פרשת שלח
פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר י"ד, א-ג]
השאלות הן:
א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?
ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?
תשובות:
הבכי בעם.
רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות" הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."
רבינו בחיי מפרש:
לפי הפשט: הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.
"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"
מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.
ועוד דרשו: בכי על ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?
לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']
ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]
כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות דרך הים בלילה והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"
ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם בתהלים]
ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]
מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.
ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.
ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז] ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.
באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה. כנגד נשיאות קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.
וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים: לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.
הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.
דוגמאות של בכי בתנ"ך.
הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.
אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.
יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .
רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.
יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.
עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.
עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.
יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]
"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1567
בכי המרגלים
שיר מאת: אהובה קליין©
עת שקעה לה החמה
המרגלים העלו חימה
התעלמו מסהר וכוכבים
התמקדו בערפילים וצללים.
כחרב חדה לשונם
המיסה כשלג לבבם
ליל עתיר דמעות
הותיר שובל גלויות.
דיבה על ארץ מובטחת
נשיאותם מהם נלקחת,
חרונם להם יביא
חורבן בית ראשון ושני.
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [ חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1487
המרגלים בנחל אשכול
שיר מאת: אהובה קליין©
שנים עשר מרגלים
לנחל אשכול מגיחים
ברגליהם חצו ישימון
פסעו בנתיבי חברון.
לקול צלילי המים
מושיטים לענבים ידיים
ללא יראת שמים
נועצים בהם עיניים.
חוטאים במילות שפתיים
על כך נענשים כפליים
מהם נלמד מוסר השכל
לדבר בשבחה של ארץ ישראל.
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח,[ חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1616
פרשת שלח- מאין לנו – כי הפוגע בארץ ישראל-אין לו מחילה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו כוללת את השתלשלות מעשה המרגלים, פעילותם תגובתם ותוצאת מעשיהם ,היינו- עונשם.
כבר בתחילת הפרשה מתוארת שליחותם לתור את ארץ ישראל ,את הדרך בה הלכו והמקום בו קטפו את פירות הארץ : "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים : למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל: וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום": [במדבר י"ג, כ"ג-כ"ו]
השאלות הן:
א] מאין לנו כי הפוגע בארץ ישראל - אין לו מחילה?
ב] היכן היה נחל אשכול?
תשובות
דין הפוגע בארץ הקודש ובעם ישראל.
רבי יצחק אלחנן ספקטור אומר:
חלק גדול מהחטאים שעם ישראל חטאו , כגון: חטא העגל, המתאוננים, מחלוקת קורח, ישראל זכו למחילה על חטאם הכבד.
אך כאשר המרגלים הוציאו – על ארץ ישראל את דיבתה רעה ושאפו להשיב את עם ישראל מצרימה, הקב"ה לא מחל להם, אלא גזר על דור המדבר כיליון, כפי שנאמר: "במדבר הזה יפלו פגרכם"[שם י"ד, כ"ט] ואת המרגלים ה' המית מיתה משונה [שם ל"ז]
מכאן ניתן ללמוד :שבעוד שהקב"ה מוחל על חטאים כאשר נעשתה תשובה, בין אם מדובר בחטאים בין אדם למקום ובין אם מדובר על חטאים בין אדם לחברו. הרי כאשר פוגעים בארץ ישראל אין על כך כפרה לעולם. ולא תועיל שום חרטה על החטא, או אפילו תשובה.
"בעל העקדה" מדגיש: כי חטאם העיקרי של המרגלים היה: המאיסה בארץ חמדה, כפי שהתורה מתארת זאת בברור: " וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, והבאתי אותם, וידעו את הארץ אשר מאסתם בה"
נושא המאיסה בארץ הקודש היה מאז ומתמיד עומד עלינו לכלותינו בכל הדורות. ולכן גלינו מארצנו והיינו מושפלים בגלות .
לכן, אחרי החטא הקשה שהמרגלים חטאו, הקב"ה מבטיח: "אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימותו" [במדבר י"ד, ל"ה]
במשנה [סנהדרין ק"ח, א] מובא : "אמר רבי עקיבא, דור המדבר אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר [תהלים נ, ה] "אספו- לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח".
ובגמרא[שם קי, ב ]:"אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן, שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר: "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה" ומה אחרים באים בזכותם, הם עצמן לא כל שכן"
וההסבר לפי רש"י: שרבי עקיבא היה רגיל תמיד ללמד זכות את עם ישראל אבל לגבי דור המדבר אמר – אין להם חלק לעולם הבא. והרי דברי רבי עקיבא תמוהים, הרי דור המדבר זכה לגילויים נשגבים-קיבלו את התורה במדבר סיני וזכו לראות את הקולות ובכל זאת בגלל החטא איבדו את עולם הבא.
