אקטואליה

ממכתבו של הרבי מליובאוויטש זי"ע לחיים משה שפירא ז"ל
המכתב נשלח ב- ב' דראש חודש אלול תשכ"ה- ערב הבחירות לכנסת השישית.

מקור: רדיו קול חי

במענה לבקשתו מאז לחוות דעתי בשאלת הקמת חזית מאוחדת של המפלגות הדתיות לקראת הבחירות לכנסת הממשמשות ובאות, ומכמה טעמים לא עניתי עד עתה, ואחד מהם הוא, אשר לרוב פשיטות הדבר קויתי אשר גם בלעדי בוא הענין על פתרונו הנכון, על כל פנים כשיתקרב המועד האחרון להגשת הרשימות, אבל לצערי הרב הנה עד עתה לא קם הדבר ולא היה ולכן באתי עתה במענה על שאלתו.

ובהקדמה אשר המדובר הוא על דבר הקמת חזית דתית טכנית, לקראת הבחירות לכנסת, ובהדגשת המלה טכנית כלומר שלאחרי הבחירות חוזר המצב ביחסי המפלגות כפי שהי' קודם הקמת החזית.

ודעתי בזה ברורה ומוחלטת, אשר הקמת חזית דתית טכנית היא לא רק רצוי' כי אם גם מוכרחת לטובת המצב דתי ולטובת מצב היהדות האמתית בארץ הקודש ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו – ברורה עד כדי כך שלפלא כל ספק בדבר – מנקודת מבט המצב הדתי וטובתו.

ולמרות פשטות הדברים אציע, בקצרה על כל פנים, הטעמים ונימוקים המחייבים הקמת החזית הדתית הטכנית, והם:

א. בשטח השכר וההפסד

(א) הסיכויים לרכישת צירים נוספים:

טבעי הדבר אשר בתעמולת הבחירות, כל מפלגה תשתדל לרכוש מספר הכי גדול של קולות. וכיון שהאמצעים העומדים לרשות כל מפלגה מוגבלים הם (בזמן, בכסף, במספר הפעילים כו'), תשתדל לכל לראש לרכז אמצעיה בנוגע לאלה מהבוחרים – שהסיכויים להשפיע עליהם גדולים וטובים ביותר. ובנידון דידן זאת אומרת שכל מפלגה מהמפלגות הדתיות (באם לא תהי' חזית מאוחדת ח"ו) תכוון תוקף התעמולה וההשתדלות – כלפי חברי מפלגות דתיות האחרות, שהרי הסיכויים לרכשם גדולים וטובים יותר מאשר לרכוש קולות מחוגי הבורים השייכים למפלגות בלתי דתיות, על אחת כמה וכמה האנטי-דתיות.

וכמו שראו במוחש ובעליל מהבחירות לכנסת שהיו בעבר.

זאת אומרת, שבנוגע לסך-הכל של מספר הקולות של המפלגות הדתיות בכנסת – לא תשפיע התעמולה, או על כל פנים תהיה השפעה מועטה ביותר.

מה שאין כן באם תהיה חזית דתית מאוחדת, שאז התעמולה תהיה מופנית כלפי חוץ ויש סיכויים טובים לרכוש קולות מחוגים שונים.

(ב) שיורי הקולות:

מובן ופשוט שבאם תהי' חזית מאוחדת לא ילכו לאיבוד שיורי הקולות של כל מפלגה, אלא יצטרפו לחשבון גדול להגדיל מספר המנדטים.

(ג) ועיקר הוא – קירוב לבבות לעניני דת:

תעמולת הבחירות רישומה ניכר משך זמן גם אחרי הבחירות, ובאם התעמולה תהיה מופנית כלפי חוגים שעדיין אינם דתיים מאיזו סיבה שהן, הרי לא רק שיש לקוות לרכישת קולות חדשים כאמור, אלא יהיה בזה ריווח גם בנוגע לקירוב מספר מסויים של אחינו בני ישראל לעניני דת.

(ד) מניעת השמצה הדדית:

באם לא תהיה ח"ו חזית דתית, הרי תעמולת המפלגות הדתיות תהיה מופנים בעיקרה נגד מפלגות דתיות האחרות, וכנהוג בזה, וכדרך תעמולות של בחירות, אין מסתפקים בהדגשת מעלות המפלגה שלהם, כי אם מדגישים "לא פחות" את החסרונות של המפלגות האחרות, וכנ"ל כנהוג בתעמולה לבחירות לא תמיד האמת נר לרגלם ורסן לפיהם של הנואמים, ובמילא מגדילים ומגזימים וכו'. ומטבע בני אדם אשר, בסגנון חכמינו ז"ל, ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל (משא"כ בנוגע לסיפור מעלות עצמו ומפלגתו, שאין רוחשים לו נאמנות מלאה ולפעמים גם לא נאמנות פגומה).והתוצאות מובנות, וכאמור לעיל, לא רק בנוגע לתוצאות הבחירות במספר המנדטים, כי אם גם בנוגע לרושם לאחרי כן – ביחס לדת ולעניני הדת.

(ה) שלילת חזית דתית – נשק בידי מתנגדי הדת:

עובדה זו עצמה שאין מתדברים ביניהם להקים חזית דתית לבחירות, בה בשעה שכמה מפלגות שאינן דתיות נתדברו ביניהם לילך יחד לבחירות, בודאי תשמש נשק בידי המפלגות הנלחמות במפלגות הדתיות, ובפרט כשיוכלו לצטט מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן חסרונות מפלגות הדתיות הפוסלות זו את זו וכו'.

(ו) שוני המצב:

כיון שגדל מספר הבוחרים לכנסת הבאה, ובמילא גדל מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר ולדעת כמה מעסקני אה"ק ת"ו רוב אלו שנתוספו לאחרונה בקהל הבוחרים – אינם שייכים למפלגות הדתיות, הרי שנוי האמור לא לטובת מפלגות הדתיות. שלכן דרוש מאמץ נוסף בבחירות אלו לגבי בחירות שעברו, אפילו אילו היו תוצאות הבחירות שעברו משביעות רצון, ובפרט שהתוצאות היו – אכזבה. והרי זה מחזק עוד יותר הטעמים והנימוקים דלעיל בהכרח הקמת חזית דתית טכנית לבחירות.

ב. הטענות נגד חזית דתית

מהטענות ששמעתי נגד הקמת חזית דתית הן:

(א) אין זה מהכנות והיושר לגבי הבוחרים לדבר במעלות מפלגה אחרת בשעת הבחירות בה בשעה שעד הקמת החזית ולאחרי הבחירות לא תמיד ידברו בשבחה ואולי גם לחמו כנגדה בכמה שטחים.

ומובן שטענה זו אין לה אחיזה במציאות, כיון שמדגישים בפירוש שזוהי חזית דתית טכנית, שמזה מובן שישנם חילוקים עיקריים בין המפלגות הדתיות שלכן אינן מתמזגות למפלגה אחת, ואפילו לא לחזית שתתמיד גם לאחרי הבחירות.

(ב) יש אומרים אשר ישנו איסור על פי תורה לעשות חזית דתית, אפילו טכנית, עם מפלגה שאין שבעים רצון מיחסה לעניני דת.

וגם טענה זו שוברה בצדה, נוסף על מעשה רב בזה – מנהג גדולי ישראל בפולין וכו' שאישרו הקמת חזית טכנית, ואפילו אם אלו שאינם דתיים. ובאה"ק ת"ו גופה היתה כבר חזית דתית פעם אחת, ובפעם השני' שנתבטלה לא הי' זה כלל וכלל מפני טעמי איסור על פי השלחן ערוך, ואדרבה הביטול בא מצד אלו המכונים "השמאליים" שבמפלגות הדתיות, כידוע ומפורסם.

(ג) יש אומרים שישנו איסור נגד הקמת חזית דתית מגדול פלוני -

והנה בכלל בכגון זה – פשוט שאין לעשות מעשה בפועל עד שרואים נוסח האיסור בכל פרטיו בכדי לדעת אם מכללא אתמר או בפירוש אתמר, אם נאמר גם בנוגע חזית טכנית, ואם נאמר בנוגע למצב הדומה למצב עתה, שאינו דומה כלל להמצב שהי' באה"ק לפני ארבע ושמונה שנים ויותר.

