פרשת שלח

פרשת שלח - מטרה אלוקית מול מטרה אנושית, הכיצד?

פרשת שלח -  מטרה אלוקית מול  מטרה אנושית, הכיצד?

מאמר מאתאהובה קליין.

הפרשה  פותחת בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים  וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.  וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......"    [במדבר י"ג, א -ד]

השאלות הן:

א] לשם מה היה הציווי לתור את הארץ?

ב] מדוע כפל הכתוב במילים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" - "אלה שמות האֲנָשִׁים" ?

תשובות.

שליחת הנשיאים לתור את הארץ?

בעל "הכתב והקבלה" [רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור" לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע- בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר  ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]

לכן הקב"ה אומר למשה:  "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-

המטרה האלוקית הייתה: לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץהמובטחת לעם ישראל. ובשובם יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא  הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת, כפי שכתוב:  "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים א', כ"ד] התוצאה  משליחות זו הייתה: קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה.

רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".

כוונת משה הייתה: שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.

גם הסבר זה מוכיח: כי המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.

חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר  רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו שום  נגיעות  ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את  תפקידם במסירות  נפש. לכן,  זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.

מנגד: המרגלים של  משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.

רבינו בחיי מבהיר: שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]

המטרה הייתה להכיר את הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .

רש"י מסביר: כי ה' התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך- לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה לכך  הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על עצמו  מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם דרש  את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:

"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]

 ויש דעה האומרת: "שלח לך"- לתועלתך  כמו שנאמר :  ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.

ומה התועלת הייתה בשליחת המרגלים?

שנתארכו ימיו של משה במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.

מטרת ה' הייתה: לשלוח מכל שבט נציג  אחד, סך הכול שנים עשר מרגלים, היות ורצה שהשליחות  תהיה בהסכמת כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם  ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה בסוף התהליך.

 ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה  התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על פי  החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"

והתכוון שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם שווים. 

 

 

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- הכפילות.

רבינו בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.

אך לא כן לגבי : הושע.   נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".

על כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה  ברוח הקודש שעתידים המרגלים  להוציא דיבה  הארץ ולכן התפלל  עליו.

ועוד דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים א, כ]

ואילו יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]

כלומר בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע  וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".

מוסיף ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם כמה  פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע" טרם השליחות, לדוגמא נאמר:

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]

ועוד דוגמא: "וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]

ראיה נוספת: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:

כי לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה שמו היה הושע.

ה"כלי יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?

יש אומרים: לפי שיהושע היה  תלמידו של משה , לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.

 ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר בו: "למטה יוסף".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים  חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.

ומכאן ,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של אברהם אבינו  כפי שנאמר במסכת אבות:  "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.  והיפוכם מתלמידיו של בלעם הרשע,

עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]

 

 

 

 

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר  י"ד, א-ג]

 השאלות הן:

 א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?

 ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?

 תשובות:

הבכי  בעם.

רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות"  הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."

 רבינו בחיי מפרש:

לפי הפשט:  הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב  גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.

"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"

מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.

ועוד דרשו: בכי על  ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?

לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']

ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]

כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות  דרך הים בלילה  והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו  שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"

ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם  לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם  בתהלים]

ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]

מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.

ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.

ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז]  ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי  לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז  בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.

באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה.  כנגד נשיאות  קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.

וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים:  לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.

הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.

דוגמאות של בכי בתנ"ך.

הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.

אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.

יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .

  רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.

יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.

עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.

עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.

יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]

"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.

בכי המרגלים

בכי המרגלים

שיר מאת: אהובה קליין©

עת שקעה לה החמה

המרגלים העלו חימה

התעלמו מסהר וכוכבים

התמקדו בערפילים וצללים.

 

 כחרב חדה לשונם

 המיסה כשלג לבבם

 ליל עתיר דמעות

 הותיר שובל גלויות.

 

דיבה על ארץ מובטחת

נשיאותם מהם נלקחת,

חרונם להם יביא

חורבן בית ראשון ושני.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [ חומש במדבר]

 

המרגלים בנחל אשכול

המרגלים בנחל אשכול

שיר מאת: אהובה קליין©

שנים עשר מרגלים

לנחל אשכול מגיחים

ברגליהם  חצו ישימון

פסעו בנתיבי חברון.

