מכתבו של הרב שלמה עמר שליט"א להרבות בתפילה לקראת הבחירות
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים אקטואליים
- פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 17:02
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1079
|
תאונה מחרידה ובלתי נתפסת: מה בורא עולם רוצה מאיתנו?
נעמה גרין, הידברות
מידת הדין משתוללת בעולם. רק לפני שבועיים וחצי נחרדו הלבבות למשמע האסון הכבד, בשריפה הנוראה שפקדה את משפחת גינזבורג, ולקחה את חייהם של אפרת וצבי בני הארבע והשנתיים. שבוע לאחר מכן התרחשה תאונה מרידה סמוך לים המלח, כאשר הורים וביתם התינוקת נהרגו באופן מחריד. במוצאי השבת האחרונה שוב הזדעזענו למשמע מסע ההרג האכזרי שהתרחש בבית כנסת בפיטסבורג שבפנסילבניה, כאשר במשך 79 דקות השתולל היורה, רצח 11 יהודים קדושים ופצע אנושות כמה נוספים.
הבוקר, ר"מ בישיבת 'אור ישראל', תושב שכונת רמות בירושלים – חזר מהקלפי ולקה בדום לב. הלווייתו הכואבת והפתאומית נערכה שעות ספורות לאחר מכן. ואם לא די בזאת - אף אוזן לא נשארה אדישה למשמע האסון הנורא: משפחת עטר מהיישוב פסגות שבבנימין, נספתה בתאונה מחרידה ועלתה בסערה השמיימה. האב יריב בן 45, האם שושי בת 47, והילדים: יעקב ישראל בן 12, עטרת בת 11, איילה בת 9, מוריה בת 7, ידיד בן 5 ואביגיל בת 3 זכרונם לברכה.
וכל אחד שלב בשר בקרבו שואל את עצמו: מה זאת? מה זאת עשה אלוקים לנו? כיצד נעצור את מידת הדין, ונזכה שבורא עולם יאמר למלאך המשחית הרף?
בזמן זה ראוי להזכיר את דברי המדרש בשיר השירים רבה: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפני: רבש"ע! תורה שנתת להם לישראל, אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם".
כמה נוראיים דברי המדרש, שבורא עולם פונה אלינו ומבקש: תנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, כיוון שכאשר חלילה יש קנאה, שנאה ותחרות ביניכם – אומרים לפני מלאכי השרת: רבש"ע, ראה את ישראל עמך שאינם עוסקים בתורה.
הבה נתחזק, ונזכור את דברי הנביא מיכה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך: כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" – זו היא תשובת הנביא לישראל: הקב"ה לא מבקש ממך שום דבר, כי אם לקיים מצוות שבין אדם לחברו, להרבות במעשי חסד, וללכת בדרכיו של אלוקים.
מפרשים רבותינו: עשות משפט – הכוונה לכלל מצוות שבין אדם לחברו, ואיסורי גילוי עריות.
אהבת חסד – היא גמילות חסדים, ולפי לשון המפרשים: "שיעשה יותר מן הראוי לו".
והצנע לכת – ללכת בדרכי אלוקים, בדרכי מצוותיו בצנעא ולא בפרסום רב. לא להתייהר. פירוש נוסף: לאהוב את הקל בכל הלב והנפש, שהוא דבר צניעות המסור ללב.
כאשר ישראל עושים חסד אחד עם השני, אמרו חז"ל שאומר הקדוש ברוך הוא: "ומה אלו, שהן בעצמן צריכים חסד, עושים חסד אלו עם אלו, אני, שאני מלא חסד ורחמים, על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותיי".
על הפסוק בהושע: "כי חסד חפצתי ולא זבח", מבואר: "אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי החסד שאתם גומלים זה לזה, יותר מכל המזבח שזבח שלמה לפני".
בתנא דבי אליהו רבה מובא: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך". אימתי יבואו עליך כל הברכות האלה? אם תשמע בקול ה' אלוקיך, ותלך בדרכיו, שהם דרכי שמים. ומה הם דרכי שמים? שהוא רחמן, ומרחם אפילו על הרשעים, ומקבל אותם בתשובה שלמה, וזן ומפרנס את כל הבריות, כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה, ותאריכו פנים זה לזה בטובה. דבר אחר: מה הם דרכי שמים? שהוא חנון, ונותן מתנת חינם ליודעים אותו ולשאינן יודעין אותו, כך אתם תנו מתנת חינם זה לזה".
