- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:28
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 357
פרשת שלח - מי היה המקושש ? ומה היה עונשו ?
מאת: אהובה קליין.
בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]
השאלות הן:
א] במה נחלקו המפרשים על סיפור המקושש?
ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?
תשובות.
דעות המפרשים - סיפור המקושש.
רש"י מפרש: כי על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.
"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.
בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר- והוא [המקושש] ראה מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!
רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.
רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :
א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.
משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב מיתה אפילו במדבר.
ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן חפר. ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר כ"ז, ג]
אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?
התשובה- התורה מדגישה את המילים:
"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";
חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים היה משקה ומעלה גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .
אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"- הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים חז"ל: אמר משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל את השבת וכך עשו.
"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז מצאו את האדם המקושש.
המקושש- חטאו ועונשו.
רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!
רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים מה הכוונה "המקושש"?
א] היה ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּלָהֶם, תֶּבֶן" [שמות ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו ז, י"ח]
ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא היכל הקודש.
רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:
א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"
ב] להרים מלשון- "למשש"
כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?
אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת: עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.
הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!
רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת דיבה על הארץ הטובה- נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא המקושש וחילל שבת - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]
לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת סנהדרין ע"ח " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"
בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה מוות בסקילה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:28
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 341
המקושש
שיר מאת: אהובה קליין ©
יום שביעי בשבוע
נשגב מרומם ומרגיע
חולות מדבר מתקדשים
אווירת שבת סופגים.
בני ישראל מעוטרים
מלבושיהם נאים מהודרים
ארשת שלווה על פניהם
זורמת שוכנת בעורקיהם.
בצל הדקלים נעצרים
עליהם מלאכים סוככים
מארבע רוחות שמים
מרעיפים ברכות כמים.
לפתע יבחינו במקושש
מתהלך בחולות ומגשש
אוסף בידיו גזרי עצים
עצמת כעסם בנשמתם מעצים.
שמא בעשרת הדיברות מאס
ומעול המצוות חיש נס
ניסו בפניו להתריע
אך דבר עליו אינו משפיע!
הערה: השיר בהשראת: פרשת שלח [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:50
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1288
מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©
משה ניצב על אחד הסלעים
רוח מדברית ומעליו עננים
מאזין לשכינה לקול ציוויים
לארץ ישראל לשלוח מרגלים.
הישר ממדבר פארן נשלחים
במאמץ אל ההר מעפילים
איש, איש ומחשבותיו הנלווים
נגיעות אישיות כבוד ותעתועים.
ביניהם ,שני אנשים נעלים
מתוך יושר ואמת פועלים
יהושע וכָלֵב כסלע איתנים
בבינה ועין טובה ניחנים.
דרך ארוכה בחולות ואבנים
מטרה נכספת לגלות פלאים
בתום הסיור רובם מאכזבים
במילות דיבה משה מכעיסים.
הערה: השיר בהשראת פרשת :שלח [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:49
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 283
פרשת שלח - מטרה אלוקית מול מטרה אנושית, הכיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וכך הכתוב מתאר זאת:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......" [במדבר י"ג, א -ד]
השאלות הן:
א] לשם מה היה הציווי לתור את הארץ?
ב] מדוע כפל הכתוב במילים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" - "אלה שמות האֲנָשִׁים" ?
תשובות.
שליחת הנשיאים לתור את הארץ?
בעל "הכתב והקבלה" [רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור" לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע- בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]
לכן הקב"ה אומר למשה: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-
המטרה האלוקית הייתה: לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץהמובטחת לעם ישראל. ובשובם יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת, כפי שכתוב: "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים א', כ"ד] התוצאה משליחות זו הייתה: קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה.
רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".
כוונת משה הייתה: שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.
גם הסבר זה מוכיח: כי המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.
חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו שום נגיעות ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את תפקידם במסירות נפש. לכן, זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.
מנגד: המרגלים של משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.
רבינו בחיי מבהיר: שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]
המטרה הייתה להכיר את הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .
רש"י מסביר: כי ה' התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך- לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה לכך הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על עצמו מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם דרש את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:
"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]
ויש דעה האומרת: "שלח לך"- לתועלתך כמו שנאמר : ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.
ומה התועלת הייתה בשליחת המרגלים?
שנתארכו ימיו של משה במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.
מטרת ה' הייתה: לשלוח מכל שבט נציג אחד, סך הכול שנים עשר מרגלים, היות ורצה שהשליחות תהיה בהסכמת כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה בסוף התהליך.
ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על פי החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"
והתכוון שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם שווים.
"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- הכפילות.
