פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 160

פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

 מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : האמונה באלוקים -  וקיום התורה הלכה למעשה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.  מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם.  לְהוֹרִישׁ, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ--מִפָּנֶיךָ; לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם נַחֲלָה--כַּיּוֹם הַזֶּה.  וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים".  [דברים ד, ל"ה- מ"א]

השאלות הן:

א] כיצד התגלה לעם ישראל, כי ה' הוא האלוקים?

ב] מה יהודי חייב לדעת לאורך חייו?

תשובות

גילוי מציאות אלוקים - לעם ישראל.

נאמר: "מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". 

על פי רש"י  

א] בני ישראל ראו במעמד הר סיני- כי ה' הוא האלוקים.

ב] לפי המדרש [שיר השירים] בזמן מעמד הר סיני – פתח ה' את שבעת הרקיעים-כשם שקרע ה' את העליונים- כך קרע את התחתונים- וכולם ראו שאלוקים הוא  אחד ויחיד ! לכן נאמר: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת"

האגדה מספרת:

"והאורה הגדולה אשר יצאה מדבר ה'- מלאה את כל הארץ ויאספו מלכי האדמה אל בלעם בן בעור ויאמרו לו:

הואל נא והגדת לנו: המביא ה' שנית מבול על הארץ? ויען אותם בלעם לאמור: הלא הוגד לכם- כי נשבע ה' לבלתי הביא עוד מבול על הארץ לשחתה!

ויוסיפו המלכים לדבר ואמרו אל בלעם: אולי יביא עתה ה' מבול אש? ויען אותם בלעם: את תורתו הוא נותן לבני ישראל, וממנה יצאה האורה הגדולה הזאת אשר נבהלתם ממנה, וישמעו המלכים את דברי בלעם ויניחו [נרגעו]  וישובו איש, איש אל ארצו ואל מלכותו"

דעת מקרא סבור: תכלית הראיות היא - למען שעם ישראל ידעו - כי ה' הוא האלוקים.

ה', זה שם מיוחד- הוא האלוקים ,בעל כל הכוחות ,הוא ברא את העולם וגם מנהיג אותו.

כך קראו לה' בזמן אליהו הנביא, כפי שכתוב: "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית.  וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.  וַיַּרְא, כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ—

יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים". [מלכים-א, י"ח, ל"ו- מ]

בכך הודו  כולם: שהם מאמינים בה'. במוצאי יום הכיפורים אנו אומרים כך שבע פעמים.

חובת היהודי לדעת.

האלשייך הקדוש אומר רעיון מעניין:

אם אנחנו רואים בעולם הזה שהאחד מצליח בכל אשר ילך וטוב לו ומאושר, לעומתו על השני עוברים ייסורים ופגעים,  אין זה נובע מהטעם שיש שינוי מבחינת ה'  כלפי המקבל.

אלא, ההשפעה היוצאת ממנו אל ברואיו באופן שווה. השינוי קורה  רק  מצד מקבלי ההשפעה. מי שהוא ראוי- זוכה לקבל שפע וכל טוב מאת ה'. ומי שאינו זוכה בגלל מעשיו השליליים - ההשפעה האלוקית כלפיו משתנה בהתאם להתנהגותו.

דוגמא נהדרת היא: השמש. היא משפיעה את אורה וחומה במידה שווה על כל העולם ובכל זאת ניתן לראות שוני בין העצמים השונים - לגבי תוצאת קרני השמש עליהם. עצם בהיר נהיה כהה ומנגד הפשתן הכהה נהיה לבן. בזמן שהשמש מקשה את המלח הנמס - מנגד היא ממיסה את השעורה, ודאי לא נחשוב שהשינויים נוצרים בגלל השמש עצמה - מזריחתה והשפעתה. אלא הדבר נובע מאופיים וטבעם של העצמים המגיבים להשפעתה – באופן שונה.

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" -  כשתתבונן  בזריחת השמש - תגיע למסקנה: כי למרות שזריחתה שווה על כל העצמים, הרי התוצאות עליהם משתנות- על פי אופיים ותכונותיהם.

"וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ" שה' הוא היחיד והמיוחד  והשפעתו היא על כל פני תבל, ההבדלים שאנו רואים אצל הבריות - נובעים בגלל אופיים ,או תכונותיהם השונות. הכול תוצאה של מעשיהם, זה - זוכה למידת הדין והשני זוכה למידת הרחמים. אבל גם מידת הדין וגם מידת הרחמים - מאת אלוקים היחיד בעולם.

חובת היהודי לדעת:

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": 

על פי  "ספרים": יש לדעת: "ה' הוא האלוקים בשמים ועל הארץ מתחת" ידיעה זו- היא יסוד ושורש כל הידיעות בעולם...

הפסוק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת":   מסיים את הקטע הראשון של תפילת: "עלינו לשבח" בברכת "מלכויות" בראש השנה ובסיום התפילות בכל ימות השנה.

רבי האי גאון מייחס את התפילה הזו ליהושע בן נון שהתפלל בזמן כיבוש יריחו. [יהושע ו]

יש כמה מחז"ל הטוענים: כי המשפט: "בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" ניתן ללמוד:  מהי הדרך הנכונה שילך בה האדם?

א]" בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל"- כשמדובר ברוחניות- בהשגת יראת שמים ולימוד התורה ועבודת המידות - יש להתבונן " מִמַּעַל"- כלפי אלה  שעומדים בתחומים אלה מעליך- כלומר בדרגות מעליך- וזה ייתן לך תמריץ להידמות עליהם ולעלות במעלות היראה והתורה.

ב] "וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": בעניינים גשמיים - נכסים, ממון עליך להתבונן באלה שיש להם "מִתָּחַת"- שיש להם פחות ממך ומבחינה גשמית הם פחות ממך- הדבר ייתן לך תמריץ להיות שמח  בחלקך ואז תפנה את עיקר שאיפותיך לנתיב הרוחני - קיום מצוות - לימוד ועשייה בפועל. 

רבינו בחיי אומר על המילים: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים"- כי זוהי מצוות עשה מן התורה לדעת את  ה' ,עלינו לחקור ולא נסתמך רק על הקבלה בלבד באופן שטחי.

הידיעה לבדה אינה מספקת- כמו שאומר שלמה המלך:

"כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר;" [משלי כ"ה, ב] כי אי  אפשר שהאדם המתחיל לחשוב ישיג את המהות של אלוקים,

אלא עליו להתבונן במעשה הבריאה-  לחזור ולהתבונן כמו שמצאנו אצל אליהו הנביא:

"לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". [מלכים א, י"ט, י"א- י"ב] ואם יצר הרע יבלבל את האדם כאילו יש  שתי ראשויות- אז האדם יתגבר וישיב על ליבו- כי ה' הוא היחיד בעולם , אין עוד מלבדו !

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:

הכרת ה' אינה מבוססת על אמונה, אלא  על ידיעה , על סמך וודאות של אירוע  אישי ישיר שהיית בו והוא הוצג בפני כל האומה בבת אחת. על ידי התגלות ה'  שראית במו עינך - תסיק שהוא האל היחיד והאמתי גם שאר האנושות מאמינה בו  בהרבה צורות ותעתועים.

"אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ" ה' הוא  הוא המצוי היחידי וכל שאר הנוכחים- תלויים רק בו!. 

במעמד הר סיני ראית אותו כאלוקים שכבודו מלא עולם – הוא שוכן באותה  מידה בשמים ובארץ- הכרת ה' דרך  נס יציאת מצרים ומתן תורה ודרך הברית שכרת ה' עם אבותיך- אברהם , יצחק ויעקב, והברית הזאת עוברת מדור לדור בקרב הצאצאים –אשר התחנכו ללכת   בדרך ה' ועל סמך כל האירועים האלה- אתה  אמור לדעת בהחלטיות וודאית את מציאות אלוקים ואם חלילה אתה עלול לשכוח את ה' ,חזור ותיזכר בכל המופתים שה' עשה לאבותינו- ותשיב את אמונתך  אל הלב ותזכור כי ה' נמצא בכל מקום, בשמים מעל ,אבל גם מציאותו על הארץ "מתחת.- כתוצאה  מידיעה זו עליך לקיים את המצוות והחוקים שה' מצווך- והם מהווים תנאי להישאר בארץ ישראל  המיועדת  לך לעד- ותוכל להישאר בה רק- כל עוד אתה נאמן לאביך שבשמים ומקיים את  התורה ככתבה ולשונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי יהודי חייב לדעת את בוראו, לזכור את כל הנסים והמופתים, יציאת מצרים ומעמד הר סיני..., וכאז  כן עתה -יודה לאלוקים על כל הנסים הגלויים והנסתרים  בימינו ויזכור לקיים את הבטחותיו לרגלי הר סיני: "נעשה ונשמע"! התנאי לחיות כאן בארצנו הקדושה וחשובים דברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען חיי האדם?

