טְעָמִים,מִנְהָגִים וּבִיאוּרִים/ לִכְבוֹד הַחֲנוּכָּה מְאִירִים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

פרטים

קטגוריה: חנוכה

פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 581

טְעָמִים,מִנְהָגִים וּבִיאוּרִים/ לִכְבוֹד הַחֲנוּכָּה מְאִירִים

** השבוע נציין מספר צומות, ואת חגו של שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון** מדוע ה'אמרי נועם' מדז'יקוב החויר למול הסביבון ומה אומרים לנו האותיות, באידיש, בשפת הסביבון** חשמונאים, מכבים, קריאת ספר חגי, מאכלי חלב, סופגניות ודמי חנוכה** ומדוע לא חיבר רבי הקדוש 'מסכת חנוכה'??** הרב ש.ב. גנוט** 

חגים וצומות בשבוע הקרוב

-הידעתם שמוצאי שבת הקרוב,יום כ"א בכסלו, הוא 'יום טוב'? הידעתם מה עוד יתרחש השבוע, חוץ מחנוכה? שימו לב: מוצאי שבת הקרוב הוא אחד מהימים הטובים הכתובים במגילת תענית. בשנת ג' אלפים תכ"ח, אלכסנדר מוקדון עלה עם הכותים לירושלים כדי להחריב את בית המקדש. הדבר נודע לשמעון הצדיק. לבש שמעון הצדיק את שמונת בגדי הכהונה ונטל עמו את יקירי ירושלים ואבוקות של אור בידיהם; וכל הלילה הלכו הם בצד זה ואלכסנדר מוקדון והכותים בצד זה. כשעלה עמוד השחר וראו אלו את אלו, שאל אלכסנדר מוקדון את הכותים: מי אלו? אמרו לו: הם היהודים שמרדו בך. כשנפגשו שתי הקבוצות, הבחין אלכסנדר מוקדון בשמעון הצדיק. ירד אלכסנדר מן המרכבה והשתחווה לפניו. אמרו לו מלוויו: מלך גדול כמותך משתחווה ליהודי זה? אמר להם המלך: כאשר אני נלחם רואה אני לפני מעין דמות דיוקנו של זה, שבזכותו אני מנצח. ואז שאל אלכסנדר את שמעון הצדיק ומלוויו: למה באתם? אמרו לו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך גויים הללו להחריבו? אמר להם: מי הם? אמרו לו: כותים אלו העומדים לפניך. אמר להם: הרי הם מסורים בידכם לעשות בהם כרצונכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותם על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים, מקום מקדשם של הכותים. חרשוהו וזרעוהו כרשינים (לסימן ששוב המקום אינו ראוי לבנין) כדרך שביקשו הכותים לעשות לבית מקדשנו שבירושלים. מעשה זה היה ביום כא בכסלו, ועשאוהו יום טוב ישנם הנוהגים להתענות ביום שלישי הקרוב, יום כ"ג בכסלו,תמורת ערב ראש חודש טבת, בו אי אפשר להתענות, לפי שאין מתענים בחנוכה .
השולחן ערוך כותב כי כי יום כ"ח בכסלו הוא יום תענית צדיקים, מפני שביום זה, בשנת ג' אלפים שכ"א, שרף המלך יהויקים את מגילת הקינות שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיהו הנביא . 

ביום רביעי נקרא ב...ספר חגי

ביום כ"ד בכסלו, יום רביעי הקרוב, ישנם הנוהגים לקרוא בספר חגי פרק ב, מפסוק י' עד סוף הפרק, את אשר ה' אמר לחגי ביום זה. שכן אמרו חז"ל (סנהדרין קא, א): "כל הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי טו, כג): "ודבר בעתו מה טוב". וכן שנינו במסכת סופרים : "כל המזכיר פסוק בעונתו, מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן . (מעניין שקופות צדקה מסוימות עדיין לא עלו על הענין...). 

משתה ושמחה-בפורים, הלל והודאה-בחנוכה

ימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, שלא כימי הפורים שנקבעו כימי משתה ושמחה. וזאת מדוע? -כי גזירת המן היתה על הגוף - "להשמיד, להרוג ולאבד", ואפילו אם היו היהודים ממירים את דתם לא היה המן מבטל את גזירתו. ואילו גזירת אנטיוכוס הרשע היתה על הנפש - "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". גם חז"ל מדדו במידה זו, ולכן, הואיל וגזירת המן היתה על הגוף, כשניצלו ממנה קבעו ימי משתה ושמחה; ואילו כשניצלו מגזירת אנטיוכוס, שהיתה על הנפש, קבעו את ימי החנוכה להלל ולהודאה להקב"ה על שהיה לנו לאלוקים ולא עזבנו מעבודתו . 
ישנם מרבותינו המסבירים כי ימי החנוכה לא נקבעו לימי משתה ושמחה לפי שיעקב אבינו נפטר ביום הראשון של סוכות, ונמשכו ימי הבכי והמספד במצרים - שבעים יום. נמצא כי היום השבעים מסתיים בכ"ה בכסלו, בחנוכה, ואין זה מן הראוי לעשות ימי משתה ושמחה בגמר האבלות על יעקב אבינו . ואמנם ישנם מגדולינו שסברו דוקא שימי החנוכה נקבעו אף לימי משתה ושמחה, לפי שבאותם הימים היתה חנוכת המזבח על ידי החשמונאים . וגם משום שבאותו התאריך נגמרה מלאכת המשכן .


"חנוכה"—על שם מה??

שמונת הימים שתחילתם בכ"ה בכסלו נקראים "חנוכה".--ומדוע? נאמרו על כך מספר הסברים בספרי קדמונינו, חלקם הסברים לא מוכרים בעליל (כך שכדאי ומשתלם לקרוא ולהחכים...): 
א) על שם חנוכת המזבח, שכן לאחר שהיונים טימאו את המזבח ואסרוהו, בני חשמונאי היו צריכים לגנוז את אבניו ולבנותו מחדש . ב) על שם חנוכת כלי השרת, שכן לאחר שהיונים טימאו את הכלים ואסרום, בני חשמונאי היו צריכים להתיך את כל הכלים ולעשותם מחדש . ג) על שם חנוכת בית המקדש, שכן לאחר שהיונים טימאו את ההיכל ואת העזרות, בני חשמונאי היו צריכים לטהר את בית המקדש ולחונכו מחדש . ד) משום שמלאכת המשכן הושלמה בכ"ה בכסלו, והיה המשכן מוכן לחנוכתו . ה) המילה "חנוכה" היא נוטריקון: חנו כ"ה, כלומר שביום כ"ה בכסלו חנו (זכו למנוחה) מאויביהם או על שם שביום כ"ה בכסלו חנו ולא יצאו יותר למלחמה או על שם שחונים ממלאכה, שכן נוהגים שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים . ו) משמעות המילה "חנוכה" היא: חנינה בכ"ה, שכן ביום כ"ה בכסלו עם ישראל מצאו חנינה . ז) לפי שביום כ"ה בכסלו חנתה שכינה על ישראל . ח) המילה חנוכה היא ראשי תיבות של המילים : ח' נ'רות ו'הלכה כ'בית ה'לל . ט) על שם חינוך ההיכל ביום כה בכסלו בימי חגי הנביא, כמובא בנבואת חגי (ב, יח), שבכ"ד בכסלו הוסד, ולמחרת חנכוהו בהקרבת קרבנות ובהדלקת נרות . ישנם המכנים את ימי החנוכה בשם "חג האורים" או "חג הנרות" . שמות אלו נובעים מנס פח השמן וממצות חכמים להדליק נרות שמונה ימים 
ישנם הסוברים שחנוכה נקרא "מועד" , מפני שבסוף פרשת המועדים נאמר (ויקרא כד, ב): "ויקחו אליך שמן זית זך", ומתוך שהתורה כתבה פסוק זה יחד עם שאר המועדים נמצאנו למדים שהימים בהם מדליקים נרות על פתחי הבתים הם בכלל המועדים.

מאכלי חלב: חודש שבת ומילה

כתבו קדמונינו שנוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב , לזכר הישועה הגדולה שהיתה על ידי מאכלי חלב שהאכילה יהודית בת יוחנן כהן גדול את שר צבא יון כדי שיצמא, והשקתו יין עד שהשתכר ונרדם, ולאחר מכן כרתה את ראשו, ומשום כך ברח צבאו והוסר איומו מישראל .
טעם נוסף מובא בספרי חסידות, כי בימים אלו ניצלו מן היוונים שרצו לבטל את התורה מישראל, ונחשבים ימים אלו כעין זמן נתינת התורה מחדש. וכשם שאוכלים מאכלי חלב בשבועות, יום מתן תורה, כך נוהגים לאוכלם בחנוכה . 
מרן ה'בן איש חי' זצוק"ל, גדול רבני בגדד, הסביר שהיוונים רצו לבטל מישראל שלוש מצוות: חודש, שבת ומילה, וישראל מסרו את נפשם על קיום מצוות אלו. שלושת מצוות אלו רמוזים במלה חלב: האות ח' של המלה חלב היא האות הראשונה של המלה חודש. האות ב' של המלה חלב היא האות השניה של המלה שבת. האות ל' של המלה חלב היא האות השלישית של המלה מילה .

מדוע אוכלים סופגניות?

הקדמונים הביאו בשם רבנו מימון ב"ר יוסף בחיבורו על התפילות, שכתב: "אין להקל בשום מנהג, ואפילו מנהג קל, ויתחייב כל הנכון לו לעשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס שעשה ה' יתברך עמנו באותם הימים, ופשט המנהג לעשות סופגנין, והוא מנהג הקדמונים, משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו. וכתב רבנו ניסים גאון ב"מגילת סתרים", כי בכל מנהגי האומה באלו מנהגות כמו זה, ראש (של דג) בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח והפולים בהושענא רבה, ואותם המנהגים אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא, כי הם מעיקרם נעשים ולא יבוזו במנהג האומה, וכבר אמר הנביא ע"ה: "ואל תיטוש תורת אמך", דת אומתך אל תעזוב!". מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל כתב טעם נפלא לאכילת הסופגניות בחנוכה, שהרי בחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש, ואילו את אבני המזבח ששיקצו היוונים, לא ידעו לטהרם וגנזום, ובני ישראל הצטערו על כל. ולכן נהגו לאכול מאכלים שמברכים עליהם ברכת "מעין שלוש", בה מזכירים את המילים: "ועל מזבחך" (ובברכת המזון הרי לא מזכירים מילים אלו). 

