פרשת ואתחנן - מצוות האמונה

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:48

נכתב על ידי Super User

כניסות: 420

בס"ד

פרשת ואתחנן - מצוות האמונה

מאת סא"ל אבנר גולדמן

 מקור: אתר ערוץ 7

בדרך כלל, מוני המצוות מונים אותן לפי סדר הופעתן בתורה (למשל ספר החינוך), לא כן הרמב"ם – הוא מונה את תרי"ג המצוות בסדר שונה, יתכן לומר שהמניה שלו היא לפי סדר חשיבותן בעיניו. בסוף ספר המצוות מייחד הרמב"ם שישים מתוך רמ"ח מצוות העשה ומגדירן כ"מצוות הכרחיות" היינו מצוות שכולם מחויבים בהן בכל זמן ובכל מצב. אם נקבל את ההנחה שהרמב"ם באמת מזכיר אותן לפי חשיבותן, אזי נשים לב שחמש עשרה מצוות העשה הראשונות ברשימה הן גם מצוות הכרחיות והמעניין הוא ששתיים עשרה מתוכן נלמדות או נזכרות בפרשת ואתחנן. 

המצווה הראשונה היא האמונה באלוקות ונלמדת מהדיבר הראשון "אנוכי ה' אלוקיך".

המצווה השניה היא האמונה בייחוד ונלמדת מתוך "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

המצווה השלישית היא אהבת ה', "ואהבת את ה' אלוקיך".

המצווה הרביעית היא יראת ה' "את ה' אלוקיך תירא...".

המצווה החמישית היא עבודת ה' "...ואותו תעבוד".

ננסה להתעמק במצווה השלישית והרביעית: אהבת ה' ויראת ה'.

מעבר לחיוב במצוות הללו המופיע בפרשה, ישנו גם תיאור מעמד הר סיני ומהתנהגותם של בני ישראל בו ניתן לעמוד על ההבדל בין אהבה ליראה. 

אחרי עשרת הדברות, מתאר משה את אשר ארע: "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטכם וזקניכם. ותאמרו הן הראנו ה' אלוקינו את כבודו ואת גודלו, ואת קולו שמענו מתוך האש...ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלוקינו ומתנו...קרב אתה ושמע את אשר יאמר ה' אלוקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלוקינו אליך ושמענו ועשינו".

עם ישראל ירא מהמעמד (למרות דברי ההרגעה של משה "אל תיראו...") והוא מבקש ממשה שיתקרב במקומם והוא זה שישמע את דברי ה' וימסרם לעם.

משה מאוכזב מהבקשה של העם כמו שמביא רש"י: "התשתם את כוחי...כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה". ו'הכלי יקר' מרחיב ומסביר: "משה נצטער על שלא עבדו מאהבה, כי כל האוהב מתדבק אל אהובו והירא מתרחק ממנו. משה נצטער על מה שאמרו קרב אתה ושמע (והם יעמדו מרחוק), כי הריחוק מורה על היראה".

אבל הקב"ה דווקא מקבל את דברי העם: "ויאמר ה' אלי שמעתי את כל דברי העם הזה אשר דיברו אליך, היטיבו כל אשר דיברו, מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי". ומסביר הרמב"ן: "והקב"ה הודה לדבריהם ואמר 'היטיבו כל אשר דיברו' כי כן הוא החפץ לפניו שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה בעיניו". אנו רואים שלמרות שמשה מעדיף את דרך האהבה העדיפה בעיניו, הקב"ה מסכים עם דרך היראה. חז"ל לימדונו (סוטה ל"א ע"א): "גדול העושה מאהבה יותר מהעושה מיראה" ואפשר להבין זאת לאור דברי ה'כלי יקר' כי אהבה היא התקרבות ויראה היא התרחקות, אז מדוע מסכים ה' לדרך היראה?

