מבצע עולמי - שתי שבתות

פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם בשישי, 31 מרס 2023 04:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 439

אהרן ברק. האם אתה אינטלקטואל?

פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם ברביעי, 22 פברואר 2023 15:57

נכתב על ידי Super User

כניסות: 533

אהרן ברק. האם אתה אינטלקטואל?

הרב שמואל ברוך גנוט

יום שני השבוע. יום שגרתי בישיבה לצעירים. הדיון: סוגיית 'שכוני גוואי'. בבא בתרא כט- ל. ראובן, בעל הקרקע הראשון ('מרא קמא'), טען לשמעון, שהחזיק בדירתו במשך 3 שנים, שהדירה שלו. טען לו שמעון ('המחזיק'): "ישבתי בדירה 3 שנים, מבלי שבאת אלי בטענות. לא מחית 3 שנים? הפסדת את טענת בעלותך. אחרי 3 שנות ישיבה בדירה, אינני חייב לשמור את מסמכי הרכישה על הדירה".

טען לו ראובן: "לא מחיתי?! הרי נכנסתי לדירה בכל יום ועברתי דרכה לדירה הפנימית שבבעלותי!".

על מי מוטלת חובת ההוכחה? האם ראובן, שאין ספק שהוא בעל הדירה הראשון, צריך להוכיח שעבר בכל יום בדירה בה התגורר שמעון, או שמעון הוא זה שצריך להוכיח שראובן לא עבר בדירתו בכלל?

והשיעור ממשיך. ראובן מגיע למחות על חזקת שמעון בדירתו ב3 השנים האחרונות. שמעון טוען: "ישבתי כאן 3 שנים. איפה היית עד עכשו?". טוען ראובן: "גרתי באוסטרליה 3 שנים. לא יכולתי להגיע ולבדוק את הנכס שלי". מביט בו שמעון וטוען: "לא דובים ולא יער. ראיתי אותך כאן בארץ בשנה- שנתיים האחרונות".

על מי מוטלת חובת ההוכחה? האם ראובן, שאין ספק שהוא בעל הדירה הראשון, צריך להוכיח שהיו לו אילוצים טכניים ולכן לא ערער על בעלות שמעון בדירה, או ששמעון הוא זה שצריך להוכיח שראובן היה באזור במהלך שהותו שלו, שמעון, בדירה?

ורגע, מדוע כניסתו של ראובן לדירה בה מתגורר שמעון, נחשבת בכלל לערעור על בעלות המתגורר בדירה?

בני תשחורת צעירים בישיבה קטנה, בגילאי 14-17, דנים בלהט הנושא. מגיד השיעור מסביר אפשרות אחת בביאור שתי הדעות שבסוגיה, והבחורים הצעירים מתווכחים, לא מסכימים, מקשים, מתפרצים, מעלים רעיונות אחרים. הר"מ מביא עמדה נוספת, ושוב- ויכוחים, קושיות ותירוצים. הר"מ מגיע מוכן לשיעור. הוא הכין אותו במשך זמן ממושך באישון ליל. אך הצעירים לא מוותרים, מחדדים, שואלים, לא מתביישים להתווכח, לדון ולנסות, כל הזמן, להגיע לחקר האמת.

כמובן, זאת תורתנו הקדושה והטהורה, אש דת למו. תורתנו הקדושה שעליה נאמר בזוהר הקדוש שהקב"ה הסתכל בה ולפיה ברא את עולמו. כל מילה בתורה היא שם משמותיו של הקב"ה. אך בנוסף לכל זאת, מדובר בסוגיות משפטיות ראשונות במעלה. סבוכות ועמוסי הגדרות.

רבבות ילדים, מכתה ג' בחיידר, בגילאי ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל-אברכים, ועד יציאתם מהעולם, עסוקים בסוגיות משפטיות עמוקות. הם דנים בכובד ראש בסוגיות של קנין ובעלות, מוחזקות קניינית, דיני נזיקין ותשלומים, ירושות, חיובי קנסות ונושאים בין שכנים, זכויות עובדים ודיני פועלים. כל ילד חרדי, מגיל תשע בערך, מתעסק כל הזמן בלימוד אינסטנסיבי של כל הנושאים שכל שופט בבית משפט, עסוק בו בפסיקותיו.

השיעורים בישיבה אינם סדרת הרצאות, בו הפרופסור מוסר חומר והתלמידים פולטים אותו על המחברת ואחר כך מוציאים אותו מתאי המוח במבחני התואר. השיעורים בכל ישיבה מבוססים על סיעור מוחות כללי. מוסר השיעור מציג את הנתונים, את מהלך הסוגיה וצדדיה, מעלה נידון ומציג את עמדת פרשני הגמרא, דעת הרשב"א מול דעת הרמב"ן, הסבר ה'קצות החושן' למול פרכותיו של ה'נתיבות המשפט', והתלמידים עצמם מנסים את כוחם, מקשים, פורכים, מתווכחים, מעלים סברות למדניות בעומקי הנושאים המשפטיים הסבוכים, עד ש'מיניה ומיניה מרווחא שמעתתא'.