 

 לקול  צלילי המים

מושיטים לענבים  ידיים

ללא יראת  שמים

נועצים בהם עיניים.

 

חוטאים במילות שפתיים

על כך נענשים  כפליים

 מהם נלמד מוסר השכל

לדבר בשבחה של ארץ  ישראל.

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח,[ חומש במדבר]

 

 

 

 

פרשת שלח- מאין לנו – כי הפוגע בארץ ישראל-אין לו מחילה?

פרשת שלח- מאין לנו – כי הפוגע בארץ ישראל-אין לו מחילה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו כוללת את השתלשלות מעשה המרגלים, פעילותם תגובתם ותוצאת מעשיהם ,היינו- עונשם.

כבר בתחילת הפרשה מתוארת שליחותם לתור את ארץ ישראל ,את הדרך בה הלכו והמקום בו קטפו את פירות הארץ : "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו  במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים : למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל: וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום": [במדבר י"ג, כ"ג-כ"ו]

השאלות הן:

א] מאין לנו כי הפוגע בארץ ישראל - אין לו מחילה?

ב] היכן היה נחל אשכול?

תשובות

דין הפוגע בארץ הקודש ובעם ישראל.

רבי יצחק אלחנן ספקטור אומר:

 חלק גדול מהחטאים שעם ישראל חטאו , כגון: חטא העגל, המתאוננים, מחלוקת קורח, ישראל זכו למחילה על חטאם הכבד.

אך כאשר המרגלים  הוציאו – על ארץ ישראל את  דיבתה רעה ושאפו להשיב את עם ישראל מצרימה, הקב"ה  לא מחל להם, אלא גזר על דור המדבר כיליון, כפי שנאמר: "במדבר הזה יפלו פגרכם"[שם י"ד, כ"ט]   ואת המרגלים ה' המית מיתה משונה [שם ל"ז]

מכאן ניתן ללמוד :שבעוד שהקב"ה מוחל על חטאים כאשר נעשתה תשובה, בין אם מדובר בחטאים בין אדם למקום ובין אם מדובר על חטאים בין אדם לחברו.   הרי כאשר פוגעים בארץ ישראל אין על כך כפרה לעולם.  ולא  תועיל שום חרטה על החטא, או אפילו תשובה.

"בעל העקדה" מדגיש:  כי חטאם העיקרי של המרגלים היה: המאיסה בארץ חמדה, כפי שהתורה מתארת זאת בברור: " וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, והבאתי אותם, וידעו את הארץ אשר מאסתם בה"

נושא המאיסה בארץ הקודש היה מאז ומתמיד  עומד עלינו לכלותינו  בכל הדורות. ולכן גלינו מארצנו והיינו מושפלים בגלות .

לכן, אחרי החטא הקשה שהמרגלים חטאו, הקב"ה מבטיח: "אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימותו" [במדבר י"ד, ל"ה]

במשנה [סנהדרין ק"ח, א] מובא : "אמר רבי עקיבא, דור המדבר אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר [תהלים נ, ה] "אספו- לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח".

ובגמרא[שם קי, ב ]:"אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן, שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר: "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה" ומה אחרים באים בזכותם, הם עצמן לא כל שכן"

וההסבר לפי רש"י: שרבי עקיבא היה רגיל תמיד ללמד זכות את עם ישראל אבל לגבי דור המדבר אמר  –  אין להם חלק לעולם הבא.  והרי דברי רבי עקיבא  תמוהים, הרי דור המדבר זכה לגילויים נשגבים-קיבלו את התורה במדבר סיני וזכו לראות את הקולות  ובכל זאת בגלל החטא איבדו את עולם הבא.

"קדושת הלוי" מסביר מדוע דור המדבר, למרות כל מעלותיו, לא זכו לעולם הבא: נושא עולם הבא מופיע בגמרא:[ברכות י"ז, א]

"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה. אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן,-  ונהנים מזיו השכינה". אך דור המדבר שזכו בחייהם ליהנות מזיו השכינה בזמן מעמד הר סיני, כאשר הם שמעו את קול ה' מתוך ברקים ורעמים לא היו צריכים לחכות עד שיגיעו לעולם הבא. כי בחייהם כבר זכו למעין עולם הבא.

