- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 30 נובמבר 2023 12:28
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 291
מוֹת רָחֵל וְלֵדַת בִּנְיָמִין
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
יַעֲקֹב נִרְגָּשׁ - נִסְעָר
הַבְטָחַת ה' בְּלִבּוֹ נָצַר
עַתָּה מְצָרֵף פָּמַלְייָתוֹ
שָׂשׂ לְהֵיאָחֵז בְּנַחֲלָתוֹ.
עֲצֵי זַיִת לְצִדֵּי הַשְּׁבִיל
יַעֲקֹב שַׁיַּרְתּוֹ מוֹבִיל
רָחֵל מְאִטָּה צְעָדֶיהָ
כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
מָה רַבּוּ צִירֶיהָ
מֵעֵת לְעֵת צִיעֲרוּהָ
טֶרֶם תֵּצֵא נִשְׁמָתָהּ
לִצְפּוֹת הַיִּלּוֹד זָכְתָה.
לוֹ קָרְאָה - בֶּן אוֹנִי
הַמְּייַלֶּדֶת הָרְגִיעָה : אַל תִּרְאִי
יַעֲקֹב קָרָא לוֹ בִּנְיָמִין
בִּהְיוֹתוֹ שְׂבַע יָמִים.
רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה
מוֹתָהּ לֹא צָפְתָה
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה
שָׁם תְּקַיֵּם שְׁלִיחוּתָהּ!
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי עֵינַיִךְ מִדִּמְעָה!
הערה: השיר בהשראת פרשת וישלח [חומש בראשית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 30 נובמבר 2023 12:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 286
פרשת וישלח - שמחה מהולה בעצב - הכיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו נולד בנימין הבן השני לרחל לאחר יוסף . כך התורה מתארת את לידתו:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים--בֵּית-אֵל. וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. [בראשית ל"ה, ט"ו – כ"א]
השאלות הן:
א] היכן נקברה רחל ומדוע?
ב] בנימין - במה התברך?
תשובות.
מקום קבורתה של רחל אימנו.
נאמר: "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין".
בפרשת ויצא, כאשר פגש יעקב לראשונה את רחל ליד הבאר, נאמר: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" [שם ,כ"ט. י"א]
רש"י עונה לשאלה : מדוע בכה יעקב כשפגש את רחל?
תשובתו: יעקב בכה בפגשו לראשונה את רחל - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת אתו לקבורה מהטעם : כי
עתידה להיקבר לבדה בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה.
רש"י מביא שלושה פירושים למילים: כִּבְרַת-הָאָרֶץ:
א] עניין ריבוי - כלומר: זה היה מרחק רב מאפרתה. בדומה ל: "מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים,, [ישעיהו כ"ח, ב']
ב] [ב"ר [פ"ב ,ז'] אמר ר' אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי, רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"
כלומר: האדמה הייתה מנוקבת בגלל המחרשה.
לפי מדרש זה רצתה התורה להודיענו: שהתקופה בה מתה רחל הייתה נוחה להליכה ובכל זאת לא הביא יעקב את רחל לקבורה באפרתה ,ואין זה פשוטו של מקרא...
ג] שם מידת קרקע.
רבינו בחיי מפרש את המילים: "וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה".
דרשו רז"ל: כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם וכך היה גם עם שרה נאמר עליה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" [בראשית כ"ג, ב'] היות והיא נפטרה בחברון נקברה בחברון, שנאמר: "וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" [שם כ"ג, י"ט]
כך היה גם עם מרים כפי שנאמר:
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". [במדבר כ', א']
"חיזקוני" סובר: בגלל שתוך כדי הקושי בלידה היא נפטרה ויעקב חשש פן תתלכלך בדמיה כשאר נשים יולדות, לפיכך לא לקח אותה עד המערה.
בספר הישר נאמר: "ורחל אשת יעקב הרה בימים ההם, וייסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל, לבוא אל יצחק אביו חברונה. וילכו בדרך ויהי עוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל בן , ותקש בלדתה ותמות".
ויקברה יעקב בדרך אפרת בבית לחם, ויצב מצבה על קבורתה עד היום, ויהי ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמות.
ויקרא יעקב את שם בנו הנולד לו - אשר ילדה רחל: בנימין, כי בארץ הימין נולד לו".
האגדה מספרת: "כשהיה יעקב בדרך אפרת. במרחק קטן מאד מהעיר חברון, ילדה רחל את בנה השני , קשה מאד הייתה הלידה ורחל נחלשה ומתה. לפני מותה קראה לבנה שנולד: "בן אוני - בן צערי ויעקב קרא לו בנימין.
רצה יעקב להביא את רחל למערת המכפלה ולקבור אותה שם, אבל ראה ברוח הקודש את מה שעתיד להיות עם בניו אחריו, ראה שכעבור שנים רבות, כשיחרב בית המקדש, יובילו הגויים את בני ישראל לגלות, לארצות זרות, ובדרכם יעברו במקום זה דרך אפרת, ליבם כואב ועיניהם זולגות דמעות, והגויים צועקים עליהם ומכים אותם, אמר יעקב: "אקבור את רחל אשתי הרחמנייה במקום זה, וכשיעברו כאן בניי האומללים תשמע היא את בכיים ותתפלל עליהם לפני ה' שישוב וירחם עליהם וישיב אותם לארצם" לכן קבר יעקב את רחל בבית לחם בדרך אפרת, ושם מצבה על מקום קבורתה וזוהי מצבת רחל עד היום הזה"
הגר"א מתייחס למצבה שהקים יעקב לזכרה של רחל- כפי שנאמר:" וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם".