דמי חנוכה וצדקה לילדים

ה"מגן אברהם" כותב שנהגו בישראל שהנערים העניים מסתובבים על הפתחים ואוספים כסף לצדקה לעצמם. וב"עבודת ישראל" להרה"ק מקוזנ'יץ זי"עכתב על מנהג זה ש"מנהג ישראל תורה הוא", והסביר את העניין ש"צריך להשפיע בחנוכה למי שהוא בדרגת נער, ועל ידי הצדקה שנותנים לנערים- מתעורר למעלה צדקה וחסד להשפיע לאדם, למרות שהוא רק בבחינת "נער"... 
הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו "מועד לכל חי" ציטט מספר "מעשה הצדקה", שנהגו לחלק מעות כסף לילדים בימי החנוכה והפורים, וכתב על כך טעמים על פי תורת הנסתר. וכך נהגו ברוב בתי ישראל, שמעניקים לילדים מתנות או "דמי- חנוכה", וגדולי האדמורי"ם מחלקים אף הם "דמי חנוכה" לילדים, מטבע לסגולה ולברכה. והסטייפלר, מרן הגרי"י קנייבסקי זצוק"ל, נהג לחלק "דמי חנוכה" לצאצאיו "דמי חנוכה" דווקא בנר חמישי של חנוכה, כאשר יום זה אינו יוצא אף פעם בשבת 
הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל נהג להעניק לצאצאיו מתנות ולא דמי חנוכה במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים. 

משחק הסביבון- רעיון חינוכי באידיש 

מנהג ותיק, עתיק יומין, לשחק עם הילדים בדריד"ל, סביבון. שורשו של המנהג הוא עוד מתקופת בית המקדש השני בימי החשמונאים, שכך עשו אבותינו בימים ההם בזמן הזה, כאשר גזרו היוונים 'להשכיחם תורתך' ולא לעסוק בתורה, היו מתאספים האבות והבנים ללמוד תורה במקומות מסתור, וכשהיוונים הגיעו לבדוק האם לומדים הם תורה, היו האבות והבנים משחקים בסביבון, להראות לאויב שאינם עוסקים בדברי תורה. בכדי לפרסם את הנס, שבזכות משחקי הסביבון יכלו ללמוד תורה, הנהיגו לשחק בו בכל ימי החנוכה . 
המנהג נפוץ בכל תפוצות אשכנז והוא מוזכר בספרים רבים וחשובים ורבנו החתם סופר בעצמו נהג במנהג זה ושיחק באחד מלילות החנוכה בסביבון של כסף שהיה ברשותו . מפורסם, כך מובא בבטאון "עדות לישראל" , שהחתם סופר היה שומר בכל יום מימות החנוכה את הסביבון בכיסו, ולעיתים היה מוציאו ומוסרו למקורביו, כדי שיגלגלו אותו, לפירסומי ניסא. סביבון זה עבר בירושה לזרעו אחריו, והוא מצוי כיום אצל הרה"ג רבי שמחה בונים סופר, רב קהילת פרשבורג בשכונת גבעת שאול בירושלים .

בספר "פלא יועץ", של הגר"ש קרליבך זצ"ל גאב"ד ליבק , כותב שגדולי רבני אשכנז שיחקו בסביבון בחנוכה בעצמם, לפרסום הנס. וכך מעידים רבנים נוספים מרבני אשכנז 
כ"ק האדמו"ר מצאנז בעל 'שפע חיים זצ"ל' מסביר את מנהג משחק הסביבון כך: "אפשר ליתן טעם להמנהג לשחק בדרייד"ל וכך היה נהוג אצל אבותי הקדושים גם כן. ויש להסביר שבזמן היוונים אלו שלא היו במדריגה למסור את נפשם, שמרו את המצוות בסתר, וכשהיו מתאספים בשבת או לברית מילה וכדו' היו משחקים כדי להטעות את היוונים, ולזה משחקים היום להראות שלא זו הדרך, ועיקר ימי החנוכה מיוסדים להורות שחייבים להתחזק במצוות בכל המצבים בריש גלי ולא בהיחבא". 
סדר מנהג 'משחק הדרייד"ל' הנהוג בקהילות ישראל נקבע על פי האותיות החקוקות על הסביבון, נ' ג' ה' ש', שהם 'נס גדול היה שם'. בקהילות ישראל נתנו באותיות אלו גם ראשי תיבות למילים נוספות בשפת האידיש, שכפי משמעותם כך מרויח או מפסיד. בתחילה מניחים קערה במרכז השולחן עם אגוזים, בוטנים וכדומה, ומחלקים את תכולתה בין כל משתתפי המשחק. כל משתתף מחזיר אגוז או בוטן אחד לתוך הקערה וכל אחד בתורו מסובב את הסביבון.כפי שהאות הנראית כלפי מעלה בשעה שהסביבון נופל, כך מקבל הוא מהקערה או מחזיר לקערה.
כאשר הסביבון נפל על האות ג', המרמז באידיש על המילה "גאנץ" (הכל) - היה הזוכה מקבל את כל תוכן קערת הזכיה, שכללה כפתורים, אגוזים או כסף. אם היתה עולה לו האות ה',שהיא תחילת המילה "האלב" (חצי)- הוא היה זוכה בחצי מתכולת הקערה. כשהאות נ' היתה עולה, היה "נישט" (כלום)- והמסובב לא היה מקבל כלום. ואם היתה עולה האות ש', שהוא באידיש "שעטל" (לשים)- היה עליו לשים בקערה אגוז או מטבע כסף .

כ"ק האדמו"ר מצאנז בעל "שפע חיים" זצ"ל נהג לומר "פלפול" בכל לילה מלילות החנוכה, ובו תירוץ חדש על קושית ה"בית יוסף" הידועה, מדוע מדליקים 8 ימים נרות, והרי הנס היה רק 7 ימים. במשך שנים רבות, בכל ערב לאחר הדלקת הנרות, היה הרבי מצאנז דורש במשך מספר שעות רצופות ומחדש בכל יום תירוץ חדש על קושיית ה"בית יוסף". בסיום הפלפול נהג הקדוש לשחק ברבים מספר דקות בסביבון, לקיים את מנהג ישראל. גדולי האדמורי"ם שיחקו בסביבון בחנוכה, וישנם על משחק זה סודות גדולים ע"פ תורת הנסתר, הקשורים לאותיות נ' ג' ה' ש', הרשומים על הסביבון. (בחו"ל רשום ש', ואילו בארץ ישראל רושמים פ', לומר שהנס נעשה פה, בארץ ישראל. ואולם ישנם שכתבו שמכיוון שעל פי סוד ישנה מעלה דווקא באות ש', לכן גם בארץ ישראל ראוי לשחק בסביבון עם האות ש' ולא עם האות פ') . 
מורי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א מספר שבביתם שיחקו הילדים בסביבון בחנוכה, אך אביו הסטייפעלר לא הרשה להם לשחק בו בשבת, משום שהדבר דומה ל"מקח וממכר" האסור בשבת. ידידי הרה"ג ר' גמליאל רבינוביץ' שליט"א שאל את הגרח"ק בענין משחק הסביבון, ומרן שליט"א השיב לו שאצלם נהגו שרק הילדים, ולא המבוגרים, משחקים בסביבון .

ה'אמרי נועם' החויר

חסידים מספרים על בעל "אמרי נועם" הגה"ק מדז'יקוב, חמיו של הסבא קדישא בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ', ששיחק פעם אחת מימי החנוכה עם בנו, הצדיק בעל "עטרת ישועה", במשחק הסביבון, ובכל פעם אמר ה"אמרי נועם" בחרדת קודש: "עכשיו אני אזכה". וכך היה, שבכל פעם שאמר זאת- זכה במשחק. בהמשך המשחק אמר בנו , "הנה, עכשיו אני עומד לזכות" ואביו החוויר כסיד. הבין ה"עטרת ישועה" שהעניין אינו פשוט והפטיר: "נו, שאבא ירוויח גם כעת"... אך ה"אמרי נועם" אמר בצער: "זה כבר אבוד"... ואכן, באותה השנה נסתלק ה"אמרי נועם" לגנזי מרומים.- כדי להבין את משמעות הסיפור, עלינו לדעת שלא מדובר באנשים קטנים, חלילה. ה"אמרי נועם" היה תלמיד חכם עצום, שכל רזי תורת הנסתר נגלו לו, כפי העולה מחיבורו המופלא על התורה, וכנראה היה בכך סודות כמוסים.

הרה"ק מקאלשיץ זצ"ל נהג לשחק עם זקני החסידים ב"זאת חנוכה" בסביבון, במשך 5 דקות. ב"קלויז" של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שיחקו בסביבון ב"זאת חנוכה". לפתע נכנס למקום רבי ישראל מרוז'ין ואמר לחסידיו: "תשחקו היום בסביבון, כי מה שמרוויחים ב"זאת חנוכה" קשה לאבד והרווח יישאר בידי הזוכה" ... 

הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל הסביר שבקהילות אשכנז נהגו לשחק דוקא באגוזים ושקדים ובשאר מיני מאכלים, אך לא במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים. וגם מפני שבמשחק על כסף, ישנו חשש לאיסור 'משחק בקוביה' . ולמרות שאין בכך חשש איסור הלכתי, כיוון שכל הכסף שייך לבעל הבית ומחולק לנוכחים על ידו, מכל מקום כיוון שהדבר דומה בצביונו ל'משחק בקוביה', לכן ראוי להמנע מכך.
הרב דינר זצ"ל שמע בילדותו מאביו כי ניתן ללמוד מכללי משחק הסביבון לקחים חינוכיים-רוחניים הטמונים במשמעות האותיות החקוקות בו: האות נ' היא 'נס'. כאשר נופל הסביבון על אות זו-לא זוכים בשום דבר, כדי לחנכנו ש'אין סומכין על הנס'. האות ג', היא 'גדול', בה זוכה מסובב הסביבון על אות זו לכל תכולת הקערה,כדי ללמדנו שרק אם מתייעצים עם הגדולים ונוהגים על פי הוראותיהם, אזי מצליחים ומרויחים. וכפי שאמרו חכמינו ז"ל : 'שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל'. האות ה', היינו 'היה', כשהסביבון נופל על אות זו זוכים בחצי מתכולת הקערה, משום ש'היה' מרמז על העבר, היינו המסורת, ועלינו לדעת ולהשריש בלבבנו שלא די לזכור את העבר בלבד, כי העבר, למרות חשיבתו הרבה, אינו אלא כ'חצי מלאכה', והמלאכה הטובה אינה נשלמת אלא על ידי העתיד. לכן עלינו להשקיע ולבנות את דורות העתיד, וכל עוד שלא עשינו זאת, נקבל רק חצי מתכולת הקערה... האות ש', שהיא תחילת האות 'שם', אזי כשנופל הסביבון על האות ש' צריך לשלם מכספו או מאגוזיו לקופה הכללית, כי 'שם' הוא רמז לארץ ישראל, ועלינו להשתדל תמיד לסייע במוסדות התורה והחסד של ארצנו הקדושה, כי זהו בניינה האמיתי של ארץ ישראל. 

"חשמונאים"- הרבה ראשי תיבות...

בני מתתיהו וצאצאיהם נקראים "בני חשמונאי" או "חשמונאים" ,על שם עיר מולדתם "חשמון" . או מפני ש"חשמנאי" הוא ראשי תיבות של הדברים שהיוונים רצו לבטל: חודש, שבת, מילה, נידה, ארוסה, יחוד השם ... על דגלם של החשמונאים היה כתוב מכב"י, מפני שהמלה "מכבי" היא ראשי תיבות של המלים: "מי כמוך באלים ה' " או כי המלה "מכבי" היא ראשי תיבות של המלים: "מתתיהו כהן בן יוחנן" . טעם נוסף: המלה "מכבי" היא ראשי תיבות של המלים: "ברוך כבוד ה' ממקומו" . טעם נוסף: המלה "מכבי" היא ראשי תיבות של המלים: "מלחמת כח בבני יהודים" .

לא לספר דברים עצובים בחנוכה

אין לספר דברים עצובים בחנוכה, משום שבחנוכה יש גם מצות שמחה, ואין לעשות פעולות המנוגדות לשמחה. וכן כשם שאסור להספיד כדי שלא להסיח את הדעת מעבודת השם בימים קדושים אלו, מאותה הסיבה אסור גם לספר דברים מעציבים . 

מדוע אין 'מסכת חנוכה'??

אין בתלמוד מסכת מיוחדת לחנוכה, למרות שבמספר משניות הוזכר חנוכה (א. ביכורים פ"א: "מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא". ב. ראש השנה פ"א: "על ששה חדשים השלוחין יוצאין על כסלו מפני החנוכה". ג. תענית פ"ב: "אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח, חנוכה ופורים". ד. מגילה פ"ג: "לכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים". ה. מגילה פ"ג: "בחנוכה קורין בנשיאים"). –מדוע?
החתם סופר מסביר זאת ברעיון נוראי. לדבריו הקדושים, לפי שרבינו הקדוש, מסדר המשנה, היה מזרע דוד המלך ע"ה, ונס חנוכה נעשה על ידי החשמונאים שתפסו את המלוכה למרות שלא היו מזרע דוד, ודבר זה הרע לרבינו הקדוש, ובכותבו את המשנה על פי רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו . בתשובות מהריא"ץ שאל השואל: היתכן לחשוב כך על רבינו הקדוש שעבור כבוד בית אבותיו יסתיר לפרסם נס חנוכה? וענה לו המהריא"ץ, שכוונת רבינו הקדוש היתה לשם שמים. 

טעם נוסף ומרתק מובא בספרים: עיקר כוונת רבינו הקדוש בכתיבת המשנה היתה לכתוב דברים שלא ניתנו להיכתב עד ימיו, ומשום "עת לעשות לה'" - התירו לכותבם; מה שאין כן עניין חנוכה והלכותיה כבר היו כתובים במגילת תענית שקדמה לפני כתיבת המשנה, ולא היתה כל סיבה לחזור ולכותבם, ואילו את פרטי ההלכות השייכות למצוות חנוכה - השמיט רבינו כדרכו גם בשאר מצוות התורה, שכן בימיו לא היו נצרכים לכך .

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר

פרטים

קטגוריה: חנוכה

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 17:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 795

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר

**הלכות הדלקת נרות חנוכה, הדלקת הנרות לנוסעים לבקר את ההורים, המשפחה או החברים** הלכות שבת חנוכה ומוצאי שבת, מנהגי חנוכה ונתיבותיה ** 
** הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א **

מיקום הדלקת הנרות: 

א. השולחן ערוך פסק שצריך להניח את נרות החנוכה בפתח הסמוך לרשות הרבים. לכן, כשהבית פתוח לרחוב, מניחים ליד הפתח, ואם יש לו חצר לפני ביתו, מניחם ליד הפתח, ואם יש לו חצר לפני ביתו, מניחם על פתח החצר. כאשר האדם מתגורר בקומת עליה, ופתח ביתו אינו פתוח לרחוב או לחצר, עליו להניחם בחלון הסמוך לרחוב.

ב. האם דין החצרות וחדרי המדרגות של ימינו כדין החצרות של פעם? ה"חזון איש" סובר שמכיון והחצרות וחדרי המדרגות של ימינו משמשים רק למעבר או לגינה, ואינם משמשים לשימוש ביתי כבימי חז"ל, לכן צריך להדליק בפתח הבית הסמוך לחצר, שהעוברים ושבים יכולים לראות את הנרות. ואם אין לו פתח הסמוך לחצר, אלא הוא גר בבניין קומות עם חדר מדרגות (כפי שגרים רוב התושבים בעירנו), עליו להדליק בתוך הבית, בחלון הפונה לרחוב. ועדיף להדליק בפתח דלת מרפסת הפונה לרחוב.
אולם הגרי"ז מבריסק זצ"ל חלק על ה"חזון איש" וסבר שגם בימינו צריך להדליק בפתח החצר הפונה לרחוב, ומובא שהגרי"ז בעצמו הדליק בפתי הכניסה לחדר המדרגות.
וישנם הנוהגים להדליק בכניסה לחדר המדרגות וישנם הנוהגים להדליק בחלון הבית הפונה לרחוב, ואיש איש כמנהגו. ונכתב בשם הגרש"ז אוירבך כך: "ולגבי השאלה היכן עדיף יותר להדליק, בפתח הבית מבחוץ או בפתח הבית מבפנים, או בחלון, השיב רבנו שבכל מקומות אלו יוצאים ידי חובה".

ג. כתב ה"שולחן ערוך": אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא. וזהו מפי שהעין אינה שולטת במקום כה גבוה. וכמה הם עשרים אמה?- לדעת ה"חזון איש" הם 11.52 מטר ולדעת רבי חיים נאה: 9.60 מטר.

ד. מה עושים דיירי הקומות הגבוהות, שדירתם גבוהה מעשרים אמה? ה"שער הציון" כתב: "אם אכן החלון גבוה מקרקע רשות הרבים למעלה מעשרים אמה ואין היכר לבני רשות הרבים, אז טוב יותר להניח בפתח". וכן כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שבמקרה כזה ידליק בפתח הבית (ולמרות שפתח דירתו נפתח לחדר המדרגות, כיון שסוף סוף ישנם אנשים שעולים ויורדים) או בפתח הכניסה לחדר המדרגות.
והגר"ש וואזנר שליט"א כתב שאם ישנם בסביבה עוד בניינים רבי קומות, והמתגוררים בבניינים ממול יכולים להביט בנרות, ידליק בחלון הפונה אליהם. ובשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל הובא שבמקרה כזה ידליק בפתח הדירה, הגם שאין דיירים סמוכים לדירתו ולא יראו את נרותיו, ולא ידליק בחלון, למרות שמהבניינים ממול ניתן להביט לביתו. אולם בשנותיו האחרונות הורה רבנו זצ"ל שאפשר להדליק בחלון למעלה מעשרים אמה, מפני שסוף סוף העוברים והשבים יכולים לראותם.

ה. מנהג קהילות חשובות ורבות להדליק בכל מצב נרות חנוכה בתוך הבית. מקור מנהג זה מתבסס על המובא בשולחן ערוך, שבשעת הסכנה, כשהיהודים פחדו להדליק נרות בחוץ, מניחו על שולחנו ודיו. לפיכך, מכיון שכך נהגו במקומות סכנה, המשיך מנהג זה גם בימינו, כשאין סכנה להניח נרות בראש חוצות. פוסקים רבים, וביניהם הגרש"ז אוירבך, התרעמו על מנהג זה וכתבו שבכל מקום שאין סכנה, צריך להדליק נרות כתקנת חז"ל בפתח הבית ובחצר.
אולם גדולים וטובים הצדיקו בטעמים שונים מנהג זה, למרות שבימינו אין חשש סכנה. 

