דבר החסידות – פרשת ואתחנן

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 344

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

כשמשה רבינו מצווה...

לפני כמאה שנה, היה יהודי שבנו, הבחור, רצה מאוד לנסוע לארה"ב ואילו האבא לא הסכים, משום שרוב האנשים שנסעו לשם בימים ההם נטו מדרך היהדות.

לאחר ויכוחים רבים, הציע האבא שיסעו אל אדמו"ר הרש"ב [=רבי שלום דובער, החמישי לשושלת חב"ד] וכאשר יאמר כן יעשה.

הבן היה בטוח, שבשמוע הרבי את טעמיו ונימוקיו יסכים לנסיעתו, והסכים להצעת האב.

הרבי שמע את שני הצדדים, ואמר שגם הוא איננו מסכים לנסיעה.

אך הבן לא שמע גם לדברי הרבי והפליג באניה. אך למרבה הצער נשברה האניה בלב ים והבחור טבע ל"ע.

בא אביו בזעקה אל הרבי: מדוע לא הזהיר את בנו? הרי אם היה אומר לו מה יקרה – בודאי שהיה שומע בקולו!

-         ענה לו הרבי: "גלויב מיר, אז איך האב ניט געוואוסט פריער, איך האב נאר געזאגט וואס ביי מיר איז אויסגעקומען" [="האמן לי שלא ידעתי מקודם. אני רק אמרתי מה שהתקבל לדעתי"].

[גרסה אחרת: "אנחנו רק מעבירים ממה שאומרים לנו מלמעלה"...]

