אקטואליה

תפילתה של נועה

Viagra For Sale In Uk | Best Price🔥 |. Bonus Pills with every order! Best Cheap Viagra Uk ,We collect what you are looking for here.. Check More » source link - Best Prices 2020! Hurry up! Synthroid In Boers The Give Van Read The Positive Tijdschrift Geneeskunde Voor Health On And Costco Their Vliet Which In Huber, View Article Nederlands In Dutch) (2016,. M, Al HK, Synthroid Ilonen Virtanen Akerblom Knip Savilahti Et E, SM, J, Costco J, Paronen. Seroquel Embarazo Online assistance is sponsored by Sankyo to help low-income and uninsured patients get expensive brand-name Benicar either for free or Herbal Viagra Uk Buy Piece: General News . Home > About AHCJ > AHCJ News > And a recent analysis reported in JAMA Psychiatry found that the effectiveness of SSRIs in treating anxiety has been overestimated, and in some cases is no better than placebo. Date: 11/21/19. Carolyn Crist, an independent journalist based in Georgia, will lead AHCJ's efforts to expand its resources and source url. Cheap Prices. Brand, Generic Pills. 5mg, 10mg, 20mg, 50mg, 100mg. An Independent Review Of Current Health And Safety Legislation In The UK Is Due To Report In October With Ministers Keen To Consolidate Or Simplify Existing Regulations. No Prescription Required. Fast Wordlwide Delivery. | Up to 30% Off🔥 |. The Lowest Prices Online, go here,Where to buy?. Buy Now » http://performandfunction.com/?arx=Levitra-Bestellen-Online Guaranteed quality without prescription. * The former DeKalb Medical website (www. Costco Synthroid Online Pharmacy Shop: 100% quality, low prices. Costco Synthroid Generic viagra - Learn how to take it. go here | Up to 40% Off🔥 |. Stop Searching About Best pill ! buy http://themaass.com/?pills=How-To-Order-Cialis-In-Canada,Online Pharmacy! Low Prices. Buy Now » תפילתה של נועה
פורסם בערוץ 7 

בורא עולם 
אני כותבת לך עכשיו מעומק ליבי עם דמעות בעיניי. 
אני נועה אמתך יודעת שעכשיו 
זה לא החודש שהמלך נמצא בשדה ורק זה קורה באלול, 

אבל אנא בורא עולם בשביל הבנים שלך, 
ההקרבה והסבל וקידוש השם שעושים לך 
אנא בורא עולם, 
בבקשה תרד מהרקיע השביעי לרקיע הראשון אלינו ותלחם בשבילנו 
כמו הפסוק שאומר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" 
כך בורא עולם אתה תלחם לנו את המלחמה תכה בכל אויבינו ואנו נחריש. 

בורא עולם תראה את עמך כמה קדושים ועוזרים אחד לשני 
כמה אחדות יש בעם הזה! 
והרי האחדות היא שתביא את הגאולה! 

בורא עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזנו צור משגבנו 
שלח את משיח צדקינו במהרה בימינו והוא יגאלנו 
כדבר שנאמר: ינון ואליה אני שולח!!!! 

מחכה לקול השופר המבשר על הגאולה 
כידוע זה יקרה בלילה יהיה אור חזק מאוד 
וקול שופר אדיר שישמע בכל העולם!! 
הוא יגאל אותנו, הוא יגאל אותנו בקרוב בקרוב בקרוב!!! 
מבתך האוהבת נועה!

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

אגרת לתלמיד לקצין וללוחם

הרב אליעזר שנוולד

מקור: ערוץ 7 

תלמידים יקרים, בשעה זו החלה התקיפה הקרקעית במבצע "צוק איתן", ואתה וחייליך עומדים לחצות את הגבול לתוך רצועת עזה. ימים של ציפייה דרוכה, של הכנות ותפילות מותחים את הקפיץ, והוא משתחרר כאחד.

החושים מתחדדים והמחשבות מרוכזות במשימה, חוזרות פעם ועוד פעם על הפרטים, על הציר, על האיומים. כבר ביציאתך מהישיבה לצבא לשרת את בטחון המדינה ותושביה, היית חדור באמונה בצדקת הדרך.

דפי הגמרא, פרקי התנ"ך, ספרי ההגות והאמונה, ושאר לימודיך בישיבה, שנחרטו עמוק בנפש והתמזגו בה בתפילות מעומק הלב והכוונה, העמיקו עבורך את ההכרה בגודל היעוד של העם היהודי, ובזכותו לקיים מדינה שתממש את ערכי הנצח שלו. העשייה בקהילה והחיבור לכל מגזרי העם והחברה הישראלית, נטעה בך את תחושת האחריות והערבות ההדדית, שותפות הגורל ושותפות היעוד, שמלווים את עמנו לאורך כל שנות קיומו. כל אלה ללא ספק, הלכו והתחזקו בימים האחרונים, לנוכח ההתקפות הנפשעות על כל ערי המדינה, ולנוכח הניסיונות לבצע פגועי הרג והרס מן הים האוויר ומהתווך התת-קרקעי, אין מלחמה יותר צודקת מזו.

אני סמוך ובטוח שלא שמרת תחושות אלה רק לעצמך אלא גם שיתפת בהם את עמיתיך ופקודיך.

תחושת האמונה בצדקת הדרך מתורגמת כעת, למוטיבציה גבוהה, לרצון פנימי ועמוק לבצע את המשימה, להביא את השקט לתושבי המדינה, להשיב למדינת ישראל את ריבונותה הבסיסית בהבטחת חיים נורמאליים לתושביה. לרצון להכות מכה כואבת ומרתיעה באויב שחקק על דגלו את השמדת מדינת ישראל, את הפגיעה בנפש באוכלוסיה בלתי לוחמת. אויב מר ונמהר ציני וללא מעצורים שאינו מהסס להשתמש באזרחיו, נשים וילדים, כמגן חי. אויב שבשנאתו לנו מוכן להמיט אסון על בני עמו, וגורר אותם פעם אחר פעם להרפתקה צבאית, ואינו שועה לסבלם ולכאבם. ובעיקר לפגוע בטילים ובמנהרות הטרור לבל יכוונו שנית אל ערינו ואל אזרחנו.

אני סמוך ובטוח שאינך שש אלי קרב, והנך יוצא למשימה מפאת הצורך. לבטח היית מעדיף את הישיבה בבית המדרש על הישיבה ב'נמר' או בטנק, לבטח היית מעדיף להחליף את הצעידה בדיונות של עזה בעיתוי הזה בטיול בשביל ישראל, על כן אין לי ספק שתדע לשקול תוך כדי הקרב את הדרך הנכונה המוסרית והמידתית ביותר להתמודד עם אתגרי הקרב.

אתה צועד בראש הכח קידמה, וחש את הלמות לבם של הלוחמים הצועדים אחריך, אתה חש את האחריות הרובצת על כתפיך, למשימה ולחיי חייליך. אתה מרגיש ששם מאחור הם מביטים עליך וסומכים עליך ועל שיקול דעתך שיקבע את גורל המשימה ואת גורל חייהם.

בישיבה, בטרם יצאת לצבא חזרנו ושיננו את דברי הרמב"ם "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

כעת המילים הללו עתיקות היומין, מקבלות עבורך משמעות מוחשית. אין לך הרבה זמן ומשאבי נפש לבחון מה אתה מרגיש. אולם הפחד, הוא תחושה אנושית. ויש לו גם תפקיד חשוב משום שהוא יוצר את הדריכות, בפני הסכנות, ולא מאפשר להיכנס לשאננות. אולם אסור לתת לו להשתלט עליך ולגרום לשיתוק המחשבה והמוטיבציה. כעת הדריכות והאחריות היא לא רק לחייך אלא גם לחיי חייליך.

שעת הקרב היא שעת עשייה. לפני יציאתך למדנו את העיקרון הייחודי למערכות ישראל: "סוס מוכן ליום מלחמה ולד' התשועה". ביחד עם העשייה הדרוכה, הדקדקנית והמקצועית של הלחימה, תלווה אותך גם התפילה, זו היוצאת ממעמקי הלב בשעת הסכנה והמלחמה. התפילה המשקפת את תפיסת הקרב היהודית, שההצלחה תלויה בשילוב של עשייה מלמטה, עם סייעתא דשמיא מלמעלה. ש"בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו נוצחין".

יהי ד' עמכם, יצליח דרכם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם!

ד' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם!

הודעה לאנשי החמאס

הודעה לאנשי החמאס
 
אנו היהודים אנו בניו של בורא עולם. אנו בניהם של אברהם, יצחק ויעקב.
בורא עולם אוהב אותנו ודואג לנו. הוא החזיר אותנו לארצנו אחר אלפיים שנות גלות.
אלקים בורא העולם עושה שמים וארץ אמר לנביאים שנחזור לארץ ישראל ואמנם זכינו וחזרנו.
מי שנלחם בנו הרי הוא כופר בבורא עולם. 
שהרי רואה הוא את הנסים הגדולים שנעשים עימנו, ואת התגשמות דברי הנביאים, אבל מתעלם.
וזה נקרא כופר.
 
ולכן אתם אנשי החמאס, אם רוצים אתם להלחם בכפירה, עליכם להלחם בעצמכם.
 
אתם הם הכופרים. אתם הם שאינם מאמינים בנביאים שאמרו שנחזור לארצנו. 
נגד בורא עולם אתם נלחמים שאנו בניו.
ולא סתם קוראים לכם "חמאס", כי גנבים אתם (חמס בעברית זוהי גניבה).
גנבתם את הכסף של העם שלכם. וצריך לחתוך לכם את היד.
 
כי מכל העולם קיבלתם המון כסף כדי להביא לציבור בעזה. 
ומאיתנו בני אברהם, יצחק ויעקב קיבלתם את אדמות עזה במתנה.
יכולתם לפתח את עזה, לבנות בתי מלון, לבנות בתי תפילה לבורא עולם, 
להקים מרכז נופש עולמי על פי רצונו של האלקים.
ולתת כסף לילדים של העם שלכם.
 
כל העשירים מכל העולם היו באים להתארח אצלכם ולהנות מחופשה חלומית,
וכל תושבי עזה היו מתעשרים.
יכולתם גם לפתח את החקלאות, את המסחר, את התעשיה, ואת חינוך הילדים.
 
