פרשת דברים

וורט לשבת – פרשת דברים

וורט לשבת – פרשת דברים
 
ללמד זכות על ישראל
 
פרשתנו פותחת "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב". מפרש רש"י שאלו הן דברי תוכחה ומפני כבודן של ישראל הזכיר את עוונותיהם ברמז.
 
הרבי מצביע על כך, שהכתוב גם מתכוון כאן בכל הרמזים ללימוד זכות על ישראל, להדגיש עד כמה הנסיונות שלהם היו קשים ובכך להקטין את אשמתם, כדלקמן:
 
במדבר ולא שם המקום – כדי להזכיר לנו שמדובר "במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב", ובמצב כזה אין להאשימם כ"כ במה שאמרו "מי יתן מותנו . . בארץ מצרים".
 
בערבה ולא שם המקום 'בשיטים'– כי מה שחטאו עם בנות מדין, הוא בגלל שהיו בערבה הידועה - ערבות מואב, שנקרא בשם של פריצות (רש"י וירא יט, לז, ומכך שנענשו ע"ז כל המואבים מובן שהמשיכו בדרך אמם), ובמקום כזה הנסיון לחטוא הוא גדול יותר.
 
מול סוף – הרי הים עמד לפניהם והמצרים מאחוריהם ומובן שבלחץ כזה הם חטאו ורצו לשוב מצרימה.
 
בין תפל ולבן – המן היה "לבן" וחסר מראה (ראה יומא עד, סע"ב), ומובן שהיה חסר להם התענוג באכילה ולכן "תפלו על המן שהוא לבן".
 
ודי זהב – הם חטאו בעגל מפני רוב זהב שהקב"ה השפיע להם, ואין זו אשמתם כ"כ.
 
גם בימי בין המצרים, שהם 'תוכחה' לישראל מוצאים אנו 'לימוד זכות': שמגילת איכה מתחילה "איכה ישבה בדד" שזה מזכיר את כבודן של ישראל שהם 'עם לבדד ישכון' ואינם מתערבים בגוים. ובזכות זה נזכה ל"כבודן של ישראל" בגלוי – בבית המקדש השלישי שיבנה בעגלא דידן ובקרוב ממש.
 
שבת שלום!
 
 
 
מקור: לקוטי שיחות חלק י"ד עמ' 4 ואילך. העיבוד והקיצור בסיוע 'מעיין חי' ח"י עמ' 1.

פרשת דברים - מהו המסר של משה לשופטים?

פרשת דברים - מהו  המסר של משה לשופטים?

מאת: אהובה קליין

פרשת דברים - הפרשה הראשונה הפותחת את חומש דברים-  האחרון מתוך חמישה חומשי תורה - הנקרא גם בשם:

 "משנה תורה" משום שנשנים בו נושאים שהופיעו בעיקר בחומש שמות ובמדבר.

על כך אומר הרמב"ן" [רבי משה בן נחמן]: בהקדמה לספר דברים :

"הספר הזה יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס לארץ: רוב מצוות התורה הצריכות לישראל.... וכבר  נאמרו לו כולן [כל המצוות] בסיני, או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים... ועל כן לא נאמר בספר  הזה: "וידבר ה' אל משה: צו את בני ישראל", או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" מצווה מסוימת".

אחד הנושאים בפרשה: מינוי שופטים על ידי משה: "וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם:  שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה , אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.  לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן--לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו". [דברים א,  י"ד - י"ח]

השאלות הן:

א] מהם  הנושאים העיקריים המופיעים בחומש דברים?

ב] מה ציווה משה את השופטים?

תשובות.

הנושאים המופיעים בחומש דברים.

דברי המגיד מדובנא:"שאלתי את פי מורי ורבי,  הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין "משנה תורה" ואמר לי: כי הארבעה ספרים ראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו - דרך  גרונו של משה, לא כן ספר דברים, היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה, אשר הקב"ה אמר אל הנביא היום וליום המחר, הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, ואם כן בעת אשר דיבר הנביא אל העם, כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כך היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו" [אהל יעקב, ריש פר' דברים']

הגאון רבי אליהו מווילנא: מחלק את חומש "דברים" באופן הבא:  חמשת הפסוקים הראשונים הם הקדמה לחומש והם כוללים - שלוש פעמים לשון דיבור של משה:

א] "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל" [ דברים א', א]

ב] "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ [הכוונה לחודש שבט] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שם א, ג]

ג] "ְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" [ שם א, ה]

שלושת לשונות אלה - יש בהם רמזים לגבי שלושה חלקי ספרנו - שהם כנגד- חומש "שמות", "ויקרא", ובמדבר"- תוכנם העיקרי הוא: הוראות חוקים ומשפטים לעם ישראל [וזאת  בניגוד לחומש בראשית המתאר את ההיסטוריה של האנושות במשך עשרים הדורות הראשונים ותולדות אבותינו].

החלק הראשון של הספר- מתחילתו עד סוף פרק רביעי כולל בעיקר דברי מוסר ותוכחה לעם:

המילים: "ואֵלֶּה הַדְּבָרִים" [שם א, א]- מרמזות לפתיחת  חומש "שמות"כנגד- "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

החלק השני מתחילת פרק ה' עד פרק כ"ז, ח- כולל את עיקר התוכן- מתן חוקים ומשפטים לישראל לשון  הפתיחה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל-מרמז על פתיחת חומש ויקרא: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";

החלק השלישי

כולל מפרק כ"ז, ט- עד סוף החומש ועיקרו- קללות ברכות ושירות החותמות את החומש – לשון הפתיחה:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה"- מרמז לתחילת חומש במדבר: "וידבר  ה' אל משה"

 

 משה   מצווה ציוויים על השופטים.

