|
|
הר שעיר/ שיר מאת: אהובה קליין ©
הר שעיר בלב מדבר
סלעי גרניט וגם נהר
בו דרים בני עשיו
מימי קדם עם רב.
בחלקם נפלה ירושה
נחלה אדמה קשה
מקנה וצאן לרוב
עם ישראל אותו ייסוב.
כף רגלו בה לא תדרוך
גם אם חש לעיתים נבוך
פניו אל פני צפון
עיניו אל פני מרום.
הערה: השיר בהשראת פרשת: דברים [חומש דברים].
פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בדבריו של משה אל בני ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב,הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. ה' אֱלֹקינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. [דברים, א, א-ט]
השאלות הן:
א] נאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה"- למה הכוונה?
ב] "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-מה המשמעות?
תשובות.
משה מבאר את התורה.
על פי רש"י: משה פירש את התורה בשבעים לשונות. אין הכוונה ללשונות שאר העמים, כי איזו תועלת יש לעם ישראל מכך ? אלא לשבעים כוונות- כפי שאומרים רבותינו: "שבעים פנים לתורה"
מדובר בכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מהכוונה הראשונה והפשוטה.
הרמב"ן שם את הדגש על המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה,..." כי משה רצה מרצונו לבאר את התורה ולא על פי ציווי ה'.
אברבנאל סובר: כי ספר דברים - הנקרא גם : "משנה תורה"- נועד לבאר ולהסביר עניינים ולימודים שלגביהם היה ספק במוחותיהם של עם ישראל והיו צריכים הסבר נוסף לכך.
רבינו בחיי מביא שני הסברים לעניין ביאור התורה:
א] על דרך הפשט, רצה משה לבאר לעם ישראל את כל המצוות ואת עיקר התורה והכוונה: לעשרת הדיברות ,היות והאבות שמעו את המצוות מפי ה' כעת חוזר משה על כך- מפיו לבני ישראל וזאת לאחר שהם כבר ידעו את התורה מפי אבותיהם, דברי משה והסבריו - נחשבו בעיניהם כאילו נאמרו מפי עליון.
ב] על דרך הדרש: התורה נדרשת ב-מ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים- טמא כמניין מואב כפי שנאמר בשיר השירים:" דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם",- "דודי צ"ח ואדום" [שיר השירים ה', י']
כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ,ואדום וזהו שכתוב :"וכמטמונים תחפשנה", מ"ט מונים מלשון עשרת מונים [בראשית ל"א]
על פי פירוש: "מאור ושמש": השאלה המתבקשת היא: הרי מצוות התורה מתחילות רק בפרשת ואתחנן, בעשרת הדיברות ולפני כן יש רק דברי תוכחה ולכן היה מתבקש שרק שם יהיה כתוב:" הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת" אם כן מדוע נאמר כאן בפרשה על כך?
אלא, שכתוב בספרים הקדושים: אחד מעיקרי העבודה ביהדות היא: לשוב בתשובה, טרם מתחילים בלימוד תורה, והרבי מלובלין אמר: מי שלומד תורה ללא חזרה בתשובה קודם לכן, עליו נאמר: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"?[תהלים נ-ט"ז] לכן לפני שמשה ביאר את התורה פתח בדברי מוסר, טרם ביאר את התורה -במטרה לעורר את ישראל לתשובה שלמה. לפיכך משה הקדים להם דברי תוכחה על חטאיהם תחילה.
"רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"
חכמים אמרו: כי לאחר מתן תורה, היו יכולים בני ישראל לבוא בטענה: כי היו אנוסים לקבל את התורה שהרי נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" ולכן פטורים לקיימה כדין אונס [שבת פ"ח]
אך הרשב"א סובר: מאז שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל- בטלה טענה זו, לפי שארץ ישראל ניתנה להם בתנאי שיקיימו בא את מצוות התורה., כפי שכתוב:"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" [תהלים ק"ה, מ"ד, מ"ה]
לכן נאמר : "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"- ביקש משה להעמיק בלב העם את התורה ואמר להם: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.." בטענה שלכם המסתמכת על ההר הזה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי" ובארץ ישראל – תתבטל טענתכם!
