פרשת חוקת

וורט לשבת – פרשת חקת

וורט לשבת – פרשת חקת

הרב אברהם חיים זילבר שליט"א

שני סוגי עננים

על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל" מפרש רש"י "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד . . כדאיתא בראש השנה".

ולכאורה קשה, כי מצינו מאוחר יותר, בסיפור בנות מדין, שרש"י כותב (כה, ד) "והוקע אותם לה' נגד השמש – השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדווהשמש זורחת עליו", הרי שגם לאחר מיתת אהרן היו ענני כבוד! וכן מפורש בגמרא (תענית ט, א) שהבאר והעננים חזרו בזכות משה!

עוד קשה: בתורה מתואר רק איך הבאר חזר – ע"י שמשה הכה בסלע ויצאו מים, אבל העננים לא מפורש מתי ואיך חזרו ורש"י לא מזכיר כלל שהעננים חזרו. ומדוע?

מחדש הרבי, שיש שני סוגי עננים, יש עננים שנועדו להגן על בני ישראל מפני השמש, הנחשים, האויבים ועוד, ויש עננים שבאו רק למטרת כבוד – להראות חיבתן של ישראל. וזה מדויק ברש"י, שיש מקומות שהוא קורא להם "עננים" סתם, כמו בפ' בהעלותך: "שבעה עננים היו", כי אלו נועדו להגן עליהם, ואלו לא בטלו גם לאחר מיתת אהרן, כי נשארו בזכות משה (והכנעני רק היה סבור שאפשר להילחם בישראל), ויש מקומות כמו כאן שרש"י כותב "ענני כבוד" כי אלו אכן בטלו ולא חזרו.

ומדוע אכן לא חזרו ענני הכבוד בזכות משה כמו שחזרו הבאר וה"עננים"? י"ל, שמשה בתור רועה נאמן של ישראל תפקידו לדאוג להם לכל צרכיהם (משא"כ ענני הכבוד שלא היו לצורך). והוא דאג באופן כזה, שגם לאחר פטירתו בז' אדר שפסק המן מלירד – נסתפקו ממן שירד בו ביום עד שהקריבו העומר בט"ז בניסן (רש"י בשלח טז, לה).

מכאן אנו למדים על צדיקים ונשיאי ישראל שבכל דור, שגם לאחר הסתלקותם, דואגים הם לבני ישראל לכל צרכיהם, כי "לא יפרדו מעל צאן מרעיתם".

 
שבת שלום!

 

מקור: לקוטי שיחות חלק ח"י עמ' 253 ואילך, חלק מהעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה). לשלמות הענין יש לעיין בשיחה המקורית.


מוקדש באהבה לאדוננו מורנו ורבינו הרבי מליובאוויטש זי"ע, שממנו שאבנו, וממשיכים לשאוב, דברי אמונה ועוצמה לימים חשוכים. לרגל יום ההילולא – ג' בתמוז.

 

"זאת חוקת התורה"

"זאת חוקת התורה"  

מפרש רש"י: נאמר בפרה אדומה "זאת חוקת התורה", לפי שהשטן ואומות העולם מצערים את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה "חוקה". גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".

ומדוע נאמר: "זאת חוקת התורה", מדוע לא: "חוקת הפרה האדומה", כמו: "זאת תורת העולה" (ויקרא ו, ב), "המנחה" (שם, ז), "החטאת" (שם, יח). אלא לומר לך שכל התורה כולה הוקשה לחוקת הפרה האדומה, חוקה היא, גזרה שאין לך רשות להרהר אחריה. 

מספרים, שהיה כומר צורר, מלומד ומשכיל וחכם להרע, ששכנע את המושל לקיים ויכוח פומבי עם היהודים על הגשר הנטוי מעל הנהר השוצף וגועש, והשוטר יעמוד הכן, הראשון שיודה שאינו יודע להשיב יושלך אל הנהר בלי טענות ומענות!

הסכים המושל, ושלח להודיע לרב הקהילה. שמע הרב, וגזר יום תענית ותפילה לעזרת שמים מיד צר.

