משיח

צִיּוֹן וְהַבְּשׂוֹרָה

go - Get Brand and Generic pills and other pills for sale. 100% secure bill. Low Prices for ALL. 2019 now- best prices online. Internet discounts! Sed Feugiat. Angel's Mist Sinus Inhalant Remedy Blend: clears sinus passages from inflammation and dryness. The pain improves with correction of the hypogonadism. The text really shows that the author has first-hand | Up to 20% Off🔥 |. Stop Searching About Best pill ! Cialis Soft Tabs Online ,special reduced price.. Check More » Can I Buy Nizoral Shampoo At Walgreens source link blue tabs. Partial data for Q4 (October and November) show a spending growth rate of 5. One drug derived from herbal sources that is used in mainstream medicine to treat impotence in men is yohimbine, an alkaloid derived from the bark of the yohimbe or rauwolfia tree. Just remember that it is critical to test your hormone levels before starting a supplementing India Pharmacy Cialis Thus reducing the side effects of medication. Cheapest Prices, Fast Shipping. in of drugs that levitra to lungs air the passages are Expectorants by buy where enhance mucus of the doha expulsion Effective treatment for erectile dysfunction regardless of the cause or duration of the problem or the age of the patient, in doha to levitra where buy Can You Take Cymbalta 60 Mg Twice A Day Where Can Buy Cialis Online can you take cymbalta 60 mg twice a day living in dubai who described himself to the Himalaya Ayurslim Cash On Delivery. APharmacly: 3-9 Free Cialis Pills with all Orders. Online Drug Shop, Big Discounts Special internet prices - Only Best Offers, buy cheap Crestor Price At Rite Aid Lowest prices for Generic and Brand drugs. Bonus 10 free pills, discounts and FREE SHIPPING. Cheapest drugs online - buy and save money. Purchase Levitra Canada - Save up to 57%. Mg Trazodone 50 Buy. Top-rated pharmacies in the U.S., Canada, and internationally. trazodone mg buy 50 Fast Shipping, Cheap Prices, Free Bonus Pills? Extra Low Prices. Overnight shipping! צִיּוֹן וְהַבְּשׂוֹרָה

שיר מֵאֵת: אהובה קליין.©

 צִיּוֹן עוֹרֶגֶת לְאוֹרָהּ

 בְּלִיבָּהּ נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה

 לְפֶתַע שָׁמַיִם מְאוֹתְתִים

 לְעֵינֶיהָ מָחוֹל עֲנָנִים.

 

בְּגַוְּנִי הַקֶּשֶׁת קוֹרְנִים

פָּנֶיהָ הַנָּאוֹת מְאִירִים

קוֹלוֹת הַנָּבִיא נִשְׁמָעִים

בְּשׂוֹרָה אַדִּירָה מְבַשְּׂרִים:

 

רנִּי עֲקָרָה חַסְרַת בָּנִים

צַהֲלִי  פִּצְחִי שִׁירַת רְנָנִים

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי

מֵעַתָּה לֹא תִּיכָּלְמִי.

 

הַבִּיטִי שֶׁאִי עֵינַיִךְ

בָּנַיִךְ שָׁבִים אֵלַיִךְ

הַרְחִיבִי מְשַׁכְּנוֹתַיִךְ

שִׁכְחִי בֹּשֶׁת עֲלוּמַיִךְ.

 

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

שָׁב , מַרְעִיף חֲסָדִים

מֵנִיס מִפָּנַיִךְ אוֹיְבִים

זַרְעֵךְ בְּצִיּוּן מִתְייַשְּׁבִים..

הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת יְשַׁעְיָהוּ  נ"ד [הַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תֵּצֵא חֻמָּשׁ דְּבָרִים]  

צִיּוֹן וְנֶחָמָתָהּ

צִיּוֹן וְנֶחָמָתָהּ.

מֵאֵת:  אהובה קליין ©

הַשָּׁמַיִם קוֹרְנִים אוֹרָה

לְפֶתַע, צִיּוֹן נֵעוֹרָה

לְאָזְנֶיהָ מִלּוֹת נֶחָמָה

לָהֶן דּוֹרוֹת מְצַפה.

 

לִישׁוּעָה - יָמִים כְּלילוֹת עוֹרֶגֶת

ייִסּוּרֶיהָ וְחַבּוּרוֹתֶיהָ כּוֹאֶבֶת

בְּלִבָּהּ תְּחוּשַׁת עִזָּבוֹן

הַאִם ה' חָדַל בָּהּ לִשְׁכֹּן?

 

עַתָּה, לְאָזְנֶיהָ מַנְגִּינָה מִתְנַגֶּנֶת

אֶת גּוּפָהּ וְנִשְׁמָתָהּ מְרוֹמֶמֶת

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְנוֹסֵס בַּהֲדָרוֹ

כֻּלָּם נוֹהֲרִים לַחֲזוֹת בִּקְדֻושָּׁתוֹ.

 

מְלָכִים מֶרחֲבֵי תֵּבֵל יִתְקַבְּצוּ

מִפְּאֵר וְהָדָר הַמִּקְדָּשׁ יִתְפַּעֲלוּ

אַפַּיִם אַרְצָה, לְצִיּוֹן  יִשְׁתַּחֲווּ

עֲפַר רַגְלֶיהָ, בִּלְשׁוֹנָם  יִלְחֲכוּ.

 

הערה: השיר בהשראת ישעיהו  מ"ט [הפטרה  לפרשת: עקב ]  [חומש דברים]    

 

בית שלישי וטכנולוגיה

 

שלום וברכה!

רציתי לשאול:

האם בבית המקדש השלישי, ישתמשו בדברים חדשניים ובטכנולוגיה עכשווית או שהוא יהיה כקודמו?

 

יישכ"ג!

בברכות התורה –

מרדכי ציון


תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א:

כידוע בקרב היסטוריונים וארכיאולוגים, מבנה ביהמ"ק נבנה בפעולות הנדסיות מיוחדות וחדשניות מאד לאותם ימים.

גם ענין התולעת שמיר, שבאה לפתור את נושא הנפת הברזל במקדש, היא המצאה מופלאה, להשתמש בתולעת שהקב"ה ברא כדי לחתוך אבנים.

אינני מכיר, בעניותי, התייחסות של קדמונים לשאלה מעניינת זו, אך לכאורה, מדוע לא להיעזר בטכנולוגיה להקמת ביהמ"ק?

כמובן שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים במסכת סוכה, האם ביהמ"ק השלישי ייבנה בידי אדם או בידי שמים, ואכמ"ל.

בברכה שנזכה לזה בקרוב

שמואל ברוך גנוט

 

בברכה, שב"ג

 

נעשה ונשמע לעם ישראל

נעשה ונשמע לעם ישראל
ובמהרה יבוא הגואל
כל עם ישראל מתאחדים
בארץ ובעולם
לשמור את השבת כהלכה
ולהתפלל על הגאולה בשמחה. 
אבא, תגאל אותנו
עם ישראל לא יכולים לחיות בלעדיך!
אנא בטל את המגיפה
והגלות תבוא לסופה
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים 
וייעול מלכנו בהיכליה.
 
 

שיר המשאלה

שיר המשאלה  
                                         
רציתי לספר לכם משאלה                           
משאלה של חיים
משאלה של כולם
שנשמרה לדורי דורות
 
משאלה של הכל
בין קטן וגדול
משאלה של כולם
מצפים ומצפות לדורי דורות
 
משאלה של חיים
משאלה שקרובה
שקרובה ממש
משאלת בית המקדש

מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג

הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
 
מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג
 
 
נאמר בפרשת מטות: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא...וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ". ותירגם יונתן: וַחֲצוֹצְרוֹת יַבָּבָא בִּידֵיהּ לְמִכְנַשׁ וּלְמִשְׁרֵי וּלְמֵיטַל מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל.
 
ובקובץ עיון הפרשה הקשה מורי שלימדני תורה הרה"ג רבי משה מונק שליט"א, ר"מ בישיבת דרכי משה בב"ב, קושיה אלימתא. שהרי מאחר שישנה מ"ע להריע בחצוצרות בעת צרה ומלחמה, ובפשטות לכך נועדו החצוצרות, א"כ מדוע תירגם יונתן שהחצוצרות נועדו לפזר ולכנס את המחנות, וצ"ע.
 
והנראה בזה דהנה מקור המ"ע לתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה נילף מקרא (במדבר י, ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". והנה לשון התורה היא "תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם". ולכאו' י"ל דדין תקיעת חצוצרות בשעת מלחמה, הוא דוקא במלחמות שבא"י, ומשא"כ במדבר לא תקעו בחצוצרות במלחמותיהם.
 
ואכן הרמב"ן (תענית טו, א) כתב כך: "בפרק משוח מלחמה (סוטה מג, א) גבי מלחמת מדין דריש "וחצוצרות התרועה בידו", אלו השופרות. ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיב "בארצכם על הצר הצורר אתכם", דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך", עכ"ל.
 
והנה בספרי (בהעלותך פיסקא עו) כתיב: "וכי תבאו מלחמה בארצכם", במשמע בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם באים עליכם. "על הצר הצרר", במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה, ת"ל "ונושעתם מאויביכם", אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", (זכריה יד ג) מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", עכ"ל הספרי.
 
ואכן, הפענח רזא (במדבר י ט) ביאר עפ"ד הספרי שאין מצוות תקיעת החצוצרות נוהגת במלחמה, אלא רק במלחמת גוג ומגוג, שהרי בכיבוש יריחו על ידי יהושע נאמר "וירע העם ויתקעו בשופרות", ולא בחצוצרות, (אמנם כתב שיתכן שהמצוה היא אף בשאר מלחמות, ובמלחמת יריחו הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות). ועי' צפנת פענח עה"ת שם שפי' כן מ"ש בסוטה שם אלו השופרות. וא"כ אף דכו"כ ראשונים פליגי בזה, מ"מ יתכן וכן סבר יונתן בן עוזיאל.
 
וחשבתי אפשרות נוספת בזה, דהנה הרשב"ץ בס' זהר הרקיע (עשין רכב סי' עד, וכ"נ מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע נט) ייסד לן דתקיעת החצוצרות בעת מלחמה היא מדין התקיעות הנצרכות בעת צרה. ואולי י"ל שמלחמה שהקב"ה ציוה עליה, כמו מלחמת מדין, אינה נחשבת לעת צרה, כיון שלא נלחמו במדין משום צרה, אלא כדי להענישם על שהחטיאו את ישראל. וגם לבני ישראל לא היה כל חשש שלא ינצחו במלחמתם, וכפי שהאריך רבנו הגאון האדר"ת זי"ע בס' חשבונות של מצוה, שבכל מלחמות ישראל שנעשו ע"פ הדיבור לא מת אפילו אדם אחד מישראל, וכולם שבו בשלום מהמלחמה, ושומר מצוה לא ידע רע, וכאשר מתו ל"ו מישראל במלחמת העי, היה זה בדבר מעל עכן. ולפי"ז אולי יש לחדש ולומר דבמלחמות כגון דא לא חשיבא עת צרה ולא תקעו בחצוצרות. 
 
ושוב שמחתי לראות  שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכה) הסתפק האם במלחמת רשות או מלחמת מצוה לכיבוש א"י, תקעו בחצוצרות, דאפשר דאין זו בכלל עת צרה שהרי הובטחו לישועה, וכתב : "וראי' שהרמב"ם פ"א מהל' תעניות לא הביא המצוה במלחמה בפרט. רק להריע בעת צרה. ועל כרחך כשגוים באים על ישראל נקרא עת צרה. אבל היוצאין למלחמת הרשות שאין יוצאין בלא בית דין ואורים ותומים. וכל שכן היוצאין למלחמת מצוה היינו כיבוש ארץ ישראל שהובטחו לישועה. לא זו עת צרה. ואין מחויבין לתקוע בחצוצרות, עכ"ל, ועי"ש שהוכיח כן מד' הראשונים. ואכן האבנ"ז עצמו נחית להאי קושי' וכתב כך: "וגבי פינחס במלחמת מדין דכתיב [במדבר ל"א ו'] וחצוצרות התרועה בידו. אף שישראל באים על מדין. פירש בתרגום יונתן וחצוצרות יבבא בידו למכנש ולמשרי ולמיטל משריתא. פירוש מחנה ישראל. הנה שלא הי' החצוצרות לזכרון כדכתיב בחצוצרות במלחמה ונזכרתם לפני ד' אלקיכם. רק להקהיל את הקהל ולמסע המחנות. ומשום שהי' שלוחו של משה שאליו נתנו החצוצרות לדברים אלו. אבל לדורות שאין החצוצרות לדברים אלו. רק לזכרון בעת צרה ובקרבנות. אין מלחמות שישראל שיוצאין בדין זה כלל", עכ"ל, והכל בא על מקומו בשלום. (ואמנם האבנ"ז כ' דמד' הספרי הנ"ל לא משמע כן, עי"ש). כן יעזרנו הית"ש לתקוע בחצוצרות במלחמת גוג ומגוג, ויבוא משיח צדקנו בקרוב.
 
 

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

הרב שמואל ברוך גנוט

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

(מו"מ עם מרן הגר"ח קניבסקי בענין)

מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה לאחרונה לכמה מנהלי מוסדות, הרוצים לאסוף ממון בחו"ל, להישאר בארץ הקודש, כיון דאפשר והבטחת חז"ל (מגילה יז, ב ועוד  מקומות) ש"במוצאי שביעית בן דוד בא" תתקיים בס"ד בזאת השנה ולכן טוב שיישארו בארץ להקביל את פניו. מרן שליט"א אישר לי את הוראתו זו בענין ועלינו לדון בקרקע בדברים אלו.

א] הנה נתבאר בספרים שישנם מספר ברכות שמברכים בשעת ראיית פני משיח צדקנו, ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) כתב בשם הגר"ש הומינר זצ"ל, כך: "השי"ת יזכנו מהרה לקבל פני משיח ונברך אי"ה ארבע ברכות: א. ברוך... חכם הרזים, שבודאי יהיה שם שישים רבוא ישראל וכהנה וכהנה עד אין מספר. ב. ברוך... שחלק מחכמתו ליראיו. ג. ברוך... שחלק מכבודו ליראיו. ד. ברוך... שהחיינו". ועי"ש בד' הגרשז"א בענין. וישנם שהוסיפו ברכות נוספות. ואולם לא נתבאר האם ישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו ברגע בואו, או שמי שנמצא שם צריך לברך הברכות.

ומצינו בברכות (יט, ב) "מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם". אולם זוהי לכאו' הוראה כללית על ראיית מלכי ישראל ולאו דוקא ברגע בוא משיח צדקנו.

ב] ובעירובין (מג, ב) איתא: "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". ופירש רש"י: "מפני הטורח - שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו". ומסופר שמרן הגרי"ז זצ"ל ערך פרוזבול קמיה הבד"ץ דירושלים והגרז"ר בענגיס זצ"ל בירכו שיזכה להקביל פני משיח, ותהה הגרי"ז איזה מצוה יש בזה, להקביל פני משיח, וכשסיפרו על כך להגאון מטעשיבין זצ"ל הראה מקום לד' רש"י אלו, שמוכח שישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו.  אולם לא ברירא לי האם כן הוא מדינא, או דכיון דיעשו כן בפועל, שמרוב השמחה הגדולה שבבוא משיח יקבלו פניו, על כן אית ביה טירחא.

וכתב לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שאכן יש בזה מצוה, וכהקבלת פני רבו, אשר היא מצוה.

והנה חיוב הקבלת פני רבו הוא ברגל, ואולם כ' הריטב"א (סוכה כז, א): "מעשה ברבי אילעאי כו' איני והאמר ר' יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב.

שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. פי' כשהוא בתוך התחום, ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום, ור' יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי". ונמצא שכשהתלמיד נמצא במתא דרבו, חייב להקביל פניו בכל עת. וכן הוא בפנ"י (ר"ה טז, ב) שמצד הסברא צריך היה התלמיד להקביל פני רבו בכל שעה, אלא אי אפשר לעשות כן משום ביטול מלאכה ולכן תיקנו לילך להקביל פניו בשעה שהעם בטלים ממלאכה.

והנה בספרי ויאמר שמואל (סי' לד) ביררתי בס"ד שישנם כמה גדרים וטעמים למצות הקבלת פני רבו, שמד' הנוב"י (תניינא או"ח צ"ד) נתבאר שעניינו קבלת שפע מהרב. ואולם מדברי הרמב"ם (ת"ת ה, ז) נראה בפירוש שסבר שחיוב זה הוא מדיני כבוד רבו. ומדברי הפנ"י נראה שיסוד חיוב הקבלת פני רבו ברגל הוא משום תלמוד תורה, שאדם המצוי אצל רבו יחכים מתורתו ומהנהגות גדולה שימושה יותר מלימודה שלו. וכן חזינן מדברי הפרמ"ג (א"א סי' תקנד סקי"ב). ולפי"ז י"ל שאכן ישנה מצוה להקביל פני משיח דוקא בעת בואו, משום שאין לך כבוד רבו גדול מזה, לכבדו בשעת בואו דווקא (ומכאן אסמכתא נכונה למנהג קהילות החסידים להקביל פני רבם בשובו מחו"ל, וכ"ש בהמשיח שיבוא). ויתכן שגם יהיו השפעות גדולות ברגע בוא משיח, בהתאסף רבבות ישראל יחדיו, ואולי ג"כ נזכה ללמוד תורה והנהגות טובות דוקא בעת בואו. כה יזכנו ה' לראות בקרוב. והרה"ג רבי חנוך גבהרד שליט"א הראני מקום לד' הש"ס בכתובות (קד, א): "בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא. אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם". ולכאו' שם הוא ענין של כבוד בהקבלת פני הצדיק, ולא מצוה, דהא במתים חופשי.

ב] אמנם גם אם אכן ישנה מצוה בעצם הקבלת פני משיח צדקנו בעזהית"ש, אכתי יש לברר מנין לנו שצריך להתכונן למצוה זו טרם זמנה. והתינח בשאר מצוות שאנו יודעים עיתם, נחלקו הפוסקים האם צריך להתכונן למצוה, כמו להשיג שופר ולקנות ד' מינים וכו',עוד בטרם זמן המצוה, עי' לקח טוב (כלל ו אות ג), מנ"ח (מצוה א) ונשמת אדם(כלל פח), ועי' בס' שלהי דקייטא (סי' קטו). אך מהיכ"ת דה"ה במצוה אשר כלל לא ברור מתי תבוא לידינו ונקיימנה. אפשר היום, או למחר, או בשנה הבאה וכו'.

והשיבני מרן הגר"ח שליט"א: "עלינו לצפות כל רגע".

וכנראה כוונתו היא שכיון שעלינו לצפות בכל רגע שמשיח צדקנו יבוא הרגע, אם כן מבחינתנו המצוה מונחת לפנינו. ואולם אם כן לכאו' תהיה בעיה להתרחק מא"י, גם לצרכים חשובים ונכבדים, בכל יום ויום, ולאו דוקא בשנת מוצאי שביעית. ואם צרכי מצוה אחרים דוחים מצוה זו, א"כ מדוע בשנה זו בדווקא, שנת מוצאי שביעית, יש לדקדק יותר ולא להתרחק מא"י. ואולי כוונתו היא שכיון שאמרו חז"ל שבמוצאי שביעית בן דוד בא, לא לחינם אמרו כן, אלא להורות לנו שאף שחובה עלינו לצפות לבואו בכל יום ויום, מ"מ כעת יש לצפות יותר, משום סגולת הזמן המיוחד דמוצאי שביעית, וצ"ע לע"ע. וידידי הרה"ג רבי שלמה פורנברג הסביר שכוונת מרן שליט"א אינה לחיוב או מצוה גמורה, אלא לחביבות הענין, ועצה טובה קמ"ל לאלו שייסעו לחו"ל, ובהיותם בחו"ל יבוא משיח צדקנו ואזי בודאי יצטערו על ריחוקם ממקום הקבלת פניו.  ואי"ה אשוב ואשנה פרק זה, בתקוה שלא נצטרך לזאת, ותשבי יתרץ שאלותינו השתא הכא.  

והלום שאלתי את מרן שליט"א כך: בדבר אשר כתב לי רבנו שליט"א שמן הראוי שלא לצאת לחו"ל, כדי לצפות להקביל פני משיח צדקנו בקרוב, ולכאו' הרי בימינו אפשר לטוס מחו"ל לאר"י ולהגיע לא"י תוך כמה שעות. ומאי גרע מהמתגוררים בסוף ארץ ישראל שנוסעים עד ירושלים ג"כ במשך כמה שעות.

השיב מרן שליט"א: "צריך לראותו מיד". 

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם
 
ח. בן זכאי. מקור: הקול היהודי.
 
 
מאז אותו יום חמישי, יש מתח חשמלי באוויר, מתח חיובי שגורם לכולנו להיות יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.
 
גורם לנו להכיר את עצמנו מחדש, משהו שלא נמצא כל יום על פני השטח של התודעה שלנו ובתוך עולם העשייה השוטף השוצף שלנו.
 
באמצע תקופה עמוסה בשנה, סוף שנת הלימודים והכנות לחופש הגדול.
 
פתאם אין אני אין אתה כולנו בשם אחד נקראים עם ישראל. חוצה מגזרים חוצה מגדרים כולם משייכים את עצמם לדבר שמקשר את כולנו – יהודים.
 
כולנו מרותקים ומחפשים לשמוע עוד ועוד על שלושה אלמונים עד ליום חמישי בלילה והכי מדוברים מאז ועד היום יעקב נפתלי אייל וגיל עד. הם שלוחי ציבור של כולנו. יהודי הוא מי שיודע להגיד את  השמות המלאים של החטופים.
 
ציפייה דרוכה, חיכיון שהולכים איתו לאורך היום, שמשהו יקרה. שיהיה משהו חדש, שהכל יתהפך לטובה.. בלילה.. בבקר.. בעבודה עם חברים, כשנפגשים ברחוב השפתיים רוחשות בשורות טובות שיהיו בשורות טובות..!
 
בהפרשת חלה, בתהילים ,נסיעות לעצרות תפילה, הפגנות.. מחכים..מחכים…
 
מזכיר משהו רדום עמוק עמוק בתוכנו…
 
אחכה.. בלילה הארוך…
 
'אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא..'
 
משהו שם חיכה תמיד, שיהיה הכל אחר, שנגיע לעולם טוב יותר, שהכל ישתנה בצורה, שאנו אפילו לא יכולים לדמיין ולומר איך לעשות את זה.
 
רק הידיעה העמוקה שהכל היה צריך להיות אחרת ויותר ממה שישנו עכשיו, הרבה יותר..
 