על פי מאור ושמש: בחורב ציווה ה' את ישראל: שלא יראו כל מניעה והפרעה כהר שאי אפשר לעבור מעליו, אלא אם כן יתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא - כאילו היה זה חוט השערה.
רעיון זה גם מופיע בגמרא:
" לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ומפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט- השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט- השערה הזה" [מסכת סוכה נ"ב]
בעולם הזה צדיקים מתגברים על כל המכשולים בעבודת אלוקים ואפילו אם נתקלים במניעה כגודל הר גבוה בעיניהם הדבר נראה כחוט השערה, מנגד הרשעים נרתעים מכל מניעה שגם אם היא כה קטנה כחוט השערה בעיניהם היא נתפשת כהר גבוה, לכן בעתיד לבוא יקבלו מידה כנגד מידה- הצדיקים יראו: שמה שנראה בעיניהם כחוט השערה הוא באמת גדול כהר ואילו הרשעים יראו שמה שנראה בעיניהם כהר גבוה היה כה זעיר כחוט השערה. [שם]
ה"כלי יקר" מסביר: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"- מילים אלה מביעות תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ והתיישבו בהר דרך קבע, ולא פנו פניהם אל ארץ הקודש- בה נתחייבו בקיום המצוות, והמילים: "רַב-לָכֶם .." הוא מלשון: "רב לכם בני לוי" [במדבר ט"ז, ז]
הכוונה: המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא לכם לשבת על ההר באופן של קביעות עליכם לפנות לארץ ייעודכם- היות משם נוצר חומר של האדם הראשון כפי שאמר ה' לאברהם: "לך- לך..."
כוונת ה' הייתה שעם ישראל יממשו את הנאמר בתורה- אותה קיבלו בחורב- ויפנו אל ארץ ישראל- בה יקיימו את המצוות הלכה למעשה - כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.
משה טוען שמאז שקיבלו את התורה בחורב- הייתה עמהם רוח אחרת והיו צריכים לפנות אל מקום שמירת המצוות – ארץ ישראל ,אבל הם מרדו בשנאתם את הארץ ולכן אמר להם: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" [דברים א, י"ט] הכוונה שכל אחד מתוך בני ישראל יפנה פניו אל המדבר ולא אל הארץ, הרי המרגלים אמרו:" נשובה מצרימה.."[דברים, א, כ]
אך לאחר חטא המרגלים שה' יעד להם עונש קשה, בני ישראל חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם נאמר: "ונפן וניסע"[דברים ב, א]
יש אומרים: שמשה האשים את העם על שברחו מהר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר להם:" רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" כי הימים אשר ישבו בהר לא היו בעיניהם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא כימים רבים של צער וזהו: "רב לכם"
ממשיך ואומר להם משה שהם באו עד הר האמורי ולא משה, כי הם הסיעו את דעתם ומחשבותיהם מכל מה שהיה בהר חורב, לעומתם משה מחשבותיו משוטטות שם בהר חורב כי מעמד הר סיני הוא לנגד עיניו תמיד.
רש"י מבהיר את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" על ידי שני פירושים:
א] כפשוטו: זמן רב ישבו בני ישראל בחורב- שנים עשר חודשים פחות עשרה ימים.
ב] מדרש אגדה: [ספרי] יש לעם ישראל שכר רב שישבו בהר זה תקופה ארוכה, לפי שהספיקו לעשות את המשכן, שולחן והמנורה.
דבר אחר, הנאה רבה הייתה להם לפי שקיבלו על ההר את התורה ומשה מינה עליהם שבעים זקנים, שרי אלפים ושרי מאות ,שרי חמישים ושרי עשרות.
בעל הטורים מסביר: כי מתוך המילים:" יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת"- כתוב את המילה:" חֹרֵב" בכתיב חסר ללא האות וו ומכאן שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה ה' יביא עליהם חרב.[ספרי]
לסיכום לאור האמור לעיל: אנו לומדים: כי משה ביאר את התורה שהתקבלה בהר סיני לשבעים לשונות- כמו שנהוג לומר: שבעים פנים לתורה.