כדי לענות נביא דוגמא משני האוהבים הגדולים, משה רבינו ואברהם אבינו. כאשר משה רואה את הסנה: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים" – הנה משה בחר בדרך היראה. גם אצל אברהם אבינו, שהוא היחיד שמכנה אותו הכתוב 'אוהב' (ישעיהו מ"א ח'): "זרע אברהם אוהבי", נאמרים הדברים מפורשות ע"י הקב"ה. אברהם מתקרב לקב"ה ועובד אותו מתוך אהבה (כמוזכר בישעיהו) ודוקא אחרי הניסיון הקשה ביותר, ניסיון העקדה, אומר לו המלאך (בראשית כ"ב י"ב): "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". מסביר ה'שפת אמת': "אלא שהקב"ה ניסה אותו במידת היראה דוקא, כי עיקר מידתו היתה האהבה והקרבה, וכאן עמד מרחוק, שבא עתה למידת היראה".

ומכאן התשובה לשאלה שהצבנו, שתי הדרכים, גם האהבה וגם היראה שתיהן חיוניות לעבודת ה'. אנחנו רואים שהקב"ה אינו מסתפק רק באהבה ובוחן את אברהם אוהבו דווקא במידת היראה. ובאמת לא היינו צריכים להרחיק עד אברהם אבינו כדי להבין זאת, התשובה היתה בידנו כל הזמן. הרי כבר ראינו שהרמב"ם מנה אותן כשתי מצוות נפרדות (המצווה השלישית והרביעית) וגם הגדיר אותן כ"מצוות הכרחיות", כלומר כל אחד חייב בשתיהן בכל זמן ובכל מצב. כלומר אנו חייבים כל הזמן לנקוט גם בדרך היראה וגם בדרך האהבה ללא יתרון או עדיפות לזו על פני זו. 

בדרך זו הולך גם רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: "כללו של דבר: שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה, האהבה והשמחה". (ועל השמחה בפעם אחרת ב"נ).

ונחזור לרמב"ם בו פתחנו. בהלכות יסודי התורה (ב', ב'), משכיל הרמב"ם לשלב את שתי הדרכים כהלכה מעשית: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חוכמתו, שאין לה ערך ואין לה קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול...(הרי כאן אהבה)...וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות..(דרך היראה)".

הרמב"ם מאיר לנו כי למעשה יש דרך אחת, כפי שהוא כתב בתחילת ההלכה: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו" – דרך אחת (בה"א הידיעה) שמביאה גם ליראת ה' וגם לאהבתו.

וורט לפרשת ואתחנן - נחמו

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 483

וורט לפרשת ואתחנן - נחמו

נחמה בכפליים

הפטרת השבוע פותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". המדרש (ילקוט שמעוני ישעי' רמז תמה) מסביר שמה שנאמר פעמיים "נחמו" הוא נחמה על בית ראשון, נחמה על בית שני.

ענין הנחמה היא כאשר מישהו חווה אבדן ואין אפשרות למלא לו את החסרון אז לפחות מנחמים אותו, אך בענייננו, הרי ידוע שבבית שני חסרו חמשה דברים (יומא כא, ב) וא"כ, אחרי שיש כבר נחמה על בית ראשון המושלם יותר, מה צריך עוד נחמה על בית שני, כלומר איזו מעלה היתה בו שלא היה בבית ראשון?

ויובן ע"פ דברי הגמרא (ב"ב ג, א) על הפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון יותר מן הראשון" שהבית השני היה גדול מהראשון בבנין ובשנים כלומר, שהיה גבוה יותר ושרד יותר שנים.

מהי באמת הסיבה ל'גדולה' זו של הבית השני? מבואר בחסידות, שבימי בית ראשון היו בני ישראל במעלת צדיקים, אבל לבית השני הם הגיעו בדרגא של בעלי תשובה. מעלתו של בעל תשובה היא יגיעתו העצמית; יש עריבות מיוחדת כאשר מקבלים משהו אחרי יגיעה עצמית, ולכן, הבית הראשון היה בעיקר 'גילוי מלמעלה', היתרון של בית שני שהיא באה אחרי 'עבודת המַטָה'.

