עליה וירושת הארץ

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בחמישי, 08 אוגוסט 2024 14:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 334

עֲלִיָּה וִירֻשַּׁת הָאָרֶץ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

מֹשֶׁה מְבָאֵר התּוֹרָה

בְּטֶרֶם יוֹם פְּרֵדָה

לְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵן אוֹרָה

לָהֶם יְשַׁמֵּשׁ דֻּוגְמָא.

פִּיו מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת

רְמָזִים מְסָרִים הוֹרָאוֹת

לְמַעַן יֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם

לֹא יִיסּוֹגוּ  לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם.

מֵאֱלוֹקִים קִבְּלוּ מַתָּנָה

אֶרֶץ בָּהּ שְׁרוּיָה בְּרָכָה

קִיּוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

על עם סְגֻלָּה שומרות.

בְּתֹם שְׁנוֹת נְדוּדִים

בְּמִדְבַּר צָחִיחַ וְנִסִּים

הִגִּיעַ צִוּוּי אֱלוֹקִים

יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ לַבָּנִים

אֶרֶץ מְרוֹמֶמֶת בַּתֵּבֵל

נוֹעֲדָה לְעַם יִשְׂרָאֵל

אִם  בְּחֻוקֵּי ה' יֵלְכוּ

ְשַׁלְוָוה וּבִטָּחוֹן יִזְכּו!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת דְּבָרִים- חֻמַּשׁ דְּבָרִים. 

פרשת דברים - רמזים ומסרים לעם ישראל, גם בימינו

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בחמישי, 08 אוגוסט 2024 14:16

נכתב על ידי Super User

כניסות: 364

פרשת דברים - רמזים  ומסרים  לעם ישראל, גם בימינו!

מאת: אהובה קליין

פרשת דברים - היא הפרשה הראשונה המופיעה בפתח חומש דברים -  הספר החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

חשוב לדעת : בעוד שארבעת החומשים הראשונים נמסרו על ידי משה - כשליח ה', ספר דברים נקרא גם בשם: משנה תורה - הוא כולל תוכחה ,רמזים ותיקונים - כמסר לכל יהודי – על מנת ללמוד מתוך הניסיונות בחיים וטעויות שעשה בעבר - ויקיים באופן מעשי  את עשרת הדברות - כפי שנאמר:

"וַיִּכְתֹּב עַל - הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים".

[שמות כד, כ"ח]

פרשת דברים פותחת בפסוקים הבאים:   "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ....... אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת , בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  ה' אֱלֹקֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב".[דברים א, א'-י"א]

השאלות הן:

א] מדוע פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת האחרונה סמוך לתשעה באב?

ב] מהם הרמזים בפרשה - לחורבן ולגאולה?

ג] מה הקשר בין התורה לעם ישראל ולירושת הארץ?

תשובות.

פרשת דברים נקראת מידי שנה  בשבת טרם תשעה באב.

הטעם לקריאת פרשת דברים  סמוך לתשעה באב - לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים ולפי חז"ל הקב"ה גזר  בליל תשעה באב -  על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ –וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל,

בגמרא [תענית  כ"ט, ע"א] נאמר- על הפסוק: "ויבכו העם בלילה ההוא"[במדבר י"ד, א] "אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה - ובכך  הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה] ואני קובע לכם בכייה לדורות" - הכוונה   לזמן ליל תשעה באב  שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.

השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]

תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?[דברים א, י"ב]

בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]

רבי  אברהם יעקב מסדיגורה אומר : כי שבת חזון - היא השבת  הקרובה לתשעה באב- יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, למה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר  חשוך ומופיע  ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך - אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.

רמזים לחורבן ולגאולה.

