פרשת ויקרא

פרשת ויקרא-במה נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?

פרשת ויקרא-במה  נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי חיה בת בן-ציון ז"ל]

פרשת ויקרא פותחת את  הספר השלישי מבין חמשת חומשי תורה,
תוכנה  העיקרי: ענייני קורבנות ועבודת כוהנים,לכן חז"ל קוראים לחומש זה גם בשם:"תורת כוהנים"
מדרש רבה מציין: כי במשך דורות רבים,מלמדי תינוקות היו מתחילים ללמד את הקטנים דווקא מחומש ויקרא ולא מחומש בראשית-  מהטעם שכשם שהילדים טהורים-לפי  שלא חטאו- הקורבנות המועלים על המזבח טהורים-אמר הקב"ה:"הואיל והתינוקות טהורים[נקיים מחטאים] והקורבנות טהורים: יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"[וילמדו תורת קורבנות].
אחת מעבודות הכוהנים הייתה- עריכת העצים על מזבח הנחושת כפי שכתוב:
"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על האש:"[ויקרא א,ז]

השאלות הן:
א] באיזה מזבח מדובר ומהו קורבן עולה?
ב]כיצד היו הכוהנים עורכים את העצים על המזבח ועל מה הקפידו?

התשובה לשאלה א]
מדובר  במזבח הנחושת או במילים אחרות: מזבח העולה,או מזבח האדמה.
מזבח זה היה ממוקם בחצר המשכן ,אורכו  ורוחבו היה חמש אמות[כשניים וחצי מטרים]
גובהו שלוש אמות-כמטר וחצי,בארבע פינות המזבח היו קרנות ועליהם היו הכוהנים  נותנים את הדם -מאותם קורבנות שדמם היה מיועד להיזרק בחציו העליון של המזבח.
הרמב"ן,המבסס דבריו על האגדה  בויקרא רבא,ז,ג מצטט :"תני רבי שמעון בן יוחאי,אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב.אמר רבי לוי מקרא מלא הוא: והעולה על רוחכם היו לא תהיה[יחזקאל כ,ל"ב] העולה מכפרת על העולה על רוחכם"
מכאן ניתן להבין כי קורבן עולה -הוא על הרהורי עבירה של אדם בליבו ורק הקב"ה הבוחן כליות ולב מבחין בחטא זה שאינו גלוי לעין הסביבה, לכן כולה כליל לה'.

התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: האמה המרכזית על מזבח העולה- הייתה מקום המערכה שבו הייתה האש יוקדת  תמיד ואילו שני האמות שבין מקום המערכה וקצה המזבח,מסביב,היה מקום פנוי להליכת הכוהנים. לכן היה צורך להקפיד לחתוך את העצים באופן שיתאימו לגודל מקום המערכה,אמה על אמה,וזאת מהטעם שלא יפריעו  כמכשול בעוד הכוהנים מהלכים על המזבח. והלכה זו נלמדת  מדיוק הפסוקים:שלא נאמר:"וערכו על העצים אשר על המזבח" אלא נאמר:"על העצים אשר על האש אשר על המזבח" עריכת העצים לא הייתה על גבי המזבח כולו,אלא רק במקום האש הנקרא:"המערכה"
"הכלי יקר":  מתאר כי הכוהנים היו נותנים אש למרות שהאש הייתה יורדת מהשמים ומצווה הייתה  להביא מן ההדיוט- במטרה לערבב אש של מעלה עם אש של מטה ולדון את החוטא בשני בתי דין ,על מנת לכפר על הרהור של עוון שהיה צריך להיות נידון -בבית דין של מעלה ועל  הרהור של עוון  שהיה צריך להיות נידון בבית דין  של מטה.
רבינו בחיי מעלה נקודה מעניינת ומסתמך על דברי  חז"ל במסכת יומא: דרשו במסכת יומא כי בני אהרון מתו,בעבור שלא דייקו  במילים הכתובות בתורה.
והם סברו כי למרות שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.
ועל כך מעיר רבינו סעדיה גאון:בני אהרון- נדב  ואביהוא טעו בחשיבתם,כאשר הבינו כי המילה:"ונתנו"-היא לשים אש מחוץ למזבח, בעוד  שהכוונה הייתה:"ונתנו"- מלשון "ביערו" וההוכחה לסברה זו נמצאת  בספר ישעיהו [ל"ז,י"ט]שאמר חיזקיהו :"ונתון את אלהיהם באש..."
ומכאן ניתן ללמוד כמה צריך אדם להיות זהיר במילים הכתובות בתורה שאפילו בני אהרון טעו בהבנת  הכתוב ולכן הביאו אש זרה מבחוץ ונענשו בעונש המיתה.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי עבודת הכוהנים במשכן ומאוחר יותר במקדש-הייתה נעשית בהקפדה רבה על פי הציוויים בתורה ,וכל זה מתוך מסירות נפש עצומה  בצל השכינה.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל  יזכה לגאולה שלמה והכוהנים והלווים ישובו לעבודתם בבית המקדש כבימים ימימה.אמן ואמן.
 