יש להבין מהו כפל הלשון: " וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה,...." ורק את זה בלבד, ללא שום תארים ושבחים, היות שכולם כבר ידעו מי היא רחל ומה טיבה"
ועוד מדבריו של הגר"א: "בזמן שאין צדיקים בדור השכינה מוצאת מקום לנוח - על קברי הצדיקים - ישני עפר.
רחל יולדת את בנימין.
על כך נאמר: "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן".
רש"י מסביר: אמרה המיילדת: זה הבן הנולד כעת הוא נוסף על יוסף שנולד כבר . כלומר התקיימה תפילתך:" "יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" [שם כ"ז, ל"ו]
רבותינו דרשו: שעם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה לכן נאמרה המילה: "גם"- שהוא לשון ריבוי.
על פי רש"י: רחל קוראת לתינוק הנולד "בן אוני"- בן- צערי לפי שתוך כדי לידתו הצטערה בייסורי מוות.
יעקב קרא לו: בנימין - כך נראה לרש"י - לפי שכל השבטים נולדו בארץ נהריים שהיא בצפון, ורק הוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא יושבת בנגב [בדרום] כשאדם בא מארם נהרים- לפי שארץ כנען היא דרומית לארם נהריים -וכל הבא מארם קורא לארץ כנען 'דרום' כמו שנאמר:
"וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן--בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר ל"ג ,מ']
וכן נאמר על אברהם: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה". [לעיל י"ב .ט] [שהלך לצד דרום כדי להגיע לארץ כנען ] ולכן קרא שמו 'בנימין'- בנימין לפי שצד דרום נקרא: 'ימין' [משום שהעומד כשפניו למזרח, נמצא צד דרום לימינו] ומלשון הכתוב בתהלים פ"ט, י"ג] "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם"
פירוש ב ] לשם "בנימין"- מלשון: 'בן ימים'- לפי שנולד לעת זקנתו –של יעקב- כשמלאו ימיו ונכתב באות נו"ן במקום האות מ"ם שהן אותיות המתחלפות לפעמים זו בזו, דוגמא: 'לקץ הימין' [דניאל י"ב, י"ג] שפרושו: לקץ הימים"
בהמשך נאמר: כי יעקב נטה אוהלו מנגד למגדל עדר ושם באותו מקום נשלמו השבטים-כנאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר".[להלן ל"ה, כ"א]
רבינו בחיי סובר: כי בנימין הוא היה תשלום השבטים- כלומר השלים את מספר השבטים ועל זה אמר הנביא מיכה:
"וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל ־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת ־צִיּ֖וֹן" [ מיכה ד', ה]
מצודת ציון מסביר: הכוונה לעיר ציון - ירושלים ששם היו מתאספים בשלושת הרגלים כל שבטי ישראל - המכונים בהרבה מקומות בשם: "עדר" ומסתבר כי חלק מהמקדש נבנה בחלק מנחלת שבט בנימין.
כפי שנאמר: "לְבִנְיָמִין אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן,. [דברים ל"ג, י"ב]
"חיזקוני" סובר: נַחֲלָתוֹ סְמוּכָה אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
לפי הגמרא, בית המקדש נבנה בדיוק על הגבול שבין הַחֵלֶק של שבט יהודה לַחֵלֶק של בנימין.
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה אָמַר לָהֶם הקב"ה: שְׁבָטִים… כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים…אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, (תהלים סח) "הָהָר חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" [בראשית רבה צ"ט, סימן א']
לסיכום, לאור האמור לעיל פרשה זו היא שמחה מהולה בעצב, רחל אימנו נפטרה בזמן הולדת בנימין – אך בנימין זכה שבעתיד בחלק מנחלתו - יבנה המזבח בבית המקדש .
ויפים וחשובים דברי הנבואה:
"וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י ה' מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם"׃[יחזקאל ל"ז, כ"ח]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בראשון, 11 דצמבר 2022 10:50
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 498
דִּינָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
שָׁמַיִם קָדְרוּ הִגִּיעַ הַיּוֹם
דְּמָמָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם
בְּמֶרְכַּז שְׁכֶם מְהוּמָה
צְלִילִים מְחוֹלְלִים הֲמֻלָּה.
דִּינָה בְּבֵיתָהּ יוֹשְׁבָהּ
לְלֵאָה כֹּה דּוֹמָה
אֶת דַּרְכָּהּ אִמְּצָה
לַשּׁוּק תָּמִיד יָצְאָה.
כָּעֵת הֲדוּרָה וּמְקֻשֶּׁטֶת
לְכִוּוּן הַמְּחוֹלוֹת נִמְשֶׁכֶת
יוֹרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת בֵּיתָהּ
יוֹצֵאת אֶל הַלֹּא נוֹדָע.
רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת
אֶת צְעָדֶיהָ מְחַשֶּׁבֶת
שִׁעֲרָה מַבְלִיט יָפְיָהּ
כֻּלָּהּ דְּרוּכַה צִפיִּיָּה.
