פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

פרשת ואתחנן - התנאי להאריך ימים על אדמת הקודש.

 מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : האמונה באלוקים -  וקיום התורה הלכה למעשה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.  מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִם.  לְהוֹרִישׁ, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ--מִפָּנֶיךָ; לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם נַחֲלָה--כַּיּוֹם הַזֶּה.  וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים".  [דברים ד, ל"ה- מ"א]

השאלות הן:

א] כיצד התגלה לעם ישראל, כי ה' הוא האלוקים?

ב] מה יהודי חייב לדעת לאורך חייו?

תשובות

גילוי מציאות אלוקים - לעם ישראל.

נאמר: "מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". 

על פי רש"י  

א] בני ישראל ראו במעמד הר סיני- כי ה' הוא האלוקים.

ב] לפי המדרש [שיר השירים] בזמן מעמד הר סיני – פתח ה' את שבעת הרקיעים-כשם שקרע ה' את העליונים- כך קרע את התחתונים- וכולם ראו שאלוקים הוא  אחד ויחיד ! לכן נאמר: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת"

האגדה מספרת:

"והאורה הגדולה אשר יצאה מדבר ה'- מלאה את כל הארץ ויאספו מלכי האדמה אל בלעם בן בעור ויאמרו לו:

הואל נא והגדת לנו: המביא ה' שנית מבול על הארץ? ויען אותם בלעם לאמור: הלא הוגד לכם- כי נשבע ה' לבלתי הביא עוד מבול על הארץ לשחתה!

ויוסיפו המלכים לדבר ואמרו אל בלעם: אולי יביא עתה ה' מבול אש? ויען אותם בלעם: את תורתו הוא נותן לבני ישראל, וממנה יצאה האורה הגדולה הזאת אשר נבהלתם ממנה, וישמעו המלכים את דברי בלעם ויניחו [נרגעו]  וישובו איש, איש אל ארצו ואל מלכותו"

דעת מקרא סבור: תכלית הראיות היא - למען שעם ישראל ידעו - כי ה' הוא האלוקים.

ה', זה שם מיוחד- הוא האלוקים ,בעל כל הכוחות ,הוא ברא את העולם וגם מנהיג אותו.

כך קראו לה' בזמן אליהו הנביא, כפי שכתוב: "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית.  וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.  וַיַּרְא, כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ

יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים". [מלכים-א, י"ח, ל"ו- מ]

בכך הודו  כולם: שהם מאמינים בה'. במוצאי יום הכיפורים אנו אומרים כך שבע פעמים.

חובת היהודי לדעת.

האלשייך הקדוש אומר רעיון מעניין:

אם אנחנו רואים בעולם הזה שהאחד מצליח בכל אשר ילך וטוב לו ומאושר, לעומתו על השני עוברים ייסורים ופגעים,  אין זה נובע מהטעם שיש שינוי מבחינת ה'  כלפי המקבל.

אלא, ההשפעה היוצאת ממנו אל ברואיו באופן שווה. השינוי קורה  רק  מצד מקבלי ההשפעה. מי שהוא ראוי- זוכה לקבל שפע וכל טוב מאת ה'. ומי שאינו זוכה בגלל מעשיו השליליים - ההשפעה האלוקית כלפיו משתנה בהתאם להתנהגותו.

דוגמא נהדרת היא: השמש. היא משפיעה את אורה וחומה במידה שווה על כל העולם ובכל זאת ניתן לראות שוני בין העצמים השונים - לגבי תוצאת קרני השמש עליהם. עצם בהיר נהיה כהה ומנגד הפשתן הכהה נהיה לבן. בזמן שהשמש מקשה את המלח הנמס - מנגד היא ממיסה את השעורה, ודאי לא נחשוב שהשינויים נוצרים בגלל השמש עצמה - מזריחתה והשפעתה. אלא הדבר נובע מאופיים וטבעם של העצמים המגיבים להשפעתה – באופן שונה.

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" -  כשתתבונן  בזריחת השמש - תגיע למסקנה: כי למרות שזריחתה שווה על כל העצמים, הרי התוצאות עליהם משתנות- על פי אופיים ותכונותיהם.

"וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ" שה' הוא היחיד והמיוחד  והשפעתו היא על כל פני תבל, ההבדלים שאנו רואים אצל הבריות - נובעים בגלל אופיים ,או תכונותיהם השונות. הכול תוצאה של מעשיהם, זה - זוכה למידת הדין והשני זוכה למידת הרחמים. אבל גם מידת הדין וגם מידת הרחמים - מאת אלוקים היחיד בעולם.

חובת היהודי לדעת:

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": 

על פי  "ספרים": יש לדעת: "ה' הוא האלוקים בשמים ועל הארץ מתחת" ידיעה זו- היא יסוד ושורש כל הידיעות בעולם...

הפסוק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת":   מסיים את הקטע הראשון של תפילת: "עלינו לשבח" בברכת "מלכויות" בראש השנה ובסיום התפילות בכל ימות השנה.

רבי האי גאון מייחס את התפילה הזו ליהושע בן נון שהתפלל בזמן כיבוש יריחו. [יהושע ו]

יש כמה מחז"ל הטוענים: כי המשפט: "בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" ניתן ללמוד:  מהי הדרך הנכונה שילך בה האדם?

א]" בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל"- כשמדובר ברוחניות- בהשגת יראת שמים ולימוד התורה ועבודת המידות - יש להתבונן " מִמַּעַל"- כלפי אלה  שעומדים בתחומים אלה מעליך- כלומר בדרגות מעליך- וזה ייתן לך תמריץ להידמות עליהם ולעלות במעלות היראה והתורה.

ב] "וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת": בעניינים גשמיים - נכסים, ממון עליך להתבונן באלה שיש להם "מִתָּחַת"- שיש להם פחות ממך ומבחינה גשמית הם פחות ממך- הדבר ייתן לך תמריץ להיות שמח  בחלקך ואז תפנה את עיקר שאיפותיך לנתיב הרוחני - קיום מצוות - לימוד ועשייה בפועל. 

רבינו בחיי אומר על המילים: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים"- כי זוהי מצוות עשה מן התורה לדעת את  ה' ,עלינו לחקור ולא נסתמך רק על הקבלה בלבד באופן שטחי.

