חומש דברים
דבר החסידות – ספר דברים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת דברים
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:11
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 363
דבר החסידות – ספר דברים
"שכינה מדברת מתוך גרונו"...
פעם נכנס לאדמו"ר הזקן, בעל התניא, איש שנכנסה בו 'רוח' ('דיבוק') ר"ל.
החל הרבי לדבר על רוצחי הנביא זכריה, שנרצח בחצר בית המקדש לפני החורבן. ושאל:
- מדוע רצחו יהודים אלו את הנביא?
- אלא, הסביר הרבי: רוצחי זכריה סברו, שכאשר נביא מקבל נבואה; הנה כל זמן שלא אמר את הנבואה בפיו – אפשר עדיין לבטלה או לשנותה, אבל ברגע שהוציא את הדברים מפיו – יהיה קשה מאוד לבטלה.
- ולכן, המשיך הרבי, כאשר שמעו את דבריו של זכריה על העונשים הצפויים לעם ישראל – החליטו יהודים אלה למסור את נפשם ולהרוג את הנביא כדי שלא ימשיך את דבריו, ובכך אולי ימנעו את התממשותם בעולם...
- אבל יש להקשות, המשיך אדמו"ר הזקן, אם כן מדוע לא נמנע זכריה הנביא בעצמו מלומר את הנבואות? ואף שנביא שכבש את נבואתו חייב מיתה – הרי יכל למסור את נפשו בעד כלל ישראל, כשם שעשו זאת אלה שרצחו אותו?
- אלא, ענה הרבי: לנביא אין כלל מציאות משל עצמו. וברגע שהדברים נאמרים לזכריה מפי הקב"ה – הוא בטל לגמרי לרצון השם לאומרם. ורק רוצחיו, שלא שמעו הדברים מפי ה' – הם יכלו למסור נפשם שלא ייאמרו הדברים.
ומיד כשסיים הרבי, בעל התניא, את הדברים – יצאה ה'רוח' מהאיש ונרפא.
אמר הרבי:
- 'רוח' זו היתה של אחד מרוצחי זכריה הנביא, ובמשך אלפי שנים לא הצליחה נשמתו למצוא תיקון, ועל ידי לימוד הזכות על רוצחי זכריה – נעשה סוף סוף תיקון לנשמתו ופרחה למעלה...
(ע"פ שיחות יום שמח"ת ה'תשל"ה ש"סיפור זה נמצא לאחרונה באחד הביכלאך . . מפי איש נאמן". נד' בשיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 110. העיבוד בסיוע "מה שסיפר לי הרבי" ח"ב עמ' 32 ואילך)
~~~
בהבדל שבין ארבעת הספרים בראשית-במדבר לספר דברים, אומרת הגמרא (מגילה לא, ב) שארבעת הספרים "משה מפי הגבורה אמרן", משא"כ דברים "משה מפי עצמו אמרן"*.
ומובן, שאין הכוונה חלילה שספר דברים לא נאמר מפי הקב"ה, שהרי נפסק ברמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ח) "האומר שאין התורה מעם ה' . . אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו – הרי זה כופר בתורה".
אלא, כפי שרש"י מבאר במקום אחר (סנהדרין נו, ב ד"ה כאשר צוך), שההבדל בין ספר דברים לשאר הספרים מתייחס רק לדרך מסירתם ע"י משה: שאר הספרים הוכתבו למשה ע"י הקב"ה ומשה רק העביר אותם לבני ישראל, משא"כ "משנה תורה" (ספר דברים) נאמר ע"י משה ע"פ מה ששמע ברוח הקודש (ראה תוס' במגילה), ולכן היה נראה ש"מפי עצמו אמרם".
