פרשת וישלח

פרשת וישלח - מאין שאין לסמוך על הנס?

פרשת וישלח - מאין שאין לסמוך על הנס?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו מתארת את הפגישה הדרמטית של יעקב ועשיו  בדרך לכנען.

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.  וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו.  וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.  וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.  קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.... "  [בראשית ל"ג, א-י"א]

השאלות

א] מהו תפקידם של המלאכים שנשלחו על ידי יעקב לעשיו?

ב] כיצד התרחשה הפגישה הדרמטית –של עשיו ויעקב?

תשובות.

שליחת מלאכים לעשיו ותפקידם.

על פי "ספר הישר" יעקב שולח מלאכים לעשיו לפנות אליו בדברי  תחנונים: עליהם להודיע לו: כל הרכוש שיעקב רכש בחרן וכל הברכה שהייתה לו – לא נבעה כלל מברכת יצחק אביהם, אלא יעקב עבד אצל  לבן במשך עשרים שנה ולבן אינו איש ישר, הוא רימה את יעקב והחליף את משכורתו 20 מונים, הוא עבד קשה מאד שם, אלוקים ראה את גודל סבל יעקב  ולכן ריחם עליו ,נתן לו שור וחמור, צאן עבד ושפחה, כעת  מטרת יעקב לשוב  אל ארץ כנען לפגוש את הוריו ומסר זה שולח יעקב לעשיו - על מנת להרגיעו, אל יחשוב כי הוא קנה חיל או השיג הישגים כל שהן  בהשפעת ברכת יצחק אביהם.

כאשר המלאכים  מגיעים אל עשיו, הם מגלים כי הוא הולך לקראת יעקב  יחד עם ארבע מאות איש - בידיהם חרבות - חיילים לכל דבר!

כששמע  עשיו את דברי המלאכים, ענה להם מתוך גאווה ובוז:" הוגד לי את מה שעשה  יעקב ללבן- אשר גידל אותו בביתו, נתן לו את בנותיו לנשים - נולדו לו בנים ובנות  ויפרוץ בחיל ובעושר, ולאחר שראה יעקב  כי התעשר- ברח עם כל פמלייתו מלבן, נהג בבנות לבן שהיו נשותיו - כמו שבויות חרב ולא גילה לו על עוזבם את המקום, וכשם שיעקב לא נהג יפה עם לבן, כך גם עשה לי ויעכבני פעמיים, לכן אני מתכונן לנהוג עמו כפי שאומר לי ליבי ".

שבו המלאכים אל  יעקב דיווחו לו  על דברי הגאווה של עשיו.

בישרו לו: כי עשיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש והציעו ליעקב: להתפלל - הדבר גרם ליעקב לפחד והוא החל  מתפלל אל ה' ושואל: הרי אתה  הבטחת לי שתשיב אותי אל בית הוריי לארץ כנען ותרבה את זרעי ככוכבי  השמים ואכן הענקת לי עושר רב , בנים ומקנה וכעת לא חסר לי דבר, הצלת אותי מיד לבן,  אך כעת עשיו בא  לקראתי להרגני ועתה אני מבקש שאתה  ה' תציל אותי  מידו, אך אם  הדבר לא מגיע לי, עשה זאת למען אברהם ויצחק אבי. עתה חילק יעקב את מחנהו  לשתי קבוצות- קבוצה אחת בידי  אליעזר- עבד אברהם ואת החלק השני  נתן ביד טלינוס בן אליעזר -  ואמר להם, אם במחנה ראשון עשיו יבוא ויכה, המחנה השני שיהיה מרוחק ממנו  יישאר לפלטה., במשך כל הלילה -  יעקב התכונן לקראת בוא עשיו על ידי הכנת צבאו למלחמה ותפילה לה' - למען יצילהו.

ה' קיבל את תפילת יעקב ושלח אל עשיו ארבעה מלאכים משמים שנדמו לעשיו לאלפי אנשים רוכבים על סוסים ומצוידים בכלי מלחמה והתחלקו לארבע מחנות, תחילה הלך מחנה ראשון לקראת עשיו וארבע מאות אנשיו, ברגע זה הם הבהילו את עשיו וכל מחנהו ואמרו: אנחנו עבדי יעקב עבד  אלוקים ומי יוכל לנצח אותנו? עשיו שנתקף בבהלה ,נפל מהסוס וכל אנשיו התפזרו מרוב בהלה, עשיו נשבר ואמר: אני לא ראיתי את אחי יעקב עשרים שנה ואני אלך לראותו. ואתם רוצים לעשות לי מעשה כזה?, ענו לו קבוצת החיילים - מלאכים , דע לך, אם לא היית אומר שיעקב אחיך, היינו  הורגים אותך, בהמשך  התקיפו עוד  שלושת המחנות הנותרים  של מלאכי יעקב  את עשיו ואנשיו והם מיד נכנעו  בדומה לכניעה  בפעם ראשונה, כעת עשיו ואנשיו באו לקראת  יעקב  מתוך כוונת שלום ועשיו כיסה את שנאתו ליעקב, היות והיה ירא מאד מפני אחיו יעקב, כי חשב שארבעת המחנות שפגש בדרך- היו עבדי יעקב.

יעקב שהתכונן בשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה, עבר לפני כל פמלייתו.     

הפגישה הדרמטית בין עשיו ויעקב.

יעקב מתקדם  לקראת עשיו ומשתחווה לכבודו שבע פעמים.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים" אומר חידוש: יעקב פחד ,פחד רוחני, שמא עשיו ופמלייתו ישפיעו לרעה  עליו ובני ביתו, "ומה יהא על החינוך התורני והקדוש שנתן למשפחתו ומה יהא על חיי הקדושה של יעקב ובני ביתו" יעקב פחד מחיי ההפקרות של עשיו ואנשיו.

רש"י מסביר: כאשר ראה עשיו את  יעקב משתחווה לפניו, נתגלגלו רחמיו ויש שדרשו שגם בשעה זו המשיך לשנוא את יעקב ולא נישק אותו בכל ליבו, אלא מן השפה ולחוץ. לפי שהמילה: "וַיִּשָּׁקֵהוּ" יש מעליה  ניקוד, [בכתובים]

יש חולקים על דעה זו וסוברים כדברי רבי שמעון בר יוחאי: אדרבה, לפי פשוטו עשיו לא נישק את יעקב בכל ליבו שהרי "הלכה שעשיו שונא ליעקב" אלא שהניקוד מעל המילה: "וישקהו" – בא דווקא למעט משנאתו של עשיו ליעקב לפי שבאותה שעה נכמרו רחמיו של עשיו ונישק את יעקב בכל ליבו.

עשיו מתבונן בסובבים אותו ושואל את יעקב: "מי אלה לך"?- כלומר איזו      קירבה יש לך אליהם? יעקב  עונה לעשיו:

"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ" הנשים היו ניגשות לפני עשיו ראשונות והילדים אחריהן ,אבל אצל  רחל- יוסף ניגש לפניה לפי שאמר  בליבו: שמא עשיו הרשע יתלה את עיניו בה וירצה לקחתה לאישה ,לכן החליט לגשת לפניה. כדי שיסתיר אותה מפניו ויעכב אותו מלהתבונן בה. בזכות הדבר הזה, זכה יוסף לברכת יעקב:

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר". [בראשית  מ"ט, כ"ב]

והמשמעות היא: שהוא ימצא חן בעיני כל הרואים אותו - כנגד זה שהסתיר את רחל מעיני עשיו הרשע.

