פרשת דברים
מֹשֶׁה נוֹשֵׂא דְּבָרִים
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
מֹשֶׁה הֶעָנָיו שֶׁבַּעֲנָווִים
נוֹשֵׂא מִגְּרוֹנוֹ לָעָם דְּבָרִים
מוֹכִיחַ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ רְמָזִים
נִשְׁמַר מְאֹד בִּכְבוֹד הַבָּנִים.
מַזְכִּיר לָהֶם מְקוֹמוֹת מִדְבָּר
שָׂם אוֹתָם אֱלוֹקִים נָצַר
כְּאָב הַנּוֹשֵׂא אֶת בְּנוֹ בְּאַהֲבָה
זָכוּ לְמַגַּשׁ חַיִּים בְּמַתָּנָה.
עַמּוּד עָנָן בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם
מֵעַל רָאשֵׁיהֶם מֵגִיחַ מִמָּרוֹם
עַמּוּד הָאֵשׁ בַּחֲשֵׁכָה לְהָאִיר
אוֹתָם בַּמִּדְבָּר בְּנִסִּים לְהוֹבִיל.
אֱלוֹקִים הִבְטִיחַ אֶרֶץ כָּל טוֹב
לַאֲבוֹת: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
לְשָׁם הַבָּנִים מְצֻווִּים לַעֲלוֹת
מִפְּרִיָּה עֲתִידִים יַחְדָּיו לֵיהָנוֹת.
אַךְ הָעָם בִּקֵּשׁ הָאָרֶץ לַחְפֹּור
שְׁנֵים עָשָׂר מֵהֶם שֶׁבַח לִגְמֹר
בְּשׁוּבָם עֲשָׂרָה חָטְאוּ בְּדִבּוּר
וְאִלּוּ שְׁנַיִם בֶּאֱמוּנָתָם - הָיוּ כְּצוּר.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: דְּבָרִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 135
פרשת דברים - אלוקים זוכר ומקיים ומצפה לבניו להתעורר.
מאת: אהובה קליין.
חומש דברים נקרא גם בשם: "משנה תורה" לפי שנשנים בו נושאים רבים שמופעים בספרים הקודמים, דוגמת ספר שמות וספר במדבר.
הרמב"ן סובר: "הספר הזה יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס לארץ - רוב מצוות התורה הצריכות לישראל וכבר נאמר לו כולן [כל המצוות] בסיני - באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים ועל כן לא נאמר בספר הזה: "וַיְדַבֵּר הַ ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אוֹ "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם" לגבי מצווה פלונית.
להלן כמה נושאים שהוזכרו כבר בחומשים הקודמים:
הבטחת הארץ לעם ישראל:
"רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹקיךָ, לְפָנֶיךָ—אֶת הָאָרֶץ: עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקי אֲבֹתֶיךָ לָךְ—אַל תִּירָא, וְאַל תֵּחָת." [דברים א', כ"א]
שמירה על עם ישראל ימים ולילות גם בזמן מלחמה.
"ה' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם. לא בַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. וּבַדָּבָר, הַזֶּה--אֵינְכֶם, מַאֲמִינִם, בַּה', אֱלֹקיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם-- לַחֲנֹתְכֶם: בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם" [דברים א', ל'- ל"ד]
הזוכים להיכנס לארץ ישראל:
" וַיִּשְׁמַע ה', אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה'. גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה', בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם אַתָּה, לֹא תָבֹא שָׁם. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע--הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ". [דברים א ,ל"ד- מ']
השאלות הן:
א] מדוע ניתנה ארץ ישראל דווקא לעם ישראל?
ב] על מה מתרעם משה?
ג] את מי מאשים משה ואת מי מעריך?
תשובות.
ארץ ישראל ניתנה דווקא לעם ישראל.
נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א', ח']
שואל הגאון מוילנא שתי שאלות :
א] מדוע נאמר בלשון עבר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת ־ הָאָרֶץ"?
הוא עונה: בכל זמן שה' הוא גוזר על אומה להכניעה, קודם הוא מכניע את השר שממונה עליה בשמים - מסתבר כי לכל אומה יש שר השומר עליה בשמים.
את זאת הראה ה' למשה באומרו: "רְאֵה נָתַתִּי .."בכך רצה ה' להוכיח למשה כי כבר הכניע את השר הממונה על ארץ כנען ולכן לא חיסר לעם ישראל דבר- אלא עליהם לבוא ולרשת את הארץ.
ב] מדוע פתח בלשון מתנה - "נָתַתִּי" ומיד עבר ללשון ציווי[- לשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ"?
התשובה: כי עיקר נתינת הארץ הייתה בזכות האבות: אברהם, יצחק ויעקב, כנאמר:
"לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹקיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".[ להלן ט', ה'- פרשת עקב]
ממשיך הגאון מוילנא: אם כך היה אפשר להעביר את הארץ לכל דור מן הדורות הבאים, ולאו דווקא לדור המדבר, אלא רק מפני שהיו "דור דעה"- לכן הקדים והעניק להם את הארץ.
"דור דעה" – הם יוצאי מצרים שקיבלו את התורה במעמד הר סיני. זכו להשגחה אלוקית ישירה, ולכן זכו לכינוי זה שמשמעותו השגת דעת, תבונה עמוקה וחיבור לה'
לכן נאמר בלשון מתנה: "נָתַתִּי" על סמך שה' נותן להם את הארץ ולא לדורות אחרים.
ונאמר בלשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ"- כי עיקר הנתינה היא משום הבטחת ה' לאבותינו.
כפי שכתוב: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר ה' אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת־ ַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" [להלן ז' , י"ב]
משה מתרעם על עם ישראל.
מתברר כי משה כועס על עם ישראל על כפיות הטובה שלהם כלפי הבורא: הרי ה' שמר על עם ישראל ושומר תמיד – הולך לפניהם ומשגיח עליהם במשך כל הזמן ובמדבר שמר עליהם כמו איש הנושא את בנו. הציל אותם מהנחשים במדבר.
כמו שנאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־ כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".[שמות י"ט, ד']
עוד נאמר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם ; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם" [שמות י"ד, י"ט].
אחרי שראו את כל הנסים וה' מבטיח להם שיביא אותם לארץ ישראל - אין הם מאמינים?
עמוד הענן היה מראה להם ביום את הדרך - ובלילה עמוד האש,
משה מביע כעס על חוסר האמונה בעם - לאחר שה' הביא עליהם נסים ונפלאות בכל ארבעים השנים שהלכו במדבר - הם בקשו כעת לרגל את הארץ לראות אם היא טובה או רעה..