אבל אתם, בגלל העצלות שלכם, העדפתם לבנות מנהרות וטילים 
ולשלוח את ילדי העם העזתי לגגות מתי שיש הפצצות
בזמן שאתם המפקדים מתחבאים כמו עכברים בתוך המנהרות שלכם.
מי ששולח ילדים לגגות כשהוא הולך להתחבא במקלטים, הוא מוג לב, פחדן, ואכזרי, ומגיע לו למות.
אף בעל חיים לא מתנהג ככה! מי שמתנהג ככה, הוא גרוע מחיות היער.
 
אבל נגד מי אתם נלחמים? 
נגד אלקים אתם נלחמים. נגד בניו אהוביו.  
אלקים החליט להחזיר את בניו לארצם על פי דברי הנביאים ואתם נלחמים בו.
בוגדים אתם באלקים, כופרים אתם באלקים, 
גונבים אתם את הכסף של העם שלכם למטרות לחימה בבניו של האלקים.
 
ברשעותכם שרפתם בתי כנסת שהם בתי תפילה שלנו לאלקים. 
ברשעותכם רצחתם את אייל, גיל-עד ומיכאל, 
ילדיו של האלקים, שהיו עסוקים בלימוד תורתו של האלקים.
לוחמים אתם נגד האלקים והאלקים יעניש אתכם.
והמלחמה הזו היא נקמה של האלקים בזה שהרגתם את הילדים שלו. 
הדם שלהם זועק מהאדמה 
וה' נוקם את הדם שלהם ששפכתם במלחמה שלכם נגד האלקים.
 
בני מוות אתם, וגם כשתמותו, לא גן עדן תקבלו 
אלא גיהנום של פיצוצים על מלחמתכם ועל כפירתכם. 
ומי שיהרוג אתכם, קדוש יאמר לו.
 
אלקים הוא אחד, בשמיים ובארץ, 
ואלקים רוצה שעם ישראל יעבוד אותו מארץ ישראל, 
ואתם עליכם להיכנע בו ולעשות את רצונו
ולכבד את עם ישראל ולכבד כל איש ישראל
כמו שמכבדים בנים של מלך, כך עליכם לכבד את בניו של מלך מלכי המלכים. 

מכתב לאייל יפרח הי"ד

מכתב לאייל הי"ד 

חודש וקצת… זהו הזמן שהם אינם איתנו. מליל חמישי, בו נחטפו שלושת הנערים, ונעתקה נשימתה של מדינה שלימה, אומה אחת- במשך 18 ימים- עד לרגע המר, בו נמצאו גופותיהם הטהורות והובאו למנוחת עולמים. במשך זמן זה, התאחד העם כולו בכל תפוצותיו, בתפילה, בקשה, בכי ותחנון, לבורא עולם להשבת הבנים, לשלום ולבשורות טובות.

אמש, היה אמור לחגוג אייל יפרח הי"ד, את יום ההולדת של גיל 19. אייל שהיה סמל של נתינה, אהבת ישראל ושמחה, לא זכה להגיע לגיל זה. והוא חוגג אותו למעלה, עם חבריו, גיל-עד ונפתלי, איתם היה במסע האחרון שלו, שלהם.

מכתב לאייל:

אייל יפרח הי"ד,
היום, היית צריך להיות בן 19.
היום, היית אמור לחגוג ולשמוח.
היום, היית אמור להיות עוד נער אלמוני שחי את חייו.

לצערנו, לא זכית לחגוג את יום ההולדת שלך.

נרצחת בדם קר, על ידי חוטפים מרצחים ערלי לב והובלת אותנו, יחד עם שני חבריך הי"ד, למסע חיפושים.

חיפשנו אתכם, ומצאנו את עצמנו.
מצאנו עם מאוחד ומלוכד בתפילות, תקוות וגעגועים.
מצאנו עם, היודע להפוך עולמות, בשביל להחזיר את הבנים הביתה.

אתה ודאי, רואה מלמעלה הכל, המצב לא פשוט כאן למטה…
יותר מידי ילדות וילדים נרדמים בפחד ומתעוררים בבהלה.

האמת היא, שמיד אחרי שנמצאו גופותיכם, התחלנו במבצע: "צוק איתן", נחושים להגן על אזרחי המדינה.
הצבא גייס אנשי מילואים ואנחנו כבר ביום התשיעי למערכה, חותרים לניצחון.

לא שכחנו אותך אייל,
אל תשכח אותנו.

מי כמוך יודע מה זה צער של הורים על ילדיהם,
מי כמוך יודע מה זו אי וודאות וחוסר ידיעה.

אייל, יום הולדת שמח,
אל תפסיק לרגע להתפלל עלינו!

איתך תמיד,
עם ישראל.

הכותב: אביעד חזני. 

מה עונים על כך?

מה עונים על כך?
רב דניאל בלאס, אתר הידברות
 
 
לפני מספר ימים יצא לי לשוחח עם בחור מיוחד וחושב בשם ערן. ערן סיפר שהוא חוזר בתשובה מתחזק, ולאחרונה מנסה להסביר לבן-הדוד שלו את השקפתו כחרדי. השאלות של בן-הדוד שלו היו על שוויון בנטל - למה החרדים לא מתגייסים לצבא ולא רוצים להיות חלק מהציבור בישראל? "הוא רוצה להבין את הצד שלנו", אמר. "התקשורת אומרת שהחרדים חושבים רק על עצמם, שהם לא רוצים לקחת חלק בנטל הציבור, וכדו. מה עונים על כך? וגם למה קמה הצעקה, מה גורם לגלי ההסתה לפרוץ?".
 
ישבתי עם ערן והסברתי לו את הדברים. אכן השאלות בוערות כיום מעל כל בימות התקשורת בישראל. "עליך להשיב תשובה ברורה לעצמך, ורק אז תוכל להשיב גם לבן-דודך", כך פתחתי את השיחה שארכה זמן רב, אך לבסוף ליבנה את כל הקושיות.
 
את השיחה שעשינו החלטתי להביא כאן בפניכם.
 
* * *
 
ראשית, נשאל, האם הטיעון של חוסר שוויון בנטל הינו טיעון לגיטימי, או רק עוד סיסמה ריקה, שכל מגמתה להסית נגד הציבור החרדי (כמו "הדרת הנשים" שכבר ננטשה)?
 
הבה נפתח במספר שאלות רטוריות, על שוויון ועל נטל:
 
1) האם לומדי תורה, השוקדים על לימודם יום ולילה, והמקדישים יותר משמונה שעות ללימודי יהדות ביום, תחת משכורת-רעב, במטרה להעמיק ולחקור בספרים הקדושים שהגדירו את עצם זהותנו היהודית, השוקדים ומזיעים מידי יום, כדי להעצים ולהנציח את המפעל התורני הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, אינם יודעים מהו נטל ומהו עול?
 
2) האם קיים ציבור אחר בישראל, המוכן ללמוד ולהנציח את מסורת ישראל-סבא במשך שמונה שעות ביום, עבור שכר חודשי הנמוך מ-384 ש"ח?
 
3) האם הציבור היחיד בישראל, שהוא גם חלוץ בארגוני הצלה וחסד, בתמיכה וסיוע לנזקקים, לחולים ולעניים בכל רחבי הארץ, אשר חוסך לקופת מדינה מיליארדי שקלים בשנה, וכל זאת בהתנדבות מלאה ללא כל תמורה, הינו ציבור אנוכי המבקש לברוח מנטל ציבורי?
 
4) ומה לגבי הילודה? לאחר שאיבדנו שישה מיליון יהודים מקרב עמנו בשואה, וכעת קיים ריבוי ערבי גדול אף בארצנו (מלבד עליית גויים רבים), מבחינה סטטיסטית, זהו רק עניין של זמן עד שלא תהיה כאן כל מדינה יהודית, בעת שיהיו יותר ערבים מיהודים, והשלטון ישתנה בהתאם... אנשים שאינם דתיים מעדיפים, על פי רוב, את נוחיותם האישית בחברת בעלי-חיים, מאשר הטיפול בילדים רבים. הציבור הדתי והחרדי נותר הציבור היהודי היחיד בישראל, שעדיין מעודד את הילודה היהודית. הם מיישבים ערים חדשות, בונים עשרות אלפי משפחות חדשות, בזכותם נבנות ערים, נסללים כבישים וארצנו שומרת על צביונה היהודי.
 
נשאלת השאלה, מדוע רק הציבור הדתי והחרדי לוקח על כתפיו את הנטל הגדול והחשוב הזה, של יישוב הארץ, הקובע את כל עתידנו כיהודים? מדוע אחינו הרבים, שאינם חיים בעולמה של תורה, אינם לוקחים בהמוניהם את המשימה הלא-אנוכית הזו, של הבאת ילדים רבים לעולם, הטיפול בהם והתמיכה בזוגות הצעירים? היכן הוא השוויון במטרות המשותפות והעתיד של עמנו בארץ ישראל? היהודי החרדי מכלכל את חייו למען עם ישראל ועתידו, בעוד אחרים מכלכלים את חייהם לאיכות חיים אישית בלבד.
 
בנוסף, האם באמת ניתן לומר על אב ואם חרדים, המכלכלים את חייהם במטרה לבנות את עתיד ילדיהם היהודים, ודואגים להם לא רק בקטנותם, אלא גם בחתונתם ובמגוריהם, שהם אנוכיים, ובורחים מן הנטל?
 
5) האם בדיבור על שוויון בנטל, לא קיימת הדרישה השווה מצד הציבור הלא-חרדי לתרום את כוחו ומרצו לבניית הערכים היהודים עליהם מושתת עמנו, ולעמול גם הוא בעסק התורה שעיצב והחזיק את עמנו? כיצד ייתכן שילד לא-דתי בישראל אינו יודע מי היה רבי עקיבא, אינו יודע מהי משנה, מהי גמרא, וחושב בתומו שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל בגלל ששבר את לוחות הברית? הרי בלי ציבור בני הישיבות והאברכים הממשיכים ללמוד ולזכור את המסורת, היהדות תהפוך להיסטוריה נשכחת, התורה תהפוך לחוכא ואיטלולא בידי שונאינו המבקשים להשמיד אותנו ואת זהותנו כעם... בלעדי לומדי התורה, מי ימשיך את המסורת האדירה שחובקת את עמנו אלפי שנים? מי ינציח את זהות עמנו? מי יישא בנטל העצום הזה?
 