בזהר נאמר, שבית המקדש השלישי יהיה גדול מן הראשון וגם מהשני, כי בגאולה יהיו לנו את שתי המעלות: גם 'גילוי מלמעלה': ביהמ"ק ירד משמים, וגם יהיה בו את היגיעה העצומה ומסירות-נפשם של בני ישראל במשך כל שנות הגלות! שעל ידם הגיעה הגאולה.

שבת שלום!

מקור: לקוטי שיחות חלק ט' ואתחנן שיחה ג'. העיבוד והקיצור בסיוע 'מעיין חי' ח"י עמ' 24.

משה והכרזתו

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:41

נכתב על ידי Super User

כניסות: 456

משה והכרזתו

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 ויהי היום התקדרו שמים

 השמועה עשתה כנפיים

 משה אוסף  עדת ישראל

 טף , נשים , נער- וזקן.

הכול אוהליהם נוטשים

כעדר אל הרועה  נוהרים

לרגלי הסלע בדממה נצבים

לשמע-הכרזת  גדול הנביאים.

משה מצביע לעבר הרקיע

ברצונו את העם להרתיע

דברי כיבושין יתריע

איך לארץ האבות להגיע.

 זוהי הארץ המובטחת

 עליהם את ה' לדעת

 בל ישכחו מופתים

 אותם נשא אלוקים.

ארץ בהשגחתו המתמדת

התנהגות קדושה מתבקשת

תרי"ג מצוות מקיימים

אהבת חינם וכבוד מחויבים.

הערה: השיר בהשראת- פרשת ואתחנן [חומש דברים]

פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 250

פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

 מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : האמונה באלוקים -  וקיום התורה הלכה למעשה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.  מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם.  לְהוֹרִישׁ, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ--מִפָּנֶיךָ; לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם נַחֲלָה--כַּיּוֹם הַזֶּה.  וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים".  [דברים ד, ל"ה- מ"א]

השאלות הן:

א] כיצד התגלה לעם ישראל, כי ה' הוא האלוקים?

ב] מה יהודי חייב לדעת לאורך חייו?

תשובות

גילוי מציאות אלוקים - לעם ישראל.

נאמר: "מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". 

על פי רש"י  

א] בני ישראל ראו במעמד הר סיני- כי ה' הוא האלוקים.

ב] לפי המדרש [שיר השירים] בזמן מעמד הר סיני – פתח ה' את שבעת הרקיעים-כשם שקרע ה' את העליונים- כך קרע את התחתונים- וכולם ראו שאלוקים הוא  אחד ויחיד ! לכן נאמר: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת"

האגדה מספרת:

"והאורה הגדולה אשר יצאה מדבר ה'- מלאה את כל הארץ ויאספו מלכי האדמה אל בלעם בן בעור ויאמרו לו:

הואל נא והגדת לנו: המביא ה' שנית מבול על הארץ? ויען אותם בלעם לאמור: הלא הוגד לכם- כי נשבע ה' לבלתי הביא עוד מבול על הארץ לשחתה!

ויוסיפו המלכים לדבר ואמרו אל בלעם: אולי יביא עתה ה' מבול אש? ויען אותם בלעם: את תורתו הוא נותן לבני ישראל, וממנה יצאה האורה הגדולה הזאת אשר נבהלתם ממנה, וישמעו המלכים את דברי בלעם ויניחו [נרגעו]  וישובו איש, איש אל ארצו ואל מלכותו"

דעת מקרא סבור: תכלית הראיות היא - למען שעם ישראל ידעו - כי ה' הוא האלוקים.

ה', זה שם מיוחד- הוא האלוקים ,בעל כל הכוחות ,הוא ברא את העולם וגם מנהיג אותו.

