|
|
מַיִם מִן הַסֶּלַע/ שיר מאת: אהובה קליין ©
משה היכה פעמיים
הסלע פער שפתיים
עין ראתה משמים
מאבן יֵּצְאוּ המַיִם .
קֹּלוֹת מַיִם אַדִּירִים
מִשְׁבְּרֵי יָם מחוללים
יוצאים במחול משחקים
מרננים בקולם לצמאים.
כהרף עין הכול נוהרים
העדה כולה ובעלי החיים
ממלאים כדים באוצר הנכסף
לרגע שכחו את משה הננזף.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת [חומש במדבר]
שליחת נחשים בעם
שיר מאת: אהובה קליין ©
מלך אדום מערים קשיים
חדרי ליבו כסלע אטומים
יוצאי מצרים בה' תלויים
כמלאכי השרת במדבר ניזונים.
רוח ים נושבת
הדרך קשה מפרכת
ישראל טובעים בחולות
מציאות מרחיקה חלומות.
לפתע מילות דיבה בלשונם
על לחם קלוקל מתנת חינם
תלונות רבות כמרחבי הים
הרעידו שמים הוסר הענן.
נחשים ושרפים יצאו במחולות
החלו מקישים אנשים ותינוקות
בהלה פשטה בקרב החוטאים
חרטה אחזה בלב המתלוננים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת חוקת [חומש במדבר]
פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-ה', וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]
השאלות הן:
א] על מה התלוננו עם ישראל?
ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?
תשובות.
תלונותיהם של עם ישראל.
רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ". דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.
דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.
רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה: שהם השוו בינם לבין שאר אומות העולם - שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים] בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש ואין ה' מעניק להם מנה הגונה של מן - למשך תקופה ארוכה!
אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.
ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !
הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש - על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ.." [תהלים קכ"ג, ב]
ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל לבעלי מנוחה, אך לא להולכי מדבריות,מהטעם כי- מאכל כבד מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך. הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:
"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!
העונש - מכת הנחשים והשרפים.
רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם, הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה לעם ישראל- נס ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם הרגיל ונשכו את העם.
משה מתאר כיצד התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:
"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]
מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.
מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות שעורבות לו במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה' הוא זה שהרחיק מהם את הנחשים עד כה וכעת השיב אותם והם נשכו את העם.
"עקדת יצחק" מפרש: עד כה כל חיי עם ישראל התנהלו במדבר לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן הביא עליהם את הנחשים.
"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות, נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם בראיית נחשים הבאים להזיק להם.
אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו התנאים.
רבינו בחיי מבהיר: בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]
דרשו רז"ל: יבוא הנחש שאוכל סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!
מעניין המדרש המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!
אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!
ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.
ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]
וכנגד שתפלו על המים שולחו בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!
בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת י, ח]
לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר- מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!
למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה! לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו בהיותו בתיבה.
סרבנות מלך אדום.
שיר מאת: אהובה קליין ©
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ
אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם בקשה לבקש
במילים טובות לדבר לליבו
לחצות אדמתו לעבור גבולו.
השליחים - המה שרעפים
או, שמא רצים מאירי פנים
את בקשתם לפניו שוטחים
בשלווה ורוגע לתשובתו מצפים.
מלך אדום הדור מלבושים
עקשנותו מרקיעה שחקים
לא יועילו המילים והשכנועים
אף אם באומנות קולם רומזים.
האכזר חיש מגיב בסרבנות
חרב אבותיו שומר בנאמנות
מניף אותו לפניהם באיומים
את כוונותיו מיד מזהים!
הערה: השיר בהשראת: פרשת : חוקת [חומש במדבר]
פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?
מאת : אהובה קליין.
מופיע בפרשה שמשה שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:
וכך הכתוב מתאר את האירוע: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר כ, י"ד-כ"ב]
השאלות הן:
א] מי היו המלאכים ומה בקשו ממלך אדום?
ב] מה הייתה תשובתו של מלך אדום?
