אקטואליה

חלק מפאזל הגלות

חלק מפאזל הגלות 
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

יושב לידי בכולל ר' יונדב, תלמיד חכם מופלג, נפלא ואציל, שלומד בהתמדה רבה. בשבוע שעבר השתתף ר' יונדב במבחן מקיף ביותר על חלק מ"יורה דעה" והוא התכונן למבחן בכל הרצינות וכובד הראש.
ואז, יום לפני המבחן, הסתובב ר' יונדב הלוך וחזור, כארי בסוגר. "מחר נבחנים!", אני מזרז אותו ומנסה להחזיר אותו למבחן שלנו, למחלוקת הרמב"ן והרמב"ם על חישוב הימים, ל"יבחושים" ולברכת הטבילה. אך האברך, שניסה בכל כוחו, התאמץ, אך התקשה לשבת רגוע. 

מה קרה?

שני אחים לו, לר' יונדב. אחד נכנס לעזה עם "גולני". השני שייך ל"גבעתי". בנוסף לשני אחיו שפועלים בשכונות התופת, יש לו מספר בני דודים שנמצאים כעת באותם המקומות, יחד עם חברים רבים וטובים, שנמצאים בזה הרגע בסכנת חיים ממשית. 
 
אין לנו שום ספק שלימוד התורה שלנו והתפילות של עם ישראל ודאי מצילים את ארץ ישראל ואת העולם כולו. כל אלו שמשתדלים להמית את עצמם באהלה של תורה, הם הכח האמיתי, המונע והחזק כנגד אויבי ישראל ימח שמם וזכרם. אך אי אפשר שלא לרחם  ולחוס על אלפי חיילים יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב, הנלחמים בגופם, בסיכון חיים ממשי, כדי לפעול בדרך הטבע להציל ישראל מיד צר.

כל חייל וחייל שמחרף את נפשו כדי להציל ישראל מיד צר מקיים מצוה גדולה ועצומה של הצלת כלל-ישראל, וכפי שכתבו רבנו ה"פלא יועץ", הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד (וכדאי לעיין בשו"ת דברי יציב, חו"מ סימן פ"א, בו מאריך הגה"ק מצאנז זצ"ל בגודל מעלת החיילים הנלחמים להצלת ישראל, והוא כותב עליהם ש"קדוש יאמר להם").

נכון. עברנו שנה מעוברת. שלהי דקייטא נושף בעורפנו, וקשה להתאמץ מאוד. הגוף עייף וגם הנפש כבר זקוקה ומצפה למעט מנוחה ורוגע. אך אם החיילים מוסרים את נפשם בין פגזים ופצצות, גם אנחנו חייבים להתאמץ, פי כמה. כי התורה והתפילה שלנו הם הם אלו שיכריעו את גורל העם היושב בציון.

***

בתקופות סוערות כאלו, יש מן הסתם אנשים המחפשים תשובות "למה זה קורה לנו?" ו"מה ישראל צריכה לעשות כדי לצאת מהסבך", גם במהלכים הפוליטיים והמלחמתיים המתקיימים. בגיליון זה מתפרסם מאמר העוסק בגלות ישמעאל. חז"ל וגדולי הדורות חזו ברוח קדשם את אשר יתרחש עימנו עצמנו, ואנו מרגישים בחוש כיצד אנו חלק מפתיל שרשרת הדורות של עם ישראל, מחורבן בית המקדש ועד ימינו, עד בא משיח צדקנו בקרוב.

אסון חורבן המקדש וגלות ישראל החל בגלות בבל ופרס, יון ואדום, וכעת אנו שרויים בגלות ישמעאל, יחד עם שהותנו בגלות ארצות המערב, השולטות עלינו.
 
לדאבונינו, בעשרות השנים האחרונות אנו מצויים גם בגלות קשה, גלות בין יהודים. אנחנו לא שייכים לתקופה קצרה. המאורעות הקשים האורבים עלינו, אינם מאורעות חד-פעמיים, כי האמת היא שאנחנו, אבותינו, ואבות אבותינו הינם תמונה אחת מאלבום התמונות של הגלות. אנחנו וכל המאורעות שסביבנו הינם חוליה אחת בשרשרת הגלות, כאשר הקב"ה אוחז בשרשרת ומוסיף בה חוליה אחר חוליה, עד לסופה הטוב.

כשאנחנו רצים לממ"ד ב-2:30 בלילה, כשאבא דאג מההפצצות של נאצר, כשסבא קבר את כל משפחתו באושוויץ, וכשסבו של סבא התחבא מפחד הקלגסים בפולין, הכל כלול במילה אחת- גלות!

אנחנו לא לבד בגלות המרה הזו. אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עם הנצח. ואנו ממלאים תפקיד כחלק מפסיפס המאיר את עמנו המפואר. תפקיד אותו ייעד לנו הבורא, אב הרחמן. כולנו, אנו ובנינו, אבותינו ואבות אבותינו, ואבות אבותיהם, משתייכים לשרשרת אחת ארוכה, שמחליפה גוונים וצבעים, שמות וכינויים, אך בעצם כולנו, כמעט אלפיים שנה סובלים בעוון הגלות, וכולנו, בעזרת ה', יחד עם קדושי כל הדורות שמסרו נפשם על קידוש ד', נשמח בקרוב יחדיו עם סיום הגלות וביאת משיח צדקנו.
 
 

קריאה למקבלי ההחלטות

קריאה למקבלי ההחלטות
 
אמנם בזמנים אלו האחדות היא חשובה מכל, אך נקודה אחת ראוי להדגיש:
 
כידוע מכתבי הקודש, התורה היא שמגינה על עם ישראל כמו שחפץ, כמו שריון,
ולומדי התורה שתורתם אומנותם, תפקידם הוא ללמוד תורה ואין תפקידם להילחם
במלחמות, אלא תורתם היא שמגינה על הלוחמים בשדה הקרב.
 