לכל תודעה ששייכת לעולם הנפש יש משל בעולם שלנו. מה הכוונה משל? כשמחפשים אמת, אמת מופשטת, פנימית. הדרך היא להתבונן, לחפש. הדרך לחזק מודעות אלוקית  היא על ידי משלים.
 
בלי משל אין שום אחיזה להתקרב להדבק בנמשל, משל חי שממנו אפשר לקבל כלים איך בדיוק למחשבה הזו יש אחיזה במציאות.
 
המשל לתודעה הזו שמבקשת להפוך את הכל, שצמאה לשינוי שיתחולל, הוא האטום.
 
גרעין האטום הוא מציאות זעירה בלתי נראית לעין האדם, שבתוכה אצורה כמות גדולה של אנרגיה שיש בכוחה להפוך ולהחריב ברגע אחד קטן אזורים נרחבים. בגלל הסכנה הגדולה שכרוכה בשימוש בנשק זה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח. ואף נכתבו אמנות מטעם האו"ם, שמוחתמות עליהם מדינות רבות בעולם: האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, והאמנה נגד ניסויים גרעיניים.
 
כיום המשל החי של עוצמת האטום, הוא רק בכיוון של הרס וחורבן (ודי שרק יעלה לנו במחשבה כמו מצוות שלעולם לא מתבצעות בפועל דין בן סורר ומורה ועיר נידחת) המחשבה על האטום מתמתקת בשרשה על ידי המחשבה של משיח – למרות שהוא דמות של יחיד מול כל באי עולם – הוא יכול לפעול שינוי דרמטי ולהפוך את העולם מן הקצה אל הקצה. היהודי הוא יודע ומאמין, שזה רק עניין של זמן, שיבוא מי שעתיד לחולל ברגע אחד קטן שינוי, שהכל יתהפך לטובה.
 
התפילה,  למען החטופים בשם כל ישראל, מלאה בתקווה, שזה לא יגמר רק בכך שהחטופים ישובו בשלום. ואז נשוב לעסוק במחלוקות במרדפים אחד אחרי השני מי אשם ומי פחות אשם. ובחיטוט מעייף אחר איזה סקופ מעניין.
 
אלא, שמה שישנו עכשיו ימשך ויגדל –
 
זה שישנו שם שכולל את כולנו – יהודים.
 
התחושה הדחופה למלא את היום במעשים טובים והעשייה למען מישהו אחר. התחושה הברורה שגם אחרי המחלוקות והחילוקים יש משהו שהוא מעבר לכל זה. ואנו מסוגלים לשלב ידיים זה עם זה.
 
שלא יגמר לעולם..
 
ושימשיך!!! לשינויים נוספים של מלכות יהודית מתוקנת, של חיים יהודיים שלמים על פי תורת ישראל על כל שטחי ארץ ישראל. שיהיה כבוד לאומי. שינויים כאלה, שמחוללים מהפך אמיתי במציאות ובוודאי לא מאפשרים לסיטואציה מעין זו לחזור על עצמה.
 
תפילה בלב, בקשה, שאיכשהו השחרור המהיר של הנערים היקרים (שיהיה עוד היום הלילה..!!)
 
שיעשה בצורה אחרת. לא בידי אדם או קבוצה ספציפית, שיוכל בסוף העניין לטפוח לעצמו על השכם, או לחילופין לעסוק בביקורת חריפה כלפי צד אחר.
 
לא על ידי התפילות שלנו והמעשים הטובים, לא על ידי החילים היקרים שעושים ימים כלילות ולא על ידי הממשלה והמדינאים שיושבים לדון באריכות בכל הפרטים.
 
מישהו שהוא מחוץ למעגל הזה, מעל כולנו, שיראה לעין כל בשר שהכתר שייך רק לאחד, אל אחד.

ואם עדין אין זו שעת האפס?

ואם עדין אין זו שעת האפס?

תמיד אומרים לנו שהנה הנה קרבה שעת האפס. ממשילים משלים ורומזים רמזים ומסמנים סימנים על כך שהנה הנה השנה הזו אמור לבוא הגואל. 
וקול קטן מצייץ ושואל: ואם  עוד לא? ואם חלילה לא יבוא הגואל בשנה זו? והרי גם בעבר נתנו תאריכים וחישבו וחישובים, והנה כלו כל הקצין ומשיח עדין לא בא!

ואז חשבתי שניתן להמשיל זאת לאישה שמתכוננת לשבת קודש. ונניח ששבת נכנסת בשעה ארבע וארבעים דקות.  נכון. היא יכולה להתחיל את ההכנות שלה בשעה שתיים וחצי, להזדרז ולמהר, ובשעה ארבע וארבעים אפס אפס הכל יהיה מוכן, התבשילים יהיו מונחים על הפלטה, הבית יהיה נקי פחות או יותר, והשבת תהיה אורחת הכבוד של הבית.
אבל: איך היה נראה יום שישי של אותה אישה, ואיך היתה נראית השבת של אותה אישה, אם היתה האישה מתחילה בהכנות כבר בשעה שמונה בבוקר?  במקרה זה, ההכנות שלה היו נעשות במתינות וברגיעות, ובשעה שתיים-שתיים וחצי כבר היתה אותה אישה יושבת נינוחה, לבושה בבגדי השבת, מעיינת בספר מעניין, ונהנית מהשעות הסמוכות לשבת קודש, שכבר יש בהן משום השראת השכינה. אותה אישה חרוצה הרוויחה עוד שעתיים של קורת רוח. עוד שעתיים של מנוחה. עוד שעתיים של הנאה רוחנית נטו, שמצטרפים למנוחה, לעונג ולהנאה הרוחנית של יום השבת.

דוגמא נוספת: ההכנות לפסח. ישנו בית שבו בראש חודש ניסן מתחילים במהירות "להריץ" את התהליך של הנקיונות, הסידורים, ההכנות והקניות, באיזשהו סדר שהרבה לחץ שזור בו. ואמנם, הם יכולים להגיע לליל בדיקת חמץ ולדעת שאיכשהו באמת אין חמץ בביתם, אבל בליל הסדר סביר להניח שכל העוסקים במלאכה יתקשו שלא לעצום עין, אחרי המירוץ שעברו בשבועיים האחרונים.
לעומת זאת, בית שבו ההכנות לפסח מתחילות במתינות, כבר בראש חודש שבט או אדר, הרי מדי שבוע מנקים ארון או פינה או ספריה קטנה, והכל במתינות ובנינוחות, ולליל הסדר הם מגיעים רגועים, שלוים ושמחים. יתכן אף שיסיימו את כל ההכנות לפני הזמן, ויעברו למטבח של פסח יומיים או שלושה קודם החג, ויהנו מהחרות של חג החרות כבר יומיים או שלושה לפני תחילת החג עצמו. המשפחה המקדימה הרוויחה שקט ושלווה גם במהלך ההכנות, והגיעה על החרות המיוחלת עוד לפני התאריך הרשמי שלה.

והנמשל הוא ההכנות לגאולה. נכון. אין אנו יודעים אם המשיח יבוא היום, מחר, עוד שבוע או עוד שנתיים ואולי חלילה יותר. אבל יודעים אנו שהגאולה קרבה ושעלינו להיות בעיצומם של ההכנות אליה. והבחירה בידינו: האם להשאיר את ההכנות לרגע האחרון, לרגע שבו כל העולם כולו ידע שמשיח עומד בפתח, ואנשים ירוצו ויתחננו למצוא טלית, למצוא ציצית, ללמוד פסוקי תפילה, או שיכולים אנו לבחור בדרך הרגועה והמתונה, לצעוד קדימה כבר מעכשיו, להתקדם בהכנות לגאולה, להתחזק עוד ועוד, כל אחד בהכנות שהוא זקוק להם, או זה בתפילות או בצניעות, בלימוד התורה הקדושה, בחיזוק בהלכות, ובעצם בכל אלו גם יחד. 
כך, כאשר נראה כולנו באופן מוחשי שהמשיח עומד בפתח ממש, נוכל לדעת שאולי נותרו לנו אי אלו הכנות, אבל באופן כללי אנחנו יחסית בעזרת ה' מאורגנים לקראת תקופת הגאולה. זוהי תועלת אחת מההכנה שכדאי לה להתחיל כבר עכשיו. 

ותועלת שניה: כמו שהשבת בביתה של האישה שהתכוננה לה משמונה בבוקר, שבת זו תהיה בדרך כלל מושקעת יותר ומפוארת יותר. וגם הפסח בביתה של המשפחה שהתכוננה מחודש שבט, סביר להניח שיהיה מהודר יותר ומפואר יותר, כך אם נתכונן לגאולה כבר מעכשיו, נוכל בעזרת ה' להיות מוכנים אליה טוב יותר
ולהגיע לדרגות גבוהות יותר כאשר תמלא הארץ דעה את השם כמו מים שממלאים את האדמה, ומי שהכין את כלי הקיבול שלו מראש, לפני הגאולה, יוכל לקבל יותר שפע רוחני כאשר הגאולה בוא תבוא.

ויש גם תועלת שלישית, מיידית, שאנו מפיקים מההכנה המוקדמת, והיא: ההנאה שלנו כאן, ועכשיו, מההתקדמות הרוחנית, מהעליה בדרגה הרוחנית, מקיום המצוות המעשיות שממלאות את האדם שמחה וסיפוק. כמו אותה אישה שבשתיים בצהריים ביום שישי היא כבר יושבת, ספר בידה, ונהנית מהאוירה של ערב שבת קודש. 
כמו אותה משפחה שביומיים שלפני חג הפסח כבר ביתה כשר למהדרין, וריח ניחוח של תבשילים ומאפים כשרים לפסח ממלא את חלל הבית. כך גם אנו, אם נתכונן לגאולה כבר עכשיו, הרי בעזרת ה' נזכה להנות גם מההכנות אליה, וגם מההרגשה של "מעין עולם הבא" ו"מעין גאולה" כבר עכשיו.

אבל, יהיה מי שיאמר שאין המשל דומה לנמשל. שהרי שבת, יודעים אנו את שעת ההגעה שלה, וגם פסח, יודעים אנו את התהליך שבו הוא חל, ואילו תאריך הגאולה אינו ידוע לנו! 
וגם לכך יש לנו שתי תשובות:

תשובה ראשונה: אדרבא, הואיל ואין אנו יודעים מתי בן דוד בא, לכן עלינו להתכונן לביאתו כבר עכשיו, כבר היום, כדי שלא נגיע למצב שבו משיח בא ואנחנו עדין בבגדי החולין שלנו. שומה עלינו להתכונן כבר עכשיו לגאולה. אם נהיה מוכנים אליה לפני שתגיע, הרי שלא הפסדנו דבר, ורק הרווחנו עונג רוחני, ורק נוכל להכין
עוד ועוד כלי קיבול לשפע רוחני, ונשמתנו תוכל להנות משפע רוחני כבר עכשיו.

ותשובה שניה, והיא הנוראה ביותר: הרי ידוע שבן דוד יבוא "היום - אם בקולו תשמעו", כפי שאמר המשיח לרבי יהושע כאשר שאל אותו מתי יגיע לגאול את עם ישראל. המשמעות של הדברים היא שהמשיח מחכה להתגלות ולגאול אותנו אבל מחכה שנהיה מוכנים לביאתו. וכמוהו כאורח חשוב שעומד על מפתן דלתנו ומחכה שנגמור
להתארגן כדי שיוכל להכנס לביתנו. 

וכאשר אנו חושבים על המשמעות הזו, החזקה ביותר, של זמן בוא הגאולה, הרי בשרינו נעשה חידודין חידודין: משיח עומד בפתח, מחכה להתגלות, ואנו? מה אנו עושים? עם מה אנו מתעסקים?
הבה נמהר, נניח בצד, עד כמה שאפשר, את עיסוקי ההבל ורעות הרוח, ונפנה לארגן את עצמנו, את בתינו, את כל אשר לנו, לקראת המשיח. כדי שנגיע למצב שנהיה מוכנים ומאורגנים לקראת האורח החשוב הזה, הוא משיח צדקנו, כדי שנהיה מאלו שמקרבים את ביאתו, ובזכות זה נזכה לראותו במהרה בקרוב ממש אמן.

ימי המשיח הם ימים של אושר ועושר, של שפע רוחני וגשמי, של שלוה ונחת. של מצב שבו כל אומות העולם רצים ומתחננים לשרת אותנו רק כדי להיות דבוקים לעם ישראל. בימי המשיח סודות של תורה יתגלו לעיני כל, ואנשים יהיו עסוקים בידיעת החכמה האלקית ובהתקרבות רוחנית לבורא העולם, ואין תענוג כלשהו שיכול להידמות לתענוג 
של דבקות בבורא העולם. והנה, יש בידינו דרך להתכונן לקראת ימים אלו, ואפילו לקרב אותם. הבה נזדרז להתארגן כי השעה קצרה והמלאכה מרובה והשכר הרבה - ובעל הבית כאן איתנו, ממתין שכבר נהיה מוכנים לקראת האור הגדול המפציע.


 

מחשבים את הקץ

מחשבים את הקץ 

*האם מותר לחשב את הקץ? מדוע גדולי עולם חישבו את הקץ? כיצד יתכן שגדולינו טעו בחישוב הקץ והמשיח לא הגיע? * כיצד דן הרמב"ם את רבי סעדיה גאון "לכף זכות" ומה לא אמר ה"סבא משפולי" והאם הגר"א מוילנא סובר שבשנת התשע"ב תבוא הגאולה? * ומה הקשר בין גזירות ת"ח למלחמת "ששת הימים"? * הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב לנו על חישוב הקץ ועל הציפיה הדרוכה לבוא המשיח בכל יום שיבוא * 

המשיח לא יבוא ביום שלישי 

כל העיר היתה כמרקחה בחודש האחרון. שואב המים זנח את דלייו והרצה בעירנות, מנופף בידיו הגדולות, בפני ברק'ה הזגג. שמערל התנדנד בדביקות לא אופיינית ליד ה"עין יעקב", מנסה להבין את דברי התנאים והאמוראים, ומשולמק'ה פיזם לעצמו שירי קודש, בעודו מרכיב את הפירזול החדש לסוסו. נשות העיירה כמעט ושכחו את עסקי הבית והתגודדו סביב שרה-רבקה, פטפטנית האזור והגלילות, שסיפרה סיפורי מופת ומעשיות בזה אחר זה. "המשיח יגיע ביום שלישי הבא", לחשו כולם זה לזה בהתפעמות והתפעלות. לפני שבועיים עבר כאן, בעיירה, מגיד-מישרים נודד, צדיק מופלג ותלמיד חכם גדול, והוא הוכיח בדרשת השבת שלו, באותות ובשפטים, שהמשיח יגיע בכ"ז בשבט בשנה זו. מגיד המישרים הצדיק אמר את הדברים בנחרצות ברורה ומוחלטת ומאז, ותהום כל העיירה. היהודים החלו לשוב בתשובה שלמה, להרבות בצדקה, בלימוד תורה ובמעשים טובים. להתכונן בכל מיני עניינים והכנות לקראת בואו הקרוב מאד של המשיח, וביניהם אף למכור את הבתים והנכסים, להיפטר מנכסי דלא ניידי, שהרי אוטוטו עוברים כולם לארץ ישראל, והמשיח בראש. העיר כולה, בניה ואנשיה, נשיה וילדיה, שוחחו רק על נושא אחד, על בואו של המשיח בכ"ז בשבט, ביום שלישי הבא. 