רש"י מסביר את הפסוק:    "וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק",

ומבסס את דבריו על  הספרי: משה מצווה את השופטים להיות מתונים בדין - ואם בא דין זה לפני השופט, פעם אחת, או פעם שנייה ואפילו פעם שלישית, אל תאמר: כבר הדין הזה מוכר לי, אלא יש לדון בכל דין - כלומר השופטים נצטוו לשמוע- לשאת ולדון בדין.

הסבר זה  מסביר: את הטעם-מדוע נצטוו השופטים "לשמוע"- שהרי אין אפשרות לשפוט טרם השמיעה -"שמוע"- - מובנו- הבנה , כמו: "דבר נא אל עבדך ארמית כי שומעים אנחנו" [מ"ב, י"ח, כ"ו]

"בָּעֵת הַהִוא"- מרגע שהתמנו  להיות שופטים הדבר מקבל את המשמעות: שאין המצב כמו בעבר-  שהם היו ברשות עצמם- אלא מעכשיו – הם  משועבדים לציבור.

גם בפרשת קדושים מדובר על משפט צדק:

"בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" [ויקרא י"ט, ט"ו] אלא ששם מצווה זו נאמרה לכל עם ישראל ולאו דווקא אל השופטים. שהרי כתוב:

"דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל", [ויקרא י"ט, ב]

רש"י מסביר את המילים:

"וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ". 

באמצעות שני פירושים:

א] "גֵּרוֹ"- זה בעל דינו שאוגר עליו דברים.

ב] אף על ענייני דירה בין חלוקת אחים- אפילו בין תנור לכיריים.

בפירוש זה- רש"י מבסס את הסברו על [ מסכת סנהדרין ז] לפיו ישנה ירושה - בית עם עלייה ,לכן יש להעריך את הבית והעליה בכסף- ולבצע חלוקה שווה בין שני האחים היורשים.

וכך גם "גרו" מרמז על תנור וכיריים - לשון מגיר-  דברים השייכים לדירה-אם יש בירושה- תנור וכיריים, הרי –התנור  בעל ערך רב יותר מאשר הכיריים, לכן מעריכים יחד את שווים הכספי ומחלקים בין שני האחים את הסכום באופן שווה.

לגבי המילים-: "לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט "מסביר רש"י:  אותו אדם הממונה להושיב את הדיינים, אל יאמר: פלוני- הוא נאה, או גיבור- לכן אושיב אותו כדיין, איש פלוני הוא קרוב שלי- לכן אושיב אותו דיין בעיר ,למרות שאינו בקי בדינים- כתוצאה מזה- יכול להיווצר  מצב  שהדיין  נותן פסק דין שגוי- מחייב את הזכאי ומזכה את החייב.- וזו הכוונה שאותו אדם שמינה את הדיינים האלה בדרך זו- נחשב שעבר על האיסור:

"לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט"

 "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" – על כך רש"י מביא   שלושה פירושים:

א] בעיני הדיין צריך שיהיה חביב עליו דין פרוטה כדין מאה, שלא יסלק את ההוא עם  הסכום הקטן שבא ראשון לפניו - כדי  להיות אחרון.

ב] שלא יעשה הדיין חישובים- זה עני ואילו חברו עשיר ולכן  מצווה לפרנס את העני – לכן  יזכה את העני ונמצא שהוא מתפרנס בנקיות.

ג] או שאומר: איך אני פוגם בכבודו של העשיר –זה בשביל דינר אזכה אותו עכשיו וכשיצא החוצה- אגיד לו שייתן לעני את מה שחייב לו.

"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ"

על כך שני הסברים: רש"י מסתמך על הספרי:

א] לא תראו - "שאם באים שניים לדין  לפניך- עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק, משתשמע את דבריהם אי אתה רשאי לשתוק " [מסכת סנהדרין ו]

ב] "לא תגורו מפני איש" שמא תאמר: מתיירא אני מפני פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותיי- תלמוד לומר- לא תגורו מפני איש"

הכוונה שהדיין לא ישאיר את פסק הדין אצלו ואל ימנע לזכות את הזכאי ולחייב את החייב.

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא";

 הלמד של לאלוקים מובנה  כמו:

"לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" [תהלים כ"ד, א]

אונקלוס תירגם: דין ה' הוא!

ההסבר הוא: כשהשופט אינו פוסק דין צדק ומטה משפט וגורם  לאדם שלא חייב באמת - שישלם סכום מסוים- דבר זה גורם שבסופו של דבר אלוקים ישלם  לאותו אדם!

"וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו".

 הסברו של רש"י : משה פונה לשופטים ואומר להם: כי דבר שהשופטים מתקשים בו - ייגשו  אליו.

הספרי מביא מדרש:

היות ומשה אמר לשופטים:

"תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" ולא דייק בלשונו  -היינו- לא אמר: תקריבון אלי כדי שאפנה לה'?