כך קראו לה' בזמן אליהו הנביא, כפי שכתוב: "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית.  וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.  וַיַּרְא, כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ—

יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים". [מלכים-א, י"ח, ל"ו- מ]

בכך הודו  כולם: שהם מאמינים בה'. במוצאי יום הכיפורים אנו אומרים כך שבע פעמים.

חובת היהודי לדעת.

האלשייך הקדוש אומר רעיון מעניין:

אם אנחנו רואים בעולם הזה שהאחד מצליח בכל אשר ילך וטוב לו ומאושר, לעומתו על השני עוברים ייסורים ופגעים,  אין זה נובע מהטעם שיש שינוי מבחינת ה'  כלפי המקבל.

אלא, ההשפעה היוצאת ממנו אל ברואיו באופן שווה. השינוי קורה  רק  מצד מקבלי ההשפעה. מי שהוא ראוי- זוכה לקבל שפע וכל טוב מאת ה'. ומי שאינו זוכה בגלל מעשיו השליליים - ההשפעה האלוקית כלפיו משתנה בהתאם להתנהגותו.

דוגמא נהדרת היא: השמש. היא משפיעה את אורה וחומה במידה שווה על כל העולם ובכל זאת ניתן לראות שוני בין העצמים השונים - לגבי תוצאת קרני השמש עליהם. עצם בהיר נהיה כהה ומנגד הפשתן הכהה נהיה לבן. בזמן שהשמש מקשה את המלח הנמס - מנגד היא ממיסה את השעורה, ודאי לא נחשוב שהשינויים נוצרים בגלל השמש עצמה - מזריחתה והשפעתה. אלא הדבר נובע מאופיים וטבעם של העצמים המגיבים להשפעתה – באופן שונה.

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" -  כשתתבונן  בזריחת השמש - תגיע למסקנה: כי למרות שזריחתה שווה על כל העצמים, הרי התוצאות עליהם משתנות- על פי אופיים ותכונותיהם.

"וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ" שה' הוא היחיד והמיוחד  והשפעתו היא על כל פני תבל, ההבדלים שאנו רואים אצל הבריות - נובעים בגלל אופיים ,או תכונותיהם השונות. הכול תוצאה של מעשיהם, זה - זוכה למידת הדין והשני זוכה למידת הרחמים. אבל גם מידת הדין וגם מידת הרחמים - מאת אלוקים היחיד בעולם.

חובת היהודי לדעת:

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": 

על פי  "ספרים": יש לדעת: "ה' הוא האלוקים בשמים ועל הארץ מתחת" ידיעה זו- היא יסוד ושורש כל הידיעות בעולם...

הפסוק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת":   מסיים את הקטע הראשון של תפילת: "עלינו לשבח" בברכת "מלכויות" בראש השנה ובסיום התפילות בכל ימות השנה.

רבי האי גאון מייחס את התפילה הזו ליהושע בן נון שהתפלל בזמן כיבוש יריחו. [יהושע ו]

יש כמה מחז"ל הטוענים: כי המשפט: "בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" ניתן ללמוד:  מהי הדרך הנכונה שילך בה האדם?

א]" בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל"- כשמדובר ברוחניות- בהשגת יראת שמים ולימוד התורה ועבודת המידות - יש להתבונן " מִמַּעַל"- כלפי אלה  שעומדים בתחומים אלה מעליך- כלומר בדרגות מעליך- וזה ייתן לך תמריץ להידמות עליהם ולעלות במעלות היראה והתורה.

ב] "וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": בעניינים גשמיים - נכסים, ממון עליך להתבונן באלה שיש להם "מִתָּחַת"- שיש להם פחות ממך ומבחינה גשמית הם פחות ממך- הדבר ייתן לך תמריץ להיות שמח  בחלקך ואז תפנה את עיקר שאיפותיך לנתיב הרוחני - קיום מצוות - לימוד ועשייה בפועל. 