באותה עת, הגיע יהודי כפרי למכור תוצרתו בעיר והחנויות סגורות, הרחוב היהודי נטוש, אין נפש חיה. תמה, פנה לבית הכנסת, ושמע קול תחינה וזעקה. חשכו עיניו: ודאי חג הוא, ושכח. חיללו ברכיבה ומשא, עשה חגו חול! בוש בעצמו, ונכלם בבגדי החול, עלה לבית הכנסת ושאל בלחישה: "איזה חג היו?"

"חג?! יום אבל הוא!" ענוהו, וסיפרו על הגזרה.

נחה דעתו. אמר: "הביאוני לפני הרב". הודיע, שמוכן הוא להתעמת עם הכומר הצורר.

נד לו הרב: "אתה?! הן הכומר אדם משכיל הוא ויודע ספר. בקי בלשון הקודש וחכם להרע. מסתכן אתה בנפשך!"

"אף על פי כן", ענה, "הרינו מוכן ומזומן! אם אנצחו, מה טוב. אם לאו, אמרו: הדיוט שבנו ניצחת"...

יהי כן. הודיעו למושל, והמעמד זומן. במרכז הגשר נבנתה בימה, והמונים התגודדו משתי גדות הנהר. המושל ישב על כיסאו, הכומר ניצב בהתרסה, והנה עולה לגשר יהודי כפרי, לא תואר לו ולא הדר. "לא מצאו היהודים את מי לשלוח, אלא אותך? הן מתאבד אתה!" לעג הכומר בבוז.

הכפרי לא הגיב.

אמר הכומר בגבהות לב: "שאל את השאלה הראשונה, ותזכה בעוד דקת חיים".

שאל הכפרי: "אמור נא מה פרוש המילים העבריות: ,לא ידעתי פרושו?!'"

"אני לא יודע מה הפרוש", תרגם הכומר לשפה המדוברת.

שמע השוטר את ההודעה המפורשת, אחז במתני הכומר והשליכו אל המים השוצפים מתחת. כן יאבדו כל אויבי ה'!

המוני הגויים האקו בבהלה, ובקרב היהודים שמחה וצהלה. הכפרי הורכב על כתפיים והובא לבית הכנסת לתפילת הודיה בקול רינה ותודה והמון חוגג.

שאלו הרב: "אמור נא, כיצד עלה בדעתך רעיון מופלא זה?"

"פשוט מאוד", ענה, "יהודי פשוט אני, ולומד פרשה חומש ורש"י עם תרגום עברי טייטש, לאידיש המודברת. ראיתי שרש"י מפרש את המילים: ועמוק אין מראה, לא ידעתי פרושו (ויקרא יג ד). לא הבנתי מה זה, והסתכלתי בתרגום. ראיתי שהוא מודע: אני לא יודע מה הפרוש. נו, אם המתרגם אינו יודע, הכומר הרשע הזה ידע? ידעתי שגם הוא לא ידע"...

כך יש לנו לקיים את המצוות, בפשיטות ובתמימות, והולך בתום ילך בטח! (והגדת).

עבד שנשבה

עבד שנשבה
/ הרב הגאון הרב משה נחמיה זלץ שליט"א, אלעד/

'וישב ממנו שבי' (פרשת חוקת)

כתב רש"י: 'אינה אלא שפחה אחת'. הגרי"ז בספרו עה"ת כ' לבאר עפ"י מש"כ רש"י בגיטין ל"ח ע"א דילפינן התם בגמ' מהך קרא דנכרי קונה ישראל למעשה ידיו אף בחזקה, ופרש"י שם דהיינו חזקה של עבדות כגון הלבישו וכו' והקשו שם תוס' דאפי' ישראל מישראל לא קני ע,ע אלא בכסף או שטר וכ"ש נכרי.
וכ' לבאר דעת רש"י דישראל גמור אין נקנה לגוי אלא בכסף שזהו קנין האמור בע"ע בקרא מכסף מקנתו אבל בעבד הנשבה לגוי דבהא איירי שם בסוגיא כיון דהוא כבר עבד שפיר יכול לקנותו עכו"ם ואף שנתמעט עכו"ם מקנין גופו של ע"ע דילפי' מקרא דלא הם קונים מכם מקנין מעש"י לא נתמעטו וקונים אף בחזקה ואה"נ דלא משכח"ל אף לרש"י קנין חזקה בישראל גמור אלא בעבד וזהו, שפרש"י הכא אינה אלא שפחה אחת ולהכי מצו לקנותה בחזקה כיון דכבר היתה שפחה.

