פרשת שלח

פרשת שלח- האם השליחות, אופיינית רק לאדם-בשר ודם?

פרשת שלח- האם השליחות, אופיינית רק לאדם-בשר ודם?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו מסופר על שליחותם של המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל וחטאו בהוצאת דיבה על הארץ.
וכך התורה מתארת את תחילת המאורע:"וידבר ה' אל- משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את- ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו
תשלחו כל נשיא בהם" [במדבר י"ג ,א- ג]

השאלות הן:
א] מי  ציווה לשלוח את המרגלים ?
ב] מהי שליחות אצל בני אדם?
ג] האם השליחות היא אופיינית רק לאדם –בשר ודם ?
ד] היכן  ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לשליחויות?

 התשובה לשאלה א]
רש"י עונה על כך:הקב"ה  לא ציווה את משה לשלוח מרגלים,אלא היות ובני ישראל באו לפני משה וזאת הייתה בקשתם,משה הרגיש צורך לשאול את ה' כיצד לנהוג?
רש"י מבסס את תשובתו  על פי המילה:"לך",הרי היה ראוי להגיד:"שלח אנשים",המילה :"לך"  משמעותה- "לדעתך",כלומר ה' אינו מצווה לשלוח,אך אם משה רוצה בכך,הוא רשאי לעשות כן.
ריש לקיש אומר:"שלח לך- מדעתך"
וההוכחה:הרי ה' יודע מראש את העתיד וכי הוא היה נותן ציווי שמועד מראש לכישלון?[גמרא ,סוטה ל"ד]

התשובה לשאלה ב] 
מתברר כי בטרם נשמה יורדת לעולם היא מקבלת צווי לשליחותה המיועדת בעולם הזה,כך מסופר בגמרא.
לכל אדם בעולם ישנה שליחות שאותה הוא חייב למלא וכאשר  מסיים את שליחותו , למעשה, הוא גם מסיים את חייו בעולם הזה.
בניגוד לנביאים,או מנהיגים כפי שמצטיירים בתנ"ך,בעוד שהקב"ה  מודיע להם מראש על שליחותם בעולם- באופן ישיר,הרי לאדם הפרטי אין ה' מודיע בעולם זה את שליחותו בדיבור אליו.
אלא ,על האדם לבדוק באישיותו,מה ייעודו, מהם כישוריו וכיצד יכול בעזרתם  למלא את השליחות הנראית לו- למען הכלל.

לדוגמא: ישנם זמרים מאד מוצלחים ,בעזרת שירתם –הם  מפיצים תורה  ודרך ארץ.
ידועים סופרים,שבעזרת כתיבתם הם מקרבים את היהודים הרחוקים לתורה הקדושה.
ישנם שחקנים מתנדבים להצחיק ולשעשע חולים,הרבה פעמים הם מצליחים לתרום שמחה ועידוד ובכך לסייע בריפוי מחלתם.
כמה מענג לראות אנשים הבאים לבתי אבות להגיד מילה טובה לזקן ולעודדו בחיוך ובשיחה נעימה.
ועוד ישנן דוגמאות לאין ספור.
השליחות היא- הוצאת הכישורים מהכוח אל הפועל –והיא גורמת סיפוק ואושר לשליח בכבודו ובעצמו  ולא פחות  מכך גם לסובבים אותו.

תשובה לשאלה ג]
השליחות קיימת: בדומם,צומח, החי ,בבני אדם , מלאכים.
הדומם: כאשר אתה נכנס לביתו של אדם, למעשה קירות ביתו  יכולים לתת תמונה ברורה,מיהו אותו בעל הבית,מה אופיו,: וזוהי שליחות של קירות ביתו.
בתנ"ך,ישנן דוגמאות רבות לשליחות הדומם,כגון:
מטה משה:כאשר נהפך לתנין לפני פרעה,הוא מילא כאן שליחות בשכנוע פרעה,למען יוציא את עם ישראל ממצרים.
הסלע: ממנו יצאו המים לבני ישראל-הייתה לו שליחות –מי שתייה לעם ישראל.
היאור במצרים: מים ששליחותם השקיית השדות.
ליאור הייתה שליחות גם בעשרת המכות.
הר סיני-שליחותו הייתה מקום לקבלת התורה לעם הנבחר.
הצומח: התמר משמש לייצג אחד משבעת המינים,ענפיו משתייכים גם לארבעת המינים-עליהם  מברכים בחג הסוכות.
העץ- לסוגיו השונים-רבות שליחויותיו.משמש כצל,נוי, פירות, מקום משכן לציפורים וגוזליהם,כחומר לעשיית רהיטים.....
החי:  הפרות והעיזים  מספקות חלב לאנושות.
ישנן חיות שמפרוותן עושים מעילים.בעלי חיים שנעזרים בהם,למשא, למלאכות.
התחש: חיה שנבראה באופן מיוחד ואת עורה תרמו למשכן.
האדם:השליחויות באות לידי ביטוי  במקצועות:עורך דין, משפטן. רופא, מורה, סופר, טייס,צייר,מנהיג.....
מלאכים: מלאכי השרת, מלאכי חבלה, מלאך המוות.
מלאך רפאל-אחראי על רפואה  ,מלאכים המסייעים בכתיבת הדין ביום הדין.