וכך כותב הרמב"ם על שבט לוי ועל כל מי שתורתם אומנותם:
 
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את
ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו
משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".
לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא
זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך
הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך",
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, שנדבה רוחו אותו
והבינו מדעתו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'... ופרק מעל
צוארו עול החשבונות הרבים, אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש
הקודשים, והיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה
דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללויים".
 
וכך כותב החפץ חיים בשער התורה פרק ו':
"לכן האיש, שנגעה יראת ה' בלבו, יראה להשתדל בענין זה של החזקת התורה,
למען לא יתבעו ממנו לעתיד עבור דמי ישראל, כידוע שבעוון ביטול תורה, בנים
מתים (שבת ל"ב)... וגם למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחללו עתה
בעוונותינו, ואז אין קץ יהיה לשכרו, כמו דאיתא בירושלמי פרק בתרא דברכות:
אם ראית דור שמתרשלין מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם".
 
וזה לשון הזוהר הקדוש:
"בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח
במעשי ידיו ושמח בעולמות כולם, והשמים והארץ עומדים בקיומם, ולא עוד אלא
שהקדוש ברוך הוא אוסף את הפמליא שלו ואומר להם: ראו עם קדוש שיש לי בארץ,
שהתורה מתעטרת בשבילם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם: "מה אנוש כי תזכרנו",
וכאשר רואים שמחתם ריבונם בעמו, מיד פותחים ואומרים "כמי כעמך ישראל גוי
אחד בארץ"...
 
לצערנו הרב, בשנה וחצי האחרונים התחוללה פגיעה חמורה בעולם התורה.  פגיעה
כלכלית (מניעת פת לחם מרבבות משפחות אברכים שתורתם אומנותם - למרות
שהסכומים שהם היו מקבלים היו מינימליים ולא באמת פגעו בכלכלת ישראל)
ופגיעה ערכית עקרונית (הצגתם כ"עבריינים פליליים" כביכול).
 
אנא, בעת זו, קבלו על עצמכם, ועדיף שגם תוציאו הכרזה רשמית על כך, שאתם
פועלים מיידית לשנות את שני הדברים הללו:
 
א. דאגה לרשת כלכלית עבור אברכים שתורתם אומנותם: באמצעות מלגת קיום
הוגנת לכל מי שתורתו אומנותו.
 
מדינה שיש לה מליארדים עבור "מע"מ אפס", שעל פי חוקי הביקוש וההיצע יגיע
ברובו לכיסי הקבלנים והפקידים, יש לה גם כסף לתת לחם וחלב למשפחות
שמשקיעות את כל זמנן בשחפץ הרוחני של עם ישראל!
 
וכמו שמשקיעים בטנקים ובארטילריה ובכך מצילים חיי אדם, כך ראוי להשקיע
בכיפת הברזל הרוחנית שלנו, הם לומדי התורה, שמגנים בתורתם על חיי אדם.
 
ב. שינוי חוק הגיוס: בלי "מכסות", בלי "פלילי". זה מעליב את הלומדים וזה
מעליב אותנו כאזרחי המדינה, שהרי אנו נמצאים פה בזכות הבטחת התורה ואיך
נוכל להתייחס כך ללומדיה?
 
מי שתורתו אומנותו, אדרבא, ילמד ויעסוק בתורה ועל כולנו לכבד זאת להעריך
זאת. זה לא קל בכלל לשבת כל היום וללמוד תורה מתוך ריכוז ומסירות! ומי
שמוכן לקחת את עול התורה על עצמו - תפקידנו לעודדו ולחזקו ולומר לו אלף
פעמים תודה ורק תודה.
 
בל נפגע חלילה אנחנו באנשי השחפץ הרוחני שלנו!  הם מגינים עלינו בתורתם -
ואנו מוכרחים להגן עליהם ועל תורתם. עם ישראל כולו, וצה"ל בפרט, זקוק
ללומדי התורה כלומדי תורה. אנו זקוקים להם שיאבקו איתנו ובעבורנו במלחמה
הרוחנית שלנו מול האויב. אל לנו לזלזל חלילה בחיל חשוב זה!
 

ראיון עם אל“מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי

ראיון עם אל“מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי
 
מתוך מגזין  "משפחה"
 
 
 
בתחילת מבצע "צוק איתן" התפרסם שמו של מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, בעקבות מכתב שפרסם לחייליו, בו כתב דברי חיזוק. "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך", כתב וינטר. "בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן".
 
בראיון למגזין ”במשפחה“, שמתפרסם היום, מספר אל"מ וינטר "החיילים לוחמים כאריות. רוחם איתנה, והם מאמינים בצדקת הדרך. הם יודעים מה הם עושים. הם יודעים כי הם מגִנים על עם ישראל והם לא מתבלבלים. אני מסתובב בין החיילים ומתמלא בעוז ותעצומות. אשרי העם שאלו הם בניו המוכנים למסור את נפשם ממש על העם והארץ. סגולת ישראל מתגלית בכל חייל וחייל ובכל בן לעם ישראל".
 
"מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה", הבהיר המח"ט הלוחם.
 
"לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חיילי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין".
 
על הלחימה הקשה אמר וינטר, "יש רושם בציבור כאילו יש יותר הרוגים ופחות הישגים. זה לא נכון, ממש לא נכון. הלחימה אינה קשה, היא פחות קשה ממה שציפינו. נכון, החמאס הוא אויב מתוחכם ואכזר, אבל בחסדי שמים אנחנו מתוחכמים יותר".
  