"קדושת הלוי" מסביר מדוע דור המדבר, למרות כל מעלותיו, לא זכו לעולם הבא: נושא עולם הבא מופיע בגמרא:[ברכות י"ז, א]
"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה. אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן,- ונהנים מזיו השכינה". אך דור המדבר שזכו בחייהם ליהנות מזיו השכינה בזמן מעמד הר סיני, כאשר הם שמעו את קול ה' מתוך ברקים ורעמים לא היו צריכים לחכות עד שיגיעו לעולם הבא. כי בחייהם כבר זכו למעין עולם הבא.
ועוד מוסיף "קדושת הלוי" כי נאמר בשירת הים: "זה אלי ואנווהו"
ולפי הסבר רש"י: הכוונה שה' בכבודו ובעצמו נגלה לעם ישראל והיו מראים אותו באצבע "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים" יוצא, איפוא, שכבר בימי חייהם זכו לראות את השכינה מה שלא ראו נביאים.
ולכן דור המדבר השלימו את עצמם בעולם הזה שזכו להתענג מהשכינה כמו בעולם הבא.
נחל אשכול.
על פי דעת מקרא: נחל אשכול – זו הייתה התחנה השנייה של המרגלים ושם המקום הוא על סמך מעשה המרגלים ,לפי שכרתו שם ענף עם אשכול ענבים.
סביר להניח שהמקום נמצא קרוב לעיר חברון, אשכולות הענבים שם היו גדולים במיוחד עד עצם היום הזה. לכן היה צורך ששני אנשים יישאו את הענף עם הענבים, הרימונים והתאנים.
לגבי שם המקום: נחל אשכול, הרי שם זה היה ידוע גם קודם מעשה המרגלים,
והראיה שכתוב: "ויבואו עד נחל אשכול"
משמו של הגר"א מובא : כי לפני זה המקום נקרא בשם זה על פי שמו של איש בשם אשכול חברם של - ענר וממרא,,אך לאחר שהמרגלים כרתו את אשכול הענבים והביאוהו להראותו למשה ולבני ישראל, נקרא המקום גם על סמך האשכול שקטפו.
מסיבה זו, בראשונה המילה אשכול כתובה בלי וו ובפעם השנייה המילה אשכול כתובה בכתיב מלא: "אשכול"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי על מאיסה והכפשת ארץ ישראל -אין כפרה ולכן דור המדבר לא זכה להיכנס לארץ ישראל- הארץ המובטחת.
מי ייתן ועם ישראל ילמד מוסר השכל ממעשה המרגלים ומתוצאותיו ,ויקפיד רק לדבר בשבחה של הארץ המובטחת ולקיים את מצוות התורה ככתבה ולשונה והתוצאה תהיה כהבטחת ה':
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. [ ויקרא כ"ו, ו ]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1620
בפרשת שלח ,שולח משה שנים עשר מרגלים שהם ראשי השבטים—לתור את ארץ ישראל-לבדוק מה טיבה?
ארבעים שנה אחר כך גם יהושע שולח מרגלים לרגל את הארץ: "וישלח יהושע בן- נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבואו..."[יהושע פרק ב, א]
השאלות הן:
התשובה לשאלה א]
ומטעם זה-גם נח נצטווה לעשות תיבה כדי לעשות השתדלות פיסית להצלחה ולא לסמוך על הנס.
התשובה לשאלה ב] וגם ג]
על כך מפרש רש"י: שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.
על פי חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.
ושואלים חז"ל: מדוע נאמר: "חרש לאמור"? הרי המרגלים נוהגים ללכת חרש- בשקט ובהסתר ולא בגלוי שאם לא ינהגו כך, עד מהרה, חס ושלום, יתגלו לאויב ויתפשו.
רבינו בחיי מציין:כי בשליחות ראשונה, נשלחו נציג לכל שבט-כדי שהשליחות תהיה בהסכמת כל עם ישראל, מהטעם שאם יצליחו למלא את משימתם -כל בני ישראל יהיו שותפים לזכות זו. ואם יכשלו-יהיו כולם שותפים לעונש.
לסיכום, מתוך האמור לעיל : ניתן להגיע למסקנה, כי השליחות הראשונה של המרגלים על ידי משה נכשלה, לפי שרוב המרגלים חשבו רק על עצמם וכבודם ולא פעלו מתוך המניע האמיתי- להוכיח לעם כי ארץ ישראל היא אכן טובה מכל הבחינות.