משה מאשים את המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה.
פרשת דברים נקראת מידי שנה בשבת האחרונה טרם תשעה באב והסיבה לכך: לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים הרי על פי חז"ל הקב"ה גזר בליל תשעה באב- על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל, ובגמרא [תענית כ"ט, ע"א] נאמר-על הפסוק:
"וַתִּשָּׂא֙ כָּל הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: (במדבר פרק יד פסוק א)
"אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם- הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה- ובכך הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה ואני קובע לכם בכייה לדורות"- הכוונה לזמן ליל תשעה באב שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.
אך יש לציין את יהושע וכלב בן יפונה הצדיקים שלא השתתפו בהוצאת דיבת הארץ ! לכן זכו להיכנס לארץ המובטחת.
השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ" ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]
תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה:
"אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם"[דברים א', י"ב]
בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]
רבי אברהם יעקב ברבי ישראל מסאדיגורה אומר : כי שבת חזון-היא השבת הקרובה לתשעה באב-יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, ולמה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר חשוך ומופיע ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך- אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.
בהפטרה אנחנו קוראים את זעקתו של ישעיהו הנביא על השכחה של עם ישראל את ה'.
להלן קטע מתוך ההפטרה:
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן --זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת ה', נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר".[ישעיהו א', א'-ה']
הנביא ישעיהו קורא לשמים והארץ להקשיב לדבריו - שהם דברי תוכחה לבני ישראל שסטו מהדרך הישרה וחטאו והרי - על זה כבר משה העיד בישראל- את השמים והארץ בפרשת האזינו.
עוד טוען הנביא ישעיהו כי אלוקים אינו זקוק לקורבנות ולא לתפילות שלנו ,אלא מציע:
"אִם תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם־ תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
יש לו כעס רב על עם ישראל: כי אפילו השור יודע מי קנה אותו והחמור יודע כי ימצא את מזונו בתוך האבוס- ואילו עם ישראל אינו מכיר את אלוקיו!
חז"ל [בירושלמי יומא. פ"א, ה"א] אמרו: כל דור שאינו נבנה בימיו [הכוונה לבית המקדש] מעלין עליו כאילו החריבו" כי מאחר שאנשי אותו דור לא עשו את מה שצריך לעשות לצורך בית המקדש – נחשב להם כאילו חרב בימיהם.
אחת הסיבות לחורבן בית המקדש - הייתה שנאת חינם "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה נחרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם" [יומא ,ס' ע"ב]
עוד אמרו חז"ל: [שבת קי"ט, ע"ב]:"לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שחללו בה את השבת" כנראה שאין מדובר בחילול שבת של ימינו - אלא כנראה מדובר בחלול שבת שלא קיימו אותה בשמחה.
שואל ה"נתיבות שלום": מדוע נאמרה נבואת ישעיהו דווקא בלשון: "חזון"? ומדוע נקראה השבת על שם זה?
התשובה: אין אנו מתאבלים על המקדש שחרב - אלא מתאבלים על שגם בימינו אין מקדש ואין יהודי עם כל חטאיו יכול לדור עם בית המקדש בעולם אחד- אם עדיין לא חזר בתשובה, לכן ראשית היהודי צריך לסור מרע - לעקור את הרוע שבו, ואחר כך יעשה רק טוב.
יש עוד דרך נעלה במיוחד: לסור מרע - על ידי עשיית הטוב
כותב הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" כי האדם נברא למען יתענג על ה'! וליהנות מזיו השכינה ואם יהודי נוהג כך- מתענג על הטוב- ממילא הרע מסתלק ממנו והזמן לדרך תשובה זו: בשבת קודש. שבת היא: כוח עליון ובה מסוגל היהודי להתענג על ה'. ולכן כל השומר שבת כהלכתה מוחלים לו. כי בשבת קודש עם ישראל הם בבחינת בנים לה' אפילו כשחטאו לה' בעבר!
גם בימינו לא די לשמור שבת. אלא יש לקיים שבת –מתוך שמחה - על ידי שירה, זמירות שבת ולהקפיד על כל הלכותיה של השבת - ויש לשתף את שמחת השבת עם הילדים החל מהגיל הרך.
לסיכום, לאור האמור לעיל- כל העם שלנו חייב להתעורר כעת- בימים קשים אלה עלינו להיות עם מאוחד לקיים את מצוות התורה – הן מצוות בן אדם לחברו והן מצוות בן אדם למקום. ולהרבות באהבת חינם. ויפים וחשובים דברי דוד המלך:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו -- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ".[תהלים ק"ה ,מ"ד]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 131
יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא וְזַעֲקָתוֹ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן. ©
יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא טָרוּד בְּמוֹחוֹ
סְעָרָה מְצִיפָה - חַדְרֵי לִבּוֹ
כֶּאֱיָל יוֹצֵא מִפֶּתַח – בֵּיתוֹ
בָּרָמָ"ח אֲבָרָיו חָשׁ שְׁלִיחוּתוֹ .
נוֹשֵׂא עֵינָיו לְאֶרֶץ - שָׁמַיִם
מְנַבֵּא עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם
מַבִּיט בְּשׁוֹר - הַיּוֹדֵעַ קוֹנֵהוּ
מִתְפַּעֵל מֵחָכְמָתוֹ וּמַרְאֵהוּ.
חֲמוֹר יוֹדֵעַ אֵבוּס בְּעָלָיו
הַנָּבִיא נִרְגָּשׁ מְשַׁפְשֵׁף עֵינָיו
דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מְכַסּוֹת פָּנָיו
עַל זֶה הָעָם תּוֹעֵה לֵבָב.
עַתָּה דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים
דֶּרֶךְ עָמָל - גִּדּוּל בָּנִים
רֵאשִׁית נְתִיבָתָם מְרוֹמְמִים
אַךְ אַחֲרִיתָם רַק פְּשָׁעִים.
הוֹי הֶעָווֹן כָּבֵד מִנָּשׂוּא
הַלֵּב זוֹעֵק בּוֹכֶה בְּכֹה
בָּנִים נָטְשׁוּ חִלְּלוּ אֱלוֹקִים
מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה - מֻכִּים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה-לְפָרָשַׁת :דְּבָרִים [יְשַׁעְיָהוּ פֶּרֶק א']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 805
פרשת דברים - מצוות התוכחה – והקשר להפטרה.
מאת: אהובה קליין.