ואז, בליל שבת לאחר 'קבלת שבת', עלה רב העיירה הישיש על דוכן הדרשנים, הניצב ליד ארון הקודש. הוא סידר את טליתו, כחכח בגרונו, הביט בקהל הגדול שגדש את בית הכנסת, דפק בנחרצות על הסטנדר והודיע בקול צלול וברור: "מבטיח אני לכם, קהל עדת צאן מרעיתי שיחיו, שהמשיח לא יבוא בשום פנים ואופן ביום שלישי הבא! מי שאמר לכם שהמשיח יגיע בכ"ז בשבט- שיקר במצח נחושה. הכל בדיות ודמיונות. המשיח יבוא אולי מחר, אולי מחרתיים. אולי עוד שבוע ואולי עוד שנתיים. אולי גם בעוד עשר או עשרים שנה, אולי אף יותר. אך זאת אני חוזר ומבטיח: ביום שלישי כ"ז בשבט השנה, המשיח לא יבוא, נקודה!"... 

לימים שאלוהו תלמידיו הכיצד יכול היה להבטיח בהבטחה נחרצת שכזאת שהמשיח לא יבוא, בשום פנים ואופן, בכ"ז בשבט. והלא יתכן מאד שחישובי הקיצין של אותו מגיד-מישרים תלמיד חכם וצדיק, יצדקו, ואכן המשיח בוא יבוא דווקא ביום זה. 

השיב להם הרב הישיש: "נכון. יתכן היה שחישוב הקץ הלזה, לפיו המשיח יבוא דווקא בכ"ז בשבט. אם אכן המשיח היה בא, מה היה קורה? בסך הכל היו מוקיעים אותי אישית בראש חוצות ומוכיחים שאני שוטה והדיוט. אם כך היה קורה, מבחינתי לא היה קורה מאומה. אדרבה, טוב שהמשיח בא וטוב שהתגליתי כשוטה וכפטפטן חסר-בינה. אך אם לא הייתי מכריז בנחרצות שהמשיח לא יבוא בשום אופן בכ"ז בשבט, והמשיח באמת לא היה מגיע ביום זה, כפי שאכן קרה, היו יהודים רבים מאבדים את אמונתם בבוא המשיח, שהרי הנה עמד יהודי צדיק וחכם ליד ארון הקודש ומכריז שהמשיח יבוא בכ"ז בשבט ובסוף הוא לא הגיע. לכן העדפתי שיסקלו אותי באבנים, אם אכן המשיח יגיע באותו תאריך נקוב, אך שלא יאבדו או יזלזלו באמונתו התמה בביאת המשיח, שיכול לבוא בכל רגע ועת". 

סיפור זה, שמובא במקורות רבים ובשמות רבים, מגלם בעצם את תופעת "חישוב הקיצים", שהיתה נפוצה בעם ישראל בכל הדורות. הראשון שרצה לגלות לבניו את הקץ, היה יעקב אבינו ע"ה, שכאשר התאספו בניו סביב מיטתו לפני הסתלקותו, חשב לגלות לבניו את הקץ, כדי שיידעו לנכון מתי משיח צדקנו יבוא. אך חז"ל מעידים שנסתלקה ממנו השכינה ויעקב לא גילה לבניו את הקץ, כי רצון ה' היה שזמן הקץ יהיה חסוי ומוסתר. חבקוק הנביא אמר: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בא יבוא לא יאחר". חז"ל אמרו (במסכת סנהדרין צז,ב) שמפסוק זה אנו למדים כי "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא. אלא חכה לו שנאמר: "אם יתמהמה חכה לו". 

מרוב חשקו-קידם הרמב"ן את הקץ 

גדולי ישראל במשך הדורות דווקא חישבו את הקץ. הרמב"ן חישב שהמשיח אמור (היה) להגיע בשנת ה' אלפים קי"ח. החתם סופר (שו"ת ח"ו סימן ס"א) כתב ש"הרמב"ן בפרשת בראשית האריך לגלות את הקץ הכמוס, ומרוב חזקו ותאוותו לביאת המשיח, קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו, וטעה טעות גדולה במחילת כבודו", והחתם סופר דוחה לפי חשבון את חשבונו של הרמב"ן. גם רבי סעדיה גאון חישב בספרו "אמונות ודעות" את הקץ, והיו רבים מגדולי ישראל שסברו שהמשיח יבוא בשנת ה' אלפים ת"ר. מקור חישוב זה מתבסס על דברי הזוהר הקדוש (בפרשת וירא) הכותב שב"שש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה מלמעלה ומעיינות החכמה למטה, ויתוקן העולם בשביעי כבן אדם שמתכונן ביום השישי בעת ששוקעת השמש לקראת שבת, וכנסת ישראל תוקם מעפרה והקב"ה יזכרה". הגאון בעל "מסגרת השולחן" חישב בספרו "קץ הפלאות" את זמן בואו של המשי וקבע שהוא יבוא בשנת ת"ח. רבנו המלבי"ם (בפירושו בסוף ספר דניאל) חישב ומצא שהגאולה תבוא בשנת תרע"ג ואילו בספר "משא בערב" חישב שהמשיח יבוא בשנת תשכ"ז. בקונטרס "בית היחאלי", כך כותב לנו בספר "אוצרות אחרית הימים", וגם בספר "התקופה הגדולה" חישבו ומצאו שהמשיח יגיע בשנת תש"ן, וכך מסופר גם על הצדיק רבי יעקב הרמן זצ"ל ("הכל לאדון הכל") שצדיקים וגדולי הדור אמרו לו שבשנת תש"ן "עלינו להתכונן לשבת"... 

במקום המשיח: גזירות ת"ח ומלחמת "ששת הימים" 

כיצד יתכן שגדולי עולם, צדיקים תלמידי חכמים נודעים, טעו בחישוב הקץ? הלא שנת הת"ר, ת"ח ותשכ"ז חלפו עברו להם, והמשיח לא בא? תשובה על כך שמעתי ממורי ורבי הגרב"ש דויטש שליט"א (ולאחר מכן ראיתי שתשובה זו הודפסה גם במקומות אחרים, בשמם של תלמידי חכמים אחרים): בכל תקופה ודור ישנם זמנים מיוחדים ומסוגלים, ימים מעולים מבחינת התאריך והשעה, בהם ניתן לפעול גדולות ונצורות, או חלילה, להיפך, לגרום בהם לנזקים. גדולי התורה חישבו ומצאו את אותם "זמנים מיוחדים" והם הצביעו עליהם כימים בהם המשיח אמור להגיע. ואכן, ימים ושנים אלו היו באמת מיוחדים יותר מכל השנים והימים, ולכן באמת התפתחו בהם דברים גדולים. בסביבות שנת ת"ר התחולל מהפך אדיר בעולם כולו ומעיינות הדעת שפעו בשפע חוכמה. החל משנה זו התגלו בעולם המצאות גאוניות רבות ונודעות, והעולם השתנה. בשנת ת"ח אנו יודעים כולנו מה קרה. בשנה זו החלו גזירות ת"ח ות"ט הנודעות ואלפי יהודים נרצחו ונשחטו על קידוש ה'. בשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה ובשנת תשכ"ז, וגם את זה כולנו יודעים, התקיימה לה מלחמת "ששת הימים", בה מיגרו בארץ ישראל את 7 צבאות ערב ויצאו מאפילה לאור גדול של ניסים ונפלאות. בשנת תש"ן הכריז סאדם חוסיין נשיא עיראק על השמדתה של ישראל, בסיום השנה פלש הרודן לכווית וכעבור מספר חודשים החלה "מלחמת המפרץ", בה ירו עשרות טילי סקאד על ערי ישראל והציבור ניצל בנס ופלא. "אכן, ימים ושנים אלו, עליהם הצביעו גדולי ישראל, היו ימים מסוגלים ומיוחדים, אך אנו לא זכינו וימים אלו הוחלפו בניסים אחרים, או להיפך, ברציחות, פרעות וגזירות, בגלל שלא שבנו בתשובה והקב"ה הפך את הימים הללו לתוגה וצער", אמר הגרב"ש דויטש שליט"א.

