|
|
שירת הבאר
שיר מאת: אהובה קליין ©
בראות ישראל ניסים
את האמוריים נכחדים
בידי שרביט אלוקים
בעומק שפך נחלים.
ניצתה בהם השראה
כאש בעצמותיהם בערה
להודות ולזמר שירה
הודות באר שנחפרה.
מרבד הרקיע עננים
גוונים כתומים וורודים
על ישראל מסוככים
שמחה מרקיעה שחקים.
מי הבאר מחוללים
כלפי שמים מתעלים
את ההרים מרעידים
גם המלאכים מתפללים.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[חומש במדבר]
פרשת חוקת- מי הייתה מרים ובמה גדולתה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מסופר על מותה של מרים-בת עמרם ויוכבד:אחות משה ואהרון:"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם:ולא היה מים לעדה.."
השאלות הן:
א] מי הייתה מרים ובמה ייחודה?
ב] מה הקשר בין הסתלקות הבאר למותה של מרים.
ג] כיצד מתה מרים?
התשובה לשאלה א]
מרים-אחות משה ואהרון הצטיינה כבר בצעירותה בחוש אחריות יוצא מן הכלל-
כאשר הגנה על משה הקטן בתיבה מרחוק- לבל יושלך ליאור על פי גזרות פרעה.
כנראה אמה סמכה עליה שתגן עליו כראוי.
כפי שניתן לקרוא בכתובים:"ותיקח—לו תיבת גומא ותחמרה בחימר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור:ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו"
ובהמשך מסופר כי בת פרעה מגלה את הילד,מרים אינה נבהלת,ההיפך הוא הנכון. היא מציעה לה עצה:"ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד:ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד"[שמות ב,ט]
מרים הייתה נביאה, לפיכך לא חששה מבת פרעה ושיתפה איתה פעולה,כנראה שברוח הקודש ראתה כי משה בטרם יהיה מנהיג -עליו להעביר את ראשית חייו במצרים כדי ללמוד את רוח המקום.
גבורתה המיוחדת של מרים הייתה בהשכנת שלום בין בעל לאשתו:
בגמרא כתוב: (בבלי סוטה י"ב א)
"וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלים! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות!"
מייד החזיר עמרם אליו את אשתו.
כאשר יצאו ישראל ממצרים,מרים הייתה בראש הנשים ונאמר עליה:"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את- התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ומחולות:ותען להם מרים שירו לה' כי גאה, גאה..."[שמות ט"ו,כ"א]
לפי דעת מקרא: מרים הייתה רגילה לשיר ולנגן במטרה לשבח את ה' ומתוך כך זכתה שרוח הנבואה שרתה עליה.
רש"י אומר: היא התנבאה על הולדת אחיה משה.
מדברי נבואת מיכה:"ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים"[מיכה ו,ד] ניתן להסיק : כי גם מרים לקחה חלק בהנהגת עם ישראל.
ויש האומרים:כי השם –מרים-מרמז על מרות.
לדעתי,השם מרים מרמז על מים-המילה מים חבויה בתוך השם,ואפשר שהשם שלה רמוז במשפט:"מקולות מים רבים"[תהלים]
לדעת רש"י: מרים הייתה בין הנשים הצדקניות והקב"ה עשה להן נס והוציא להן תופים ממצרים.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה רש"י:במשך ארבעים שנה שבני ישראל הלכו במדבר היה להם מים.
אך עם מותה של מרים,הכתוב מציין:"ולא היה להם מים לעדה "
מתוך סמיכות העניינים-מותה של מרים וציון חוסר המים לעדה-הוא מגיע למסקנה שכל עוד מרים הייתה בחיים-בזכותה היה לעדה מים.
רש"י מתבסס גם על דברי הגמרא:"ר' יוסי בר' יהודה אומר:שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל,אלו הן:"משה ואהרון ומרים ו-ג' מתנות טובות ניתנו על ידם.ואלו הן:באר וענן ומן.באר - בזכות מרים,עמוד הענן- בזכות אהרון,מן- בזכות משה.
מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים:ובהמשך נאמר:"ולא היה מים לעדה"[תענית ט]
בעל "כלי יקר"[רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ] טוען: כי היות ובני ישראל לא הספידו כנדרש את מרים הצדיקה במותה-נענשו בחוסר מים.