ספר דברים נקרא גם : "משנה תורה" - ומהווה בעיקרו חזרה על אירועים שונים שקרו לעם ישראל - אך חשוב לדעת - כי כולו מאת אלוקים ודברי ה' – מדברים מתוך גרונו של משה , כמו כן נוספו מצוות לבני ישראל- טרם יכנסו לארץ המובטחת - משה מתחיל בדברי תוכחה לעם במטרה לעורר אותם - כדי שיזכרו את המאורעות שעברו עליהם ,יתבוננו בכך ויסיקו מסקנות - כיצד יש לחיות בארץ ישראל בעתיד באופן נכון – כדי שיהיו להם חיים טובים. בהתאם לרצון ה'.
בל נשכח כי אנחנו נמצאים בימי בין המצרים ויש לכך גם קשר לפרשתנו !
מעניין להבין גם את דברי ישעיהו הנביא מתוך ההפטרה:
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן ־ אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה’ דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". [ישעיהו: פרק א', א'- ד']
השאלות הן:
א]כיצד מוכיח משה את עם ישראל על מעשיהם?
ב] מה הקשר ל "ימי בין המצרים"?
ג] מהם דברי הנביא ישעיהו - ומה מטרתם?
תשובות.
אופן דברי התוכחה מפי משה אל העם.
משה רבינו מוכיח את כל חלקי העם במילים מעטות טרם מותו.
הוא פונה אל העם ברמזים שיש בכוחם לעורר ולהשפיע עליהם . ודבריו – אכן השפיעו לכל אותו הדור גם אחרי מותו ועד סוף ימי יהושע- תלמידו – ככתוב: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת־ ה’, כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל־ מַעֲשֵׂה ה’, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל". [יהושע : כ"ד, ל"א]
מכאן נבין: כי חובה עלינו לדעת באיזה אופן להוכיח את הזולת וזאת כדי שתהיה ההשפעה גדולה והמוכיח את רעהו - חייב לדעת את הדרך המתאימה - כדי שתהיה השפעה רבה למתן מילות התוכחה. אם מקיימים מצווה זו כהלכתה זכות הרבים תלויה בכך.
רבינו בחיי מסביר: כי משה מוכיח את עם ישראל על החטאים שחטאו במדבר, כמו שנאמר : "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו ישימון"[תהלים]
בהמשך הוא מסתמך על דברי רש"י: כי החטאים רמוזים בשמות המקומות:
"בערבה": בשביל הערבה - שם חטאו בבעל פעור - בשיטים בערבות מואב.-"מול סוף": בגלל הטענות שהשמיעו בים סוף: "המבלי אין קברים במצרים"[שמות י"ד] וגם כאשר נסעו מים סוף שנאמר: "וימרו על ים בים סוף" [תהלים ק"ו]
"בין פארן": על מה שנעשה בפארן על ידי המרגלים.
בין תופל ולבן: הוכיח אותם על דברי התפלות שדיברו על המן שצבעו היה לבן, כמו שאמרו: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל "[במדבר: כ"א, ה']
"וחצרות": מחלוקת קורח ואנשיו כנגד משה ודיבתה של מרים.
"ודי זהב": מעשה עגל הזהב שעשו זאת - מרוב הזהב שהיה ברשותם. שנאמר: "וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל".
אונקלוס אומר: כי ההוכחה על החטאים נעשתה בדרך הרמז במטרה לא לפגוע בכבודם של עם ישראל.
נאמר: "לֹא ־ תִשְׂנָא אֶת ־ אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת ־ עֲמִיתֶךָ, וְלֹא ־ תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". [ ויקרא י"ט, י"ז]
מכאן אנו לומדים - כי מצוות התוכחה - היא לטובת האדם - על מנת לעורר אותו לקיים את מצוות ה'- אהבת ה' ומצוותיה- לכן משה- בא אל עם ישראל – דיבר איתם ברמזים אפילו בעניין החטאים הכבדים שחטאו.
הקשר לימי בין המצרים.
נמצאים אנו בימים קשים במיוחד- "ימי בין המצרים" וקרובים ליום צום בתשעה באב - יום אבל על חורבן שני בתי המקדש:
הן הראשון והן השני והיום בו גלינו מארצנו לגלות ארוכת שנים.
חז''ל מסבירים את סיבת החורבן:
בית מקדש ראשון חרב מפני שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,
ואילו בית המקדש השני חרב בעבור שהייתה שנאת חינם בין איש לרעהו!
כאן אנו מבחינים בקשר בין "ימי בין המצרים " לפרשת דברים -בה נאמרים דברי התוכחה ברמזים לבני ישראל.
באמת בתחילת הפרשה – משה מדבר על חטא הוצאת דיבת הארץ רעה על ידי המרגלים. וכך המיטו אסון כבד על דור יוצאי מצרים.
חז"ל מסבירים: כי הגזרה שגזר הקב"ה - על יוצאי מצרים שימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ המובטחת. התרחשה בליל תשעה באב וכך נאמר במסכת תענית [כ"ט, ע י"א] על הפסוק:
"וַתִּשָּׂא, כָּל ־ הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת ־ קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר, י"ד, א'] אותו לילה היה: ליל תשעה באב וה' אמר להם: אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות –והכוונה לליל תשעה באב שבו עתידים להתאבל על חורבן בתי המקדש.
מכאן לומדים מדוע חשוב להוכיח את עם ישראל בכל תקופה ואף בימינו?
התשובה: כדי למנוע שכחת התורה! כדברי הנביא ירמיהו:
"מִי ־ הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת ־ זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ־ ה’ אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל־מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה’ –עַל ־עָזְבָם אֶת ־ תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא ־ שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא ־הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]
"הנתיבות שלום" מסביר: ידוע שישנה גזרה על המת שישתכח מן הלב כפי שנאמר:
"נִשְׁכַּחְתִּי, כְּמֵת מִלֵּב; הָיִיתִי, כִּכְלִי אֹבֵד" [תהלים: ל"א, י"ג]
מנגד נאמר:"אִם ־ אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם -- תִּשְׁכַּח יְמִינִי".[תהלים : קל"ז, ה]
ירושלים היא דבר חי - שאין השכחה שולטת בו. לכן המשמעות של אבלות חורבן ירושלים - היא: שיהודי אינו שוכח את בתי המקדש שנחרבו. אלא מצפה שבית המקדש יבנה שוב במהרה- באמצעות התפילות והצום בתשעה באב.
אבל הדבר הגרוע ביותר - כאשר היהודי משלים עם החורבן!
מעשה שהיה אצל הרב הקדוש מאפטא : נכנס אליו יהודי והתלונן על כל צרותיו והיה נדמה לו שהרב אינו משתתף בצערו. אמר לו הרב: ומה עם הדבר הנורא שלא הקריבו היום במקדש את קורבן התמיד? על זה אינך דואג? הרי ליהודי אסור להשלים עם חורבן בית המקדש!