("שמועות וסיפורים" (הר' רפאל נחמן הכהן) ח"א עמ' 122. וראה לקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' רכ. לשמע אזן (דוכמן) עמ' 92. יש המספרים את זה (כנראה בטעות) על אדמו"ר הריי"צ)

~~~

בפרשתנו (ד, ב) מצווה התורה "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם" מפרש רש"י: "כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב וחמש ציציות".

וצריך להבין:

א)    מדוע בחר רש"י דווקא שלש דוגמאות אלה, הרי ישנם מצוות רבות שניתן להוסיף בהם, לדוגמא מצוות קרבן פסח שקדמה לכל מצוות אלה; שצריך להזהיר בה שיקריב פסח אחד ולא שני פסחים, וכן "שבעת ימים מצות תאכלו" – צריך להזהיר "ולא שמונת ימים"*.

ב)    ובכלל, מדוע טורח רש"י להביא שלש דוגמאות, ולא מסתפק בדוגמא אחת או שתיים, הרי עניינו של רש"י לפרש פשוטו של מקרא – ומה נוגע לפשט כל שלשת הדוגמאות?

ויש לומר הביאור בזה:

בתורה, באופן כללי, ישנם שלשה אופנים איך שהקב"ה מסר את המצוות לבנ"י:

א)    יש מצוות שבהם נאמר רק הציווי של משה לבני ישראל, מבלי שמוזכר בפירוש שהיא ניתנה מאת הקב"ה – לדוגמא: מצות תפילין, שגם בפ' קדש והיה כי יביאך (בא יג, ג) נאמר "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה . . והיה לך לאות על ידך"** וגם פרשיות שמע והיה אם שמוע הרי הן חלק מדברי משה במשנה תורה [כמובן מכך שהקב"ה מוזכר בהן בלשון נסתר: "ואהבת את ה' אלקיך", "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו"].

ב)    במצוות אחרות, לאידך, מוזכר רק ציווי הקב"ה למשה – לדוגמא: מצות ציצית, הפותחת (שלח טו, לז) "ויאמר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית". ולא מוזכר שמשה מסר את הציווי לבנ"י (אף שמובן מאליו שמשה עשה כן).

ג)     ויש מצוות שמוזכרים בהם שני הדברים, הן ציווי הקב"ה והן ציווי משה לבנ"י – והדוגמא לזה היא מצות לולב, שפותחת (אמור כג, לג) "וידבר ה' אל משה לאמר . . ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'" ומסיימת "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל".

[וכמבואר העניין בתורה אור (לאדמו"ר הזקן) סוף פ' בא: "נאמר פעם ויאמר הוי' אל משה, ופעם לא נאמר אמירת הוי' אל משה אלא אמירת משה אל העם, כפי כח ויכולת העם שיוכלו לקבל, כך צמצם את עצמו. והכל גלוי וידוע לפניו באיזה אופן יוכל לצמצם כדי שיוכל העולם לסובלו"]

והנה, יש סברא לומר, שהאיסור של "לא תוסיפו" הוא רק במצוות שנתפרש בהם הציווי של משה, משא"כ מה שנאמר ע"י הקב"ה הרי דברי הקב"ה הם 'קיצור' לגבי משה (על דרך תושב"כ מול תושבע"פ) והיה מקום לומר שאפשר להוסיף עליהם.

ויש סברא להיפך – שדברי הקב"ה הם בתכלית הדיוק ולכן אי אפשר להוסיף עליו מאומה, משא"כ דיבורו של משה שאפשר להוסיף עליו.

ולכן מפרש רש"י את כל שלושת הסוגים: תפילין, לולב וציצית, ללמדנו שבכל סוגי המצוות חל איסור 'בל תוסיף'.

ההוראה אלינו מכל האמור:

כשמתקבלת הוראה מנשיא הדור, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תקון ס"ט), עד לנשיא דורנו – הנה בין אם הוא אומר את מקור הדברים ובין אם לאו, צריך לדעת ש"רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני" (ש"ב כג, ב), "גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג, ז), וממילא, הרי זה כמו ששומעים את הדבר "מפי הגבורה", מהקב"ה בעצמו.

ויש לקיים את הדברים ללא ויכוחים ו"פשטים", ובתכלית הזריזות, כמבואר באגה"ק (בתניא, סימן כא) ש"זריזותיה דאברהם אבינו היא העומדת לנו ולבנינו עד עולם, כי העקדה עצמה אינה נחשבה לנסיון גדול לערך מעלת א"א ע"ה, בשגם כי ה' דיבר בו קח נא את בנך כו', והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה' גם כי לא דיבר ה' בם, רק שא"א ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה כו'".

ובאופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (ויצא כח, יד) ועד לנקודה העיקרית – גאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו.

שבת שלום!

מבוסס על: שיחת ש"פ ראה תשכ"ט (לפני חמישים שנה) סעיף יב-ג, כו-ז (נד' בתו"מ התוועדויות חלק נז עמ' 287 ואילך ועמ' 301 ואילך) – ע"ש בארוכה גם ביאור נפלא על השינויים בפירש"י פ' ראה עה"פ "לא תוסף גו'" (ששם מביא רש"י מצוות אחרות). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' מה-ו.

______________

*)  כפי שמצינו במפרשים שקו"ט בנוגע ליו"ט שני, מדוע אינו בסתירה ל"בל תוסיף" – ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך בל תוסיף (כרך ג עמ' שכו ואילך) וש"נ. וראה גם לקו"ש חכ"ט עמ' 104 ואילך וש"נ.

**)  אף שתחילת הפרשה היא "וידבר ה' אל משה לאמר, קדש לי כל בכור גו'", אבל שם מוזכר רק במצוות בכור ואיסור חמץ וכו', משא"כ בנוגע למצוות תפילין לא מוזכר ציווי ה'. וק"ל.

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 268

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

בין פרשיות ראשונות ואחרונות בתפילין (עיוני)

מסופר, שבעת מאסרו של אדמו"ר הזקן, כאשר הביאו אותו לחקירה – הוא נעמד בצד והניח תפילין. כשסיים להניח תפילין של ראש, הסתובב לעבר החוקרים וכאשר כיוון את התפילין במקום – נפל פחד על כל הנוכחים; אלו שעמדו לא יכלו לשבת ואלו שישבו לא יכלו לעמוד.

אמר רבינו הזקן: שזהו מה שנאמר בגמרא (ברכות ו, א) על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך": "אלו תפילין שבראש".

-         שאלו אותו: אם כן, למה כאשר פלוני היה מעוטר בתפילין לא נפל פחד עליהם?

-         השיב הרבי: שהלשון הוא "תפילין שבראש", היינו שכאשר מניחים תפילין באופן שהתפילין הם לא רק על הראש, אלא בתוך הראש – אזי מתקיים "ויראו ממך"...

(ע"פ ספר השיחות תרפ"ו (לאדמו"ר הריי"צ) עמ' 95. הובא בתורת מנחם חכ"ז עמ' 229. רשימות היומן עמ' שכב (ושם, שהיו אלה תפילין דר"ת)*)

____________________

*) וראה ג"כ קצות השלחן ח"א סי' ח' (ד' כג בבדה"ש) שמביא בשם שער התפלה להגה"ק בעל "באר מים חיים" שדרש על זה הדרך את מארז"ל במנחות (מג, ב) "כל מי שיש לו תפילין בראשו . . בחיזוק הוא שלא יחטא" – שפי' בראשו היינו שמחשבתו קשורה וצמודה במה שכתוב בהתפילין – ע"ש. ומסיים אא"ז "וכדברים האלה אפשר לומר ג"כ על דרשת חז"ל כי שם ה' . . אלו תפילין שבראש". ואשרי אא"ז הגה"ח שכוון לדעת רבו אדמו"ר הזקן.

