- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 354
פרשת ואתחנן- מה הסיכון הטמון בשכחה?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת נחמו לאחר תשעה באב ומתארת: את תחנוני משה אל ה' בדבר שאיפתו להיכנס אל תוך גבולות ארץ ישראל, בדבריו הוא אינו פוסח על טענות כלפי עמו בעניין זה:
"וה' התאנף—בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי—בא אל—הארץ הטובה אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה"[דברים ד, כ"א]
יחד עם זאת,משה פונה לעם ישראל בתזכורת: כי כדי לחיות בתוך ארץ ישראל ולממש את הזכות לרשת את המקום, יש לקיים את התורה הלכה למעשה.
ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את ה' וחסדיו בפסוקים הבאים:
"רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב.."[דברים ד, ט -ט"ו]
וחס ושלום כתוצאה משכחת קבלת התורה -ישנו חשש לעבודת אלילים.
"הישמרו לכם פן תשכחו את—ברית ה' אלוקיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר ציווך ה' אלוקיך :כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא אל קנא":[שם ד, כ"ד]
"הישמר לך פן תישכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".[דברים ו, י"ב]
השאלות הן:
א] מדוע פרשת ואתחנן נקראת מידי שנה בשבת אחרי תשעה באב?
ב] כיצד עם ישראל קשור לאי כניסתו של משה אל תוך ארץ ישראל?
ג] מהי משמעות השכחה ומהן תוצאותיה?
התשובה לשאלה א]
המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ עונה על כך בספרו "עבודת ישראל":
ידוע כי בהתאם להלכה ישנו איסור לעסוק בלימוד תורה בתשעה באב, להוציא את מגילת "איכה" וספרים, או חוברות בנושא חורבן, או שואה.
הסיבה לכך היא: כי עצם לימוד התורה גורם לשמחה. כפי שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי – לב" [תהילים י"ט, ט] והרי עניין השמחה אסור ביום –צום ואבל על חורבן בית המקדש, לכן אנו קוראים את פרשת ואתחנן לאחר תשעה באב שבו לא למדנו תורה ,וזאת במטרה להוכיח שמיד לאחר יום אבל לאומי זה -אנו שבים לעסוק בלימוד התורה ומקבלים על עצמנו מחדש- עול מלכות שמים וגם מצוות.
תשובה לשאלה ב]
על דברי משה:" וה' התאנף—בי על דברכם.."
אומר "המשך חוכמה": כל עוד דור המדבר ראה את כל פעולותיו של משה, היו לו טענות ותרעומות, אך הדור החדש אשר עתיד להיכנס לארץ ולא הכיר ישירות את משה, אולם שמע את כל האותות והמופתים שעסק בהם, לגביהם היה חשש שמא הם יוסיפו על משה אלוהות, אך כדי למנוע אפשרות זאת, הקב"ה דאג שמשה יסיים את חייו במדבר יחד עם כל אותו הדור.
מהטעם הזה כשמשה מזהיר את עם ישראל על איסור עבודה זרה, הוא אומר להם:"וה' התאנף בי על דבריכם" וזאת על מנת שלא יטעו ויקדשו את משה כאלוה, מכאן ניתן להבין עד כמה הקב"ה חושש שהעם יסטה מדרכו ויעבוד עבודת כוכבים. לכן בא האיסור: "השמרו לכם פן תשכחו....ועשיתם לכם פסל".
רש"י אומר: ה' כעס על משה בגלל התנהגות העם.
הרמב"ן אומר: כי הקב"ה ציווה את משה ללמד את עם ישראל תורה ומצוותיה- על מנת שיקיימוה בארץ המובטחת. ועליהם לקחת את החומר שנלמד לארץ ישראל, ולא לשכוח להיות צמודים תמיד לעול התורה ,מפני שמשה עומד לסיים חייו בעבר הירדן, וממשיך הרמב"ן ואומר: כי ה' כעס על משה מתוך דאגה, שמא ישכחו את מעמד הר סיני והתורה ויפנו לעבודה זרה, חס ושלום.
התשובה לשאלה ג]
הגמרא מביאה תשובה מעניינת במיוחד: לפיה כל מי ששומר את מצוות התורה ,נשמתו משתמרת.
היות והתינוק נוצר לארבעים יום וכנגד זה התורה ניתנה בארבעים יום. כל מי ששוכח, חס ושלום ,את התורה-אין נשמתו משתמרת.