בואו נאהב אחד את השני, בואו נדון לכף זכות. ביום הבחירות, ביום ההתפלגות הגדול – הבה נתאחד בלבבות, נרבה בגמילות חסדים, נפתח את ליבנו לשני, נדון אחד את רעהו לכף זכות, ננסה להבין את התנהלותו, גם אם היא לא תמיד מוצאת חן בעינינו, נקפיד מכל משמר לשמור את פינו מלשון הרע ורכילות, ונזכה להיגאל בדבר ישועה ורחמים.
כשלושים שנה גרנו ביחד אלו לצד אלו, תושבי גוש קטיף לצד תושבי הרצועה העזתיים. בשנים הראשונות אנשי דיר אל-בלח הסמוכה לכפר דרום היו באים לשמחות של אנשי הכפר. לא היה מקווה בכפר דרום ובכל יום שישי חציתי את דיר אל-בלח לאורכה לבדי ברגל והגעתי לים, כשהימאים והדייגים היו שם.
כאשר הגענו לגדיד לא היה בית מרקחת אלא בחאן יונס, שם קנינו מטרנה. את קניות השבת - דגים טריים, פירות וירקות - עשינו בשוק בחאן יונס. כאשר הגעתי בגפי בימי שישי לשוק עמדו כל הסוחרים ואמרו לי: אהלן למוכתר דליהוד. רישיון נהיגה וטסט עשינו בחאן יונס. האם צריך להמשיך?
כן, זה נשמע הזוי אך ככה חיינו בצוותא, דיברנו בעברית ובערבית, כחמש שנים, כבימות המשיח. ואז יום אחד הביאו לכם מאלג'יר את יאסר ערפאת, שהובא אחר כבוד לעשות איתנו שלום. מאותו היום הותרה הרצועה ברצועה. עברנו את המים הזידונים, תקופה אחר תקופה. בתחילה תקופת האבן, אחריה תקופת הברזל עם המסמרים המרותכים ונינג'ות על הכבישים. אחריה תקופת האש - הפצמ"רים מהעופרת ולבסוף המנהרות, אותן חפרתם עוד כשהיינו שם.
אני יודע שהאש אינה של בני עזה או בני המואסי המקוריים. זה לא אתם. אני מכיר אתכם, אתם אנשים טובים.
אם מישהו מתרגם את דברי לנוער שלכם, לילדים שלכם, תגידו להם שהסבא שלהם לא התנהג כך. היו פעם חיים טובים ברצועת עזה.
קומו הנוער העזתי, תזרקו את מנהיגיכם השולחים אתכם אלי קרב. הם לא נעמדים בגדרות למות על עקרונותיהם, הם שולחים אתכם. בווילות שלהם יש מים ויש חשמל. בסמטאות שלכם מים במשורה וחשמל לפי שעה.
אני מתפלל שחיילי ישראל הצדיקים לא יצטרכו לפגוע בכם. אל תתנו למנהיגים צמאי הדם שלכם להנהיג אתכם. קומו צעירים עזתים, הרימו דגל חיים. שתהיו בריאים, שתהיו טובים, ואל תלמדו את הרוע שזורעים בכם מנהיגי החמאס. אודה לכל מי שיודע לתרגם לערבית אם יתרגם ויפיץ את דבריי לנוער העזתי,
הרב יוסף אלנקווה
ב"ה
ענייני דיומא - משיחות הרבי מליובאוויטש זי"ע
מובא ע"י הרב אברהם חיים זילבר שליט"א, צפת
לזכות כל בנ"י ובפרט היושבים באה"ק, שיקויים בהם הכתוב בפרשתנו "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד . . וחרב לא תעבור בארצכם" עד "ואולך אתכם קוממיות" בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
וכאן המקום להעיר ולהזכיר את דברי כ"ק אדמו"ר מימי מלחמת המפרץ (לשלמות השיחות יש לעיין במקור, כולל הערות ומ"מ בתחתית העמוד שלא הועתקו במסגרת זו):
בזמנים אלה שהאומות מתגרות זו בזו, כשיש לבנ"י הבטחה מיוחדת מהקב"ה "בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם", נוסף לריבוי ההבטחות בתורה ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ו"עמו אנכי בצרה", ו"פדה אלקים את ישראל מכל צרותיו" (ורק אח"כ "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו") וכו' וכו' –
דבר ברור ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" בכל מקום בעולם שבו נמצאים יהודים, גם בחוץ לארץ.
ועאכו"כ בארץ הקודש, שנקראת בתורתנו הקדושה והאמיתית "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".
. . . וכאמור, הקב"ה מודיע ומכריז לישראל בכל מקום שהם ועאכו"כ בארץ הקודש: "בני אל תתיראו".
(משיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תנש"א. נד' בתו"מ התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 174)
ובשיחה נוספת:
המאורעות דימים האחרונים בהענין ד"מלכיות מתגרות זו בזו" מדגישים שנמצאים בסמיכות ממש להגאולה, כמבואר במדרשי חז"ל שענין זה הוא מסימני הגאולה.
ובלשון המדרש (יל"ש ישעי' רמז תצט) "שנה שמלך המשיח נגלה בו . . מלך פרס מתגרה במלך ערבי . . וכל אומות העולם מתרעשין ומתבהלין . . ואומר להם (הקב"ה לישראל) בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם . . הגיע זמן גאולתכם".
ופשוט, שמאורעות אלה לא יפגעו כלל וכלל בבנ"י, שהם בבת עינו של הקב"ה, "הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו" . . כולל ובמיוחד בנוגע לבנ"י הדרים בארצנו הקדושה, שכיון שהיא "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה (שימת לב מיוחדת) תמיד עיני ה' אלקיך בה (ומוסיף ומפרט) מרשית השנה ועד אחרית שנה" (מתחילתה ועד סופה בשוה), הרי היא המקום הבטוח ביותר.
ובנוגע לפעולותיהם של שונאי ישראל שמנסים לפגוע ח"ו – אין בהם ממש, ולא יעלה הדבר בידם, כיון ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" . .
השייכות דמאורעות אלה לבנ"י היא – הידיעה ש"הגיע זמן גאולתכם", שלכן, עמדו הכן כולכם לקבלת פני משיח צדקנו, כולל ובמיוחד ע"י ההוספה בעניני תומ"צ, אשר, ע"י מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
(משיחת ש"פ בא, ד' שבט ה'תנש"א. נד' בתו"מ התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 189)
v v v
מילי דהספידא
לזכרו של הרב הלל קלעוואן זצ"ל
רב ונשיא התאחדות הרבנים בוושינגטון הבירה
--הרה"ג רבי שלמה מילגרום שליט"א----
הדברים הכתובים בשורות הבאות, נכתבו ונערכו מתוך ההספדים שנשאו ונאמרו, בעת בה לווינו את הרב הלל קלעוואן זצ"ל בדרכו האחרונה למנוחת עולמים. מן הראוי להקדים, כי אם ננסה להעריך את כל חייו הגדושים והמלאים בתורה ובמעשים טובים של רבי הלל זצ"ל, תקצר היריעה לכך ובוודאי שמסגרת זו אינה מתיימרת לעמוד במשימה זו. כמו כן, לא נוכל במילים פשוטות אלו להעביר את רחשי הלב, את הרגשות ההומים, שנשפכו מקירות ליבם של המספידים הרבים, בהיפרדם מרבי הלל זצ"ל. תפקידנו הוא לתאר ולו במעט בפני אברכי הכולל היקרים, האברכים החשובים שנשא ליבם אותם ללמוד את הש"ס כולו לעילוי נשמתו, את הקו המוביל לאורך חייו של רבי הלל זצ"ל, הקו שלאורו הלך ולשמו פעל ועשה, את כל מעשיו ופעליו הגדולים בתחום הרבנות וביחסיו האישיים בין אדם לחברו.
חייו של רבי הלל היו למופת בעשייתו למען הכלל, בעבודתו למען החינוך ובפעלו למען הכשרות, אישיותו הכבירה היתה לסמל ולדוגמה בנתינת אמת לטובת כל יהודי ויהודי באשר הוא. דמותו של רבי הלל בחיי חיותו הקרינה אור על כל סובביו, וכל מי שזכה להיות בקרבתו חש מושפע מעוצמת אישיותו הנעלה.
למעלה מיובל שנים עברו מאז החל רבי הלל זצ"ל כהן בתפקיד רבנותו בוושינגטון הבירה, על אף היותו ממשיך דרכו של אביו הגדול רבי יהושע זצ"ל זכה רבי הלל לתואר לשבח מפי אחד מגדולי ראשי הישיבות בארה"ב שכינה אותו כאחד מ'עשרה ראשונים' בתחום הרבנות והנחלת דרכי התורה ההלכה והיראה בוושינגטון די.סי. ובשל כך ראוי הוא ליטול שכר כנגד כולם.