 
 

עבודת הכהונה

עבודת הכהונה
/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
כתר כהונה מבטן ולידה
עבודה שבלב בצל השכינה
מסירות כים רחב ידיים
תחת צל כיפת שמים.
 
צעד אחר צעד מהלכים
בעצי המערכה אינם נתקלים
אותם ערכו כהלכה
בהקפדה כחוט השערה.
 
פניהם נסוכות שמחה
עטורי הילה קדושה
בפיהם מודים לאלוקים
על שליחות עתירת גוונים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא,חומש ויקרא]
 
 

פרשת ויקרא-במה נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?

פרשת ויקרא-במה  נזהרו-הכוהנים בעריכת העצים על המזבח?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אימי חיה בת בן-ציון ז"ל]

פרשת ויקרא פותחת את  הספר השלישי מבין חמשת חומשי תורה,
תוכנה  העיקרי: ענייני קורבנות ועבודת כוהנים,לכן חז"ל קוראים לחומש זה גם בשם:"תורת כוהנים"
מדרש רבה מציין: כי במשך דורות רבים,מלמדי תינוקות היו מתחילים ללמד את הקטנים דווקא מחומש ויקרא ולא מחומש בראשית-  מהטעם שכשם שהילדים טהורים-לפי  שלא חטאו- הקורבנות המועלים על המזבח טהורים-אמר הקב"ה:"הואיל והתינוקות טהורים[נקיים מחטאים] והקורבנות טהורים: יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"[וילמדו תורת קורבנות].
אחת מעבודות הכוהנים הייתה- עריכת העצים על מזבח הנחושת כפי שכתוב:
"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על האש:"[ויקרא א,ז]

השאלות הן:
א] באיזה מזבח מדובר ומהו קורבן עולה?
ב]כיצד היו הכוהנים עורכים את העצים על המזבח ועל מה הקפידו?

התשובה לשאלה א]
מדובר  במזבח הנחושת או במילים אחרות: מזבח העולה,או מזבח האדמה.
מזבח זה היה ממוקם בחצר המשכן ,אורכו  ורוחבו היה חמש אמות[כשניים וחצי מטרים]
גובהו שלוש אמות-כמטר וחצי,בארבע פינות המזבח היו קרנות ועליהם היו הכוהנים  נותנים את הדם -מאותם קורבנות שדמם היה מיועד להיזרק בחציו העליון של המזבח.
הרמב"ן,המבסס דבריו על האגדה  בויקרא רבא,ז,ג מצטט :"תני רבי שמעון בן יוחאי,אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב.אמר רבי לוי מקרא מלא הוא: והעולה על רוחכם היו לא תהיה[יחזקאל כ,ל"ב] העולה מכפרת על העולה על רוחכם"
מכאן ניתן להבין כי קורבן עולה -הוא על הרהורי עבירה של אדם בליבו ורק הקב"ה הבוחן כליות ולב מבחין בחטא זה שאינו גלוי לעין הסביבה, לכן כולה כליל לה'.

התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: האמה המרכזית על מזבח העולה- הייתה מקום המערכה שבו הייתה האש יוקדת  תמיד ואילו שני האמות שבין מקום המערכה וקצה המזבח,מסביב,היה מקום פנוי להליכת הכוהנים. לכן היה צורך להקפיד לחתוך את העצים באופן שיתאימו לגודל מקום המערכה,אמה על אמה,וזאת מהטעם שלא יפריעו  כמכשול בעוד הכוהנים מהלכים על המזבח. והלכה זו נלמדת  מדיוק הפסוקים:שלא נאמר:"וערכו על העצים אשר על המזבח" אלא נאמר:"על העצים אשר על האש אשר על המזבח" עריכת העצים לא הייתה על גבי המזבח כולו,אלא רק במקום האש הנקרא:"המערכה"
"הכלי יקר":  מתאר כי הכוהנים היו נותנים אש למרות שהאש הייתה יורדת מהשמים ומצווה הייתה  להביא מן ההדיוט- במטרה לערבב אש של מעלה עם אש של מטה ולדון את החוטא בשני בתי דין ,על מנת לכפר על הרהור של עוון שהיה צריך להיות נידון -בבית דין של מעלה ועל  הרהור של עוון  שהיה צריך להיות נידון בבית דין  של מטה.
רבינו בחיי מעלה נקודה מעניינת ומסתמך על דברי  חז"ל במסכת יומא: דרשו במסכת יומא כי בני אהרון מתו,בעבור שלא דייקו  במילים הכתובות בתורה.
והם סברו כי למרות שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.
ועל כך מעיר רבינו סעדיה גאון:בני אהרון- נדב  ואביהוא טעו בחשיבתם,כאשר הבינו כי המילה:"ונתנו"-היא לשים אש מחוץ למזבח, בעוד  שהכוונה הייתה:"ונתנו"- מלשון "ביערו" וההוכחה לסברה זו נמצאת  בספר ישעיהו [ל"ז,י"ט]שאמר חיזקיהו :"ונתון את אלהיהם באש..."
ומכאן ניתן ללמוד כמה צריך אדם להיות זהיר במילים הכתובות בתורה שאפילו בני אהרון טעו בהבנת  הכתוב ולכן הביאו אש זרה מבחוץ ונענשו בעונש המיתה.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי עבודת הכוהנים במשכן ומאוחר יותר במקדש-הייתה נעשית בהקפדה רבה על פי הציוויים בתורה ,וכל זה מתוך מסירות נפש עצומה  בצל השכינה.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל  יזכה לגאולה שלמה והכוהנים והלווים ישובו לעבודתם בבית המקדש כבימים ימימה.אמן ואמן.
 
 
 

תפילה/שיר מאת: אהובה קליין©

תפילה/שיר מאת: אהובה קליין©
 
בימים בהם מקדש
קורבן היה מקודש
חטאת,תודה ושלמים
עבודת כוהנים ולווים.
 
בבית הכנסת בימנו
נתפלל לצור ישענו
בקשות מזמורים ותחנונים
במנגינה ושירת רננים.
 
עבודה שבלב כדברי חכמים
מרקיעה שחקים בוקעת שערים
מפלסת דרכה למלכי המלכים
מרוממת רוחם של המתפללים.
 
כי קרוב ה' לכל קוראיו
לבניו אינו מסתיר פניו
במהרה יבנה מקדש בירושלים
קולות שופר  יזעזעו שמים.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא[חומש ויקרא]
 

פרשת ויקרא-באין מקדש מה התחליף לקורבנות?