כל ר"מ ומוסר שיעור משתוקק שהבחורים שיושבים לפניו, יתווכחו איתו, לא ירפו, ינסו לסתור את דבריו ויביעו עמדה הפוכה. ככל שהמאזינים מעורים יותר, חיים את הנושא ומתפלמסים עליו, ב'ריתחא דאורייתא', כך השיעור הוא טוב יותר. כל ישיבה וכולל אברכים הוא, בעצם, מקום בו מלבנים את כל הסוגיות המשפטיות לעומק ולרוחב, עם מטען אדיר של ידע כתוב, בתוספת העמקה וירידה להגדרות סבוכות ודקות.

&&&&

מחולל הדיקקטורה השיפוטית, השופט לשעבר אהרן ברק, נחשב לעילוי מבריק בתחומו. טובי המשפטנים בעולם מחשיבים את ידיעותיו, שכלו החריף ופסיקותיו, כאבן יסוד במשפט בינלאומי. הוא קיבל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מישיגן, מאוניברסיטת ייל, מאוניברסיטת אוקספורד, מאוניברסיטת בולוניה. מאוניברסיטת יורק בקנדה, אוניברסיטת טורונטו, מאוניברסיטת רומא טור ורגאטה, אוניברסיטת ברנדייס, מאוניברסיטת הארטפורד, מאוניברסיטת המדינה של ניו יורק באלבני והיברו יוניון קולג'. ברק הוא גם חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה האיטלקית למדעים.

לכאורה, אדם כה משכיל, בקי גדול בספרות משפטית, המשמש כנשיא בית המשפט העליון במדינה היהודית היחידה בעולם, צריך להיות בקי בחומרים של המשפט היהודי. ברק מדבר כל העת על האיזונים שבין ישראל היהודית לזו הדמוקרטית. הוא כמובן סבור שידה של הדמוקרטיה גוברת על החלק היהודי. דעתנו שלנו ידועה כמובן להיפך. אבל אין מצופה יותר ממשפטן כה רחב אופקים, לדעת לפחות את כל בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא בעל פה, כמובן חלקים נרחבים מ'חושן משפט', ובודאי לרכוש ידיעה מקיפה ב'קצות החושן', 'נתיבות המשפט' ו'שערי יושר'. מה יותר ברור מכך שמשפטן ישראלי בעל שם עולמי, ילמד לעומק את 'מערכת הקניינים' של רבי שמעון שקופ. הלא כן?!

ואז פרצה המערכה על כוחו של בית המשפט. ברק, כמחולל הדיקטטורה המשפטית, ניצב כאריה בשער, והחל בסדרת ראיונות, כולל כאלו הפונים למגזר החרדי. ברק, שתמיד ישב בהיכלי השן, מביט עלינו, האזרחים הנבערים, מלמעלה, קיפל את שולי גלימתו וירד אל העם.

בסיום של ראיון עיתונאי, התבקש ברק להניח תפילין. הוא הניח אותם, קרא 'שמע ישראל', ואז נתקע.

נשיא בית המשפט הישראלי לא יודע בעל פה את פרשה ראשונה של קריאת שמע.

המראיין אמר לו "ואהבת", וברק חזר: "ואהבת". האיש ממולו ממשיך: "את ה' אלוקיך"... וברק חוזר אחריו, כמו תוכי, על המילים שכל ילד וילדה בני שלש ידעו מקבלת התורה ועד היום. כל מי ששמע על הסיטואציה, פשוט הסמיק. התבייש בשביל כל תושבי ישראל היהודית, שזהו נשיא בית המשפט שלה.

ואז ממשיך ברק במסע ראיונותיו. הוא מצהיר שמערכת המשפט הישראלית חייבת להישען על ערכי היהדות והדמוקרטיה, ואז הוא נשאל: האם למדת 'משפט עברי'? והתשובה המפתיעה: "כמעט ולא". למדת גמרא? – "לא"....

מדוע לא מעניין אותו, לפחות כאדם סקרן וחושב, הצמא לידע, לדעת מה אומרים גדולי הדיינים בתבל, על אותם נושאים משפטיים שהוא עצמו עוסק בהם עשרות שנים?

הלומדים עסוקים בסוגיות משפטיות סבוכות בכל המישורים. טובי המוחות שבהם מסרו מאות שיעורים בפני טובי המוחות המבריקים והעילויים, עם שלל תובנות, הגדרות וחילוקים משפטיים בהירים. - אין לך אפילו סקרנות אינטלקטואלית בסיסית, לדעת מה סבורים גדולי ה"משפטנים" הלמדניים, באותם נושאים כלליים שאתה עסוק בהם, כמו למשל זכויות קנין, בעלויות, חזקה ורכוש, סכסוכים ממוניים ושליטה כלכלית?

התשובה היא: אכן כן. שופטי בית המשפט, ובראשם מחולל המהפכה המשפטית ברק, כלל לא מחשיבים אותנו. מבחינתם, חשיבתו של משפטן אנגלי שווה עיון, למרות שהוא כתב את דבריו ללא ביסוס ומיקוח, מבלי לעמוד מול מאות אריות הבקיאים היטב בחומר הנלמד ולהתפלמס איתם, ואילו מה חושב גדול "המשפטנים" בדורינו, מרן רבינו הגרא"מ שך זיע"א, למשל, לא שווה אפילו בדיקה אקראית. חיבור במשפט אנגלי של משפטן כל שהוא, מצוטט היטב בפסקי הדין של ברק, אבל מה סבר, באותה נקודה עצמה, ה'קצות החושן', שטובי העילויים של העם היהודי עסוקים בדבריו, החל משנת התקמ"ח (1787 למניינם)?-  זה לא שווה אפילו הצצה קלה!