בכל מהלך השבועות האחרונים, ראה אל"מ וינטר נסים רצופים והוא מדבר עליהם במלוא האמונה.  "נס כפי שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה, לא ראיתי בכל ימי הקריירה הצבאית שלי. 
החלטנו לתקוף את המקום עוד לפני עלות השחר, כדי שאיש לא יבחין בנו. כוח החלוץ הגיע למקום בזמן, אבל הלוחמים משום מה איחרו. לא ידענו מה לעשות כי בינתיים החל להאיר השחר, ונצנוצי אור החלו להראות את הלוחמים. מנגד היינו חייבים לתקוף,  ואז פתאום הגנו עלינו עננים. ענני כבוד. לפתע כיסה אותנו, את כל הלוחמים, ערפל כבד, שהלך אתנו בכל ההתקפה. איש לא ראה אותנו.  רק כאשר פוצצו הבתים שהיו צריכים להתפוצץ וכבר לא נשקפה כל סכנה לחיינו, התפזר לפתע הערפל. ממש 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם'".
 
לאחר שחייליו הרגו חמשה מחבלים שיצאו מפיר של מנהרה, נשא כפיים לשמים ואמר ’ברוך השם, תודה לך השם‘. "מה שמנחה אותי, בפיקוד בכלל ובמבצע הזה בפרט", אמר בראיון, "הם שני עקרונות: לא חוזרים בלי לבצע, ועושים הכל כדי לחזור לשלום“. 
 
וינטר גילה "בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה", אמר.
 
"דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש שמה שהכי נדרש לעם ישראל זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".
 

פרשת דברים / עדנה ויג

פרשת דברים / עדנה ויג

יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל/לרפואת פצועי וחולי עם ישראל/לע"נ שלושת החטופים הי"ד ולע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה וביניהם ברקאי ישי בן ירון אלחנן (שור) הי"ד

                   מלחמהמחילה (=מנהרה), חמלה ("חמול על מעשיך") וחלום (=שיהיה שלום)

    "אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אמר וגטיוס הרומי, שחי בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. ד"ר גדליה אלקושי ז"ל כתב על משפט זה בספרו "אוצר פתגמים וניבים לטיניים":"באמרה זו באה לידי ביטוי ההשקפה שחולשתו של יחיד או של ציבור תעודד את יצרי האלימות וההשתלטות של שכניו החזקים ממנו, מאחר שהם בטוחים כי תוקפנותם כלפי שכנם החלש תוכתר בהצלחה מלאה. לפיכך, כל הרוצה בחיים של שלום חייב להגביר אונים ולהימצא בדריכות מלחמתית מתמדת, שתרתיע את אויביו המתנכלים לו".

    מוזר לי מאוד לבחור לכתוב על נושא של מלחמה,שהרי יש בפרשה נושאים נוספים שבשמחה הייתי כותבת עליהם (בע"ה בשנים הבאות), אך מכיוון שאנו נתונים עתה בעיצומה של מלחמת אין ברירה,מלחמת הישרדות ושמירה על חיינו וקיומנו, על אף (ואולי דוקא) שאנו רחמנים בני רחמנים וקשה לנו לראות סבל,הרס,פגיעות ועוד וכל העת אנו רוצים שלום (זהו חלום של דורות),מסתבר שכדי להגיע לשלום המיוחל, צריך ללמוד כיצד להתמודד מול אויב, "ללמד בני יהודה קשת" (שמ"ב א',18) ולעבור מלחמות.

    בפרשה מסופר על דברים שקרו במדבר וגם על מלחמות שונות בדרך לארץ כנען והתמודדות מול עמים אחרים ושונים מאתנו.יש מלחמה שנכפתה על בני ישראל. אם מישהו בא להילחם כנגדנו,ברור שחובה להילחם עמו. בני ישראל פנו לסיחון מלך העיר חשבון ,דברו יפה,דברי שלום וסיחון המלך החזק בחר לצאת כנגדם למלחמה (דברים ב,33-34) "ויתנהו ה' אלוקינו לפנינו ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו ונלכוד את כל עריו בעת ההיא..." ובפס' 36 נאמרת התובנה וההכרה ש:"לא היתה קריה (=עיר) אשר שגבה ממנו,את הכל נתן ה' אלוקינו לפנינו".על עם ישראל להכיר בטובות ש-ה' עשה להם ולדעת שלא נצחו בכוח עצמם.

    בפרשה יש סוג נוסף של מלחמה -מלחמה יזומה לשם כיבוש שטח.עוג מלך הבשן היה גדול וחזק ה' אמר למשה (דברים ג',2) "אל תירא אותו (=אל תפחד ממנו) כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו". ובפס' 3 חוזרת התובנה וההכרה ש:"ויתן ה' אלוקינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד".ה' עשה נסים לבנ"י וכך יכלו לנצח מלך חזק שעַמו גר בערים רבות שלחלקן יש חומה (ולבנ"י לא היו באותה עת כלי נשק שבעזרתם ניתן לקעקע את החומה).

    משה אמר את הדברים לעם כאשר הם עמדו לעבור לארץ כנען ושם יכולים להיות שני סוגי המלחמות.מלחמות שעם ישראל יוזם,כדי לכבוש את הארץ וגם מלחמות בהן עמים קמים כנגד ישראל ובני ישראל צריכים להשיב מלחמה.על בנ"י ללמוד מהמלחמות שלחמו ולהסיק מסקנות.

   לקראת הכניסה לארץ אמר משה ליהושע:"עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלוקיכם לשני המלכים האלה (=סיחון ועוג) כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג', 21-22 ).כתוב באגדת בראשית :"לא תיראום",למה?אלא לפי שהוא אומר (=דוד בתהלים כ"ז, 1):"לדוד ה' אורי וישעי -ממי אירא?!" שבשעה שישראל יראים מן המקום (=ה') -אף האומות יראים מהם.וכן דוד אומר:"ה' לי לא אירא" (תהלים קי"ח,6 ). כשהוא שלי-לא אירא וכשאנו מניחין יראתו (=אם ח"ו אנו לא יראי ה') אף האומות פושעין בהם (=אז האומות מרעות לעם ישראל) "זנח ישראל טוב-אויב ירדפו" (הושע ח',3) ומהו טוב שישראל זנח? אלא הכוונה על הקב"ה שנאמר "טוב ה' לכל" (תהלים קמ"ה,9)

ובמדרש הגדול פירשו מלים אלו כ אזהרה לא לפחד מהכנענים "כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג',22).כשם שנלחם לכם במצרים,כך הוא נלחם בכניסתכם לארץ וכן הוא אומר (יהושע י',14) :"כי ה' אלוקי ישראל נלחם לישראל" וכן הוא עתיד להילחם לכם מארבע מלכויות,שנאמר (זכריה י"ד,3) :"ויצא ה' ונלחם בגויים ההם".