הידיעה לבדה אינה מספקת- כמו שאומר שלמה המלך:

"כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר;" [משלי כ"ה, ב] כי אי  אפשר שהאדם המתחיל לחשוב ישיג את המהות של אלוקים,

אלא עליו להתבונן במעשה הבריאה-  לחזור ולהתבונן כמו שמצאנו אצל אליהו הנביא:

"לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". [מלכים א, י"ט, י"א- י"ב] ואם יצר הרע יבלבל את האדם כאילו יש  שתי ראשויות- אז האדם יתגבר וישיב על ליבו- כי ה' הוא היחיד בעולם , אין עוד מלבדו !

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:

הכרת ה' אינה מבוססת על אמונה, אלא  על ידיעה , על סמך וודאות של אירוע  אישי ישיר שהיית בו והוא הוצג בפני כל האומה בבת אחת. על ידי התגלות ה'  שראית במו עינך - תסיק שהוא האל היחיד והאמתי גם שאר האנושות מאמינה בו  בהרבה צורות ותעתועים.

"אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ" ה' הוא  הוא המצוי היחידי וכל שאר הנוכחים- תלויים רק בו!. 

במעמד הר סיני ראית אותו כאלוקים שכבודו מלא עולם – הוא שוכן באותה  מידה בשמים ובארץ- הכרת ה' דרך  נס יציאת מצרים ומתן תורה ודרך הברית שכרת ה' עם אבותיך- אברהם , יצחק ויעקב, והברית הזאת עוברת מדור לדור בקרב הצאצאים –אשר התחנכו ללכת   בדרך ה' ועל סמך כל האירועים האלה- אתה  אמור לדעת בהחלטיות וודאית את מציאות אלוקים ואם חלילה אתה עלול לשכוח את ה' ,חזור ותיזכר בכל המופתים שה' עשה לאבותינו- ותשיב את אמונתך  אל הלב ותזכור כי ה' נמצא בכל מקום, בשמים מעל ,אבל גם מציאותו על הארץ "מתחת.- כתוצאה  מידיעה זו עליך לקיים את המצוות והחוקים שה' מצווך- והם מהווים תנאי להישאר בארץ ישראל  המיועדת  לך לעד- ותוכל להישאר בה רק- כל עוד אתה נאמן לאביך שבשמים ומקיים את  התורה ככתבה ולשונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי יהודי חייב לדעת את בוראו, לזכור את כל הנסים והמופתים, יציאת מצרים ומעמד הר סיני..., וכאז  כן עתה -יודה לאלוקים על כל הנסים הגלויים והנסתרים  בימינו ויזכור לקיים את הבטחותיו לרגלי הר סיני: "נעשה ונשמע"! התנאי לחיות כאן בארצנו הקדושה וחשובים דברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען חיי האדם?

פרשת ואתחנן-מה גנוז בתורה הקדושה - למען  חיי האדם?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו משה מנחה את העם כיצד לחיות באופן נכון ומועיל- את חייו- כפי שהכתוב מתאר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹקָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם,לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹקֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.  רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב,...וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.  וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים  [דברים, ד , ד-י"ד]

השאלות הן:

א] מהי הדבקות באלוקים?

ב] כיצד  מתבטאת חכמת העם הזה?

ג] מה המשמעות של שמירת הנפש?

תשובות.

דבקות אלוקית.

נאמר: "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".

רש"ר מסביר: דבקות היא חיבור הנובע מתוך רגש עמוק פנימי כמו שכתוב:

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" וכל זה ללא תחושה קלה  שבקלה של דחייה.

עם חכם ונבון.

רבינו בחיי  מפרש את המילים:

"וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים"

כאן הכתוב מלמד: כי כל המצוות תלויות בשימור והעשייה וכל החכמות נכללות בהן: דוגמת חכמת הרפואה נכללת בתורה- בפסוק: "וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל- חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ". [שמות ט"ו, כ"ו]

בדומה לכך כל החכמות.

בהמשך מביא רבינו בחיי את הסבר רז"ל: לגבי החכמה והבינה

לְעֵינֵי הָעַמִּים: ואיזו היא החכמה לעיני העמים? הכוונה לזה היודע לחשב תקופות ומזלות, וכל היודע לחשב בהם, ואינו מחשב ,עליו נאמר: "..וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" [ישעיהו ה, י"ב]

ממשיך ואומר רבינו בחיי: מתוך שיראו אומות העולם שעם ישראל  עסוק במצוות שכליות ובמשפטים ישרים אשר השכל מעיד עליהם- כי הם משפטים צדיקים, מסודרים באופן נכון - מתוך הנהגה של יושר, יגיעו למסקנה שאותם חוקים שלא תמיד ניתן להבין את טעמם - אין הם משהו טפל, אלא יש בהם חכמה  נסתרת ולא כולם זוכים להשגתה וכך אומות העולם יביעו את התפעלותם  מחכמת העם הזה.

בספר "מטה שמעון" ראיתי מעשה מעניין-  שאירע לרבי יהונתן אייבשיץ, [בעל ספר "יערות דבש"], פנה אליו קיסר אוסטריה ואמר:

"בתלמוד שלכם כתוב: חכם עדיף על נביא ועליך אומרים כי חכם גדול אתה, אני שואל ממך שאלה: הנה -אנו עומדים כאן מחוץ לעיר ויש באפשרותנו להיכנס באחד משני השערים אשר בחומת העיר, שער אחד נקרא: שער המלך אשר אני רגיל להיכנס  ולצאת בו, שער שני-המוני העם נכנסים ויוצאים בו, נסה לנחש באיזה שער אני נכנס הפעם לתוך העיר?

אמר רבי יהונתן: סלח נא אדוני ,בע"ה, אני יכול לנחש באיזה שער אדוני נכנס, אבל אני  אכתוב על דף את תשובתי אכניסנה במעטפה, אדוני הקיסר יחתום, אחר כך כאשר הקיסר יהיה בעיר, יפתח את המעטפה ויראה אם צדקתי בהשערתי, אמר לו הקיסר: טובה הצעתך. רבי יהונתן הרהר קצת ורשם מילים אחדות על דף נייר, אחר כך הכניס את תשובתו למעטפה החתומה בטבעת המלך".

השניים נפרדו והקיסר הלך לכוון החומה, משהגיע לשערים, חשב: יתכן  שרבי יהונתן  יחשוב שאני משנה מהרגלי, ואם אכנס דרך שער  העם ודאי ידע רבי יהונתן על כך , ואם אכנס דרך שער המלך, אולי הצליח רבי יהונתן לנחש שאני  נכנס תמיד דרך שער זה, כך  עמד שם הקיסר זמן מה והיה עסוק במחשבותיו, לפתע צץ רעיון בראשו: לא להיכנס דרך  השערים כלל, אלא יצווה את עבדיו - לפרוץ את החומה ודרכה יכנס.

