פרשת חוקת

מַיִם מִן הַסֶּלַע/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מַיִם מִן הַסֶּלַע/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

משה  היכה פעמיים

הסלע פער שפתיים

עין ראתה משמים

מאבן יֵּצְאוּ המַיִם .

 

קֹּלוֹת מַיִם אַדִּירִים

מִשְׁבְּרֵי יָם מחוללים  

יוצאים במחול משחקים

מרננים בקולם לצמאים.

 

כהרף עין הכול  נוהרים

העדה כולה ובעלי  החיים

ממלאים  כדים באוצר הנכסף

לרגע שכחו את משה הננזף.

הערה:  השיר בהשראת פרשת חוקת [חומש במדבר]

 

 

 

 

שליחת נחשים בעם

שליחת נחשים בעם

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 

מלך אדום מערים קשיים

חדרי ליבו כסלע אטומים

יוצאי מצרים בה' תלויים

כמלאכי השרת במדבר ניזונים.

 

רוח ים נושבת

הדרך קשה מפרכת

ישראל  טובעים בחולות

מציאות מרחיקה חלומות.

 

לפתע מילות דיבה בלשונם

על לחם קלוקל  מתנת חינם

תלונות  רבות כמרחבי הים

 הרעידו שמים הוסר הענן.

 

נחשים ושרפים יצאו במחולות

החלו  מקישים אנשים ותינוקות

בהלה פשטה בקרב החוטאים

חרטה אחזה בלב  המתלוננים.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת חוקת [חומש במדבר]

 

 

 

 

 

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-ה', וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]

השאלות הן:

א] על מה התלוננו עם ישראל?

ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?

תשובות.

תלונותיהם של עם ישראל.

רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב  הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.

רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים]  בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן - למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר  כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו  על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל  לבעלי מנוחה, אך לא להולכי  מדבריות,מהטעם כי- מאכל כבד  מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך.   הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!

העונש - מכת הנחשים והשרפים.

רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם,  הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה  לעם ישראל- נס  ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר  מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם  הרגיל ונשכו את העם.

 משה מתאר כיצד  התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:

"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]

מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.

מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות  שעורבות לו במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה'  הוא זה שהרחיק  מהם את הנחשים עד  כה וכעת השיב אותם והם  נשכו את העם.

"עקדת יצחק" מפרש: עד כה  כל חיי עם ישראל  התנהלו במדבר  לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן  הביא עליהם את הנחשים.

"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה  ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות,  נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם בראיית נחשים הבאים להזיק להם.

אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו  התנאים.

רבינו בחיי מבהיר:  בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]

דרשו  רז"ל: יבוא הנחש שאוכל  סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!

מעניין המדרש  המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!

אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא  בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!

ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.

ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]

וכנגד שתפלו על המים שולחו  בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת  י, ח]

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר- מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על  כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע  בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש  קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!

למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה!  לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו  בהיותו בתיבה.                                   

סרבנות מלך אדום.

סרבנות מלך אדום.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ       

אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם  בקשה לבקש

במילים טובות לדבר לליבו

לחצות אדמתו לעבור גבולו.

 

השליחים - המה שרעפים

 או, שמא  רצים   מאירי פנים

את בקשתם  לפניו שוטחים

 בשלווה ורוגע לתשובתו מצפים.

 

מלך אדום הדור מלבושים

 עקשנותו מרקיעה  שחקים

לא יועילו המילים והשכנועים

אף אם   באומנות   קולם רומזים.

 

האכזר חיש  מגיב בסרבנות

חרב אבותיו שומר בנאמנות

מניף  אותו לפניהם באיומים

את כוונותיו   מיד מזהים!

 הערה: השיר בהשראת: פרשת : חוקת [חומש במדבר]

 

 

פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?

פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?

מאת : אהובה קליין.

מופיע בפרשה שמשה שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:

וכך הכתוב מתאר את האירוע: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר  כ, י"ד-כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומה בקשו ממלך אדום?

ב] מה הייתה תשובתו של מלך אדום?

ג] מה היה הפתרון - להתקדם לעבר ארץ כנען?

תשובות.

המלאכים ובקשתם ממלך אדום.

על זהות המלאכים, נחלקו המפרשים:

רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש,  כדוגמת המלאכים  ששלח יעקב אל עשיו.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.  וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]

 אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים אומרים למלך אדום:" כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על כך אומר:   רבינו בחיי: כוונת השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה  היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו,  שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.

