חנוכה

סובב הסביבון / שיר מאת: אהובה קליין©

Buy Viagra 1 - The study looked into about 1800 daughters whose mothers had participated in the study which is part of an on going project of Public Health Institute. Free samples for all orders. Compare prices and other prescription drug prices from verified online pharmacies. SNAP (go here) helps eligible low-income Ohioans stretch their food budgets and buy healthy food. Supplemental Nutrition Assistance Program (SNAP) benefits are distributed electronically through the Ohio Direction Card, which is similar to a debit card. Cialis Viagra Online Pharmacy assistance SNAP (Where To Buy Levitra In Doha) helps eligible low-income Ohioans stretch their food budgets and buy healthy food. Supplemental Nutrition Assistance Program (SNAP) benefits are distributed electronically through the Ohio Direction Card, which is similar to a debit card. Get Now! http://performandfunction.com/?arx=Lasix-20-Mg-Buy-Online. Fast Shipping To USA, Canada and Worldwide. Get The Lowest Prices With Free Home Delivery. Buy propecia brand No Membership or Hidden Fees. Start Saving Money Today! Sale*2020 Buy Now! source site. Fast Shipping To USA, Canada and Worldwide. Get The Lowest Prices With Free Home Delivery. Is ordering viagra online safe No Membership or Hidden Fees. Start Saving Money Today! Save money when safely buying watch. PlanetDrugsDirect is a safe and secure Canadian international prescription referral service. go 🔥 | Best Deals | ☀☀☀ Cost Ciprodex ☀☀☀. It solves the problem for you quickly. Buy Viagra Jelly Online Big Discounts No 🔥 | Best Sale | ☀☀☀ http://aproposnu.dk/?schb=Cialis-40mg-Online Generic ☀☀☀. Stop wasting your time with unanswered searches. Buy Zoloft Generic No side effects. Get Today! http://oldiesrising.com/?5dd=47 Guaranteed quality without prescription. a drug that cures illnesses and infections caused by bacteria. order online cleocin Online Pharmacy Shop: 100% quality, low prices. online order cleocin Generic viagra - Learn how to take it.  סובב הסביבון / שיר מאת: אהובה קליין©

סובב לו הסביבון

סביבו קול שאון

יביטו ירצו לראות

רמז סימן לבאות.

 

נזכרים באותם ימים

גזירות  בקרב יהודים

ייסורים כמרחבי הים

מאפילים אור נשמתם.

 

חג הניסים והנפלאות

מלוא הטנא ישועות

שמן לשמונה ימים

מעטים נגד רבים.

 

סובב לו הסביבון

מבשר  בקול ניצחון

חנוכייה על החלון

פרסום הנס להמון.

 

 

 

 

 

 

 

 

אסון העתקת התורה ליוונית ע"י תלמי המלך

אסון העתקת התורה ליוונית ע"י תלמי המלך
/הרב שמואל ברוך גנוט/

כתב השו"ע (תקפ,ב): בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים. ואכן, כך אנו אומרים בסליחות לעשרה בטבת: דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית. הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית. וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתּוֹב דַּת יְוָנִית. עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית. וכן מצינו במסכת ספר תורה (א,ו) כך: 'שבעים זקנים כתבו כל התורה לתלמי המלך לשון יונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו בו את העגל, שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה. שלשה עשר דברים שינו בה, אלהים ברא בראשית, אעשה אדם בצלם ובדמות וכו', עכ"ל. ופירוט י"ג השינויים ששינו ע"ב הזקנים מופיע גם במגילה (ט,ב) ובעוד מקומות, והדברים ידועים. והנה במגילה (שם) נאמר: אף כשהתירו רבותינו יונית - לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך. דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת וכו'. והמפרשים שם התקשו ביותר, שאם תלמי המלך אילצם להעתיק את התורה ליוונית, והם עשו זאת רק מחמת פיקוח נפש ומורא מלכות. א"כ מדוע התירו, רק בגלל מעשה מצער זה, להעתיק את התורה ליוונית באופן גורף ?

והרמב"ם בפיהמ"ש שם כתב בזה כך: ומה שייחד לשון יוני משאר לשונות לפי שהיה ידוע אצלם, הלא תראה אמרו לעיל בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, והטעם לכך לפי שהם תרגמו את התורה בלשון יון לתלמי המלך ונתפרסם אצלם אותו התרגום עד שנעשה אצלם אותו הלשון כלשונם וכאלו הוא אשורית, וכך אמרו לשון יוני לכל כשר. ונוסף לכך היתה לשון זו חשובה בעיניהם, רבינו הקדוש אמר מה לי ללשון טרסי אי לשון עברי או לשון יוני, עכ"ל. ואמנם החת"ס כתב בתוכ"ד כך: דמדהתיר רשב"ג יונית ועיקר טעמי' משום דס"ל דמן התורה נכתב בכל לשון ורבנן אסרו ושיירו יונית משום שנעשה בו נס בתלמי המלך, עכ"ל. וכן כתב ג"כ הגאון בן איש חי זצ"ל בספרו בניהו על מגילה שם, שמכיון שראו שנעשה להם נס כה מופלא בתרגום התורה ליוונית, ש-72 הזקנים הצליחו לתרגם את התורה בשווה, כולל 13 שינויים, שכולם שינו בשווה מפאת חוסר הבנתו (כמו כמעט כל השינויים) וכבודו של תלמי (כמו השינוי בשם ארנבת, שמה של אשתו), לכן סברו שמן השמים סומכים על תרגום התורה ליוונית ולכן התירו לתרגמה לשפה זו. 

והדברים מופלאים הם בעליל. הלא אנו מתענים על תרגום התורה ליוונית, בעוד שלדעת החת"ס והבא"ח איפשרו חז"ל לתרגם את התוה"ק ליוונית, דוקא בגלל המאורע המופלא והניסי שאירע בתרגום הזקנים לתלמי המלך. ועוד קשה, שאדרבה, מצינו בספר יוסיפון ובספר מאור עינים שבזכות תרגום התורה ליוונית היתה אורה ושמחה ליהודים, והשיגו עי"ז כבוד גדול, והמלך והעמים הכירו יקר התורה כי רבה, (ועיין דרשות חת"ס ובספרו עה"ת פרשת שמות ובשו"ת מנח"י ח"ג סי' צ"ח), וצ"ע למאד מאד. 

ואולם מצאתי מציאה מופלאה, שאולי תביא אותנו אל רעיון חדש בענין: איתא במסכת סופרים (א,ז):' מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה. שוב מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כינסם, נכנס אחר כל אחד ואחד מהם, אמר להם, כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה,וכו', עכ"ל. הרי לנו שלפי דברי מסכת סופרים תירגם תלמי המלך את הזקנים ב' פעמים. וכן פשיט"ל למפרשי המסכת סופרים שם, ועי' בפי' כסא רחמים להחיד"א שם. -ולפי"ז יתכן לומר שאכן אך ורק בפעם הראשונה 'היה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה', כלשון המסכת סופרים. אך בפעם השניה, שהושיב 72 זקנים וכיוונו בדעתם בצורה ניסית לתרגם את התורה עם 13 שינויים וכולם כתבוה כאחד, אכן על זה אנו שמחים ובגלל תרגום זה, התרגום השני, איפשרו חכמים לתרגם את התורה ליוונית, מגודל הנס שהיה בו. ואכן לא מצאתי עד כה בשום מקור, מלבד המסכת ס"ת הנ"ל, שמשמע ממנו ששלושת ימי החושך היו בזמן תרגום ע"ב הזקנים ולא בזמן תרגומם של חמשת הזקנים. 

ואולם גם אם יתברר ששגיתי בהנ"ל והצום והצער נקבע על תרגום ע"ב הזקנים ולא על תרגום חמשת הזקנים, נראה שעדיין ניתן לבאר את האסון שבתרגום מחד ואת הנס והשמחה מאידך, כך: דהנה כתב בשו"ת אבני נזר (סי' תקכא) שרבותינו התירו לתרגם ליוונית אליבא דר"י, כיון שסברו שמהתורה נכתבים הספרים בכל לשון ורק חכמים החמירו לכתוב אשורית, ומכיון שהוכרחו לכתוב יוונית מחמת אונס דמעשה תלמי המלך, לכן התירו לגמרי לתרגם ליוונית, עי"ש. וכן משמע מעצם ד' הש"ס במגילה ( ט, ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, אמר קרא 'יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם', דבריו של יפת יהיו באהלי שם. וברש"י: יפיותו של יפת - הוא לשון יון, לשונו יפה משל כל בני יפת.וכן משמע מד' הר"מ בפיהמ"ש הנ"ל, שלשון יוונית היתה לשון חשובה. ועי' שפ"א בסוגיין ובחזו"א (ידים סי' ח סק"י) ובעמק ברכה (הלכות ס"ת אות ג). ונראה דאכן באמת אין מניעה בעצם תירגום התורה לשפת יוונית, שהיתה שפה משובחת ומעולה מיתר השפות, ואולם החסרון בהתרגום של תלמי המלך היה בכך שאותו נכרי היה זה שהחליט לחכמי ישראל מתי ואיך לתרגם את התוה"ק, וההתערבות הזאת של מרשיעי ברית בתורת ישראל, היא היא האסון הגדול והרעה החולה. ולפי"ז עיקר החסרון היה, כלשון הפייט, בכך ש'וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתּוֹב דַּת יְוָנִית'. היינו שלא עצם התרגום גרוע הוא, אלא ההכרח והאונס שגרם לכך. וממילא גם שנעשו ניסים בתרגום זה, וגם שאין מניעה לתרגם, מ"מ ישנו אסון נוראי בכך שאויבינו הם אלו שמכתיבים לנו את תורותינו וסדריה. והית"ש יצילנו, גם בימינו אנו, מהתערבות זרה של מרשיעי הברית בסדרי לימודינו ותכניהם הקדושים, אמן ואמן.