רבינו בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.
אך לא כן לגבי : הושע. נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".
על כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה ברוח הקודש שעתידים המרגלים להוציא דיבה הארץ ולכן התפלל עליו.
ועוד דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים א, כ]
ואילו יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]
כלומר בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".
מוסיף ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם כמה פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע" טרם השליחות, לדוגמא נאמר:
"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]
ועוד דוגמא: "וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]
ראיה נוספת: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:
כי לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה שמו היה הושע.
ה"כלי יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?
יש אומרים: לפי שיהושע היה תלמידו של משה , לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.
ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר בו: "למטה יוסף".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.
ומכאן ,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של אברהם אבינו כפי שנאמר במסכת אבות: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. והיפוכם מתלמידיו של בלעם הרשע,
עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:27
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 343
פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר י"ד, א-ג]
השאלות הן:
א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?
ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?
תשובות:
הבכי בעם.
רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות" הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."
רבינו בחיי מפרש:
לפי הפשט: הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.
"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"
מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.
ועוד דרשו: בכי על ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?
לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']
ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]
כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות דרך הים בלילה והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"
ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם בתהלים]
ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]
מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.
ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.
ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז] ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.
באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה. כנגד נשיאות קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.
וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים: לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.
הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.
דוגמאות של בכי בתנ"ך.
הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.
אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.
יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .
רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.
יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.
עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.
עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.
יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]
"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 323
פרשת שלח- מאין לנו – כי הפוגע בארץ ישראל-אין לו מחילה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו כוללת את השתלשלות מעשה המרגלים, פעילותם תגובתם ותוצאת מעשיהם ,היינו- עונשם.
כבר בתחילת הפרשה מתוארת שליחותם לתור את ארץ ישראל ,את הדרך בה הלכו והמקום בו קטפו את פירות הארץ : "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים : למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל: וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום": [במדבר י"ג, כ"ג-כ"ו]
השאלות הן:
א] מאין לנו כי הפוגע בארץ ישראל - אין לו מחילה?
ב] היכן היה נחל אשכול?
תשובות
דין הפוגע בארץ הקודש ובעם ישראל.
רבי יצחק אלחנן ספקטור אומר:
חלק גדול מהחטאים שעם ישראל חטאו , כגון: חטא העגל, המתאוננים, מחלוקת קורח, ישראל זכו למחילה על חטאם הכבד.
אך כאשר המרגלים הוציאו – על ארץ ישראל את דיבתה רעה ושאפו להשיב את עם ישראל מצרימה, הקב"ה לא מחל להם, אלא גזר על דור המדבר כיליון, כפי שנאמר: "במדבר הזה יפלו פגרכם"[שם י"ד, כ"ט] ואת המרגלים ה' המית מיתה משונה [שם ל"ז]
מכאן ניתן ללמוד :שבעוד שהקב"ה מוחל על חטאים כאשר נעשתה תשובה, בין אם מדובר בחטאים בין אדם למקום ובין אם מדובר על חטאים בין אדם לחברו. הרי כאשר פוגעים בארץ ישראל אין על כך כפרה לעולם. ולא תועיל שום חרטה על החטא, או אפילו תשובה.
"בעל העקדה" מדגיש: כי חטאם העיקרי של המרגלים היה: המאיסה בארץ חמדה, כפי שהתורה מתארת זאת בברור: " וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, והבאתי אותם, וידעו את הארץ אשר מאסתם בה"
נושא המאיסה בארץ הקודש היה מאז ומתמיד עומד עלינו לכלותינו בכל הדורות. ולכן גלינו מארצנו והיינו מושפלים בגלות .
לכן, אחרי החטא הקשה שהמרגלים חטאו, הקב"ה מבטיח: "אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימותו" [במדבר י"ד, ל"ה]
במשנה [סנהדרין ק"ח, א] מובא : "אמר רבי עקיבא, דור המדבר אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר [תהלים נ, ה] "אספו- לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח".
ובגמרא[שם קי, ב ]:"אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן, שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר: "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה" ומה אחרים באים בזכותם, הם עצמן לא כל שכן"
וההסבר לפי רש"י: שרבי עקיבא היה רגיל תמיד ללמד זכות את עם ישראל אבל לגבי דור המדבר אמר – אין להם חלק לעולם הבא. והרי דברי רבי עקיבא תמוהים, הרי דור המדבר זכה לגילויים נשגבים-קיבלו את התורה במדבר סיני וזכו לראות את הקולות ובכל זאת בגלל החטא איבדו את עולם הבא.
