פרשת שלח - מי היה המקושש ? ומה היה עונשו ?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 357

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ומה היה עונשו ?

מאת: אהובה קליין.

בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו  אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]

השאלות הן:

א] במה נחלקו המפרשים על  סיפור המקושש?

ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?

תשובות.

דעות המפרשים -  סיפור המקושש.

רש"י  מפרש: כי  על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.       

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.

בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי  שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר-  והוא [המקושש] ראה  מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!

רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם  העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל  במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס  לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם  התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר  על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.

 רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :

א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה  יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו  מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.

משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך  במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב  מיתה אפילו במדבר.

ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן  חפר. ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר  כ"ז, ג]

אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?

התשובה- התורה מדגישה את המילים:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";

חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים  היה משקה  ומעלה  גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .

אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"-   הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים  חז"ל: אמר  משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל  את השבת וכך עשו.

"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז   מצאו את האדם המקושש.

המקושש- חטאו ועונשו.

רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים  מה הכוונה "המקושש"?

א] היה  ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּלָהֶם, תֶּבֶן" [שמות  ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא  : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו  ז, י"ח]

ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא  היכל הקודש.

רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:

א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"

ב] להרים מלשון- "למשש"

כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא  המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?

אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת:  עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי  העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול  וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.

הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!

רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת  דיבה  על הארץ הטובה-  נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך  הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא  המקושש  וחילל שבת  - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]

לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין  שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת  סנהדרין ע"ח  " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"

 בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה  מוות בסקילה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"

המקושש

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 341

המקושש

שיר מאת: אהובה קליין ©

יום שביעי בשבוע

נשגב מרומם ומרגיע

חולות מדבר מתקדשים

אווירת  שבת סופגים.

בני ישראל  מעוטרים

מלבושיהם נאים מהודרים

ארשת שלווה  על פניהם

זורמת שוכנת  בעורקיהם.

 בצל הדקלים נעצרים

עליהם מלאכים סוככים

 מארבע רוחות שמים

מרעיפים ברכות כמים.

לפתע  יבחינו במקושש

מתהלך  בחולות ומגשש

אוסף  בידיו גזרי עצים

עצמת כעסם  בנשמתם  מעצים.

שמא בעשרת הדיברות  מאס

ומעול המצוות  חיש נס

ניסו בפניו להתריע

אך דבר עליו  אינו משפיע!

הערה: השיר בהשראת: פרשת שלח [חומש במדבר]

מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1288

מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©

משה ניצב על אחד הסלעים

רוח מדברית ומעליו עננים

מאזין לשכינה  לקול  ציוויים

לארץ ישראל  לשלוח  מרגלים.

הישר ממדבר פארן נשלחים

במאמץ אל ההר מעפילים         

איש, איש ומחשבותיו הנלווים

נגיעות אישיות  כבוד ותעתועים.

ביניהם ,שני אנשים נעלים

מתוך יושר ואמת פועלים

יהושע וכָלֵב כסלע איתנים

בבינה ועין טובה ניחנים.

דרך ארוכה בחולות ואבנים

מטרה נכספת לגלות פלאים

בתום הסיור רובם מאכזבים

במילות דיבה משה מכעיסים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת :שלח [חומש במדבר]

פרשת שלח - מטרה אלוקית מול מטרה אנושית, הכיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:49

נכתב על ידי Super User

כניסות: 283

פרשת שלח -  מטרה אלוקית מול  מטרה אנושית, הכיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה  פותחת בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים  וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.  וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......"    [במדבר י"ג, א -ד]

השאלות הן:

א] לשם מה היה הציווי לתור את הארץ?

ב] מדוע כפל הכתוב במילים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" - "אלה שמות האֲנָשִׁים" ?

תשובות.

שליחת הנשיאים לתור את הארץ?

בעל "הכתב והקבלה" [רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור" לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע- בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר  ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]

לכן הקב"ה אומר למשה:  "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-

המטרה האלוקית הייתה: לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץהמובטחת לעם ישראל. ובשובם יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא  הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת, כפי שכתוב:  "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים א', כ"ד] התוצאה  משליחות זו הייתה: קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה.

רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".

כוונת משה הייתה: שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.

גם הסבר זה מוכיח: כי המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.

חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר  רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו שום  נגיעות  ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את  תפקידם במסירות  נפש. לכן,  זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.

מנגד: המרגלים של  משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.

רבינו בחיי מבהיר: שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]

המטרה הייתה להכיר את הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .

רש"י מסביר: כי ה' התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך- לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה לכך  הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על עצמו  מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם דרש  את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:

"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]

 ויש דעה האומרת: "שלח לך"- לתועלתך  כמו שנאמר :  ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.

ומה התועלת הייתה בשליחת המרגלים?

שנתארכו ימיו של משה במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.

מטרת ה' הייתה: לשלוח מכל שבט נציג  אחד, סך הכול שנים עשר מרגלים, היות ורצה שהשליחות  תהיה בהסכמת כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם  ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה בסוף התהליך.

 ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה  התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על פי  החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"

והתכוון שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם שווים. 

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- הכפילות.

רבינו בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.

אך לא כן לגבי : הושע.   נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".

על כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה  ברוח הקודש שעתידים המרגלים  להוציא דיבה  הארץ ולכן התפלל  עליו.

ועוד דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים א, כ]

ואילו יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]

כלומר בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע  וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".

מוסיף ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם כמה  פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע" טרם השליחות, לדוגמא נאמר:

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]

ועוד דוגמא: "וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]

ראיה נוספת: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:

כי לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה שמו היה הושע.

ה"כלי יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?

יש אומרים: לפי שיהושע היה  תלמידו של משה , לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.

 ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר בו: "למטה יוסף".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים  חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.

ומכאן ,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של אברהם אבינו  כפי שנאמר במסכת אבות:  "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.  והיפוכם מתלמידיו של בלעם הרשע,

עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:27

נכתב על ידי Super User

כניסות: 343

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר  י"ד, א-ג]

 השאלות הן:

 א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?

 ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?

 תשובות:

הבכי  בעם.

רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות"  הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."

 רבינו בחיי מפרש:

לפי הפשט:  הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב  גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.

"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"

מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.

ועוד דרשו: בכי על  ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?

לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']

ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]

כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות  דרך הים בלילה  והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו  שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"

ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם  לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם  בתהלים]

ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]

מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.

ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.

ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז]  ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי  לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז  בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.

באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה.  כנגד נשיאות  קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.

וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים:  לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.

הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.

דוגמאות של בכי בתנ"ך.

הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.

אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.

יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .

  רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.

יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.

עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.

עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.

יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]

"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.