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 254

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען  חיי האדם?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו משה מנחה את העם כיצד לחיות באופן נכון ומועיל- את חייו- כפי שהכתוב מתאר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹקָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם,לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹקֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.  רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב,...וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.  וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים  [דברים, ד , ד-י"ד]

השאלות הן:

א] מהי הדבקות באלוקים?

ב] כיצד  מתבטאת חכמת העם הזה?

ג] מה המשמעות של שמירת הנפש?

תשובות.

דבקות אלוקית.

נאמר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רש"ר מסביר: דבקות היא חיבור הנובע מתוך רגש עמוק פנימי כמו שכתוב:

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" וכל זה ללא תחושה קלה  שבקלה של דחייה.

עם חכם ונבון.

רבינו בחיי  מפרש את המילים:

"וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים"

כאן הכתוב מלמד: כי כל המצוות תלויות בשימור והעשייה וכל החכמות נכללות בהן: דוגמת חכמת הרפואה נכללת בתורה- בפסוק: "וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל- חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ". [שמות ט"ו, כ"ו]

בדומה לכך כל החכמות.

בהמשך מביא רבינו בחיי את הסבר רז"ל: לגבי החכמה והבינה

לְעֵינֵי הָעַמִּים: ואיזו היא החכמה לעיני העמים? הכוונה לזה היודע לחשב תקופות ומזלות, וכל היודע לחשב בהם, ואינו מחשב ,עליו נאמר: "..וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" [ישעיהו ה, י"ב]

ממשיך ואומר רבינו בחיי: מתוך שיראו אומות העולם שעם ישראל  עסוק במצוות שכליות ובמשפטים ישרים אשר השכל מעיד עליהם- כי הם משפטים צדיקים, מסודרים באופן נכון - מתוך הנהגה של יושר, יגיעו למסקנה שאותם חוקים שלא תמיד ניתן להבין את טעמם - אין הם משהו טפל, אלא יש בהם חכמה  נסתרת ולא כולם זוכים להשגתה וכך אומות העולם יביעו את התפעלותם  מחכמת העם הזה.

בספר "מטה שמעון" ראיתי מעשה מעניין-  שאירע לרבי יהונתן אייבשיץ, [בעל ספר "יערות דבש"], פנה אליו קיסר אוסטריה ואמר:

"בתלמוד שלכם כתוב: חכם עדיף על נביא ועליך אומרים כי חכם גדול אתה, אני שואל ממך שאלה: הנה -אנו עומדים כאן מחוץ לעיר ויש באפשרותנו להיכנס באחד משני השערים אשר בחומת העיר, שער אחד נקרא: שער המלך אשר אני רגיל להיכנס  ולצאת בו, שער שני-המוני העם נכנסים ויוצאים בו, נסה לנחש באיזה שער אני נכנס הפעם לתוך העיר?

אמר רבי יהונתן: סלח נא אדוני ,בע"ה, אני יכול לנחש באיזה שער אדוני נכנס, אבל אני  אכתוב על דף את תשובתי אכניסנה במעטפה, אדוני הקיסר יחתום, אחר כך כאשר הקיסר יהיה בעיר, יפתח את המעטפה ויראה אם צדקתי בהשערתי, אמר לו הקיסר: טובה הצעתך. רבי יהונתן הרהר קצת ורשם מילים אחדות על דף נייר, אחר כך הכניס את תשובתו למעטפה החתומה בטבעת המלך".