אבותינו מתו בגלותם-על כך העירו  רז"ל: כי הכוונה לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם ישראל.

רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".-  כאן השליחים הפונים אל  מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה' וצועק- מיד נענה!

בהמשך הם  מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; ועל כך  שני פירושים:

א] הכוונה למלאך ממש כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]

ב] הכוונה למשה- שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף  כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל  העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך,  ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים", הכוונה  משה  שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.

השליחים מבקשים בסך הכול רשות  ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי שאמרו לו:"נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את  החוב –"כי גר יהיה זרעך.."

כאשר השליחים אומרים למלך אדום: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"

כוונתם: לפי פשוטו: אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.

 ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח מכם- תמורת תשלום.

אנו נלך דרך המלך- הדרך שהמלך  הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו מלך אדום. ובאומרם: "עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר הייתה שלו.

הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"

מלכתחילה, התכוונו השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב- שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא  ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו  מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.

במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.

תשובת מלך אדום

תשובת מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".

רבינו בחיי מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי:  "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]

דעת מקרא מסביר: כי יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.

הרמב"ן מסב את  תשומת  לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת  כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים - כי לעולם חסדו,

לסיחון מלך האמורי - כי לעולם חסדו,

ולעוג מלך הבשן - כי לעולם חסדו"

[תהלים קל"ו]

התורה נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].

הפתרון

נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"

הרמב"ן מדגיש :כי התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי היה  מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:

"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים   ב', ה']

לסיכום, ניתן  להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של ישראל: כי אמירתו של  יצחק היא נצחית לאורך כל ההיסטוריה:

".. הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃  [בראשית כ"ז, כ"ב]

והמשמעות: כוחם של ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.

יהי רצון שעם ישראל ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על  ידיו של עשיו.

 

מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין©

מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין©

בהגיע ישראל למדבר צין

בשרם כנבול פרח וציץ

הצימאון כילה נפשם

במות עליהם מרים.

 

אל משה ואהרון נקהלים

בפניהם  ריב ומדון מעלים

טענות ככוכבי שמים

על מידבר  נטול מים.

 

משה ואהרון המומים

בחרדתם כאיילים נסים

בתפילתם לאלוקים עורגים

 כהרף עין למענה זוכים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[ חומש במדבר]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת חוקת- מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון- ובאיזה אופן?

פרשת חוקת- מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון- ובאיזה אופן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מכילה נושאים רבים, אחד מהם: הצימאון של עם ישראל למים במות מרים: וכך התורה מתארת את האירוע: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת  מרים ותיקבר שם: ולא היה מים לעדה וייקהלו על משה ועל אהרון: וירב העם עם משה ויאמרו לאמור ולו גוענו בגבע אחינו לפני ה': ולמה הבאתם את— קהל ה' אל— המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו: ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל- המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות": [במדבר כ, א-ו]

ובהמשך תגובת משה ואהרון: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל- פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם"[שם כ, ו-ז]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של מות מרים בפרשה?

ב] מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון-ומדוע נאמר:"וירב העם עם משה"?

ג] מה הייתה תגובת משה ואהרון?

 תשובות.

 מות מרים.

רש"י שואל: מדוע נסמכה מותה של מרים לפרשת פרה אדומה? ללמדנו: מה קורבנות מכפרים- אף  מיתת צדיקים מכפרת על עוון העם.

ומביא את דברי רבי אמי: "אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר  לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של  צדיקים מכפרת".

והמשמעות:

פרשת פרה אדומה נאמרה בשנה השנייה לצאתם של בני ישראל ממצרים, ביום הקמת המשכן ואילו מיתת מרים הייתה בשנת הארבעים ומדוע התורה הסמיכה את שני הנושאים?

ללמדנו שכשם שהקורבנות מכפרים- כך מיתת צדיקים מכפרת.