אכן צדק הרב !
דברי תוכחה מפי הנביא ישעיהו :
השבת נקראת: "שבת חזון"
מהטעם שאנחנו קוראים את דברי - הנביא ישעיהו המבחין בשכחה של עם ישראל את נוכחות ה' והתורה -ככתוב:
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן ־אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם....... יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".
ואל מי הוא פונה? אל השמים והארץ- שהם נצחיים - אלו הם דברי תוכחה על ישראל ששכחו את התורה ולכן חטאו והדבר מזכיר לנו גם את פניית משה בפרשת האזינו:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי ־ פִי" [דברים ל"ב, א']
בהמשך מדבר ישעיהו מפי ה' על האכזבה של ה' מהעם שהוא כה כפוי טובה ומביא את הדימוי: של השור המכיר את בעליו ועושה את רצונו וגם החמור יודע כי אדונו דואג להאכילו!
לסיכום, לאור האמור לעיל : יש להפיץ את התנ"ך לכל עם ישראל- חשוב מאד - לשמור שבת ושאר המצוות - כדי שנזכה כולנו לצאת בע"ה - מאפלה לאורה! ואז אלוקים ישלים את המלאכה:
"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי־כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה".[ישעיהו א', כ"ו] אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 776
עֲלִיָּה וִירֻשַּׁת הָאָרֶץ
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
מֹשֶׁה מְבָאֵר התּוֹרָה
בְּטֶרֶם יוֹם פְּרֵדָה
לְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵן אוֹרָה
לָהֶם יְשַׁמֵּשׁ דֻּוגְמָא.
פִּיו מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת
רְמָזִים מְסָרִים הוֹרָאוֹת
לְמַעַן יֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם
לֹא יִיסּוֹגוּ לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם.
מֵאֱלוֹקִים קִבְּלוּ מַתָּנָה
אֶרֶץ בָּהּ שְׁרוּיָה בְּרָכָה
קִיּוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
על עם סְגֻלָּה שומרות.
בְּתֹם שְׁנוֹת נְדוּדִים
בְּמִדְבַּר צָחִיחַ וְנִסִּים
הִגִּיעַ צִוּוּי אֱלוֹקִים
יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ לַבָּנִים
אֶרֶץ מְרוֹמֶמֶת בַּתֵּבֵל
נוֹעֲדָה לְעַם יִשְׂרָאֵל
אִם בְּחֻוקֵּי ה' יֵלְכוּ
ְשַׁלְוָוה וּבִטָּחוֹן יִזְכּו!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת דְּבָרִים- חֻמַּשׁ דְּבָרִים.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1322
פרשת דברים - רמזים ומסרים לעם ישראל, גם בימינו!
מאת: אהובה קליין
פרשת דברים - היא הפרשה הראשונה המופיעה בפתח חומש דברים - הספר החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.
חשוב לדעת : בעוד שארבעת החומשים הראשונים נמסרו על ידי משה - כשליח ה', ספר דברים נקרא גם בשם: משנה תורה - הוא כולל תוכחה ,רמזים ותיקונים - כמסר לכל יהודי – על מנת ללמוד מתוך הניסיונות בחיים וטעויות שעשה בעבר - ויקיים באופן מעשי את עשרת הדברות - כפי שנאמר:
"וַיִּכְתֹּב עַל - הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים".
[שמות כד, כ"ח]
פרשת דברים פותחת בפסוקים הבאים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ....... אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת , בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם. ה' אֱלֹקֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב".[דברים א, א'-י"א]
השאלות הן:
א] מדוע פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת האחרונה סמוך לתשעה באב?
ב] מהם הרמזים בפרשה - לחורבן ולגאולה?
ג] מה הקשר בין התורה לעם ישראל ולירושת הארץ?
תשובות.
פרשת דברים נקראת מידי שנה בשבת טרם תשעה באב.
הטעם לקריאת פרשת דברים סמוך לתשעה באב - לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים ולפי חז"ל הקב"ה גזר בליל תשעה באב - על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ –וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל,
בגמרא [תענית כ"ט, ע"א] נאמר- על הפסוק: "ויבכו העם בלילה ההוא"[במדבר י"ד, א] "אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה - ובכך הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה] ואני קובע לכם בכייה לדורות" - הכוונה לזמן ליל תשעה באב שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.
השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]
תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?[דברים א, י"ב]
בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]
רבי אברהם יעקב מסדיגורה אומר : כי שבת חזון - היא השבת הקרובה לתשעה באב- יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, למה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר חשוך ומופיע ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך - אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.
רמזים לחורבן ולגאולה.
לגבי הפסוק: "בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל...",
החיד"א מפרש בספר "פני דוד": כי יש כאן לעם ישראל – רמזים על חורבן וגאולה שעתידים לבוא על עם ישראל עבור העוונות שחטאו:
"בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן": רמז לגלות בני גד וראובן שהתיישבו בעבר הירדן ובקשו ממשה להתנחל שם – לפי שראו שהמקום פורה- עבור הצאן והבקר הרב שברשותם ולא חשבו די על משפחותיהם וחינוך ילדיהם- לפיכך בתקופת הגלות - לפני חורבן בית המקדש על ידי נבוזראדן מלך בבל.- הם גלו ראשונים!
"בַּמִּדְבָּר"- רמז לגלות עשרת השבטים שעד היום איננו יודעים את מקום המצאם.
"בָּעֲרָבָה" רמז לגלות יהודה ככתוב: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ, כּנֹּרוֹתֵינוּ".[תהלים קל"ז, א'-ב']
"מוֹל סוּף"- רמז לעם ישראל: כי למרות כל הייסורים והגלויות - סוף הכבוד לבוא - ובע"ה בית המקדש השלישי יבנה.
"בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל"- רמז לימי בין המצרים- "בֵּין-פָּארָן"-
רמז לגזרת המרגלים שבכו בליל תשעה באב, "וּבֵין-תֹּפֶל"-חטא העגל ושבירת הלוחות- ב: - י"ז בתמוז.
"וְלָבָן"-רמז לבניין בית שני - שנקרא: "לבנון"-נקרא כך- לפי שהיה מלבין את עוונות ישראל.
"וחצרות"- רמז לבניין בית שלישי - בחצרות בית אלוקינו.
הקשר בן התורה לעם ישראל וארץ ישראל.
נאמר: "ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: " רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".
רש"י מפרש את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.."
א] כפשוטו - כלומר די לכם לשבת במדבר- הגיע הזמן לעלות לארץ.
