פרשת וישלח

דבר החסידות – פרשת וישלח

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וישלח

 

בדידי הוה עובדא

 

הפעם אשתף את הקוראים בסיפור אישי, שהייתי עֵד לו, לפני שלושים שנה בדיוק:

שבת פ' וישלח תש"נ חל ביום ח"י כסלו. אני למדתי אז במתיבתא קרלין-סטולין בבורו-פארק. ובתור מקורב לחב"ד החלטתי שאין זמן יותר מתאים לנסוע לרבי משבת ערב י"ט כסלו.

צירפתי איתי לנסיעה בחור נוסף מהמתיבתא, בשם בני עמר, שלמד בילדותו בחב"ד בברזיל, וכך שהינו שבת שלמה בצילא דמהימנותא. ומה נהדר היה מראה הרבי יושב ומדבר אלקות, ואח"כ כל הקהל יחדיו שרים "פדה בשלום נפשי", ובכלל במשך השבת היה אויר של יו"ט; הוסיפו כמה ניגוני שמחה בתוך התפילה וכו' וכו'.

בצאת השבת נפגשתי עם חברי בני כפי שסיכמנו, ועמדנו לחזור לבורו-פארק ברכבת, אבל אז שכנעתי אותו שאם כבר נמצאים בעיצומו של י"ט כסלו אצל הרבי – מה טוב ומה נעים להישאר עד מחר בבוקר ולקבל דולר בחג הגאולה, ואז לחזור לישיבה.

וכך הוה, למחרת עמדנו בתור כשעתיים וחצי, ואז עברנו מול פני הקודש. הרבי נתן לי דולר ואמר "הצלחה רבה" ולחברי בני נתן ואמר "א פרייליכען חנוכה" [=חנוכה שמח].

נפלאנו קצת על הברכה המעניינת שבני קיבל, ואף שאלנו כמה שעברו בתור והתברר שאף אחד לא קיבל ברכה לחנוכה. רשמתי ביומן את כל החוויות וגם את מאורע זה וחזרנו לישיבה ללמוד.

ביום חמישי, קמנו באיחור בשעה 8 (התפילה במתיבתא החלה ב-7:30), ומיהרנו לכיוון ה'שטיבלך' שהיו בשדרה ה-18 פינת 49. כשעברנו את הכביש ברחוב 53 בני רץ לכביש ואז הגיע רכב מאחורי אוטובוס חונה והתנגש בו בחוזקה. בני עף למרכז השדרה, ואני עמדתי המום על המדרכה.

אחרי כמה שניות בני התרומם והחל לחפש את משקפיו והגיע בצליעה למדרכה, ואז הנהג הפוגע הסיע אותנו במהירות לחדר מיון.

כשהגענו לבית הרפואה, ישבנו בחדר המתנה. ובני סיפר לי איך בשניה האחרונה לפני הפגיעה הבחין ברכב ואז עשה תנועה מסויימת של קרטה (שלמד בברזיל). בשלב מסויים הוצאתי מהכיס "תוכן קצר" מהשיחה של שבת שקניתי ביום ראשון ב-770 והתחלתי לקרוא. ואז קלטתי: "הרבי אמר לך ביום ראשון חנוכה שמח, והנה מחר בלילה חנוכה! הרבי הקדים רפואה למכה". לאחר סידרת בדיקות שחררו את בני ללא כלום.

הגענו לישיבה ורציתי לפרסם לכולם את הסיפור אבל בני התבייש מהתאונה והזהיר אותי לבל אספר דבר. אולם, באותו יום בערב בני סבל מכאבים עזים, עד שנלקח ע"י 'הצלה' לביה"ר, שם התברר שמשהו הסתבך באזור הפגיעה והוא שוחרר עם גבס וקביים. ולמחרת, ביום שישי ערב חנוכה כבר ראו אותו כל התלמידים ושמעו על הברכה שקיבל בדולרים והתפעלו מדיוק לשונו של הרבי...

