פרשת כי תישא

משה מנהיג דגול

משה מנהיג דגול
שיר מאת: אהובה קליין ©
 
משה מנהיג דגול
מסירות ללא גבול
לעם שבע ייסורים
פעמים שוקע במעמקים.
 
עגל זהב חומד
לו במחולות סוגד
מאבד רגעי שפיות
נאחז בקיסמי חומריות.
 
חרב מעליו מרחפת
ביד אלוקים מונפת
משה מתחנן לאלוקים
שימחק מספר הספרים.
 
תפילתו  בוקעת רקיעים
אף המלאכים מאזינים
אלוקים בוחן כליות
שוקל תחנונים ובקשות.
 
הערה: השיר בהשראת:פרשת כי תישא [חומש שמות].
 

פרשת כי תישא- מהי אומנות קדושה?

פרשת כי תישא- מהי אומנות  קדושה?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת כי תישא אנו פוגשים מצד אחד באומנות קדושה הנעשית על ידי אומנים מיוחדים,כפי שהכתוב מציין:"ראה קראתי שם בצלאל בן אורי בן חור...ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה-לחשוב-
מחשבות,לעשות בזהב ובכסף ובנחושת...ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן,ובלב כל-חכם -לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך:את אהל מועד ואת ארון לעדות ואת הכפורת אשר עליו.."[שם שמות ל"א,ב-ז]
ומנגד אנו פוגשים באומנות קלוקלת הנוצרת בעת משבר בעם, כפי שהכתוב מתאר:"ויתפרקו כל- העם את נזמי הזהב באוזניהם ויביאו אל אהרון:ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה,ויאמרו אלה אלוהיך ישראל,אשר העלוך מארץ מצרים"[שם ל"ב,ד]

השאלות הן:
א] מתי האומנות נחשבת לקדושה וטהורה ומנגד מתי נחשבת לעבודה זרה?
ב]מה תפקיד האמנות הקדושה ?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לאומנות הרצויה בעיני ה'?

התשובה לשאלה א]
כאשר האומנות ניתנת בצו עליון ומתבצעת על ידי הוראות מפי ה' על ידי אומנים אשר רוח  אלוקים וחוכמה בהם-ויש בהם יראת שמים,
שהרי אימתי  נקרא  אדם חכם? התשובה לכך היא: כאשר יראת אלוקים  קודמת לחכמתו
כפי שאמר זאת דויד המלך:"ראשית חכמה יראת אלוקים שכל טוב לכל עושיהם תהילתו עומדת לעד"[תהלים  קי"א]

כל המשכן וכליו מעשה מלאכת מחשבת ברוח הקדושה.
אם נתבונן בכרובי הזהב אשר ניצבים על ארון ה'-יש בהם הכוח להעצים את הקדושה.

רבינו בחיי אומר:" כי הכרובים במקדש ובמשכן הם מופת ועדות למציאות מלאכים כשם שנצטווינו באמונת מציאות ה' והוא עיקר  הראשון מעקרי התורה
כעניין שכתוב:"אנוכי ה' אלוקיך,כן נצטווינו שנאמין מציאות המלאכים והוא עיקר השני – לפי שהמלאכים הם משפיעים כוח ושכל ומשימים הדיבור בפי הנביאים במצוות ה' "

וממשיך ואומר רבינו בחיי: כי הציווי היה על שני מלאכים ולא על אחד,כדי  שלא נטעה ונחשוב כי כרוב אחד- צורת ה',וכנפי המלאכים היו פרושים כלפי מעלה- במטרה לקבל כוח  מלמעלה.

רבינו בחיי מתבסס על דברי הרמב"ם. ומוסיף רעיון מאד יפה ומעניין: כי הכרובים מתחילים באות: כף ואות זאת רומזת למילה: כיסא.
מכאן שהמלאכים הם כיסא כבוד לקבל את כבוד ה',כפי שנאמר:"יושב הכרובים"[תהלים פ] וביחזקאל נאמר:"וכבוד אלוקי ישראל עליהם מלמעלה".

ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי הכרובים הופיעו דווקא כזוג גם מהטעם: שהאחד זכר והשני נקבה,
והם חלוקים בעניינים שלהם-כדוגמת:שני לוחות הברית,שני הכבשים, שני השעירים.
ומדוע היו עשויים האחד זכר והשני נקבה? להודיע כמה  ישראל חביבים לפני אלוקים ממש כחיבת זכר ונקבה.