חותם גדול בחיי התורה והיהדות בעיר וושינגטון הניח אחריו רבי הלל, מושגי ה'יידשקייט' בעירו מורגשים עד היום ביתר שאת, כתמורה להשקעתו הברוכה בהנחלת חיי הדת בקהילתו, וכפי שהתבטא אחד המספידים ואמר: "אם יכולים אתם לאכול היום אוכל כשר מחנות מזון או מקייטרינג ללא חשש, דעו לכם כי אתם נהנים מפירותיו ברוכים ומעמלו של המנוח זצ"ל". באישיותו הקורנת והנינוחה, קרב רחוקים וחזק קרובים, ורבים חבים לו את חייהם הרוחניים, באשר הוא אשר נטע בהם את ההרגשה כי הם בנים למקום והכוונתו בנו את בתיהם על אדני התורה והיראה.
הרב הלל זצ"ל ניחן בכישורים הטבעיים להנהגה ולרבנות, וכפי שניתן להבין מושגי הרבנות היו קרובים לליבו עוד מבית אביו הגדול. כבר בהיותו בחור בישיבת 'נר ישראל' היה מצויין במידות נעלות, באחריות ובאכפתיות לכל נושא ועניין שבקדושה, וכפי שהתבטא הגאון הגדול רבי אהרון פלדמן שליט"א, ראש ישיבת נר ישראל וחבר מועצגה"ת בארה"ב, כי משחר נעוריו היה ניכר כ'בר-דעת' מורם מעם.
למרות התכונות שנתברך בהם, מציינים תלמידיו ומוקיריו, כי הצלחתו הגדולה במעשיו ובהשפעתו, לא היו תולדה של כישורים אלא נבעו ישירות מעצם אישיותו הנעלה, וממהותו הפנימית והמוסרית.
ענוותן כהלל היה רבי הלל זצ"ל, לעולם לא חשב על עצמו, וכל מבטו היה על טובת הכלל והפרט, הן ברוחניות והן בגשמיות, מתוך טוב לב העולה על גדותיו, הטיף טוב וחסד ללא גבולות על כל סובביו. כשאדם פתח קייטרינג ובקש הכשר למוצריו, לא הסתפק רבי הלל זצ"ל בפיקוח ובתעודה בלבד, אלא הוסיף להתעניין באיש המבקש ובצרכיו. "הרי אתה פותח עסק חדש, בוודאי זקוק הנך לעזרה וסיוע, כיצד אוכל לעמוד לימינך כדי שתתבסס ובמה אוכל לסייע בעדך" כך בדברים אלו היה פונה הרב למבקש תעודה וכשרות. כמובן שיחס אישי וכנה שכזה, היה פותח בפני הרב שיתוף פעולה הדוק, והאדם המבקש היה מכיר לו טובה וחפץ לעמוד בכל דרישות הכשרות שהציב בפניו הרב, וכך רומם הרב את קרן הכשרות. בכלל, דואג היה רבי הלל זצ"ל תדיר לכבודם של משגיחי הכשרות, שיזכו לכבוד הראוי להם בפני הציבור, ובכך יכלו לעשות את מלאכתם נאמנה.
רבי הלל האיר פנים לכל אדם בנעימות מיוחדת, מלווה בחיוך נצחי הנסוף תמיד על פניו, ותמיד דבר טוב לעמו. אין פלא שכינוהו ה'נסיך' כאות לאצילות רוחו ויושר ליבו, אשר ליווהו כל ימי חייו.
אצילות רוחו ומידותיו התרומיות של רבי הלל זצ"ל, שרשם ויסודם בהררי קודש, נטועים וחזקים היו מידות אלו בנפשו, מאביו הגאון הגדול רבי יהושע זצ"ל, שאף הוא קבל את דרכו בעבודת ה' ובתורה מרבותיו בעל הברכת שמואל זצוק"ל והאלטער מסלבודקה זצוק"ל. שרשים אלו התפתחו לאילן רב פארות, שכלל את מסכת חייו הארוכה של רבי הלל זצ"ל. חייו לא ידעו עליות ומורדות, ומעולם לא נכרה בו ההפסקה מהמדרגה הרוחנית אותה הוריש לו אבותיו ורבותיו, תמיד היה שרוי באותה שמחת החיים ואהבת הבריות, ובהתמדה ויציבות מפליאה אחז תמיד את דרכו בעבודת קונו.
תפלותיו היו לשם דבר בכל מצב, אפילו בזמני חולשב לא הרפה מלהתפלל כעבדא קמיה מאריה, וכבן המתחטא לפני אביו, אמר את תיבות התפלה במתינות כמונה מעות, ובטעמו הטוב היה מורה לרבים את דרכם בחשיבות התפלה מעצם עבודת תפלתו.