וכן יש לבחון אם אין האיסור חלק משיטה – שכל מפלגות הדתיות אין מתנהגות על פיה, ואפילו לא בעקרונות של שיטה זו, ואפילו בענינים שאין להם סכנה למצב הדתי באה"ק ת"ו, כי אם רק צמצום בפעולות מסויימות ובנוגע לרווחים מסויימים, שאם כן הרי פשיטא שאם מפני רווחים מצומצמים אין מתנהגים לפי שיטה האמורה, אין כל מקום לנקוט פרט אחד מהשיטה ולעשותו טעם להנהגה שתזיק למצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו.

(ד) ההנהגה בפועל של כל המפלגות הדתיות במשך כל הזמן וגם עתה – מוכיחה שלא קבלו האיסור כלל (או שהי' בנוסח שאינו שייך לבעיה זו). ולדוגמא: בכמה מהעיירות הכי גדולות באה"ק ת"ו עשו חזית ביניהן (וגם עם המפלגות שאינן דתיות) ומסרו בידיים לידי איש מפלגה האחרת מחלקות חשובות מעניני העיר, ולא רק למספר שבועות כ"א לחדשים ולשנים, והמסירה היתה לא רשות לחוות דעה ולהצביע, כי אם לעשי' בפועל בשטחים שבחלקם הם דתיים ובהשאר – משפיעים בואפן בלתי ישר עכ"פ – על מצב הדת בעיר. וההצדקה היא – שתמורת חזית זו של כו"כ חדשים והמפורסמת באה"ק ובחו"ל תקבל המפלגה לידה מחלקה אחרת ובמילא ירויח המצב הדתי בשטח מסויים של עיר זו. – כיון שחזית זו קיימת זה כו"כ שנים ואין פוצה פה ומערער מכל המפלגות – הרי אין כלל מקום לומר שלדעתם יש איזה איסור שהוא בחזית טכנית למשך שבועות אחדים, שאין בה כל ענין של נוטל ונותן ביד, שהנבחרים לכנסת אינם אלא מביעים דיעה ומצביעים, שהמצביעים בעד הרשימה המאוחדת כל אחד יש לו בהרשימה מועמד של המפלגה שלו, שבכדי שיבחר לכנסת מוכרח שיצביעו בעדו ולו יכול להתכוון (משא"כ בהחזית בהעיירות האמורות שהצביעו באופן ישר וחיובי בעד מועמד מפלגה האחרת).

(ה) עוד נקודה בנוגע לכל הטענות הנ"ל: מובן וכלל שכלי הוא ודין בתורה אשר ברי ושמא ברי עדיף. הרווחים מהקמת חזית דתית טכנית ברורים הם, וכל הטענות נגדה אינן אלא בגדר ספק. ועוד זאת: הברי הוא לטובת המצב הדתי הכללי, והספק הוא – אולי לטובת מפלגה סיעה וכו'.

ג. טעמי השוללים חזית דתית

לכאורה, כיון שהמצב, כנאמר לעיל, הוא ברור למדי, מהו הטעם שיש כאלו המטילים ספק בנכונות הקמת חזית דתית? ונראה שהטעמים הם גם כן פשוטים, והטעם עיקרי הוא:

טבעי הדבר שעסקני מפלגה איזו שתהי' מעונינים בביצור מעמד המפלגה בתור מפלגה, ובביצור מעמד הסיעה שלהם במפלגה עצמה, שלזה דרוש אמון מלא, או לכל הפחות אמון ככל האפשרי, של חברי המפלגה וחברי הסיעה. ומובן שזה שמנהל תעמולה בעד הקמת חזית (דתית) עם סיעה אחרת, ועל אחת כמה וכמה עם מפלגה אחרת, מערער מעמדו בתור קנאי לתכנית הסיעה שלו וגם לתכנית המפלגה שלו. ולא עוד אלא שמקום לחשש שהקיצונים שבהסיעה או בהמפלגה יעזבו את הסיעה או המפלגה ויעברו לסיעה אחרת או מפלגה אחרת וכו'. במלים אחרות, הקמת חזית טכנית רצוי' וגם מכרחת לטובת המצב הדתי הכללי, אבל יש חשש, על כל פנים חשש קטן, שתגרע ותזיק מצב סיעה מסויימת או יחס החברים למנהיגי הסיעה והמפלגה וכו'.

ד. התכסיסים להכשיל הקמת חזית דתית

כמה אופנים להכשיל הקמת חזית דתית טכנית שמוצא אני לחובתי לכתוב עליהם במכתבי זה, כיון שישנם אוחזים באונים אלו בכדי לבטל הקמת החזית הטכנית ומתוך העלמת מטרתם המקווה. ומהם:

(א) להכריז בקול גדול שאדרבה ואדרבה מוכרח איחוד כל הכוחות הדתיים, ולכן גם איחוד כל המפלגות הדתיות; ולא עוד אלא שמוכרח מיזוג כל המפלגות, וצריך להושיט יד לימין ולשמאל ובלבד שיתאחדו כל המפלגות ביחד, אלא שצריך להיות שלום אמתי, מיזוג שלם, על כל פנים לזמן קיום הכנסת. – כל המכיר את המצב באה"ק ת"ו עתה, אין כל ספק אצלו שתכנית הקמת חזית דתית למשך כל ימי קיום הכנסת, ואין צריך לומר מיזוג המפלגות הדתיות, אינה מעשית כלל וכלל, ואין לה סיכויים כלשהם שתבוא לפועל. וההכרזה האמורה יכולה להתפרש רק בפירוש אחד, שזהו נסיון להכשיל חזית דתית טכנית, בבחינת תפסת מרובה – לא תפסת.

(ב) אופן שני הוא לנקוט בדרך היאוש, כלומר, מה תועלת לתעמולה להקים חזית דתית טכנית, כיון שלא תבוא לפועל, כי אין מצב הרוחות מוכשר לזה, וחבל על הזמן והמרץ וכו'.

ובסגנון חכמינו ז"ל מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, באם היו יכולים לבטל הקמת חזית דתית ברגעים אחדים לאחרי מאמץ גדול להקמתה משך חדשים, ודאי שאפשר להקים חזית דתית טכנית גם עתה, ובלבד שאנשים מתי מספר העומדים בראש כל אחת מהמפלגות האמורות ירצו בזה באמת ובתמים ויעשו כל התלוי בהם להקמתה.

המורם מכל האמור, אשר איני רואה כל מקום לספק על דבר הכרח הגמור להקמת חזית דתית טכנית לבחירות הבאות, כי טובת המצב הדתי דורש זה במפגיע. לאידך גיסא, על פי הכלל אשר השוחד יעוור – והדברים אמורים אפילו לגבי גדולים וטובים – מקום לומר שבצמרת כל מפלגה ישנם היסוסים אם כדאי להקים חזית טכנית זו על חשבון רווחים מפלגתיים, או רווחי הסיעה, או רווחי אנשים מסויימים. וכיון שכך – יש לסייע לצרת המפלגות להתגבר על היסוסים שלהם -על ידי שדעת הציבור ובאי-כח ארגונים שונים וכו' יגלו דעתם ברורה ותקיפה שמוכרחת הקמת חזית דתית האמורה, ובהוספה -

שכל אלו המפלגות או הסיעות או האישים אשר ימנעו הקמת חזית דתית טכנית זו – מעמידים בזה את רווחי המפלגה, הסיעה וכו' מעל לרווחי המצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו הנוגע לאלפים ורבבות של אחב"י באה"ק ת"ו.

ובאם יהי' גילוי דעת זה בנוסח חד-משמעותי ובתוקף המתאים, בודאי שיפעול פעולתו ותקום חזית דתית טכנית.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2193

רשמים מתפילת הנשים בכותל, יום ראשון, ז' אב

והיה הכותל מלא. מלא בנשים מכל הסוגים שבאו להתפלל על חיילי צה"ל. על חיילינו.

מפה לאוזן עברה השמועה, ביום ראשון, ב-18:00, הרבנית קוק מגיעה לכותל, הגענה בהמוניכן!

וגם בטלפון, וגם ברדיו, והגענו.