פרשת ויקרא-באין מקדש מה התחליף לקורבנות?
/מאת: אהובה קליין.
 
פרשת ויקרא פותחת את חומש ויקרא- בעיקר בהוראות של הקב"ה למשה בדבר הקרבת הקורבנות במשכן:
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קורבן לה',מן הבהמה,מן הבקר ומן-הצאן תקריבו את קרבנכם"[ויקרא א,ב]
השאלות הן:
א] מה מטרת הקרבן?
ב] באין מקדש היום- מה התחליף לקורבנות?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לסוגי תפילה ?
התשובה לשאלה א]
לפי  דברי רבי אברהם יהושע[בעל "אוהב ישראל"]
כאשר האדם מוכן להקריב למען ה' קורבן מעצמו ובשרו בנאמנות רבה-הדבר נחשב ל"קורבן לה' " ומחשיבים כאילו הקריב את חלבו ודמו לכבוד אלוקים.,אך אדם המקריב מהבהמה ,הבקר והצאן-הוא מסתפק רק לתת תרומות ממון ואינו מוכן למסור את נפשו למען ה'-עליו אומר הכתוב:"תקריבו קורבנכם"-זה קורבן המשתייך למקריב עצמו וערכו נמוך ואין הוא נחשב:"קורבן לה' "
ויש דעה האומרת: כי קורבן הוא מלשון קירבה והתקרבות לה'.
לפי דברי ספורנו:כאשר אדם מקריב מתוך הכנעה ולב  נשבר-זה  נחשב לקורבן אמיתי,אך אם הקרבן לא מתוך כוונה עמוקה-אין הדבר רצוי אצל ה'.
לפי הרמב"ן: כאשר אדם מקריב קורבן והוא מתבונן בכל התהליך של ההקרבה-כיצד נזרק הדם של הקורבן וכיצד נשרפים האיברים,יחשוב כי בשל חטאיו היה ראוי הוא, בכבודו ובעצמו ,שיעבור תהליך זה,אך למעשה הקב"ה נוהג עם החוטא בחסד בכך שנותן לו אפשרות להקריב בהמה –והיא מכפרת על חטאיו.
הרמב"ם מסתמך על דברי חז"ל ואומר: כי כל העולם עומד בזכות הקורבנות.
בספר מורה נבוכים  פרק ג': הרמב"ם אומר: כי מטרת הקורבנות-לנתק את עם ישראל  מעבודה זרה,לפי שהיו רגילים לראות אצל אומות העולם כיצד עובדים לבעלי חיים:הצאן היה אלילם של המצרים והבקר-אלילם של אנשי הודו,לכן ה' ציווה לשחוט את תועבת הגויים-כדי לעקור את עניין עבודת האלילות מישראל ולקרבם לאבינו שבשמים.
התשובה לשאלה ב]
באין מקדש בימינו-ולא ניתן להקריב קורבנות,באה התפילה במקום הקורבנות לקרב את עם ישראל אל  אביהם שבשמים.
עיקר הקרבת הקורבן:לעורר את הלבבות ,וידוי וחרטה על החטאים שהאדם עבר,לכן  כולנו מייחלים לחזרה אל המקדש והקרבת הקורבנות.
מסיבה זו אנו נוהגים להגיד יום,יום:"והשב כוהנים לעבודתם ולווים לשירם ולזמרם"
אך גם הקורבן וגם התפילה יש להם ערך רק אם האדם הולך בדרך התורה ומקיים את מצוותיה:מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
דבר זה מוכח מדברי הנביאים:"החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שומע מזבח טוב,להקשיב מחלב אילים"