    אם נוצר הרושם ,מדבָרַי עד כה, שתמיד ה' יילחם עבורנו ויעשה לנו נסים –הרי שֶאַל לנו להיות שאננים ולסמוך על הנס,כי עלינו להיות ראויים לעזרת ה' ולנסיו.מובא בפרשה מקרה שבו ה' לא היה עִם ישראל לאחר חטא המרגלים שבו העם בכה "ויבכו העם בלילה ההוא"(במדבר י"ד,1)ולא רצה לעלות לארץ.בסוטה ל"ה,ע"א נאמר שאותו יום היה ט' באב."אמר רבה אמר רבי יוחנן:אותו היום ערב תשעה באב היה.אמר הקב"ה:הן (=הם) בכו בכיה של חינם- ואני אקבע להם בכיה לדורות" לאחר שהבינו את טעותם ורצו לעלות לכיוון הארץ אירע חטא המעפילים שהעפילו להר חרף דברי משה ש-ה' לא בקרבם ושלא ילכו. ואז הם נגפו "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם...ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה" (דברים א',44 )

שרש ר.ד.ף חוזר גם ב-ט' באב במגילת איכה,בה כתוב:"כל רודפיה השיגוה בין המֵצרים" (א',3 )

שאלה למחשבה:כיצד ניתן לפרש את המלים "השיגוה" ו-"בין המֵצרים"?(מהי תשובתך?ברורשיש אפשרויות שונות לתשובות)

 הצעת תשובה:1.ניתן לפרש את הפועל "השיגוה" כתפישה,הצקה וגרימת צרות ובעיות לעם ישראל ואת המלים "בין המֵצרים" כתקופה שמכונה בשם זה (מ-י"ז תמוז עד ט' באב) האויבים יכולים (חלילה) להרע לעם ישראל.

 2.ר' נפתלי מרופשיץ פירש את הפועל "השיגוה" כהבנה ואת המלים "בין המצרים" כמצב שבו יש צרות לעם (לאו דוקא בתקופה מסוימת בשנה):רוחו וגדולתו של העם היהודי יש ביכולתם של אויבינו להבין ולהשיג רק בזמנים שבהם היהודים נמצאים "בין המצרים",נאבקים בצרות ללא סוף וסובלים...הם,במקומנו,כבר מזמן היו נכנעים.הם,בתנאינו,כבר מזמן היו מאבדים את צלם האדם והופכים לחיות רעות.

     כיום ביכולתנו להחיל את שני הפירושים הללו,על התקופה בה אנו נתונים עתה בצרות בתקופת "בין המצרים" האויב מנסה ל"השיג" אותנו ולפגוע,ואומות העולם יכולות אולי ל"השיג", להבין את הרוח והגדולה של עמנו, אך אל לנו להיות תמימים ולסמוך על הבנת האומות,שהיא זמנית ומשתנה ותלוית אינטרסים.אנו רואים שאויבינו זוממים להרע לנו,הם מתחמשים ומתאמצים לשכלל את יכולותיהם מ"מבצע" ל"מבצע",בבחינת "כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף"(ישעיהו י"ד,29 ). הסכנות הניצבות לפתחנו גדולות ומרובות ועלינו לנהוג לפי הכלל שקבע הפילוסוף והאסטרטג הסיני סון טסו במאה הששית לפנה"ס: "הכר את האויב שלך, והכר את עצמך- אפילו תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך – אין ספק שתובס בכל הקרבות." האויב שונה מאתנו באמונתו,בהתנהלותו,בפרשנויותיו ובדברים רבים נוספים.כל מחווה של רצון טוב מצידנו-הוא מפרש כחולשה.האויב מחנך את ילדיו מגיל קטן לשנאה ולמלחמה ובאמנה הפלשתינאית ובאמנת החמאס נכתבה מטרתם :להשמיד כל יהודי בארץ וגם בעולם.

לאחרונה, שידרה הטלוויזיה הרשמית של הרש''פ סרטון שבו ילדה מדקלמת שיר הקורא ל"מלחמה אשר תכתוש את העושק ותוציא את נפש הציוני."

     עלינו להכיר את עצמנו (בנוסף להכרת האויב) ולדעת שאיננו שוחרי מלחמה ,אלא להיפך.אנו שוחרי שלום.מדור לדור אנו מייחלים לקץ המלחמות וכאשר נולד תינוק אנו מייחלים שעד שיגיע מועד גיוסו כבר לא נצטרך להילחם ,אבל- עלינו ללמוד להגן על עצמנו ועל זכויותינו ולעתים אין ברירה וחייבים להילחם. יש בינינו כאלה החוששים מכך שעיסוק במלחמות עשוי להפוך אותנו לבעלי תכונות של רוע ואכזריות,אך אין זה מחויב המציאות,וכדוגמא אביא את דוד המלך שנלחם במלחמות רבות ויחד עם זאת כתב את מזמורי תהלים ברגישות רבה ובתקוה ורצון לשלום,אלא שבפיכחון ובודאי בתחושת כאב והחמצה אמר:"אני לשלום וכי אדבר המה למלחמה"(תהלים ק"כ,7).אז עלינו להמשיך ולחלום ולשאוף לשלום ולשמור על ערכינו ועל הטוב שבנו,אך יחד עם זאת עלינו להיות מוכנים ונכונים להילחם כדי להגן על בתינו ועל קיומנו מתוך תובנה והכרה שנצליח בכך בעזרת ה' שיחמול עלינו ויעזור לנו מאויבינו שחפרו מחילות ובאחדות,סבלנות ונחישות של הלוחמים שבחזית וכל האזרחים שבעורף נגן על הארץ ש-ה' נתן לנו.