וכאן כולן מתפללות, זועקות אל ה' בתפילה. כמה נשים לוקחות פיקוד ואומרות: עכשיו קוראים נשמת קול חי, עכשיו קוראים פרק כ', עכשיו פרק קכ"א....

וכל הנשים קוראות איתן.

"בואו נבקש משיח" אומרת מישהי וכולן זועקות: "משיח! משיח! אנא ה', הבא את המשיח!"

והנה הרבנית מגיעה ומתקדמת עד הקיר. זועקת אל ה' וכולנו איתה.

מה היתה השעה? אינני יודעת, אבל כאשר חזרה הרבנית ונפרדה מאיתנו, קמה אישה אחת, קצת מבוגרת, וביקשה לקרוא בקול נשמת קול חי.

קראנו איתה.

"הבן שלי נמצא שם" כך היא זעקה "הוא מטפל בפצועים. תתפללנה שלא תהיה לו עבודה! תתפללנה שלא תהיה לו עבודה! שכולם יחזרו בריאים ושלמים לבתיהן!"

וכולנו התפללנו וזעקנו לאבא בשמיים, למען הבן החובש, ולמען החיילים שלא יצטרכו חבישות, ולמען כל עם ישראל.

עוד תהילים, עוד בקשות, עוד תחנונים - והנה אישה מקריאה קטע תפילה מרגש - והנה עוד מוקד של נשים שזועקות - לא-ל חי - למען חיילינו. למען כל עמינו. למען משיח.

כבר לילה. אפשר להתפלל ערבית.

המעריב ערבים בחכמה. פותח שערים. מחליף את הזמנים. מסדר את העולם - כרצונו.

כרצונו.

סיימנו. חוזרים הביתה. אישה אחת מדברת בטלפון. "היה מדהים", היא אומרת, "כמו מלא הכותל בכל כך הרבה "לאות" שזועקות לשם יתברך. הייתי בטוחה שהמשיח כבר עכשיו מגיע!"

ואם היתה שומעת את בת קול, ודאי היתה שומעת בת קול שאומרת "עוד מעט יקירתי, עוד מעט אני מביא אותו, רק כמה דברים קטנים נשאר לי לבחון, לסדר, וכבר המשיח מגיע".

"אהבתי אתכם, אמר ה'".

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 1918

טלית של חסד: מתנדבים בשטח לחימה

"אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", רקדו בני הישיבות עם החיילים בגבול רצועת עזה כשהם מלבישים להם ציציות על בגדיהם ומשדלים אותם בדברים בזכות שמירת מצוות ציצית.

היה זה בערבו של יום השישי בסוף השבוע שעבר. יוזמה ברוכה של בני ישיבות ומתנדבים חרדים אשר החליטו לתת כתף ולהצטרף למעגל המסייעים והתומכים בידי החיילים המחרפים את נפשם להילחם באויב אכזר, שכל מטרתו היא לעקור אומה קדושה מאדמת הקודש.

אלפי החיילים המוצבים גם בשעות אלו בגבול רצועת עזה ואף בצפונה של ארץ ישראל כדי לקדם חלילה את פני הרעה ר"ל, מוצפים בארגזים מכל טוב ששיגרו אליהם יהודים רחמנים, מוסדות וארגונים. החל ממוצרי מזון יבשים, מלוחים ומתוקים, שתיה קלה בשפע וכלה במוצרי טקסטיל, רחצה ומצרכים בסיסיים. רבבות יהודים נרתמים לעזרת אחיהם בגיבורים, ועושים הכול על מנת לעודד את רוחם ולחזק את מי שמוסר את נפשו למען קדושת ארץ ישראל ויושביה.

ביקור קצר בבסיסי ומוצבי צה"ל בדרום, מעלה כי החיילים אומנם נרגשים מהחום והאהבה העוטפים אותם מכל פינה ועבר, מודים לאזרחים שעולים בהמוניהם באים לחזק ולעודד את רוחם, אך דומה כמי שהתעייפו מעט מ"ים" הארגזים והמשלוחים הנערמים לצדי הדרכים, כשהם מודים בנימוס על כל משלוח נכבד לעברם ומקבלים כל יהודי בסבר פנים יפות.

לעומת זאת, יש מי שמבקש לחזק את החיילים בדרכים שונות, יצירתיות יותר ומועילות יותר. "אנו מעוניינים להכניס מעט רוחניות בקרב חיילי צה"ל, ולהצטרף יחד עמם לתפילות לשלומם של חבריהם וכל בית ישראל", אומרת הגב' תהילה גזית, שיחד עם חברתה לאה שרעבי הגתה את רעיון "חלוקת הציציות" לאלפי החיילים. לא, אין להם ארגון ולא מוסד ואף לא מי שעומד מאחוריהן. שתי נשים צדקניות שחזו במו עיניהם בתפילות והקבלות של בית ישראל, והחיזוק הרוחני בקרב העם היושב בציון, והחליטו לנצל את המצב ולצרף אף את החיילים למעמד של התעלות רוחנית, כאשר רואה כל יהודי עין בעין את שרשרת הניסים והנפלאות במלחמה הקשה והאכזרית בעת הזו הגורמת להתעוררות עד אין קץ.

בראשית השבוע שעבר הם יזמו את רעיון חלוקת הציציות, ופרסמו את מספרי הטלפונים שלהם. עלות כל ציצית קטן 14 שקלים ללא כוונת רווח. הם הזמינו את התורמים להצטרף לבני הישיבות המתנדבים שנענו בחפץ לב להתמסר למען המטרה החשובה ולחזק את רוחניותם של חיילי צה"ל. בתוך שעות אורגנו כמה תרומות, נרכשו הציציות, והמבצע יצא לדרך.

כל כוונתם של מלאכי החסד שהחיילים לא יסירו את הציציות מעליהם. ולכן, הם עמלו רבות על מנת למצוא מפעל שיסכים לייצר במהירות ציציות לבגד ירוק, מאחר שעל פי הנחיות הצבא בגד הציצית חייב להיות בצבע ירוק הזהה למדים וכך לא ייאלצו להסיר מעליהם את הציצית.

ההתרגשות גברה שבעתיים כאשר הורים לחיילים בודדים מצרפת וגרמניה ששמעו על המבצע, יצרו קשר עם האחראים לכך וביקשו לזכות אף את בניהם בציצית, בסידור ובתהילים.

"ירדנו ביום חמישי בערב לגבול רצועת עזה", מספר יוסי לחייאני, "היינו כמה בחורי ישיבות שחשקה נפשם לחזק את החיילים והבאנו איתנו את המטען הרוחני. ברגע שהתקדמנו אל הגבול, עצרו אותנו חיילים לביקורת ואמרנו שכל רצוננו לחזק את החיילים. כבר בביקורת הבנו שהם קצת התעייפו בלשון המעטה מזרם המשלוחים המועברים אליהם ממוסדות וארגונים שונים. ניסינו להסביר שהפעם זה משהו שונה, והמתנו זמן מה עד שיכולנו להתקדם לעבר החיילים". וכך, הגיעו קבוצת בני הישיבות לעברם של החיילים, שהם משבחים אותם על אומץ לבם ועל נכונותם למסור את נפשם ולהעמיד את עצמם בסכנה לשלומו של העם היושב בציון.

"לפתע חשנו שכל דעתם על הציבור החרדי ובני הישיבות התחלפה ברגע אחד", מספר שלומי גזית. חיילים שהיו מוסתים בימי חוק הגיוס כנגד בני הישיבות, שינו את דעתם כאשר חזו באהבתם של בני הישיבות אליהם. "תדעו לכם שבכל הישיבות והכוללים בתי הכנסיות ובתי המדרשיות מתפללים לשלומכם ולמענכם יום יום שעה שעה. אין ישיבה שלא מתפללים למען החיילים, אם זה בפתיחת ההיכל או באמירת פרקי תהילים לאחר כל תפילה ותפילה. אין כולל אשר לא מקדיש את לימודיו להצלחת המערכה. אין בית המדרש אשר המתפללים בו לא שופכים את צקון לבם לאביהם שבשמים למען חיילי ואזרחי ישראל", אמרו להם האחים שלומי ויוסף גזית, שחשו לפתע את האהדה של החיילים כלפי בני הישיבות, אשר שותפים יחד עמם לשאת בעול ובנטל, אלא שגם הם מתחילים להבין שכל אחד ממלא את התפקיד המוטל עליו בדרך אחרת.