בגדר הידור הדלקה דשמן זית, והידור שמן הראוי למאכל ושמן כתית

בגדר הידור הדלקה דשמן זית, והידור שמן הראוי למאכל ושמן כתית
הרב אלחנן טל שליט"א

בטור או"ח סי' תרע"ג כתב וז"ל: כל השמנים והפתילות כשרים לה (לנר חנוכה) בין בחול בין בשבת אף הפסולים לנר של שבת מפני שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה כשרים לה דלא חיישינן שמא תכבה ויחזיר וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה אין צריך לחזור ולהדליקה וכו' והנה הטור לא כתב שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, אמנם הב"י הביא מדברי הרוקח (סי' רכו' ד"ה כל השמנים) ששמן זית מצוה מן המובחר וכן הביא ממרדכי (סי' רס"ח) שמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית, וכן פסק הרמ"א בשו"ע כל השמנים כשרים וכו' מיהו שמן זית מצוה מן המובחר, ובדרכ"מ הביא כן משמיה דהכל בו, אמנם בבעל העיטור וברבינו ירוחם לא הביאו כלל לדין זה דשמן זית מצוה מן המובחר , ויש להבין אמאי לא כתבו כן,

והנה בגמ' שבת כג' ע"א איתא כל השמנים כולם יפין לנר ושמן זית מצוה מן המובחר, אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי טפי כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי, ע"כ, ולכא' הכא חזינן לדין זה דשמן זית מצוה מן המובחר, וא"כ יש להבין אמאי לא כתבו דין זה הטור ועוד פוסקים, (ויעויין שם בתוס' ד"ה מריש דגמ' בנר חנוכה איריי)

והנה מפורסם משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דס"ל דיש הידור אף בזה שהשמן יהיה ראוי לאכילה שיהיה קרוב ודומה כמה שיותר למה שהדליקו בבית המקדש,וכל שכתית וזך יותר מהודר טפי הוא, ולכא' הוא משום דס"ל דענין ההדלקה בשמן זית הוא שיהיה דומה למה שנעשה הנס בביהמ"ק,

ולכא' יש לתמוה דהרי בגמ' הנ"ל חזינן דלא כן דהרי אביי מתחילה הדליק בשמן שומשומין ורק אח"כ החל להדליק בשמן זית לאחר ששמע דברי ריב"ל דשמן זית מצוה מן המובחר ובגמ' אמר אביי הטעם משום דהאי צליל נהורא טפי, הרי דהטעם שהדליק בשמן זית הוא משום צלילות האור דאורו צלול יותר ולא משום שכך הדליקו בבית המקדש, ומשמע דאם היה שמן דשומשמי צלול יותר משמן זית היה ממשיך להדליק בו, ולכא' לדברי הגריש"א זצ"ל אמאי היה מדליק בו והרי לא נעשה בו הנס ולכא' בגמ' זו מוכח דאין ענין להדליק במה שהדליקו בבית המקדש אלא במה שאורו צלול ביותר אף שלא בו הדליקו בביהמ"ק, ולכך אי שמן שומשומין היה דולק טוב יותר היה מדליק בו ולא בשמן זית,

ואפשר דלהכי לא כתבו הטור ועוד ראשונים להך דמצוה מן המובחר בשמן זית והיינו משום דאין דין בשמן זית דוקא שבו נעשה הנס, אלא בשמן שדולק טוב וצלול כל אחד לפי מקומו וענינו ולאו הלכה פסוקה היא שמן זית דוקא, [רק דעדין לא מתיישב מדוע לא כתבו שידליק בשמן הצלול ביותר ורק כתבו כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ואפשר דס"ל דזה פשוט שיש להדליק בצלול ביותר, ולא כתבו אלא שורת הדין, וכן משמע קצת לשונם "כל השמנים כשרים" דמשמע דיעבד אבל לכתחילה בעינן אורו צלול כמה שיותר כמו בשבת אלא דאם היה דין מיוחד בשמן זית שבו נעשה הנס אין מובן מדוע לא השמיעו לדין זה, ומתיישב טפי למשנת"ב]

אמנם בדרכ"מ הביא דברי הכל בו שכתב וז"ל: יש מדליקין מנרות של שעוה והר"ף ז"ל היה מצריך לעשות נרות ארוכות אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס, הרי חזינן בדבריו דהטעם דמהדרין להדליק בשמן זית הוא משום שבו נעשה הנס, וזה נראה כדברי מרן הגריש"א זצ"ל דכל דדומה יותר להדלקת ביהמ"ק עדיף טפי,

אלא דבאמת צ"ע להכלבו מהגמ' הנ"ל דמשמע דכל הענין בשמן זית הוא שהוא צלול טפי, ואי שומשומין הוה צלול טפי היה מדליק בו ולא בשמן זית, אף דבשמן שומשומין לא נעשה הנס, ובדוחק צריך ליישב לדבריו דאביי נמי ס"ל ממעלה זו דשמן שנעשה בו הנס, רק ס"ל דמעלת צלול או משיך נהורא טפי, עדיף ממעלת נעשה בו הנס ולכך אי לשמן שומשומין היה מעלה אחרת, היה מעדיף להדליק בו, רק כיון שראה דברי ריב"ל ששמן זית צלול טפי לכך העדיפו על שמן אחר, רק דלפי"ז צריך עיון למקור דינו של הכלבו מנין לו דיש ענין שבו נעשה הנס, כיון דמסוגיין ליכא למידק הכי, ולכאו' צ"ל דס"ל הכי מסברא שכיון שמדליקים זכר לנס שהיה במנורה בשמן זית דין הוא שיהיה המצוה בשמן זית נמי שהרי בו נעשה הנס, (או אפשר ס"ל דכל מה דבעינן צלול הוא משום שכך היה בביהמ"ק ולכך ודאי דהידור הוא בשמן זית שהיה בביהמ"ק וצ"ע,)

אמנם עדין אף לדברי הכל בו אין הכרח לחידושו של הגריש"א זצ"ל דיש הידור בסוגי השמן מה שדומה טפי לביהמ"ק עדיף, דבפשטות ההידור הוא שכשמדליק בשמן זית בזה מזכיר את הדלקת ביהמ"ק שהיתה בשמן זית אך לא מצינו יותר מזה שנחתו רבנן לאיזה סוג, ושיהיה טיפה ראשונה, וגם בפוסקים לא מצינו שהוזכר מאן דהוא אמורא תנא או אחד מגדולי הפוסקים שהידר בשמן מטיפה ראשונה או שמן מזוקק ביותר, ובפשטות דלא שייך הידור טפי מלהדליק בשמן זית, מיהו אכן אין ראיה מזה לשמן שאינו ראוי לאכילה וכמו שיש בזמנינו שמן למאור בלבד דיתכן שלא היה מצוי בזמנם ובאמת בזה היו מקפידים אם היה מצוי אצלם, 

והנה כתב השו"ע אין חוששין לפתילות להחליפם עד שתכלה ומקור הדברים כתב הב"י דהוא משבלי הלקט, ובמשנ"ב כתב דאדרבא פתילות ישנות הם נוחין להדליק יותר כשהם מודלקים כבר, והנה לכאו' מהכא מוכח דאין הידור לעשות כמו שהיה בביהמ"ק דהרי בביהמ"ק החליפו פתילות בכל יום וא"כ אמאי לא עבדינן הכי אף בנר חנוכה, אלא ודאי דלא תיקנו חז"ל לכל עניני המנורה בנר חנוכה, וא"כ לכא' מהכא מוכח דאין מצוה לעשות כמו שהיה בביהמ"ק בדוקא אלא מה דתקון תקון ומה דלא לא, וא"כ אף בשמן זית מנלן דיש הידור שיהיה דומה ביותר לשמן דביהמ"ק וכל שכתית יותר עדיף טפי דכמו שלענין פתילות ליכא דין להחליף כל יום כביהמ"ק כך אין דין בשמן שיהיה כתית כבית המקדש,

אכן בדרכי משה הביא לכלבו שכתב דנהגו להחליף הפתילות בכל יום, וז"ל הכלבו: ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש, ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותו בכל לילה אל מנורת המאור, ובמסכת סופרים כתב אין חוששין לפתילת נר חנוכה להחליפה עד שתכלה, ע"כ, הרי חזינן בכלבו דס"ל דיש ענין שיעשה מצות נר חנוכה כמצות המנורה בבית המקדש, ודלא כשאר פוסקים דס"ל דאין צריך להחליף הפתילות כל יום,

ומעתה נראה דאפשר הכלבו לשיטתו אזיל, דהוא ס"ל הטעם שמדליק בשמן זית הוא משום שבו נעשה הנס ולא משום שאורו צלול יותר גרידתא וכמו שהובא לעיל, ולכך לסברא זו יש להחליף הפתילות נמי בכל יום וכמו שהיה בביהמ"ק במנורה, אמנם לשאר ראשונים שלא כתבו סיבת ההדלקה בשמן זית אלא כמו שחזינן בגמ' דהוא משום דאורו צלול טפי ולא משום שנעשה בו הנס, לכך לא ס"ל דצריך להחליף הפתילות בכל יום דלא מצינו דאיכא דין למיעבד כבביהמ"ק, אלא מצינו שיש ענין שיהיה האור צלול ביותר, וא"כ עדיף טפי פתילות ישנות שדולקות טוב יותר וכמו שכתב המשנ"ב שפתילות ישנות הם נוחים להדליק יותר,

ואם כנים דברינו נמצא דאלו שמהדרים להדליק בשמן זית ראוי לאכילה וכתית מה שיותר, ראוי להם להקפיד להחליף הפתילות בכל יום דחד טעמא הוא, אמנם לנוהגים כהמשנ"ב שאין מחליפים הפתילות בכל יום, א"כ אין צורך להדר בשמן כתית וראוי לאכילה דוקא דמחד טעמא הוא, 

אחר כותבי זאת נתעוררתי דלכאו' יש סתירה לזה דהנה במשנ"ב ס"ק ד' כתב דעדיף להדליק בשאר שמנים מלהדליק בנר שעווה וביאר בשעה"צ שם ס"ק ד' דזה משום דעת המהר"ל ומהר"י ברונא שכתבו דאין יוצא בהדלקת נר משום דהמצוה היא בשמן דוקא שנעשה בו הנס ולכא' חזינן דאף לדעת המהר"ל ומהר"י ברונא יש דין לדמות במצוה ככל האפשר למה שהיה בנס וא"כ לכא' לדבריהם דלמא יש הידור בשמן זית הראוי לאכילה,

אמנם לאחר העיון נראה דחילוק ברור יש בין הדברים, דהם לא מדין הידור מצוה נחתו לזה, אלא דהם ס"ל דעיקר התקנה דנר חנוכה היתה רק בשמן, וכמו שכתב מהר"ל דנר שעווה אין שם נר עליו אלא סוג אבוקה הוא וא"כ לא ניתקן כלל הדלקה בנר אלא בנר שמן שבו נעשה הנס, אמנם נידון דידן אינו בגדר עיקר התקנה הוא אלא בגדר מה דאמרינן שמן זית מצוה מן המובחר האם הסיבה היא משום צלילותו או שחזינן דיש דין הידור במה שמדליק קרוב למה שהדליקו בביהמ"ק, 

וכן נראה ביאור דברי הר"ן, הובאו דבריו בב"י שכתב הא דאין להשתמש בנרות חנוכה דהוא משום דעשאוה כמנורה שאסור להשתמש בה וגם בזה ודאי אין להביא ראיה מזה דיש דין הידור להדליק כמו שהדליקו בביהמ"ק וזה משום דהתם לא בדיני הידור עסקינן, אלא בגדרי קביעת בסיס המצוה ובזה ודאי דיש דברים שקבעו כבמנורה ויש דברים שלא קבעום כך , אמנם נידון דידן הוא האם מה שנתחדש בדין העדפה בשמן זית הוא דין הידור למיעבד ההדלקה קרוב יותר ככל האפשר להדלקה שהיתה בביהמ"ק, דלדעת הכלבו חזינן דזה מה שנתחדש בהידור דשמן זית ולכך מובן נמי לשיטתו הידור דהחלפת פתילות כל יום דזהו נמי דין הידור ולא דין בבסיס המצוה וכמשנת"ב, אלא דלדעות דס"ל דעיקר ענין השמן זית הוא רק שהוא צלול ביותר א"כ ליכא לחידוש זה,

שוב חזיתי לידידי הרה"ג שמואל ברוך גנוט, שהביא משמיה וראיתי לידידי הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א שהביא מכת"י רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל, שהעידו מעתיקיו נ"ע שהדברים נמסרו לו מאליהו הנביא זכור לטוב (והודפס בס' הזכרון להגר"י הוטנר, מהדורת מכון ירושלים), שכתב: "דע כי אעפ"י שאמרו רז"ל כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה. עכ"ז רצוי לחזר אחר שמן זית זך, שבשמן זית נעשה הנס, והיותר זך הרי"ז משובח. והשמן זית אעפ"י שלא יהיה זך כ"כ טוב יותר משאר שמנים", עכ"ל וזה נראה כסברת הכלבו דס"ל הטעם דהידור דשמן זית הוא שדומה לביהמ"ק, אך ודאי דזה קשה מהגמ' הנ"ל דחזינן לאביי דלולי שהיה שמן זית דולק צלול יותר משמן שומשומין היה ממשיך להדליק בשמן שומשומין ואף ששמן שומשומין לא נעשה בו הנס, וזה היפך דברי רבי יצחק בן הראב"ד דס"ל דעדיף שמן זית אף היכא שדולק פחות צלול משמן שומשומין וצ"ע. 