 

~~~

שליחותה של דינה

וקשה:

א)    מדוע נוקט רש"י שהכתוב כאן בא לדבר בגנותה של לאה, והרי "אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב" (ב"ב קכג, א), ובפרט בצדיקים הרי רש"י עצמו כותב (ר"פ נח) "הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה"?

אלא הביאור בזה:

רש"י כבר פירש לעיל (לב, כג) על הפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" – "ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עיניו ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".

ולכאורה תמוה: היתכן שיעקב יעמיד את דינה בסכנה ליפול ביד עשו, על הספק "שמא תחזירנו למוטב"?

אלא נראה לומר: שמעלתה של דינה היתה גדולה כל כך, עד שהיה בכוחה להחזיר למוטב את עשו הרשע!

על פי זה יש לומר, שגם כוונת רש"י כאן על דינה "בת לאה ולא בת יעקב" היא למעליותא: כי יעקב לא רצה שדינה תצא ותפעל על עשו (ואף נענש ע"ז), אבל היא היתה בת לאה – ש"יצאה" לשם שמים [כמבואר ב"דבר החסידות" הקודם (ויצא), שזו היתה עבודתה של לאה – עבודת התשובה, ע"ש] וכך גם כוונת דינה היתה "לראות בבנות הארץ" כדי להחזירן למוטב!

ויש לומר, שכוונתה זו של דינה התקיימה לבסוף, שהרי לאחר הריגת אנשי שכם – נלקחו בנות שכם בשבי על ידי בני יעקב, ובפשטות נעשו שפחות בביתם של בני יעקב*.

ומכאן – הוראה לנשי ישראל:

אע"פ ש"כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד) – הרי אותן הנשים שחוננו בתכונות מיוחדות שביכולתן להשפיע גם בחוץ, עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר בנות ישראל הנמצאות ב"חוץ" למוטב.

ואף שמובן ופשוט, שהשתדלות זו צריכה להיות כיאות לבת ישראל באופן צנוע, מ"מ, ביחד עם הזהירות בתכלית של הליכה בגדרי הצניעות, עליהן להחזיר למוטב את בנות ישראל התועות.

ואדרבה, מכיון שהקב"ה ברא את הנשים בתכונה וטבע של קירוב ו"רכות", הרי מובן שעליהן לנצל אותה במילואה, לא רק בהנהגת הבית, אלא גם בהשפעה בחוץ, לקרב את בנות ישראל לאביהן שבשמים.

 

שבת שלום וי"ט כסלו שמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לה, וישלח שיחה ג (עמ' 150 ואילך, השיחה בלה"ק במקור) [וזוהי תחילת השיחה, שהמשכה (על ההפרש בין רחל ללאה) נכתב בטור הקודם פ' ויצא]. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תלח-ט.

 

______________

*)  וכן בנוגע לאנשי שכם, אף שנתחייבו מיתה ונהרגו ע"י שמעון ולוי, מ"מ כדי שרצונה של אותה צדקת, "דינה בת לאה", יתקיים במקצת עכ"פ, הרי קודם הריגתם נמולו, שזהו הסימן של כריתת ברית עם משפחת אברהם.

דבר החסידות – פרשת וישלח

ב"ה     לע"נ מרת רבקה בת ר' אברהם אליהו ע"ה דוידזון, נלב"ע היום י"ב כסלו ה'תשע"ט ונטמנה בלוד, אה"ק. ת.נ.צ.ב.ה.

 

דבר החסידות – פרשת וישלח

 

ההבטחה והמחנות

 

כאשר יצא אדמו"ר הזקן לחירות בי"ט כסלו, היו הרבי והחסידים בשמחה גדולה. וכך עשו:

העמידו חבית גדולה של יי"ש באמצע החדר ועל ידה כד. אדמו"ר הזקן והחסידים רקדו סביב במחול, וכשהגיע כל אחד ואחד למקום עמידת הכד – שאב בה מהחבית ושתה, וחוזר חלילה...

היה שם אברך אחד, שבעת ריקודו נפל כובעו לחבית. עמד אדמו"ר הזקן והוציא את הכובע מהחבית וחבשו על ראשו של האברך, באמרו: "וכובע ישועה על ראשו".

ובאותה שנה נתעשר האברך ההוא בעשירות גדולה, שלא כפי הרגיל.

לשנה הבאה, רקדו עוד הפעם כנ"ל, והיה שם אברך אחד שהפיל את כובעו לחבית בכוונה. אבל אדמו"ר לא התייחס לזה.

(ע"פ שמועות וסיפורים (לרר"נ הכהן ז"ל, אביו של ה'חוזר' הרב יואל כהן שליט"א) ח"ב עמ' 42, בשם הרש"ז דווארקין ז"ל ששמע מהרב שמואל גרונם ז"ל)

 

~~~

בפרשתנו (לב, ז-י) מסופר איך שיעקב שמע שהנה עשיו בא, ואז: "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ויאמר יעקב אלקי אבי אברהםגו'".

מפרש רש"י: "והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כרחו, כי אלחם בו".

ויש להקשות:

א)    מניין ידע יעקב בוודאות כזאת שהמחנה הנשאר יהיה לפליטה? אמנם ע"י חציית המחנה לשנים גדלים הסיכויים של אחת המחנות להינצל, אבל מניין ידע יעקב בוודאות שיינצלו*?

ב)    מדוע חשוב להדגיש שההצלה שלהם תהיה "על כרחו" של עשיו, ובכלל מניין לקח רש"י שזה יהיה בגלל ש"אלחם בו", ולא באופן טבעי שכשעשיו יתקיף מחנה אחד – המחנה השני יברח?

מבאר הרבי, בהקדים קושיא נוספת:

מובן בפשטות, שכאשר יהודי נמצא בצרה ר"ל – הוא קודם כל מתפלל לקב"ה שיציל אותו ואח"כ מחפש דרכים בדרך הטבע להינצל, ואיך זה שיעקב אבינו קודם הכין עצמו למלחמה וחצה את העם לשני מחנות, ורק אח"כ התפלל "אלקי אבי אברהם וגו'"?

אלא מובן, שיעקב אבינו ודאי בטח בקב"ה שיקיים הבטחתו [וכלשון רש"י (לב, י): "שתי הבטחות הבטחתני . . ושמרתיך בכל אשר תלך, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך"] – שיחזור בשלום עם משפחתו לארץ ישראל, אבל הבטחות אלו היו רק ליעקב ולמשפחתו ולא לנכסיו ורכושו.

– לכן חצה יעקב את מחנהו לשניים: מחנה אחד – יעקב ובני ביתו, שעליהם חלה הבטחת הקב"ה. מחנה שני – הצאן והבקר (וכן הרועים שלהם) שעליהם לא חלה הבטחת הקב"ה**, והחשבון היה: שיעקב יילחם עם עשיו ובוודאי ינצחו מפני הבטחת הקב"ה, ובאותו הזמן גם יינצלו הבהמות והרכוש.

וזוהי כוונת יעקב "אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו" – גם אם יצליח עשיו להכות את המחנה של הרכוש והנכסים, אז "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – ודאי הדבר שמחנה המשפחה יינצלו, שהרי עליהם חלה הבטחת ה'.

ורק אחרי שיצר מחנה שעליו חלה הבטחת השי"ת – נעמד להתפלל שאכן יקיים הקב"ה הבטחתו (ולא יגרום החטא – ראה פירש"י) ויישארו על כל פנים הוא ומשפחתו לפליטה.

 

שבת שלום וי"ט כסלו שמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טו, וישלח שיחה א (עמ' 265 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 284 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תה-ו.

