פרשת וישלח

פרשת וישלח , לקראת פגישה גורלית ורמז לדורות?

פרשת  וישלח , לקראת פגישה גורלית ורמז לדורות?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בשליחת מלאכים  על ידי יעקב אל עשיו מתוך החשש: שמא , רודף אחריו כדי להורגו וכך נאמר בפרשה:    "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל־ עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם  לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד עָתָּה.  וַיְהִי ־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא ־ חֵן בְּעֵינֶיךָ.  וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל־ יַעֲקֹב, לֵאמֹר:  בָּאנוּ אֶל ־אָחִיךָ, אֶל ־עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע־ מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ".[בראשית ל"ב, ד'-ח']  יעקב מבין כי סכנה מרחפת מעל ראשו ועליו להתכונן לבאות. בהמשך אף מגן על משפחתו ומעביר אותם במעבר יבוק.

השאלות הן:

א] אלו מלאכים שלח יעקב אל עשיו ומה התבקשו לבדוק?

ב] מה היו הכנותיו של יעקב לפגישה גורלית זו?

תשובות.

המלאכים ששלח יעקב ותגובתם.

על פי רש"י  יעקב שלח  מלאכים ממש אל עשיו ונשאלת השאלה אם כך הדבר - מאין היו ליעקב מלאכים ממש?

התשובה : " לפי שמכל מצווה ומעשה טוב  שיהודי מקיים נוצר מלאך טוב והרי יעקב היה צדיק ועשה הרבה מצוות לכן נוצרו מהמעשים שעשה - מלאכים טובים רבים . אך  חשוב לדעת כי מכל עבירה ועבירה נוצר קטגור.

במסכת אבות נאמר:

"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר :הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ  פְּרַקְלִיט אֶחָד; וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ  קָטֵגוֹר אֶחָד".

רש"י מסביר: פרקליט - מליץ יושר שמטה לזכות - על המעשה הטוב שהיהודי עשה. קטגור - הוא קורא תיגר - על החוטא.

גם בתנ"ך מופיעות הוכחות על מציאות מלאכים:

דוד המלך  מוכיח את מציאות המלאכים ,להלן כמה דוגמאות:

א] "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ".[תהלים צ"א, י"א]

ב] "חֹנֶה מַלְאַךְ ־ה’ סָבִיב לִירֵאָיו;  וַיְחַלְּצֵם".[תהלים ל"ד, ח']

בספר מלכים ב'- מתואר:

מלך ארם רדף פעמים רבות אחר מלך ישראל ורצה להילחם בעם ישראל- הנביא אלישע שלח שליחים להזהיר את מלך ישראל  כי מלך ארם מנסה לפגוע בהם  במקומות  בהם נמצאים כל פעם מחדש. ולכן עליו להתרחק מאויב אכזר זה - ואכן מלך ישראל בדק את העניין ונוכח לדעת כי הנביא  אלישע צודק   ואלו מלך  ארם קרא לעבדיו ושאל אותם: אם הם יודעים מי מאנשיו מגלה את הסודות  לישראל ? כי לא יתכן שמלך ישראל ועמו אינם   עוברים דווקא במקומות בהם מלך ארם  רוצה לפגוע בהם! אחד מעבדיו אמר למלך: כי אלישע הנביא  יגלה עליך כל דבר אפילו מה תגיד בחדר משכבך-  כי יודע הכול ברוח הקודש. אם כך הדבר, אמר לו מלך ארם: תגלה לי היכן נמצא  הנביא –נלך וניקח אותו משם – ואכן נודע לו  מאחד מעבדיו- כי אלישע נמצא בדותן- מלך ארם שלח לשם  צבא אדיר אשר הקיפו את העיר דותן בלילה. נערו של אלישע, גיחזי – פחד מאוד ושאל את אלישע מה יהיה עכשיו? ענה לו הנביא:

",,, אַל-תִּירָא:  כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ, מֵאֲשֶׁר אוֹתָם.  וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמַר, ה’, פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח ה’, אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" אלישע ביקש מה' שיפקח את עיני נערו- כדי שיראה את כל המלאכים- שהיו צבא גדול כנגד מלך ארם והצטרפו לאלישע ולנערו.. זו הוכחה אדירה למציאות מלאכים הבאים לעזור לטובים. [ספר מלכים-ב, פרק: ו', ח'- כ"ד]

מקרה דומה קרה גם ליעקב אבינו:

"מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים ריבוא מלאכי השרת ונדמו לחיילותיו של מלך - מהן לבושי ברזל, ומהן רוכבי סוסים, ומהן יושבי קרנות, פגע עשיו  בלבושי הברזל ואמר להם: של מי אתם? [למי אתם שייכים?] אמרו לו - של יעקב. פגע ברוכבי סוסים, ואמר להם: של מי אתם? אמרו לו של יעקב, פגע ביושבי הקרנות, ואמר להם של מי אתם? אמרו לו: של יעקב,  שנאמר:" מי לך כל המחנה אשר פגשתי? [בראשית רבה, ע"ה, י']

הכנותיו של יעקב לקראת פגישתו עם עשיו.

לאחר שהמלאכים מבשרים ליעקב כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאד איש.

תגובת יעקב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ"; וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה".

מתברר  כי יעקב פחד, אמר יעקב: אם הוא מתגבר עלי - יכול להרוג אותי ואם אני מתגבר עליו אני יכול להורגו.  לכן כתוב: "וַיִּירָא"- בשני יודים.