~~~

בפרשתנו נאמר בפרשת "שמע" (ו, ח) "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך".

מצוות תפילין נאמרה כבר פעמיים בסוף פרשת בא, אחרי יציאת מצרים (בפרשת קדש, ובפ' והיה כי יביאך). ועכשיו נאמרה עוד פעמיים במשנה תורה: בפרשתנו (שמע), ובפ' עקב (בפ' והיה אם שמוע). ואלו הן ארבעת הפרשיות שבתפילין.

ההבדל ביניהם הוא: שבפרשת בא (בפ' קדש, ובפ' והיה כי יביאך) כולל הפסוק את שתי התפילין בציווי אחד: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך . . והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך". ואילו במשנה תורה הם מופיעים בשני ציוויים נפרדים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך", "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם".

מהו הטעם לשינוי זה?

ידוע, שמצוות תפילין יש לה סגולה להגן על ישראל מפני האויב. אולם סגולה זו נלמדת משני פסוקים שונים:

א) מהכתוב (תבוא כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שעליה דרשו רז"ל (ברכות ו, א) "רבי אליעזר אומר אלו תפילין שבראש" – היינו שהתפילין פועלים שהגויםיפחדו להלחם בישראל.

ב) מהכתוב (ברכה לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקוד", שרומזת על מצוות תפילין, כמ"ש הרא"ש (בהלכות קטנות הל' תפילין סט"ו) "שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד" – היינו שכאשר כבר נלחמים הגוים בבני ישראל, מסייעים התפילין לנצח במלחמה.

ההבדל בפעולתן של התפילין בשני הפסוקים:

בפסוק הראשון – מתייחסת הסגולה בעיקר לתפילין של ראש ("אלו תפילין שבראש") והתפילין של יד רק מצטרפות ומסייעותלתפילין של ראש (שכן ע"פ הלכה לא ניתן להניח תש"ר אלא בהקדמת תש"י*), ונמצא שאין הפרדה בין השל-יד לשל-ראש.

ואילו בפסוק השני – הרי כל אחת מהתפילין פועלת בנפרד: תפילין של יד פוגעות בזרועו של האויב ("וטרף זרוע"), ותפילין של ראש בראשו ("אף קדקד").

על פי זה יובן היטב טעם השינוי בין פרשיות הראשונות לפרשיות האחרונות:

הפרשיות הראשונות (בפ' בא) – נאמרו מיד ביציאת מצרים. בשלב זה לא היו ישראל צריכים למלחמה כלל, שכן משה רבינו היה אמור להכניסם לארץ ישראל בכבודו ובעצמו, וממילא היה נופל פחד על האומות (כלשון השירה "תפול עליהם אימתה ופחד . . נמוגו כל יושבי כנען"). ולכן אז נאמרו שתי התפילין בחטיבה אחת, כיון שזה שייך יותר ללימוד הראשון – "ויראו ממך", כאשר הגוים פוחדים להלחם עם ישראל והתש"י פועלים יחד עם התש"ר כנ"ל.