אלא דיש להבין דלכאורה מה שייך קנינו של האדון הישראל בקנוי לו בתורת עבד לקנינו של העכו"ם דמה"ט מצי העכו"ם לקנותו,

ויעוין בפנ"י שם בסוגיא שדייק מק' התוס' דהסוגיא איירי אף בע"ע והקשה דמנ"ל לתוס' לפרש כן ולא איירי אלא בעבד כנעני והתם שפיר ילפי' דזוכה העכו"ם מהפקר ע"י חזקה.

ובאמת מאי דפשיטא להפנ"י דבע"כ מצי שפיר לקנות ע"י חזקה, לפי"ד יש לעיין בזה טובא כיון דאחר שאינו ברשות רבו מהכ"ת דיזכה בו הגוי, אלא דהתם א"ש טפי מה שפי' הגרי"ז דהתם שפיר איכא למימר שקנין העבדות אינו רק כלפי רבו אלא הוי קנין ושינוי בחפצא דהגוי שנעשה עבד בעצמותו ולהכי מצי לזכות בו הגוי וכדחזינן מסוגית הגמ' בגיטין דף מ"ב דמספק"ל בכמה אנפי בדיני הע"כ היכא דהוי מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה ואם זכה רבו בקנס וע"כ משום דקנין העבדות מהני להחשיבו עבד אף בלי זכויות רבו,

ויתכן הטעם הזה דהא צריך להטבילו לשם עבדות והטבילה הוי מעשה וחלות בעצמותו דומיא דטבילת גירות אשר מחילה להגברא הטובל לאדם אחר והטבילה לשם עבדות היא גופא המחילה לתורת עבד, וכמו שכ' הגר"ח בספרו הל' איסו"ב דאין ענין טבילת העבדות שנעשה ע"י הטבילה יהודי לכל דבריו וקנין העבדות מפקיעו מלהחשב יהודי גמור אלא טבילת העבדות גופה היא המחילה בו את קנין העבדות להחשב יהודי לחצאין.

אמנם להבנת התוס' דרש"י איירי אף לענין ע"ע ע"כ מבואר דאף בע"ע חל קנין העבדות בגופו ועצמותו, ובאמת איתא בקידושין דף י"ד ע"ב דע"ע קונה עצמו במיתת האדון והיינו דאינו עובד את יורשיו והא דאיתא שם בברייתא דעובד את בנו יעוי' שם בהמקנה דפי' דאינו משום ירושה אלא שקם הבן תחת אביו, ומבואר דאין קנין עבדותו אלא כלפי רבו וא"כ הק"ל דבע"ע איך מצי לקנותו העכו"ם בחזקה מחמת קנין רבו והא לכאורה אין משמעות הקנין אלא כלפי רבו וכמש"נ.

ואשר נראה בזה דהנה איתא בקידושין דף ט"ז ע"א אמר רבא ז"א ע"ע גופו קנוי ומדייק כן מדלא סגי שיאמר האדון לעבדו באפי תרי זיל אלא צריך דוקא גט שחרור, ופרש"י שם דכיון דגופו קנוי אין שייך בו לשון מחילת ממון אלא אלא לשון שחרור ושחרור מהני דלא גרע מעבד כנעני, ובביאור דברי הגמ' נחלקו הראשונים, דעת תוס' דג"ק היינו כלפי דיני הממון דבדיני הממון גו"ק ואינו יכול למחול על ממונו ובעי' גט שחרור, אבל הריטב"א ועוד ראשונים פי' דהוא מחמת קנין האיסור דכיון שע"ע מותר בשפחה כנענית ונמצא דע"י הקנין נשתנה דינו להיות מותר בש"כ האי היתר לא מצי להפקיעו ע"י הפקר או מחילה אלא בעי' שחרור, והנה הא ודאי אי נימא כדעת תוס' דהקנין הוי בעצם הממון ע"כ חזינן דאף שמפקירו או מוחל לו עדיין נחשב לעבדו וע"כ דאף בע"ע הוי שם העבדות בעצמותו של עבד ולהכי מצי לקנותו וכמו שבי' הגרי"ז, אמנם אי נימא כדעת הראשונים דהוא רק משום קנין האיסור א"כ אף דחזינן דשם העבדות לא פקע מ"מ אי"ז שייך לדיני הקנינים דמה"ט מצי השבאי לקנותו. אלא דהנמו"י ביבמות דף נ"ו הביא לדברי הריטב"א וכתב דאף בע"ע הנמכר לגוי הוי גופו קנוי ואף דהתם הא ליכא קנין איסור דע"ע הנמכר לגוי אסור בשפחה כנענית, ומה"ט יש שפי' דאף להריטב"א שפי' דגו"ק היינו מחמת האיסור אי"ז מחמת האיסור בפועל אלא קנין הממון המחיל נמי לדיני האיסור עכ"פ בע"ע הנמכר לישראל מה"ט אף בנמכר לגוי נחשב לגו"ק, ואי נימא כן אף לדברי הריטב"א מצינן למימר דע"י קנין העבדות הוי עבד בעצמותו ובתורת הקנינים אפשר לקנותו בחזקה אחר שקנאו רבו, אמנם ברשב"א וברמב"ן שם מבואר להדיא דגו"ק היינו רק מחמת האיסור בפועל ולדבריהם יש לעיין אם שייך לפרש כדברי הגרי"ז.

מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין (c) 

ויהי היום התקדרו שמים
דמעות זלגו מכל עין
מרים השיבה נשמתה לאלוקים
וכל העדה צמאים זועקים.

כעסם כאש יורדת לעולם
מכלה הגיון לב חכם
על הסלע יכה פעמיים
ממנו יפרצו זרמי מים.

וכל העם מרווים צימאונם
כפויי טובה משתבש זיכרונם
שערי ארץ ישראל ננעלים
בפני משה הנעלה בנעלים.

הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[ חומש במדבר]

הֹר הָהָר ועדת ישראל

הֹר הָהָר ועדת ישראל

שיר מאת: אהובה קליין  ©

 ויהי  כל העדה מגיעה

 עדת מלאכים בה מביטה

 מנער ועד זקן במדבר

 למרגלות הֹר הָהָר. 

 

גבם – נושא שובל נסים

מים, מן, בשר שלווים

בעורקיהם זורמת אמונה

עליהם סוככת שכינה.

 

מביטים בהר המכופל

ענני כבוד מרחפים  מעל

כהרף עין ציווי  מגבהים

יילקח אהרון לגִּנְזֵי מְרוֹמִים.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              הערה:השיר בהשראת: פרשת חוקת  [חומש במדבר]

פרשת חוקת, הֹר הָהָר-המקום בו אהרון - נקבר.

פרשת חוקת, הֹר הָהָר-המקום בו אהרון - נקבר.

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו גדושת אירועים : פרה אדומה ודיני הטהרה, מות מרים,  צימאון העם במדבר, תלונות העם, מי המריבה, שירת הבאר, מלחמת ישראל נגד סיחון - מלך האמורי וחייליו. הניצחון  על עוג מלך הבשן ותלונת העם על עצם הוצאתם ממצרים - אל המדבר,

הגעת עם ישראל להר ההר, ומות אהרון שם.

כך התורה מתארת את בואם של העדה למקום קבורתו של אהרון הכהן: "וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה". [במדבר כ, כ"ב-כ"ה]

השאלות הן:

א] מה  היה טיבו של הֹר הָהָר- ומי הגיע לשם?

ב] מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל?

תשובות

הֹר הָהָר והבאים אליו.

על פי רש"י:

אל הֹר הָהָר- הגיעו כל  עדת ישראל אשר ראויים היו להיכנס לתוך ארץ ישראל - לפי שאותו הדור שחטא בחטא המרגלים כבר מתו   ולגבי הֹר הָהָר- היה זה הר ועל גביו עוד הר- כתפוח קטן על תפוח גדול.

אע"פ שהענן היה מהלך לפני בני ישראל  והיה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר הנמוך  ועושה אותם שווים ,פרט לשלושה הרים: הר סיני- לתורה , הֹר הָהָר- לקבורת אהרון והר נבו- לקבורת משה.

כפי שמסביר תנחומא -  הענן שהיה הולך לפני בני ישראל היה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר השפל- והיה בכך משום נס גלוי ,שלא היו צריכים להתאמץ  בני ישראל- כל פעם לעלות ולרדת מההר.  אף על פי- שהענן היה מיישר להם את המדבר כמישור, למרות זאת, היה משאיר תמיד מקום גבוה  יותר-  עבור המשכן שיחנה שם. וכך  נשארו שלושה הרים:

הר סיני- נועד לשכינה ולקבלת התורה.