ב] על פי מדרש: משה פונה לעם ישראל ואומר להם: מגיע לכם גדולה רבה ושכר עבור ישיבתכם בהר הזה ,הרי עשיתם משכן במדבר - מנורה, וכלים נוספים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם, סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.
דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את חורב - הכוונה להר סיני ששם ניתנה התורה לעם ישראל כפי שנאמר בספר שמות:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה".[שמות ל"ג, א']
רבינו בחיי מפרש את המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"
על דרך הפשט רצה משה לבאר עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה היא: עשרת הדברות ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה- חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותם מפיו וזאת למרות שכבר ידעו זאת מאבותיהם והאמינו בהם, הנה באה נבואת משה רבינו המעניקה להם עוצמה- ומה שהם שומעים מפיו – נחשב כאילו שמעו דברים אלה- מפי עליון.
מדרש תנחומא מסביר: "בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל משה מפרש את התורה בשבעים לשון וזאת לומדים מהמילים:
בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת": אותו הפה [של משה] שאמר: "לא איש דברים אנוכי", אמר: "אלה הדברים"
באמת מדוע היה צורך - לבאר בשבעים לשון את התורה ? על כך אומר רש"י: כאשר יבואו אומות העולם ויגידו כי אנחנו גזלנים - גזלתם את הארץ - נענה להם כי כל הארץ - היא של ה' והוא המחליט למי לתת אותה!
לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי התורה היא תורת חיים חייבים אנו להעלות את ספר התנ"ך כולו לראש הסולם - למען נתקן את דרכינו ונלמד - דרכי מוסר, את חשיבות האחדות בתוכנו ושמירת הלשון, וכל זה כדי לממש את ייעודנו בעולם"
"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."[ישעיהו. ס'. ג]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1434
פרשת דברים - יציאה מאפלה לאורה - כוחה של ברכה.
מאת: אהובה קליין.
חומש דברים הוא החומש החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.
כבר בפתיח משה נושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.." [דברים א', א-ו']
בהמשך מזכיר משה את הבטחת הארץ וריבוי עם ישראל ואת הברכה החלה עליהם כפי שנאמר:
"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם. ה' אֱלֹקיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".[להלן א', ח'- י"ב]
ובהמשך שוב מזכיר משה את ברכת ה' לעם ישראל:
"כִּי ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר". [להלן ב', ז']
השאלות הן:
א] מה מאפיין את חומש דברים?
ב] מה משמעות הברכות שמשה מזכיר לעם ישראל?
ג] "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"? מהי כוונת משה במילים אלה?
תשובות.
חומש דברים ומהותו.
לפי העמק דבר : ספר דברים נקרא: "משנה תורה" היות והוא חוזר על מאורעות ומצוות שנאמרו בחומשים קודמים . אולם, אין חזרה מוחלטת על כל המצוות שנאמרו כבר, מטרתו של חומש זה "להזהיר על עמל התורה לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד" . לכן כל דברי המוסר והתוכחה בפי משה אל העם הם במטרה שיקבלו עליהם את עול התלמוד.
הגאון מוילנא סבור: כי ארבעת החומשים הקודמים היו נשמעים מפי הקב"ה עצמו באמצעות גרונו של משה , אך לא כך ספר דברים, אלא היו בני ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה. הקב"ה היה אומר אל הנביא היום ולמחרת היה הולך הנביא ומשמיע את דברי החזון לעם ישראל. מכאן כאשר דיבר הנביא אל הקהל נעתק ממנו הדיבור האלוקי - כך היה ספר דברים נשמע מפי משה רבינו ע"ה בעצמו.
ה"נתיבות שלום" [ רבי שלום ברזובסקי] מסביר כי בספר "משנה תורה" נאמרו כל המצוות בנושא : אהבת ה' ויראתו. במטרה להדבק וללכת בדרכיו, אך בפרשת ואתחנן - הלא היא בבחינת הלב של "משנה תורה" היות וכתובים בה עשרת הדיברות.- "קריאת שמע" שהיא קבלת עול מלכות שמים ויסוד היהדות. כתוב בספר הקדוש שכל תרי"ג המצוות משמשים הכנה למצוות: "ואהבת"
נשאלת השאלה, מדוע נפתח ספר דברים ב"אלה הדברים" - משה מוכיח את עם ישראל על חטאיהם ברמז כדי שלא יפגעו. מדוע לא התחיל משה ישר בכל מצוות ה' - שנאמרים בפרשת "ואתחנן"?
התשובה לכך: כי "ראשית חכמה יראת ה' " תחילה עם ישראל חייבים להיות בבחינת "סור מרע ועשה טוב" כפי שאומרים חז"ל במסכת ברכות שבזמן מעמד הר סיני – התורה ניתנה ביראה וברתת. מהטעם: "ראשית חכמה יראת אלוקים" והסיבה לכך כי "יצר לב האדם רע מנעוריו". למרות שאהבת ה' היא גדולה יותר, היות ויצר לב האדם רע מנעוריו ועל כן איך יגיע יילוד אישה אל אהבת ה' בעוד שבתוכו טמון כוח רע ודמו דם טמא. – לכן :"ראשית חכמה יראת ה' " ובלשון חז"ל [ נידה ט'] חרדה מסלקת הדמים, שהיראה והחרדה מסלקת הדמים הטמאים ומטהרתו מן הרע, אז מסוגל הוא לאהבת ה', זו הכוונה שהיראה קודמת לאהבה וכמו שנאמר:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]
מטעם זה פתח משה במשנה תורה "באלה הדברים" דברי מוסר כדי לעורר בהם את יראת ה' בדרך שהוכיחם באופן מרומז על חטאיהם.
היות וראשית חכמה יראת ה' ורק אחר כך מסוגלים להגיע לכל השלבים הגבוהים של אהבת ה' והדבקות בו.
הזכרת הברכות לעם ישראל.
משה אומר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. .....
ה' אֱלֹקיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם --אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".
רש"י מסביר: כי ה' אומר לעם ישראל : לרשת את ארץ ישראל ואין הם צריכים בשביל ירושת הארץ להילחם מלחמה ,כי אילו לא היו שולחים מרגלים לרגל את הארץ לא היו צריכים עכשיו בכלל כלי מלחמה ומדוע הוזכרו האבות? אברהם, יצחק ויעקב ? לפי שלכל אחד מהם יש את הזכות שלו לארץ ישראל.
דעת מקרא מסביר: כי הפניה לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל - היות והיא לא נחלת זרים – אלא נחלת האבות ,לפי שנתן להם אותה בשבועה והיא מיועדת לעם ישראל לפי שלאברהם ה' אמר:
"בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]
הארץ מיועדת לעם ישראל מדין ירושה.
