משה וזעקתו

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 812

משה וזעקתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

משה ניצב על הסלעים

מתפלל  זועק לאלוקים

נרעש נפחד מבקש רחמים

על עוון העם והמרגלים.

כואב כישלון שליחותם

כפויי טובה חטאו בלשונם

נתנו דרור לחזיונות  ותעתועים

חיש העם למצרים מתגעגעים.

 חסדי ה' שכחו

 נשאו קולם ובכו

 בכיים נשמע למרחקים

 זורע אש בשדה קוצים.

 משה מנגן על מיתרי הלב

 מבקש רחמים מאב אוהב

 מלך מלכי המלכים מקשיב

 מנהיג דגול אותו יחשיב.

אלוקים  מתרעם על העדה

 מכבד נבחרי ההנהגה

במדבר ימותו מוצאי הדיבה

ולישראל יעלו מוקירי הטובה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]

פרשת שלח - תפילת משה על המרגלים - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 875

פרשת שלח - תפילת משה על  המרגלים - כיצד?

 מאת  אהובה קליין.

הפרשה פותחת בסיפור המרגלים : כאשר המרגלים שבים  מהארץ  הם חוטאים בלשונם ומגלים כפיות טובה – על כל הטוב שהקב"ה מעניק לעם ישראל  ודואג להם לאורך כל הדרך, בין בגלות מצרים ובין  דאגתו למלבושם  וכלכלתם  באופן נסי במדבר, למרות זאת, אינם יראים  להוציא את דיבת  הארץ רעה! ומכעיס במיוחד שאותם נשיאים לא למדו מוסר השכל -מעונשה של מרים עבור חטאה בלשון הרע! והדבר  נורא הוא! 

אך מנגד שניים מהנשיאים שהיו  בעלי רוח אחרת וראו רק את הטוב בארץ , השניים הם : יהושע בן נון וכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ". [במדבר  י"ג, ל] ובהמשך נאמר:

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה'--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם". [שם י"ד, ו -י]

תגובת כל העדה: "וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים  " [שם, י"ד, י]

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שם י"ד, ה]

תגובת ה' הייתה: כעס רב!

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.  אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ". [שם, י"ד, י"א- י"ב]

 אך משה -  מנהיג כה נאמן, ביקש רחמים על העם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-ה':  וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.  וְאָמְרוּ, אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה:  אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה', וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.  וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר.  מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר.  ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. סְלַח-נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה". [שם, י"ד, י"ג- כ]

השאלות הן:

א] מה הייתה  תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה?

ב] כיצד  ניסה משה לבקש רחמים על עם ישראל-ומה ענה ה'?

תשובות

תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה

א] האגדה מספרת:

"ויוועץ העם לשוב מצרימה ויאמרו: הבה נשימה עלינו את דתן ואבירם ראשי העם והיו לנו תחת משה ואהרון, ושמעו יהושע וכָלֵב את הדבר הזה  ויקרעו  בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה מאד, מאד. גם את יושבי הארץ אל תראו כי ה' אתנו! וישמע העם את דבריהם ויוסיפו לקצוף עליהם ועל משה ואהרון וייקחו אבנים וישליכון אליהם כי אמרו: נרגמה אותם באבנים   ולא יהיו עוד  למוקש".

רש"י מתייחס לדברי  כָּלֵב האומר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ".

עָלֹה נַעֲלֶה " – נאמר בכפילות, כדי להדגיש: את אמונתו במשה המנהיג - "עלה נעלה" לכל מקום אפילו בשמים!

ובהמשך מסופר שיהושע וְכָלֵב קרעו את בגדיהם מרוב צער- "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם". 

אם כן, מדוע הם קרעו את בגדיהם ואילו משה ואהרון שדרגתם הייתה גבוהה יותר- - רק נפלו על פניהם?-שנאמר: "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם"! על כך פירוש יפה: יהושע וְכָלֵב היו מן התרים את הארץ- הם כבר היו בארץ ישראל וכלל הוא בידנו: אדם הבא לארץ ישראל- זוכה להתעלות בגדולה- בחכמה ובקדושה ובכך הם עלו באמת  בידיעתם על משה ואהרון.  [על פי אמרי- שפר לגאון רש"ק ז"ל]

הרש"ר [ רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מעניין הדבר, כי אלוקים העריך את  יהושע וכָּלֵב - שנקטו גישה חיובית לארץ ישראל, ולכן אמר ה' על כָּלֵב: שהייתה לו רוח אחרת- הייתה לו נאמנות ללא מורא למען האמת האלוקית ולכן זכה להיקרא: "עבד ה" זהו התואר הגבוה ביותר לאדם הפועל  למען ה'.