המסקנה העולה לנו עצמנו מכל האמור, היא שלפחות נדע שאנו, בני עם הספר, שווים בעיני המשפטנים כקליפת השום. מבחינתם, אנחנו לא צד. אנחנו אויר מוחלט. מבחינת מבטם, אין כאן 'יהדות' ו'דמוקרטיה' בכלל. היהדות, עם כל האוצר הלימודי העצום והאין סופי שלה, לא נספר, לא נלמד, לא שווה אפילו יחס.

והם עצמם? מסכנים. אומללים. כי איך אפשר לחיות חיים שלמים מבלי להעמיק ולו בסוגיה אחת?!

"בָּרוּךְ הוּא אֱלוֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת".

(פורסם ביתד נאמן).

זכויות יוצרים ב"בינה מלאכותית"

פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם ברביעי, 15 פברואר 2023 06:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 449

זכויות יוצרים ב"בינה מלאכותית"

הרב שמואל ברוך גנוט

העולם כולו סוער וגועש סביב לתוכנה של "בינה מלאכותית". ה"בינה מלאכותית" עצמה, זאת שטובי החוקרים מכל העולם עמלים עליה כבר עשרות שנים, שואפת להחליף את המוח האנושי, פעולותיו ויכולותיו, במכונה רובוטית שתחליף אותו, שתחשוב כמותו, שתפעל ותעשה כמותו.

בינה מלאכותית היא שם מטאפורי למצב שבו מנסים לדמות את יכולות החשיבה האנושית באמצעים טכנולוגיים, למשל, באמצעות למידת מכונה. התחום הוא ענף של מדעי המחשב, העוסק ביכולת לתכנן מחשבים לפעול באופן המציג יכולות המשתוות להתנהגותה של הבינה האנושית. הגדרה רחבה יותר לתחום זה ניתנה על ידי המדען מרווין מינסקי: "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית, לו אדם התנהג כך".

חוקרי "הבינה המלאכותית" לא הצליחו עדיין להחליף את האדם במכונה, אך הם התקדמו משמעותית במגוון תחומים מרתקים. כך למשל פורסמה לאחרונה תוכנה, בה מכניסים בקשה לתוכנה לצייר ציור העוסק בנושא מסוים, בסגנון ציור מסוים. דוגמה: כותבים ל"בינה מלאכותית" לצייר ציור של יהודים רוקדים עם ספרי תורה, בסגנון ציורי הרנסאנס. התוכנה עוברת על מאות ואלפי הציורים והאיזכורים שיש לנושא בכל מרחבי המרשתת, ותוך מספר דקות מוציאה ציור ערוך לתלפיות, הפלא ופלא, של יהודים רוקדים עם ספרי תורה, בסגנון ציורי הרנסאנס. וכך בכל דבר וענין. ניתן להזמין ציור בכל נושא וכותרת אפשרית, בכל סגנון ציור או שרטוט, מכל הדורות והסגנונות, ותוכנת המחשב מציירת ציור, המורכב מאלפי פריטים שסרקה בחיפושה בכל רחבי המרשתת (האינטרנט), עד לתוצר הסופי.

המחשב, שאינו אדם בר דעת, יכול לשגות ולהוציא תוצר מגוחך ומשעשע. המחשב אינו יודע להבדיל בין בית כנסת לכנסיה ומסגד, להבדיל אא"ה, או להבדיל בין ביהכנ"ס אורתודוקסי לטמפל רפורמי, כך שלעיתים מזומנות הוצאה מגוחכת ולא רצינית. אך באופן כללי, בפרט אם מנחים את התוכנה ביתר פירוט ופרטים מדויקים וספציפיים, התוצאה מעוררת השתאות.

התוכנה גם יכולה לכתוב עבודות מחקר שלמות, על פי הנתונים שמבקשים ממנה. כך לדוגמה, ניתן לבקש מהתוכנה לכתוב עבודת B.A. בנושא "המתת חסד". התוכנה סורקת אלפי מאמרים וכתבי עת שדנו ועסקו בנושא ויוצרת עבודת B.A. מושלמת, לפי אורך העבודה והדרישות שנבקש ממנה. אפשר להכניס לתוכנה שאלה משפטית בנושא מסוים ולבקש לדעת מה יפסוק בית משפט ישראלי בשאלה זו. התוכנה סורקת את כל פסקי הדין הנמצאים במאגרי בתי המשפט שבמרשתת, מצליבה נתונים ומקרים ונותנת הערכה סבירה לפסק הדין העתידי במקרה שהצגנו בפניה.