משא"כ הפרשיות האחרונות (במשנה תורה) – נאמרו לפני הכניסה לארץ ע"י יהושע, שאז כיבוש הארץ תהיה כרוכה במלחמות, ממילא נצרכים (גם) ללימוד השני מ"וטרף זרוע אף קדקד", שבה פועלות שתי התפילין בנפרד. לכן נאמר ג"כ "והיולטטפת בין עיניך . . עיניכם" שיש פעולה נוספת לתפילין של ראש.

שבת שלום!

מבוסס על: שיחת ש"פ ואתחנן תשכ"ט. הוגה ונד' בלקוטי שיחות חלק ט, ואתחנן שיחה ב (עמ' 55 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 50 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" דברים ח"א (היכל מנחם תש"ע) עמ' עה-ז. זוהי רק נקודה אחת מהשיחה ועיין בגוף השיחה יישוב נפלא על הקושיא איך הניחו בנ"י תפילין במשך ארבעים שנה במדבר, כיון שלא היו להם אז רק שתי פרשיות (קדש, והי' כי יביאך).

______________

*)  כנאמר במכילתא (בא יג, ט) "כשהוא נותן, נותן של יד ואח"כ נותן של ראש, וכשהוא חולץ, חולץ של ראש ואח"כ של יד.

בבבלי (מנחות לו, א. וכ"ה בשו"ע סכ"ח( ילפינן דין זה מ"והיו" (לשון רבים) שנאמר במשנה תורה, אבל ע"פ דרך הפשט, הדין ד"כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" אינו נלמד מ"והיו". כי נוסף למה ש"והיו" לשון רבים קאי על "הדברים האלה" – אדרבה: באם היה נאמר "וקשרתם לאות . . ולטוטפת גו'" (בלי תיבת "והיו"), היו תש"י ותש"ר מצוה אחת, ולא רק "יהיו שתים".

ולכן י"ל, שע"ד הפשט – דין זה נלמד ממה שבפ' בא נכללים תש"י ותש"ר יחד (אף שהן ב'מצוות כדמוכח מ"והיו" שנאמר במשנה תורה). וראה במכילתא הנ"ל: "מכאן אמרו כשהוא נותן כו'". וראה בארוכה לקו"ש חי"ט עמ' 47 ואילך.

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 243

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

בין פרשיות ראשונות ואחרונות בתפילין (עיוני)

מסופר, שבעת מאסרו של אדמו"ר הזקן, כאשר הביאו אותו לחקירה – הוא נעמד בצד והניח תפילין. כשסיים להניח תפילין של ראש, הסתובב לעבר החוקרים וכאשר כיוון את התפילין במקום – נפל פחד על כל הנוכחים; אלו שעמדו לא יכלו לשבת ואלו שישבו לא יכלו לעמוד.

אמר רבינו הזקן: שזהו מה שנאמר בגמרא (ברכות ו, א) על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך": "אלו תפילין שבראש".

-         שאלו אותו: אם כן, למה כאשר פלוני היה מעוטר בתפילין לא נפל פחד עליהם?

-         השיב הרבי: שהלשון הוא "תפילין שבראש", היינו שכאשר מניחים תפילין באופן שהתפילין הם לא רק על הראש, אלא בתוך הראש – אזי מתקיים "ויראו ממך"...

