מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
אפיית מצות בשעת אזעקה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בחמישי, 05 מרס 2026 21:44
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 292
הגאון רבי שמואל ברוך גנוט
אפיית מצות בשעת אזעקה
יהודים אפו מצות ובתוך תהליך הכנת הבצק והאפייה, נשמעה אעזקה והם נאלצים ללכת לממ"ד סמוך. כיצד ינהגו?
תשובה: לכאורה יכולים ליטול את הבצק לממ"ד או למקלט ולהמשיך ללוש אותו שוב ושוב ללא הפוגה, ואז מדינא, גם אם עברו ח"י דקות מתחילת התהליך, הבצק אינו מחמיץ ואפשר לאפותו.
דהנה איתא בפסחים (מח, ב): "לשה, היא מקטפת וחבירתה לשה תחתיה. מקטפת - היא אופה וחבירתה מקטפת תחתיה, והשלישית לשה. אופה - היא לשה, וחבירתה אופה תחתיה, והשלישית מקטפת, וחוזרת חלילה. כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ".
וכתב השו"ע (תנט, ב): "לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה" (וכתב המשנ"ב דהיינו ח"י דקות). וכתב הרמ"א: "ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות, כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל, או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ. ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים, אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ. ואם התחילו בשתי עיסות כאחת והחמיצה האחת, בידוע שהחמיצה גם השנית אפילו אין רואין בה סימני חימוץ. ואם החמיצה עד שיש בה סדקים, אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה, הוי חמץ גמור והאוכלו חייב כרת. ואם אין בו סדק אלא הכסיפו (פי' נשתנה מראיתו ללובן ערוך) פניו כאדם שעמדו שערותיו, האוכלו פטור".
והמשנ"ב כתב בשם האחרונים, דעסק מיקרי שלש אותה או מגלגלה בעץ וכהאי גוונא. אבל לא כמו שיש נוהגין לדחוק ולבעוט העיסה בעץ במקום אחד דלא מהני זה למנוע מחימוץ בכל העיסה במקום שהעץ אינו דוחק. והגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני, פסח יב, ג) מצדד שאם מכה עם העיסה על השולחן, נחשב הדבר כעסק בבצק המונע את חימוצו.
ובתרומת הדשן (הו"ד במשנ"ב) כתב דבשעה שעוסק בעיסה עסק גמור דהיינו בעיטת הידים ורידוד, אפילו שהה בינתים מעט וחזר ושהה מעט אין מצטרף לשיעור מיל, דהעסק שעוסק אח"כ מבטל האתחלתא שהתחיל להתעורר בו כח החימוץ בשעה שהיתה מונחת בלא עסק, אבל בשעה שעוסק בה עסק מועט כגון בשעה שמנקר המצות אף דמקרי עסק ג"כ שאינו מניחו להחמיץ באותה העת, מ"מ אינו מבטל השהיה הראשונה ואם ישהה עוד יצטרף לשיעור מיל ואסור, ובמשנ"ב כתב דדעת המהרי"ל להחמיר בכל גווני.
ואמנם כל זה מדינא, אך יש מהאחרונים כתבו שנוהגים בכל תפוצות ישראל שמרגע שנותנים המים בקמח עד גמר האפיה לא יעבור יותר משיעור מיל שהוא ח"י דקות, אע"פ שמתעסקים בבצק, ואף כל היום אינו מחמיץ, משום שיש לחשוש לפירורים הנפלטים מהעיסה ונשארים בעריבות או על השלחן בלא עסק כלל, ועלולים להתערב אח"כ בעיסה זו או בעיסה אחרת. והערוה"ש (תנט, ז) כתב דמצוי לפעמים שבמשך זמן הגיבול והעריכה וכו' מונח העיסה כמה פעמים רגעים מספר בלא עסק, ויש לחשוש לשיטת הב"ח בשם הריא"ז שהשהיות, כולל העסק שנתעסקו בינתיים, כולן מצטרפות לשיעור ח"י דקות להחמיץ העיסה, ואף כי אין הלכה כמותו, מ"מ במצה ראוי להחמיר..
והגר"מ שטרנבוך שליט"א (מועדים וזמנים ח"ג סי' רסא) כתב שבזמניהם היה העסק בכח ובכשרון רב עד שהיה ביכולתם במשך שתים- שלש דקות לגמור את כל מעשה הגיבול, הלישה והעריכה וכו' עד האפיה, אבל בימינו שנחלשו הגופים והמלאכה מתנהלת לאיטה, ראוי לחשוש אולי אין זה העסק האמור שמבטל החימוץ. לכן מהיות טוב שלהשתמש למצה בבצק שעסקו בו יותר מח"י דקות. (וכשאינו יודע האם עברו ח"י דקות, ורואה שלא הכסיפו פני העיסה, עי' חזו"א או"ח קכב, ט שבכה"ג אין חוששים שמא עברו יותר מח"י דקות).
שואלין ודורשין ל' יום קודם החג
ראיתי מקשים לטעם הב"י (בריש הלכות פסח) שמרבים לדרוש בהלכות הפסח משום ריבוי הלכות הגעלת הכלים וכו', והרי מקור האי דינא דשואלין ודורשין ל' יום קודם החג הוא מהא דמשה עמד בפסח ראשון והזהיר בפסח שני, כבפסחים ו' ע"ב, והרי הלכות פסח שני מועטים המה. הנה שאלה זו עתיקה היא, ובס' עיון המועדים הביא כן בשם היערות דבש, ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' כח) הביא בזה תי' האחרונים.
ויתכן שהביאור בזה הוא, דאין הל' יום זמן חובה לשאול ולדרוש, אלא דל' יום קודם החג נחשב לזמן שבו כבר נחשב שהחג ממשמש ובא,ונחשב לבפרוס החג, וכדמצינו בפ"ק דסוכה דהעושה סוכתו ל' יום קודם החג אי"ז סוכה ישנה, וכן בפ"ק דפסחים גבי היוצא מביתו תוך ל' יום קודם פסח דחייב בבדיקה. ומכיון דנחשב שהחג כבר מגיע ובא, ע"כ באופן שישנן הרבה הלכות ללמוד לצורך החג, אזי צריכים ללמוד הלכות החג, ואם אכן אין הלכות רבות, אין חייבים בזה. וכוונת הב"י היא דכיון דראינו שמשה עומד ומזהיר ל' יום קמיה פסח שני, אזי מוכח שכלפי לימוד ההלכות, נחשב שכבר אנו עומדים בפרוס החג, ובפרוס החג צריך ללמוד את הלכות החג, ולכן כשהלכות החג מרובות הם, כהלכות פסח ראשון, אזי צריכים ללומדם כבר עתה.