השניים נפרדו והקיסר הלך לכוון החומה, משהגיע לשערים, חשב: יתכן  שרבי יהונתן  יחשוב שאני משנה מהרגלי, ואם אכנס דרך שער  העם ודאי ידע רבי יהונתן על כך , ואם אכנס דרך שער המלך, אולי הצליח רבי יהונתן לנחש שאני  נכנס תמיד דרך שער זה, כך  עמד שם הקיסר זמן מה והיה עסוק במחשבותיו, לפתע צץ רעיון בראשו: לא להיכנס דרך  השערים כלל, אלא יצווה את עבדיו - לפרוץ את החומה ודרכה יכנס.

וכך נהג, והיה בטוח שהחלטה זו לא עלתה כלל במוחו של רבי יהונתן, כאשר הגיע לארמונו, קרא לרב לפתוח את המכתב ,כאשר שברו את החותם התגלו המילים הכתובות: "מלך פורץ גדר  ונכנס ואין מוחין בידו"

זהו ציטוט מלשון הגמרא- המציין: כי יש למלך רשות לפרוץ גדר סגורה ואין רשות לאיש לעצור בעדו, המלך התפעל מאד מהמשפט הזה ואמר לרבי יהונתן: מכאן אני מבין  שצדקו החכמים באומרם: כי חכם עדיף מנביא!

[מתוך ספר סיפור חייו של ר' יהונתן אייבשיץ]

הרמב"ן סבור: כי החוקים והמשפטים שכתובים בתורה יש להם תועלת רבה, הם תפארת לאדם המקיים אותם עד , כי אפילו, האויבים ישבחו אותם בכך והתועלת המיוחדת שבהם, שאין כמותה עוד, על ידי קיומם-  ה' יהיה קרוב אליהם בכל מצב שיתפללו אליו  וכך העמים שיתבוננו בזה יבינו כי החוקים  נעשים מתוך חכמה ובינה - באמצעותם  ניתן להתקרב אל אלוקים- דבר המעורר יראה, האויבים יבינו  עד כמה המשפטים האלה- טובים, צדיקים וישרים בישוב העם והמדינות.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: הידע ואומנות החיים- יהפכו סימן היכר של עם ישראל בעיני אומות העולם ,עם ישראל  ישמש  הוכחה  לנאמר בספר בראשית:"יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם.." [בראשית ט, כ"ז]

אומנות היופי הפונה אל החושים היא שייכת לשאר העמים, אך אומנות בניית אוהלים, ערים ומדינות- שה' שוכן בהם - מצויה רק אצל בני שם ,מכאן: שאם עם ישראל יקדיש ללימוד התורה וקיום המצוות באופן מעשי, כל חייהם יהיו מסע לכינון מלכות ה'  עלי אדמות.

אצל אומות העולם כל החוקים נוצרים - מתוך פרי מחשבה  אנושית והם משתנים לאורך הזמן -על פי  הצרכים שלהם, לא כן החוקים והמצוות –שהם  נצחיים שעם ישראל חי לפיהם - וכך הוא  נעשה אדון לגורלו ובזכות זה ישראל נחשבת לאומה גדולה בעיני העמים ואומות העולם הצופות בנו – מתפעלים מהאומה הישראלית ומודים- כי היא מלאת חכמה ובינה!

שמירת הנפש.

נאמר בפרשתנו:

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ.."

ה"חוזה" מלובלין [רבי יעקב יצחק  הורוביץ] מסביר בדרך החסידות: לענייני הגוף –אדם צריך להקדיש כוחות מועטים ורמז לכך מוצאים בגמרא: "אכין ורקין מיעוטין" [ירושלמי ]  [ברכות, י"ד, ב] לעומת זאת, את כל הכוחות הגנוזים בתוכנו- עלינו להקדיש- בשמירת הנפש ובטיפוח ענייני הרוח- שבהם מותר האדם מן הבהמה...

רבי ישראל ליפקין מסלנט [אבי  תנועת "המוסר" בליטא] סובר: חסיד אמיתי- הוא אדם הדואג לנשמה שלו ולגוף של הזולת.

וכתוצאה משיטה זו, הוא נוהג תמיד  לבדוק את עצמו, איך הוא ביראת שמים והידור מצוות ובאותו זמן גם  משתדל לסייע  לעניי ישראל כפי יכולתו.

