עונה חדשה בפתח - הלוא היא עונת האביב וחגיגיותה מתבטאת בהתחדשות רב גונית – דוגמת: חג הפסח הנקרא גם בשם: "חג האביב".
המטייל בימים אלה בחיק הטבע זוכה להתבשם בניחוח אביבי. המביט על הנוף - חש ורואה התחדשות צבעונית - פריחה חדשה ומגוונת . ארצנו הקדושה חג לובשת!
זאת בתום עונת החורף ותרדמת העצים שהנשירו את עליהם והיו כדוממים.
הנה גם מזג האוויר מבשר שינוי : ראשית העונה מעלות חום וקור בערבוביה מככבים - לקראת ימים חמים יותר ויציבים - והכל בניצוח בורא - עולם - השולט גם על בני האדם.
התחדשות זאת מפלסת לה דרך - בראש וראשונה בתחום הרוחני: השבת הקרובה נקרא, בע"ה את פרשת ויקרא – החומש השלישי בסדרת חמישה חומשי תורה. "ויקרא" –ספר חדש.
החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"
בנוסף , קוראים את ההפטרה בספר "ישעיהו" - גם כאן אנחנו מגלים התחדשות רוחנית זכה וטהורה – משהו נסי ופלאי כאחד!
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
להלן הסבר מעניין: אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין) הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.[מתוך: "חב"דפדיה"]
ישנם פרשנים המתרצים את סיבת האות הזעירה במילה: "וַיִּקְרָא" מהטעם: שמשה הקטין עצמו והיה רחוק ממידת הגאווה.
לכן רצה שיהיה כתוב: "ויקר"- מלשון מקרה ומלשון טומאה - כדי להוכיח שאינו נחשב. אך הקב"ה היה מכבדו ומגדלו ומזמין אותו לאוהל מועד - וזאת כדי שלא יכנס למקום קדוש זה באופן בלתי צפוי.
מכאן: שכל מי שמקטין עצמו הקב"ה מרוממו ומגדלו!
חז"ל רמזו על כך: האלף הזעירה "אלף" מלשון = לימוד שאם ברצוננו להכיר את ה' שהוא אלופו של עולם - עלינו להיות קטנים והתופעה הזו מאפיינת את משה : לפי שהקטין עצמו למרות שידע כי הוא הגיע לרמה רוחנית גבוהה מאד. משה הבין שאת כל המעלות העניק לו ה' שהוא אלופו של עולם.[מתוך הספר: "אמרי דניאל על התורה" /דניאל פלבני]
ידוע הפתגם: "כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו" כפי שכתוב: : "כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" [עירובין י"ג ע"ב]), הכוונה שהכבוד אינו דבר שלילי ,אבל בתנאי שהאדם זוכה לכך בזכות מעשיו הטובים!
לעניות דעתי, מסר זה מזכיר את המדרש שמביא רש"י [בראשית א' - ט"ז]
"הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" - שווים נבראו , נתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"!
נאמר: "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" - על ידי שמיעט את הלבנה (בראשית רבה מ"ו) הרבה צבאיה להפיס דעתה".
ההסבר: כשראתה הלבנה שגם השמש תפקידה להאיר ביום בנוסף לתפקיד הלבנה להאיר בלילה – התחילה להתלונן - וכי יתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד?
מיד הקטין ה' את הלבנה והוסיף לה כוכבים רבים להוסיף אור לעולם- יתכן להסביר: שמי שנהיה זעיר והוא מאיר בדברי תורה לעם ישראל יקבל מעלה גדולה מאד - שהרי על פי הלבנה קובעים את החגים והמועדים! ואילו מי שמפיץ תורה לרבים - מצטרפים אליו שלוחים רבים ומסייעים לו.
הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה
כמו שמצאנו שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]
מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"
לעניות דעתי- אדם שכיפר על עוונותיו על ידי שעשה תשובה והקריב קורבן חטאת בתקופת המקדש-הוא התחדש ונחשב לאדם חדש כפי ההסבר:
"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד בבלי, מסכת ברכות, על ידי רבי אבהו]
הקב"ה תחילה מתלונן על התנהגות עם ישראל שלמרות שהוא יצר אותם במטרה שיקיימו את מצוות ה' - הרי הם סטו מהדרך ועסקו בעבודה זרה.