אופן הנחת החנוכיה והדלקתה:
ו. כתב השולחן ערוך: "מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל". והיינו דוקא כשמניח את החנוכיה בפתח הבית ולא בחלון הפונה לרחוב (משנה ברורה). והגרש"ז אוירבך הורה שהמדליק נרות בחלון, ידליקם לכתחילה בצד ימין, מפני שהימין קודם בכל עניין. (וזה דוקא שפרסום הנס שווה בכל הצדדים).
ז. לדעת ה"שולחן ערוך" והרמ"א (וכך פסקו פוסקים רבים וכך נהגו רוב העולם) היא כך: ביום הראשון מדליקים בנר הימני וביום השני מתחיל בנר שלשמאלו, ולאחר מכן מדליק את הנר שאותו הדליק אמש. וכך גם בימים הבאים, מתחיל בנר החדש שהוסיף הערב ועובר לנר שהדליק אתמול, ואח"כ לנר שהדליק שלשום.
ח. לדעת הגר"א וסיעתו ההדלקה היא כך: צריך להתחיל להדליק בכל לילה מהנר אותו הדליק ביום הראשון שהוא הנר העיקרי, ולהמשיך לכיוון הנר החדש של אותו הערב, דרך הנרות שהדליק בימים הקודמים. להגר"א מדליקים ביום הראשון בנר הסמוך לפתח, ובימים הבאים מתחיל ממנו שוב ופונה ימינה. 

זמן הדלקת הנרות: 

ט. להשו"ע וסיעתו נוהגים להדליק בצאת הכוכבים, ולהרבה ראשונים ופוסקים מדליקים מיד בשקיעת החמה, וכן נהגו הגר"א ותלמידיו. ולדעה זו צריך שיהיה שמן מספיק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
י. החזו"א (וכן רבים וגדולים) הדליקו נרות 20 דקות אחרי השקיעה.
יא. וישנם שהדליקו 25 דקות אחרי השקיעה, ויש שהדליקו 10 דקות אחרי השקיעה.

עשיית מלאכה בשעת ההדלקה: 

יב. כתב השולחן ערוך שהנשים נהגו שלא לעשות מלאכה כשהנרות דולקים, והכוונה למשך זמן של חצי שעה, שהוא שיעור זמן ההדלקה מצד הדין. האם מותר לנשים לטגן לביבות ולאפות סופגניות? מנהג ירושלים שנשים לא אופות ומבשלות בחצי שעה זו, כפי המובא מהגרי"י פישר זצ"ל. אך פוסקים רבים כתבו שאסרו רק לתפור ולסרוג, לכבס ולגהץ, אך מותר להן לשטוף את הבית ובודאי שמותר להן לבשל ולאפות. 

פסקי הלכות מהגרש"ז אוירבך זצ"ל: 

יג. מותר להדליק נרות במרפסת הבית הפתוחה, למרות שאינה מקורה.
יד. כשיש לו מרפסת הפונה לרחוב ויש בהדלקה שם יותר פרסום הנס מאשר באם ידליק בפתח ביתו, ידליק היכן שירצה.
טו. אם מדליק בתוך בית חנוכיה, הנמצא במקום שלולי בית החנוכיה, הרוח היתה מכבה את הנרות מיד- לא יצא. ולכן ידליק את הנרות שוב ושוב עד שישאר דלוק, ואחר כך יסגור את הדלת. (ולא איכפת לנו שלאחר מכן בית החנוכיה הוא זה שגורם שהרוח לא תכבה את הנרות).
טז. אין שום חסרון בהדלקת פתיל צף המכוסה בשעוה, ואין לומר שמכיון שבתחילת ההדלקה מדליק בשעוה ולא בשמן זית, משום שהשעוה נמסה מיד.
יז. אין שום חסרון בכוסיות חד-פעמיות, שנזרקות לאחר השימוש ("נר-לייט"), כיון שכוסות אלו נועדו ונוצרו לנר חנוכה.

הדלקת הנרות בערב שבת הבאה 

א. בערב שבת מדליקים קודם נרות חנוכה ולאחר מכן נרות שבת, (כדי לצאת דעת הסוברים שהדלקת נרות שבת כמוה כקבלת דיני שבת על המדליק). ואפילו אם הבעל הוא שמדליק את נרות החנוכה והאשה את נרות השבת יש לעשות כך. 
אמנם אם הזמן דחוק, כתב הבן איש חי שיכולה האשה להדליק את נרות השבת לאחר שהבעל הדליק נר אחד. ב. טוב לכתחילה להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה. (אך רבים אינם מקפידים על כך).

ג. הרמ"א כתב שמדליקים נרות חנוכה "בעוד היום גדול", אך הראשונים כתבו שאין להדליק נרות חנוכה בשעה מוקדמת, ולכן נהגו גדולי תורה רבים, וביניהם גדולי ירושלים, וגם הגרש"ז אוירבך זצ"ל ביניהם, להדליק נרות חנוכה 25 דקות לפני השקיעה ולאחר מכן להדליק נרות שבת. (וזה למרות שבכל ערב שבת מדליקים בירושלים נרות 40 דקות לפני השקיעה), והגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה להדליק בירושלים 35 דקות לפני השקיעה, שהם 5 דקות לאחר זמן הדלקת הנרות, כדי שיהיה היכר שאנו מדליקים מעט מאוחר יותר מהדלקת נרות שבת של כל שבת. לפי דבריו גם אנו, באלעד, צריכים להדליק נרות חנוכה מעט מאוחר יותר מזמן הדלקת הנרות הרגיל והנהוג אצלנו בכל ערב שבת. וכמו כן ראוי לציין את דברי ה'אגרות משה' המדגיש שעלינו להסמיך את הדלקת נרות החנוכה להדלקת נרות השבת, ושלא יקרה מצב בו נדליק נרות חנוכה ורק לאחר זמן נדליק נרות שבת.

ד. וישנם המדליקים נרות חנוכה בזמן שמדליקים נרות שבת בכל ערב שבת. אך יזהרו שלא להקדים את הדלקתם לפני פלג המנחה (שהוא כשעה ו-5 דקות לפני השקיעה).

ה. צריכים לשים נרות או שמן בכוסיות כדי שידלק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ולפחות שאחד מהנרות ידלק בהמשך זמן זה. לכן, אין להשתמש בנרות הצבעוניים הקטנים המצויים כיום שאינם דולקים זמן רב מספיק.

ו. כשאשה טעתה והדליקה נרות שבת קודם שבעלה הדליק נרות חנוכה, והבעל לא קיבל על עצמו עדיין שבת, אין שום בעיה שהבעל ידליק כעת נרות חנוכה. אך כשהאשה מדליקה את נרות החנוכה (כגון שהבעל נסע לאדמו"ר וכדומה), אזי במקרה זה תאמר היא לאדם אחר, שלא קיבל עדיין שבת, להדליק נרות חנוכה בעבורה. הוא יברך "להדליק נר חנוכה" והיא יכולה לברך ברכת "שעשה ניסים".

ז. כתב המשנה ברורה שרצוי להכין כבר ביום שישי את החנוכיה להדלקתה במוצאי שבת.

ז*. יש להזהר מאד שלא להדליק במקום שע"י פתיחת דלת וכדו' עלולים הנרות לכבות ע"י הרוח (שו"ע סי' תר"פ ס"א ומשנ"ב ושעה"צ שם).- ה'מנחת אלעזר כתב שיש הנוהגים לשיר את מזמור 'מעוז צור' בסעודת ליל שבת. 

הדלקת הנרות במוצאי שבת הקרובה, יום ראשון של חנוכה 

ח. השנה אנו מדליקים נר ראשון של חנוכה במוצאי השבת הקרובה. מדליקים קודם נרות חנוכה ורק לאחר מכן עושים הבדלה. ויש הנוהגים להיפך. וכל אחד יעשה כמנהגו.

ט. חשוב מאוד: כמובן שהמדליקים נרות חנוכה קודם ההבדלה, צריכים לומר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית (ואם שכח, יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול").

י. הגאון מוילנא זצ"ל נהג להזדרז להתפלל ערבית בזמן המוקדם האפשרי, כדי שלא יעבור הזמן של "תכלה רגל מן השוק". ואכן, הנוהגים כהגר"א נוהגים להתפלל ערבית בדיוק בזמן ולרוץ, ממש לרוץ, לאחר מכן, כדי להדליק נרות חנוכה. אך חובה לציין את דברי הביאור הלכה (בסימן רצ"ג) שכמובן שאין היתר להתפלל במוצ"ש זה מעריב, בזמן שעדיין השבת לא יצאה. וכן, אין גם כל היתר להתפלל מעריב במהירות הבזק (וביחוד לא לפטפט לאחר מכן מחוץ לבית הכנסת...), ויש נוהגים להתפלל מעריב כרגיל לפי מנהגם (כזמן רבנו תם או כהחזו"א, וכדומה). 

הדלקת נרות להנוסעים מביתם 

יא. משפחות או בנים נשואים המתארחים לסעודות השבת אצל הוריהם והם שבים לביתם לישון, צריכים להדליק נרות בביתם. והנוסעים מביתם ביום שישי, כדי לשבות במקום אחר, וישובו לביתם רק במוצאי שבת, עליהם להדליק נרות בבית בו ישהו בשבת. מפני שחיוב זמן הדלקת הנרות נקבע לפי המקום ששוהה בו בזמן החיוב. 

יב. ודעתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שחובת ההדלקה נשארת בביתו, ולכן שכנו או חברו ידליק עבורו בביתו נר חנוכה, ובבית המארחים ישתתף בנר חנוכה של בעל הבית, כדין "אכסנאי", או שיכוון להדליק נר חנוכה לפני הזמן שהשליח מדליק עבורו, ואז גם הוא יוכל לברך. ולדעתו, בן ישיבה הדר בישיבה ברוב ימי החנוכה, מדליק הוא נרות בישיבה על ידי שליח, גם כשהוא מגיע לבית הוריו. אולם רבים וגדולים נחלקו בעוז על דברי הגרי"ש ופסקו שעלינו להדליק במקום בו אנו שוהים בשבת. ויתכן ולספרדים אין לנהוג כדברי הגריש"א, וישאל כל אחד את רבו בענין זה. 