באופן עקרוני, התוכנה יכולה לקבל גם שאלה הלכתית ולבקש "פסק הלכה" מרב מסוים. התוכנה תסרוק את כל הפסקים הממוחשבים של אותו רב, תצליב מידע ותציע את "פסק ההלכה" שלה, העולה מתשובותיו של אותו רב. כמובן שבנושאי הלכה, התוצאות יהיו לא רציניות בעליל, לא נכונות ובוודאי מגוחכות, כיון שתוכנת מחשב אינה מבינה באלפי הפרטים והקביעות ההלכתיות, ברוח ההלכה ובצורת הפסיקה. התוצאה של פסקי הלכה דרך "בינה מלאכותי" היתה גרועה בעליל, אך להבדיל, התוכנה יכולה לכתוב עבודות מחקר ועבודות של סטודנטים ברמה גבוהה ואיכותית. התוכנה גם יכולה לכתוב כתבות שלמות, לפי נתונים שנמסור לתוכנה, ועוד כהנה וכהנה.

לפי קביעות משפטיות, אין בעיה של "זכויות יוצרים" בתוצאת יצירה של ציור או עבודה מחקרית, משום שה"בינה המלאכותית" יוצרת את הציור מתוככי אלפי ציורים שונים, שצוירו על ידי אלפי ציירים לדורותיהם. אי אפשר להצביע ממי נוצר הציור או עבודת המחקר, הכתבה או סיפור, כיון שהיצירה נוצרה מכל כך הרבה ציירים, סופרים או חוקרים. היצירה בעצם "נגעה" בכל אחד שעסק אי פעם בנושא ולקחה ממנו משהו קטנטן, אחוז מזערי. כך קובץ על יד והכל נאסף יחדיו, מן הגורן ומן היקב, עד לתוצאה המושלמת, זאת שהגיעה מאלפי פריטים ויצירות, לא נודע כי באו אל קרבנה וממנה יצא העגל הזה, יצירה חדשה בעליל.

בשאלת זכויות היוצרים ולפי דין תורתנו הקדושה השתברו קולמוסים רבים, אף אני עני כתבתי על הנושא בקונטרסי "ספר יצירה", בספרי "שלהי דקייטא" (סימן צא), ובספרי "ויאמר שמואל" (סימן סג) ובעוד מקומות. לפי הדעות הסוברות שאין מושג עצמי של "זכויות יוצרים" וכל הנושא לאיסור הוא משום "תקות השוק" (כדעת מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל) או "דינא דמלכותא דינא" (כדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל), הנה אם החוק הבינלאומי עצמו מתיר להשתמש ביצירה שנוצרה מאלפי יצירת ויוצרים, אין מקום לאסור יצירה שכזאת.

ה"שואל ומשיב", הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, מגדולי הפוסקים, כותב בנושא זכויות יוצרים כך (ח"א סימן מד): "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל - פשיטא שיש לו בזה זכות לעולם; ואם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולבא כוחו זכות... ובשלו רשאי אדם לגזור שלא ידפיסו עולמית בלא רשותו או רשות בא כוחו וכו', והרי נודע שהרב אברהם מהרבושוב שהמציא המצאה ובגלל זה קיבל כל ימיו שכר מהשלטון בוארשה, ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם".

אם לפי הגדרת חכמתם שלהם, אין ביצירה שנוצרה מה"בינה מלאכותית" חסרון ובעיה של גניבת זכויות יוצרים, כך גם על פי התורה אין לחייב על כך (בפרט כשישנן שיטות רבות הסוברות שאין בפגיעה בזכויות יוצרים משום איסור גזל או מזיק, כפי שנתבאר בספרינו הנ"ל ואכמ"ל).

גם להגדרת הגר"ש וואזנר זצ"ל, שעלינו להיזהר מפגיעה בזכויות היוצרים משום "ועשית הישר והטוב", כפי שהובא בשמו בספר 'משנת זכויות היוצר', יש מקום לומר שמכיון ויצירת "בינה מלאכותית" מורכבת ממאות או אלפי יצירות ויוצרים, וקשה להצביע בבירור את מי מהם הזקנו או גזלנו, כי הרי היצירה מורכבת מאין ספור יוצרים, לכן יש להתיר שימוש ביצירה שכזו.

לפי הסוברים של נושא זכויות יוצרים שייך רק לנושא של 'השגת גבול' ותחרות, נראה גם כן שלפחות לעת עתה, אין בשימוש המורכב מאין-ספור יצירות מורכבות ומשלל יוצרים, משום השגת גבול.

הנושא מתחיל במקרה שנבקש מתוכנת הבינה המלאכותית ליצור לנו ציור על פי ציוריו של צייר מסוים. כך למשל נוכל לבקש מהתוכנה לצייר בעבורנו קריקטורה בסגנונו הבלעדי של הצייר יוני גרינשטיין, על "הרפורמה במערכת המשפט הישראלית", או קריקטורה של מוטי הלר על "מס השתייה הממותקת". התוכנה תסרוק את כל הקריקטורות שלהם ותוציא מתחת ידה מוצר מוגמר, הדומה שתי טיפות מים לקריקטורות של אותם קריקטוריסטים. אם נבקש מהתוכנה לצייר ציור בסגנון פיקאסו או ואן-גוך, למשל, בנושא של "פרחים באגרטל"- תוציא התוכנה מתחת ידה ציור דומה להפליא לציוריהם של אותם ציירים.