רבינו בחיי אומר על המילים: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים"- כי זוהי מצוות עשה מן התורה לדעת את  ה' ,עלינו לחקור ולא נסתמך רק על הקבלה בלבד באופן שטחי.

הידיעה לבדה אינה מספקת- כמו שאומר שלמה המלך:

"כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר;" [משלי כ"ה, ב] כי אי  אפשר שהאדם המתחיל לחשוב ישיג את המהות של אלוקים,

אלא עליו להתבונן במעשה הבריאה-  לחזור ולהתבונן כמו שמצאנו אצל אליהו הנביא:

"לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". [מלכים א, י"ט, י"א- י"ב] ואם יצר הרע יבלבל את האדם כאילו יש  שתי ראשויות- אז האדם יתגבר וישיב על ליבו- כי ה' הוא היחיד בעולם , אין עוד מלבדו !

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:

הכרת ה' אינה מבוססת על אמונה, אלא  על ידיעה , על סמך וודאות של אירוע  אישי ישיר שהיית בו והוא הוצג בפני כל האומה בבת אחת. על ידי התגלות ה'  שראית במו עינך - תסיק שהוא האל היחיד והאמתי גם שאר האנושות מאמינה בו  בהרבה צורות ותעתועים.

"אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ" ה' הוא  הוא המצוי היחידי וכל שאר הנוכחים- תלויים רק בו!. 

במעמד הר סיני ראית אותו כאלוקים שכבודו מלא עולם – הוא שוכן באותה  מידה בשמים ובארץ- הכרת ה' דרך  נס יציאת מצרים ומתן תורה ודרך הברית שכרת ה' עם אבותיך- אברהם , יצחק ויעקב, והברית הזאת עוברת מדור לדור בקרב הצאצאים –אשר התחנכו ללכת   בדרך ה' ועל סמך כל האירועים האלה- אתה  אמור לדעת בהחלטיות וודאית את מציאות אלוקים ואם חלילה אתה עלול לשכוח את ה' ,חזור ותיזכר בכל המופתים שה' עשה לאבותינו- ותשיב את אמונתך  אל הלב ותזכור כי ה' נמצא בכל מקום, בשמים מעל ,אבל גם מציאותו על הארץ "מתחת.- כתוצאה  מידיעה זו עליך לקיים את המצוות והחוקים שה' מצווך- והם מהווים תנאי להישאר בארץ ישראל  המיועדת  לך לעד- ותוכל להישאר בה רק- כל עוד אתה נאמן לאביך שבשמים ומקיים את  התורה ככתבה ולשונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי יהודי חייב לדעת את בוראו, לזכור את כל הנסים והמופתים, יציאת מצרים ומעמד הר סיני..., וכאז  כן עתה -יודה לאלוקים על כל הנסים הגלויים והנסתרים  בימינו ויזכור לקיים את הבטחותיו לרגלי הר סיני: "נעשה ונשמע"! התנאי לחיות כאן בארצנו הקדושה וחשובים דברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען חיי האדם?

פרטים

קטגוריה: פרשת ואתחנן

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 397

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען  חיי האדם?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו משה מנחה את העם כיצד לחיות באופן נכון ומועיל- את חייו- כפי שהכתוב מתאר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹקָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם,לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹקֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.  רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב,...וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.  וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים  [דברים, ד , ד-י"ד]

השאלות הן:

א] מהי הדבקות באלוקים?

ב] כיצד  מתבטאת חכמת העם הזה?

ג] מה המשמעות של שמירת הנפש?

תשובות.

דבקות אלוקית.

נאמר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רש"ר מסביר: דבקות היא חיבור הנובע מתוך רגש עמוק פנימי כמו שכתוב:

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" וכל זה ללא תחושה קלה  שבקלה של דחייה.

עם חכם ונבון.