חשב יעקב לעצמו כל השנים הללו  הייתי מרוחק ממשפחתי ומארצי ואילו  עשיו יושב בארץ ישראל ,לכן  חשש יעקב כי עשיו יכול להתגבר עליו - מכוח ישיבתו בארץ ישראל ומכוח כיבוד ההורים - במילים אחרות, יעקב חשב כי התמעטו זכויותיו. [על פי  בראשית רבה, ע"ו, ב']

יעקב התכונן באמצעות שלושה דברים:

א] מלחמה - יצר שתי מחנות.....

ב] תפילה : "........הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ—פֶּן ־יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל בָּנִים.  וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".

ג] דורון- יעקב הכין לו מנחה: – עיזים תיישים......

בהמשך יעקב מפנה את משפחתו. ומעביר אותם במעבר יבוק: ככתוב:

"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת  שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת־אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.  וַיִּקָּחֵם--וַיַּעֲבִרֵם, אֶת הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת אֲשֶׁר לוֹ". [בראשית ל"ב, כ"ג- כ"ח]

על כך שאלה: היכן דינה – היא אינה מוזכרת כלל ?  מתברר שהכניס יעקב את דינה לתוך תיבה - כדי שעשיו לא ייתן את עיניו בה וייקח אותה ממנו. על כך נענש יעקב  שהוא מנע אותה מאחיו שמא הייתה מחזירה אותו  לדרך טובה , לכן היא נפלה בידו של שכם ועל כך  אמר ר' הונא בשם ר' אבא הכהן ברדלא: לא רצה לתת אותה למהול – על כן היא נישאה לערל לא ביקש להשיאה דרך היתר - הרי היא נישאה בדרך איסור. [בראשית  רבה, ע"ו, ט']

התורה מתארת  את יעקב נאבק עם המלאך - שרו של עשיו.

כנאמר: " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" [להלן ,ל"ב, כ"ה]   המלאך אומר לו:

".....לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם ־יִשְׂרָאֵל:  כִּי ־שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים  וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"

התוצאה:. יעקב   צֹלֵעַ, עַל־ יְרֵכוֹ" וקרא למקום בשם:"פניאל" כי ראה את פני ה' פנים אל פנים וניצל.

ומאז".....לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה"

לבסוף הפגישה הגורלית בין עשיו ויעקב יוצאת לפועל: עשיו משתכנע לקחת אחרי הפצרותיו של יעקב את  המנחה.

התוצאה הסופית הייתה כי נפרדו דרכיהם, עשיו הלך לשעיר ויעקב הלך לסוכות.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  חשובים דברי הרמב"ן הטוען: כי כל מה שהתרחש בין יעקב לעשיו – זו פרשה לדורות כי הציל הקב"ה  את עבדו וגאל אותו מיד חזקה ממנו - הרי שלח לו מלאך והצילו ועוד נלמד מכך: כי יעקב לא בטח בצדקתו ,אלא השתדל - במירב המאמצים להינצל ויש בכך רמז לדורות :  כל אשר אירע ליעקב אבינו-  יארע לנו תמיד עם בני עשיו לפיכך ראוי לנו להתכונן בשלושת הדברים תמיד: תפילה, דורון ומלחמה .

בימים אלה במיוחד - דברי ה'  מהדהדים  לאוזננו:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה’ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

 

יעקב ופמלייתו במעבר יבוק

 יַעֲקֹב וּפָּמַלְייָתוֹ  בְּמַעֲבַר יַבֹּוק

 מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

 עֵת הִגִּיעָה בְּשׂוֹרַת הַמַּלְאָכִים

 יַעֲקֹב  יָרֵא  יִרְאַת אֱלוֹקִים

 חוֹשֵׁשׁ  מְאוֹד מִפְּנֵי הַבָּאוֹת

 שֶׁמָּא הִתְמַעֲטוּ  מִצְווֹת  וּזְכוּיוֹת.

 

 עַתָּה , כַּאֲרִי מִתְכּוֹנֵן לְמִלְחָמָה

 מִמֶּרְחַקִּים נִשְׁמַעַת מְהוּמָה

 צְבָא עָשָׁיו  צוֹעֵד לִקְרָאתוֹ

 יַעֲקֹב נוֹשֵׂא תְּפִלָּה לְבוֹרְאוֹ.

 

מֵכִין  לְאָחִיו  בִּנְדִיבוּת מִנְחָה

לְשַׁכֵּךְ כַּעֲסוֹ  לְהַשִּׂיג הֲבָנָה

הַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת הָאַחְרָיוּת גּוֹבֶרֶת

הַסַּכָּנָה עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ מְאַיֶּמֶת.

 

 בַּלַּיְלָה הַהוּא לוֹקֵחַ  שְׁתֵּי נָשָׁיו

 שְׁתֵּי שִׁפְחוֹתָיו וְאֶחָד עָשָׂר יְלָדָיו

 הַנָּהָר חוֹצִים כְּאַיָּלִים יַחְדָּיו

 אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ גְּמַלָּיו וּכְבָשָׂיו

 

 הַמַּיִם עוֹטְפִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה

 כִּמְחוֹלְלִים מִתּוֹךְ גִּיל וְשִׂמְחָה

 יַעֲקֹב מִתְכּוֹנֵן לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה

 יֵאָבֵק עִם מַלְאָךְ וְיִזְכֶּה בִּבְרָכָה.

 הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]    

דברי תורה לפרשת וישלח מאת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

הרב שמואל ברוך גנוט

קנין כסף בשדה שקנה יעקב בשכם

וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (פרק לג, יט).