נמצא שהתוכנה מצליחה לשעתק את האמן בעצמו, את צורת קולמוסו, את אופי הציור והסגנון המיוחד שלו ורק שלו, לפרטי פרטים. ה"בינה המלאכותית" בעצם מצליחה להעתיק במדויק את כל מה שהוא, לקחת את כל האומנות והייחודיות המיוחדת שלו- ולהעתיקה. האם יש בכך גניבת "זכויות יוצרים", גניבת והעתקת ה"יוצר עצמו" כולו? האם בשימוש מסחרי כזה ביצירות החדשות שנוצרו מכח מאפיניו וסגנונו של יוצר יחיד, מהווה 'השגת גבול'?

הטור והשולחן ערוך (חו"מ סי' ריב) כותבים: "אין אדם מקנה לאחר בין במכר בין במתנה אלא דבר שיש בו ממש, אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפש בו. כיצד, אין אדם מקנה לחבירו ריח התפוח ולא טעם הדבש ולא עין הבדולח".

האם היצירה שלי, ה'אני' העצמי שלי, שבא לידי ביטוי ביצירותי, נחשב למשהו ממשי שאסור ליטול אותו, או שה'אני' שלי, אותו כולם מכירים בסגנוני, באופיי וביצירותי הבלעדתיות, נחשב רק כ"דבר שאין בו ממש", כמו "ריח התפוח, טעם הדבש ועין הבדולח"?

&&&

הנובי"ת (חו"מ סי' כ"ד) נשאל במחבר ספר שחיבר פירוש על סדרי נזיקין וקדשים ואותיות לוחות הדפוס היו שייכים למדפיס, והמח"ס שילם למסדרי- אותיות שיסדרו בעבורו את שני ה"סדרים", יחד עם פירושי הראשונים, בתוספת פירושו שלו. ודרך המדפיסים לסתור לאחר ההדפסה את האותיות ולסדרם שוב מחדש, כרצון מחה"ס הבאים לבית הדפוס. ואולם מדפיס זה השאיר אצלו את סידור האותיות הנ"ל, כיון שהיו לו סידורי אותיות רבים ולא הוצרך לפרקם, וכעת רוצה הוא להדפיס ש"ס חדש, עם הסידור - אותיות של סדרי הנזיקין - קדשים שסודר עבור המח"ס הנ"ל. וטוען המח"ס שכיוון ששילם למסדרים על הסידור הזה, על המדפיס לשלם לו את דמי הנאתו, שנהנה מכך שלא יצטרך לסדר שוב את האותיות לסדרי נזיקין. קדשים, ואילו המדפיס טוען שאינו צריך לשלם לו, כיוון שהאותיות שייכות לו וזכותו להשתמש בהם כרצונו, מבלי שהמח"ס יוכל לתבעו לקלקל את הסידור. ואחר שהנוב"י שקיל וטרי בזה, כ' להלכה שמכיון שהדר בחצר חברו, חייב לשלם לו מה שנהנה אם חסרו בדבר מועט, אזי ה"ה בנדו"ד, כיון שהמח"ס נחסר בכך שאנשים יקנו את הש"ס החדש ולא את הש"ס שלו, מפני שאנשים שרצו ש"ס עם פי' הראשונים, היו מוכנים לשלם מעט יותר כדי לרכוש את הש"ס עם פי' הראשונים ופירושו הנלווה של המח"ס. [אך בשו"ת ישועות מלכו (חו"מ סי' כב) ובספרים נוספים (ראו בהגהות הרב"פ על הנוב"י) נחלקו על דברי הנודע ביהודה וסברו שאין לחייב אדם לשלם דמי הנאה כאשר לא נהנה ישירות מממונו של חבירו; וכיון שלאחר שהשלים המדפיס את מלאכת סידור האותיות, שייכות האותיות לו בלבד, א"כ נהנה מרכושו שלו, ומה בכך שנהנה על ידי מעשי חבירו? יעוי"ש].

וחכמי זמנינו (והראשון שבהם הוא הגרז"נ גולדברג זצ"ל, והחרו החזיקו אחריו בכל הספרים שדנו בדין "זכויות יוצרים") דימו את ד' הנוב"י לנידו"ד, בכך שקונה היצירה רכש את "האותיות" והיוצר הוא בעל סידור האותיות", וטענו דא"כ על הקונה לשלם ליוצר את הנאתו מ"סדור האותיות" - היינו הנאתו שנהנה מהעתקת היצירה, שסודרה כך באופן שניתן להאזין לה ולהעתיקה שוב ושוב. והם הבינו כנראה שאין ממשות ממונית ל"סידור אותיות" ללא "האותיות" עצמם. וממילא סברו שאף א"נ שאין בזכות ההעתקה זכות ממונית ובעלות ליוצר, מ"מ על הנהנה מהיצירה לשלם ליוצר על דמי הנאתו. ויש לדון טובא בדבריהם, שודאי "סידור אותיות" נחשב לדבר ממוני, וכל היצירה בעולם כמו בית וסרפר, מטבח וארון, מורכבים מחומרי היצירה בשילוב סידורה ותיקונה על מתכונתה, וגם על סידור האותיות שילמו המדפיסים ממון ולא הדפיסו את הספר בלי סידור האותיות, רק משום שהיה להם את האותיות, וזה פשוט. וע"ז סבר הנוב"י שעל הנהנה מסידור האותיות לשלם על הנאתו. אך ביצירה כמו קלטת ודיסק, ספר או דף וכדו', מכר היוצר את היצירה ללקוח, את ה"אותיות" עצמם וגם את סידורם, הפקתם ואופן שימושם. שהרי בלא סידורם-לא היה הקונה יכול להאזין ליצירה, או לקרוא אותה. וממילא אם נאמר שיוצר שמכר את כל היצירה, אינו יכול לשייר אצלו את זכות אי-העתקתה, לאחר שמכרה כדי שישתמשו בה בדרכים המקובלות והרגילות (וכפי שהארכנו בזה בס' ויאמר שמואל סי' ס"ג), א"כ אחר שמכר לקונה גם את זכות השימוש ב"סידור האותיות" - היינו השימוש ביצירה במתכונתה הנוכחית אזי אי"ז דומה כלל לנידון הנוב"י, בו רק האותיות עצמם היו שייכות למדפיס והסידור נרכש ע"י המח"ס, וממילא א"ז שזכות העתקת היצירה אינה יכולה להישאר ברשות בעל היצירה אחר שמכר אותה.