מַבְחִינָה בִּבְנוֹת הָאָרֶץ
כְּנָחָשׁ , שׁוֹלְחוֹת אֶרֶס
לְפֶתַע נִלְכְּדָה בפיתיון
בִּידֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיִשְׁלַח [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 08 דצמבר 2022 06:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 528
פרשת וישלח - רכישת השדה בשכם ומעידת דינה.
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: יעקב רוכש בכסף מלא את השדה בשכם. כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". [בראשית ל"ג, י"ח]
בתום תיאור קניית השדה על ידי יעקב מיד בני חמור - אבי שכם, מסופר על מעידתה של דינה שיצאה מביתה לפגוש את בנות הארץ:
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה. וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. ....."[ להלן ל"ד, א'-ז]
השאלות הן:
א] "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם.."- מה המשמעות?
ב] מדוע יעקב רוכש את חלקת השדה בשכם?
ג] מה היה הגורם למעידתה של דינה?
תשובות.
יעקב מגיע שָׁלֵם לעיר שכם.
על פי רש"י: יעקב מגיע שלם בכל ענייניו - הוא – בריא בגופו לפי שהתרפא מצליעתו - שהיה צולע על ירכו .
היה שלם גם בממונו למרות ששלח לעשיו דורון.
היה שלם גם בתורתו לפי שלא שכח את תלמודו במשך עשרים שנה בשהותו בבית לבן.
בנוגע למילים: "בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם" שואל רש"י - הרי הדבר נאמר כבר פעם אחת "וַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים. וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ, וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ--מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם: לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו, אַרְצָה כְּנָעַן". [להלן: ל"א, י"ח]
תשובת רש"י: זוהי תופעה הדומה לאדם האומר לחברו בדרך פלא: יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם ,כך גם כאן הכתוב מציין את הפלא שבדבר - כלומר , יעקב הגיע שלם בכל ענייניו , למרות שבא מפדן ארם , לא נפגע מלבן ולא מעשיו - ששניהם התחברו להזיק ליעקב.
רש"ר מסביר: יעקב היה שלם באופן מושלם הן מבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית , היה לו יושר מוסרי וזאת בתחשב בסכנות המוסריות שאדם נחשף אליהם במאבק - למען השגת עצמאות חומרית.
בנוסף, המילה "שלם" מציינת מיזוג מושלם והתאמה גמורה בין החיצוניות של הדברים לפנימיותם .
ה"כלי יקר" מוסיף משהו מעניין [רז"ל, בראשית רבה]: המילה: "שלם"- ראשי תיבות- שאר, לימוד, ממון. שאר- זה גופו
יעקב רוכש חלקת שדה בשכם.
יעקב מגיע אל שכם - ורוכש אדמה - כפי שהכתוב מציין: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה".
על פי חז"ל: באה התורה ללמדנו דרך ארץ - כשיהיה אדם עולה לארץ ישראל מארץ אחרת במידה והוא עשיר ירגיל עצמו לקנות מקום – אחוזה בארץ ישראל.
רש"י מסביר: יעקב רכש את חלקת השדה בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.
"קְשִׂיטָה"- הוא שם מטבע של כסף.
ה"כלי היקר" מסביר: מטרת יעקב ברכישת חלקת השדה בשכם הייתה: כי רצה לבנות שם מזבח ולא רצה לעלות עולות ה' חינם.
בדומה למה שעשה דוד המלך:
"וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים". [שמואל ב', כ"ד, כ"ד]
מדוע קנה דוד את הגורן בכסף מלא - לעניות דעתי, ראה שלעתיד לבוא יבואו האויבים ויטענו כי שטח הר הבית שלהם. אך על ידי הקנייה בכסף מלא את המקום - יש יכולת לסתור את טענתם.
ה"כלי יקר" מוסיף ואומר - כי יעקב קנה את חלקת השדה בשכם במאה קשיטה - כנגד המזבח שבבית העולמים שהיה גובהו מאה אמה. וזאת על מנת לכפר על כל חטא שנמשך מחטאו של אדם הראשון שנברא מקצה השמים ועד קצהו, ונתמעט בחטאו והגיע למאה אמה - על כן גובה המקדש – היה : מאה אמה - כי משם נוצר האדם – כמו שנאמר:
"מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי", [שמות כ, כ] - מקום הארץ - היה גם סיבה לחטא.
בספר הזוהר הקדוש נאמר: שיעקב זכה לנצח את יצר הרע - ויצר הרע הוא שרו של עשיו.
גם בבראשית רבה נאמר:
"נתגוששת עם העליונים ויכולת להם" ולכן נקרא יעקב גם בשם "ישראל" כי כלול בשמו- "א-ל"- כלומר: " שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל כי "אל" – לשון של חוזק וגבורה, ויעקב תיקן את חטאו של האדם הראשון – לפי שאדם הראשון נכנע ליצרו ואילו יעקב זכה לנצחו. כך זכה יעקב להתעלות על כל הבריאה.
מעידתה של דינה.
נאמר: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ"
רש"י מתפלא על תיאור דינה: "דִינָה בַּת-לֵאָה". הרי היא הייתה גם בת יעקב ובדרך כלל הכתוב מייחס את הבת לאבא ?