 

______________

*)  הרמב"ן מסביר שבטחונו של יעקב נבע מכך ש"יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשיו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים", אבל אי אפשר לפרש כן כוונת רש"י, כי לשיטתו הוודאות היא בגלל סיבה אחרת: "כי אלחם עמו", כפי שרש"י מפרש ומדייק בפירושו.

 

**)  ואמנם יש מפרשים (רבינו בחיי, וכן בתיב"ע לג, ב) שחצה גם את משפחתו לשני מחנות, אבל מהמשך הפרשה (ופירש"י) עולה שהחלוקה היתה: משפחת יעקב במחנה אחד, והצאן והבקר והגמלים במחנה השני (וכן פירשו האברבנאל, העקידה והאלשיך), שהרי כשיעקב עבר את מעבר יבוק נאמר קודם "ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק" ולאחר מכן שוב "ויעבר את אשר לו" – "הבהמה והמטלטלים" (רש"י).

 

דבר החסידות – פרשת וישלח

ב"ה

מוקדש לבן אחותי הבה"ח משה יעקב שי' לנדסמן, לרגל נישואיו בשעטומו"צ עב"ג שרה שתחי', היום י"ב כסלו אי"ה

מזל טוב! ויבנו בנין עדי עד על יסודי התורה והחסידות לנח"ר הוריהם וזקניהם שיחיו

 

דבר החסידות – פרשת וישלח

 

לא להיות 'תושב' בגלות

מסופר, שפעם באחת הכפרים, הגיע דרשן נודד ובדרשתו תיאר בצבעים חיים איך שמשיח עומד לבוא ולקחת את כל היהודים לארץ ישראל. שמע אחד היהודים את דרשתו ורץ לספר לאשתו את הבשורה המשמחת. 

אמרה לו אשתו: ומה יהיה עם כל העיזים והכבשים שלנו? לא ידע הכפרי מה לענות והעביר את השאלה לרב.

ראה הרב עם מי יש לו עסק, ואמר לו: מה שווה לך העיזים, אם הקוזקים באים כל הזמן וגונבים אותם ומשחיתים כל חלקה טובה, נעלה לא"י וניפטר מהקוזקים! העביר הכפרי את התשובה לאשתו.

אמרה לו אשתו: תציע לרב שאולי יקח את הקוזקים לארץ ישראל וישאיר אותנו בשלווה עם העיזים...

בפרשתנו, לקראת סוף הפרשה (לו, ו-ז), מסופר שעשיו לקח את משפחתו ורכושו "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", ורש"י מביא את דברי המדרש-רבה: "מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר: אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר!".

ולכאורה לא מובן:

הלוא הגזרה של "כי גר יהיה זרעך" שנאמרה לאברהם אבינו (לך טו, יג) היא כסיום הכתוב "בארץ לא להם" שזה אומר לאו דווקא בארץ מצרים [וכמו שמפורש ברש"י על הפסוק שם: "ולא נאמר בארץ מצרים אלא לא להם" וכו'], ואם כן, בעת שעשיו יוצא מארץ כנען ועובר להר שעיר הרי הוא בזה פורע את שטר-החוב של "גר יהיה זרעך"! ואם כן יש לו חלק בפרעון השטר'?

מבאר הרבי:

הגזרה המוטלת על זרעו של יצחק היא להיות גר בארץ לא להם, היינו שהוא נמצא בארץ מגורו כ"גר" ולא כתושב ומחכה כל העת לשוב לביתו – לשולחן אביו, כמו יעקב שנאמר אצלו "וישב" רק בארץ מגורי אביו – בארץ כנען.

אבל עשיו לא רצה לחיות כמו גר כי-אם דווקא "וישב עשיו בהר שעיר" (להלן פסוק ח) דהיינו להיות שקוע שם ולהתנתק לנצח מארץ אביו, ולכן אין זה נחשב כפריעת ה"שטר-חוב" (וממילא גם אינו זוכה ל"דור רביעי ישובו הנה" – ירושת הארץ).

ומכאן הוראה בעבודת כל אחד ואחד בכל מקום שהוא – במשך זמן הגלות:

כל זמן היותנו בגלות (פרעון השטר-חוב) עד ביאת משיח צדקנו, על האדם לדעת ולהרגיש שהוא גר בארץ לא לו; שלא יתיישב ח"ו בזמן וסדר הגלות, אלא יהיה "גר" וזר לכל ענייני הגלות (ולאידך – תושב וחזק בכל ענייני תורה ומצוות – ענייני הנשמה, שמלכתחילה לא הלכה בגלות*), ויחכה בכל עת ורגע לגאולה האמיתית, ע"י משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק י, וישלח סעיף ז (עמ' 114. השיחה בלה"ק במקור) הרעיון לעיבוד בסיוע ה"דבר-מלכות" השבועי עמ' קב. ומומלץ ללמוד את השיחה כולה (בלקו"ש) שבה מבאר הרבי את הרש"י הזה לארכו ולרחבו עם קושיות רבות ויישוב נפלא.

______________

*)  כהכרזת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתחנת הרכבת בעת שנשלח לעיר גלותו קוסטרומה (ג' תמוז תרפ"ז): "ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה, כי רק גופותינו נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות, ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, שכל מה שנוגע לדתנו, לתורת ישראל, מצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו ואין שום כח של כפיה רשאי לשעבדנו...".

 

דבר החסידות – פרשת וישלח

דבר החסידות – פרשת וישלח
 
יעקב וישראל על שום מה?
איתא בגמרא (ברכות יג, א) "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה . . רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם". שואלת הגמרא, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב יעבור ג"כ בלאו "ולא יקרא שמך עוד יעקב"? ומתרצת ששם זה שונה כי הכתוב חזר וקראו יעקב.
וצריך להבין, מהי באמת הסיבה לכך שאחרי שנקרא שמו ישראל ממשיכים לקרוא לו גם בשם יעקב?