לגבי חנייתם של עם ישראל באזור הר סיני בו קיבלו התורה, אומר להם משה עתה הגיע השעה לקום ולנוע קדימה אל ארץ הבחירה- על מנת לקיים את התורה- הלכה ולמעשה, כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.
הגיע העת
שיר מאת: אהובה קליין©
משה ניצב על הסלעים
מביט בקהל החולמים
ממגש הכסף נהנים
מה להם נרדמים?
פונה אליהם בנחרצות
לנוע קדימה בנחישות
די לשקוע בהר ההלכות
עת לקיים שליחויות.
לנטוש חיי נדודים
בתוך מדבר וניסים
עתה לפנות ולנסוע
לעבר כנען לנוע.
ארץ מורשת אבות
בה לחיות ולהתרבות
להתגבר על מכשולים
בעזרת שרביט אלוקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת דברים [חומש דברים]
פרשת דברים - למי מיועד ספר "משנה תורה"- בעיקר?
מאמר מאת: אהובה קליין
חומש דברים נקרא גם : "משנה תורה"- לפי שישנם נושאים רבים שהובאו בחומשים הקודמים ונשנים בספר זה - הכוונה: הן למאורעות והן מצוות .
רבי אהרון הלוי מברצלונה – בעל "ספר החינוך"- מונה בפרשיות ספר "דברים": סך הכול מאתיים מצוות , מהן- שבעים ושבע מצוות "עשה" ומאה עשרים ושלוש מצוות "לא תעשה".
השבת שבה אנו קוראים פרשה זו נקראת גם "שבת חזון" על שום ההפטרה בישעיהו- אשר תחילתה במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ". הפרשה נקראת סמוך לתשעה באב על סמך הקשר בה מדבר משה אל העם על חטא המרגלים- אשר מאסו בארץ המובטחת והוציאו את דיבתה רעה והעונש על כך היה שהדור שנדד במדבר- נגזרה עליהם הגזרה - בליל תשעה באב למות שם ולא זכו להיכנס לארץ ישראל, הבכי של דור המדבר בליל תשעה באב –הפך לבכייה לדורות- לפי שבתאריך זה אנו בוכים ומתאבלים על חורבן הבית.
כבר בראשית הפרשה - משה מזכיר לעם ישראל את הבטחות ה' לגבי ארץ ישראל המיועדת לעם ישראל בלבד, כפי שהכתוב מתאר: "ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את- הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" [דברים א, ח]
השאלות הן:
א] מה מחדש לנו ספר דברים נוסף על ארבעת החומשים הקודמים?"
א] מדוע נאמר בלשון ציווי: "בואו ורשו את הארץ"- בזמן שהיא הובטחה כבר לאבותינו?
תשובות.
ייעודו של ספר דברים.
הרמב"ן מסביר: כי יש בחומש זה הנקרא גם: "משנה תורה" - חזרה על כמה מצוות המופיעות בספרים הקודמים ויש אפילו מצוות שלא הוזכרו לפני כן בשאר החומשים, הוא מדגיש כי: אין כאן הזכרת תורת הקורבנות ועל כן הוא מסיק: כי חומש זה מיוחד לנוחלי ארץ ישראל- לפי שהתורה מזהירה אותם על שמירת המצוות, היא באה להסביר את המצוות הדורשות הסברים ובאה להוכיח אותם ולהסביר להם את מהות המצוות שניתנו למשה במעמד הר סיני- אבל הן מקבלות תוקף רק ביום כניסת עם ישראל לארצו.
מכאן מסיק הרמב"ן: כי החומש החמישי הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ויש כאן בספר הדרכה רוחנית למתנחלי ארץ הבחירה.
מעניינת דעתו של הגאון רבי יעקב, המגיד מדובנא, המתאר בספרו: "אוהל יעקב" כי שאל את הגר"א במה שונה "משנה תורה" לעומת יתר החומשים?
ענה לו הגאון: כי ארבעת החומשים הקודמים נשמעו דרך גרונו של משה - מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, לעומת זאת ספר דברים - הוא כמו דברי הנביאים שמסרו את השליחות בשם השם.
המהר"ל מפראג גם אומר: כי בספר דברים היה משה על תקן שליח- בדומה ליתר הנביאים.