שבת שלום! ומול המנהרות והרצון של אויבינו להשמידנו –נשיר ב"דרור יקרא":ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר

עדנה ויג       This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

על כולנו מוטלת החובה

על כולנו מוטלת החובה
מכתבה של מועצת חכמי התורה
 
הנני פונה בזה, אל ראשי הישיבות ובני התורה בכל אתר ואתר, כאשר בעוונותינו הרבים עם ישראל מצוי בימים קשים ונתון להתקפות אויב, ואין לך לצערנו יום שאין קללתו מרובה מחבירו ורבים הנופלים בחזית ובעורף.
 
ואנו בני התורה, אין לנו שיור אלא התורה הקדושה ובימים קשים אלה, על כולנו מוטלת החובה שלא לעמוד מנגד ולהרבות תורה ומעשים טובים כאשר קיומו של עם ישראל תלוי בזה.
 
והנה קרבים ובאים עלינו ימי בין הזמנים כמנהג בני הישיבות וכפי שהנהיגו גדולי הדורות מאז ומעולם, בבחינת ״קווי ה׳ יחליפו כח״, אין ספק שבימים כתיקונם נחוצים ימים אלה להתרעננות ולאגירת כוחות חדשים בפרט לקראת הימים הנוראים וימי ההתעלות הבאים עלינו לטובה.
 
אלא שלדאבונינו ״עת צרה היא ליעקב״ כאשר רבים מאחינו בני ישראל מחרפים את נפשם במלחמה באויבי ישראל העומדים עלינו לכלותינו, ואיך נוכל אנחנו ונעמוד מנגד.
 
אשר על כן, באם יימשך המצב הקיים, על כולנו מוטלת החובה בימי בין הזמנים הקרובים להישאר בבתי המדרש לכל הפחות עד ט״ו באב הבעל״ט, שהוא יום שנעשו בו ניסים לעם ישראל ועד אז אי״ה נתפלל שיחלפו ימי הזעם, כי בימים כאלה יש לנו לקיים בעצמנו את מאמר הנביא (ישעיה כ״ו) ״לך עמי בא בחדרך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״, ואין חדרים אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות.
 
אין ספק שזכות לימוד התורה תסייע להגנת עם ישראל ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות. ויה״ר שהקב״ה יוציא אותנו מאפילה לאורה ומאבל לשמחה ידבר אויביי ישראל תחתינו ונשמע בשורות טובות במהרה אכי״ר
 
ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה - הרב שלום כהן 
וחברי המועצה: הרב שמעון בעדני, הרב משה מאיה והרב דוד יוסף.

"לך עמי בוא בחדריך"

"לך עמי בוא בחדריך"
דברי האדמו"רים חברי מועצת גדולי התורה 
 
זמנים קשים פוקדים את בית ישראל בארץ ישראל, בכל מקומות מושבותיהם. עת צרה היא ליעקב, דם ישראל נשפך, ואיומים וסכנות מנסרים בחלל האויר ומתחת לפני הקרקע. ולעת אשר כזו, אין לנו שיור רק התורה הזאת, ועלינו לקיים בעצמנו מאמר הכתוב (ישעיהו כ"ו, כ): "לך עמי בוא בחדריך וסגר דלתיך בעדך", וכפי' רש"י: בא בחדריך – "בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ד"א התבונן על מעשיך בחדרי לבך".
 
ועתה, בימים אלו ונוכח המצב – כאשר הזמן מבקש תפקידו להתחזק בתורה ובתפילה ויראת ד', הננו קוראים לתלמידי הישיבות הקדושות די בכל אתר ואתר להישאר כולם בהיכלי הישיבות, 'בוא בחדריך', גם בימי בין הזמנים, הנועדים עם סיומו של זמן הקיץ – וכל ישיבה תקיים סדריה בהיכלה, מקום בו התייגעו הבחורים עד כה בלימודם – כאשר תקבע ההנהלה הרוחנית.
 
ההתגברות וההתחזקות בלימוד התורה הקד' – היא חובת השעה והזמן. "אל תיראי תולעת יעקב – אין להם לישראל אלא תפילה" (תנחומא, בשלח ט') – להתפלל ולהעתיר לפני שוכן מרומים, להודות לו על טובו ורוב חסדיו אשר עין בעין נראים באלו הימים, ולבקש ממנו על העתיד – שיעבור זעם, ויבואו ימי שלום ושלווה, רגיעה והשקט.
 
ונסיים בדברי תנא דבי אליהו רבה, פרק ו': "כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו, ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי דברי תורה ומיד היסורין בורחין ממך שנא' לך עמי בא בחדריך וגו', לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בדברי תורה מסוף העולם ועד סופו".
 
והבורא יתברך ברחמיו, יפרוש סוכת שלומו עלינו ועל כל ישראל, ישמע שוועתנו ויקבל תפילותינו לרחמים ולרצון, ואך טוב וחסד ירדפונו כל הימים, ובמהרה יחיש לגאלנו ולנחמנו ויהפוך לנו הימים האלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכרי' ח יט).

לך, אשת החיל

לך,
 
אשת החיָל, אשת החיִל,
 
המגוייסת האמיתית,
 
שלום וברכה בשם ה'!
 
לך,
 
שללא הכנה מוקדמת נותרת לבדך,
 
לבד עם הילדים,
 
לבד עם כל צרכי הבית,
 
לבד בדאגה, בציפייה, בגעגוע,
 
רצינו לומר – שכולנו אתך,
 
חושבים עלייך,
 
דואגים לשלומך,
 
רוצים לסייע, אם כי לא תמיד יודעים איך...
 