הר נבו - לקבורת משה

הֹר הָהָר- לקבורת אהרון.

רבינו בחיי סבור: נאמר :"כל העדה"- לפי שאדום יצאו לקראתם כדי להילחם בהם וכאן הכתוב רוצה להודיע: שלא  היה חסר  מהם איש כאשר באו מארץ אדום להֹר הָהָר.

דעת מקרא מבאר: כי היו שני מקומות שידועים בשם:

"הֹר הָהָר" האחד נזכר כאן בפרשה- ההר בו נקבר אהרון הכהן,

 והשני מוזכר בציון גבולות הארץ:

"וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן:  מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר.  מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת"; [במדבר ל"ד, ח]

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: "כָּל-הָעֵדָה" :  נושא זה המופיע בפסוק לפני מות אהרון- בא ללמד: שלמרות שאהרון נפטר במדבר, לא בא מותו כתוצאה  מהגזרה הכללית שמנעה מדור המדבר להיכנס ארצה, שהרי שהגיעו ישראל - להר ההר- כבר גזרה זו התבטלה, לכן אהרון מת רק בגלל חטא מי המריבה.

אהרון לא זכה להיכנס לארץ.

חז"ל מתפלאים, מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל הרי נאמר במפורש שמשה היכה על הסלע - ולא נאמר כך על אהרון?

על כך תשובתם : לא במקרה התורה מתארת את הכאת הסלע פעמייםעל ידי משה:

"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.[במדבר כ, י"א]

דווקא בפסוק זה טמון חטאו של אהרון בעניין הכאת הסלע, ולמה?

שאילו היה משה מכה על הסלע רק פעם אחת לא הייתה  סיבה להאשים גם את אהרון בדבר- שבוודאי  הופתע מן המעשה שלא התאים לדברי אלוקים  במילים:

"וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" [שם, כ' ,ח]

אך ברגע שמשה הרים את המטה להכות שנית בסלע, היה יכול אהרון לעצור אותו מהכאה זו, היות ולא עצר אהרון את משה בפעולה השנייה של ההכאה על הסלע- לכן נענש- בכך נעשה שותף לאחיו משה- בחטא מי המריבה ולכן נגזר על שניהם למות במדבר בשנת הארבעים ליציאתם ממצרים.

ה"שפת אמת" –המבסס דבריו על רש"י- מביא פירוש מעניין לסיבת מותו של אהרון במדבר: לפי שישראל התחברו לעשיו הרשע ובכך גרמו שיחסר להם אהרון. ועל כך היה אומר: רבי בונם מפשיסחה: "משפטי ה' אמת  צדקו יחדיו" מלך בשר ודם שמעניש אדם חוטא, אינו  צודק בדינו ,אלא כלפי הנדון החוטא בלבד, אבל לא כלפי קרוביו וידידיו של הנידון, אשר פסק הדין גורם להם צער- חינם בלתי  צודק, שכן במה אשמו הם! ואילו ה' יתברך בהענישו אדם חוטא, הרי גם צערם של הקרובים אינו לחינם, כי אם מגיע להם בעד חטאים אשר חטאו" כך הדין גם לגבי אהרון הכהן ,התורה מסבירה:

"יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛לאֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה"׃ [במדבר ,כ', כד].

אך רש"י מפרש את צערם של עם  ישראל- על מות אהרון שהיה מאד חביב עליהם ,לפי שהיה  אהרון צדיק וזה משום "שנתחברו כאן להתקרב לעשיו הרשע"

רש"י מסביר: ביום שנפטר אהרון כל עם ישראל בכו- גברים ונשים, לפי שהיה  ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו ועל כך אומר הלל:

"... הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה": [מסכת אבות א, י"ב]

"משך חכמה" [רבי מאיר שימחה מדווינסק] טוען: שבמשך כל ארבעים שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, לא היה מצב- של רוצח נפש בשגגה שהוצרך לגלות למחנה לוויה- שאילו כן היו גולים כאלה בתקופה זו- היו זוכים לשוב לבתיהם במות הכהן הגדול [אהרון הכהן] כפי שמתואר בפרשת:  "מסעי":

"כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ".

