חגים ומועדים וימים מיוחדים
הדלקת נרות בחנוכייה חדשה או בחנוכייה של צדיק
- פרטים
- קטגוריה: חנוכה
- פורסם בראשון, 28 נובמבר 2021 16:46
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 576
שאלה
ב"ה
להגה"צ רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
הסתפקתי אדם שיש לו אפשרות להדליק נרות חנוכה במנורה שקיבל מירושה מאדם
גדול וצדיק, אולם המנורה כמובן ישנה מאד,
ומאידך יש לו מנורה יפה וחדשה מאד,
במה עדיף להדליק ? והטעם ?
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.
תשובת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א
כבוד ידי"נ הרה"ג המפורסם מח"ס רבים ומתוקים רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בדבר שאלתכם: הסתפקתי אדם שיש לו אפשרות להדליק נרות חנוכה במנורה שקיבל מירושה מאדם גדול וצדיק, אולם המנורה כמובן ישנה מאד, ומאידך יש לו מנורה יפה וחדשה מאד.
בברכות לט ע"ב, רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דערובא, מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, אמרו הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי.
וכתב המשנ"ב (סימן תקכז ס"ק מח) לענין ערובי תבשילין, דלכתחילה נכון שיניח אותו ללחם משנה. ובמשנ"ב (סימן רצז סק"ח) שכתב: נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתי... וכל היכא דיש בו עוד ריח קצת מצוה לכתחילה להדר אחריו. ויש אומרים כיון שנתייבש וניטל ממנו עיקר הריח אין לברך עליו, עכ"ל. יוצא דלדעה הראשונה מעלת "כיון דאתעביד ביה חדא מצוה" גדולה מאד, שאפילו אם ניטל מההדס עיקר הריח בכל זאת מברכים עליו ולשיטה השניה באופן כזה מברכים על בשמים אחרים שריחם מעולה. אבל אילו לא היה ניטל מההדס עיקר הריח היה ראוי לברך עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה למרות שהבשמים מריחים יותר.
ובשו"ע (סימן תרסד ס"ט) שכתב שנהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות. ובב"ח (או"ח סימן תרפא) כתב דעדיף לברך תחילה על נר חנוכה להבדלה, ולכבותה, ולחזור ולהדליקה לנר חנוכה. ובמג"א (סימן כא סק"א) כתב: חוטי ציצית שנפסקו יניח החוט בתוך הספר לסימן, או למצוה אחרת. עוד כתב המג"א (תחילת סימן תרעג) בשם הב"ח שיש ליטול משעוה הנוטף בביהכנ"ס לנר חנוכה.
ובמאירי (בברכות דף לט ע"ב) כתב שמהאי טעמא, שיירי הפתילות של שבת מדליקין אותן במוצ"ש לברך בהן על האור, ובשו"ע (סימן תרעג ד') כתב: אין חוששין לפתילות להחליפם, ועיין בשו"ת חתן סופר ס"ח שאין צריך להחליפם מטעם הואיל ואתעביד ביה חדא מצוה.
והבן יהוידע סנהדרין (דף צה ע"א) כל דבר גשמי שיהיה תשמיש לדבר קדוש, מוכרח שיקנה אותו דבר גשמי חלק קדושה שיהיה שורה עליו תמיד רוח קדושה. וכעין זה כתב הצל"ח (ברכות דף ו ע"ב) אדם המתפלל במקום מסוים, כיון שהתפלל שם קנה המקום קדושה ושוב כשמתפלל פעם שנית, קדושת המקום מסייע לו שתקובל תפילתו. ובמכתבי תורה לאמרי אמת (מכתב מג) הובא שנשלח אליו חוטי ציצית שנטוו מצמר שהפרישוהו לראשית הגז, כתב בל אדע מה החשיבות של ראשית הגז, הלא אין בו שום קדושה לאחר שהפרישוהו, אך אולי כמו שאמרו בברכות כיון שנעשה בו מצוה אחת תעשה בו מצוה אחרת. ועי' חשוקי חמד בכורות מח ע"א שהביא הנ"ל.