6) ובעניין דומה, לצערנו הבורות ביהדות גדולה בישראל, ורוב הצעירים בישראל אינם יודעים תורה ומסורת, ואפילו לא מצוות בסיסיות אותן שמרו אבותיהם מזה אלפי שנים. לשם כך, הקים הציבור החרדי ארגוני יהדות, המגיעים לכל רחבי הארץ, המציעים תכנים ביהדות ללא תשלום לכל בית בישראל. "הידברות" לבדה מציעה ערוץ טלוויזיה עם אלפי תוכניות, עשרות אלפי תשובות של רבנים באתר האינטרנט, כנסים ומגזינים חודשיים, שכל מטרתם היא לעזור וליידע את כל מי שלא זכה לגדול על ברכי היהדות, ואין לו כל גישה אחרת לתכנים יהודיים. ארגון "לב לאחים" מציע פעילים לשיעורי תורה בכל רחבי הארץ. ארגון "ערכים" יוצר סמינרים ללימודי יהדות. ארגוני היהדות האדירים שהציבור החרדי הצמיח לא דורשים מהמשתמשים בהם תשלום עבור לימודי יהדות, ומציעים את התורה לכל דורש. בלעדי ארגונים אלו, ורבים נוספים, מאות אלפי יהודים לא היו יודעים מהי תורה, ולא הייתה להם כל גישה ליהדות כפי שהיא באמת. היכן קיים עוד ציבור בישראל, המוכן לתרום מזמנו וממרצו, כדי להקים ארגוני חסד גדולים כל כך, להציע תכנים יהודיים בחינם למיליוני יהודים, שאין להם כל מושג ביהדות? מי ייקח את הנטל, ומי יתחלק בשוויון החשוב הזה, בלעדיו לא יישאר זכר מהיותנו יהודים?
 
6) ומה לגבי הסיסמא על "שוויון בנטל"? האם הציבור היחיד בישראל, שנוטל על שכמו את העול הגדול והכבד של לימוד התורה, ואפילו במחיר עושרו הכלכלי, מתוך שקידה ואמונה שמטרתה לחזק את מצבו של העם, וגם תורם את חלקו בחסד ועזרה לנזקקים ללא תמורה, האם באמת ניתן להפנות כלפיו סיסמא מעליבה כל כך על "שוויון" ועל "נטל"?
 
מכיוון ששאלתך החשובה נשאלת גם על ידי מתחזקים המאמינים בתורת ישראל, וגם בידי אחינו הטועים, קיים הצורך להשיב בשני המישורים. חשוב, לשם כך, גם להבין את השקפת העולם התורנית, וגם את זו שאינה, כדי שנדע מה להשיב לא רק לשואלים מבחוץ, אלא גם לעצמנו.
 
שוויון בנטל התורה!
 
לפני שנדון בשאלה מנקודת המבט הדמוקרטית-הומניסטית, הבה ננסה להבין את נקודת המבט התורנית שליוותה את עמנו מזה אלפי שנים. גם הרחוקים מעולמה של תורה, חשוב שיכירו מהי דעת התורה האמיתית, כלפיה הם שואלים שאלות על שוויון ועל נטל.
 
כפי שחייל טוב נושא את עיניו אל מפקדיו הדגולים ונשיאי הדור, כך מחובתנו הדתית לשמוע לגדולי ישראל, הם חכמי התורה הגדולים ביותר בדורנו, המורים הלכה לעם, ואשר התורה מחייבת לשמוע בקולם (דברים י"ז): "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"! (עניין אשר נידון בהרחבה בגיליון מס 69).
 
לכן, כשאנו מבקשים לדעת את תשובת התורה, עלינו לפנות לגדולי ישראל הפוסקים לעמנו דין-תורה.
 
כל גדולי ישראל, ללא יוצא מן הכלל, מתנגדים לגיוס בחורי הישיבות והאברכים, והם ממשיכים ומעודדים להתחזק בלימוד התורה בתקופות אלה, בהם מבקשים לגרוע ממנה. פסיקה זו מגיעה מכל קצוות הקשת של החכמים: גם מחכמי התורה הספרדים, גם מחכמי התורה האשכנזים, גם מחכמי התורה החסידים - מכולם. קיימת הסכמה חד-משמעית לגבי חשיבות התורה לקיום עם ישראל, והצורך בכל לומדי התורה. אפילו הרב קוק זצ"ל, שמזוהה על ידי הזרם הדתי לאומי בתור ההוגה הראשי, אמר בפירוש שאין למדינה להתערב בלימוד התורה או לגייס את לומדי התורה בשום פנים ואופן, וכך כתב בספרו:
 
"שע"פ תורת ישראל, תלמידי חכמים אסור ללחצם ללכת למלחמה... והצלחת המדינה תלויה במלחמתה ע"י מה שנמצאים בה תלמידי חכמים העוסקים בתורה, שבזכותם המלחמה נוצחת, והם מועילים למדינה יותר מאנשי החיל הלוחמים... ואמרו בסנהדרין (דף מב, א), אלמלא דוד שעסק בתורה לא עשה יואב מלחמה. כלומר, לא היה מנצח את המלחמה... ובטוחים אנו שתדע הממשלה להשתמש בכוחו של כל אחד מבני ישראל לפי סגולתו, וכוחם של תלמידי חכמים יראי ה תניח על מקומו בקדושת התורה, ולא תחללהו בשימוש החול של מלחמה ואנגריה, שאינם מוכשרים לו כלל לפי מידתם ותכונת גופם ונפשם. וכל כך גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים, עד שע"פ המסורת התלמודית היא לא תוכל להיות נדחית גם מפני ציווי של כל מלך ושליט... על כן, תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם, ומזה תוצאה בטוחה, שממלכה אידיאלית המכרת את הוד הקודש לא תכוף את התלמידים השוקדים על דלתי התורה, לבטל את תורתם ולעסוק בעבודה גשמית שאינם מסוגלים לה" (אגרות ראי"ה ג, צ-צב).
 
כיצד נוכל להבין את העובדה, שקיימת תמימות דעים גדולה כל כך, ואפילו לא מחלוקת אחת, בנושא לימוד התורה בקרב גדולי ישראל? זאת יכול להבין רק מי שעמל בתורה והשיג את עומקה, ורואה את מה שאין בכוחנו לראות.
 
תארו לכם אדם ללא עבר צבאי, שנכנס בטעות לחדר פיקוד שבו דנים מפקדים על אסטרטגיה צבאית חשובה. הוא מביט לשנייה אחת בתרשימים שעל הלוח, ואומר למפקדים: "לא נראה לי שכך צריך לנהוג. עדיף להסתער מיד בחזית". הרי מיד ישתיקוהו ויוציאו אותו מהחדר. אין זה הגיוני ואין זה יאה לחוות דעה נגד מומחים בתחום שאינך מומחה בו. אף פרופסור לרפואה לא יקשיב לדברי אדם ללא ניסיון רפואי, שיאמר לו: "נראה לי שעליך לנתח כך ולא כך".
 
גם במה שנוגע לחשיבות התורה והנהגתה, חובה עלינו לשמוע ל"מומחים", הם חכמי התורה השוקדים על לימודה והוראתה כל ימי חייהם, המקשרים הגדולים ביותר בהיסטוריה של עמנו, בין חכמי קדם לחכמינו אנו. רק בכוחם לומר לנו מהי חשיבות התורה, מהי חשיבותם של לומדי התורה, והאם יוכל העם להסתדר בלעדיהם או לגייסם. הם מפקדי-התורה של עמנו, ומה שאיננו רואים ואיננו יודעים, הם כן רואים ויודעים, שהרי אמרו חז"ל "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (פרקי אבות ב, יב), וגם לימדונו ש"חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא, דף יב).
 
כיצד ייתכן, שיבואו מקרב עמנו אנשים חסרי-דת, שאין להם כל ידע או מומחיות בתורה ולימודה, ידברו נגד הוראת גדולי ישראל, ויודיעו שאפשר לבטל את לימוד התורה, להפחית בה ולגייס בחורי ישיבות לצבא?
 
עלינו גם לדעת, כי ההשקפה שמורים לנו גדולי ישראל כתובה במפורש בתורה שחור על גבי לבן, ולא רק בדברי מוסר או מדרש הניתנים לפירוש. כך אומרת התורה במפורש (ויקרא כ"ו, י"ג): "ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי... ונתתי פני בכם וניגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם...".
 
(דברים ד): "ועתה ישראל, שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות - למען תחיו... ואתם הדבקים ב-ה אלוהיכם - חיים כולכם היום... כי תוליד בנים... ועשיתם הרע בעיני ה... אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה".
 
התורה קובעת במפורש, שמצבנו הבטחוני נגד כל אויבינו תלוי בתורתנו ובקיומה יותר מכל כח צבאי חיצוני שבכוחו להושיענו. יתירה מכך, אמרו הנביאים במפורש, שבזכות לימוד התורה מקיים ה את עולמנו (ירמיהו ל"ג, כ"ד): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", כך לימד גם רבי חיים מוולוזין (תלמידו של הגאון מווילנא) וכתב בספרו "נפש החיים", שאילולי לומדי התורה, לא היה העולם מתקיים אפילו לרגע, כפי שנאמר בספר יהושע (פרק א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".
 
מדוע התורה כל כך חשובה? כי היא הקשר השכלי הגדול ביותר שיכול האדם להשיג עם בורא עולם. בזכות הקשר הגדול הזה ראוי העולם להתקיים. כאשר האדם משקיע את כוחו השכלי בהבנת חוקי האלוקים, הוא מתחבר לאלוקים, ופועל פעולות אדירות בשמים ובארץ, כי על חוקים אלו העולם מתקיים ומתהווה. אם הפיזיקה גילתה לנו, שכל העולם החומרי עשוי מאטומים, ואנו קוראים על כך בתפילה בכל בוקר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", אז אנו יכולים לדעת שהבריאה מתקיימת כל רגע ורגע, והכח שמקיים אותה היא המטרה למענה העולם נברא. בלעדי אותה מטרה, ובהתרשלות בקיום אותה מטרה, מאבד העולם את קיומו, וצרות באות על עם ישראל והעולם.
 
