- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 14:27
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 450
פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.
התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:
כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.
כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.
הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם. [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]
השאלות הן:
א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?
ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?
ג] מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?
מִפקד עם ישראל.
רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]
ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו ל"ג, י"ג].
אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"
[במדבר ג, ט"ו]
נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"
התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.
מִפקד זה בא לאחר חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.
נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.
והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה הם הנותרים, כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.
ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.
הבאת מחצית השקל.
ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.
"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".
לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.
אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "
מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.
בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.
רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.
רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".
חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?
מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.
רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]
"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]
ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]
מטבע של אש.
שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?
רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.
אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.
בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.
לסיכום לאור האמור לעיל.
אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.
ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.
מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:30
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 362
פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מסופר על חטא העגל- בו חטאו עם ישראל בזמן שמשה היה על הר סיני והוא בושש לבוא.
הם סגדו לעגל זה -מעשה ידיהם,משה בכעסו ניפץ את לוחות הברית כאשר ראה מה החטא הנורא-שישראל חטאו.
בתגובה לחטא,הקב"ה מודיע למשה כי יש בדעתו לכלות את העם.
משה מזדעק בתפילה,מבקש רחמים ובתפילתו השנייה דורש כי שמו ימחק מהתורה:
וכך הכתוב מתאר את הדברים:
"ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול וביד חזקה:למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על—הרעה לעמך:זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם:וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"[שמות ל"ב,י"א-ט"ו]
כאשר משה פונה לה' בתפילה בפעם שנייה הוא אומר:
"...אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב:ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"[שמות ל"ב, ל"א-ל"ג]כאן משה דורש למחוק את שמו מספר התורה.
השאלות הן:
א] מדוע משה מזכיר בתפילתו הראשונה את אברהם יצחק ויעקב?
ב] משה מדגיש בתפילתו השנייה:"ויעשו להם אלוהי זהב"-וכי חשוב לציין מאיזה חומר עשוי האליל?
ג] מה כוונת משה- בדרישת מחיקת שמו מספר התורה?
התשובה לשאלה א]על כך עונה רבינו בחי בשני פירושיםי:
פירוש1]מכאן ניתן ללמוד: אם משה רבנו שהיה גדול הנביאים -הזכיר בתפילתו את אבותינו- אברהם,יצחק ויעקב ובכך מטרתו הייתה להזכיר זכות אבות,קל וחומר שהיהודי הפשוט הוצרך לעשות כן.
2] לפי המדרש: לא נענה משה עד שלא הזכיר את המתים[את אבותינו]
שהרי בני ישראל נמשלו לגפן,שנאמר:"גפן ממצרים תסיע",,,,[תהלים פ']
מה הגפן הגדלה ונשענת על עצים מתים שהתייבשו-כך ישראל נשענים על אבותינו המתים.
גם אליהו הנביא כאשר התפלל וביקש שתרד אש משמים אמר:"ענני ה' ענני"
[מלכים -א,י"ח]תחילה לא נענה,אלא רק כאשר הזכיר את אבותינו: אברהם יצחק ויעקב.
שנאמר:"ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל היום ייוודע כי יש אלוקים בישראל"
מיד נפלה אש מלמעלה ואכלה את קורבן העולה.
לכן גם משה הזכיר את אבותינו והתוצאה הייתה:"וינחם ה' על הרעה"
על זה אמר שלמה המלך:"ושבח אני את המתים שכבר מתו אפילו מצדיקים חיים- שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"
התשובה לשאלה ב]רש"י: מצטט את דברי הגמרא:
"ודי זהב[דברים א,א] מאי ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי:כך אמר משה לפני הקב"ה-"ריבונו של עולם,בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל,עד שיאמרו די,הוא שעשו עגל—אמר לו חייא בר אבא א"ר יוחנן:משל לאדם אחד שהיה לו בן, רחצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צווארו,והושיבו על פתח זונות,מה יעשה אותו בן שלא יחטא"?[ברכות ל"ג]
רש"י מדייק מדברי משה -שלא אמר שישראל עשו אלוהים אחרים,אלא:"אלוהי זהב" וזאת כדי ללמד סנגוריה עליהם, שה' גרם להם לחטוא לפי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
והיה להם בשפע זהב שהשאילו מהמצרים טרם יציאתם מעבדות לחירות.
התשובה לשאלה ג]רש"י אומר: כי כוונתו של משה הייתה: שלא יגידו עליו שהוא לא היה ראוי לבקש עליהם רחמים.