ה"כלי יקר" מסביר: נאמר :"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד",  יש לשמור על הנפש יותר מאשר על הגוף לכן   נאמר: ",,,,נַפְשְׁךָ מְאֹד"

פירוש נוסף:  שתי שמירות אלה  הם: על מצוות  עשה ומצוות לא תעשה.

 רז"ל אמרו: שישנם רמ"ח  מצוות עשה - כנגד רמ"ח איברים , ושס"ה  מצוות "לא תעשה" –כנגד שס"ה גידים שבאדם , לכן על ידי שמירת  המצוות ישמור האדם על האיברים והגידים שלו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  היא ערך עליון בחיי האדם –לכן  הדבק באלוקים ובתורה- זוכה לחיים טובים ומאושרים ולחכמה מרובה  המאירה  גם לאומות העולם.

תורת חיים.

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 346

תורת חיים.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 משה ניצב על סלעים

 מול ישראל מאוחדים

 פיו   חוצב להבות

 מזכיר  עשרת הדיברות.

עם נבחר אלוקים

קשוב ברמ"ח איברים

שותה מילים בצימאון

כיצד יחיה נכון?

בתורה מגלה פתרון

יתרחק לעד מקלון

במצוות תמיד ידבק

ללא כחל ושרק.

בליבו תתעצם האמונה

ייהנה מזיו השכינה

מיגיע כפיו יאכל

בכל דרכיו  יָשִׂישׂ ויָגֵל.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]

פרשת ואתחנן - חזון אחרית הימים-כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 296

פרשת  ואתחנן - חזון אחרית הימים-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : הגלות הנוראה הצפויה לעם ישראל  בעבור – חטאיהם ובהמשך -חזון אחרית הימים:

כנאמר: "כִּי- תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה - אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.  כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי".  [דברים ד,כ"ה-ל"ג]

השאלות הן:

א] מה הסיבה לגלות הנוראה-וכיצד תתרחש?

ב] מהי התחזית לאחרית הימים?

תשובות.

 הגלות

עבודת האלילים בהם יעסקו עם ישראל בארץ- היא אשר תגרום לעונש הגלות הנוראה.

רש"י מגלה לנו רמז מתי יגלו עם ישראל? והדבר רמוז במילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" שהכתוב רומז על פי הגימטרייה של המילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם"- בתום שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה ,הקדים ה'  שתי שנים ל"נושנתם" כדי שלא יתקיים בהם העונש הנורא:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".

בכך ה'  עשה צדקה עם ישראל שהקדים את העונש -שנתיים קודם התאריך המיועד.

אונקלוס סובר: שעם ישראל השתעבדו לעמים עובדי אלילים.

ספורנו סבור: כי על ידי עבודת האלילים –בני ישראל- מכעיסים את ה' וגורמים לסילוק השכינה מהם ובכך דומים לגויים ,אשר אינם  עובדי ה' ואינם משועבדים לתורת ה' ומצוותיה.

"בעל הטורים" מוצא רמז לארבעת הגלויות -במילים:"

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶםשָׁמָּה"

"בָּעַמִּים"- בין הבבליים- היינו- גלות בבל.

"בַּגּוֹיִם"-  בגימטרייה- בהמדי- היינו- גלות מדיי.

"יְנַהֵג" - בגימטרייה- ביון- כלומר- גלות יון.

"שָׁמָּה"- בגימטרייה- מרומיים- גלות רומי.

הרמב"ן סובר: שהגלות תתרחש באופן שבכל גוי וגוי  בני ישראל יהיו במספר מועט- אבל באופן כללי עם ישראל יישאר במספר רב.

רבינו בחיי טוען: נסמכה פרשה זו לעניין עבודה זרה- לפי שעם ישראל עתידים לעסוק בעבודת האלילים בארצם ובעבור עוון זה - עתידים  ללכת לגלות ולכן נאמר: "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים.." ולא נאמר: "אם תוליד" -היות ובזמן שהוא מוכיח את עם ישראל – הוא מתנבא במה שיקרה להם לדורות בהמשך.

ובהקשר  למילים:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ"- בכוחם של השמים  והארץ להעניש את ישראל במידה  שלא  יקיימו את התורה- על ידי עצירת הגשמים  ואילו במצב שיקיימו את התורה יזכו לגשמים בעתם.