 לכן בזמן שבאו בנות צלופחד אליו - לתבוע נחלה בארץ ישראל- נסתלקה ממשה  ההלכה והיה צריך לפנות אל ה' בשאלתן- כיצד לפסוק ?

כך היה גם עם שמואל הנביא שהלך למשפחת ישי לבחור מלך לישראל והוא היה בטוח- שאליאב ראוי להיבחר למלך- בגלל מראהו החיצוני , לכן אמר לו ה':

"אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". [שמואל-א, ט"ז, ז]

הרמב"ם בהלכות סנהדרין [כ, ז] מונה שבעה דברים החייבים להופיע אצל השופטים והדיינים

א] חוכמה [בקיאות בתורה], ב] ענווה, ג] יראת שמים.  ד] שנאת ממון, ה] אהבת האמת. ו] אהבת הבריות. ז] בעלי שם טוב.

כל הנקודות האלה  מופיעים בפרשת יתרו [חומש שמות י"ח, כ"א]

משה אומר בהמשך דבריו:כי ציווה את השופטים לשפוט משפט  צדק. לא להכיר פנים , הכוונה שאינם רשאים לפסוק את הדין על פי הבעות הפנים של בעלי הדין ולא על פי המראה החיצוני, אלא להוציא פסק דין על פי עובדות בדוקות .[רבי ליבוש חריף]

 יהי רצון שתפילתנו –תתגשם במהרה : "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שופטי צדק

שופטי צדק

שיר מאת: אהובה קליין ©

משה   ניגש לשופטים

מעביר  הוראות ומסרים

בחרדת קודש יתרה

משפט ברוח התורה.

 

יושר בין איש לאחיו

בעת מחלוקות וריב

הקפדה מכל משמר

גם בנדודי מדבר.

 

צדק ואמת יחברו יחדיו

נתיב טהור נטול כזב

לא יגורו מפני אנשים

לעולם לא יכירו פנים.

 

אלוקים בהם צופה

משפט  טהור מצפה

נקיי כפיים ובר לבב

כמנורה מאירה- ללא רבב.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  דברים [חומש דברים]

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת את החומש החמישי – חומש דברים- הנקרא  גם בשם: "משנה תורה"- שם זה מופיע בספר זה בפרשת: שופטים -בנושא מצוות המלך:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". [דברים י"ז, י"ח]

 ומופיע  שנית בספר יהושע בהקשר למזבח שבנה יהושע בהר עיבל: "וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  [יהושע, ח,ל"ב]

גם בתלמוד במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]  – מופיע  שם זה בשאלה: – האם מברכים ברכת התורה –על התוכחה?

 "ספר משנה תורה"  מופיע  בבראשית רבא [פרשה ב', ה]

כמו שכתוב: "ויקרא אלוקים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה  שמלא הלכות רבות"

שם נוסף  ניתן לחומש זה :"אלה הדברים" על שם תחילתו ,אך  במשך הזמן קיצרו את השם: "דברים"- תוכן  זה נאמר על ידי משה עצמו-מפי ה' בצורת נאום אל עם ישראל.

הרמב"ן סבור: כי החומש החמישי   הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ,יש כאן בספר הדרכה רוחנית  למתנחלי ארץ הבחירה.

בפרשה זו:

משה מזכיר לעם ישראל את נושא ירושת הארץ ומאשים  את עם ישראל על כך שדרשו לרגל את הארץ טרם הכניסה  לשם.

כדברי הכתוב: "רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת-הָאָרֶץ:  עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת.  וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט". [דברים א, כ"א-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן ירשו עם ישראל- את ארץ ישראל?

ב] כיצד  ביקש העם לרגל את הארץ?

 תשובות.

ירושת הארץ.

 דעת מקרא מזכיר: את הבטחת הארץ  מתוקף ההבטחה- לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב כפי שנאמר בפרשה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".  [במדבר  א, ח]

 ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל- אין היא נחלת זרים –אלא נחלת אבות שניתנה  להם בשבועה- ועם ישראל באים לקחתה מדין ירושה.

לאברהם נאמר:

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]

ליצחק נאמר:

"כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל"[  שם כ"ו, ג-ד]

וליעקב:

"וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [ שם ,כ"ח, י"ג]

רש"י מסביר :כי  כוונת ה'  שישראל רואים בעיניהם את ארץ ישראל ואין הדבר נובע מתוך שמועה ואילו היו בוטחים בדברי ה' ולא שולחים מרגלים לא היו נזקקים לכלי נשק כדי להילחם נגד האויבים.

שלושת האבות מוזכרים- כדי להוכיח שכל אחד מהם ראוי בפני עצמו לרשת את הארץ.

בקשת העם לרגל את הארץ.

רש"י: עורך השוואה בין  הזמן בו התאספו עם ישראל – אל משה לאחר  מעמד הר סיני - ובין הזמן בו התאספו אליו בבקשתם לרגל את הארץ.

כשבני ישראל  ניגשו אליו לבקש לרגל את הארץ- הם  עשו זאת  בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את ראשי השבטים.

 ואילו לאחר מעמד הר סיני נאמר:

"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם.  וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ..." [דברים ה, כ] שם הילדים היו מכבדים את הזקנים והזקנים מכבדים את ראשי השבטים שילכו לפניהם.

דעת מקרא מסביר: עניין הזכרת המרגלים על ידי משה- במטרה להוכיחם על חטא המרגלים.