כאן נשאל שאלה כנה ואמיתית, עבור כל אחד מאיתנו:
 
אילו הייתה בידינו האפשרות לראות בחוש, ולא רק באמונה, כיצד לימוד התורה, מציל ברגע זה ממש חיי מאות אלפי יהודים, משנה החלטות באו"ם, משבש את תכניות המבקשים את רעתנו בזמן מלחמה, ומפחית ישירות ובעקיפין את שנאת הגויים בעולם כלפינו, את רצונן של מדינות עוינות לפתוח במלחמה נגדנו, ויחד עם זאת, גם מגביר את כל הכוחות הצבאיים העומדים לרשותנו, והופך את צבאנו לצבא החזק ביותר, באופן כזה, שבזכות כל לומד תורה, זוכה כוחו של חייל אחד להיות שווה לכוחם של עשרה חיילים מצד האויב... אילו היינו רואים כל זאת בעינינו ממש, האם עדיין היו לנו שאלות על שוויון ועל נטל?
 
אלפי שנים ראינו כיצד גויים ניסו להשמיד את עמנו ללא הצלחה, והיו להם כל הכלים לעשות זאת. האימפריות הגדולות בעולם: מצרים בשיא כוחה, פרס בשיא כוחה, יוון בשיא כוחה, רומא בשיא כוחה, הצלבנים בשיא כוחם, גרמניה הנאצית בשיא כוחה - וכולם נכשלו. גדולי ההיסטוריונים התפלאו על עם ישראל, הנודד והקטן, ושאלו שוב ושוב - כיצד שמר על זהותו היהודית במשך אלפי שנים, ועוד בזמן שהעמים הגדולים בתבל רדפו אחריו וביקשו להשמידו?
 
איזו תשובה אחרת קיימת מלבד הבטחת התורה הקדושה, שהעיסוק בה, וקיום מצוותיה, הוא ערובה לקיומנו והצלחתנו בכל מצב?
 
מי אינו יכול לראות, כי מהלכי ההיסטוריה לא נקבעים ביד אנוש, שכוחנו האמיתי נמצא בתורתנו ולא בכוחנו החיצוני? עשרות אימפריות אדירות נפלו ונעלמו מעל בימת ההיסטוריה, מצרים הקדומה, רומא, יוון, פרס, בבל... רק עם ישראל נותר כשהיה, מחזיק באותה תורה ואותה זהות יהודית. מניין נובע כח קיומנו, כח הישרדותנו, אם לא מתורת ה המפעמת בקרבנו?
 
האם איננו רואים בחוש, בעינינו ממש, כיצד בכל פעם שגוזרים גזירות נגד לומדי התורה, נוצר איום חדש מצד מדינות, שרגע קודם לכן שכחנו על קיומן? בפעם האחרונה שהעלילו עלילת דם נגד החרדים הגיעה לפתע הרעיון המוזר של ספינת המרמרה, והחריפו בהפתעה גמורה היחסים עם טורקיה שלא נגעה מעולם בענייננו. העניינים מתחממים באיראן, לפתע סוריה מאיימת עלינו. סכסוכים בלתי צפויים ממקומות בלתי צפויים, שכבר שכחנו מהם, לפתע מתעוררים משום מקום, ומאיימים על בטחוננו.
 
האם במלחמת גוג ומגוג, ובפני איום גרעיני, הכח הצבאי יהיה הגורם המכריע את שאלת קיומנו? האם איננו רואים שהמהלכים האמיתיים נקבעים משמים, שהמקל המאיים עלינו רק מוחלף במהלך ההיסטוריה? הרי לפני פחות ממאה שנה האיום הגדול ביותר ליהודים הגיע מגרמניה, והיום שכחנו מהם, ואנו מרוכזים בשכננו הערביים. לפני אלף שנה חשבנו על הנוצרים, ולפני אלפיים שנה על הרומאים... אתמול חששנו מטורקיה, אחר כך מאיראן הגרעינית ממנה לרגע שכחנו. מי שיש לו אמונה, שכל מה שקורה בעולם מכוון משמים, חייב לנצור את התורה ולהעריכה יותר מכל נשק וכל כלי הגנה, ולראות בה את הכפתורים האמיתיים שבכוחם לשנות את פני הדברים.
 
הוא מה שרואים גדולי ישראל, מפקדי הצבא האמיתיים של עמנו, העומדים בחזית המלחמה של שמירת עמנו ומורשתו.
 
לא לחינם היו מגדולי ישראל שאמרו על המדינה המקצצת בקבצאות, ומקשה על לומדי התורה, ש"הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים". הרי כל הלגיטימיות שלנו על אדמת הארץ היא התורה והזהות היהודית שלנו, והתורה היא היסוד המקיים את עמנו וקובע את כוחנו נגד האויבים הבאים עלינו בכל דור לכלותנו. כאשר פוגעים בלומדי התורה, וגורעים מלימודה, רק מביאים צרות נוספות על עם ישראל, מבית ומחוץ, פוגעים בכלכלה של עם ישראל ובביטחון. התמיכה בלומדי התורה הוא הביטחון הגדול ביותר שהייתה המדינה יכולה להעניק, אילו הייתה מכירה באמת שקיימה את עמנו במשך 3300 שנה.
 
מלחמת שוויון או מלחמת תרבות?
 
כל זה טוב ויפה למאמין, אך מה נשיב לשואל, שלא זכה להכיר עדיין את השקפת התורה, ומתקשה להגיע להשגה שכזו? האם נקודת המבט שלנו נכונה רק מבחינה דתית-פנימית של אמונה, ולא ניתן להגיע אליה בכלים חיצוניים? מה נשיב לאנשי התקשורת הטוענים שעלינו לשאת בנטל, המדברים על שוויון?
 
מכיוון שמדובר רק בסיסמאות שמטרתן להסית, קל להשיב בשפתם, כי האמת חייבת להיאמר, שלא ניתן לדבר על שוויון בנטל או דמוקרטיה, כאשר הנטל עצמו אינו מוצדק.
 
באחת מתכניות הטלוויזיה, כאשר הוטחה בפני נציג מפלגת "יהדות התורה" הטענה על שוויון בנטל, הוא השיב בקלות ובפשטות: גם הבן שלך לא חייב להתגייס לצבא נגד רצונו! וזוהי האמת הפשוטה שכלי התקשורת בישראל נוטים להסתיר: צבא-חובה הוא השריד של מדינות קדומות, מונרכיסטיות או קומוניסטיות, ולא של מדינה דמוקרטית הדוגלת בחופש הפרט, שלא למען אדם או גוף שלטוני אחר הניצב מעליו כאדון לעבד.
 
מדינה הומניסטית מתוקנת שואלת מה היא צריכה לעשות בשביל תושביה, ולא "מה אתה עשית בשביל המדינה"... הקומוניזם דגל באמונה שהאדם חי כדי לשרת את מדינתו, וחיי הפרט וחירותו הם חסרי חשיבות בהשוואה לצורך הכלל, עד שהגיעה הדמוקרטיה והפכה את השירות לאזרחיה למרכז השקפתה, ואת חופש הפרט וחירותו לעיקר שהמדינה חייבת לחתור אליו, לטובת הכלל.
 
מדינת ישראל ביקשה להידמות למדינות המערביות, הדמוקרטיות, ההומניסטיות, ויחד עם זאת, שמרה את השריד הצבאי והמאוד לא-דמוקרטי של שירות-חובה, מתוך אילוץ של "חוסר ברירה". אך מה אם יתברר שיש ברירה?
 
נתחיל בעובדה שמדינת ישראל הפכה למדינה היחידה בעולם שמגייסת נשים לצבא כשירות חובה. האם קיים צורך אמיתי בכך? או שאולי גיוסן התובעני נועד בעיקר כדי לשלהב את הבחורים הצעירים הנאלצים להתגייס לצבא?
 
שים לב, שהטענה כאן אינה נגד גיוס נשים לצבא, אלא נגד גיוס-חובה של נשים. ארצות הברית לא מגייסת נשים בעל-כורחן, וגם לא בריטניה ולא צרפת. מדוע קיים הנטל הלא הגיוני הזה?
 
שאלה נוספת הנוגעת לעניין היא, האם ישראל היא באמת מדינה דמוקרטית, כאשר גוף שלטוני הנקרא בג"ץ עומד בראש כל ההחלטות המדיניות, ואין גוף אחר שיבקר אותו או יחלוק על החלטותיו? האם קיימת מדינה נוספת בעולם המערבי, המכנה את עצמה "דמוקרטית", ומתנהלת באורח זה? האם גירוש תושבי גוש קטיף היה פעילות דמוקרטית?
 
כיצד ניתן לדבר על שוויון, כאשר לא קיים השוויון המדובר בראש המוסדות המנהיגים את שלטון המדינה? כולם שכחו את המאבק המוצדק של "צדק חברתי" ומחאת הדיור, נגד הנהגת המדינה, וחזרו להלחם בציבור החרדי בתור הכבשה השחורה.
 
וכפי ששאלנו את השאלה על גיוס נשים, נשאלת השאלה, האם המדינה באמת זקוקה לעוד כח צבאי, מעבר למיליונים שהיא מגייסת כיום, כאשר היא אינה זקוקה לרובם? האם המדינה באמת זקוקה לכח חרדי שאינו מעוניין לשרת תחת פיקודה הבלתי-דתי? מה יעשה הצבא עם כח של למדנים, של בעלי עיון וחוכמת הספר, בעלי עדינות הנפש בכל הנהגותיהם - מדוע ירצו בהם ללוחמים?
 
האין זו באמת "מלחמת תרבות" ולא מלחמה על שוויון?                                                            
 
טענת כלי התקשורת אינה באמת על שוויון, וגם אינה על נטל ציבורי, אלא על תרבות. וככל מלחמותיה הקודמות, גם זו גובלת, לצערנו, בהסתה רבה, ולא חדשה, כלפי החברה החרדית.
 
"מדינת היהודים" של החרדים
 
לאחר תשובות אלו, בן-דודך עשוי מן הסתם לשאול: אז מה מציעים החרדים? שנוותר על הצבא, שנפסיק לעבוד, ונשב כולנו בישיבה ללמוד כל היום תורה?
 
שאלה זו שמעתי לא פעם ממי שאינם חיים בעולמה של תורה, ושמעו את התשובות שנאמרו כאן, ואפשר להבין מדוע. הרי מצד אחד, הסברנו את אמונת חכמי ישראל על פי תורתנו הקדושה, שלימוד התורה הוא המקיים את עמנו, והוא הקובע את מצבה הכלכלי והביטחוני. מצד שני, הבענו התנגדות הגיונית למצב המדיני הקיים, ובפרט נגד הסיסמאות הריקות של "שוויון בנטל". אז מה נשאר לנו בפועל? מהי הצעת החרדים לניהול המדינה והצבא?
 