ועוד מוסיף "קדושת הלוי" כי נאמר בשירת הים: "זה אלי ואנווהו"

 ולפי הסבר רש"י: הכוונה שה' בכבודו ובעצמו נגלה לעם ישראל והיו מראים אותו באצבע "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו  נביאים" יוצא, איפוא, שכבר בימי חייהם זכו לראות את השכינה מה שלא ראו נביאים.

ולכן דור המדבר השלימו את עצמם בעולם הזה  שזכו להתענג מהשכינה כמו בעולם הבא.

נחל אשכול.

על פי דעת מקרא: נחל אשכול – זו הייתה התחנה השנייה של המרגלים ושם המקום הוא על סמך מעשה המרגלים ,לפי שכרתו שם ענף עם אשכול ענבים.

סביר להניח שהמקום נמצא קרוב לעיר חברון, אשכולות הענבים שם היו  גדולים במיוחד עד עצם היום הזה. לכן היה צורך ששני אנשים יישאו את הענף עם הענבים, הרימונים והתאנים.

לגבי שם המקום: נחל אשכול, הרי שם זה היה ידוע גם קודם מעשה המרגלים,

והראיה שכתוב: "ויבואו עד נחל אשכול"

משמו של הגר"א מובא : כי לפני זה המקום נקרא בשם זה על פי שמו של איש בשם אשכול חברם של - ענר וממרא,,אך לאחר שהמרגלים כרתו את אשכול הענבים והביאוהו  להראותו  למשה ולבני ישראל, נקרא המקום גם על סמך האשכול שקטפו.

מסיבה זו, בראשונה המילה אשכול כתובה בלי וו ובפעם השנייה המילה אשכול כתובה בכתיב מלא: "אשכול" 

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי על מאיסה והכפשת ארץ ישראל -אין כפרה ולכן דור המדבר לא זכה להיכנס לארץ ישראל- הארץ המובטחת.

מי ייתן ועם ישראל ילמד מוסר  השכל ממעשה המרגלים ומתוצאותיו ,ויקפיד רק לדבר בשבחה של הארץ המובטחת ולקיים את מצוות התורה ככתבה ולשונה והתוצאה תהיה כהבטחת ה':    

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. [ ויקרא כ"ו, ו ]

 

 

 

פרשת שלח/ איזו שליחות עלתה יפה בעם ישראל ומדוע?

פרשת שלח/ איזו  שליחות עלתה יפה בעם ישראל ומדוע?
 מאמר מאת: אהובה קליין

המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי-חיה ז"ל בת  בן-ציון.

בפרשת שלח ,שולח  משה שנים עשר מרגלים שהם ראשי השבטים—לתור את ארץ ישראל-לבדוק מה טיבה?
כפי שאמר להם: "וראיתם את- הארץ מה היא ואם העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר  הוא יושב בה הטובה היא אם רעה ומה הערים אשר—הוא יושב בהנה  הבמחניים אם במבצרים: ומה הארץ השמנה היא אם רזה...[במדבר י"ג, י"ח-כ"א]

ארבעים שנה אחר כך גם יהושע שולח מרגלים  לרגל את הארץ: "וישלח יהושע בן- נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבואו..."[יהושע פרק ב, א]

השאלות הן:
א] האם שליחת מרגלים למטרת כיבוש הארץ-חיונית?
ב] מהו ההבדל בין שתי השליחויות?
ג] איזו שליחות עלתה יפה?

התשובה לשאלה א]
על פי דברי רבינו בחיי: שליחת מרגלים  למטרת  כיבוש הארץ היא חיונית, היות ואין סומכים על הנס בלבד וחייב אדם  תחילה לעשות השתדלות בדרך הטבע כפי יכולתו, כמו שכתוב: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"[משלי  כ"א,ל"א]
יש להתכונן למלחמה על ידי כל האמצעים הנדרשים, הכנות  כלי נשק וריגול ואחרי זה להתפלל לקב"ה על הישועה וההצלחה של העם.

