חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת וישלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וישלח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:47
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 509
ב"ה
מוקדש לבן אחותי הבה"ח משה יעקב שי' לנדסמן, לרגל נישואיו בשעטומו"צ עב"ג שרה שתחי', היום י"ב כסלו אי"ה
מזל טוב! ויבנו בנין עדי עד על יסודי התורה והחסידות לנח"ר הוריהם וזקניהם שיחיו
דבר החסידות – פרשת וישלח
לא להיות 'תושב' בגלות
מסופר, שפעם באחת הכפרים, הגיע דרשן נודד ובדרשתו תיאר בצבעים חיים איך שמשיח עומד לבוא ולקחת את כל היהודים לארץ ישראל. שמע אחד היהודים את דרשתו ורץ לספר לאשתו את הבשורה המשמחת.
אמרה לו אשתו: ומה יהיה עם כל העיזים והכבשים שלנו? לא ידע הכפרי מה לענות והעביר את השאלה לרב.
ראה הרב עם מי יש לו עסק, ואמר לו: מה שווה לך העיזים, אם הקוזקים באים כל הזמן וגונבים אותם ומשחיתים כל חלקה טובה, נעלה לא"י וניפטר מהקוזקים! העביר הכפרי את התשובה לאשתו.
אמרה לו אשתו: תציע לרב שאולי יקח את הקוזקים לארץ ישראל וישאיר אותנו בשלווה עם העיזים...
בפרשתנו, לקראת סוף הפרשה (לו, ו-ז), מסופר שעשיו לקח את משפחתו ורכושו "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", ורש"י מביא את דברי המדרש-רבה: "מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר: אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר!".
ולכאורה לא מובן:
הלוא הגזרה של "כי גר יהיה זרעך" שנאמרה לאברהם אבינו (לך טו, יג) היא כסיום הכתוב "בארץ לא להם" שזה אומר לאו דווקא בארץ מצרים [וכמו שמפורש ברש"י על הפסוק שם: "ולא נאמר בארץ מצרים אלא לא להם" וכו'], ואם כן, בעת שעשיו יוצא מארץ כנען ועובר להר שעיר הרי הוא בזה פורע את שטר-החוב של "גר יהיה זרעך"! ואם כן יש לו חלק בפרעון השטר'?
מבאר הרבי:
הגזרה המוטלת על זרעו של יצחק היא להיות גר בארץ לא להם, היינו שהוא נמצא בארץ מגורו כ"גר" ולא כתושב ומחכה כל העת לשוב לביתו – לשולחן אביו, כמו יעקב שנאמר אצלו "וישב" רק בארץ מגורי אביו – בארץ כנען.
אבל עשיו לא רצה לחיות כמו גר כי-אם דווקא "וישב עשיו בהר שעיר" (להלן פסוק ח) דהיינו להיות שקוע שם ולהתנתק לנצח מארץ אביו, ולכן אין זה נחשב כפריעת ה"שטר-חוב" (וממילא גם אינו זוכה ל"דור רביעי ישובו הנה" – ירושת הארץ).
ומכאן הוראה בעבודת כל אחד ואחד בכל מקום שהוא – במשך זמן הגלות:
כל זמן היותנו בגלות (פרעון השטר-חוב) עד ביאת משיח צדקנו, על האדם לדעת ולהרגיש שהוא גר בארץ לא לו; שלא יתיישב ח"ו בזמן וסדר הגלות, אלא יהיה "גר" וזר לכל ענייני הגלות (ולאידך – תושב וחזק בכל ענייני תורה ומצוות – ענייני הנשמה, שמלכתחילה לא הלכה בגלות*), ויחכה בכל עת ורגע לגאולה האמיתית, ע"י משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק י, וישלח סעיף ז (עמ' 114. השיחה בלה"ק במקור) הרעיון לעיבוד בסיוע ה"דבר-מלכות" השבועי עמ' קב. ומומלץ ללמוד את השיחה כולה (בלקו"ש) שבה מבאר הרבי את הרש"י הזה לארכו ולרחבו עם קושיות רבות ויישוב נפלא.
______________
*) כהכרזת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתחנת הרכבת בעת שנשלח לעיר גלותו קוסטרומה (ג' תמוז תרפ"ז): "ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה, כי רק גופותינו נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות, ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, שכל מה שנוגע לדתנו, לתורת ישראל, מצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו ואין שום כח של כפיה רשאי לשעבדנו...".