אקטואליה

לשמור על כנפי הרוח

לשמור על כנפי הרוח

רינה אזולאי 

במאות השנים האחרונות עבר העולם שינויים מהפכניים, שהשפיעו על כל אורח חיי האדם המודרני ועל דרכי התעסוקה שלו. המהפכה התעשייתית, שהחלה במאה השמונה עשרה, עם התפתחות מנוע הקיטור, ועם המצאות הרכבות, הרכבים, פסי היצור ובתי החרושת, הביאה בעקבותיה התפתחויות דרמטיות בתחומי התחבורה, התקשורת, התרבות ויחסי העמים. המהפכה הדיגיטלית, בעקבות פיתוח הטכנולוגיות הממוחשבות, הכניסה לחיינו את המחשב ואת האינטרנט, את הסלולר ואת מאגרי המידע. והיום אנו נמצאים על סף מהפיכה חדשה, המהפכה הרובוטית.

עם פריצת הדרך הטכנולוגית שחלה בשנים האחרונות בעולם המחקרי והתעשייתי, פריצת הדרך של בניית רשתות נוירוניות מלאכותיות שמסוגלות להבין דברים, להתנהל במרחבים פתוחים, וללמוד נושאים מתקדמים בצורה עמוקה, התברר שמחשבים, עם יכולות חישוב מספיק גבוהות, יכולים לבצע הרבה יותר סוגי מטלות ממה שיכולנו לשער. הם יכולים לנהוג או לטוס, למלצר או לבשל, להפעיל מפעלים, לתת שרות לקוחות, או למכור מוצרים בחנויות, פיזיות או וירטואליות. סוכנים ממוחשבים יכולים לנהל משא ומתן, לקבל החלטות, לנהל ניתוחים ואף להלחין מוסיקה. קצב התפתחות המערכות החדשות האלו הוא אדיר. השמים הם הגבול, וגם זה כבר לא כל כך בטוח, כי גם NASA כבר בתוך זה – ולאן כל זה יגיע.

וכאן, עם פתחו של העידן החדש הזה, והמהפכה הטכנולוגית המדהימה הזו, מוכרחים אנו לראות גם את השפעת הטכנולוגיות האלו עלינו, בני האדם, עם הקידום מגיע גם המשבר, ואיך הוא ייראה, ואיך נתמודד אתו.

המהפיכה התעשייתית אותה תיארנו, עם פתיחת האופקים שהיתה בעקבותיה, גם יצרה קושי להמוני אנשים שהיו עובדים בתחומים שהיו החיוניים ביותר עד כה –  כמו חקלאות וטקסטיל – ועם פיתוח הקיטור והמכונות, הפכה עבודתם למיותרת. רבבות משפחות איבדו את מטה לחמם עם השתלטות המכונות על ענפי האריגה והתפירה. רבבות משפחות אחרות זרמו מהכפרים לערים עם פיתוח הטכנולוגיות בענף המזון. עובדי הכפיים הפכו לעניים יותר והרבה פעמים לאנשים אומללים. העשירון העליון, של בעלי האמצעים ומקבלי ההחלטות, הפך  להיות עשיר יותר – ומנותק הרבה יותר. האבטלה גאתה ועמה צמחו שכונות המצוקה בפאתי כל עיר "מתקדמת" בעולם המערבי. והפערים האלו, בין מעמד מקבלי ההחלטות לבין מעמד הפועלים והמוחלשים, גררו תוצאות הרות אסון, והביאו למלחמות עקובות מדם.

אחר כך, בעשרות השנים האחרונות, הגיעה מהפיכת המיחשוב. מהפיכה שהחלה עם מחשבים ענקיים שתפסו אולמות שלמים, ותקשרו עם העולם דרך כרטיסיהם המנוקבים, הגענו לעידן שבו הטכנולוגיה המתקדמת ביותר נמצאת בכל פינה. מהפיכת המחשוב הביאה עימה התייעלות במשרדים, בתחום התקשורת, ובענפי התעשיה השונים, ושינתה אף היא, בדרכה, את עולם התעסוקה ואת אופן ההתנהלות שלנו, והביאה לגלובליזציה ואולי דווקא תרמה ליותר מקומות עבודה. ההתפתחות המדהימה הזו של עולם המיחשוב הביאה דווקא לענפי תעסוקה חדשים, של מפתחי מערכות, עולם ההיי טק התחיל לצמוח, טכנולוגיות התוכנה התקדמו יחד עם הצורך בעובדים שיפתחו את הטכנולוגיות הללו.