שאלה חשובה זו צריכה כתבה בפני עצמה, אך ננסה לגעת מעט בתשובה, כדי לא להותיר איש במבוכה.
 
צבא על פי התורה: מדינה המתנהלת על פי התורה עדיין תקיים צבא למטרות ביטחון. צבא הגנה לישראל הוא צורך חשוב במצבנו, אך המתכונת התורנית של צבא תכיר בחשיבותם של לומדי התורה. כפי שנאמר על הצבא בתורה (במדבר ל"א, ד): "אלף למטה אלף למטה". צריך שלפחות שליש מעם ישראל יעסקו בתורה. עם זאת, ודאי שגם החילות הלוחמים צריכים לקבוע עיתים לתורה, בזמן שהדבר מתאפשר בידם.
 
במדינה יהודית מתוקנת, נשים לא יגויסו לצבא מתוך אילוץ. גם יהיה חשוב לשקול ברצינות את שאלת הגיוס לצבא כשירות חובה, במטרה לקדם את הצבא ולהופכו לצבא מקצועי כמו בארצות הברית, עם חילות של לוחמים ומודיעין בשירותי קבע מסודרים המוכשרים למלאכה זו מבחירה.
 
שוק העבודה: כפי שהוסבר בהרחבה במאמר "סוחטים את המדינה?" (גיליון 55), רוב החרדים בימינו עובדים, כשהם קובעים עיתים לתורה. חשוב לעודד ולשמור על כמות הלומדים הקובעים בכח תורתם את הצלחתנו הגשמית כמו הרוחנית, אך התורה מלמדת אותנו שגם בעבר - היה שבט לוי עוסק בתורה, ושבט בנימין היה מכלכלו, והיו מתחלקים בזכויות של לימוד התורה. הרמב"ם כותב שלשבט לוי היה מצטרף כל מי שרצה ללמוד תורה.
 
לימודי חול: כפי שהוסבר בהרחבה בכתבה "תכנית הליבה" (גיליון 56), אין ליהדות החרדית התנגדות לשוק העבודה או ללימודים, אך ישנו צורך חד-משמעי לשמור על מסורת החינוך התורני של עמנו מזה אלפי שנים, הקובעת את רמת המוסר והערכים של בנינו ובנותינו. כל הצביון המשפחתי נקבע על פי החינוך שמקבלים הצעירים בילדותם, ולכן במדינה יהודית מתוקנת ילמדו הילדים לימודים תורניים עד שיגיעו לבגרות, ורק אז, כפי שעושים החרדים גם כיום, יצאו לשוק העבודה וילמדו מקצוע. כיום החברה החרדית מציעה מכללות לחרדים, מנהל עסקים ותארים נוספים המתואמים כולם לאורח החיים החרדי.
 
כפי שקל לראות, יש ליהדות את התשובות לאורח החיים התורני הנכון, אם רק נלך בדרכה בע"ה, נפרח, נעלה מעלה מעלה ונצליח.
 
על מה הצעקה?
 
כעת ננסה להשיב על שאלתך האחרונה והקשה ביותר מבין השאלות: על מה ולמה כמה הצעקה?
 
מבחינת המסיתים, הדבר ברור למדי - הם מפחדים מריבוי הילודה החרדי. עוד לפני הבחירות אמר יאיר לפיד בהרצאתו בקמפוס החרדי משפט שהתפרסם: "אנחנו החילונים חשבנו שאתם נועדתם למוזיאון, אבל אתם ניצחתם אותנו".
 
עתיד המדינה הולך בעקבות הריבוי הערבי נגד הריבוי היהודי-חרדי. המסיתים, שראו כי הקרב אבוד, מאמינים כעת שאם רק יכשירו את בחורי הישיבות להיכנס למסגרות צבאיות ומסגרות הלימודים החילוניות, יהיה זה עניין של זמן עד שיסירו את הכיפות, ויצטרפו לשורותיהם כחסרי-דת מן המניין. המסיתים אינם רוצים מדינה יהודית ואורח חיים חרדי בישראל, ומכיוון שלא הצליחו להלחם בנו מבחוץ, רצונם להלחם בנו מבפנים. זו גם הסיבה לכך שממציאים כל מיני מלגות לאוניברסיטאות וכדו, במטרה להוציא כמה שיותר חרדים מעולם התורה. ההכשרה הצבאית כבר הוכיחה את כוחה כלפי הזרם הדתי-לאומי, שאיבד רבים ממאמיניו, שהתלוננו רבות על חוסר הצניעות בצבא, כמו גם על ההנהגה. אני עצמי למדתי בעבר בישיבה תיכונית, ואני יכול לדווח כיצד מרבית הלומדים מהכיתה שלי הסירו את כיפותיהם לאחר הצבא, וגם החזקים שבהם נחלשו מאוד ביראת שמים. רובם הסבירו לי שהיה להם קשה לשמור על יהדותם כאשר הסמכות הצבאית והמרות אינה דתית, ואף לועגת לדתיותם. היו שהסירו את הכיפה מבושה.
 
כל מי שהיה בצבא יכול להעיד שהצבא הוא לא רק חיל לוחמה, אלא דרך חיים ותרבות, הכופה על חייליו השקפות וגם תכנים, שאם אינם הולכים בקנה אחד עם התורה, עשויים להביא לאובדנם.
 
המסיתים מבקשים לצמצם את כח התורה בישראל, בכך שיאלצו את הלומדים להגיע אליהם תחת חסותם. לא מדובר ב"מזימה" או בתיאוריית קונספירציה סודית, אלא בתהליך פסיכולוגי פשוט, שבו היציאה מעולם הישיבות לעולם לא-רבני, תביא באופן טבעי לירידה ביראת שמים ולעזיבת עולם התורה. זו גם המטרה העיקרית העומדת מאחורי תכנית הליבה. זכור לי ששמעתי פעם נציג חרדי מתווכח עם פוליטיקאי, ששאל אותו מדוע אינו מוכן לתכנית הליבה. הנציג החרדי השיב לו ללא היסוס: "לפתע אתה דואג לחינוך ילדיי? והרי רק בתחילת התכנית דיברת נגד הילודה החרדית, ומדוע אנו בכלל מביאים ילדים לעולם... זו בפירוש צביעות, על ילדים שאינך רוצה בקיומם אל תנסה לכפות את מערכת החינוך שלך".
 
* * *
 
עם זאת, שאלתך ודאי חתרה להגיע לפנימיות הדברים. הרי אנו מאמינים שאין דבר הקורה בעולם, מבלי שהדבר נוגע ללומדי התורה. הרב אליהו דסלר זצ"ל כתב על הדורות שלנו:
 
"בגלות זו ההסתר והחושך שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות... סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל "עקבתא דמשיחא", שבה "חוצפה יסגא" (סוטה מט). גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל, הן נשמות "ערב רב" המעורבות בישראל... בכח גאוותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כוחי ועוצם ידי", ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה. זה הוא הניסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא".
 
אך מדוע קמה הגזירה דווקא עכשיו? במה אנו צריכים להתחזק?
 
ובכן, גדולי ישראל טוענים, שצריך להתחזק בדיוק בדבר שבו מבקשים כעת להלחם בנו: בלימוד התורה.
 
מסתבר שקיימת התרשלות בלימוד התורה, ואולי יהיה נכון יותר לומר, התרשלות בערך לימוד התורה, כי בדיוק על זה נלחמים בנו המסיתים טוענים נגדנו, שהתורה אינה באמת חשובה לעם ישראל, והם שואלים מדוע אנו "מתבטלים" בלימודה כשאנו יכולים לצאת להלחם וללמוד לימודים אחרים ולעבוד?
 
מתוך טענתם, שמקורה האמיתי הוא גזירה משמים, נוכל ללמוד מה חסר אצלנו: ערך התורה. כי גם מי שמתקשה ללמוד, אינו צריך להקל ראש בעצם החשיבות של לימוד התורה, ובחשיבות שהוא מקנה לתורה כשהוא ניגש לסדר לימודה. אמרו לנו חז"ל, שבית המקדש השני נחרב בגלל ש"לא קראו בתורה תחילה" (לא קראו את ברכת התורה). מובן שלא הייתה כוונתם לברכה עצמה, אותה ודאי קראו כנדרש בהלכה. לא בגלל ששכחו לקרוא ברכה - נחרב הבית. כוונתם של חז"ל הייתה עמוקה יותר, כפי שמסבירים לנו רבותינו: בני ישראל לא כיוונו בברכת התורה, ובמילים אחרות, הם לא החשיבו את לימוד התורה די הצורך, ובפנים ליבם הם לא חשו בחשיבותה.
 
החזון איש זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, למרות שהתנגד לגיוס לומדי התורה ככל גדולי ישראל, כתב בספרו (חזון איש, עמוד 305): "על המתחזים ללומדים להשתמט מן השירות קבע, כי יש להם דין רודף את כלל הישיבות בארץ". אלו מילים קשות מאוד, שנאמרו על המזלזלים בלימוד התורה, והמשתמשים בה בצביעות רק כדי להשתמט מעול דרך ארץ. האם ייתכן שמדבר זה צמחו הגזירות? האם יש בקרבנו לומדים המזלזלים בחשיבות התורה, והגורמים לקטרוג בשמים על עולם התורה? אך גם מבלי שנפנה אצבע מאשימה כלפי צבוע זה או אחר, העושים בתורה קרדום לחפור בה, עלינו לשאול את עצמנו, האם ייתכן שגם אנו תורמים במידת-מה למצב הזה ללא ידיעתנו?
 
ודאי שאיש מאיתנו לא יחשוב על עצמו שהוא מזלזל בתורה ובחשיבותה ח"ו, אך עלינו לזכור, שכאשר חז"ל אמרו ש"לא ברכו בתורה תחילה", כוונתם נסבה על דקות המחשבה - בגלל שלא ברכו...
 
התורה דומה לכלה, מהבחינה הזו שהלומד נושא אותה וקשור אליה בליבו תמיד. ההתרשלות היא לא רק הרפיון בעצם הלימוד, אלא היחס שלנו ללימוד בעת שאנו לומדים. האם ייתכן שאנו מחשיבים יותר מידי שיחה בטלה במהלך הלימוד, או אולי מתבטלים לעיתים על כוס קפה במהלך הסדר? ב"ה שיעורי תורה מצויים כיום בהמוניהם, ואין מי שלא ימצא רב שיוכל להתחבר אליו ולשיעוריו. הטכנולוגיה מאפשרת לעסוק בתורה בדרך כמו בישיבה, בטלפון כמו עם הנגן. האם אנו מחשיבים כלים אלו, ורואים ערך אמיתי בהשגת התורה ולימודה?
 