למרות זאת אלוקים נותן להם הזדמנות חדשה וסולח להם וסולל בפניהם דרך חדשה.
דעת מקרא מבאר:
ה' עתיד לברך את עם ישראל - כדרך שה' יוצק מים-מוריד מטר על אדמה יבשה - באופן זה ה' יצוק על עם ישראל את חיבתו ואהבתו באהבה ובהענקה זו תכלול חכמה בינה, עצה וגבורה, דעת ויראת ה'.
לסיכום, חודש ניסן - על פי התורה - הוא הראשון לחודשי השנה :
כמו בפרשה כך בהפטרה - זו העת להתחיל דרך חדשה להתחזק במידות טובות – באהבת אחים ואחדות העם, ליהנות מרוח חדשה וטהורה –כתפילת דוד המלך "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]
חומש ויקרא הוא הספר השלישי מתוך חמישה חומשי תורה נקרא בשם נוסף: "תורת הכוהנים"- מהטעם שהוא כולל עשר פרשיות שרובן עוסקות בתורת הקורבנות ועבודת הכוהנים שעוסקים בקודש.
"הכתוב אומר: "ויקרא אל משה וידבר ה' – בלשון זו קריאת ה' ["ויקרא"] קשורה אל דיבורו [וידבר"] והיא באה להגדיר את טיבו של הדיבור - ה' קרא ודיבר אל משה - כלומר: שהדיבור עצמו נפתח בקריאה אל משה. בדרך זו- מלמדנו הכתוב שדבר ה' אל משה - היה דיבור המופנה אליו - קרא אליו, והפסיק אותו ועורר אותו מהרהוריו - כדי שיכוון את ליבו להקשיב למה שה' רוצה לומר לו.
ה"נתיבות שלום" מסביר: את חשיבות הקריאה מה' אל משה: כי קריאה זו אל משה מאת ה' והדיבור אליו הוא: מתוך אוהל מועד – לגבי נושא הקורבנות וזהו הנושא הראשון מתוך אוהל מועד- כי נושא הקורבנות הוא מעניינם הנשגבים ביותר בתורה- גבוה מעל גבוה – כדברי חז"ל : "עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים": [מסכת אבות א', משנה: ג'] עבודת - הקורבנות היא אחת משלשת עמודים- שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה.
כמו שמצאנו שכל בניינו של עולם אחרי המבול התחיל עם הקרבת קורבן על ידי נוח כפי שנאמר:
כך התורה העמידה את עבודת הקורבנות בדרגת קודש קודשים. לפי שעיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות. והקורבנות עשו נחת רוח - שהם ריח ניחוח לה'.
רבי שמחה בונים מפשיסחה מעיר: התורה מוכיחה את צניעות משה כפי שנאמר:
"וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"[במדבר י"ב ,ג'] מידת צניעות זאת נרמזת באות אל"ף הזעירה. במילה: "ויקרא"- זו הוכחה לכך שלמרות שמשה היה בדרגה כה נעלה וייחודית שה' קרא לו כדי לדבר אליו - משה נשאר אדם צנוע ועניו!
הזוהר הקדוש מאיר את עיננו לעובדה שלמרות שכבר הוקם המשכן וה' השרה את השכינה בתוך עם ישראל לא הייתה הקריאה אל משה באופן של שלמות - מהטעם כי אין שלמות אלא בארץ הקודש שלנו.
"ספורנו" מדגיש: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה" ה' היה קורא לו תמיד מתוך ענן כמו בהר סיני שנאמר:
"וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן".[שמות כ"ד, ט"ו- ט"ז] הקריאה נועדה למשה – בעבור שלא היה נכנס שם לעולם ללא רשות.
