פרשת כי תישא

פרשת כי תישא - מה מטרת אוהל מועד?

פרשת כי תישא -  מה מטרת אוהל מועד?

 מאת: אהובה קליין.

 

אחד הנושאים בפרשה הוא חטא העגל - שחטאו בו ישראל לאחר קבלת תורה  בעקבות חטא זה ה' מאוד כועס על בני ישראל.

התורה מציינת כי משה לוקח את אוהל מועד ונוטה אותו מחוץ למחנה:  כפי שנאמר בפרשה: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן -הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שמות  ל"ג, ז -י"ב]

 השאלות הן:

א] מה משמעות אהל מועד והרחקתו מחוץ למחנה?

ב] מדוע עמדו עם ישראל בראותם את משה הולך לאוהל מועד?

ג] ה' מדבר אל משה פנים אל פנים- הכיצד?

תשובות.

אוהל מועד והרחקתו על ידי  משה - המשמעות.

רש"י אומר על המילים:" וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל "-  הנאמר כאן- הוא בלשון הווה    על ידי משה, שטוען: אם אוהל מועד מנודה לרב - מנודה לתלמיד.

ובהמשך רש"י מביא גם את  דברי  תנחומא: "אמר ר' שמעון בן לקיש: משה דרש קל וחומר, אמר: המנודה לרב, מנודה לתלמיד, אמר: כיוון שבלבו של הקב"ה עליהם אף אני פורש מהם"

במילים אחרות, אמר משה: היות וה' כועס על עם ישראל בשל חטא העגל גם אני פורש מהם  וכיצד מתבטאת התרחקותו של אלוקים מהעם? התשובה לכך: דברי ה': "כי לא אעלה בקרבך"

לגבי מידת המרחק- סה"כ  אלפיים אמה, כפי שנאמר: "אך רחוק יהיה ביני  כאלפיים אמה " [יהושע ג', ד]

ופירש יונתן בן עוזיאל : כי יתכן שהטעם לאלפיים אמה - על מנת שיוכלו בני ישראל- לבוא אליו בשבת.

והיה  נקרא המקום בשם: אוהל מועד- הוא בית ועד למבקשי  תורה.

"כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"-כאן רש"י מביא שני פירושים:

א] דברי תנחומא: הרי לא נאמר: כל מבקש משה, אלא נאמר: כל מבקש ה'  מכאן למדו: "המקבל פני זקן כאילו מקבל פני השכינה" –אין זקן - אלא כינוי לאיש חכם , לשון נוטריקון : זה שקנה חכמה.

ב] "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- אפילו מלאכי השרת, כשהיו מבקשים את מקום השכינה, חבריהם  אומרים להם כי הוא נמצא באוהלו של משה.

רבינו בחיי הולך בדרך רש"י  ומבהיר כי על פי המשפט: "וּמֹשֶׁה ייִקַּח אֶת הָאֹהֶל"  המשמעות - כי  ההתרחשות בלשון הווה, כך היה נוהג תמיד משה - לוקח את האוהל  ועניין הריחוק מעם ישראל – היה בעבור  חטא העגל.

אך הוא מדגיש  כי מהמילים: "כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד"- מלמד אותנו הכתוב: שלא הייתה שורה השכינה על עם ישראל באותו זמן ולכן מן הראוי היה שהכתוב יציין: "כל מבקש משה" אלא מכאן לומדים שמשה נקרא בשם המיוחד בדומה ליעקב אבינו שהיה נקרא: בשם אל- כמו שנאמר: "ויקרא לו אל אלוקי  ישראל.." [בראשית ל"ג]

רבינו בחיי מביא עוד דוגמאות כמו למשל לגבי מלך המשיח: הוא  נקרא גם בשם המיוחד כפי שנאמר: "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" [ירמיהו כ"ג]

וכן נאמר גם על ירושלים: ".. וְשֵׁם־ הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם יְהֹוָ֥ה ׀ שָֽׁמָּה"׃ [יחזקאל מ"ח, ל"ה] ולכן אל תקרא שמה – מלשון שם – אלא – שמה - מלשון שם ומדוע ? מפני שהדבק בדבר – נקרא על שם הדבר שידבק בו - ונקרא השליח בשם השולח ולכן גם המלאכים נקראים במקומות שונים בכתובים בשם המיוחד.

על פי המדרש: משה הרחיק את אוהל מועד הרחק- זה כמטחווי קשת- ושיעורו: מיל..