התשובה היא: על שם יציאתה מביתה לשוק היא נקראת: בת לאה, לפי שהייתה דומה לאימה שאף היא אישה היוצאת מביתה - כפי שהכתוב מתאר:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא,.." [להלן ל', ט"ז]
על כך משל: הנאמר על ירושלים:
"הִנֵּה, כָּל-הַמֹּשֵׁל, עָלַיִךְ יִמְשֹׁל, לֵאמֹר: כְּאִמָּה, בִּתָּהּ".[יחזקאל ט"ז, מ"ד]
כשם שהבת לומדת מדרכי אמה - כך בני ירושלים למדו מדרכם הרעה של הכנענים שישבו שם בתחילה.[ירושלמי, סנהדרין ב]
תוצאת יציאתה מביתה הייתה - ששכם בן חמור בא עליה כדרכה - אבל הוסיף לענות אותה - שלא מדרכה.
הוא דיבר על לב דינה ואמר לה: דברי פיתוי המתיישבים על הלב - תראי כיצד השקיע אביך בעד חלקת שדה קטנה-כמה ממון רב בזבז [מאה קשיטה] אני אשא אותך לאישה וכך תקבלי את כל העיר וכל שדותיה.
"בעל הטורים" מסביר: היות ויעקב לא נתן את דינה לעשיו - לפי שהטמין אותה בתיבה מפניו - נענש שיצאה דינה בתו לראות בבנות הארץ ונבעלה על ידי שכם.
עוד נאמר במדרש - יעקב לא ביקש להשיאה למהול [לעשיו] – לכן היא נישאה לערל.
רבינו בחיי מוסיף : יעקב לא ביקש שדינה תינשא בהיתר לכן תינשא באיסור.
יעקב נענש בעניין דינה מכמה סיבות:
א] יעקב אמר ללבן: "וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר"[בראשית ל', ל"ג]
ב] לפי שמנע את דינה מעשיו אחיו כנאמר לעיל.
ג] כי לקח לעצמו שררה [שליטה] לכן אמר לו ה':
"אַל-תִּתְהַלֵּל, בְּיוֹם מָחָר: כִּי לֹא-תֵדַע, מַה-יֵּלֶד יוֹם". [משלי כ"ז, א']
אתה אמרת: "וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי"- מחר בתך יוצאת ומתענה.
על השאלה באיזה אופן יצאה דינה מביתה?
עונה רבינו בחיי: דינה יצאה מביתה מקושטת כשם שיצאה גם לאה לקראת יעקב.
כפי שכתוב: "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ .."כלומר יצאנית בת יצאנית והכתוב מגנה את האישה כשהיא יצאנית כפי שנאמר:
"הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת; בְּבֵיתָהּ, לֹא-יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ. פַּעַם, בַּחוּץ--פַּעַם בָּרְחֹבוֹת";
[ משלי ז'. י"א- י"ב]
אבל כאשר היא צנועה הכתוב משבח אותה: "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" [תהלים מ"ה, י"ד]
המדרש מספר: כי שכם בן חמור נשיא הארץ, שמע על יעקב העשיר והנכבד ועל בתו הצנועה והחסודה וחשב לקחת אותה לאישה, אך הוא ידע כי מתוך צניעותה אינה יוצאת מביתה, על כן שכר להקת מחול מקומית בשם: "בנות הארץ" וציווה עליהן לרקוד ולשיר בקרבת מגוריה - דינה שמעה את הרעש והצלילים ויצאה מביתה לראות את בנות הארץ וכך שכם יצא וחטף אותה.
[ על פי ספר "מעשי אבות"]
"ספר הישר" גם מתאר את שמחת בנות אנשי העיר, אלא מתאר זאת קצת בצורה שונה: דינה לא יצאה לבדה, אלא עם רחל ולאה והשפחות ושם שכם בן חמור התעניין בדינה – שאל את אנשיו לזהותה ואז חטף אותה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי יעקב קנה את חלקת השדה בשכם באמצעות ממון שהיה ברשותו,
רצה בכך להשאיר הוכחות לדורות הבאים - כי המקום נרכש בכסף מלא ובכך לסתור את טענות המקטרגים הטוענים – כי המקום הוא "כיבוש"
יעקב רצה להקים שם מזבח ולכן היה צורך לשלם עבור השטח.
ממעידתה של דינה - בת יעקב ניתן ללמוד על חשיבות הצניעות והזהירות – להימנע ללכת לסביבה שלילית - כי הדבר עלול להזיק לחייה של יהודייה – בת טובים.
כמאמר הפתגם הידוע "אמור לי מי חברך ואומר לך – מי אתה"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 18 נובמבר 2021 06:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 574
יַעֲקֹב נִפְרַד מֵעֵשָׂו.
שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִפְרָדִים
לָהֶם זִכְרוֹנוֹת וּמִשְׁקָעִים
לָעַד אֵינָם נִשְׁכָּחִים
בַּלְּבָבוֹת לָנֶצַח חֲרוּטִים.
יַעֲקֹב וּפָמַלְייָתוֹ עוֹלְזִים
בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת ה' מְהַלְּלִים
דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מַהֲלָכִים
אוֹתָם יְלַוּוּ הַמַּלְאָכִים.
פְּנֵיהֶם מוֹעֲדוֹת לְסֻכּוֹת
לְמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת
עֵשָׂו צוֹעֵד לְשֵׂעִיר לְבַדּוֹ
מְלַוָּיו זָנְחוּ חִישׁ קִרְבָתוֹ.
יַעֲקֹב מַכִּיר בְּנִסֵּי בּוֹרְאוֹ
עַתָּה אֶבֶן נגולה מִלִּבּוֹ
צוֹעֵד לִקְרַאת הַבָּאוֹת
אֱלוֹקִים בּוֹחֵן לֵב וּכְלָיוֹת.