עשיו שואל את יעקב: "מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי";?

המשמעות: מי זה כל המחנה שפגשתי- הוא שלך ולמה הוא שלך. מה התועלת  בשליחתם?

לפי פשוטו: הכוונה למנחה שיעקב שלח לעשיו.

לפי מדרשו: פגש עשיו בדרך כיתות של מלאכים כשהתקדם אל עבר  יעקב. כפי שהאגדה מספרת [כדלעיל]  ועל כן שאל עשיו: מי המלאכים האלה שנלחמו  נגד עשיו בדרך?

עשיו אומר ליעקב:

" יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ".  הוא כפל במילים והמשמעות היא:

עשיו מוחל ליעקב שלקח לו את הברכות  בזמן שהקדים אותו  אצל אביהם יצחק – ובירך תחילה את יעקב ורק אחר כך את עשיו.

בכל זאת, יעקב מתחנן אל עשיו שייקח את מנחתו שהכין לו: משני טעמים:

א] רצונו של יעקב לכבד את עשיו -היות וראה את פניו והם חשובים לו כראיית פני מלאך ,שהרי יעקב פגש את המלאך של עשיו כאשר נאבק אתו במעבר יבוק.

ב] רצון יעקב שיקבל עשיו את מנחתו - כאות שמוחל לו  שנטל את הברכות במרמה בזמן שיצחק אביהם  הזקן רצה תחילה לברך את עשיו. ומדוע הזכיר יעקב לעשיו את פגישתו עם המלאך לפני כן? תשובה: כדי שעשיו יסיק שיעקב ראה מלאכים וניצול מפניהם, מכאן שעשיו   צריך לדעת שאין ביכולתו להתגבר  על יעקב!

ומוסיף יעקב ואומר לעשיו:וַתִּרְצֵנִי".  אתה מתפייס עמי – לפי שכל "רצון" במקרא,  הוא :מלשון פיוס. בדומה לקורבנות שבאות לפייס את הבורא.

יעקב כינה את מנחתו גם בשם: "בִּרְכָתִי" והמשמעות היא: כי מתנה זו ניתנת לאדם שלא פגש אותו זמן רב והיא ניתנת לשם ברכה - שאילת שלום.

כך התכוון לכבד את עשיו  בברכה - בדומה ליעקב שבירך את פרעה כשירד למצרים [ [בראשית, מ"ז, ז]

יעקב   מפציר בעשיו ואומר לו :

"כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; "  אני יגעתי רבות למען מנחה זו ועמלתי עד שהגיעה לידך, לכן  קח נא את ברכתי כי אין מן הראוי שתדחה את כל עמלי והשתדלותי לחינם.

התוצאה הייתה שעשיו  הסכים לקחת את המנחה..

הרמב"ן סובר שכל אשר קרה ליעקב עם עשיו עתיד לקרות תמיד עם בני עשיו  בדורות הבאים ולכן יש תמיד להתכונן בשלושה מישורים:

דורון, תפילה ומלחמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב הצליח בדרכו המיוחדת לפייס את עשיו, לפחות זמנית, הפגישה הדרמטית התנהלה בהצלחה ומכאן יש להסיק:

לצרף לאמונה בה' גם השתדלות מעשית   כי אין לסמוך רק  על הנס !

 

 

פרשת וישלח - "איזהו חכם הרואה את הנולד"?

פרשת וישלח - "איזהו חכם הרואה את הנולד"?

מאת אהובה קליין.

בפרשה זו יעקב קונה  חלקת שדה בארץ ישראל,   בהגיעו לסביבת שכם, כך התורה מתארת  את ההתרחשות:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.  וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ—אֵ-ל, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ—אֵ-ל, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל".  [בראשית ל"ג, י"ח- כ]

 השאלות הן:

א]  באיזה מצב הגיע יעקב  לעיר שכם?

ב]  מדוע רכש  חלקת שדה -מול שכם?

תשובות.

יעקב מגיע  לשכם.

רש"י מסביר: יעקב מגיע לשכם - שלם בכל ענייניו:

שלם בגופו- כלומר  בריא - שנתרפא מצליעתו , בעקבות המאבק עם  מלאכו של עשיו כפי שנאמר:

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".[שם ל"ב, כ"ה]

חז"ל אומרים: כי איש זה - הוא  שרו של עשיו שביקש  להרוג את יעקב.

שלם בממונו - שלא היה חסר לו כלום מכל אותו דורון ששלח לעשיו אחיו.

שלם בתורתו - לפי שלא שכח תלמודו בעשרים שנות מגוריו עם לבן הארמי.

רש"י מפרש: אף שהכתוב כבר ציין את יציאתו של יעקב מבית לבן:

"וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ, וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ--מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם: לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו, אַרְצָה כְּנָעַן".[בראשית  ל"א, י"ח]

 חזר הכתוב והדגיש את יציאתו ממקום זה בשנית:

כאדם האומר לחברו בדרך פלא - "יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם" כך גם כאן הכתוב מתאר את הפלא שבדבר.

על פי רש"י: יעקב  הגיע  מחוץ לשכם ולא נכנס לתוכה היות ואותו זמן היה: ערב שבת ומפאת קדושת היום היה אסור לו להמשיך בהליכתו.

ה"בני יששכר" מפרש: "שָׁלֵם"- ראשי תיבות- שם, לשון, מלבוש, יעקב לא שינה את שמו העברי לא את לשונו ולא את מלבושו.

זאת למרות שהיה אצל לבן וגם פגש את עשיו וקשר עמו ידידות -  על אף שכל זה יכול היה להשפיע עליו לרעה, מכאן ניתן ללמוד : כי שלמותו של יהודי מתבטאת בכך- שהוא  משכיל לשמור על שלושת עקרונות אלו!

הרמב"ן סבור: כל עוד יעקב  היה בסוכות [שם מקום] כפי שקראנו :

"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".[שם ל"ג, י"ז]

היה פוחד מעשיו - כי סוכות נמצאת בעבר הירדן מזרח , במלכות סיחון- כפי שמוזכר בספר יהושע:

"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה-גָד, לִבְנֵי-גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. ...וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹתוְצָפוֹן, יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל--עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. [יהושע  י"ג, כ"ד- כ"ח]- ובין אם המקום הוא אחר- הוא קרוב יותר לשעיר  -ממשיך ואומר  הרמב"ן : "ועד היותו בארץ כנען לא שקט ליבו, כי אז ידע שלא יגע בו כי אביו נשיא  אלוקים בתוכם, או שזכות הארץ תצילהו ולכן אמר עתה [בראשית רבה ע"ח, ט"ז] כל אותן החודשים שעשה יעקב אבינו בסוכות היה מכבד את עשיו באותו הדורון, כי היה מתיירא ממנו שם ומשלח לו אותו  הדורון בכל חודש וחודש, או פעם בשנה.