בגמרא נאמר: "אמר ר' לוי: שמונה פרשיות נאמרו ביום  הקמת המשכן אלו הן: פרשת כוהנים, פרשת לוויים, פרשת  טמאים, פרשת שילוח הטמאים, פרשת אחרי מות. פרשת שתויי היין , פרשת טהרות ופרשת פרה אדומה" [מסכת גיטין ]

ועוד נקודה מעניינת:

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: כיוון שהבאר ניתנה לעם ישראל בזכות מרים , לכן כאשר היא נפטרה - נסתלקה  הבאר: וההוכחה – שנאמר: "ותמת שם מרים,,, ולא היה מים לעדה"

אמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה לעם מיני דשאים, סוגי  זירעונים ואילנות והיות ומתה מרים פסקה גם הבאר ולכן הם התלוננו באומרם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן"  [שם כ, ה]

רש"י אומר: שארבעים שנה היה לעם ישראל מים. דבריו מבוססים על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה ואהרון ומרים, ו-ג' מתנות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן.

באר- בזכות מרים. עמוד ענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים" וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה" [מסכת  תענית ט.]

רבינו בחיי אומר: על המילים:" וישב העם.. "כל מקום שנאמר: "וישב"- זה לשון צער. ולכן מיד אחרי זה כתוב: "ותמת שם מרים" והכתוב סמך מיד את נושא הסלע, שגרם לסיבת מיתת משה ואהרון במדבר שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי לעם ישראל היה את באר המים בזכות מרים לפי שהיה לה זכות המים ממשה- לפי שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק ועכשיו עם מותה נסתלק גם הבאר.

"כלי יקר" נותן הסבר מיוחד: מדוע פסקו המים לעם ישראל? לפי שהעם לא הספיד אותה כראוי-לכן נענש.  כאשר משה ואהרון נפטרו, נאמר: "ויבכו אותם בני ישראל" וכאן לא נאמר שהם בכו.

נאמר:"ותמת שם ותיקבר שם" כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר והיא נשכחה כמו שהמת נשכח מהלב- בני ישראל היו כפויי טובה ולא הרגישו בהעדרה לכן נענשו בחיסרון המים- כדי שידעו למפרע- שהבאר הייתה בזכות אותה צדיקה.

 האנשים שתבעו מים.

על פי רש"י: מדובר על כל העדה- שהם כל העדה שעתידה להיכנס לארץ ישראל והוא מבסס את דבריו על דברי תנחומא: "מהו "כל העדה"?- עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ ישראל- לפי שמתו  יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהם-'חיים' שנאמר:[דברים ד, ד]"ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום "

רש"י מדגיש  כי המילים: "כל העדה"- אינן במשמעות של כמות, אלא במשמעות של איכות- לפי שמדובר בכל האנשים שכללו את העדה- זוהי  עדה בלתי פגומה-עדה שלמה, "שלא היו מקצתן לחיים וקצתם למיתה שהיא עדה בלתי שלמה, אלא כולן לחיים שכבר מתו כל אותן שהיו למיתה" [רא"ם]

"כלי יקר"- אומר רעיון נפלא: על המילים:"וירב העם עם משה"- בכל התלונות שהיו לבני ישראל- לא מצאנו לשון מריבה ,אלא על עסקי מים פעמיים. כאן בפרשה וגם במסה ומריבה, כמו שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם- אין" [שמות י"ז, ז]

והטעם לכך: לפי שמהמים נברא המחלוקת, כדעת רז"ל [בראשית רבה ד:ו]:

"מפני  מה לא נאמר: "כי טוב

 " בשני? לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר:[בראשית, א, ו]:'ויהי מבדיל בין מים למים', ומפורש בקבלה [משלי י"ז, י"ד]:'פוטר מים ראשית מדון'- מה שנפטרו ונבדלו המים זה מזה- ראשית מדון והתחלה לכל מריבה, וכן מריבת רועי יצחק על  אודות המים-כי כל זה נמשך בטבע ממים הראשונים

 

 

מן המים ביום השני- לפי שביום זה- הבדיל ה' בין המים התחתונים לבין המים  העליונים.

לפיכך רבו עם משה שנמשה מן המים- וידו משלה במים בים סוף וגם בסלע ולכן  תבעו מים גם מצור החלמיש.

"אור החיים" שואל: מדוע נאמר: "כל העדה" ולא הסתפק הכתוב במילים: "בני ישראל" שמן הסתם הם כל העדה?

תשובתו: כאשר  בני ישראל במדרגה של צדיקים וישרים- אז נקראים –"בני ישראל" וכאשר אינם במצב רוחני טוב, נקראים: "עם" –כפי שאומר משה: "עד אנה ינאצוני העם הזה"?