האדמו"ר מליובאוויטש במהלך שיחותיו בשנת תשכ"ד: מסביר כיוון הפוך כשהוא מתאר את דברי רש"י [מגילה ל"א ]- דיבור המתחיל: "משה.." שלגבי ארבעת החומשים הקודמים משה מופיע כשליח בלבד, אבל בחומש דברים- השכינה התלבשה בהשגותיו של משה ואף התאחדה אתו, היינו- מדברת מתוך גרונו.
ירושת הארץ.
רבינו בחיי מסביר את המילים: "לתת להם ולזרעם אחריהם"- דרשו רז"ל: "לתת להם"- אלו עולי מצרים. "ולזרעם"- אלו עולי בבל "אחריהם"- הכוונה לימות המשיח.
כנראה שהפירוש מכוון למה שנאמר בדברים י"א- "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" לפי הסבר זה מדובר בשלוש ירושות.
הרמב"ן אומר: כי ה' הזכיר להם הארץ ואת הדרך שילכו בה למסעיהם. ואחרי זה נאמר: "ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם בואו ורשו את הארץ- זוהי מצווה ולא ייעוד והבטחה.זוהי מצוות עשה , ה' מצווה את עם ישראל שישבו בארץ וירשו אותה היות והיא מיועדת להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואם יעלה בדעתם לכבוש ארץ אחרת כגון : שנער ,או ארץ אשור- הם יעברו על מצוות ה', לכן המסקנה של הרמב"ן שזוהי מצוות עשה.
הרמב"ן מביא גם את פרושו של רש"י: כי על עם ישראל הוטל לרשת את ארץ ישראל מיושביה ורק אז תהיה באפשרותם להתקיים בה ואם לא ,לא ניתן יהיה לשבת בה.
וכל זה מהסיבה שעמים אלה יכולים להטעות את עם ישראל ולהטות אותם לעבוד לאלוהיהם ובנוסף יצערו את ישראל ולבסוף ילחמו בהם ויביאו עליהם מצור וסופם שיגלו מהארץ.
על כך הזהיר גם יהושע את העם באומרו: "והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט בצדכם ולצנינים בעינכם עד אבדכם מעל האדמה"
גם רבינו בחיי אומר בדומה לרש"י: כי על עם ישראל לרשת את הארץ מיושביה ורק אז יוכלו להתיישב ולחיות בה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק שארץ ישראל הובטחה לאברהם, יצחק ויעקב ולכל הדורות בהמשך, לא די בהבטחת ה', אלא עם ישראל מחויב לרשת את הארץ מהעמים היושבים בה וזוהי מצוות עשה מן התורה, רק כך יוכלו להתיישב ולחיות בה, אך מעבר לכך הם מחויבים למלא הלכה ולמעשה את מצוות התורה ולהתרחק מתועבות הגויים ואליליהם כתנאי לקבל את ירושת הארץ בפועל.
ויפים הם דברי הרמב"ן באומרו: כי ספר "משנה תורה"- מיועד להורות הוראות למתנחלי ארץ ישראל.
יהי רצון שנהיה ראויים לשבת בארצנו תמיד ונזכה לגאולה שלימה , במהרה ובית המקדש השלישי יבנה ויכונן. אמן ואמן.
ירושת הארץ/ שיר מאת: אהובה קליין ©
עם ישראל מצווים
לדברי אלוקים חיים
מטף ועד זקן עולים
ארץ הבחירה נוחלים..
כמי באר הנשאבים
ובכוחם להרוות הצמאים
כן ישראל יונקים
עוז וגבורה מהשורשים.
אברהם יצחק ויעקב
סמל נחישות לרוב
ככוכבי השמים זוהרים
השראה לדורות הבאים.
הערה: השיר בהשראת פרשת דברים [חומש דברים]
פרשת דברים –המשפט בימינו ובאחרית הימים- לאור חזון ישעיהו
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת דברים הראשונה מבין פרשיות חומש דברים הקרוי גם בשם: "משנה תורה"- לפי שחוזרים ונשנים בו נושאים ומאורעות שמופיעים בחומשים קודמים - "שמות" ו"במדבר".