לגבי הפסוק: "בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל...",

החיד"א מפרש בספר "פני דוד": כי יש כאן לעם ישראל – רמזים  על חורבן וגאולה שעתידים לבוא על עם ישראל עבור העוונות שחטאו:

"בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן":  רמז לגלות בני גד וראובן שהתיישבו בעבר הירדן ובקשו ממשה להתנחל שם – לפי שראו שהמקום פורה- עבור הצאן והבקר הרב שברשותם ולא חשבו די על  משפחותיהם וחינוך ילדיהם- לפיכך בתקופת הגלות - לפני חורבן בית המקדש על ידי נבוזראדן מלך בבל.- הם גלו ראשונים!

"בַּמִּדְבָּר"- רמז לגלות עשרת השבטים שעד היום איננו יודעים את מקום המצאם.

"בָּעֲרָבָה" רמז לגלות יהודה ככתוב: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:  בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ,  תָּלִינוּ, כּנֹּרוֹתֵינוּ".[תהלים קל"ז, א'-ב']

"מוֹל סוּף"- רמז לעם ישראל: כי למרות כל הייסורים והגלויות - סוף הכבוד לבוא - ובע"ה בית המקדש השלישי יבנה.

"בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל"- רמז לימי בין המצרים- "בֵּין-פָּארָן"-

רמז לגזרת המרגלים שבכו  בליל תשעה  באב, "וּבֵין-תֹּפֶל"-חטא העגל ושבירת הלוחות- ב: - י"ז בתמוז.

"וְלָבָן"-רמז לבניין בית שני - שנקרא: "לבנון"-נקרא כך- לפי שהיה מלבין  את עוונות ישראל.

"וחצרות"- רמז לבניין בית שלישי - בחצרות בית אלוקינו.

הקשר בן  התורה לעם ישראל וארץ ישראל.

נאמר: "ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: " רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".

רש"י  מפרש את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.."

א] כפשוטו - כלומר  די לכם לשבת במדבר- הגיע הזמן לעלות לארץ.

ב] על פי מדרש: משה פונה לעם ישראל ואומר להם: מגיע לכם גדולה רבה ושכר עבור ישיבתכם בהר הזה ,הרי  עשיתם משכן במדבר - מנורה, וכלים נוספים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם, סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.

דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את חורב - הכוונה להר סיני ששם ניתנה התורה לעם ישראל כפי שנאמר בספר שמות:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה".[שמות ל"ג, א']

רבינו בחיי מפרש את המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

על דרך הפשט רצה משה לבאר עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה היא: עשרת הדברות ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה- חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותם מפיו  וזאת למרות שכבר ידעו זאת מאבותיהם והאמינו בהם, הנה באה נבואת משה רבינו המעניקה להם עוצמה- ומה שהם שומעים מפיו – נחשב כאילו שמעו דברים אלה- מפי עליון.

מדרש תנחומא  מסביר: "בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל משה מפרש את התורה בשבעים לשון וזאת לומדים מהמילים:

בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת": אותו הפה [של משה] שאמר: "לא איש דברים אנוכי", אמר: "אלה הדברים"

באמת מדוע היה צורך - לבאר בשבעים לשון את התורה ? על כך אומר רש"י: כאשר יבואו אומות העולם ויגידו כי אנחנו גזלנים - גזלתם את הארץ - נענה להם כי כל הארץ - היא של ה' והוא המחליט למי לתת אותה!

לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי התורה היא תורת חיים חייבים אנו להעלות את ספר התנ"ך כולו לראש הסולם - למען נתקן את דרכינו ונלמד - דרכי מוסר, את חשיבות האחדות בתוכנו ושמירת הלשון, וכל זה כדי לממש את ייעודנו בעולם"

"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."[ישעיהו. ס'. ג]     

פרשת דברים - יציאה מאפלה לאורה - כוחה של ברכה

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בחמישי, 20 יולי 2023 14:25

נכתב על ידי Super User

כניסות: 503

פרשת דברים - יציאה מאפלה לאורה - כוחה של ברכה.