טעם נוסף לעדות השמים והארץ על התנהגות עם ישראל-  לפי שהם נצחיים ויש באפשרותם להעיד דור אחר דור...

רבינו בחיי  מסביר את עבודת  האלילים בגלות- אין הכוונה שהם באמת יעבדו שם עבודת אלילים, אלא היות והם יעבדו לעובדי האלילים- זה יחשב כאילו עובדים עבודה זרה!

רבינו בחיי מדגיש את אפסיות האלילים- כפי שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן". 

הכתוב מזכיר ארבעה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח.- אך נמנע מלהזכיר את חוש המישוש – שהוא החוש החמישי-היות והוא  נכלל במילים: "וְלֹא יֹאכְלוּן"- שהוא חוש הטעם וגם המישוש. מתוך חמשת החושים- שלושה הם: חושים רוחניים- חוש הריח, חוש הראייה, חוש השמיעה וההוכחה לכך שהכתוב מציין חושים אלה אצל הקב"ה:

 "וירא ה' "-   [בראשית ו]

 "וישמע ה' "-[במדבר י"א]

"וירח ה' "- [בראשית ,ה]

מכאן ניתן ללמוד את מעלת חמשת החושים של האדם -כי בעזרתם יכול לקיים מצוות- אך חלילה גם עבירות וחמישה אלה- הם כנגד חמישה חומשי תורה. וכל זה מנפלאות הבורא!

לכן הכתוב מגנה את העבודה הזרה שהם חסרי חושים ,אך בכך גם מדגיש את מעלת החושים אצל בני האדם.

אחרית הימים.

כאשר עם ישראל יהיה בגלות  הוא יחפש את הקב"ה כנאמר: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים"

רבינו בחיי שואל: מדוע נאמר: תחילה בלשון רבים:" וּבִקַּשְׁתֶּם" ובהמשך נאמר בלשון יחיד: "וּמָצָאתָ" מדוע לא נכתב "ומצאתם"? התשובה לכך: שאומנם הקב"ה  שומע את תפילת הרבים כי יש לכך משקל רב, אך כאן התורה רוצה להדגיש כי גם תפילת היחיד- בכל לבבו ובכל נפשו- היא בעלת משמעות גדולה בעיני ה'.

הכתוב מדגיש: שעם ישראל מחויב לקב"ה לקיים את התורה- אף אומה לא זכתה לשמוע את קול ה' במעמד הר סיני. ומבחינה שכלית ניתן להבין שכל אומה חייבת לעבוד את בוראה ,אבל ישראל בהיותם העם הנבחר שקיבל את התורה עליו מציינים רז"ל את דברי דוד המלך:

"הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם;    שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ--    וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ" [תהלים קי"ז, א- ב] לכן עובדי כוכבים אינם ראויים לברך את ה'- אלא רק ישראל.

רש"ר מסביר: כי העבודה האלילית חומסת מהאדם את כל  מוסריותו.  וכאשר  יהיו בגלות הם ירגישו את הניגוד של הקב"ה , הקרבה אליו תהיה מרוממת ומשחררת של אל חי ויחיד שהוא-" ה' אלוקיך" על ידי שיבקשו את ה'  "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עבודת האלילים היא חמורה מאד בעיני ה' לגבי עם ישראל- העם הנבחר שקיבל את התורה-  למרבה הפלא -דווקא בגלות מתוך הצרה- יגלו ישראל את ה'  באחרית הימים ,ידרשוהו וישובו אל חיק השכינה.

מאפלה לאורה

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:49

נכתב על ידי Super User

כניסות: 390

מאפלה לאורה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

שמים וארץ  עדים

בצווי בורא עולמים

בישראל מתבוננים

אשר בוראם שוכחים.

בארץ חמדה מואסים

לעץ ואבן סוגדים

מעשה ידי אדם

נטולי חושים ודם.

אלוקים מתמלא חימה

חיש נוקם נקמה

מפיץ בניו בגויים

כזרעים ברוח נפוצים.

בחשכת גלות שוקעים

כעיוורים   באפלה מגששים

באחרית הימים עורגים

את האלוקים דורשים.

 מאפלה לאורה יוצאים

אלוקים מרעיף רחמים

 נושא בניו האהובים

לחיק השכינה שבים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן.[חומש  דברים]