השואה והמדינה – במקום המשיח

רבי יוסף אבן יחיא כותב (בפירושו על ספר דניאל) שבאזור שנת ה' אלפים ת"ש "אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קצנו בעזרת ה', למען יוכלו ישראל לשבת בטח על אדמתם". בספר "תולדות יעקב יוסף" כותב המחבר הנודע, מגדולי החסידות "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם"- אימתי יהיה נשיאות ראש? בזמן הפקודה, שלא יאוחר כשיהיה מספר תש"א". בספר "אגרת לקץ הימין" מביא שהמקובלים כתבו ששנת ת"ש היא שנת בוא המשיח. ומה קרה באמת, בסופו של דבר, בשנת ת"ש-תש"א? אז התרחשה לה השואה הנוראה. והנה, שוב למדנו ששנות חישובי הקץ הראו לנו רק דבר אחד, שמדובר ב"זמני פקידה" מסוגלים ומיוחדים. אם זכינו- היה בא המשיח. ואם לא?- ה' ירחם עלינו. 
ישנם המרמזים מדברי הזוהר הקדוש בפרשת תולדות, שם רמוז ש"בשנת היובל הזאת", כשיסתיים ה"זאת" שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ושמונה, שהיתה שנת ת"ח (שהוזכרה בספרים כ"שנת פקידה") אזי "תשבו" איש אל אחוזתו, כשהכוונה לשנת התש"ח. ומה קרה בתש"ח? אז הוקמה לה המדינה. והנה שוב פעם פיספסנו את מומנט הגאולה והחלפנו אותה, בעוונותינו, רק במדינה. (או שבאמת הכוונה לשיבת ציון הגדולה שהתקימה בשנה זו, בה שבו רבים לארץ ישראל). 

האם מותר לחשב את הקץ?

כאשר אנו רואים מצד אחד שבגמרא כתוב שאסור לחשב את הקץ ואילו מצד שני למדנו שגדולי ישראל חשובים ונודעים חישבו את הקץ, אנחנו צריכים כמובן להבין את הסתירה הזאת.

ה"אברבנאל" כותב שהאיסור של חז"ל בחישוב הקץ הוא רק לחשב אותו לפי חוזים בכוכבים ואיצטגנינות, אך המחשב את הקץ לפי דברי הנביאים אין בכך איסור. בספר "אוצרות אחרית הימים" מנסה להסביר את החילוק בכך כי יתכן שהמחשב את הקץ לפי דברי הנביאים, יודע הוא שחישובו אינו מוחלט ואולי הוא טועה בהבנת דברי הנביאים. ולכן גם אם יטעה, לא תסור אמונתו מבוא המשיח, כי מסביר הוא לעצמו שבודאי טעה בהבנת דבריהם העמוקים של הנביאים. אך המחשב את הקץ לפי מדעי האסטרולוגיה והאצטגנינות, בטוח הוא שהמשיח יבוא ביום שיצא לפי חשבונו, ואם המשיח לא יבוא ביום שיצא בחשבונו- תיפסד אמונתו בביאת המשיח.

הרמב"ן ב"ספר הגאולה" סובר שאסור לחשב את הקץ גם לפי דברי הנביאים, רק שהאיסור נאמר לבני הדורות הרחוקים מהגאולה ולא לנו, שאנו קרובים לגאולה. (ושימו לב שהרמב"ן סבר שכבר תקופתו שלו היא תקופה הקרובה לגאולה. כך שאנו ודאי קרובים אליה, כפי שאמרו ה"חפץ חיים" ועוד גדולים וצדיקים רבים). הרמב"ם ב"אגרת תימן" שולל גישה זו והוא קובע נחרצות ש"הקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם". ומה שמצאנו "חישובי קצין" שונים, הוא בכלל ש"רוב ציור קצת החכמים על זה, ועלה ברעיונותיהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע עניין זה ואמר: "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר, ירבו הדעות והסברות בו, וכבר ביאר הקב"ה על ידי נביאיו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר: אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה!". 

ואם כן, כיצד רבי סעדיה גאון ז"ל חישב את הקץ? כותב על כך הרמב"ם: "ואנו דנים את רבי סעדיה לכף זכות נאמר, שמא מה שהביאו לענין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו". 

הגמרא מביאה טעם נוסף לאיסור חישוב הקץ. הגמרא בסנהדרין מספרת שכאשר האמורא רבי זירא ראה את רבנן, העוסקים בחישוב הקץ, אמר להם שבבקשה לא יעסקו בענין זה, כי בכך מרחיקים הם את הקץ, כפי שנאמר בברייתא ששלושה דברים מגיעים בהיסח הדעת, והם המשיח, מציאה ועקרב. (ומה הקשר בין השלושה? ראו במהרש"א שם ובספר "נועם אלימלך" בהוספות וב"דגל מחנה אפרים" בפרשת בלק). כך שאם ניחשב מתי המשיח יבוא ונדע ברור מתי יגיע, הוא לא יבוא בזמן זה, כי כבר הוא לא יוכל לבוא בהפתעה ובהיסח הדעת. גם רבינו יהודה החסיד כתב דברים חריפים על חישוב הגאולה, בספרו "ספר חסידים": "אם תראה אדם שמתנבא על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". 

כיצד יתכן שהמשיח יכול לבוא רק ביום מסוים?

המהר"ל מפראג זצ"ל בספרו "נצח ישראל" מסביר שחישובי הקץ שקבעו חכמינו "לא היו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותה שעה. רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי יהיה בו הקץ. ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל". ואנחנו לא מבינים, כיצד יתכן שעד לזמן זה, אותו חישבו כגילוי הקץ, המשיח לא יוכל כלל להגיע? האם הדבר אינו סותר את האמונה? 

בספר "אוצרות אחרית הימים" ובספרים נוספים מסבירים לנו את הענין לפי הנאמר בגמרא שישנם שני זמנים לביאת המשיח. הזמן של "בעתה", שהוא התאריך שנקצב מהשמים מבלי שיהיה תלוי בשום גורם, לבוא המשיח, וישנו את זמן של "אחישנה", שאם זכו ישראל- הקב"ה מחיש את הקץ וממהר את בוא המשיח. לפי הדברים הללו מוסבר שאמנם הגדולים חישבו את הזמן של "בעתה", לפיו הגבילוהו משעת החורבן ועד לאותו התאריך שעלה להם בחשבונם. אך גם בתוך הזמן של "בעתה", יכול הקב"ה להחיש את בוא המשיח לזמן של "אחישנה". נמצא שלמרות שהחכמים שחישבו את הקץ הגבילו את מועד הגאולה לאותו זמן מסויים, אך עם ישראל המשיך לצפות שהמשיח יבוא בכל רגע ובכל יום, כמצב של "אחישנה", בו מחיש הקב"ה את הקץ וממהר את בואו של המשיח.