במילים אחרות: כל עוד יעקב היה בסוכות - הוא לא היה רגוע כי המקום נמצא באזור לא בטוח - עבר הירדן במלכות סיחון, ואף אם היה גר במקום אחר- הרי היה קרוב לשעיר מקום מושבו של עשיו  , אך משהגיע לשכם הוא הרגיש שלמות - לפי שאז  עשיו לא יכול להזיק לו, כי אביו קרוב משם, או שאנשי הארץ יכולים לסייע לו - כי אביו היה  נשיא אלוקים בתוכם, או שזכות ארץ ישראל תצילהו ,לכן נאמר בבראשית רבה: כל עוד יעקב היה בסוכות היה יעקב מכבד את עשיו  כי היה  מתיירא ממנו , על כן היה שולח לו דורון כל חודש, או פעם  בשנה.

"ספורנו" מבאר: יעקב הגיע בשלום לארץ כנען כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".[בראשית כ"ח, ט"ו]

 כמו שיעקב נדר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקיםוְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".[שם כ"ח, כ- כ"ב]

לא המתין שיהיה בבית אביו, קיים מיד את נדרו והקים מזבח.

"החיזקוני" מפרש בשתי דרכים:

א] בא לשלם  - שהיא אחת  מערי שכם שהוא נשיא הארץ.

ב] יעקב הגיע עד שכם כשהוא שלם, והואיל ובשכם הוזק בביתו עם דינה, - רצה הכתוב להזכיר שעד הגעתו לשכם יעקב היה עדיין שלם.

רש"ר: מסביר: יעקב בא בשלמות גופנית ומוסרית בהתחשב עם הסכנות  המוסריות שהאדם נחשף אליהם - תוך כדי מאבק להשגת עצמאות חומרית.

וכאן מחדש רש"ר: המילה: "שָׁלֵם" קרובה למילה :"צלם" הצורה החיצונית של הצלם היא מגלמת גם את המהות הפנימית של הדבר. וכן "שלום" אמיתי- השלום לא נוצר רק כלפי חוץ אלא חייב לבוא מבפנים בשיתוף מלא עם רעיונותיהם של חיי הכלל.

יעקב קונה חלקת שדה.

רבינו בחיי מסביר: יעקב לא רצה להיות אכסנאי- כמישהו שגר  אצל רעהו, אלא רצה לרכוש בעלות על השדה ולא נהג  לעשות כן בכוונה, אבל הייתה כאן חשיבה לעתיד - כי את המקום הזה ירשו בניו בטרם ירשו יושבי הארץ.

בהמשך  מביא רבינו בחיי את דברי החכם - רבי אברהם: הקנייה הזו בא ללמדנו: כי יש מעלה גדולה לארץ ישראל, וכל מי שיש לו חלק בה- נחשב לו שיש לו חלק לעולם הבא.

ה"כלי יקר" מסביר: יעקב רכש את  שטח האדמה היות ורצה לבנות מזבח, על כן לא רצה להקריב עולות ה' חינם, בדומה למה שאמר דוד המלך כאשר רכש מארוונה היבוסי את הגורן, הוא שילם לו  סכום מלא, כפי שמסופר:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹקַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.  וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים.." [שמואל-ב, כ"ד, כ"ד- כ"ה]

הכתוב מתאר לנו: כי יעקב קנה את השטח בסכום של מאה  קשיטה - כנגד המזבח  בבית העולמים -  שהיה גבהו - מאה אמה, זאת על מנת לכפר על כל החטא הנמשך מאז חטאו של האדם הראשון שנברא מקצה השמים עד קצהו ונתמעט בחטאו והועמד על מאה  אמה, היה המקדש גבוה מאה אמה- כי משם נוצר האדם ממקום שנאמר בו:

"מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, ......." [שמות  כ, כ"א]. כי מקום הארץ היה סיבה גם לחטאו כמו שכתוב:

"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ" [בראשית א', י"ב] לכן הכתוב מציין: כי יעקב קנה את השדה- להקמת המזבח במאה קשיטה.

על פי "אבני אזל"  המבסס דבריו על "מדרש רבה" יעקב הגיע בזמן של דמדומי חמה - כאשר שולטים טשטושי הגבולות וערבוב הדעות ולא קיים הבדל ברור בין היום ובין הלילה בין האור לחושך, דווקא  במצב זה יעקב מוכיח שיש בכוחו לקבוע גבולות: בין הטוב ובין הרע ולגלות  בעליל את המהות של כל דבר. קדושתה של ארץ ישראל – דורשת מידה גדולה במיוחד של הבדלה ובהירות ללא ערבוב של קודש וחול. ולא להמיר את השם "ארץ ישראל"- בהתאם להבנת התורה- במושג: "ארץ" כפי שאומרים אומות  העולם!

לפיכך, כאשר הוא מגיע לעיר  הראשונה בארץ ישראל ורואה: "דמדומים" - טשטושים וספקות- הוא קובע  עובדות בשטח !

על פי רש"י: "קשיטה" הוא שם של מטבע. "מעה" ובשפה הכנענית היה קרוי: "קשיטה" ומספר רבי עקיבא: כאשר היה מפליג  לעיירות רחוקות מעבר לים היה שומע שהסוחרים קוראים למעה - "קשיטה".

הספורנו מסביר: יעקב קנה את חלקת השדה  בארץ ישראל – לקבוע  מקום בכסף מלא כדי להציב שם מזבח – כפי שאמרו גולי בבל:

"אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה', עַל אַדְמַת נֵכָר"? [תהלים קל"ז, ד]

"קשת אהרון" מבהיר: זה אחד משלושת המקומות שאין אומות העולם יכולות לרמות את ישראל ולומר להם: אתם גזלתם את אדמותינו  ואלו המקומות:

א] מערת המכפלה. ב] קבורת יוסף, ג] בית המקדש.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יעקב אשר הגיע בשלמות ,בסייעתא דשמיא לשכם, כנראה- ראה ברוח הקודש את העתיד – שעתידים אומות העולם לתבוע את שטחי ארץ ישראל, השכיל לרכוש את חלקת  השדה בכסף מלא כדברי חז"ל:

                     "איזהו חכם הרואה את הנולד". [תמיד ל"ב, א]

 

 

 

 

יעקב רוכש חלקת שדה.

יעקב רוכש חלקת שדה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 

עת יצא יעקב  משיני אריות

לא איבד   לרגע עשתונות

חכמתו כמעיין המתגבר

כתמר וארז- לא יישבר.

 

על אף שעת הדמדומים

כשחושך ואור  מחוללים

מתרחק מפיתויים ובלבולים

משקיף ברוחו למרחקים.

 

שלם בגופו, תורתו וממונו

מול שכם קובע חנייתו

מקום בו נטה אוהלו -

מאבי שכם רוכש בכספו.

 

זכות גדולה נפלה בחלקו

דוגמת אברהם ודויד מלכו

כחוליה בשרשרת הדורות

במעות- קובע עובדות!

 הערה: השיר בהשראת  פרשת  וישלח [חומש בראשית]

 

 

פרשת וישלח - מדוע עשיו התחתן בגיל ארבעים?

פרשת וישלח - מדוע עשיו התחתן בגיל ארבעים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשת וישלח התורה מתארת לנו מלבד יעקב - גם את תולדותיו של עשיו.