מאת: אהובה קליין.

חומש דברים הוא החומש החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

כבר בפתיח משה נושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.." [דברים  א', א-ו']

בהמשך  מזכיר משה את הבטחת הארץ וריבוי עם ישראל ואת הברכה החלה עליהם כפי שנאמר:

"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  ה' אֱלֹקיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".[להלן א', ח'- י"ב]

ובהמשך שוב מזכיר משה את ברכת ה' לעם ישראל:

"כִּי ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר". [להלן ב', ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את  חומש דברים?

ב] מה משמעות הברכות שמשה מזכיר לעם ישראל?

ג] "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"?  מהי כוונת משה במילים אלה?

תשובות.

חומש  דברים ומהותו.

לפי  העמק דבר : ספר דברים נקרא: "משנה תורה" היות והוא חוזר על מאורעות ומצוות שנאמרו בחומשים קודמים . אולם, אין חזרה מוחלטת על כל המצוות שנאמרו כבר, מטרתו של חומש זה "להזהיר על עמל התורה  לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד" . לכן כל דברי המוסר והתוכחה בפי משה אל העם הם  במטרה שיקבלו עליהם את עול התלמוד.

הגאון מוילנא סבור: כי ארבעת החומשים הקודמים היו נשמעים מפי הקב"ה  עצמו באמצעות גרונו של משה , אך לא כך ספר דברים, אלא היו בני ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי  הנביאים אשר אחר משה. הקב"ה היה אומר אל הנביא היום ולמחרת היה  הולך הנביא ומשמיע את דברי החזון לעם ישראל. מכאן כאשר  דיבר הנביא אל הקהל נעתק ממנו הדיבור האלוקי - כך היה ספר דברים נשמע מפי משה רבינו ע"ה בעצמו.

ה"נתיבות שלום" [ רבי  שלום ברזובסקי]  מסביר כי בספר "משנה תורה" נאמרו כל המצוות בנושא : אהבת ה' ויראתו.  במטרה להדבק וללכת בדרכיו, אך בפרשת ואתחנן - הלא  היא בבחינת הלב של "משנה תורה" היות וכתובים בה עשרת הדיברות.- "קריאת שמע"   שהיא קבלת  עול מלכות שמים  ויסוד היהדות. כתוב בספר הקדוש שכל תרי"ג המצוות משמשים הכנה למצוות: "ואהבת"

נשאלת השאלה, מדוע נפתח ספר  דברים ב"אלה הדברים" - משה מוכיח את עם ישראל על חטאיהם ברמז כדי שלא יפגעו. מדוע לא התחיל משה ישר  בכל מצוות ה' - שנאמרים בפרשת  "ואתחנן"?

התשובה לכך: כי "ראשית חכמה  יראת ה' " תחילה עם ישראל חייבים להיות בבחינת "סור מרע ועשה טוב" כפי שאומרים חז"ל במסכת ברכות שבזמן מעמד הר סיני – התורה ניתנה ביראה וברתת. מהטעם: "ראשית חכמה יראת אלוקים" והסיבה לכך כי "יצר לב האדם רע מנעוריו".  למרות שאהבת ה' היא גדולה יותר, היות ויצר לב  האדם רע מנעוריו ועל כן איך יגיע יילוד אישה אל אהבת ה' בעוד שבתוכו טמון כוח רע ודמו דם טמא. – לכן :"ראשית  חכמה יראת ה' " ובלשון חז"ל [ נידה ט'] חרדה מסלקת  הדמים, שהיראה והחרדה מסלקת הדמים הטמאים ומטהרתו מן הרע, אז מסוגל הוא לאהבת ה', זו הכוונה  שהיראה קודמת לאהבה וכמו שנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]

מטעם זה פתח משה במשנה תורה "באלה הדברים" דברי מוסר  כדי לעורר בהם את יראת ה' בדרך שהוכיחם באופן מרומז על חטאיהם.