לגבי המילים: "מֵאֹהֶל מוֹעֵד"- הכוונה שלא היה נכנס משה בעוד כבוד ה' שם - זה היה ביום שמשה סיים את הקמת המשכן - שאז ירד כבוד ה' לקדש את המקום ומשרתיו -כנאמר:" נֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי" [שם כ"ט, מ"ג- מ"ד].
עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם - וכל עוד הדבר אינו נעשה - אין ה' שלם וגם לא כיסאו!
מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.
כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים - מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל - אלא שבכל עת שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו - אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי - או מספר כלי הנשק - אלא תלוי בעם ישראל - שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי כה חשוב - לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.
חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק - הייתה עת גדולה - זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!
קריאה וזכירה במגילת אסתר.
לאור גזרתו של המן מזרע עמלק – להשמיד ולאבד את כל היהודים - גזרה זו נבעה מראייתו את המחלוקות בקרב היהודים, מרדכי שולח מסר לאסתר לגשת לאחשורוש ולבקש את ביטול הגזרה, אסתר עונה:
בקטע הנ"ל יש את הקריאה אל המלך - שאסתר מזכירה למרדכי - אך מנגד - מרדכי זוכר מיהו עמלק - הרי הוא המן ולכן נחוש להילחם נגדו למען הצלת היהודים.
לסיכום: לאור האמור לעיל, לומדים אנו את מעלת הזכירה- אך גם את חשיבות הקריאה . במגילה: מרדכי דוחק באסתר להחיש את עזרתה למען היהודים, כאז כן עתה - אנחנו במלחמה קיומית - זוכרים את עמלק ונקראים להשמידו ובוטחים בה': "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".
חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמישה חומשי תורה - החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"
מעניין המנהג שהיה במשך דורות רבים - מלמדי התינוקות היו מלמדים את הילדים הקטנים תחילה דווקא את חומש ויקרא וההסבר לכך : במדרש רבה מבאר: על פי האמורא רב אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ללמד תחילה בספר ויקרא] ואין מלמדים תחילה "חומש בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לא חטאו] והקורבנות טהורים- יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים [וילמדו תורת הקורבנות]
ה"כלי יקר" אומר: האות אלף קטנה במילה: "ויקרא"- לרמז שהקטנים יתחילו בלימוד זה בראש – ממש כמו האות: א' הנמצאת בראש כל האותיות.
הפרשה מונה סוגי קורבנות שמצווים להביאם להקריב במשכן ומאוחר יותר במקדש . אחד מהם: מנחת ביכורים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא. וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִישֶּׁה, לַיהוָה." [ויקרא ב', י"ד- ט"ז]
השאלות הן:
א] מדוע נושא הקורבנות –הוא הדבר הראשון שנאמר למשה "מאהל מועד" ?
הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה
כמו שמצאנו שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]
התורה העמידה את נושא הקרבת הקורבנות בדרגת קודש קודשים, היות ועיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות. עבודת "קורבן התמיד" מידי יום ויום. ונאמר [במדרש רבה כ"א] על זה, שתמיד של שחר- כיפר על עוונות של לילה ותמיד של בין הערביים - על עוונות של יום, כלומר:- על ידם הייתה כפרה על כל ישראל. גם בשבתות וימים טובים הייתה נמשכת הקדושה על ידי הקורבנות המיוחדים לימים אלו. וכן לגבי היחיד אם חטא - היה מביא קורבן חטאת והקרבן כיפר לו על חטאו.
מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"
בספרי [פרשת שלח] נאמר: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני אם כי בכל התורה עושים את רצון ה' על ידי כל המצוות מתקיים רצונו יתברך. ועניין הנחת רוח נאמרה רק בקורבנות שהם ריח ניחוח לה'.
עוד חשיבות גדולה יש לקורבנות : לפי שמטרת ה' בבריאת העולם- שנתאווה ה' שיהיה לו דירה בתחתונים ומטרה זו מתקיימת על ידי הקרבת הקורבנות.
אפילו בתורת הנסתר לא הוסבר מהם כוונות הקרבת הקורבנות, אלא רק כאשר יבנה בית המקדש בעתיד -נוכל לגלות את אורם.