יַעֲקֹב מַפְלִיג בְּרוּחוֹ לַמֶּרְחַקִּים
מַבִּיט בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים
חוֹזֶה בְּשׁוֹשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת
דּוֹרוֹן תְּפִלָּה וּמִלְחָמוֹת.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיִשְׁלַח [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 18 נובמבר 2021 06:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 563
פרשת וישלח - פגישת יעקב ועשיו - לימוד לדורות - כיצד?
מאת: אהובה קליין .
במרכז הפרשה – התורה מתארת את הפגישה ההיסטורית בין יעקב לעשיו - כל הכנותיו של יעקב - לקראת הפגישה המרגשת בין שני האחים - מהלך הפגישה ותוצאותיה :
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא- חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקים--וַתִּרְצֵנִי. קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן. יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו--אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ, מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".
[בראשית ל"ג א-י"ח]
השאלות הן:
א] כיצד התנהלה הפגישה - בין יעקב לעשיו?
ב] לאן התפצלו דרכיהם של יעקב ועשיו?
תשובות.
הפגישה בין יעקב ועשיו .
במבט ראשון הפגישה נערכה ברוח טובה. אך הדברים מאד עמוקים , יש להתעמק בהתנהגות שני האחים , להתבונן בהתנהלות בין השניים ולהבין את עומקם של הדברים- שאינם פשוטים כלל.
הרמב"ן סובר: כי הפגישה הנערכת בין יעקב לעשיו - לאחר שיעקב חוזר מבית לבן לכנען - עניין זה הוא לימוד לדורות, דבר זה בא להורות: כי הציל ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו וגם שלח לו מלאך שנאבק עמו והצילו ועוד ניתן ללמוד: כי יעקב לא היה בטוח בצדקתו, אלא השתדל בכל מאמציו להינצל - אך יש כאן רמז לדורות : כל אשר אירע ליעקב אבינו יקרה לנו בעתיד - תמיד עם בני עשיו ולכן עלינו להתכונן בשלושת הדברים שהוא התכונן לקראת פגישתו עם עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.
רבינו בחיי מבחין בהבדל מהותי בין יעקב לעשיו :
א] יעקב נוהג להאריך בדבריו ואילו עשיו נוהג לקצר , זה סימן היכר למידת הגאווה שבו.
ב] עשיו אינו נוהג להזכיר את שם שמים בדבריו בעוד שיעקב מזכיר פעמים רבות.
דוגמאות לאזכרת ה' בדברי יעקב:
"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ".
ְ"לָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקִים"
"קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים"
רמזים אלה בתורה מהותיים ואופייניים והם סימן היכר ליעקב.
"אוהל יעקב להמגיד מדובנא" מפרש את דברי המדרש בפרשתנו:
על פי דברי בעלי המדרש: "יעקב נשא את עיניו וראה את עשיו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום" הביטוי: "מרחוק" כוונתו: כי כל עניין המעשה - היינו, הפגישה ביו יעקב לעשיו נועדה לא רק לשעה, אלא לדורות כלומר לא לעשיו באותו הזמן, אלא לעשיו שמרחוק - הוא בא להסביר- כיצד להתנהג כלפיו ולהינצל מידיו. מהי ההוראה שמוצאים הפרשנים הקדמונים והאחרונים בפרשה שיש בו לימוד היסטורי חינוכי לדורות הבאים?
"בעל עקדת יצחק" מסביר - כוונת התורה: היא ללמדנו - כי יש לצרף אמונה טבעית והשתדלות יחדיו, אין לסמוך על הנס מבלי לפעול ולהקדים את הסכנה - כמו שנאמר: "הִנֵּה עֵין יְהוָה, אֶל-יְרֵאָיו; לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם" [תהלים ל"ג, י"ח- י"ט] ה' מציל את עמו- רק אם הם עושים את ההשתדלות שלהם. מה שאין כן ,כאשר הם יושבים בחיבוק ידיים. כי העדר מעש - נחשב לחטא ממש!
"בעל העקדה" מצטט דברי מדרש שוחר טוב, [תהלים כ"ג כ"ג]:"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך', יכול אפילו יושב בטל ? תלמוד לומר בכל מעשה ידיך, אם עשה – הריהו מתברך- ואם לאו אינו מתברך" אסור לאדם לבטוח בנסים - כמו שאסור לו להתייאש, אלא ישתדל לעשות את כל מה שביכולתו ויקווה שיזכה לראות ישועה, שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך על פי דבר ה'- פן שאול ירצה להורגו ,ה' הציע לו תחבולה טבעית להינצל מכך ואמר לו: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".
[שמואל-א, ט"ז, ב]
ידוע כי דוד המלך בעיני ה'- היה מאד חשוב וה' הבטיח לו: שינצל מכל אויביו ובכל זאת לא סמך על הנס ועשה את כל אשר יכול - כאשר הלך אל אכיש מלך גת, התעולל, הוריד ריר על זקנו ושינה טעמו, התגנה וביזה את עצמו ובלבד להציל נפשו באופן טבעי. ואחרי שעשה את כל אשר ביכולתו, פנה אל ה' וביקש הצלה וישועה:
"הַבֵּיט יָמִין, וּרְאֵה -- וְאֵין-לִי מַכִּיר: אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי; אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ, יְהוָה": [תהלים קמ"ב, ה]
מה שמעניין, כי אחרי שאדם ממצה את כל ההשתדלויות שלו ונדמה לו : כי עומדת בפניו גזרה, דווקא אז מופיעה התשועה מאת: ה'.