בקשת משה ותגובת ה'

על פי האגדה מסופר: "וירא ה' את הדבר הזה ויאמר: יראה נא כבודי בענן וחדל העם מעשות  את הדבר הרע הזה.

ובהגלות כבוד ה' בענן ויסר החושך- וירא כל העם את האבנים התלויות בענן- ויאמר ה' אל משה: עד אנה יקציפני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו? הבה אשמידה אותם ואעשה אותך גוי גדול.

ויהי כשמוע משה את דברי ה' אשר אמר על בני ישראל להשמידם, ויכמרו אליהם רחמיו עד מאד וימהר ויתייצב לפני ה' לבקש ממנו  על נפשם ויאמר: אנא, ה', ארך אפיים ורב חסד! סלח נא לעוון העם הזה ואל תשחת רחמיך ועשית עימם חסד חינם כדרכך  תמיד. ואף  גם זאת בהשמידך את העם הזה לא יקום דבריך אשר דיברת לאברהם, יצחק ויעקב לאמור: לזרעכם אתן את ארץ כנען!

ויען ה' את משה ויאמר: האינך מבני אברהם, יצחק ויעקב? הנני אשמיד את הגוי החוטא הזה והפריתיך והיית לגוי  גדול!

ויאמר משה: הן כיסא בן שלוש רגליים [הכוונה לעם שיצא מאברהם, יצחק ויעקב] ולא  יוכל עוד עמוד לפניך בעת אפיך [ בזמן שאתה ה' כועס] ואף כי כיסא בן רגל אחד? ויהי  כראות משה כי לא פנה ה' אל תחינתו ויוסף לדבר אל ה' ויאמר: הן שמוע ישמעו המצרים כי השמדת את העם אשר הוצאת בכוחך הגדול ממצרים, ואמרו יושבי הארץ: מבלתי יכולת לכלכלם [לספק מזונם] ולהביאם אל ארץ כנען וישחטם במדבר!

ויאמר ה': איכה יאמרו המצרים הדבר הזה והם ראו את כוחי הגדול, אותותיי ומופתיי אשר שמתי בארץ מצרים ואשים את הים לחרבה?

ויאמר משה: אומנם ידוע ידעו את פלאך, ה', אולם יאמרו: התגבר  אלוקי העברים על מלך אחד, וידו קצרה מעשות מלחמה עם שלושים ואחד מלכים ועתה יגדל נא כוח ה' בעיני כל יושבי תבל- והארכת אפך לעם ישראל!

ויען ה' ויאמר: הן רשעים הם!

ויאמר משה: הן זאת תהילת ה' ותפארתו כי יאריך אפו גם לרעים גם לטובים! ויאמר ה': סלחתי כדבריך!"

הסבר יפה ראיתי בספר: "מטה שמעון"

על מילותיו של משה- בתפילתו אל ה': "ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע"!

במילים אלה מתעורר קושי מסוים, נאמר בפרשת "כי תצא" [כ"ד, ט"ז]: כי לא יומתו אבות על בנים [בגלל חטא הבנים]  ובנים לא יומתו על אבות [חטאם של אבות] לכן השאלה היא: מדוע אשמים הבנים בחטא אבותם? ועוד עליהם לסבול מכך?  וגם אם הבנים חוטאים שיסבלו מעוונם ולא בעוון אבותיהם?