ואולם גם א"נ שצדקו דבריהם בדימוי דברי הנוב"י להעתקת יצירות, הנה בנידון שלפנינו, המעתיק אינו מעתיק כלל את היצירה עצמה, אלא שואב את 'רוח היצירה' מהיוצר ויוצר יצירה חדשה לפי רוח ואופי יצירות היוצר הראשוני. האם ישנה בעלת על 'מציאות הרעיון'?

לכאורה, דומה הוא הדבר לתלמיד שינק היטב מתורת רבו ועמד על דעתו, וכעת מחדש הוא חדושי תורה בדיוק בסגנון רבו. האם יוכל הרב לתבוע את תלמידו על שחידושיו אלו- שלו הם (לפי הפוסקים הסוברים שיש בעלות על דברי תורה)?!

מצינו בשו"ת צפנת פענח (סי' רמט) שחכמה היא כדבר חפץ שיש לו עצמיות ואפשר לדרוש שכר על חכמתו כמה שירצה החכם, עפ"ד הרמב"ן ביבמות (קו, א. ועי' שו"ע יו"ד שלו, ג. ואולם התם איירי בחכמת רפואה כללית ולא בחכמה שנוצרה ע"י רופא פלוני. ובע"ז כח, ב: "רבי יוחנן חש בצפדינא, אזל לגבה דההיא מטרוניתא, עבדה חמשא ומעלי שבתא, א"ל: למחר מאי? אמרה ליה: לא צריכת, אי צריכנא מאי? אמרה: אשתבע לי דלא מגלית, אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא, גלייה ליה, למחר נפק דרשה בפירקא" וחזי' לכאו' שר"י לא חשש לבעלות המטרוניתא על חכמת הרפואה, ואכ"מ).

אך  האם אדם שהתבונן היטב היטב במאפייני ציוריו של צייר פלוני והצליח להבין את סגנונו וקוי ציוריו, וצייר כמותו ציורים אחרים, ייחשב כמעתיק ממנו?

&&&

מאחר שלדידי אין הדברים ברורים וחדים כל צרכם, אציג בזאת שתי גישות הפוכות ומרתקות, האחד של גיסי הרה"ג רבי יצחק צבי שוגרמן שליט"א, והשני של אחי הרה"ג רבי אברהם ישעיהו גנוט שליט"א, וכדלהלן:

גיסי שליט"א כתב לי כך:

כאשר מדובר באדם המגיע לסדרת טיפולים עם בנו אצל מומחה, הפועל בשיטה מיוחדת. הוא צופה במומחה תוך כדי עבודתו ולומד ממנו את שיטת הטיפול. בהמשך הוא גם פותח קליניקה, יתכן שאין עליו זכות תביעה. כי זכותו לצפות. הוא לא לקח כלום. הוא קלט את השיטה  בראשו ובמחשבתו ויישם זאת בפועל, בדומה לדוגמה שהבאת מתלמיד שינק מרבו.

אך ל"בינה המלאכותית" אין את היכולת הזו. היא לא יכלה לתפוס ברוחה ומחשבתה  את הפואנטה של הדבר ואת יסודותיו. התוכנה רק יודעת לפרק לפרטים קטנים ולגרמי גורמים את כל המידע, ולשוב ולצרפו לפי הדבר שהיא צריכה. אם זה אכן כך, נמצא שהיא משתמשת ממש ביצירת היוצר עצמה. היא למשל לוקחת ציור של פיאקסו ומוציאה ממנו את הקוים והאלמנטים הרלוונטיים לציור שהיא מחפשת, מחברת אותם עם אלמנטים אחרים שנמצאים בציורים אחרים שלו, וכך נוצר הציור. ואם כן הרי זה אסור, כי היא השתמשה ב'חפצא' עצמו של היצירה, וכאילו העתיקה יצירות רבות של היוצר והפכה אותם ליצירה אחת.

לעומתו, טען אחי שליט"א כך:

קניין של אדם מוכרח להיות חיצוני לו, כי אם לא כן אין זה קנינו, אלא זה 'הוא עצמו'.

לאדם אין בעלות על האדם שבו אלא רק על הדברים שהשיג עם ה'אדם' הזה. יצירותיו הפיזיות, ממונו, רכושו וכו'.