(ע"פ ספר השיחות תרפ"ו (לאדמו"ר הריי"צ) עמ' 95. הובא בתורת מנחם חכ"ז עמ' 229. רשימות היומן עמ' שכב (ושם, שהיו אלה תפילין דר"ת)*)

____________________

*) וראה ג"כ קצות השלחן ח"א סי' ח' (ד' כג בבדה"ש) שמביא בשם שער התפלה להגה"ק בעל "באר מים חיים" שדרש על זה הדרך את מארז"ל במנחות (מג, ב) "כל מי שיש לו תפילין בראשו . . בחיזוק הוא שלא יחטא" – שפי' בראשו היינו שמחשבתו קשורה וצמודה במה שכתוב בהתפילין – ע"ש. ומסיים אא"ז "וכדברים האלה אפשר לומר ג"כ על דרשת חז"ל כי שם ה' . . אלו תפילין שבראש". ואשרי אא"ז הגה"ח שכוון לדעת רבו אדמו"ר הזקן.

~~~

בפרשתנו נאמר בפרשת "שמע" (ו, ח) "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך".

מצוות תפילין נאמרה כבר פעמיים בסוף פרשת בא, אחרי יציאת מצרים (בפרשת קדש, ובפ' והיה כי יביאך). ועכשיו נאמרה עוד פעמיים במשנה תורה: בפרשתנו (שמע), ובפ' עקב (בפ' והיה אם שמוע). ואלו הן ארבעת הפרשיות שבתפילין.

ההבדל ביניהם הוא: שבפרשת בא (בפ' קדש, ובפ' והיה כי יביאך) כולל הפסוק את שתי התפילין בציווי אחד: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך . . והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך". ואילו במשנה תורה הם מופיעים בשני ציוויים נפרדים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך", "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם".

מהו הטעם לשינוי זה?

ידוע, שמצוות תפילין יש לה סגולה להגן על ישראל מפני האויב. אולם סגולה זו נלמדת משני פסוקים שונים:

א) מהכתוב (תבוא כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שעליה דרשו רז"ל (ברכות ו, א) "רבי אליעזר אומר אלו תפילין שבראש" – היינו שהתפילין פועלים שהגוים יפחדו להלחםבישראל.

ב) מהכתוב (ברכה לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקוד", שרומזת על מצוות תפילין, כמ"ש הרא"ש (בהלכות קטנות הל' תפילין סט"ו) "שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד" – היינו שכאשר כבר נלחמים הגוים בבני ישראל, מסייעים התפילין לנצח במלחמה.

ההבדל בפעולתן של התפילין בשני הפסוקים:

בפסוק הראשון – מתייחסת הסגולה בעיקר לתפילין של ראש ("אלו תפילין שבראש") והתפילין של יד רק מצטרפות ומסייעות לתפילין של ראש (שכן ע"פ הלכה לא ניתן להניח תש"ר אלא בהקדמת תש"י*), ונמצא שאין הפרדה בין השל-יד לשל-ראש.

ואילו בפסוק השני – הרי כל אחת מהתפילין פועלת בנפרד: תפילין של יד פוגעות בזרועו של האויב ("וטרף זרוע"), ותפילין של ראש בראשו ("אף קדקד").

על פי זה יובן היטב טעם השינוי בין פרשיות הראשונות לפרשיות האחרונות:

הפרשיות הראשונות (בפ' בא) – נאמרו מיד ביציאת מצרים. בשלב זה לא היו ישראל צריכים למלחמה כלל, שכן משה רבינו היה אמור להכניסם לארץ ישראל בכבודו ובעצמו, וממילא היה נופל פחד על האומות (כלשון השירה "תפול עליהם אימתה ופחד . . נמוגו כל יושבי כנען"). ולכן אז נאמרו שתי התפילין בחטיבה אחת, כיון שזה שייך יותר ללימוד הראשון – "ויראו ממך", כאשר הגוים פוחדים להלחם עם ישראל והתש"י פועלים יחד עם התש"ר כנ"ל.

משא"כ הפרשיות האחרונות (במשנה תורה) – נאמרו לפני הכניסה לארץ ע"י יהושע, שאז כיבוש הארץ תהיה כרוכה במלחמות, ממילא נצרכים (גם) ללימוד השני מ"וטרף זרוע אף קדקד", שבה פועלות שתי התפילין בנפרד. לכן נאמר ג"כ "והיו לטטפת בין עיניך . . עיניכם" שיש פעולה נוספת לתפילין של ראש.