על כך משל יפה:

[מתוך ספר משלי שועלים]  מעשה בזאב אחד שהיה רעב מאד וחפץ היה לטרוף שועל שראה, אמר לו השועל: מה ייתן לך ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה עומד שם אדם שמן וגדול מוטב שתאכל אותו ותיהנה ממנו יותר. השיב הזאב: הלא אסור לנו לאכול בשר ודם, וסופי להיענש על כך, אמר לו השועל: אל לך  לחשוש מזה - כי העונש לא יבוא  עליך, אלא על בניך, שכן כתוב:

"אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי ַבָּנִים תִּקְהֶינָה". [יחזקאל  י"ח, ב]

התפתה הזאב לדברי השועל והלך  ופנה לכוון אותו אדם, אך תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול צעקותיו של הזאב, מיהר השועל אל הבור, צעק אליו הזאב ואמר: שקרן  שכמוך, הלא אמרת כי בניי יענשו על כך, נענה השועל והשיב לו: שוטה שכמותך, עונש זה – שבא עליך, אינו בגלל חטאתך, אלא בגלל חטאיו של אביך אשר טרף בשעתו.,

צעק  הזאב בקול מר: היתכן שעלי לסבול בגלל חטאיו של אבי? השיב לו השועל: הרי גם אתה היית מוכן לטרוף בן אדם, למרות שידעת שבניך עתידים לסבול, לכן כעת אתה מוכרח לסבול בגלל חטאי אביך.

מכאן, מובן שהבנים נענשים בגלל חטא אבותיהם שהרי הם גם חוטאים ,למרות ידיעתם כי יגרמו סבל לבניהם אחריהם, לכן ראויים לסבול בגלל חטאי אבותיהם - מידה כנגד מידה אם אוחזים במעשה אבותיהם בידיהם. זו המשמעות: של "פוקד עוון על בנים " [מתוך מעיינה של תורה]

לפי האגדה-  התוצאה הסופית הייתה: "והאנשים  מוציאי הדיבה מתו במגפה לפני  ה' ותבאש [העלתה ריח רע] גופתם ותרם [הוציאה רימה] לשונם תולעים. ויהי כל הרואה אחריתם ויאמר: הן לא הוציאו האנשים האלה דיבה, בלתי, אם על הארץ, ויעש להם ה' ככה ואף כי יוציא איש דיבה על רעהו" ומכאן שגם דיבור לשון הרע – איש על רעהו  אסור מהתורה!

תשובת ה' למשה הייתה: ַ"ויֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְאוּלָם, חַי-אָנִי: וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ.  כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת- אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ.  וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה".[שם, י"ד, כ- כ"ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה היה משה ענו ובעל מסירות נפש ,הוא התחנן והתפלל אל ה' – ברמ"ח אבריו -למען יסלח לעם הזה על הוצאת דיבה על ארץ ישראל, אך  דור המדבר נענשו - לא זכו להיכנס לארץ ישראל, אלא רק צאצאיהם ויהושע  וכָּלֵב בן יפונה ובמספר הימים שתרו –המרגלים- את הארץ ארבעים יום - נענשו בני ישראל-ללכת במדבר ארבעים שנה ובכיים שהיה לריק - השאיר עקבות לדורי דורות ובכל שנה בתשעה באב  בוכים אנו על חורבן הבית.

יהי רצון שנישמר  לא לדבר בגנות הארץ הקדושה ונתרחק מלשון הרע גם על הבריות. נודה לה' על כל הטוב  שעשה ועושה לבניו ונזכה לחסות בצלו לעד כדברי  דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]

תפילת משה ואהרון

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 906

תפילת משה ואהרון

 שיר מאת: אהובה קליין ©

עת שבו המרגלים

מקץ ארבעים ימים

פיהם מִילִּים כְּדוֹרְבָּנוֹת

לוחמים מצחצחים  חרבות.

 משה ואהרון נופלים

 פניהם בידיהם כובשים

 אוי לאותה בושה

 הוצאת הארץ דיבה.

מיד נושאים תפילה

שמא תתבטל הגזרה

בשמים כבר מאוחר

ייקוב הַדִּין אֶת הָהַר!

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]

פרשת שלח - מדוע כשלו המרגלים במשימתם?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 863

פרשת שלח - מדוע כשלו המרגלים במשימתם?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו  עוסקת בתיאור שליחת המרגלים לארץ ישראל ותוצאותיה , ראשיתה בדברי ה' אל משה:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי ה':  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה...." [במדבר י"ג, א-ד]

בתום ביצוע משימת הריגול- תגובת המרגלים, הוצאת דיבה על ארץ ישראל:

"וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם...... וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן......."

