מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
צורת ההליכה לדוכן לברכת כהנים
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 07:20
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 551
צורת ההליכה לדוכן לברכת כהנים
נשאלתי מהרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס 'גם אני אודך', האם יש ענין לכהנים לעלות לדוכן בדרך קצרה ולרדת ממנו בדרך ארוכה.
כתב השו"ע בהלכות קריאת התורה (קמא, ז): "העולה למגדל, עולה בפתח שהוא לו בדרך קצרה ממקומו וירד מהמגדל בדרך אחר, שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומו; ואם ב' הדרכים שווים, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו". וביאר המשנ"ב (סקכ"ה) בשם הלבוש דילך בדרך קצרה משום כבוד הצבור שלא ימתינו עליו הרבה, ובשם הפרמ"ג כתב דהוא גם משום כבוד התורה להראות שהיא חביבה עליו וממהר לקרות בה, ובחזרתו יילך בדרך ארוכה כדביאר הלבוש שלא תהא נראה עליו כמשא. והערוה"ש (סק"ט) כתב: וכשירד ילך לצד האחר בדרך הארוכה לו להורות שקשה עליו הפרידה מהס"ת.
והנה ראשית דבר הכא בברכת כהנים ל"ש לטעם הלבוש דילך בדרך קצרה משום כבוד הצבור שלא ימתינו עליו הרבה, כיון דבלא"ה עומדים הכהנים אצל הדוכן מ'רצה'. ואולם גם לשאר טעמי, וגם לירידתו מהדוכן, נראה דא"צ לילך בדרך קצרה ולשוב בדרך ארוכה.
דהנה מקור האי דינא הוא כמש"כ הב"י שם וז"ל: כתוב בכתבי מה"ר ישראל (תרומה"ד ח"ב סימן קי"ט) אני נוהג לעלות על המגדל בפתח שהוא לי בדרך קצרה ממקומי בבית הכנסת ויורד אני מן המגדל בדרך אחר שהוא בדרך ארוכה לי עד מקומי, כדאמרינן הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה, עכ"ל. ובביאור הגר"א כתב: העולה כו'. כמ"ש הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה, אבל אין נראה דאין זה בשום מקום לא תוספתא ולא גמ' שהנכנס לעזרה נכנס כו', ועוד דיותר נראה ללמוד ממזבח שהיו מקיפין בתחילה ויוצאין בקצרה, עכ"ל הגר"א ז"ל. ועי' בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' קפז שגם הקשה כן, עי"ש.
ומ"מ חזי' דענין זה שייך דווקא כשהולך למקום קדוש או חשוב, דאז פונה אליו בדרך קצרה ויורד הימנו בדרך ארוכה, אך בברכת כהנים אין חיוב לעמוד דוקא במקום קדוש וחשוב המסויים, אלא רק שיעמדו פנים כנגד פנים, כבסוטה לח,א. (ועי' משנ"ב קכ"א סקל"ז דאם ההיכל קבוע בצפון והתיבה שהש"ץ לפניה היא במזרח, הכהנים עומדים לפני ההיכל בצפון ופניהם לדרום כלפי העם, וי"א שטוב יותר שהכהנים יעמדו במזרח, אע"פ שההיכל הוא לצד אחר והעם יעמדו נגדם פנים נגד פנים).
וממילא ל"ש שילכו למקום בו מברכין את העם בדרך קצרה וישובו בארוכה. וגם אם מצינו בפוסקים הענין שהכהנים יעמדו בדוכן, במקום גבוה ומיוחד,(עי' רמב"ם תפילה יד,ג ולקט יושר עמו' כז ולבוש קלא,א ופרמ"ג קל,ב ומשנ"ב שם ובא"ח פ' תצוה אות ה' וי"ח), הרי כיום בלא"ה אין נוהגין כן ועומדים ליד ארון הקודש בלא מעלה והגבהה, (וכהכרעת פתח הדביר קכח,ה , ועי' ספר מאיר עוז סי' קכח בארוכה בדין הדוכן).
וידידי הרה"ג ר' ישי שנדרופי שליט"א הוסיף דהתרומה"ד איירי דוקא במגדל, שהיה מקום חשוב ומוגבה יותר משאר חלקי ביהכנ"ס, דבזה שייך שיילכו אליו בדרך קצרה וישובו בדרך ארוכה, כיון שכמקום אחר הוא וכרשות נפרדת מיתר חלקי ביהכנ"ס, ומשא"כ במקום עמידת הכהנים דידן ליד ארון הקודש.
ועוד נראה דל"ש כן בנדו"ד, דהנה בקריאה"ת איירי שהס"ת נשאר במקום קריאתו, ולכן אם פונה ממנו בדרך קצרה נראה כמשא עליו, כמש"כ הלבוש, או להורות שקשה עליו הפרידה מהס"ת. אך בברכת כהנים הרי לא נשאר שום דבר אחר שבירכו הכהנים, ואין במקום דוכנם שייכות או שארית לברכתם אשר אם יילך משם בדרך קצרה ייראה כמשא או שקשה עליו פרידתו מהברכה, שהרי כעת בדוכן אין ברכה ואין כהנים והכל הסתיים שם. וראיה לדבר זה מדלא מצינו כלל בפוסקים שהמגביה והגולל צריכים לשוב למקומם בדרך ארוכה. ובהכרח שהוא מכיון שכעת כבר נגלל הס"ת וא"כ הליכה ממנו אינה מראה על משא או קושי הפרידה, כיון שכבר נגלל. ואמנם אי"ז ראיה מוכרחת, כיון דקי"ל שהמגביה והגולל צריכים ללוות את ספר התורה לארון הקודש, ובזה מכבדין אותו בהליכה.
ועוד אדבר בזה, דלולי משמעות הפוסקים הייתי אומר דהלכה זו נאמרה דוקא בקריאת התורה ולא ביתר המצוות, ומטעמא אחרינא. דהנה קריאה"ת ענינה כקבלת התורה, וכמובא בירושלמי במגילה דכשם שניתנה התורה ע"י סרסור, כלומר ע"י משה רבינו, כמו כן בשעת קריאת התורה צריך להיות ע"י סרסור, וכ"פ השו"ע קמ"א ד' ועי' ערוה"ש. ועי' בספרי ויאמר שמואל ממש"כ בשם המטה משה (סי' תסד) גבי קריאת שמו"ת, וכן מצינו ד' הפוסקים גבי עמידה בקריאה"ת מדמיונו למעמד קבלת התורה, וכבר נודעו הדברים בספרי ההלכה, המנהג והמחשבה, שקריאת התורה היא כקבלת התורה.
והנה אחר קבלת התורה מצינו שהקפיד הקב"ה על ישראל על שחשו שהתורה להם כמשא, וכד' התוס' בשבת (קטז,א ד"ה פורענות) בשם מדרש ילמדנו, "ויסעו" שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. ולפי"ז י"ל דדוקא הקורא בתורה והולך לו, צריך לשים מגמתו ולכבד הס"ת ושלא ייראה עליו כמשא, כתינוק הבורח מבית הספר, אך אינו ענין לכל מקום ומצוה. ואמנם פטפוטי דאורייתא טבין הם, כיון שמד' התרומה"ד שדימהו לעזרה, חזי' דהוא דין בכל מקום קדוש. ומ"מ האמת תורה דרכי במש"כ לעיל בס"ד שא"צ להקפיד בדבר בברכת כהנים.