יש מקשים טובא, דהנה בריש קידושין ילפינן קנין כסף מקנין אברהם בשדה עפרון, ואמרי' דקיחה איקרי קנין, דכתיב השדה אשר קנה אברהם, א"נ שדות בכסף יקנו. ובתוס' שם כ': "והא דלא מייתי קנין שנכתב בתורה מכסף מקנתו (ויקרא כה) משום דבעי לאתויי קנין דשדה וקשה א"כ ה"ל לאתויי השדה אשר קנה אברהם וי"ל דמההיא ליכא למידק דאיכא למימר השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר דהא לא כתיב השדה אשר קנה בכסף". ולפי"ז צ"ע מדוע לא הביאו פסוק זה, שיעקב קנה שדה במאה קשיטה.

והנראה עפ"ד התרגום יונתן: "בְּמֵאָה מַרְגַלְיָין", וכ"ה בב"ר (עט, ז) לחלק מהגרסאות. נמצא דקנה השדה בשוה כסף ולא בכסף, (ועי' תוס' קדושין שם ד"ה בפרוטה ובשוה פרוטה שלכמה מקומות נלמד מכלל ופרט), ורצו להוכיח קנין שדה בכסף ולא בשו"כ.

 

הבושה שהגיעה מאוחר

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם (לו פסוק ו- ז).

וברש"י כתב בפי' בתרא: "אמר אלך לי מכאן... ומפני הבושה, שמכר בכורתו". והתימה רבתא. מדוע עד כה לא התבייש שמכר את בכורתו ליעקב, ורק כעת נזכר בזה? הלא עשו עצמו הזכיר בזעם וחרון אף את "בכורתי לקח" ויצא למלחמה עימו.

נראה בזה יסוד נכון בחיינו. לעיתים רבות עסוק האדם במלחמה עם אחרים על ענין מסוים. כולו אש להבה, שקוע עד צוואר, בכל נימי נפשו ולבבו, בתוך המריבה, מלא טענות כרימון על העוול הנורא שנעשה לו.

העיסוק במריבה, בניצוח ובטענות לזה שכנגדו, מונעים ממנו להביט אל נכון במה שהוא עושה, בחסרונותיו שלו. כי הוא חדור מטרת כעס, וליבו אינו פנוי להביט לתוככי עצמו.

אבל אז כשהכל נרגע, כשוך המלחמה ובבוא הפיוס בין יעקב לעשו, בטלו רגשות הכעס והזעם כנגד השני, ועשו מצא את עצמו ללא מגננות נפשיים ומעטפת כעס וזעם, ריב ומחלוקת, שהסתירו מפניו את חלקו הרע ומעשהו הנלוז שלו עצמו. רק אז הוא הבין עד כמה עליו להתבייש במכירת הבכורה.

 

 

פרשת וישלח – איך ברכת ה' ליעקב מלווה אותנו כיום!

פרשת וישלחאיך ברכת ה' ליעקב מלווה אותנו  כיום!

מאת: אהובה קליין

בפרשה זו - יעקב אבינו זוכה לברכה אלוקית הנותנת את  אותותיה גם בימים אלה ממש .

כך נאמר בפרשה:

"וַיֵּרָא אֱלֹקִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹקִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל.  יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.  וַיַּעַל מֵעָלָיו, אֱלֹקִים, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ--מַצֶּבֶת אָבֶן; וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ, וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן.  וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹקִים--בֵּית-אֵל" [בראשית ל"ה, ט- ט"ו]

השאלות הן:

א] מה משמעות הברכה שניתנה ליעקב?

ב] כיצד הברכה מלווה  את עם ישראל היום ?

תשובות.

ברכת ה' את יעקב – ומשמעות הברכה.

במסגרת הברכה שיעקב זוכה לקבל, הקב"ה משנה את שמו של יעקב - ל"ישראל"

רש"י  מתייחס למילה "עוד": "וַיֵּרָא אֱלֹקִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד"

הוסיף הכתוב את המילה "עוד" לפי שעתה  ה' התגלה ליעקב פעם שנייה  "במקום הזה"  פעם אחת כשיעקב הלך לפדן ארם - ופעם שניה בשובו מפדן ארם.

כלומר : יעקב התברך פעמיים.

עתה ה' ברך אותו בברכת אבלים על מות אמו. ואלו הברכה של  'פְּרֵה וּרְבֵה' היא ברכה בפני עצמה.

משמעות השם שיעקב קיבל מה':

"..כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל.."

שם יעקב הוא מלשון 'עָקֵב' שפרושו: אדם הבא במארב

"עָקְבָה"[במעקב] כדי להוציא דבר מסוים מהזולת במרמה. 

כדברי עשיו: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" [להלן כ"ז, ל"ו]

ואילו השם: "ישראל"  הוא לשון : 'שר ונגיד'

הקב"ה מדגיש: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי "הכוונה: אני כדאי וראוי  לברך - לפי שהברכות שלי הן - ולכן בידי לקיים אותן.

הברכה: 'פְּרֵה וּרְבֵה'- נאמרה ליעקב למרות שהיו לו כבר אחד עשר שבטים. אך ברכה זו נאמרה על שם שעדיין לא נולד בנימין, ואף על פי שאז כבר התעברה רחל ממנו. שהרי הוא נולד מיד אחר מכן. בכל אופן, גם על הלידה עצמה נכון להגיד: 'פְּרֵה וּרְבֵה'

רש"י מדגיש כי המילים: "פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם",

'גוי'- זה בנימין שעתיד להיוולד - שכל אחד מן השבטים נקרא: 'גוי' [עַם] בפני עצמו.

הכוונה במילה: "גּוֹיִם": עוד שני גויים [עמים, שבטים] עתידים לצאת ממך, ולמרות שלא נולדו לו  בנים אחרי בנימין - התברך יעקב שמבניו נולדו לו כבר עוד שני שבטים והם: מנשה ואפרים  שעתידים לצאת מיוסף  והם נמנים  במניין השבטים להיחשב כשני שבטים לעצמם.

"וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ": הכוונה לשאול  המלך. ובנו איש בושת.

ה"נתיבות שלום" שואל שאלה מעניינת:

ליעקב ה' קורא עתה בשם "ישראל" וגם לאברם ה' שינה את השם ל:"אברהם"

נאמר בגמרא:[מסכת ברכות י"ג]: "כל הקורא לאברהם - אברם עובר על מצוות עשה, שנאמר:

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ "[בראשית י"ז, ה'] אך,  מקשים בגמרא  ושואלים : גם ביעקב נאמר: "..לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ"

ולמרות זאת ה' מזכיר  גם את השם יעקב?

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב ,יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי... אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה," [להלן  מ"ו, ב'-ג']

אם כן מדוע ליעקב נשאר  גם השם: ,יעקב? והקורא לו בשם "יעקב" אינו עובר על מצוות "עשה" - כמו באברהם? ומדוע אברהם ויצחק נקראו בשם אחד ויעקב בשני שמות: "יעקב" ,"ישראל"?

אלא ההסבר הוא: יעקב - מורה על העבודה בשעת התגברות על יצר הרע, כמו שנאמר:"  וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" – עקב עשיו הוא מדור התאוות ויעקב מתגבר על התאוות על ידי מידת היראה,

השם ישראל- אותיות -ל"י  רא"ש – רומז על העבודה בזמן שניגש לעסוק בתורה ובעבודת ה' שאז צריך לקיים "ויגבה ליבו  בדרכי ה' "

וכן 'ישראל' –אותיות יש"ר א"ל-  א"ל- זה מידת החסד וחסד  הוא אהבה ,לכן שני השמות יעקב וישראל- הם כנגד אהבה ויראה.

מכאן: שתחילה יש לעבוד  את ה' במידת היראה  ואחר כך להתקדם לדרגה גבוהה יותר והיא אהבת ה'. כנאמר:

"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים קי"א, י']

ברכת ה' את יעקב מלווה את עם ישראל גם היום!

שלמה המלך אומר: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ." [משל י', כ"ב]

"מצודת דוד" מסביר: "ברכת ה'" – "הברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם, ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון, כי יהיה די לו בברכה הבאה".

במילים אחרות: אדם  שזוכה לברכה מה' היא מעשירה אותו וכך לא יהיה עצוב ולא יצטרך להתאמץ להשיג הון הוא יהיה מאושר  מהברכה.

ברכת ה' את יעקב מלווה את עם ישראל גם היום!

לעניות דעתי: יהודי שמחובר לה' תמיד- כלומר- הוא מתפלל ומקיים מצוות  מתוך אהבה ככתוב: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ." [דברים  ו', ה'] הוא ראוי לברכת ה'.

דוד המלך אומר:"... הַרְחֶב פִּיךָ, וַאֲמַלְאֵהוּ!" [תהלים פ"א יא):

יהודי שממלא את פיו בתפילה- אלוקים מקשיב לו ומברכו. כנאמר ליעקב: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".[ בראשית  כ"ח, ט"ו .]הברכה המיועדת ליעקב – היא גם לישראל-  וגם זה פירוש לשני השמות [לעניות דעתי] יעקבישראל.

לאורך כל דרכיו של יעקב- הוא מחובר אל ה' ומתפלל אליו: גם כאשר הוא ירא מעשיו, נוקט בשלושה אמצעים: מלחמה, תפילה ,דורון.

יעקב מתפלל:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.  וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב" [להלן  ל"ב, י"א- י"ד]

ואכן תפילתו התקבלה, עשיו לא פגע בו!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן  לראות גם בימינו בזמן מלחמה רב זירתית - המלווה ,לצערנו, גם בהרבה חיילים שמסרו נפשם למען המדינה וקיימת עדיין בעיית החטופים - ניתן לראות - כי אלוקים ממשיך לברך את עם ישראל ועד כה – חולל הרבה נסים גדולים- וכל העולם ודאי משתאה לראות את הנס הגדול והאדיר של יד אלוקים - הברכות שה' בירך את אברהם, יצחק ויעקב הם מלווים אותנו לאורך כל הדרך - לנצח נצחים.. ויהי רצון שנשכיל  להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד- באהבת חינם ולמלא את רצון ה'.

יפים וחשובים דברי הנביא:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ" .[ מיכה, ו'/ ח']  

 

ברכת ה' - ליעקב - לדורות

בִּרְכַּת ה' - לְיַעֲקֹב - לְדוֹרוֹת.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יַעֲקֹב זָכָה לִבְרָכוֹת

לְזַרְעוֹ - לדּוֹרֵי דּוֹרוֹת

בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר

כָּךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הִבְהִיר.

 

יַעֲקֹב נִקְרָא  יִשְׂרָאֵל

לְבוֹרְאוֹ  הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל

בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה  הִתְמַסֵּר

הָגָה בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלֵיל.

 

דִּבְרֵי נְבוּאָה מְשַׂמְּחִים

מִפִּי צוּר הָעוֹלָמִים

קוֹרְמִים עוֹר וְגִידִים

מֵחֲלָצָיו יֵצֵאוּ מְלָכִים.

 

אֶרֶץ אָבוֹת לוֹ תִּינָּתֵן

עָלֶיהָ  תָּמִיד  ה'  שׁוֹמֵר

מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה עַד אַחֲרִית

עַל בָּנָיו  בִּרְצִיפוּת יַבִּיט!

 

אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

מְבֹרָכִים בְּכָל הַטּוֹב

מֵהֶם נִשְׁאַב דַּרְכֵי יְשָׁרִים

בְּאַרְצֵנוּ  נֵשֵׁב לְנֶצַח נְצָחִים.