וכך נהג, והיה בטוח שהחלטה זו לא עלתה כלל במוחו של רבי יהונתן, כאשר הגיע לארמונו, קרא לרב לפתוח את המכתב ,כאשר שברו את החותם התגלו המילים הכתובות: "מלך פורץ גדר  ונכנס ואין מוחין בידו"

זהו ציטוט מלשון הגמרא- המציין: כי יש למלך רשות לפרוץ גדר סגורה ואין רשות לאיש לעצור בעדו, המלך התפעל מאד מהמשפט הזה ואמר לרבי יהונתן: מכאן אני מבין  שצדקו החכמים באומרם: כי חכם עדיף מנביא!

[מתוך ספר סיפור חייו של ר' יהונתן אייבשיץ]

הרמב"ן סבור: כי החוקים והמשפטים שכתובים בתורה יש להם תועלת רבה, הם תפארת לאדם המקיים אותם עד , כי אפילו, האויבים ישבחו אותם בכך והתועלת המיוחדת שבהם, שאין כמותה עוד, על ידי קיומם-  ה' יהיה קרוב אליהם בכל מצב שיתפללו אליו  וכך העמים שיתבוננו בזה יבינו כי החוקים  נעשים מתוך חכמה ובינה - באמצעותם  ניתן להתקרב אל אלוקים- דבר המעורר יראה, האויבים יבינו  עד כמה המשפטים האלה- טובים, צדיקים וישרים בישוב העם והמדינות.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: הידע ואומנות החיים- יהפכו סימן היכר של עם ישראל בעיני אומות העולם ,עם ישראל  ישמש  הוכחה  לנאמר בספר בראשית:"יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם.." [בראשית ט, כ"ז]

אומנות היופי הפונה אל החושים היא שייכת לשאר העמים, אך אומנות בניית אוהלים, ערים ומדינות- שה' שוכן בהם - מצויה רק אצל בני שם ,מכאן: שאם עם ישראל יקדיש ללימוד התורה וקיום המצוות באופן מעשי, כל חייהם יהיו מסע לכינון מלכות ה'  עלי אדמות.

אצל אומות העולם כל החוקים נוצרים - מתוך פרי מחשבה  אנושית והם משתנים לאורך הזמן -על פי  הצרכים שלהם, לא כן החוקים והמצוות –שהם  נצחיים שעם ישראל חי לפיהם - וכך הוא  נעשה אדון לגורלו ובזכות זה ישראל נחשבת לאומה גדולה בעיני העמים ואומות העולם הצופות בנו – מתפעלים מהאומה הישראלית ומודים- כי היא מלאת חכמה ובינה!

שמירת הנפש.

נאמר בפרשתנו:

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ.."

ה"חוזה" מלובלין [רבי יעקב יצחק  הורוביץ] מסביר בדרך החסידות: לענייני הגוף –אדם צריך להקדיש כוחות מועטים ורמז לכך מוצאים בגמרא: "אכין ורקין מיעוטין" [ירושלמי ]  [ברכות, י"ד, ב] לעומת זאת, את כל הכוחות הגנוזים בתוכנו- עלינו להקדיש- בשמירת הנפש ובטיפוח ענייני הרוח- שבהם מותר האדם מן הבהמה...

רבי ישראל ליפקין מסלנט [אבי  תנועת "המוסר" בליטא] סובר: חסיד אמיתי- הוא אדם הדואג לנשמה שלו ולגוף של הזולת.

וכתוצאה משיטה זו, הוא נוהג תמיד  לבדוק את עצמו, איך הוא ביראת שמים והידור מצוות ובאותו זמן גם  משתדל לסייע  לעניי ישראל כפי יכולתו.

ה"כלי יקר" מסביר: נאמר :"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד",  יש לשמור על הנפש יותר מאשר על הגוף לכן   נאמר: ",,,,נַפְשְׁךָ מְאֹד"

פירוש נוסף:  שתי שמירות אלה  הם: על מצוות  עשה ומצוות לא תעשה.

 רז"ל אמרו: שישנם רמ"ח  מצוות עשה - כנגד רמ"ח איברים , ושס"ה  מצוות "לא תעשה" –כנגד שס"ה גידים שבאדם , לכן על ידי שמירת  המצוות ישמור האדם על האיברים והגידים שלו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  היא ערך עליון בחיי האדם –לכן  הדבק באלוקים ובתורה- זוכה לחיים טובים ומאושרים ולחכמה מרובה  המאירה  גם לאומות העולם.

 

 

 

תורת חיים.

תורת חיים.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 משה ניצב על סלעים

 מול ישראל מאוחדים

 פיו   חוצב להבות

 מזכיר  עשרת הדיברות.

 

עם נבחר אלוקים

קשוב ברמ"ח איברים

שותה מילים בצימאון

כיצד יחיה נכון?

 

בתורה מגלה פתרון

יתרחק לעד מקלון

במצוות תמיד ידבק

ללא כחל ושרק.

 

בליבו תתעצם האמונה

ייהנה מזיו השכינה

מיגיע כפיו יאכל

בכל דרכיו  יָשִׂישׂ ויָגֵל.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]

 

פרשת ואתחנן - חזון אחרית הימים-כיצד?

פרשת  ואתחנן - חזון אחרית הימים-כיצד?

 

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : הגלות הנוראה הצפויה לעם ישראל  בעבור – חטאיהם ובהמשך -חזון אחרית הימים:

כנאמר: "כִּי- תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה - אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.  כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי".  [דברים ד,כ"ה-ל"ג]

השאלות הן:

א] מה הסיבה לגלות הנוראה-וכיצד תתרחש?

ב] מהי התחזית לאחרית הימים?

תשובות.

 הגלות

עבודת האלילים בהם יעסקו עם ישראל בארץ- היא אשר תגרום לעונש הגלות הנוראה.

רש"י מגלה לנו רמז מתי יגלו עם ישראל? והדבר רמוז במילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" שהכתוב רומז על פי הגימטרייה של המילה: "וְנוֹשַׁנְתֶּם"- בתום שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה ,הקדים ה'  שתי שנים ל"נושנתם" כדי שלא יתקיים בהם העונש הנורא:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".

בכך ה'  עשה צדקה עם ישראל שהקדים את העונש -שנתיים קודם התאריך המיועד.

אונקלוס סובר: שעם ישראל השתעבדו לעמים עובדי אלילים.

ספורנו סבור: כי על ידי עבודת האלילים –בני ישראל- מכעיסים את ה' וגורמים לסילוק השכינה מהם ובכך דומים לגויים ,אשר אינם  עובדי ה' ואינם משועבדים לתורת ה' ומצוותיה.