הספורנו טוען: כי הקורבן האמתי הוא: מה שהאדם מקריב מגופו הכוונה :מתוך הכנעה ולב נשבר, אך אם הקורבן אינו בא מתוך הכנעה ותשובה אין ה' חפץ בקורבן כזה -" כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים" [קהלת ה, ג] רק כאשר האדם מקריב מהאני שלו - זה נחשב קורבן לה'.
עם כל ההסברים על חשיבות הקרבת הקורבנות רצוי גם לשים לב לדברי הנביאים על נושא זה:
כוונת הנביא: שיש להיזהר מצביעות ופונה לאותם אנשים אשר אינם הולכים בדרך התורה, אלא - חוטאים ומביאים קורבנות !
מסר חשוב זה נשמע גם מפי ישעיהו הנביא: "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי....... רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי" [ישעיהו א]
מנחת ביכורים - משמעותה וזמנה.
נאמר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים"
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: מנחת ביכורים- היא מנחת העומר הקרויה: ראשית קצירכם - היא מוקרבת מהשעורה הבשלה הראשונה כפי שמוכח מהמילה: "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה כפי שהתורה מתארת: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹול". [שמות ט', ל"א] ויש לדעת כי העומר מוקרב משעורה ולא מחיטה!
נאמר: "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" הכוונה שהשעורה שנקצרה עבור העומר לא הניחו להתייבש בשדה, אלא היו מביאים אותה בעודה לחה בגבעולים אל העזרה- אשר במקדש ושם היו חובטים אותה בקנים ובקלחי צמחים עד שיצאו הגרעינים מן השיבולים ואז הניחו אותם בתוך אבוב מנוקב - וקלו אותם באש ואחר כך שטחו אותה בעזרה והרוח הייתה מנשבת עליהם.
רש"ר מסביר: את המילים:" גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב": הגרש - זהו הגרעין הפנימי ביותר של השעורה אשר היו מקלפים אותו באמצעות ריחיים של גרוסות וניפו אותו בנפות כך נוצר ממנו קמח מעולה ביותר.
" כַּרְמֶל"- זהו שלב מסוים בהבשלת התבואה. בשלב זה הגרעינים עדיין רכים ונקטפים בקלות מהשיבולים. [מסכת מנחות [פ"ד]
במסכת מנחות [ס"ו] מפרשים: "כַּרְמֶל"- במשמעות "רך-ומל" כלומר שהוא רך וקל לקלף אותו כפי שנאמר:
רש"י מפרש: "כַּרְמֶל"-כדברי ר' ישמעאל: צירוף של שתי מילים-כר-מלא "כמו הכר שמלא נוצה, או צמר, כן התבואה מלאה בקשין שלה שהוא נפוח ומלא בגרעין הזרע" [ס"ה] ועל כן נקראים המלילות- שיבולים מלאות.-כרמל.
כמו שכתוב: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ".[ דברים כ"ג, כ"ו]
רש"ר מבאר: כי מנחת העומר באה בין מנחות נדבה והיא מתחילה במילה: "ואם"
זוהי מילת תנאי , זאת למרות שהיא מנחת חובה.
על פי ר' יהודה בתורת כוהנים: הדבר מרמז כי מנחת ביכורים עתידה לפסק ולחזור, כי באובדן הארץ תיפסק באופן זמני הקרבת מנחת העומר.
ר' שמעון [שם ]מסביר: "אם אתם מביאים לרצון, מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה: ואם אין אתם מביאים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה, אלא לצורך עצמכם" מכאן שיש להביא קורבן חובה באותה רוח שמביאים קורבן נדבה, אך אם הרוח הזאת חסרה הקורבן נחשב כאילו הביאו אותו מתוך כוונות צדדיות-למשל : כדי להתיר את התבואה החדשה [במנחת העומר]
רמב"ן מסביר: מנחת הביכורים- היא מנחת העומר שהיא חובה - ולא רשות .וכן אם תהיה שנת יובל לבני ישראל .