הוא מביא את דברי הספרי הסובר : כי כל הדרישה לרגל את הארץ הייתה באופן של  מהומה והתקהלות.

הערבוביה הזו רמוזה בתחילת פרשת "שלח לך" שם נזכרו לפי הסדר רק השבטים הראשונים בלבד: ראובן, שמעון, יהודה, יששכר ואילו הנשיאים שאחריהם אינם מופיעים באופן מסודר.

נשאלת השאלה, אם בזמן מתן תורה התקרבו עם ישראל אל משה בצורה הוגנת ,מדוע  קירבה זו מוזכרת כעת מול החוטאים העושים מהומה בעת בקשתם לרגל את הארץ?

בעל חידושי  הרי"ם מסביר: משה הוכיח את עם ישראל גם על  אותה קירבה. בזמן    שמיעת דברי תורה, מן הראוי להידחף ולהידחק-  כדי לשמוע טוב ולקבל יותר.

אך עם ישראל נהג הפוך, במקום שראוי היה להידחף- כולם נהגו במתינות  ובהוגנות וכיבדו איש את רעהו, לעומת זאת במעשה המרגלים כולם התקרבו אל  משה בערבוביה ,בדחיפה ובדחיקה, כלומר, להקשיב לדברי תורה- התקרבו במתינות- אך לחטוא – עשו בלהט ההתלהבות!

מסופר בספר: "שארית יוסף": פעם שר של גויים ראה - כיצד יהודים באים לקנות קורבן פסח- באופן שהיו  נדחפים זה בזה. והצעירים היו דוחפים זקנים, כאשר העיר להם על התנהגותם, ענו לו: "בפני הקב"ה אין מיוחסים- הכל שווים בעשיית מצווה"

" וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם"

ספורנו מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם",- למרות שהיו להם ראשי שבטים- הם באו כולם!

בעניין זה של המרגלים, ביקש משה להוכיחם, כי עצם העניין שבקשו לרגל את הארץ -מראה כי אמונתם בה' נחלשה וזאת למרות שהוליכם במדבר ועשה להם ניסים גדולים .

המלבי"ם טוען :בפרשת שלח הכול נכתב בעת ההתרחשות והכל ידעו איך השתלשלו העניינים ,אבל כעת משדור המדבר מתו וקם דור חדש - היו יכולים לחשוב: כי שליחת המרגלים הייתה מצוות ה' ולא נתינת רשות לשליחות. על כן, משה הוצרך לספר כיצד התרחשו  באמת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: משה מוכיח  את עם ישראל על אופן בקשתם לרגל את הארץ- התנהגות בלתי הולמת  שורשה - חוסר אמונה בהבטחת הארץ הטובה לישראל ולעניות דעתי – הבקשה אשר התנהלה מתוך מהומה וחוסר כבוד איש אל אחיו - נבעה  מתוך שנאת חינם  שתוצאותיה נותנת את אותותיה  גם בימים אלה -בהם אנו מבכים את חורבן בתי המקדש- ראשון ושני ומתענים בתשעה באב.

 

 

 

 

 

 

מהומה במדבר

מהומה במדבר

 שיר מאת: אהובה קליין

ויהי היום התאסף העם

כאיש אחד רגזו כולם

זקן ,נער ונשיאים  נדחפים

איש ברעהו זועקים ודוחקים.

 

משה מפתיעים במהומה

בקשה שפלה  ועגומה

חיש אמונתם מאבדים

ניסים בליבם נמחקים.

 

לרגל את הארץ  דורשים

לחפור רגביה נכספים

משה משתומם לבקשתם

מפנה   לאלוקים שאלתם.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  דברים [חומש  דברים]

פרשת דברים- הַר-שֵׂעִיר – יְרֻשָּׁה למי?

פרשת דברים- הַר-שֵׂעִיר – יְרֻשָּׁה למי?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הפותחת את חומש דברים, נושא משה נאום מקיף לעם ישראל, כאשר אחד הנושאים: הַר-שֵׂעִיר

"וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֵלָי; וַנָּסָב אֶת-הַר-שֵׂעִיר, יָמִים רַבִּים.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  רַב-לָכֶם, סֹב אֶת-הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה. וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.  אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל: כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר.  אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף--וּשְׁתִיתֶם. [דברים, ב, א-ז]

השאלות הן:

א] היכן נמצא הר שעיר – מדוע נקרא בשם זה ולמי מיועד?

ב] מדוע חל איסור לעבור דרכו?

תשובות.

הַר-שֵׂעִיר

הר שעיר- הוא מקום המיועד  לבני עשו -ממוקם בין דרום ים המלח למפרץ אילת-מזוהה  עם רכס הרי גרניט ממזרח  לבקעת הירדן, הגבול הצפוני שלו הוא נחל זרד.