כשאכיש מלך גת יצא למלחמה על ישראל וקרא לדוד שישב אתו, שיצטרף גם הוא למלחמה על שאול - האויב המשותף, נקלע דוד לצרה מיוחדת שלא הייתה כמותה. הוא מוזמן כביכול על ידי "בני ברית" להילחם בעם ה'- מה יעשה? כיצד יצא בשלום מהתסבוכת שנקלע אליה?
אך ידוע שעיני ה' אל הצדיקים, והוא נותן בלב עבדי אכיש לשכנע את אדונם, שיש להחזיר את דוד מהמלחמה, כי הוא עלול לבגוד, באומרם:
"וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם" [שמואל-א, כ"ט, ד']׃
עצת ה' בפי עבדי אכיש מצילה אותו מצרה - והוא מוחזר מהמלחמה.
הדוגמאות האלה המופיעות בספר העקדה מצדיקות גם את התכסיסים - אותם נקט יעקב אבינו כאשר רצה להינצל מפני עשיו הרשע ומזימותיו - וזה למרות שה' הבטיח לו שישמור עליו לכל אשר ילך.
יעקב ועשיו נפרדים.
למעשה לאחר תחנוני יעקב לעשיו שייקח את מנחתו - הוא לקח, אבל כאשר עשיו הציע ליעקב - שימשיכו ללכת ביחד כיאות לשני אחים האוהבים זה את זה, ענה לו יעקב: כי אחדים מילדיו עדיין רכים בשנים ואינם יכולים ללכת בקצב מהיר, כדי לשמור על הצאן הרב לא ניתן ללכת מהר ואם הם ילחצו על הצאן במהלכם האיטי, הם עלולים למות מרוב הצפיפות והלחץ,
לכן יעקב מציע לעשיו שהוא ילך לפניו עם כל פמלייתו וילדיו ואילו יעקב ילך אחריו עם כל משפחתו - והבקר והמקנה ,לאט, בקצב לפי יכולת הילדים והצאן.
יעקב לא התכוון ללכת לשעיר ולכן גם לא קיבל את עצת עשיו ללכת יחד.
עשיו אף הציע ליעקב: שילוו אותו חלק מאנשיו וישמשו עזרה בעת הצורך - אך יעקב דחה מתוך אדיבות את עצת אחיו.
רש"י סובר: כי עשיו אשר שב לשעיר הוא שב לבדו ללא ארבע מאות האיש שהתלוו אליו לקראת יעקב ומדוע לא הוזכרו כאשר עשיו חוזר לשעיר? התשובה לכך: כי כולם נשמטו מאצלו בחשאי, אחד, אחד. וזאת מפני כבודו של יעקב והתפזרו למקומותיהם. והיכן הקב"ה השיב שכר להם על כך שפרשו מעשיו?
התשובה היא: בימי דוד המלך- כשנלחם דוד נגד עמלק נאמר:
"וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ". [שמואל- א, ל', י"ז]
הדבר הזה התרחש - בזכות שעזבו ארבע מאות אנשי עשיו אותו מפני כבוד יעקב, לכן במלחמת עמלק - השאיר להם ה' שריד ופליט כמספר הזה - ארבע מאות איש.
בתום פגישת האחים: יעקב ממשיך ללכת עם כל פמלייתו לסוכות.
במכילתא פרשת שלח נאמר:"ויסעו בני ישראל סוכותה" אלה היו סוכות ממש. ועל יעקב כתוב: "ְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" והכוונה בכל זה, כי יעקב היה בבחינת דעת [ כפי שמופיע בזוהר הקדוש [ח" ב- י"ד] ואף הסוכה - היא: דעת לפי שנאמר בה:
"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹורֹותֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, מ"ג]
רש"י אומר [מסכת סוכה ב'. א'] "עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב ידעו"- ודעת- היא ענווה-כמו שנאמר: [במד"ר פ"י] דעת- זה המכיר בוראו, וזו מידתו של יעקב שזכה לשלמות הענווה כמו שנאמר:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר".
[בראשית ל"ג, י"ח]
נאמר: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".
[ להלן, ל"ג, י"ז]
על כך אומר רש"י: מדברי הכתוב אנו לומדים: שיעקב שהה בסוכות י"ח חודשים- קיץ, חורף, קיץ. [ שכל אחד מהם- הוא ו' חודשים ]שהרי נאמר: " וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת"- בלשון יחיד,
"וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת"- בלשון רבים, והכוונה שלתקופה אחת של חורף - בנה בית כדי להגן מפני הגשמים ושתי פעמים עשה סוכות למטרת צל - לשתי תקופות של ימות הקיץ ובסדר הזה : סוכות- קיץ: בית- חורף, סוכות- קיץ- מכאן ששהה שם י"ח חודשים [מסכת מגילה י"ז]
אך מתעוררת כאן שאלה: בגלל שבנה סוכות למקנהו - קרא את שם המקום סוכות? הרי לפני זה נאמר: "ויעקב נסע סוכותה..? וזה דבר תמוה, מדוע מספרת על כך התורה?