"קדושת הלוי" מסביר מדוע דור המדבר, למרות כל מעלותיו, לא זכו לעולם הבא: נושא עולם הבא מופיע בגמרא:[ברכות י"ז, א]
"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה. אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן,- ונהנים מזיו השכינה". אך דור המדבר שזכו בחייהם ליהנות מזיו השכינה בזמן מעמד הר סיני, כאשר הם שמעו את קול ה' מתוך ברקים ורעמים לא היו צריכים לחכות עד שיגיעו לעולם הבא. כי בחייהם כבר זכו למעין עולם הבא.
ועוד מוסיף "קדושת הלוי" כי נאמר בשירת הים: "זה אלי ואנווהו"
ולפי הסבר רש"י: הכוונה שה' בכבודו ובעצמו נגלה לעם ישראל והיו מראים אותו באצבע "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים" יוצא, איפוא, שכבר בימי חייהם זכו לראות את השכינה מה שלא ראו נביאים.
ולכן דור המדבר השלימו את עצמם בעולם הזה שזכו להתענג מהשכינה כמו בעולם הבא.
נחל אשכול.
על פי דעת מקרא: נחל אשכול – זו הייתה התחנה השנייה של המרגלים ושם המקום הוא על סמך מעשה המרגלים ,לפי שכרתו שם ענף עם אשכול ענבים.
סביר להניח שהמקום נמצא קרוב לעיר חברון, אשכולות הענבים שם היו גדולים במיוחד עד עצם היום הזה. לכן היה צורך ששני אנשים יישאו את הענף עם הענבים, הרימונים והתאנים.
לגבי שם המקום: נחל אשכול, הרי שם זה היה ידוע גם קודם מעשה המרגלים,
והראיה שכתוב: "ויבואו עד נחל אשכול"
משמו של הגר"א מובא : כי לפני זה המקום נקרא בשם זה על פי שמו של איש בשם אשכול חברם של - ענר וממרא,,אך לאחר שהמרגלים כרתו את אשכול הענבים והביאוהו להראותו למשה ולבני ישראל, נקרא המקום גם על סמך האשכול שקטפו.
מסיבה זו, בראשונה המילה אשכול כתובה בלי וו ובפעם השנייה המילה אשכול כתובה בכתיב מלא: "אשכול"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי על מאיסה והכפשת ארץ ישראל -אין כפרה ולכן דור המדבר לא זכה להיכנס לארץ ישראל- הארץ המובטחת.
מי ייתן ועם ישראל ילמד מוסר השכל ממעשה המרגלים ומתוצאותיו ,ויקפיד רק לדבר בשבחה של הארץ המובטחת ולקיים את מצוות התורה ככתבה ולשונה והתוצאה תהיה כהבטחת ה':
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. [ ויקרא כ"ו, ו ]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שלח
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:21
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 397
פרשת שלח/ איזו שליחות עלתה יפה בעם ישראל ומדוע?
מאמר מאת: אהובה קליין
המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי-חיה ז"ל בת בן-ציון.
בפרשת שלח ,שולח משה שנים עשר מרגלים שהם ראשי השבטים—לתור את ארץ ישראל-לבדוק מה טיבה?
כפי שאמר להם: "וראיתם את- הארץ מה היא ואם העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה ומה הערים אשר—הוא יושב בהנה הבמחניים אם במבצרים: ומה הארץ השמנה היא אם רזה...[במדבר י"ג, י"ח-כ"א]
ארבעים שנה אחר כך גם יהושע שולח מרגלים לרגל את הארץ: "וישלח יהושע בן- נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבואו..."[יהושע פרק ב, א]
השאלות הן:
א] האם שליחת מרגלים למטרת כיבוש הארץ-חיונית?
ב] מהו ההבדל בין שתי השליחויות?
ג] איזו שליחות עלתה יפה?
התשובה לשאלה א]
על פי דברי רבינו בחיי: שליחת מרגלים למטרת כיבוש הארץ היא חיונית, היות ואין סומכים על הנס בלבד וחייב אדם תחילה לעשות השתדלות בדרך הטבע כפי יכולתו, כמו שכתוב: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"[משלי כ"א,ל"א]
יש להתכונן למלחמה על ידי כל האמצעים הנדרשים, הכנות כלי נשק וריגול ואחרי זה להתפלל לקב"ה על הישועה וההצלחה של העם.
ומטעם זה-גם נח נצטווה לעשות תיבה כדי לעשות השתדלות פיסית להצלחה ולא לסמוך על הנס.
ודוגמא נוספת: מצאנו אצל דוד המלך, כאשר שאל באורים והתומים על מלחמתו בפלישתים תשובת ה' הייתה: "..לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים"[שמואל-ב , ה,כ"ג]
מכאן, שעם ישראל ,תחילה, חייב לעשות השתדלות גשמית, אך גם להתפלל לה' על הניצחון.