שבת שלום!

מבוסס על: שיחת ש"פ ואתחנן תשכ"ט. הוגה ונד' בלקוטי שיחות חלק ט, ואתחנן שיחה ב (עמ' 55 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 50 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" דברים ח"א (היכל מנחם תש"ע) עמ' עה-ז. זוהי רק נקודה אחת מהשיחה ועיין בגוף השיחה יישוב נפלא על הקושיא איך הניחו בנ"י תפילין במשך ארבעים שנה במדבר, כיון שלא היו להם אז רק שתי פרשיות (קדש, והי' כי יביאך).

______________

*)  כנאמר במכילתא (בא יג, ט) "כשהוא נותן, נותן של יד ואח"כ נותן של ראש, וכשהוא חולץ, חולץ של ראש ואח"כ של יד.

בבבלי (מנחות לו, א. וכ"ה בשו"ע סכ"ח( ילפינן דין זה מ"והיו" (לשון רבים) שנאמר במשנה תורה, אבל ע"פ דרך הפשט, הדין ד"כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" אינו נלמד מ"והיו". כי נוסף למה ש"והיו" לשון רבים קאי על "הדברים האלה" – אדרבה: באם היה נאמר "וקשרתם לאות . . ולטוטפת גו'" (בלי תיבת "והיו"), היו תש"י ותש"ר מצוה אחת, ולא רק "יהיו שתים".

ולכן י"ל, שע"ד הפשט – דין זה נלמד ממה שבפ' בא נכללים תש"י ותש"ר יחד (אף שהן ב' מצוות כדמוכח מ"והיו" שנאמר במשנה תורה). וראה במכילתא הנ"ל: "מכאן אמרו כשהוא נותן כו'". וראה בארוכה לקו"ש חי"ט עמ' 47 ואילך.

דבר החסידות – פרשת ואתחנן (עיוני)

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:41

נכתב על ידי Super User

כניסות: 343

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ואתחנן  (עיוני)

שתי סיבות לשבת

בפרשתנו, בעשרת הדיברות בפעם השניה, נאמר בסוף הדיברה של "שמור את יום השבת" (ה, טו): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת". ותמוה! הרי הטעם לשמירת השבת מפורש כבר בפרשת תשא (לא, יז) "ושמרו בנ"י את השבת . . כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומהו אומר כאן טעם חדש – כי עבד היית בארץ מצרים?

ואכן, הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פל"א) עומד על קושיה זו, ואף מוסיף שבעשרת הדיברות עצמם כתובים שתי סיבות לשבת:  א) בפ' יתרו נאמר "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ . . על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" ב) ובפרשתנו נאמר "כי עבד היית . . על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת".

ומבאר, שה"מאמר הראשון" מסביר את גודלו וכבודו של יוםהשבת – כי הקב"ה שבת בו, וה"מאמר השני" מסביר מדוע נתן אותו הקב"ה לבני ישראל דווקא – מפני היותם עבדים במצרים ("אשר לא היינו עובדים ברצוננו . . ולא היינו יכולים לשבות").

על פי זה יוצא, שמצוות שבת שונה מכל המצוות, בכך שהיא היתה קיימת כבר מבריאת העולם, אלא (בלשון הישיבתית:) שהיתה רק מצד ה"חפצא" של השבת (יום השבת) ולא מצד ה"גברא" (בני ישראל), אבל המציאות של שבת כבר היתה [ועל יסוד זה מבאר הרבי את מאמר רז"ל "ששמר יוסף את השבת קודם שלא תינתן" ועוד*]

באופן דומה מבאר גם סב סבו של הרבי, הרב אברהם דוד לאוואוט (בספרו "שער הכולל" על סידור הרב, פי"ז סכ"ט), מדוע בליל שבת מזכירים בתפילה "זכר למעשה בראשית", משא"כ בשחרית מסיימים "ובשביעי רצית בו וקידשתו חמדת ימים אותו קראת" ומשמיטים "זכר למעשה בראשית" (לנוסח הרב)