ומטעם זה-גם נח נצטווה לעשות תיבה כדי לעשות השתדלות  פיסית להצלחה ולא לסמוך על הנס.
ודוגמא נוספת: מצאנו  אצל דוד המלך, כאשר שאל באורים והתומים  על מלחמתו בפלישתים תשובת ה' הייתה: "..לא  תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול  בכאים"[שמואל-ב , ה,כ"ג]
מכאן, שעם ישראל ,תחילה,  חייב לעשות השתדלות גשמית, אך גם להתפלל לה' על הניצחון.
אצל עם ישראל התוצאה תלויה בזכויות ,או בעונש.
לפי שהניצחונות ,או חס ושלום הכישלונות  במלחמות ישראל - נקבעו ,או נקבעים מלמעלה אז והיום -על פי הזכות והעונש  בהתאם להתנהגותם.
מכל מקום חייבים תמיד לעשות השתדלות תחילה, כמו שמצאנו גם אצל מלחמת העי שאמר ה' ליהושע: "שים לך אורב לעיר אחריה"[יהושע, ח, ב] ואצל משה הייתה הסכמה מצד הקב"ה לשלוח מרגלים לתור את הארץ כדי שיכירו את הדרכים-כיצד להגיע לארץ  ובאיזה מקום יתחילו להילחם נגד האויבים.

התשובה לשאלה ב] וגם ג]
כאשר משה שולח את  שנים עשר המרגלים-נשיא לכל שבט, הכתוב מציין את השמות של כל אחד בנפרד.
ומדגיש: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"- 

על כך מפרש רש"י: שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר  שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע  שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם  בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.
לרובם, להוציא את יהושע בן-נון וכלב בן יפונה- היו חישובים אישיים ואנוכיים. מסיבה זו השליחות  נכשלה  ובכיים הפך לדורות.
לעומת שליחות ראשונה, הרי השליחות השנייה הייתה שונה: ראשית נשלחו על ידי יהושע רק שני מרגלים ולא פורסמו שמותיהם, כפי שנאמר: "וישלח יהושע בן-נון מן- השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו  ראו את הארץ ואת יריחו.."[יהושע ב, א]

על פי חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.

ושואלים חז"ל: מדוע נאמר: "חרש לאמור"? הרי המרגלים נוהגים ללכת חרש- בשקט ובהסתר ולא בגלוי שאם לא ינהגו כך, עד מהרה, חס ושלום, יתגלו לאויב ויתפשו.
חז"ל מביאים  פירוש מעניין במדרש רבה: "אל תקרי חרש אלא חרש"-כלומר עשו את עצמם כקדרים המוכרים כלי חרס,  מתנהגים כאנשים פשוטים ללא כל חשיבות מיוחדת.
על כך מוסיף "חידושי הרי"ם" :מדוע  דווקא כלי חרס ולא כלים אחרים, כמו נחושת, או עץ? אלא שאם כלים אלה באו במגע עם שרץ-הם נטמאים בין בתוכם או כלפי חוץ.
אך ,כלי חרס אם בא במגע עם שרץ, הוא עלול להיטמא רק מבפנים והטעם שיתר הכלים מחומרים שונים יש להם חשיבות משלהם אפילו אם לא נעשה בהם שימוש, אבל כלי חרס אין לא שום חשיבות- לפי שנעשה מעפר ומים. והחשיבות היחידה אצלו נובעת מעצם היותו כלי קיבול ואפשר להכניס בו דברים ומטעם זה הוא מיטמא רק בנגיעה מבפנים.
בדומה לכלי החרס היו גם השליחים, לא  מפורסמים בשמם ולא ייחסו כל חשיבות לעצמם, אלא היו אנשים צנועים שלא חיפשו כבוד.
החשיבות  היחידה שהייתה להם- נבעה מעצם  משלחם- יהושע  בן- נון ,ולא עשו עצמם ככלי קיבול ,אלא -לשליחות הקודש בלבד, ולא רדפו אחרי הכבוד והשררה.
מסיבה זו ,השליחות השנייה הצליחה.

רבינו בחיי מציין:כי בשליחות ראשונה, נשלחו נציג לכל שבט-כדי שהשליחות תהיה בהסכמת כל עם ישראל,  מהטעם שאם יצליחו למלא את משימתם -כל בני ישראל יהיו שותפים לזכות זו. ואם יכשלו-יהיו כולם שותפים לעונש.
ובמדרש נאמר: כי המרגלים ששלח משה  היו כסילים  ואילו המרגלים ששלח יהושע- היו  צדיקים, לפי שעשו עצמם קדרים המוכרים את כליהם. היות וכך הצליחו להסתיר את מטרת בואם  האמיתי.