אצל עם ישראל התוצאה תלויה בזכויות ,או בעונש.
לפי שהניצחונות ,או חס ושלום הכישלונות במלחמות ישראל - נקבעו ,או נקבעים מלמעלה אז והיום -על פי הזכות והעונש בהתאם להתנהגותם.
מכל מקום חייבים תמיד לעשות השתדלות תחילה, כמו שמצאנו גם אצל מלחמת העי שאמר ה' ליהושע: "שים לך אורב לעיר אחריה"[יהושע, ח, ב] ואצל משה הייתה הסכמה מצד הקב"ה לשלוח מרגלים לתור את הארץ כדי שיכירו את הדרכים-כיצד להגיע לארץ ובאיזה מקום יתחילו להילחם נגד האויבים.
התשובה לשאלה ב] וגם ג]
כאשר משה שולח את שנים עשר המרגלים-נשיא לכל שבט, הכתוב מציין את השמות של כל אחד בנפרד.
ומדגיש: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"-
על כך מפרש רש"י: שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.
לרובם, להוציא את יהושע בן-נון וכלב בן יפונה- היו חישובים אישיים ואנוכיים. מסיבה זו השליחות נכשלה ובכיים הפך לדורות.
לעומת שליחות ראשונה, הרי השליחות השנייה הייתה שונה: ראשית נשלחו על ידי יהושע רק שני מרגלים ולא פורסמו שמותיהם, כפי שנאמר: "וישלח יהושע בן-נון מן- השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו.."[יהושע ב, א]
על פי חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.
ושואלים חז"ל: מדוע נאמר: "חרש לאמור"? הרי המרגלים נוהגים ללכת חרש- בשקט ובהסתר ולא בגלוי שאם לא ינהגו כך, עד מהרה, חס ושלום, יתגלו לאויב ויתפשו.
חז"ל מביאים פירוש מעניין במדרש רבה: "אל תקרי חרש אלא חרש"-כלומר עשו את עצמם כקדרים המוכרים כלי חרס, מתנהגים כאנשים פשוטים ללא כל חשיבות מיוחדת.
על כך מוסיף "חידושי הרי"ם" :מדוע דווקא כלי חרס ולא כלים אחרים, כמו נחושת, או עץ? אלא שאם כלים אלה באו במגע עם שרץ-הם נטמאים בין בתוכם או כלפי חוץ.
אך ,כלי חרס אם בא במגע עם שרץ, הוא עלול להיטמא רק מבפנים והטעם שיתר הכלים מחומרים שונים יש להם חשיבות משלהם אפילו אם לא נעשה בהם שימוש, אבל כלי חרס אין לא שום חשיבות- לפי שנעשה מעפר ומים. והחשיבות היחידה אצלו נובעת מעצם היותו כלי קיבול ואפשר להכניס בו דברים ומטעם זה הוא מיטמא רק בנגיעה מבפנים.
בדומה לכלי החרס היו גם השליחים, לא מפורסמים בשמם ולא ייחסו כל חשיבות לעצמם, אלא היו אנשים צנועים שלא חיפשו כבוד.
החשיבות היחידה שהייתה להם- נבעה מעצם משלחם- יהושע בן- נון ,ולא עשו עצמם ככלי קיבול ,אלא -לשליחות הקודש בלבד, ולא רדפו אחרי הכבוד והשררה.
מסיבה זו ,השליחות השנייה הצליחה.
רבינו בחיי מציין:כי בשליחות ראשונה, נשלחו נציג לכל שבט-כדי שהשליחות תהיה בהסכמת כל עם ישראל, מהטעם שאם יצליחו למלא את משימתם -כל בני ישראל יהיו שותפים לזכות זו. ואם יכשלו-יהיו כולם שותפים לעונש.
ובמדרש נאמר: כי המרגלים ששלח משה היו כסילים ואילו המרגלים ששלח יהושע- היו צדיקים, לפי שעשו עצמם קדרים המוכרים את כליהם. היות וכך הצליחו להסתיר את מטרת בואם האמיתי.
לסיכום, מתוך האמור לעיל : ניתן להגיע למסקנה, כי השליחות הראשונה של המרגלים על ידי משה נכשלה, לפי שרוב המרגלים חשבו רק על עצמם וכבודם ולא פעלו מתוך המניע האמיתי- להוכיח לעם כי ארץ ישראל היא אכן טובה מכל הבחינות.
אבל ,המרגלים שנשלחו על ידי יהושע-היו אנשים צנועים עושים שליחותם נאמנה- ממש משימת קודש.
מי ייתן וגם המנהיגים שלנו ילמדו מהם כיצד להתרחק מהשררה ולדאוג אך ורק לטובת העם.