[שם, י"ג, כ"ה-ל]

תגובת כָּלֵב

 וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ." [שם ,י"ג,ל]

תגובת משה ואהרון, יהושע וכָּלֵב:

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה'--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  אַךְ בַּה', אַל-תִּמְרֹדוּ,.."

השאלות הן:

א] מדוע  מסע המרגלים נחל כישלון לדורות ?

ב] נפילתם של משה ואהרון על פניהם- המשמעות?

תשובות

מסע המרגלים נחל כישלון לדורות.

על פי ספר: "פנינים   משלחן הגר"א על התורה": נשאלת השאלה: מדוע נאמר:

"וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". [במדבר י"ג, כ]

הרי הדבר ברור! המרגלים נשאו עימם אשכולות ענבים, ביקש הכתוב לרמוז שהסיטרא אחרא [יצר הרע] הוא הס"ם התחבר אליהם בלכתם לתור את הארץ- מאין הרמז לכך? התשובה: יש להתבונן על סופי התיבות של:

" וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים"- סופי התיבות: וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. גימטריא של ס"ם [מפי  רבי יעקב משה- הנכד של הגר"א]

"נתיבות שלום" סבור: כי משה התכוון שהמרגלים יבדקו את ארץ ישראל על פימצבה הרוחני שהרי קדושת ארץ ישראל היא הגבוהה ביותר ובתקופה זו  התרכזו שם אויבים, דוגמת עמלק, החיתי ,היבוסי והאמורי אשר ישבו בהר, הכנעני היה יושב על הים ועל הירדן- כל העמים  האלה היוו את  כוח הקליפה הגדולה ביותר והקיפו את ארץ  ישראל – לכן היה צורך לרגל אחר קליפה זו  מבחינת: דע את שונאך  -   בעין רוחנית ,לבחון היכן שוכנים ומרוכזים  ומה היא הדרך הנכונה להתגבר עליהם? והיה צורך לבחון את סוג האנשים השוכנים שם, כי יש ארצות שטבעם לגדל אנשים טובים בעלי תכונות נפש  טובות ,ומנגד ישנם ארצות ששם האנשים הם רעים- בעלי מידות רעות מבחינה רוחנית ולכן היה צורך לשלוח את המרגלים  על מנת לבדוק - איך להתגבר על כוחות הרשע ומטעם זה נשלחו דווקא ראשי השבטים אשר היה ביכולתם לבדוק את המצב הרוחני בארץ- האם ניתן להילחם כנגד כוחות  הסט"א המצויים שם?

מנגד, דעת ישראל  והמרגלים הייתה שונה לגמרי- הם רצו לבדוק את ארץ ישראל מבחינה  גשמית, היות וסברו  שההנהגה העל טבעית ממנה נהנו בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר כעת  נפסקת ,כאשר יכנסו לארץ ישראל שם תהיה הנהגה טבעית בדומה לשאר הארצות ולכן היו סבורים המרגלים – כי עליהם לבדוק: כיצד ניתן לכבוש את ארץ ישראל בדרך טבעית,  משום כך נגזרה עליהם הגזירה שלא זכו להיכנס לארץ ישראל- היות ולא האמינו בהנהגה העל טבעית בארץ ישראל ורק הדור הבא- אחריהם זכו להיכנס לארץ הקודש- היות  והיה להם- את האמונה בהנהגה  העל טבעית ומתוך כוח האמונה התמימה שלהם בה' - זכו להיכנס  לארץ ישראל.

על התנהגות המרגלים אנו קוראים בדברי דוד המלך: "וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה;   לֹא-הֶאֱמִינוּ, לִדְבָרוֹ". [תהלים ק"ו, כ"ד] הם לא מאסו בארץ ישראל, אלא לא התייחסו אליה כארץ מרוממת מבחינה רוחנית  וייחודית לעומת שאר הארצות, שהרי עליה נאמר:

 "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה'אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

וכאן הם טעו ושגו שלא האמינו שארץ ישראל- הנהגתה בידי ה'- שהיא הנהגה רוחנית מיוחדת וזוהי הכפירה  הגדולה בקדושת ארץ ישראל!