בדין הדלקה בשמן זית בחנוכה/ שמואל ברוך גנוט

בדין הדלקה בשמן זית בחנוכה/ שמואל ברוך גנוט

א] שבת כ"ג א': אמר ריב"ל כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי מריש הוה מהדר אמשחא דשומשמי אמר האי צליל נהוריה טפי, כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא, אמר האי צליל נהורא טפי, עכ"ד הגמ'. הרי לנו שראוי להדליק בשמן זית מפני ששמן זה ניחון בתכונות אור וצלילות יתר, ואכן חזינן שאביי העיד שבתחילה סבר רבה ששמן שומשמין טוב וצלול יותר ולכן הדליק בו, ורק לאחר שריב"ל העיד ששמן זית נחשב לשמן צלול יותר, עבר להדליק בשמן זית.

 

והב"י (תרעג, א) כתב שקי"ל שאפשר להדליק בכל הפתילות והשמנים, וכתב וז"ל: והרוקח כתב דשמן זית מצוה מן המובחר, וגם המרדכי כתב שמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית. וכתב בדרכי משה: וכן נהג מהרי"ל. והמנהג הפשוט להדליק בשעוה, וכן כתב במנהגים דשעוה מצוה מן המובחר כמו בשמן זית. וכתב מהר"א מפראג וטעמא כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים, ובכל בו כתב דיש מדליקין בנרות של שעוה ור"ף היה מצריך נרות ארוכות, אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית, שבו היה הנס, עכ"ל. והשו"ע כ' דכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, למרות שהשמנים אינם נמשכים אחר הפתילה והאור אינו יפה, וכ' הרמ"א דמ"מ מצוה מהמובחר להדליק בשמן זית (מרדכי וכל בו ומהרי"ל). ואם אין שמן זית מצוי, מצוה בשמנים שאורן זך ונקי, ונוהגין במדינות אלו להדליק בנר של שעוה כי אורן צלול כמו שמן, עכ"ל. והמשנ"ב הביא בשם מהר"י ברונא (סי' ל"ט) דמ"מ מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעוה, דע"י השמן נעשה הנס. ובשעה"צ (ס"ק ד') כתב: "והנה דעת מהר"ל מפראג בספרו נר מצוה שלא להדליק כלל בנר שעוה וחלב, אלא דוקא בשמן, מפני שהנס נעשה בשמן, אבל אין נוהגין כוותיה, מחצה"ש", עכ"ל.

 

ב] וז"ל המהר"ל מפראג (נר מצוה, עמוד כ"ד בדפוסים הישנים, ד"ה אמר יהודה): "מה שרוב העולם נוהגין לעשות נר של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותם המדקדקים להדליק בשמן זית, מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש. כי לפי הנראה שהוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא נר כלל, רק זה נקרא נר שנותנין השמן בכלי ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא נר, לא כאשר כורכין השעוה על הפתילה, וכן חלב שכורכין על הפתילה לאו נר הוא רק אבוקה, ואבוקה נראה דפסול לנר חנוכה, מדאמר שם (שבת כג,ב) אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפי' לאחד נמי אינו עולה. ועל כרחך היינו טעמא מפני שהנס נעשה בנר וזה לאו נר הוא, רק מדורה, כיון שהקיפוה פתילות הרבה אין זה נר כלל. וכן דבר זה כאשר כורך שעוה על הפתילה, לאו נר הוא, רק אבוקה הוא ואין אבוקה הוא נר, כדאמרי' במדרש (ילקו"ש ח"ב תקס"ג) "אמר רבא למה הצדיקים דומים לפני השכינה כנר בפני האבוקה" וכו'. ובהמשך ביאר ההבדל בין נר לאבוקה, "שהנר אינו שולט בכולו, שהרי הכלי עצמו נקרא ג"כ נר בכל מקום ובו אינו שולט האור הדולק, רק שולט בשמן ומושך השמן אליו וכו', אבל אבוקה א"צ לזה, רק מיד הוא שולט בכל השמן וכו'", עי"ש.

 

והנה היעב"ץ ז"ל הקשה במור וקציעה וז"ל: "ויש פוסלים נר שעוה לנר חנוכה מטעמא דבעינן דומיא דמעשה שהיה בשמן דמנורה, דהשמן היה בשמן זית. אך לפי"ז היה ראוי לפסול כל השמנים חוץ משמן זית שבו היה הנס, דהא כל שאר השמנים שמנו חכמים נמי פסלו למנורה וחכמים הכשירום לנר חנוכה. ומיהו עכ"פ נראה שצריך השעוה להיות מהותך כשמדליקין בו, דאם כורכו סביב הפתילה אין שם שמן עליו כלל וכו', דבודאי כל מה דאפשר למיעבד דוגמת הנס עבדינן, עכ"ל. ומצוה ליישב ד' המהר"ל ז"ל.

 ואשר צ"ל בזה דהן אמנם דהנס היה בשמן זית זך, מ"מ הנס לא היה אלא במה שכמות המספקת באופן טבעי ליום א' נעשה בו נס ודלק ח' ימים, ותו לא מידי, וע"כ לזה עבדינן זכר להדלקתנו האידנא. ואין בהנס שום שייכות להיותו עשוי מזית והיותו זך, דפרטים אלו כלל לא נגעו בגופיה דנס. ואמנם לפי"ז גם הצורך להדליק בשמן ולא בכל חומר בעירה אחר אין בו תוספת עשיית זכר לנס, דהא אף מה שהתנוסס הנס בשמן דוקא, אי"ז אלא פרט בקיום הנס ואינו שייך לגופיה דנס. ומ"מ ס"ל למהר"ל ז"ל דמכיון וחלוק שמן משעוה בעצם מהותו ואופני דליקתו, ע"כ בעי' שידליק דוקא בשמן, דבשעוה ואבוקה אינם דוגמת הנס כלל וא"כ לא עבדינן בזה זכר לנס.

ג] ואם כנים דברינו אזי הני ראשונים הנ"ל דס"ל דבעי' להדליק בשמן זית דוקא, כיון שבו נעשה הנס, כוונתם היא דבזמנם היו ב' סוגי הבערה צלולים ויפים, שמן זית ונר שעוה, (וכדמשמעות לשונם), ואיכא העדפה להדלקת השמן מבין שניהם, כיון דב"שמן" נעשה הנס, אך אין כוונתם לזה ש"שמן זית" הוא, דלפימשנ"ת היותו עשוי מזית הוא פרט שאינו מגופיה דהנס. ומה שנקטו "שמן זית" דוקא, היינו מפני שאורו של שמן הזית צלול ודולק יפה טפי משאר השמנים, ואכן כשיימצא שמן שאורו צלול ויפה כשמן זית, אזי אין שום מניעה להעדיף את שמן הזית על פניו, וכדמשמעות הש"ס דשמן זית עדיף כיון דצליל נהורא טפי.

 ד] ונמצא מכל זה דהענין להדליק בדבר שהיה בו הנס, הוא דוקא בהחלק שבו נעשה גוף הנס ולא בפרטיו, שאינם קשורים לעצם הנס. ומשו"ה צריך להדליק בשמן, ולאו דוקא בשמן זית. והא דמצינו דאיכא ענין להדליק בשמן זית דוקא, הוא מטעמא אחרינא, דצליל נהורא טפי. ובאופן שכל סוג שמן שהוא ידמה בצלילותו לשמן זית, אין לשמן הזית שום עדיפות הלכתית על פניו. ומד' המהר"ל למדנו ששעווה וכיוצ"ב דומה לאבוקה, ונפסלה כיון שאינה דומה לנר, והנס נעשה בנר דוקא. ואמנם מסקנת הפוסקים דלא כהמהר"ל, וכמש"כ השעה"צ.ה] והנה כ' הראשונים ז"ל דראוי שפרסום הנס יהיה דומיא דנס המנורה, וכמש"כ רש"י (שבת כב,ב ד"ה אי) ד"אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקתה, מדליקין, כדאשכחן במנורה". והר"ן (הו"ד בב"י שם) כ': "אסור להשתמש לאורה, פי' כל תשמישין, ואפי' תשמיש מצוה, דכיון דע"י נס שנעשה במנורה תיקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל". והרשב"א (שבת כא,ב) כ' ע"ד הש"ס דאסור להשתמש לאורה ד"טעמא דמילתא משום דע"י נס שנעשה במנורה תקנו, והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה", וחזי' דס"ל דמדמינן הדלקת נ"ח להדלקת המנורה.

וצ"ע אמאי מדמינן זל"ז דוקא בהאי דינא דאסור להשתמש לאורה, והלא מצינו כו"כ הלכתא גבירתא בדיני הדלקת המנורה, שכל השמנים והפתילות הפסולים לשבת פסולים במקדש ודבעי' חצי לוג שמן ועוד כהנה, כמובא ברמב"ם פ"ג מתמידין ומוספין. וא"כ אמאי מדמינן ב' ההדלקות דוקא לענין השתמשות לאורה.

 

ושוב שמחתי באומרים לי שבהגהות על חדושי הר"ן (להר"י סקלאר, מוסד ה' קוק) הביא שהקשה כן מהרי"ץ חיות, והרב המגיה שם פי' עפ"ד בשבת כ"ב ב' דכל תכלית המנורה אינה לאורה, אלא דהיא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, וע"כ תיקנו שגם הדלקת נ"ח תהיה באופן שלא יוצרכו לאורה ולא ישתמשו בה כשאר ההדלקות. [וידידי הרה"ג רש"א מילגרום שיחי' הוסיף דהנה הראשונים בשבת שם הביאו ג' טעמים לדין שאין להשתמש בנר חנוכה. שלא יהיה ביזוי מצוה, שיהיה לצרכה, ודומיא דמנורה. ופי' דבזה מבואר לישנא ד"הנרות הללו", ד"הנרות הללו קדש הם", זהו מטעמא דלא יהיה ביה ביזוי מצוה, "ואין לנו רשות להשתמש בהם" - כדי שיהיה מיוחד לצרכה, "אלא לראותם בלבד", לראותם ולא שנראה על ידם, וכבמנורה, ודפח"ח].