על מצוות ציצית

לאחר שהרעיפו עליהם דברי חום ואהבה וביטאו את רחשי לב העם כולו ללא יוצא מן הכלל, הוציאו מאמתחתם ציצית קטן, וביקשו מהחיילים להניח מעל או מתחת לבגדיהם. ההתרגשות הייתה כה גדולה. הם ניגשו לעשרות חיילים בזה אחר זה, לימדו אותם את הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" והניחו אותם על בגדיהם. "רגע, אבל זכור לי שבבר מצווה הברכה הייתה מעט שונה", אמר אחד החיילים למתנדבים, וכוונתו הייתה ככל הנראה לברכה להתעטף בציצית. מיד הסבירו לו שבטלית גדול הברכה שונה מעט מציצית קטן, ופניהם של החיילים אורו. לאחדים זה הזכיר את בית אבא, והם החלו לספר על קרבתם ואהבתם למסורת ישראל.

הם אף נתקלו בסיטואציה מעט לא נעימה כאשר ניגשו אל אחד החיילים, שסירב בנימוסין לשים ציצית, ובאותה נשימה הסביר כי הוא אינו יהודי... הם הגישו לו סלסלת מצרכים, ושוחחו ביניהם על ייחודו של העם היהודי. שאיש מהם לא סירב לזכות במצוות ציצית, ואף כאשר יש אחד שכזה, הוא כלל אינו יהודי.

המתנדבים סובבו בין החיילים והמשיכו במבצע חלוקת הציציות, כשהם מרבים לספר על מעלת מצוות הציצית אשר שומרת מפני המזיקין בעולם הזה ובעולם הבא.

"חשנו את הצימאון האדיר לרוחניות שהיה בקרב החיילים. את ההתרגשות הגואה בקרבם, ואת הניצוץ בעיניהם כאשר החלו לברך על מצוות ציצית והניחו את הציצית מעל בגדיהם כשהם תוחבים את הציצית מתחת החולצה. קיבלנו אין ספור טלפונים ומסרים מחיילים ובני משפחותיהם על פרויקט חלוקת ציציות כבר ביום הראשון שהגיעו המתנדבים אליהם, וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה", מסכמת הגב' תהילה גזית, שהחלה לגייס תורמים נוספים למען חלוקת ציציות לחיילים, וסידורים וספרי תהילים לחיילות. אנו בדרך לעוד בסיסים ומוצבים בדרום ובצפון, וכל מטרתנו לחזק את הצד הרוחני של החיילים אל מול גלי האהדה של המוני בית ישראל והמשלוחים הרבים הזורמים בכל שעות היממה לעברם", מסכמת את היום הראשון של המבצע הגב' תהילה גזית.

חיזוק גם בבתי חולים

יהודים רבים נוטלים על עצמם יוזמות פרטיות לחזק את ידיהם של החיילים, וצה"ל כבר מגביל את פעילותם של אנשי החסד, בשל היכולת להתמודד עם זרם המבקרים הרבים.

הרב מאיר מלכה, מראשי תנועות החסד, החליט לערוך סבב בכל בתי החולים שם מאושפזים החיילים, לחזק אותם, ולקרוא יחד עמם פרקי תהילים. הוא הסביר לחיילים כי זעקתו של החולה לבורא עולם, מועילה יותר מאשר שאחרים מתפללים עליו, כמו שנאמר תפילה לעני כי יעטוף. משום שרק הוא מרגיש בסבלו הרב, ולכן שכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה והקב"ה מתאווה לשמוע את תפילתו. דברים אלו חיזקו את החיילים וממיטותיהם הם אמרו פרקי תהילים ותפילת "אבינו מלכנו".

הוא תיאר בפניהם את ההתעוררות שיש בקרב בית ישראל למענם, ואת התפילות הנאמרות בכל תפוצות ישראל לשלומם ולשובם הביתה במהרה. הוא בירך אותם שיקומו ממיטת חוליים, ולא יאונה להם ולא לחבריהם כל רע.

שיירות החסד

ארגון החסד "יד עזרא ושולמית" שלח שיירות של משאיות עמוסות כל טוב שיצאו מהצפון והמרכז אל יישובי הדרום ושטחי הכינוס כדי לחלק מזון לתושבים ולחזק ולפנק את החיילים במסע של תמיכה, עזרה וחיזוק רוחני. מתנדבי הארגון יצאו במסירות ובחירוף נפש בין מטחי הרקטות והאזעקות.

השיירה הראשונה יצאה ממש ערב הכניסה הקרקעית, והשיירה השנייה יצאה בשבוע שעבר. המשאיות בשיירה הכילו למעלה מ-100 טון של מוצרי מזון, ממתקים, מוצרי היגיינה ואף ארטיקים ואבטיחים קרים. השיירה יצאה מצפון הארץ, פגשה במשאיות נוספות בכביש 6 ומשם המשיכה לאשדוד, קריית גת, נתיבות, אופקים, שדרות, באר שבע ושטחי כינוס של צה"ל ליד עזה.

בכל מקום שאליו הגיעה השיירה, פרקו אנשי יד עזרא ושולמית ביחד עם התושבים שהצטרפו למסע, טונות של ארגזים מלאים בכל טוב, שהעלו חיוכים על פני התושבים ביישובים המופגזים ועל פניהם של החיילים, ששוהים באזור מאז תחילת המבצע.

במרכזי הערים שאליהן הגיעו המשאיות חולקו לתושבים סלי מזון יבש, פירות וירקות, ואף נערכו הפנינגים עם מכונות פופקורן וסוכר ואלפי קרטיבים לחלוקה לילדים.

התושבים קיבלו את המתנדבים כשדמעות בעיניהם, חלק גדול מהם משפחות קשות יום בחייהם השוטפים, ועל אחת כמה וכמה בעקבות המצב הביטחוני, והעובדה שמקומות עבודה רבים סגורים או מושבתים חלקית, גרמה לקריסתם הכלכלית.

הסיוע שנשלח אליהם היה כפשוטו – חלוקת מזון לאנשים רעבים. כמו כן במוצבי צה"ל התמקדו בלחזק את רוחם של החיילים, חולקו כיפות, ציציות וספרי תהילים ומוצרים שימושיים כגון קופסאות שימורים, עוגות, מוצרי היגיינה, שתייה ופירות.

הרב אריה לורי, מנכ"ל " יד עזרא ושולמית" , חש התרגשות רבה: "מרגש ביותר היה לראות את פניהם של החיילים, כשהגענו אליהם בשעות הקטנות של הלילה, והענקנו להם תמיכה וחיזוק רוחני: שרנו ורקדנו עמם, הענקנו ספרי תהילים וציציות. לראות את הצמא הרוחני שלהם, הצורך הטבוע בנשמה להדבק בבורא. החיילים התרגשו עד דמעות והתנפלו על הכיפות והציציות יותר מהארטיקים וביקשו מכל המתנדבים שיתפללו לשלומם, העבירו את שמותיהם לתפילה וביקשו כיפות על מנת לומר תהילים בצוותא. מרגש היה לראות את החבר'ה הצעירים באלפים, מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש, עד כדי כך מאובקים שלוקח לך חמש דקות כדי לראות שיש חייל שעומד מולך, כשהם קיבלו מאתנו גלידה, מים או אבטיח קר, מוצרי היגיינה, ביגוד פנימי ואפילו סיגריות. להערכתי נגענו באלפי אנשים בתוך יום אחד".

ההתקרבות העצומה לבורא עולם עקב המבצע האדיר הייתה מעל המשוער. החיילים נפרדו מהמתנדבים בדמעות, כשהם קוראים: "אנחנו עוד מעט נכנסים פנימה! תתפללו עלינו!" בכל פעם שהשיירה עזבה מקום כינוס, החיילים פנו לרב לורי ועם יד על הלב הם אמרו לו: "אנחנו מרגישים שאתם נותנים לנו את הכוח להילחם. אין לכם מושג איזה חיזוק וחיבוק זה לפגוש אתכם ככה באמצע המדבר!"

השיירות יצאו בשעות הבוקר וחזרו רק כעבור כ-20 שעות, ב-4 לפנות בוקר.

