פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת

פרטים

קטגוריה: פרשת ויצא

פורסם בחמישי, 23 נובמבר 2023 21:32

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1037

פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת.

מאת: אהובה קליין.

יעקב אבינו עובד תקופה  ארוכה בחרן - אצל לבן אחי אמו. בתום התקופה - התורה מתארת כיצד הגיע הרגע בו יעקב מבין שעליו לעזוב  את המקום ולעלות לארץ המובטחת:

"וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ.  וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ.  וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹקי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי.  וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן:  כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן.  וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אלֹקים, לְהָרַע עִמָּדִי.  אִם-כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, נְקֻדִּים; וְאִם-כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים.  וַיַּצֵּל אלֹקים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם, וַיִּתֶּן -לִי.  וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.  וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאלֹקים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל - הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים:  כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.  וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ:  הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ.  כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אלֹקים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אלֹקים אֵלֶיךָ—עֲשֵׂה".[בראשית פרק ל"א, א'- י"ז]

השאלות הן:

א] כמה זמן עבד יעקב אצל לבן?

ב] מה היו הגורמים לפרידת יעקב  מלבן הארמי?

תשובות.

תקופת עבודתו של יעקב אצל לבן.                                  הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר: יעקב עבד במשך עשרים שנה את לבן ותקופה זו נחלקת  לשלוש יחידות זמן:             א] שבע שנים ראשונות בהם עבד יעקב  עבור השגת רחל- הסכם זה היה - על פי הצעת יעקב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. [להלן כ"ט, י"ח]  הסכמת לבן להצעה זו- דווקא בעיני בנותיו לא הייתה כה מעורכת וההוכחה לכך:  דבריהן ליעקב: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ"

רש"י מסביר בעוד שההורים נוהגים לתת לבנותיהן נדוניה - בניגוד לכך- לבן מעביד את יעקב במשך שבע שנים ובוודאי שיעקב היה ראוי לקבל הרבה יותר. אבל לגבי תנאים אלה לא ניתן לבוא בטענות אל לבן היות ויעקב  בעצמו הציע את זה .

ב] תקופת שבע שנים  הן  תוך כדי רמאות, יעקב עובד  שוב למען השגת  רחל למרות שבפעם הראשונה  שעבד כבר עבורה הוא היה מעוניין רק ברחל ולא בלאה אחותה. אך היה זה רצון ה'  לבנות את  בית ישראל משתי צדיקות אלה.

ג] תקופה של שש שנים  האחרונות יעקב עדיין עובד מרצונו- אך גם הפעם – לבן מרמה אותו על ידי תנאי שכר - כדברי  יעקב: "וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"; לבן רימה את יעקב  מאה פעמים במשך אותן שש שנים.[ בר"ר ע"ג, ט']   

יעקב נפרד מלבן.

א] התנאים שנוצרו בין לבן ליעקב גרמו לאווירה שאינה נעימה  ליעקב, כפי שנאמר: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה.  וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.." באווירה זו עדיף לעזוב.

ב] אלוקים מצווה את  יעקב לעזוב את  חרן ולשוב לארץ המולדת : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ". 

רבים הפרשנים המסבירים את מעשהו של יעקב בעניין פיצול המקלות:

מתברר כי דברים אלה הם משמשים לקח לדורות, לא להרכין ראש בפני עוול ורשע ולא להירתע מלהציל את הגזל מהגזלן - הקו הזה עובר  כחוט השני בפרשיות אחדות בתורה, בסיפורי האבות,

כמה פרשנים  מסבירים את דברי בני לבן:

"לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה: במובן של סיגול מידותיו לשם סיכול מזימותיו, יעקב הוציא את שלו בסגולת ה"רמאות" שחשבנו שהיא כישרונו הבלעדי של אבינו, ויש הרואים כאן התנגשות לא רק על רקע חברתי - בין יעקב העובד לבין לבן המנצל, אלא התנגשות כללית ביו ישראל לעמים.

החתם סופר מסביר: כך דרכם של גויים מאז ומקדם אם כי הם ניזונים כמו לבן בזכותם של ישראל, אין הם מאפשרים ליהודים להתפרנס, אלא בדרך של רמאות. ואחרי כן תגובתם בדומה לבני לבן שאמרו ליעקב: "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה".

בדומה לכך  הדברים מכוונים גם נגד קטרוג השטן על צורת פרנסת היהודים בין  הגויים מה ניתן לעשות? אין מנוס - הרי גם יעקב הצדיק, נאלץ להשתמש בדרכי עורמה - על מנת להציל את השייך לו מידי לבן ארמי.

לגבי הקריאה האלוקית ליעקב - לשוב אל המולדת ציווי חשוב מאד התואם את דברי המדרש בבראשית רבה [פרק ע"ד] "נכסי  חוץ לארץ אין בהם ברכה. אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עימך"

ה"חפץ חיים" אומר על התורה בפרשה זו: "כשהאומות מדברות סרה על עם ישראל, מעלילות עלינו ודוחקות את רגלינו בבחינת " וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן" עדיין מבליגים על  זה, שומעים חרפתם ואינם משיבים, אבל מכיוון שאנו רואים את פניהם שאינם כתמול שלשום, בבחינת: "וירא יעקב את פני לבן" כשהעומדים בראש הממשלות מראים לנו פנים זועפות, או אז אנו מוכרחים  לבקש לנו מקום מקלט, המקלט היותר בטוח הוא לשוב אל ארץ אבותינו  - " שוב אל ארץ אבותיך"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כאז גם עתה. כמו שיעקב חש - כי עליו לשוב לארצו - ארץ ישראל - הן מפני היחס העוין של בני לבן  ובראש  בראשונה על פי ציווי ה' -  כך בימינו: ארץ ישראל נועדה  לעם ישראל.

אך חשוב לציין ,  כי לא די להסתפק בצבא חזק, אלא עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה ולקיימה - ככתבה ולשונה הלכה למעשה!

כפי שנאמר:" וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת ־יְהֹוָ֣ה אלֹקיךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת ־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר ־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה!! [דברים  ח'. י"ז- י"ח] יהי רצון שבמהרה נזכה לניצחון גדול ולגאולה שלמה. אמן ואמן.

פרשת ויצא - הדאגה להבטחת הארץ ולהבטחת הבנים

פרטים

קטגוריה: פרשת ויצא

פורסם בחמישי, 01 דצמבר 2022 03:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1120

פרשת ויצא - הדאגה  להבטחת הארץ ולהבטחת הבנים.

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מגוללת בפנינו תקופה ארוכה בחיי יעקב אבינו כפי שהתורה  פותחת עם דבר יציאתו ממקום מגוריו בבאר שבע:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה".[בראשית כ"ח, י']

בתקופה זו הוא שוהה מחוץ  לגבולות ארץ ישראל – ועושה זאת מתוך חוסר ברירה - כפי שקראנו בסוף פרשת תולדות:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַןקוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן -לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.  וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם--אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו".[בראשית כ"ח, ב'-ו']

יצחק מדגיש את הבטחת הארץ והבטחת הבנים ליעקב.

גם יעקב מחובר לארץ ישראל ברמ"ח איבריו לאורך כל הדרך - ואחרי שחולם את  חלום הסולם - מלאכים עולים ויורדים, הוא  נודר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים". [להלן כ"ה, כ'-כ"א]

השאיפה הזאת חייבת ללוות כל יהודי הנאלץ לצאת את גבולות הארץ המובטחת - בכל עת - כדי שיהיה  משתוקק ברגע שיתאפשר לו  לשוב אל ארץ  ישראל הקדושה, לחזור ולהשתקע בה.

בפרשה זו התורה מתארת כיצד יעקב נושא שתי נשים: את לאה ואחר כך את רחל, אמנם יעקב חפץ היה לשאת את רחל לאישה  כי - זו הייתה אהבה ממבט ראשון - כפי שהכתוב מתאר:

"עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". [להלן [כ"ט, ט'- י"ג]

"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"  [כ"ט, י"ח]

אך לבן רימה אותו ותחילה נתן לו את לאה לאישה וכשיעקב בא אליו בטענות ענה לו לבן: "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת".

אכן יעקב מילא את בקשת לבן ובסופו של דבר זכה לשאת גם את רחל לאישה.

במהלך הזמן: רחל שמה לב - כי לאה יולדת ילדים ואילו היא עצמה ,עדיין אינה זוכה לכך ,לכן פונה אל יעקב בבקשה:

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.  בַיִּחַר- אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן". [להלן ל', א'-ג]

השאלות הן:

א] כיצד מתגלה - חשיבות  הבטחת הארץ - לעם ישראל בפרשה?

ב]  במה ייחודה של רחל ?

ג] מאין לנו כי ישנה חשיבות גדולה לתפילה?

תשובות.

חשיבות הבטחת הארץ  בעיני אבותינו.

ה"שפת אמת" סובר: כי מחשבתו של יעקב  על ארץ ישראל - הייתה דבוקה בו במהלך כל שהותו מחוץ לגבולות הארץ כפי שנאמר בסוף הפרשה:

"וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [להלן  ל"ב, ב]

גם רבקה - אמו דבקה בארץ הקודש והיא מדגישה זאת ליעקב בנה - טרם יצא את גבולות הארץ:

"וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.  וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ".[ כ"ז, מ"ג- מ"ה]

כוונת רבקה בברכתה זו את יעקב : שהייתו בחוץ לארץ - כמה זמן שתארך – תראה בעיניו כימים אחדים בלבד- מתוך געגועיו ודבקותו למולדתו ולבית הוריו בארץ.

רש"י מדגיש: כאשר יעקב נודר נדר לה':

"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים". יעקב מבקש שה' יקיים את ההבטחה - שיזכה לשוב בשלום לבית אביו כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [בראשית כ"ח, ט"ו]

רחל ואישיותה המיוחדת.

לדברי רש"י  כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל ליד באר המים  הוא מסייע לרועים להסיר את האבן מעל פי הבאר -  באופן קל ביותר - ללא התאמצות - כאדם המסיר פקק במהירות מעל בקבוק , הדבר מוכיח: כי כוחו של יעקב היה רב מאד.

בכך שיעקב בוכה - הדבר מוכיח שהוא רואה ברוח הקודש שרחל אינה נכנסת  אתו לקבורה.

שהרי היא נקברה בדרך לבית לחם כפי שקראנו: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל- קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [להלן ל"ה, י"ט]

רש"י נותן הסבר נוסף לבכייתו:

לפי שיעקב בא בידיים  ריקות – הוא חשב בלבו: "אליעזר עבד אברהם כשבא לקחת אישה ליצחק - היו בידיו מתנות רבות - נזמים, צמידים, ומגדנות אך אני  אין בידי כלום!

הטעם למצבו זה היה מהסיבה: שאליפז - בנו של עשיו רדף אחריו במטרה להורגו  והנה הצליח להשיגו בדרכו לחרן, אולם היות ואליפז גדל בחיקו של יעקב בביתו ובמשפחתו של יצחק היו לו ייסורי מצפון - אם יעלה בידיו, חלילה לפגוע לרעה ביעקב .לכן נמנע מלעשות כן, פנה אל יעקב ושאל:

מה אעשה כדי לקיים את ציווי של אבא להורגך?

ענה לו יעקב:' טול את כל מה שבידי וכיון שתהפוך אותי לעני חסר- כל, כבר קיימת בזה את ציווי אביך- שהרי העני חשוב כמת' העני  נצרך-לעזרת הבריות.

נאמר על רחל: "וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".[ להלן: כ"ט, י"ז]

רש"י מסביר: יפת תואר הייתה רחל לפי שצורת הפרצוף - קווי פניה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה , גם הכוונה לצורה הכללית שלה ובנוסף הייתה יפת מראה - היה לה מאור פנים.

רחל הייתה צדיקה מאד - לפני שאמורה הייתה להינשא ליעקב: יעקב מסר לה סימנים מיוחדים [מצוות הפרשת חלה, נר שבת, נידה] והוסכם ביניהם שתאמר לו אותם בליל הנישואין - כדי שלבן לא יחליף אותה במישהי אחרת, אך כאשר ראתה  רחל שנותנים  ליעקב את לאה במקומה - לא רצתה שלאה תתבייש כי אינה יודעת את הסימנים - מיד מסרה לה אותם. לכן חשב יעקב - שהיא רחל.

מתוך כך אנו למדים שרחל הייתה אישה  טובת לב - לפי שהייתה מוכנה להקריב למען לאה את הסימנים - ובלבד שלא תיפגע אחותה מבושת פנים. חיצוניותה ופנימיותה - הקרינו אישיות של אישה, אצילית, צדיקה ונאה. על כן אין פלא שיעקב כה חשק בה - לקחתה לאישה.

חשיבותה של תפילה.

בפרשה זו מתארת התורה על  רצונה העז של רחל  בבנים. היא פונה אל יעקב ואומרת לו:

"ותֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם - אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". 

רש"י מסביר: כאשר רחל אומרת את המילים: "מֵתָה אָנֹכִי". 

אין הכוונה – מתה ממש, אלא , נחשבת כאילו מתה, מכאן  יש ללמוד: מי שאין לו בנים- נחשב כמת - לפי שאין לחייו המשכיות.

רש"י  שואל: האם רחל התקנאה בלאה בהצלחתה ובטובתה?  ממש לא!

היא קינאה במעשיה הטובים וחשבה: אילו  לאה לא הייתה צדיקה יותר ממני – לא הייתה זוכה לבנים בעוד שאני לא זכיתי [ ב"ר]

כעת כאשר מבקשת רחל מיעקב: "הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"

כוונתה : תן לי בנים על ידי תפילותיך כי כך נהג גם אביך יצחק לאמך - רבקה ולכן  יצחק התפלל עליה , התוצאה הייתה שזכתה לבנים, אף אתה התפלל עליי

תשובת יעקב הייתה: וכי אני במקומו של הקב"ה? - הרי ה' הוא פוקד את העקרות ואין את צריכה להתלונן כלפיי שאין לך עדיין בנים.

הרי אביך התפלל  כי לא היו לו בנים  –  היות והתפלל על עצמו – הייתה תפילתו  קרובה יותר להתקבל - אצל ה'.

כפי שאמרו חז"ל: יפה תפילת החולה על עצמו יותר מתפילת אחרים עליו.

אבל אני כבר זכיתי לבנים ורק ממך מנע ה' פרי בטן ולא ממני

על כן  עלייך מוטלת התפילה על כך.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מתגלה חשיבות  הבטחת הארץ והבנים- ליעקב:

".. וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.  וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [להלן כ"ח, י"ג-ט"ז]

הדאגה  להבטחת הארץ -  שגורה בדברי יצחק  ,רבקה ובדברי יעקב , הבטחת הבנים מתבטאת בדברי רחל ליעקב בדבר  התפילה: "הָבָה - לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". 

רחל ומשאלתה

פרטים

קטגוריה: פרשת ויצא

פורסם בחמישי, 01 דצמבר 2022 03:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1367

רָחֵל וּמִשְׁאַלְתָּהּ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

רָחֵל יְפַת תֹּאַר וּמַרְאֶה

בַּאֲחוֹתָהּ לֵאָה תְּקַנֵּא

צוֹפָה בְּבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים

לִיבָּה גָּדוּשׁ יִיסּוּרִים.

רֵאשִׁית שְׂבֵעַת רָצוֹן

עַתָּה מְלֵאַת יָגוֹן

בְּמוֹחָהּ חוֹלְפִים הִרְהוּרִים

הַנִּגְרָעִים מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים?

תָּרָה אַחַר פִּתְרוֹן

בּוֹחֶשֶׁת בְּיָם הַזִּיכָּרוֹן

יוֹרֶדֶת מִמַּדְרֵגוֹת בֵּיתָהּ

מוֹחָה מֵעֵינֶיהָ דִּמְעָה.

פּוֹנָה לְיַעֲקֹב הַתָּמִים

"הֲבָא לִי בָּנִים"

מַבִּיט בָּהּ בְּתִימָּהוֹן

הֲשָׁכַחְתְּ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן?

שִׁפְכִי  תְּפִילּוֹתַיִךְ כַּמַּיִם

תִּתְבָּרְכִי בְּבִרְכַּת שָׁמַיִם

בָּנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב זוֹכִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת : ויצא [ חומש בראשית]

דבר החסידות – פרשת ויצא

פרטים

קטגוריה: פרשת ויצא

פורסם בחמישי, 11 נובמבר 2021 16:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1399

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ויצא

לקראת ש"ק ט' כסלו יום ההולדת וההילולא של אדמו"ר האמצעי [=רבי דובער, בנו בכורו ומ"מ של רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע] ויו"ד כסלו – יום גאולתו, נקדיש הפעם את הטור לאדהאמ"צ ולתורתו:

ברא כרעיה דאבוה

אדמו"ר האמצעי היה כל כך שקוע בעבודת ה', שפעמים רבות היה צריך להזכיר לו על אכילה ושתיה ושינה.