לסיכום לאור האמור לעיל: חומש ויקרא- נקרא גם –על פי חז"ל:בשם:"תורת כוהנים" מכיל עשר פרשות שרובן עוסקות בנושא הקורבנות ופעולות הכוהנים.
ישנם סוגים שונים של קורבנות וביניהם – מנחת ביכורים - הנקראת גם מנחת העומר- שהיא חובה ולא רשות! את מנחת העומר היו מביאים ממחרת הפסח.
אין הקורבנות יכולים לבוא יחד עם חטאים- אלא רק כאשר האדם – הולך בדרך ה'!
יהי רצון ונזכה במהרה לגאולה שלמה ובניין בית המקדש השלישי-והשבת עבודת הכוהנים והקורבנות כדברי ישעיהו הנביא:
א] נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; מה משמעות קריאה זו?
ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח?
תשובות.
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";
מובא במדרש : כי ישנו קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה] כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?
התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם וזאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את תורת אלוקים לעם ישראל.
רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:
א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.
כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,
ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה- אינו ה', אלא הקול, וכאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']
"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה-..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת אבות:
הסבירו הפרשנים: שהעבודה היא עבודת הקורבנות - שהיא אחת מבין שלושת העמודים שכל העולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה.
למדנו שכל בניינו של העולם אחר המבול התחיל בקורבנו של נח, כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה" [בראשית ח', כ"א]
התורה העמידה את עבודת הקורבנות בדרגת קדש קדשים. כי עיקר העבודה בבית המקדש - הייתה עבודת הקורבנות. תפקיד הקורבנות היה לכפר על עוונות עם ישראל.
למה הכתוב מדגיש: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה"- להורות: שעיקר הקורבן הוא- מִכֶּם ! מעצמותיכם - שתקריבו כאילו מעצמותכם לה' ואיך הדבר יעשה בפועל? על ידי שתקריבו את קורבנכם מן הבהמה מן הצאן- קורבנכם- "וזה תכלית הקורבן שיהודי יביא את עצמו למדרגה זו שימסור את נפשו לה' ויקיים- "אדם כי יקריב מִכֶּם קורבן לה', להקריב את עצמו לה' על ידי שהוא בטל ומבוטל ומוסר נפשו לה" בנכונותו לכך שכל הנעשה בקרבן יעשה בו..."
בהמשך מביא ,נתיבות שלום" את דברי רבינו יונה האומר:
עבודת הקורבנות היא עילאית - שהמקריב יתבונן בשחיטת הקורבן אשר לפניו- כאילו שחט את עצמו שיהיה גלוי וידוע לפניו - שאם היה רצון ה' היה עושה זאת בעצמו וכך זה בכל המצוות ,ולכן המקריב קורבן בין אם מדובר בקורבן נדבה, או קורבן חטאת ,הוא מקריב את נפשו והכהן היה נחשב למלאך המשרת עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.
הקשר לחג הפסח.
נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה...."; הקורא פסוק זה מבחין מיד באות אלף הקטנה במילה: "ויקרא", מעניין מהי המשמעות המיוחדת לכך?
לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד תורה ,דווקא, בחומש ויקרא ולא בחומש בראשית- כדברי האמורא ר' אשי:
"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ויקרא] ואין מתחילין בבראשית"? אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"
לעניות דעתי: אם כבר עוסקים אנו בנושא הטהרה- נזכרים אנו בחג הפסח לקראתו אנו מתכוננים - מנקים את הבית ומטהרים עצמינו הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. עלינו להתחזק במידות טובות- ובמצוות בין איש לרעהו ומצוות בין אדם למקום ולהשיל מעלינו את החטאים בדומה לחמץ - בל יראה ובל ימצא בחג הפסח.
רבינו בחיי מבאר: כי מתוך שה' קורא למשה - מתבררים שלושה יסודות- שהם שורשי התורה ופינת האמונה, ואלו הם: חידוש העולם, עניין מתן תורה לישראל ועניין תחיית המתים.
ושלושה עניינים אלה – הראשון - בראשית הזמן.