לך,
 
שנושאת בעול האמיתי
 
לא זה ההירואי, הבולט לעין כול, המוערך בפי כול,
 
אלא זה השקט, הסמוי,
 
החבוי מתחת לחיוך האומר "אני חזקה, הכול בסדר",
 
המסתתר מאחרי עין לחה...
 
שלוחה ברכה
 
כי "אין הברכה שרויה, אלא בדבר הסמוי מן העין".
 
אכן
 
"אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה".
 
לך,
 
הגיבורה,
 
הגאה בבעל העוטה את מדי הקודש,
 
השש לקרב,
 
ללחום מלחמת ה' וישראל עמו,
 
אך נכון לכל משימה קשה ומתישה,
 
אף אם היא במקום שקט
 
ובאה להחליף את היוצאים לשדה המלחמה
 
וגם לך,
 
הדואגת לבן הזוג העטור רוח גבורה
 
היוצא בעוז,
 
לעזרת ה' בגיבורים,
 
אל שערי עזה,
 
נתונה ההכרה,
 
כי גבורה זאת – המוצנעת,
 
גדולה היא מזו שבשדה הקרב,
 
זו שבקרב חברים לנשק וברוב עם;
 
כדוגמת מה שאמר החכם באדם,
 
כי "טוב ארך אפיים מגיבור,
 
ומושל ברוחו מלוכד עיר".
 
אכן
 
"אשת חיל עטרת בעלה".
 
לך,
 
האמיצה,
 
המעודדת את רוחם של לוחמינו
 
מגבה את התמסרותם למען עמנו
 
ולמען ערי א-להינו
 
ונוטעת בהם את הכוח
 
לבצע משימות גדולות,
 
וגם אלה הנראות אפורות,
 
להתכונן לקרב
 
ולהמתין בכליון עיניים כאשר אחרים עושים במלאכה,
 
ואף לבוא בעצמם במסירות נפש לשדה המערכה,
 
משדרת להם ש"בבית הכול בסדר"
 
אף שלא תמיד זה כך...
 
כבר אין מילים בפינו לומר,
 
כי יש בו משהו שהמילים לא מצליחות לתת לו ביטוי,
 
אבל הלב מבקש לומר גם באין אומר ודברים...
 
"רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה".
 
ובכל זאת
 
אם יש משהו
 
בו תוכלי לזכות אותנו
 
להיות שותפים בדבר מצוה
 
בסיוע, בעזרה, בתמיכה,
 
או למצער בהתייחסות ותשומת לב,
 
נודה לך עוד יותר, אם תתני לנו את ההזדמנות.
 
כדברי בועז אל רות:
 
...בִּתִּי אַל תִּירְאִי, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ".
 