התשובה לשאלה ד]
בתנ"ך ישנן דוגמאות רבות לשליחויות,אביא כמה מהן.
א] אברהם אבינו- שליחותו הייתה להפיץ את האמונה באל אחד.
ב] ירמיהו נועד לנביא, כפי שהקב"ה אומר אליו:
"בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך" [ירמיהו א,ה]
ג] שמואל הנביא,אימו חנה נדרה נדר ובכך הקדישה  את שמואל לה':"ותידור נדר ותאמר ה'  צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" [שמואל א,א,י"א]
ד] דבורה השופטת והנביאה:"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא:והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט". [שופטים ד,ד-ה]
ה] משה :שליחותו כמנהיג עם ישראל:"ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" [שמות ג,י]
ישנן דוגמאות רבות בכל התנ"ך.

לסיכום, לאור האמור  לעיל.
השליחות מופיעה  אצל הדומם, הצומח,החי ,האדם וגם אצל המלאכים.
איש,איש ושליחותו- על פי ייעודו וכישוריו.
אצל האדם –שליחותו  מיועדת לו טרם ירד לעולמנו,לאחר שמסיים את שליחותו בחייו,נשמתו ישיב לבוראו.
בתנ"ך אנו פוגשים אין ספור של שליחויות בקרב- האבות,השופטים המנהיגים והמלכים.
יהי רצון וכל אדם יגלה מהם כישוריו ובהתאם לכך ימלא את שליחותו למען עם ישראל,וכל  מי שפועל נכונה למטה ומכבד את הבריות ,כנגד זה גם  במרומים מכובד אצל  פמליה של מעלה.

פרשת שלח-מה הסיבה לכישלון שליחות המרגלים?

פרשת שלח-מה הסיבה לכישלון שליחות המרגלים?
מאת:אהובה קליין.

בפרשת שלח משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל וכך התורה מתארת את הדבר: "וידבר ה' אל-משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש מאחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם"

השאלות הן:
א] מה המטרה בשליחת המרגלים לארץ ישראל וכיצד לומדים זאת?
ב] מדוע נאמר למשה:"שלח לך" ולא נאמר:"שלח"?
ג] מה הייתה צורת ההסתכלות של המרגלים על ארץ ישראל?
ד] מה ניתן ללמוד משליחות המרגלים?