הפרשן יהודה ליב מגור-בעל "שפת אמת" אומר כי חומש דברים נחשב בבחינת "תפילין של יד "- לפי שכל הפרשיות מופיעות בבית אחד.
מנגד החומשים הקודמים- בראשית, שמות, ויקרא, במדבר- הם בבחינת "תפילין של ראש" בהן ערוכות ארבע פרשיות בארבעה בתים.
חומש דברים נקרא - "דברים" מהטעם שהוא פותח בדברי תוכחה ומסיים בדברי תוכחה. וכל זה במטרה לקרב ולחבר את לב עם ישראל לתורה הקדושה. ממש כמו התפילין של יד שבאמצעותו מקיימים: "וקשרתם " שהוא כנגד הלב.
"אלה הדברים אשר דיבר משה את כל- ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין- פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" [דברים א, א]
השאלות הן:
א] מה הקשר בין פרשת דברים להפטרה: "חזון ישעיהו.."
ב] מה דורש משה בנושא המשפט?
ג] כיצד מתייחס הנביא ישעיהו לנושא המשפט והצדק?
תשובות.
הקשר להפטרה -"חזון ישעיהו"
בפרשת דברים, משה פותח בדברי תוכחה, חלק מהנושאים מופיעים בצורת רמז ולא בגלוי, מפני כבודם של עם ישראל.
כגון: הזכרת המקום: "במדבר"- הכוונה לערבות מואב היות והכעיסו את ה' באומרם: "מי ייתן מותנו במדבר"
"תופל ולבן"- רש"י מביא את דברי רבי יוחנן הטוען שלא נמצא בכל המקרא מקום כזה בשם: "תופל ולבן", אלא מסתבר שכאן ישנה תוכחה לעם שהם התלוננו [תפלו] על המן שצבעו לבן וירד מהשמיים באומרם: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"
מדבר פארן- מרמז על חטא המרגלים.
המקום בשם: "חצרות" מרמז :
א] על מחלוקת קורח ואנשיו.
ב] משה רצה להוכיח את העם שהם היו צריכים ללמוד מהעונש בו נענשה מרים בחצרות- שעסקה בחטא לשון הרע ובני ישראל לא למדו מזה דבר, והמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה.
"די זהב"- כאן ישנו רמז לחטא העגל- עגל הזהב- חטא שנעשה מפאת הזהב הרב שהיה ברשות עם ישראל, כפי שאמר על כך הושע [ב, י] "וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל"
נושא המשפט והדיינים בעיני משה.
משה אומר לעם ישראל: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשכם.."[דברים א, י"ב- י"ג]
רש"י מפרש: משה מסביר לעם כי הוא חייב למנות שופטים ואין ביכולתו לשפוט בעצמו את העם מפאת העונש המוטל על הדיין כאשר מחייב שלא כדין. ומצד שני גם אם משה ידון כדין- לא יקבל על כך שכר.
"טרחכם"- על כך אומר הרמב"ן: כי הייתה טרחה רבה ללמד את יוצאי מצרים את החוקים והתורות ויתר הפרטים.
ולפי רש"י- בני ישראל היו מטריחים את השופט, "היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין ,היה אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינים"
"משאכם" הכוונה שהיה צריך להתפלל עליהם.[לפי הרמב"ן]
ולפי רש"י :בני ישראל היו מתנהגים כאפיקורסים, אם משה היה מקדים לצאת, היו מתלוננים: מה בן עמרם הקדים ביציאתו- שמא אינו שפוי בתוך ביתו?
ואם היה מאחר, היו אומרים: שהיה יושב ויועץ עצות רעות וחושב עליהם מחשבות.
ובגמרא יש הסבר על האפיקורס- זה אחד שמבזה תלמיד חכם.
משה מזכיר את עצתו של יתרו שפנה אליו ואמר לו שלא ישפוט את העם לבדו, שמא ייבול וכוחו לא יעמוד לו יותר.
אומר על כך רבי פינחס הורוביץ מפרנקפורט- בעל ה"הפלאה": כי כאשר משה שמע את עצתו של יתרו, למרות שבתור מנהיג היה עליו לבחור בעצמו את שרי האלפים ושרי המאות- מתוך צניעות וענווה ,קרא לבני השבטים וביקש מהם שיבחרו את השרים והשופטים לפי השיקול שלהם.