(הכותב, הרב עזריאל אריאל, הוא רב הישוב עטרת)
מקור: ערוץ 7 

הנשק הסודי של החמאס

הנשק הסודי של החמאס
מאת הרב בנימין בלך
 
הרבה נאמר על ארסנל הנשק של החמאס. כפי הנראה, יש לו עשרות אלפי טילים, מספר לא ידוע של מנהרות טרור ומחסני נשק נסתרים, שאמורים לעזור לבעליהם להשיג את המטרה של חיסול ישראל ורצח אזרחיה.
ובכל זאת, אלה אינם כלי הנשק החזקים ביותר של החמאס.
לכלי הנשק הסודי של החמאס יש היסטוריה עתיקה. מקורה נמצא בתנ"ך, ושורשיו נעוצים כבר ברצח המתועד הראשון.
התורה מספרת לנו שכבר בראשיתו של המין האנושי, קנאה בין אחים הביאה לרצח, קין רצח את הבל. הצצה שטחית בפסוקים בפרשת בראשית, אינה נותנת תשובה ברורה מה בדיוק עורר את קין לרצוח את הבל. המדרש טוען שהוא פשוט הרגיש שהעולם לא מספיק גדול עבור שניהם. חיים זה לצד זה היו בלתי אפשריים. וכך, יום אחד קין הסתער. הוא היה בטוח שאלמנט ההפתעה יאפשר לו להשלים את מטרתו בקלות.
אבל זה לא קרה.
הסיפור, כפי שהוא מובא בתורה, מקמץ בפרטים. אולם יש בפסוקים רמזים שניתנו לנו כדי להבין מה באמת הלך שם.
"ויקם קין אל הבל אחיו, ויהרגהו" (בראשית ד,ח). המלה ויקם מתארת פעולה פיזית בעלת משמעות רבה. קין היה צריך לקום על אחיו בגלל שהוא עצמו היה על הקרקע. על פי המסורת היהודית, הבל היה חזק מאחיו. וכאשר הבל הותקף ללא סיבה, הוא הגן על עצמו. הוא הצליח להגן על עצמו כל כך טוב, עד שתוך זמן קצר אחיו היה בידיו, ושכב חסר אונים תחתיו. הסיפור היה אמור להסתיים כאן. אולם באותו רגע קין החליט להשתמש בנשק הסודי שלו.
בפסוק הכי מבלבל בתורה נכתב: "ויאמר קין אל הבל אחיו" (שם) – וזהו! באמצע הקרב, כשההתקפה נכשלה לכאורה, קין אומר משהו שמשנה את המצב ומאפשר לו לבצע בסופו של דבר את תוכנית הרצח הנפשעת שלו.
מה הוא היה יכול לומר? מה גרם להבל לשחרר את אחיו, שבשלב זה כבר היה ברור שהוא התכוון להזיק לו? זהו פרט חשוב, ומתבקש שהתורה תשתף אותנו מהו אותו נתון נעלם, מה אמר קין להבל כדי לגרום לו להרפות.
התשובה נמצאת ממש מתחת לאף. מה שקין אמר להבל היה פשוט ש...הוא האח שלו! זאת הייתה תחינה לרחמים, והוא ידע שהבל אחיו לא יוכל לעמוד בפניה. "אני כמוך", התחנן קין, "גם אני ילד של הקב"ה. שנינו בני אדם שנבראו בצלם אלוקים. כן, נכון שניסיתי להרוג אותך – אבל אתה, עם המוסריות הנעלה יותר שלך, ודאי לא תוכל להשחית את עצמך עם אותו פשע".
הנשק הסודי של קין היה הרחמים של הבל. וכשהבל באמת גילה רחמים, ושחירר את קין, הוא הכין את הקרקע למותו.
חולשתם וחוזקם של היהודים
כאשר החזק מאפשר לתוקף החלש להרים עליו יד, למרות כוונותיו הברורות של התוקף להרוג אותו, ואותו חזק מת כתוצאה מכך, התוצאה אינה רצח פשוט – אלא גם צורה מסוימת של התאבדות.
לכן, חוקי התורה אומרים לנו להציב גבולות לרחמים. על פי ההלכה, אנשים שמתכוונים לרצוח, מאבדים את זכותם לחיות. מקורותינו מתייחסים לדבר בדיון על מקרה שבו גנב פורץ לבית ומוכן להרוג את יושביו במידת הצורך, ונותנים לנו כלל ברור: "הקם להרגך, השכם להרגו".
על אחת כמה וכמה שהדבר נכון במצב של מלחמה. כן, מלחמה היא גיהינום. חפים מפשע נהרגים ואזרחים סובלים. ובכל זאת, הדור שלפנינו נלחם בהצלחה כדי להציל את האנושות ממטרותיו הברבריות של הרייך השלישי הנאצי. האם במלחמה ההיא לא מתו חפים מפשע? האם לא היו אזרחים תמימים ששילמו מחיר כבד על שכנותם לאותם מפלצות אדם? היו, ובכל זאת, זאת היתה מלחמה מוכרחת וצודקת.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. ממש כמו קין, גם החמאס סומך על טוב ליבם של היהודים כדי לפצות על חולשתו. הם יודעים שזו הנקודה החלשה שלנו, עם ישראל, שאנו רחמנים, ויש לנו בעיה מוסרית לעמוד מול צערם של אחרים, אפילו כשזה גורם לנו להפסיד. לכן החמאס יורה בלי אבחנה טילים על ערים מלאות באזרחים, כשהוא יודע מצוין שתגובה ישראלית תהיה מלווה באזהרות, לא מפציצים בלי שמזהירים (ונותנים בכך אזהרה לטרוריסטים לנוס על נפשם), לא מחזירים ירי למקומות מאוכלסים או למסגדים, בתי ספר ובתים מאוכלסים בצפיפות. על זה הם בונים, ושם הם מסתירים את אמצעי הלחימה שלהם.
ואכן, החמאס צודק. לרחמים היהודיים כמעט ואין גבולות. החמלה היהודית גוברת על ההיגיון.
עבור החמאס, ישראל היא השטן. אבל יש זמנים שבהם גם הם מראים גמישות מרשימה עם האידאולוגיה שלהם, לדוגמא, אותם זמנים בהם אחד מראשי החמאס או מבני משפחותיהם זקוק לטיפול רפואי דחוף. בנובמבר 2013, עמאל הנייה, נכדתו של איסמעיל הנייה, מראשי החמאס בעזה, התדרדרה למצב אנוש, עקב זיהום במערכת העיכול. בלי היסוס, הנייה שלח את התינוקת בת השנה לטיפול בישראל, והמדינה היהודית, בלי היסוס גם כן, פתחה את זרועותיה כדי לעזור לילדה. בדומה, בקיץ 2012, גיסו של הנייה הועבר במהירות את הגבול כדי לקבל טיפול חירום בליבו בבית חולים סמוך לתל אביב.
שבעים אלף תושבי עזה מחאן יונס ודיר בלאח, היו בחשיכה ביום ראשון בלילה אחרי שרקטה של החמאס שכוונה לישראל פגעה בקו מתח גבוה שמספק חשמל לכל האזור. כשטילים מעופפים סביבם, חברת החשמל הישראלית שלחה צוות תיקון – למרות העובדה שעזה לבדה חייבת על פי ההערכה 220 מליון שקל לחברת החשמל הישראלית (בתוך כלל החובות הפלסטיניים לישראל, שמצטברים לסכום המדהים של 1.5 מילארד שקלים).
המבצעים הישראליים נגד מנהיגי המחבלים מבוטלים, כשנראה שהמחיר יכלול מוות של אזרחים. נשקו הסודי של החמאס – מודעות להזדהות הישראלית המוטבעת עם תגובתו של הבל לתוכניות הרצח של אחיו החלש ממנו – הוא שנתן להם את האומץ לדחות כל הסכם להפסקת אש.
בהיסטוריית הלוחמה המודרנית, אין מדינה שנהגה בדאגה כה רבה לחייהם של אזרחים חפי מפשע כמו ישראל. זהו מאפיין ראוי לציון. ויחד עם זה, אנחנו לא יכולים להרשות לרחמים שלנו להוות מכשול במלחמה באויבינו שמנסים להרוג אותנו, ולסכן את חייהם של ישראלים חפים מפשע. החמאס מודע לנקודת התורפה שלנו.
יהי רצון שיהיה בנו הכוח להבדיל בין הגנה על אזרחים חפים מפשע (שאנחנו חייבים לעשות) וסילוק האיום מאלה שקמים להרוג אותנו (שגם את זה אנחנו חייבים לעשות).

תפילתה של נועה

תפילתה של נועה
פורסם בערוץ 7 

בורא עולם 
אני כותבת לך עכשיו מעומק ליבי עם דמעות בעיניי. 
אני נועה אמתך יודעת שעכשיו 
זה לא החודש שהמלך נמצא בשדה ורק זה קורה באלול, 

אבל אנא בורא עולם בשביל הבנים שלך, 
ההקרבה והסבל וקידוש השם שעושים לך 
אנא בורא עולם, 
בבקשה תרד מהרקיע השביעי לרקיע הראשון אלינו ותלחם בשבילנו 
כמו הפסוק שאומר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" 
כך בורא עולם אתה תלחם לנו את המלחמה תכה בכל אויבינו ואנו נחריש. 