כמו שניכרו בו בחייו בחינת 'עשה טוב' כך בלטה בו מאד הנהגת ה'סור מרע' עד כי בני משפחתו מעידים עליו כי מעולם לא שמעוהו מדבר בגנות אדם, ובכלל לא נשמע ממנו דבר שאינו חיובי. כך גם כשקלטו אוזניו תחילת דברי לשון הרע, מיד היה מצהיר בתקיפות 'אנו לא הולכים לדבר על כך כעת' וכך סתם את הגולל על האפשרות לדבר במחיצתו בדברי לה"ר. גם מענייני ממון היה מרוחק מאד, שונא בצע כפשוטו, ולא שמעוהו מדבר על כסף בשום צורה.
בערוב ימיו ציווה לבנו כי אם יספידהו לא ישכח לבקש בשמו מחילה מאנשי קהילתו, ולבן אחר אמר כי צוואתו היא: 'הזהרו בכבוד אמכם'. אכן סיום זה נאה לחייו הארוכים שהיוו מופת ודוגמה, לשמירה על כבוד הזולת והאכפתיות לכבודו של האחר.
בלי ספק אבד דורנו דמות נדירה ומיוחדת שהשתייכה לדמויות ההוד בני הדור הקודם, דמות שהאירה מאורה הגנוז בדור יתום כשלנו, וחסרונו מי ימלא. בהתבוננות בדמות מופת זו, נלמד ונקח מוסר, הלוואי יגעו מעשינו במעשיו ונתרומם על ידם למעלה, כפי שהיתה שאיפתו כל חייו לרומם את האנשים שסביבו לקרבת ה' וטהרת המידות.
ת.נ.צ.ב.ה.
מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א:
"גם החזון ואיש וגם הסטייפלר למדו אסטרולוגיה"
השבוע יצא לאור ספר מרתק בענייני המזלות, הספר 'האיצטגנינות באספקלריית התורה'. הספר בן 500 העמודים נכתב במשך עשרות שנים על ידי הרה"ג רבי אליעזר פישר שליט"א ובשנים האחרונות נערך לדפוס על ידי הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א.
להוצאת הספר התלווה סיפור מעניין. מחבר הספר הרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר מספר בראש הספר שבשנת תשמ"ג ביקר בבני ברק אצל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, "ושאלתי אותו אודות קבלת תשובה להלכה בכתב האם מקיימים מצות תלמוד תורה בלימוד בספר ליקוט של כל מקורות חז"ל בענייני האסטרולוגיה בלבד, ואמר לי שודאי זוהי מצות תלמוד תורה ואין שום ספק בכך, כי אחרי שהוא מדברי חז"ל אין בזה שום איסור חלילה, וישנה מצוה ללמוד זאת".
מספר הרב פישר: "ביקשתי זאת בכתב וענה לי שאינו חותם על שום דבר לפני שמראה לאביו מרן בעל ה'קהילות יעקב' קודם, והיות ואביו חולה כעת, לא ניתן להטרידו בדבר, וגם אין צורך להטרידו לאחר שהדבר ברור מאד, ושניתן לפרסם זאת בשמו".
כעת, לקראת הוצאת הספר, עבר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שוב בפרוטרוט על כל הספר, מתחילתו ועד סופו, הביע את קורת רוחו המרובה מהנכתב בו, וצירף את חתימתו להסכמת הראב"ד הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל.
בני ביתו של הגר"ח קניבסקי סיפרו שכאשר קרא מרן שליט"א את הסכמתו של הגרי"י פישר זצ"ל לספר, בו הוא מביע חשש מביטול תורה בלימוד ענייני אסטרולוגיה, הגיב מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א: "האמת היא שאין כל חשש ביטול תורה בלימוד כל עניני המזלות וחכמת האסטרולוגיה המופיעים בחז"ל, בספרים הקדושים ובקדמונים. גם אבא זצ"ל וגם החזון איש זצ"ל למדו את העניינים הללו".
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א- פורסם ביתד נאמן
בן תורה מופלא ומיוחד במינו, עלם חמודות, מלא וגדוש בתורה, יראת שמים ומידות טובות, היה בן דודי, יהודה אריה לבית מאיר. שקיעותו בלימוד, למדנותו ובקיאותו, יחד עם מידותיו התרומיות והיחס הלבבי שלו לכל אדם באשר הוא, היו לשם דבר בין כל מכיריו.