לסיכום, מתוך האמור לעיל : ניתן להגיע למסקנה, כי השליחות הראשונה של המרגלים על ידי משה נכשלה, לפי שרוב המרגלים חשבו רק על עצמם וכבודם ולא פעלו מתוך  המניע האמיתי- להוכיח לעם כי ארץ ישראל היא אכן טובה מכל הבחינות.

אבל ,המרגלים שנשלחו  על ידי יהושע-היו אנשים צנועים עושים שליחותם  נאמנה- ממש משימת קודש.

מי ייתן וגם המנהיגים שלנו ילמדו מהם כיצד להתרחק מהשררה ולדאוג אך ורק לטובת העם.
 
 

מרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
ישנם מרגלים בשליחות חיונית
כוונתם טהורה חשיבתם חיובית
מקטינים עצמם ככלי חרס
נסים מהשררה מונעים הרס.
 
דוגמת מרגלי יהושע בן-נון
מחשיבים עצמם כקליפת השום
שמם היה גנוז בגנוזים
הצלחתם הרקיעה שחקים.
 
אך, מרגלי משה הנשיאים
חיפשו כבוד ותפקידים
באמתחתם פירות באושים
חטאו בלשונם בדיבורים קשים.
ידועים היו בשמם
אנוכיות הייתה דרכם
לפיכך כשלו בשליחותם
בכייה לדורות נפילתם.
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח[חומש במדבר]
 

פרשת שלח-עליה וירידה,כיצד?

פרשת שלח-עליה וירידה,כיצד?
/ מאת: אהובה קליין.

פעמים במהלך חיי האדם נפתחים לו שערים ואם רק ידע כיצד להיכנס דרכם  וינהג בחוכמה - אזי עשוי הוא להתעלות מבחינה רוחנית ובד בבד גם ברמה הגשמית.
אך אם ידאג אך ורק לענייניו הפרטיים ולא יתחשב בזולת ובסביבתו הקרובה והרחוקה,או ישפוט את הדבר בעין לא טובה-אזי עשוי הוא למעוד ולרדת למעמקים.

דבר זה קרה למרגלים:
משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל- נשיא מכל שבט.
ומצווה עליהם:
"..עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם-רב:ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם-רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחניים אם במבצרים:ומה הארץ השמנה היא אם רזה,היש בה עץ אם-אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים":[במדבר י"ג,י"ז-כ"א]

השאלות הן:
א] מה היה תפקידם של המרגלים?
ב] מה הקשר בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח?
ג] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות על אנשים שהתעלו,או חלילה מעלו בתפקידם וירדו ברמתם? 

התשובה לשאלה א']
תפקיד המרגלים היה:
לפי דברי רבי חזקיהו בן מנוח-בעל ה"חיזקוני":
תכנית חלוקת הארץ לשבטים לאחר כיבושה,פרט לשבט לוי שלא נשלח נציג משבט זה לפי שלא זכה בנחלה בארץ ישראל.

לפי רבינו בחיי: המטרה הייתה- לבדוק את המסלול והדרכים אשר משם כדאי לבוא לכבוש את הארץ.
לפי רש"י: המטרה הייתה להגשים את דרישת עם ישראל לשלוח מרגלים לארץ וה' הסכים להגשים מבוקשם.
וזאת בדומה למצוות:"שום תשים עליך מלך" לכתחילה אלוקים לא היה חפץ במלך,אבל לאחר שהעם דרש בא הציווי,רעיון זה מבטא:הנביא הושע:"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי[הושע י"ג]
יש דעה שאומרת: שהמרגלים  נשלחו לתועלת משה,היות וכך התארך הזמן שהתלווה לעם במדבר,שאם לא כן ,הם היו נכנסים מיד ועונשו של משה לא להיכנס לארץ -היה מתרחש מוקדם יותר.

התשובה לשאלה ב']
לעניות דעתי , קיים קשר בין שתי הפרשיות בנושא: עלייתו של אדם בדרגתו הרוחנית ,או ירידתו.
בפרשת בהעלותך: תפקידו של אהרון היה:
לפי אחד מפירושי רש"י: להדליק את הנר עד שהשלהבת עולה מאליה.
"נר ה' נשמת אדם"- הרי בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות.או חלילה לרדת ברמתו המוסרית-הדבר כרוך בהתנהגותו.