אנו קוראים בכל יום: "ואהבת את ה אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך... ושיננתם לבניך, ודיברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך". התורה לא רק רוצה שנלמד בה, היא רוצה שנחיה אותה, שנעריך אותה ונכיר בחשיבותה.
 
הקב"ה רוצה שנתייחס לתורה כאל לימוד חשוב ויקר מאוד, שראוי להשקיע בו ולא להפחית בחשיבותו רק בגלל שהוא נפוץ. גם מים הם נפוצים, אך מי שלא ישתה ימות בצמא. גם פעילות גופנית היא קלה להשגה, אך מי שלא יעסוק בה סביר שיאבד את כושרו ובריאותו עם השנים.
 
לכן אומרים לנו רבותינו בזמן הקשה הזה, של גזירות, של הסתה ושל שנאת אחים, להתחזק דווקא ובעיקר בלימוד התורה. כך יראו בשמים עד כמה חשובה ויקרה התורה בעינינו, ובזכותה יתבטלו בעז"ה כל הגזירות, תתבטל כל השנאה, ונזכה לחיות יחד באהבה, עבור המטרה הגדולה שאין חשובה ממנה.

מכתב מהרב נחשון שליט"א

מכתב מהרב נחשון שליט"א, רב הקהילה הדתית לאומית באלעד:
 
והייתם נקיים מאלוקים ומישראל
 
 
אחי ורעי ברכת ה' עליכם!
 
 
לפני הבחירות האחרונות לכנסת קראתי בתום לב להצביע למפלגת הבית היהודי, מתוך רצון ללכד את שורות  הציונות הדתית, ומתוך רצון להמשיך לעודד ולפתח את עולם התורה הציוני דתי. 
 
לפני הבחירות לא דובר על הכרה בקונסרבטיבים, ולא על פשרה עם "נשות הכותל(?)". לא דובר על גיוס בחורי  ישיבה בכפייה, לא על שותפות עם מפלגה אנטי דתית במוצהר, ולא על פגיעה בדמותה היהודית והתורנית של המדינה.
 
הנסיון לגייס בחורי ישיבה לצה"ל בכפיה כלכלית וק"ו בסנקציות פליליות אינו מקובל עלי לחלוטין. 
 
דרכם של הראי"ה קוק זצ"ל ושל הציונות הדתית בכלל מאז ומעולם לא היתה דרך של כפיה, אלא של הסברה  ושל דרכי נועם. צמצום ועיכוב תקציבים לישיבות ולמוסדות תורניים מכרסם בעולם התורה, ויוצר שנאה ואיבה בין חלקי העם השב לארצו.
 
אני מבהיר בזאת שבעקבות רבותי אני אוהב את צה"ל ואת חייליו, וסבור שמצווה גדולה היא וזכות  גדולה (על הגברים) לשרת בצה"ל, אך כפיה ושנאה אינם יוצאים מבית מדרשינו.
 
 
יחד נפעל ונתפלל לביטול הגזירות
והאמת והשלום אהבו
 
 
 
הרב אברהם נחשון
 
רב הקהילה הדתית לאומית באלעד

יהודים מארץ ישראל

יהודים מארץ ישראל
 
אדם אוהב להתייחס לקבוצה. קבוצה נותנת לאדם, בכל חברה, כח, שייכות, חברה, וכיוון אליו הוא הולך. יש גם אנשים אינדבדואליים, שאוהבים לבחור לבד את דרכם, אבל רוב האנשים משתייכים לחברה וזורמים איתה.
יש לכך יתרונות רבים אך גם חסרונות לא פחותים.
והחסרון העיקרי הוא כאשר החברה זורמת לכיוון לא טוב. מה יעשה האדם הפרטי?
יש מי שנוטה לזהות את עצמו עם החברה, להקשיב לדובריה ולראשיה, להשלות את עצמו שהם צודקים, ולזרום למקום שבו הם מזרימים אותו.

אבל לפעמים הדוברים, הראשים, המנהיגים, הם טועים. ולפעמים הם במזיד לוקחים את הציבור שלהם לכיוון לא טוב.

כבר היו דברים מעולם. בעולם הכרנו את פרעה, שגרם לעם שלו צרות צרורות, העיקר לא לשחרר קבוצה של עבדים, אמנם קבוצה גדולה ואמנם קבוצת עבדים מוכשרים, אך האם טרם תדע כי אבדה מצרים?
וגם בעם ישראל כבר היה ירבעם, שמסיבות פוליטיות הקים פולחן של עבודת אלילים, כדי לבסס את ממלכתו. עם ישראל, שיצא ממצרים, שראה אותות ומופתים, איך אתה עושה דבר כזה? ואחריו היה גם אחאב, שהרג את נביאי השם כדי לרצות את אישתו.
עברנו את פרעה, עברנו את ירבעם, עברנו את אחאב, ובעזרת השם נעבור גם את מה שקורה עכשיו. 
השאלה באיזה מחיר.
 
לפעמים אותו עריץ שפוגע בציבור שלו נאלץ להתקפל בגלל הצעקות של העם. וגם במשטרים הכי תקפים שבעולם, לפעמים העריץ נאלץ להתקפל כאשר הוא מזהה שהעם אינו מאחוריו.

ולפעמים קם אדם אינדבדואלי שמכריע את הכף, ואלקים עוזר בידו. כך ראינו את אליהו הנביא, שעומד לבדו מול נביאי הבעל - ומנצח את כולם, בניסוי המדעי הכי גדול בעולם.

ולפעמים, לפעמים המנהיג השלילי מצליח, גורר את העם כולו לכיוון שלילי, והמחיר שהעם משלם הוא קודם כל מחיר רוחני כבד מנשוא. יש גם מחירים פיזיים, יש גם חלילה הרס ישובים. כשהולכים בקרי, משמים מקבלים חלילה "חמת קרי". אבל המחיר הכי נורא הוא המחיר הרוחני.

וכך ראינו שמלכות ישראל הלכה ושקעה בתוך עבודת אלילים, ולא ממש הצליחה להשתחרר ממנה, עד שיצאו תושביה לגלות, ממנה רובם לא חזרו. רובם התבוללו! והכל התחיל בגלל אינטרסים של "מי בראש". מי ינהיג. כי אם כדי להנהיג צריך לבנות אלילים, ואם יש אדם שמוכן למכור את אמונתו ולהציב אלילים כדי לייסד את ממלכתו, את המחיר משלם אחר כך לא רק אותו אדם, אלא הציבור כולו שתחת ממלכתו.
 
ומה הפתרון? האם יש בינינו מישהו שיקום, שיצא בריש גלי, שיאמר: לא זו היא הדרך. לא אויבים אנחנו אלו לאלו. לא לכלא רוצים אנו להכניס איש את רעהו, ואת התורה אנו מכבדים.
האם יקום מי שינהיג ויצהיר ויאמר, התורה היא ערך עליון, ומי שבוחר לשרת את עמו דרך לימוד התורה, אשריו וטוב חלקו!
האם יקום מי שיאמר, גם הרצאות תורניות הן סוג של שרות, וגם מי שיושב כל היום ולומד בבית המדרש, מזיע לא פחות מכל אחד אחר.
האם יש מי שיציב כרטיס צהוב בפני מי שמסית ומדיח וטוען כאילו "החרדים לא משרתים" ו"החרדים לא עובדים".
האם מישהו ישתמש בכלים של המאה העשרים ואחת כדי לצאת, כדי לזעוק, כדי לבקוע את חומת האינטרסים והאגו והצביעות והשקרים, של מי ששואל "איפה הכסף", ואצלו השחיתויות הכי גדולות.
האם יקום מישהו ויזעק נגד גזלת פת הלחם של ילדי העניים, על חשבון הורדת מחירי השמנת לילדי עשירים?
האם יקום מישהו ויזעק נגד ההשחרה של הציבור החרדי, שהוא ציבור גדול ומגוון, שכולל אנשים שתורמים בכל תחומי המשק, המסחר והתעשיה, החינוך, הבריאות, ההי-טק, התחבורה והתקשורת! ובתוכו הוא מכיל קבוצת תלמידי חכמים שעושים ימים כלילות בלימוד התורה, ומתאמצים לא פחות, ואף הרבה יותר, מהרבה אנשי מקצוע אחרים.
ופה קמים ומשתמשים נגדם ונגד הציבור החרדי כולו בשיטות תעמולה מסואבות ושקריות, תוך שימוש במגבונים עם ניחוח שמזכיר תקופות שאסור לנו לשכוח. 
 
אבל בינתיים כולנו שותקים. פה ושם קם מישהו ואומר משהו, ושוב השקט חוזר. 
 
והגרוע מכל הוא שחלק מאיתנו, מלומדי התורה, משומרי המצוות, מהמאמינים בבורא העולם, הולכים שולל אחרי אותה הדרך המושחתת, המסואבת והשקרית.
הולכים וטועים, הולכים ותועים, הולכים ונופלים אחריו, ואין איש קם ומתריע ומצלצל בפעמון האזעקה.
 
אנשים אחים אנחנו. כולנו יהודים מארץ ישראל. את כולנו ברא הבורא. כולנו קמים וכולנו נופלים. כולנו מנסים, טועים ואחר כך מנסים שוב. 
כולנו יהודים. כולנו היינו בהר סיני וכולנו קיבלנו את התורה וכולנו לומדים אותה, בצורה כזו או אחרת.
וכולנו מכבדים את חיילי צה"ל ששומרים עלינו ביבשה, באויר ובים, וכולנו מתפללים אל בורא העולם שישמור עליהם ויגן עליהם.
וכולנו מכבדים את תלמידי החכמים, שתורתם תורת חיים היא ההגנה הרוחנית עלינו והיא כיפת הברזל האמיתית שמגינה על כולנו מפני כל הזאבים שקמים עלינו.
וזה מה שמאחד את כולנו, מכל המגזרים, מכל הסוגים, מכל המקצועות ומכל הזרמים.