יהודה נשק לגמרא הקדושה באהבה ויצא מהישיבה, ישיבת חברון שבשכונת גבעת מרדכי, כדי להגיע ולבקר את סבי וסבתי שיחיו ויאריכו ימים בטוב ובנעימים. חוסר זהירות בדרכי 'כביש המנהרות' ויהודה נפגע מרכב חולף ונפצע אנושות. בתקופה בת עשר שנים שכב יהודה ללא הכרה מלאה, בתרדמת. דוד אמו, מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע, הגדיר את מצבו בכאב כ'ספר תורה שרוי בצער'. בכל יום ויום, במשך עשר שנים, הגיעו סבא וסבתא שיחיו לבקר את נכדם, לדאוג לו ככל האפשר, לדבר אליו, למרות שכלל לא ידוע האם הוא שומע או לא. לבדוק שהכל תקין, ללמוד איתו, לטפל בו, לאהוב, לחבק ולנשק.
בכל פעם כשהוריו היקרים וסבא וסבתא התקשו להגיע אל נכדם האהוב, היו מגיעים הדוד והדודה של יהודה, הרב הגאון רבי נפתלי מלמוד שליט"א ורעייתו מרת לאה. גם בערבי חגים, ערבי פסח, ערבי ראש השנה ויום הכיפורים. בשעות לא שעות, בימים קשים, מתמסרים ברגישות רבה, בהתמסרות שאין כמותה, מתייצבים ליד מיטת האחיין, שנפטר לבית עולמו בערב פסח התשע"ב.
ובשבוע שעבר נפטרה הדודה הצדקנית של יהודה זצ"ל, נכדתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ובתו של הגאון רבי יהושע גרודזיצקי זצ"ל, הלא היא הרבנית המחנכת מרת לאה מלמוד ע"ה, בתאונת הדרכים המחרידה של קו 402.
&&&&
תאונת הדרכים המזעזעת, בה נקטפו ששה נפשות יקרות ומופלאות, הביאה את כולנו לחשבון נפש נוקב. לב יודע מרת נפשו. כלי המשחית הטכנולוגיים, עליהם ועל שכמותם אמרה תורתינו הקדושה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". פירוד בלבבות היראים, הזילזול העמוק בכל הקדוש והיקר לנו, תחושת ה'אשר קרך', וכמובן, ביטול תורה, כאשר תלמוד תורה כנגד כולם ו'ויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על ביטול תורה'.
אך מה עם הגורם הטבעי, האנושי, שגורם לתאונות דרכים?
"ופשוט מאד דבכלל הלכות אלה בזמנינו אלו הנוסעים במכונית אוטו במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים לחבירו וכבר ידוע כמה קפחו חייהם כבר בעוונותינו הרבים, והיא סכנה גמורה. זה וכיוצא בזה ספק רציחה ספק מאבד עצמו לדעת" (שו"ת שבט הלוי ח"ו קי"ב, הלכות שמירת הנפש).
מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מגדיר את אלו שנוסעים במהירות כספק רוצחים ספק מתאבדים. הדברים לא נאמרו בדרשה מוסרית או בתור דברי חסידות והנהגות טובות, אלא בשו"ת הלכתי, הלכה למעשה.
כיהודי הולך רגל מעיד אני נאמנה, שאצל רבים מהנהגים בערים החרדיות, מעברי החצייה וזכות הקדימה להולכי רגל הינם הצעה לא מחייבת. ישנם אזורים שלמים של הציבור החרדי, בהם חוקי התנועה משולים לסוג של 'עצה טובה קא משמע לן', ואיש הישר בעיניו יעשה, כל עוד שוטר אינו עומד ממש ממול.
אני הולך מידי יום במדרכות העיר בה אני מתגורר, עובר במעברי החצייה ורואה, מול עיני המשתאות, רבים מנהגי העיר מביטים במכשירים הסלולריים שלהם במהלך הנסיעה, מסתכלים בהודעות ואפילו כותבים הודעות טקסט באמצע הנסיעה. אנו כולנו, כהורים, משקיעים הרבה בחינוך הילדים שלנו לזהירות בדרכים. רוב הילדים אכן חוצים כביש כהלכה, מבקשים עזרה מהמבוגרים, מביטים לכל הצדדים ונוהגים ככל כללי הבטיחות. אך דוקא חלק מהמבוגרים אינם מצייתים לחוקי התנועה, לא עוצרים להולכי רגל במעברי חציה, נוסעים במהירות ומחזיקים מכשירים טכנולוגיים במהלך הנסיעה. "ספק רוצחים, ספק מאבדים עצמם לדעת"!!!