עובדה כי כאשר אהרון נפטר נאמר:"ויבכו את אהרון שלושים יום"[במדבר כ,כ"ט] וכאשר משה נפטר נאמר:"ויבכו בני ישראל את משה..שלושים יום"[דברים ל"ד,ח] ואילו בפרשתנו אין שום רמז לאבל על מרים במותה.
בכך בני ישראל גילו כפיות טובה כלפי מרים שהרי במשך ארבעים שנה הם נהנו מבאר המים שלה.
מסיבה זו, הבאר נסתלקה באותה שעה וזאת על מנת שכולם ידעו כי באר המים הייתה מתוך זכותה של מרים.
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי רש"י:מרים מתה מות נשיקה-מיתה שלא ע"י מלאך המוות.
אך הדבר המוזר הוא:כי אין הכתוב מציין כי עם ישראל התאבל על מות מרים.
חז"ל אומרים: כי עצם העניין שנסמכה מותה של מרים לנושא הפרה האדומה ניתן להבין כי כשם שפרה אדומה מכפרת,כך מיתת צדיקים מכפרת.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי מרים הייתה אישה צדקנית.
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ועתידים להיגאל בזכות נשים כמוה גם בעתיד.
יהי רצון שנזכה לגאולת עם ישראל במהרה בימינו, אמן ואמן.
מרים/ שיר מאת: אהובה קליין©
מרים בת עמרם ויוכבד
משחר נערותה אור מפלסת
על אחיה משה תשמור
תבטח בה' ללא מגור.
בזכותה באר מים
לעם יוצא מצרים
רוח הקודש בנפשה מפעמת
ברמ"ח אבריה לעמה דואגת.
עם מותה בלב מדבר
העם צמא גרונו ניחר
אל משה ואהרון נקהלים
מיני טענות בפניהם שוטחים.
את הצדקת שכחו
כבתוך ערפל פסעו
בכי ודמעה חסכו
בהסתלקות הבאר נענשו.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת.[חומש במדבר]
משה ומי המריבה
שיר מאת: אהובה קליין(c)
עם ישראל במרבד שממון
היובש גובר איתו הצימאון
הניסים נמחקים מלוח הזיכרון
זעקת שבר בוקעת מהגרון.
שטים בעולם הדמיון
מאבדים שבריר הגיון
שוקעים בתחתית האמונה
לשונם מר כלענה.
משה מכה על הסלע
מים אדירים זורמים בשפע
כולם ירוו צימאונם
לרגע תשקוט נפשם.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת.[חומש במדבר]
פרשת חוקת- מבט על המים בעין המקרא ובעין המדע-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים המעניינים בפרשתנו: מי המריבה:
התורה מתארת את תחילת האירוע כך:"ויבואו בני ישראל כל- העדה מדבר- צין בחודש הראשון,וישב העם בקדש,ותמת שם מרים ותקבר שם: ולא היה מים לעדה,וייקהלו על- משה ועל-אהרון:וירב העם עם- משה ויאמרו לאמור:ולא גווענו בגווע אחינו לפני ה': ולמה הבאתם את-קהל ה' אל- המדבר הזה,למות שם אנחנו ובעירנו? ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל- המקום הרע הזה,לא מקור זרע ותאנה וגפן ורימון,ומים אין לשתות?"
השאלות הן:
א] מדוע נושא זה נקרא:"מי מריבה"?
ב] מי גרם לכך שמשה ואהרון נענשו ולא זכו להיכנס לארץ ישראל?
ג] מה ערכם של המים בעין התנ"ך?
ד] מה גילו המדענים לאחרונה על המים?
התשובה לשאלה א]
"אמר רבי חמא בר חנינא: כל העושה מריבה עם רבו,כאילו עושה מריבה עם השכינה,שנאמר:"המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' "
אומנם בני ישראל רבו עם משה ואהרון,אבל היות והם נבחרי אלוקים –כאילו ישראל רבו עם ה'.[מסכת סנהדרין ק"א]
תשובה לשאלה ב]
ישנם פירושים שונים מדוע לא זכו משה ואהרון להיכנס לתוך ארץ ישראל?