בורא עולם תראה את עמך כמה קדושים ועוזרים אחד לשני 
כמה אחדות יש בעם הזה! 
והרי האחדות היא שתביא את הגאולה! 

בורא עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזנו צור משגבנו 
שלח את משיח צדקינו במהרה בימינו והוא יגאלנו 
כדבר שנאמר: ינון ואליה אני שולח!!!! 

מחכה לקול השופר המבשר על הגאולה 
כידוע זה יקרה בלילה יהיה אור חזק מאוד 
וקול שופר אדיר שישמע בכל העולם!! 
הוא יגאל אותנו, הוא יגאל אותנו בקרוב בקרוב בקרוב!!! 
מבתך האוהבת נועה!

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

הרב אליעזר שנוולד

מקור: ערוץ 7 

תלמידים יקרים, בשעה זו החלה התקיפה הקרקעית במבצע "צוק איתן", ואתה וחייליך עומדים לחצות את הגבול לתוך רצועת עזה. ימים של ציפייה דרוכה, של הכנות ותפילות מותחים את הקפיץ, והוא משתחרר כאחד.

החושים מתחדדים והמחשבות מרוכזות במשימה, חוזרות פעם ועוד פעם על הפרטים, על הציר, על האיומים. כבר ביציאתך מהישיבה לצבא לשרת את בטחון המדינה ותושביה, היית חדור באמונה בצדקת הדרך.

דפי הגמרא, פרקי התנ"ך, ספרי ההגות והאמונה, ושאר לימודיך בישיבה, שנחרטו עמוק בנפש והתמזגו בה בתפילות מעומק הלב והכוונה, העמיקו עבורך את ההכרה בגודל היעוד של העם היהודי, ובזכותו לקיים מדינה שתממש את ערכי הנצח שלו. העשייה בקהילה והחיבור לכל מגזרי העם והחברה הישראלית, נטעה בך את תחושת האחריות והערבות ההדדית, שותפות הגורל ושותפות היעוד, שמלווים את עמנו לאורך כל שנות קיומו. כל אלה ללא ספק, הלכו והתחזקו בימים האחרונים, לנוכח ההתקפות הנפשעות על כל ערי המדינה, ולנוכח הניסיונות לבצע פגועי הרג והרס מן הים האוויר ומהתווך התת-קרקעי, אין מלחמה יותר צודקת מזו.

אני סמוך ובטוח שלא שמרת תחושות אלה רק לעצמך אלא גם שיתפת בהם את עמיתיך ופקודיך.

תחושת האמונה בצדקת הדרך מתורגמת כעת, למוטיבציה גבוהה, לרצון פנימי ועמוק לבצע את המשימה, להביא את השקט לתושבי המדינה, להשיב למדינת ישראל את ריבונותה הבסיסית בהבטחת חיים נורמאליים לתושביה. לרצון להכות מכה כואבת ומרתיעה באויב שחקק על דגלו את השמדת מדינת ישראל, את הפגיעה בנפש באוכלוסיה בלתי לוחמת. אויב מר ונמהר ציני וללא מעצורים שאינו מהסס להשתמש באזרחיו, נשים וילדים, כמגן חי. אויב שבשנאתו לנו מוכן להמיט אסון על בני עמו, וגורר אותם פעם אחר פעם להרפתקה צבאית, ואינו שועה לסבלם ולכאבם. ובעיקר לפגוע בטילים ובמנהרות הטרור לבל יכוונו שנית אל ערינו ואל אזרחנו.

אני סמוך ובטוח שאינך שש אלי קרב, והנך יוצא למשימה מפאת הצורך. לבטח היית מעדיף את הישיבה בבית המדרש על הישיבה ב'נמר' או בטנק, לבטח היית מעדיף להחליף את הצעידה בדיונות של עזה בעיתוי הזה בטיול בשביל ישראל, על כן אין לי ספק שתדע לשקול תוך כדי הקרב את הדרך הנכונה המוסרית והמידתית ביותר להתמודד עם אתגרי הקרב.

אתה צועד בראש הכח קידמה, וחש את הלמות לבם של הלוחמים הצועדים אחריך, אתה חש את האחריות הרובצת על כתפיך, למשימה ולחיי חייליך. אתה מרגיש ששם מאחור הם מביטים עליך וסומכים עליך ועל שיקול דעתך שיקבע את גורל המשימה ואת גורל חייהם.

בישיבה, בטרם יצאת לצבא חזרנו ושיננו את דברי הרמב"ם "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

כעת המילים הללו עתיקות היומין, מקבלות עבורך משמעות מוחשית. אין לך הרבה זמן ומשאבי נפש לבחון מה אתה מרגיש. אולם הפחד, הוא תחושה אנושית. ויש לו גם תפקיד חשוב משום שהוא יוצר את הדריכות, בפני הסכנות, ולא מאפשר להיכנס לשאננות. אולם אסור לתת לו להשתלט עליך ולגרום לשיתוק המחשבה והמוטיבציה. כעת הדריכות והאחריות היא לא רק לחייך אלא גם לחיי חייליך.

שעת הקרב היא שעת עשייה. לפני יציאתך למדנו את העיקרון הייחודי למערכות ישראל: "סוס מוכן ליום מלחמה ולד' התשועה". ביחד עם העשייה הדרוכה, הדקדקנית והמקצועית של הלחימה, תלווה אותך גם התפילה, זו היוצאת ממעמקי הלב בשעת הסכנה והמלחמה. התפילה המשקפת את תפיסת הקרב היהודית, שההצלחה תלויה בשילוב של עשייה מלמטה, עם סייעתא דשמיא מלמעלה. ש"בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו נוצחין".

יהי ד' עמכם, יצליח דרכם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם!

ד' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם!