- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם בחמישי, 23 נובמבר 2023 21:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 121
יַעֲקֹב וְהוֹדָעָתוֹ לִנְשׁוֹתָיו
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
יַעֲקֹב מִתְבָּרֵךְ בְּחָרָן
ה' בְּחָכְמָה אוֹתוֹ חָנָן
לוֹ צֹאן , בָּקָר וַעֲבָדִים
שְׁפָחוֹת גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים.
וַיְהִי הַיּוֹם יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ
בְּפִי בְּנֵי לָבָן תַּעְתּוּעַ :
לָקַח יַעֲקֹב הַכֹּול מֵאָבִינוּ
רָכַשׁ כָּבוֹד הַמְּאַייֵּם עָלֵינוּ.
בִּרְאוֹת יַעֲקֹב פְּנֵי הַמְּחֻתָּן
לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם – חַייְכָן
הִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה בְּתִימָּהוֹן:
שׁוּב לְאַרְצְךָ – פָּקַד אֵל עֶלְיוֹן.
עַתָּה קָרָא יַעֲקֹב לִנְשׁוֹתָיו
בִּפְנֵיהֶן שָׁטַח חִישׁ מַכְאוֹבָיו
רָחֵל וְלֵאָה הַדּוּרוֹת בִּלְבוּשָׁן
אֵינָן מַסְתִּירוֹת כְּאֵב אַכְזָבָתָן.
פֶּה אֶחָד לוֹחֲשׁוֹת הַסְכָּמָתָן
לִנְטֹשׁ הַמָּקוֹם הִגִּיעַ הַזְּמַן
אֲבִיהֶן אוֹתָן נָוכְרִיּוֹת הַחְשִׁיבָן
מָמוֹנָן חָמַד- בִּזָּה כְּבוֹדָן.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וְיָצָא [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם בחמישי, 23 נובמבר 2023 21:32
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 137
פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת.
מאת: אהובה קליין.
יעקב אבינו עובד תקופה ארוכה בחרן - אצל לבן אחי אמו. בתום התקופה - התורה מתארת כיצד הגיע הרגע בו יעקב מבין שעליו לעזוב את המקום ולעלות לארץ המובטחת:
"וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ. וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹקי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אלֹקים, לְהָרַע עִמָּדִי. אִם-כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, נְקֻדִּים; וְאִם-כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים. וַיַּצֵּל אלֹקים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם, וַיִּתֶּן -לִי. וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאלֹקים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל - הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ. וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ. כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אלֹקים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אלֹקים אֵלֶיךָ—עֲשֵׂה".[בראשית פרק ל"א, א'- י"ז]
השאלות הן:
א] כמה זמן עבד יעקב אצל לבן?
ב] מה היו הגורמים לפרידת יעקב מלבן הארמי?
תשובות.
תקופת עבודתו של יעקב אצל לבן. הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר: יעקב עבד במשך עשרים שנה את לבן ותקופה זו נחלקת לשלוש יחידות זמן: א] שבע שנים ראשונות בהם עבד יעקב עבור השגת רחל- הסכם זה היה - על פי הצעת יעקב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. [להלן כ"ט, י"ח] הסכמת לבן להצעה זו- דווקא בעיני בנותיו לא הייתה כה מעורכת וההוכחה לכך: דבריהן ליעקב: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ"
רש"י מסביר בעוד שההורים נוהגים לתת לבנותיהן נדוניה - בניגוד לכך- לבן מעביד את יעקב במשך שבע שנים ובוודאי שיעקב היה ראוי לקבל הרבה יותר. אבל לגבי תנאים אלה לא ניתן לבוא בטענות אל לבן היות ויעקב בעצמו הציע את זה .
ב] תקופת שבע שנים הן תוך כדי רמאות, יעקב עובד שוב למען השגת רחל למרות שבפעם הראשונה שעבד כבר עבורה הוא היה מעוניין רק ברחל ולא בלאה אחותה. אך היה זה רצון ה' לבנות את בית ישראל משתי צדיקות אלה.
ג] תקופה של שש שנים האחרונות יעקב עדיין עובד מרצונו- אך גם הפעם – לבן מרמה אותו על ידי תנאי שכר - כדברי יעקב: "וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"; לבן רימה את יעקב מאה פעמים במשך אותן שש שנים.[ בר"ר ע"ג, ט']
יעקב נפרד מלבן.
א] התנאים שנוצרו בין לבן ליעקב גרמו לאווירה שאינה נעימה ליעקב, כפי שנאמר: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.." באווירה זו עדיף לעזוב.
ב] אלוקים מצווה את יעקב לעזוב את חרן ולשוב לארץ המולדת : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ".
רבים הפרשנים המסבירים את מעשהו של יעקב בעניין פיצול המקלות:
מתברר כי דברים אלה הם משמשים לקח לדורות, לא להרכין ראש בפני עוול ורשע ולא להירתע מלהציל את הגזל מהגזלן - הקו הזה עובר כחוט השני בפרשיות אחדות בתורה, בסיפורי האבות,
כמה פרשנים מסבירים את דברי בני לבן:
"לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה: במובן של סיגול מידותיו לשם סיכול מזימותיו, יעקב הוציא את שלו בסגולת ה"רמאות" שחשבנו שהיא כישרונו הבלעדי של אבינו, ויש הרואים כאן התנגשות לא רק על רקע חברתי - בין יעקב העובד לבין לבן המנצל, אלא התנגשות כללית ביו ישראל לעמים.
החתם סופר מסביר: כך דרכם של גויים מאז ומקדם אם כי הם ניזונים כמו לבן בזכותם של ישראל, אין הם מאפשרים ליהודים להתפרנס, אלא בדרך של רמאות. ואחרי כן תגובתם בדומה לבני לבן שאמרו ליעקב: "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה".
בדומה לכך הדברים מכוונים גם נגד קטרוג השטן על צורת פרנסת היהודים בין הגויים מה ניתן לעשות? אין מנוס - הרי גם יעקב הצדיק, נאלץ להשתמש בדרכי עורמה - על מנת להציל את השייך לו מידי לבן ארמי.
לגבי הקריאה האלוקית ליעקב - לשוב אל המולדת ציווי חשוב מאד התואם את דברי המדרש בבראשית רבה [פרק ע"ד] "נכסי חוץ לארץ אין בהם ברכה. אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עימך"
ה"חפץ חיים" אומר על התורה בפרשה זו: "כשהאומות מדברות סרה על עם ישראל, מעלילות עלינו ודוחקות את רגלינו בבחינת " וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן" עדיין מבליגים על זה, שומעים חרפתם ואינם משיבים, אבל מכיוון שאנו רואים את פניהם שאינם כתמול שלשום, בבחינת: "וירא יעקב את פני לבן" כשהעומדים בראש הממשלות מראים לנו פנים זועפות, או אז אנו מוכרחים לבקש לנו מקום מקלט, המקלט היותר בטוח הוא לשוב אל ארץ אבותינו - " שוב אל ארץ אבותיך"
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כאז גם עתה. כמו שיעקב חש - כי עליו לשוב לארצו - ארץ ישראל - הן מפני היחס העוין של בני לבן ובראש בראשונה על פי ציווי ה' - כך בימינו: ארץ ישראל נועדה לעם ישראל.
אך חשוב לציין , כי לא די להסתפק בצבא חזק, אלא עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה ולקיימה - ככתבה ולשונה הלכה למעשה!
כפי שנאמר:" וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת ־יְהֹוָ֣ה אלֹקיךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת ־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר ־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה!! [דברים ח'. י"ז- י"ח] יהי רצון שבמהרה נזכה לניצחון גדול ולגאולה שלמה. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם בחמישי, 01 דצמבר 2022 03:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 264
פרשת ויצא - הדאגה להבטחת הארץ ולהבטחת הבנים.
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מגוללת בפנינו תקופה ארוכה בחיי יעקב אבינו כפי שהתורה פותחת עם דבר יציאתו ממקום מגוריו בבאר שבע:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה".[בראשית כ"ח, י']
בתקופה זו הוא שוהה מחוץ לגבולות ארץ ישראל – ועושה זאת מתוך חוסר ברירה - כפי שקראנו בסוף פרשת תולדות:
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַןקוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן -לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם--אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו".[בראשית כ"ח, ב'-ו']
יצחק מדגיש את הבטחת הארץ והבטחת הבנים ליעקב.
גם יעקב מחובר לארץ ישראל ברמ"ח איבריו לאורך כל הדרך - ואחרי שחולם את חלום הסולם - מלאכים עולים ויורדים, הוא נודר:
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים". [להלן כ"ה, כ'-כ"א]
השאיפה הזאת חייבת ללוות כל יהודי הנאלץ לצאת את גבולות הארץ המובטחת - בכל עת - כדי שיהיה משתוקק ברגע שיתאפשר לו לשוב אל ארץ ישראל הקדושה, לחזור ולהשתקע בה.
בפרשה זו התורה מתארת כיצד יעקב נושא שתי נשים: את לאה ואחר כך את רחל, אמנם יעקב חפץ היה לשאת את רחל לאישה כי - זו הייתה אהבה ממבט ראשון - כפי שהכתוב מתאר:
"עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". [להלן [כ"ט, ט'- י"ג]
"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" [כ"ט, י"ח]
אך לבן רימה אותו ותחילה נתן לו את לאה לאישה וכשיעקב בא אליו בטענות ענה לו לבן: "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת".
אכן יעקב מילא את בקשת לבן ובסופו של דבר זכה לשאת גם את רחל לאישה.
במהלך הזמן: רחל שמה לב - כי לאה יולדת ילדים ואילו היא עצמה ,עדיין אינה זוכה לכך ,לכן פונה אל יעקב בבקשה:
"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. בַיִּחַר- אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן". [להלן ל', א'-ג]
השאלות הן:
א] כיצד מתגלה - חשיבות הבטחת הארץ - לעם ישראל בפרשה?
ב] במה ייחודה של רחל ?
ג] מאין לנו כי ישנה חשיבות גדולה לתפילה?
תשובות.
חשיבות הבטחת הארץ בעיני אבותינו.
ה"שפת אמת" סובר: כי מחשבתו של יעקב על ארץ ישראל - הייתה דבוקה בו במהלך כל שהותו מחוץ לגבולות הארץ כפי שנאמר בסוף הפרשה:
"וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [להלן ל"ב, ב]
גם רבקה - אמו דבקה בארץ הקודש והיא מדגישה זאת ליעקב בנה - טרם יצא את גבולות הארץ:
"וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ".[ כ"ז, מ"ג- מ"ה]
כוונת רבקה בברכתה זו את יעקב : שהייתו בחוץ לארץ - כמה זמן שתארך – תראה בעיניו כימים אחדים בלבד- מתוך געגועיו ודבקותו למולדתו ולבית הוריו בארץ.
רש"י מדגיש: כאשר יעקב נודר נדר לה':
"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים". יעקב מבקש שה' יקיים את ההבטחה - שיזכה לשוב בשלום לבית אביו כמו שהבטיח לו ה':
"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [בראשית כ"ח, ט"ו]
רחל ואישיותה המיוחדת.
לדברי רש"י כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל ליד באר המים הוא מסייע לרועים להסיר את האבן מעל פי הבאר - באופן קל ביותר - ללא התאמצות - כאדם המסיר פקק במהירות מעל בקבוק , הדבר מוכיח: כי כוחו של יעקב היה רב מאד.
בכך שיעקב בוכה - הדבר מוכיח שהוא רואה ברוח הקודש שרחל אינה נכנסת אתו לקבורה.
שהרי היא נקברה בדרך לבית לחם כפי שקראנו: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל- קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [להלן ל"ה, י"ט]
רש"י נותן הסבר נוסף לבכייתו:
לפי שיעקב בא בידיים ריקות – הוא חשב בלבו: "אליעזר עבד אברהם כשבא לקחת אישה ליצחק - היו בידיו מתנות רבות - נזמים, צמידים, ומגדנות אך אני אין בידי כלום!
הטעם למצבו זה היה מהסיבה: שאליפז - בנו של עשיו רדף אחריו במטרה להורגו והנה הצליח להשיגו בדרכו לחרן, אולם היות ואליפז גדל בחיקו של יעקב בביתו ובמשפחתו של יצחק היו לו ייסורי מצפון - אם יעלה בידיו, חלילה לפגוע לרעה ביעקב .לכן נמנע מלעשות כן, פנה אל יעקב ושאל:
מה אעשה כדי לקיים את ציווי של אבא להורגך?
ענה לו יעקב:' טול את כל מה שבידי וכיון שתהפוך אותי לעני חסר- כל, כבר קיימת בזה את ציווי אביך- שהרי העני חשוב כמת' העני נצרך-לעזרת הבריות.
נאמר על רחל: "וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".[ להלן: כ"ט, י"ז]
רש"י מסביר: יפת תואר הייתה רחל לפי שצורת הפרצוף - קווי פניה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה , גם הכוונה לצורה הכללית שלה ובנוסף הייתה יפת מראה - היה לה מאור פנים.
רחל הייתה צדיקה מאד - לפני שאמורה הייתה להינשא ליעקב: יעקב מסר לה סימנים מיוחדים [מצוות הפרשת חלה, נר שבת, נידה] והוסכם ביניהם שתאמר לו אותם בליל הנישואין - כדי שלבן לא יחליף אותה במישהי אחרת, אך כאשר ראתה רחל שנותנים ליעקב את לאה במקומה - לא רצתה שלאה תתבייש כי אינה יודעת את הסימנים - מיד מסרה לה אותם. לכן חשב יעקב - שהיא רחל.
מתוך כך אנו למדים שרחל הייתה אישה טובת לב - לפי שהייתה מוכנה להקריב למען לאה את הסימנים - ובלבד שלא תיפגע אחותה מבושת פנים. חיצוניותה ופנימיותה - הקרינו אישיות של אישה, אצילית, צדיקה ונאה. על כן אין פלא שיעקב כה חשק בה - לקחתה לאישה.
חשיבותה של תפילה.
בפרשה זו מתארת התורה על רצונה העז של רחל בבנים. היא פונה אל יעקב ואומרת לו:
"ותֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם - אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".
רש"י מסביר: כאשר רחל אומרת את המילים: "מֵתָה אָנֹכִי".
אין הכוונה – מתה ממש, אלא , נחשבת כאילו מתה, מכאן יש ללמוד: מי שאין לו בנים- נחשב כמת - לפי שאין לחייו המשכיות.
רש"י שואל: האם רחל התקנאה בלאה בהצלחתה ובטובתה? ממש לא!
היא קינאה במעשיה הטובים וחשבה: אילו לאה לא הייתה צדיקה יותר ממני – לא הייתה זוכה לבנים בעוד שאני לא זכיתי [ ב"ר]
כעת כאשר מבקשת רחל מיעקב: "הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"
כוונתה : תן לי בנים על ידי תפילותיך כי כך נהג גם אביך יצחק לאמך - רבקה ולכן יצחק התפלל עליה , התוצאה הייתה שזכתה לבנים, אף אתה התפלל עליי
תשובת יעקב הייתה: וכי אני במקומו של הקב"ה? - הרי ה' הוא פוקד את העקרות ואין את צריכה להתלונן כלפיי שאין לך עדיין בנים.
הרי אביך התפלל כי לא היו לו בנים – היות והתפלל על עצמו – הייתה תפילתו קרובה יותר להתקבל - אצל ה'.
כפי שאמרו חז"ל: יפה תפילת החולה על עצמו יותר מתפילת אחרים עליו.
אבל אני כבר זכיתי לבנים ורק ממך מנע ה' פרי בטן ולא ממני
על כן עלייך מוטלת התפילה על כך.
לסיכום, לאור האמור לעיל: מתגלה חשיבות הבטחת הארץ והבנים- ליעקב:
".. וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [להלן כ"ח, י"ג-ט"ז]
הדאגה להבטחת הארץ - שגורה בדברי יצחק ,רבקה ובדברי יעקב , הבטחת הבנים מתבטאת בדברי רחל ליעקב בדבר התפילה: "הָבָה - לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם בחמישי, 01 דצמבר 2022 03:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 530
רָחֵל וּמִשְׁאַלְתָּהּ
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
רָחֵל יְפַת תֹּאַר וּמַרְאֶה
בַּאֲחוֹתָהּ לֵאָה תְּקַנֵּא
צוֹפָה בְּבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים
לִיבָּה גָּדוּשׁ יִיסּוּרִים.
רֵאשִׁית שְׂבֵעַת רָצוֹן
עַתָּה מְלֵאַת יָגוֹן
בְּמוֹחָהּ חוֹלְפִים הִרְהוּרִים
הַנִּגְרָעִים מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים?
תָּרָה אַחַר פִּתְרוֹן
בּוֹחֶשֶׁת בְּיָם הַזִּיכָּרוֹן
יוֹרֶדֶת מִמַּדְרֵגוֹת בֵּיתָהּ
מוֹחָה מֵעֵינֶיהָ דִּמְעָה.
פּוֹנָה לְיַעֲקֹב הַתָּמִים
"הֲבָא לִי בָּנִים"
מַבִּיט בָּהּ בְּתִימָּהוֹן
הֲשָׁכַחְתְּ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן?
שִׁפְכִי תְּפִילּוֹתַיִךְ כַּמַּיִם
תִּתְבָּרְכִי בְּבִרְכַּת שָׁמַיִם
בָּנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים
בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב זוֹכִים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת : ויצא [ חומש בראשית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם בחמישי, 11 נובמבר 2021 16:05
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 426
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויצא
לקראת ש"ק ט' כסלו יום ההולדת וההילולא של אדמו"ר האמצעי [=רבי דובער, בנו בכורו ומ"מ של רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע] ויו"ד כסלו – יום גאולתו, נקדיש הפעם את הטור לאדהאמ"צ ולתורתו:
ברא כרעיה דאבוה
אדמו"ר האמצעי היה כל כך שקוע בעבודת ה', שפעמים רבות היה צריך להזכיר לו על אכילה ושתיה ושינה.
אביו, רבנו הזקן, התבטא: שזה בטוח שאין צורך להזכיר לו את ה"והוא רחום" הארוך בשני וחמישי או "יעלה ויבוא", כי כשהוא מתפלל הוא רואה את העניינים למעלה, אבל בשבת, מהמתיקות של תפילות שבת, היה צריך "עומד על גביו" [=כנראה הכוונה להשגיח שלא יגיע לכלות הנפש].
משנת תקס"ט ואילך לא קיבל אדמו"ר הזקן ל"יחידות" שאלות בענייני עבודת ה', השכלה וכדו' [אלא רק בענייני פרנסה, עצה וכדו' או ענייני העיר], והיה מפנה את השואלים לבנו אדמו"ר האמצעי, באומרו: "גייט צו מיין רבי'ן" [=לכו אל ה"רבי" שלי].
(ע"פ "רשימות היומן" תרצ"א-תרצ"ג. הובא ג"כ ב"אוצר רשימות" עמ' רצז ואילך)
~~~
למה העדיף יעקב את רחל?
בפרשתנו (כט, יז-יח) נאמר "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".
וצריך להבין:
הרי ידוע ש"האבות הן הן המרכבה", כלומר שהיו בטלים לקדושה העליונה כמו מרכבה שבטלה למי שרוכב עליה, ואם כן איזה ערך היה אצל יעקב שרחל היתה "יפת תואר ויפת מראה", הרי כפי ששלמה המלך אומר "שקר החן והבל היופי" ודווקא "אשה יראת ה' היא תתהלל", ומדוע אהב יעקב את רחל דווקא?
ויש להקדים בקושיה נוספת:
מדוע התחייב יעקב ללבן "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", אולי אם היה מקבל על עצמו שתים או שלש שנים היה לבן מתרצה, ולמה שבע שנים דווקא?
ויש לבאר על דרך החסידות:
ידוע שהאבות הם כנגד המדות העליונות, ויעקב השלישי שבאבות הוא מדת התפארת. ואילו לאה ורחל הם כנגד שני הה"ין של שם הוי'ה, כנאמר "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", שה' ראשונה היא בחינת בינה וה' אחרונה – מלכות, שהם בחינת מחשבה ודיבור [בינה היא מחשבה, כמאמר אליהו "בינה לבא ובה הלב מבין", ומלכות הוא בחינת דיבור כנאמר (קהלת ח, ד) "באשר דבר מלך שלטון"].
ולכן:
יעקב – שהיה בחינת התפארת, שהיא מרכז ה"מדות" רצה להשפיע לרחל שהיא בחינת "מלכות" כי בטבע האדם שיש לו מדת אהבה למישהו – הוא מבטא את זה בדיבור, וכן אם ירא ממשהו – זה מתבטא בדיבור, ונמצא שכל התשוקה של המדות היא להתגלות בדיבור, ולכן יעקב שהוא המדות אהב את רחל שהיא בחי' מלכות – עולם הדיבור.
ולכן עבד יעקב את לבן שבע שנים ברחל – כי לבן, בחינת "לובן העליון" הוא בכתר, שהוא תענוג העליון, ויעקב רצה להמשיך משבע מדות שבכתר (עתיק יומין) עד לבחינת מלכות, שהיא רחל. ועי"ז יומשך השפע גם ליעקב, כמארז"ל (ב"מ נט, א) "אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו" שע"י שהשפע ירד לבחינת מלכות "עלמא דאתגליא" יתגלה האור האלוקי בכל הבית.
ואילו לאה – שהיא בחינת בינה, עולם המחשבה – היא למעלה מהמדות, ונקרא בשם "עלמא דאתכסיא" והיה קשה ליעקב להתחבר לדרגה זו, כיון שהיתה למעלה ממנו, וכמרומז בשם לאה – מלשון עייפות, כי משהו שלמעלה מההשגה של אדם זה מעייף אותו ומכביד עליו, משא"כ דיבור – זה עונג למדות להתגלות בדיבור.
שבת שלום!
מבוסס על: נקודה מתוך מאמר "ורחל היתה" לאדמו"ר האמצעי. נד' ב"תורת חיים" בראשית עמ' 336 ואילך. לשלמות העניין מומלץ לעיין בפנים המאמר, המשופע בביאור ארוך ומפורט, "רחובות הנהר", כדרכו בקודש.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם ברביעי, 10 נובמבר 2021 22:17
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 336
פרשת ויצא - מדוע חשש יעקב לאחר הבטחת ה' ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו היא המשך פרשת תולדות – היות ויעקב מבצע את ציווי אמו ,רבקה: לעזוב את ביתם –אל לבן - אחיה בחרן - מפני שהבחינה בכוונת עשיו המשתוקק באחד הימים להורגו כפי שכתוב:
"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד".[בראשית כ"ז, מ"א]
גם יצחק מצטרף ומצווה את יעקב לצאת לחרן ואף מברך אותו:
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם": [בראשית כ"ח, א- ה]
פרשתנו מתחילה בפסוקים:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.." [להלן: כ"ח, י'- י"א]
שואל רש"י: מדוע נאמר :"ויצא יעקב.." ולא נאמר: "וילך יעקב"?
על כך תשובתו: אלא שהכתוב מגיד בזה: שיציאת צדיק ממקומו משפיעה על המקום עצמו לפי שהצדיק הנמצא בעיר- הוא הודה והוא זיוה וגם הדרה הוא נחשב לכבודה ותפארתה של העיר, אך מהרגע שהוא יוצא משם: נסתלק מהמקום – גם הודה - ופנה גם הדרה - ונמצאת העיר מחוסרת ממעלתה הקודמת.
מן הראוי לציין שיעקב מגיע אל הר המוריה - כמו שכתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם", לפי הסבר רש"י ועל פי רבותינו: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם "- תיקן שם תפילת ערבית.
יעקב החולם את חלום הסולם, זוכה לברכת אלוקים: "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת"
תגובת יעקב: "וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה"
מקים מזבח בבית אל ונודר נדר לה' "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". [להלן כ"ח, י"ח- כ"ב]
בהמשך נאמר :" וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן": [להלן: כ"ט-ז]
השאלות הן:
א] ממה חשש יעקב לאחר החלום?
ב] מה ראה יעקב כאשר הבחין בבאר והעדרים?
תשובות.
חששותיו של יעקב.
הרב אליהו שלזינגר בספרו:" אלה הדברים" מסביר את חששותיו של יעקב - שאינו יודע מה צופן לו העתיד והוא יוצא מבית אביו ואמו בבאר שבע - לדרך כשהוא חסר כל וברכות הוריו הצדיקים מלווים אותו.
בנוגע לחלום שחלם על הסולם שראשו בשמים - מלאכים עולים ויורדים - על כך אומרים חז"ל: "אין מראין לו לאדם, אלא מהרהורי לבו" [מסכת ברכות דף נ"ה]
על פי סיפור הגמרא שם [ דף נ"ו]: "מעשה בשמואל ששאל אותו "שבור מלכה"- מלך פרס: אומרים עליך שחכם אתה, אולי תאמר לי: מה אחלום בלילה? - ענה לו: תחלום שהנך מובס במלחמה עם רומי, וייקחו אותך בשבי ושם תטחן גרעיני תמרים בריחיים של זהב, התשובה המוזרה הזו הטרידה מאד את המלך, הוא חשב עליה כל היום, ובלילה אכן חלם על כך.
לכן חלום יעקב - מבטא את מחשבותיו ודאגותיו – המטרידים את מנוחתו. מתוך תוכן החלום והבטחות ה' - נוכל להבין: מה היו טרדותיו של יעקב אבינו?
בחלומו - הוא מקבל את הבטחת ה' שישמור עליו בכל מקום שילך מבטיח לו ולזרעו את ארץ ישראל ואף זרעו יתרבה כעפר הארץ –"ופרצת ימה וקדמה...."
הדבר השני: עניין הסולם המוצב ארצה וראשו בשמים.
נראה ששני מצבים אלה מתגשמים בפועל.
חז"ל מלמדים אותנו שארץ ישראל שמרה אמונים לעם ישראל , גם כשהיו בגלות. החזון הזה מופיע בפרשת: "בחוקותיי" [ויקרא כ"ו, ל"ב]
"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ".
דרשו חז"ל על כך: "זו מידה טובה - שלא יהיו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, לכך נאמר: "וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"- האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח" [תורת כוהנים שם]
הרמב"ן שם אומר: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראייה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר הייתה טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה שום אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם"
מתוך דברי הרמב"ן - אנו לומדים שגם כאשר עם ישראל נמצא בגלות - ואויבים באים לארץ ישראל - הארץ אינה קולטת אותם ואין הם מצליחים ליישב אותה כראוי.
גם רבינו בחיי סבור כך:" שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם, שלא יירשוה ויושיבוה, אלא הם [רק עם ישראל] ואם אולי יגלו ממנה, ישובו אליה, כי אחוזת עולם היא להם ולא לנכרים, וזהו סימן גדול לישראל, שמיום שגלו ממנה, לא נתיישבה שם אומה כלל, אבל היא חרבה ושוממה עד שיבואו אפרוחיה לתוכה"
המעניין הוא: כי דברי הרמב"ן ורבינו בחיי שנאמרו לפני מאות שנים - מתגשמים בפועל גם בימינו! מאז בטלה מלכות ישראל - מעולם לא קמה בארצנו מדינה עצמאית בת קיימה, מכאן נראה כולנו עד כמה שמרה ארץ ישראל אמונים לעם ישראל גם בזמן הגלות.
מתוך הבטחת ה' ליעקב את ארץ ישראל לדורי דורות - מכאן שהארץ תהיה נאמנה ליהודים- לנצח.
אך כל ההבטחה הזו - בתנאי שהארץ תהיה קשורה עם השמים כדוגמת הסולם המחבר את הארץ הזאת עם השמים.—כי הארץ הזאת ניתנת לנו בעבור שנשמור את מצוות התורה- הלכה למעשה.
מכאן, אנו למדים : כי יעקב אבינו היה מוטרד משני דברים:
א] הוא הולך להקים - את שבטי ישראל שעתידים להפוך לעם—היכן יגורו כולם?
ב] בזכות מה יגורו בארץ המובטחת?
על שאלות אלה קיבל יעקב תשובה בחלום לעתיד העם שלנו.
ה"נתיבות שלום" סבור: כי יעקב נדר את הנדר למרות הבטחת ה' אליו, מהסיבה שהיה ירא כי הבטחת ה' נבעה מצד מידת החסד והרחמים, אך יעקב היה מתיירא שמא –הוא חטא ואז מידת הדין תתעורר ותסתלק מעליו מידת החסד ואז הוא יפסיד את ההבטחה.
יעקב רואה את באר המים.
יעקב רואה באר וממנה הרועים משקים את העדרים.
רש"י מסביר: כי המקרא מדבר בלשון קצרה ואינו מפרט מי הם - המשקים את העדרים. כי הדבר מובן מאליו שהרועים – עוסקים בצרכי הצאן-הם רגילים היו להתאסף שם בכל שעה שהוצרכו להשקותם.
לפי שהאבן הגדולה כיסתה את פי הבאר - והיו צריכים כולם לסייע בגלילתה.
ה"נתיבות שלום" סובר: כי אין התורה מספרת סתם על אותה באר בשדה והרועים, אלא יש בכך דברים עמוקים להבין: שהעולם הזה הוא - כשדה שאפשר לגדל בו פרי הארץ לגאון ולתפארת, אך יתכן שיעלו בו קוצים ודרדרים.
כאשר הקב"ה שולח נשמה –מהמקום הגבוה של הנשמות אל עולם הזה - העולם החומרי הנמוך. הכין ה' באר בעולם הזה - מקור של קדושה שהיהודי יוכל לינוק מתוכה - וזאת על מנת למלא את שליחותו וייעודו בעולם הזה.
ויש כמה עניינים שהם בכלל באר בשדה ליהודי.
א] שבת קודש - כמו שנאמר בפרשתנו – כי מהבאר בשדה – היו משקים את העדרים- כך גם השבת היא מקור של היניקה לקדושה לכל האנשים בכל הרמות הרוחניות – מדרגות השפל ועד אלה הנצבים במדרגה העליונה.
השבת היא מעין גלגל הצלה בדומה לאדם הטובע בים ובעזרתו ניצל.
בנוגע ל מילות הפסוק: "וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ.."- בכך רמז הכתוב לשלושת העיתים שיש בשבת קודש - וכנגדם שלוש סעודות שבת- ושלושת סעודות אלה מתקנים -את נפש ,רוח ונשמה של היהודי - היינו- השבת –תיקון ועליה ל:שלושת חלקי הנשמה.
לגבי האבן אשר כיסתה את הבאר- היא מסמלת את יצר הרע של היהודי- שיופיע ,דווקא בבוא השבת, לינוק מהבאר השבת הקדושה את היניקה הדרושה לו לחיותו.
ב] הבאר - מסמלת גם את התורה הקדושה- לפי שבכל המצבים שהיהודי נמצא - יכול לגשת לתורה ולשאוב ממנה - כוח להצילו וכך יגיע למדרגה רוחנית גבוהה והדבר מועיל גם לעמוד בפני יצר הרע, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה - תבלין" ומהבאר הזאת ישקו את העדרים - רמז "שאין דברי תורה נקנין, אלא בחבורה" [ברכות ס"ג]
ג] הבאר- רמז גם לעמוד עבודת ה'- שהיא התפילה אל הקב"ה.
ושלושת עדרי הצאן רומזים - על שלושת העיתים של התפילות בכל יום: שחרית, מנחה וערבית.
בשבת ניתן לשלב את כל הדברים ביתר שאת: שמירת שבת. לימוד תורה ותפילה.
בנוגע לאבן שכיסתה את הבאר ויעקב הסיר אותה בקלות , למרות שהייתה כבדה- הוא עשה זאת מתוך שהיה מבטל עצמו לה' שהרי אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית עצמו עליה.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מדוע היה צורך באבן כה כבדה לכסות את הבאר? ותשובתו: לפי שהאנשים אינם בוטחים – וסומכים אחד על השני ומקנאים איש ברעהו שמא האחד, חלילה ישאב מים יותר מחברו ,לכן כיסו את הבאר באבן כה כבדה- כדי שרק בכוחות משותפים ניתן יהיה להרים אותה.
רבינו בחיי מסביר: שבכל אחד מבין שלושת האבות מצאנו את נושא הבאר. בעניין יצחק אומר הכתוב: "וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים" [ בראשית כ"ו, י"ט] והמשותף לכל הבארות שחפרו אבותינו – הוא רמז לבית המקדש שהוא עתיד להיעשות בזרעם והתורה המשילה את בית המקדש לבאר - לפי שמשם תצא תורה שנמשלה למים.
שלושה עדרי הצאן מזכירים גם את: ג' החלקים בעם ישראל: כוהנים, לוויים, וישראלים.
לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד:
עד כמה חשש יעקב - שהבטחת ה' לו ולזרעו - לרשת את ארץ ישראל ועניין ריבוי הבנים - עלולה להיפגע- שמא חטא יעקב אבינו- במשהו ויתמעטו זכויותיו , אך התורה מוכיחה- שארץ ישראל מיועדת אך ורק לעם ישראל וההוכחה לכך: שגם בזמן הגלות- הארץ שמרה אמונים לעם ישראל לפי שאף אומה לא הצליחה להתקיים בה. וליהנות מטובה.
ראוי לציין: כי מתוך כוח התורה שיעקב עסק בה-הצליח כפקק של צלוחית הנשלף בקלות [כדברי רש"י] להסיר את האבן מפי הבאר:
כוחו זה המיוחד- נקרא: "אמת"- ומוזכר בפי דברי מיכה: "תִּיתּן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב" [מיכה ז- כ] והבארות מסמלות את בתי המקדש , יעקב אבינו ראוי להיקרא על שם המקדש - כדברי הנביא ישעיהו:
"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" [ישעיהו ב', ג]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 19:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 421
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויצא
שידוך לצורך תפילה
לכבוד יו"ד כסלו, יום גאולת אדמו"ר רבי דובער, אדמו"ר האמצעי (בנו בכורו ומ"מ של רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע):
על שידוכי אדהאמ"צ מסופר:
פעם נכנס לאדמו"ר הזקן ל'יחידות', חסיד מלמד תינוקות מהעיירה ינוביץ', עני מרוד ואב לחמש בנות.
המלמד התאונן על כך שאינו יכול להתפלל בכוונה הראויה. כיון שראשו טרוד.
- שאל אותו הרבי: במה ראשך טרוד?
- במחשבה על שלושת בנותיי המבוגרות, שכבר הגיעו מזמן לפרקן אלא שאין לי לשלם נדוניה עבורן – השיב המלמד.
- אמר לו הרבי: מבת אחת אני יכול לשחרר אותך, אקח אותה לכלה עבור בני. לשתיים האחרות חפש בעצמך מחותנים...
והיא הרבנית שיינא, אשת אדמו"ר האמצעי.
נקל לשער, שעם מחותן כאדמו"ר הזקן מצא המלמד בקלות שני חתנים נוספים...
(נוסח זה הוא מספר "נישואי הנשיאים" (הרש"ז הרצל) ע"פ ספר הזכרונות ח"ג (שלא ניתן לדפוס) פרק טו. בקיצור יותר נד' בספר השיחות תש"ד עמ' 65 (ובמתורגם ללה"ק עמ' ס). וראה סיפור נוסף על שידוך זה ב"דבר החסידות – ויצא תש"פ". ויש לתווך)
~~~
איך למדים הלכות מיעקב?
החתונה הראשונה שמתוארת בתורה (לא רק ההכנות אלא גם סדר החתונה עצמה) היא נישואי יעקב – בחיר האבות.
ושם נאמר (פרשתנו כט, כז): "מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת גו'", כלומר, לבן אמר ליעקב להשלים את שבוע השמחה של לאה, ואז הוא יתן לו גם את רחל.
מפסוק זה נלמדים שני דינים בהלכות נישואין:
א) שבעת ימי המשתה – "מניין אנו למדין שבעת ימי המשתה? מיעקב אבינו, כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה, שנאמר מלא שבע זאת" (פרקי דרבי אליעזר פט"ז).
ב) "אין מערבין שמחה בשמחה" – "בחולו של מועד אין נושאים נשים, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, שנאמר מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת" (רמב"ם הל' אישות פ"י הי"ד).
נשאלת השאלה:
יש כלל* ש"אין למדין מקודם מתן תורה" [=אין ללמוד הלכה מהאירועים שקרו לפני מ"ת], וכיצד כאן למדים מאירועי יעקב ולבן?
ואמנם בעניין שבעת ימי המשתה – זו לא דרשה גמורה, כפי שמוצאים בפוסקים שהם רק מדרבנן (ראה מג"א או"ח סי' תקמו, סק"ד. ורק על היום הראשון יש סברא שהוא מדאורייתא) – וזה כנראה מהסיבה הנ"ל, שאין למדין מקודם מ"ת.
אבל הדין ש"אין מערבין שמחה בשמחה" היא (לדעת התוספות**) דרשה גמורה ומדאורייתא. וא"כ קשה: איך יתכן ללמוד מלפני מ"ת?
מבאר הרבי:
הכלל ש"אין למדין מלפני מ"ת" הוא לגבי הלכות דווקא, כי מכיוון ש"ניתנה תורה ונתחדשה הלכה" (ב"ב קי, ב) – שוב אי אפשר ללמוד מההלכה שנהגה לפני מתן תורה, אבל בעניינים של תכונות הנפש, שהם רק בירור המציאות – ניתן ללמוד גם מלפני מ"ת, כי טבעי בני האדם לא השתנו.
ובנוגע לענייננו:
שבעת ימי המשתה הם תקנה הלכתית, ולכן אי אפשר ללמוד חידוש זה מלפני מתן תורה (והם אכן רק מדרבנן).
אבל, השאלה האם מותר לערב שמחה בשמחה היא שאלה בתכונות נפש האדם: כי יש סברא לומר שכשאדם הוא בתנועה של שמחה אז כל סיבה נוספת לשמחה מגבירה את שמחתו עוד יותר, ועל כך מלמד אותנו הפסוק בפרשה – שהטבע הוא הפוך! כאשר שתי שמחות מעורבות יחד אין הוא יכול לשמוח כראוי באף אחת מהן, כי הן מבלבלות אחת את חברתה.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, ויצא סעיף ט (עמ' 65 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 56 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' שנו-ז.
______________
*) ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה, מובא בתוספות מו"ק כ, א, ד"ה מה חג שבעה. ב"ר ק, ז. וראה במראה הפנים לירושלמי שם שמקשה כבפנים – איך למדין הלכות מנישואי יעקב.
**) תוד"ה לפי, מו"ק ח, ב. וראה גם תוד"ה דמסר, כתובות מז, א.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת ויצא
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 19:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 400
פרשת ויצא - כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?
מאת: אהובה קליין
בפרשה זו מגלה יעקב, כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים בתורה:
"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה." [בראשית כ"ט, ט"ז- י"ט]
בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.." [שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]
אך יעקב לא ציפה לתוצאה:
"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת" [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]
השאלות הן:
א] רחל ולאה - במה היו שונות?
ב] מדוע העדיף יעקב את רחל על פני לאה?
ג] כיצד לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה?
תשובות.
רחל ולאה.
על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".
רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:
"חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את צורתו הכללית.
הגר"א [הגאון רבנו מווילנא] שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" [משלי ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!
אבל - באישה – יראת ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו מעלה גדולה.
יש עוד הסבר של הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.
על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]
אין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.
ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"
לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";
רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה - מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.
"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא הייתה רועה את הצאן כרחל.
אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.
דעת זקנים לבעלי התוספות: מציין את יופיין של עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.
יעקב מעדיף את רחל.
ספורנו מבהיר: כי יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם אחר.
רש"ר סבור: כי בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.
"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה, שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את הבכורה חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.
לבן מרמה את יעקב.
יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?
חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו בכורך", למעשה, הדבר מוזר שלאה מגינה כאן על עשיו. אך אומר ליקוטי כתר: כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.
היא טוענת: אני הייתי מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה הרי קנית בכך גם אותי!
ישנו פירוש המסביר: כי לבן באומרו:
"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה". לבן מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"- יעקב היה הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!
המלבי"ם ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי רציתי לשנות את הבטחתי מלתת לך את רחל, או שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב, לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.
אין אתה צריך לעבוד לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם להבטחתי ומנהגי המקום.
לסיכום, לאור האמור לעיל: לבן היה רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי יעקב- הם במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב. אחד בפה ואחד בלב !
עלינו להישמר מאנשים שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. : מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"