ולכן   במות אהרון היה עשוי להיות להם יום שמחה ולא יום בכי ומספד.

לסיכום, לאור האמור  לעיל, ניתן להסיק כי למרות שלמראית עין  לא נראה אהרון חוטא במי מריבה- הרי אלוקים נוהג  ומדקדק עמו כחוט השערה ,היות ולא עצר את משה בזמן הכאתו על הסלע במי המריבה בשנית.  לכן נענש ולא זכה  לעלות לארץ ישראל- אלא נקבר בהֹר הָהָר,

לפי שהקב"ה  מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות קכ"א /ב)

 

 

 

 

פרשת חוקת - מאין כי אין ה' מקבל קטרוג על בניו?

פרשת חוקת - מאין כי אין ה' מקבל קטרוג על בניו?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו - עם מות מרים- אחות משה- העם נקלע למצב של העדר מים במדבר צין:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'.  וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה', אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ?,,,,,,,,,,

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי ה', כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם".[במדבר כ, א'-י"א]

השאלות הן:

א] כיצד מתייחס ה' אל אדם המקטרג על עם ישראל?

ב] מה הקשר בין מות מרים להעדר המים במדבר?

ג] מדוע ריחם ה' על ישראל וגרם להוצאת מים מן הסלע?

תשובות.

קטרוג על עם ישראל.

בספר "מטה שמעון"-הסבר מעניין:

על פי שיר השירים- נמשלו  עם ישראל לאגוז- כפי שכתוב: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי.." [שיר השירים ו', י"א]- ומדוע ? כי : עץ האגוז הוא חלק ומי שאינו  אומן לעלות עליו במיומנות-מיד נופל , לפיכך חייב המטפס להישמר זהירות יתירה. לכן כל מי שמשרת את עם ישראל- ייקח לתשומת ליבו: לא לדבר עליהם דברי גנאי- דוגמת משה שחטא בלשונו כאשר אמר לעם ישראל:

"שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים" ,לכן נאמר לו כעונש - שלא  יזכה להכניס את בני ישראל לתוך ארץ ישראל.

ישעיהו הנביא  חטא בכך שאמר: "וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנֹכִי יוֹשֵׁב" ומיד אחר כך כתוב: "וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ, רִצְפָּה" [שם, ו, ו]  רז"ל סבורים: שהוא דיבר על עם ישראל דברי גנאי.

אליהו הנביא חטא בלשונו: רז"ל אומרים: שכאן קטרג אליהו הנביא על עם ישראל באומרו: "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- [מלכים א', י"ט] ולכן נאמר לו   "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". [שם- י"ט, ט"ז] [ילקוט שמעוני]

מעשה שהיה:

 "מעשה ברבי אבהו וריש לקיש שהיו נכנסין לעיר קיסרין, אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מה זה שנכנסנו לעיר של חירופין וגידופין? ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ואסף חול ונתן לתוך פיו של רבי אבהו, אמר לו רבי אבהו: מה זה? למה זה? אמר לו רבי שמעון בן לקיש: לא רוצה הקב"ה במי שאומר דילטוריא על ישראל דכתיב: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת"       [שיר השירים רבה, פרק א, שם]

ההסבר: רבי אבהו וריש לקיש נכנסו לעיר קיסריה, התחיל לקטרג רבי אבהו ואמר לריש לקיש: אנחנו נכנסנו לעיר  מקוללת!  מיד ירד רבי שמעון בן לקיש מעל חמורו ונתן  חול לתוך פיו של רבי אבהו, תמה רבי אבהו על תגובה קשה זו ושאל אותו: למה נהג כך ? ענה לו רבי שמעון בן לקיש: אלוקים אינו חפץ באדם שמקטרג על עם ישראל!

משל:

 "אמר רבי יצחק מעשה בעירונת [גבירה] אחת שהייתה לה שפחה כושית שירדה למלאות מים היא וחברותיה, אמרה לחברתה: מחר אדוני מגרש את אשתו ונטלני לאישה, אמרה לה: למה? אמרה: בשביל שראה ידיה מפוחמות [שחורות]. אמרה לה: שוטה שבעולם, ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר, מה אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת, מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת ורוצה לגרשה ? את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימייך על אחת כמה וכמה"!