ובהמשך אומר רבי ישמעאל: משל למה הדבר דומה? לאדם שמסר ציפור דרור לעבדו ואמר: עליך לשמור עליה ואם לא תעשה כן ,נוטל אני נשמתך ממך.[מסכת מנחות צ"ט]
רש"י אומר: כי על ידי כך שעם ישראל מקיימים את התורה- נחשבים לעם חכם ונבון, אך במקרה של שכחה, ייחשבו לשוטים.
הרמב"ן אומר: כי מדובר במצוות לא תעשה, והכוונה שעם ישראל מצווה לא לשכוח את מעמד הר סיני - שהיה כה מיוחד עד כי ראו את הקולות ועליו להעביר את הנחלת התורה הלאה לבניו ובני בניו.
רבינו בחיי אומר: שדווקא כאשר לעם ישראל טוב, עליו להיזכר בתקופת עבדות מצרים. לא לשכוח את כל חסדי ה' ולעבוד את ה' כעבד לפני אדוניו, כפי שאמר שלמה המלך: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה" [קהלת ז, י"ד]כי על ידי ההתבוננות בעבר הרע, יעריך את הטוב שזוכה בו בהווה ויתרון זה יגרום לו להודות לה' על חסדיו.
ה"כלי יקר" אומר: כי חז"ל למדו מהפסוק: "פן תשכח את הדברים" כי-
השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו -מהטעם שגורם לכך שגם ה' ישכח אותו, כמו שנאמר: "ותשכח תורת אלוקיך אשכח בניך גם אני"[הושע ד, ו]
וחז"ל דרשו דבר נוסף על הפסוק: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו"[מלאכי ג, י"ח] שאינו דומה אחד שמשנן את חומר הלימוד למאה פעמים -לבין אחד שמשנן את החומר -למאה ואחת פעמים. הלומד מאה פעמים, עדיין לא נקרא עבדו, ואילו הלומד מאה ואחת פעמים –נקרא: עובד אלוקים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה חשוב לזכור לדורי דורות ולא לשכוח את חסדי ה' וכל הניסים.
מי ייתן ונתמיד בקיום התורה והמצוות ויקוים בנו הפסוק: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את- הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך.."[שם ו, י"ח]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:38
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1036
פרשת ואתחנן- היכן מצאנו דוגמאות לתחנונים בתנ"ך והאם נשאו פרי?
/מאמר: מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בתחנוניו של משה אל הקב"ה בדבר שאיפתו להיכנס לתוך ארץ ישראל כפי שהכתוב מתאר:
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור:ה' אלוקים אתה החילות להראות את-עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך: אעברה נא ואראה את- הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון: ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל—תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך כי- לא תעבור את הירדן הזה" [דברים ,כ"ג-כ"ח]
השאלות הן:
א] מתי משה התחנן לפני ה'?
ב] מדוע לא התקבלה תפילתו?
ג] היכן מצאנו דוגמאות בתנ"ך לתחנונים לפני ה'?
התשובה לשאלה א]
לפי דבריו של בחיי:מדובר בזמן שלאחר כיבוש סיחון ועוג , ומשה חשב שמא בטלה הגזרה על אי כניסתו לארץ ישראל.
רש"י מפרש בדומה לכך:לאחר שמשה כבש את סיחון ועוג היה בטוח כי הותר הנדר.
אבן עזרא מסביר: אז משנצטווה משה למנות את יהושע במקומו –הבין שנגזרה הגזרה, והתחנן לה' על כך.
הרמב"ן מפרש: שמשה התחנן כאשר אמר לו ה' לעלות להר העברים-הוא ביקש רחמים והקב"ה לא נענה לו.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי בחיי: זו הייתה גזרה: ה' גזר על משה שגם גופו וגם עצמותיו לא יקברו בארץ ישראל,לעומת זאת יעקב- החוט המשולש באבות – זכה להיקבר בגופו ועצמותיו בארץ הקודש,אך יוסף זכה רק להיקבר בעצמותיו בלבד בארץ.
ודווקא משה שהיה מנהיג משכמו ומעלה –גדול מכולם לא זכה כלל ומדוע? הסיבה לכך היא: כדי לכבד את דור המדבר שלא זכו להיכנס לארץ,לפי שמתו במדבר ולא זכו גם שעצמותם יקברו בארץ.
וגם לכבודם של אלה שמתו בגלות בחוצה לארץ וה' נוצר נפשם עד בוא הגאולה שיזכו לתחיית המתים יחד עם משה וגם בזכותו.
אברבנאל אומר: כי הקב"ה לא קיבל את תפילתו של משה מהסיבה: כי הייתה כאן התנגשות בין שבועת הקב"ה שאמר:"לכן לא תביאו"-
זו לשון שבועה- לבין תפילת משה ,אברבנאל מסתמך על דוגמא דומה:
[ בשמואל א,ג]:גם שם נאמר:"לכן"- היות וה' נשבע לבית אלי,ותפילה זו לא היה בכוחה לבטל את השבועה.