רבי שמשון רפאל הירש מסביר: יתרו הציע למשה לבחור אנשים בעלי מידות טובות למטרת השיפוט-"יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע", אבל ,משה יודע כי ללא תורה אין מידות טובות לכן הוא פנה לבני העם שהם יבחרו "אנשים חכמים ונבונים" מפני שרק כאלה הבקיאים בתורה- הם מגיעים לעידון המידות וראויים להנהיג ולשפוט את עם ישראל.
הרמב"ם בהלכות סנהדרין[כ, ז] מונה שבעה דברים החייבים להופיע אצל השופטים והדיינים
א] חוכמה[בקיאות בתורה], ב] ענווה, ג] יראת שמים. ד] שנאת ממון, ה] אהבת האמת. ו] אהבת הבריות. ז] בעלי שם טוב.
וכל הנקודות האלה מופיעים בפרשת יתרו [חומש שמות י"ח, כ"א]
משה אומר בהמשך דבריו כי ציווה את השופטים לשפוט משפט צדק.
לא להכיר פנים והכוונה שאינם רשאים לפסוק את הדין על פי הבעות הפנים של בעלי הדין ולא על פי המראה החיצוני, אלא להוציא פסק דין על פי עובדות בדוקות .[רבי ליבוש חריף]
דברי הנביא ישעיהו על נושא המשפט והצדק.
"שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם"...אך לעתיד לבוא כל המצב בתחום המשפט ישתנה לטובה, כפי שאומר הנביא:
"ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה : ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
בתלמוד נאמר: "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר: "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו: בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה: ראשיה בשוחד ישפטו וכוהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו"[מיכה ג, ט- י"ב]
ישעיהו הנביא שפותח בתוכחה על עולם המשפט שאינו נוהג בצדק וביושר- מסיים בחזון של תיקון והפיכת המצב לעולם של צדק באחרית הימים.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי גם משה וגם הנביא ישעיהו מוכיחים את עם ישראל על החטאים בכלל וגם על העוונות בעולם המשפט,
הנביא ישעיהו מנחם את עם ישראל כי לאחר תיקון הדרך הכול יתהפך לטובה ויבואו ימים טובים וירושלים תיקרא: "עיר הצדק הנאמנה"
יהי רצון שנזכה במהרה לחזות בדברי חזונו של הנביא וישראל תשמש אור לגויים.
פרשת ואתחנן-קבלת עול מלכות שמים ואהבת ה'-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
אחד הנושאים המעניינים בפרשתנו הוא: "קריאת שמע",כפי שכתוב:
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך,והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך:ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.."
[דבריםו,ד-י]
השאלות הן:
א]כיצד ניתן להגיע לאהבת ה'?
ב] מאין למדים כי יש ללמוד תורה וגם ללמד אחרים?
ג] מה הקשר בין ההפטרה לבין נושא:"קריאת שמע?
התשובה לשאלה א]
חכמים מגיעים למסקנה:כי יש תחילה לאהוב את הזולת ורק בשלב הבא ניתן להגיע לאהבת ה',להבנה זו הם מגיעים מתוך התבוננות בתורה הקדושה,אשר בה מצאנו את המילה:"ואהבת"-סה"כ שלוש פעמים:
1] "ואהבת לרעך כמוך"[ויקרא י"ט,י"ח]
ב]ואהבת לו כמוך[הכוונה לגר בארץ] "[שם ל"ד]
ג]"ואהבת את ה' אלוקיך"[דברים ד]
האר"י הקדוש אומר:כי לפני שהאדם יאמר:"קריאת שמע" יקבל על עצמו את המצווה:"ואהבת לרעך כמוך" ויכוון לאהוב,איש,איש כנפשו.
ה"שפת אמת" אומר:כי אם התורה מצווה לאהוב את ה',סימן שכוח האהבה מושרש אצל האדם,אלא שעליו להוציאו מהכוח אל הפועל.
לשם כך, עליו לעמול קשה כדי שיגיע אל שורשה של סגולה זו הטבועה בנפשו.
ויפעיל אותה הלכה למעשה.