ה"מסגרת השולחן" בספרו "קץ הפלאות" מסביר באופן אחר, לפיו אותם מחשבי הקץ לא התכוונו שהמשיח יבוא בוודאי, במאה אחוז, באותו יום שקבעו. אלא שלפי חשבונם זהו זמן מסוגל וראוי ביותר לבואו, ועם היהודים ישובו בתשובה במיוחד בימים אלו, תשובתם תתקבל ביתר שאת והמשיח יבוא. זמנים אלו נקראים "זמני פקודה", אלא שאנחנו, בעוונותינו הרבים, החמצנו אותם.

בשעתו פורסם בשם הצדיק הנודע ה"סבא משפולי" זצ"ל שאמר שעד שנת ת"ר "היכל המשיח סגור במסגר". הגיב על כך הרבי ממונקאטש זצ"ל בספרו "דברי תורה" וכתב שחלילה וחס לומר שהצדיק משפולי אמר את הדברים האלו. שהרי כיצד אפשר לומר שעד שנת ת"ר הוא בודאי לא יבוא?! הרבי ממונקאטש זצ"ל כתב שבודאי שה"סבא משפולי" לא אמר דברים כאלה הנוגדים את האמונה ב"אחכה לו בכל יום שיבוא".

הגר"ש ואזנר להרב מרדכי גנוט:

"אל תפרסם על קץ המשיח!"

את "לוח דבר בעתו" של רבי מרדכי גנוט (לא. הוא לא בן משפחתי...) כולנו מכירים. הלוח מקיף עולם יהודי ומלואו ויש בו הלכות ומנהגים, אסטרולוגיה ועובדות, תאריכים והיסטוריה יהודית ענפה, לפני הוצאת "לוח דבר בעתו" של שנת התש"ס, לפני 11 שנים, פנה הרב מרדכי גנוט למורו ורבו מרן הגר"ש ואזנר שליט"א והצביע בפניו על דברי המדרשים והמקורות הקדומים, המצביעים על שנת התש"ס כשנה בה המשיח צריך להגיע. ה"ילקוט הראובני" כותב שבשנת תש"ס יעלו מים תחתונים יכסו כל העולם וישאר רק א"י כאי, שטה על פני המים, וישארו רק צדיקים גמורים", וכך כתבו גם ה'חסד לאברהם', ועוד ספרים, שחזו את ביאת המשיח בשנת התש"ס. לפיכך תהה רבי מרדכי גנוט האם כדאי לו לפרסם ב"לוח" שלו את הדעות הסוברות שהמשיח יגיע בשנת התש"ס. הגר"ש ואזנר שליט"א כותב לו בעניין דברים נחרצים. " כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים, ורבינו הרמב"ם, ראש המורים לדורות, כתב שלעולם לא יעסוק אדם במדרשים והגדות הנוגעים לזה, שאין מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה, וכן לא יחשוב הקיצין, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין". 

וממשיך הגר"ש ואזנר שליט"א וכותב בנחרצות: "ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו, היה זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות, ובפרט בשנת ת"ח, גרם הדבר לאכזבה ורפיון. ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה לו, ולבסוף אם חס וחלילה לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש". 

האם המשיח יבוא בשנה הבאה?? 

בתקופה האחרונה החלו יהודים טובים להפיץ את בשורת הגאולה החדשה, לפיה המשיח אמור להגיע בשנה הבאה, שנת התשע"ב. הרב מתתיהו גלזרסון, שכבר הוציא ספרים מרתקים רבים בנושאי גימטריות, חזיונות וחישובי מספרים, הוציא לאחרונה ספר מעניין על תרבות המאיה והיהדות, לפי תרבות המאיה שהוא שבט מאזור אמריקה המרכזית,במקסיקו, עם תורה משלו, סוף העולם יתרחש ב- 2012, בשנה הבאה. לבני שבט המאיה רעיונות משלהם בעניין והרב גלזרסון מנסה להצמיד את העניין גם ליהדות. הוא מצטט מדברי הגר"א מוילנא זי"ע שכותב ש"חבלי משיח" ימשכו במשך 70 שנה וקובע שמאחר שעיקר השואה האיומה התקיימה בשנת התש"ב, והשואה היא בודאי "חבלי משיח", אזי 70 שנה כעבור תחילת "חבלי משיח" היא שנת התשע"ב. בספרו של הרב גלזרסון ובמקומות נוספים מחשבים שזמן "חצות" שלאחר האלף השישי הוא בשנת התשע"ב, והגר"א הרי כתב ששעה זו, שעת בין הערבים, בכוחה להחליש את כח הערב רב. ספרים נוספים חוברו (ויחוברו) בעניין, וכפי ששמעתי, ישנם עוד ספרים וחוברות בדרך, בהן נקרא ששנה הבאה, שנת התשע"ב, היא שנת בוא משיח.

אנחנו, לעומת זאת, נשמח אם המשיח יבוא כבר בשנת התשע"א. ומה נעשה עם דברי הגר"א שהזכרנו? מדובר כמובן בטענות שאפשר לדחותם בפשטות ובקלות. הגר"א ז"ל כלל לא הצביע על השואה כתחילת "חבלי משיח", וגם אם השואה היא אכן היתה תחילת "חבלי המשיח", הרי כולנו יודעים שהשואה פרצה כבר באלול התרצ"ט, אז פרצו הגרמנים וכבשו את פולין.נכון ששנת תש"ב היתה השנה החמורה ביותר לעם ישראל, אך גם בשנים ת"ש- תש"א נרצחו אלפי אלפי יהודים. 

דברי הגר"א בעניין שעת חצות והערב- רב מוכרים הם לכל בן תורה, שקרא אותם בספר "קובץ מאמרים" של רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, והם אינם קשורים לשנה הסופית של בוא המשיח.גם הקישור לשבט המאיה אינו מתאים. מדובר בשבט של עובדי עבודה זרה ומקריבי קרבנות אדם לאלילים ובכמויות גדולות (20 עד 84 אלף קורבנות בשנה!! ה' ירחם!!). חוקרי שבט המאיה כותבים על פולחניהם המזעזעים כל לב, ולא אוכל אפילו לצטטם, מרוב שאט הנפש של מעשיהם. אז מדוע לצטט את תורתם הנוראית, להביאם בכלל כראיה ואסמכתא לבוא המשיח?!. לכן אנחנו נשמח כולנו שהמשיח יבוא כבר השנה, בשנת התשע"א, מבלי להמתין עד לשנת התשע"ב. (ואמנם מעניין לציין שכעת ראיתי בעלון 'סוד החשמל', של הרב י. פיש,המספר ששמע שלהגה"צ רבי שלמה זילברמן זצ"ל, מהרובע היהודי בירושלים, היתה מסורת מרבנו הגר"א זצ"ל, ששנת התשע"ב נחשבת ל'שנת קץ'. הלוואי!!!). וכן, גם אם המשיח לא יבוא בהתשע"א או התשע"ב, אנחנו נמשיך להמתין לו, להאמין בבואו באמונה שלמה ולחכות לו בכל רגע שיבוא. 

מתי יבוא המשיח, לפי ה'משנה ברורה'? 

ידידי הרה"ג רבי משה שפירא שליט"א, מגדולי הבקיאים בעירנו, הראה לי 'משנה ברורה' מרתק, בסימן תכ"ז. ה'משנה ברורה' כותב שם על עניני לוחות השנה וטוען שעד שנת תתמ"ז כתובות הלוחות כהלכה,ומה יקרה הלאה עם הלוחות? על כך משיב ה'משנה ברורה': "ואין לנו לדאוג כל כך יותר, כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם, יהיה הגאולה ונקדש על פי הראיה"... 

כך שדבר אחד ברור, שבודאי המשיח מקיים את כל ה'משנה ברורה', ואם כן, בודאי עליו להתגלות עוד הרבה לפני שנת תתמ"ז...