המרגלים נשלחו לתור את הארץ,כאשר נשאו עימם את הפירות, במקום לשבח את ארץ ישראל ולהתבונן בה בעין טובה,הם הוציאו דיבה ואמרו:"..באנו אל- הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרייה:אפס כי עז העם בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם:עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר.."[במדבר י"ג,כ"ז-כ"ט]

והגרוע מכול,המרגלים אמרו את חוות דעתם מנקודת ראות שלהם:"..לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"!

כאן היה כישלונם של המרגלים , במקום לעלות ולהתעלות הם ירדו למעמקים.
לא כן,כלב-הוא היה בעל רוח אחרת:"ויהס כלב את העם אל- משה ויאמר:עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה":[שם י"ג,ל"א]

גם יהושע היה עימו בדעתו ולכן זכה אחר כך להמשיך להנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל.
הנקודה השנייה המקשרת בין שתי הפרשיות היא: המתאוננים:

בפרשת בהעלותך נאמר:ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'.."[שם י"א,א]
בפרשת שלח נאמר:"וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל-העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לא מתנו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה:ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה":[שם י"ר,ב-ה]

בשני המקרים  ישנה הסתכלות בעין רעה  וישנה כפיות טובה -לגבי אלוקים אשר דאג  להוציאם ממצרים ובמשך כל נדודיהם במדבר הרעיף עליהם מכל טוב- באמצעות ניסים ונפלאות.
זוהי ירידה מוסרית גדולה וכפיות טובה מאין כמוה!

התשובה לשאלה ג']
להלן דוגמאות לעליה ברמה הרוחנית והפיסית:
א] יוסף הורד למצרים לאחר שאחיו התעללו בו והשליכהו לבור,במצרים שהה בבית האסורים,בכל זאת לא נטש את אמונתו ובטחונו בה',הצליח לפתור חלומות לשרי המשקים והאופים ובסופו של דבר פתר גם לפרעה את חלומותיו והוא התעלה,זכה בתפקיד בכיר  בדאגתו לכלכלת מצרים והעולם בתקופת הרעב.
ב]פינחס נקם את נקמת ה' כאשר הרג את המדיינית והישראלי אשר חטאו לעיני כול, כתוצאה מכך התעלה וזכה ב:"כהונת עולם"-היות וכיפר על עם ישראל.

להלן דוגמאות לירידה מוסרית וגשמית:
א] שאול המלך הפסיד את מלוכתו היות ולא השמיד את כל העמלקי כפי שציוהו שמואל ובמיוחד את אגג מלך עמלק.
ב] קורח ועדתו נענשו ונבלעו באדמה- לאחר שדרשו כהונה ממשה ואהרון בניגוד לרצון ה'.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי  בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות-אך מנגד גם לרדת, הרשות נתונה לכל אחד ובידו לקיימנה או חלילה לאבדנה.

מי ייתן ועם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה ויישם את תכונותיו של אברהם אבינו:"עין טובה,רוח נמוכה ונפש שפלה" [מסכת אבות ה',י"ט]

ואז צפוי הוא לעלות ולהתעלות ואף ולהאיר לכל העולם. 
 
 
 
 
 
 
 

עליה וירידה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עליה וירידה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
ישנה עליית שלהבות
על ידי הטבתן עולות
דוגמת הנר במשכן
בצל השכינה שכן.
 
הנר מסמל נשמה
בגוף האדם משכנה
שאיפתה לעלות להתעלות
אך  פעמים תרד במעלות.
 
יוסף התעלה במצרים
בעזרת חוכמתו כמים
את האלוקים לא נטש
למרות  היותו בחיק נחש.
 
המרגלים חטאו בלשונם
בכך כשלו בשליחותם
מאיגרא רמא נפלו
לבירא עמיקתא צללו.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח[חומש במדבר]
 
 
 
 
 

שליחותו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שליחותו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שליחותו של אדם בימיו
על פי ייעודו וכישוריו
ימלא באהבה ומסירות
בכוח התמדה וחריצות.

דוגמת יוסף בן הזקונים
התגלגל לכיסאו בנתיב ייסורים
מילא שליחותו באהבה כמים
דאג לפמלייתו למזון במצרים.

ישנה שליחות  נטולת ביטחון
סופה בכי  אובדן וכיליון
דוגמת שליחות המרגלים בארצנו
בכיים מהדהד עוד  בימינו.

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש  במדבר]