חומש ויקרא
פרשת אמור - הקדושה והכבוד למי?
- פרטים
- קטגוריה: פרשת אמור
- פורסם בשישי, 16 מאי 2025 03:27
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 613
פרשת אמור - הקדושה והכבוד למי?
מאת: אהובה קליין ©
פרשת אמור פותחת בקדושת הכוהנים ובכבודם וכן מתארת לנו את קדושת השבת והמועדים:
.וַיֹּאמֶר ה' אֶל ־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל ־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא ־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו
[להלן, ויקרא, כ"א, ו] בהמשך נאמר:
;קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹוקיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹקיהֶם כִּי אֶת ־אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹוקיהֶם, הֵם מַקְרִיבִם--וְהָיוּ קֹדֶשׁ;
בהמשך הפרשה התורה מתארת את קדושת השבת והמועדים: [להלן כ, ג]
.דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.
השאלות הן:
א] מה הקשר בין הכוהנים לתלמידי החכמים?
ב] מה תורמת השבת לעם ישראל?
תשובות.
הכוהנים ותלמידי החכמים - הקשר ביניהם.
בפרשה זו הכוהנים מקבלים אזהרה מאלוקים: לא להיטמא - לא יקרחו קורחה בראשם- עליהם להיות קדושים- היות והם מובדלים מהעם למטרה- להיות עבדי ה'; –תחילה במשכן. ומאוחר יותר במקדש.
לכן כל העם היו מצווים לכבד את הכוהנים גם להעלותם ראשונים- לקריאה בתורה.
היו דואגים לפרנסתם - נותנים להם : תרומות ומעשרות וכן מתנות כהונה וגם ראשית הגז ופדיון הבן וכו'.
בדומה לכך, יש לכבד תלמידי חכמים-אשר יושבים בבתי מדרש ולומדים תורה. על מנת לקיים את רצון ה'; ולהתמסר למען התורה- וכדי להעביר גם לעם את התורה והמצוות לכל עם ישראל כדי שתתקיים התורה בתוך העם ולמען לעשות רצון ה';. הם צבא ה'; אשר עומדים על המשמר לקיים את התורה והמצוות- וכשם שחייבים בכבוד הכוהנים ופרנסתם כך חייבים לסייע לתלמידי החכמים- בתוקף היותם עבדי ה'; ושליחיו.
הרמב"ם [הלכות שמיטה ויובל פ"ג] לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו , מפני שהובדל לעבוד את ה' -לשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדל מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמו בכוח גופו, אלא הם חיל ה' שנאמר: ברוך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: אני חלקך ונחלתך
מדברי הרמב"ם ניתן להבין שכל הצדיקים שמתרכזים בקודש הקודשים ומתנתקים מהעולם הגשמי והחומרי וכל חכם כזה- שה'; הוא חלקו לעד- יזכה בעולם זה לגמול כדרך שזכו הכוהנים והלוויים
: ועל כך אומר דוד המלך:
ה' מנת־חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי: (תהלים פרק טז פסוק ה)
לפיכך, יש לנהוג כבוד בתלמידי חכמים המלמדים ומפיצים תורה לעם ישראל ויש להיזהר שלא לפגוע בכבודם.
על כך נאמר ;רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: יְהִי כְּבוֹד.....וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם [אבות ד י"ב]
מדגיש הרמב"ם: "צריך לכבד את האיש החכם ולהחשיבו במעלה מפני שהוא נושא הקבלה" ישנה חשיבות גדולה לתורה- כי ללא תורה- לא יכול העולם להתקיים!
תרומתה וחשיבותה של השבת לישראל.
נאמר על השבת:
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־
קֹדֶשׁ, כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ":
השבת- היא כעין הקדמה למועדים לפי שאמרו חז"ל:
אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין" [מסכת שבת קי"ח]
הגאון מוילנא – עונה על שאלה הנשאלת: מדוע פתחה הפרשה במועדים ומיד עברה לנושא השבת?
תשובתו: שהכתוב מתכוון גם למועדים – לפי ששישה ימים טובים- הם לפי התורה: שמותר להכין בהם מלאכת אוכל נפש והם: [הראשון והשביעי] של פסח, שהם שני ימים, יום אחד של חג שבועות ,יום אחד של ראש השנה ושני ימים של סוכות [ראשון ושמיני] לכן קבעה התורה כלל לגבי כל המועדים המוזכרים בפרשה: "ששת ימים תעשה מלאכה" הכוונה שבששת ימי המועדים- מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש- אבל ביום השביעי זה של המועדים שהוא יום הכיפורים- אסור לעשות בו מלאכה אפילו לצורך אוכל נפש,- כי הוא שבת שבתון. [שם משמעון ,בשם: הגר"א]
"הנתיבות שלום" מביא את דברי רש"י על השבת: השואל מה עניין שבת אצל המועדות? מכאן לומדים: שכל המחלל את המועדות מעליו עליו כאילו חילל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו מקיים את השבתות.
"בעל הטורים" שם את הדגש על חשיבות השבת: "........ "מִקְרָא־קֹדֶשׁ, "- בגימטרייא - "משתה"- ההסבר : במה מקדשים את השבת?
תשובה: במאכל, ובמשתה ובכסות נקיה.
באמת כיום כאשר יהודי הולך ברחוב בשבת במקום מגוריו, או באזור אחר בארץ ורואה אנשים הלבושים בבגדי חול - ישר מבין שהם לא מכבדים את יום השבת.
השבת היא: אות –היינו - סימן בין ה' לעם ישראל.
ה"חפץ חיים" ממחיש מסר חשוב זה באמצעות משל: תארו- אדם שיש לו חנות - או, עסק מסחרי על הדלת כתוב: שלט המציין –את שם העסק: כגון: בגדי תינוקות. או משחקים, אך ברגע שהוא מסיר את השלט הכול מבינים שהוא עזב את המקום.
הנמשל: השבת היא: האות - השלט המעיד על היהודי שהוא קשור לתורה. מאותו רגע שהוא "מסיר את השלט" כאשר יום השבת הופך אצלו סתם יום של חול, היום השביעי בשבוע- כך הוא מנתק את עצמו
מהשבת.
על פי "ספר החינוך": משורשי מצווה זו: שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום –הקדוש- כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור: ביום אחר בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששה ימים... כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל: "על מה ולמה מנוחה זאת? ויהיה המענה: כי ששת ימים עשה ה'..." יתחזק כל אחד באמונה אמתית בבורא עולם ..."
מכאן המסקנה: כי כל יהודי השומר שבת הוא מאמין בה'- שהוא בורא עולם ומנהיגו הבלעדי!
נאמר בתורה:
"שָׁמוֹר אֶת ־יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל ־מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל־ מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־ בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל־כֵּן, צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת".
[דברים, רק ה', י"א- ט"ו]
על פי פסוקים אלה: יום השבת הוא יום מנוחה כללי לאדם בן חורין, לעבדים וגם לבעלי חיים. ועל כך גם ה' נותן לנו דוגמא אישית - שהוא נח בעצמו ביום זה
כנאמר:
"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו". [שמות, כה', יה']
לסיכום, לאור הנאמר לעיל: עם ישראל נחשב לעם - נבחר ה' וקדוש שתפקידו להאיר לגויים ! ויפים וחשובים דברי ישעיהו הנביא:
"אִם־ תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז, תִּתְעַנַּג עַל־ ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל־ במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי ה', דִּבֵּר" [ישעיהו נ"ח, י"ג- י"ד]