- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:50
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 240
פרשת ואתחנן - חזון אחרית הימים-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה : הגלות הנוראה הצפויה לעם ישראל בעבור – חטאיהם ובהמשך -חזון אחרית הימים:
כנאמר: "כִּי- תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה - אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ: כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם: הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי". [דברים ד,כ"ה-ל"ג]
השאלות הן:
א] מה הסיבה לגלות הנוראה-וכיצד תתרחש?
ב] מהי התחזית לאחרית הימים?
תשובות.
הגלות
עבודת האלילים בהם יעסקו עם ישראל בארץ- היא אשר תגרום לעונש הגלות הנוראה.
רש"י מגלה לנו רמז מתי יגלו עם ישראל? והדבר רמוז במילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" שהכתוב רומז על פי הגימטרייה של המילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם"- בתום שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה ,הקדים ה' שתי שנים ל"נושנתם" כדי שלא יתקיים בהם העונש הנורא:
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".
בכך ה' עשה צדקה עם ישראל שהקדים את העונש -שנתיים קודם התאריך המיועד.
אונקלוס סובר: שעם ישראל השתעבדו לעמים עובדי אלילים.
ספורנו סבור: כי על ידי עבודת האלילים –בני ישראל- מכעיסים את ה' וגורמים לסילוק השכינה מהם ובכך דומים לגויים ,אשר אינם עובדי ה' ואינם משועבדים לתורת ה' ומצוותיה.
"בעל הטורים" מוצא רמז לארבעת הגלויות -במילים:"
"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶםשָׁמָּה"
"בָּעַמִּים"- בין הבבליים- היינו- גלות בבל.
"בַּגּוֹיִם"- בגימטרייה- בהמדי- היינו- גלות מדיי.
"יְנַהֵג" - בגימטרייה- ביון- כלומר- גלות יון.
"שָׁמָּה"- בגימטרייה- מרומיים- גלות רומי.
הרמב"ן סובר: שהגלות תתרחש באופן שבכל גוי וגוי בני ישראל יהיו במספר מועט- אבל באופן כללי עם ישראל יישאר במספר רב.
רבינו בחיי טוען: נסמכה פרשה זו לעניין עבודה זרה- לפי שעם ישראל עתידים לעסוק בעבודת האלילים בארצם ובעבור עוון זה - עתידים ללכת לגלות ולכן נאמר: "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים.." ולא נאמר: "אם תוליד" -היות ובזמן שהוא מוכיח את עם ישראל – הוא מתנבא במה שיקרה להם לדורות בהמשך.
ובהקשר למילים:
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ"- בכוחם של השמים והארץ להעניש את ישראל במידה שלא יקיימו את התורה- על ידי עצירת הגשמים ואילו במצב שיקיימו את התורה יזכו לגשמים בעתם.
טעם נוסף לעדות השמים והארץ על התנהגות עם ישראל- לפי שהם נצחיים ויש באפשרותם להעיד דור אחר דור...
רבינו בחיי מסביר את עבודת האלילים בגלות- אין הכוונה שהם באמת יעבדו שם עבודת אלילים, אלא היות והם יעבדו לעובדי האלילים- זה יחשב כאילו עובדים עבודה זרה!
רבינו בחיי מדגיש את אפסיות האלילים- כפי שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן".
הכתוב מזכיר ארבעה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח.- אך נמנע מלהזכיר את חוש המישוש – שהוא החוש החמישי-היות והוא נכלל במילים: "וְלֹא יֹאכְלוּן"- שהוא חוש הטעם וגם המישוש. מתוך חמשת החושים- שלושה הם: חושים רוחניים- חוש הריח, חוש הראייה, חוש השמיעה וההוכחה לכך שהכתוב מציין חושים אלה אצל הקב"ה:
"וירא ה' "- [בראשית ו]
"וישמע ה' "-[במדבר י"א]
"וירח ה' "- [בראשית ,ה]
מכאן ניתן ללמוד את מעלת חמשת החושים של האדם -כי בעזרתם יכול לקיים מצוות- אך חלילה גם עבירות וחמישה אלה- הם כנגד חמישה חומשי תורה. וכל זה מנפלאות הבורא!