רוב הדעות סוברות כי היות ומשה היכה - על הסלע ולא דיבר אל הסלע כפי שה' ציווה - לכן לא זכה הוא ואהרון להיכנס לארץ המובטחת.
אך אברבנאל דוחה את רוב הדעות והוא מביא את דעתו של אחד מחכמי הדור האומר:
כי משה לא חטא כלל במי המריבה,אלא הכול קרה בגלל עוון עם ישראל
אשר מידי פעם נפלו באמונתם והתלוננו על רוע גורלם,כגון המרגלים,המתאוננים...
הוא טוען: כי משה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל- בעבור חטא אחר:
אהרון- חטא בחטא העגל.
ואילו חטאו של משה היה: שילוח המרגלים לתור את הארץ ,למרות שה'
לא ציווהו לעשות כן,אלא זה היה רצון העם.
אומנם הקב"ה אישר לו לעשות כן כמו שנאמר:"שלח-לך אנשים"
[לפי רש"י-"לך"-לדעתך.]
הקב"ה התכוון שמטרת שליחת המרגלים תהיה הכרת הדרך לארץ ישראל, ואילו משה אמר להם לבדוק: אם העם היושב שם:"החזק הוא, או רפה"?
מפני כבודם של משה ואהרון לא הוזכרו חטאם,אלא הגזירה הוזכרה בהקשר למי המריבה.
התשובה לשאלה ג]
בעיני התנ"ך,ישנם כמה נקודות מבט על המים:
ישנם מקרים של היבט חיובי וישנם מקרים של היבט שלילי.
דוגמאות במישור החיובי:
1] בריאת המים כצורך בסיסי לקיום האנושות-לעולם החי והצומח.
כפי שכתוב:"ויקרא אלוהים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ימים וירא אלוהים כי טוב"[בראשית א,י]
2]בגן העדן היו נהרות שתפקידם היה להשקות את הצומח ולשמש שתייה לעולם החי:"ונהר יוצא מעדן להשקות את- הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים..."[שם ב,י]
3]המים כאמצעי לניקיון,או טהרה.
כאשר אברהם מקבל את פני המלאכים הוא מציע להם באדיבות:"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ".
[שם י"ח,ד]
4] הגר מגלה מי שתייה במדבר:"ויפקח אלוקים את –עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער".
5] המים כמקום מפגש לזיווג:
אליעזר מגלה את רבקה ליד באר מים,כפי שכתוב:"והנה אנוכי ניצב על-עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים.."[שם, כ"ד,י"ג]
6]המים כאמצעי להיטהרות לקראת מתן תורה:"ויאמר ה' אל משה לך אל-העם וקידשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם:והיו נכונים ליום השלישי..."[שמות י"ט,י]
7] נס קריעת ים סוף:"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"[שמות י"ד,כ"ט]
8] אופן שתיית המים כאמצעי לבחירת חיילים להשתתפות במלחמה.
כך מסופר על גדעון שבחר את חייליו:"ויורד את העם אל המים ויאמר ה' אל-גדעון:כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילוק הכלב-תציג אותו לבד וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות.."
בסופו של דבר נבחרו החיילים שלא היו מפונקים ולא כרעו ברך בזמן השתייה.הם נלחמו במדיינים.[שופטים ז,ה-ח]
9] המים מסמלים את התורה:"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[ישעיהו י"א,ט]
10] הצדיק נמשל לעץ שתול על פלגי מים:"והיה כעץ שתול על פלגי מים,אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא יבול,וכל אשר יעשה יצליח:"[תהלים א,ג]
11]הערגה למים-היא כערגה אל ה',כפי שנאמר:"כאייל תערוג אל אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים"[תהלים מ"ב,ב]
דוגמאות למים במובן השלילי:
1] המבול אשר מחק את עולם החי והצומח ,פרט לנוח ופמלייתו ובעלי החיים שנבחרו להיכנס לתיבה.
כפי שכתוב:"ויימח את-כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד-בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ ויישאר אך- נח ואשר איתו בתיבה"[בראשית ז,כ"ג]
2] דוד המלך מתאר מצב בלתי נסבל במילים הבאות:"הושיעני אלוהים כי באו מים עד- נפש" [תהלים ס"ט,ב]
3] יונה הנביא מתאר מצב דומה באומרו:"אפפוני מים עד נפש .."
[יונה ב,ו]
4] יש והאויבים משולים למים:"הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון"[ישעיה י"ז,י"ב]
עד כאן מעט דוגמאות לנושא המים בעיני התנ"ך.
התשובה לשאלה ד]
מעניין כי מבחינה מדעית ,לאחרונה הגיעו המדענים למסקנה: כי למים יש מימד רוחני מיוחד והם קולטים את אשר מתרחש בסביבתם:
במקום שישנם דיבורים ברוח רעה,כגון כעס,או מילים שאינן ראויות להגוי-לאחר בדיקת המים בתהליכים מסוימים, בעזרת מכשור מיוחד, ניתן לזהות בהם צורות באי סדר מוחלט,לעומת זאת במקום שישנם דיבורים ברוח טובה ובקדושה -המים מראים לאחר בדיקה מדעית -כי יש בהם צורות יפות בסדר מיוחד ומפליא.
לסיכום,ניתן להסיק כי בעיני המקרא :למים יש מיני היבטים- חיוביים אך גם שליליים.
ובעין המדע ישנה מסקנה: כי למים יש מימד רוחני,מה שלא ניתן לראות בעין רגילה.
מי ייתן ועם ישראל יהיה צמא למים כפי שכתוב:"הוי כל צמא לכו למים"[ישעיה נ"ה,א]ואין מים אלא תורה.
פרשת חוקת- מדוע ננעלו שערי ארץ ישראל בפני משה?
מאת: אהובה קליין .
אחד הנושאים בפרשת חוקת: מי המריבה, וכך התורה מתארת את האירוע:"ויבואו בני ישראל כל- העדה מדבר- צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם ולא היה מים לעדה וייקהלו על- משה ועל אהרון וירב העם עם משה ויאמרו לאמור: ולו גווענו בגווע אחינו לפני ה' ולמה הבאתם את- קהל ה' אל—המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל- המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות"?[במדבר כ,א-ו]
תגובת ההנהגה:"ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל- פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם" והקב"ה עונה:"קח את—המטה והקהל את—העדה..ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם"
ובהמשך נראה שמשהו נשתבש, משה אינו פועל כדברי ה' - כפי שהכתוב מציין זאת:
"ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל- פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן- הסלע הזה נוציא לכם מים? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים..."
והעונש בו נענשו משה ואהרון:כניסת שערי ארץ ישראל ננעלים בפניהם:"ויאמר ה' אל משה ואהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את—הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם"
[במדבר כ,י"ב- י"ג]
השאלות הן:
א] מה הקשר בין מות מרים - לבין מצב העדר מים במדבר?
ב]מדוע משה מכה על הסלע פעמיים בו בזמן שהוטל עליו רק לדבר אל הסלע?
ג] מדוע נענש משה בעונש כה כבד, ואינו זוכה להיכנס לארץ ישראל?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי "הכלי יקר"[רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ]: חוסר המים במדבר נגרם כתוצאה מהתנהגותם של עם ישראל, לפי שלא התאבלו כראוי - על מותה של מרים, וההוכחה לכך היא: הפסוקים המעידים על כך, כאשר נפטר אהרון, נאמר:"ויבכו את אהרון שלושים יום"[במדבר כ,כ"ט]
כאשר נפטר משה, נאמר:"ויבכו בני ישראל את משה...שלושים יום[דברים ל"ד,ח] ואילו במות מרים אין הכתוב מציין בכי, מספד.
אך כתוב:"וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותיקבר שם"
[במדבר כ,א]
בני ישראל מתגלים ככפויי טובה שהרי נהנו מבאר מרים במשך ארבעים שנה מסיבה זו נענשו בחוסר המים, על מנת שילמדו כי מתנת המים הייתה בזכותה של צדקת זאת והיו חייבים לכבד אותה כראוי ולהתאבל עליה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעתו של רבי מנחם מנדיל- מוורקה: משה שהיה ידוע כמנהיג נאמן לעם ישראל, תמיד חשב על טובת עמו וכאשר נצטווה לדבר אל הסלע ,חשש כי במעשה זה עשוי לעורר קטרוג על עם ישראל - כיצד סלע שהוא דומם עשוי להקשיב למילים והרי אין לו אוזן לשמוע-עיניים לראות ולב להרגיש ואילו עם ישראל שאלוקים דואג לו תמיד ונתן להם תורה- לא תמיד ממושמעים וגם לא כולם מקפידים על שמירת המצוות,על מנת למנוע קטרוג על עם ישראל הכה משה על הסלע ולא דיבר – כפי שה' ציווה- כדי להציל את העם מעונש בידי שמים.