[שמואל –א ט"ו]
הנביא ישעיהו אומר:"למה לי רוב זבחיכם...רחצן ,הזכו הסירו רוע מעללכם מנגד עיניי"[ישעיהו א]אך יחד עם זה הוא אומר:"והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי,עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי"
כוונתו: כאשר  עם ישראל הולך בדרך הישר-אזי יזכה בעתיד עם בוא הגאולה-לעבוד את ה' במקדש.
כמו שהיו במקדש סוגי קורבנות,כך יש גם סוגי תפילות:תפילות הודיה לקב"ה,
כגון:"מודה אני לפניך..","אלוקיי נשמה.."
ישנן תפילות של הדגשת גדולת הבורא,כגון:"אשרי יושבי ביתך.."או,"שירת הים".
ישנן בקשות לזיווג הגון,לפרנסה.
ותפילות של תחנונים:"אנא ה' הושיע נא","אנא ה' הצליחה נא"[בתפילת הלל]
תפילה של קבלת עול מלכות שמים:"שמע ישראל"
גם הקורבן וגם התפילה מקרבים את ישראל לה' ובלבד שהם תוספת להליכה בדרך הישר.
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך ישנן דוגמאות רבות לסוגי תפילה,הנה כמה מהן:
א] אברהם מתפלל אל אלוקים בתחנונים למען הצלת אנשי סדום ועמורה החוטאים:"...האף תספה צדיק עם-רשע:אולי יש  חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה"?
[בראשית  י"ח,כ"ג]
ב] יעקב מתפלל אל ה' כאשר נודע לו כי עשיו בא  לקראתו עם  ארבע מאות איש:"...הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו.."[בראשית ל"ב,י"ג]
ג] חנה מתפללת למען ייתן לה אלוקים בן:"ותקם חנה אחרי אוכלה בשילה,,,והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה" [שמואל-א  א,י"א]
ד] יורדי הים מתפללים לה' לאחר שניצלו מהסערה:"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם:וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו"[תהלים ק"ז,ל"א-ל"ב]
וישנן דוגמאות רבות נוספות  בתנ"ך.
כל התפילות נאמרות מתוך אמונה ובטחון בה'.
לסיכום.לאור האמור לעיל:ניתן להגיע למסקנה,כי באין מקדש בימינו,אין באפשרותנו להקריב קורבנות,אך יש בידנו את כוח התפילה.
באמצעות כלי חשוב זה-האדם מתקרב לקב"ה ודבק בו,חס בצילו ובכך מתעלה מבחינה רוחנית,וזוכה להתרוממות רוח.
לפי דעת חז"ל: התפילה היא עבודה שבלב.
גם אם התפילה אינה נענית מיד ,יש להמשיך להתפלל,כי לא ניתן לחזות מראש את כמות התפילות עד להשגת המטרה,פעמים האדם נענה מיד ופעמים הדבר דורש זמן.
אך עלינו לזכור כי:"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת"
[תהלים קמ"ה]
יהי רצון ונזכה בקרוב לגאולה שלמה-בפרט ובכלל ובית המקדש השלישי יבנה במהרה,אמן,ואמן.
 