כפי שהכתוב מציין: "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, הוּא אֱדוֹם.  עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו, מִבְּנוֹת כְּנָעַן:  אֶת-עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי.  וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל, אֲחוֹת נְבָיוֹת.  וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו, אֶת-אֱלִיפָז; וּבָשְׂמַת, יָלְדָה אֶת-רְעוּאֵל.  וְאָהֳלִיבָמָה, יָלְדָה, אֶת-יעיש (יְעוּשׁ) וְאֶת-יַעְלָם, וְאֶת-קֹרַח; אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו, אֲשֶׁר יֻלְּדוּ-לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.  כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם.  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם". [פרק ל"ו  א']

 השאלות הן:

 א] מי היו נשותיו של עשו ?

 ב] מדוע כתוב "וילך אל ארץ" בתחילה- ולא מיד לאן הלך ?

תשובות.

נשותיו של עשו.

על פי רש"י: עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִיתִּי-  היא בשמת בת אילון אשת עשו  –והייתה נקראת: "בשמת"- על שם שהייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה והיא מוזכרת כבר בפרק [כ"ו, ל"ד] ושם מסופר כי עשו נשא אישה בגיל ארבעים, שואל רש"י: מה הייתה הסיבה שהוא חיכה לגיל הזה?, מתברר  שהייתה לו כוונה להראות כאילו שהוא צדיק וכשר, לפיכך נמשל לחזיר כפי שכתוב:"  יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר;    וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה".[תהלים פ, י"ד] ובעצם - למה יכרסם החזיר את  הגפן? זהו משל על עמלק : שהוא מזרעו של עשיו - שמטרתו להכרית ולאבד את ישראל. כמעשה החזיר- כך גם דרכו של עשיו – החזיר, כאשר  הוא שוכב פושט את ציפורני פרסותיו- וזאת במטרה להכריז: תראו כמה שאני טהור, הרי אני  מפריס פרסה!

אך למעשה הוא מרמה – היות ואינו מעלה גרה- לפיכך אינו כשר.

 רש"י מביא עוד שני  טעמים נוספים  לעיוורונו של יצחק:

א] כאשר נעקד על המזבח  ואביו רצה לשחוט אותו- בכו מלאכי השרת  ודמעותיהם פגעו בעיניו- והחלישו  את ראייתו לעת זקנה.

 ב] הקב"ה  גרם ליצחק להיות עיוור לעת זקנתו מהטעם שלא יבחין בין יעקב לעשו -בהבאת הברכות וכך יעקב יזכה בברכה ראשון.

אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִווִּי- היא יהודית בת בארי- אשת עשו שגם הוזכרה לעיל  [שם  כ"ו, ל"ד] עשו כינה אותה  בשם:יְהוּדִית"- כדי  לומר שהיא כופרת בעבודה זרה- לפי שכל מי שכופר בעבודה זרה- נקרא: 'יהודי' והוא נהג כך כדי לבלבל את אביו - כדי שיחשוב שהיא אישה כשרה.

שואל רש"י: מה הכוונה: "בת-צִבְעוֹן הַחִוּוִי"- וכי היא הייתה בת שני אבות? שהרי  אם היא: בת ענה, הרי לא יתכן שתהיה גם בת  צבעון?

התשובה: ענה היה בנו של צבעון ,מלמד שבא צבעון על כלתו -אשת בנו -ענה ונולדה מבין שניהם , אהליבמה  - לא ידוע  בת מי היא?

אך הכתוב בא לספר לנו זאת- כדי להודיע  על גנותן , שכל משפחת עשו בני ממזרות היו.

ספורנו מפרש: שהיא הייתה מבני שעיר החורי ובעקבותיה הלך עשו לשעיר. כפי שהכתוב מתאר:" וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" ובניו אחריו השמידו את החורי. בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל: היא נקראת גם בשם: מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל.

מסופר במדרש אגדה [שמואל, י"ז, א]

"ג' מוחלים להן עוונותיהן- גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אישה"- ומאין ניתן ללמוד שהנושא אישה מוחלים לו על עוונותיו? את הרעיון לומדים משמה של בשמת שנקראה גם מחלת- לפי שנמחלו עוונותיו של עשו כאשר נשא אותה לאישה.

רש"ר- הרב שמשון רפאל הירש טוען: כי אין לתמוה על השמות השונים של נשות עשו - כי עלינו לזכור שמות רבים כפולים בקרב משפחתו של אברהם, כגון: אברם- אברהם, שרי-שרה, עשו- אדום, יעקב- ישראל, בנימין-בן-אוני.

ַ"ויּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו"

רש"י מסביר: כי אין התורה בתחילה -מזכירה לאיזו ארץ הלך עשיו? וזאת מהטעם שלא נתכוון ללכת לארץ מסוימת, אלא הכוונה העיקרית שלו הייתה- להתרחק מיעקב והלך לגור במקום אשר ימצא.

ומדרש אגדה- מדוע עזב? כי לא יכלה הארץ להספיק למרעה- לפי שהצאן של יעקב ועשו היה מרובה.

מתברר שעשיו הלך מארץ כנען מפני יעקב אחיו- בעקבות  שטר החוב של  גזירת הקב"ה לאברהם כפי שנאמר בברית בין הבתרים: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". [בראשית  ט"ו, י"ג] הבטחה זו נועדה לזרעו של יצחק, ובעבור רק מי שישתעבד במצרים הוא עתיד לרשת את ארץ כנען, מטעם זה אמר עשיו: "אלך לי מכאן, אין לי נחלה לא במתנה שנתנה  לו הארץ הזאת ולא בפירעון השטר"- [שפרושו  לרדת למצרים תמורת נחלת הארץ]

טעם נוסף לעזיבתו את הארץ: מפני הבושה שמכר ליעקב את בכורתו. [על פי בראשית רבא.]

חז"ל מביאים עוד פירוש: עשיו הציע ליעקב לחלק את כל הירושה שירשו מאביהם לשני חלקים והיות והוא הבכור- ממילא ראוי שהוא יבחר ראשון, לכן יעקב חילק את הרכוש לשני חלקים כל מה שהביא יצחק - השאיר לחלק אחד ואילו את ארץ ישראל לחלק השני. בעקבות זה הלך עשיו  למדבר כדי להתייעץ עם ישמעאל- כיצד לנהוג?

ענה לו: האמורי והכנעני בארץ והרי יעקב  בוטח בתמימותו על דברי ה' שיזכה בירושת הארץ,  לכן הציע לעשיו : לקחת כל מה שיצחק השאיר ואז לא יישאר ליעקב דבר.

שמע עשיו לעצת ישמעאל, לקח את כל מה שהשאיר יצחק אביו - ואילו את ארץ ישראל, כולל  את מערת המכפלה בה קבורים האבות והאימהות נתן ליעקב-ערכו ביניהם חוזה לנצח [עשו ויעקב] שלפיו לא ניתן להפר את ההסכם שנחתם ולכן לקח עשיו את  כל  פמלייתו והלך אל שעיר מפני יעקב אחיו.