אבל ,המרגלים שנשלחו על ידי יהושע-היו אנשים צנועים עושים שליחותם נאמנה- ממש משימת קודש.
מי ייתן וגם המנהיגים שלנו ילמדו מהם כיצד להתרחק מהשררה ולדאוג אך ורק לטובת העם.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1804
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1798
דבר זה קרה למרגלים:
השאלות הן:
התשובה לשאלה א']
לפי רבינו בחיי: המטרה הייתה- לבדוק את המסלול והדרכים אשר משם כדאי לבוא לכבוש את הארץ.
התשובה לשאלה ב']
המרגלים נשלחו לתור את הארץ,כאשר נשאו עימם את הפירות, במקום לשבח את ארץ ישראל ולהתבונן בה בעין טובה,הם הוציאו דיבה ואמרו:"..באנו אל- הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרייה:אפס כי עז העם בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם:עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר.."[במדבר י"ג,כ"ז-כ"ט]
והגרוע מכול,המרגלים אמרו את חוות דעתם מנקודת ראות שלהם:"..לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"!
כאן היה כישלונם של המרגלים , במקום לעלות ולהתעלות הם ירדו למעמקים.
גם יהושע היה עימו בדעתו ולכן זכה אחר כך להמשיך להנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל.
בפרשת בהעלותך נאמר:ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'.."[שם י"א,א]
בשני המקרים ישנה הסתכלות בעין רעה וישנה כפיות טובה -לגבי אלוקים אשר דאג להוציאם ממצרים ובמשך כל נדודיהם במדבר הרעיף עליהם מכל טוב- באמצעות ניסים ונפלאות.
התשובה לשאלה ג']
להלן דוגמאות לירידה מוסרית וגשמית:
מי ייתן ועם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה ויישם את תכונותיו של אברהם אבינו:"עין טובה,רוח נמוכה ונפש שפלה" [מסכת אבות ה',י"ט]
ואז צפוי הוא לעלות ולהתעלות ואף ולהאיר לכל העולם.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1709
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1601
שליחותו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
שליחותו של אדם בימיו
על פי ייעודו וכישוריו
ימלא באהבה ומסירות
בכוח התמדה וחריצות.
דוגמת יוסף בן הזקונים
התגלגל לכיסאו בנתיב ייסורים
מילא שליחותו באהבה כמים
דאג לפמלייתו למזון במצרים.
ישנה שליחות נטולת ביטחון
סופה בכי אובדן וכיליון
דוגמת שליחות המרגלים בארצנו
בכיים מהדהד עוד בימינו.
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1647
פרשת שלח- האם השליחות, אופיינית רק לאדם-בשר ודם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מסופר על שליחותם של המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל וחטאו בהוצאת דיבה על הארץ.
וכך התורה מתארת את תחילת המאורע:"וידבר ה' אל- משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את- ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו
תשלחו כל נשיא בהם" [במדבר י"ג ,א- ג]
השאלות הן:
א] מי ציווה לשלוח את המרגלים ?
ב] מהי שליחות אצל בני אדם?
ג] האם השליחות היא אופיינית רק לאדם –בשר ודם ?
ד] היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לשליחויות?
התשובה לשאלה א]
רש"י עונה על כך:הקב"ה לא ציווה את משה לשלוח מרגלים,אלא היות ובני ישראל באו לפני משה וזאת הייתה בקשתם,משה הרגיש צורך לשאול את ה' כיצד לנהוג?
רש"י מבסס את תשובתו על פי המילה:"לך",הרי היה ראוי להגיד:"שלח אנשים",המילה :"לך" משמעותה- "לדעתך",כלומר ה' אינו מצווה לשלוח,אך אם משה רוצה בכך,הוא רשאי לעשות כן.
ריש לקיש אומר:"שלח לך- מדעתך"
וההוכחה:הרי ה' יודע מראש את העתיד וכי הוא היה נותן ציווי שמועד מראש לכישלון?[גמרא ,סוטה ל"ד]
התשובה לשאלה ב]
מתברר כי בטרם נשמה יורדת לעולם היא מקבלת צווי לשליחותה המיועדת בעולם הזה,כך מסופר בגמרא.
לכל אדם בעולם ישנה שליחות שאותה הוא חייב למלא וכאשר מסיים את שליחותו , למעשה, הוא גם מסיים את חייו בעולם הזה.
בניגוד לנביאים,או מנהיגים כפי שמצטיירים בתנ"ך,בעוד שהקב"ה מודיע להם מראש על שליחותם בעולם- באופן ישיר,הרי לאדם הפרטי אין ה' מודיע בעולם זה את שליחותו בדיבור אליו.