אביו, רבנו הזקן, התבטא: שזה בטוח שאין צורך להזכיר לו את ה"והוא רחום" הארוך בשני וחמישי או "יעלה ויבוא", כי כשהוא מתפלל הוא רואה את העניינים למעלה, אבל בשבת, מהמתיקות של תפילות שבת, היה צריך "עומד על גביו" [=כנראה הכוונה להשגיח שלא יגיע לכלות הנפש].

משנת תקס"ט ואילך לא קיבל אדמו"ר הזקן ל"יחידות" שאלות בענייני עבודת ה', השכלה וכדו' [אלא רק בענייני פרנסה, עצה וכדו' או ענייני העיר], והיה מפנה את השואלים לבנו אדמו"ר האמצעי, באומרו: "גייט צו מיין רבי'ן" [=לכו אל ה"רבי" שלי].

 (ע"פ "רשימות היומן" תרצ"א-תרצ"ג. הובא ג"כ ב"אוצר רשימות" עמ' רצז ואילך)

~~~

למה העדיף יעקב את רחל?

בפרשתנו (כט, יז-יח) נאמר "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".

וצריך להבין:

הרי ידוע ש"האבות הן הן המרכבה", כלומר שהיו בטלים לקדושה העליונה כמו מרכבה שבטלה למי שרוכב עליה, ואם כן איזה ערך היה אצל יעקב שרחל היתה "יפת תואר ויפת מראה", הרי כפי ששלמה המלך אומר "שקר החן והבל היופי" ודווקא "אשה יראת ה' היא תתהלל", ומדוע אהב יעקב את רחל דווקא?

ויש להקדים בקושיה נוספת:

מדוע התחייב יעקב ללבן "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", אולי אם היה מקבל על עצמו שתים או שלש שנים היה לבן מתרצה, ולמה שבע שנים דווקא?

ויש לבאר על דרך החסידות:

ידוע שהאבות הם כנגד המדות העליונות, ויעקב השלישי שבאבות הוא מדת התפארת. ואילו לאה ורחל הם כנגד שני הה"ין של שם הוי'ה, כנאמר "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", שה' ראשונה היא בחינת בינה וה' אחרונה – מלכות, שהם בחינת מחשבה ודיבור [בינה היא מחשבה, כמאמר אליהו "בינה לבא ובה הלב מבין", ומלכות הוא בחינת דיבור כנאמר (קהלת ח, ד) "באשר דבר מלך שלטון"].

ולכן:

יעקב – שהיה בחינת התפארת, שהיא מרכז ה"מדות" רצה להשפיע לרחל שהיא בחינת "מלכות" כי בטבע האדם שיש לו מדת אהבה למישהו – הוא מבטא את זה בדיבור, וכן אם ירא ממשהו – זה מתבטא בדיבור, ונמצא שכל התשוקה של המדות היא להתגלות בדיבור, ולכן יעקב שהוא המדות אהב את רחל שהיא בחי' מלכות – עולם הדיבור.

ולכן עבד יעקב את לבן שבע שנים ברחל – כי לבן, בחינת "לובן העליון" הוא בכתר, שהוא תענוג העליון, ויעקב רצה להמשיך משבע מדות שבכתר (עתיק יומין) עד לבחינת מלכות, שהיא רחל. ועי"ז יומשך השפע גם ליעקב, כמארז"ל (ב"מ נט, א) "אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו" שע"י שהשפע ירד לבחינת מלכות "עלמא דאתגליא" יתגלה האור האלוקי בכל הבית.

ואילו לאה – שהיא בחינת בינה, עולם המחשבה – היא למעלה מהמדות, ונקרא בשם "עלמא דאתכסיא" והיה קשה ליעקב להתחבר לדרגה זו, כיון שהיתה למעלה ממנו, וכמרומז בשם לאה – מלשון עייפות, כי משהו שלמעלה מההשגה של אדם זה מעייף אותו ומכביד עליו, משא"כ דיבור – זה עונג למדות להתגלות בדיבור.

שבת שלום!

מבוסס על: נקודה מתוך מאמר "ורחל היתה" לאדמו"ר האמצעי. נד' ב"תורת חיים" בראשית עמ' 336 ואילך. לשלמות העניין מומלץ לעיין בפנים המאמר, המשופע בביאור ארוך ומפורט, "רחובות הנהר", כדרכו בקודש.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת ויצא - גנות המחלוקת - עם הרב ישראל אשלג שליט"א

פרטים

קטגוריה: פרשת ויצא

פורסם בחמישי, 11 נובמבר 2021 04:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1382