התשובה לשאלה א]
על כך כותב רבי יעקב צבי מקלנבורג ,בעל:"הכתב והקבלה"
כי בלשון הקודש ישנו הבדל בין:"תיור" ל"ריגול"
המילה "לתור- פירושה- לראות את הטוב שבארץ, כמו שכתוב:"לתור להם מנוחה" [י,ל"ג] ואילו המילה:ריגול:יש בה כוונה רעה לראות -את הרע בארץ, כמו שאמר יוסף לאחיו:"מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם" [בראשית מ"ב.ט]
מסיבה זו אומר ה' למשה:"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען".המטרה לראות את כל הטוב שיש בארץ ישראל כדי לשכנע את העם לכבוש אותה מהגויים השולטים בה.
אך, המרגלים מעלו באימון שמשה נתן בהם והם דווקא חיפשו את החסרונות ונקודות התורפה בארץ, כפי שכתוב:"ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" [דברים א,כ"ד] הדבר פגע קשות במרגלים עצמם ובכל עם ישראל ועיכב את כניסתם לארץ המובטחת בערך כארבעים שנה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י:הקב"ה אמר למשה כי אינו מצווה עליו לשלוח מרגלים ,אלא משה יעשה כרצונו, אלא משבאו עם ישראל אל משה והפעילו עליו לחץ בדבר הנחיצות לשלוח מרגלים, מחשש שמא יחשבו כי הארץ היא רעה – נענה לבקשתם- ונשלחו לתור את הארץ.
התשובה לשאלה ג]
המרגלים הסתכלו על ארץ ישראל בעיניים גשמיות וזו הייתה טעותם החמורה, רמז לכך ניתן לקרוא בסוף הפרשה על מצוות הציצית:"..ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם.."[במדבר ט"ו, ל"ט] על כך אומרת הגמרא בירושלמי [ברכות א,ה] כי העיניים והלב הם אשר מושכים את האדם- או לצד הרע שיכולים להיות:"סרסורי עבירה", או לצד הטוב-"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך.."[דברים ו,ה]
וגם כמו שנאמר:"עיני כל אליך ישברו.."[תהילים קמ"ה]
וחז"ל אמרו: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה העבירות"[רש"י שם ט"ו,ל"ט]
רבנו "בחיי" אומר: על הפסוק:"ותפקחנה עיני שניהם" [בראשית ג,ז]:ניתן ללמוד כי יש עיניים שכליות המסתכלות בראייה שכלית על הטוב והרע, האמת והשקר.
אך ,יש עיניים בשריות המתבוננות על הכול באופן גשמי.
וכאן בפרשתנו המרגלים אמרו:"וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות, ושם ראנו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
הבעיה התחילה ברגע שהמרגלים כשלו ב:"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" כלומר ההסתכלות הייתה בצורה שלילית דרך עיניים גשמיות.
ולכן אמרו שלא ניתן לכבוש את ארץ ישראל.
אך אם היו מסתכלים על הארץ בעיניים רוחניות בדומה לקב"ה, כמו שנאמר:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"
[דברים י"א,י"ב] הכול היה מסתיים אחרת!
הם היו מבינים כי מי שדאג להם בכל שנות נדודים במדבר- למזון למים וביגוד... יכול גם להכניסם לארץ ישראל ולסייע בכיבושה מהגויים.
אך, כתוצאה מההסתכלות הגשמית הם איבדו את הביטחון בה' ושכחו את כל הניסים שהתרחשו במדבר על ידי הקב"ה. לעומתם כלב בן יפונה היה שונה:"ועבדי כלב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי..."[שם י"ד, כ"ד] הוא התבונן על הארץ בעיניים רוחניות ובעקבות זאת גם ליבו הפך להיות רוחני.
כנאמר:"וימלא את ליבו אחריי"
וברגע שהעיניים והלב רוחניים המסקנה ברורה:"יכול נוכל לה ועלה נעלה" [שם י"ג,ל]
וכאן ניתן לראות בברור את הקשר בין המרגלים לפרשת ציצית בסוף פרשת שלח.
התשובה לשאלה ד]
ניתן ללמוד משליחות המרגלים כמה חשוב שהאדם יתבונן על סביבתו הקרובה והרחוקה בעיניים רוחניות- כי אז גם ליבו הופך להיות רוחני והוא לומד להסתכל בעין טובה.
כמו שנאמר במסכת אבות:"כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלושה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.." [אבות ה,י"ט]
והרמב"ם אומר: כי עין טובה- היא הסתפקות במועט ונפש שפלה- היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענווה היתרה, ואילו עין רעה -החריצות בהשגת ממון ונפש רחבה-תאווה ואינה מסתפקת במה שיש,
נפש רחבה- גאווה – רוח גבוהה.

יהי רצון ונזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ובע"ה נזכה לראות רק את הטוב בכלל ובפרט.

המרגלים וחטאם

המרגלים וחטאם
שיר מאת: אהובה קליין (c)

השמש האירה פנים
חולות מדבר צוקים
שנים עשר נשיאים
למסע רגלי יוצאים.

פניהם מועדות לארץ כנען
עתירת פירות עשירת טעם.
עיני ה' בה תמיד
מראשית ועד אחרית.

בעיניים גשמיות מרגלים
מדבש ותירוש מתעלמים
מערים בצורות חוששים
בשליחותם כושלים נופלים.

החיים והמוות ביד הלשון
שליחות קטלנית הרת אסון
דיבתם הרחיקה אורות
בכייתם בכי דורות.

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]

המרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

המרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

לארץ הקודש יעלו
יופייה רזיה יגלו
מסך עשן יאטום עיניהם
יטעה לבבם יבלבל חושיהם. 

אשכול ענבים נושאים
תאנים רימונים משובחים
במוחם מתערבלות מחשבות
שערי קדושה נועלות.

במשימת קודש כשלו
ארץ חמדה מאסו
עיניהם דומעות כמים
עוונותיהם חקוקים בשמים.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת שלח.

פרשת שלח- במה חטאו המרגלים?- מאת: אהובה קליין

 פרשת שלח- במה חטאו המרגלים?- מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בנושא המרגלים: "וידבר ה' אל משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" [במדבר י"ג , א]

מספר המרגלים: שנים עשר איש- ראשי העם- אנשים מכובדים רמי מעלה.