היות וראשית חכמה יראת ה' ורק אחר כך מסוגלים להגיע לכל השלבים הגבוהים של אהבת ה' והדבקות בו.

הזכרת הברכות לעם ישראל.

משה אומר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  .....

ה' אֱלֹקיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם --אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

רש"י מסביר: כי ה' אומר לעם ישראל : לרשת את ארץ ישראל ואין הם צריכים בשביל ירושת הארץ להילחם מלחמה ,כי אילו לא היו  שולחים מרגלים לרגל את הארץ  לא היו צריכים עכשיו בכלל  כלי מלחמה ומדוע הוזכרו האבות? אברהם, יצחק ויעקב ? לפי שלכל אחד מהם יש את הזכות שלו לארץ ישראל.

דעת מקרא מסביר: כי הפניה לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל - היות והיא לא נחלת זרים – אלא נחלת האבות ,לפי שנתן להם אותה בשבועה והיא מיועדת לעם ישראל לפי שלאברהם ה' אמר:

"בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [בראשית  ט"ו, י"ח]

הארץ מיועדת לעם ישראל מדין ירושה.

ליצחק ה' אמר:

"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" [בראשית  כ"ו, ג'-ד']

ליעקב ה' אמר:

"אֲנִי ה' אֱלֹקי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג]

עוד נאמרה- הבטחה נוספת ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ". [בראשית  ל"ה, י"ב]

משה כלל את כל האבות בתפילתו לאחר מעשה העגל ,כאשר משה ירד מהר סיני ,אלוקים לרצה לכלות את העם בגלל חטאו ,אך משה התפלל:

"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

דעת מקרא מסביר: את ברכת משה לעם כאן בפרשתנו:

"ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". משה היה רועה נאמן לעמו, כיון שהזכיר את ריבוים- הוסיף ברכה עליהם וזאת לבל ידמה השומע כי רע ריבוים בעיניו- והכוונה: כמניינכם היום אלף פעמים - לשון הפלגה של טובת עין - לפי רש"י: זו הייתה ברכת משה משלו לעם.

משה מזכיר לעם את הברכה שהייתה בקרב עם ישראל במשך ארבעים שנות נדידה במדבר:

"כִּי ה' אֱלֹקיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר".

עם ישראל היו מבורכים במקנה רב שהוציאו ממצרים כמו ש נאמר:

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

היו ברשותם כלי כסף וזהב ששאלו ממצרים כפי שכתוב:

"וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת". [שמות י"ב, ל"ה-ל"ד]

בכל זה ה' שלח להם ברכה והעשיר אותם וזוהי השגחה מתוך אהבה.

בכל תקופת המדבר עם ישראל היה מבורך כמו שנאמר:

"ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר". [תהלים כ"ג, א'] הרי ה' המטיר עליהם מן במדבר ונתן להם גם בשר.

"לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"? 

משך חכמה מסביר: דרכו של עולם, כשאדם מטופל במשפחה גדולה ובעושר רב ,בגלל זה הוא עמוס בהרבה טרדות  וטרחות ועסוק עם  כל צרכי הבית והמשפחה  ואומר לילדיו: "הן כה רבות הטרחות שאני טורח למענכם, מי ייתן, איפוא, ובע"ה יעמיסו  עליכם גם בניכם ונכדיכם שלכם כל כך הרבה  טרחות.. הוא אשר אמר משה לבני ישראל, הן כה רבות אני סובל ממכם :"ה' הרבה אתכם"- מי ייתן. אפוא, ובעת ההיא- בכל עת שהיא- "לאמור"-יצטרכו מנהיגכם לומר גם הם: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גדולתכם...

"אפיקי יהודה" מסביר: בני ישראל משולים לחול הים ולכוכבי השמים. החול טבעו שכל גרגר יתלכד עם משנהו. לעומת זאת, כל כוכב מרוחק מהשני ומאיר בפני עצמו.