רבינו בחיי מסביר: הר שעיר היה בקרבת ארץ  כנען ,שנאמר: "וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּושְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר";[דברים ב, ח] ועוד כתוב:

"אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר" [דברים א', ב] וכיום ארץ שעיר זו אינה אותה ארץ שבה שוכנים אדום ואין אותה ארץ ,אלא יוון.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על עשיו כמה נהג בעורמה לאורך כל הדרך ,אפילו את נשותיו נשא בגיל ארבעים -על מנת שידמה  לאביו בצדקותו שאף  יצחק נשא את רבקה בגיל ארבעים, גם נשותיו של עשיו לא היו צדיקות אלא, עסקו בעבודה זרה- דבר שציער את הורי יעקב ועשיו. בפרשה זו ניתן לראות בברור את הבטחת ה' לרבקה כיצד מתקיימת לעד:

"וַיֹּ֨אמֶר ה' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר" [בראשית כ"ה, כ"ג]

 

עשיו ונשותיו

עשיו ונשותיו

שיר מאת: אהובה קליין©

עשיו איש  מעללים

אחד משני לאומים

ברשתו מפיל נשים

מהלך בדרך חתחתים.

 

בגיל ארבעים נושא נשים

שמותיהן –מהות חטאים

מדמה   עצמו ליצחק אביו

להטעות  לבלבל הבריות סביב.

 

נבואה קורמת עור וגידים

איש עשיר בצאן ודמים

מעתיק  פמלייתו להר שעיר

בנחלת האבות אינו מכיר.

הערה: השיר בהשראת פרשת וישלח [ חומש בראשית]

 

יעקב מתכונן לפגישת עשיו.

יעקב מתכונן לפגישת עשיו.

 שיר מאת: אהובה קליין©

 

עת קיבל יעקב הבשורה

ממלאכים יודעי טוב ורע

כי פני עשיו לתגרה

חדרי ליבו  צר ויראה.

 

 שינס יעקב כהרף עין

בנחישות ועוז מותניים

נקט בשלושה אמצעים:

 דורון ,תפילה   ומבצעים.

 

נשא  לבורא תחנונים

למען יצילו  מאיומים

הכין  שי בעלי חיים

ערך קבוצות לוחמים .

 

זהו  מסר לדורות הבאים

אין סומכים על הניסים

בשלושה דרכים נערכים

עד ישועת אחרית הימים.

 

הערה: השיר בהשראת: פרשת וישלח [חומש בראשית]

 

 

 

 

 

פרשת וישלח- מה הקשר בין - הכנות יעקב לקראת עשיו לאמירת: "שמע" ?

פרשת וישלח- מה הקשר בין - הכנות יעקב לקראת עשיו לאמירת: "שמע" ?

 

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הכתוב מתאר לנו : כי יעקב שולח מלאכים אל עשיו אחיו - כדי להודיע לו שהוא גר עם לבן ויש לו שור וחמור.....

כאשר המלאכים חוזרים משליחותם, הם מבשרים לו כי עשיו יוצא  לקראתו עם ארבע מאות איש.

תגובת יעקב היא:

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק:  ה' הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.  קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.  וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.  וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו.  עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.  גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.  וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.  וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר:  כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.  וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב-- מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ". [בראשית ל"ב, ח-כ]

השאלות הן:

א] מה חש יעקב  כשקיבל את בשורת המלאכים?

ב] כיצד  הגיב יעקב - בפועל ?

תשובות.

תחושתו של יעקב.

כפי שהכתוב מתאר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ"- מתברר שיעקב נלחץ שעשיו  יוצא  לקראתו עם ארבע מאות איש להילחם אתו.

רש"י מבהיר: כי  מכפל הלשון: "וירא" ו"ויצר"- ניתן להסיק: כי יעקב פחד שמא הוא ומשפחתו יהרגו, אך מנגד  היה גם דואג ומצטער, שמא הוא יהרוג את עשיו ואת ארבע מאות האיש שהתלוו אליו.

בבראשית רבה נאמר:" אמר יעקב: כל השנים הללו הוא [עשיו] יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא אלי מכוח ישיבת ארץ ישראל!"

הרב שמואל מוהליבר [מראשי תנועת "חובבי ציון" בסוף המאה ה י"ט] שואל:  לכאורה תמוה שיעקב  אשר מצהיר: "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"[דברי רש"י] חושש מפני עשיו  הרודף אחריו  - מהטעם  שקיים מצוה אחת- מצוות ישוב ארץ ישראל?

אלא כאן ניתן ללמוד  שמצוות ישוב ארץ ישראל- אשר מקיים אותה אפילו עשיו הרשע - יכולה להיות שקולה כנגד תרי"ג מצוות שקיים יעקב.

מכאן שאפילו יהודי היושב בארץ ישראל שאינו מקפיד על שאר קיום המצוות - ישיבתו מקובלת ויקרה מאד בעיני בורא עולם.

חז"ל אומרים: "אמר הקב"ה הלוואי והיו בני עמי בארץ ישראל, אף-על- פי שמטמאין אותה" [ילקוט שמעוני, איכה  ג]

"העמק דבר" מפרש: כי היה צר לו על עצם העניין שחש פחד בליבו.

כמה מגדולי החסידות מסבירים: צר היה לו ליעקב בכך שהיה צריך לבצע הפרדה בין המחנות, מפני שידע שכל עוד כולם מלוכדים אין יד עשיו יכולה לשלוט על ישראל ,אך עכשיו - הדבר מעלה חשש לקראת בואו של עשיו.

הרמב"ן מסביר: כי ברגע שיעקב קיבל את הבשורה מהמלאכים - כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש ,הדבר גרם לו לפחד- לפי שהבין שאין עשיו לוקח עמו ארבע מאות איש ללא מטרה, אלא להילחם כנגדו.

הרמב"ן מוסיף ואומר: כי כנראה עשיו לא התייחס כלל אל המלאכים, אולי אפילו לא הספיק לקבל את פניהם, או לא אישר להם לבוא לפניו - לפי שהכתוב אינו מספר דבר על  התעניינותו ביעקב, אבל כנראה המלאכים חקרו במחנה והבינו שעשיו הולך לקראת יעקב עם לוחמיו.

שליחים אלו הביאו ליעקב את המסר: כי עשיו לא מסר ליעקב דרישת שלום אלא הולך הוא לקראתו עם צבא שלם וזה הוסיף ליעקב- פחד על פחדו, ורבותינו אמרו: [בראשית רבה  ע"ה, ד]בעוד שיעקב בא לקראת עשיו כאח , לא כן עשיו ,הוא מתנהג כעשיו ממש,[ברשעותו]

הכלי יקר נותן הסבר מעניין: על סמך[מסכת סוטה מ"א, ע"ב]:"אמר רבי אליעזר כל המחניף לחברו לסוף נופל בידו וכו' " וכאן יעקב חשש שחטא בכך שהחניף לעשיו הרשע ואמר: "כה אמר עבדך יעקב".