&&&&&
סיפר לי השבוע ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, שקרוב משפחתו ניסה להיכנס לחנייה ברחוב בבני ברק ולכן נסע, למשך מספר שניות, נגד כיוון התנועה. שוטר עצר אותו ושלל את רשיונו. היהודי ביקש להישפט בבית משפט, כדי לנסות ולהציל את רשיונו. הוא נכנס אל רבנו מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל וביקש ברכה להצליח במשפט. רבנו הסטייפלר זי"ע החל לצעוק עליו צעקות נוראיות. "רוצח!!! מי שמזלזל בחוקי התנועה הוא רוצח!!! אם היה היום סנהדרין, היו דנים אותך בחומרה!!! תלך מפה ואל תבקש ממני ברכות על דברים כאלה!!! אדרבה, שיקחו ממך את הרשיון!!!".
&&&&&
כל פוסקי ההלכה קובעים בנחרצות שחובה לציית לחלוטין, ללא שום פקפוק וטצדקי, לחוקי התנועה והזהירות בדרכים, ואין בנושא זה שום קשר למחלוקת הפוסקים האם ישנו 'דינא דמלכותא דינא' בארץ ישראל.
בספר נתיבות חיים (שער פ"ב הערה 112) כתב בשם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאדם הנוסע בכביש ללא רשיון נהיגה, הרי הוא גוזל את הציבור, כיון שהכבישים שייכים לציבור, ולענין זה יש לשלטונות רשות ציבורית להחליט מי יכול להשתמש בכבישים.(וראו בהרחבה בקונטרס סלע מדינה, עמו' קו, ובס' שלהי דקייטא סי' לז).
בעיני ראיתי את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נכנס לרכב, כדי לנסוע נסיעה בת עשרות מטרים בלבד, והנה מיד כשנכנס למכונית חגר הוא את חגורת הבטיחות, למרות שהנסיעה ארכה כשלושים שניות בסך הכל.
ואם חלילה לא שמרנו על חוקי הנסיעה והדרכים וברוך ה' הנסיעה עברה ללא פגע, מי ערב לנו שלא ינכו מזכויותינו על כך?! הלא חז"ל אמרו (ברכות נה, א) שהנכנס למקום סכנה וניצול ממנו, מנקין לו מזכיותיו. וכי יש לנו כל כך הרבה זכויות, שאנו מוכנים לבזבז אותם על חוסר זהירות בדרכים, הגברת מהירות, אי ציות לתמרורי 'עצור' או אי חגירת חגורת בטיחות?!
בכל דרכיך דעהו. אנו מצווים להיות יהודים נאמנים לתורה ולמצוותיה בכל רגע ממהלך היום שלנו, כולל בתוככי הרכב, וגם בעוברינו את הכביש. ניקח איתנו גם למדרכה ולכביש את מידת הסבלנות והזהירות, כי בנפשינו הדבר.
הדיבוק החדש...
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
אלעד בפרט והארץ כולה- שוב סוערת, והפעם, "דיבוק" חדש. בתקשורת פורסם שהסיפור החל לפני כחודש וחצי, כשתושבת חולון פנתה למספר יהודים בטענה כי רוח נכנסה בה. אדם שסייע לבני הזוג, פנה עמם לאנשים באלעד, שהסכימו 'להוציא את הדיבוק' בעזרת תפילות ובקשות, שופרות ותחינות... במהלך השבוע האחרון הגיעה האישה עם בעלה לבית כנסת באלעד לתפילה מיוחדת. בתפילה השתתפו מנין עם שופרות וקריאה בשמות המלאכים שאותה הוביל אותו רב מוכר בנוכחות עשרה אנשים שזכו לכינוי 'המייחדים'. אחד ממשתתפי התפילה סיפר: "זה היה מחזה קשה. האשה יושבת ומתוכה בוקע קול של אדם. הרב דיבר איתו והצליח להבין מי הרוח. האשה חיפשה מחילה". לדבריו, "היא מכירה את זהות הנפטר ומצאה את הקבר שלו. אי אפשר להגיד שזו שטות. ניסינו במשך הרבה זמן להוציא את הרוח, איימנו שנעביר אותו לגיהנום". הנוכחים סיפרו על "עובדות", לפיהם הבוהן של האשה האומללה התנפחה וכו', כיד הסיפורים המרתקים המובאים באגדות.
הסיפור האמיתי הוא שבני משפחה מחולון הגיעה אל הרב הגאון רבי ציון בוגנים שליט"א, רב הישוב חשמונאים וראש "כולל חצות" בעירנו המעטירה מזה שנתיים, כדי לבקש ברכה ותפילה לאותה אשה. הגר"י בוגנים ראה את האשה ואמר שלדעתו האשה חולה במחלת נפש ושכדאי שרופאים יטפלו בה. למקום הגיעו אנשים שונים, שלא קראו ושנו דיים ושבו לצור מחצבתם רק לפני מספר שנים, ו"החליטו" שמדובר ב'דיבוק' אותנטי, כאשר הגר"י בוגנים שליט"א מתנער מהענין, כדי שלא להתעסק בענינים כגון דא, והעתיר בתפילה לרפואת האשה האומללה.