כיצד ניתן להבין את מעשיהם- הוצאת דיבה על ארץ ישראל? הם מדברים בגנותה של ארץ ישראל לעיני משה וכל העם? "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פיריה: אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם"

על שאלה זו ישנם כמה תשובות:

א] לפי דעתו של הגר"י ניימן בספרו "דרכי מוסר": ישנם כמה דרגות של אמונה, המדרגה הנמוכה ביותר היא: להאמין כי כל מה שעינו של האדם רואה בסביבתו- נברא על ידי בורא עולם כגון: עצים , פרחים, בעלי חיים וכו' ישנה דרגה גבוהה יותר:כאשר אדם היוצר דבר מה- כגון: נגר יוצר מהחומר גלם שברשותו- רהיטים- גם זה ממעשיו של ה' ואל יחשוב האדם:"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"
מסיבה זו נאמר בסיפור יציאת מצרים:"אנוכי ה' אשר הוציאתך מארץ מצרים"
הקב"ה בכבודו ובעצמו הוציאם ממצרים ולא משה- משה שימש כשליח ה'.

אך, ישנה דרגה גבוהה יותר באמונה- אדם הנמצא במדרגה זו- יודע שהכל מאת ה' ואפילו דברים שקשה להבינם יש לקבל זאת מתוך הכרה שהדבר – רצון ה' ומעשיו.
ואם הקב"ה אמר כי ארץ ישראל היא טובה- יש להאמין בכך.
ודווקא בדרגה זו של אמונה- חטאו המרגלים וכשלו.

ב] מעניינת במיוחד תשובתו של רבי צבי הירש קלישר- מאבות הציונות הדתית במאה הי"ט, לדעתו מי שנמצא בארץ ישראל- ונהנה מפריה ללא עמל ויגע- סופו שיזלזל וידבר בגנות ארץ ישראל וכך היה עם המרגלים- הם אכלו מפרי הארץ ללא עמל מיוחד והתוצאה הייתה- ראיה שלילית על המקום.

ג] תשובה נוספת מביא ר' יצחק אלחנן ספקטור: חטא המרגלים היה גדול במיוחד היות והם חטאו נגד כל העם, על חטא בן אדם למקום, או חטא בן אדם לחברו- כשאדם מצטער על מעשיו ומבקש מחילה- אלוקים מוחל, אבל כאשר מנהיג פוגע בעם שלם- על כך אין כפרה, לכן ה' גזר על יוצאי מצרים:"במדבר הזה יפלו פגריכם" [י"ד,כ"ט]

ד] תשובה נוספת אומר: ר' יעקב צבי מקלנבורג- בעל" הכתב והקבלה":
לדעתו, בלשון הקודש ישנו הבדל בין "תיור" לבין "ריגול",
הרי נאמר:"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" [י"ג,כ]
המילה: לתור- היא במובן חיובי- לראות את הטוב והיפה, אך המילה ריגול- היא במטרה לחפש את השלילה שבדבר. וכאן היה חטאם, הם לא הלכו במטרה לחפש את הצד הטוב של ארץ ישראל, אלא כוונתם הייתה לשלול אותה בכל מיני טענות.

הדבר מוכח מהמשפט:"ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" [דברים א, כ"ד]
תוצאת התנהגותם - המיטה אסון כבד על העם ומנעה כניסתם לארץ ישראל בארבעים שנה.

לאור כל הנאמר, נשאלת השאלה כיצד ניתן לתקן את חטא המרגלים?

על כך עונה: האר"י הקדוש- [רבי יצחק לוריא- אבי הקבלה המעשית במאה הט"ז] המרגלים בהביאם את פרי הארץ דיברו רעה, אך ניתן לתקן את העברה על-ידי שנוהגים בזמן המקדש להביא ביכורים כדי להודות על פרי הארץ. הדבר מעורר את חיבת הארץ- לכן מסיבה זו נצטוו להביא ביכורים מתוך שבעת המינים [דברים ח,ח]

ויש לדבריו הוכחה במשנה- מסכת ביכורים, המשנה מזכירה את הפירות שהביאו המרגלים איתם:גפן, תאנה, רימון, כך נאמר בלשון המשנה:"יורד אדם לתוך שדהו ורואה- תאנה שביכרה, אשכול ענבים רימון שביכר- קושרו בגמי[בגומא] ואומר: הרי אלו ביכורים"

יהי רצון ועם ישראל יזכה בקרוב לגאולה שלמה. ובית המקדש השלישי יבנה ונזכה כאיש אחד בלב אחד - לעלות לרגל לירושלים כדי להביא ביכורים לכפר על חטא המרגלים.