חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת וישלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וישלח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:37
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 395
ב"ה לע"נ מרת רבקה בת ר' אברהם אליהו ע"ה דוידזון, נלב"ע היום י"ב כסלו ה'תשע"ט ונטמנה בלוד, אה"ק. ת.נ.צ.ב.ה.
דבר החסידות – פרשת וישלח
ההבטחה והמחנות
כאשר יצא אדמו"ר הזקן לחירות בי"ט כסלו, היו הרבי והחסידים בשמחה גדולה. וכך עשו:
העמידו חבית גדולה של יי"ש באמצע החדר ועל ידה כד. אדמו"ר הזקן והחסידים רקדו סביב במחול, וכשהגיע כל אחד ואחד למקום עמידת הכד – שאב בה מהחבית ושתה, וחוזר חלילה...
היה שם אברך אחד, שבעת ריקודו נפל כובעו לחבית. עמד אדמו"ר הזקן והוציא את הכובע מהחבית וחבשו על ראשו של האברך, באמרו: "וכובע ישועה על ראשו".
ובאותה שנה נתעשר האברך ההוא בעשירות גדולה, שלא כפי הרגיל.
לשנה הבאה, רקדו עוד הפעם כנ"ל, והיה שם אברך אחד שהפיל את כובעו לחבית בכוונה. אבל אדמו"ר לא התייחס לזה.
(ע"פ שמועות וסיפורים (לרר"נ הכהן ז"ל, אביו של ה'חוזר' הרב יואל כהן שליט"א) ח"ב עמ' 42, בשם הרש"ז דווארקין ז"ל ששמע מהרב שמואל גרונם ז"ל)
~~~
בפרשתנו (לב, ז-י) מסופר איך שיעקב שמע שהנה עשיו בא, ואז: "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ויאמר יעקב אלקי אבי אברהםגו'".
מפרש רש"י: "והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כרחו, כי אלחם בו".
ויש להקשות:
א) מניין ידע יעקב בוודאות כזאת שהמחנה הנשאר יהיה לפליטה? אמנם ע"י חציית המחנה לשנים גדלים הסיכויים של אחת המחנות להינצל, אבל מניין ידע יעקב בוודאות שיינצלו*?
ב) מדוע חשוב להדגיש שההצלה שלהם תהיה "על כרחו" של עשיו, ובכלל מניין לקח רש"י שזה יהיה בגלל ש"אלחם בו", ולא באופן טבעי שכשעשיו יתקיף מחנה אחד – המחנה השני יברח?
מבאר הרבי, בהקדים קושיא נוספת:
מובן בפשטות, שכאשר יהודי נמצא בצרה ר"ל – הוא קודם כל מתפלל לקב"ה שיציל אותו ואח"כ מחפש דרכים בדרך הטבע להינצל, ואיך זה שיעקב אבינו קודם הכין עצמו למלחמה וחצה את העם לשני מחנות, ורק אח"כ התפלל "אלקי אבי אברהם וגו'"?
אלא מובן, שיעקב אבינו ודאי בטח בקב"ה שיקיים הבטחתו [וכלשון רש"י (לב, י): "שתי הבטחות הבטחתני . . ושמרתיך בכל אשר תלך, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך"] – שיחזור בשלום עם משפחתו לארץ ישראל, אבל הבטחות אלו היו רק ליעקב ולמשפחתו ולא לנכסיו ורכושו.
– לכן חצה יעקב את מחנהו לשניים: מחנה אחד – יעקב ובני ביתו, שעליהם חלה הבטחת הקב"ה. מחנה שני – הצאן והבקר (וכן הרועים שלהם) שעליהם לא חלה הבטחת הקב"ה**, והחשבון היה: שיעקב יילחם עם עשיו ובוודאי ינצחו מפני הבטחת הקב"ה, ובאותו הזמן גם יינצלו הבהמות והרכוש.
וזוהי כוונת יעקב "אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו" – גם אם יצליח עשיו להכות את המחנה של הרכוש והנכסים, אז "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – ודאי הדבר שמחנה המשפחה יינצלו, שהרי עליהם חלה הבטחת ה'.
ורק אחרי שיצר מחנה שעליו חלה הבטחת השי"ת – נעמד להתפלל שאכן יקיים הקב"ה הבטחתו (ולא יגרום החטא – ראה פירש"י) ויישארו על כל פנים הוא ומשפחתו לפליטה.
שבת שלום וי"ט כסלו שמח!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טו, וישלח שיחה א (עמ' 265 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 284 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תה-ו.
______________
*) הרמב"ן מסביר שבטחונו של יעקב נבע מכך ש"יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשיו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים", אבל אי אפשר לפרש כן כוונת רש"י, כי לשיטתו הוודאות היא בגלל סיבה אחרת: "כי אלחם עמו", כפי שרש"י מפרש ומדייק בפירושו.
**) ואמנם יש מפרשים (רבינו בחיי, וכן בתיב"ע לג, ב) שחצה גם את משפחתו לשני מחנות, אבל מהמשך הפרשה (ופירש"י) עולה שהחלוקה היתה: משפחת יעקב במחנה אחד, והצאן והבקר והגמלים במחנה השני (וכן פירשו האברבנאל, העקידה והאלשיך), שהרי כשיעקב עבר את מעבר יבוק נאמר קודם "ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק" ולאחר מכן שוב "ויעבר את אשר לו" – "הבהמה והמטלטלים" (רש"י).