ג] מה היה הפתרון - להתקדם לעבר ארץ כנען?
תשובות.
המלאכים ובקשתם ממלך אדום.
על זהות המלאכים, נחלקו המפרשים:
רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש, כדוגמת המלאכים ששלח יעקב אל עשיו.
"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]
אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים אומרים למלך אדום:" כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על כך אומר: רבינו בחיי: כוונת השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו, שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.
אבותינו מתו בגלותם-על כך העירו רז"ל: כי הכוונה לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם ישראל.
רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".- כאן השליחים הפונים אל מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה' וצועק- מיד נענה!
בהמשך הם מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; ועל כך שני פירושים:
א] הכוונה למלאך ממש כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]
ב] הכוונה למשה- שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך, ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים", הכוונה משה שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.
השליחים מבקשים בסך הכול רשות ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי שאמרו לו:"נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את החוב –"כי גר יהיה זרעך.."
כאשר השליחים אומרים למלך אדום: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"
כוונתם: לפי פשוטו: אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.
ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח מכם- תמורת תשלום.
אנו נלך דרך המלך- הדרך שהמלך הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו מלך אדום. ובאומרם: "עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר הייתה שלו.
הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"
מלכתחילה, התכוונו השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב- שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.
במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.
תשובת מלך אדום
תשובת מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".
רבינו בחיי מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי: "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]
דעת מקרא מסביר: כי יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.
הרמב"ן מסב את תשומת לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים - כי לעולם חסדו,
לסיחון מלך האמורי - כי לעולם חסדו,
ולעוג מלך הבשן - כי לעולם חסדו"
[תהלים קל"ו]
התורה נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].
הפתרון
נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"
הרמב"ן מדגיש :כי התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי היה מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:
"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל: כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים ב', ה']
לסיכום, ניתן להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של ישראל: כי אמירתו של יצחק היא נצחית לאורך כל ההיסטוריה:
".. הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃ [בראשית כ"ז, כ"ב]
והמשמעות: כוחם של ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.
יהי רצון שעם ישראל ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על ידיו של עשיו.
מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין©
בהגיע ישראל למדבר צין
בשרם כנבול פרח וציץ
הצימאון כילה נפשם
במות עליהם מרים.
אל משה ואהרון נקהלים
בפניהם ריב ומדון מעלים
טענות ככוכבי שמים
על מידבר נטול מים.
משה ואהרון המומים
בחרדתם כאיילים נסים
בתפילתם לאלוקים עורגים
כהרף עין למענה זוכים.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[ חומש במדבר]
פרשת חוקת- מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון- ובאיזה אופן?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מכילה נושאים רבים, אחד מהם: הצימאון של עם ישראל למים במות מרים: וכך התורה מתארת את האירוע: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת מרים ותיקבר שם: ולא היה מים לעדה וייקהלו על משה ועל אהרון: וירב העם עם משה ויאמרו לאמור ולו גוענו בגבע אחינו לפני ה': ולמה הבאתם את— קהל ה' אל— המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו: ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל- המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות": [במדבר כ, א-ו]
ובהמשך תגובת משה ואהרון: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל- פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם"[שם כ, ו-ז]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של מות מרים בפרשה?
ב] מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון-ומדוע נאמר:"וירב העם עם משה"?
ג] מה הייתה תגובת משה ואהרון?
תשובות.
מות מרים.
רש"י שואל: מדוע נסמכה מותה של מרים לפרשת פרה אדומה? ללמדנו: מה קורבנות מכפרים- אף מיתת צדיקים מכפרת על עוון העם.
ומביא את דברי רבי אמי: "אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת".
והמשמעות:
פרשת פרה אדומה נאמרה בשנה השנייה לצאתם של בני ישראל ממצרים, ביום הקמת המשכן ואילו מיתת מרים הייתה בשנת הארבעים ומדוע התורה הסמיכה את שני הנושאים?
