- פרטים
-
קטגוריה: פרשת חוקת
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:22
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 250
פרשת חוקת- מה הקשר לנחש בגן העדן - ולמכת הנחשים במדבר?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אמי-חיה ז"ל בת בן- ציון.]
אחד הנושאים בפרשה: חטאם של בני ישראל בכך- שמאסו במזון הרוחני -המן,
והיו בפיהם תלונות נוספות גם על עצם יציאתם ממצרים ,נדודיהם במדבר ,המחסור במים, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר העם באלוקים ובמשה : למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל"
[במדבר כ"א, ה-ו]
השאלות הן:
א] מדוע בני ישראל מאסו במן- מזון שניתן משמים ומה הקשר להליכתם במדבר?
ב] מה היה הטעם בעונש כה קשה – הכשתם ,דווקא- על ידי נחשים ושרפים?
ג] מה הייתה המטרה בהצבת נחש הנחושת בראש העמוד?
התשובה לשאלה א]
על כך ישנן כמה דעות:
אור החיים אומר :כי עניין הליכת בני ישראל במדבר ואכילת המן-שני הדברים קשורים זה בזה:
המן הנחשב למזון קל - הוא מכביד על הליכתם במדבר לפי שאין מה לעכל ולשרוף באכילתו.
העמק דבר מפרש: כאשר בני ישראל הגיעו לארץ מיושבת - טעמו כבר מזון מוצק- את טעמה של תבואת אדום ומואב- בדומה לילדים שגדלים ונגמלים מחלב –אם. משעה שמתחילים לאכול, החלב אינו מקובל לטעמם.
ועכשיו ששבו לאכול שוב את המן, הדבר הקשה עליהם לאחר טעימתם מפרי הארץ.
חז"ל טוענים: כי עיקר תלונתם של ישראל הייתה על המן שהוא נספג בגופם –לפי דעת דרשנים נוספים: מה שהפריע להם זה: חיים טפילים ללא טרחה ועמל כפיים-הרצון לעמל דבק בהם מהרגע שהיו כבר קרבים לארץ המובטחת, הדבר גרם לגעגועיהם לחיי יצירה ופעילות.
לפי פירוש-"אבני שוהם": "לחם קלוקל"-כפי שכינו את המן - רמז ללחם קל ללא טרחה, שמאסו בו.
החתם סופר מפרש : בדומה לדברי- "העמק דבר"-כאשר בני ישראל ראו את הפירות אצל השכנים- הייתה להם תאווה גדולה לאכול מהם בדומה לתאוות סיר הבשר בקברות התאווה.
התשובה לשאלה ב]
"אבני שוהם": מתרץ בצורה מעניינת את סיבת העונש של הכשת הנחשים בקרב העם:
לדעתו, ארבעים שנה בני ישראל היו נודדים במדבר וראו נחשים בשפע, אך לא היו מודעים לסכנה מהכשתם, אך עכשיו שהתלוננו בדבר הפירות שחפצה נפשם לאכול, מיד הראה להם ה' -מידה כנגד מידה- את מכת הנחשים- ראיית פירות ורצון עז לאוכלם חייבת גם ראיית נחשים עם הכשתם.-כי כל עוד ראו פירות ולא התאוו להם לא ניזוקו מהנחשים, אך ברגע שהתאוו לאכילת הפירות ניזוקו גם מהנחשים.
לפי מסכת שבת: הופעת הנחש מזכירה לנו את הופעתו בגן העדן, כאשר פיתה את חווה באומרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן.. ..לא מות תמותון" וזה היה בניגוד לדברי ה': "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות"[בראשית ב,י"ז]
אלה היו דברי כפירה של הנחש כנגד הקב"ה וזאת הייתה זוהמה רוחנית שהנחש הטיל בחווה, כדברי חז"ל [מסכת שבת קמ"ו, ע"א]
כאשר בני ישראל היו נוכחים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והאמינו למשה, אז זוהמת הנחש פסקה-עניין הכפירה בה'.[מסכת שבת ,שם]
וכעת כאשר התלוננו על אכילת המן- שוב חזרה אליהם אותה זוהמת הנחש- זו הייתה כפירה בה' ואי אמון במשה, כמו שהכתוב מציין: "וידבר העם באלוקים ובמשה.."