ועל פי שמות רבה:"אמר לפני הקב"ה:כל התורה שנתת-לי היא:"וידבר ה' אל משה לאמור","דבר אל בני ישראל","צו את בני ישראל","אמור אל בני ישראל",אם הם כלים מה אני עושה בתורתך?לכן אמר:"אם אין-מחני נא מספרך"[מ"ז,ט]
"המגיד מדובנא"-מביא משל: מעשה בשר נכבד שהיה בארמון מלוכה ובנו יצא לתרבות רעה והיה עוסק בגנבה,כל פעם שחטא וגנב,המלך היה מוחל לו בשל אהבתו לאביו השר.
כשראה השר שבנו דבק בדרכו הרעה ואינו משתנה לטובה,אלא ממשיך בדרכו השלילית-כי יודע שתמיד המלך יסלח לו,פנה השר בכבודו ובעצמו אל המלך בדרישה: שיוריד אותו מגדולתו בארמון ואז יראה הבן כי לא יוכל יותר לסמוך על המלך וכתוצאה מזה יחזור למוטב.
הנמשל: משה קורא למלך מלכי המלכים שימחוק אותו מספרו ובלבד שעם ישראל לא יחטא עוד ולא ייענש.
רבינו בחיי אומר :שאף על פי שנתכפר לישראל עוון העגל, נמחה שמו של משה מפרשת תצווה מכאן: שקיללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת.
ורבינו בחיי מביא עוד הסבר יפה: כשם שהספר הוא חקיקה וציור אותיות בענייני חוכמות כך גם במערכת הכוכבים - ישנה חקיקה של ציורי כוחות בענייני האדם ומספר ימי חייהם בעולם הזה.
לכן ביקש משה שאם ה' לא יסלח לעם ,שימחוק כוחו ממערכת הכוכבים-כלומר יגרום למותו לבל יראה את ישראל נענשים.
בדומה למה שכתוב:"הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעינך"[במדבר י"א]
וזה אופייני לצדיקים המבקשים את מותם כדי לחסוך לראות את העם נענש.
כמו שאמר יונה הנביא:"קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"[יונה ד']
לסכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: משה היה מנהיג משכמו ומעלה,היה מוכן לבטל את עצמו למען עם ישראל ולכן ביקש גם את מחיקת שמו מהתורה.
הוא ניסה בכל דרך תמיד לסנגר על העם.
מי ייתן ונזכה כולנו,במהרה בימנו, בכלל ובפרט-לגאולה שלמה ולבואו של הגואל- בדרגתו הגבוהה של משה,כפי שנאמר:"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון"[דברים,י"ח,ט"ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת כי תישא
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 14:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 394
פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מסופר על חטא העגל- בו חטאו עם ישראל בזמן שמשה היה על הר סיני והוא בושש לבוא.
הם סגדו לעגל זה -מעשה ידיהם,משה בכעסו ניפץ את לוחות הברית כאשר ראה מה החטא הנורא-שישראל חטאו.
בתגובה לחטא,הקב"ה מודיע למשה כי יש בדעתו לכלות את העם.
משה מזדעק בתפילה,מבקש רחמים ובתפילתו השנייה דורש כי שמו ימחק מהתורה:
וכך הכתוב מתאר את הדברים:
"ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול וביד חזקה:למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על—הרעה לעמך:זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם:וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"[שמות ל"ב,י"א-ט"ו]
כאשר משה פונה לה' בתפילה בפעם שנייה הוא אומר:
"...אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב:ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"[שמות ל"ב, ל"א-ל"ג]כאן משה דורש למחוק את שמו מספר התורה.
השאלות הן:
א] מדוע משה מזכיר בתפילתו הראשונה את אברהם יצחק ויעקב?
ב] משה מדגיש בתפילתו השנייה:"ויעשו להם אלוהי זהב"-וכי חשוב לציין מאיזה חומר עשוי האליל?
ג] מה כוונת משה- בדרישת מחיקת שמו מספר התורה?
התשובה לשאלה א]על כך עונה רבינו בחי בשני פירושיםי:
פירוש1]מכאן ניתן ללמוד: אם משה רבנו שהיה גדול הנביאים -הזכיר בתפילתו את אבותינו- אברהם,יצחק ויעקב ובכך מטרתו הייתה להזכיר זכות אבות,קל וחומר שהיהודי הפשוט הוצרך לעשות כן.