וחז"ל אומרים: בזמן שבני ישראל היו עולים לבית המקדש,היו הכרובים מתבוננים זה בזה,הדבר היה מוכיח כי בני ישראל חביבים על ה' כחיבת זכר עם נקבה.[מסכת יומא]

לעומת זאת מעשה העגל נחשב היה בעיני ה'-לעבודה זרה והוא כעס על כך מאד.
כאשר ירד משה עם לוחות הברית מהר סיני,אמר לו ה':"לך- רד,כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים:סרו מהר מן- הדרך אשר ציוויתים,עשו להם עגל
מסכה,וישתחוו-לו ויזבחו- לו ויאמרו:אלה אלוהיך ישראל,אשר העלוך מארץ מצרים"[שמות ל"ב,ז] והתוצאה הייתה:"ויגוף ה' את- העם,על אשר עשו את- העגל אשר עשה אהרון"[שם ל"ב,ל"ה]
מכאן שההבדל בין אומנות קדושה לאומנות שלילית –המהווה עבודה זרה-היא כרחוק מזרח ממערב.

התשובה לשאלה ב]
תפקיד האמנות הקדושה-היא: להעצים את הקדושה  ולהגדיל את כבודה.
משום כך מציין   הכתוב על בגדי הכהונה:"ולבני אהרון תעשה כותנות ועשית להם אבנטים ,ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת"[שמות  כ"ח,מ]
רבינו בחיי אומר:יש מטרה ללבוש המהודר של הכהן-שיתכבד ויתפאר בהם,
והיות והכהן הגדול נחשב למלאך ה' אצל היחידים,ילבש בגדים מפוארים- כבגדי מלכות ויהיה מלך נכבד אצל ההמון,ואז יחשב כשלם בכול- כי הבגדים האלה נחשבים לבגדי מלוכה.
גם בימינו אנו,כאשר נכנסים לבית התפילה,ניתן להבחין בארון קודש מפואר בבית הכנסת,אריות מעל ופרוכת רקומה ומפוארת  בחזית הארון, גם ספרי התורה מעוטרים במעילים,כתר  תורה,ופעמונים.
וכל זה במטרה להוסיף כבוד ותפארת  למקום הקדוש באמצעות אומנות מקודשת זו.

התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך אנו מוצאים אומנות מפוארת גם במשכן וגם בבתי המקדש.
דוגמת הכיור שבנה שלמה המלך-כיור זה נקרא גם בשם:ים הנחושת.
הוא נשען על שנים עשר פרים מפוסלים-ידי אומן.
עניין זה  מוזכר בדברי הימים:"ומטבחת ומכון עריי הדרעזר לקח דויד נחושת רבה מאד בה עשה שלמה את-ים הנחושת ואת העמודים ואת כלי הנחושת"
[דברי הימים-א,י"ח,ז]
ותאור אופן בניית הכיור מוזכר במלכים-א:"וייעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עגול:סביב...עומד על-שני עשר בקר שלושה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלושה פנים נגבה ושלושה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה.."
[מלכים-א,ז,כ"ג]

למעשה גם המשכן כולו וכל כליו,כולל בגדי הכהונה-היו מלאכת מחשבת, אומנות  קדושה וטהורה.

לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן להסיק: כי אומנות קדושה נעשית לשם שמים
ולהעצמת הקדושה ואילו אומנות קלוקלת-דוגמת עגל הזהב –הייתה עבודה זרה-האסורה מהתורה.

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה והקמת המקדש השלישי,כולל כל כלי הקודש הנפלאים.אמן ואמן.

פרשת כי תישא- מה ההבדל בין לוחות שניים לראשונים?

פרשת כי תישא- מה ההבדל בין לוחות שניים לראשונים?
מאת: אהובה קליין.

כידוע כאשר משה ראה את מעשה העגל הוא שבר את הלוחות הראשונים אותו קיבל מאת: אלוקים, כפי שכתוב: "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" [שמות ל"ב,י"ט]
יותר מאוחר ה' מצווה את משה לפסול בעצמו את לוחות האבנים,כפי שנאמר:"ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על- הלוחות הראשונים אשר שיברת" 
[שמות ל"ד,א]

השאלות הן:
א] מדוע כתוב:"פסל לך"? הרי הלוחות לא ניתנו רק למשה?
ב] מאין לומדים,כי מידת הצניעות כה חשובה?
ג] מה היו ההבדלים בין הלוחות הראשונים לבין השניים?

התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י בשני פירושים:

פירוש ראשון:
כאן רש"י מצטט את דברי תנחומא:"ברכת ה' היא תעשיר"[משלי י,כ"ב] זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה:"פסל לך שני לוחות,והראה לו הקב"ה מחצב של *סנפירינון בתוך אוהלו ופסל ממנו,ואמר:'פסל לך'-הפסולת שלך,ומשם נעשה מלך". *סנפירינון= ה' הראה למשה גוש של אבן ספיר ומתוך כך- משה פיסל את הלוחות ושאריות האבן נשארו בחזקת משה וכך התעשר.

פירוש שני:
כאן רש"י מביא משל[מתנחומא] :
משל למלך שהרחיק למדינת הים והניח את כלתו עם השפחות ומתוך קלקול השפחות שמה הטוב נהרס, מייד הגיע שושבינה וקרע את כתובתה- מהטעם שאם המלך ירצה להורגה יגיד לו שהיא עדין אינה נחשבת לאשתו, וכשהגיע המלך בדק והגיע למסקנה שהקלקול נבע מהשפחות,מייד סלח לה,ואז אמר לו שושבינה: כי עליו לכתוב כתובה חדשה לפי שהראשונה כבר נקרעה,ענה לו המלך:אתה קרעת את הכתובה לפיכך עליך לרכוש נייר חדש ואילו אני אכתוב לה בכתב ידי.
הנמשל: בן המלך-הוא הקב"ה,
השפחות הן=הערב רב.
השושבין-זה משה.
הארוסה-זו ישראל שנחשבת לארוסתו של הקב"ה.
לכן נאמר:"פסל לך"

התשובה לשאלה ב]
רש"י עונה על שאלה זו באופן הבא: בלוחות ראשונים הכול נעשה ברעש גדול:"וכל העם רואים את הקולות" לכן שלטה בהם עין הרע ומכאן שאין מידה יפה כמידת הצניעות.
רש"י בפירושו זה מתבסס על תנחומא:"הלוחות הראשונות- על שניתנו בפומבי -לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו,וכאן אמר לו הקב"ה: אין לך יפה מן הצניעות שנאמר:"ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת"[מיכה ו,ח]
לפי זה, בלוחות הראשונים שניתנו בפומבי:" ועלית אתה ואהרון עמך .."[שמות כ,י"ח] סופם שנשברו ואילו לוחות שניים שמשה עלה לבדו,כמו שנאמר:"ואיש לא יעלה עמך" הכול נעשה בשקט ובצנעה- הלוחות נשתמרו.
התשובה לשאלה ג]
על סמך מדרשי חז"ל:
לפי דעה זו היה יתרון ללוחות השניים על הראשונים בארבע תכונות:
ללוחות הראשונים לא היה ארון בתחילה, ואילו ללוחות השניים כבר מההתחלה היה להם ארון וזאת על סמך הכתוב:"ואעש ארון עצי שיטים ואפסול שני לוחות אבנים כראשונים"[דברים י,ג] ובכך דמו לכלה הנכנסת לחופתה. ב] לגבי הלוחות הראשונים לא נאמר:"טוב"[הכוונה שלא נאמר בדיבר החמישי שבפרשת יתרו:"ולמען ייטב לך"] אך לעומת זאת אצל הלוחות השניים כן נאמר:"טוב" לפי שנאמר:"למען יאריכון ימך ולמען ייטב לך..." [דברים ה,ט"ז] הכוונה למצוות כיבוד הורים.
ג] בלוחות הראשונים לא הבהיקו פני משה ואילו בלוחות שניים כן הבהיקו פניו 
כפי שהתורה מתארת זאת:"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו"
[שמות ל"ד,כ"ט]
ד] כאשר ירד משה עם הלוחות הראשונים מצא את עם ישראל חוטאים בעבודת עגל הזהב ואילו בלוחות שניים- משה יורד ביום הכיפורים עם ישראל מקבל את פניו בצום וגם תחנונים. 
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי הלוחות השניים ניתנו ללא רעש ופרסום,מתוך קדושה וטהרה יתרה מכאן ניתן ללמוד כמה יפה מידת הצניעות..
הצניעות מועילה לכלל וגם לפרט.
יהי רצון ונאמץ את מידת הצניעות בחיי היום,יום- בלבוש בהתנהגות כיאה לעם נבחר אשר תפקידו להיות אור לגויים.ונזכה לקיים את ציווי הקב"ה:ואתם תהיו-לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" [שמות י"ט,ו]אמן ואמן.