השני - אמצע הזמן – השלישי - סוף הזמן. שלושת היסודות קשורים זה בזה היות ונבואתו של הנביא - מעידה באופן ברור על ההשגחה וההשגחה היא- מופת על חידוש העולם וכיון שהעולם מחודש וההשגחה שולטת בו - ראוי שתינתן בו תורה שבה יזכו היהודים לתחיית המתים שהוא סוף התענוגותכלית השכר בתכלית הזמן ובכל שלושת עניינים אלה- אנו מוצאים-
לעניות דעתי: קריאה זו מופנית לכל יהודי בכל זמן ובוודאי גם בחודש ניסן-
אנו נקראים לצאת מחיי השגרה להתמסר בכל ליבנו להתכונן לחג החירות
כפי שהתורה מצווה עלינו.
רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו: "עוללות אפרים" אומר על המילים:
"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן": בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות לייצור אנוש: איש, אנוש, גבר ואדם. –שלושת השמות הראשונים- ניתן להגיד גם בלשון רבים- אישים, אנשים, גברים- אך מנגד את השם: "אדם"- לא ניתן להגיד בלשון רבים! המשמעות היא: כאשר כולם יהיו מאוחדים וירגישו כאדם אחד יחשב קורבן היחיד כאילו כולם הקריבו קורבן לה'.
נושא האחדות מופיע באופן בולט בחג הפסח- כאשר כל היהודים מתכוננים לחג- וגם בערב החג מתאחדים בליל הסדר בבחינת-"הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין "- מתוך "מַה נִּשְּׁתַּנָה"
בנוגע לקורבנות המוזכרים בפרשה- כשם שמקריב הקורבן- מרגיש כאילו הוא עצמו היה ראוי להיות הקורבן, כך אנו בליל הסדר מזכירים את הנסים שחולל ה' לנו במצרים- כאילו היינו גם אנחנו שם- וכעת יצאנו לחירות ומספרים בשבחו של אלוקים על כל הנסים.
לעניין הקורבנות- ראיתי הסבר באחת מהגדות פסח: כי בזמן שבית המקדש היה קיים- היה קורבן הפסח נשחט אחרי תמיד של בן הערביים- ולכן תפילת המנחה באה במקום התמיד בין הערביים, משום כך היהודי יתפלל מנחה בעוד היום גדול על שם הכתוב: "...וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" [הושע, י"ד, ג].
ואחר תפילת מנחה יעסוק בהלכות הקרבת קורבן הפסח - בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. אחר כך המנהג להתחיל לקרוא את הקטע מפרשת בא:
לסיכום, לאור האמור לעיל- מגיעים אנו למסקנה: כי כשם שה' היה קורא למשה מבין הכרובים - כך אנו נקראים לקיים את צווי ה' גם לקראת חג הפסח - המציין את נס יציאת מצרים ולמרות שאת יציאת מצרים אנו מזכירים בכל יום בתפילותינו, מכל מקום - בליל הסדר אנו מקיימים מצווה זו - כאילו אנחנו עצמנו היינו במצרים ועברנו על בשרנו את כל העבדות הקשה . זוהי מצוות עשה מן התורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו בצאתם ממצרים - ועיקר המצווה לספר לבניו בדרך שאלה ותשובה.
כשם שהקורבנות שהוקרבו בבית המקדש היו בבחינת קודש הקודשים- כך גם אנו יושבים בקדושה מרוממת ומסובין כולנו באחדות מלאה סביב השולחן.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ונשוב לקיים את עבודת הקודש במקדש. כפי שאנו קוראים בהגדת פסח:
הרבנים בדרשתם לפני פסח, טורחים ליישב סתירות בדברי הרמב"ם. ובכן אני מיישב סתירה ברמב"ם במעשיי, כדלהלן:
הרמב"ם פוסק להלכה את הדין של "בערב תאכלו מצות", וכן הוא פוסק גם להלכה את הלאו של "לא תגנוב".
ובכן, לעניים יש לפעמים 'סתירה' גדולה בין שני פסקי הרמב"ם אלה... אבל כאשר יבוא העני אלי – הרי אני מתרץ את הרמב"ם יפה יפה, שלא תהא שום סתירה ביניהם...