והרבה פעמים הם יקראו: "עם בני ישראל" גם כאשר הרבה מהם לא יהיו ברמה רוחנית נאותה, אלא הכתוב  ילך לפי הרוב- שהם ישרים וטובים וכאן הכתוב התכוון לומר  שכל בני ישראל כל העדה- כולם נחשבים צדיקים וישרים וזה על פי רז"ל- שהכוונה: כל העדה- עדה שלמה.

וממשיך אור החיים ומוכיח על פי דברי רז"ל- שכל העדה הם  צדיקים -על פי שלוש סיבות:

א] משה אמר עליהם: "שמעו נא המורים"- בכך פגע בהם-ולכן נענש ומסיבה זו הקדים הכתוב  שכל העדה הם צדיקים.

ב] להגדיל את מעלת מרים- שגם אם כל העדה היו צדיקים- לא עמד זכותם שיהיה להם באר מים לאחר מותה, שהרי כל עוד הייתה בחיים בזכותה היה להם מים.[תענית ט]

ג]למרות צדיקותם- הם לא באו לגמול חסד עם מרים כאשר נפטרה.

אלא באו לריב עם משה ואהרון.  והטעם :לפי מה שנאמר בגמרא- סמוך למותה של מרים הייתה גם קבורתה. ולכן לא באו להספיד אותה- כי  הזמן היה כה קצר עד שנודע להם הדבר כבר קפץ עליהם עניין הצמא .

תגובת משה ואהרון

נאמר: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם" [שם כ,ו]

לפי אבן עזרא- היו נראים משה ואהרון כבורחים והם נפלו על המטה להתפלל ויש אומרים  שכוונתם הייתה לדרוש את ה' בנבואה.

"כלי יקר"  מסביר - כי משה ואהרון שראו שכל העם מתאספים כנגדם—כדי להציל את נפשם ברחו אל פתח אוהל מועד.

"רבינו בחיי " מפרש : נפילת משה ואהרון על פניהם-הכוונה שהתפללו לה' וכאשר כבוד ה' נראה להם- הוא נראה להם בלבד, אבל לא לעם ישראל.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הקהל שדרש את המים מאהרון ומשה- היו כל עדת בני ישראל- העתידים להיכנס לארץ המובטחת- וברובם היו ישרים וצדיקים.

 שורש המריבה שלהם בנושא המים-  נבע משורש המחלוקת ביום השני לבריאה- כאשר הבדיל הקב"ה  בין המים העליונים לתחתונים.

 מי ייתן ולא נדע עוד מחלוקת בעם- אלא נתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב התורה הקדושה ,ארץ ישראל ועם ישראל. אמן ואמן.          

שירת הבאר

שירת הבאר

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

בראות ישראל ניסים

את האמוריים נכחדים

בידי שרביט אלוקים

בעומק שפך נחלים.

 

ניצתה בהם השראה

כאש בעצמותיהם בערה

 להודות ולזמר שירה

הודות באר שנחפרה.

 

מרבד הרקיע עננים

גוונים כתומים וורודים

על ישראל מסוככים

שמחה מרקיעה שחקים.

 

מי הבאר מחוללים

כלפי שמים מתעלים

את ההרים מרעידים

גם המלאכים מתפללים.

הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[חומש במדבר]

 

 

פרשת חוקת- מה הקשר לנחש בגן העדן - ולמכת הנחשים במדבר?

פרשת חוקת- מה הקשר  לנחש בגן העדן - ולמכת הנחשים במדבר?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת  אמי-חיה ז"ל בת בן- ציון.]

אחד הנושאים בפרשה: חטאם של בני ישראל בכך- שמאסו במזון הרוחני -המן,
והיו בפיהם תלונות נוספות גם על עצם יציאתם ממצרים ,נדודיהם  במדבר ,המחסור במים, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר העם באלוקים ובמשה : למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל" 
[במדבר כ"א, ה-ו]

השאלות הן:
א] מדוע בני ישראל  מאסו במן- מזון שניתן משמים ומה הקשר להליכתם במדבר?
ב]  מה היה הטעם  בעונש כה קשה – הכשתם ,דווקא- על ידי נחשים  ושרפים?
ג] מה  הייתה המטרה בהצבת נחש הנחושת בראש העמוד?