ובחשוקי חמד עמ"ס ברכות (לט ע"ב) שכתב שיש להסתפק בכהן שקיבל גביע כסף לפדיון הבן, האם עדיף לקדש בו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה לעביד ביה מצוה אחריתי, או שמא רק בפת של עירובין נאמרה הלכה זו, מאחר ונעשתה מצוה בגופו. וכמו כן כהן שקיבל גביע כסף לפדיון הבן, ויש לו גם גביע גדול ויפה האם יקדש על הגביע היפה והגדול או על גביע של פדיון הבן כיון דאתעביד ביה חדא מצוה.
ומצינו שכתב האלשיך (פרשת בהעלותך פרק ח): "הנה גם החפץ שנעשה בו מצוה קונה עילוי ואיכות קדושה. כענין גויל שנכתב בו ספר תורה וקציצת תפילין ורצועותיהן. וכל דבר שהוקדש אפילו קדושת דמים. ומה גם להיות הוא קדש. אפילו לא תהיה כונת העושה מצוה רק לקיים מצות בוראו".
ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי בעבר שעדיף לילך עם חוטי ציציות שקצת בלו וחלקן קרועות וכדו', רק הן כשרות, מאשר להחליפן בציציות חדשות, מפני שמצוה שנעשו בה מצוות רבות עדיפה על פני הידור של ציציות חדשות ויפות. והראה לי מרן שליט"א את חוטי ציציותיו שלו, שהן חתוכות ובלויות.
רבנו ה"הפלאה" כותב בספרו "פנים יפות" (בפרשת לך לך), שאברהם אבינו לא רצה ליהנות מרכוש סדום, כי רוח רעה שורה על כל נכסיהם ומלבושיהם. והוא כותב: "וכן בהיפוך, בנכסי הצדיקים, שרוח קדושה שורה על לבושיהן, כמו שמצינו בדור המדבר "שמלתך לא בלתה". ולכן כתוב במדרש, שבשביל שאברהם הרחיק את עצמו ממלבושי טומאה, זכו בניו למלבושי קדושה". ה"תפארת אדם" מטשארטקוב זצ"ל, הביא למנהג חיבוב בגדי הצדיקים מקור מדברי הירושלמי במסכת תענית (פ"ד ה"א), דאיתא שם שרב אדא נהג ללבוש את בגדו של רב, בכדי להתפלל בו תפילת נעילה, כדי שזכותו של רב האמורא תצילנו בשעת נעילת שערי שמים. הוא כותב שזהו "מקור מנהגם של כמה צדיקי עולם קדושי עליון, שמחשיבים מאד בגד שלבש בו אדם גדול, ולובשים אותו מידי עמדם בתפילה וביחוד בימי רצון". גם ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש מצא מקור נפלא לכך מדברי הירושלמי בנדרים (פ"ט ה"א) ובמועד קטן (פ"ג ה"א), שם נאמר ש"מקלו של רבי מאיר היתה והוא היתה מבינתו דעת", הרי לנו שחפץ ששייך לצדיק, למרות שהוא חפץ גשמי לכאורה, מועיל לזכות. ה"אור תורה" (בסוף פרשת חוקת) מסביר את עניין בגדי הכהונה ואת סוד לבישת בגדי אהרון הכהן לבנו אלעזר הכהן, והוא מסיים: "ודברים אלו יגידו לנו סוד בגדי הצדיקים עד היכן הם מגיעים לתועלת כל דבר, לקדושה ולטהרה, ליראה ולאהבת ה' הגדול והנורא ולרפואה ולהצלחה, על דרך ששמעתי בשם צדיק אחד שאמר שחגורתו היתה סגולה למקשה ללדת, וכן כולם, והוא בדוק אצלנו מרבותי נשמתם עדן".
לפי"ז נראה שישנו הידור במנורה של אדם גדול וצדיק על פני מנורה חדשה.
בברכת חנוכה שמח להודות ולהלל
שמואל ברוך גנוט