ללמדנו שכשם שהקורבנות מכפרים- כך מיתת צדיקים מכפרת.
בגמרא נאמר: "אמר ר' לוי: שמונה פרשיות נאמרו ביום הקמת המשכן אלו הן: פרשת כוהנים, פרשת לוויים, פרשת טמאים, פרשת שילוח הטמאים, פרשת אחרי מות. פרשת שתויי היין , פרשת טהרות ופרשת פרה אדומה" [מסכת גיטין ]
ועוד נקודה מעניינת:
אמר רבי יוסי ברבי יהודה: כיוון שהבאר ניתנה לעם ישראל בזכות מרים , לכן כאשר היא נפטרה - נסתלקה הבאר: וההוכחה – שנאמר: "ותמת שם מרים,,, ולא היה מים לעדה"
אמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה לעם מיני דשאים, סוגי זירעונים ואילנות והיות ומתה מרים פסקה גם הבאר ולכן הם התלוננו באומרם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן" [שם כ, ה]
רש"י אומר: שארבעים שנה היה לעם ישראל מים. דבריו מבוססים על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה ואהרון ומרים, ו-ג' מתנות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן.
באר- בזכות מרים. עמוד ענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים" וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה" [מסכת תענית ט.]
רבינו בחיי אומר: על המילים:" וישב העם.. "כל מקום שנאמר: "וישב"- זה לשון צער. ולכן מיד אחרי זה כתוב: "ותמת שם מרים" והכתוב סמך מיד את נושא הסלע, שגרם לסיבת מיתת משה ואהרון במדבר שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.
ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי לעם ישראל היה את באר המים בזכות מרים לפי שהיה לה זכות המים ממשה- לפי שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק ועכשיו עם מותה נסתלק גם הבאר.
"כלי יקר" נותן הסבר מיוחד: מדוע פסקו המים לעם ישראל? לפי שהעם לא הספיד אותה כראוי-לכן נענש. כאשר משה ואהרון נפטרו, נאמר: "ויבכו אותם בני ישראל" וכאן לא נאמר שהם בכו.
נאמר:"ותמת שם ותיקבר שם" כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר והיא נשכחה כמו שהמת נשכח מהלב- בני ישראל היו כפויי טובה ולא הרגישו בהעדרה לכן נענשו בחיסרון המים- כדי שידעו למפרע- שהבאר הייתה בזכות אותה צדיקה.
האנשים שתבעו מים.
על פי רש"י: מדובר על כל העדה- שהם כל העדה שעתידה להיכנס לארץ ישראל והוא מבסס את דבריו על דברי תנחומא: "מהו "כל העדה"?- עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ ישראל- לפי שמתו יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהם-'חיים' שנאמר:[דברים ד, ד]"ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום "
רש"י מדגיש כי המילים: "כל העדה"- אינן במשמעות של כמות, אלא במשמעות של איכות- לפי שמדובר בכל האנשים שכללו את העדה- זוהי עדה בלתי פגומה-עדה שלמה, "שלא היו מקצתן לחיים וקצתם למיתה שהיא עדה בלתי שלמה, אלא כולן לחיים שכבר מתו כל אותן שהיו למיתה" [רא"ם]
"כלי יקר"- אומר רעיון נפלא: על המילים:"וירב העם עם משה"- בכל התלונות שהיו לבני ישראל- לא מצאנו לשון מריבה ,אלא על עסקי מים פעמיים. כאן בפרשה וגם במסה ומריבה, כמו שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם- אין" [שמות י"ז, ז]
והטעם לכך: לפי שמהמים נברא המחלוקת, כדעת רז"ל [בראשית רבה ד:ו]:
"מפני מה לא נאמר: "כי טוב
" בשני? לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר:[בראשית, א, ו]:'ויהי מבדיל בין מים למים', ומפורש בקבלה [משלי י"ז, י"ד]:'פוטר מים ראשית מדון'- מה שנפטרו ונבדלו המים זה מזה- ראשית מדון והתחלה לכל מריבה, וכן מריבת רועי יצחק על אודות המים-כי כל זה נמשך בטבע ממים הראשונים
מן המים ביום השני- לפי שביום זה- הבדיל ה' בין המים התחתונים לבין המים העליונים.