הערה: השיר בהשראת פרשת: ויצא [חומש בראשית] 

מות רחל ולדת בנימין

מוֹת רָחֵל וְלֵדַת בִּנְיָמִין  

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

 יַעֲקֹב  נִרְגָּשׁ - נִסְעָר

 הַבְטָחַת ה' בְּלִבּוֹ נָצַר

 עַתָּה  מְצָרֵף פָּמַלְייָתוֹ

 שָׂשׂ לְהֵיאָחֵז בְּנַחֲלָתוֹ.

 

עֲצֵי זַיִת לְצִדֵּי הַשְּׁבִיל

יַעֲקֹב שַׁיַּרְתּוֹ מוֹבִיל

רָחֵל מְאִטָּה צְעָדֶיהָ

כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

 

 מָה רַבּוּ צִירֶיהָ

 מֵעֵת לְעֵת  צִיעֲרוּהָ

 טֶרֶם תֵּצֵא נִשְׁמָתָהּ

לִצְפּוֹת הַיִּלּוֹד זָכְתָה.

 

לוֹ קָרְאָה - בֶּן אוֹנִי

הַמְּייַלֶּדֶת  הָרְגִיעָה : אַל תִּרְאִי

יַעֲקֹב קָרָא לוֹ בִּנְיָמִין

בִּהְיוֹתוֹ שְׂבַע יָמִים.

 

רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה

מוֹתָהּ לֹא צָפְתָה 

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה

שָׁם תְּקַיֵּם שְׁלִיחוּתָהּ!

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי עֵינַיִךְ מִדִּמְעָה!

 הערה: השיר בהשראת  פרשת וישלח [חומש בראשית]

פרשת וישלח - שמחה מהולה בעצב - הכיצד?

פרשת וישלח -  שמחה מהולה בעצב - הכיצד?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו נולד בנימין הבן השני לרחל לאחר יוסף . כך התורה מתארת את לידתו:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים--בֵּית-אֵל.  וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.  וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין.  וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם.  וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. [בראשית ל"ה, ט"ו – כ"א]

השאלות הן:

א] היכן נקברה רחל ומדוע?

ב] בנימין - במה התברך?

תשובות.

מקום קבורתה של רחל אימנו.

נאמר: "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.  וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין".

בפרשת ויצא, כאשר פגש יעקב לראשונה את רחל ליד הבאר, נאמר: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" [שם ,כ"ט. י"א]

רש"י  עונה לשאלה : מדוע בכה יעקב כשפגש את רחל?

תשובתו: יעקב בכה בפגשו לראשונה את  רחל - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת אתו לקבורה  מהטעם : כי

עתידה  להיקבר לבדה בדרך אפרתה ולא  במערת המכפלה.

רש"י מביא שלושה פירושים למילים:  כִּבְרַת-הָאָרֶץ:

א] עניין ריבוי - כלומר: זה היה מרחק רב מאפרתה. בדומה ל: "מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים,, [ישעיהו כ"ח, ב']

ב] [ב"ר [פ"ב ,ז'] אמר ר' אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי, רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"

כלומר: האדמה הייתה מנוקבת בגלל המחרשה.

לפי מדרש זה רצתה התורה להודיענו: שהתקופה בה מתה רחל הייתה נוחה להליכה ובכל זאת לא הביא יעקב את רחל לקבורה באפרתה ,ואין זה  פשוטו של מקרא...

ג]  שם מידת קרקע.

רבינו בחיי  מפרש את המילים: "וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה".

דרשו רז"ל: כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם וכך היה גם עם שרה נאמר עליה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן"   [בראשית כ"ג, ב'] היות והיא נפטרה בחברון נקברה בחברון, שנאמר: "וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" [שם כ"ג, י"ט]

כך היה גם עם מרים כפי שנאמר:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". [במדבר כ', א']

"חיזקוני" סובר: בגלל שתוך כדי הקושי בלידה היא נפטרה ויעקב חשש פן תתלכלך בדמיה כשאר  נשים יולדות, לפיכך לא  לקח אותה עד המערה.

בספר הישר נאמר: "ורחל אשת יעקב הרה בימים ההם, וייסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל, לבוא אל יצחק אביו חברונה. וילכו בדרך ויהי  עוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל בן , ותקש בלדתה ותמות".

ויקברה יעקב בדרך אפרת בבית לחם, ויצב מצבה על קבורתה עד היום, ויהי ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמות.

ויקרא יעקב את שם בנו הנולד לו - אשר ילדה רחל: בנימין, כי בארץ הימין נולד לו".

האגדה מספרת: "כשהיה יעקב בדרך אפרת. במרחק קטן  מאד מהעיר חברון, ילדה רחל את בנה השני , קשה מאד הייתה הלידה  ורחל נחלשה ומתה. לפני מותה קראה לבנה שנולד: "בן אוני - בן צערי ויעקב קרא לו בנימין.

רצה יעקב להביא את רחל למערת המכפלה ולקבור אותה שם, אבל ראה ברוח הקודש את מה שעתיד להיות עם בניו אחריו, ראה שכעבור שנים רבות, כשיחרב בית המקדש, יובילו הגויים את בני ישראל לגלות, לארצות זרות, ובדרכם יעברו במקום זה דרך אפרת, ליבם כואב ועיניהם זולגות דמעות, והגויים צועקים עליהם ומכים אותם, אמר יעקב: "אקבור את רחל אשתי הרחמנייה במקום זה, וכשיעברו כאן בניי האומללים תשמע היא את בכיים ותתפלל עליהם לפני ה'  שישוב וירחם עליהם וישיב אותם לארצם" לכן קבר יעקב את רחל בבית לחם בדרך אפרת, ושם מצבה על מקום קבורתה וזוהי מצבת רחל עד היום הזה"

הגר"א מתייחס  למצבה שהקים יעקב לזכרה של רחל- כפי שנאמר:" וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם".