"בעל הטורים" מוצא רמז לארבעת הגלויות -במילים:"

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶםשָׁמָּה"

"בָּעַמִּים"- בין הבבליים- היינו- גלות בבל.

"בַּגּוֹיִם"-  בגימטרייה- בהמדי- היינו- גלות מדיי.

"יְנַהֵג" - בגימטרייה- ביון- כלומר- גלות יון.

"שָׁמָּה"- בגימטרייה- מרומיים- גלות רומי.

הרמב"ן סובר: שהגלות תתרחש באופן שבכל גוי וגוי  בני ישראל יהיו במספר מועט- אבל באופן כללי עם ישראל יישאר במספר רב.

רבינו בחיי טוען: נסמכה פרשה זו לעניין עבודה זרה- לפי שעם ישראל עתידים לעסוק בעבודת האלילים בארצם ובעבור עוון זה - עתידים  ללכת לגלות ולכן נאמר: "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים.." ולא נאמר: "אם תוליד" -היות ובזמן שהוא מוכיח את עם ישראל – הוא מתנבא במה שיקרה להם לדורות בהמשך.

ובהקשר  למילים:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ"- בכוחם של השמים  והארץ להעניש את ישראל במידה  שלא  יקיימו את התורה- על ידי עצירת הגשמים  ואילו במצב שיקיימו את התורה יזכו לגשמים בעתם.

טעם נוסף לעדות השמים והארץ על התנהגות עם ישראל-  לפי שהם נצחיים ויש באפשרותם להעיד דור אחר דור...

רבינו בחיי  מסביר את עבודת  האלילים בגלות- אין הכוונה שהם באמת יעבדו שם עבודת אלילים, אלא היות והם יעבדו לעובדי האלילים- זה יחשב כאילו עובדים עבודה זרה!

רבינו בחיי מדגיש את אפסיות האלילים- כפי שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן". 

הכתוב מזכיר ארבעה חושים: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח.- אך נמנע מלהזכיר את חוש המישוש – שהוא החוש החמישי-היות והוא  נכלל במילים: "וְלֹא יֹאכְלוּן"- שהוא חוש הטעם וגם המישוש. מתוך חמשת החושים- שלושה הם: חושים רוחניים- חוש הריח, חוש הראייה, חוש השמיעה וההוכחה לכך שהכתוב מציין חושים אלה אצל הקב"ה:

 "וירא ה' "-   [בראשית ו]

 "וישמע ה' "-[במדבר י"א]

"וירח ה' "- [בראשית ,ה]

מכאן ניתן ללמוד את מעלת חמשת החושים של האדם -כי בעזרתם יכול לקיים מצוות- אך חלילה גם עבירות וחמישה אלה- הם כנגד חמישה חומשי תורה. וכל זה מנפלאות הבורא!

לכן הכתוב מגנה את העבודה הזרה שהם חסרי חושים ,אך בכך גם מדגיש את מעלת החושים אצל בני האדם.

אחרית הימים.

כאשר עם ישראל יהיה בגלות  הוא יחפש את הקב"ה כנאמר: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים"

רבינו בחיי שואל: מדוע נאמר: תחילה בלשון רבים:" וּבִקַּשְׁתֶּם" ובהמשך נאמר בלשון יחיד: "וּמָצָאתָ" מדוע לא נכתב "ומצאתם"? התשובה לכך: שאומנם הקב"ה  שומע את תפילת הרבים כי יש לכך משקל רב, אך כאן התורה רוצה להדגיש כי גם תפילת היחיד- בכל לבבו ובכל נפשו- היא בעלת משמעות גדולה בעיני ה'.

הכתוב מדגיש: שעם ישראל מחויב לקב"ה לקיים את התורה- אף אומה לא זכתה לשמוע את קול ה' במעמד הר סיני. ומבחינה שכלית ניתן להבין שכל אומה חייבת לעבוד את בוראה ,אבל ישראל בהיותם העם הנבחר שקיבל את התורה עליו מציינים רז"ל את דברי דוד המלך:

"הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם;    שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ--    וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ" [תהלים קי"ז, א- ב] לכן עובדי כוכבים אינם ראויים לברך את ה'- אלא רק ישראל.

רש"ר מסביר: כי העבודה האלילית חומסת מהאדם את כל  מוסריותו.  וכאשר  יהיו בגלות הם ירגישו את הניגוד של הקב"ה , הקרבה אליו תהיה מרוממת ומשחררת של אל חי ויחיד שהוא-" ה' אלוקיך" על ידי שיבקשו את ה'  "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עבודת האלילים היא חמורה מאד בעיני ה' לגבי עם ישראל- העם הנבחר שקיבל את התורה-  למרבה הפלא -דווקא בגלות מתוך הצרה- יגלו ישראל את ה'  באחרית הימים ,ידרשוהו וישובו אל חיק השכינה.

 

 

 

 

 

 

 

מאפלה לאורה

מאפלה לאורה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 

שמים וארץ  עדים

בצווי בורא עולמים

בישראל מתבוננים

אשר בוראם שוכחים.

 

בארץ חמדה מואסים

לעץ ואבן סוגדים

מעשה ידי אדם

נטולי חושים ודם.

 

אלוקים מתמלא חימה

חיש נוקם נקמה

מפיץ בניו בגויים

כזרעים ברוח נפוצים.

 

בחשכת גלות שוקעים

כעיוורים   באפלה מגששים

באחרית הימים עורגים

את האלוקים דורשים.

 

 מאפלה לאורה יוצאים

אלוקים מרעיף רחמים

 נושא בניו האהובים

לחיק השכינה שבים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן.[חומש  דברים]

 

פרשת ואתחנן , מדוע התעקש משה להיכנס לארץ?

פרשת ואתחנן , מדוע התעקש משה להיכנס לארץ?

מאת: אהובה קליין ©

פרשה זו פותחת בתחנוניו של משה להיכנס לארץ ישראל - ובכך  לבטל את הגזירה  שנגזרה עליו ,כפי שהכתוב מתאר זאת:

"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.  אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.  אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.  וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" [דברים ג, כ"ג- כ"ח]. 

השאלות הן:

א] מהי משמעות תחינתו של משה אל ה' ?

ב] האם הועילו תחנוניו של משה להיכנס לארץ?

תשובות.