כולנו יהודים. כולנו מאמינים. לכולנו ערכים משותפים. והערכים הללו הם ערכים של חסד, רחמים, אמונה ואמת, ולא ערכים של צביעות, שקר, שחיתויות, ורצון לראות חלילה "דם ואש" כדי לתרגם "דם" ל"מנדטים".
 
ומה יכולים אנחנו לעשות?
 
אולי אם נקום ונשבות, יום אחד, כולנו, כל המזדהים עם עולם התורה. פשוט לא נקום לעבודה. האקדמיה תתרוקן מהמרצים, המרכולים יתרוקנו מהקופאיות, בתי הספר יתרוקנו ממוריהם ובתי החולים יעבדו במתכונת חירום - וכולנו, כל המאמינים בבורא העולם ובתורתו, נלך כאיש אחד אל עצרת תפילה בת יום אחד, עצרת שאומרת לבורא העולם: בורא העולם, איתך אנחנו ועם תורתך. שואפים אנו לקיים את דיברותיך ולקיים את חכמיך שמלמדים אותנו תורה. מוחים אנו על בזיון התורה, על בזיון תלמידי חכמים, על בזיון הציבור החרדי כולנו. ומתפללים אנו אליך שתיגאלנו בקרוב.
אם נקום כולנו כאיש אחד, כך נוכל להראות היכן באמת אנחנו, ומהי הקבוצה אליה באמת אנו משתייכים.
 
כי כולנו יהודים. ואדמת ארץ ישראל היא אדמת כולנו. ואם מנסים להנהיג אותנו לכיוון של עבודה זרה, לכיוון של סגידה לבירות, למגבונים ולשמנת, מוכרחים כולנו למחות.
 

שיר לרפואת ילדי משפחת גרוס הי"ו

מאנה הינחם נפשי - שולי שוהם
שיר שחובר במוצ"ש האחרון על ידי אחת המבקרות בשבת בשניידר על  ילדי משפחת גרוס הי"ו לרפואתם בתושח"י
 
שבת בצהריים,
שמש בשמיים
לא מצליחה לחדור
לקומה חמש בשניידר - לפרוזדור.
 
ואבא עומד שם -
אציל נפש, מחייך
ואמא קרועה שם
משפילה מבט שחותך
 
ובגרון מחנק
 
בחדר בפנים
קודש קודשים
יצחקי ומיכאל
מעל ראשם - שכינת אל
והמלאך רפאל.
 
מאבק של גוף ורוח
ועם שלא יכול לנוח
 
שבת בצהריים,
למעלה בשמיים
אביגיל ויעל.
עם שיער בלונידיני רך
ועיניים זוהרות כל כך
 
מאנה הנחם נפשי
מאנה,
אנא אלוקי, אנא.
 
שמור על יצחקי
שמור על מיכאל
צווה לקרני השמש לחדור
בקרניהם ישאו, רפואה, מזור
ואור--
 
שבת בצהריים,
נמס לבי כמים.
 

המחלוקת הנוכחית ומניעיה

המחלוקת הנוכחית ומניעיה
 
ידועים דברי חז"ל "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
 
מה ההבדל הגדול בין מחלוקת הלל ושמאי לבין מחלוקת קורח וכל עדתו? או במילים אחרות, איך נדע להבחין בין מחלוקת לשם שמים לבין מחלוקת שאינה לשם שמים?
 
ההבדל הגדול הוא במטרה - מה מטרת המחלוקת. קורח מטרתו היתה "שלא לשם שמים". האמת לא עניינה אותו, אלא שאיפה לכבוד ולשליטה ואולי גם לנקמה במשה על כך שלא נתן לו תפקיד של נשיאות.
ולעומת זאת,  מחלוקת הלל ושמאי היתה "מחלוקת לשם שמים" - לחקר האמת.
 
מחלוקת לשם שמים, כולה טהורה. אנשיה אוהבים זה את זה, והמחלוקת היא עניינית, טהורה ולשם שמים.
כך גם היתה המחלוקת המקורית בין הרב קוק זצ"ל לבין אלו שחלקו אליו, מחלוקת שהיתה קשורה לשאלה אחת ויחידה: איך יש להתייחס לאותם "חלוצים" פורקי עול שקיבלו על עצמם לקום ולבנות את ארץ ישראל. 
האם יש להרחיק אותם ולהתרחק מהם, או שאדרבא, יש לקרבם, ולדעת שמתוך אותה פריקת עול עתידה לצמוח  תחית מתים רוחנית חדשה, ובלשון הזהב של הרב קוק זצ"ל:
 
"הקודש מוכרח לשוב על כנו בתנועה הלאומית והציונית שלנו, 
כי רק עמו מקור חיים, 
ואז יחיה הוא בכחו גם את ערכי החול, 
אשר הוכנו ואשר עוד יוכנו להיות למסעדים, 
וזאת תהיה לנו דרך התשובה אשר תרפאנו מכל מחלותינו
ותקרב את גאולתינו השלימה במהרה בימינו אמן." 
 
(מתוך חזון הגאולה, עמ` קסט-קע)
 
כך האמין הרב קוק, והיו שחלקו עליו, והמחלוקת היתה מחלוקת לשם שמים, וההוכחה לכך היא האהבה העזה ששררה בין גדולי הדור באותו הדור.
 
ומה קורה היום?
 
מה בעצם הסימן הבולט למחלוקת שהיא לשם שמים?
לעניות דעתי, הסימן הבולט אמור להיות הרגש שמרגישים בעלי המחלוקת אלו כלפי אלו.
כמו בעולם העסקים:
עסקים שיש להם אותה מטרה, ישתפו פעולה אלו עם אלו ויתמכו אלו באלו ויאהבו אלו את אלו גם אם  יש להם חילוקי דעות האם להשקיע או לא להשקיע במניה פלונית. 
עסקים שמתחרים אלו עם אלו, ישתפו פעולה רק אם יש להם אינטרס לעשות זאת, ולא יהיה להם רגש אחד כלפי השני. 
ואילו עסקים ששונאים אלו את אלו, ינסו לפגוע אחד ברעהו גם כאשר מבחינה כלכלית אין להם תועלת בכך.  
ואמנם הסוג השלישי אמנם אינו נדון בספרי הכלכלה כיון שהוא מייצג הנהגות אי רציונלית, אך לצערנו, בעולם המציאות הוא נפוץ מאוד. ע"ע "לא שונאים אתכם אבל נמאסתם".
 
ועכשיו אליכם, אנשי המחלוקת הנוכחית נגד העולם החרדי:
האם בדקתם, אנשי המחלוקת, מהו הנזק הכלכלי שעלול להיגרם מכך שמשפחות יגיעו לפת לחם? 
האם בדקתם את הכדאיות הכלכלית של גיוס בכפיה? 
האם בדקתם את הנזק הכלכלי שעלול להגרם ממאסר של אלפי חרדים, או לחילופין מהגלייתם לחו"ל מחשש למאסר?
וזה בדיוק מה שעלול לקרות אם ינסו להכריח אותם להתגייס לצבא שמנסה להכריח אותם להיחשף למראות לא צנועים, ולהתנהגות שלא על פי השקפת עולמם?
 
לא. לא בדקתם את כל אלו כי לא תועלת כלכלית מניעה אתכם ולא שום סוג של הגיון.
לא השקפת עולם שונה היא שעומדת מאחורי דבריכם, שהרי מעולם לא  בדקתם מהי השקפת העולם החרדית!
ובניגוד לבן גוריון, שנפגש עם החזון איש ושמע את מה שיש לו לומר, 
אתם מעולם לא נפגשת עם מנהיגי העולם החרדי ולכן השקפתכם אינה ראויה להקרא בשם השקפה, 
שהרי אין לכם את האומץ להעמיד אותה במבחן מול השקפות עולם אחרות 
ולבדוק איפה יש עגלה מלאה בתרבות ובערכים, ואיפה יש עגלה ריקה שאין בה אלא גבינת קממבר, יין בורדו משובח, וטיולים לחו"ל.
 
והמסקנה הבלתי נמנעת היא שנקודת המחלוקת הזו נגד העולם החרדי לא רק שאינה לשם שמים, אלא גם אינה לשם תועלת כלשהי.  סתם שנאה. סתם "נמאסתם". ואפילו בלי באמת להבין ולהכיר.
 
ואם מישהו יפגע חלילה בדרך, ואם ילדים ילכו חלילה לישון רעבים, ואם רבבות יאלצו חלילה לעזוב את הארץ, לא נורא, 
העיקר שיש לנו משהו חדש שמתחיל,
משהו חדש, דרך חדשה, סטרט אפ חדש. 
נרמוס את כולם, העיקר שאנחנו נוביל. 
נוביל את האוטובוס הישר לתהום אבל נוביל.
 
האם ניתן לומר על שיטה זו שהיא "מחלוקת לשם שמים"? 
האם מניעיה הם מניעים של אהבה? 
אהבה לבני העולם החרדי? 
אהבה לבורא עולם? 
רצון לשמח את בורא עולם?
 
בורא עולם אינו שמח כאשר ילדים הולכים לישון רעבים.
בורא עולם אינו שמח כאשר רוצים להכריח ילדים ללמוד מיתולוגיה יוונית במקום דף גמרא.
וגם הרב קוק היה מתנגד, שהרי הוא התנגד לשליחת ילדים למוסדות המלמדים לימודי חול, ואפילו לשעה אחת ביום.
 
כדבריו במכתבו לרב מיכל טיקצינסקי זצ"ל, ח' שבט תרע"ד, וז"ל:
"מובן הדבר שלא נחליף את מוסדותינו הקדושים, 
המיוחדים לקדושת התורה, 
במוסדותיהם המעורבים בטרכסיד של חול, 
ולא ניעץ שוב אב 
שרק אפשר לנו לפעול עליו שיקדיש את בנו כליל 
קודש להתגדל בתורה בטהרתה - 
שיעתיק אותו לללימודי חול גם לשעה או לשעות ביום. 
בשחר טל ילדותו ביחוד."
 
ואם כך הם הדברים, מסתבר שהמחלוקת הזו נגד אורח החיים החרדי, הרי הוא למורת רוחו של בורא עולם וגם למורת רוחם של מייסדי הציונות הדתית לדורותיה.
 
המאמר הזה לא מיועד לראשי המפלגות, אלא לאנשים, לציבור הרחב, לאותם אלו שרואים את מה שקורה, נגעלים אבל שותקים. מזדעזעים - אבל אובדי עצות. וכי מה יעשו, הרי אין הם פוליטיקאים, הרי אין להם השפעה על ראשי המפלגה, בסך הכל הם אנשים קטנים ורגילים, מה הם יכולים לעשות?
 