מתוך עיון בכתובים, למדים אנו: כי הר שעיר הוא אכן מיועד לעשו ולכל פמלייתו הנרחבת: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת- בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.   כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם.  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.  וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם, בְּהַר, שֵׂעִיר".  [בראשית ל"ו, ו'-י]

אך טרם ישיבתו של עשו במקום זה, ישבו שם החורים ועל כך מעיד הכתוב: "וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה, לָהֶם".[דברים ב, י"ב]

בשֵׂעִיר הוקמה מלכות אדום השייכת לעשו:

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִמְקֹמֹתָם, בִּשְׁמֹתָם:  אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה, אַלּוּף יְתֵת.  מא אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה, אַלּוּף פִּינֹן. אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף מִבְצָר.  אַלּוּף מַגְדִּיאֵל, אַלּוּף עִירָם; אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם, לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם--הוּא עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם בראשית ל"ו, מ'-מ"ג[

עצם ישיבתו של עשו בהר שעיר מעידה על הבטחתו של אלוקים שעתיד לתת את הארץ לבני אברהם- יעקב ועשו:

"וָאֶתֵּן לְיִצְחָק, אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר, לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו, יָרְדוּ מִצְרָיִם". [יהושע כ"ד, ד]

התורה מתארת את נדודי בני ישראל במדבר, הר שעיר נזכר פעמים רבות בסמוך לקָדֵשׁ , המזוהה עם פטרה:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה.... אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. [דברים, א, א—ג]

המקום נקרא : הַר שֵׂעִיר: את משמעות השם הזה אנו לומדים מהכתוב: "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:..." (בראשית, ל"ו, כ'-ל'), נראה שבתקופה קדומה הגיע להר אדם בשם: שֵׂעִיר, שהשתייך לבני החורים. נולדו לו שבעה בנים, והם התרבו והפכו לשבטים שתפסו את כל ההר  והם נקראו על שם אביהם.

האיסור לעבור דרך הר שעיר.

על פי רש"י: נאלצו בני ישראל לעקוף את אדום ומואב .  בני ישראל מקבלים מה' ציווי:

"אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל"

רש"י מביא שני פירושים להסבר ציווי זה:

 א] כפשוטו: כוונת האיסור- אפילו דריסת רגל אסורה על בני ישראל  בהר שעיר- ללא רשות.

ב] מדרש אגדה: איסור זה חל עד בוא יום הגאולה- יום דריכת הרגל בהר הזיתים. כפי שנאמר :

"וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב.  וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה...." [זכריה, י"ד, ג-ד]

 ולגבי המילים: "כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר" מסביר רש"י: מראש אלוקים רצה להנחיל  עשרה עמים לישראל – אך העניק להם שבעה-והשלושה: קיני, קדמוני וקניזי - הם  לעמון, מואב, ושעיר.- מתוכם אחד לעשו- הוא  שֵׂעִיר, ושני עמים-  ללוט וזה בשכר שכאשר לוט התלווה אל אברהם ושרה-  ברדתם למצרים , בזכות שלוט שתק כאשר אברהם אמר: לפרעה כי שרה אחותו - לוט לא גילה את האמת לפרעה. כמו שהכתוב מציין:

"וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט",  מה זכר ה'? את שתיקת לוט.[בראשית י"ט, כ"ט]

רבינו בחיי מסביר :"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם"? ותשובתו: לפי שעשיו כיבד את אביו ואין הקב"ה מקפח שכר של כל בריה. וגם שלא יהיה פתחון פה בעולם הבא שעשיו לקח את שכרו בעולם הזה. ולגבי הציווי: "פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה".  רבינו בחיי מביא כמה פירושים: 

א]" אמרו במדרש רבה ,אם באתה שעתו של עשו הצפינו עצמכם מלפניו, שנאמר פנו לכם צפונה"

ב] אומר ה': פנו לכם  צפונה לפי שהיה לי משהו צפון ביני ובינכם וזה בית המקדש - שאני הייתי נצפן בתוכו עמכם ועשיו עתיד להחריבו כפי שנאמר: "וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת-צְפוּנִי; וּבָאוּ-בָהּ פָּרִיצִים, וְחִלְּלוּהָ". [יחזקאל ז, כ"ב]

ועל האזהרה: "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.

מביא רבינו בחיי שני הסברים:

א] ישנה  הוראה לעם ישראל לא להתקרב אל בני עֵשָׂו-  למרות שהם האחים שלנו ואפילו שהם יראים מפנינו ,עלינו להישמר מפניהם  מאד – הכיצד? התשובה:

יש להימנע  מלהתגרות בהם!

ב] ומדרש רבה: "אמר רבי אליעזר: אוי לאוזניים שכך שומעות, ומה אם בשעה שהם יראים מעם ישראל נאמר: להישמר מהם ,קל וחומר שכשעם ישראל ירא מהם על אחת כמה וכמה, ר' יהושע בשם ר' לוי אמר- אם עם ישראל מעוניין שבני עשיו  יהיו יראים מפנינו, יש לעסוק בתורה, כמו שנאמר: " וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" [דברים ד, ט"ו]

ונאמר בתמיה:"אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם"? הרי הקב"ה דאג  לעם ישראל במהלך המדבר באופן רצוף.

רש"ר מבהיר: כי מכאן על עם ישראל ללמוד  להתמקד בריכוז כל כוחותיו לכיבוש הארץ שלו  ושמירת גבולותיה ,ומנגד לכבד את העמים האחרים  שזכותם מובטחת להם מבורא עולם-על ארצם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שֵׂעִיר שייכת לעֵשָׂו וארץ ישראל שייכת לעם ישראל וזאת על פי הבטחת הארץ עוד לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב.