 רז"ל אומרים: יעקב עשה קודש חול וקרא לעשיו: "אדוני" וזה מתוך חנופה שהחניף לרשע, לכן היה יעקב מתיירא ,הוא הבין שכול מי שמחניף לרשע -התוצאה הסופית שיפול בידו ,לכן נאמר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב" הוא ידע שיש לו הרבה זכויות, אך עוון זה עלול להזיק  ולפגוע בזכויותיו וצר היה לו שינכו לו מזכויותיו על ידי שה' יצילהו מיד עשיו אחיו, לכן גם נאמר: "וַיֵּצֶר לוֹ".

תגובתו של יעקב.

יעקב מתכונן בשלוש דרכים : דורון, תפילה, מלחמה.

"שפת אמת" -מסביר: שלושת הדברים האלו  שיעקב נקט - טרם פגישתו עם עשיו מרומזים בפרשת "שמע " - המלמד את היהודי כיצד להתעלות  למדרגה גבוהה בעבודת ה' :"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכול מאודך"[דברים ו, ה]

"בכל לבבך"- זוהי העבודה שבלב-והכוונה לתפילה.

"ובכל נפשך"- זו מלחמתו המתמדת של האדם כנגד יצר הרע.

"ובכל מאודך"- הכוונה לדורון.

"עקדת יצחק "מביא הסבר יפה: כאן התורה באה ללמד אותנו  כי לא די להסתפק באמונה, אלא חייבים לנקוט גם בהשתדלות טבעית יחדיו. המילים: "הנה עין ה' אל יראיו להציל ממות נפשם"[תהלים] –מועילות  בתנאי שהאדם עושה גם את ההשתדלות שלו ואינו יושב בחיבוק ידיים.

בעל העקדה מצטט דברי מדרש ,"שוחר טוב": נאמר בתהלים[כ"ג]: "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך". "יכול אפילו יושב בטל ?תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עשה- הריהו מתברך, ואם לאו אינו מתברך". כשם שאדם לא יסמוך רק על ניסים, מצד שני אסור שיבוא לידי ייאוש, אלא יפעל בכל מאודו להשגת המטרה ויקווה  כי ה' ישלח לו את הישועה.

הוא מביא דוגמאות  לדבריו:

שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך, פן שאול יתנכל לו להורגו.   על כך ה' יעץ לו תחבולה טבעית: "עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי"[שמואל-א, ט"ז]

גם דוד המלך לא סמך רק על ניסים, אלא עשה השתדלויות, הרי ה' הבטיח לו: שינצל מכל האויבים ולמרות זאת הוא לא סמך רק על הניסים, אלא בעת הליכתו של אכיש מלך גת, עשה מה שהיה ביכולתו לפעול, התהולל, הוריד רירו על זקנו ושינה טעמו, פשוט ביזה את עצמו ובלבד שיצליח להשיג מפלט טבעי. ואז רק אחרי השתדלותו בכך, התפלל אל ה' וביקש הצלחה:" הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה' " [תהלים קמ"ב]

לפעמים  אדם עושה את כל השתדלויותיו ונדמה לו שאין מנוס מהגזירה, אז לפתע רואה את ישועת ה' !

רבינו בחיי אומר: "ודע כי יש בפרשה הזאת ביאור למה שארע ליעקב עם עשיו אחיו ורמז גם כן לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשיו"  וממשיך  ומבהיר רבינו בחיי: ראוי שגם עם ישראל  יתקין עצמו באופן דומה ליעקב בשלושת הדברים: תפילה, דורון , מלחמה - כאשר נקלע למצב של איום:

"למלחמה"- שכתוב:"ויחץ את העם אשר אתו", וכתוב: "אם יבוא עשיו..."

"לתפילה"-שיעקב התפלל: "אלוקי אבי אברהם.. הצילני נא"

"לדורון"- "עיזים מאתיים..." ומהכנותיו של יעקב למד גם המלך חזקיהו וגם התקין עצמו  בשלושת דברים אלו –כלפי  סנחריב מלך אשור, כפי שהכתוב מתאר: "וייתן חזקיהו את כל הכסף"[מלכים-ב, י"ח]

וכתוב: "וייתן שרי מלחמות על העם" [דה"כ , ל"ב]

ועוד נאמר: "ויתפלל חזקיהו לפני ה' "[מלכים –ב, י "ט]

לסיכום, לאור האמור לעיל, התורה מעבירה לנו מסר לדורות כיצד עלינו להתנהג בעת סכנה מפני איומים בכלל ובפרט באיומי מלחמה ממשיים.

מדהים  במיוחד להיווכח כיצד מסר זה קשור  גם ל"קריאת שמע"= קבלת עול מלכות שמים.

מי ייתן ונזכה  לישועת ה' במהרה, כדברי ישעיהו הנביא:  "לֹא-י ִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו, ב', ד']

פרשת וישלח- הנחייה לדורות - כיצד?

פרשת וישלח- הנחייה לדורות - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה  פותחת בשליחת מלאכים על ידי יעקב- אל עשיו:

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום:ויצו אותם לאמור כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקבעם- לבן גרתי ואחר עד עתה:ויהי לי שור וחמור,צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני  למצוא- חן בעינך"[בראשית ל"ב, ד- ה]

נראה שישנו קשר הדוק  בין פתיחת פרשה זו לבין סוף פרשת ויצא , שם נאמר:"ויעקב הלך  לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים"[בראשית ל"ב, ב- ג]

השאלות הן:

א]  מהיכן ההוכחה שהמלאכים לא היו בני אנוש?

ב]מדוע חושב יעקב שבהודעתו :"עם לבן גרתי" עשוי הוא לפייס את עשיו?

ג] יעקב מדווח לעשיו על רכושו, מדוע ? ומה רצה להשיג בכך?

תשובות.

שליחת מלאכים לעשיו.

רש"י מפרש: כי מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא,שם נאמרשהמלאכים באו לקראתו,מכיוון שהתקרב  לארץ,מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו  ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .

ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן  מלאכיםאמיתיים ולא בני אנוש.

חז"ל מסבירים:כי אין להעלות על הדעת שיעקב  שהיה צדיק ותמים-ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם ,בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו.ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה כי יעקב שלח מלאכי  שמים שאין חשש שיפגעו מרשע  זה.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחהמסביר: כי בזמן שיהודי נמצא בסכנה  וזקוק שיעזרו לו בדחיפות כדי שינצל- הוא בהחלט יכול להטריח את מלאכי המרום.

הצדיק רבי מאיר"למפרימישלן  אמר  לחסידיו:נאמר במסכת אבות[ד,י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.

 ראשי תיבות של המילה:"ממש" הוא- מלאכים ממצוות עשה.

רבינו בחיי מפרש:  כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו- כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל.

 

הדבר דומה למעשיו של אברהם, כאשר שלח את עבדו אליעזר להביא ליצחק אישה ,אמר לאליעזר:"ישלח  מלאכו לפניך" ואכן המלאך הקדים את אליעזר על עין המים.

אור החיים מסביר: כי היו אלה מלאכים ממש, יעקב הטיל עליהם שליחות בדבר שאין בכוחות בני אדם לעשותכן,כי אם היה יעקב שולח שלוחי בשר ודם אל עשיו, שהוא אדם גדול, עשיו לא היה מעריך להשיבם,או עלול היה אפילו להכותם מבלי לתת  תשובה ליעקב ,אבל על ידי שיראה עשיו את המלאכים-  יפחד להרע להם.