בזמן שבני ישראל מלוכדים עדיין ניתן לשאת את משאם,, אך כאשר הם מפולגים כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,אז קשה מאד למנהיג לשלוט עליהם. במצב שהם מפולגים ככוכבים המרוחקים זה מזה "איכה אשא לבדי אתכם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אחד המסרים בפרשה אקטואלי ממש גם בימים אלה :וזה הצורך  לחשוב גם על הזולת ולא להתעלם ממנו ובימים קשים אלה- כאשר העם מפולג- יפה שעה אחת קודם להתאחד  כאיש אחד בלב אחד ולקיים את המצוות שעליהם אנו מצווים- מצוות בין אדם למקום, דוגמת שמירת שבת ושאר מצוות המופיעות בתורה –לעבוד את ה' מתוך יראה ואהבה-והתוצאה תהיה: שהברכה תשרה  על עם ישראל-ונזכה ,בע"ה, לצאת מאפלה לאורה

יפים דברי שלמה המלך:

"טֽוֹב ־ עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל"  [משלי כ"ט, ב']        

ברכת אלקים לעם הנבחר

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בחמישי, 20 יולי 2023 14:24

נכתב על ידי Super User

כניסות: 461

בִּרְכַּת אֱלוֹקִים לָעָם הַנִּבְחָר.

מֵאֵת : אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה

יְצִיאָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ

רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד

לְעַם נִבְחָר קָדוֹשׁ.

דִּבְרֵי מוּסָר עֶרְכִּיִּים

בְּאַהֲבָה, נֶאֱמָרוֹת הַמִּלִּים

מְעוֹרְרוֹת  זִיכְרוֹנוֹת וְאֵירוּעִים

מֵהֶם טוֹבִים וְגַם רָעִים.

מֹשֶׁה מַזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת

לְעַם שְׂבַע טָעוּיוֹת

מוּגָן מְבֹרָךְ בַּבְּרָכוֹת

בְּלֵב שִׁמָּמוֹן וְסַכָּנוֹת.

אַרְבָּעִים שְׁנוֹת  נְדוּדִים

הַצָּלָה מֵחַיּוֹת וּנְחָשִׁים

אֵשׁ וְעָנָן מְאוֹתְתִים

בַּחוֹלוֹת עֲמָקִים וּסְלָעִים.

אֱלוֹקִים לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמָן

אִם  נֵלֵךְ לְאוֹר הַתּוֹרָה

נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה בִּמְהֵרָה.

הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  דְּבָרִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

פרשת דברים - "שבת חזון"- מה החשיבות?

פרטים

קטגוריה: פרשת דברים

פורסם בחמישי, 04 אוגוסט 2022 04:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 637

פרשת דברים - "שבת חזון"- מה החשיבות?

מאת: אהובה קליין .

פרשת  דברים – הראשונה בחומש החמישי –  הנקרא גם בפי הקדמונים: "משנה תורה" -  משום שנישנים בו  נושאים רבים שהופיעו כבר  בחומשים  קודמים – הפרשה פותחת בדברי  משה לעם:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, אֲלֵיהֶם" [דברים א, א-ד]

פרשה זו נקראת בשבת הסמוכה לתשעה באב הקרויה בשם: "שבת חזון" על שם ההפטרה בספר ישעיהו [פרק א'].

השאלות הן:

א] במה חשיבות – "שבת חזון" -  לכל עם ישראל ?

ב] מה הקשר  בין השבת לתשעה באב ולדברי ישעיהו בהפטרה?

תשובות.

חשיבות השבת טרם תשעה באב.

ה"נתיבות שלום"- מזכיר את הפיוט הידוע שנוהגים קהילות אשכנז לשיר בשבת:

כל מקדש שביעי / סימן משה.

"כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ
אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ

אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל
בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל
גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל "....