בימים ההם היה מקדש.

בימים ההם היה מקדש.
שיר מאת: אהובה קליין(c)
 
בימים ההם היה מקדש
ביום ובליל אור חדש
הכוהנים עשו מלאכתם נאמנה
הלווים הנעימו בשיר ורננה.
 
בית הבחירה מקור משיכה
לדרים בגיא בהר ובשפלה
כמגנט המושך אליו מתכות
כך נוהרים מביאי הקורבנות.
 
כאז כן עתה
נתפלל אני ואתה
שיבנה מקדש שלישי במהרה
בו נתלכד יחדיו כמנורה.
 
הערה:השיר בהשראת פרשת ויקרא [חומש ויקרא]
 

פרשת ויקרא- הטעם בהבאת הקורבנות

פרשת ויקרא- הטעם בהבאת הקורבנות
מאמר מאת: אהובה קליין.
 
חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמשת חומשי תורה והוא נקרא גם בשם:
"תורת כוהנים" -לפי שרובו עוסק בהבאת הקורבנות למשכן ובמלאכת הכוהנים.
 
הפרשה פותחת בפסוקים:
"ויקרא אל—משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור: דבר אל—בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן- הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם"[ויקרא א,א-ג]
 
השאלות הן:
א] מה הטעם בהבאת הקורבנות לה'?
ב] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" – בלשון יחיד וההמשך בלשון רבים:"תקריבו קורבנכם"?
ג] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" ולא נאמר:"נפש כי תקריב"?
ד] מה הסיבה לגעגועי העם – בכל הדורות- למקדש השלישי?
 
התשובה לשאלה א]
לפי דעת הרמב"ם: יש סיבה להבאת הקורבנות לה' –אותה מסביר בספר מורה נבוכים [ח"ג פמ"ז]
"כי בעבור שהמצרים והכשדים אשר ישראל היו גרים ותושבים בארצותם מעולם,היו עובדים לבקר ולצאן,כי המצרים היו עובדים למזל טלה, והכשדים לשדים הנראים להם כשעירים,ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר בגלל שעובדים אותם,ולכן ציוה לשחוט הבקר והצאן לה' הנכבד,כדי שיודע שהדבר שהיו חושבים שהוא תכלית העבודה,הוא אשר יקריבו לה',כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדווי הנפש,כי כל מדווה וכל חולי לא יתרפאו כי אם בהפכן" ע"כ.
מתוך דברי הרמב"ם ניתן להסיק: כי היות והמצרים והכשדים וההודים –עובדים לבקר והצאן,אלוקים דווקא מצווה להקריב ולשחוט את הבקר והצאן לה' -כדי להוכיח שהם טועים בחשיבתם ,בעבודתם האלילית ועל ידי כך יתרפאו מאמונתם זו שהיא מחלתם.
הרמב"ן חולק על דעה זו של הרמב"ם והוא טוען: כי כאשר נח הקריב קורבן
ביציאתו מהתיבה אז לא היה-לא כשדי ולא מצרי והדבר מצא חן בעיני ה' ואפילו נאמר כי ה' הריח את ריח הניחוח וגם כאשר הבל הביא קורבן לה' נאמר:"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"
לכן הטעם בהבאת הקורבנות: על חטאים שחטא האדם שהם כתוצאה מחשיבה,דיבור, מעשה.
משום כך ציווה ה' שכאשר אדם חוטא-יביא קורבן ויסמוך ידיו עליו כנגד המעשה,ויתוודה בפיו כנגד הדיבור,וישרוף ויקטיר הקרב והכליות שהם כלי המחשבה,והכרעיים שהם כנגד ידיו ורגליו ששותפים למעשיו,ויזרוק את הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו וזאת על מנת שיתאר לעצמו כי בעבור זה שחטא מן הראוי שישפך דמו ויישרף גופו –היות וחטא לה' בגופו ובנפשו ואלוקים עושה עימו חסד בכך שמאפשר לו להקריב קורבן שהוא נפש תחת נפש.
מעניין כי הנביאים כדוגמת ישעיהו וירמיהו כועסים על עם ישראל על הבאת הקורבנות,אבל הכוונה להבאת קורבנות ללא חזרה בתשובה וחרטה על החטאים,לכן להבאת הקורבן יש ערך רק כאשר האדם מתחרט על חטאיו ומביע נכונות לחזור ולדבוק בה'.
הנביא ירמיהו מדגיש זאת בדבריו:"כי לא דיברתי את אבותיכם על דברי עולה וזבח" [ירמיהו ז,כ"ב] הקורבן מטרתו -לשמש כאמצעי שדרכו יבואו לשמוע בקול ה' ועל ידי כך יגיעו לשלמות.
 