ספורנו  מפרש: כי היו אלה ממש מלאכים. כי יעקב רצה לדעת מה בלב אחיו, מה הוא מתכנןלעשות לו?

המסר:"עם לבן גרתי"

רש"י מביא שני פירושים:

א]כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה,אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על  ברכות האבא ,שהרי  יצחק בירך את  יעקב בברכה: "הווה גביר  לאחיך.."וברכה זו לא התגשמה.

ב]המילה:"גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג,כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.

אך כאן טמונה השאלה, מה זה  מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?

הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו,  כי אם הוא התגבר על לבן זה מוכיח את חוסנו  ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה  להרע  לו.

רבינו בחיי מסביר: כי כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו שלושה עניינים:

א]כי מה שהתרחק מאביו במשך כ"ב שנים לא היה מפחד ויראה ממנומעשיו ,אלא דר עם לבן והיה עסוק בעבודה קשה.

ב] הודיע לו שהוא עשיר וה' העניק לו עושר בשכר לעמלו. ולכן עושרו לא ירושת אביו, אלא יגיע כפיו.

ג] הוא הודיע לעשיו: כי הוא דורש בשלומו ומבקש את אהבתו ושואל את חינו,לכן נאמר: "ואשלחה להגיד לה' למצוא חן בעינך"

"ויהי לי שור וחמור"

ה"כתב סופר" שואל: מדוע חושב יעקב  כי במידה ויודיע לעשיו כי יש ברשותו  רכוש רב –על ידי כך ימצא  חן בעיניו בזמן שעשיו שואף להתנכל לו עם הגעתו  ארצה?

התשובה לכך היא: מאז ותמיד עמי הארץ סבורים שתלמידי ישיבות – הם עצלנים וחפצים לחיות ללא מאמץ ועמל ולהיות תלויים בזולת,לכן יעקב חפץ לבאר לעשיו, כי במשך התקופה הארוכה בה שהה בחרן- הוא עמל בזיעת אפו וכך הגיע לכמות גדולה של רכוש ונתעשר.

רש"י מפרש: יעקב שאף להרגיע את עשיו אחיו בכך שברכות אביהם יצחק לא נתקיימה בו .לכן הודיע באמצעות המלאכים:"ויהי לי שור וחמור,צאן ועבד ושפחה"והרי הברכה שאבא בירך אותי הייתה:"וייתן לך מטל השמים ומשמני הארץ"[בראשית כ"ז,כ"ח]אם כן  הרכוש שצברתי במשך התקופה הארוכה אצל לבן -"לא מן  השמים ולא מן הארץ"

וראיתי פירוש יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר-"אוצר התורה"- המביא את דברי-

המדרש רבה: כאשר  יעקב מודיע לעשיו:"ויהי לי שור וחמור.."- כוונתו: שור זה  - יוסף  שעליו נאמר:"בכור שורו הדר לו".חמור – זה יששכר שעליו נאמר:"יששכר חמור גרם בין המשפתיים"- ויש לשאול מדוע הזכיר יעקב את שני בניו אלה דווקא?

התשובה היא: כי שניהם עסקו בלימוד תורה.

החשש של יעקב היה:  מהשפעתו ההרסנית  של עשיו ופמלייתו על החיים הרוחניים של יעקב ומשפחתו . מטעם זה  שלח מלאכים ממש- כי רק להם ישנה את היכולת לעמוד מקרוב ולבחון את מצבו הרוחני של עשיו.

ומשום כך הודיע לעשיו כי שמר את כל המצוות בצידו של לבן הרשע,המשמעות היא שהוא צבר כוח רוחני רב.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק. כי כשם שיעקב הבין שהכוח מול האויב- איננו  רק  כוח פיסי ,אלא בעיקר כוח  רוחני-דהיינו  יראת שמים ולימוד תורה- מתכון זה מהווה חוסן מפני כל האויבים השואפים לכלות את עם ישראל גם בימינו-  ימים בהם האויבים מרימים ראש במטרה לפגוע בעם ישראל, מן הראוי שנאמץ את המסר שיעקב  הבין וניישם את הפסוק:

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"[דברים ח,ג]

 

 

 

 

 

 

יעקב ומלאכו של עשיו / שיר מאת: אהובה קליין©

יעקב  ומלאכו  של עשיו / שיר מאת: אהובה קליין©

 

יעקב נותר  לבדו

מבודד מבני  ביתו

מעליו יסוככו עננים

לעלות השחר ממתינים.

 

לפתע משק כנפיים

מלאך יורד משמים

עטור מלבושים צחורים

כארז ניצב על ההרים

 

ביעקב נאבק כאריה

פוצעו בגיד הנשה

יקרא לו בשם ישראל

יברכהו עד בו גואל.

 בהשראת פרשת וישלח[חומש בראשית]

 

פרשת וישלח- שליחות ובשורה לישראל באחרית הימים-כיצד?

פרשת וישלח- שליחות ובשורה לישראל באחרית הימים-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון]

פרשה זו פותחת  בשליחת המלאכים על ידי יעקב אל עשיו אחיו ומצווה עליהם  להגיד:

"...עם- לבן גרתי ואֵחַר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעינך"[בראשית  ל"ב, ה-ו]

תשובת המלאכים אל יעקב : כי הוא בא  לקראתו עם ארבע מאות איש,

תגובת יעקב: "ויירא יעקב מאד.. "

יעקב מתכונן באמצעות שלוש דרכים:

דורון, תפילה ומלחמה.

במסגרת ההכנות למלחמה הוא מחלק את  המחנה שלו לשתי קבוצות, ובלילה הוא מעביר את משפחתו במעבר יבוק, נשאר לבדו ונאבק עם מלאכו של עשיו "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"

בתום ההכנות והמאבק עם המלאך, מתקיימת הפגישה בין יעקב  ועשיו .

השאלות הן:

א] ממה פחד יעקב?

ב] מדוע נאבק המלאך ביעקב ומה היו התוצאות?

ג] כיצד התנהלה הפגישה בין שני האחים?

יעקב ופחדיו.

רש"י אומר: כי מכפל הלשון-"וירא.. ויצר"- ניתן ללמוד כי חששו של יעקב היה כפול: הוא פחד שמא ייהרג הוא ומשפחתו, או שמא יהרוג הוא את עשיו וארבע מאות איש שליוו אותו .

ה"כלי יקר" מסביר: כי יעקב ידע שאין מתחנפים לרשעים, כפי שנאמר  בגמרא: "אמר רבי אלעזר כל המחניף לחברו לסוף נופל בידו.."[סוטה מ"א, ע"ב] יעקב חש שהוא נהג בחנופה כלפי עשיו על ידי שאמר: "כה אמר עבדך יעקב" ועוד כינה  אותו בשם: "אדוני" יעקב הבין כי החנופה אל הרשעים גורמת לנפילה בידיהם, לכן נאמר שהוא פחד. יעקב ידע שיש לו זכויות רבות, מכל מקום חשש שינכו לו מזכויותיו על ידי זה שינצל מעשיו אחיו.