רש"י: מביא את מדרש תנחומא:
משה הכה פעמיים על הסלע היות ובפעם הראשונה יצאו טיפין, טיפין של מים מהסיבה: שהרי לא נצטווה להכות את הסלע, אלא לדבר אליו, לכן הכה בשנית ואז יצאו מים רבים, ולעצם השאלה, מדוע משה הכה על הסלע ולא דיבר- המדרש עונה :כי תחילה כן דיבר משה אל הסלע, אלא שהיה זה סלע אחר- לא אותו סלע שה' התכוון אליו,לכן חשב משה כי יש להכות את הסלע כפי שה' ציווה פעם קודמת ברפידים [שמות י"ז]
התשובה לשאלה ג]
מעניין העונש הכבד שהוטל על משה, הרי הוא היה מנהיג משכמו ומעלה, מדוע נענש קשות? על כך דעות שונות, הנה כמה מהן:
לפי הרמב"ם: משה נענש היות וכעס ורגז על עם ישראל וההוכחה לכך שאמר להם:"שמעו נא המורים" הוא התרעם על כך שביקשו מים.
משה היה מושלם במידותיו –כתוצאה מדבריו- דור המדבר האשימו את עצמם, הם חשבו שהרגיזו את ה' בבקשתם, אבל אין הדבר נכון לכן אמר ה':"כי מריתם את פי"- כלומר ה' כעס על משה שגרם לעם לחשוב- כי הם הכעיסו את ה'. ויש פירוש מעניין של חכמים האומרים: כי אדם בעל אמונה ברמה גבוהה מבין שכל יום נעשה נס- כל מעשה הבריאה וכל הסדר המופתי- הוא נס אחד גדול של הקב"ה, אלא אדם קטן אמונה -אינו רואה את פני הדברים כך וזקוק תמיד למשהו חדש, לכן נתבקש משה על- ידי ה' הפעם לדבר אל הסלע ולא להכותו- כפי שנעשה ברפידים- כי המטרה הייתה לעשות איזה שינוי מיוחד כדי להחדיר את האמונה בעם ישראל,משה לא עשה כן, ובכך היה חוסר קידוש ה' ולכן נאמר כאן:
"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני כל ישראל"
לפי "אור החיים" כוחו של מנהיג רוחני כמשה- נובע מכוח התורה והדבקות בה'- לדעה זו מצטרפים פרשנים רבים, הדבר גם מוסבר במסכת אבות:"כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה..ונותנים לו מלכות וממשלה.." וזאת בניגוד למנהיג צבאי ,או פוליטי השואב את כוחותיו מאנשים הכפופים למרותו, כגון, כוחות משטרה, צבא. משה שביטל את עצמו למען ה'- ומשם נבע כוחו להנהיג את העם,
כשל פעמיים?: פעם בשליחות המרגלים- שלא היה חייב לשלוח אותם לתור את הארץ ובכך היה פגם באמונתו בה'. ופעם שנייה :במי המריבה.
משה שהיה מסוגל- מתוך כוחו הנעלה הדבוק לה' ולתורה- לבצע נס מעל הטבע- להוציא מים במילים –כמו שידוע: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" לא נהג כרצון ה'.
לכן נענש בצורה כה חמורה.
לאור האמור לעיל ,ניתן ללמוד כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
ויש כאן מסר למנהיגי ישראל : כי כדי להנהיג את העם בחוכמה ובהצלחה - עליהם להיות דבוקים בתורה ובקב"ה ובדרך זו סלולה להם מנהיגות בעלת עוצמה ודוגמא לעם ולעולם.
מי ייתן ועם ישראל יזכו למנהיגים עם "רוח אחרת".