מבואר בחסידות, שהשמות יעקב וישראל מסמלים שתי מדרגות בעבודת ה', ויהודי צריך לעבוד את ה' בשתיהן: יעקב – מלשון עקב – מרמזת על הירידה לגשמיות: שיהודי אוכל ושותה ועובד בעולם, אבל ישראל – מלשון שררה – היא הדרגה של יהודי כפי שהוא למעלה מהעולם.
וכך מבאר אדמו"ר הזקן את הפסוק "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", שבבחינת ישראל אין עמל כי הוא מרומם מהעולם, אבל בבחי' יעקב יש עמל, כי כשיורד לעולם צריך להתגבר על עצמו ולעסוק בכל דבר לשם שמים, וזהו 'לא הביט און' – שאין לו עבירות, אבל עמל – יש גם יש.

באופן כללי, זהו ההבדל בין מצבו של יהודי בחול לדרגתו בשבת: בימות החול עליו לרדת להתעסק עם עניני העולם ו'לברר' אותם (יעקב), אבל בשבת נמצא יהודי למעלה מהעולם (ישראל), ולכן גם האכילה בשבת מצוה וכל מעשיה קודש. וזהו שאומרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב", שאומרים לנשמה שלא תחשוש מכך שהיא יורדת לדרגת יעקב, כי השבת נותנת כח לכל השבוע להתגבר על חושך העולם.
 
שבת שלום!
 
מבוסס על: לקוטי תורה פ' בלק ד"ה לא הביט. לקוטי שיחות חלק ג, וישלח (במתורגם ללה"ק: עמ' 48 ואילך).
 
נ.ב. לקראת  חג הגאולה י"ט כסלו, 'ראש השנה לחסידות' - מצו"ב קטלוג מבצע הענק של ספרי חסידות שיתקיים אי"ה בבנייני האומה בירושת"ו.
 

עכרתם אותי –ויכוח יעקב ובניו שמעון ולוי

עכרתם אותי –ויכוח יעקב ובניו שמעון ולוי

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וגו', וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ  (לד, ל-לא).

- במה נחלקו יעקב ע"ה ובניו הקדושים??

ונראה נפלא בזה, דהנה המעיין בפסוקי פרשה זו יראה ב' בחינות בצערם על עינוי דינה:

א-) 'וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּו'. שעניינו צער על עינוי הבת והאחות. ב-) 'וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶתבַּת יַעֲקֹב'.  צער על עינוי 'בת יעקב', בתו של הבחיר שאבות וגדול הדור.

והנה כאשר באו בני יעקב במרמה אל שכם ובנו, נאמר כך: ' וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם'. נמצא שבני יעקב תכננו את נקמתם משום החלק שעינו את 'אחותם' ולא משום היותה 'בת יעקב'.

ואכן כך מצינו בהמשך:'וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ', שנלחמו משום שנפגמה אחותם. וכן בהמשך כתיב:'וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם'.

ואמנם יעקב אביהם סבר שבניו נקמו ונלחמו משום הפגם של 'בת יעקב', ולכן אמר להם שמבחינה זו של השבת כבודו, היה עליהם להימנע ממעשיהם, מפני ש'עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ' והמעשה יפגום בכבודי ולא ישיב אותו.

והשיבו לו בניו שהם לא נקמו משום כבודו ("בת יעקב"), אלא מפני ש'הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ', משום כבוד אחותם וכבוד המשפחה, וממילא אין כאן מקום לשיקולים של כבוד יעקב.

-ומדוע שכם וחמור לא חששו שכך ייעשה לו? מדוע ' וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר'?

התשובה היא: 'כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב'. שכם סבר שהשבטים ירצו בלבבם לנקום בו רק על הפגיעה ב'בת יעקב', ומבחינה זו אכן לא כדאי להם לעשות זאת, כי הנקמה תוביל להבאשת שמו של יעקב בקרב הארץ ולא להשבת כבודו, ולכן לא חשש מלמול את עצמו ובני עירו, אך בני יעקב נקמו בו משום כבוד אחותם, דבר שאין לו שייכות ושיקול לכבוד אביהם, והכל שריר וקיים בעזה"י.  

 

 

דברי תורה לפרשת וישלח

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

ר"מ בישיבת אור התורה אלעד

מנחה שלוחה לעשו

וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.

 יש לדקדק אמאי לשלוחו הראשון לא ציוה לומר לעשו "כי אכפרה פניו במנחה" וגו', ורק משליחו השני נאמרו דברי ריצוי אלו, ועיין רמב"ן שכתב ש"כי אכפרה" הם מדברי השליח לעשו.

וי"ל עפ"ד באבות (ד, יח) אל תרצה את חברך בשעת כעסו. ומפני שעשו מצוי השתא בעידנא דריתחא ובא להילחם לא אמר יעקב ע"ה לשלוחו הראשון לפתוח בדברי ריצוי אך לאחר שיתן לו הראשון מתנה וישכך מעט כעסו יוכל השני לבוא בדברי ריצוי.

&&&&&&

מחלוקת יעקב ושמעון ולוי בניו

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וגו', וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ  (לד, ל-לא).

- במה נחלקו יעקב ע"ה ובניו הקדושים??

ונראה נפלא בזה, דהנה המעיין בפסוקי פרשה זו יראה ב' בחינות בצערם על עינוי דינה:

א-) 'וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּו'. שעניינו צער על עינוי הבת והאחות. ב-) 'וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב'.  צער על עינוי 'בת יעקב', בתו של הבחיר שאבות וגדול הדור.

והנה כאשר באו בני יעקב במרמה אל שכם ובנו, נאמר כך: ' וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם'. נמצא שבני יעקב תכננו את נקמתם משום החלק שעינו את 'אחותם' ולא משום היותה 'בת יעקב'.

ואכן כך מצינו בהמשך:'וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ', שנלחמו משום שנפגמה אחותם. וכן בהמשך כתיב: 'וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם'.