התשובה  לשאלה א]
על כך ישנן כמה דעות:
אור החיים אומר :כי עניין  הליכת בני ישראל במדבר ואכילת המן-שני הדברים קשורים זה בזה:
המן הנחשב למזון קל - הוא מכביד על הליכתם במדבר לפי  שאין מה  לעכל ולשרוף באכילתו.
העמק  דבר מפרש: כאשר בני ישראל הגיעו לארץ  מיושבת - טעמו כבר מזון מוצק- את טעמה של  תבואת  אדום ומואב- בדומה לילדים שגדלים ונגמלים מחלב –אם. משעה שמתחילים לאכול, החלב אינו מקובל לטעמם.

ועכשיו ששבו לאכול שוב את המן, הדבר הקשה עליהם לאחר טעימתם מפרי הארץ.
חז"ל טוענים: כי עיקר  תלונתם של ישראל הייתה על המן שהוא נספג בגופם –לפי דעת דרשנים נוספים: מה שהפריע להם זה: חיים טפילים ללא טרחה ועמל כפיים-הרצון לעמל דבק בהם מהרגע שהיו כבר קרבים לארץ המובטחת, הדבר גרם לגעגועיהם לחיי יצירה ופעילות.

לפי פירוש-"אבני שוהם": "לחם  קלוקל"-כפי שכינו את המן - רמז ללחם קל ללא טרחה, שמאסו בו.
החתם סופר מפרש : בדומה לדברי- "העמק דבר"-כאשר בני ישראל ראו את הפירות אצל השכנים- הייתה להם תאווה גדולה לאכול מהם בדומה לתאוות סיר הבשר בקברות התאווה.

התשובה לשאלה ב]
"אבני שוהם": מתרץ בצורה מעניינת את סיבת העונש של הכשת הנחשים בקרב העם:
לדעתו, ארבעים שנה בני ישראל היו נודדים במדבר וראו נחשים בשפע, אך לא היו מודעים לסכנה מהכשתם, אך עכשיו שהתלוננו בדבר הפירות שחפצה נפשם לאכול, מיד הראה להם ה' -מידה כנגד מידה- את מכת הנחשים- ראיית פירות ורצון עז לאוכלם חייבת גם ראיית נחשים עם הכשתם.-כי כל עוד ראו פירות ולא התאוו להם לא ניזוקו מהנחשים, אך ברגע שהתאוו לאכילת הפירות ניזוקו גם מהנחשים.

לפי מסכת שבת: הופעת הנחש  מזכירה לנו את הופעתו בגן העדן, כאשר פיתה את חווה באומרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן.. ..לא מות תמותון" וזה היה בניגוד לדברי ה': "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום  אוכלך  ממנו מות תמות"[בראשית  ב,י"ז]

אלה היו דברי כפירה של הנחש כנגד  הקב"ה וזאת הייתה זוהמה רוחנית שהנחש  הטיל בחווה, כדברי חז"ל [מסכת שבת קמ"ו, ע"א]

כאשר בני ישראל היו נוכחים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והאמינו למשה, אז זוהמת הנחש פסקה-עניין הכפירה בה'.[מסכת שבת ,שם]

וכעת כאשר התלוננו על אכילת המן- שוב חזרה אליהם אותה זוהמת הנחש- זו הייתה כפירה בה' ואי אמון במשה, כמו שהכתוב מציין: "וידבר העם באלוקים ובמשה.."

על כן, חטאם של ישראל היה חזרה על דברי הכפירה של הנחש בגן עדן, לכן ה' העניש אותם מידה כנגד מידה, כדברי רש"י: "יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוצאי דיבה"[רש"י, כ"א, ו]

ועוד דעה מעניינת לפי הגמרא[יומא ע"ה, א] "קילל את הנחש, עולה על הגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו"- כלומר הנחש אינו צריך להתפלל על המזון, כי קולל וכל ימיו אוכל עפר, ומדוע? מפני שהקב"ה אינו  חפץ לשמוע ולקבל את תפילתו, אלא, מעדיף  שיסתדר בעצמו, וזאת בשונה מבני האדם או החיות שנאמר עליהם: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" [תהלים ק"ד, כ"א]

ועוד נאמר בגמרא[מסכת ברכות  נ"ז, א] "הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו"

ובנוסף נאמר:[יומא ע"ו, א] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם : אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני  אביו ,אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצא כולן מכוונים את ליבם לאביהן שבשמים"

עניין ירידת המן  הוא בניגוד לנחש שאין לו קשר עם ה', הרי לישראל היה קשר יום יומי בתפילתם לה'  לקבלת מזונם.