פירוש נוסף שמביא ה"כלי יקר": יש אומרים: שיעקב פחד שמא ייהרג על ידי עשיו והיה גם מיצר על מות אביו-יצחק, לפי שנזכר בתוכנית עשיו: "ויאמר  בליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" [בראשית   כ"ז, מ"א] לפיכך חשש שאביו נפטר ולכן עשיו הולך לממש את התוכנית להרוג אותו [כך מסיק בספר תולדות יצחק] ועל כן חשש לחייו כעת.

רבינו בחיי אומר: כי יעקב לא נתיירא על עצמו –שהרי ה' כבר הבטיח לו: "הנה אנוכי עימך  ושמרתיך בכל אשר תלך.."[שם, כ"ח, ט"ו] אלא  הוא חשש לחיי ילדיו ומשפחתו, לכן נאמר : "ויחץ את הילדים" ובנוסף נאמר: "פן יבוא והכני אם על בנים"

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים" אומר חידוש: יעקב פחד ,פחד רוחני, שמא עשיו ופמלייתו ישפיעו לרעה על יעקב ובני ביתו, "ומה יהא על החינוך התורני והקדוש שנתן למשפחתו ומה יהא על חיי הקדושה של יעקב ובני ביתו" יעקב פחד מחיי ההפקרות של עשיו ואנשיו.

הרמב"ן אומר : כי נראה שעשיו לא קיבל  את המלאכים בצורה מכובדת ואפשר שלא נתן להם אפשרות גישה אליו, שהרי אין הכתוב מתאר מה עשיו ענה למלאכים, אלא המלאכים ספרו ליעקב כי תשובה לא קיבלו ממנו, אבל הוא הולך לקראתו עם ארבע מאות איש וזו בהחלט סיבה מוצדקת לפחדו של יצחק.

המלאך נאבק ביעקב.

המלאך מנסה לנצח את יעקב ,אך התוצאה הסופית: המלאך יוצא מנוצח ואילו יעקב אומנם זוכה לברכה ,אך נפגע בירכו ומכאן נוצר האיסור לאכול את גיד הנשה.

לפי הפשט: יש כאן רמז ליעקב: ששום כוח בעולם לא יוכל לסכל את התוכנית האלוקית בדבר בניית בית ישראל והתרחבותו-לעתיד לבוא.

לפי רש"י: מטרת האבקות בין המלאך ליעקב, המלאך- הוא שרו של עשיו ויעקב אינו משחררו עד שיודה במו פיו על הברכות שנתברך מפי יצחק האב.

הזוהר מדגיש רעיון זה ואומר: כי מהמילה:"ברכתני"-שהיא בלשון עבר ולא:"תברכני" שהיא לשון עתיד- לומדים כי הכוונה לברכות שניתנו בעבר על ידי אביהם.

הרשב"ם אומר: תפקיד המלאך היה לעכב את יעקב שלא יברח מפני פגישתו עם עשיו, אלא יבטח בה' שהרי יעקב ניסה לברוח בלילה כאשר העביר את משפחתו  דרך מעבר יבוק.

על ידי שהמלאך פגע בירכו, מנע ממנו לנוס והדבר היווה עונש על כך שלא בטח  בה' שיגן עליו מפני עשיו.

חז"ל אומרים: כי זהו מאבק סמלי בין יעקב לעשיו גם לדורות הבאים  ומדגישים: "שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד"

הרשב"א פירש: אבק הרגלים מסמל  תופעה נבואית לגבי הדורות הבאים, וחז"ל אומרים כי המלאך היה שרו של עשיו בכך יש רמז ליעקב –כי בניו יאבקו עם בני עשיו עד לגאולה העתידית כמו שכתוב: "ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".

הרמב"ן מוסיף ואומר: כי במשך ההיסטוריה יהיו תקופות קשות של שמד-בהם יעלה בידו של עשיו לערער את שלוותם וביטחונם של ישראל - עד כדי פגיעה  בזרע יעקב הצדיקים והטהורים.

אך למרות זאת התוצאה הסופית: "ויבוא יעקב שלם" ליעקב מתברר, כי מלאך זה מקייםשליחות- לברך את יעקב ולנבא את מה שעתיד להתרחש באחרית הימים לעם ישראל.

אברבנאל מפרש בצורה דומה, אלא הוא מתייחס למילים: "עד עלות השחר"- והכוונה שיעקב והדורות אחריו יסבלו מפני עשיו עד בוא הגאולה, "ויגע בכף רגלו" מילים אלה מוכיחות את הסבל שעם ישראל יסבול מעשיו ומבניו הבאים אחריו ,אך בוא יבוא יום הניצחון ועשיו יודה על הברכות שנועדו ליעקב ויקבל את מרותו הרוחנית, וצליעתו של יעקב מרמזת על הצרות והגלויות עד לזריחה.

פגישתם של יעקב ועשיו.

כאשר יעקב  הולך בראש השיירה שלו ומבחין בעשיו וארבע מאות אנשיו, הוא שם את השפחות ואת ילדיהן בראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ויוסף בסוף.

לפי דברי רש"י: יעקב  העמיד את החביבים בסוף השיירה כדי שחס ושלום לא יפגעו.

 והוא צעד בראש הקבוצה ,שמא יבוא אותו עשיו כאויב ויעקב יהיה מוכן למסור נפשו למען ביטחון משפחתו וזוהי אצילות  נפש ממש. עשיו מחבק  ומנשק את יעקב ,מתוך כך שנכמרו רחמיו כשראה שאחיו משתחווה לו פעמים רבות.

אך  המילה: "וישקהו" מנוקדת בניקוד מעל המילה ,הבא  למעט ממשמעות המילה ולכן יש החולקים   בברייתא דספרי [פרשת בהעלותך]: ניקוד זה בא למעט ולהגיד שגם כאשר עשיו היה מנשק את יעקב, כלפי פנים הוא המשיך לשונאו והכל נעשה מתוך צביעות.  ויש חולקים ומביאים את דברי רבי שמעון בר יוחאי: כי לפי פשוטו ניתן להבין שאכן לא נישק את יעקב בכל ליבו, שהרי ידוע, שעשיו שונא ליעקב., אלא שהניקוד בא למעט  ממשמעות השנאה לפי  שבאותו רגע היה מרחם על יעקב ונשקו בכל ליבו.

בסופו של דבר, נפרדו דרכיהם של שני האחים: "וישב  ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה.." [שם ל"ג, ט"ז-י"ז]

רש"י  מדייק וטוען : כי בפרידה לא הוזכרו ארבע מאות האיש שהתלוו לעשיו, לפי שכולם נשמטו, אחד, אחד מפאת כבודו של יעקב.

ובזכות עזיבתם את עשיו, בתקופת דוד המלך קיבלו על כך שכר, שנאמר:" ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע  מאות איש"[שמואל-א ל,י"ז]

שבזכות עזיבתם את עשיו, הקב"ה השאיר להם שריד ופליט כמספר הזה, במלחמת דוד בעמלק.[ב"ר]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי: מלאכו של עשיו מבצע שליחות נבואית בה הוא  רומז. שעם ישראל לדורותיו יעבור תקופות קשות של תלאות, גלויות ושמד  - עד  שיאיר השחר, היינו עד בוא הגאולה המיוחלת אשר מתבטאת במילים: "עד עלות השחר".