הרב שמשון רפאל הירש מסביר:  כי עניין הוצאת  האהל ממחנה ישראל - היה משהו סמלי כלפי עם ישראל - על מנת שיבינו בחוש את הכרזת ה'- "כי לא אעלה בקרבך" ועם כל זה ה' נמצא תמיד קרוב אל משה ולכל אחד שמבקש את ה' ומעוניין לדעת מה רצון ה'.

כאן נרמז לעם ישראל- כי הקשר של הקב"ה עם עמו ימשיך להתקיים ויש תמיד תקווה להחזרת עטרה ליושנה.

עניין זה מרומז במילים: "ואדעה מה אעשה לך" [שמות ל"ג, ה]

באהל לא שכן ה' וגם לא שום דבר אלוקי אחר, אלא זה היה מקום ששם דר משה ולכן משרתו - יהושע נשאר תמיד בתוכו ויהושע היה נער ואליו לא ירד עמוד הענן ,אלא רק כאשר היה מגיע משה אל האהל אז ירד עמוד הענן ועמד בפתח האהל.

 

עמידתם של עם ישראל- בראותם את משה.

נאמר: "וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ"         רש"י מסביר: כי עם ישראל היו עומדים מפניו של משה ולא היו יושבים  עד שלא נראה לעיניהם.

תנחומא מסיק מכך מסקנה: "מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב בית דין ומלך ויהא עומד עד שיכסו מפניו".

ה' מדבר עם משה פנים אל פנים.

נאמר: "וידִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ"

אור החיים מסביר: כפי שיעור ההכנה שמשה היה מתכונן לקבלת השכינה –כך  היה משיגה , ובנוגע למילים: "כאשר  ידבר איש אל רעהו ניתן ללמוד מדברי שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". [משלי  כ"ז, י"ט]                כמו שאדם מתנהג ומתייחס אל חברו כך יזכה ליחס דומה אליו מאת חברו. ואם לא יתייחס בכבוד אל חברו – לא יזכה לקבל גם כבוד מחברו.  כך גם בעבודת ה' אם האדם יבחין שלבבו יתאווה ויחשוק בה' ובעבודתו - זה סימן כי ה' אוהב אותו.

רבינו בחיי מסביר בשלושה אופנים:

א] על דרך הפשט- ה'  ממש  דיבר אל משה –כאיש אל רעהו –פנים אל פנים ואין מחיצה ביניהם ובכך היה משה נבדל ומורם מעל שאר הנביאים- לפי שה' דיבר אתו ישירות.

ב] על דרך המדרש: - הכוונה ללשון של כעס. אמר ה' אל משה: משה: לא  אמרתי לך כשאני עליהם בכעס אתה ברצון- כאשר אתה בכעס אז אני ברצון ,אבל עכשיו אני כועס על עם ישראל , וגם אתה כועס  עליהם - לכן שוב אל המחנה- כי בזמן ששנינו כועסים על ישראל בגלל חטא העגל, מי יקרב את ישראל? ולכן נאמר שה' דיבר אל משה פנים אל פנים.

אמר  ר' יהושע בן לוי: איננו יודעים אם השפל הגביה את עצמו- כלומר אם משה הגביה את עצמו, או הגבוה שהוא ה'- השפיל את כבודו, אלא  כביכול גבהותו של עולם הרכין עצמו שנאמר: "וירד ה' בענן"

ועוד דרשו במסכת ברכות: בפרק "הרואה" –"ושב אל המחנה"- אמר ה' למשה: להשיב את האהל אל המחנה, ואם לא ינהג כך- הרי יהושע משרתו- אשר נאמר עליו:" וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"-ישמש תחתיו .בכל מקרה לא יצא הדבר לבטלה.

ג] ועל על דרך הקבלה: ה' דיבר עם משה פנים אל פנים כמו שנאמר: "פה אל פה אדבר בו" [במדבר י"ב]  ואין זה דומה למצב שבו נאמר: "פנים  בפנים דיבר ה' עמכם" [דברים ה,  ד]כי זה בהשגתם של ישראל- לפי שהייתה מראה בתוך מראה כמו שכתוב: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁרעַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. " [במדבר י"ד, ד]

לסיכום, אוהל מועד היה מסמל את הקשר עם ה' ועם ישראל באמצעות משה.      אלא שהקשר של ה' והשראת השכינה על עמו היא תמיד בהתאם למסירות עם ישראל לקב"ה וכאשר עם ישראל נמצא בירידה רוחנית הדבר גרם לריחוק ה' מעמו,

לכן בעקבות חטא העגל  אמר ה' כי את כיבוש הארץ ילווה מלאך ולא ה' בכבודו ובעצמו.