יש להבין מהו כפל הלשון: " וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה,...." ורק את זה בלבד, ללא שום תארים ושבחים, היות שכולם כבר ידעו מי היא רחל ומה טיבה"

ועוד מדבריו של הגר"א: "בזמן שאין צדיקים בדור השכינה מוצאת מקום לנוח - על קברי הצדיקים - ישני עפר.

רחל יולדת את בנימין.

על כך נאמר: "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן". 

רש"י מסביר: אמרה המיילדת: זה הבן הנולד כעת הוא נוסף על יוסף שנולד כבר . כלומר התקיימה  תפילתך:" "יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" [שם  כ"ז, ל"ו]

רבותינו דרשו: שעם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה לכן נאמרה המילה: "גם"- שהוא לשון ריבוי.

על פי רש"י: רחל קוראת לתינוק הנולד "בן אוני"- בן- צערי לפי שתוך כדי לידתו  הצטערה בייסורי מוות.

יעקב קרא לו: בנימין - כך נראה לרש"י - לפי שכל השבטים נולדו בארץ נהריים שהיא בצפון, ורק הוא  לבדו נולד בארץ כנען שהיא יושבת בנגב [בדרום] כשאדם בא מארם נהרים- לפי שארץ כנען היא דרומית לארם נהריים -וכל הבא מארם קורא לארץ כנען 'דרום' כמו שנאמר:

"וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן--בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר ל"ג ,מ']

וכן נאמר על אברהם: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה". [לעיל י"ב .ט] [שהלך לצד דרום כדי להגיע לארץ כנען ] ולכן קרא שמו 'בנימין'- בנימין לפי שצד דרום  נקרא: 'ימין' [משום שהעומד כשפניו למזרח, נמצא צד דרום לימינו] ומלשון הכתוב בתהלים פ"ט, י"ג] "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם"

פירוש ב ] לשם "בנימין"- מלשון: 'בן ימים'- לפי שנולד לעת זקנתו –של יעקב- כשמלאו ימיו ונכתב באות נו"ן במקום האות מ"ם שהן אותיות המתחלפות לפעמים זו בזו, דוגמא: 'לקץ הימין' [דניאל י"ב, י"ג] שפרושו: לקץ הימים"

בהמשך נאמר: כי יעקב נטה אוהלו מנגד למגדל עדר ושם באותו מקום נשלמו  השבטים-כנאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר".[להלן  ל"ה, כ"א]

רבינו בחיי סובר: כי בנימין הוא היה תשלום השבטים- כלומר השלים את  מספר השבטים ועל זה אמר הנביא מיכה:

"וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל ־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת ־צִיּ֖וֹן" [ מיכה ד', ה]

מצודת ציון מסביר: הכוונה לעיר ציון - ירושלים ששם היו מתאספים בשלושת הרגלים כל שבטי ישראל - המכונים בהרבה מקומות בשם: "עדר" ומסתבר כי חלק מהמקדש נבנה בחלק מנחלת שבט בנימין.

כפי שנאמר: "לְבִנְיָמִין אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן,. [דברים ל"ג, י"ב]

"חיזקוני" סובר: נַחֲלָתוֹ סְמוּכָה אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

לפי הגמרא, בית המקדש נבנה בדיוק על הגבול שבין הַחֵלֶק של שבט יהודה לַחֵלֶק של בנימין.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה אָמַר לָהֶם הקב"ה: שְׁבָטִים… כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים…אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, (תהלים סח) "הָהָר חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" [בראשית רבה צ"ט, סימן א']

לסיכום, לאור האמור לעיל פרשה זו היא שמחה  מהולה בעצב, רחל אימנו נפטרה בזמן הולדת בנימין – אך בנימין זכה שבעתיד בחלק מנחלתו -  יבנה המזבח בבית המקדש .

ויפים וחשובים דברי הנבואה:

 "וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י ה' מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם"׃[יחזקאל  ל"ז, כ"ח]

דִּינָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ

דִּינָה  יוֹצֵאת  מִבֵּיתָהּ.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

שָׁמַיִם קָדְרוּ הִגִּיעַ הַיּוֹם

דְּמָמָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם

בְּמֶרְכַּז שְׁכֶם מְהוּמָה

צְלִילִים מְחוֹלְלִים הֲמֻלָּה.

 

 דִּינָה בְּבֵיתָהּ יוֹשְׁבָהּ   

 לְלֵאָה כֹּה דּוֹמָה

אֶת דַּרְכָּהּ אִמְּצָה

לַשּׁוּק תָּמִיד יָצְאָה.

 

כָּעֵת הֲדוּרָה וּמְקֻשֶּׁטֶת

לְכִוּוּן הַמְּחוֹלוֹת נִמְשֶׁכֶת

יוֹרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת בֵּיתָהּ

יוֹצֵאת אֶל הַלֹּא נוֹדָע.

 

רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת

אֶת צְעָדֶיהָ מְחַשֶּׁבֶת

שִׁעֲרָה מַבְלִיט יָפְיָהּ

כֻּלָּהּ דְּרוּכַה צִפיִּיָּה.

 

מַבְחִינָה בִּבְנוֹת הָאָרֶץ

כְּנָחָשׁ , שׁוֹלְחוֹת  אֶרֶס

לְפֶתַע נִלְכְּדָה בפיתיון

בִּידֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  וְיִשְׁלַח [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]    

פרשת וישלח - רכישת השדה בשכם ומעידת דינה

פרשת וישלח - רכישת השדה בשכם ומעידת דינה.