יב*.לדעת הגר"נ קרליץ, בנים נשואים השובתים כל השבת בבית הוריהם, והם מתגוררים באותה העיר, עליהם להדליק נרות בביתם ולא בבית הוריהם, למרות שבכל השבת ישהו בבית ההורים. כיון שגרים הם באותה העיר, לא פקע חיוב הדלקתם בביתם, (וטוב שיילכו לביתם במהלך השבת ויאכלו שם דבר מה). אך אם מתגוררים הם בעיר אחרת, ובאו להוריהם לכל השבת, ידליקו בבית ההורים. 

יב** הגרים בבית הוריהם לתקופה ממושכת ויש להם חדר נפרד, דינם כדין 'אכסנאי', למרות שאינם משלמים על שהותם אצל ההורים. 

הדלקת נרות במוצ"ש- לאחר ששהינו בשבת בביתם של אחרים 

יג. לדעת ה"חזון איש" זצ"ל עדיף להדליק נרות בבית, ולכן צריך להזדרז לעזוב את דירת המארחים ולשוב הביתה. ופעם אומר ה"חזון איש" שימנו שליח שידליקו לנוסעים נרות בבית. לפי ה"חזון איש", אם רוצים להדליק במקום בו מתארחים (וכגון שהדרך ארוכה וישוב לביתו רק לאחר שתכלה רגל מן השוק), צריך לאכול בבית המארחים ארוחה במוצאי שבת, ללון שם בלילה ולאכול שם ארוחת בוקר. (וכך הורה לי הגר"ח קניבסקי, שכך ראוי לנהוג. ומסתבר שזה דוקא כשהדבר אפשרי, ויש להיזהר לא להכביד על המארחים ולשהות בביתם ללא רצונם עוד לילה...) והערה חשובה נוספת: כשאדם שב לביתו מאוחר בלילה, והוא מדליק בביתו. עליו להדליק בברכה בתוך הבית ולא מחוץ לבית, כדי שבני ביתו יראו את הנרות הדולקים. דין זה הוא מפני שבשעה מאוחרת אין פרסום להדלקה בחוץ, כיון שכבר כלתה רגל מהשוק. 

יד. אך לדעת הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב (ראה במקורות) מדליקים נרות במקום בו התארחו, ובלבד שיישאר שם במשך חצי שעה. ואם נאלץ לעזוב מיד, לא יצא ידי חובתו וצריך להדליק בביתו. ולדעת הגר"י בלוי בספרו חובת הדר: אם נוסע מיד הביתה- ידליק בביתו, ואם משתהה בבית הוריו- ידליק בבית הוריו. וכ"כ הגר"ש ואזנר והגר"מ שטרנבוך. 

נשים שנשארו לבדן בבית 

טו. כשהבעל נסע לאדמו"ר, לקבר רבי נחמן באומן וכדומה, והאשה נסעה לבית הוריה או למשפחה אחרת. צריכה האשה להשתתף בפרוטה בהדלקת בעל הבית בו היא מתארחת, או שבעל הבית יקנה לה חלק מהשמן. (וראוי שהוא יוסיף עוד מעט שמן בכוסיות למענה). 
טז. כשהאשה מדליקה נרות גם עבור בעלה, הנמצא במקום אחר, יוצא הוא בהדלקתה, למרות שהוא נמצא בארץ אחרת, וישנם הפרשי שעות.
יז. אך אם האשה אינה מדליקה נרות בביתה, אלא היא משתתפת בפרוטה בהדלקת הנרות בבית מארחיה, לא יכול בעלה לצאת בהדלקה זו ועליו להדליק לבדו, או למנות שליח שידליק עבורו בביתו.

בחורי ישיבות 

יח. בני ישיבות אשכנזים מדליקים נרות בישיבה, ואילו בני ישיבות ספרדים- לדעת הגר"ע יוסף אינם מדליקים נרות בישיבה ויוצאים בהדלקת אביהם או בהדלקת ראש הישיבה או מנהל הישיבה, ולדעת פוסקים אחרים, גם בני ישיבות ספרדים מדליקים נרות בישיבה, כיון שאינם חשובים כסמוכים על שולחן אביהם או על שולחן ראש/מנהל הישיבה.

יט. בלומדי בישיבה בירושלים שבתי לבית הורי שיחיו כדי לשבות בב"ב בשבת. במוצש"ק נכנסתי אל מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לשואלו דבר ה' זו הלכה בעניינים שונים. כשסיים הגר"ח להשיב לי את תשובותיו, פנה ושאלני: "איפה הדלקת נרות?". עניתי שהדלקתי נרות בבית הורי ואני מתכוון לשוב עוד הערב לישיבה. רבנו אמר לי: "יותר טוב שתישאר הלילה בבית. אחרי התפילה תאכל ארוחת בוקר ואז תיסע לישיבה". 

^^^מקורות להלכות הדלקת הנרות בכל ימי החנוכה^^^ 

א. שו"ע תרע"א. ב. מעשה איש, שו"ת אז נדברו ח"ה ל"ט, (ולמרות שבחדר מדרגות עולים ויורדים השכנים, מ"מ אינו נקרא פונה לרשות הרבים). וכן החזו"א אמר להגר"ח קנייבסקי להדליק בחלון ולא בחדר המדרגות. ועיין שבט הלוי ח"ז פ"ד, ספר נר חנוכה פ"ד ב' מועדים וזמנים ח"ב קמ"ב. שלמי מועדים הלכות חג בחג (קארפ), פסקי תשובות, שלמי מועד, אורחות רבנו. ה. שו"ת אגרות משה ח"ד קכ"ה, שו"ת אז נדברו ח"י כ', שו"ת מנחת יצחק ח"ו ס"ו, לקוטי מהרי"ח, פסקי תשובות. ו. שו"ע ושלמי מועד. ט. תרע"ב א' ומשנ"ב. י. ויש שכתבו שהחזו"א נהג כן משום מנהג אבותיו בקוסובה. יא. עי' שו"ת אגר"מ ח"ד ק"א ופס"ת. יב. שו"ת קנין תורה ח"ז נ"ב, מועד לכל חי כ"ז ס"ה, שו"ת שרגא המאיר ח"ו פ"ז, ספר הליכות ביתה. יג. פסקי הגרש"ז מספר שלמי מועד, ושם לוקטו מסופרים וספרים. 

^^^מקורות להלכות שבת חנוכה ומוצאי שבת חנוכה^^^ 

א. שו"ע ומשנה ברורה תרעט. ב. משנה ברורה. שו"ת צור יעקב ח"א סי' קלו ותשובות והנהגות. ג. מועדים וזמנים, לוח ארץ ישראל, פסקי תשובות. פניני חנוכה להרב"צ קוק, שו"ת אגר"מ ח"ד סי' סב. ד. משנה ברורה ופוסקים. ה-ז משנה ברורה. ח. שו"ע ומשנ"ב. ט. שם. י. מעשה רב, ועוד. יא. הגרש"ז אוירבך זצ"ל. תשובות והנהגות ח"א שצח. ובמקרה שעוזב את ביתו לאחר "פלג המנחה", שזה כשעה וחמישה לפני השקיעה, יעויין בפוסקי זמננו. יב. שבות יצחק, קובץ מבקשי תורה. שו"ת אגר"מ יו"ד ח"ג י"ד. יב*. חוט שני חנוכה. יב** הליכות שלמה עמוד רסג. יד. היינו שאף שלהגריש"א מדליקים בבית ולא בבית המארחים. אך לדעתו אם מדליק בכ"ז בבית המארחים, אזי יעשה כמש"כ. שבט הלוי ח"ח קנה ותשובות והנהגות ח"א שצח. טו. פוסקים. טז. שו"ת משנה הלכות ח"ו קיט.יז. הגרש"ז אוירבך. יח. שו"ת יחווה דעת ח"ו מג. הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ והגר"י עדס.

כשפוסק הדור שיחק בסביבון / הרב ש ב גנוט שליט"א

פרטים

קטגוריה: חנוכה

פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 533

כשפוסק הדור שיחק בסביבון

**משחק הסביבון עלה על שולחנו של רבנו ה'חתם סופר' זי"ע ועל שולחנם של גדולי רבני אשכנז וגדולי החסידות. -מדוע??** קובץ טעמים לסביבון אחד, ומה אומר הסביבון ב...אידיש??** סביבון מעץ ומזהב, סביבון רגיל, סביבון קפיצי, סביבון מנגן בשבת, מוקצה בסביבון, טלטול הסביבון לספרדים בשבת, ומשחקי סביבון על 'כסף אמיתי' ** מה עשה ה'שפע חיים' בטיש חנוכה ומדוע החויר הרבי מדז'יקוב? **בסאטמר טוענים: האות פ' הגיעה מהציונים!!** על סודו המופלא של הסביבון, במאמרו המרתק של הרב שמואל ברוך גנוט** 

משחק הסביבון- כדי שהילדים יישארו ערים 

מסובבים אותו, מסובבים ומסובבים, אך לא יודעים את סודו הכמוס. מדוע סביבון? וכיצד הופיע הוא, ידידנו המסובב, דוקא בחנוכה? הבה ונצא לדרך, אל דרכו של הסביבון. ננסה להבין את עניינו, לתהות אל שורשו מנהג ותיק, עתיק יומין, לשחק עם הילדים בדריד"ל, סביבון. שורשו של המנהג הוא עוד מתקופת בית המקדש השני בימי החשמונאים, שכך עשו אבותינו בימים ההם בזמן הזה, כאשר גזרו היוונים 'להשכיחם תורתך' ולא לעסוק בתורה, היו מתאספים האבות והבנים ללמוד תורה במקומות מסתור, וכשהיוונים הגיעו לבדוק האם לומדים הם תורה, היו האבות והבנים משחקים בסביבון, להראות לאויב שאינם עוסקים בדברי תורה. בכדי לפרסם את הנס, שבזכות משחקי הסביבון יכלו ללמוד תורה, הנהיגו לשחק בו בכל ימי החנוכה ¹. 