 

 

 

 

הר שעיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הר שעיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 הר שעיר בלב מדבר

 סלעי גרניט וגם נהר

 בו דרים בני עשיו

 מימי  קדם  עם רב.

 

בחלקם נפלה ירושה

נחלה אדמה קשה

מקנה וצאן לרוב

עם ישראל אותו ייסוב.

 

כף רגלו בה לא תדרוך

גם אם חש  לעיתים נבוך

פניו אל פני צפון

עיניו אל פני מרום.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: דברים [חומש דברים].

 

 

 

 

 

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

 מאת: אהובה קליין.

 הפרשה פותחת בדבריו של משה אל בני ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב,הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.  ה' אֱלֹקינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. [דברים, א, א-ט]

השאלות הן:

א] נאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה"- למה הכוונה?

ב] "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-מה המשמעות?

תשובות.

משה מבאר את התורה.

על פי רש"י: משה  פירש את התורה בשבעים לשונות. אין הכוונה ללשונות שאר העמים, כי איזו תועלת יש לעם ישראל מכך ? אלא לשבעים כוונות- כפי שאומרים רבותינו: "שבעים פנים לתורה"

מדובר בכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מהכוונה הראשונה והפשוטה.

הרמב"ן שם את הדגש על המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה,..."  כי משה רצה מרצונו לבאר את התורה ולא על פי ציווי ה'.

אברבנאל סובר: כי ספר דברים - הנקרא גם : "משנה תורה"- נועד לבאר ולהסביר עניינים ולימודים שלגביהם היה ספק במוחותיהם של עם ישראל והיו צריכים הסבר נוסף לכך.

רבינו בחיי מביא  שני הסברים לעניין ביאור התורה:

א] על דרך הפשט, רצה משה לבאר לעם ישראל את  כל המצוות ואת עיקר התורה והכוונה: לעשרת הדיברות ,היות והאבות שמעו את המצוות מפי ה' כעת חוזר משה על כך- מפיו  לבני ישראל וזאת לאחר שהם כבר ידעו את התורה מפי אבותיהם, דברי משה והסבריו - נחשבו בעיניהם כאילו נאמרו מפי עליון.

ב] על דרך הדרש: התורה נדרשת ב-מ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים- טמא כמניין מואב כפי שנאמר בשיר השירים:" דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם",- "דודי  צ"ח ואדום" [שיר השירים ה', י']

כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ,ואדום וזהו שכתוב :"וכמטמונים תחפשנה", מ"ט מונים מלשון עשרת מונים [בראשית ל"א]

על פי פירוש: "מאור ושמש": השאלה המתבקשת היא: הרי מצוות התורה מתחילות רק בפרשת ואתחנן, בעשרת הדיברות ולפני כן יש רק דברי  תוכחה ולכן היה מתבקש שרק שם יהיה כתוב:" הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת" אם כן מדוע נאמר כאן בפרשה על כך?

אלא, שכתוב בספרים הקדושים: אחד מעיקרי העבודה ביהדות היא: לשוב בתשובה, טרם  מתחילים בלימוד תורה, והרבי מלובלין אמר: מי שלומד תורה ללא חזרה בתשובה קודם לכן, עליו נאמר: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"?[תהלים נ-ט"ז] לכן לפני שמשה ביאר את התורה פתח בדברי  מוסר, טרם ביאר את התורה -במטרה לעורר את ישראל לתשובה שלמה.  לפיכך משה  הקדים להם דברי תוכחה על  חטאיהם תחילה.

"רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"

חכמים אמרו: כי לאחר  מתן תורה, היו יכולים בני ישראל לבוא בטענה: כי היו אנוסים לקבל את התורה שהרי נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" ולכן פטורים לקיימה כדין אונס [שבת פ"ח]

אך הרשב"א סובר: מאז שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל- בטלה טענה זו, לפי שארץ ישראל ניתנה להם בתנאי  שיקיימו בא את מצוות התורה., כפי   שכתוב:"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" [תהלים  ק"ה, מ"ד, מ"ה]

לכן נאמר : "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"-  ביקש משה להעמיק בלב העם את התורה ואמר להם: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.." בטענה שלכם המסתמכת על ההר הזה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי" ובארץ ישראל – תתבטל טענתכם!

על פי מאור ושמש: בחורב ציווה ה' את  ישראל: שלא יראו כל מניעה והפרעה כהר שאי אפשר לעבור מעליו, אלא אם כן יתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא - כאילו היה זה  חוט השערה.

 רעיון זה  גם מופיע בגמרא:

" לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ומפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט- השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט- השערה הזה" [מסכת סוכה נ"ב]

בעולם הזה צדיקים מתגברים על כל המכשולים בעבודת אלוקים ואפילו אם נתקלים במניעה כגודל הר גבוה בעיניהם הדבר נראה כחוט השערה, מנגד הרשעים נרתעים מכל מניעה שגם אם היא כה קטנה כחוט השערה בעיניהם היא נתפשת כהר גבוה, לכן בעתיד לבוא יקבלו מידה כנגד מידה- הצדיקים יראו: שמה שנראה בעיניהם כחוט השערה הוא באמת גדול כהר ואילו הרשעים יראו שמה שנראה בעיניהם כהר גבוה היה כה זעיר כחוט השערה. [שם]

ה"כלי יקר" מסביר: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-  מילים אלה מביעות תוכחה ראשונה  על שהאנשים שנאו את הארץ והתיישבו בהר דרך קבע, ולא  פנו פניהם אל ארץ הקודש- בה נתחייבו  בקיום  המצוות, והמילים: "רַב-לָכֶם .."   הוא מלשון: "רב לכם בני לוי" [במדבר ט"ז, ז]

הכוונה: המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא לכם לשבת על ההר באופן של קביעות עליכם לפנות לארץ ייעודכם- היות  משם נוצר חומר של האדם הראשון כפי שאמר ה' לאברהם: "לך- לך..."