ליצחק ה' אמר:
"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" [בראשית כ"ו, ג'-ד']
ליעקב ה' אמר:
"אֲנִי ה' אֱלֹקי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג]
עוד נאמרה- הבטחה נוספת ליעקב:
"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ". [בראשית ל"ה, י"ב]
משה כלל את כל האבות בתפילתו לאחר מעשה העגל ,כאשר משה ירד מהר סיני ,אלוקים לרצה לכלות את העם בגלל חטאו ,אך משה התפלל:
"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"
דעת מקרא מסביר: את ברכת משה לעם כאן בפרשתנו:
"ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". משה היה רועה נאמן לעמו, כיון שהזכיר את ריבוים- הוסיף ברכה עליהם וזאת לבל ידמה השומע כי רע ריבוים בעיניו- והכוונה: כמניינכם היום אלף פעמים - לשון הפלגה של טובת עין - לפי רש"י: זו הייתה ברכת משה משלו לעם.
משה מזכיר לעם את הברכה שהייתה בקרב עם ישראל במשך ארבעים שנות נדידה במדבר:
"כִּי ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר".
עם ישראל היו מבורכים במקנה רב שהוציאו ממצרים כמו ש נאמר:
"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']
היו ברשותם כלי כסף וזהב ששאלו ממצרים כפי שכתוב:
"וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת". [שמות י"ב, ל"ה-ל"ד]
בכל זה ה' שלח להם ברכה והעשיר אותם וזוהי השגחה מתוך אהבה.
בכל תקופת המדבר עם ישראל היה מבורך כמו שנאמר:
"ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר". [תהלים כ"ג, א'] הרי ה' המטיר עליהם מן במדבר ונתן להם גם בשר.
"לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"?
משך חכמה מסביר: דרכו של עולם, כשאדם מטופל במשפחה גדולה ובעושר רב ,בגלל זה הוא עמוס בהרבה טרדות וטרחות ועסוק עם כל צרכי הבית והמשפחה ואומר לילדיו: "הן כה רבות הטרחות שאני טורח למענכם, מי ייתן, איפוא, ובע"ה יעמיסו עליכם גם בניכם ונכדיכם שלכם כל כך הרבה טרחות.. הוא אשר אמר משה לבני ישראל, הן כה רבות אני סובל ממכם :"ה' הרבה אתכם"- מי ייתן. אפוא, ובעת ההיא- בכל עת שהיא- "לאמור"-יצטרכו מנהיגכם לומר גם הם: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גדולתכם...
"אפיקי יהודה" מסביר: בני ישראל משולים לחול הים ולכוכבי השמים. החול טבעו שכל גרגר יתלכד עם משנהו. לעומת זאת, כל כוכב מרוחק מהשני ומאיר בפני עצמו.
בזמן שבני ישראל מלוכדים עדיין ניתן לשאת את משאם,, אך כאשר הם מפולגים כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,אז קשה מאד למנהיג לשלוט עליהם. במצב שהם מפולגים ככוכבים המרוחקים זה מזה "איכה אשא לבדי אתכם"
לסיכום, לאור האמור לעיל: אחד המסרים בפרשה אקטואלי ממש גם בימים אלה :וזה הצורך לחשוב גם על הזולת ולא להתעלם ממנו ובימים קשים אלה- כאשר העם מפולג- יפה שעה אחת קודם להתאחד כאיש אחד בלב אחד ולקיים את המצוות שעליהם אנו מצווים- מצוות בין אדם למקום, דוגמת שמירת שבת ושאר מצוות המופיעות בתורה –לעבוד את ה' מתוך יראה ואהבה-והתוצאה תהיה: שהברכה תשרה על עם ישראל-ונזכה ,בע"ה, לצאת מאפלה לאורה
יפים דברי שלמה המלך:
"טֽוֹב ־ עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל" [משלי כ"ט, ב']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1427
בִּרְכַּת אֱלוֹקִים לָעָם הַנִּבְחָר.
מֵאֵת : אֲהוּבָה קְלַיְן. ©
סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה
יְצִיאָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ
רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד
לְעַם נִבְחָר קָדוֹשׁ.
דִּבְרֵי מוּסָר עֶרְכִּיִּים
בְּאַהֲבָה, נֶאֱמָרוֹת הַמִּלִּים
מְעוֹרְרוֹת זִיכְרוֹנוֹת וְאֵירוּעִים
מֵהֶם טוֹבִים וְגַם רָעִים.
מֹשֶׁה מַזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת
לְעַם שְׂבַע טָעוּיוֹת
מוּגָן מְבֹרָךְ בַּבְּרָכוֹת
בְּלֵב שִׁמָּמוֹן וְסַכָּנוֹת.
אַרְבָּעִים שְׁנוֹת נְדוּדִים
הַצָּלָה מֵחַיּוֹת וּנְחָשִׁים
אֵשׁ וְעָנָן מְאוֹתְתִים
בַּחוֹלוֹת עֲמָקִים וּסְלָעִים.
אֱלוֹקִים לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמָן
אִם נֵלֵךְ לְאוֹר הַתּוֹרָה
נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה בִּמְהֵרָה.
הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת דְּבָרִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1421
פרשת דברים - "שבת חזון"- מה החשיבות?
מאת: אהובה קליין .
פרשת דברים – הראשונה בחומש החמישי – הנקרא גם בפי הקדמונים: "משנה תורה" - משום שנישנים בו נושאים רבים שהופיעו כבר בחומשים קודמים – הפרשה פותחת בדברי משה לעם:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵיהֶם" [דברים א, א-ד]
פרשה זו נקראת בשבת הסמוכה לתשעה באב הקרויה בשם: "שבת חזון" על שם ההפטרה בספר ישעיהו [פרק א'].
השאלות הן:
א] במה חשיבות – "שבת חזון" - לכל עם ישראל ?
ב] מה הקשר בין השבת לתשעה באב ולדברי ישעיהו בהפטרה?
תשובות.
חשיבות השבת טרם תשעה באב.
ה"נתיבות שלום"- מזכיר את הפיוט הידוע שנוהגים קהילות אשכנז לשיר בשבת:
כל מקדש שביעי / סימן משה.
"כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ
אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ
אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל
בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל
גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל "....
הוא שואל: מדוע נוהגים לשיר פיוט זה ולשמוח בשבת קודש כמקבלי מתנת נחליאל- הרי עדיין חסר להם בניין אריאל [המקדש] והרי עם צאת השבת נקבל השנה בע"ה- את צום תשעה באב?