בחוץ לארץ מטביעים את האותיות ג. ש. נ. ה. - שהן ראשי תיבות של המלים: נ'ס ג'דול ה'יה ש'ם. בארץ ישראל מטביעים את האותיות ג. פ. נ. ה. - שהן ראשי תיבות של המלים: נ'ס ג'דול ה'יה פ'ה² .

לדעת הרב הקדוש בעל 'בני יששכר'³ , אזי "מנהג אבותינו תורה בימי החנוכה משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת ובד' קצותיו חקוקים אותית ג' ש' נ' ה', דהנה גשנ"ה מרמז לד' כוחות שבאדם וכו' ג'ופני נ'פשי ש'כלי וכח העליון הכולל ה'כל, וד' מלכיות רומי בבל יון מדי מנוגדים לכוחות אלו, ויתבטלו ע"י משי"ח שהוא בגימטרייא גשנ"ה".

ה'אבני נזר' זצ"ל אמר שמכיון שישנו ענין שכל בני הבית ישתתפו בהדלקת הנרות, משום פרסום הנס⁴ ,לכן הנהיגו לשחק ולהשתעשע, כדי שהילדים לא יירדמו לפני הדלקת הנרות⁵ ...
המחבר הנודע, רבי רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא שליט"א, מביא הסבר נוסף למשחק הסביבון בימי חנוכה, עפ"י מה שכתוב בתהילים (לב י) "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו", והכוונה בזה שעל מה שבטחו עם ישראל בה' יתברך שיעשה עמהם נס, עשה להם הקב"ה נס ונצחו את היוונים ועל זה אנו משחקים בסביבון בימי חנוכה לרמוז להנ"ל ש"והבוטח בה' חסד יסובבנו"⁶ .

המנהג נפוץ בכל תפוצות אשכנז והוא מוזכר בספרים רבים וחשובים⁷ ורבנו החתם סופר בעצמו נהג במנהג זה ושיחק באחד מלילות החנוכה בסביבון של כסף שהיה ברשותו⁸ . מפורסם, כך מובא בבטאון "עדות לישראל"⁹ , שהחתם סופר היה שומר בכל יום מימות החנוכה את הסביבון בכיסו, ולעיתים היה מוציאו ומוסרו למקורביו, כדי שיגלגלו אותו, לפירסומי ניסא. סביבון זה עבר בירושה לזרעו אחריו, והוא מצוי כיום אצל הרה"ג רבי שמחה בונים סופר, רב קהילת פרשבורג בשכונת גבעת שאול בירושלים ¹⁰.

בספר "פלא יועץ", של הגר"ש קרליבך זצ"ל גאב"ד ליבק ¹¹, כותב שגדולי רבני אשכנז שיחקו בסביבון בחנוכה בעצמם, לפרסום הנס. וכך מעידים רבנים נוספים מרבני אשכנז ¹²
כ"ק האדמו"ר מצאנז בעל 'שפע חיים זצ"ל'¹³ מסביר את מנהג משחק הסביבון כך: "אפשר ליתן טעם להמנהג לשחק בדרייד"ל וכך היה נהוג אצל אבותי הקדושים גם כן. ויש להסביר שבזמן היוונים אלו שלא היו במדריגה למסור את נפשם, שמרו את המצוות בסתר, וכשהיו מתאספים בשבת או לברית מילה וכדו' היו משחקים כדי להטעות את היוונים, ולזה משחקים היום להראות שלא זו הדרך, ועיקר ימי החנוכה מיוסדים להורות שחייבים להתחזק במצוות בכל המצבים בריש גלי ולא בהיחבא".

בליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב¹⁴ כותב דבר מופלא. ואלו דבריו, מילה במילה: - "וזה בחינת השחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחוק בחנוכה במיני שחוק של היתר (אך שבעו"ה עכשיו באין לידי עבירה כי משחקין בשחוק של איסור) זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדריגה השניה. בבחינת ירידה תכלית העליה כמובא כי בחנוכה עולין מדרגא לדרגא בבחינת מוסיף והולך".

רמזיו של הרבי משומרי אמונים

במכתב שכתב רבי גמליאל רבינוביץ, והתפרסם בבטאון 'מרי"ח ניחוח', מספר הוא כך: "זכיתי היום להיות במעמד חלוקת דמי חנוכה שחילק כ"ק אדמו"ר משומרי אמונים שליט"א לילדי התלמוד תורה, ולפני שמחלק המעות חנוכה שמונח במגש, משחק בסביבון באמצע המגש, ויש לו ב' סביבונים, אחד מזהב, ואחד מעץ, וקודם משחק בשל זהב, היינו שמסובב הסביבון, ונופל הסביבון לאחד מאותיות נ.ג.ש.ה. ואח"כ מסובב עוד כמה פעמים עד שיוצא לו כל האותיות אלו, נ.ג.ש.ה. וככה על דרך זה משחק גם בסביבון של עץ. ואח"כ הטעים טעם ורמז שמשחקים בסביבון עם ילדים. מפני שבסביבון רשומים אותיות נ.ג.ש.ה. שהם ראשי התיבות של: ג' ש'ותפים, נ'ער , ה'ורים, לרמוז שישנם ג' שותפים באדם, הקב"ה, אביו ואמו (קידושין ל ע"ב), וזה ג' ש'ותפים נ'ער, היינו שבנער יש ג' שותפים. הורים, היינו שההורים = אביו ואמו, הם מהשלשה שותפים, ולכן הם צריכים לשחק עם הילדים, שלא ילכו הילדים לשחק במקומות שזרים לתורתנו הקדושה"...

וכותב רבי גמליאל רבינוביץ מבני ברק: "ושמעתי מכ"ק אדמו"ר מ"שומר אמונים" שליט"א לפרש את הרמזים על האותיות המופיעות על הסביבון נ.ג.ש.ה. ואלו דבריו: הנה על הסביבון כתובים האותיות נ.ג.ה.ש. ואלו האותיות מרמזים על כל זמני חיי האדם, האות נ' מרמזת על נ'ער, האות ג' מרמזת על ג'דול, האות ה' מרמזת על ה'עמידה, רומז על שנות העמידה האמצעיות, האות ש' מרמזת על ש'יבה, רמז כשהוא זקן, ובכל אלו הזמנים האדם צריך לסובב מלמעלה, כפי שמסובבים הסביבון מלמעלה, רמז שהאדם צריך לגבור על היצר הרע, ולא שהיצר הרע יגבור על האדם. דהרי נ.ג.ה.ש. בגימטרייא "נחש", מרמז על היצר הרע, והוא צריך לגבור עליו ולסובב את היצר הרע ממנו, ולא שהיצר הרע יסובב אותו, עכד"ק ששמעתי"...

המשחק בביתו של הסטיפעלער זצ"ל

סדר מנהג 'משחק הדרייד"ל' הנהוג בקהילות ישראל נקבע על פי האותיות החקוקות על הסביבון, נ' ג' ה' ש', שהם 'נס גדול היה שם'. בקהילות ישראל נתנו באותיות אלו גם ראשי תיבות למילים נוספות בשפת האידיש, שכפי משמעותם כך מרויח או מפסיד. בתחילה מניחים קערה במרכז השולחן עם אגוזים, בוטנים וכדומה, ומחלקים את תכולתה בין כל משתתפי המשחק. כל משתתף מחזיר אגוז או בוטן אחד לתוך הקערה וכל אחד בתורו מסובב את הסביבון.כפי שהאות הנראית כלפי מעלה בשעה שהסביבון נופל, כך מקבל הוא מהקערה או מחזיר לקערה. כאשר הסביבון נפל על האות ג', המרמז באידיש על המילה "גאנץ" (הכל) - היה הזוכה מקבל את כל תוכן קערת הזכיה, שכללה כפתורים, אגוזים או כסף. אם היתה עולה לו האות ה',שהיא תחילת המילה "האלב" (חצי)- הוא היה זוכה בחצי מתכולת הקערה. כשהאות נ' היתה עולה, היה "נישט" (כלום)- והמסובב לא היה מקבל כלום. ואם היתה עולה האות ש', שהוא באידיש "שעטל" (לשים)- היה עליו לשים בקערה אגוז או מטבע כסף¹⁵ .

כ"ק האדמו"ר מצאנז בעל "שפע חיים" זצ"ל נהג לומר "פלפול" בכל לילה מלילות החנוכה, ובו תירוץ חדש על קושית ה"בית יוסף" הידועה, מדוע מדליקים 8 ימים נרות, והרי הנס היה רק 7 ימים. במשך שנים רבות, בכל ערב לאחר הדלקת הנרות, היה הרבי מצאנז דורש במשך מספר שעות רצופות ומחדש בכל יום תירוץ חדש על קושיית ה"בית יוסף". בסיום הפלפול נהג הרבי לשחק ברבים מספר דקות בסביבון, לקיים את מנהג ישראל.

הסביבון של 'הציונים'

גדולי האדמורי"ם שיחקו בסביבון בחנוכה, וישנם על משחק זה סודות גדולים ע"פ תורת הנסתר, הקשורים לאותיות נ' ג' ה' ש', הרשומים על הסביבון. (בחו"ל רשום ש', ואילו בארץ ישראל רושמים פ', לומר שהנס נעשה פה, בארץ ישראל. ואולם ישנם שכתבו שמכיוון שעל פי סוד ישנה מעלה דווקא באות ש', לכן גם בארץ ישראל ראוי לשחק בסביבון עם האות ש' ולא עם האות פ'¹⁶ . ישנם קהילות, כמו קהילות סאטמר, באבוב ועוד, המייבאים במיוחד מחו"ל לישראל סביבונים עליהם רשום נ' ג' ה' ש', ולא (חלילה...) נ' ג' ה' פ'. לדעתם, את האות פ', האומר שהנס היה פה, בארץ ישראל, המציאו הציונים הכופרים, שלא הסכימו שעל הסביבון ירשמו את האות ש', המסמנת את 'שם', את ארצות הגלות. לדעתם, סביבון עם האות פ' גובלת ממש בציונות והם מקפידים מאד שלא לסובב סביבון 'ישראלי' שכזה¹⁷ .