– כי השבת שניתנה במרה היא זכר למעשה בראשית, והשבת של מתן תורה היא זכר ליציאת מצרים, ולכן בערבית שמדובר עלשביתת הקב"ה "ויכולו השמים גו'" מתאים להוסיף "זכר למעשה בראשית", אבל בשחרית, אחרי שאמרנו "ישמח משה במתנת חלקו כו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו כו'" – הענין דמ"ת – שוב לא מתאים להוסיף "זכר למעשה בראשית"! ודפח"ח.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ, מקץ שיחה ב (עמ' 203 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ'  - השיחה עוסקת בשמירת השבת של יוסף הצדיק). ההוספה משער הכולל מלקו"ש חלק יב, בהר שיחה א (עמ' 111 בהערה). הרעיון לעיבוד מקונ' 'דבר מלכות' לשבוע זה עמ' נב.

______________

*)  כגון, שזה ששבת אינה שייכת לבני נח למדים מ"ויום ולילה לא ישבותו" שנאמר גבי נח (סנהדרין נח, ב), כיון שה"חפצא" של שבת כבר היתה קיימת אז.

וי"ל שמטעם זה תקן להם משה לישראל (במצרים) את יום השבת לנוח – שמו"ר פ"א, כח. פ"ה, יח. וש"נ.

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:33

נכתב על ידי Super User

כניסות: 332

ב"ה

לזכרון מורי וחמי הרה"ח ר' אהרן יצחק ב"ר חיים חנוך העניך ז"ל לייכטר, משלוחי הרבי לחידוש היישוב החב"די בצפת עיה"ק. נלב"ע י"ט מנחם אב ה'תשנ"ד. ת.נ.צ.ב.ה.

דבר החסידות – פרשת ואתחנן

בין פרשה ראשונה לשניה

בפרשתנו מופיעה פרשת שמע ישראל. אחד החילוקים בין הפרשה הראשונה "שמע" לבין הפרשה השניה "והיה אם שמוע" הוא, שבפרשת שמע נאמר קודם ענין התורה: ושננתם לבניך וגו' ואח"כ ענין המצוות: וקשרתם לאות גו'. לאידך בפרשה שניה נאמר קודם "וקשרתם אותם גו'" ורק לאחר מכן "ולמדתם אותם את בניכם גו'".

מבאר אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה פרשתנו), שזה כמו החילוק בין שתי הדעות בגמרא (קידושין מ, ב) אם "תלמוד גדול"– שזה מודגש בפרשת שמע, שהתורה קודמת בו, או "מעשה גדול" – שזה מודגש בפרשת והיה אם שמוע.

אבל מהו אכן הקשר בין פרשת שמע לתורה דוקא, ובין והיה אם שמוע למצוות? אלא, זה יובן ע"פ מה שכתוב בספרי על הפסוק (בפרשה שניה) "ושמתם את דברי אלה גו' – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות", שמכך ניתן ללמוד שהפרשה הראשונה מכוונת לזמן שישראל על אדמתם והשכינה שורה בישראל, ופרשה שניה – כאשר יגלו מארצם שגם אז צריך להיות "שמוע תשמעו".

עפ"ז מובן גם מדוע דווקא בפרשה שניה מדובר על שכר ועונש – ונתתי מטר ארצכם גו' ועצר את השמים וגו' – כי בזמן שהשכינה שורה אין צורך לזרז את ישראל לעשות את רצון ה'. משא"כ בזמן הגלות כשאין גילוי שכינה אז צריך אזהרה בעניין שכר ועונש.

ומעתה יובן גם, אומר הרבי, מדוע בפרשה הראשונה מודגשת מעלת התורה: כי התורה עניינהרוחניות ואור; שמוחו של אדם עוסק בחכמתו של הקב"ה, וזה היה מודגש בזמן הבית כשהכל היה חדור באור וחכמה אלוקית.

משא"כ המצוות עיקר עניינם היא הפעולה בגשמיות; שהחפץ הגשמי יהפך לחפצא דקדושה, וזה נצרך במיוחד בזמן הגלות, שהעבודה העיקרית בה היא לברר ולזכך את חושך העולם כמאמר "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה" )שהיא נקראת סתם 'מצוה' בחז"ל) ולכן בפרשה שניה מקדים מעשה לתלמוד.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ט עקב שיחה ב (עמ' 79 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 81 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קמה-ו.