2] לפי המדרש: לא נענה משה עד שלא הזכיר את המתים[את אבותינו]
שהרי בני ישראל נמשלו לגפן,שנאמר:"גפן ממצרים תסיע",,,,[תהלים פ']
מה הגפן הגדלה ונשענת על עצים מתים שהתייבשו-כך ישראל נשענים על אבותינו המתים.
גם אליהו הנביא כאשר התפלל וביקש שתרד אש משמים אמר:"ענני ה' ענני"
[מלכים -א,י"ח]תחילה לא נענה,אלא רק כאשר הזכיר את אבותינו: אברהם יצחק ויעקב.
שנאמר:"ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל היום ייוודע כי יש אלוקים בישראל"
מיד נפלה אש מלמעלה ואכלה את קורבן העולה.
לכן גם משה הזכיר את אבותינו והתוצאה הייתה:"וינחם ה' על הרעה"
על זה אמר שלמה המלך:"ושבח אני את המתים שכבר מתו אפילו מצדיקים חיים- שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"
התשובה לשאלה ב]רש"י: מצטט את דברי הגמרא:
"ודי זהב[דברים א,א] מאי ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי:כך אמר משה לפני הקב"ה-"ריבונו של עולם,בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל,עד שיאמרו די,הוא שעשו עגל—אמר לו חייא בר אבא א"ר יוחנן:משל לאדם אחד שהיה לו בן, רחצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צווארו,והושיבו על פתח זונות,מה יעשה אותו בן שלא יחטא"?[ברכות ל"ג]
רש"י מדייק מדברי משה -שלא אמר שישראל עשו אלוהים אחרים,אלא:"אלוהי זהב" וזאת כדי ללמד סנגוריה עליהם, שה' גרם להם לחטוא לפי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
והיה להם בשפע זהב שהשאילו מהמצרים טרם יציאתם מעבדות לחירות.
התשובה לשאלה ג]רש"י אומר: כי כוונתו של משה הייתה: שלא יגידו עליו שהוא לא היה ראוי לבקש עליהם רחמים.
ועל פי שמות רבה:"אמר לפני הקב"ה:כל התורה שנתת-לי היא:"וידבר ה' אל משה לאמור","דבר אל בני ישראל","צו את בני ישראל","אמור אל בני ישראל",אם הם כלים מה אני עושה בתורתך?לכן אמר:"אם אין-מחני נא מספרך"[מ"ז,ט]
"המגיד מדובנא"-מביא משל: מעשה בשר נכבד שהיה בארמון מלוכה ובנו יצא לתרבות רעה והיה עוסק בגנבה,כל פעם שחטא וגנב,המלך היה מוחל לו בשל אהבתו לאביו השר.
כשראה השר שבנו דבק בדרכו הרעה ואינו משתנה לטובה,אלא ממשיך בדרכו השלילית-כי יודע שתמיד המלך יסלח לו,פנה השר בכבודו ובעצמו אל המלך בדרישה: שיוריד אותו מגדולתו בארמון ואז יראה הבן כי לא יוכל יותר לסמוך על המלך וכתוצאה מזה יחזור למוטב.
הנמשל: משה קורא למלך מלכי המלכים שימחוק אותו מספרו ובלבד שעם ישראל לא יחטא עוד ולא ייענש.
רבינו בחיי אומר :שאף על פי שנתכפר לישראל עוון העגל, נמחה שמו של משה מפרשת תצווה מכאן: שקיללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת.
ורבינו בחיי מביא עוד הסבר יפה: כשם שהספר הוא חקיקה וציור אותיות בענייני חוכמות כך גם במערכת הכוכבים - ישנה חקיקה של ציורי כוחות בענייני האדם ומספר ימי חייהם בעולם הזה.
לכן ביקש משה שאם ה' לא יסלח לעם ,שימחוק כוחו ממערכת הכוכבים-כלומר יגרום למותו לבל יראה את ישראל נענשים.
בדומה למה שכתוב:"הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעינך"[במדבר י"א]
וזה אופייני לצדיקים המבקשים את מותם כדי לחסוך לראות את העם נענש.
כמו שאמר יונה הנביא:"קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"[יונה ד']
לסכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: משה היה מנהיג משכמו ומעלה,היה מוכן לבטל את עצמו למען עם ישראל ולכן ביקש גם את מחיקת שמו מהתורה.
הוא ניסה בכל דרך תמיד לסנגר על העם.
מי ייתן ונזכה כולנו,במהרה בימנו, בכלל ובפרט-לגאולה שלמה ולבואו של הגואל- בדרגתו הגבוהה של משה,כפי שנאמר:"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון"[דברים,י"ח,ט"ו]