הרב שמעון פינטו: "אין זו הפעם הראשונה שאנו שולחים שיירות סיוע לדרום, גם במבצע עמוד ענן עשינו זאת, אם כי הפעם הגענו הרבה יותר לעומק, עד לבסיסי החיילים. קראנו גם לאזרחים להצטרף אלינו, כדי לשדר לתושבי הדרום והחיילים שאנחנו איתם, היו אלה שיירות הזדהות וחיזוק רוחני לא פחות מאשר תרומה וסיוע. הייתה כאן אמירה שכולנו עם אחד, מהצפון עד לדרום".

היו אזעקות ונפילות בדרך?

"היו בדרך אזעקות, שמענו את היציאות של הטילים, לא ידעתי אפילו מאיזה צד. היינו למשל באתר של סוללת כיפת ברזל, פתאום היא החלה לפעול, זיהתה טיל וישר התבקשנו לזוז הצידה. או למשל היינו במתחם של הצבא, בדיוק כאשר קיבלו פקודה לפתוח בירי מרגמות".

הכתבה פורסמה ב"יום ליום".

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2171

חלק מפאזל הגלות

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

יושב לידי בכולל ר' יונדב, תלמיד חכם מופלג, נפלא ואציל, שלומד בהתמדה רבה. בשבוע שעבר השתתף ר' יונדב במבחן מקיף ביותר על חלק מ"יורה דעה" והוא התכונן למבחן בכל הרצינות וכובד הראש.

ואז, יום לפני המבחן, הסתובב ר' יונדב הלוך וחזור, כארי בסוגר. "מחר נבחנים!", אני מזרז אותו ומנסה להחזיר אותו למבחן שלנו, למחלוקת הרמב"ן והרמב"ם על חישוב הימים, ל"יבחושים" ולברכת הטבילה. אך האברך, שניסה בכל כוחו, התאמץ, אך התקשה לשבת רגוע.

מה קרה?

שני אחים לו, לר' יונדב. אחד נכנס לעזה עם "גולני". השני שייך ל"גבעתי". בנוסף לשני אחיו שפועלים בשכונות התופת, יש לו מספר בני דודים שנמצאים כעת באותם המקומות, יחד עם חברים רבים וטובים, שנמצאים בזה הרגע בסכנת חיים ממשית.

אין לנו שום ספק שלימוד התורה שלנו והתפילות של עם ישראל ודאי מצילים את ארץ ישראל ואת העולם כולו. כל אלו שמשתדלים להמית את עצמם באהלה של תורה, הם הכח האמיתי, המונע והחזק כנגד אויבי ישראל ימח שמם וזכרם. אך אי אפשר שלא לרחם ולחוס על אלפי חיילים יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב, הנלחמים בגופם, בסיכון חיים ממשי, כדי לפעול בדרך הטבע להציל ישראל מיד צר.

כל חייל וחייל שמחרף את נפשו כדי להציל ישראל מיד צר מקיים מצוה גדולה ועצומה של הצלת כלל-ישראל, וכפי שכתבו רבנו ה"פלא יועץ", הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד (וכדאי לעיין בשו"ת דברי יציב, חו"מ סימן פ"א, בו מאריך הגה"ק מצאנז זצ"ל בגודל מעלת החיילים הנלחמים להצלת ישראל, והוא כותב עליהם ש"קדוש יאמר להם").

נכון. עברנו שנה מעוברת. שלהי דקייטא נושף בעורפנו, וקשה להתאמץ מאוד. הגוף עייף וגם הנפש כבר זקוקה ומצפה למעט מנוחה ורוגע. אך אם החיילים מוסרים את נפשם בין פגזים ופצצות, גם אנחנו חייבים להתאמץ, פי כמה. כי התורה והתפילה שלנו הם הם אלו שיכריעו את גורל העם היושב בציון.

***

בתקופות סוערות כאלו, יש מן הסתם אנשים המחפשים תשובות "למה זה קורה לנו?" ו"מה ישראל צריכה לעשות כדי לצאת מהסבך", גם במהלכים הפוליטיים והמלחמתיים המתקיימים. בגיליון זה מתפרסם מאמר העוסק בגלות ישמעאל. חז"ל וגדולי הדורות חזו ברוח קדשם את אשר יתרחש עימנו עצמנו, ואנו מרגישים בחוש כיצד אנו חלק מפתיל שרשרת הדורות של עם ישראל, מחורבן בית המקדש ועד ימינו, עד בא משיח צדקנו בקרוב.

אסון חורבן המקדש וגלות ישראל החל בגלות בבל ופרס, יון ואדום, וכעת אנו שרויים בגלות ישמעאל, יחד עם שהותנו בגלות ארצות המערב, השולטות עלינו.

לדאבונינו, בעשרות השנים האחרונות אנו מצויים גם בגלות קשה, גלות בין יהודים. אנחנו לא שייכים לתקופה קצרה. המאורעות הקשים האורבים עלינו, אינם מאורעות חד-פעמיים, כי האמת היא שאנחנו, אבותינו, ואבות אבותינו הינם תמונה אחת מאלבום התמונות של הגלות. אנחנו וכל המאורעות שסביבנו הינם חוליה אחת בשרשרת הגלות, כאשר הקב"ה אוחז בשרשרת ומוסיף בה חוליה אחר חוליה, עד לסופה הטוב.

כשאנחנו רצים לממ"ד ב-2:30 בלילה, כשאבא דאג מההפצצות של נאצר, כשסבא קבר את כל משפחתו באושוויץ, וכשסבו של סבא התחבא מפחד הקלגסים בפולין, הכל כלול במילה אחת- גלות!

אנחנו לא לבד בגלות המרה הזו. אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עם הנצח. ואנו ממלאים תפקיד כחלק מפסיפס המאיר את עמנו המפואר. תפקיד אותו ייעד לנו הבורא, אב הרחמן. כולנו, אנו ובנינו, אבותינו ואבות אבותינו, ואבות אבותיהם, משתייכים לשרשרת אחת ארוכה, שמחליפה גוונים וצבעים, שמות וכינויים, אך בעצם כולנו, כמעט אלפיים שנה סובלים בעוון הגלות, וכולנו, בעזרת ה', יחד עם קדושי כל הדורות שמסרו נפשם על קידוש ד', נשמח בקרוב יחדיו עם סיום הגלות וביאת משיח צדקנו.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 1974

קריאה למקבלי ההחלטות

אמנם בזמנים אלו האחדות היא חשובה מכל, אך נקודה אחת ראוי להדגיש:

כידוע מכתבי הקודש, התורה היא שמגינה על עם ישראל כמו שחפץ, כמו שריון,

ולומדי התורה שתורתם אומנותם, תפקידם הוא ללמוד תורה ואין תפקידם להילחם

במלחמות, אלא תורתם היא שמגינה על הלוחמים בשדה הקרב.

וכך כותב הרמב"ם על שבט לוי ועל כל מי שתורתם אומנותם:

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את

ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו

משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא

זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך

הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך",

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, שנדבה רוחו אותו

והבינו מדעתו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'... ופרק מעל

צוארו עול החשבונות הרבים, אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש

הקודשים, והיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה

דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללויים".

וכך כותב החפץ חיים בשער התורה פרק ו':

"לכן האיש, שנגעה יראת ה' בלבו, יראה להשתדל בענין זה של החזקת התורה,

למען לא יתבעו ממנו לעתיד עבור דמי ישראל, כידוע שבעוון ביטול תורה, בנים

מתים (שבת ל"ב)... וגם למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחללו עתה

בעוונותינו, ואז אין קץ יהיה לשכרו, כמו דאיתא בירושלמי פרק בתרא דברכות:

אם ראית דור שמתרשלין מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם".

וזה לשון הזוהר הקדוש:

"בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח

במעשי ידיו ושמח בעולמות כולם, והשמים והארץ עומדים בקיומם, ולא עוד אלא

שהקדוש ברוך הוא אוסף את הפמליא שלו ואומר להם: ראו עם קדוש שיש לי בארץ,

שהתורה מתעטרת בשבילם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם: "מה אנוש כי תזכרנו",

וכאשר רואים שמחתם ריבונם בעמו, מיד פותחים ואומרים "כמי כעמך ישראל גוי

אחד בארץ"...