ואמנם יעקב אביהם סבר שבניו נקמו ונלחמו משום הפגם של 'בת יעקב', ולכן אמר להם שמבחינה זו של השבת כבודו, היה עליהם להימנע ממעשיהם, מפני ש'עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ' והמעשה יפגום בכבודי ולא ישיב אותו.

והשיבו לו בניו שהם לא נקמו משום כבודו ("בת יעקב"), אלא מפני ש'הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ', משום כבוד אחותם וכבוד המשפחה, וממילא אין כאן מקום לשיקולים של כבוד יעקב.

-ומדוע שכם וחמור לא חששו שכך ייעשה לו? מדוע 'וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר'?

התשובה היא: 'כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב'. שכם סבר שהשבטים ירצו בלבבם לנקום בו רק על הפגיעה ב'בת יעקב', ומבחינה זו אכן לא כדאי להם לעשות זאת, כי הנקמה תוביל להבאשת שמו של יעקב בקרב הארץ ולא להשבת כבודו, ולכן לא חשש מלמול את עצמו ובני עירו, אך בני יעקב נקמו בו משום כבוד אחותם, דבר שאין לו שייכות ושיקול לכבוד אביהם, והכל שריר וקיים בעזה"י.  

יעקב שולח מלאכים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב שולח מלאכים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב שב מחרן

בתום פרידה מלבן

פניו לכנען מועדות

פמליה עבדים ושפחות.

 

לעשיו שולח מלאכים

צחורים הדורים מהימנים

קלים נעים כנשרים

 מצוידים כלים רוחניים.

 

בוחנים לב וכליות

 לגלות סכנות ומזימות

בידם מעביר מסרים

מפריח  חששות ואיומים.

 

חושף  כוח פלאים

הנובע ממים חיים

לא על הלחם לבדו יחיה

על פי מוצא ה' יתעלה.

הערה:השיר בהשראת פרשת וישלח[חומש בראשית]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יעקב ועשיו - מתפייסים.

יעקב ועשיו  -  מתפייסים.

 מאת: אהובה קליין. ©

בהגיע היום המיוחל

השגחה פרטית ממעל

עשיו וחייליו מופיעים

כשיירת זאבים  תועים.

 

רוח נושאת עננים

עליהם מחוללים מלאכים 

עשיו נועץ מבטים

בעדרים, טף ונשים.

 

שואל מניע שפתיים

למראה מסנוור העיניים

יעקב  סופק כפיים               

לעבר  מלכות שמים.       

 

תשובתו  חדה כתער

בוקעת בעשיו שער       

להבין מתנת אלוקים

להעריך מהלכים נשגבים.

 

יעקב משכנעו במילים

כראיית פני אלוקים

לקחת מידיו דורון

למען ברכת שלום.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וישלח [חומש בראשית]                         

פרשת וישלח - מאין שאין לסמוך על הנס?

פרשת וישלח - מאין שאין לסמוך על הנס?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו מתארת את הפגישה הדרמטית של יעקב ועשיו  בדרך לכנען.

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.  וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו.  וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.  וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.  קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.... "  [בראשית ל"ג, א-י"א]

השאלות

א] מהו תפקידם של המלאכים שנשלחו על ידי יעקב לעשיו?

ב] כיצד התרחשה הפגישה הדרמטית –של עשיו ויעקב?

תשובות.

שליחת מלאכים לעשיו ותפקידם.

על פי "ספר הישר" יעקב שולח מלאכים לעשיו לפנות אליו בדברי  תחנונים: עליהם להודיע לו: כל הרכוש שיעקב רכש בחרן וכל הברכה שהייתה לו – לא נבעה כלל מברכת יצחק אביהם, אלא יעקב עבד אצל  לבן במשך עשרים שנה ולבן אינו איש ישר, הוא רימה את יעקב והחליף את משכורתו 20 מונים, הוא עבד קשה מאד שם, אלוקים ראה את גודל סבל יעקב  ולכן ריחם עליו ,נתן לו שור וחמור, צאן עבד ושפחה, כעת  מטרת יעקב לשוב  אל ארץ כנען לפגוש את הוריו ומסר זה שולח יעקב לעשיו - על מנת להרגיעו, אל יחשוב כי הוא קנה חיל או השיג הישגים כל שהן  בהשפעת ברכת יצחק אביהם.

כאשר המלאכים  מגיעים אל עשיו, הם מגלים כי הוא הולך לקראת יעקב  יחד עם ארבע מאות איש - בידיהם חרבות - חיילים לכל דבר!

כששמע  עשיו את דברי המלאכים, ענה להם מתוך גאווה ובוז:" הוגד לי את מה שעשה  יעקב ללבן- אשר גידל אותו בביתו, נתן לו את בנותיו לנשים - נולדו לו בנים ובנות  ויפרוץ בחיל ובעושר, ולאחר שראה יעקב  כי התעשר- ברח עם כל פמלייתו מלבן, נהג בבנות לבן שהיו נשותיו - כמו שבויות חרב ולא גילה לו על עוזבם את המקום, וכשם שיעקב לא נהג יפה עם לבן, כך גם עשה לי ויעכבני פעמיים, לכן אני מתכונן לנהוג עמו כפי שאומר לי ליבי ".

שבו המלאכים אל  יעקב דיווחו לו  על דברי הגאווה של עשיו.