כוונת ה' הייתה   שעם ישראל יממשו את הנאמר בתורה- אותה קיבלו בחורב- ויפנו אל ארץ ישראל- בה יקיימו את המצוות הלכה  למעשה - כי לא המדרש עיקר, אלא  המעשה.

משה טוען שמאז שקיבלו את התורה בחורב- הייתה עמהם רוח אחרת והיו צריכים  לפנות אל מקום שמירת המצוות – ארץ ישראל ,אבל הם מרדו בשנאתם את הארץ ולכן אמר להם: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" [דברים א, י"ט] הכוונה שכל אחד מתוך בני ישראל יפנה פניו אל המדבר ולא אל הארץ, הרי המרגלים אמרו:" נשובה מצרימה.."[דברים, א, כ]

אך לאחר חטא המרגלים שה' יעד להם עונש קשה, בני ישראל חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם  נאמר: "ונפן וניסע"[דברים ב, א]

יש אומרים: שמשה האשים את העם על  שברחו מהר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר להם:" רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" כי הימים אשר ישבו בהר לא היו בעיניהם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא  כימים רבים של צער וזהו: "רב לכם"

ממשיך ואומר להם משה שהם באו עד הר האמורי ולא משה, כי הם הסיעו את דעתם ומחשבותיהם מכל  מה שהיה בהר חורב, לעומתם משה מחשבותיו משוטטות שם בהר חורב כי מעמד הר סיני הוא לנגד  עיניו תמיד.

רש"י מבהיר את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" על ידי שני פירושים:

א] כפשוטו: זמן רב ישבו בני ישראל בחורב- שנים עשר חודשים פחות עשרה ימים.

ב] מדרש אגדה: [ספרי] יש לעם ישראל שכר רב שישבו בהר זה תקופה ארוכה, לפי שהספיקו לעשות את המשכן, שולחן והמנורה.

דבר אחר, הנאה רבה הייתה להם לפי שקיבלו על ההר את התורה ומשה מינה עליהם שבעים זקנים, שרי אלפים ושרי מאות ,שרי חמישים ושרי עשרות.

בעל הטורים מסביר: כי מתוך המילים:" יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת"- כתוב את המילה:" חֹרֵב" בכתיב חסר ללא האות וו ומכאן שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה ה' יביא עליהם חרב.[ספרי]

לסיכום לאור האמור לעיל: אנו לומדים: כי משה ביאר את התורה  שהתקבלה בהר סיני לשבעים לשונות- כמו שנהוג לומר: שבעים פנים לתורה.

לגבי חנייתם של עם ישראל באזור הר סיני בו  קיבלו התורה, אומר להם משה    עתה הגיע השעה  לקום ולנוע קדימה אל ארץ הבחירה- על מנת לקיים את התורה- הלכה ולמעשה, כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.

הגיע העת

הגיע  העת

שיר מאת: אהובה קליין©

משה ניצב על הסלעים

מביט בקהל החולמים

ממגש הכסף נהנים

מה להם נרדמים?

 

פונה אליהם  בנחרצות

לנוע   קדימה בנחישות

די לשקוע בהר ההלכות

עת  לקיים שליחויות.

 

לנטוש חיי נדודים

בתוך מדבר וניסים

עתה לפנות ולנסוע

לעבר כנען לנוע.

 

ארץ מורשת אבות

בה לחיות ולהתרבות

להתגבר על מכשולים

בעזרת  שרביט אלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת דברים [חומש דברים]

 

פרשת דברים - למי מיועד ספר "משנה תורה"- בעיקר?

פרשת  דברים - למי מיועד ספר "משנה תורה"- בעיקר?

 

 מאמר מאת: אהובה קליין

חומש דברים נקרא גם : "משנה תורה"- לפי שישנם נושאים רבים שהובאו בחומשים הקודמים ונשנים בספר זה - הכוונה: הן למאורעות והן מצוות .

רבי אהרון הלוי מברצלונה – בעל "ספר החינוך"- מונה  בפרשיות  ספר "דברים": סך הכול מאתיים מצוות , מהן- שבעים ושבע מצוות "עשה"  ומאה עשרים ושלוש מצוות "לא תעשה".

השבת שבה אנו קוראים פרשה זו נקראת גם "שבת חזון" על שום ההפטרה בישעיהו- אשר תחילתה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ". הפרשה נקראת סמוך לתשעה באב על סמך הקשר בה  מדבר משה אל העם על חטא המרגלים- אשר מאסו בארץ המובטחת והוציאו את דיבתה רעה והעונש על כך היה שהדור שנדד במדבר- נגזרה עליהם הגזרה - בליל תשעה באב  למות שם ולא זכו להיכנס לארץ ישראל, הבכי של דור המדבר בליל  תשעה באב –הפך לבכייה לדורות- לפי שבתאריך זה אנו בוכים ומתאבלים על חורבן הבית.