לצערנו הרב, בשנה וחצי האחרונים התחוללה פגיעה חמורה בעולם התורה. פגיעה

כלכלית (מניעת פת לחם מרבבות משפחות אברכים שתורתם אומנותם - למרות

שהסכומים שהם היו מקבלים היו מינימליים ולא באמת פגעו בכלכלת ישראל)

ופגיעה ערכית עקרונית (הצגתם כ"עבריינים פליליים" כביכול).

אנא, בעת זו, קבלו על עצמכם, ועדיף שגם תוציאו הכרזה רשמית על כך, שאתם

פועלים מיידית לשנות את שני הדברים הללו:

א. דאגה לרשת כלכלית עבור אברכים שתורתם אומנותם: באמצעות מלגת קיום

הוגנת לכל מי שתורתו אומנותו.

מדינה שיש לה מליארדים עבור "מע"מ אפס", שעל פי חוקי הביקוש וההיצע יגיע

ברובו לכיסי הקבלנים והפקידים, יש לה גם כסף לתת לחם וחלב למשפחות

שמשקיעות את כל זמנן בשחפץ הרוחני של עם ישראל!

וכמו שמשקיעים בטנקים ובארטילריה ובכך מצילים חיי אדם, כך ראוי להשקיע

בכיפת הברזל הרוחנית שלנו, הם לומדי התורה, שמגנים בתורתם על חיי אדם.

ב. שינוי חוק הגיוס: בלי "מכסות", בלי "פלילי". זה מעליב את הלומדים וזה

מעליב אותנו כאזרחי המדינה, שהרי אנו נמצאים פה בזכות הבטחת התורה ואיך

נוכל להתייחס כך ללומדיה?

מי שתורתו אומנותו, אדרבא, ילמד ויעסוק בתורה ועל כולנו לכבד זאת להעריך

זאת. זה לא קל בכלל לשבת כל היום וללמוד תורה מתוך ריכוז ומסירות! ומי

שמוכן לקחת את עול התורה על עצמו - תפקידנו לעודדו ולחזקו ולומר לו אלף

פעמים תודה ורק תודה.

בל נפגע חלילה אנחנו באנשי השחפץ הרוחני שלנו! הם מגינים עלינו בתורתם -

ואנו מוכרחים להגן עליהם ועל תורתם. עם ישראל כולו, וצה"ל בפרט, זקוק

ללומדי התורה כלומדי תורה. אנו זקוקים להם שיאבקו איתנו ובעבורנו במלחמה

הרוחנית שלנו מול האויב. אל לנו לזלזל חלילה בחיל חשוב זה!

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2490

ראיון עם אל“מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי

מתוך מגזין "משפחה"

בתחילת מבצע "צוק איתן" התפרסם שמו של מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, בעקבות מכתב שפרסם לחייליו, בו כתב דברי חיזוק. "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך", כתב וינטר. "בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן".

בראיון למגזין ”במשפחה“, שמתפרסם היום, מספר אל"מ וינטר "החיילים לוחמים כאריות. רוחם איתנה, והם מאמינים בצדקת הדרך. הם יודעים מה הם עושים. הם יודעים כי הם מגִנים על עם ישראל והם לא מתבלבלים. אני מסתובב בין החיילים ומתמלא בעוז ותעצומות. אשרי העם שאלו הם בניו המוכנים למסור את נפשם ממש על העם והארץ. סגולת ישראל מתגלית בכל חייל וחייל ובכל בן לעם ישראל".

"מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה", הבהיר המח"ט הלוחם.

"לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חיילי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין".

על הלחימה הקשה אמר וינטר, "יש רושם בציבור כאילו יש יותר הרוגים ופחות הישגים. זה לא נכון, ממש לא נכון. הלחימה אינה קשה, היא פחות קשה ממה שציפינו. נכון, החמאס הוא אויב מתוחכם ואכזר, אבל בחסדי שמים אנחנו מתוחכמים יותר".

בכל מהלך השבועות האחרונים, ראה אל"מ וינטר נסים רצופים והוא מדבר עליהם במלוא האמונה. "נס כפי שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה, לא ראיתי בכל ימי הקריירה הצבאית שלי.
החלטנו לתקוף את המקום עוד לפני עלות השחר, כדי שאיש לא יבחין בנו. כוח החלוץ הגיע למקום בזמן, אבל הלוחמים משום מה איחרו. לא ידענו מה לעשות כי בינתיים החל להאיר השחר, ונצנוצי אור החלו להראות את הלוחמים. מנגד היינו חייבים לתקוף, ואז פתאום הגנו עלינו עננים. ענני כבוד. לפתע כיסה אותנו, את כל הלוחמים, ערפל כבד, שהלך אתנו בכל ההתקפה. איש לא ראה אותנו. רק כאשר פוצצו הבתים שהיו צריכים להתפוצץ וכבר לא נשקפה כל סכנה לחיינו, התפזר לפתע הערפל. ממש 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם'".

לאחר שחייליו הרגו חמשה מחבלים שיצאו מפיר של מנהרה, נשא כפיים לשמים ואמר ’ברוך השם, תודה לך השם‘. "מה שמנחה אותי, בפיקוד בכלל ובמבצע הזה בפרט", אמר בראיון, "הם שני עקרונות: לא חוזרים בלי לבצע, ועושים הכל כדי לחזור לשלום“.

וינטר גילה "בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה", אמר.

"דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש שמה שהכי נדרש לעם ישראל זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2665

פרשת דברים / עדנה ויג

יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל/לרפואת פצועי וחולי עם ישראל/לע"נ שלושת החטופים הי"ד ולע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה וביניהם ברקאי ישי בן ירון אלחנן (שור) הי"ד

מלחמה, מחילה (=מנהרה), חמלה ("חמול על מעשיך") וחלום (=שיהיה שלום)

"אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אמר וגטיוס הרומי, שחי בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. ד"ר גדליה אלקושי ז"ל כתב על משפט זה בספרו "אוצר פתגמים וניבים לטיניים":"באמרה זו באה לידי ביטוי ההשקפה שחולשתו של יחיד או של ציבור תעודד את יצרי האלימות וההשתלטות של שכניו החזקים ממנו, מאחר שהם בטוחים כי תוקפנותם כלפי שכנם החלש תוכתר בהצלחה מלאה. לפיכך, כל הרוצה בחיים של שלום חייב להגביר אונים ולהימצא בדריכות מלחמתית מתמדת, שתרתיע את אויביו המתנכלים לו".

מוזר לי מאוד לבחור לכתוב על נושא של מלחמה,שהרי יש בפרשה נושאים נוספים שבשמחה הייתי כותבת עליהם (בע"ה בשנים הבאות), אך מכיוון שאנו נתונים עתה בעיצומה של מלחמת אין ברירה,מלחמת הישרדות ושמירה על חיינו וקיומנו, על אף (ואולי דוקא) שאנו רחמנים בני רחמנים וקשה לנו לראות סבל,הרס,פגיעות ועוד וכל העת אנו רוצים שלום (זהו חלום של דורות),מסתבר שכדי להגיע לשלום המיוחל, צריך ללמוד כיצד להתמודד מול אויב, "ללמד בני יהודה קשת" (שמ"ב א',18) ולעבור מלחמות.

בפרשה מסופר על דברים שקרו במדבר וגם על מלחמות שונות בדרך לארץ כנען והתמודדות מול עמים אחרים ושונים מאתנו.יש מלחמה שנכפתה על בני ישראל. אם מישהו בא להילחם כנגדנו,ברור שחובה להילחם עמו. בני ישראל פנו לסיחון מלך העיר חשבון ,דברו יפה,דברי שלום וסיחון המלך החזק בחר לצאת כנגדם למלחמה (דברים ב,33-34) "ויתנהו ה' אלוקינו לפנינו ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו ונלכוד את כל עריו בעת ההיא..." ובפס' 36 נאמרת התובנה וההכרה ש:"לא היתה קריה (=עיר) אשר שגבה ממנו,את הכל נתן ה' אלוקינו לפנינו".על עם ישראל להכיר בטובות ש-ה' עשה להם ולדעת שלא נצחו בכוח עצמם.