וכל עניין הוצאת האוהל מהמחנה סימלה את כעסו של ה' אל העם מפאת חטא העגל.

אך למרות כל החטאים שהעם חוטא, אלוקים אינו נוטש את עמו לעולם.

 כמו שנאמר:" כִּי לֹא ייִטושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַיעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]

 

 

 

 

 

 

 

משה ואוהל מועד.

משה ואוהל מועד.

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

 עת  יצא משה לאוהל מועד

 איש, איש ליד אוהלו עומד

 מנער ועד זקן מכבדים

 את מנהיגם- איש האלוקים.

 

כאיש אחד  מאירים פנים

 בכבוד מלכים בו מביטים

עד  הגעתו לאוהל מועד

 שם ה' עימו מתוועד.

 

 ממרומים ירד עמוד ענן

בצל האיש הדגול והעניו

 כל העם במחזה מביטים

 וכלפי השכינה  כולם משתחווים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: כי תישא [חומש שמות]

 

 

 

 

 

 

שמן המשחה

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

 

 

 

 

 

 

 

שמן המשחה

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

 

 

 

 

 

 

פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

פרשת  כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,  היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

 השאלות הן:

 א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?

 ב] למה נועד שמן המשחה?

תשובות

שמן המשחה.

משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו:      מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.

הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הודו, וכשהיא מטיילת  בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד  לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה?          והרמב"ן  מסביר  רמז יפה:  "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.

רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם.              ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג  כרצונו, מפני שכאשר הצבי  נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן.                                   הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח]               "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל  מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי  שמר  כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.                                                                                              קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב,          לפי שהקינמון הוא  קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח.                                         וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.

קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.

קנה  בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.

רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:                                                                                                                                

לפי דעה א]  היו תחילה  חולטים  ברותחים את הבשמים  בשמן  וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.

לפי דעה ב] קודם היה  צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו  את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.

 משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.

תפקיד שמן המשחה.

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר  הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש  כרת.

 לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה  נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.

מחצית השקל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מחצית השקל/ שיר מאת: אהובה קליין  ©

ויהי היום וה' יפתיע

מטבע אש ברקיע

משה עומד ומשתאה

מזה הציווי והמראה.

 

בשרו נעשה חידודים

חדרי ליבו נסערים

כים  מערבולת גלים

בעורקיו הציוויים זורמים.

 

מחצית  השקל יכפר

על חטא עם ישראל

לא תהיה בהם מגפה

עליהם  תשרה ברכה.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות ]

 

 

 

 

 

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.

התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.

כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם.      [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?

ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?

ג]  מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?

מִפקד עם ישראל.

רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]

ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו  ל"ג, י"ג].

אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני  ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר  לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"

[במדבר ג, ט"ו]

נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"

התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו  כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.

מִפקד זה בא לאחר  חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר  יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו  את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.

נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על  החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.

והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה  הם הנותרים,  כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.

ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.

הבאת מחצית השקל.

ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.

"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים  לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".

לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב  שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.

אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "

מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.

בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.

רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.

רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".

חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?

מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.

רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]

"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]

ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת  דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]

מטבע של אש.

שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?

רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא  אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.

אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.

בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.

לסיכום לאור האמור לעיל.

אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.

ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל  יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד  במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.

 

 

פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?

פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?
מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מסופר על חטא העגל-  בו חטאו עם ישראל בזמן שמשה היה  על הר סיני והוא בושש לבוא.
הם סגדו לעגל זה -מעשה ידיהם,משה בכעסו ניפץ את לוחות הברית כאשר ראה מה החטא הנורא-שישראל חטאו.
בתגובה לחטא,הקב"ה מודיע למשה כי יש בדעתו לכלות את העם.
משה מזדעק בתפילה,מבקש רחמים ובתפילתו השנייה דורש כי שמו ימחק מהתורה:
וכך הכתוב מתאר את  הדברים:
"ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול  וביד חזקה:למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל  פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על—הרעה  לעמך:זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם:וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"[שמות ל"ב,י"א-ט"ו]
כאשר משה פונה לה' בתפילה בפעם שנייה הוא אומר:
"...אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב:ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"[שמות ל"ב, ל"א-ל"ג]כאן משה דורש למחוק את שמו מספר התורה.
השאלות הן:
א] מדוע משה מזכיר בתפילתו הראשונה את אברהם יצחק ויעקב?
ב] משה מדגיש בתפילתו השנייה:"ויעשו להם אלוהי זהב"-וכי חשוב לציין מאיזה חומר עשוי האליל?
ג] מה כוונת משה- בדרישת  מחיקת שמו  מספר התורה?
התשובה לשאלה א]על כך עונה רבינו בחי בשני פירושיםי:
פירוש1]מכאן ניתן ללמוד: אם משה רבנו שהיה גדול הנביאים -הזכיר בתפילתו את אבותינו- אברהם,יצחק ויעקב ובכך מטרתו הייתה להזכיר זכות אבות,קל וחומר שהיהודי הפשוט הוצרך  לעשות כן.
2] לפי המדרש: לא נענה משה עד שלא הזכיר את המתים[את אבותינו]
שהרי בני ישראל נמשלו לגפן,שנאמר:"גפן ממצרים תסיע",,,,[תהלים פ']
מה הגפן הגדלה ונשענת על  עצים מתים  שהתייבשו-כך ישראל נשענים על אבותינו המתים.
גם אליהו הנביא כאשר התפלל  וביקש שתרד אש משמים אמר:"ענני ה' ענני"
[מלכים -א,י"ח]תחילה לא נענה,אלא רק  כאשר הזכיר את אבותינו: אברהם יצחק ויעקב.
שנאמר:"ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל היום ייוודע כי יש אלוקים בישראל"
מיד נפלה אש מלמעלה ואכלה את קורבן העולה.
לכן גם משה הזכיר את אבותינו והתוצאה הייתה:"וינחם ה' על הרעה"
על זה אמר שלמה המלך:"ושבח אני  את המתים שכבר מתו אפילו מצדיקים חיים-  שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"
התשובה  לשאלה ב]רש"י: מצטט  את דברי הגמרא:
"ודי זהב[דברים א,א] מאי ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי:כך אמר משה לפני הקב"ה-"ריבונו של עולם,בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל,עד שיאמרו די,הוא שעשו עגל—אמר לו חייא בר אבא א"ר יוחנן:משל  לאדם אחד שהיה לו בן, רחצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה  לו כיס על צווארו,והושיבו על פתח זונות,מה יעשה אותו בן שלא יחטא"?[ברכות ל"ג]
רש"י מדייק מדברי משה -שלא אמר שישראל עשו אלוהים אחרים,אלא:"אלוהי זהב" וזאת כדי ללמד סנגוריה עליהם, שה'  גרם להם לחטוא לפי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
והיה להם בשפע זהב שהשאילו מהמצרים טרם יציאתם מעבדות לחירות.
התשובה לשאלה ג]רש"י אומר: כי כוונתו של משה הייתה: שלא יגידו עליו שהוא לא היה ראוי לבקש עליהם רחמים.
ועל פי שמות רבה:"אמר לפני הקב"ה:כל התורה שנתת-לי היא:"וידבר ה' אל משה לאמור","דבר אל בני ישראל","צו את בני ישראל","אמור אל בני ישראל",אם הם כלים מה אני עושה בתורתך?לכן אמר:"אם אין-מחני נא מספרך"[מ"ז,ט]
"המגיד  מדובנא"-מביא משל: מעשה בשר נכבד שהיה בארמון מלוכה ובנו יצא לתרבות רעה והיה עוסק בגנבה,כל פעם שחטא וגנב,המלך היה מוחל לו בשל אהבתו לאביו השר.
כשראה השר שבנו דבק בדרכו הרעה ואינו משתנה לטובה,אלא ממשיך בדרכו  השלילית-כי יודע שתמיד המלך יסלח לו,פנה השר בכבודו ובעצמו אל המלך בדרישה: שיוריד אותו מגדולתו בארמון ואז יראה הבן כי לא יוכל יותר לסמוך על המלך וכתוצאה מזה יחזור למוטב.
הנמשל: משה קורא למלך מלכי המלכים שימחוק אותו מספרו ובלבד שעם ישראל לא יחטא עוד ולא ייענש.
רבינו בחיי אומר :שאף על פי שנתכפר לישראל עוון העגל, נמחה שמו של משה מפרשת תצווה מכאן: שקיללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת.
ורבינו בחיי מביא  עוד הסבר יפה: כשם שהספר הוא חקיקה וציור אותיות בענייני חוכמות כך גם במערכת הכוכבים - ישנה חקיקה של ציורי כוחות בענייני האדם ומספר ימי חייהם בעולם הזה.
לכן ביקש משה שאם ה' לא יסלח לעם ,שימחוק כוחו ממערכת הכוכבים-כלומר יגרום למותו לבל יראה את ישראל נענשים.
בדומה למה שכתוב:"הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעינך"[במדבר י"א]
וזה אופייני לצדיקים המבקשים את מותם כדי לחסוך לראות את העם נענש.
כמו שאמר יונה הנביא:"קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"[יונה ד']
לסכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: משה היה מנהיג משכמו ומעלה,היה מוכן לבטל את עצמו למען עם ישראל ולכן ביקש גם את מחיקת שמו מהתורה.
הוא ניסה בכל דרך תמיד לסנגר על העם.
מי ייתן ונזכה כולנו,במהרה בימנו, בכלל ובפרט-לגאולה שלמה ולבואו של הגואל-  בדרגתו הגבוהה של משה,כפי שנאמר:"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון"[דברים,י"ח,ט"ו]