על פי חז"ל - אין נוהגים ענייני אבלות בשבת , אוכלים כסעודת שלמה בשעתו ומשמע אפילו אם לא רגיל לאכול כך. ועוד אמרו במסכת [יבמות, ו] אין בניין בית המקדש דוחה שבת.
עוד צריך להבין את המילים: "שישו ושמחו" הרי לא מצאנו מצוות שמחה בשבת. אם כן מה המשמעות דווקא לשמוח - כמקבלי מתנת "נחליאל" [המקדש]?
ניתן להסביר זאת בכמה אופנים:
אמרו חז"ל במסכת [תענית כ"ו] במאמר הכתוב: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ".
[שיר השירים ג', י"א]
"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—הכוונה - לחג מתן תורה - היינו הנישואין - שהיה במתן תורה.
"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- זה בניין בית המקדש. - בבחינת ייחוד הבאה לביתו -שהייתה בבית המקדש.
וכמו שסברו חז"ל: הכרובים בבית המקדש היו מעורים זה בזה.
כך זה גם לגבי שבת קודש: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—זה: מתן תורה - בשבת ניתנת תורה לישראל.
"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- גם כן ישנה בשבת קודש כמו שכתוב: "בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת ־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת ־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ"׃[ שמות ל"א, י"ז]
כנסת ישראל והשבת. כמו שנאמר בתורה: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם.."- ביום שמחתכם- אלו השבתות.
נאמר בספר: "תפארת שלמה" בנוגע ל"שבת חזון": בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה הבחינה של "שמחת לבו" - במשך כל השבוע - גם בימות החול - היה יחוד הקב"ה וישראל- על ידי בית המקדש ואילו בשבתות היה הייחוד גדול יותר במעלה. אך בזמן הגלות- לאחר החורבן יש בשבת קודש את בחינת בית המקדש - ואילו בשאר ימות השבוע השכינה בגלות.
אבל בשבת קודש- היא יום שמחת לבו—כביכול קיימת שמחה למעלה מהייחוד העליון בין ה' לעם ישראל.
זה במדרגה יותר גבוהה מהשבתות בזמן שבית המקדש היה קיים - כי אז היה ייחוד תמידי ,מה שאין כן לאחר החורבן שהרי במשך כל ימות החול אין הייחוד הזה קיים- אלא רק בשבת קודש ולכן השמחה כה עוצמתית!
זו הכוונה בפיוט: "אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל"- שבמשך כל השבוע היהודים מחכים ומצפים לבניין "אריאל" ובמיוחד עם הגעת שלושת השבועות - תקופת בין המצרים ותשעת הימים - לכן ביום השבת הזאת: ""שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל"
בשבת אין אבלות- כי השבת היא בבחינת קדושת בית המקדש. ומטעם זה- עבודת בית המקדש אינה דוחה שבת – שהקדושה שהייתה בבית המקדש נמשכת על ידי שבת קודש - שבה ניתן להשיג את כל המדרגות של בית המקדש.
"שבת חזון"- קשורה –לתשעה באב ולהפטרה [ בספר ישעיהו א].
נאמר בפרשת דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף.."
פרשה זו נקראת בכל שנה קרוב מאד לתשעה באב ומקור הטעם לכך: בפתח הפרשה מסופר על חטא המרגלים - על כך שהוציאו את דיבת הארץ רעה והדבר גרם לאסון כבד על דור יוצאי מצרים . הגזרה שנגזרה – מאת ה'- על דור יוצאי מצרים: שימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ המובטחת ואותו לילה שהם בכו כפי שמופיע בספר [במדבר י"ד, א']: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא" [במדבר י"ד, א]- ליל תשעה באב היה.!
אמר להם ה': אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם – בכייה של דורות. לפי שבליל תשעה באב - ישראל בוכים ומתאבלים על חורבן בית המקדש.
שבת זאת נקראת בשם: "שבת חזון" על שום שמפטירים בנבואת התוכחה: "חזון ישעיהו בן אמוץ"
הנה כמה קטעים מדברי הנביא ישעיהו:
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-ה', נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר. עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן" [ישעיהו א ,א- ז]
עוד קטע:
"לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר ה'; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר [שם. א, י"ח כ']
הנביא פונה אל בני ישראל ומשתף אף את השמים והארץ הנצחיים וזאת - במטרה שגם הברואים יקשיבו לדברי התוכחה ודבריו אלה מזכירים גם את דברי משה רבנו בפרשת "האזינו" "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" [דברים ל"א, א]
מדוע לקח משה דווקא את השמים והארץ לשמש- עדים?
התשובה לכך: מפני שהם נצחיים לעד ובכוחם גם להיטיב עם הברואים- כמו לספק להם מטר- בזמן שמקיימים את המצוות כהלכתן, אך יכולים גם להעניש - בזמן שאין- חיבור לתורה - באופן מעשי , חלילה, על ידי עצירת גשמים , הוא הדין גם לגבי האדמה- בימים טובים - כאשר הגשמים יורדים - הכול צומח ויש מזון בשפע לעם, אך בימים שעם ישראל - סר, חלילה מדרך הישר- האדמה יבשה ואין היא מצמיחה תבואה ופרי- אלא קוצים ועשבים רעים.
מכאן ואילך הנביא ישעיהו מדבר מפי ה':
סיפקתי לבני ישראל את כל אמצעי המחייה עד שגדלו והפכו לאנשים רמי קומה - אבל הם כפויי טובה - לפי שחטאו ופשעו בי!
והביזיון הגדול: שאפילו שור מכיר את אדוניו והוא מתמסר ונכנע לו והאדון נעזר בו בעבודתו , גם החמור יודע בדיוק היכן האבוס שאדוניו מכין לו למטרת מאכלו. אך עם ישראל- אינו מכיר שאביו - הוא אלוקים וגם בוראו!
בגמרא בירושלמי מסופר: רבי יוחנן מכר שור לנוכרי, התעקש השור ולא רצה לחרוש בשבת על אף שספג מכות מהנוכרי - ללא רחמים - עד שהופיע רבי יוחנן ולחש לו לאוזנו: יהא ידוע לך שאינך עוד ברשותי, כי אם נתון אתה ברשותו של נוכרי ועליך לעבוד כל אימת שעולה ברצונו, מיד קם השור לעשות את עבודתו כיון שראה זאת הנוכרי ,הלך והתגייר ומאז נקרא רבי יוחנן בשם: "בר תורתא"
דוגמא נוספת בעניין השור:
חז"ל מספרים על השור שנתן אליהו הנביא לנביאי הבעל [נביאי השקר] על מנת להקריבו על מזבחם בהר הכרמל, לא רצה השור להיות נשחט - למטרת עבודה זרה.