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"עולות אפרים":
בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות ליצור האנושי:איש,אנוש,גבר,אדם.
שלושת השמות הראשונים נאמרים גם בלשון רבים:אישים,גברים,אנשים,אך לעומת זאת השם:"אדם" מצוי רק בלשון יחיד.
לכן התורה באה לרמוז לנו במשפט:"אדם כי יקריב.." שכאשר כל עם ישראל יהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ,אז גם אם היחיד יקריב קורבן- הדבר ייחשב כאילו כל העם הקריב קורבן לאלוקים ויתקיים בהם המשפט:"תקריבו את קורבנכם"
 
התשובה לשאלה ג]
רש"י עונה לשאלה זו באופן הבא:מדוע נאמר.:"אדם" ולא נאמר:"נפש" והתשובה לכך: כמו שהאדם הראשון לא הקריב מן הגזל - לפי שהכל היה שייך לו כך גם עם ישראל מצווים לא להביא קורבנות מהגזל.
"הכלי יקר"- רבי אפרים מלונצ'יץ מפרש: כי התורה מזהירה את עם ישראל מפני איסור הגזל שלוש פעמים בפרשה זו והמטרה: להוציא מליבו של האדם את החשיבה שעל ידי שיביא קורבן מתכפר לו החטא של גזל והונאת חברו.
 
התשובה לשאלה ד]
כל עוד המשכן היה קיים ובהמשך בית המקדש הראשון והשני- ניתן היה להקריב קורבנות , כך עם ישראל היה מתקרב לה',אך משחרב המקדש, אבדה היכולת להקריב קורבנות ובמקום זה באה התפילה.
כמובן שהיה מאד רצוי להמשיך בהבאת הקורבנות- מפני שכך האדם היה מתקרב לבוראו לא רק בכוונה ,אלא גם במעשה והרי לפי התורה יש צורך בנוסף על המצוות העיוניות גם מצוות מעשיות.
ועיקר עניין הקורבן היה: סמיכה ווידוי על החטא- דבר המעורר את האדם להתחרט על מעשיו הרעים בעבר ולחזור למוטב. 
ולכן לעבודת הקורבנות הייתה משמעות מאד חזקה ועמוקה, מטעם זה אנו מתגעגעים למקדש השלישי במהרה ומתפללים:"והשב כוהנים לעבודתם ולווים לשירם ולזמרם"
לסכום,ניתן להסיק כי הבאת הקורבנות- תחילה במשכן ובהמשך במקדש ראשון ושני,נועדה לסייע לאדם לחזור בתשובה,להתחרט על מעשיו הרעים,לדבוק בקב"ה ולהתחיל דרך חדשה.
אך מנגד, אין שוב טעם להביא קורבן ולא להשתנות לטובה,כפי שאמר הנביא ישעיהו:"למה לי רוב זבחיכם אמר ה',כי תבואו לראות פני מי ביקש מידכם רמוס חצרי"?[ישעיה א,י"א]
לצערנו היום באין מקדש –לא ניתן להקריב קורבנות,אך לשמחתנו קיים אמצעי התפילה- למען נתעלה רוחנית ונתקרב לקב"ה.
יהי רצון שנזכה לחזות במהרה בהקמת בניין בית המקדש השלישי ומילות התפילה שאנו מתפללים,יום,יום-תתגשמנה במהרה:
"ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דויד עבדך מהרה לתוכה תכין..."
אמן ואמן.

פרשת ויקרא - מדוע ה' קורא למשה?

חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמישה חומשי תורה, ורוב הפרשיות בו מספרות על עניין הקורבנות. לפיכך הוא נקרא בשם נוסף: "תורת כוהנים".

הפרשה פותחת במילים הבאות: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קורבנכם" [ויקרא א,א-ג].

מתעוררות כמה שאלות:

  • א]- מדוע ה' קורא למשה, מדוע אינו מדבר אליו כמו בפרשיות אחרות, לדוגמא: "וידבר ה' אל משה" או: "ויאמר ה' אל משה"?
  • ב]- היכן פגשנו במקרא דוגמאות של קריאה למשהו?
  • ג]- מדוע הפסוק: "אדם כי יקריב מכם" מתחיל בלשון יחיד ומסתיים בלשון רבים?