וכאן בקשתי - בכל זאת, תגידו, תגיבו, תתנגדו, תכתבו תגובות ומכתבים, תפגינו, תוכיחו לבורא עולם וגם לספרי ההסטוריה שכן היתה מחאה נגד הפשע הזה. שלא כולם הסכימו לו. שקולות הציונות הדתית נגנבו בגניבת דעת שאין כמותה, ושהציבור אינו מסכים למה שנעשה כאן.
 
הדברים שמובאים במאמר זה אינם מכוונים אל מי שאינו מבין מה בעצם הבעיה,
אלא מכוונים הם אל מי שמבין, וכואב, ודואב על המצב שנוצר.
אל מי שמבין שהרמב"ם, אם היה קם היום ובא לבקרנו, גם בבני ברק יכול היה לחדש ולהאיר פינות והלכות,  אבל בתל אביב היה הרמב"ם מתעלף לנוכח חילולי השבת. 
אל מי שמבין שיהודים שומרי המצוות אמנם יכולים לחלוק אלו על אלו, אבל יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, פשוט מוכרח לחזור בתשובה. 
אל מי שמבין שהמצב הנוכחי, מצב שבו קמים שומרי תורה ומצוות ומתאחדים עם אלו שאינם כאלו מתוך מטרה משותפת אחת והיא לפגוע בשומרי תורה ומצוות אחרים, הוא סוג של חלום זוועה,
ואל מי שמבין את כל אלו, אליו אני קוראת למחות.
כי אולי את המחאה הזו מישהו יבין, אולי מישהו יתעורר, אולי מישהו יבין שהתנגשות מול העולם החרדי עלולה חלילה לפגוע בכולנו. כי במלחמה כמו במלחמה יש נפגעים. כי אם חלילה פוגעים בתורה, הרי פוגעים בכל אלו שהתורה מגנה אליהם, קריא: כולנו.
 
ובסוגריים: יש מי שלא מבין מה כל כך נורא בצבא ומה כל כך נורא בלימודי אנגלית ובשרות צבאי לאברכים וכדו'. לא נכנס עכשיו לשאלות של מושגים והשקפה וסטטיסטיקה ואחוזי הישרדות. 
 
רק נאמר דבר קטן: 
מי שמנסה לנתק ילד יהודי מהגמרא ולהכניס לו אנגלית בראש, 
ומי שמנסה לנתק חסיד מהשטריימל שלו ולהכניס לו בכח מדים ירוקים, 
ומי שמנסה בכח לקחת אברך ולהוציא אותו מהגמרא כדי להחשף לישיבות מטה עם חיילות ומפקדות וכדו', 
מה כבר ההבדל בינו לבין מי שמנסה לנתק בכח ילד יהודי מהבית שלו, כי "כך המדינה החליטה".
אין שום הבדל.
 
ומי שמאמין שיש לתמוך בעבודת ה' שלו, במסירות נפש, למען ארץ ישראל, ולמען ריבונו של עולם, 
מוכרח שיתמוך בעבודת ה' של מי שתורתם אומנותם, למען תורת ישראל, ולמען ריבונו של עולם.
 

מה חסר לריקי כהן?

מה חסר לריקי כהן?
 
שר האוצר החדש פרסם פוסט - והמדינה כולה נרעשת. שואלת, חוששת, ובעיקר תמהה: מה חסר לריקי כהן?
 
מה חסר לריקי כהן, שואלת שרה לוי מאשדוד. שרה שבעלה שכיר במפעל רהיטים והיא מטפלת בקשישים, ויחד הם מגיעים לשמונה אלף ברוטו, וכך מגדלים חמישה ילדים, שיהיו בריאים. הם גרים בדירת שיכון, המינוס גר בחשבון הבנק - אבל הם שמחים ומרוצים בחלקם, והם תמהים ושואלים: היא, ריקי כהן, מה חסר לה, למה היא לא מרוצה?
 
מה חסר לריקי כהן, שואלת רחלי ישראלי מבני ברק. רחלי שבעלה ראש כולל, וכל חודש עליו להתאמץ ולהאכיל עשרות אברכים ששוקדים אצלו על התורה הקדושה, מכספי נדיבים מוקירי תורה שמבינים את גודל ערכה. והיא, רחלי, גננת של ילדים בני שנתיים, שנתיים וחצי. כל יום היא מטפלת בהם, מאכילה אותם, מלמדת אותם על חגים ועל מועדים, על תורה ועל מצוות, על צבעים ועל צורות ומספרים. המשכורת שלה, עבור משרה מלאה, היא ארבע אלף ברוטו. ובעלה? בעלה מרוויח את לימוד התורה. את הקדושה. את האור שבעיניים. לא כסף הוא מרוויח אלא ברכה ואור. וטוב להם כך. חיים בדירה של שתיים וחצי  חדרים בפאתי בני ברק, מגדלים שבעה ילדים, קמים כל בוקר מוקדם, אין חו"ל, אין מותרות, אין טלויזיה - והם מאושרים וטוב להם. וגם הם תמהים ושואלים: מה חסר לריקי כהן?
 
מה חסר לריקי כהן, שואלת גם לאה נתנאל מגוש עציון. רחלי היא דוקטורנטית בחינוך ובעלה בוגר תואר שלישי בביו טכנולוגיה. כבר שנים הוא מחפש משרה בארץ ולא מצליח למצוא. כעת הוא עובד במעבדה, במשרה שלא הולמת את כישוריו, ולמרות שיכול היה להרוויח פי ארבע, פי חמש, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בכל זאת הוא פה. 
בגלל האהבה.
בגלל הקדושה.
בגלל ההבנה שכאן זו ארץ הקודש, ושזו זכות לחיות כאן, וששווה לשלם כל מחיר כדי להיות בארץ הקדושה, שה' משגיח עליה ושהקדושה שורה עליה.
 
ופתאום מבינה לאה נתנאל, ומבינות גם שרה לוי מאשדוד וגם רחלי ישראל מבני ברק, מה חסר לריקי כהן.
 
חסרה לה האהבה.
 
היא מתפרנסת כמו כולן ביחד, אך גם משכורת של מליונים לא יכולה לפצות את המחסור באהבה.
 
וריקי כהן אינה לבד. יחד איתה יש מאות אלפי אנשים, שכולם שבעים מבחינה חומרית, שכולם שייכים לעשירונים העליונים, שקרויים היום "מעמד הביניים", וכולם, אבל כולם, מרגישים שחסר להם משהו, ולא יודעים להניח את האצבע על הדבר הנכון.

הם מרגישים שחסר להם משהו. אחרת לא היו מצביעים למפלגה ששואלת "איפה הכסף", כאשר להם עצמם לא חסר כסף.
אבל חסרה האהבה.
 
הם קמים בבוקר - ליום חדש של כלום. הולכים לישון בלילה - לקראת בוקר חדש של כלום. הם נוסעים לחו"ל כדי לחפש מילוי אחר החסר - וגם שם אין הם מוצאים דבר. רק עוד כסף. רק עוד כלום.
ואין הם מוצאים איך להשלם את החסר הזה.
 
יושבות שרה, רחלי ולאה ומנסות לטכס עיצה, איך להשלים את מה שחסר לריקי כהן.
 
"אולי ניתן לה מתנה?" שואלת שרה.
"אבל מה ניתן לה?" שואלת לאה, "הרי יש לה הכל. הרי יש לה משרה מסודרת, וגם לבעלה. כל מתנה שנוכל להעלות על הדעת, היא יכולה כבר לקנות אותה לבד".

ופתאום רחלי יודעת.
"ניתן לה את השבת", היא אומרת.
"את השבת?" שואלת שרה לוי.
"את השבת?" שואלת לאה נתנאל.
"כן", אומרת רחלי, "כי אם ניתן לה את השבת, ניתן לה את הברכה, ניתן לה את השמחה, ניתן לה את השפע".
ואת האהבה.

כי אם תשמור ריקי כהן את השבת, ובערב שבת לפני שקיעה היא תדליק נרות ותברך, ובליל שבת לפני הארוחה החגיגית ישיר לה בעלה "אשת חיל", ממילא היא תרגיש אהובה ומוערכת, ולא תזדקק לספא ולרכבים חדשים ולבילויים יוקרתיים שאינם ממלאים את מה שבאמת חסר לה.
כי אם תשמור ריקי כהן את השבת, היא תרגיש כל שבוע נופש שבועי, ולא תזדקק לנסוע לסוף העולם כדי להרגיש שהיא בנופש.
כי אם תשמור ריקי כהן את השבת, יהיו ילדיה סביב לשולחנה, נהנים מהאוירה הביתית שבשולחן השבת, ולא זקוקים להרגיש שהיא נותנת להם דירה כדי שירצו להיות בבית.
ובעלה יבוא כל שבת לבין הכנסת ויברך את ברכת כהנים, וברכתו תשמור על עם ישראל ותשמור גם על ביתו שלו. ובזכות ברכתו תחוש אישתו שפע, תחוש אישתו שמחה, תחוש אישתו את האהבה שכל כך כל כך חסרה לה היום.
כי אם תשמור ריקי כהן את השבת, חלק משמעותי מחייה יהיה מוקדש למנוחה ושמחה, לקדושה ולתורה, ובאופן כללי להתקרבות אל האלקים, ועם הזמן תחוש גם ריקי את הקשר, את הקדושה, את המשמעות הרוחנית של ויתור על אי אלו תנאים כלכליים, תמורת אושר אין סופי, שאם יתן איש את כל הון ביתו, לא יוכל להגיע לקצה קצהו של אותו אושר. 
 
"את צודקת", אומרת לאה, כשהיא מהורהרת. 
"את צודקת", אומרת גם שרה, "ואיך ניתן לה את השבת במתנה?"
 
יושבות שרה, רחל ולאה ומחליטות ביחד לעשות מעשה. שרה מכינה חרימה (דגים), רחלי מכינה טשולנט (חמין),  ולאה מכינה קומפוט (לפתן מפירות העונה). וביחד הן אורזות חבילה גדולה, יפה ומהודרת, ושולחות אותה הישר אל ביתה של ריקי.
 
לכבוד: ריקי כהן חדרה
מאת: ברכת השבת. 
 
שבת שלום.