על כן, חטאם של ישראל היה חזרה על דברי הכפירה של הנחש בגן עדן, לכן ה' העניש אותם מידה כנגד מידה, כדברי רש"י: "יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוצאי דיבה"[רש"י, כ"א, ו]
ועוד דעה מעניינת לפי הגמרא[יומא ע"ה, א] "קילל את הנחש, עולה על הגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו"- כלומר הנחש אינו צריך להתפלל על המזון, כי קולל וכל ימיו אוכל עפר, ומדוע? מפני שהקב"ה אינו חפץ לשמוע ולקבל את תפילתו, אלא, מעדיף שיסתדר בעצמו, וזאת בשונה מבני האדם או החיות שנאמר עליהם: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" [תהלים ק"ד, כ"א]
ועוד נאמר בגמרא[מסכת ברכות נ"ז, א] "הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו"
ובנוסף נאמר:[יומא ע"ו, א] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם : אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו ,אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצא כולן מכוונים את ליבם לאביהן שבשמים"
עניין ירידת המן הוא בניגוד לנחש שאין לו קשר עם ה', הרי לישראל היה קשר יום יומי בתפילתם לה' לקבלת מזונם.
ולכן היות ובני ישראל התלוננו על אכילת המן, נענשו במידה כנגד מידה-על ידי מכת הנחשים. כי ירידת המן מסמלת את הקשר הבלתי פוסק של בני ישראל-באמצעות התפילה אל ה', בעוד שאצל הנחש אין ה' חפץ בתפילתו ושמיעת קולו.
התשובה לשאלה ג]
לפי דעת חז"ל-כאשר בני ישראל היו מסתכלים על הנחש בראש העמוד: "וכי נחש ממית או נחש מחייה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" [משנה ר"ה בסוף פרק ג']כאן היה להם תיקון, בעוד שהנחש אינו מתפלל לה' לפרנסתו בכלל, הרי עם ישראל מחדש את הקשר עם בוראו, יום יום באמונתו ותפילתו לה'.
כלומר על ידי הרמת הראש לכוון הנחש בראש העמוד היו מגבירים את אמונתם בבורא עולם.
ורש"י מתרץ מדוע משה עשה את הנחש דווקא מנחושת: "לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון"
לפי דברי הרמב"ן: היה כאן נס בתוך נס- דווקא במה שחטאו-בהוצאת דיבה כנגד ה' ומשה -בדומה לנחש סמל יצר הרע, דווקא על ידי שמביטים בנחש הנחושת מתרפאים, כפי שהרמב"ן מסביר: "והנראה בעיניי בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק בנזק ותרפא החולי במחליא.."
דבר ידוע הוא: שישנם שני סוגי יצר הרע המסיטים את האדם לדבר עברה:
ישנו סוג ראשון: הבא לפתות את האדם בדבר עבירה באופן ישיר, ומפניו קל יותר לאדם ירא שמים להישמר.
אך ישנו הסוג השני: מפניו קשה מאד להישמר, זהו יצר הרע הצובע את העבירה בצבעים נאים ויעשה מהם דבר מצווה, זהו יצר המתחפש לתלמיד חכם ובא להוכיח שהעבירה היא בעצם מצווה, סוג זה של יצר רע - עתיד לבוא לידי שחיטה-על ידי הקב"ה –כדברי: הבעש"ט המבסס את דבריו על דברי הגמרא[סוכה נ"ב, א]
לכן ציווה ה' את משה לתלות את הנחש בראש העמוד - כדי שיזהרו לא ליפול ברשתו של יצר הרע הזה ולא יאמינו לדבריו שהוא רוצה לקדם אותם למעלה של מצווה ולהעלותם על נס-בו ברגע שבני ישראל יביטו בנחש הנחושת למעלה, ידעו שעליהם להיות בשמירה מתמדת מאותו יצר רע המפתה אותם לדבר חטא בלבוש של מצווה.
לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי חטאם של ישראל היה גדול מאד בכך שהתלוננו על ירידת המן, זאת הייתה כפיות טובה ממדרגה ראשונה והגרוע מכול: בגידה וכפירה בקב"ה- שהוציאם ממצרים בשפטים גדולים ובגידה במשה –מנהיג מסור ברמ"ח אבריו לעמו. ולכן נענשו בנחשים המסמלים את יצר הרע-אך התיקון היה בהביטם כלפי נחש הנחושת-באותו זמן חידשו את הקשר עם בוראם ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.
מי ייתן ועם ישראל ישכיל בכלל ובפרט -להישמר מכל סוג של יצר הרע וילך בדרך התורה הקדושה ויתקיים בנו הפסוק: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" [תהלים ל"ד, ט"ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת חוקת
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 560
פרשת חוקת- מי הייתה מרים ובמה גדולתה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מסופר על מותה של מרים-בת עמרם ויוכבד:אחות משה ואהרון:"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם:ולא היה מים לעדה.."
השאלות הן:
א] מי הייתה מרים ובמה ייחודה?
ב] מה הקשר בין הסתלקות הבאר למותה של מרים.