משמעות תחינתו של משה

החת"ם סופר  מסביר: שנינו במדרש רבה לפרשת - "וזאת הברכה" שמשה רבינו התפלל באותו זמן חמש מאות וחמש עשרה פעמים  - כמניין: "ואתחנן" [בגימטרייא האותיות: "ואתחנן"- שוות ל: 515]

גם האותיות תפילה - בגימטרייא שוות= 515 וכאשר אנו מוסיפים את שם הוויה שהן בגימטרייא- 26 אנו מגיעים למספר:541 –בגימטרייא- "ישראל", מכאן  לומדים: כאשר עם ישראל דבקים בה' , תפילתם מתקבלת אצל בורא עולם. וההוכחה לכך: מהנאמר בהמשך הפרשה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]

חכמי המדרש שואלים: מדוע התורה מציינת את הזמן בו משה מתחנן אל ה', כמו שכתוב: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא", ועל כך הם  עונים: עניין זה קשור למסופר בסוף הפרשה הקודמת: מלחמות בני ישראל במלכי עבר הירדן המזרחי [דברים ב, כ"ו] לאחר שמשה   כבש את ארצותיהם של סיחון מלך  האמורי  ושל עוג  מלך הבשן ,  הצלחה זו גרמה  למשה לחשוב: שמא התבטלה הגזירה ו"הותר הנדר" ויוכל להיכנס לארץ ולהנהיג את עם ישראל בכיבוש ארצות שבעת הגויים שבצד המזרחי לירדן וזאת על פי הכלל הנפוץ: "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" [ירושלמי פסחים י', ה'] לכן  משה כיוון את תחינותיו לשעה הזו של הניצחון.

רש"י מביא שני פירושים:

א] חנון - זו לשון מתנת חינם. למרות שצדיקים יכולים לדרוש את בקשותיהם על סמך מעשיהם הטובים, הרי הם מבקשים מה' מתנת חינם.

ב] "ואתחנן"- היא אחת מעשר לשונות שנקראת תפילה.

רש"י מסתמך על הספרי.

וזה לשון הספרי: "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העולם במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן  המקום שייתן להם, אלא חינם"

 ומאין ידע משה  שהוא יכול לבקש מתנת חינם? לפי שאמר  לו: "וחנותי את אשר אחון "[שמות ל"ג, י"ט]

ולגבי הפירוש השני של רש"י: נאמר בספרי:

"עשר לשונות נקראת תפילה: זעקה, שועה, נאקה, צרה, רינה ופגיעה, נפול ופלול ,עתירה, עמידה, חילול, חנון"

מהמילה: "לֵאמֹר" לומד רש"י: כי משה התפלל בשלושה מקומות  וביקש מה' שימלא את בקשתו  ומשה לא יפסיק לבקש - עד שה' יודיע לו אם אכן יבצע את בקשתו!

 ושני המקומות האחרים הם:

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ". תפילה זו התפלל משה כאשר  אחותו מרים הייתה מצורעת.[במדבר י"ב, י"ג]

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".[במדבר כ"ז, ט"ו]

בקשה זו ביקש משה מה'- כאשר הבין שלא יכנס לארץ ועל כן עם ישראל זקוק למנהיג אחר במקום משה.

רש"י מסביר את  המשך דברי משה :"אַתָּה הַחִלּוֹתָ" באמצעות שני פירושים:

א] לפי הפשט: דבריו אלו של משה מתייחסים למלחמת סיחון ועוג, שבה נאמר: "ראה החילותי מתת לפניך" [ לעיל ב', ל"א]

ב] על פי הדרש [לפי הספרי] המילים: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ"- מוסב לדברי ה' אחרי מעשה חטא העגל: "ואתה הניחה לי" [שמות ל"ב, י] וזו לתגובה על  בקשת משה סליחה על חטאו וביטול עונשו שלא  להיכנס לארץ ומסתבר שיזכיר את מידת החסד  של ה' - כדי לקבל מחילה מאשר שיזכיר את גבורותיו , מתברר שאחרי חטא העגל החל משה לראות שיש מקום לתפילה גם אפילו אם נגזרה גזרה.

לפי אור החיים: "הַחִלּוֹתָ"- לשון תפילה.

משה מנסה לשכנע את ה' בביטול הגזרה בהדגישו את גודלו של ה' וזוהי מידתו הטובה של ה'- כנאמר: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת- גָּדְלְךָ"

והמקור לכך: בקשת משה ותשובת אלוקים לדבריו:

ו"ְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר.  יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָו‍ֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  סְלַח-נָא, לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ".[במדבר י"ד, י"ז—כ"א]

בהמשך התחנונים משה מזכיר את ידו החזקה של ה' זוהי יד ימינו - המקבל תשובה מכל באי עולם ,אפילו מהרשעים.

וזו יד חזקה - והכוונה שה' כובש ברחמים את מידת הדין בחוזקה.

אלוקים שונה ממלך בשר ודם - אשר יש לו יועצים -  והם לפעמים עומדים כמכשול לדרך חסדיו ועבודה על מידותיו, הרי אם  ה' יחליט למחול- אף אחד לא יעמוד בדרכו- לכן שואל משה את ה' למה לא ימחל לו?

את המשך מילותיו של משה:" אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן"-מבהיר רש"י: כי משה פונה בלשון בקשה אל ה' להיכנס לארץ למקום הר הבית-מקום המקדש.

אברבנאל מביא ארבעה תירוצים שבעטיים רצה משה להיכנס לארץ:

א] לקיים את המצוות התלויות  בארץ עם הכניסה לארץ ישראל.

ב] משה שעמל רבות כמנהיג להוציא את בני ישראל ממצרים והנהיג אותם במשך ארבעים שנה- רצה להשיג את פרי מעשיו.

ג] רצה להיכנס לארץ כדי להוכיח למרגלים שלמרות דברי הדיבה שלהם על הארץ הקדושה- היא ארץ טובה מאד!

ד] רצה משה להשתטח על הר המוריה ולהגיד לעם ישראל: כי זהו המקום הנבחר- הר הלבנון- שמלבין את עוונותיהם של ישראל.

תפילת משה  ותוצאתה.

אברבנאל וכמה מהפרשנים מתלבטים בשאלה- האם יתכן שתפילת משה  לא תתקבל?

הם מסתמכים על דברי חז"ל ואומרים: כי הייתה התנגשות בין תפילת משה לבין השבועה של הקב"ה שאמר: "...אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל ־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־ הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־ הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־ הָאָ֖רֶץ  אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם"[במדבר כ, י"ב] והמילה: "לכן"- היא לשון שבועה, כמו שנאמר בשמואל-א' ,ג, ד: "וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם-יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹון בֵּית-עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד-עוֹלָֽם" ולכן התפילה לא היה  בכוחה להפר את השבועה.