ההוכחה שארץ ישראל- הנהגתה- היא על טבעית:  בני ישראל זוכים  להיכנס לארץ הקודש  בנסי נסים- שהרי נבקע להם הירדן.

מכאן , שהייתה  סתירה בין מטרת משה וביו מטרת עם ישראל והמרגלים ולכן מסע זה נחל כישלון לדורות!

בספר "מטה שמעון" ראיתי  דעה מעניינת:". אחת המגרעות בשליחת המרגלים לתור את הארץ הייתה:  הרעיון שכל אחד אחד מהם החשיב עצמו  כאחד שעומד בראש בני ישראל.

וכאן הוא מביא  מעשה שהתרחש לפני זמן רב. רבי יהושע בן לוי רצה להיפגש עם אליהו הנביא. לכן התפלל אל ה' וביקש זאת בתפילתו , ונענה, והנה אליהו הנביא התגלה לפניו ושאל  אותו: מה רצונו? האיש ענה לו: אני  מעוניין להתלוות אליך ולראות אילו מעשים אתה עושה בעולם? ענה לו אליהו הנביא:

דבר זה בלתי אפשרי, כי אתה עשוי לראות דברים שלא תוכל להשלים איתם.

אך רבי יהושע התעקש להתלוות אל אליהו הנביא וללכת אתו  לכל מקום.

אליהו הנביא לבסוף ויתר ונענה לדרישתו.

בתחילה, הם נכנסו לביתו של איש עני שקיבל אותם בסבר פנים יפות, במזון ומשקה  וגם דאג להם ללינה, לאותו עני  הייתה פרה  אחת, באמצע הלילה אליהו הנביא קם הנחית מכה חזקה על ראש הפרה והרג אותה.

 רבי יהושע היה המום! כיצד יעשה אליהו הנביא דבר כה אכזרי ,הרי דבר מעין זה לא יבצע אף שודד רשע וגס רוח. שאל רבי  יהושע  את אליהו הנביא לפשר העניין, ענה לו אליהו: אם תמשיך לשאול שאלות  - אפרד ממך!

אם רצונך ללכת איתי, תחדל עם שאלותיך. בהמשך התארחו אצל איש עשיר והוא רק נתן להם מקום ללון ,אך לא כיבד אותם במזון ושתייה דוגמת העני הראשון.

באמצע הלילה, אליהו הנביא, יצר מביתו של העני יחד עם רבי יהושע-- ארמון מפואר.

התפלא מאד רבי יהושע. כיצד יתכן שלאיש העני שקיבל את פניהם כה באהבה וחמימות- אליהו הנביא הרג את  פרתו- שהייתה מקור פרנסתו ואילו  כאן אצל אותו עשיר שלא התייחס בכבוד כה מיוחד אליהם , דווקא לו- בנה ארמון?

למחרת הגיעו אליהו הנביא ורבי יהושע אל מקום שכל תושביו היו נאים ועשירים, אך לא התייחסו אל אליהו הנביא  ואל רבי יהושע ,לא כיבדו אותם במשקה ומזון, אליהו הנביא התפלל עליהם- שכולם יהיו ראשים ומנהיגים חשובים. משם הלכו לישוב שכל תושביו היו עניים מרודים, ובכל זאת תושבים אלה כיבדו אותם במשקה ומאכל והעניקו להם כבוד רב. ,למחרת התפלל אליהו הנביא לה': שייתן להם רק מנהיג אחד.

הפעם לא יכול יותר רבי יהושע לוותר מלשאול את אליהו  הנביא על פשר מהלכיו המוזרים, אף כי אליהו הנביא היזהרו שייפרדו דרכיהם זה מזה, רבי יהושע לא וויתר על התשובות  מפי אליהו הנביא:

אמר לו אליהו: את הפרה הרגתי לעני שקיבל אותנו בסבר פנים יפות-כי באותו לילה נגזרה על אשת אותו עני- דין מוות ואילו מות הפרה במקומה - היה ככפרה  לאשת העני-נפש תחת נפש ולאותו עשיר שלא כיבד אותם בהכנסת אורחים יפה ,בנה לו ארמון, כי אילו אותו עשיר היה חופר  שתיים שלוש אמות היה מגלה אוצר גדול מתחת לקיר ביתו, לכן אליהו הנביא הקדימו ובנה לו ארמון יפה- ביודעו שבעוד זמן קצר יתמוטט הארמון ואז אותו עשיר לא יגלה לעולם את האוצר. ומה הסיבה שאותם תושבי המקום- העשירים אשר לא קיבלו את אליהו הנביא יפה - נתן להם ברכה שכולם יהיו מנהיגים וראשים? ענה לו אליהו הנביא: זו לא  ברכה, אלא קללה- כי כאשר יש מנהיגים- רבים – טיבעו של עולם שיתחילו לריב ויגרמו לחורבן בתוכם. כדוגמת אותה ספינה שיש עליה הרבה קברניטים –גורמת שהספינה   טובעת בים. ואותם עניים שגמלו אתנו טובה- ברכתי אותם שיהיה להם מנהיג אחד, כי עיר כזו שמנהיג אחד מנהיג אותה- סופה להתקיים!

 וזו הייתה מגרעת המרגלים- שכל אחד מהם שאף להיות מנהיג של עם ישראל,

לכן נכשלו!

נפילתם של משה ואהרון.

נפילתם של השניים הייתה למטרת   תפילה- כפי שאמרו חז"ל: "אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע" [תענית י"ד] כלומר: משה ואהרון סבורים היו: כי על ידי תפילתם ,יהיה  בכוחם לבטל את הגזירה. לעומתם יהושע וכלב קרעו את בגדיהם שהוא סימן לאבלות- מהטעם, שידעו שהגזרה מן השמים כבר נחתמה ושום תפילה לא תועיל לבטלה.

אך תמוה הדבר, הרי משה ואהרון היו גדולים יותר בחשיבותם לעומת יהושע וכָּלֵבומדוע לא ידעו ברוח הקודש את מה שיהושע וכלב ידעו?

התשובה: מטעם זה: ציין הכתוב כי יהושע וכלב היו: "מן התרים את הארץ" וכלל ידוע שאדם הבא לארץ ישראל זוכה להתעלות גדולה בחכמה וקדושה ועל כן יהושע וכלב- עלו בידיעתם על משה ואהרון.

[מתוך אמרי שפר להגאון רש"ק ז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל- לומדים אנו: איזו חשיבות מיוחדת ומרוממת יש לה לארץ ישראל-שאין כדוגמתה בכל ארצות תבל ובדבר הזה לא הכירו המרגלים ולכן כשלו במשימתם ובכיים נשמע עד היום- בתשעה באב.

נפילת משה ואהרון נבעה מכך- שלא היו בארץ ישראל ולא ידעו מה

שידעו יהושע  וכָּלֵב ששהו בארץ המרוממת והקדושה..

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ומה היה עונשו ?

פרטים

קטגוריה: פרשת שלח

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 952

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ומה היה עונשו ?

מאת: אהובה קליין.

בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו  אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]

השאלות הן:

א] במה נחלקו המפרשים על  סיפור המקושש?

ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?

תשובות.

דעות המפרשים -  סיפור המקושש.

רש"י  מפרש: כי  על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.       

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.

בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי  שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר-  והוא [המקושש] ראה  מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!

רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם  העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל  במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס  לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם  התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר  על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.

 רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :

א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה  יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו  מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.

משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך  במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב  מיתה אפילו במדבר.

ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן  חפר. ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר  כ"ז, ג]

אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?

התשובה- התורה מדגישה את המילים:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";

חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים  היה משקה  ומעלה  גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .

אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"-   הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים  חז"ל: אמר  משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל  את השבת וכך עשו.

"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז   מצאו את האדם המקושש.

המקושש- חטאו ועונשו.

רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים  מה הכוונה "המקושש"?

א] היה  ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּלָהֶם, תֶּבֶן" [שמות  ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא  : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו  ז, י"ח]

ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא  היכל הקודש.

רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:

א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"

ב] להרים מלשון- "למשש"

כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא  המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?

אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת:  עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי  העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול  וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.

הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!

רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת  דיבה  על הארץ הטובה-  נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך  הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא  המקושש  וחילל שבת  - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]

לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין  שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת  סנהדרין ע"ח  " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"

 בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה  מוות בסקילה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"