ג] כיצד מתה מרים?
התשובה לשאלה א]
מרים-אחות משה ואהרון הצטיינה כבר בצעירותה בחוש אחריות יוצא מן הכלל-
כאשר הגנה על משה הקטן בתיבה מרחוק- לבל יושלך ליאור על פי גזרות פרעה.
כנראה אמה סמכה עליה שתגן עליו כראוי.
כפי שניתן לקרוא בכתובים:"ותיקח—לו תיבת גומא ותחמרה בחימר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור:ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו"
ובהמשך מסופר כי בת פרעה מגלה את הילד,מרים אינה נבהלת,ההיפך הוא הנכון. היא מציעה לה עצה:"ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד:ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד"[שמות ב,ט]
מרים הייתה נביאה, לפיכך לא חששה מבת פרעה ושיתפה איתה פעולה,כנראה שברוח הקודש ראתה כי משה בטרם יהיה מנהיג -עליו להעביר את ראשית חייו במצרים כדי ללמוד את רוח המקום.
גבורתה המיוחדת של מרים הייתה בהשכנת שלום בין בעל לאשתו:
בגמרא כתוב: (בבלי סוטה י"ב א)
"וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלים! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות!"
מייד החזיר עמרם אליו את אשתו.
כאשר יצאו ישראל ממצרים,מרים הייתה בראש הנשים ונאמר עליה:"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את- התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ומחולות:ותען להם מרים שירו לה' כי גאה, גאה..."[שמות ט"ו,כ"א]
לפי דעת מקרא: מרים הייתה רגילה לשיר ולנגן במטרה לשבח את ה' ומתוך כך זכתה שרוח הנבואה שרתה עליה.
רש"י אומר: היא התנבאה על הולדת אחיה משה.
מדברי נבואת מיכה:"ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים"[מיכה ו,ד] ניתן להסיק : כי גם מרים לקחה חלק בהנהגת עם ישראל.
ויש האומרים:כי השם –מרים-מרמז על מרות.
לדעתי,השם מרים מרמז על מים-המילה מים חבויה בתוך השם,ואפשר שהשם שלה רמוז במשפט:"מקולות מים רבים"[תהלים]
לדעת רש"י: מרים הייתה בין הנשים הצדקניות והקב"ה עשה להן נס והוציא להן תופים ממצרים.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה רש"י:במשך ארבעים שנה שבני ישראל הלכו במדבר היה להם מים.
אך עם מותה של מרים,הכתוב מציין:"ולא היה להם מים לעדה "
מתוך סמיכות העניינים-מותה של מרים וציון חוסר המים לעדה-הוא מגיע למסקנה שכל עוד מרים הייתה בחיים-בזכותה היה לעדה מים.
רש"י מתבסס גם על דברי הגמרא:"ר' יוסי בר' יהודה אומר:שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל,אלו הן:"משה ואהרון ומרים ו-ג' מתנות טובות ניתנו על ידם.ואלו הן:באר וענן ומן.באר - בזכות מרים,עמוד הענן- בזכות אהרון,מן- בזכות משה.
מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים:ובהמשך נאמר:"ולא היה מים לעדה"[תענית ט]
בעל "כלי יקר"[רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ] טוען: כי היות ובני ישראל לא הספידו כנדרש את מרים הצדיקה במותה-נענשו בחוסר מים.
עובדה כי כאשר אהרון נפטר נאמר:"ויבכו את אהרון שלושים יום"[במדבר כ,כ"ט] וכאשר משה נפטר נאמר:"ויבכו בני ישראל את משה..שלושים יום"[דברים ל"ד,ח] ואילו בפרשתנו אין שום רמז לאבל על מרים במותה.
בכך בני ישראל גילו כפיות טובה כלפי מרים שהרי במשך ארבעים שנה הם נהנו מבאר המים שלה.
מסיבה זו, הבאר נסתלקה באותה שעה וזאת על מנת שכולם ידעו כי באר המים הייתה מתוך זכותה של מרים.
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי רש"י:מרים מתה מות נשיקה-מיתה שלא ע"י מלאך המוות.
אך הדבר המוזר הוא:כי אין הכתוב מציין כי עם ישראל התאבל על מות מרים.
חז"ל אומרים: כי עצם העניין שנסמכה מותה של מרים לנושא הפרה האדומה ניתן להבין כי כשם שפרה אדומה מכפרת,כך מיתת צדיקים מכפרת.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי מרים הייתה אישה צדקנית.
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ועתידים להיגאל בזכות נשים כמוה גם בעתיד.
יהי רצון שנזכה לגאולת עם ישראל במהרה בימינו, אמן ואמן.