לכן הכתוב מגנה את העבודה הזרה שהם חסרי חושים ,אך בכך גם מדגיש את מעלת החושים אצל בני האדם.
אחרית הימים.
כאשר עם ישראל יהיה בגלות הוא יחפש את הקב"ה כנאמר: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ: כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים"
רבינו בחיי שואל: מדוע נאמר: תחילה בלשון רבים:" וּבִקַּשְׁתֶּם" ובהמשך נאמר בלשון יחיד: "וּמָצָאתָ" מדוע לא נכתב "ומצאתם"? התשובה לכך: שאומנם הקב"ה שומע את תפילת הרבים כי יש לכך משקל רב, אך כאן התורה רוצה להדגיש כי גם תפילת היחיד- בכל לבבו ובכל נפשו- היא בעלת משמעות גדולה בעיני ה'.
הכתוב מדגיש: שעם ישראל מחויב לקב"ה לקיים את התורה- אף אומה לא זכתה לשמוע את קול ה' במעמד הר סיני. ומבחינה שכלית ניתן להבין שכל אומה חייבת לעבוד את בוראה ,אבל ישראל בהיותם העם הנבחר שקיבל את התורה עליו מציינים רז"ל את דברי דוד המלך:
"הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ-- וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ" [תהלים קי"ז, א- ב] לכן עובדי כוכבים אינם ראויים לברך את ה'- אלא רק ישראל.
רש"ר מסביר: כי העבודה האלילית חומסת מהאדם את כל מוסריותו. וכאשר יהיו בגלות הם ירגישו את הניגוד של הקב"ה , הקרבה אליו תהיה מרוממת ומשחררת של אל חי ויחיד שהוא-" ה' אלוקיך" על ידי שיבקשו את ה' "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"
לסיכום, לאור האמור לעיל- עבודת האלילים היא חמורה מאד בעיני ה' לגבי עם ישראל- העם הנבחר שקיבל את התורה- למרבה הפלא -דווקא בגלות מתוך הצרה- יגלו ישראל את ה' באחרית הימים ,ידרשוהו וישובו אל חיק השכינה.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ואתחנן
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 250
פרשת ואתחנן , מדוע התעקש משה להיכנס לארץ?
מאת: אהובה קליין ©
פרשה זו פותחת בתחנוניו של משה להיכנס לארץ ישראל - ובכך לבטל את הגזירה שנגזרה עליו ,כפי שהכתוב מתאר זאת:
"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" [דברים ג, כ"ג- כ"ח].
השאלות הן:
א] מהי משמעות תחינתו של משה אל ה' ?
ב] האם הועילו תחנוניו של משה להיכנס לארץ?
תשובות.
משמעות תחינתו של משה
החת"ם סופר מסביר: שנינו במדרש רבה לפרשת - "וזאת הברכה" שמשה רבינו התפלל באותו זמן חמש מאות וחמש עשרה פעמים - כמניין: "ואתחנן" [בגימטרייא האותיות: "ואתחנן"- שוות ל: 515]
גם האותיות תפילה - בגימטרייא שוות= 515 וכאשר אנו מוסיפים את שם הוויה שהן בגימטרייא- 26 אנו מגיעים למספר:541 –בגימטרייא- "ישראל", מכאן לומדים: כאשר עם ישראל דבקים בה' , תפילתם מתקבלת אצל בורא עולם. וההוכחה לכך: מהנאמר בהמשך הפרשה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]
חכמי המדרש שואלים: מדוע התורה מציינת את הזמן בו משה מתחנן אל ה', כמו שכתוב: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא", ועל כך הם עונים: עניין זה קשור למסופר בסוף הפרשה הקודמת: מלחמות בני ישראל במלכי עבר הירדן המזרחי [דברים ב, כ"ו] לאחר שמשה כבש את ארצותיהם של סיחון מלך האמורי ושל עוג מלך הבשן , הצלחה זו גרמה למשה לחשוב: שמא התבטלה הגזירה ו"הותר הנדר" ויוכל להיכנס לארץ ולהנהיג את עם ישראל בכיבוש ארצות שבעת הגויים שבצד המזרחי לירדן וזאת על פי הכלל הנפוץ: "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" [ירושלמי פסחים י', ה'] לכן משה כיוון את תחינותיו לשעה הזו של הניצחון.