החתם סופר סובר אחרת: משה כן נענה בתפילתו- תפילה עושה מחצה,  הוא ביקש:"אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת.." על כך נענה לפי שה' אמר לו:" וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר.." מכאן שתפילתו התקבלה על הראייה, אך לא על הכניסה  לארץ.

"צרור המור" מבהיר: כי בכך שמשה התחנן לפני ה', הוא התכוון להעביר מסר לדורות: שאסור לו לאדם להתייאש,

עליו להתפלל אל ה'- אפילו כשחרב חדה מונחת על צווארו- בדומה  לתפילת משה על אף הגזרה.

רבינו בחיי אומר: כי משה  שיבח את ה' כאשר ביקש : "יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה"[ במדבר כ"ז, ט"ז]את זאת אמר לה' כאשר ביקש שיבוא מנהיג  לעם ישראל אחריו: לכן משה בכל זאת השיג משהו: כפי שהכתוב מציין:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ.."

מהמילה: "עֵינֶיךָ "- הכתובה פעמיים, לומדים כי משה מההר התעלה לראות את הארץ בעיני בשר ודם  לארבע רוחותיה וזכה להתבונן בשם בן ארבעה אותיות-"שהוא המרכבה הראשונה העליונה לארבע רוחות  העולם".

[אותיות שם השם מופיעות בארבעה רוחות השמים יחדיו]

אך משה לא זכה להיקבר בארץ ישראל- לא בגופו ולא בעצמותיו לעומתו: יעקב זכה להיקבר  בארץ בגופו ועצמותיו ויוסף זכה להיקבר רק בעצמותיו.

לסיכום, ניתן להסיק, כי משה עשה השתדלות גדולה לביטול רוע הגזירה ,מנהיג ברמ"ח אבריו - התעקש להיכנס לארץ כדי להשלים את תפקיד מנהיגותו ולהוכיח למרות דברי המרגלים-כי הארץ טובה מאד! ולמרות כל בקשותיו, אומנם לא זכה להיכנס לארץ- אך זכה לראותה ולהשקיף לארבע רוחות השמים.תפילתו משמשת מסר לדורות: שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים.

 

 

תחנוני משה

תחנוני משה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

משה בא בימים

עומד בין הסלעים

מתחנן  ממעמקים

לביטול  גזירת אלוקים.

 

נזכר בשבועה הנוראה

בעבור אותה הרעה

אשר נפל באמונה

בחטא מי המריבה.

 

על הסלע היכה פעמיים

ממנו יצאו המים

לעיני כל העם

שגה בהכותו  חינם.

 

כואב  דיבת המרגלים

על ארץ שבעת המינים

דבש ופירות מגדים

אותה הענישו במילים.

 

תחנוניו יתמלאו בחציים

 בעלייתו אל  ההר הרם

יראה מראות כפליים

 מארבע רוחות שמים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: ואתחנן [חומש  דברים]

 

 

 

 

 

 

 

 

אש מכלה אלילים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

אש  מכלה אלילים/ שיר מאת: אהובה  קליין ©

אש מכלה אלילים

זורעת הרס וכעסים

ביצירת ידי אומן

לשווא  השקיע זמן.

 

יש ודמות נשר יצר

גוף תמיר  כמבצר

כנפיים הדורי נוצות

כמגנט  לסגידה והשתחוויות.

 

אלילים ממגוון חומרים

 למאמינים אינם מאזינים

נטולי נשמה וחושים

דומם חסרי חיים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]

 

 

 

 

 

פרשת ואתחנן- מהו מקור החשש לעבודה זרה?

פרשת ואתחנן- מהו מקור החשש לעבודה זרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת  מידי שנה בשבת שלאחר תשעה באב - והיא  מכונה בשם "שבת נחמו" על פי ההפטרה שאנו קוראים בה.

הטעם לקריאת הפרשה דווקא לאחר יום  זה הוא: לפי שבתשעה באב אין לומדים תורה - היות והתורה גורמת לשמחה כפי שנאמר: " פקודי  ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט] ולפי ההלכה אין לשמוח ביום אבל .

לכן אנו  קוראים בפרשתנו  את  נושא מתן תורה כדי להדגיש: כי אנחנו ,למרות הפסקת הלימוד ביום אחד- מקבלים עלינו מחדש עול מלכות שמים ומצוות. הסבר דעה זו, על פי: המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו "עבודת ישראל"

אחד האיסורים  מתוך עשרת הדיברות: איסור עבודה זרה וכך התורה מתארת זאת בפרשה: "לא יהיה לך אלוהים אחרים  על - פני: לא תעשה לך פסל כל- תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה'..." [דברים  ה, ז-ט]

התורה חוזרת על האיסור בהמשך: "לא  תלכון אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיכם :כי אל קנא  ה'אלוקיך בקרבך פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל  פני האדמה" [שם ו, י"ד- ט"ו]

הכתוב  מדריך כיצד להשמיד את עבודת האלילים שבארץ: "כי – אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך.." [שם ז, ה-ו]

השאלות הן:

א]  מאין נבע החשש שבני ישראל יעבדו לאלילים לאחר מתן תורה?

ב]  על אילו סוגי עבודה זרה מדובר?

ג] מה העונש הצפוי לאדם העובר על איסור עבודת אלילים.

 תשובות.

מקור החשש לעבודה זרה.

רבינו בחיי מסביר: ממה  עשוי לנבוע החשש שבני ישראל ירצו לעסוק בעבודה זרה, דווקא ,לאחר מתן תורה- בזמן שהם יודעים מהם המצוות? התשובה לכך היא: שהם יתחילו לחשוב שלכל מצווה חייב שיהיה מעין סמל כדי שהדבר לא ישכח אצלם, כדוגמת : מצוות ישיבה בסוכה- לזכר :"כי בסוכות הושבתי אתכם.." אנו מצווים לבנות סוכה לזיכרון הנס.

וזאת - במטרה לשמר את הזיכרון של  דאגת ה' לעם ישראל במדבר  שהקים להם קורת גג- סוכות.