רבינו בחיי  מפרש את המילים:

"וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים"

כאן הכתוב מלמד: כי כל המצוות תלויות בשימור והעשייה וכל החכמות נכללות בהן: דוגמת חכמת הרפואה נכללת בתורה- בפסוק: "וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל- חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ". [שמות ט"ו, כ"ו]

בדומה לכך כל החכמות.

בהמשך מביא רבינו בחיי את הסבר רז"ל: לגבי החכמה והבינה

לְעֵינֵי הָעַמִּים: ואיזו היא החכמה לעיני העמים? הכוונה לזה היודע לחשב תקופות ומזלות, וכל היודע לחשב בהם, ואינו מחשב ,עליו נאמר: "..וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" [ישעיהו ה, י"ב]

ממשיך ואומר רבינו בחיי: מתוך שיראו אומות העולם שעם ישראל  עסוק במצוות שכליות ובמשפטים ישרים אשר השכל מעיד עליהם- כי הם משפטים צדיקים, מסודרים באופן נכון - מתוך הנהגה של יושר, יגיעו למסקנה שאותם חוקים שלא תמיד ניתן להבין את טעמם - אין הם משהו טפל, אלא יש בהם חכמה  נסתרת ולא כולם זוכים להשגתה וכך אומות העולם יביעו את התפעלותם  מחכמת העם הזה.

בספר "מטה שמעון" ראיתי מעשה מעניין-  שאירע לרבי יהונתן אייבשיץ, [בעל ספר "יערות דבש"], פנה אליו קיסר אוסטריה ואמר:

"בתלמוד שלכם כתוב: חכם עדיף על נביא ועליך אומרים כי חכם גדול אתה, אני שואל ממך שאלה: הנה -אנו עומדים כאן מחוץ לעיר ויש באפשרותנו להיכנס באחד משני השערים אשר בחומת העיר, שער אחד נקרא: שער המלך אשר אני רגיל להיכנס  ולצאת בו, שער שני-המוני העם נכנסים ויוצאים בו, נסה לנחש באיזה שער אני נכנס הפעם לתוך העיר?

אמר רבי יהונתן: סלח נא אדוני ,בע"ה, אני יכול לנחש באיזה שער אדוני נכנס, אבל אני  אכתוב על דף את תשובתי אכניסנה במעטפה, אדוני הקיסר יחתום, אחר כך כאשר הקיסר יהיה בעיר, יפתח את המעטפה ויראה אם צדקתי בהשערתי, אמר לו הקיסר: טובה הצעתך. רבי יהונתן הרהר קצת ורשם מילים אחדות על דף נייר, אחר כך הכניס את תשובתו למעטפה החתומה בטבעת המלך".

השניים נפרדו והקיסר הלך לכוון החומה, משהגיע לשערים, חשב: יתכן  שרבי יהונתן  יחשוב שאני משנה מהרגלי, ואם אכנס דרך שער  העם ודאי ידע רבי יהונתן על כך , ואם אכנס דרך שער המלך, אולי הצליח רבי יהונתן לנחש שאני  נכנס תמיד דרך שער זה, כך  עמד שם הקיסר זמן מה והיה עסוק במחשבותיו, לפתע צץ רעיון בראשו: לא להיכנס דרך  השערים כלל, אלא יצווה את עבדיו - לפרוץ את החומה ודרכה יכנס.

וכך נהג, והיה בטוח שהחלטה זו לא עלתה כלל במוחו של רבי יהונתן, כאשר הגיע לארמונו, קרא לרב לפתוח את המכתב ,כאשר שברו את החותם התגלו המילים הכתובות: "מלך פורץ גדר  ונכנס ואין מוחין בידו"

זהו ציטוט מלשון הגמרא- המציין: כי יש למלך רשות לפרוץ גדר סגורה ואין רשות לאיש לעצור בעדו, המלך התפעל מאד מהמשפט הזה ואמר לרבי יהונתן: מכאן אני מבין  שצדקו החכמים באומרם: כי חכם עדיף מנביא!