בישרו לו: כי עשיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש והציעו ליעקב: להתפלל - הדבר גרם ליעקב לפחד והוא החל  מתפלל אל ה' ושואל: הרי אתה  הבטחת לי שתשיב אותי אל בית הוריי לארץ כנען ותרבה את זרעי ככוכבי  השמים ואכן הענקת לי עושר רב , בנים ומקנה וכעת לא חסר לי דבר, הצלת אותי מיד לבן,  אך כעת עשיו בא  לקראתי להרגני ועתה אני מבקש שאתה  ה' תציל אותי  מידו, אך אם  הדבר לא מגיע לי, עשה זאת למען אברהם ויצחק אבי. עתה חילק יעקב את מחנהו  לשתי קבוצות- קבוצה אחת בידי  אליעזר- עבד אברהם ואת החלק השני  נתן ביד טלינוס בן אליעזר -  ואמר להם, אם במחנה ראשון עשיו יבוא ויכה, המחנה השני שיהיה מרוחק ממנו  יישאר לפלטה., במשך כל הלילה -  יעקב התכונן לקראת בוא עשיו על ידי הכנת צבאו למלחמה ותפילה לה' - למען יצילהו.

ה' קיבל את תפילת יעקב ושלח אל עשיו ארבעה מלאכים משמים שנדמו לעשיו לאלפי אנשים רוכבים על סוסים ומצוידים בכלי מלחמה והתחלקו לארבע מחנות, תחילה הלך מחנה ראשון לקראת עשיו וארבע מאות אנשיו, ברגע זה הם הבהילו את עשיו וכל מחנהו ואמרו: אנחנו עבדי יעקב עבד  אלוקים ומי יוכל לנצח אותנו? עשיו שנתקף בבהלה ,נפל מהסוס וכל אנשיו התפזרו מרוב בהלה, עשיו נשבר ואמר: אני לא ראיתי את אחי יעקב עשרים שנה ואני אלך לראותו. ואתם רוצים לעשות לי מעשה כזה?, ענו לו קבוצת החיילים - מלאכים , דע לך, אם לא היית אומר שיעקב אחיך, היינו  הורגים אותך, בהמשך  התקיפו עוד  שלושת המחנות הנותרים  של מלאכי יעקב  את עשיו ואנשיו והם מיד נכנעו  בדומה לכניעה  בפעם ראשונה, כעת עשיו ואנשיו באו לקראת  יעקב  מתוך כוונת שלום ועשיו כיסה את שנאתו ליעקב, היות והיה ירא מאד מפני אחיו יעקב, כי חשב שארבעת המחנות שפגש בדרך- היו עבדי יעקב.

יעקב שהתכונן בשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה, עבר לפני כל פמלייתו.     

הפגישה הדרמטית בין עשיו ויעקב.

יעקב מתקדם  לקראת עשיו ומשתחווה לכבודו שבע פעמים.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים" אומר חידוש: יעקב פחד ,פחד רוחני, שמא עשיו ופמלייתו ישפיעו לרעה  עליו ובני ביתו, "ומה יהא על החינוך התורני והקדוש שנתן למשפחתו ומה יהא על חיי הקדושה של יעקב ובני ביתו" יעקב פחד מחיי ההפקרות של עשיו ואנשיו.

רש"י מסביר: כאשר ראה עשיו את  יעקב משתחווה לפניו, נתגלגלו רחמיו ויש שדרשו שגם בשעה זו המשיך לשנוא את יעקב ולא נישק אותו בכל ליבו, אלא מן השפה ולחוץ. לפי שהמילה: "וַיִּשָּׁקֵהוּ" יש מעליה  ניקוד, [בכתובים]

יש חולקים על דעה זו וסוברים כדברי רבי שמעון בר יוחאי: אדרבה, לפי פשוטו עשיו לא נישק את יעקב בכל ליבו שהרי "הלכה שעשיו שונא ליעקב" אלא שהניקוד מעל המילה: "וישקהו" – בא דווקא למעט משנאתו של עשיו ליעקב לפי שבאותה שעה נכמרו רחמיו של עשיו ונישק את יעקב בכל ליבו.

עשיו מתבונן בסובבים אותו ושואל את יעקב: "מי אלה לך"?- כלומר איזו      קירבה יש לך אליהם? יעקב  עונה לעשיו:

"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ" הנשים היו ניגשות לפני עשיו ראשונות והילדים אחריהן ,אבל אצל  רחל- יוסף ניגש לפניה לפי שאמר  בליבו: שמא עשיו הרשע יתלה את עיניו בה וירצה לקחתה לאישה ,לכן החליט לגשת לפניה. כדי שיסתיר אותה מפניו ויעכב אותו מלהתבונן בה. בזכות הדבר הזה, זכה יוסף לברכת יעקב:

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר". [בראשית  מ"ט, כ"ב]

והמשמעות היא: שהוא ימצא חן בעיני כל הרואים אותו - כנגד זה שהסתיר את רחל מעיני עשיו הרשע.

עשיו שואל את יעקב: "מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי";?

המשמעות: מי זה כל המחנה שפגשתי- הוא שלך ולמה הוא שלך. מה התועלת  בשליחתם?

לפי פשוטו: הכוונה למנחה שיעקב שלח לעשיו.

לפי מדרשו: פגש עשיו בדרך כיתות של מלאכים כשהתקדם אל עבר  יעקב. כפי שהאגדה מספרת [כדלעיל]  ועל כן שאל עשיו: מי המלאכים האלה שנלחמו  נגד עשיו בדרך?

עשיו אומר ליעקב:

" יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ".  הוא כפל במילים והמשמעות היא:

עשיו מוחל ליעקב שלקח לו את הברכות  בזמן שהקדים אותו  אצל אביהם יצחק – ובירך תחילה את יעקב ורק אחר כך את עשיו.

בכל זאת, יעקב מתחנן אל עשיו שייקח את מנחתו שהכין לו: משני טעמים:

א] רצונו של יעקב לכבד את עשיו -היות וראה את פניו והם חשובים לו כראיית פני מלאך ,שהרי יעקב פגש את המלאך של עשיו כאשר נאבק אתו במעבר יבוק.