אכן ידוע שיעקב היה בעל מידת הענווה ואילו עשיו ושרו - רצו להכשיל את יעקב בגאווה ולכן כאשר יעקב ניצח אותו עשה פעולה המוכיחה שלא רק בנדודיו היה מבחינת "גר" אלא גם כאשר בנה לו בית ובא אל המנוחה גם אז "נסע סוכותה"- כלומר התאמץ ששהותו בעולם הזה תהיה באופן ארעי - כמו בסוכות, "צא מדירת קבע לדירת ארעי"
לכן נאמר "ולמקנהו עשה סוכות"- כי כשם שהמקנה נמצא במקום ארעי - כך גם יעקב הביט על עצמו בעולם ארעי, כדרכם של רועי הצאן המתגוררים בסוכות רועים ובנוסף על הנאמר: ש"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו" שכאשר שהה שם לא עלה במוחו שום מחשבה על בעלות.
אלא כל מהותו הייתה הכנעה לפני ה' לכן קרא למקום זה: סוכות - כדי להודות כי כל עבודתו בעולם הזה הכנעה וענווה בבחינת "סוכות" וחג הסוכות גם מביעה הכנעה והתבטלות לה', לפי שאנו מצווים לצאת מדירת קבע לדירת ארעי, כך האדם מבין כי ה' הוא שולט על כל הארץ ואילו האדם הוא רק "כצל ימינו על הארץ" [מתוך הספר "באר משה על התורה"-[ הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ובמבט עמוק על התנהלותו של יעקב והכנותיו לקראת פגישתו עם עשיו –אחיו.
ניתן להסיק: מסרים חשובים לדורי דורות :כיצד עלינו להביט על כל האויבים הקמים עלינו: יהי רצון שנדע להשכיל לאמץ את דרכיו של יעקב אבינו על ידי שלושת האמצעים: דורון תפילה ומלחמה. כמו כן, להיות תמיד מחוברים לציווי אלוקים –הלכה למעשה ויהי רצון שיתגשמו בנו במהרה -דברי הנבואה:
"לֹא־ יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃ [ישעיהו י"א, ט']
כדברי דוד המלך:
"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי". [תהלים י"ג, ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וישלח
-
פורסם בחמישי, 18 נובמבר 2021 05:43
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1020
ב"ה
דבר החסידות – פרשת וישלח – י"ט כסלו
יום ה'פאראד' של חסידות
סיפר הרה"ח ר' זלמן קליין:
בשנות ילדותי גרה משפחתי בלנינגרד, ובי"ט כסלו היו כולם מתאספים בביתו של החסיד הנודע ר' שמואל נימויטין הי"ד והיו מתוועדים כל הלילה בשמחה גדולה.
שמתי לב כי בהתוועדות זו נוכחים יהודים שלא היו מגיעים לעולם למפגשים חסידיים ולהתוועדויות, ואף כאלו שהיו חשודים כמוסרים ואף מוסרים ממש, כולם הגיעו להתוועדות י"ט כסלו. שאלתי את ר' שמואל – איך אלו שכל ימות השנה אנו נזהרים מהם, כעת יושבים עמנו?
השיב לי ר' שמואל:
דע לך שלמלך יש אלפי סוסים; סוסי רכיבה סוסי לחימה וסוסי צייד. ויש גם סוסים זקנים שכבר נלחמו או נפצעו הם כבר לא בשימוש. הם ממתינים למותם הטיבעי.
אבל ביום ההכתרה של המלך, כאשר המלך יוצא למרפסת וכל הצבא צועד ב'פאראד' [=תהלוכה] מול המלך, או אז גם הסוסים הזקנים וגם הפצועים וכל מי שאי פעם היה שייך לצבא המלך, אף הם צועדים בפאראד מבלי להתחשב בעובדה שכעת אינם בשימוש.
י"ט כסלו זה יום הפאראד של חסידות, כל מי שאיכשהו היה שייךאפילו בעבר לצבא החסידות מוזמן להתוועד בפאראד הזה.
(קיבלתי מא' מידידי שי' בשם הסופר החסידי הרב שניאור זלמן שי' ברגר)
~~~
מה עניין וישלח לי"ט כסלו?
י"ט כסלו נקרא בפי רבותינו נשיאינו* ראש השנה לתורת החסידות ולדרכי החסידות. והדבר מרומז גם בקביעות ימי השבוע – שי"ט כסלו חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל ראש השנה [כשחודש חשון חסר: כמו א' דר"ה, וכשחודש חשון מלא: כמו ב' דר"ה]**.
ויש לבאר הקשר של י"ט כסלו עם פרשת השבוע – פ' וישלח (שחלה תמיד בסמיכות לי"ט כסלו), דלכאורה הם שני עניינים שונים: תוכנה של פ' וישלח היא הבירור של עשיו, כמבואר במאמרי חסידות דפרשתנו***, וי"ט כסלו הוא גילוי פנימיות התורה, שהוא מגלה את הפנימיות דישראל, ומה השייכות לפ' וישלח – הבירור דעשיו?
ויובן בהקדם ביאור הקשר של כל פרשיות ספר בראשית, שנקרא "ספר הישר" על שם האבות שנקראו ישרים (ע"ז כה, א(, שמכיון ש"מעשה אבות סימן לבנים" מובן שבספר זה נכלל כל סדר העבודה של בנ"י, ועל סדר הפרשיות:
היסוד וההתחלה של עבודת היהודי היא בראשית – שתכלית בריאת העולם ע"י הקב"ה היא בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית.