 

ו] ואם כנים דברינו אזי פשוט שלא מצינו צורך להידמות לשמן המקדש לענין שיהיה השמן זך וראוי למאכל, וגם הא דבעי' שמן זית נתבאר בס"ד דמדין צלילות שמן הזית הוא, והדימוי להנס יתקיים בהדלקה בשמן ותו לא.

 ואמנם מצאנו בכת"י רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל, שהעידו מעתיקיו נ"ע שהדברים נמסרו לו מאליהו הנביא זכור לטוב (והודפס בס' הזכרון להגר"י הוטנר, מהדורת מכון ירושלים), שכתב: "דע כי אעפ"י שאמרו רז"ל כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה. עכ"ז רצוי לחזר אחר שמן זית זך, שבשמן זית נעשה הנס, והיותר זך הרי"ז משובח. והשמן זית אעפ"י שלא יהיה זך כ"כ טוב יותר משאר שמנים", עכ"ל. הרי לנו שלדבריו ז"ל ראוי להדר ולהדליק בשמן זית זך ביותר. ואמנם בסידור האריז"ל (בסדר כוונת חנוכה) נראה שהביא לדברים אלו ובכ"ז נטה מהם, דכתב: "כתבו המקובלים דמצוה מהמובחר להדר דוקא אחר שמן זית להדליק ולא בנר שעוה ולא בשאר שמנים, כי הנס היה בשמן". הרי שנקיט דבעי' "שמן זית" ולא הקפיד להוסיף דבעי' שיהיה זך ושאי זכיכותו עדיף על שאר השמנים. ועדיין יש לדחוק כן גם בד' הר"י בן הראב"ד דחשיבות שמן הזית היא מצד דצליל נהורא טפי, דבזה דמיא להנס, והמעיין יבחר.

גדר הלל של חנוכה וחיוב הנשים באמירתו

גדר הלל של חנוכה וחיוב הנשים באמירתו

**הרב שמואל ברוך גנוט**

כתב הרמב"ם (חנוכה ג', ד'): "כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה". ויש לדקדק בדבריו שלגבי הלל דחנוכה לא כתב כן, שכל המחויבים בקריאת המגילה, וגם נשים בכללם, חייבים בהלל, ומוכח שסבר שאכן הנשים פטורות מקריאת ההלל. וכן דייק הכלי חמדה (בקונטרס המילואים פרשת מקץ אות ב'). והשדי חמד (ח"ט מערכת חנוכה אות ט' סק"ב) הביא בשם הגאון רבי שלמה הכהן ז"ל מו"צ דוילנא ובעל ה"חשק שלמה" לדייק גם מהמשך ד' הרמב"ם שסבר שנשים פטורות מאמירת הלל של חנוכה, שבהלכה ה' כתב "בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל", ובה"ו מנה את י"ח הימים בהם גומרים את ההלל והביא את דיני ההלל, ובהי"ד כתב שאשה אינה מוציאה את האיש שאמירת ההלל ומשמע שדין זה הוא דין כללי לכל הי"ח ימים, שאשה אינה חייבת באמירת ההלל, ולכן אינה מוציאה את האיש באמירתו.

והנה התוס' בסוכה (ל"ח א' ד"ה מי) כ' שמדברי הש"ס ש"מי שהיה עבד או אשה מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין" משמע שאשה פטורה מהלל דסוכות ועצרת משום מעשהז"ג. והא דחייבות בהלל דליל פסח וכו', שאני הלל דפסח דעל הנס הוא בא ואף הן היו באותו הנס, עכ"ד. והנה בתוס' במגילה (ד', א') איתא שנשים חייבות בקריאת המגילה, והביאו פירוש הרשב"ם שעיקר הנס נעשה ע"י הנשים בפורים ע"י אסתר, בחנוכה ע"י יהודית ובפסח נגאלו בזכות נשים צדקניות, והתוס' כ' באופ"א, והוא שבפורים היו בגזירת להשמיד ולהרוג, בפסח היו משועבדות לפרעה במצרים ובחנוכה "הגזירה היתה מאד עליהן". והנה לפי"ז קשה דא"כ מדוע שהנשים לא יתחייבו באמירת ההלל על נס חנוכה, שהרי היו הן באותו הנס.וצ"ע.

וכן הוא ג"כ במג"א ובא"ר ובביה"ל בסי' תכ"ב, שכתבו שנשים פטורות מקריאת כל ההלל, מלבד הלל של ליל פסח, כיון שהיו באותו הנס, וצ"ע כנ"ל מדוע פטורים מהלל של חנוכה, והרי בחנוכה היו באותו הנס, וצ"ע. והנראה בזה ובהקדם ד' מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל (משאת המלך הערות והארות אות פ"ו) שכתב ואלו דבריו: כבר העירו מדוע לא נהגו הנשים להדליק לעצמן. ויתכן לבאר לפי"מ שביארתי (ושמעתי שכבר קדמוני בזה) דמה שיש דין מיוחד של מהדרין בנרות חנוכה, הוא לפי שכל עיקר הנס היה להידור, שהרי מהדין היה אפשר להדליק בשמן טמא, דטומאה הותרה בציבור. ומעתה י"ל שהרי תקנת נ"ח היה הן לתשועות המלחמה והן להדלקת המנורה. ומעתה נשים שאינם במצות עבודת ביהמ"ק (עי' זרע אברהם סי' ג' סק"ו) מעתה לדידהו כל ההדלקה היא רק על התשועות דהמלחמה, וכדאיתא שאף הן היו באותו הנס, וא"כ אין להן דין מהדרין, וכיון דכל הדין להדליק בעצמן הוא מדין הידור, לכן אינן מדליקות, עכ"ד מו"ר זצ"ל. ודבריו ז"ל שגם הדלקת נ"ח יסודם מניסי המלחמה וגם מניסי פך השמן משמעותם בד' הרמב"ם, שהקדים וכתב שנס ההצלה היתה בכך שהיונים פשטו ידם בבנותיהן ובממונם וצר להם לישראל וכו', ושוב הביא לנס נצחון המערכה ע"י הכהנים החשמונאים דייקא, והיינו שגדר ההודאה על הנס הוא בכך שניצחו את המלחמה ושנס המלחמה היה דוקא ע"י הכהנים החשמונאים הצדיקים, שנס הנצחון הוא נס גבוה ומרומם יותר עי"ז שגם הנצחון הושג ע"י אנשי מעלה, וזאת יחד עם נס פך השמן, אשר בגינו מוסיפין נר בכל יום ויום.

ולפי יסוד זה, שהדלקת נר אחד בכל יום ויום הוא מדין נס המלחמה, ניתן לבאר את הדברים כך: שנשים חייבות בהדלקת נ"ח, כיון שהיו בנס המלחמה וניצלו מהא דפשטו ידן בבנותיהן. אך ההלל ניתקן על נס פך השמן, ונשים אינן בכלל נס השמן כיון שאינם בדין נתינת מחצית השקל שמהן קונים קרבנות ציבור, וע"כ פטורים הן להרמב"ם מהלל דחנוכה.

וראיה נפלאה לדברינו שהלל דחנוכה ניתקן על נס פך השמן ולא על נס המלחמה, יש להביא מדברי התוס' בתענית (כ"ח, ב'), שכתבו וז"ל: "דחנוכה דינא הוא לגמור הלל, דכל הח' ימים היה הנס מתגדל". והרי רק נס פך השמן היה מתגדל והולך, אך לא נס המלחמה, שהסתיים בכ"ה בכסלו, ובהכרח שלדעת התוס' אזי הלל דחנוכה נתקן על נס פך השמן. [ואע"פ שגם הדלקת הנרות שבכל יום מתווספת בעוד נר בכל יום בגלל הוספת נס פך השמן, וכד' הש"ס בשבת, מ"מ ע"ז כבר הקדמנו יסודו של הגרש"מ דיסקין זצ"ל, שהנר הראשון שבכל יום עניינו משום נס המלחמה, ואילו הוספת נר ונר בכל יום עניינה הודאה על נס פך השמן].

ואולם בתפילת "על הניסים" כלל לא נזכר נס פך השמן אלא רק ניסי המלחמה (ואף שהוזכר שם "והדליקו נרות בחצרות קדשך", הלא כבר ביארו האחרונים שהכוונה לנרות התשועה על המלחמה, אותן הדליקו ב"חצרות קדשך", בירושלים עיה"ק, אך לא על הדלקת נרות המקדש, שהרי מנורת המקדש לא היתה במקום הנקרא "חצרות). ואם כנים אנו בדברינו נמצא שנשים פטורות מקריאת ההלל, אך יתחייבו באמירת "על הניסים", שהיא הודאה על נס המלחמה, בהן שייכות הן.

דבר החסידות – חנוכה

דבר החסידות – חנוכה
 
נס פך השמן
בסיפור נס החנוכה אנו מוצאים דבר פלא: כאשר היוונים פרצו לבית המקדש הם טימאו את כל השמנים, ונשאלת השאלה, אם הם רצו למנוע את הדלקת המנורה הרי הם יכלו לשפוך את השמנים ולמה הסתפקו בלטמא אותם?
 
השאלה נשאלת גם על המכבים: הרי ידועה ההלכה ש"טומאה הותרה בציבור", כלומר במצב של אין ברירה מותר להשתמש בשמן טמא להדלקת המנורה, ואם-כן מדוע היה עליהם לחכות שמונה ימים על-מנת להפיק שמן טהור ולא יכלו להדליק בשמן טמא? ובמה מתבטא הנס שמצאו פך שמן טהור?

מבואר בחסידות, שמטרת היוונים לא היתה שבני ישראל לא ילמדו תורה, אלא הם רצו להשכיחם תורתך – שישכחו שהיא תורת ה' וילמדו אותה בתור פילוסופיה מעניינת ח"ו. כמו"כ לא היה איכפת להם שיהודים יקיימו מצוות אלא ביקשו להעבירם מחוקי רצונך – שיעשו רק את המצוות שהשכל מחייב כמו כיבוד אב ואם ולא את החוקים שעושים רק מפני שכך ציווה הקב"ה כמו מילה ושבת.
על פי זה מובן ענינו של נס פך-השמן: שמן מורה על חכמה הנקראת "שמן משחת קודש". ליוונים לא היה איכפת שיהיה ליהודים חכמה אבל רצו שהיא תהיה טמאה – נטולת כל רגש של קדושה, שילמדו תורה וישכחו מנותן התורה, ובזה מתבטא הנצחון של המכבים – שהדליקו דווקא בשמן טהור! והקדושה האלוקית ניצחה את התרבות היוונית.
 
ימי חנוכה מאירים ושמחים!
 
 
 
 
מקורות: מאמר מאי חנוכה ה'ת"ש (לאדמו"ר הריי"צ נ"ע). ליקוטי שיחות חלק ג עמ' 814 ואילך [במתורגם ללה"ק: עמ' 69].

דבר החסידות – י"ט כסלו שחל בשבת

ב"ה

דבר החסידות – י"ט כסלו שחל בשבת

 

סודן של נעליים

הנה הסיפור שמכה גלים ביומיים האחרונים, כפי שמספר הרב ברוך קפלן מירושלים ת"ו ששמע מפי הרב חיים יעקב ליבוביץ':

 

סיפר לי הרב חיים ברוך הלברשטם, ממקורבי בית חיינו:

לרבי היו כידוע נעליים ישנות מאוד ולא הסכים להחליפן בחדשות, למרות שקנו לו כמה זוגות. רק כשהרבי נסע לאהל (ונעל נעלי בד) הייתי לוקח את הנעליים לצחצוח.

פעם ביקשה ממני הרבנית, שמכיון שהנעליים ממש קרועות וכמעט לא נשארה להן סוליה, לכן, הפעם כשאקח את הנעליים אביא אותן לסנדלר שידביק להן סוליה.

ובכן, באותו יום הודעתי לרב גרונר שיקח לי קצת יותר זמן עם הנעליים כי אני עושה להן שיפוץ קל. הרב גרונר התנגד בתוקף ואמר שהרבי מקפיד מאוד שלא יגעו לו בנעליים. אמרתי לו: אבל הרבנית ביקשה. התקשרתי לרבנית ושאלתי והיא ענתה: כן, שאקח את הנעליים. אבל הרב גרונר התעקש ואמר: תעשה מה שאתה רוצה אבל דע לך שאתה משחק באש... נבהלתי והתקשרתי שוב לרבנית והיא אמרה: תעשה איך שאתה מבין. ולבסוף אכן לא לקחתי אותן לתיקון.

v

ממשיך ומספר הרב חיים יענקל:

למחרת האירוע הנ"ל פגשתי את הרב מנחם מענדל גרונר, בנו של המזכיר הרי"ל וסיפרתי לו את כל מה שסיפר לי ר' חיים ברוך. ר' מענדל ציין לפני, שידוע לו מאביו שלפעמים הרבי חולץ את נעליו במהלך היום, אבל מקפיד מאוד שלא יגעו בהן. וזה מזכיר את המעשה הידוע על הבעש"ט שהקפיד מאוד שלא יגעו בנעליים שלו בעת שישן.

v

אבל בכך הסיפור לא נגמר:

בלילה השתתפתי בחתונה וסיפרתי את כל הנ"ל להרב חיים שאול ברוק, והוא סיפר סיפור שעובר בין החסידים:

כשאדמו"ר הרש"ב היה ברוסטוב הוא עמד פעם במרפסת יחד עם בנו אדמו"ר הריי"צ. זה היה בזמן המהפכה הבולשביקית בשנת תרע"ט, והם ראו גדודים של מאות חיילים נכנסים לעיר, שאל הרבי את בנו: מתי כל זה יסתיים? והריי"צ לא ידע מה לענות. הרבי הרש"ב התהרהר קמעא ואמר לבנו: "אברך עם נעליים קרועות יפיל את הקומוניסטים [ויש גורסים: בעוד שבעים שנה]!".

כשבעים שנה לאחר מכן, עם פרוס שנת ה'תש"נ, הכריז הרבי ש"השנה תהא שנת ניסים", ובאותו חורף נפל מסך הברזל וברית המועצות התפרקה. הרבי התייחס לזה בשיחותיו הקדושות בתקופה ההיא.

 

ואנ"ש והתמימים העומדים בבית המדרש, הבחינו שכמה ימים לאחר נפילת מסך הברזל – נכנס הרבי לביהכנ"ס עם נעליים חדשות. ויהי הדבר לפלא...

(שמעתי היום בהקלטה באנגלית מפי הר' ברוך קפלן הנ"ל ששמע מר' חיים יענקל הנ"ל)

להמחשת העניין: תמונת הנעליים הקרועות הנ"ל של כ"ק אדמו"ר.

 

~~~

השנה (תשפ"א) יש חידוש בי"ט כסלו – שהוא חל בשבת קודש, קביעות שלא היתה כבר עשרים שנה (מתשס"א). ולכן בחרתי לסכם נקודה מדברי הרבי בנושא, מהתוועדות ש"פ וישלח, י"ט כסלו ה'תש"ל:

 

המשותף בין י"ט כסלו לשבת

 

כאשר מגיע מועד או יום מיוחד, הנה אף שהוא מגיע מידי שנה – מובן שצריכה להיות הוספה בכל פעם מחדש ביתר שאת וביתר עוז, ויתרה מזו שזה צריך להרגיש כמו דבר חדש, כדברי רש"י (ואתחנן, יא, יג) "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה . . אלא כחדשה", שאז הדברים נעשים בחיות מחודשת.

כל זה נכון בכל שנה. והדבר תקף עוד יותר שכיש חידוש ושינוי בתאריך זה. ובנוגע לענייננו: למרות שחגגנו את י"ט בכסלו אשתקד ובשנים שלפניה, הנה השנה יש חידוש מיוחד – קביעות י"ט כסלו ביום השבת קודש, דבר שלא היה כבר שנים רבות (עשרים שנה! משנת תש"י).

 

וביאור מעלת י"ט כסלו שחל להיות בשבת:

באגרתו הידועה לאחר גאולתו* כותב אדמו"ר הזקן "וכשקריתי בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מה' שלום". כלומר שהחידוש בגאולת י"ט כסלו היתה הפדייה באופן של שלום.

[וכמבואר בירושלמי (סוטה פ"א ה"ח) בנוגע לדוד המלך – שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד, כלומר, שהפירוש של "פדה בשלום נפשי" הוא שמהפכים את המנגד, ה"רבים", שגם הם "היו עמדי". ואז אין צורך במלחמה אלא הפדיה היא בשלום.]

וכפי שהדגיש גם באגרת הידועה "קטונתי" (אגה"ק ס"ב), שהורה לחסידים "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו", דהיינו שלא להתגרות ב'מתנגדים' ולשמוח בכשלונם**, אלא כל העניינים יהיו באופן של שלום.

 

וזה גם עניינו של יום השבת – שהעבודה בו אינה באופן של מלחמה אלא באופן של שלום, כדלהלן:

א)    באופן כללי – השבת עניינה שלום, ואין בה עניין של דין, כפי שאומרים ב"כגוונא": "וכל דינין מתעברין מינה", ובתי-דינים סגורים בו (ראה ביצה לו, ב), וגם "אין עצב בה" (ראה משלי י, כב, ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז).

ב)    בתחום האכילה – בימות החול קשורה האכילה עם מלחמה, כמאמר הזהר (זח"ג קפח, ב) "נהמא אפום חרבא ליכול" [="הלחם ייאכל על חוד החרב"] דהיינו שיש להיות זהיר לאכול לשם שמים, כדי שהאכילה והשתיה לא תגשם אותו.

משא"כ האכילה דיום השבת היא באופן ד"צדיק אוכל לשובע נפשו" ואין בה עניין ד"בטן רשעים תחסר" וכמאמר (זח"ב פח, ב) "פרש שבתכם לא קאמר" שאין פסולת ויניקה לחיצונים מהאכילה של שבת, כמבואר כל זה בתורה אור ר"פ חיי שרה.

ג)     וגם בעניין התפילה – כידוע שעיקר העבודה של יום השבת היא עבודת התפילה – הנה בימות החול היא קשורה בד"כ עם מלחמה, כמאמר (זח"א רמ, ב) "שעת צלותא שעת קרבא".

משא"כ בשבת, אין מציאות של רע (ואדרבה הרע נהפך לטוב, כפי שאומרים בשבת (תהילים לד, א) "בשנותו את טעמו . . ויגרשהו וילך"), ועיקר עבודת התפילה בה הוא התקשרות לקב"ה "כעבדא קמי מריה" (שבת י, א).

 

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחת:

כיון שבי"ט כסלו היתה התגלות תורת החסידות, הנה בבוא יום י"ט כסלו שחל בשבת, ישנה דרישה ונתינת כח מיוחדת להשתדל בהפצת המעיינות, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום.

והעיקר – שעל ידי זה שיפוצו מעיינותיך חוצה, הנה בקרוב ממש קא אתי מר דא מלכא משיחא.

 

שבת שלום וי"ט כסלו שמח!

לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו!

 

מבוסס על: שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל סעיף א-ה (נד' בתורת מנחם חלק נח עמ' 309 ואילך). הסיכום כאן (בתוספת הרחבות משיחות אחרות בנושאים המדוברים) – על אחריות העורך בלבד.

 

______________

*)  "היום יום" י"ט כסלו. אג"ק אדמו"ר הזקן ח"א עמ' צח. וש"נ.

 

**) ובלשון הרבי: "שלא יהיה אפילו הענין ד"אהה" דקדושה". ומציין: ראה שיחת ליל י"ט כסלו תרצ"ג ס"י (לקו"ד כ, א ואילך).

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

דבר החסידות – פרשת מקץ – חנוכה

דבר החסידות – פרשת מקץ – חנוכה

 

לגבור על קליפת יון

הפעם ברצוני לשתף אתכם בקטע מדרשה שנשא הרבי בחנוכה תרצ"ו, בדיוק לפני 80 שנה, בבית כנסת ברחוב ראדזיע 17 בפריז:

בחנוכה אנו חוגגים את נצחון בית חשמונאי על היוונים. מן הראוי איפה להתבונן בשורש קליפת יון.

"יון" בתנ"ך פירושו טיט כנאמר (תהלים סט, ג) "טבעתי ביון מצולה", דהיינו מים מעורבים בעפר. והרי ידוע מאמר רז"ל (ב"ק יז, א) "אין מים אלא תורה", אבל כאשר התורה מעורבת בחומריות הרי זה טיט [=בוץ], כלומר כאשר התורה שאדם לומד אינה מזככת ומעדנת אותו אלא הוא נשאר מגושם כמו קודם – הרי היא דומה לטיט.

וזה מרומז באותיות י'ו'ן' שהאות יו"ד היא קצרה ואח"כ הוא"ו יורדת יותר והנו"ן-סופית יורדת עוד יותר, כי טבע הטיט שהוא מושך את הבן-אדם למטהוהוא הולך וטובע בו (כמסופר על מלך סדום, שרק בנס יצא מבארות החמר שנפל בהם – רש"י לך יד, י), כך חכמת יון, שהיא פילוסופיה ללא קדושה, וכן לימוד התורה ללא קדושה – מושכת את האדם מטה מטה*.

ולכן היונים טימאו את כל השמנים שבהיכל, כי שמן מראה על חכמה (כנוסח הפיוט על בר יוחאי שנמשח ב"שמן ששון" מחבריו) והיוונים הסכימו שילמדו תורה אבל רצו לטמא את חכמת התורה, שזה הפירוש "להשכיחם תורתך": שישכחו שהיא תורת ה' וילמדו אותה רק בתור פילוסופיה.

והנצחון עליהם הוא למצוא פך שמן שחתום בחותמו של כהן גדול, דהיינו נקודת הנשמה של היהודי (שנקראת "בת כהן") שהיא טהורה ושום כח בעולם לא יכול לטמא אותה וזוהי עבודתנו – לגלות את עצם הנשמה שבכל יהודי.

 

שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח!

 

מבוסס על: רשימת "מאי חנוכה" שהרבי כתב בראשה "חנוכה, תרצ"ו. [מקצתו בביהכנ"ס 17]" היינו שחלקה נאמרה על ידו בבית הכנסת שברחוב ראדזיע 17 בפאריז. נדפסה (בתוספת הערות ומקורות) ב"אוצר רשימות" (קה"ת תשס"ח) עמ' קצג ואילך.

______________

*) ובסגנון הקבלה והחסידות: יו"ד מורה על נקודת החכמה והיו"ד של יון היא חכמת הפילוסופיא שנגד היו"ד דקדושה, וכאשר אדם נמשך לזה הוא מתחיל עם דעות נפסדות ואח"כ יורד למטה יותר – שממשיכו למדות, כידוע שאות וא"ו מורה על ששת המדות, היינו שגם המדות שלו מושפעות מהקליפות, ועד שממשיכו לאות ן' שהוא למטה מטה, כידוע בענין גרשון שנקרא כן ע"ש גרש ו"ן; שהוא מגרש החיצונים וזהו על פי אהרן הכהן וכמו"כ גירוש חכמת יון הוא ע"י החשמונאים בני אהרן.

דבר החסידות – שבת חנוכה

ב"ה

דבר החסידות – שבת חנוכה

 

העולם מחכה לנר שלך!

סיפר הרב יונתן זאקס ע"ה, בנאומו המרכזי בכנס השלוחים העולמי ה'תשע"ב:

פעם הגיע שליח של הרבי לעיר קטנה באלסקה וחיפש יהודים. הוא חקר ודרש אבל כולם אמרו לו שאין במקום אפילו יהודי אחד.

כדי שלא לעזוב בלי כל פעילות, הוא ביקש לבקר בבית הספר המקומי והמנהל אישר לו להיכנס.

 

הוא נכנס לכיתה באותה עיר קטנה בלב אלסקה ואמר:

 

-         ילדים, האם מישהו מכם פגש פעם יהודי?

-         ילדה אחת קטנה הרימה את ידה ואמרה: כן. אמא שלי יהודייה.

 

עכשיו השליח חשב לעצמו, מה אני יכול לומר לילדה הקטנה הזאת, הילדה היהודייה היחידה בעיר? מה אני יכול לומר לה עכשיו שיסייע לה להישאר ביהדותה?

 

אחרי הרהור קצר הוא אמר לה:

 

-         אינני יודע אם את יודעת, אבל אלסקה היא המקום הכי מערבי בכדור הארץ שיש בו יהודים. המקום האחרון בעולם שבו השבת נכנסת. לאחר שבכל העולם יש כבר אור ושלום, כל העולם מחכה לנר שלך. נר השבת האחרון שנדלק ומשלים את המשימה להאיר את העולם כולו.

 

"אתם יודעים מה זה עשה לאותה ילדה קטנה? הוא היה יכול לומר לעצמו: מה את עושה פה באמצע שום מקום? אבל במקום זה הוא הסביר לה איזו משימה נפלאה עליה לבצע. זאת הדרך. הרבי חולל שינויים בחייהם של בני אדם והראה להם את הגדולה שהם לא ידעו שקיימת בהם", אמר הרב זקס ודיבר למעשה על עצמו (סיפר לפני כן איך הרבי הפך אותו לרב) "הוא פשוט הראה להם מה הם מסוגלים להיות".

 

(שמעתי מפיו בכינוס הנ"ל. השבוע מלאו שלושים יום לפטירתו)

 

~~~

שמן זית ושמן נס

הפעם נביא שביבים ממכתב מרתק שכתב הרבי בחנוכה תרפ"ט (כשבועיים לאחר חתונתו) ל"הרב מהורודוק" [=הרב חיים זאב וולף הכהן רבינוביץ]:

הרקע למכתב: הרב מהורודוק כתב ששמע מחסידי הצמח צדק, שכאשר התראה אדמו"ר הצ"צ עם הגאון רבי אברהם אבא פאסווילר בווילנא* – יישב הצ"צ את קושיית הבית יוסף הידועה. והרבי מפלפל בשמועה זו. להלן תמצית השקלא וטריא:

א. קושיית הבית יוסף: למה קבעו חנוכה שמונה ימים, כיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, נמצא שהנס היה רק שבעה לילות?

ב. תירוץ בשם הצמח צדק: חייבים לומר שהנס התחיל כבר ביום הראשון, כי אם נאמר שלא נותר כלום מהשמן בסוף הלילה הראשון – יוצא שבשאר הימים הדליקו ב"שמן נס", ולא בשמן שנסחט מזיתים, והתורה אמרה (ר"פ תצוה) "שמן זית זך"!

ג. מדייק הרבי: לפי סברא זו צריך לומר שגם לא התווסף כלום בכמות השמן במשך שמונת הימים, כי אם התווסף – הרי השמן הנוסף הוא 'שמן נס' ואין להדליק בו. ונצטרך ליישב שהשתנה איכות השמן, שיהיה כלה באיטיות של פי 8 מהרגיל (ראה גם מועדים בהלכה – חנוכה, שכן מיישב הגר"ח מבריסק).

ד. אבל מקשה על התירוץ הנ"ל: שאולי הכוונה "שמן זית" היא על סוג השמן, שצריך להיות דומה לשמן הבא מן הזיתים, שיש בו כמה מעלות: צליל נהוריה טפי [=אורו צלול יותר] (שבת כג, א), נמשך אחר הפתילה (שם כד, ב), יפה לחכמה (מנחות פה, ב). ומניין לנו שהכתוב בא למעט שמן נס?

ה. ולכאורה אפשר להביא ראיה [ששמן נס כשר]: משאלת רבי זירא (מנחות סט, ב) אם "חיטין שירדו בעבים" [=שירדו מהשמים בדרך נס] כשרים לשתי הלחם, האם זה פסול כי נאמר בתורה (אמור כג, יז) "ממושבותיכם תביאו לחם גו'", או שזה כשר כי הכוונה ב"ממושבותיכם" הוא לשלול שלא יבואו מחוץ לארץ, אבל אינו שולל שמן נס, ואם כן בנדו"ד מה שנאמר "שמן זית" בפשטות בא לשלול שמנים אחרים, ואם כן אינו שולל שמן נס.

ו. ראיה נוספת [ששמן נס יכול להיקרא "שמן זית"]: בסיפור של אליהו הנביא במערה, נאמר (מלכים א, יט, ה-ו) "והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול. ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים", ופירוש "עוגת רצפים": עוגה שנאפתה על גבי רצפה [=גחלת], אף שמדובר שם על עוגה של נס, אלא חייבים לומר שהיא נקראת "עוגת רצפים" כי היא דומה לעוגת רצפים!

[ודוחק לומר שהמלאך הביא לו מאיזה מקום עוגת רצפים אמיתית, כי רק לגבי "העורבים מביאים לו לחם ובשר" מדייקים מאיפה הביאו (בסנהדרין קיג, א) כי שם כתוב "מביאים", משא"כ כאן שנאמר "והנה עוגת רצפים" משמע של נס]

ז. אולם ניתן להשיב [ש"שמן זית" כן בא למעט שמן נס]: כי כדי לשלול שמנים אחרים מספיק לומר "שמן" סתם וידעו שהכוונה לשמן זית. והראיה: שבמסכת מכשירין (פ"ו מ"ד) מונה את שבעת המשקין, ואחד מהם "והשמן", ובתורת כהנים (שמיני) נאמר שרק שבעה משקין אלו נקראים "משקין" כי אין להם שם לווי. ובמס' תרומות (פי"א מ"ג) שנינו ש"אינו מטמא משום משקה . . אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד". ואם כן יוצא שמה שנאמר "שמן זית" בא לשלול משהו אחר – שמן נס.

ח. אבל באמת – כן מצינו "שמן" שאינו שמן זית – והוא בנחמיה (ח, יט) "עלי זית ועלי עץ שמן", והכוונה לשמן אפרסמון, וגם במלכים (ב', ט, ג) נאמר "פך השמן" ואמרו רז"ל (בהוריות יא, ב) שהכוונה ל"אפרסמא דכיא". ורק ב"לשון בני אדם" נאמר בנדרים (נג, א) ששמן סתם הוא שמן זית, וגם זה – רק בארץ ישראל. ויוצא שהפסוק "שמן זית" כן נצרך למעט שמנים אחרים, אבל שמן נס יתכן שכשר.

ט. אבל אם כן קשה: שהרי במשנה מכשירין נאמר ש"שמן" אין לו שם לווי כי הוא רק שמן זית?

י. אלא שבאמת ניתן לסתור ראיה זו: כי הרי שם מונים גם "דבש דבורים" בין המשקין שאין להם שם לווי, וקשה: הרי בתורה "דבש" סתם הוא דבש תמרים (רש"י ד"ה דבש, ברכות מא, ב), ואלא חייבים לומר ש"לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד" (חולין קלז, ב), ואם כן גם לגבי שמן אפשר לומר שמה שבמכשירין מנו שמן זית כשמן סתם הוא רק בלשון חז"ל ואינו מחייב את "לשון תורה" בפסוק "שמן זית".

ולמסקנא: אין ראיה מהכתוב "שמן זית" שבא לשלול שמן נס [שאז יצטרכו לבאר שנס חנוכה היה דווקא באיכות השמן, ולא נוסף שום שמן ניסי], אלא ניתן לפרש ש"שמן זית" בא לשלול מיני שמנים אחרים**.

 

ימי חנוכה מאירים ושמחים ושבת שלום!

 

מבוסס על: מכתב הרבי הנ"ל תחת הכותרת "מענה להרב מהאראדאק. חנוכה פ"ט" נדפסה לראשונה ברשימות חוב' קעד (בס' רשימות ח"ג עמ' 409 ואילך). העיבוד בסיוע הפענוחים של המו"ל. נדפסה ג"כ ב"אוצר רשימות" ("תורת חב"ד", תשס"ח) עמ' רח ואילך.

 

______________

*)  על פגישת אדמו"ר הצ"צ עם הגאון הנ"ל – ראה גם "בית רבי" ח"ג פ"ב. "נשיאי חב"ד ובני דורם" (אה"ק תשל"ב) עמ' 70.