או אכילת קורבן הפסח- על  שפסח  ה' על בתי היהודים במכת בכורות, או אכילת המצה שאנו מצווים לאכול במשך שבעת ימי הפסח- כדי לזכור שהבצק של עם ישראל לא  הספיק להחמיץ  בטרם יצאו ממצרים ולכן אפשרי שיחשבו בעתיד כי ניתן לעשות  פסל ותמונה על כל  מצווה המעידה על שורש דבר אלוקים שעשה בעבר – על כן התורה אסרה את העבודה הזרה כי אם יצר כבר פסל ותמונה- קיים חשש שהוא ישתחווה להם ובסופו של התהליך הוא גם יעבוד לאלילים, כמו שנאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.." [תהלים א]

 על כך הזהירו רז"ל- לומר לך שאם כן הלך , סופו לעמוד ועם עמד סופו לשבת ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ נאמר עליו:"ולצת לבדך תישא אחרון אחרון.."[משלי ט]- והכוונה שאותו אדם נמנה עם קבוצת לצים שאינם מקבלים את פני השכינה כמו  שנאמר:" ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"[ישעיהו כ]

לפי דברי רבי עקיבא [שמות כ, כ] שם נאמר: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" האיסור לעבוד אלילים נובע מהחשש שמא ינהגו עם הקב"ה כדרך שאחרים  נוהגים באלוהיהם- כשטוב להם- הם מכבדים את אלוהיהם וכשפורענות מגיעה אליהם הם מקללים את אלוהיהם, לעומת זאת אצל ה' – יש להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה.

רעיון זה אומר  דוד המלך: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[תהלים קט"ז, י"ג]  "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"[שם ג'-ד]

איוב אומר: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך"[איוב א, כ"א]- יש כאן הבעת תודה לה'- הן על מידה טובה והן על מידה של פורענות.

סוגי עבודה זרה.

רבינו בחיי אומר: שישנם אלילים שמסמלים דברים רוחניים בשמים, כגון פסלים ותמונות בצורת מלאכים שבשמים- אופנים, חיות קודש ושרפים, לא יעשה פסלים   בדמות יצורים על פני הארץ, כגון: צורת אדם, צורת בהמה, חיה, עוף וכן לא יעשה יצורים החיים מתחת למים, כגון דגים לוויתנים וכדומה. לא יעשה צורות של שדים החיים במי  תהום ומכאן שהכתוב מלמד אותנו : כי הארץ עומדת על המים, כמו שכתוב גם בתהלים[,קל"ו]:"לרוקע הארץ על המים" וידוע כי ישנם שלושה  סוגים של שדים:

א] כאלה השוכנים באוויר  והם מופיעים אצל האדם בחלומות הלילה.

ב] שדים השוכנים בקרב בני האדם והם מחטיאים אותו.

ג] שדים השוכנים בתהומות ים ואם היו מקבלים רשות מהקב"ה- היו  מחריבים את העולם.

אסור לעבוד את השמש ,הכוכבים והירח, מזלות ומלאכי השרת. אסור להשתחוות ואף לעבוד אותם, אסור לעבוד אותם- לא מתוך רצון ואף לא מתוך אונס. ובמצב של אונס- ייהרג ואל יעבור- כמו שנהגו חנניה מישאל  ועזריה ומסרו עצמם לכבשן האש.

אל יעבוד לאלילים בין שהתכוון ובין שאינו מתכוון. לדוגמא: אם נתקל בקוץ מול עבודה זרה- שלא ישתחווה ולא יתכופף להוציא את הקוץ- מחשש מראית עין- כאילו משתחווה  לאלילים, אלא ישב על הקרקע וכך יוציא את הקוץ.

האלילים נקראים בשם: אלוהים אחרים- משום שהם מקבלים כוח  מהאחר ואין להם שום כוח מעצמם! דבר אחר, היום הם עשויים כסף, מחר מזהב, או מעץ. אלא יש לעבוד רק את אלוקים שכל כוחו בא ממנו.

העונש לעובד עבודה זרה.

לפי  הסברו של רבינו בחיי: מי שעובר על איסור עבודת אלילים, הי  יפקוד עליו עוון זה עד ארבעה דורות, ואין בכך למרק את העוונות בדומה ל: י"ג מידות, אלא-"להשמיד ולאבד את הכול"

ויש לדעת שלא נמצא את עניין הקנאה אצל הקב"ה, אלא רק  בעבודת גלולים וזאת מהטעם שהם קיבלו את אלוקותו  במתן  תורה- לכן ישראל הם העם היחיד הנמצאים ברשותו שהוא היחיד להם.

לכן, העובד ע"ז כדרכה או במלאכות שעובדים בהן לה' וכן המגדף, המכשף, המסית, הנותן מזרעו למולך, בעל אוב וידעוני והמדיח חייבים סקילה אם היו עדים והתראה במזיד , בלא עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת. ארץ ישראל- היא ארץ מיוחדת וקדושה, היא איננה מקבלת את המים ממקור ים, או נהר באופן קבוע- כמו מצרים- ששם הם מקבלים את מימיהם מהנילוס. אלא ארץ  קודש התלויה במטר השמים, לכן  התורה מזהירה:

"הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם, להם. וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר ה'נותן לכם..." [דברים י"א]

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי  תמיד קיים חשש שעלולים להגיע לחטא עבודה זרה מפני הרצון לשמר זיכרון, או סמל לאיזה אירוע  שקרה לעם ישראל בעבר.

ואין זה פלא שהארץ הנבחרת אינה סובלת עבודת אלילים ועל כן באה התורה להזהיר: כי הפניה לעבודת אלילים- גוררת בעקבותיה עונש של סילוק העם מארצו.

 יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו  מתוך קדושה ויראה לעד. אמן ואמן.

 

פרשת ואתחנן – שבת נחמו- מדוע עם ישראל ינוחם פעמיים?

פרשת ואתחנן – שבת נחמו- מדוע עם ישראל ינוחם פעמיים?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

 

בפתח הפרשה משה מסביר לעם כי הוא משתוקק להיכנס לארץ ישראל, אך הדבר נמנע ממנו למרות תחנוניו ותפילותיו וזאת באשמת חטא עם ישראל.

אך הדבר היחידי שהוא כן זוכה :  להשקיף על  ארץ ישראל מראש ההר.

בד בבד ,משה מזהיר את עם ישראל  לקיים את התורה ככתבה ולשונה, ומנגד אם יסטו מדרך הישר עשויים להיענש  באופן קשה וכואב :

"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים  את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון: והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה: ועבדתם- שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון: וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו:"

התוצאה: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"[דברים ד, כ"ו- ל"א]

השאלות הן:

א] מהו העונש הצפוי לעם ישראל בעקבות אי קיום מצוות התורה?

ב] במה יכול עם ישראל להתנחם?

ג] מהי הבשורה לעם ישראל  בהפטרה: "נחמו, נחמו עמי.."?

העונש על אי קיום המצוות.

מתוך הכתובים אנו לומדים: כי העונש הקשה הצפוי לעם ישראל בעקבות התרחקותו מקיום התורה = הגלות, וכאשר  יהיו  בניכר יעסקו גם בעבודה זרה.