והכוונה בזה היא: נח – שיהיה "נייחא דרוחא", ו"נח נח ב' פעמים – נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים" (ב"ר פ"ל, ה), היינו שתהי' לקב"ה נחת רוח מדירתו בתחתונים.
ולכן צריך להיות לך לך – שהנשמה תרד מלמעלה למטה ("מארצך גו'") עד לעוה"ז, "מאיגרא רבה לבירא עמיקתא", ודווקא עי"ז מתעלית הנשמה עוד יותר מלפני ירידתה - שנעשית בבחינת "מהלך".
וכדי שהנשמה תוכל להשלים את כוונת הבריאה צריך להיות וירא אליו ה' – והיא הנתינת-כח המיוחדת ש"משביעין אותו" (מלשון שובע) – את הנשמה לפני ירידתה למטה.
וזה חודר בכל מציאותו של היהודי ובכל ביתו, בכל הפרטים של חיי שרה – מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (כולל המשמעות של דרגות אלה כפי שנתבארו בתורת החסידות: רצון ותענוג, מוחין ומדות).
ואופן העבודה הוא: תולדות – "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (פרש"י ר"פ נח) ובפרטיות יותר: כפי שרש"י מפרש "יעקב ועשיו האמורים בפרשה"; שיהודי פועל בעולם גם בתחום הקדושה (יעקב) וגם בבירור הלעומת-זה, סור מרע (עשיו) ועד להפיכתו לטוב.
ואחרי כל הקדמה זו מתחילה העבודה בפועל: ויצא – שהנשמה יוצאת מ"באר שבע", מקומה של הנשמה למעלה (שבע מדות העליונות) ויוצאת "חרנה" – חרון אף של מקום, כאן בעוה"ז.
ובהמשך לזה בא שלב נוסף ועיקרי בעבודה למטה: וישלח גו' אל עשיו – שמבררים את המקום הכי תחתון (עשיו שלמטה מלבן).
ועל ידי זה נעשה וישב – מצב של התיישבות, "לישב בשלוה".
ועד שנעשה קץ וסוף לכל מעשינו ועבודתנו: מקץ שנתיים ימים – שני העניינים של "קץ הימים" ו"קץ הימין" (ראה לקו"ש ח"ה ע' 200 וש"נ).
ואז נהיה ויגש – מצב של הגשה וחיבור של כאו"א מישראל עם כביכול הקב"ה.
עד שזוכים לחיים נצחיים: ויחי – כולל בני ישראל מכל הדורות הקודמים – תחיית המתים.
ע"פ זה יש לבאר את הקשר של י"ט כסלו עם פ' וישלח:
החידוש של י"ט כסלו הוא שבו התחיל עיקר העניין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה" – היינו שה'מעיינות' עצמם של תורת החסידות יגיעו עד לתחתון שאין תחתון למטה הימנו, שדווקא על ידי זה "אתי מר – דא מלכא משיחא".
וזה מודגש דווקא בפ' וישלח, כנאמר "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ומפרש רש"י "ואימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", שבפסוק זה מסתיימת גם ההפטרה (שהיא הסיום וחותם) דפ' וישלח.
והמעשה הוא העיקר:
יש לערוך בכל מקום ומקום התוועדויות בקשר לי"ט כסלו, ר"ה לחסידות, שבהם יתאספו רבים מישראל, אנשים ונשים (בפ"ע) וטף, כדי להתעורר ולהתחזק ולקבל החלטות טובות ברבים בכל ענייני יהדות, תורה ומצוותיה, כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות.
שבת שלום וחג-גאולה שמח!
לשנה טובה – בלימוד החסידות ודרכי החסידות – תכתבו ותחתמו!
מבוסס על: התוועדות ש"פ וישלח, ערב י"ט כסלו ה'תש"נ (נד' בתו"מ התוועדויות תש"נ ח"א עמ' 467 ואילך), שזכיתי להיות נוכח בה [ראה סיפור אישי, ב"דבר החסידות" – וישלח תש"פ]. הערה: מפני חביבותה של שיחה זו אצלי – חרגתי ממנהגי ושילבתי מלשון הרב בחלק גדול מהטור, ולא כ"כ מעובד כמו בשאר שבועות. ואתכם הסליחה.
______________
*) אגרת הקודש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע מיום ט"ז כסלו תרס"ב [לפני 120 שנה] (נד' באג"ק שלו ח"א ע' רנט. וש"נ). וראה לקוטי דבורים ח"ד תשנט, ב. "היום יום" בתחילתו.
**) ולהעיר מהפתגם שי"ט כסלו הוא שמחת תורה דפנימיות התורה (סה"ש תש"ד ע' 49-50), שעפ"ז יומתק שקביעותו מתאימה לקביעות של יום ב' דר"ה, שבו היא גם הקביעות דשמח"ת [וכשחודש חשון חסר – הרי זה מתאים לקביעות בארץ ישראל, ששמע"צ ושמח"ת הם ביום אחד, באותו יום שבו חל א' דר"ה].
***) ראה תורה אור ריש פרשתנו (ובארוכה בתורת חיים לאדמו"ר האמצעי ר"פ), שהכוונה ב"וישלח יעקב מלאכים גו'" היא שרצה להעלות את עשיו לשרשו ומקורו כו'. וכן סיום הפרשה באלופי עשיו – הכוונה בזה היא הבירור דעשיו להעלותו לשרשו ומקורו כפי שהוא בתורה.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.