א"כ גם אם נאמר שלצייר או אמן מסוים, פיאקסו למשל, היה מאפיין יחודי לו והוא יחודי רק לו (כאשר גם על כך ניתן להתווכח, כיון שהלא גם את המאפיין היחודי שלו הוא העתיק מהעולם, מרוח תקופתו ומסגנונות והשראה שקיבל וינק מאחרים, ובכך עיצב מאפיין משל עצמו, ואין בזווית המיוחדת שלו אלא רק מה שליקט ואסף את גישות העולם) - אין זה שלו. כיון שהמאפיין והקו שעיצב הוא 'הוא עצמו', ו'הוא עצמו' אינו קניינו. לכן אם נצליח להעתיק את ה'אני' שלו, לא פגעתי בבעלותו.

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם ברביעי, 01 פברואר 2023 17:23

נכתב על ידי Super User

כניסות: 292

שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו: ובלי לעמוד מנגד

בשבוע שעבר התפרסמה הצעת חוק חדשה במיוחד, אבל ותיקה במיוחד: החוק לשמירה על קדושת הכותל. 

וכך פורסם באחד מאתרי החדשות: "הצעת חוק שהונחה לאחרונה... קובעת כי מי שיגיע לכותל בלבוש לא צנוע או יתפלל בתפילה מעורבת, עלול להיכנס למאסר של חיצי שנה או שישלם 10,000 שקל קנס".

כצפוי, החלו מיד גורמים אלו ואחרים להביע את דעתם. רבים הביעו תחושות של שמחה והקלה, אך היו גם כמה גורמים שהביעו חשש מה: האם זה חכם להעלות עכשיו חוק שכזה? האם עכשיו הזמן לדבר על חוקים דתיים? האם אין אנו מרחיקים חצי עם באופן זה? ואיך ננמיך את להבות השנאה?

ואז חשבתי לעצמי, עלינו ועל כולנו: אנחנו, אנשים ונשים כה רבים, השייכים למגזר החרדי אך מעורבים גם בנעשה בציבור הרחב. אנו עובדים, לומדים, ויש לנו מה לפעול, ויש לנו מה לומר לומר, ויש לנו מה לשמוע, ויש לנו דעה [כמעט] על כל עניין. ולפעמים, כשאנחנו מגיעים לאיזשהו הישג, לאיזושהי נקודת ציון דרך משמעותית במקום העבודה או הלימודים שלנו, אנו טופחים לעצמנו בשכם ואומרים: וואו, איזה קידוש ה', הנה, קיבלנו עוד פרס, טיפסנו עוד מדרגה, עוד אמן חרדי, עוד רואת חשבון, עוד דירקטוריון. הנה, גם החרדים יכולים להשתלב, קידוש ה', אשרינו!

ולא, אין בכוונתי להוציא לאף אחד או אחת רוח ממפרשי הלימודים, העבודה והקריירה, אלא רק להזכיר לעצמנו: מה הוא באמת קידוש ה'.

כמובן שזה נחמד לטפס ולקבל עוד דירוג, עוד דרגה, עוד תעודה, אבל מה הוא קידוש ה' באמת, זאת אנו יודעים מהמסורת המקודשת שלנו, זאת אנו יודעים מלשון התפילה: "נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, ככתוב על יד נביאך, וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש, ה'.... מלא כל הארץ כבודו". קידוש ה' הוא קידוש ה', כפשוטו, כמשמעו, קיום מצוות ה', קיום רצון ה', לעשות נחת רוח לפניו: "נחת-רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"  (רש"י שמות כט יח).

וכמובן, המעשים שלנו צריכים להיות נקיים, מיושבים, ברים, בלי רבב על בגדינו, בלי בעיות מוסריות, וכפי שאומרים חז"ל: "ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות,  מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יומא פו.)"

ולכן, מטרת המעשים היפים והמתוקנים, היא: שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו, כדי לקרב אנשים לתורה ולמצוות, ולעשות ריח ניחוח לפני ה' יתברך, שברא אותנו את כולנו, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, ונתן לנו את התפקידים שלנו, איש איש ותפקידיו, לקדש את שמו בעולם.

וכאן, יש איזושהי נקודה שעלולה לבלבל רבים: הנקודה הזו, של שמירת קודי לבוש, קודי התנהגות, קודי קדושה, קודי מסורת, במקומות הקדושים לנו, ולכלל ישראל, וגם לכל העולם כולו, ונתמקד כרגע בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו.

וחשוב כל כך שנראה באור ברור מה באמת קורה, בגלל הרבה דיס-אינפורמציה מכוונת שמוזרמת דווקא על הנושא הזה. 

כי קידוש ה', הוא קודם כל קידוש ה', הוא קודם כל קידוש המקומות שבהם שורה שכינה, הוא קודם כל שמירה על כללי הקדושה במקומות שהקב"ה זיכה אותנו להיות בהם, לחוש אותם, להתחבר אליהם, להרגיש את נעם הקדושה, ולהתפלל ליותר: להתפלל לבית שלישי, שיבנה במהרה בימינו אמן.