בפרשה יש סוג נוסף של מלחמה -מלחמה יזומה לשם כיבוש שטח.עוג מלך הבשן היה גדול וחזק ה' אמר למשה (דברים ג',2) "אל תירא אותו (=אל תפחד ממנו) כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו". ובפס' 3 חוזרת התובנה וההכרה ש:"ויתן ה' אלוקינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד".ה' עשה נסים לבנ"י וכך יכלו לנצח מלך חזק שעַמו גר בערים רבות שלחלקן יש חומה (ולבנ"י לא היו באותה עת כלי נשק שבעזרתם ניתן לקעקע את החומה).

משה אמר את הדברים לעם כאשר הם עמדו לעבור לארץ כנען ושם יכולים להיות שני סוגי המלחמות.מלחמות שעם ישראל יוזם,כדי לכבוש את הארץ וגם מלחמות בהן עמים קמים כנגד ישראל ובני ישראל צריכים להשיב מלחמה.על בנ"י ללמוד מהמלחמות שלחמו ולהסיק מסקנות.

לקראת הכניסה לארץ אמר משה ליהושע:"עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלוקיכם לשני המלכים האלה (=סיחון ועוג) כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג', 21-22 ).כתוב באגדת בראשית :"לא תיראום",למה?אלא לפי שהוא אומר (=דוד בתהלים כ"ז, 1):"לדוד ה' אורי וישעי -ממי אירא?!" שבשעה שישראל יראים מן המקום (=ה') -אף האומות יראים מהם.וכן דוד אומר:"ה' לי לא אירא" (תהלים קי"ח,6 ). כשהוא שלי-לא אירא וכשאנו מניחין יראתו (=אם ח"ו אנו לא יראי ה') אף האומות פושעין בהם (=אז האומות מרעות לעם ישראל) "זנח ישראל טוב-אויב ירדפו" (הושע ח',3) ומהו טוב שישראל זנח? אלא הכוונה על הקב"ה שנאמר "טוב ה' לכל" (תהלים קמ"ה,9)

ובמדרש הגדול פירשו מלים אלו כ אזהרה לא לפחד מהכנענים "כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג',22).כשם שנלחם לכם במצרים,כך הוא נלחם בכניסתכם לארץ וכן הוא אומר (יהושע י',14) :"כי ה' אלוקי ישראל נלחם לישראל" וכן הוא עתיד להילחם לכם מארבע מלכויות,שנאמר (זכריה י"ד,3) :"ויצא ה' ונלחם בגויים ההם".

אם נוצר הרושם ,מדבָרַי עד כה, שתמיד ה' יילחם עבורנו ויעשה לנו נסים –הרי שֶאַל לנו להיות שאננים ולסמוך על הנס,כי עלינו להיות ראויים לעזרת ה' ולנסיו.מובא בפרשה מקרה שבו ה' לא היה עִם ישראל לאחר חטא המרגלים שבו העם בכה "ויבכו העם בלילה ההוא"(במדבר י"ד,1)ולא רצה לעלות לארץ.בסוטה ל"ה,ע"א נאמר שאותו יום היה ט' באב."אמר רבה אמר רבי יוחנן:אותו היום ערב תשעה באב היה.אמר הקב"ה:הן (=הם) בכו בכיה של חינם- ואני אקבע להם בכיה לדורות" לאחר שהבינו את טעותם ורצו לעלות לכיוון הארץ אירע חטא המעפילים שהעפילו להר חרף דברי משה ש-ה' לא בקרבם ושלא ילכו. ואז הם נגפו "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם...ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה" (דברים א',44 )

שרש ר.ד.ף חוזר גם ב-ט' באב במגילת איכה,בה כתוב:"כל רודפיה השיגוה בין המֵצרים" (א',3 )

שאלה למחשבה:כיצד ניתן לפרש את המלים "השיגוה" ו-"בין המֵצרים"?(מהי תשובתך?ברורשיש אפשרויות שונות לתשובות)

הצעת תשובה:1.ניתן לפרש את הפועל "השיגוה" כתפישה,הצקה וגרימת צרות ובעיות לעם ישראל ואת המלים "בין המֵצרים" כתקופה שמכונה בשם זה (מ-י"ז תמוז עד ט' באב) האויבים יכולים (חלילה) להרע לעם ישראל.

2.ר' נפתלי מרופשיץ פירש את הפועל "השיגוה" כהבנה ואת המלים "בין המצרים" כמצב שבו יש צרות לעם (לאו דוקא בתקופה מסוימת בשנה):רוחו וגדולתו של העם היהודי יש ביכולתם של אויבינו להבין ולהשיג רק בזמנים שבהם היהודים נמצאים "בין המצרים",נאבקים בצרות ללא סוף וסובלים...הם,במקומנו,כבר מזמן היו נכנעים.הם,בתנאינו,כבר מזמן היו מאבדים את צלם האדם והופכים לחיות רעות.

כיום ביכולתנו להחיל את שני הפירושים הללו,על התקופה בה אנו נתונים עתה בצרות בתקופת "בין המצרים" האויב מנסה ל"השיג" אותנו ולפגוע,ואומות העולם יכולות אולי ל"השיג", להבין את הרוח והגדולה של עמנו, אך אל לנו להיות תמימים ולסמוך על הבנת האומות,שהיא זמנית ומשתנה ותלוית אינטרסים.אנו רואים שאויבינו זוממים להרע לנו,הם מתחמשים ומתאמצים לשכלל את יכולותיהם מ"מבצע" ל"מבצע",בבחינת "כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף"(ישעיהו י"ד,29 ). הסכנות הניצבות לפתחנו גדולות ומרובות ועלינו לנהוג לפי הכלל שקבע הפילוסוף והאסטרטג הסיני סון טסו במאה הששית לפנה"ס: "הכר את האויב שלך, והכר את עצמך- אפילו תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך – אין ספק שתובס בכל הקרבות." האויב שונה מאתנו באמונתו,בהתנהלותו,בפרשנויותיו ובדברים רבים נוספים.כל מחווה של רצון טוב מצידנו-הוא מפרש כחולשה.האויב מחנך את ילדיו מגיל קטן לשנאה ולמלחמה ובאמנה הפלשתינאית ובאמנת החמאס נכתבה מטרתם :להשמיד כל יהודי בארץ וגם בעולם.

לאחרונה, שידרה הטלוויזיה הרשמית של הרש''פ סרטון שבו ילדה מדקלמת שיר הקורא ל"מלחמה אשר תכתוש את העושק ותוציא את נפש הציוני."

עלינו להכיר את עצמנו (בנוסף להכרת האויב) ולדעת שאיננו שוחרי מלחמה ,אלא להיפך.אנו שוחרי שלום.מדור לדור אנו מייחלים לקץ המלחמות וכאשר נולד תינוק אנו מייחלים שעד שיגיע מועד גיוסו כבר לא נצטרך להילחם ,אבל- עלינו ללמוד להגן על עצמנו ועל זכויותינו ולעתים אין ברירה וחייבים להילחם. יש בינינו כאלה החוששים מכך שעיסוק במלחמות עשוי להפוך אותנו לבעלי תכונות של רוע ואכזריות,אך אין זה מחויב המציאות,וכדוגמא אביא את דוד המלך שנלחם במלחמות רבות ויחד עם זאת כתב את מזמורי תהלים ברגישות רבה ובתקוה ורצון לשלום,אלא שבפיכחון ובודאי בתחושת כאב והחמצה אמר:"אני לשלום וכי אדבר המה למלחמה"(תהלים ק"כ,7).אז עלינו להמשיך ולחלום ולשאוף לשלום ולשמור על ערכינו ועל הטוב שבנו,אך יחד עם זאת עלינו להיות מוכנים ונכונים להילחם כדי להגן על בתינו ועל קיומנו מתוך תובנה והכרה שנצליח בכך בעזרת ה' שיחמול עלינו ויעזור לנו מאויבינו שחפרו מחילות ובאחדות,סבלנות ונחישות של הלוחמים שבחזית וכל האזרחים שבעורף נגן על הארץ ש-ה' נתן לנו.