ב] רצון יעקב שיקבל עשיו את מנחתו - כאות שמוחל לו  שנטל את הברכות במרמה בזמן שיצחק אביהם  הזקן רצה תחילה לברך את עשיו. ומדוע הזכיר יעקב לעשיו את פגישתו עם המלאך לפני כן? תשובה: כדי שעשיו יסיק שיעקב ראה מלאכים וניצול מפניהם, מכאן שעשיו   צריך לדעת שאין ביכולתו להתגבר  על יעקב!

ומוסיף יעקב ואומר לעשיו:וַתִּרְצֵנִי".  אתה מתפייס עמי – לפי שכל "רצון" במקרא,  הוא :מלשון פיוס. בדומה לקורבנות שבאות לפייס את הבורא.

יעקב כינה את מנחתו גם בשם: "בִּרְכָתִי" והמשמעות היא: כי מתנה זו ניתנת לאדם שלא פגש אותו זמן רב והיא ניתנת לשם ברכה - שאילת שלום.

כך התכוון לכבד את עשיו  בברכה - בדומה ליעקב שבירך את פרעה כשירד למצרים [ [בראשית, מ"ז, ז]

יעקב   מפציר בעשיו ואומר לו :

"כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; "  אני יגעתי רבות למען מנחה זו ועמלתי עד שהגיעה לידך, לכן  קח נא את ברכתי כי אין מן הראוי שתדחה את כל עמלי והשתדלותי לחינם.

התוצאה הייתה שעשיו  הסכים לקחת את המנחה..

הרמב"ן סובר שכל אשר קרה ליעקב עם עשיו עתיד לקרות תמיד עם בני עשיו  בדורות הבאים ולכן יש תמיד להתכונן בשלושה מישורים:

דורון, תפילה ומלחמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב הצליח בדרכו המיוחדת לפייס את עשיו, לפחות זמנית, הפגישה הדרמטית התנהלה בהצלחה ומכאן יש להסיק:

לצרף לאמונה בה' גם השתדלות מעשית   כי אין לסמוך רק  על הנס !

 

 

פרשת וישלח - "איזהו חכם הרואה את הנולד"?

פרשת וישלח - "איזהו חכם הרואה את הנולד"?

מאת אהובה קליין.

בפרשה זו יעקב קונה  חלקת שדה בארץ ישראל,   בהגיעו לסביבת שכם, כך התורה מתארת  את ההתרחשות:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.  וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ—אֵ-ל, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ—אֵ-ל, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל".  [בראשית ל"ג, י"ח- כ]

 השאלות הן:

א]  באיזה מצב הגיע יעקב  לעיר שכם?

ב]  מדוע רכש  חלקת שדה -מול שכם?

תשובות.

יעקב מגיע  לשכם.

רש"י מסביר: יעקב מגיע לשכם - שלם בכל ענייניו:

שלם בגופו- כלומר  בריא - שנתרפא מצליעתו , בעקבות המאבק עם  מלאכו של עשיו כפי שנאמר:

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".[שם ל"ב, כ"ה]

חז"ל אומרים: כי איש זה - הוא  שרו של עשיו שביקש  להרוג את יעקב.

שלם בממונו - שלא היה חסר לו כלום מכל אותו דורון ששלח לעשיו אחיו.

שלם בתורתו - לפי שלא שכח תלמודו בעשרים שנות מגוריו עם לבן הארמי.

רש"י מפרש: אף שהכתוב כבר ציין את יציאתו של יעקב מבית לבן:

"וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ, וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ--מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם: לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו, אַרְצָה כְּנָעַן".[בראשית  ל"א, י"ח]

 חזר הכתוב והדגיש את יציאתו ממקום זה בשנית:

כאדם האומר לחברו בדרך פלא - "יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם" כך גם כאן הכתוב מתאר את הפלא שבדבר.

על פי רש"י: יעקב  הגיע  מחוץ לשכם ולא נכנס לתוכה היות ואותו זמן היה: ערב שבת ומפאת קדושת היום היה אסור לו להמשיך בהליכתו.

ה"בני יששכר" מפרש: "שָׁלֵם"- ראשי תיבות- שם, לשון, מלבוש, יעקב לא שינה את שמו העברי לא את לשונו ולא את מלבושו.

זאת למרות שהיה אצל לבן וגם פגש את עשיו וקשר עמו ידידות -  על אף שכל זה יכול היה להשפיע עליו לרעה, מכאן ניתן ללמוד : כי שלמותו של יהודי מתבטאת בכך- שהוא  משכיל לשמור על שלושת עקרונות אלו!

הרמב"ן סבור: כל עוד יעקב  היה בסוכות [שם מקום] כפי שקראנו :

"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".[שם ל"ג, י"ז]

היה פוחד מעשיו - כי סוכות נמצאת בעבר הירדן מזרח , במלכות סיחון- כפי שמוזכר בספר יהושע:

"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה-גָד, לִבְנֵי-גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. ...וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹתוְצָפוֹן, יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל--עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. [יהושע  י"ג, כ"ד- כ"ח]- ובין אם המקום הוא אחר- הוא קרוב יותר לשעיר  -ממשיך ואומר  הרמב"ן : "ועד היותו בארץ כנען לא שקט ליבו, כי אז ידע שלא יגע בו כי אביו נשיא  אלוקים בתוכם, או שזכות הארץ תצילהו ולכן אמר עתה [בראשית רבה ע"ח, ט"ז] כל אותן החודשים שעשה יעקב אבינו בסוכות היה מכבד את עשיו באותו הדורון, כי היה מתיירא ממנו שם ומשלח לו אותו  הדורון בכל חודש וחודש, או פעם בשנה.