ויש נפקא מינא להלכה, בגמרא ברכות (כא, ב): "אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא – במשנה תורה דריש" [=כלומר, למרות שבדרך כלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ואין למדין מכך שפרשיות סמוכות זו לזו – בספר דברים יש כן מקום לדרוש], והטעם על כך מסביר הראב"ן**, שגם אם בספרים קודמים סדר הפרשיות נשגב מהבנתנו, כי הם נאמרו מפי הגבורה – הרי משנה תורה שמשה סידר פרשה אחר פרשה – לא סידרה אלא להידרש.
אבל צריך להבין:
מכיוון שגם משנה תורה נאמרה ברוח הקודש, ו"שכינה מדברת מתוך גרונו" [שלכן אמר משה "ונתתי מטר ארצכם" – כי זה היה "רוח הוי' הוא שדיבר" – ע"פ זהר ח"ג ז, רע"א] – מדוע בכל זאת זה נקרא "מפי עצמו", עד שאפשר לדרוש בה "סמוכין" יותר משאר התורה?
אלא, הדבר יובן ע"פ משל המובא בתורת החסידות:
אדם השומע "דבר-שכל" וגם כותב אותו – הרי הדבר-שכל עבר דרך המוח שלו וגם דרך האצבעות שלו (שכתבו אותו), אבל ההבדל ביניהם הוא עצום: במוח –השכל התלבש בכלי מוחו והתקבל שם לפי הבנתו, משא"כ האצבעות לא השיגו את השכל אלא הוא רק עבר דרכם.
נמצאנו למדים שיש שני אופנים איך השפעה כלשהי עוברת ע"י ממוצע:
א) בדרך מעבר – ההשפעה לא מתאחדת עם ה'ממוצע' באופן של התלבשות, והוא רק 'נושא' את ההשפעה ומעביר אותה הלאה (כמו האצבעות שבמשל).
ב) בדרך התלבשות – ההשפעה מתלבשת עם ה'ממוצע', ומתקבלת שם בכליו של ה'ממוצע' (כמו המוח במשל), ועל ידו יכולה ההשפעה להגיע למקבלים לפי כלי ההשגה שלהם.
גם משה רבינו, שעליו נאמר "אנכי עומד בין ה' וביניכם" (ואתחנן ה, ה), היה בבחינת 'ממוצע' בין התורה – ש"קדמה לעולם" והיא למעלה מהעולם – לבין העולם. אבל כאן יש הבדל בין ארבעת הספרים הראשונים למשנה תורה:
א) בארבעת הספרים – היה משה ממוצע בדרך 'מעבר' [או כלשון רש"י במגילה: "נעשה שליח"] – דברי התורה לא 'נתפסו' בהשגתו באופן של התלבשות אלא נותרו בדרגא של "(מפי) הגבורה".
ב) לאידך, במשנה תורה – למרות שגם היא נאמרה "ברוח הקודש", הרי "רוח ה'" התלבשה ו'נתפסה' בהשגת משה בדרך התלבשות. שלכן זה נקרא "מפי עצמו". ולכן גם ניתן לדרוש בה "סמוכין".
שבת שלום ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, דברים שיחה ב (עמ' 9 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 10 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' ג-ד. וראה בהמשך השיחה הקשר לכך שדווקא ספר דברים (א) רובו דברי תוכחה והתעוררות לתשובה (ב) נאמר לדור שנכנסו לארץ – כי תשובה באה לאדם (בעיקר) מצד עצמו, וכן א"י מורה עלהתלבשות התומ"צ בגשמיות העולם (בניגוד לחיי המדבר, שהיו מנותקים מעניינים גשמיים) – ע"ש.
______________
*) בגמרא שם נאמר "קללות שבמשנה תורה", אבל בזהר ח"ג רסא, א: "האי דאקרי משנה תורה – משה מפי עצמו אמרן". וראה ש"ך עה"ת, אוה"ח ריש פרשתנו ועוד.
**) רבי אליעזר בר נתן, מראשוני בעלי התוספות. דבריו הובאו בהגהות מהר"ב רנשבורג ליבמות ד, א. ופליג על תוספות יבמות שם סד"ה וכי, רמב"ן וריטב"א שם.