*

אבל עכשיו, בשנים האחרונות, אנו עומדים עכשיו על סף המהפכה הבאה, המהפכה הרובוטית. בשנים האחרונות היתה פריצת דרך מדעית חדשה בעולם של למידת המכונה, פריצת דרך שהובילה לרובוטים שיודעים להתנהל במרחב הפתוח, ויודעים לתפקד במגוון רב של תחומים, כפי שתיארתי למעלה. אבל המהפכה הזו, המהפכה הרובוטית, עם כל הפוטנציאל העומד מאחוריה, דווקא כן עלולה להעמיד את האנושות בפתחו של משבר תעסוקתי חריף, בהנחה שכל אותם רובוטים חדישים יוכלו לאייש משרות אנושיות בכח עבודה רובוטי זול. ואמנם, במחקר שערכו קרל בנדיקט פריי ומייקל אוסבורן עוד בשנת 2013, הם מצאו ש-47% מהמשרות בארצות הברית כבר נמצאות בסיכון לאוטומציה. ובשנת 2016 הודיעה חברת פוקסקון מטייוואן על החלפת 60 אלף עובדי מפעל שלה ברובוטים, וזוהי רק ההתחלה.

כי אם רובוטים בענף הרפואה יוכלו לעשות כמעט הכל – מה יקרה עם הרופאים, האחיות, עובדי הסיעוד וכוחות העזר. כי אם מערכות מיחשוב יכולות כבר לתרגם טקסטים, לנהל דיונים, ולנהל מסעדות שמתנהלות ללא מגע יד אדם, הרבה פקידים ומזכירים ימצאו את עצמם ללא מקומות עבודה. כי אם כבר היום יכולים מטוסים להתנהל ללא טייס, ומכוניות ללא נהג כבר נמצאות בדרך אל פס הייצור, יהיה צורך בהרבה פחות נהגי מוניות, אוטובוסים, ואולי גם בפחות טייסים. כי בעידן שבו רוב צבאות העולם יעברו להתנהלות רובוטית, יהיה אמנם צורך בהרבה פחות חיילים, וזו דווקא בשורה אדירה, אך מצד שני, יהיה גם צורך בהרבה פחות מפקדים וקצינים ואנשי קבע. וכל אותם רופאים, נהגים, מלצרים, טבחים, קצינים וטייסים, עלולים למצוא את עצמם בבית.

וכאן נשאלת השאלה: בעידן העתידי הזה, שנמצא כבר במרחק נגיעה, מה נעשה אנחנו? בעידן שבו רובוטים יכולים לעשות כמעט הכל – האם תמצא האנושות מקום חדש להתגדר בה, מקצועות חדשים שיתאימו לציבור הרחב, ולא רק לבעלי היכולות הגבוהות ביותר המסוגלים להתמודד עם הרמה המקצועית המצופה מהם, יחסית ל"מתחרים" הרובוטיים? האם תרבות של אכילה, שתיה, הנאות וקרקסים תחליף את הצורך האנושי לבנות ולנטוע, לייצר וליצור? ואיך נתמודד עם הסכנה המרחפת של המתאם החיובי הידוע בין אבטלה לבין פשיעה? ולאן כולנו נלך?

וכאן באות ירושלים ובני ברק, ביתר ומודיעין עילית, ומציגות אלטרנטיבה יפה, אנושית ומוסרית, שעשויה להיות שווה לכל נפש. אלטרנטיבה של כנפי רוח.

עולם הספר, עולם הרוח, פותח פתח עתידי, עבור כל העם שלנו, ובעצם עבור החברה האנושית כולה.

כי בעידן שבו החקלאות מנוהלת בידי מכונות והתעשיה מנוהלת על ידי מכונות וגם ענפי המסחר כבר מנוהלים בצורה כמעט לגמרי רובוטית, עדיין יכולים בני האדם ללמוד, ללמד, לחנך לערכים, ולבנות עוד ועוד נדבכים של עולם הרוח. כאן שום רובוט לא יכול להחליף תלמיד חכם, שום סוכן אוטומטי לא יחליף בת שעוזרת להוריה, ושום מכונה לא תוכל ללמד מוסר באמצעות דוגמה אישית. עולם שלם, רוחני, קיים כאן, והולך ונבנה, בדיוק בזמן שבו אנו זקוקים לו. עולם של תעשיית כנפי הרוח.

ומדינת ישראל שלנו, המדינה הזו, שקמה, שהתפתחה, שזכתה להיות "אור לגויים" בכמה וכמה היבטים, יכולה אף כאן, במימד הזה של ההון האנושי, להקדים את זמנה, אם היא תדע לתמחר נכון ולהעריך בצורה הראויה, ודווקא כן לתמרץ כראוי את תעשיית כנפי הרוח. אם תדע מדינת ישראל לחזק לא רק חמש יחידות במתמטיקה, אלא גם את לימודי התורה והרוח.  