 

**)  להרחבה בדיון על הדלקה בשמן נס – ראה גם כלי חמדה פ' ויקהל (לה, כז-כח), מועדים בהלכה (להרש"י זוין) חנוכה עמ' קנח. אנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה ס"ב (עמ' רמו). וש"נ.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

רוצים להיות שותפים? לחצו כאן

דרושה מסירות נפש - מאר לחנוכה

דרושה מסירות נפש
הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א

1.מה יותר מסתבר שיקרה במציאות של ימינו, לדעתכם. שפך שמן ידלק במשך שמונה ימים, למרות שהוא אמור להספיק ליום אחד, או שקומץ בני תורה ייצא בחרב ובחנית, להילחם פיזית על הקדוש והיקר להם?

צר לי, אך לעניות דעתי, ישנם סיכויים גדולים יותר שבשנת התשע"ג יידלק נר, המספיק ליום אחד, במשך שמונה ימים רצופים, מאשר שאנחנו, למרות כל התורה שאנו לומדים והמצוות שאנו מקיימים, נצא לקרב אמיתי, עם סיכון חיים אמיתי על אישיות התורה.

שלש עשרה יהודים, שלש עשרה יהודים בלבד, חסרי כל הכשרה צבאית, יצאו למלחמת חורמה כנגד הצבא היווני האדיר והמהולל. שלש עשרה אברכים מהכולל סגרו את הגמרא, נשקו לה בלהט ובאהבה רבה, נישקו את המזוזה בפתח ויצאו החוצה, כדי לחפש כלי נשק מזדמנים, והם יצאו לקרב.

2.בגרסת המדרש המובאת בשאילתות דרב אחאי גאון, מובא שבתו של מתתיהו הכהן הגדול, נכנסה לחופה בכדי להינשא, ומכיון שחששה מגזירת "תיבעל להגמון תחילה", התנהגה בסעודת נישואיה בחוסר כבוד וחילקה משקה לכל המסובים בחוסר צניעות משוועת. כשכעסו אחיה עליה ונזפו בה על התנהגותה המוזרה והלא מקובלת, סנטה בהן אחותן בכעס אין אונים ואמרה: "מדוע תכעסו על מעשי הפעוטים לכאורה? הלא לאחר סעודת הכלולות אצטרך ללכת לביתו של ההגמון הרשע! האם אין בכך חוסר צניעות גדול יותר פי כמה וכמה?!". דבריה הישרים והנכוחים זיעזעו את אחיה, שמיד התעוררו, יהודה ואחיו החשמונאים, לצאת למלחמה, ועל ידי כך פרצה המלחמה, עד לסוף הידוע, נצחון בני חשמונאי. עיקר נס חנוכה, אמר מו"ר מרן המשגיח רבי גדליה אייזמן זצוק"ל, היה בכך שקומץ יהודים קטנטן החליטו לצאת למלחמה אבודה מראש, כנגד צבא הפלאנגות המסודר, פילי המלחמה ורבבות החיילים המאומנים. רש"י כותב בפרשת "וזאת הברכה" על הפסוק "מחץ מתניו קמיו ומשנאיו מן יקומון,", ש"ראה שעתידים חשמונאי ובניו להילחם עם עובדי כוכבים והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים, י"ב בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות. לכך נאמר: "ברך ה' חיליו ופועל ידיו תרצה". 13 יהודים בסך הכל יצאו למלחמת חורמה בצבא היווני. 13 יהודים, שקמו והחליטו להילחם. נס, נס אמיתי!

2. המן הרשע ועימו אחשוורוש וכל חבורתם, רצו להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, ביום אחד. ומה עשו היהודים? הם לא יצאו למלחמה. הם נכנסו אל בתי הכנסיות ובתי המדרשות והתפללו. הם לבשו שק ואפר והעתירו לפני הקב"ה שיצילם. ואילו בגזרות אנטיוכוס, לא הסתפקו היהודים בתפילה ובתענית, אלא חרפו את נפשם למות במלחמה ממש. מדוע?

מסביר הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שבפורים היתה גזירה על הגוף, וכאשר הקב"ה גוזר על הגוף, הגזירה נועדה להשיבנו לדרך הישר, להתעוררות בתשובה ובמעשים טובים. כאן לא יעזור שנצא למלחמה, מפני שהקב"ה רוצה מאיתנו התחזקות רוחנית, ולכן הוא פועל בהנהגה הנקראת "מעשה ה' ". אך כאשר גוזרים על הנפשות שלנו, כשמנסים להעביר אותנו על דתנו, זהו "מעשה שטן" ולא "מעשה ה' ". כשהמאבק הוא מאבק נגד הרוחניות, מגיע הוא מכוחות הסיטרא אחרא, מהשטן הוא היצר הרע הוא מלאך המוות, הרוצה לגרום שעם ישראל יאבד את יחודיותו הרוחנית ויהיה ככל הגויים או ככל החילונים. כדי להחליש את הכח הרע הזה, דרושה מסירות נפש פשוטה, שהחרדים לדבר ה' ימסרו את נפשם להריגה, כפשוטו, בלי פילפולים ובלי דיבורי סרק. לא לשבת בבית בניחותא ולדבר סרה באחרים, או לכתוב נגדם פאשקוילים מתוך הכורסה. אלא רצון למות, למות ממש, על קידוש ה', ואז הקב"ה מצילם מיד אויביהם. מלחמה נגד היבסקים

והגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד מספר שברוסיה החלו הקומוניסטים היהודים, שנקראו "יבסקים", להרים ראש ולגזור גזירות שמד נגד יהדות רוסיה. וכך כתב רבי אלחנן בשם ה"חפץ חיים": "יהודים שגו, בשעה שהתחילו גזירות היבסקים, היו היהודים חייבים לצאת נגדם למלחמה במסירות נפש. נכון, יהודים רבים היו נהרגים. אבל כוחו של השטן היה נחלש. אך כאשר לא מצא מי שימסור נפשו במלחמה, נתחזקו היבסקים".

שמעתי ממו"ר הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א, שכאשר נפתחה החנות הראשונה בארץ, באשדוד, לממכר בשר "דבר אחר", אמר מרן הגראמ"מ שך זי"ע שהיה על בני התורה לקום ולצאת למלחמה פיזית, ולא לחוש למות ממש, כדי להפסיק את הפירצה הנוראה הזאת שחדרה לארץ ישראל. והנה, אנו לא נלחמנו במסירות הגוף והנפש על הכנסת ה"דבר אחר" לארץ ישראל, וכיום, לדאבונינו הרב, ישנם עשרות חנויות כאלה, כולל מפעלי יצור של הדבר האחר בארץ ישראל , ולאיש לא אכפת. מתי יוצאים למלחמה

הגר"ש פינקוס זצ"ל עושה בעבורנו הבחנה בין מסירות נפש הנדרשת כדי לקיים כל מצוה ומצוה (כולל קיום מצות "הוכח תוכיח את עמיתך"), לבין מסירות נפש הדרושה כדי להילחם על עצם הקיום שלנו כיהודים. כאשר רבי עקיבא מסר את נפשו והקהיל קהילות ברבים, כדי ללמוד וללמד תורה, הוא לא מסר את נפשו בשביל מצוות עשה של לימוד תורה, אלא הוא מסר נפש על עצם יסוד היהדות, עצם הקיום של עם ישראל. הרב פינקוס מסביר שאנו לא חייבים למסור את נפשנו באופן פיזי למען קיום מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", ולכן אם פניה ליהודי ודרישה ממנו שלא לחלל שבת, עלולה להביא לפיקוח נפש, אנחנו לא חייבים למסור את הנפש. אך כאשר מתנהל מסע מאורגן לגרום ל"חילוניזציה" של כל היהדות, במסע שמעמיד את היהדות בסכנה, כאן אנו צריכים למסור את הנפש. כי כך היא המידה, אמר הגר"ש פינקוס זצ"ל, כאשר התורה עצמה נמצאת בסכנה, חייבים לצאת למלחמה גם שלא בהתאם לגדרים הרגילים של השולחן ערוך. במעשה פילגש בגבעה יצאו בני ישראל למלחמה, להגן על קדושת התורה עצמה, למרות שלפי ההלכה הפשוטה ב"שולחן ערוך" אין היתר לצאת למלחמת אחים. כך גם המלחמה של מתתיהו כהן גדול ובניו, נועדה כדי להג על עצם קיום התורה והאומה היהודית. ואם כיום, אומר הרב פינקוס, כולנו מאויימים על ידי מסע של חילוניזציה, הדבר מחייב אותנו לבחון האם אין חייבים לצאת למלחמה.

בשעה שאנו יושבים שאננים ורגועים, רצים מספר רב-מתמיד של מפלגות לכנסת, במטרה לגייס את בני הישיבות. ההסדר עם הצבא בנושא, הסתיים, וכעת אנו צריכים לקבע את הנושא מהתחלה. איש אינו יודע מה ילד יום בתחום הקדוש והיקר הזה, ויתכן שנצטרך לצאת למלחמה של מסירות נפש.

מרן בעל האבי עזרי זיע"א טבע את הגדרת "יהרג ועל יעבור" בנושא גיוס בחורי הישיבות, וכך הורו יתר גדולי ומאורי האומה. כולנו מקווים שלא נצטרך למסור את הגוף והנפש, כפשוטו, כדי שמוישי ויענקי שלנו לא יתגייסו לצבא וימשיכו ללמוד תורה בטהרה ובקדושה. אך אם אכן נאלץ לעשות זאת. האם באמת אנחנו רואים את עצמנו מוכנים למות? מסירות יומיומית

ובינתיים, כשחרב "למות על קידוש השם" לא מונפת על ראשינו בפועל, אנחנו צריכים למסור את הנפש על הרוחניות היומיומית שלנו.

חשבתי לעצמי דבר מעניין. אברהם אבינו התנסה בעשר ניסיונות קשים ומרים מאין כמותם. יצחק אבינו התנסה בניסיון המוות, כשעקד את עצמו על קידוש ה', והיה הראשון לעשות זאת בעולם כולו, כשכמות המאמינים בהקב"ה היתה אפסית, ובכל זאת, יעקב אבינו הוא זה שנחשב בדברי חז"ל הקדושים, לבחיר האבות. מדוע?

אולי זאת משום שיעקב אבינו מסר את נפשו בכל רגע להקב"ה. יעקב למד במשך ארבע עשרה שנה ברציפות, ללא הפוגה, מבלי לישון. הוא דבק בהקב"ה גם ברגעים הקשים ביותר שליוו את כל מסכת חייו. עשו רדף אותו במשך שנים, לבן התעלל בו, יוסף בנו נעלם ושמעון נשבה בשבי המצרי, אשתו רחל נפטרה בדמי ימיה, וכן הלאה. אי אפשר לנו לדבר ולהגדיר, כמובן, את עבודתם של אבותינו הקדושים. אך ביעקב מצאנו, באופן מיוחד, את סוד הרציפות בדביקות בה', במשך שנים על גבי שנים. (וכמובן, שכך גם נהגו אבותיו, כדברי חז"ל, ובכל זאת מצינו את עניין הרציפות וההתמדה בלימוד התורה אצל יעקב אבינו ע"ה).