אלא ,על האדם לבדוק באישיותו,מה ייעודו, מהם כישוריו וכיצד יכול בעזרתם למלא את השליחות הנראית לו- למען הכלל.
לדוגמא: ישנם זמרים מאד מוצלחים ,בעזרת שירתם –הם מפיצים תורה ודרך ארץ.
ידועים סופרים,שבעזרת כתיבתם הם מקרבים את היהודים הרחוקים לתורה הקדושה.
ישנם שחקנים מתנדבים להצחיק ולשעשע חולים,הרבה פעמים הם מצליחים לתרום שמחה ועידוד ובכך לסייע בריפוי מחלתם.
כמה מענג לראות אנשים הבאים לבתי אבות להגיד מילה טובה לזקן ולעודדו בחיוך ובשיחה נעימה.
ועוד ישנן דוגמאות לאין ספור.
השליחות היא- הוצאת הכישורים מהכוח אל הפועל –והיא גורמת סיפוק ואושר לשליח בכבודו ובעצמו ולא פחות מכך גם לסובבים אותו.
תשובה לשאלה ג]
השליחות קיימת: בדומם,צומח, החי ,בבני אדם , מלאכים.
הדומם: כאשר אתה נכנס לביתו של אדם, למעשה קירות ביתו יכולים לתת תמונה ברורה,מיהו אותו בעל הבית,מה אופיו,: וזוהי שליחות של קירות ביתו.
בתנ"ך,ישנן דוגמאות רבות לשליחות הדומם,כגון:
מטה משה:כאשר נהפך לתנין לפני פרעה,הוא מילא כאן שליחות בשכנוע פרעה,למען יוציא את עם ישראל ממצרים.
הסלע: ממנו יצאו המים לבני ישראל-הייתה לו שליחות –מי שתייה לעם ישראל.
היאור במצרים: מים ששליחותם השקיית השדות.
ליאור הייתה שליחות גם בעשרת המכות.
הר סיני-שליחותו הייתה מקום לקבלת התורה לעם הנבחר.
הצומח: התמר משמש לייצג אחד משבעת המינים,ענפיו משתייכים גם לארבעת המינים-עליהם מברכים בחג הסוכות.
העץ- לסוגיו השונים-רבות שליחויותיו.משמש כצל,נוי, פירות, מקום משכן לציפורים וגוזליהם,כחומר לעשיית רהיטים.....
החי: הפרות והעיזים מספקות חלב לאנושות.
ישנן חיות שמפרוותן עושים מעילים.בעלי חיים שנעזרים בהם,למשא, למלאכות.
התחש: חיה שנבראה באופן מיוחד ואת עורה תרמו למשכן.
האדם:השליחויות באות לידי ביטוי במקצועות:עורך דין, משפטן. רופא, מורה, סופר, טייס,צייר,מנהיג.....
מלאכים: מלאכי השרת, מלאכי חבלה, מלאך המוות.
מלאך רפאל-אחראי על רפואה ,מלאכים המסייעים בכתיבת הדין ביום הדין.
התשובה לשאלה ד]
בתנ"ך ישנן דוגמאות רבות לשליחויות,אביא כמה מהן.
א] אברהם אבינו- שליחותו הייתה להפיץ את האמונה באל אחד.
ב] ירמיהו נועד לנביא, כפי שהקב"ה אומר אליו:
"בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך" [ירמיהו א,ה]
ג] שמואל הנביא,אימו חנה נדרה נדר ובכך הקדישה את שמואל לה':"ותידור נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" [שמואל א,א,י"א]
ד] דבורה השופטת והנביאה:"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא:והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט". [שופטים ד,ד-ה]
ה] משה :שליחותו כמנהיג עם ישראל:"ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" [שמות ג,י]
ישנן דוגמאות רבות בכל התנ"ך.
לסיכום, לאור האמור לעיל.
השליחות מופיעה אצל הדומם, הצומח,החי ,האדם וגם אצל המלאכים.
איש,איש ושליחותו- על פי ייעודו וכישוריו.
אצל האדם –שליחותו מיועדת לו טרם ירד לעולמנו,לאחר שמסיים את שליחותו בחייו,נשמתו ישיב לבוראו.
בתנ"ך אנו פוגשים אין ספור של שליחויות בקרב- האבות,השופטים המנהיגים והמלכים.
יהי רצון וכל אדם יגלה מהם כישוריו ובהתאם לכך ימלא את שליחותו למען עם ישראל,וכל מי שפועל נכונה למטה ומכבד את הבריות ,כנגד זה גם במרומים מכובד אצל פמליה של מעלה.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת שלח
- כניסות: 1699