רבינו בחיי מסביר: שאין הכוונה לנבואה- שעם ישראל באמת יעסוק בעבודת אלילים, אלא הכוונה: מכיוון שעם ישראל  נמצא בקרב הגויים  נחשב כאילו עוסקים  בעבודה זרה.

ה"כלי יקר" אומר: כי על ידי שעם ישראל יגיע לגלות ויראה שכל אלילי העמים - אין בהם שום תועלת וכוח ,אז יגיע למסקנה כי  רק הקב"ה יכול להושיעם ועל כן ירצו לשוב אליו - עבודה זרה זו תהיה  סיבה להשיב את עם ישראל אל ה'.

ה"כלי יקר "- מביא מדרש של רז"ל: מתוך שנאמר: בכפל לשון: שבני ישראל עשו פסל: "ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה'" [ד, כ"ה]

ונאמר גם בכפל לשון:" אבוד תאבדון"

וכן נאמר: "השמד תשמדון"

מכאן שעם ישראל חטאו בכפליים, שנאמר במגילת איכה  א, ח :"חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים כפי שאומר הנביא ישעיהו בהפטרה:".. כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטואתיה" [ישעיהו מ, ב]

ובסופו של דבר הם גם מתנחמים בכפליים, שנאמר: "נחמו, נחמו עמי"

ומה כפל החטא שהם חטאו? על כך עונה הנביא ירמיהו: "כי שתיים רעות עשו עמי , אותי עזבו מקור מים חיים ,לחצוב להם בארות, בארות נשברים" [ירמיהו ב, י"ג]

כלומר הכפילות בחטאים היא:

א] עם ישראל עזב את ה'.

ב] עסק בעבודת אלילם.

לכן גם נענשו כפליים – ה' עזב את ישראל  ומילא את ערי האומות.

כמו שנאמר:"אמלאה  החרבה" [יחזקאל  כ"ו, ב],  "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"- הכוונה שכל הפאר והיופי והאומנות שהייתה בירושלים עברה לצור שהיא מסמלת את אדום ,וזוהי ענישה אלוקית לעם ישראל ורק כאשר מלכות אדום תיחרב- אז תיבנה ירושלים מחדש.

וגם הנחמה תהיה כפולה בעזיבת האומות ובכך תהיה הצלחת ישראל .

הנחמה לעם ישראל.

כאשר עם ישראל יהיה בגלות ויראה שכל עבודת האלילים לא תביא לו ישועה

הוא יחפוץ לשוב אל ה': "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" : והקב"ה  אשר אינו שוכח את הברית עם האבות ,ירחם על עם ישראל:  "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"

על כך אומר רש"י: ה' לא ירפה מלהחזיק את ידי עם ישראל- לא ייתן לעם רפיון.

הרמב"ן אומר: עצם השיבה של עם ישראל אל אלוקים באחרית הימים גם זה רמז לגאולת בבל, בכך שישראל שבים אל ה' ומתוודים אליו וישמעו בקול הנביאים ולכן ה' מבטיח להם שלא ישחיתם ולא ישכח את ברית האבות : "וזכרתי את- בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" [ויקרא כ"ו, מ"ב] ובסופו של דבר  תבוא הגאולה.

"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" [ירמיהו ל"א, י"ט]

הבשורה - לעם ישראל בנבואת ישעיהו.

הנביא ישעיהו אומר: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו.." והמטרה: כבוד ה' עומד להתגלות לעיני כל. אומר הנביא  שמעתי שיחה בין שני קולות ,קול אחד מצווה: "קרא" והקול השני עונה ושואל: "מה אקרא? והקול הראשון עונה לו: שכל בני האדם ,למעשה  דומים לחציר יבש שאינו מאריך ימים וכל הבטחותיהם  אינן מחזיקות מעמד זמן רב- בדומה לציץ השדה. כך גם הבטחותיהם של בני אדם בטלות  מהר בזמן מותם. ואם עדיין הם חיים- לא תמיד  זוכרים לקיים את הבטחותיהם.

החציר מתייבש ונובל כאשר רוח ה' נושבת  בו, ויש אפילו מצב שהחציר  מתייבש עוד טרם עונתו.

ועניין רוח ה' מרמזת לנו: כי  פעמים מבטלת את רצון האדם, בניגוד להבטחות בשר ודם, הרי הבטחותיו של אלוקים שרירות ומתקיימות  תמיד.

והנה הבשורה הנאמרת על ידי מבשרת ירושלים-המטפסת למקום גבוה: "הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: כרועה עדרו בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו יישא עלות ינהל": הכוונה שה' מופיע כגיבור אשר מכה את האויבים בזרוע נטויה ועמו שכר רב על מנת לשלם לעבדיו.

ה' גם דומה לרועה המנהיג את עדרו ונוהג  בו בסבלנות רבה - יש כאן דימוי למלך בשר ודם השב מן המלחמה כאשר ידו על העליונה .מביא עמו שלל רב והוא גם משמש כרועה לעמו.

הנמשל הוא:  שבי ציון חוזרים מן הגלות עם רכוש רב  ובראשם הולך  המלך- ה' בכבודו ובעצמו האוסף אליו את הטלאים- שהם הכבשים הרכים והחלשים שאין בהם די כוח ועלולים בדרך לנשור מהעדר כולו, ולכן ה' נושא אותם בחיקו- על מנת להשגיח עליהם והכוונה שה' יוליך את שבי ציון מן הגולה בנתיב ישר וסלול.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי חורבן ירושלים בא בעקבות רפיון העם במישור הרוחני, הוא חטא בכפילות ולכן נענש בכפילות, אבל גם הנחמה נעשית בכפילות- מידה כנגד מידה. לאחר שהעם נענש בגלות קשה, הוא זוכה לשוב לארץ אבותיו- כי אלוקים אינו שוכח את הברית שכרת עם האבות -הכוללת  הבטחה לזכותנו  על ארץ ישראל.

אך ,על העם לתקן את דרכיו גם בימים אלה ולדעת כי בנוסף לעולם החומרי - קיים גם עולם קדוש ורוחני, דבר זה מתבטא יפה בסולם יעקב- שראשו בשמים ורגליו על הקרקע.

עם ישראל חייב להיות מחובר לה' ולתורה ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד, להרבות במצוות שבין אדם לחברו.

ואז מבשרת ירושלים תעלה על הר גבוה ותבשר את מלכות ה' ויתכן שיש כאן רמז לנשות ישראל שיש להן תפקיד בבשורה, כמו שנאמר: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל במהרה בימינו, אמן.