הנמשל: "לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים: אומה זו  המירו כבודם שנאמר  :"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב."   אומרים להם ישראל: ומה אם לשעה  כך התחייבנו - אתם  על אחת כמה וכמה"

כלומר: כאשר אומות העולם מאשימים את עם ישראל שחטאו בחטא העגל, הם עונים להם: אנחנו חטאנו רק במשך שעה- ואתם עובדים עבודה זרה כל הזמן- תהיו אשמים על אחת כמה וכמה.

"נתיבות שלום" מסביר: עיקר חטאו של משה היה שאמר: "שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים" בעבור עוון זה לא זכה משה להיכנס לארץ ישראל [סנהדרין ק"א]

יש לומר על פי מדרש אגדה: המנהיג הוא לפי הדור והקשר בין המנהיג לדור: כגוף ונשמה וחייב שיהיה אמון ביניהם- העם חייב להאמין כי בכוחו של המנהיג להוציאם אפילו מהמצב החשוך ביותר והכוח הזה של העם המקבל את מנהיגו- נותן למנהיג כוח להשפיע על העדה ,הוא עצמו צריך להאמין שכל יהודי - יש בו חלק  אלוקי ולכן אין לו בשורשים שום פגם , משום כך- המנהיג חייב להאמין כי הוא יכול להשיב את העם הן בכלל והן בפרט אל שורשיו, אך אם חסרה למנהיג אמונה זו, אין בכוחו להשפיע עליהם טובה.

כך אומר גם הבעש"ט: מעולם לא ראתה החמה את   פגמיה של הלבנה שהרי החמה – היא כינוי- להשפיע והלבנה- היא כינוי לקבל. אסור למשפיע לראות פגם אצל המקבל וגם אם רואה שיש אצל המקבל חטאים- זה עדיין לא נחשב לפגמים ויש בכוחו של המנהיג לעזור לו לשוב למוטב, ובעניין זה חטא משה ולכן נענש קשות!

 

הקשר בין מות מרים להעדר המים.

"כלי יקר" [רבי שלמה אפרים מלונציץ]  מסביר: עם ישראל נענשו על העדר המים במדבר, לפי שעם מותה של מרים הם לא הספידו כראוי את הצדקת מנגד כאשר אהרון נפטר הכתוב  מציין:

"וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַוע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ, כ"ט]

לגבי מות משה נאמר:

"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם" [דברים ל"ד, ח]

לעומת זאת לגבי מות מרים, לא הוזכר שום בכי , או מספד, אלא נאמר: "וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם".   [במדבר כ, א']

בכך בני ישראל היו כפויי טובה לגבי מרים - שבזכותה הייתה באר מים וסיפקה להם ארבעים שנה- מים. למרות זאת הם לא כיבדו אותה כיאה לצדקת כה נאמנה -שדאגה להם למים במשך ארבעים שנה, לכן הסתלקה  הבאר עם מותה של  מרים- במטרה שכולם ידעו שהיותם במדבר היה להם מים בזכותה, מן הראוי היה שיבכו ויתאבלו במותה של מרים.

אומרים חז"ל: בספר שולחן ערוך[יורה דעה של"ט, ה]  נמצא רמז למנהג שבזמן שהיה  מצוי מת בשכונה, שופכים השכנים שלו  מים משני צידי ביתו- מימין ומשמאל- מים שנשאבו קודם לכן בכליהם – אל תוך ביתו.

על פי דברי הש"ך: [רבי שבתאי בן מאיר הכוהן] בעל "שפתי כוהן" [ליורה דיעה ולחושן משפט]- הטעם לשפיכת המים מימין ומשמאל:

לשמש אות וסימן לרבים על הדבר העצוב שהתרחש בשכונה -כדי שמעתה ידעו כי יש כאן "מקרה מוות" ולא יצטרכו להודיע על כך בפיהם ולא יהיו  בבחינת מוציאים דיבה.

רבינו בחיי  סבור: עם מותה של מרים הסתלק מהעם גם באר המים שהיה בזכותה- ומדוע? לפי שהיה משה הקטן בתיבה- מרים השגיחה עליו מרחוק כפי שנאמר:"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.[שמות ב, ד]

אלוקים מרחם על עם ישראל.