פרשת חוקת – פרה אדומה- הדרך אל האושר- כיצד? / אהובה קליין
הפרשה פותחת בנושא: פרה אדומה וכך נאמר בלשון התורה:
"...זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור: דבר אל- בני ישראל וייקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין- בה מום אשר לא עלה עליה עול ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו..." [במדבר י"ט,ב-ג]
בהמשך התורה מתארת את תהליך הכנת האפר- המשמש לטיהור הטמאים.
קיימים כמה סוגי טומאה:
א] טומאה ישירה- הנובעת מנגיעה במת.
ב] טומאת אהל: אדם- או חפץ- ששהה תחת קורת - גג אחת עם המת.
ג] טומאה הנגרמת כתוצאה מקריבות שונות אל המת.
תוך כדי התבוננות בהוראות אשר ניתנות על-ידי ה' למשה ואהרון- מתעוררות כמה שאלות:
א]מה הכוונה למילים:"זאת חוקת.." ?
ב] מדוע הפרה חייבת להיות גם אדומה, תמימה,אשר לא עלה עליה עול?
ג] מדוע אליעזר הכהן שוחט אותה ולא אהרון הכהן?
ד] מה דעתם של חז"ל על טומאת אהל?
התשובה לשאלה א:"זאת חוקת"- הכוונה זוהי מצווה ללא טעם.
יש להתייחס אליה כחוק ,אין לשאול על כך שאלות.
התשובה לשאלה ב: לפי דעת רש"י: הפרה חייבת להיות דווקא אדומה- כדי שתהא תמימה שלמה באדמימות- שאם יש בה שתי שערות שחורות- היא פסולה.
ר' יצחק הורביץ[" החוזה מלובלין] מוסיף פירוש משלו:
הכוונה לא רק לפרה,
אלא לאדם המדמה בנפשו כי הוא מושלם ואין בו מום ,אדם שחושב בכוון זה- ההוכחה היא: כי לא עלה עליו די עול תורה- מסיבה זו - לא הגיע למידת הצניעות והענווה הראויה- חז"ל אומרים כי מידת הענווה עולה על כל המידות הטובות. [עבודה זרה כ' ע"ב]
ולעניות דעתי, כי בכך שהפרה צריכה להיות תמימה- יש כאן רמז ליהודי להיות תמים עם אלוקים ,לבטוח רק בו- כדברי דוד המלך :"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא ייתן מוט לצדיק"[ תהילים נ"ה כ"ג]
התשובה לשאלה ג: מדוע אהרון אינו שוחט את הפרה? על כך אומר רש"י:היות ואהרון השתתף בחטא העגל ,לא היה מן הראוי שהוא יעסוק בשחיטת הפרה מהסיבה שאין קטגור נעשה סנגור. והרמב"ן אומר: כי לאהרון הכהן היה תפקיד בתחום המשכן:"כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ"-[הכוונה עבודת קודש" מחוץ למחנה"]
ומוסיף עוד סיבה: לפי שהיה צורך לחנך את אלעזר עוד בחיי אביו באחת ממצוות הכהונה גדולה.
התשובה לשאלה ד:חז"ל לומדים מהפסוק:"זאת התורה אדם כי ימות באהל..." [במדבר י"ט,י"ד] כי אין התורה מתקיימת, אלא אצל מי שממית עצמו באוהלה של תורה, ובמסכת ברכות[ס"ג,ע"ב] נאמר:"אין דברי תורה מתקיימין,אלא במי שממית עצמו עליה"
קיימים שני מצבים לכך:
א] בתקופות קשות לעם ישראל- פוגרומים, שואה- היהודים היו מוכנים למסור נפשם למען קיום מצוות התורה.
ב] בחיי היום, יום הרגילים- אדם חייב לצמצם את ההנאות הגשמיות של העולם הזה ולפנות מקום ללמוד התורה,זו הכוונה שהוא ממית עצמו על התורה,
הוא משתדל לפנות מקום רחב עד כמה שיכול לרוחניות- עליו להסתפק במועט כמו שכתוב :"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ... ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך" [מסכת אבות, ו,ד]
ואומר דוד המלך:"..אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.."[ תהילים קכ"ח] אך, יש להדגיש כי עלינו אומנם להסתפק במועט בעולם הגשמי, אבל מצד שני עלינו לשמור על בריאות הגוף כדברי הרמב"ם:"אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף" [הלכ' דעות ד,א]
ובתורה נאמר:"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" [דברים ד,ט"ו]
לסיכום: התורה מלמדת אותנו: עלינו להמית עצמנו באוהלה של תורה- לצמצם את ההנאות הגשמיות מצד אחד כדי לפנות מקום לרוחניות, אך מצד שני ,עלינו לשמור על בריאות מאוזנת למען יהיה לנו הכוח ללימוד התורה.