לפיכך רבו עם משה שנמשה מן המים- וידו משלה במים בים סוף וגם בסלע ולכן תבעו מים גם מצור החלמיש.
"אור החיים" שואל: מדוע נאמר: "כל העדה" ולא הסתפק הכתוב במילים: "בני ישראל" שמן הסתם הם כל העדה?
תשובתו: כאשר בני ישראל במדרגה של צדיקים וישרים- אז נקראים –"בני ישראל" וכאשר אינם במצב רוחני טוב, נקראים: "עם" –כפי שאומר משה: "עד אנה ינאצוני העם הזה"?
והרבה פעמים הם יקראו: "עם בני ישראל" גם כאשר הרבה מהם לא יהיו ברמה רוחנית נאותה, אלא הכתוב ילך לפי הרוב- שהם ישרים וטובים וכאן הכתוב התכוון לומר שכל בני ישראל כל העדה- כולם נחשבים צדיקים וישרים וזה על פי רז"ל- שהכוונה: כל העדה- עדה שלמה.
וממשיך אור החיים ומוכיח על פי דברי רז"ל- שכל העדה הם צדיקים -על פי שלוש סיבות:
א] משה אמר עליהם: "שמעו נא המורים"- בכך פגע בהם-ולכן נענש ומסיבה זו הקדים הכתוב שכל העדה הם צדיקים.
ב] להגדיל את מעלת מרים- שגם אם כל העדה היו צדיקים- לא עמד זכותם שיהיה להם באר מים לאחר מותה, שהרי כל עוד הייתה בחיים בזכותה היה להם מים.[תענית ט]
ג]למרות צדיקותם- הם לא באו לגמול חסד עם מרים כאשר נפטרה.
אלא באו לריב עם משה ואהרון. והטעם :לפי מה שנאמר בגמרא- סמוך למותה של מרים הייתה גם קבורתה. ולכן לא באו להספיד אותה- כי הזמן היה כה קצר עד שנודע להם הדבר כבר קפץ עליהם עניין הצמא .
תגובת משה ואהרון
נאמר: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם" [שם כ,ו]
לפי אבן עזרא- היו נראים משה ואהרון כבורחים והם נפלו על המטה להתפלל ויש אומרים שכוונתם הייתה לדרוש את ה' בנבואה.
"כלי יקר" מסביר - כי משה ואהרון שראו שכל העם מתאספים כנגדם—כדי להציל את נפשם ברחו אל פתח אוהל מועד.
"רבינו בחיי " מפרש : נפילת משה ואהרון על פניהם-הכוונה שהתפללו לה' וכאשר כבוד ה' נראה להם- הוא נראה להם בלבד, אבל לא לעם ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הקהל שדרש את המים מאהרון ומשה- היו כל עדת בני ישראל- העתידים להיכנס לארץ המובטחת- וברובם היו ישרים וצדיקים.
שורש המריבה שלהם בנושא המים- נבע משורש המחלוקת ביום השני לבריאה- כאשר הבדיל הקב"ה בין המים העליונים לתחתונים.
מי ייתן ולא נדע עוד מחלוקת בעם- אלא נתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב התורה הקדושה ,ארץ ישראל ועם ישראל. אמן ואמן.
שירת הבאר
שיר מאת: אהובה קליין ©
בראות ישראל ניסים
את האמוריים נכחדים
בידי שרביט אלוקים
בעומק שפך נחלים.
ניצתה בהם השראה
כאש בעצמותיהם בערה
להודות ולזמר שירה
הודות באר שנחפרה.
מרבד הרקיע עננים
גוונים כתומים וורודים
על ישראל מסוככים
שמחה מרקיעה שחקים.
מי הבאר מחוללים
כלפי שמים מתעלים
את ההרים מרעידים
גם המלאכים מתפללים.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[חומש במדבר]