שבת שלום! ומול המנהרות והרצון של אויבינו להשמידנו –נשיר ב"דרור יקרא":ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר

עדנה ויג This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2310

על כולנו מוטלת החובה

מכתבה של מועצת חכמי התורה

הנני פונה בזה, אל ראשי הישיבות ובני התורה בכל אתר ואתר, כאשר בעוונותינו הרבים עם ישראל מצוי בימים קשים ונתון להתקפות אויב, ואין לך לצערנו יום שאין קללתו מרובה מחבירו ורבים הנופלים בחזית ובעורף.

ואנו בני התורה, אין לנו שיור אלא התורה הקדושה ובימים קשים אלה, על כולנו מוטלת החובה שלא לעמוד מנגד ולהרבות תורה ומעשים טובים כאשר קיומו של עם ישראל תלוי בזה.

והנה קרבים ובאים עלינו ימי בין הזמנים כמנהג בני הישיבות וכפי שהנהיגו גדולי הדורות מאז ומעולם, בבחינת ״קווי ה׳ יחליפו כח״, אין ספק שבימים כתיקונם נחוצים ימים אלה להתרעננות ולאגירת כוחות חדשים בפרט לקראת הימים הנוראים וימי ההתעלות הבאים עלינו לטובה.

אלא שלדאבונינו ״עת צרה היא ליעקב״ כאשר רבים מאחינו בני ישראל מחרפים את נפשם במלחמה באויבי ישראל העומדים עלינו לכלותינו, ואיך נוכל אנחנו ונעמוד מנגד.

אשר על כן, באם יימשך המצב הקיים, על כולנו מוטלת החובה בימי בין הזמנים הקרובים להישאר בבתי המדרש לכל הפחות עד ט״ו באב הבעל״ט, שהוא יום שנעשו בו ניסים לעם ישראל ועד אז אי״ה נתפלל שיחלפו ימי הזעם, כי בימים כאלה יש לנו לקיים בעצמנו את מאמר הנביא (ישעיה כ״ו) ״לך עמי בא בחדרך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״, ואין חדרים אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות.

אין ספק שזכות לימוד התורה תסייע להגנת עם ישראל ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות. ויה״ר שהקב״ה יוציא אותנו מאפילה לאורה ומאבל לשמחה ידבר אויביי ישראל תחתינו ונשמע בשורות טובות במהרה אכי״ר

ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה - הרב שלום כהן

וחברי המועצה: הרב שמעון בעדני, הרב משה מאיה והרב דוד יוסף.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2365

"לך עמי בוא בחדריך"

דברי האדמו"רים חברי מועצת גדולי התורה

זמנים קשים פוקדים את בית ישראל בארץ ישראל, בכל מקומות מושבותיהם. עת צרה היא ליעקב, דם ישראל נשפך, ואיומים וסכנות מנסרים בחלל האויר ומתחת לפני הקרקע. ולעת אשר כזו, אין לנו שיור רק התורה הזאת, ועלינו לקיים בעצמנו מאמר הכתוב (ישעיהו כ"ו, כ): "לך עמי בוא בחדריך וסגר דלתיך בעדך", וכפי' רש"י: בא בחדריך – "בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ד"א התבונן על מעשיך בחדרי לבך".

ועתה, בימים אלו ונוכח המצב – כאשר הזמן מבקש תפקידו להתחזק בתורה ובתפילה ויראת ד', הננו קוראים לתלמידי הישיבות הקדושות די בכל אתר ואתר להישאר כולם בהיכלי הישיבות, 'בוא בחדריך', גם בימי בין הזמנים, הנועדים עם סיומו של זמן הקיץ – וכל ישיבה תקיים סדריה בהיכלה, מקום בו התייגעו הבחורים עד כה בלימודם – כאשר תקבע ההנהלה הרוחנית.

ההתגברות וההתחזקות בלימוד התורה הקד' – היא חובת השעה והזמן. "אל תיראי תולעת יעקב – אין להם לישראל אלא תפילה" (תנחומא, בשלח ט') – להתפלל ולהעתיר לפני שוכן מרומים, להודות לו על טובו ורוב חסדיו אשר עין בעין נראים באלו הימים, ולבקש ממנו על העתיד – שיעבור זעם, ויבואו ימי שלום ושלווה, רגיעה והשקט.

ונסיים בדברי תנא דבי אליהו רבה, פרק ו': "כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו, ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי דברי תורה ומיד היסורין בורחין ממך שנא' לך עמי בא בחדריך וגו', לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בדברי תורה מסוף העולם ועד סופו".

והבורא יתברך ברחמיו, יפרוש סוכת שלומו עלינו ועל כל ישראל, ישמע שוועתנו ויקבל תפילותינו לרחמים ולרצון, ואך טוב וחסד ירדפונו כל הימים, ובמהרה יחיש לגאלנו ולנחמנו ויהפוך לנו הימים האלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכרי' ח יט).

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2204

לך,

אשת החיָל, אשת החיִל,

המגוייסת האמיתית,

שלום וברכה בשם ה'!

לך,

שללא הכנה מוקדמת נותרת לבדך,

לבד עם הילדים,

לבד עם כל צרכי הבית,

לבד בדאגה, בציפייה, בגעגוע,

רצינו לומר – שכולנו אתך,

חושבים עלייך,

דואגים לשלומך,

רוצים לסייע, אם כי לא תמיד יודעים איך...

לך,

שנושאת בעול האמיתי

לא זה ההירואי, הבולט לעין כול, המוערך בפי כול,

אלא זה השקט, הסמוי,

החבוי מתחת לחיוך האומר "אני חזקה, הכול בסדר",

המסתתר מאחרי עין לחה...

שלוחה ברכה

כי "אין הברכה שרויה, אלא בדבר הסמוי מן העין".

אכן

"אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה".

לך,

הגיבורה,

הגאה בבעל העוטה את מדי הקודש,

השש לקרב,

ללחום מלחמת ה' וישראל עמו,

אך נכון לכל משימה קשה ומתישה,

אף אם היא במקום שקט

ובאה להחליף את היוצאים לשדה המלחמה

וגם לך,

הדואגת לבן הזוג העטור רוח גבורה

היוצא בעוז,

לעזרת ה' בגיבורים,

אל שערי עזה,

נתונה ההכרה,

כי גבורה זאת – המוצנעת,

גדולה היא מזו שבשדה הקרב,

זו שבקרב חברים לנשק וברוב עם;

כדוגמת מה שאמר החכם באדם,

כי "טוב ארך אפיים מגיבור,

ומושל ברוחו מלוכד עיר".

אכן

"אשת חיל עטרת בעלה".

לך,

האמיצה,

המעודדת את רוחם של לוחמינו

מגבה את התמסרותם למען עמנו

ולמען ערי א-להינו

ונוטעת בהם את הכוח

לבצע משימות גדולות,

וגם אלה הנראות אפורות,

להתכונן לקרב

ולהמתין בכליון עיניים כאשר אחרים עושים במלאכה,

ואף לבוא בעצמם במסירות נפש לשדה המערכה,

משדרת להם ש"בבית הכול בסדר"

אף שלא תמיד זה כך...

כבר אין מילים בפינו לומר,

כי יש בו משהו שהמילים לא מצליחות לתת לו ביטוי,

אבל הלב מבקש לומר גם באין אומר ודברים...

"רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה".

ובכל זאת

אם יש משהו

בו תוכלי לזכות אותנו

להיות שותפים בדבר מצוה

בסיוע, בעזרה, בתמיכה,

או למצער בהתייחסות ותשומת לב,

נודה לך עוד יותר, אם תתני לנו את ההזדמנות.

כדברי בועז אל רות:

...בִּתִּי אַל תִּירְאִי, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ".

(הכותב, הרב עזריאל אריאל, הוא רב הישוב עטרת)

מקור: ערוץ 7

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: מאמרים אקטואליים; פורסם ב03 דצמבר 2020; כניסות: 2084

אקטואליה

ממכתבו של הרבי מליובאוויטש זי"ע לחיים משה שפירא ז"ל

רשמים מתפילת הנשים בכותל, יום ראשון, ז' אב

טלית של חסד: מתנדבים בשטח לחימה

חלק מפאזל הגלות

קריאה למקבלי ההחלטות

ראיון עם אל“מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי

פרשת דברים / עדנה ויג

על כולנו מוטלת החובה

"לך עמי בוא בחדריך"

לך, אשת החיל

תתי-קטגוריות

קורונה

קדושת הכותל

חדשות לקראת שבת