מורי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א מספר¹⁸ שבביתם שיחקו הילדים בסביבון בחנוכה, אך אביו הסטייפעלער זי"ע לא הרשה להם לשחק בו בשבת, משום שהדבר דומה ל"מקח וממכר" האסור בשבת. ידידי הרה"ג ר' גמליאל רבינוביץ' שאל את הגרח"ק בענין משחק הסביבון, ומרן שליט"א השיב לו שאצלם נהגו שרק הילדים, ולא המבוגרים, משחקים בסביבון ¹⁹.

ה'אמרי נועם' החוירכ

חסידים מספרים²⁰ על בעל "אמרי נועם", הגה"ק מדז'יקוב, חמיו של הסבא קדישא בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ', ששיחק פעם אחת מימי החנוכה עם בנו, הצדיק בעל "עטרת ישועה", במשחק הסביבון, ובכל פעם אמר ה"אמרי נועם" בחרדת קודש: "עכשיו אני אזכה". וכך היה, שבכל פעם שאמר זאת- זכה במשחק. בהמשך המשחק אמר בנו , "הנה, עכשיו אני עומד לזכות" ואביו החוויר כסיד. הבין ה"עטרת ישועה" שהעניין אינו פשוט והפטיר: "נו, שאבא ירוויח גם כעת"... אך ה"אמרי נועם" אמר בצער: "זה כבר אבוד"... ואכן, באותה השנה נסתלק ה"כאמרי נועם" לגנזי מרומים.- כדי להבין את משמעות הסיפור, עלינו לדעת שלא מדובר באנשים קטנים, חלילה. ה"אמרי נועם" היה תלמיד חכם עצום, שכל רזי תורת הנסתר נגלו לו, כפי העולה מחיבורו המופלא על התורה, וכנראה היה בכך סודות כמוסים.

הרה"ק מקאלשיץ זצ"ל נהג לשחק עם זקני החסידים ב"זאת חנוכה" בסביבון, במשך 5 דקות. ב"קלויז" של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שיחקו בסביבון ב"זאת חנוכה". לפתע נכנס למקום רבי ישראל מרוז'ין ואמר לחסידיו: "תשחקו היום בסביבון, כי מה שמרוויחים ב"זאת חנוכה" קשה לאבד והרווח יישאר בידי הזוכה"²¹ ...

משחק 'על אמת'

-האם מותר לשחק בסביבון 'על כסף אמיתי' ?

הרה"ג רבי צבי כהן, בספרו 'חנוכה-דינים ומנהגים' ²², כותב כי אסור לשחק בסביבון או בקלפים במטרה להרויח כסף או כל דבר אחר, ויש בזה חשש גזל, אלא אם כן מחזירים כולם זה לזה בגמר המשחק את כל מה שקבלו ²³.

בשם הגה"ק מצאנז-קלויזנברג זצ"ל מביאים, שאין חשש משום 'משחק בקוביא' לשחק עם הילדים ויתר בני המשפחה,גם עם כסף אמיתי. כיון שישנה הלכה פסוקה שבאב ובנו הסמוכים על שולחנו אין איסור ובחנוכה מתעלים יחדיו כולם באהבת ישראל עד שכולם חשים כאיש אחד ומשפחה אחת ולא איכפת לאיש מי ירויח ומי יפסיד ... ²⁴

ובספר ההלכה החשוב "נטעי גבריאל" מובא: אסור לשחק בדריידיל וכדומה בשביל להרוויח כסף או דבר אחר ואפילו עם קרובים שמוחלים המעות, אסור משום אבק גזל, אלא א"כ מחזירים כולם בגמר המשחק את מה שקיבלו ²⁶, והמנהג להקל ולשחק במטבעות ומעט מעות ²⁷. 

הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל הסביר²⁸ שבקהילות אשכנז נהגו לשחק דוקא באגוזים ושקדים ובשאר מיני מאכלים, אך לא במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים. וגם מפני שבמשחק על כסף, ישנו חשש לאיסור 'משחק בקוביה' . ולמרות שאין בכך חשש איסור הלכתי, כיוון שכל הכסף שייך לבעל הבית ומחולק לנוכחים על ידו, מכל מקום כיוון שהדבר דומה בצביונו ל'משחק בקוביה'²⁹, לכן ראוי להמנע מכך.

לקח חינוכי באידיש

הגרי"צ דינר זצ"ל³⁰ שמע בילדותו מאביו כי ניתן ללמוד מכללי משחק הסביבון לקחים חינוכיים-רוחניים הטמונים במשמעות האותיות החקוקות בו: האות נ' היא 'נס'. כאשר נופל הסביבון על אות זו-לא זוכים בשום דבר, כדי לחנכנו ש'אין סומכין על הנס'. האות ג', היא 'גדול', בה זוכה מסובב הסביבון על אות זו לכל תכולת הקערה, כדי ללמדנו שרק אם מתייעצים עם הגדולים ונוהגים על פי הוראותיהם, אזי מצליחים ומרויחים. וכפי שאמרו חכמינו ז"ל³¹ : 'שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל'. האות ה', היינו 'היה', כשהסביבון נופל על אות זו זוכים בחצי מתכולת הקערה, משום ש'היה' מרמז על העבר, היינו המסורת, ועלינו לדעת ולהשריש בלבבנו שלא די לזכור את העבר בלבד, כי העבר, למרות חשיבתו הרבה, אינו אלא כ'חצי מלאכה', והמלאכה הטובה אינה נשלמת אלא על ידי העתיד. לכן עלינו להשקיע ולבנות את דורות העתיד, וכל עוד שלא עשינו זאת, נקבל רק חצי מתכולת הקערה... האות ש', שהיא תחילת האות 'שם', אזי כשנופל הסביבון על האות ש' צריך לשלם מכספו או מאגוזיו לקופה הכללית, כי 'שם' הוא רמז לארץ ישראל, ועלינו להשתדל תמיד לסייע במוסדות התורה והחסד של ארצנו הקדושה, כי זהו בניינה האמיתי של ארץ ישראל. 

סביבון מפלסטיק- 'כשר'???

-יש לכם שלל סביבונים מפלסטיק? יתכן שלא קיימתם מספיק את 'מנהג הסביבון'...
ישנו פולמוס תורני, האם המנהג הוא לסובב סביבון מכסף, מעץ או מ..זהב. הגאון רבי גבריאל ציינער שליט"א, בעל ה"נטעי גבריאל", כותב³² כי ישנם שנהגו לשחק דוקא בסביבון מעץ. הוא כותב שבבני יששכר³³ כתב ש'משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת', וכ"כ באמרי נועם³⁴ . כך גם נהגו הרה"ק מהר"א מבעלזא, כ"ק האדמו"ר בעל אמרי חיים מויז'ניץ וכ"ק אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, ששיחקו בסביבון מעץ דווקא. ומנגד, מרן ה'חתם סופר' זצ"ל נהג לשחק בסביבון של כסף³⁵ .
מנהגו של כ"ק האדמו"ר משומר אמונים שליט"א, בנו של כ"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל, לשחק בסביבון של זהב וגם בסביבון של עץ וכתוב עליו נ.ג.ה.ש. ³⁶

דמי חנוכה וצדקה לילדים

ולסיום, אי אפשר מבלי להתייחס מעט לחלומם הגדול ולמשאת נפשם של הילדים, דמי החנוכה: ה"מגן אברהם" כותב שנהגו בישראל שהנערים העניים מסתובבים על הפתחים ואוספים כסף לצדקה לעצמם. וב"עבודת ישראל" להרה"ק מקוזנ'יץ זי"ע כתב על מנהג זה ש"מנהג ישראל תורה הוא", והסביר את העניין ש"צריך להשפיע בחנוכה למי שהוא בדרגת נער, ועל ידי הצדקה שנותנים לנערים- מתעורר למעלה צדקה וחסד להשפיע לאדם, למרות שהוא רק בבחינת "נער"... 
הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו "מועד לכל חי" ציטט מספר "מעשה הצדקה", שנהגו לחלק מעות כסף לילדים בימי החנוכה והפורים, וכתב על כך טעמים על פי תורת הנסתר. וכך נהגו ברוב בתי ישראל, שמעניקים לילדים מתנות או "דמי- חנוכה", וגדולי האדמורי"ם מחלקים אף הם "דמי חנוכה" לילדים, מטבע לסגולה ולברכה. והסטייפלר, מרן הגרי"י קנייבסקי זצוק"ל, נהג לחלק "דמי חנוכה" לצאצאיו "דמי חנוכה" דווקא בנר חמישי של חנוכה, כאשר יום זה אינו יוצא אף פעם בשבת 
הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל³⁷ נהג להעניק לצאצאיו מתנות ולא דמי חנוכה במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים.

  עדיף סביבון קטן ותוסס...

הרבי מויז'ניץ, בעל "דמשק אליעזר" זצ"ל היה מהפעילים הגדולים בשדה החינוך וחולל בו נפלאות. כאשר נשאל לסוד הצלחתו, אמר: מנהם של ישראל, לשחק בימי החנוכה בסביבון. חרוטות עליו האותיות נגה"פ, לאמר "נס גדול היה פה" . נראה, שתיקנו מנהג זה לפרסם את הנס. ונשאלת השאלה: כלום זהו פירסום הנס, בסביבון כה קטן, ובראשי תיבות? הלא היה מן הראוי שיתקינו לתלות שלטי ענק ועליהם מתנוססות המילים במילואן, באותיות מאירות עיניים! -אלא באו להורות לנו, שעדיף סביבון קטנטן וראשי תיבות עליו ובלבד שיסתובב ויסתובב, על פני שלט ענק וקפוא, שלא עושה כלום...