רש"י מביא שני פירושים:
א] חנון - זו לשון מתנת חינם. למרות שצדיקים יכולים לדרוש את בקשותיהם על סמך מעשיהם הטובים, הרי הם מבקשים מה' מתנת חינם.
ב] "ואתחנן"- היא אחת מעשר לשונות שנקראת תפילה.
רש"י מסתמך על הספרי.
וזה לשון הספרי: "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן המקום שייתן להם, אלא חינם"
ומאין ידע משה שהוא יכול לבקש מתנת חינם? לפי שאמר לו: "וחנותי את אשר אחון "[שמות ל"ג, י"ט]
ולגבי הפירוש השני של רש"י: נאמר בספרי:
"עשר לשונות נקראת תפילה: זעקה, שועה, נאקה, צרה, רינה ופגיעה, נפול ופלול ,עתירה, עמידה, חילול, חנון"
מהמילה: "לֵאמֹר" לומד רש"י: כי משה התפלל בשלושה מקומות וביקש מה' שימלא את בקשתו ומשה לא יפסיק לבקש - עד שה' יודיע לו אם אכן יבצע את בקשתו!
ושני המקומות האחרים הם:
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ". תפילה זו התפלל משה כאשר אחותו מרים הייתה מצורעת.[במדבר י"ב, י"ג]
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".[במדבר כ"ז, ט"ו]
בקשה זו ביקש משה מה'- כאשר הבין שלא יכנס לארץ ועל כן עם ישראל זקוק למנהיג אחר במקום משה.
רש"י מסביר את המשך דברי משה :"אַתָּה הַחִלּוֹתָ" באמצעות שני פירושים:
א] לפי הפשט: דבריו אלו של משה מתייחסים למלחמת סיחון ועוג, שבה נאמר: "ראה החילותי מתת לפניך" [ לעיל ב', ל"א]
ב] על פי הדרש [לפי הספרי] המילים: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ"- מוסב לדברי ה' אחרי מעשה חטא העגל: "ואתה הניחה לי" [שמות ל"ב, י] וזו לתגובה על בקשת משה סליחה על חטאו וביטול עונשו שלא להיכנס לארץ ומסתבר שיזכיר את מידת החסד של ה' - כדי לקבל מחילה מאשר שיזכיר את גבורותיו , מתברר שאחרי חטא העגל החל משה לראות שיש מקום לתפילה גם אפילו אם נגזרה גזרה.
לפי אור החיים: "הַחִלּוֹתָ"- לשון תפילה.
משה מנסה לשכנע את ה' בביטול הגזרה בהדגישו את גודלו של ה' וזוהי מידתו הטובה של ה'- כנאמר: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת- גָּדְלְךָ"
והמקור לכך: בקשת משה ותשובת אלוקים לדבריו:
ו"ְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר. יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. סְלַח-נָא, לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה. וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ".[במדבר י"ד, י"ז—כ"א]
בהמשך התחנונים משה מזכיר את ידו החזקה של ה' זוהי יד ימינו - המקבל תשובה מכל באי עולם ,אפילו מהרשעים.
וזו יד חזקה - והכוונה שה' כובש ברחמים את מידת הדין בחוזקה.