[מתוך ספר סיפור חייו של ר' יהונתן אייבשיץ]

הרמב"ן סבור: כי החוקים והמשפטים שכתובים בתורה יש להם תועלת רבה, הם תפארת לאדם המקיים אותם עד , כי אפילו, האויבים ישבחו אותם בכך והתועלת המיוחדת שבהם, שאין כמותה עוד, על ידי קיומם-  ה' יהיה קרוב אליהם בכל מצב שיתפללו אליו  וכך העמים שיתבוננו בזה יבינו כי החוקים  נעשים מתוך חכמה ובינה - באמצעותם  ניתן להתקרב אל אלוקים- דבר המעורר יראה, האויבים יבינו  עד כמה המשפטים האלה- טובים, צדיקים וישרים בישוב העם והמדינות.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: הידע ואומנות החיים- יהפכו סימן היכר של עם ישראל בעיני אומות העולם ,עם ישראל  ישמש  הוכחה  לנאמר בספר בראשית:"יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם.." [בראשית ט, כ"ז]

אומנות היופי הפונה אל החושים היא שייכת לשאר העמים, אך אומנות בניית אוהלים, ערים ומדינות- שה' שוכן בהם - מצויה רק אצל בני שם ,מכאן: שאם עם ישראל יקדיש ללימוד התורה וקיום המצוות באופן מעשי, כל חייהם יהיו מסע לכינון מלכות ה'  עלי אדמות.

אצל אומות העולם כל החוקים נוצרים - מתוך פרי מחשבה  אנושית והם משתנים לאורך הזמן -על פי  הצרכים שלהם, לא כן החוקים והמצוות –שהם  נצחיים שעם ישראל חי לפיהם - וכך הוא  נעשה אדון לגורלו ובזכות זה ישראל נחשבת לאומה גדולה בעיני העמים ואומות העולם הצופות בנו – מתפעלים מהאומה הישראלית ומודים- כי היא מלאת חכמה ובינה!

שמירת הנפש.

נאמר בפרשתנו:

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ.."

ה"חוזה" מלובלין [רבי יעקב יצחק  הורוביץ] מסביר בדרך החסידות: לענייני הגוף –אדם צריך להקדיש כוחות מועטים ורמז לכך מוצאים בגמרא: "אכין ורקין מיעוטין" [ירושלמי ]  [ברכות, י"ד, ב] לעומת זאת, את כל הכוחות הגנוזים בתוכנו- עלינו להקדיש- בשמירת הנפש ובטיפוח ענייני הרוח- שבהם מותר האדם מן הבהמה...

רבי ישראל ליפקין מסלנט [אבי  תנועת "המוסר" בליטא] סובר: חסיד אמיתי- הוא אדם הדואג לנשמה שלו ולגוף של הזולת.

וכתוצאה משיטה זו, הוא נוהג תמיד  לבדוק את עצמו, איך הוא ביראת שמים והידור מצוות ובאותו זמן גם  משתדל לסייע  לעניי ישראל כפי יכולתו.

ה"כלי יקר" מסביר: נאמר :"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד",  יש לשמור על הנפש יותר מאשר על הגוף לכן   נאמר: ",,,,נַפְשְׁךָ מְאֹד"

פירוש נוסף:  שתי שמירות אלה  הם: על מצוות  עשה ומצוות לא תעשה.

 רז"ל אמרו: שישנם רמ"ח  מצוות עשה - כנגד רמ"ח איברים , ושס"ה  מצוות "לא תעשה" –כנגד שס"ה גידים שבאדם , לכן על ידי שמירת  המצוות ישמור האדם על האיברים והגידים שלו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  היא ערך עליון בחיי האדם –לכן  הדבק באלוקים ובתורה- זוכה לחיים טובים ומאושרים ולחכמה מרובה  המאירה  גם לאומות העולם.