במילים אחרות: כל עוד יעקב היה בסוכות - הוא לא היה רגוע כי המקום נמצא באזור לא בטוח - עבר הירדן במלכות סיחון, ואף אם היה גר במקום אחר- הרי היה קרוב לשעיר מקום מושבו של עשיו  , אך משהגיע לשכם הוא הרגיש שלמות - לפי שאז  עשיו לא יכול להזיק לו, כי אביו קרוב משם, או שאנשי הארץ יכולים לסייע לו - כי אביו היה  נשיא אלוקים בתוכם, או שזכות ארץ ישראל תצילהו ,לכן נאמר בבראשית רבה: כל עוד יעקב היה בסוכות היה יעקב מכבד את עשיו  כי היה  מתיירא ממנו , על כן היה שולח לו דורון כל חודש, או פעם  בשנה.

"ספורנו" מבאר: יעקב הגיע בשלום לארץ כנען כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".[בראשית כ"ח, ט"ו]

 כמו שיעקב נדר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקיםוְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".[שם כ"ח, כ- כ"ב]

לא המתין שיהיה בבית אביו, קיים מיד את נדרו והקים מזבח.

"החיזקוני" מפרש בשתי דרכים:

א] בא לשלם  - שהיא אחת  מערי שכם שהוא נשיא הארץ.

ב] יעקב הגיע עד שכם כשהוא שלם, והואיל ובשכם הוזק בביתו עם דינה, - רצה הכתוב להזכיר שעד הגעתו לשכם יעקב היה עדיין שלם.

רש"ר: מסביר: יעקב בא בשלמות גופנית ומוסרית בהתחשב עם הסכנות  המוסריות שהאדם נחשף אליהם - תוך כדי מאבק להשגת עצמאות חומרית.

וכאן מחדש רש"ר: המילה: "שָׁלֵם" קרובה למילה :"צלם" הצורה החיצונית של הצלם היא מגלמת גם את המהות הפנימית של הדבר. וכן "שלום" אמיתי- השלום לא נוצר רק כלפי חוץ אלא חייב לבוא מבפנים בשיתוף מלא עם רעיונותיהם של חיי הכלל.

יעקב קונה חלקת שדה.

רבינו בחיי מסביר: יעקב לא רצה להיות אכסנאי- כמישהו שגר  אצל רעהו, אלא רצה לרכוש בעלות על השדה ולא נהג  לעשות כן בכוונה, אבל הייתה כאן חשיבה לעתיד - כי את המקום הזה ירשו בניו בטרם ירשו יושבי הארץ.

בהמשך  מביא רבינו בחיי את דברי החכם - רבי אברהם: הקנייה הזו בא ללמדנו: כי יש מעלה גדולה לארץ ישראל, וכל מי שיש לו חלק בה- נחשב לו שיש לו חלק לעולם הבא.

ה"כלי יקר" מסביר: יעקב רכש את  שטח האדמה היות ורצה לבנות מזבח, על כן לא רצה להקריב עולות ה' חינם, בדומה למה שאמר דוד המלך כאשר רכש מארוונה היבוסי את הגורן, הוא שילם לו  סכום מלא, כפי שמסופר:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹקַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.  וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים.." [שמואל-ב, כ"ד, כ"ד- כ"ה]

הכתוב מתאר לנו: כי יעקב קנה את השטח בסכום של מאה  קשיטה - כנגד המזבח  בבית העולמים -  שהיה גבהו - מאה אמה, זאת על מנת לכפר על כל החטא הנמשך מאז חטאו של האדם הראשון שנברא מקצה השמים עד קצהו ונתמעט בחטאו והועמד על מאה  אמה, היה המקדש גבוה מאה אמה- כי משם נוצר האדם ממקום שנאמר בו:

"מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, ......." [שמות  כ, כ"א]. כי מקום הארץ היה סיבה גם לחטאו כמו שכתוב:

"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ" [בראשית א', י"ב] לכן הכתוב מציין: כי יעקב קנה את השדה- להקמת המזבח במאה קשיטה.

על פי "אבני אזל"  המבסס דבריו על "מדרש רבה" יעקב הגיע בזמן של דמדומי חמה - כאשר שולטים טשטושי הגבולות וערבוב הדעות ולא קיים הבדל ברור בין היום ובין הלילה בין האור לחושך, דווקא  במצב זה יעקב מוכיח שיש בכוחו לקבוע גבולות: בין הטוב ובין הרע ולגלות  בעליל את המהות של כל דבר. קדושתה של ארץ ישראל – דורשת מידה גדולה במיוחד של הבדלה ובהירות ללא ערבוב של קודש וחול. ולא להמיר את השם "ארץ ישראל"- בהתאם להבנת התורה- במושג: "ארץ" כפי שאומרים אומות  העולם!

לפיכך, כאשר הוא מגיע לעיר  הראשונה בארץ ישראל ורואה: "דמדומים" - טשטושים וספקות- הוא קובע  עובדות בשטח !

על פי רש"י: "קשיטה" הוא שם של מטבע. "מעה" ובשפה הכנענית היה קרוי: "קשיטה" ומספר רבי עקיבא: כאשר היה מפליג  לעיירות רחוקות מעבר לים היה שומע שהסוחרים קוראים למעה - "קשיטה".

הספורנו מסביר: יעקב קנה את חלקת השדה  בארץ ישראל – לקבוע  מקום בכסף מלא כדי להציב שם מזבח – כפי שאמרו גולי בבל:

"אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה', עַל אַדְמַת נֵכָר"? [תהלים קל"ז, ד]

"קשת אהרון" מבהיר: זה אחד משלושת המקומות שאין אומות העולם יכולות לרמות את ישראל ולומר להם: אתם גזלתם את אדמותינו  ואלו המקומות:

א] מערת המכפלה. ב] קבורת יוסף, ג] בית המקדש.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יעקב אשר הגיע בשלמות ,בסייעתא דשמיא לשכם, כנראה- ראה ברוח הקודש את העתיד – שעתידים אומות העולם לתבוע את שטחי ארץ ישראל, השכיל לרכוש את חלקת  השדה בכסף מלא כדברי חז"ל:

                     "איזהו חכם הרואה את הנולד". [תמיד ל"ב, א]