כי דווקא בעידן העתידי הזה, שהוא קרוב כל כך, יכולה משפחה בני ברקית ממוצעת, שחיה חיים של תורה, חינוך, צניעות וערכים, להוות מודל ראוי של הצלחה. בית שבו האבא עוסק בלימוד תורה, והאמא עוסקת בחינוך הדור הבא. בית שבו הילדים גדלים ומתחנכים במוסדות מצוינים, לקראת דור עתידי שאף הוא משלב תורה, חינוך, צניעות וערכים – בית כזה יכול להוות מודל שיכול להתאים לאוכלוסיות הולכות וגדלות, ואולי אף לאנושות כולה, ולהתאים לחזון הנביאים על העידן העתידני של אחרית הימים: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה י"א ט) "והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמע את דברי ה'"  (עמוס ח י"א).

אבל כאן נאלצת אני לנחות לקרקע המציאות הנוכחית, ולחזור להווה שמציף אותי בהרבה הרבה כאב. אבל מתוך המציאות הכל כך מורכבת, ומתוך מבט  אל עבר העידן העתידי הלא כל כך רחוק, ברור שדווקא מתוך הפער הגדול הזה, מוכרחים אנו לצאת בזעקה למקבלי ההחלטות שנטלו את ההגה לידיהם: שימו לב להיזהר עם ההגה, ואל תנסו חלילה לרסק את כנפי רוח שלנו! אנא שימרו על גרעין הכובד שלנו! אנא שימרו על הגרעין הזה שיכול לתת עתיד של תמיכה ושל אור לכולם! אנא תנו את כל התמיכה והפירגון והסיוע, לכל אותן משפחות, מכל בתי המדרש, שבחרו בחיי תורה, בחיי חינוך, ובחיבור לעולם הרוח – תחומים שרק הם לעולם לא יהיו מוחלפים על ידי שום רובוט. יש חשיבות מוסרית עליונה לתת להם, לכולם, את מלוא ההערכה ואת מלוא הכבוד ואת מלוא התמריצים הנדרשים כדי לעודד אותם להמשיך ולצעוד בדרך הזו, היפה, והנקיה, שהם צועדים בה, דרך שבעתיד הלא רחוק, הלוואי ונזכה כולנו להשתלב בה.

וכמו בעולם הכלכלי, שבו לא נצמצם פערים כלכליים בין עשירים לעניים באמצעות שריפת אסמים או קיצוץ כנפי מטוסים, אלא באמצעות עידוד העשירים ליצור עוד ועוד מקומות תעסוקה, כך בעולם הרוחני, יכולה המדינה לפעול לצמצום הפערים הרוחניים שבין תלמידי החכמים לבין אלו שאינם יודעים לשאול, לא חלילה באמצעות גזירות כלכליות וסגירת מעונות, אלא בדיוק להיפך: באמצעות תמריצים להפצת התורה בכל הערים, הקיבוצים והמושבות. באמצעות תמריצים להנגשת כנפי הרוח לכלל העם שלנו, בארץ ובתפוצות, והכל מתוך שמירה על טוהר ועל אמונה ועל נאמנות מוחלטת לחוקי האוירודינמיקה של כנפי הרוח: חוקי התורה וכללי הדרך ארץ.

מן הראוי שנלמד כולנו לייקר ולהאדיר את כנפי הרוח שלנו, ולתמוך ולסייע לכל מי שפועל להצמחתם.  יש לנו כנפי רוח, איתם אנו יכולים לעלות מעלה מעלה: אל נכחש בם, ואל נסגור להם את המעונות. אלא אדרבה, נדרוש אותם, נדרוש איתם, נפיץ אותם, ונעלה איתם ביחד בדרך העולה בית א-ל.

ונסיים בדברי הרב קוק, בחזונו על עתיד מדינת ישראל (חזון הגאולה), שפורסמו לפני שמונים שנה, וכאילו נכתבו אתמול:
"יש לנו שני ערכים כלליים בחיים : קודש וחול, 
ואנחנו בתקופתנו לקינו במחלה של הגדשת החול ...
מושג הקודש נעשה כל כך רפה אצל בני הדור,
עד שהוא נעשה אצלם שם נרדף עם כל ציור של רפיון וחולשה,
בעוד אשר באמת כל העוז וכל הגבורה - רק בו הם אצורים ...  
הקודש מוכרח לשוב על כנו בתנועה הלאומית והציונית שלנו,
כי רק עמו מקור חיים,
ואז יחייה הוא בכוחו גם את ערכי החול...
וזאת תהיה לנו דרך התשובה אשר תרפאנו מכל מחלותינו
ותקרב את גאולתנו השלימה
במהרה בימינו אמן ."