הוא שואל: מדוע נוהגים לשיר פיוט זה ולשמוח בשבת קודש כמקבלי מתנת  נחליאל- הרי עדיין חסר להם בניין אריאל [המקדש] והרי עם צאת השבת נקבל השנה בע"ה- את צום תשעה באב?

על פי חז"ל - אין נוהגים ענייני אבלות בשבת , אוכלים כסעודת שלמה בשעתו ומשמע אפילו אם לא  רגיל לאכול כך. ועוד אמרו במסכת [יבמות, ו] אין בניין בית המקדש  דוחה שבת.

עוד צריך להבין  את המילים: "שישו ושמחו" הרי לא מצאנו  מצוות  שמחה בשבת. אם כן מה המשמעות דווקא לשמוח - כמקבלי מתנת "נחליאל" [המקדש]?

ניתן להסביר זאת בכמה אופנים:

אמרו חז"ל במסכת  [תענית כ"ו] במאמר הכתוב: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ".

[שיר השירים ג', י"א]

"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—הכוונה - לחג מתן תורה - היינו הנישואין - שהיה במתן תורה.

"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- זה בניין בית המקדש. - בבחינת ייחוד הבאה לביתו -שהייתה בבית המקדש.

וכמו שסברו חז"ל: הכרובים בבית המקדש היו מעורים זה בזה.

כך זה גם לגבי שבת קודש: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"—זה: מתן תורה - בשבת ניתנת  תורה לישראל.

"וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"- גם כן ישנה בשבת קודש כמו שכתוב: "בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת ־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת ־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ"׃[ שמות ל"א, י"ז]

כנסת ישראל והשבת. כמו  שנאמר בתורה: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם.."- ביום שמחתכם- אלו השבתות.

 נאמר בספר: "תפארת  שלמה" בנוגע ל"שבת חזון": בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה הבחינה של "שמחת לבו" - במשך כל השבוע - גם בימות החול - היה יחוד הקב"ה וישראל- על ידי בית המקדש  ואילו בשבתות היה  הייחוד  גדול יותר במעלה.  אך בזמן הגלות- לאחר החורבן יש בשבת קודש את בחינת בית המקדש - ואילו בשאר ימות השבוע השכינה בגלות.

אבל בשבת קודש- היא יום שמחת לבו—כביכול קיימת שמחה למעלה מהייחוד העליון בין ה' לעם ישראל.

זה במדרגה יותר גבוהה מהשבתות בזמן שבית המקדש היה קיים - כי אז היה ייחוד תמידי ,מה שאין כן לאחר החורבן שהרי במשך כל ימות החול אין הייחוד הזה קיים- אלא רק בשבת קודש ולכן השמחה כה עוצמתית!

זו הכוונה בפיוט: "אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְייַן אֲרִיאֵל"- שבמשך כל השבוע  היהודים מחכים ומצפים לבניין "אריאל" ובמיוחד  עם הגעת שלושת השבועות - תקופת בין המצרים ותשעת הימים - לכן ביום השבת הזאת: ""שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל"

בשבת אין אבלות- כי השבת היא בבחינת קדושת בית המקדש. ומטעם זה- עבודת בית המקדש אינה דוחה שבת – שהקדושה שהייתה  בבית המקדש נמשכת על ידי שבת קודש - שבה ניתן להשיג את כל המדרגות של בית המקדש.

"שבת חזון"- קשורה –לתשעה באב ולהפטרה [ בספר ישעיהו א].

נאמר בפרשת דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף.."

 פרשה זו נקראת בכל שנה קרוב מאד לתשעה באב ומקור הטעם לכך: בפתח  הפרשה  מסופר על חטא המרגלים - על כך שהוציאו את דיבת הארץ רעה והדבר גרם לאסון כבד על דור יוצאי מצרים . הגזרה שנגזרה – מאת ה'- על דור יוצאי מצרים: שימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ המובטחת  ואותו לילה שהם בכו כפי שמופיע בספר [במדבר י"ד, א']: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא"   [במדבר י"ד, א]- ליל תשעה באב היה.!