כבר בראשית הפרשה - משה מזכיר לעם ישראל את הבטחות ה' לגבי  ארץ  ישראל המיועדת לעם ישראל בלבד, כפי שהכתוב מתאר: "ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את- הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" [דברים  א, ח]

השאלות הן:

א] מה מחדש לנו ספר דברים נוסף על ארבעת החומשים הקודמים?"

א] מדוע נאמר בלשון ציווי: "בואו ורשו את הארץ"- בזמן שהיא הובטחה כבר לאבותינו?

תשובות.

 ייעודו של ספר דברים.

הרמב"ן מסביר: כי יש בחומש זה הנקרא גם: "משנה  תורה" -  חזרה על כמה מצוות המופיעות בספרים הקודמים ויש אפילו מצוות שלא הוזכרו לפני כן בשאר החומשים, הוא מדגיש כי: אין כאן הזכרת תורת הקורבנות ועל כן הוא מסיק: כי חומש זה מיוחד לנוחלי ארץ ישראל- לפי שהתורה מזהירה אותם על שמירת המצוות, היא באה להסביר את  המצוות הדורשות הסברים ובאה להוכיח אותם ולהסביר להם את מהות המצוות שניתנו למשה במעמד הר סיני- אבל הן מקבלות תוקף רק ביום כניסת עם ישראל לארצו.

מכאן מסיק הרמב"ן: כי החומש החמישי הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ויש כאן בספר הדרכה רוחנית  למתנחלי ארץ הבחירה.

מעניינת דעתו של הגאון רבי יעקב, המגיד מדובנא, המתאר בספרו: "אוהל יעקב" כי שאל את  הגר"א במה שונה "משנה  תורה" לעומת יתר החומשים?

ענה לו הגאון: כי ארבעת החומשים  הקודמים נשמעו דרך גרונו  של משה - מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, לעומת זאת ספר  דברים - הוא  כמו דברי הנביאים שמסרו את השליחות בשם השם.

המהר"ל מפראג גם אומר: כי בספר דברים היה משה על תקן שליח- בדומה ליתר הנביאים.

האדמו"ר מליובאוויטש במהלך שיחותיו בשנת תשכ"ד:  מסביר כיוון הפוך כשהוא מתאר את דברי רש"י [מגילה ל"א ]- דיבור המתחיל: "משה.." שלגבי ארבעת החומשים הקודמים משה  מופיע כשליח בלבד, אבל בחומש דברים- השכינה התלבשה בהשגותיו של משה ואף התאחדה אתו, היינו- מדברת מתוך גרונו.

 ירושת הארץ.

 רבינו בחיי מסביר את המילים: "לתת להם ולזרעם אחריהם"- דרשו רז"ל: "לתת להם"- אלו עולי מצרים. "ולזרעם"- אלו עולי בבל "אחריהם"- הכוונה לימות המשיח.

 כנראה שהפירוש מכוון למה שנאמר בדברים י"א- "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" לפי הסבר זה מדובר בשלוש ירושות.

הרמב"ן אומר: כי ה' הזכיר להם הארץ ואת הדרך שילכו בה למסעיהם. ואחרי זה נאמר: "ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם בואו ורשו את הארץ- זוהי מצווה ולא ייעוד והבטחה.זוהי מצוות עשה , ה' מצווה את עם ישראל שישבו בארץ וירשו אותה היות והיא מיועדת להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואם יעלה בדעתם לכבוש ארץ אחרת כגון : שנער ,או ארץ אשור- הם יעברו על מצוות ה', לכן המסקנה של הרמב"ן שזוהי מצוות עשה.

הרמב"ן מביא גם את פרושו של רש"י: כי על עם ישראל הוטל לרשת את ארץ ישראל מיושביה ורק אז  תהיה באפשרותם להתקיים בה ואם לא ,לא ניתן יהיה לשבת בה.

וכל זה מהסיבה שעמים אלה  יכולים להטעות את עם ישראל ולהטות אותם לעבוד לאלוהיהם ובנוסף יצערו את ישראל ולבסוף ילחמו בהם ויביאו עליהם  מצור וסופם שיגלו מהארץ.

על כך הזהיר גם יהושע את העם באומרו: "והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט  בצדכם ולצנינים בעינכם עד אבדכם מעל האדמה"

גם רבינו בחיי אומר בדומה לרש"י: כי על עם ישראל לרשת את הארץ מיושביה ורק אז יוכלו להתיישב ולחיות בה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק שארץ ישראל הובטחה לאברהם, יצחק ויעקב ולכל הדורות בהמשך, לא די בהבטחת ה', אלא עם ישראל מחויב לרשת את הארץ מהעמים היושבים בה  וזוהי מצוות עשה מן התורה, רק כך יוכלו להתיישב ולחיות בה, אך מעבר לכך הם מחויבים למלא  הלכה ולמעשה את מצוות התורה ולהתרחק מתועבות הגויים ואליליהם כתנאי  לקבל את ירושת הארץ בפועל.

ויפים הם דברי הרמב"ן באומרו: כי ספר "משנה תורה"- מיועד להורות הוראות למתנחלי ארץ ישראל.

יהי רצון שנהיה ראויים לשבת בארצנו תמיד ונזכה לגאולה שלימה , במהרה ובית המקדש השלישי יבנה ויכונן. אמן ואמן.