התורה מבטיחה לנו שזוהי הדרך לאושר האמיתי בחיי האדם.
פרשת חוקת- נבואת יצחק מתקיימת בפרשה - כיצד?
פרשת חוקת עשירה בנושאים שונים, אחד הנושאים המעניינים בפרשה: בקשת עם ישראל לעבור דרך ארץ אדום. וכך מתארת התורה את בקשת עם ישראל ממלך אדום: "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו וירדו אבותינו מצרימה... ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך, נעברה—נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך"
תשובתו של אדום היא:"ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן- בחרב אצא לקראתך"
בני ישראל מתעקשים לשכנעו בכל זאת - באמרם: "במסילה נעלה ואם מימך נשתה אני ומקניי ונתתי מכרם רק אין דבר ברגליי אעברה" [במדבר כ, י"ט] הכוונה שבמקום לעבור בדרך מרכזית עם ישראל מוכן לוותר ולעבור בדרך צדדית בהרים לא מיושבים, גם לא יגרמו לנזק במשק המים, ההפך הוא הנכון, הם מוכנים לשלם את המחיר - במידה ויזדקקו בכל זאת למעט מים.
בתגובה על כך, אדום משיב באופן נחרץ וקצר:"לא תעבור ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה" אדום משתמש בברכת הסבא: יצחק אבינו: "הידיים ידי עשו"
רש"י מביא על כך מדרש: אדום אומר : אתם מתגאים ב"קול" שלכם שהוריש לכם אביכם אני אצא גם במה שהוריש לי אבי:"על חרבך תחיה" הרי זוהי ברכה מאבי ואני ממש אותה !
כתוצאה מתשובתו של עשו ומפעולתו – שהרי כתוב שאדום יוצא לקראתו ביד חזקה-
ישראל יוצא לדרך, אך בדרך עקיפה:"ויט ישראל מעליו וייסעו מקדש ויבואו בני ישראל כל העדה..." ראינו שמשה פנה באופן יפה ומסודר אל אדום- שהוא עשו- נכד אברהם ושותף גם ל-"כי גר יהיה זרעך"- שנגזרה על אברהם, משה מדגיש שרק אנחנו סבלנו במצרים ופרענו את שטר החוב גם עבור אדום ונגאלנו על ידי שצעקנו אל ה' כפי שכתוב:"ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים"
רש"י מסביר : עם ישראל השתמש בברכתו של יצחק:"הקול קול יעקב "- כשיעקב מתפלל- צועק אל ה' ,ה' מקבל את תפילתו,
ישראל משתמש גם בקולו לצורך לימוד התורה, מנגד אדום מסרב לחיות בשלום עם ישראל- הוא ממש את ברכת יצחק:"על חרבך תחיה" והתוצאה:"ויצא אדום... ביד חזקה " [במדבר כ]
לאורך כל הדורות מתקיים מאבק שבסיסו רוחני, כל צד ממש את ברכת יצחק: יעקב משתמש ב:"הקול קול יעקב" ומנגד - עשו משתמש:" הידיים ידי עשו" וגם על :"חרבך תחיה".
מכאן עלינו להסיק : יש לנו להשתמש בברכת יצחק אבינו- "הקול קול יעקב"- על ידי ריבוי תפילות בכוונה לקב"ה- כדי שיגאל אותנו ויוציאנו מאפלה לאורה במהרה , עלינו להתמיד גם בקול התורה. ככל שנרבה בתפילה ולימוד תורה, ידי עשו יחלשו ולא תהיה באפשרותו להתגבר על עם ישראל. יהי רצון והתפילה:"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן"- תתקבל במהרה ונזכה בע"ה לגאולה שלמה.אמן ואמן.