פרשת כי תישא- מדוע נבחרו- בצלאל ואהליאב- לאומני המשכן?

פרשת כי תישא- מדוע נבחרו- בצלאל ואהליאב- לאומני המשכן?
/ אהובה קליין.

התורה מתארת את אומני המשכן:"וידבר ה' אל משה לאמור: ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח-
אלוקים בחוכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה- לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה ואני הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך למטה- דן ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה ועשו את כל- אשר ציוויתיך" [ל"א,ח]

מתעוררות כמה שאלות:
א]מדוע נבחרו דווקא- בצלאל בן אורי ואהליאב יחדיו - לאומני המשכן?
ב] באלו תכונות- הצטיינו אומנים אלה?
ג] מה אפיין את העוזרים למלאכת המשכן?
ד] מה ניתן ללמוד משיטת עבודתו של בצלאל?

התשובה לשאלה א] לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב
בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן- שהוא ירוד בקרב השבטים- במטרה ללמדנו:
שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה"
[בראשית מ"ט,ט] וצרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור אריה" [דברים ל"ג,כ"ב]
מוסיף על כך:רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא:"צרור המור":אכן שניהם כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאימו האלמנה השתייכה לשבט דן- כפי שמסופר[ בדברי הימים,ב,ב, י"ג]
התשובה לשאלה ב]בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה ויודע את כל סוגי האומנות וזה אכן דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים:
זהב,כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים, הצטיין בחוכמה- - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד
, תבונה- מבין דבר מתוך דברים שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת- שהיא דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות- כלומר- היה בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן.[לפי פירוש ר"שי]
הרמב"ן מוסיף: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות הכסף ,הזהב והנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא- בכך שהבין בכל שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות והיה כה חכם ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם. אור החיים אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על אישיותו: "בצלאל"- שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום- לאשר אור לו.
"בן חור"-שעשה את עם ישראל בני חורין מעוון העגל.
אהליאב-פירוש השם: האב הוא אוהלי- כלומר ה' הוא- אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
התשובה לשאלה ג]העוזרים במלאכת המשכן היו חכמי לב- כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
התשובה לשאלה ד]בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש ידע את מחשבותיו של כל מנדב וזאת על סמך ניקיון 
המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה ויהירות- היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה בהתאם למחשבת המנדב.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי בצלאל היה אדם מיוחד, חכם , כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,
יודע ברוח הקודש את הילך הרוח של כל מנדב למשכן וכליו. 
נעזר באהליאב –חכם השוכן – באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.
יחדיו עסקו במלאכת המשכן וכליו.
יהי רצון וכל יהודי יתחזק ביראת שמים, בשמירת מצוות בן אדם לחברו ובן אדם למקום.
ובכך יקיים את הציווי:"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" וכשם שכלי המשכן היו הדורים , אומנותיים ויקרים-
כך גם כל יהודי יקיים את המצוות בהידור ובאמונה ובע"ה נעשה ונצליח ובקרוב נזכה לגאולה שלמה ולפעמי משיח.

אומני המשכן וכליו/ שיר מאת אהובה קליין (c)

אומני המשכן וכליו/ שיר מאת אהובה קליין (c)

בצלאל ואהליאב בנשמתם אומנים
מנת חלקם כישרונות נדירים
מתנת שמים מאת אלוקים
מעשה רוקם מחומר יוצרים.

זהב נחושת תכלת ארגמן
מזבח מנורה ארון שולחן
כליל תפארת כלי משכן
פרי יצירה ידי אומן.

כל כלי וייעודו
בצורתו יופיו והדרו
מעורר לבבות הצופים
צופן סודות ורזים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]