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה: יעקב רוכש בכסף מלא  את השדה בשכם.  כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.  וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.  וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".  [בראשית  ל"ג, י"ח]

בתום תיאור קניית השדה על ידי יעקב מיד בני חמור - אבי שכם, מסופר על מעידתה של דינה שיצאה מביתה לפגוש את בנות הארץ:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ.  וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ.  וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר:  קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה.  וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם.  וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. ....."[ להלן  ל"ד, א'-ז]

 השאלות הן:

 א] "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם.."- מה המשמעות?

 ב] מדוע יעקב  רוכש את חלקת השדה בשכם?

 ג] מה היה הגורם למעידתה של דינה?

תשובות.

יעקב מגיע שָׁלֵם לעיר שכם.

על פי רש"י: יעקב מגיע שלם בכל ענייניו - הוא – בריא בגופו לפי שהתרפא מצליעתו  - שהיה צולע על ירכו .

היה שלם גם בממונו למרות ששלח לעשיו דורון.

היה שלם גם בתורתו לפי שלא שכח את תלמודו במשך עשרים שנה בשהותו בבית לבן.

בנוגע למילים: "בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם" שואל רש"י - הרי הדבר נאמר כבר  פעם אחת "וַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים.  וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ, וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ--מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם:  לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו, אַרְצָה כְּנָעַן". [להלן:  ל"א, י"ח]

תשובת רש"י: זוהי תופעה הדומה לאדם האומר  לחברו בדרך פלא: יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם ,כך גם כאן הכתוב מציין את הפלא שבדבר - כלומר , יעקב הגיע שלם בכל ענייניו , למרות שבא  מפדן ארם , לא נפגע מלבן   ולא מעשיו - ששניהם התחברו להזיק ליעקב.

רש"ר מסביר: יעקב היה שלם באופן מושלם הן מבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית , היה לו יושר מוסרי וזאת בתחשב  בסכנות המוסריות שאדם נחשף אליהם במאבק - למען השגת עצמאות חומרית.

בנוסף, המילה "שלם" מציינת מיזוג מושלם והתאמה גמורה בין החיצוניות של הדברים לפנימיותם .

ה"כלי יקר" מוסיף משהו מעניין [רז"ל, בראשית רבה]: המילה: "שלם"- ראשי תיבות- שאר, לימוד, ממון. שאר- זה גופו

יעקב רוכש חלקת שדה בשכם.

יעקב מגיע אל שכם - ורוכש אדמה - כפי שהכתוב מציין: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה". 

על פי חז"ל: באה התורה ללמדנו דרך ארץ - כשיהיה אדם עולה לארץ ישראל מארץ אחרת במידה  והוא עשיר ירגיל עצמו לקנות מקום – אחוזה בארץ ישראל.

רש"י מסביר: יעקב רכש את חלקת השדה בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.   

"קְשִׂיטָה"-    הוא שם מטבע של כסף.

ה"כלי היקר" מסביר: מטרת יעקב ברכישת חלקת השדה בשכם הייתה: כי רצה לבנות שם מזבח ולא רצה לעלות  עולות ה'  חינם.

בדומה למה שעשה דוד המלך:

"וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים".  [שמואל ב', כ"ד, כ"ד]

מדוע קנה  דוד את הגורן בכסף מלא - לעניות דעתי, ראה שלעתיד לבוא יבואו האויבים ויטענו כי שטח הר הבית שלהם. אך על ידי הקנייה בכסף מלא את המקום - יש יכולת לסתור את טענתם.

ה"כלי יקר" מוסיף ואומר - כי יעקב קנה  את חלקת השדה בשכם במאה קשיטה - כנגד המזבח שבבית העולמים שהיה גובהו  מאה אמה. וזאת על מנת לכפר על כל חטא שנמשך מחטאו של אדם הראשון שנברא מקצה השמים ועד קצהו, ונתמעט בחטאו והגיע למאה אמה - על כן  גובה המקדש – היה : מאה אמה - כי משם נוצר האדם – כמו שנאמר:

"מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי", [שמות כ, כ] - מקום הארץ - היה  גם סיבה לחטא.

בספר הזוהר הקדוש נאמר: שיעקב זכה לנצח את יצר הרע - ויצר הרע הוא  שרו של עשיו.

גם בבראשית רבה נאמר:

"נתגוששת עם העליונים ויכולת להם" ולכן נקרא יעקב גם בשם "ישראל" כי כלול בשמו-  "א-ל"- כלומר: " שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל כי "אל" – לשון של חוזק וגבורה,  ויעקב תיקן את חטאו של האדם הראשון – לפי שאדם הראשון נכנע ליצרו ואילו יעקב זכה לנצחו. כך זכה יעקב להתעלות על כל הבריאה.

מעידתה של דינה.

נאמר:  "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ"

רש"י מתפלא על תיאור דינה: "דִינָה בַּת-לֵאָה". הרי היא הייתה גם בת יעקב ובדרך כלל הכתוב מייחס את הבת לאבא ?

התשובה היא: על  שם יציאתה  מביתה לשוק היא נקראת: בת  לאה, לפי שהייתה  דומה לאימה שאף היא אישה היוצאת מביתה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא,.." [להלן  ל', ט"ז]

על כך משל: הנאמר על ירושלים:

"הִנֵּה, כָּל-הַמֹּשֵׁל, עָלַיִךְ יִמְשֹׁל, לֵאמֹר:  כְּאִמָּה, בִּתָּהּ".[יחזקאל ט"ז, מ"ד]

כשם שהבת לומדת מדרכי אמה - כך בני ירושלים למדו מדרכם הרעה של הכנענים שישבו שם בתחילה.[ירושלמי, סנהדרין ב]

תוצאת  יציאתה מביתה הייתה - ששכם בן חמור בא עליה כדרכה - אבל הוסיף לענות אותה - שלא מדרכה.