מדובר באשה שככל הנראה סובלת ממחלת פיצול האישיות או בעיה פסיכאטרית דומה, והיא מדברת כביכול בקולו של איש שבא מהעולם העליון... האשה נשאלה על ידי הגאון רבי ינון מלאכי שליט"א מספר שאלות בסיסיות, כגון האם מלאכי החבלה עומדים לימינה או לשמאלה, והיא השיבה שהם עומדים לשמאלה. דבר שלדברי הגר"י מלאכי, האריז"ל כותב במפורש לא כך, שמלאכי החבלה עומדים בצד ימין. האשה נשאלה ע"י הגר"י מלאכי האם בבית דין של מעלה השתתפו 14 או 18 דיינים והיא השיבה: 18... שזהו מספר סתמי, שלא היה ולא נברא בבי"ד של מעלה...
היא נשאלה לשמות בני משפחתה ואמרה שנין שלה לומד בירושלים, שמו כך וכך ושם ישיבתו כך וכך. בבירור שנערך עולה שאין בחור כזה ואין כזאת ישיבה בשום מקום בתבל, וכן גיבובי הבלים, שאינם מתאימים לשום מעשה של דיבוק שמובא בכל ספרי הדיבוקים (וכבר הארכתי בזה במאמר שפורסם בקוראים אלעד לפני מספר שנים).
האשה טענה שהיא רוח של אדם בשם 'אהרן בן מסעודה', והגר"י מלאכי שליט"א טוען, ובצדק רב, שגם אם ישנו קבר כזה, הרי שבכל בית קברות, בחלקת יוצאי מרוקו, ישנם כמה וכמה 'אהרן בן מסעודה', ואם זהו הראיה שמדובר בדיבוק, אזי זוהי ראיה מגוחכת.
יש הרבה לכתוב על תופעת ה'מקובלים', שחלקם בעלי תשובה מלפני שנים ספורות, ועוסקים בתורת הקבלה, ואינם יודעים מימינם לשמאלם בתורה והלכה, ואכמ"ל. גדולי ישראל זעקו בעוז נגד התופעה, והגר"י הלל שליט"א, ראש ישיבת 'אהבת שלום', אף חיבר, על פי בקשת גדולי ישראל מכל החוגים, ובראשם רבנו הקדוש בעל 'אבי עזרי' זי"ע, ספר נוקב בענין זה. ואדרבה, התלמידי חכמים שנכחו בתיחקור האשה קודם לכן, פרשו מיד, כשהבינו שהכל בוקי סריקי והאשה האומללה זקוקה לאישפוז בבית רפואה המתאים לכך, ה' ירחם. תלמידי החכמים, שקראו ושנו כל ימיהם, הבינו במהירות שהאשה המסכנה זקוקה לישועה, אך אין בה ולו מעט שבמעט שבדיבוק...
נסיים רק בדברים מחזקים שאמר אחד הדיבוקים האמיתיים, שהופיע בפני גדולי עולם בליטא. רבי אליהו לאפיין זצ"ל סיפר שאותו הדיבוק, שנכנס בגופה של אשה, צעק צעקות נוראיות וצווח שאם ייצא החוצה מגוף האשה, יתנפלו עליו מלאכי החבלה ויעשו בה שפטים. הדיבוק זעק זעקות אימה ותיאר את העונשים הקשים שאמור לספוג, עד שכל שערותיהם של הסובבים סמרו וכולם שם הזדעזעו. ואולם כעבור מספר דקות התחיל הדיבוק לנבל את פיו ולדבר דברי ליצנות ודבורים גסים. השומעים ההמומים לא התאפקו ושאלו את הרוח כיצד ייתכן שלפני מספר דקות צעק והתחנן שלא יבולע לו בדין שמים, והנה כעבור זמן מה מדבר דברי נבלה שכאלה.
השיב להם הדיבוק: "תדעו כי אם לא עושים תשובה ולא מתנקים מהחטא, אזי הנפש מתאווה לחטוא בדיוק כמו בעולם הזה, למרות שהיא רואה בעיניים ובחוש את מלאכי החבלה האורבים לה"...
--- ולנו אין שיור אלא התורה הזאת!!!