המגיד מדובנא מביא משל יפה בספרו:"אהל יעקב"
מעשה בכפרי אחד שהזמין אצל החיט חליפה חדשה,אחרי מספר ימים בא אל החייט בצעקות והביע צער עמוק שהחליפה אינה מתאימה לו,צחק החייט ואמר לכפרי:"אתה כנראה מדדת את החליפה החדשה על גבי בגדיך הישנים,אם כן אין דבר פלא שאתה מתלונן על חוסר ההתאמה"!
הנמשל:מידת האהבה מסוגלת למלא רק חלל של לב טהור ואילו אדם שבליבו זוהמה-אינו מסוגל למלא את ליבו באהבה.
על כך אמרו חז"ל:"אי אתה יודע איך לאהוב?והיו הדברים האלה..על לבבך"
הרמב"ם ב"הלכות יסודי תורה" אומר:כי ניתן על ידי התבוננות במעשה הבריאה שהם תוצאה של חוכמה אדירה שאין כדוגמתה - להגיע לצימאון לאהבת ה' מתוך רצון לדעת את ה'.כמו שאמר דוד המלך:
"כאיל תערוג על אפיקי מים,כן נפשי תערוג אליך אלוקים: צמאה נפשי לאלוקים א-ל חי"
[תהלים מ"ב, ב-ג]והתוצאה-
מייד מתאווה להכיר מקרוב את ה.'
התשובה לשאלה ב]
אנו לומדים: כי בנוסף על חובתנו ללמוד התורה יש ללמד גם אחרים,כמו שנאמר:"ושיננתם לבניך ודברת בם.."
הרמב"ם בספר:"משנה תורה" אומר:כי מחובתו של האדם ללמד לא רק את בנו תורה,אלא גם את בן בנו.
בדבריו אלו הוא מסתמך על הפסוק:"והודעתם לבניך ולבני בניך"[דברים ד,ט]
ובנוסף יש ללמד את כל התלמידים גם אם אינם מבניו וההוכחה -לכך,שנאמר:"ושיננתם לבניך"
על כך לומדים חז"ל:"בניך"-הכוונה גם לתלמידך.היות והתלמידים נקראים בנים.
כמו שנאמר:"ויצאו בני הנביאים"[מלכים-ב ב,ג]בני הנביאים הם- תלמידים.
התלמידים קרויים בנים ,דבר זה מוכח מהלכות תלמוד תורה[ א,ב]
לפי חז"ל :תלמוד תורה שקול כנגד כל שאר המצוות,כפי שנאמר:
"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,והקרן קיימת לו לעולם הבא:כיבוד אב ואם,וגמילות חסדים,ואהבת שלום בין אדם לחברו:ותלמוד תורה כנגד כולם"[מסכת פאה]
והנה מעשה שהיה:"וכבר רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד,ונשאלה זו שאלה בפניהם:תלמוד תורה גדול,או מעשה[קיום מצוות] גדול? נענה רבי טרפון ואמר:מעשה גדול:נענה רבי עקיבא ואמר:תלמוד גדול.
נענו כולם[כל החכמים פה אחד ]ואמרו:תלמוד גדול,שהתלמוד מביא לידי מעשה"-מתוך לימוד התורה מגיעים לביצוע המצוות הלכה למעשה.
[מסכת קדושין מ,ע"ב]
התשובה לשאלה ג]
נושא אהבת ה' וקבלת עול מלכות שמים המופיע בפרשתנו-מופיע גם בהפטרה
בפסוק:"שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה..."[ישעיהו מ,כ"ו]
בפסוק זה אומר הנביא: כי על ידי התבוננות בצבא השמים ניתן לראות את גדולת הבורא.
הפסוק מהווה ראשי תיבות למילה:"שמע"-אמירת :"שמע" היא קבלת עול מלכות שמים.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי לאהבת ה' וקבלת עול מלכות שמים ניתן להגיע על ידי,לב טהור והתבוננות במעשה הבריאה ואמירת "קריאת שמע"
ובמסגרת זאת יש לשים את הדגש על לימוד תורה והנחלתו לדורות הבאים.
יהי רצון ויקוים בנו הפסוק:"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