וזוהי הדרשה שלי לשבת הגדול.
(ע"פ "ספורי חסידים – מועדים" (להגרש"י זוין), פסח, סיפור 295*)
____________________
*) ובהמשך לזה מופיע וורט מהרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא (שם סיפור 296):
המחבר פותח את הלכות פסח (סי' תכ"ט) "שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום". כותב על כך הרמ"א "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח". וקשה: מה ענין זה לזה שהרמ"א מסמיך לדברי המחבר "ומנהג..." בוא"ו החיבור?
אלא כך היא כוונת הרמ"א: מה איכפת לי אם תדרוש או לא תדרוש, העיקר שתקנה חטים לחלקם לעניים...
~~~
למה דווקא חומש?
בסיום פרשתנו, נאמרה פרשת "שבועת הפקדון"; שאם אדם הכחיש כסף שהיה חייב לחבירו (שהפקיד אצלו או גזל ממנו) ונשבע לשקר ואח"כ מודה וחוזר בתשובה, אז הדין הוא (ה, כד) "ושילם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו". כלומר, עליו לשלם לנגזל לא רק את הקרן אלא גם להוסיף חומש.
וצריך להבין, למה נקבעה תוספת חומש דווקא, כקנס לגזלן?
אלא:
הכלי יקר כאן מפרש, שהטעם לתשלום החומש הוא "לפי שהיו מעותיו בטלים אצלו". כלומר, בינתיים, בזמן ההכחשה לא יכל בעה"ב להשתמש ולעשות עסקים בכספו – לכן מגיע לו עכשיו עוד חומש כפיצוי.
ועל פי זה יש לבאר* מדוע הסכום הוא חומש דווקא:
במשנה (פאה פ"ח מ"ח) נפסק: "מי שיש לו מאתיים זוז – לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני". ואח"כ נאמר "מי שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם – הרי זה לא יטול".
המפרשים מסבירים: שכשיש לאדם סכום של מאתיים זוז – זה מספיק לצרכיו לשנה אחת, ולכן אינו נחשב עני לעניין צדקה. אבל אם הוא עוסק במשא ומתן – מספיקים חמישים זוז שלא להיחשב עני, כיוון שהם יכניסו לו עוד מאה וחמישים זוז במשך השנה.
ואם כן, שבמשך שנה אחת (12 חודשים) מרוויח אדם פי 3 מסכום ההשקעה – יוצא שבמשך חודש אחד מרוויחים רבע מסכום ההשקעה (שהרי רבע הוא חלק 12 מ-3).
ולכן קבעה התורה שמי שעיכב את ממונו של חבירו משלם חומש, שהכוונה ל"חומש מלבר" – רבע מהסכום**, כי מן הסתם עיכב הגזלן את ממון הנגזל לחודש (שזהו הזמן שמקובל לתת בתור ערכה עד לביצוע פסק הדין – שו"ע חו"מ ריש סי' ק), ולפי טעם הכלי יקר "לפי שהיו מעותיו בטלים אצלו" הרי יוצא מחשבון הנ"ל שביטול מעות לחודש הוא בדיוק רבע הסכום!
שבת שלום!
מבוסס על: הערה בלקוטי שיחות חלק ז, ויקרא שיחה ב, הערה 18 (עמ' 13. ההערה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא עמ' נה-ו. וראה בפנים השיחה בפי' ה"כלי יקר" איך מתאימים הדברים עם האמונה בהשגחה פרטית [תומצת ב"דבר החסידות" ויקרא תשע"ז].
______________
*) לשון קדשו של הרבי כאן הוא: "וי"ל (לחידודי עכ"פ, אבל חד הוא כו')".
**) כלומר: קנס החומש הוא לא חמישית מהסכום (חומש מלגיו – מתוכו) שהם 20%, אלא חומש מלבר – מחוץ לסכום, דהיינו 25% – פיה"מ ב"ק פ"ט מ"ז. רמב"ם הל' גזילה פ"ז ה"ז.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש| ועוד
