים, אלא גם מרגישים, שהקב"ה הוא מסובב כל הסיבות, נוטל את כולם כבובות על חוטים, ומי שאמר והיה עולם קובע בתורה שבעל פה, שמה מגן ומה מציל? "תורה מגנא ומצלא". ומי מנצח במלחמות את אויבי ישראל? " א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִכְתִיב: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה [וינצחו]? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, [לפי] שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים [בה] בַּתּוֹרָה (מכות י, א). זה בדיוק הזמן להעריך באמת ובתמים את לימוד תורתם של רבבות בני הישיבות ואברכי הכוללים. צבא ובטחון? הרי אם הקב"ה רוצה, אפשר להרוג מאות אזרחים עם בלונים על מצלמות הגדר, עם אופניים ואופנועים, עם בריונים ערביים חסרי הכשרה ונסיון קרבי. אם כך, מי מנהל כאן באמת את העולם, לומדי התורה שומרי קרתא, או מעצמה צבאית גדולה ועצומה ככל שתהיה?!

במקרה, או כפי שאנו מגדירים זאת בצדק: בהשגחה פרטית, הגעתי השבוע אל איגרת תימן. זאת האגרת הנודעת ששלח הרמב"ם ז"ל לתימן, כאשר הופיע שם נביא שקר, ובעקבותיו החלו גזירות שמד מזעזעות. הנה כמה קטעים מאותה אגרת, שכדאי מאד מאד לקרוא, לחזור ולקרוא, בעיקר להפנים:

וּכְבָר יִעֵד ה' יִתְעַלֶּה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁזַּרְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּשְׁפִּילוּם הָאֻמּוֹת וִינַצְּחוּם - הֵם יִשָּׁאֲרוּ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר יִתְעַלֶּה: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם עִם הֱיוֹתָם שְׁפָלִים כֶּעָפָר, מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לַכֹּל - לַסּוֹף יְנַצְּחוּ וְיִגְבְּרוּ. וְעוֹד, עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהֶעָפָר בַּסּוֹף יַעֲלֶה עַל דּוֹרְכוֹ וְיִשָּׁאֵר אַחֲרָיו. וּכְבָר בֵּאֵר יְשַׁעְיָהוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהוֹדִיעָנוּ מִפִּי ה', שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, כֹּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצְּחָהּ וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ – תַּעֲלֶה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, גַּם יָכוֹל יוּכַל, וְלַסוֹף יַעַזְרָהּ ה' וְיִרְפָּא מַחַץ מַכָּתָה. אָמַר: (ישעיהו כא ב): "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי".

וּכְבָר עָרַב לָנוּ ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁלֹּא נֹאבַד וְלֹא נִכְלֶה, וְלֹא נֶחְדַּל מִהְיוֹת אֻמָּה חֲשׁוּבָה וּמְעֻלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּטּוּל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה - כֵּן לֹא יִתָּכֵן אֲבֵדָתֵנוּ מִן הָעוֹלָם. אָמַר: (מלאכי ג ו): "כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם". וְכֵן בִּשְּׂרָנוּ וְהִבְטִיחָנוּ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ, כִּי מִן הַנִּמְנָע אֶצְלוֹ שֶׁיִּמְאַס בָּנוּ כֻּלָּנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּמְרֶה אֶת פִּיו וְנַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו. אָמַר: (ירמיהו לא לו): "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה" וּבָזֶה עַצְמוֹ הִקְדִּים לְהוֹדִיעֵנוּ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, אָמַר: (ויקרא כו מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם".

וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, חִזְּקוּ וְאִמְצוּ וְהִשָּׁעֲנוּ עַל הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה הָאֲמִתִּים, וְאַל יַבְהִילוּ אֶתְכֶם הַשְׁמָדוֹת אִם תִּכְפּוּ אֶתְכֶם, וְאַל יַפְחִיד אֶתְכֶם תֹּקֶף יַד הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם וַחֲלִישַׁת אֻמָּתֵנוּ, שֶׁכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ רַק נִסָּיוֹן וּבְחִינָה לְהַרְאוֹת אֱמוּנַתְכֶם וְחִבַּתְכֶם בָּעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּ בְּדַת הָאֱמֶת בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ אֶלָּא הַחֲכָמִים יִרְאֵי ה' מִזֶּרַע יַעֲקֹב, הַזֶּרַע הַטָּהוֹר וְהַנָּקִי שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (יוֹאֵל ג' ה'): "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא", בֵּאֵר שֶׁהֵם יְחִידִים וְהֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ אֲבוֹתָם עַל הַר סִינַי, וְשָׁמְעוּ הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְשָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וֶאֱמוּנָתָם לַבְּרִית וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם הַמַּעֲשֶׂה וְהַקַּבָּלָה וְאָמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע! וְחִיְּבוּ דָּבָר זֶה עֲלֵיהֶם וְעַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁכֵּן כָּתוּב (דְּבָרִים כ"ט כ"ח): "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם". וּכְבָר הִבְטִיחָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּאָדָם הַנִּכְנָס עָרֵב לַחֲבֵרוֹ וְדַי לָנוּ בְּעַרְבוּתוֹ, וְהוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁעָמַד עַל הַר סִינַי שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בִּנְבוּאוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל מָה שֶׁבָּא עַל יָדוֹ, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ (שְׁמוֹת י"ט ט'): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". לְפִיכָךְ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הַדָּת הַנְּתוּנָה בַּמַּעֲמָד הַהוּא שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע הָאֲנָשִׁים הָהֵם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּל הַמִּסְתַּפֵּק בִּנְבוּאָה: לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי! הַמָּקוֹם יַצִּילֶנּוּ וְיַצִּילְכֶם מִן הַסָּפֵק, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ וּמִכֶּם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּבִיאוֹת לִידֵי סָפֵק וְלִידֵי מִכְשׁוֹל!

והרמב"ם ממשיך ומחזק, מבהיר ומסביר את מצבנו:

לְפִיכָךְ, אַחֵינוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּפוּצִים בְּקַצְווֹת הָאָרֶץ, חַיָּבִים אַתֶּם לְחַזֵּק קְצָתְכֶם לְקָצַתְכֶם, וּלְאַמֵּץ וּלְזָרֵז הַגְּדוֹלִים לַקְּטַנִּים, וְהַיְּחִידִים לַהֲמוֹן, וּתְחַבְּרוּ אֻמַּתְכֶם עַל דְּבַר אֱמֶת שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה וְלֹא יוּפַר, וּלְהָרִים קוֹלְכֶם בֶּאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּפּוֹל לָעוֹלָם וְלֹא תִּשָּׁחֵת, וְהוּא לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד וְלֹא כִּשְׁאָר הָאֲחָדִים, וּלְהוֹדִיעַ שֶׁמֹּשֶׁה הוּא נְבִיאוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוּא אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, וְהוּא שָׁלֵם מִכֻּלָּם, וְהוּא הַמַּשִּׂיג מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג אֶחָד מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו, וְשֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה זֶה כֻּלּוֹ "מִבְּרֵאשִׁית" עַד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" הוּא דִּבּוּר מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר י"ב ח'): "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". וְשֶׁאֵין לְהָפֵר וְלֹא לְשַׁנּוֹת וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ לְעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא תָּבֹא מֵאֵת ה' תּוֹרָה זוּלָתָהּ וְלֹא צִוּוּי וְלֹא אַזְהָרָה. וּכְמוֹ כֵן זִכְרוּ מַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזָכְרוֹ תָּמִיד, וְגַם הִזְהִירָנוּ מִלְּשָׁכְחוֹ אוֹתוֹ, וְצִוָּנוּ לְלַמֵּד אוֹתוֹ לְבָנֵינוּ כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ עַל תַּלְמוּדוֹ, הוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ט' - י'): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". וְרָאוּי לָכֶם, אַחֵינוּ, שֶׁתְּגַדְּלוּ בְּנֵיכֶם עַל הַמַּעֲמָד הַהוּא הַגָּדוֹל, וּתְסַפְּרוּ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה גְּדֻלָּתוֹ וְהִדּוּרוֹ שֶׁהוּא עַמּוּד שֶׁהָאֱמוּנָה סוֹבֶבֶת עָלָיו, וְהַטַּעֲנָה הַמְּבִיאָה לִידֵי אֱמֶת, וְגַדְּלוּ הַמַּעֲמָד הַהוּא עַל כָּל גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁגִּדְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ל"ב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ". וּדְעוּ אַחֵינוּ בַּבְּרִית הַזֹּאת וּבִסְבָרָה הַזֹּאת, שֶׁהַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּרְאֶה בִּמְצִיאוּת שֶׁהֵעִיד עָלָיו מִבְחַר כָּל הָעֵדִים שֶׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם כָּמוֹהוּ וְכֵן לֹא יִהְיֶה אַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, וְהוּא שֶׁתִּשְׁמַע אֻמָּה אַחַת בִּכְלָלָהּ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדוֹ עַיִן בְּעַיִן, וְדָבָר זֶה הָיָה שֶׁתִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה חִזּוּק שֶׁלֹּא יְשַׁנֵּהוּ מְשַׁנֶּה, וְיַגִּיעַ לָנוּ עַל יְדֵי הָאֱמֶת כְּדֵי לְהַעֲמִיד רַגְלֵינוּ לְבַל יִמְעֲדוּ אֲשׁוּרֵינוּ בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ, כְּשֶׁיִּתְחַדֵּשׁ שׁוּם רֹגֶז אוֹ שְׁמָד עַל יְהוּדִים חָס וְחָלִילָה וּכְשֶׁתִּתְגַּבֵּר יַד הָאַנָּס, שֶׁכֵּן כָּתוּב (שֵׁמוֹת כ' כ'): "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", כְּלוֹמַר שֶׁזֶּה הַנִּגְלֶה עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן זֶה, כְּדֵי שֶׁתַּעַמְדוּ בְּכָל נִסָּיוֹן שֶׁיִּפְגַּע בָּכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁלֹּא יָזוּז לְבַבְכֶם וְלֹא תֶּחֶטְאוּ. וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, הֱיוּ עַל בְּרִיתְכֶם קַיָּמִים וּבָדַתְכֶם מַחֲזִיקִים וְעַל אֱמוּנַתְכֶם נוֹהֲגִים וְעוֹמְדִים.

---- "וְאָז יִתְעוֹרֵר הקב"ה עֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה", שֶׁהִיא עִירוֹ שֶׁל אֱדוֹם, שֶׁיַּשְׁמִיד אוֹתָהּ לְגַמְרֵי וְיַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה וְיִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁל שָׁרֵי הָאֻמּוֹת שֶׁל מַעֲלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְשׁוּם שַׂר שֶׁל מַעֲלָה מֵאֵיזֶה אֻמָּה בָּעוֹלָם, אֶלָּא כּוֹחָם שֶׁל עִם יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד" (זוהר הקדוש, בתרגום ללשה"ק).

--- במהרה!!

 

תפילה להצלחת עם ישראל - הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א

מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף עם תפלה לאומרה בעת "פתיחת ההיכל" בכל יום, מיד לאחר תפלת החזרה, קודם אמירת חצי קדיש, עם אמירת "אבינו מלכנו", יחד עם שלושה פרקי תהלים: קכא, קל. קמב.

תפלה להצלחת עם ישראל

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלהי אבותינו, שתתמלא ברחמים עלינו ועל כל עמך ישראל ותצילנו ותושיענו מיד כל אויבנו  ושונאינו, ומכף כל מבקשי רעתינו, הפר עצתם וקלקל מחשבותם, ולא תעשינה ידיהם תושיה, וכמו שנאמר עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. ונאמר, ה' הפר עצת גויים וקלקל מחשבותם, ויהי רצון שחרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה.

אנא ה' יהמו נא רחמיך עלינו ועל כל עמך ישראל, עמוד נא מכסא הדין ושב על כסא רחמים, ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין, ותבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות, ותגזור עלינו גזרות טובות, ישועות ונחמות, למען רחמיך, ותקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותיו.

"קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך"

אנא ה' שמור והגן על עבדיך צאן מרעיתך, הנמצאים בשבייה בעזה, הגן על חיילי הצבא וכוחות הבטחון, הצילם מפח יקוש, לא תאונה אליהם רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, ותצילם מכל מיני פורעניות ותאונות המתרגשות לבוא בעולם, ושלח נא רפואה שלימה לכל חולי עמך, לכל הפצועים, ושמע נא את קול תחינתינו, כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שומע תפלה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, אמן ואמן.

פרק קכ"א

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: ב עֶזְרִי מֵעִם יְ־הוָ־ה עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: ג אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שׁמְרֶךָ: ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה יְ־הוָ־ה שׁמְרֶךָ יְ־הוָ־ה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ: ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ז יְ־הוָ־ה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמר אֶת־נַפְשֶׁךָ: ח יְ־הוָ־ה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: 

פרק ק"ל

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְ־הוָ־ה: ב אֲדנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: ג אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדנָי מִי יַעֲמד: ד כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: ה קִוִּיתִי יְ־הוָ־ה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: ו נַפְשִׁי לַאדנָי מִשּׁמְרִים לַבּקֶר שׁמְרִים לַבּקֶר: ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְ־הוָ־ה כִּי־עִם־יְ־הוָ־ה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכּל עֲוֹנוֹתָיו: 

פרק קמ"ב

א מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה: ב קוֹלִי אֶל־יְ־הוָ־ה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל־יְ־הוָ־ה אֶתְחַנָּן: ג אֶשְׁפּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד: ד בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּארַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי: ה הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי: ו זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְ־הוָ־ה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִּי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים: ז הַקְשִׁיבָה אֶל־רִנָּתִי כִּי־ דַלּוֹתִי מְאד הַצִּילֵנִי מֵרדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי: ח הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמל עָלָי: 

בכיה של חינם

בכיה של חינם

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

עולם שלם מסביבנו שוצף וקוצף. על פני כל הארץ, בעיקר בתל אביב רבתי וירושלים, נעים מפגינים, שרובם אינם יודעים בכלל מהי 'עילת הסבירות' ואיזה עוול גדול היא באה לתקן, ומשביתים את פני המדינה, באלימות דמוקרטית חדשה, לפיה קולו של טייס או רופא שווה יותר מכל השאר. מאות אלפי מפגיני ימין מנסים להבין על מה מהומת השמאל ואיך זה שחוטפים להם את הכרעת הרוב, דרך סוג של הפיכה צבאית, שביתת רופאים חצופה ויריות, כן, יריות.

"הכה ביהודים והצל את המולדת", קבעו שונאי היהודים ברוסיה הצארית את המשפט האנטישמי הזה לדראון עולם. הפורעים הרוסים האנטישמים, חובבי הפוגרומים ביהודים, מעלילי הדם ומפיצי השנאה, הבינו כי ביצירת אויב חיצוני משותף, יצליחו להסית את ההמון מצרות מבית, מתחלואי החברה, ממצוקות היום, כך נולדה הסיסמה הרעה, "הכה ביהודים ו...". כיום מבינים יוצרי מהפכת 'רק לא ביבי', כי אין כמו שנאת חרדים להבערת שמן למדורת השבט. כך אנו רואים עין בעין בקיום דברי המשנה בסוף מסכת סוטה על כל סימני ה'עקבתא דמשיחא', ניצבים אחת לאחת מול עינינו.