אלוקים שונה ממלך בשר ודם - אשר יש לו יועצים - והם לפעמים עומדים כמכשול לדרך חסדיו ועבודה על מידותיו, הרי אם ה' יחליט למחול- אף אחד לא יעמוד בדרכו- לכן שואל משה את ה' למה לא ימחל לו?
את המשך מילותיו של משה:" אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן"-מבהיר רש"י: כי משה פונה בלשון בקשה אל ה' להיכנס לארץ למקום הר הבית-מקום המקדש.
אברבנאל מביא ארבעה תירוצים שבעטיים רצה משה להיכנס לארץ:
א] לקיים את המצוות התלויות בארץ עם הכניסה לארץ ישראל.
ב] משה שעמל רבות כמנהיג להוציא את בני ישראל ממצרים והנהיג אותם במשך ארבעים שנה- רצה להשיג את פרי מעשיו.
ג] רצה להיכנס לארץ כדי להוכיח למרגלים שלמרות דברי הדיבה שלהם על הארץ הקדושה- היא ארץ טובה מאד!
ד] רצה משה להשתטח על הר המוריה ולהגיד לעם ישראל: כי זהו המקום הנבחר- הר הלבנון- שמלבין את עוונותיהם של ישראל.
תפילת משה ותוצאתה.
אברבנאל וכמה מהפרשנים מתלבטים בשאלה- האם יתכן שתפילת משה לא תתקבל?
הם מסתמכים על דברי חז"ל ואומרים: כי הייתה התנגשות בין תפילת משה לבין השבועה של הקב"ה שאמר: "...אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל ־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־ הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־ הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־ הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם"[במדבר כ, י"ב] והמילה: "לכן"- היא לשון שבועה, כמו שנאמר בשמואל-א' ,ג, ד: "וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם-יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹון בֵּית-עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד-עוֹלָֽם" ולכן התפילה לא היה בכוחה להפר את השבועה.
החתם סופר סובר אחרת: משה כן נענה בתפילתו- תפילה עושה מחצה, הוא ביקש:"אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת.." על כך נענה לפי שה' אמר לו:" וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר.." מכאן שתפילתו התקבלה על הראייה, אך לא על הכניסה לארץ.
"צרור המור" מבהיר: כי בכך שמשה התחנן לפני ה', הוא התכוון להעביר מסר לדורות: שאסור לו לאדם להתייאש,
עליו להתפלל אל ה'- אפילו כשחרב חדה מונחת על צווארו- בדומה לתפילת משה על אף הגזרה.
רבינו בחיי אומר: כי משה שיבח את ה' כאשר ביקש : "יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה"[ במדבר כ"ז, ט"ז]את זאת אמר לה' כאשר ביקש שיבוא מנהיג לעם ישראל אחריו: לכן משה בכל זאת השיג משהו: כפי שהכתוב מציין:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ.."
מהמילה: "עֵינֶיךָ "- הכתובה פעמיים, לומדים כי משה מההר התעלה לראות את הארץ בעיני בשר ודם לארבע רוחותיה וזכה להתבונן בשם בן ארבעה אותיות-"שהוא המרכבה הראשונה העליונה לארבע רוחות העולם".
[אותיות שם השם מופיעות בארבעה רוחות השמים יחדיו]
אך משה לא זכה להיקבר בארץ ישראל- לא בגופו ולא בעצמותיו לעומתו: יעקב זכה להיקבר בארץ בגופו ועצמותיו ויוסף זכה להיקבר רק בעצמותיו.
לסיכום, ניתן להסיק, כי משה עשה השתדלות גדולה לביטול רוע הגזירה ,מנהיג ברמ"ח אבריו - התעקש להיכנס לארץ כדי להשלים את תפקיד מנהיגותו ולהוכיח למרות דברי המרגלים-כי הארץ טובה מאד! ולמרות כל בקשותיו, אומנם לא זכה להיכנס לארץ- אך זכה לראותה ולהשקיף לארבע רוחות השמים.תפילתו משמשת מסר לדורות: שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים.