הוא דיבר על לב דינה ואמר לה: דברי פיתוי המתיישבים על הלב - תראי כיצד  השקיע אביך בעד חלקת שדה  קטנה-כמה ממון רב בזבז [מאה קשיטה] אני אשא אותך לאישה וכך תקבלי את כל העיר וכל שדותיה.

"בעל הטורים" מסביר: היות ויעקב לא נתן את דינה לעשיו - לפי שהטמין אותה בתיבה מפניו - נענש שיצאה דינה בתו לראות בבנות הארץ ונבעלה על ידי שכם.

עוד נאמר במדרש - יעקב לא ביקש להשיאה למהול [לעשיו] – לכן היא נישאה לערל.

רבינו בחיי מוסיף : יעקב לא ביקש שדינה  תינשא  בהיתר לכן תינשא באיסור.

 

 

יעקב נענש  בעניין דינה מכמה סיבות:

א] יעקב אמר ללבן: "וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר"[בראשית ל', ל"ג]

ב] לפי שמנע את דינה מעשיו אחיו כנאמר לעיל.

ג] כי לקח לעצמו שררה [שליטה] לכן אמר לו ה':

"אַל-תִּתְהַלֵּל, בְּיוֹם מָחָר:    כִּי לֹא-תֵדַע, מַה-יֵּלֶד יוֹם". [משלי כ"ז, א']

אתה אמרת: "וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי"- מחר בתך יוצאת ומתענה.

על השאלה באיזה אופן יצאה דינה מביתה?

עונה רבינו בחיי: דינה יצאה מביתה מקושטת כשם שיצאה גם לאה לקראת יעקב.

כפי שכתוב: "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ .."כלומר יצאנית בת יצאנית והכתוב  מגנה את האישה כשהיא יצאנית  כפי שנאמר:

"הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת;    בְּבֵיתָהּ, לֹא-יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ. פַּעַם, בַּחוּץ--פַּעַם בָּרְחֹבוֹת";

[ משלי ז'. י"א- י"ב]

אבל כאשר היא צנועה  הכתוב משבח אותה: "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" [תהלים  מ"ה, י"ד]

המדרש מספר: כי שכם בן חמור נשיא הארץ, שמע על יעקב העשיר  והנכבד ועל בתו הצנועה והחסודה וחשב לקחת אותה לאישה, אך הוא ידע כי  מתוך צניעותה אינה יוצאת מביתה, על כן שכר להקת מחול מקומית בשם: "בנות הארץ" וציווה  עליהן לרקוד ולשיר בקרבת מגוריה - דינה שמעה את הרעש והצלילים ויצאה מביתה לראות את בנות הארץ וכך שכם יצא וחטף אותה.

[ על פי ספר "מעשי אבות"]

"ספר הישר"  גם מתאר את שמחת בנות אנשי העיר, אלא מתאר זאת קצת בצורה שונה: דינה לא יצאה לבדה, אלא עם רחל ולאה והשפחות ושם שכם בן חמור התעניין בדינה – שאל את אנשיו לזהותה  ואז חטף אותה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי יעקב קנה את חלקת השדה בשכם  באמצעות ממון שהיה ברשותו,

רצה בכך להשאיר הוכחות לדורות הבאים - כי המקום נרכש בכסף מלא ובכך  לסתור את טענות המקטרגים הטוענים – כי המקום הוא "כיבוש"

יעקב רצה להקים שם מזבח ולכן היה צורך לשלם עבור השטח.

ממעידתה של דינה - בת יעקב ניתן ללמוד על חשיבות הצניעות והזהירות – להימנע ללכת לסביבה שלילית - כי הדבר עלול להזיק לחייה של יהודייה – בת טובים.

כמאמר הפתגם הידוע  "אמור לי מי חברך ואומר לך – מי אתה"

יַעֲקֹב נִפְרַד מֵעֵשָׂו

יַעֲקֹב נִפְרַד מֵעֵשָׂו.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִפְרָדִים

לָהֶם זִכְרוֹנוֹת וּמִשְׁקָעִים

לָעַד אֵינָם נִשְׁכָּחִים

בַּלְּבָבוֹת לָנֶצַח חֲרוּטִים.

 

יַעֲקֹב וּפָמַלְייָתוֹ עוֹלְזִים

בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת ה' מְהַלְּלִים

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מַהֲלָכִים

אוֹתָם יְלַוּוּ הַמַּלְאָכִים.

 

 פְּנֵיהֶם  מוֹעֲדוֹת  לְסֻכּוֹת

 לְמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת

 עֵשָׂו צוֹעֵד לְשֵׂעִיר לְבַדּוֹ

 מְלַוָּיו זָנְחוּ חִישׁ קִרְבָתוֹ.

 

יַעֲקֹב מַכִּיר בְּנִסֵּי בּוֹרְאוֹ

עַתָּה אֶבֶן נגולה מִלִּבּוֹ

 צוֹעֵד לִקְרַאת הַבָּאוֹת

אֱלוֹקִים בּוֹחֵן  לֵב וּכְלָיוֹת.

 

יַעֲקֹב מַפְלִיג בְּרוּחוֹ לַמֶּרְחַקִּים

מַבִּיט בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים

חוֹזֶה בְּשׁוֹשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת

דּוֹרוֹן תְּפִלָּה וּמִלְחָמוֹת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיִשְׁלַח [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]