והמקום הקדוש הזה, כל כך הרבה שנים שחיכינו לו, וגם אחרי שחזרנו לארצנו, מנותקים היינו מהמקום, יכולנו לארוג עליו, יכולנו להתגעגע, אך לא יכולנו להיכנס, עד שזיכה אותנו ה' יתברך, ובנסים גדולים קיבלנו בחזרה את המקום הקדוש הזה. והרב יהודה מאיר גץ זצ"ל, אביו השכול של הצנחן אבנר גץ הי"ד, שנפל על שחרור המקום הקדוש הזה, הוא שמונה להיות רב הכותל אחרי שחזרנו אליו, והוא שקבע את כללי הקדושה שישמרו במקום, על מנת לשמור על קדושתו, על מנת שנוכל להנות מקרבת אלקים, ולקדש שם שמים, במקום אותו ה' בחר, ובלי היזק של כל מיני מפריעים.

ואז צצו המפריעים.

לא, המפריעים הם חלילה לא אנחנו, הקרובים או הרחוקים. המפריעים הם קבוצה מאוד מאוד קטנה, כמעט אפסית אך פוגעת, קבוצה מאוד מאוד מסויימת, מאוד מאוד עקבית, ומדויקת. קבוצה שמגיעה לכותל כל ראש חודש, ויוצרת הרבה מהומה, והרבה הרבה כאב..

ולא, הם לא חצי מהעם, וגם לא רבע מהעם, וגם לא עשירית. הם קומץ. קומץ קטן, קומץ אפסי אפילו. קומץ שמצהיר בסרטון פומבי שהוא פרסם, בזו הלשון: "את מי מעניין הכותל? ... אי יישום מתווה הכותל מרחיק מכולנו גם את התחבורה הציבורית בשבת וגם את הנישואין האזרחיים. המאבק על הכותל הוא מאבק סימבולי... אבל המתנגדים למתווה שוב מתחילים להשתולל. גם הם מבינים שברגע שהמונופול החרדי על הכותל ישבר, סוף סוף אפשר יהיה לקדם נישואים אזרחיים, ותחבורה ציבורית בשבת..."

כלומר באופן מוצהר: כל מטרת המאבק שלהם בכותל, הוא כדי להביא חלילה לעוד חילולי שבת, לעוד התבוללות, לעוד פגיעה בעם ישראל כולו. לעוד חורבן חלילה.

וכאן מגיע החוק החדש, שהוא למען האמת לא חוק חדש בכלל: החוק כבר הוצע בעבר שוב ושוב, ובמקור הוא הוגש ע"י שר הדתות הרב דוד אזולאי ע"ה, צאצא של החיד"א הקדוש, ושליחו של הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, במטרה להגן על קדושת הכותל, כדי לשמור עליו מפני אותו קומץ של גורמים מפריעים, כדי לאפשר לנו, לכולנו: העם היהודי, לשבטיו, לגווניו, לבוא לכותל רק כדי להתחזק, לבוא לכותל רק כדי לעבור תהליך של שיקום בלי הפרעה של כל מיני מפריעים, לבוא להתאחד, לחזות את הקדושה, ולהתחזק, כולנו יחד, כל עם ישראל. 

ואגב, גם בחוק הקיים, תקנות השמירה על מקומות הקדושים ליהודים, תשמ"א - 1981, קיימת ברירת קנס או מאסר חצי שנה, למי שמגיע לכותל בתלבושת שאינה הולמת! אך לצערנו, החוק אינו נאכף על אותה קבוצה קטנה, והניסוח החדש אמור לחדד כמה נקודות שם, על מנת לאפשר לעצור בס"ד את מעשיה הפוגעניים של אותה קבוצה קטנה, שמנסה לפגוע ולהרוס את קדושת הכותל, ביודעין ובמוצהר.

וכאן חשוב לחדד ולציין: דווקא למען אחדות עם ישראל, בארץ ובתפוצות, דווקא למען האחים והאחיות שלנו, הקרובים והרחוקים, אלו הלומדים במוסדות החרדים, ואלו הלומדים במוסדות הכלליים, אלו המתפללים בשטיבלאך, ואלו השוהים ברשתות, ודווקא כדי לקרב חצי עם, עלינו לשמור על הבית המשותף של כולנו. ודווקא כדי להנמיך את להבות השנאה: שומה עלינו לכבות את מוקדיה. ודווקא למען כולנו, למען כלל ישראל, מוכרחים  כולנו להתאחד: להשמיע קול אחד, איתן, עקבי וברור, לבוא ולחזק ולתת כח ועוצמות לשלוחי דרבנן העוסקים בעניין, כדי לפעול ולחזק את קדושת הבית שלנו, הבית המשותף של כולנו: 

כדי שכולנו יחד נקפיד על כללי הקדושה של הבית הקדוש שלנו, כללים שמטרתם אחת ויחידה: להגן על הבית שלנו, לאפשר את קידוש ה' במקום השראת שכינה, ולעשות את רצון ה' בתוך היכלו: ואם לצורך כך נקפיד בבואנו אל הכותל על קוד התנהגות, קוד קדושה, קוד יראת שמים ורוממות, והיה זה שכרנו: למען כלל ישראל, למען עתיד העם היהודי כולו והעולם כולו, וכדי לקרב אותנו למטרה המשותפת של כולנו: הציפיה לגאולה השלמה: מלכות שמים, ומלכות בית דוד, ובנין בית המקדש,  במהרה בימינו אמן: "ושלושתם אנחנו מבקשים".

תפילה להורדת גשמים

פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם בחמישי, 26 ינואר 2023 14:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 466