1 אוצר כל מנהגי ישורון, הרב א. הירשוביץ, סימן יט ס"ק ד בשם הרב ע.ז. קרלינשטין, מחבר הספר עבודת עבד מלומז'א. 
2 זיו המנהגים עמוד רסג
3 מאמר ב' אות כ"ה. וכן באמרי פנחס, לרבי פנחס מקוריץ זצ"ל, אות רכב.
4 ראו ב בשו"ע או"ח סוס"י תער"ב.
5 ס' פסקי תשובות ח"ו עמוד תסג בשם ספר 'שיח שרפי קודש'.
6 בטאון מרי"ח ניחוח, פרשת וישב התשע"א, מאמר בענין הסביבון.
 7 ראה בטעמי המנהגים סימן תתנט, בספר המטעמים מערכת אות ח ערך חנוכה ד"ה הט"ז, בני יששכר מאמר חודש כסלו-טבת, חיי יצחק על התורה בראשית ענין חנוכה,לקוטי מהרי"ח ח"ג סדר דיני ומנהגי חנוכה, ספר התודעה ח"א מנהגי חנוכה, זיו המנהגים מנהגי חודש כסלו ס"ק כה. ובבטאון מריח ניחוח,בעריכת הריח"מ אביחצירה, עפולה, כסלו התשע"א.
8  אלף המגן חלק א ס"ק שצו. 
 9 בטאון עדות לישראל, מכון דק"ק עדת ישראל, גליון יז התש"ע, עמוד 1.
10 בטאון עדות לישראל, שם. 
11 עמוד 90.
12 ממנהגם של גדולי אשכנז, הרב א. אונא בעל 'עיתים למשנה', פ"ג ס"ח. שיח שדך, הרב שמואל דוד מונק בעל שו"ת 'פאת שדך', פרשת כי תשא דף קסד. 
13  שו"ת שפע חיים או"ח ח"ב סימן רפג.
14 הלכות חנוכה הלכה א' אות ב'
15 בטאון עדות לישראל, שם עמוד 2.
16 בטאון עולם החסידות, חנוכה התשס"ז.
17 מפי הרב עוזר וימר שליט"א מקהילת באבוב בעירנו.
18 בטאון עדות לישראל, שם.
19 קונטרס גם אני אודך, תשובות הגר"ח קניבסקי, ב"ב התשס"ח, עמוד מב.
20 בטאון עולם החסידות, חנוכה  התשס"ז.
21 בטאון עולם החסידות, שם.
22 פרק ב (עמ' יג) אות ה.
23 וציין את מקורו באות ו' וז"ל: ראה שו"ע חו"מ, סימן ש"ע, משנ"ב סימן שכ"ב ס"ק כב. וראה קדושת לוי, דרושים לחנוכה (פרשת מקץ). וכו'.ע"כ.
24 פסקי תשובות שם, הערה 25.
25 פרק נא (עמ' שז) אות ג.
26 וציין מקורו כך: שו"ע חו"מ סימן ש"ע ומשנ"ב או"ח סימן שכ"ב סקכ"ב, וכ"כ נוהג כצאן יוסף (עמ' קפח') אות י"ב.
27 וציין מקורו כך: כ"כ בשפע חיים לחנוכה שבאמת יש חשש של משחק בקוביא, שמא אין הלה נותן מעותיו בלב שלם, אולם כאשר כל ישראל כאיש אחד ובלב אחד, וכל אחד שמח כשיש לחבירו כאילו היה לו, ועוד שמח יותר כשחבירו זוכה מאשר כשהוא זוכה, א"כ שוב לא שייך חשש גזל, ואינו בגדר משחק בקוביא, ואת זאת רצו להראות במנהג זה, שנתקשרו אז כל כך באהבת ישראל בימי החנוכה שלא היה משנה להם אם יש להם או לחבריהם עד כדי כך שכולם כאיש אחד ומשפחה אחד עיי"ש, ועפי"ז הכרעתי במעט מעות.  
28 מנהגי מהרי"ץ הלוי, בני ברק התש"ע, מנהגי החנוכה.
 29ראה סנהדרין כד,ב ושולחן ערוך חושן משפט סימן שע סעיף ב ושם אורח חיים סימן שכב סעיף ו ומשנה ברורה שם ס"ק כב. 
30  מנהגי מהרי"ץ הלוי,שם.
31 שמות רבה, פרשה ג.
32 פרק נא' (עמ' שז') אות ב.
33 לחנוכה כסליו מאמר ב' אות כ"ה.
34 חנוכה דף ס"א ע"א.
35 מנהג ישראל תורה או"ח ח"ג (עמ' שע"א) אות ה' כתב בשם ספר ספרא רבא דישראל בקונטרס המנהגים פ"ה.
36 עדות הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א.
37 מנהגי מהרי"ץ הלוי, בני ברק התש"ע, מנהגי החנוכה.

לקח הסביבון/הרב שלום מאיר וולך

פרטים

קטגוריה: חנוכה

פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 447

לקח הסביבון/הרב שלום מאיר וולך

הרב שלום מאיר וולך, בספרו הנפלא 'מעיין המועד', כותב כך: תראה, אמר מישהו, הסביבון הוא משחק כל כך אופייני: כולם מתקבצים סביבו, מחכים לנפילתו בעיניים חומדות, ומחכים לראות מי ירוויח מהנפילה... אותו אדם לא עמד על סודו של הסביבון. על הסימליות שבו, על שייכותו לימי החנוכה ועל הלקח שלו עבורינו. רגילים אנו לפעול ולתכנן מהלכים זהירים ומחושבים, שיש להם סיכוי סביר להניב תשואה נאותה. אוהבים אנו להיות "עם שתי רגליים על הקרקע" ולא ליטול סיכונים מעוטי סיכויים.

איזה סיכוי היה למרד החשמונאים להצליח? מעטים כנגד רבים כל כך, קומץ איכרים כנגד צבא האימפריה החמוש?


-אפסי!

איזה סיכוי היה לנר החנוכה לדלוק שמונה ימים?

-לא היה!

איזה סיכוי יש לסביבון, בעל רגל האחת, להחזיק מעמד בעמידה? אין סיכוי. ובכל זאת, ראו, לא זו בלבד שהוא עומד, הוא אפילו מפזז ומכרכר! מה סוד הרז? אהה, סובבו אותו מלמעלה! אכן כן, זהו גם סוד הניצחון במלחמה- לא היה סיכוי, אבל סובבו כך מלמעלה! זהו גם סוד הנרות שדלקו ודלקו: "מי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק" (תענית כה ע"א), ויאמר גם לנר שלא יכבה!

מותר להדליק 'נר מנגן' - פנינים מתורת הגר"ח קנייבסקי שליט"א

פרטים

קטגוריה: חנוכה

פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 759

  מותר להדליק 'נר מנגן'

פנינים מתורת הגר"ח קנייבסקי שליט"א

**הרב שב"ג**

• כשלמדתי בישיבה נכנסתי במוצאי שבת של חנוכה אל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, לשטוח שאלות בדברי תורה. כשסיים להשיב פנה מרן שליט"א ושאל: "אתה נשאר בבית?" "לא, אני חוזר עוד מעט לישיבה", השבתי, והגר"ח לא הסכים. "הדלקת נרות בבית, אז תישאר לישון בבית, תתפלל, תאכל ארוחת בוקר ותיסע לישיבה"...
• מרן החזו"א זצ"ל הורה שבחורי ישיבה ידליקו נרות חנוכה בחדר האוכל ולא בחדר השינה. ומרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה שגם בני ישיבות האוכלים בביתם ואינם ישנים בישיבה אלא בבית, ידליקו במקום אכילתם. אך יותר טוב יהיה אם יאכלו בחנוכה בביתם, לפחות את רוב הסעודות (מפי הרה"ג ר"נ רוטנברג). 
• נפסק בשו"ע ש"כבתה אין זקוק לה", אך אם הדליק נר ראשון ונר שני, למשל, ולפני שהדליק את הנר השלישי נכבה הנר השני, צריך להדליק שוב את הנר השני, כיוון שעדיין לא קיים את ההידור שכל שלושת הנרות יהיהו דלוקים יחדיו (מפי הרה"ג ר' גמליאל רבינוביץ'). 
• להסוברים שצריך שיהיה שמן הזית ראוי לאכילה, אין להדליק בשמן זית שהונח מתחת המיטה (מהר"נ רוטנברג). 
• מותר להצטלם בסמוך לנרות החנוכה (כדי שיהיו לנו תמונות של הילדים מדליקים נרות חנוכה...), ואין בכך משום איסור "משתמש בנרות חנוכה" (הרה"ג ר' ישי מזלומיאן, קובץ מבקשי תורה). 
• שאל רבי אליהו מן שליט"א את מרן הגר"ח שליט"א על ה"נר המנגן", שכאשר מדליקים אותו, פוצח הנר במנגינה. האם יש בכך איסור של השתמשות לאור נר החנוכה, כיוון שהנר מחמם את חוטי המתכת ומפעיל על ידם מנגינה. והשיב רבנו שליט"א שקול מראה וריח אין בהם משום איסור מעילה, ומכיוון שכל תכלית שימושו הוא ל"קול", גם מה שמשתמש בשמן להפעילו, אין בו משום הנאה. ביום שלישי שעבר שאלתי את מרן שליט"א לפשרם של דבריו, שהרי הגמרא בפסחים אומרת שלמרות שבקול, מראה וריח אין מעילה, אך ישנו בהן איסור. וגם נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קח,ז) שאסור להריח ריח של עבודה זרה, של איסור הנאה, למרות שאין בריח איסור מעילה. ואם להשתמש בנר לצורך מנגינה? השיב לי מרן שליט"א בהסבר נפלא. לדבריו, איסור ההשתמשות בנר חנוכה אינו שייך לכללי איסורי הנאה וכדומה, וכל עניינו משום בזיון המצוה. ולכן, כך הסביר לי מרן שליט"א, מכיון שהנאת קול אינה נחשבת להשתמשות מרכזית, ממילא שימוש שכזה בנר מותר, כי הוא אינו נחשב לשימוש המבזה את הנר והדלקתו.