התשובה לשאלה א]: ישנו מדרש המתרץ את התשובה בכך שישנו חיבור בן סוף חומש שמות לתחילת חומש ויקרא, שהרי שם נאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ', ל"ה], והסיבה, כי בזמן שהשכינה שרתה מעל אוהל מועד - היה שם ענן, לכן היה צורך שה' יקרא למשה מתוך אוהל מועד.

ומהיכן בדיוק היה מגיע הקול של ה'? על כך עונה רש"י: מבין שני הכרובים מעל הכפורת נשמעה הקריאה למשה.

לפי המדרש: ה' קרא לו כדי לעודדו בהמשך תפקידו למען עם ישראל. ורש"י מוסיף: כי לכל הצווים אל משה קדמה קריאה. האם גם בהפסקות שבין עניין לעניין - הייתה קריאה? ועונה על כך רש"י: לפני אמירה או דיבור קדמה קריאה, אך לא בהפסקות המשמשות פנאי למשה כדי שיתבונן בין פרשה לפרשה - בין נושא לנושא.

ואכן הדבר מעורר שאלות, מדוע משה נזקק להפסקה בין עניין לעניין, הרי ה' היה יכול להשפיע על משה כוח רוחני כדי שמשה יבין בעצמו בכל העניינים, ללא שהות מיותרת וללא בזבוז זמן? אלא, אומרים חז"ל: שבהפסקות הייתה שהות למשה לחשוב - ובכך יש מסר לכל אדם, לבל יחשוב כי הוא מסוגל להיות מהיר החלטה ופזיז, כי דווקא אז הוא עלול לבוא לידי תקלות וטעויות.

התשובה לשאלה ב]:

  • במקרא אנו פוגשים מייד עם פתיחת פרשת בראשית כי הקב"ה קורא: "ויקרא אלוקים לאור יום" וכן קרא שמות לטבע: שמים, רקיע,יבשה, ארץ. "ויקרא אלוקים אל האדם".
  • ויש שאדם קורא בשם ה', דוגמת אברהם שקרא בשם ה' ובהמשך גם משה קרא: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו".
  • יש קריאה מתוך מצוקה,דוגמא: "בצר לי אקרא ה'"[ש"ב, כ"ה,]
  • יש גם קריאה לחופש: "לקרוא דרור איש לרעהו"[ירמיהו ל"ד,ט"ו]

פעמים הקריאה נענית: "קוראים אל ה' והוא יענם" [תהילים צ"ט, ו] אך יש והקריאה אינה נענית: "יען קראתי ואין עונה" [ישעיהו ס"ו,ד].

בדרך כלל, כאשר יהודי קורא - מתפלל אל הקב"ה מתוך המיצר - הקב"ה עונה מתוך המרחב, יש הוכחות רבות: "כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת" [תהילים קמ"ה,י"ח].

התשובה לשאלה ג]: על שאלה זו ישנה תשובה נפלאה מפי רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, בספרו: "עוללות אפרים". בלשון הקודש מוצאים אנו שמות ליצורים אנושיים: איש, אנוש, גבר, אדם. מעניין כי בלשון רבים שלושת השמות הראשונים מצויים: אישים, אנשים, גברים; אך, "האדם" אינו משתנה, ואינו מצוי בלשון רבים.

מכאן המסקנה, כי הכתוב רומז במילים: "אדם כי יקריב.." - כשיהיו כולם מאוחדים כאיש אחד - יחשב קורבן היחיד כאילו כולם השתתפו בהקרבתו,אז נאמר עליהם הפסוק: "תקריבו את קורבנכם".

יהי רצון ועם ישראל יתאחדו במהרה ובע"ה בכך יזרזו את בוא הגאולה והקמת בית המקדש כבימים ימימה, אמן ואמן.