משה מנהיג דגול

משה מנהיג דגול
שיר מאת: אהובה קליין ©
 
משה מנהיג דגול
מסירות ללא גבול
לעם שבע ייסורים
פעמים שוקע במעמקים.
 
עגל זהב חומד
לו במחולות סוגד
מאבד רגעי שפיות
נאחז בקיסמי חומריות.
 
חרב מעליו מרחפת
ביד אלוקים מונפת
משה מתחנן לאלוקים
שימחק מספר הספרים.
 
תפילתו  בוקעת רקיעים
אף המלאכים מאזינים
אלוקים בוחן כליות
שוקל תחנונים ובקשות.
 
הערה: השיר בהשראת:פרשת כי תישא [חומש שמות].
 

פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?

פרשת כי תישא- נאמנותו של מנהיג עד היכן?
מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מסופר על חטא העגל-  בו חטאו עם ישראל בזמן שמשה היה  על הר סיני והוא בושש לבוא.
הם סגדו לעגל זה -מעשה ידיהם,משה בכעסו ניפץ את לוחות הברית כאשר ראה מה החטא הנורא-שישראל חטאו.
בתגובה לחטא,הקב"ה מודיע למשה כי יש בדעתו לכלות את העם.
משה מזדעק בתפילה,מבקש רחמים ובתפילתו השנייה דורש כי שמו ימחק מהתורה:
וכך הכתוב מתאר את  הדברים:
"ויחל משה את פני ה' אלוקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול  וביד חזקה:למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל  פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על—הרעה  לעמך:זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם:וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"[שמות ל"ב,י"א-ט"ו]
כאשר משה פונה לה' בתפילה בפעם שנייה הוא אומר:
"...אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב:ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"[שמות ל"ב, ל"א-ל"ג]כאן משה דורש למחוק את שמו מספר התורה.
השאלות הן:
א] מדוע משה מזכיר בתפילתו הראשונה את אברהם יצחק ויעקב?
ב] משה מדגיש בתפילתו השנייה:"ויעשו להם אלוהי זהב"-וכי חשוב לציין מאיזה חומר עשוי האליל?
ג] מה כוונת משה- בדרישת  מחיקת שמו  מספר התורה?
התשובה לשאלה א]על כך עונה רבינו בחי בשני פירושיםי:
פירוש1]מכאן ניתן ללמוד: אם משה רבנו שהיה גדול הנביאים -הזכיר בתפילתו את אבותינו- אברהם,יצחק ויעקב ובכך מטרתו הייתה להזכיר זכות אבות,קל וחומר שהיהודי הפשוט הוצרך  לעשות כן.
2] לפי המדרש: לא נענה משה עד שלא הזכיר את המתים[את אבותינו]
שהרי בני ישראל נמשלו לגפן,שנאמר:"גפן ממצרים תסיע",,,,[תהלים פ']
מה הגפן הגדלה ונשענת על  עצים מתים  שהתייבשו-כך ישראל נשענים על אבותינו המתים.
גם אליהו הנביא כאשר התפלל  וביקש שתרד אש משמים אמר:"ענני ה' ענני"
[מלכים -א,י"ח]תחילה לא נענה,אלא רק  כאשר הזכיר את אבותינו: אברהם יצחק ויעקב.
שנאמר:"ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל היום ייוודע כי יש אלוקים בישראל"
מיד נפלה אש מלמעלה ואכלה את קורבן העולה.
לכן גם משה הזכיר את אבותינו והתוצאה הייתה:"וינחם ה' על הרעה"
על זה אמר שלמה המלך:"ושבח אני  את המתים שכבר מתו אפילו מצדיקים חיים-  שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"