עד שאליהו אמר לו : כי על ידו - עתיד להתקדש שם שמים - רק אז נכנע והלך!
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת טרם תשעה באב- נקראת בשם: "שבת חזון"- על פי דברי חזון הנביא ישעיהו - יש לזכור שיש לשמוח בשבת זאת יותר מאשר בשבת רגילה - לפי שאנו מצפים ביתר שאת בשבת זו לגאולה - הצפייה לבניין בית המקדש השלישי ועל פי דברי הנביא - אם נטיב את דרכנו - מובטח לנו שירושלים תהיה סמל למשפט צדק:
"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל- בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה" [ישעיהו א, ה]
|
|
|
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1650
ב"ה
דבר החסידות – פרשת דברים
להבין דבר מתוך דבר
סיפר הרב אשר קריצ'בסקי, שליח הרבי ורבה של אומסק, סיביר (כיום באה"ק):
במקום שליחותי, היה יהודי מבוגר שהתעניין מאוד בחב"ד, ואף למד תניא בקביעות.
בוקר אחד, כאשר התכוננתי לנסיעה לחצרות הרבי – פגשתי ביהודי זה וביקשתי ממנו את שמו ושם אמו, כדי שאזכירו לברכה על ציונו הקדוש של הרבי.
ואז, הוא אומר לי "הרבי? אני אספר לך מי זה הרבי!" וכך סיפר:
לפני הרבה שנים גרתי במדינת מיניסוטה שבארה"ב. יום אחד עלה בדעתי לעבור להתגורר בניו יורק. התלבטתי בדבר הרבה, עד שחבר הציע לי לנסוע לפני זה לניו יורק ולקבל עצה מהרבי.
הגעתי ביום ראשון ועמדתי בתור לחלוקת הדולרים, אך כשעמדתי מול הרבי – התבלבלתי ולא הצלחתי לומר מילה, כך מצאתי את עצמי עומד ברחוב עם הדולר... בלי תשובה לשאלתי.
חזרתי למיניסוטה וסיפרתי לאותו חבר ש"נסעתי לניו יורק בחינם" כיון שבסוף לא שוחחתי עם הרבי.
- אמר לי החבר: אין כזה דבר! הרבי בטוח ענה לך, תראה לי את הדולר שקיבלת מהרבי.
- הוצאתי את הדולר, והוא בחן אותו מכל צדדיו, פתאום הוא קפץ, תראה! הדולר הזה הודפס במיניסוטה!!! הנה יש לך תשובה ברורה שעליך להישאר במיניסוטה.
כמובן שנשארתי במיניסוטה, ואכן ההצלחה האירה לי פנים ב"ה.
כעבור מספר שנים שוב הייתה לי הזדמנות לעבור לניו יורק, ושוב התלבטתי. כמובן נסעתי גם הפעם לקבל עצה מהרבי.
הפעם, כבר לא שאלתי את הרבי כלום. קיבלתי את הדולר ומיד כשיצאתי בדקתי, והנה הפעם הדולר הודפס בניו יורק!
- ואכן עברתי לניו יורק והצלחתי ב"ה מאוד!
ובסיימו את הסיפור הראה לי את 2 הדולרים, באמרו שהם מלווים אותו לכל מקום.
(שמעתי אמש מהרב יוסי הלפרין שליח הרבי למירון, בהתוועדות יום הולדת בביתו, ששמע את המעשה מפי חברו הרב קריצ'בסקי)
~~~
נבונים לא מצאתי?
בפרשתנו (א, יג) נאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם",
– מפרש רש"י: "נבונים – מבינים דבר מתוך דבר . . מה בין חכמים לנבונים? חכם דומה לשולחני עשיר: כשמביאין לו דינרין לראות רואה וכשאין מביאין לו – יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר: כשמביאין לו מעות לראות רואה וכשאין מביאין לו – הוא מחזר ומביא משלו".
אח"כ (בפסוק טו) נאמר "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים".
– אומר רש"י: "אנשים חכמים וידועים – אבל נבונים לא מצאתי...".
וקשה:
א) בפרשת כי תשא (לא, ג) גבי מלאכת המשכן, כבר פירש רש"י, על הפסוק "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה": "בחכמה – מה שאדם שומע דברים באחרים ולמד, ובתבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד" ומדוע שם לא מוסיף רש"י שום משל, ודווקא כאן מוסיף את המשל משולחני עשיר ושולחני תגר?
ב) איך אפשר לומר שמשה לא מצא נבונים, והלוא במלאכת המשכן מפורש "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה", הרי שנמצאו כמה נבונים!
אלא צריך לומר ששני מיני נבונים לפנינו, לא הרי התבונה הנדרשת לבוני המשכן לתבונה הנדרשת לדיינים:
ביאור הדברים:
המושג "מבין דבר מתוך דבר" יכול להתפרש בשני אופנים:
א) שמתוך הדברים שלמד הוא מצליח להסיק פרטים חדשים ולהבין את עומק הדברים שלמד.
ב) היכולת לפתח רעיונות חדשים, על בסיס מה שלמד. ולחדש חידושים גם בנושאים שונים לחלוטין על סמך היסודות של הלימוד.
וזהו ההבדל בין פ' תשא לפרשתנו:
א) במלאכת המשכן קיבלו בצלאל וכל העובדים את התכנית המפורטת למשכן, והיה עליהם להבין דבר מתוך דבר איך להוציא לפועל את כל הציוויים עם כל הפרטים המורכבים של מלאכת הקודש. וזה סוג של תבונה שאפשר למצוא.
ב) משא"כ במינוי הדיינים בפרשתנו, תפקידו של הדיין הוא לשפוט בכל מיני מצבים שאין לו כל ציווי ומקור עליהם, אלא עליו להקיש ולהכריע בעומק דעתו על סמך החכמה שרכש. כאן נדרשת תבונה מהסוג השני – ליצור כללים חדשים בתורה על סמך ידיעותיו, ועל סוג זה אמר משה "נבונים לא מצאתי.
ולכן מובן מדוע מביא רש"י משל דווקא בפרשתנו, כי המשל על השולחני תגר מתאים דווקא לסוג התבונה הנדרשת בפרשתנו: שכאשר אין לשולחני מעות הוא צריך להמציא ממקום אחר, וזוהי הדרגה העמוקה יותר של תבונה, כנ"ל.
שבת שלום וצום קל, יהפך לשמחה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לד, דברים שיחה ב (עמ' 9 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' כה-ז.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת דברים
- כניסות: 1580