ישנו משפט חכם של גדול אחד, שאמר שהרבה יותר קשה לחיות על קידוש השם, מאשר למות על קידוש השם. למות – מתים רק פעם אחת. אך לחיות – חיים בכל רגע, ועוד רגע, ועוד רגע.

להיות יהודי כשר בדור שלנו, זוהי משימה לא פשוטה בכלל, גם לאנשים העובדים לפרנסתם, גם לאברכי הכוללים, וגם לנשים העובדות בבית ומחוצה לו.

העובדים לפרנסתם צריכים במקרים רבים, מתוקף עבודתם, לבוא בדברים עם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות. הם נגישים וחשופים יותר לעולם ותלאותיו. וגם אם הם עובדים באווירה כשרה למהדרין, עדיין קל הרבה יותר לשמור על רמה רוחנית גבוהה, כאשר אתה יושב ליד סטנדר, גמרא, ו"משנה ברורה", מאשר כשאתה נמצא מול מחשב עם נתונים, גרפיקה או עסקי נדל"ן. כשאדם עסוק בעסקי עבודתו, מטבע הדברים – העבודה תופסת את מחשבותיו. ועבודה, היא דבר גשמי, לא רוחני בדרך כלל. וכמובן, לא שכחנו את ניסיונות האייפונים, האינטרנט, המשחית ויתר כלי הטכנולוגיה, שהניסיון להשתמש בהם – גדול, והרמה הרוחנית שלהם, נושקת לשאול תחתית...

גם להיות אברך כולל צריך מסירות נפש, בתוך בית המדרש פנימה, התחושה היא של גן עדן עלי אדמות. הגמרא המתוקה, רבי עקיבא איגר, "הדלקה עושה מצווה", "מניחו על שולחנו ודיו" וגם ההבנות העמוקות בדין "אכסנאי". איזה מתוק ונפלא! אך כשמגיעים הביתה עם מילגה בת אלפיים שקל בממוצע, וצריך להצטמצם ולקמץ, לאלתר ולדון על כל הוצאה, הרי שהדבר באמת קשה. וכן, גם בתוככי בית המדרש לא תמיד קל. לא תמיד הסוגיה מאירה פנים, לפעמים הלב חושק לפטפט על אירועי השעה ה"בוערים". לפעמים עייפים מליל בלהות עם הילד הקט, שהיה ער חצי לילה מכאבי שיניים חדשות. ה"טור שולחן ערוך" נכנס לנושא סבוך וקשה להתרכז כעת. והנה, שוב התחושות הקשות על כך שלא ניצלנו כל רגע ועל כך ש"המפסיק מלימודו – מאכילים אותו גחלי רתמים". היצר הרע לא ממתין מחוץ לכולל. הוא נמצא גם בתוכו, אורב, מרחף מעל הסטנדר, ומנסה להפסיק את רצף הלימוד המשכר. וכן, הקשיים של לומד תורה, בכל גיל שהוא, ידועים לכל צורב. לכל גיל ישנם את הכאבים, הניסיונות, הקשיים והתהפוכות שלו.

גם בבית פנימה צריך למסור את הנפש יום-יום. אמא שבה מהעבודה סחוטה מעייפות. היא לימדה בחמש השעות האחרונות כיתה שלמה. הסבירה בגרון ניחר, גערה וליטפה, חיבקה והבהירה, שרה ואיימה, כתבה ולימדה. אם אמא אינה מורה, היא עובדת היי-טק או מנהלת חשבונות, מזכירה או פקידה. גם עליה עבר בוקר/צהריים שלם ומייגע, עם טורי מספרים או טורי לקוחות. והנה מגיעה היא הביתה, ועליה לפתוח במשרה המרכזית, הלא היא משרת האם. להתעלות מעל עצמה, להסביר פנים ולהעניק תשומת לב. להפריד בין הניצים, להכין מטעמים ולכבס כבסים, לטגן ולאפות, לבשל ולהשרות אווירה נינוחה, לתמוך וללהטט כקוסם רב-אמן, לנוע בין הטיפות ולהחדיר אידישקייט ויראת שמים בין השורות. להיות אמא בדורנו שלנו, עם ים המטלות והמשימות האין-סופיות, היא עבודה קשה שבמקדש, במקדש הפרטי שלנו, הבית היהודי. ולכל רגע של התעלות, ובפרט: להמשיך את הרגע ולהתרומם בקביעות, ללא הפוגה, דרושה מסירות נפש תמידית. להיות אב יהודי, אם יהודיה וילד יהודי, כשמחוץ משתוללים חיילותיו של היצר הרע ופותחים את כל אורות הכרך הנוצצים, הם ותאוותיהם, שאונם והמונם, צריך הרבה מסירות נפש.

הנהג שנסע במסלול של קו 277

ועל כולנה, דרושה מסירות נפש להיות אנחנו עצמנו. לעבוד את הקב"ה בצורה ובמסלול הנסיונות שהוא קבע לכל אחד ואחד מאיתנו. כי אנחנו מוכנים לעבוד את ה', אך אנחנו רוצים את צורת החיים שהקב"ה נתן לשני. נשמח לעבוד את ה', אך אם אפשר, נשמח לעשות זאת עם הנוחות והנינוחות שיש לשכן. אנחנו הרי לא מצליחים בכלל. דווקא השכן/ החברותא/ החבר מצליח. בלימוד,בילדים, בחסכונות, ברמת החיים, ובמעמד ובמשרה המשובחת שלו. בכך שיש לה עוזרת פעמיים בשבוע ולי אין, או בכך שהסברות שלו נחשבות לסברות עוברות לסוחר ושלי לא. השכן כל כך מצליח בכל דבר שהוא עושה. ואני? אפר ועפר. היכולות שלו טובות יותר, נקודת הפתיחה שלו מוצלחת יותר והפידבקים שהוא מקבל גדולים יותר. אילו הייתי השכן/ החבר/ החברותא שלי הייתי טוב יותר...

ומעשה שהיה כך היה בנהג קו 280, שהחליט ביום מן הימים שאין לו כח, חשק ורצון להמשיך ולראות את כבישי מסלולו הקבוע. אין לו טיפת סבלנות לנוסעי קו 280 הקבועים שלו, שנוסעים מאלעד לבני ברק ובחזרה. המסלול החדגוני אינו מתאים לו, בבוקר שטוף שמש זה, והוא מעדיף לנסוע הפעם ירושלימה. אמר ועשה. שינה את מספר הקו ל- 277 והחל לעבור בתחנות. בשעה זו לא אמור היה לעלות אוטובוס לירושלים ולפיכך העלה הוא רק שלושה נוסעים, שבמקרה אחרו את האוטובוס הקודם לירושלים. וכך נסע הוא לירושלים, שמח וטוב לב. הכבישים החדשים חייכו אליו חיוך מכניס אורחים. הרמזורים האירו לו באור יקרות מופלא והרי ירושלים כמו נפנפו לו לשלום בדרכו החדשה. הפקקים בואכה ירושלים דווקא חיממו את מצב רוחו, והנסיעה החלקה עברה למישרין. הוא היה מרוצה בעליל.

רק כשהגיע ל"בנייני האומה" הביט נהגנו החביב בסלולרי שברשותו. 38 שיחות שלא נענו. כולם ממנהל סניף אגד המקומי, ממוקד אגד באלעד, מהסדרן, מחבריו הנהגים, ומהרב גרוסברד, שהתקשר אליו 16 פעם. "איפה אתה?", זעקו כולם, "להיכן נעלמת? היודע אתה ש-40 נוסעים המתינו לך בתחנות האיסוף באלעד? אתה מבין שבגללך איחרו 40 אנשים למחוז חפצם? ביטלו פגישות, לא הגיעו לבריתות של אחיינים, איחרו בשלושת רבעי שעה לעבודה!"
– "לא", הצטדק הנהג, "בסך הכל החלפתי מסלול. וכי המסלול לירושלים אינו מסלול מצוין?! מאושר על ידי משרד התחבורה, אגד תעבורה וועדת התחבורה?"
"המסלול מצוין" –השיבו לו בחרון –" אך לך יש מסלול אחר! זה לא המסלול שלך!"
המסלולים של השכנים שלנו, מסלולים משובחים ויפים. אך זהו לא מסלול הנסיעה שלנו בעולמו של הקב"ה. להם דרושה מסירות נפש, די לצלוח היטב את המסלול שלהם, ולנו ישנו מסלול משלנו, בו רק אנחנו אמורים לנהוג. אם נשנה מסלול, יתכן והוא יהיה נחמד וטוב, אך לא לשם כך הביאו אותנו לכאן, לעולם הזה.

מסירות לשמוח עם הנרות

ומשהו קטן למעשה:

כבר שבועיים שאנחנו מחכים לשעת הדלקת הנרות. להדלקה המהודרת, לברכות הנלבבות, לכוונה הגדולה ולרגשת הלב, הפורצת והאומרת שירה להקב"ה. אנחנו מחכים לשבת עם הילדים החמודים ולשורר יחדיו, לשמוע את קולותיהם המתוקים שרים "מעוז צור" ואפילו לרקוד קצת, להתרומם טפחיים מעל קרקע החולין, בדיוק כמו שהיה בהדלקה אצל אבא ואצל סבא. ואז, כשאנחנו מתחילים להכין את השמן, רץ אחד הזאטוטים ושובר את הכוסיות. מהומת אלוקים. שמן זית ושברי זכוכיות מעורבבים בקולות המריבה החדשה שניטשת ברגעים אלו על זהותו של האשם האמיתי. רוגז, כעס ועצבים. ואז, כשכבר התחלנו לברך בקול, בכוונה, בדבקות, נזכר אחד הילדים לדחוף את אחותו והריב החדש פורץ לו באמצע "שעשה ניסים לאבותינו" עד ששרים "מעוז צור", אבל זה בשביל לעשות טובה לאבא, כי בעצם הקומיקס שהוא שקוע בו, מעניין הרבה יותר מ"חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה".

"אני מנסה לקבל דעת אלוקות ועליה רוחנית בהדלקת נרות חנוכה שלי, והנה הילדים קופצים כמו תיישים, רבים ומתווכחים, לא משתפים פעולה והופכים לי את האור לחושך", התלונן חסיד אחד בפני "עובד" נודע, מקרב חסידי סלונים בטבריה.

"ואולי הקב"ה רוצה דווקא שתעמוד בניסיון, להדליק נר חנוכה בניחותא, למרות שהילדים מפריעים?!", שאל – ענה לו החסיד הטברייני הישיש.

חנוכה הוא חג החינוך, כפי שמובא בספרים הקדושים. ימי "חנוכת המזבח" ומנהגים רבים בימי החנוכה, נועדו ויוסדו כדי לסייע לנו בחינוך הילדים. וכן, לפעמים צריך מסירות נפש פשוטה, כדי לחנך אותם נכון בחנוכה, להתחבר להקב"ה לאור הנרות למרות הילדים, ולהתחבר אל הקב"ה לאור הנרות יחד עם הילדים. אז אולי נתחיל את עבודת מסירות הנפש שלנו בעבודת ה', דווקא בחנוכה עצמו, ודווקא בשעת הדלקת הנרות.