על פי ספר "כל אגדות ישראל"- באו ישראל לפני משה וראו אותו בוכה, שאלוהו: מדוע תבכה? ענה להם: כי הוא מבכה את מות מרים אחותו, אמרו לו: אתה בוכה על נפש אחת?  תבכה על כל העם הזה - שמי הבאר כלו ואין  להם מים! שלח אותם משה אל שרי האלפים ושרי המאות שיבקשו מהם מים, אך בני ישראל התעקשו ואמרו לו: לא נסור אליהם! אנחנו  דורשים ממך  כשם שהוצאת את עמך ממצרים, תדאג לנו ולבהמות שלנו, שמא נמות במדבר!

ברגע שהם הזכירו את הבהמות  והצימאון  שלהם למים- בכך הוכיחו שהם חשים צער ורחמים, לא רק על עצמם ומשפחותיהם, אלא גם על  בעלי החיים, לכן ה' גם ריחם על העם והוציא להם מים מן הסלע.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה: כי אלוקים אוהב את בניו, אינו סובל דברי קטרוג עליהם ,מעריך את  טוב ליבם  ודאגתם גם לבהמותיהם ומשום כך מרחם עליהם בשעת צרה ויפים דברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]

 

מַיִם מִן הַסֶּלַע/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מַיִם מִן הַסֶּלַע/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

משה  היכה פעמיים

הסלע פער שפתיים

עין ראתה משמים

מאבן יֵּצְאוּ המַיִם .

 

קֹּלוֹת מַיִם אַדִּירִים

מִשְׁבְּרֵי יָם מחוללים  

יוצאים במחול משחקים

מרננים בקולם לצמאים.

 

כהרף עין הכול  נוהרים

העדה כולה ובעלי  החיים

ממלאים  כדים באוצר הנכסף

לרגע שכחו את משה הננזף.

הערה:  השיר בהשראת פרשת חוקת [חומש במדבר]

 

 

 

 

שליחת נחשים בעם

שליחת נחשים בעם

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 

מלך אדום מערים קשיים

חדרי ליבו כסלע אטומים

יוצאי מצרים בה' תלויים

כמלאכי השרת במדבר ניזונים.

 

רוח ים נושבת

הדרך קשה מפרכת

ישראל  טובעים בחולות

מציאות מרחיקה חלומות.

 

לפתע מילות דיבה בלשונם

על לחם קלוקל  מתנת חינם

תלונות  רבות כמרחבי הים

 הרעידו שמים הוסר הענן.

 

נחשים ושרפים יצאו במחולות

החלו  מקישים אנשים ותינוקות

בהלה פשטה בקרב החוטאים

חרטה אחזה בלב  המתלוננים.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת חוקת [חומש במדבר]

 

 

 

 

 

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-ה', וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]

השאלות הן:

א] על מה התלוננו עם ישראל?

ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?

תשובות.

תלונותיהם של עם ישראל.

רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב  הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.

רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים]  בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן - למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר  כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו  על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל  לבעלי מנוחה, אך לא להולכי  מדבריות,מהטעם כי- מאכל כבד  מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך.   הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!

העונש - מכת הנחשים והשרפים.

רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם,  הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה  לעם ישראל- נס  ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר  מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם  הרגיל ונשכו את העם.

 משה מתאר כיצד  התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:

"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]

מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.

מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות  שעורבות לו במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה'  הוא זה שהרחיק  מהם את הנחשים עד  כה וכעת השיב אותם והם  נשכו את העם.

"עקדת יצחק" מפרש: עד כה  כל חיי עם ישראל  התנהלו במדבר  לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן  הביא עליהם את הנחשים.

"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה  ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות,  נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם בראיית נחשים הבאים להזיק להם.

אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו  התנאים.

רבינו בחיי מבהיר:  בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]

דרשו  רז"ל: יבוא הנחש שאוכל  סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!

מעניין המדרש  המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!

אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא  בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!

ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.

ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]

וכנגד שתפלו על המים שולחו  בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת  י, ח]

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר- מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על  כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע  בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש  קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!

למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה!  לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו  בהיותו בתיבה.