התשובה  לשאלה ב]רש"י: מצטט  את דברי הגמרא:
"ודי זהב[דברים א,א] מאי ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי:כך אמר משה לפני הקב"ה-"ריבונו של עולם,בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל,עד שיאמרו די,הוא שעשו עגל—אמר לו חייא בר אבא א"ר יוחנן:משל  לאדם אחד שהיה לו בן, רחצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה  לו כיס על צווארו,והושיבו על פתח זונות,מה יעשה אותו בן שלא יחטא"?[ברכות ל"ג]
רש"י מדייק מדברי משה -שלא אמר שישראל עשו אלוהים אחרים,אלא:"אלוהי זהב" וזאת כדי ללמד סנגוריה עליהם, שה'  גרם להם לחטוא לפי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
והיה להם בשפע זהב שהשאילו מהמצרים טרם יציאתם מעבדות לחירות.
התשובה לשאלה ג]רש"י אומר: כי כוונתו של משה הייתה: שלא יגידו עליו שהוא לא היה ראוי לבקש עליהם רחמים.
ועל פי שמות רבה:"אמר לפני הקב"ה:כל התורה שנתת-לי היא:"וידבר ה' אל משה לאמור","דבר אל בני ישראל","צו את בני ישראל","אמור אל בני ישראל",אם הם כלים מה אני עושה בתורתך?לכן אמר:"אם אין-מחני נא מספרך"[מ"ז,ט]
"המגיד  מדובנא"-מביא משל: מעשה בשר נכבד שהיה בארמון מלוכה ובנו יצא לתרבות רעה והיה עוסק בגנבה,כל פעם שחטא וגנב,המלך היה מוחל לו בשל אהבתו לאביו השר.
כשראה השר שבנו דבק בדרכו הרעה ואינו משתנה לטובה,אלא ממשיך בדרכו  השלילית-כי יודע שתמיד המלך יסלח לו,פנה השר בכבודו ובעצמו אל המלך בדרישה: שיוריד אותו מגדולתו בארמון ואז יראה הבן כי לא יוכל יותר לסמוך על המלך וכתוצאה מזה יחזור למוטב.
הנמשל: משה קורא למלך מלכי המלכים שימחוק אותו מספרו ובלבד שעם ישראל לא יחטא עוד ולא ייענש.
רבינו בחיי אומר :שאף על פי שנתכפר לישראל עוון העגל, נמחה שמו של משה מפרשת תצווה מכאן: שקיללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת.
ורבינו בחיי מביא  עוד הסבר יפה: כשם שהספר הוא חקיקה וציור אותיות בענייני חוכמות כך גם במערכת הכוכבים - ישנה חקיקה של ציורי כוחות בענייני האדם ומספר ימי חייהם בעולם הזה.
לכן ביקש משה שאם ה' לא יסלח לעם ,שימחוק כוחו ממערכת הכוכבים-כלומר יגרום למותו לבל יראה את ישראל נענשים.
בדומה למה שכתוב:"הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעינך"[במדבר י"א]
וזה אופייני לצדיקים המבקשים את מותם כדי לחסוך לראות את העם נענש.
כמו שאמר יונה הנביא:"קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי"[יונה ד']
לסכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: משה היה מנהיג משכמו ומעלה,היה מוכן לבטל את עצמו למען עם ישראל ולכן ביקש גם את מחיקת שמו מהתורה.
הוא ניסה בכל דרך תמיד לסנגר על העם.
מי ייתן ונזכה כולנו,במהרה בימנו, בכלל ובפרט-לגאולה שלמה ולבואו של הגואל-  בדרגתו הגבוהה של משה,כפי שנאמר:"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון"[דברים,י"ח,ט"ו]