אמר להם ה': אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם – בכייה של דורות. לפי שבליל תשעה באב - ישראל בוכים ומתאבלים על חורבן בית המקדש.

שבת זאת נקראת בשם: "שבת חזון" על שום שמפטירים בנבואת התוכחה: "חזון ישעיהו בן אמוץ"

 הנה כמה קטעים מדברי הנביא ישעיהו:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-ה', נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר.  עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן"  [ישעיהו א ,א- ז]

עוד קטע:

 "לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר ה'; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר [שם. א, י"ח כ']

הנביא פונה אל  בני ישראל ומשתף אף את השמים והארץ הנצחיים וזאת - במטרה שגם הברואים יקשיבו לדברי התוכחה ודבריו אלה מזכירים גם את דברי משה רבנו בפרשת "האזינו" "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" [דברים ל"א, א]

מדוע לקח משה דווקא את השמים והארץ לשמש- עדים?

התשובה לכך: מפני שהם נצחיים לעד ובכוחם גם להיטיב עם הברואים- כמו לספק להם מטר- בזמן שמקיימים את המצוות כהלכתן, אך יכולים גם להעניש - בזמן  שאין- חיבור לתורה - באופן מעשי , חלילה, על ידי עצירת גשמים , הוא הדין גם לגבי האדמה- בימים טובים - כאשר הגשמים יורדים - הכול צומח ויש מזון בשפע לעם, אך בימים שעם ישראל - סר, חלילה  מדרך הישר- האדמה יבשה ואין היא מצמיחה תבואה ופרי- אלא קוצים ועשבים רעים.

מכאן ואילך  הנביא ישעיהו מדבר מפי ה':

סיפקתי לבני ישראל את כל אמצעי המחייה עד שגדלו והפכו לאנשים רמי קומה - אבל הם כפויי טובה - לפי שחטאו ופשעו בי!

והביזיון הגדול: שאפילו שור מכיר את אדוניו והוא מתמסר ונכנע לו והאדון נעזר בו בעבודתו , גם החמור יודע בדיוק היכן האבוס שאדוניו מכין לו  למטרת מאכלו. אך עם ישראל- אינו מכיר שאביו - הוא אלוקים וגם בוראו!

בגמרא בירושלמי מסופר: רבי יוחנן מכר שור לנוכרי, התעקש השור ולא רצה לחרוש בשבת על אף שספג מכות מהנוכרי - ללא רחמים - עד שהופיע רבי יוחנן ולחש לו לאוזנו: יהא ידוע לך שאינך עוד ברשותי, כי אם נתון אתה ברשותו של נוכרי ועליך לעבוד כל אימת שעולה ברצונו, מיד קם השור לעשות את עבודתו כיון שראה זאת הנוכרי ,הלך והתגייר ומאז נקרא רבי יוחנן בשם: "בר תורתא"

 דוגמא נוספת בעניין השור:

חז"ל מספרים על השור שנתן אליהו הנביא לנביאי הבעל [נביאי השקר] על מנת להקריבו על מזבחם בהר הכרמל, לא רצה השור להיות נשחט - למטרת עבודה זרה.

עד שאליהו אמר לו : כי על ידו - עתיד להתקדש שם שמים - רק אז נכנע והלך!

לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת טרם  תשעה באב- נקראת בשם: "שבת חזון"- על פי דברי חזון הנביא ישעיהו - יש לזכור שיש לשמוח בשבת זאת יותר מאשר בשבת רגילה - לפי שאנו מצפים ביתר שאת בשבת זו לגאולה - הצפייה לבניין בית המקדש השלישי ועל פי דברי הנביא - אם נטיב את דרכנו - מובטח לנו שירושלים תהיה סמל למשפט צדק:

"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל- בְּדִילָיִךְ.  וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה"  [ישעיהו א, ה]