מסביב יהומו פלוגות הסער. האלימות ברחובות גואה והשנאה בוערת בעיניים, לא באשמת ההמון- שחלקו לא רחוק כל כך ממסורת ישראל, חלקם הגדול מאמינים בני מאמינים וחלקם תינוקות שנשבו- אלא באשמת התקשורת המורעלת. מספיק חרדי אחד ולא חכם שמצית גפרור, והנה כולנו ניתנים למשיסה. וגם אם אין חרדי- תורן שכזה, אל דאגה, ייצרו אותו, לתפארת המדינה ששייכת לשמאל, והרוב? כולו עדר אספסוף, ששביתת רופאים אחת, שביתת הסתדרות אחת ומפלות בבורסה, תעיף את כל מליוני פתקי הקלפי לאויר הפתוח. (האמת? ליבנו יוצא אל אחינו התועים, שלא קראו ולא שנו, לא יודעים מה הם מפסידים כשהם עסוקים ב'בושה' במקום בבבא בתרא, ובראשם עומד ישיש נרגן, משפטן שאינו יודע לומר את פרשת 'ואהבת את ה' אלוקיך' ברהיטות מתבקשת, כמו כל ילד יהודי).

גם בתוכינו עסוקים בשאלת עילת הסבירות, דשים ומנתחים, מחשבים חשבונות ומפריחים דעות. כאילו מישהו בכלל שואל לדעתנו.

במו אוזני שמעתי אברך מאושר לוחץ יד עם יהודי אחר בבית הכנסת, כולו זורח באור יקרות, ומכריז: "מזל טוב!!".

"מזל טוב!", הצטרפתי לשמחה, "נולד לכם בן? בת?"....

"לא. פשוט היום 'עילת הסבירות' עברה בקריאה שניה ושלישית"....

ובציבוריות החרדית פנימה, בוקה ומבולקה. דילים על גבי דילים, הסכמים באלעד מול דילים בבית שמש, מועמד בבני ברק מול ועדה בצפת, אגודה עם דגל ודגל עם ש"ס וש"ס עם אגודה ואגודה עם דגל, או בעד, או נגד, או לא יודעים, וחוזר חלילה, וחס, ככלב שב אל קיאו, מידי חמש שנים. זה אומר אני אמלוך וזה אומר: אבל אני אתמוך בבלוך...

אנו בוכים והם בוכים.

&&&&

"וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה" (ירמיהו יג, יז).

"מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים". (חגיגה ה, ב).

אנו בוכים בכייה של חינם, בכייה לשלום מלכות הביבי(ן). תפילה לשלום הקואליציה שלו. כמיהה שהנציג שלובש את אותו סוג קאפלוש' שאני לובש- יהיה אחראי הנקיון הראשי בבית שמש או בירושלים, באלעד או בבני ברק. אנחנו משקיעים אנרגיה בזוטות, בהבלים, בשעה שאנו יכולים לבכות מרה את בכיו של אבינו אב הרחמן.

להקב"ה ית"ש, אבינו אב הרחמן, ישנו מקום נסתר, בו הוא בוכה על החורבן והריחוק שלנו ממנו, כמובא בהמשך הגמרא שם, על שפל המדרגה בהם נתונים בניו אהוביו ועל השפלת מלכות שמים. גם אם למיעוט ערכנו לא הצלחנו להתעורר מספיק על הריחוק הנורא ועל החסרון העצום בו אנו נמצאים, על ביזוי התורה ולומדיה בימים אלו בראש כל חוצות, על השפלת לומדי התורה ובני הישיבות ואברכי הכוללים, נושאי דף הגמרא בגאון, ועל כך שמשנאי השם נשאו ראש. גם אם אנו כל כך אטומים, שומה עלינו לבכות את בכי המסתרים של מי שמספק את כל צרכנו, כל חיינו, המעמידנו על מתכונת ושלימות אברינו ונתן בנו נפש יודעת ומשכלת. אבינו מלכנו יודע כל הנסתרות וכל תעלומות נגלו לפניו. כמה נורא, הנה עוד תשעה באב חלף עלינו, בתוככי הגלות המרה בין יהודים. הקב"ה יודע שעדיין לא הגיע הזמן לגאלנו, עוד לא הגיע הרגע המתאים, והוא בוכה במסתרים, עד שהרגע הנכסף בוא יבוא.

ואנו? אנו מצטרפים לבכייה ולכאב הגדול. כי האמת לאמיתה היא, שזה, ורק זה, מה שחשוב...

(פורסם ב'קוראים אלעד', ערב שבת נחמו התשפ"ג).