ולכן היות ובני ישראל התלוננו על אכילת המן, נענשו במידה כנגד מידה-על ידי מכת הנחשים. כי ירידת המן מסמלת את הקשר הבלתי פוסק של בני ישראל-באמצעות התפילה אל ה', בעוד שאצל הנחש  אין ה' חפץ בתפילתו ושמיעת קולו.

התשובה לשאלה ג]
לפי דעת חז"ל-כאשר בני ישראל היו מסתכלים על הנחש בראש העמוד: "וכי נחש ממית או נחש מחייה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" [משנה ר"ה בסוף פרק ג']כאן היה להם תיקון, בעוד שהנחש אינו מתפלל לה' לפרנסתו בכלל, הרי עם ישראל מחדש את הקשר עם בוראו, יום יום באמונתו ותפילתו לה'.

כלומר על ידי הרמת הראש לכוון הנחש בראש העמוד היו מגבירים את אמונתם בבורא עולם.

ורש"י מתרץ מדוע משה עשה את הנחש דווקא מנחושת: "לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון"

לפי דברי הרמב"ן: היה כאן נס בתוך נס- דווקא במה שחטאו-בהוצאת דיבה כנגד ה' ומשה -בדומה לנחש סמל יצר הרע, דווקא על ידי שמביטים בנחש הנחושת מתרפאים, כפי שהרמב"ן מסביר: "והנראה בעיניי בסוד הדבר  הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק בנזק ותרפא החולי במחליא.."
דבר ידוע הוא: שישנם שני סוגי יצר הרע המסיטים את האדם לדבר עברה: 

ישנו סוג ראשון: הבא לפתות את האדם בדבר עבירה באופן ישיר, ומפניו קל יותר לאדם ירא שמים להישמר.
אך ישנו הסוג השני: מפניו קשה מאד להישמר, זהו יצר הרע הצובע את  העבירה בצבעים נאים ויעשה מהם דבר מצווה, זהו יצר המתחפש לתלמיד חכם ובא להוכיח שהעבירה היא בעצם מצווה, סוג זה של יצר רע - עתיד לבוא לידי שחיטה-על ידי הקב"ה –כדברי: הבעש"ט המבסס את דבריו על דברי הגמרא[סוכה נ"ב, א]
לכן ציווה ה' את משה לתלות את הנחש בראש העמוד - כדי שיזהרו לא ליפול ברשתו של יצר הרע הזה ולא יאמינו לדבריו שהוא רוצה לקדם אותם למעלה של מצווה ולהעלותם על נס-בו ברגע שבני ישראל יביטו בנחש הנחושת למעלה, ידעו שעליהם להיות בשמירה מתמדת מאותו יצר רע המפתה אותם לדבר חטא בלבוש של מצווה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי חטאם של ישראל היה  גדול מאד בכך שהתלוננו על ירידת המן, זאת הייתה כפיות טובה ממדרגה ראשונה והגרוע מכול: בגידה וכפירה בקב"ה- שהוציאם ממצרים בשפטים גדולים ובגידה במשה –מנהיג מסור ברמ"ח  אבריו לעמו. ולכן נענשו בנחשים המסמלים את יצר הרע-אך התיקון היה בהביטם כלפי נחש הנחושת-באותו זמן חידשו את הקשר עם בוראם ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.
מי ייתן ועם ישראל ישכיל בכלל ובפרט -להישמר מכל סוג של יצר הרע וילך בדרך התורה הקדושה ויתקיים בנו הפסוק: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" [תהלים ל"ד, ט"ו]
 
 

הנחש /שיר מאת: אהובה קליין ©

הנחש /שיר מאת: אהובה קליין ©
עוד משחר בראשית
הנחש את חווה הסיט
הופיע באצטלת צדיק
 דברי פיתוי ותרמית.
 
זוהמה  הטיל בנפשה
בכך דעתה השתבשה
אכלה מפרי האסור
לאדם נתנה אישור.
 
קלקול זה חלחל
דור המדבר בלבל
לחם אבירים מאסו
במשה ואלוקים בגדו.
 
כהרף עין נחשים
הציפום כנהרות אדירים
הפילו בקרבם חללים
מיד  הודו בחטאים.
 
משה העמיד שרף
בראש עמוד  ניצב
נשאו עיניהם לשמים
שפכו ליבם כמים.
 
אלוקים נענה לבקשתם
שלח מזור לכאבם
תיקנו דרכיהם הרעה
שבו לאביהם נאמנה.
הערה: השיר בהשראת פרשת  חוקת [חומש במדבר]