רש"י מביא שני פירושים:
א]פירוש זה הוא מהגמרא-מן הבבלי:ה' אומר למשה:"רב לך אל תוסף דבר אלי"-אל תרבה בתחנונים אלי:"שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן"[סוטה י"ג]
ב]"רב לך"= יש לך הרבה- שהוא מוסב לטוב הצפון לך לעולם הבא.
[על פי הספרי]
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך מוצאים אנו דוגמאות לתחנונים ,הנה כמה מהן:
דוגמא א]
כאשר הקב"ה מחליט להעניש את אנשי סדום ועמורה, אברהם מתחנן לפני ה' לבטל את העונש:"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע:אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא-תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקירבה? חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט",אברהם ממשיך בתחנוניו עד שמגיע כבר לעשרה צדיקים, משא ומתן זה מסתיים במשפט:"וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו"
[בראשית י"ח,כ"ג—ל"ג]: על כך מעיר רש"י-
ומביא מדרש:הואיל ואברהם הסניגור נשתתק ושב למקומו,הקב"ה שהוא הדיין הלך.
התוצאה לא נשאה פרי ,אנשי סדום ועמורה נענשו קשות.ואשת לוט הפכה לנציב מלח.
דוגמא ב]
יעקב עומד להיפגש עם עשיו -כאשר נודע לו כי הוא בא לקראתו עם ארבע מאות איש.
הוא מתכונן בשלוש דרכים:
1] דורון-יעקב מכין לעשיו מנחה,צאן....
2] יעקב מתכונן גם למלחמה.
3] יעקב מתחנן ומתפלל לקב"ה:"..אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עימך: קטונתי מכול החסדים ומכל האמת אשר עשית את- עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות: הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן-יבוא והיכני על-בנים: ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול אשר לא-יספר מרוב:"
[בראשית ל"ב,י-י"ד]
התפילה הועילה והתוצאה הייתה כפי שנאמר:
"וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" [שם ל"ג,ד]
דוגמא ג]
לאלקנה היו שתי נשים,אחת פנינה ולה היו ילדים והשנייה חנה אשר הייתה עקרה.
חנה לא וויתרה היא רצתה לזכות בבן וכך הכתוב מתאר:"ותקם חנה אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה ועלי הכוהן יושב על-הכיסא על מזוזת היכל ה': והיא מרת נפש ותתפלל על-ה' ובכה תבכה: ותידור נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל- ימי חייו ומורה לא-יעלה על ראשו:והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את-פיה: וחנה היא מדברת על-ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשביה עלי לשיכורה....ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלוקי ישראל ייתן את שלתך אשר שאלת מעימו"[שמואל א,א,ט-י"ח]
תפילת חנה ובכייה והנדר אשר נדרה -נשא פרי והיא זכתה בבן,הלוא הוא שמואל הנביא.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי אדם צריך תמיד להתפלל ולהתחנן לפני הקב"ה על כל דבר,יש ואדם מתפלל ולא נענה מייד,אל יתייאש,ימשיך ויתמיד בתפילתו ותחנוניו לבורא עולם,חז"ל אומרים כי כל אדם חייב להתפלל כמות מסוימת של תפילות,הוא אינו יודע מהי הכמות,אך הקב"ה יודע-כי הוא בוחן כליות ולב.
רק כאשר האדם מגיע לכמות התפילות שאלוקים רצה- אז הוא נענה.
אך יש פעמים, שקיימת גזרה מסוימת בשמים והדבר לא יועיל,או האדם חטא בכל כך הרבה חטאים שאין לו מחילה.
ממשה -מנהיג ישראל- ניתן ללמוד,כי גם כאשר המצב נראה חסר תקווה- יש להתחנן ולהתפלל לקב"ה,כי הדבר תלוי בהחלטתו-הוא המולך על העולם ,מנהיג וגם שופט.עובדה שתפילתו של משה נענתה בחצייה,הוא זכה מרחוק לראות את ארץ ישראל.
אדם המתפלל יום,יום-הוא עולה ומתעלה במדרגות רוחניות.
מי ייתן והקב"ה יקבל את תפילתנו תמיד ונתמיד בקיום מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
ואנו קרובים ליום הדין הלוא הוא ראש השנה ומתפללים ביום זה:
"שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו"
יהי רצון ובקשה זו תתקבל במרומים.אמן ואמן.
