חומש שמות
דבר החסידות – פרשת וארא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וארא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:51
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 428
ב"ה
לע"נ הרה"ח ר' מנחם בן ציון ב"ר חיים דוד וילהלם ז"ל, שלימדני תניא וקירבני לחצרות קדשו של הרבי. נלב"ע כ"ד טבת ה'תנש"א. ת.נ.צ.ב.ה.
v v v
דבר החסידות – פרשת וארא
איך להשתמש ב"מטה"
מספרים, שפעם הגיע אחד ה'מגידים' לעיירה אחת לשבת קודש, ובדרשתו שפך אש וגופרית על הנוכחים והוכיחם קשות על כל עוונותיהם והוסיף לתאר לפניהם את העונשים שעתידים לבוא עליהם ח"ו, וגעו כל העם בבכיה.
באותה שבת הזדמן שם בעיירה רבי שמואל מונקס, מחסידי אדמו"ר הזקן (בעל התניא(, שהיטב חרה לו איך שהמגיד מדכא את עם הקודש ועוד מקלל אותם, בפרט שהבחין בו באותו מגיד שאין תוכו כברו.
במוצאי שבת, הלך ר' שמואל לאכסנייתו של המגיד, וכשנכנס לחדרו שלף סכין גדולה מחיקו, באומרו למגיד: "זה זמן רב שאנו מצרים על כך שאין באזורינו קברי צדיקים, והנה זימן לנו ה' צדיק כמוך. לכן החלטנו לקבור אותך כאן בעיירה, למען יהיה לנו קבר הגון להתפלל בו!"
- המגיד נבהל מאוד, והשיב שאיננו צדיק גדול כל כך וכי לפעמים גם הוא נכשל בעבירות קטנות...
- אבל ר' שמואל השיב "עדיין צדיק אתה לעומת תושבי העיירה החטאים" והניף את הסכין.
- ראה המגיד כי כלתה אליו הרעה וזעק שאיננו צדיק כלל והחל לפרוט חטאים חמורים שנכשל בהם.
- או אז גער בו רבי שמואל: "איך אתה מעז להטיף ולגעור ביהודים תמימים וצדיקים אלה, כאשר אתה בעצמך נכשלת בכאלו עוונות חמורים"...
(מפי חסידים)
~~~
על הפסוק (פרשתנו ז, יב): "וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, ויבלע מטה אהרן את מטותם" מפרש רש"י: "מאחר שחזר ונעשה מטה, בלע את כולן".
וצריך להבין:
א) כאשר אמר הקב"ה למשה ואהרן (ז, ט) "כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת", נאמר רק "ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין", ומניין הגיע לפתע נס נוסף, שכלל לא הוזכר בדברי הקב"ה, שמטה אהרן יבלע את מטותם*?
ב) מדוע נחוץ לרש"י לספר ש"מאחר שחזר ונעשה מטה, בלע את כולן"?
וביאור העניין:
על הפסוק "תנו לכם מופת" מפרש רש"י "מופת – אות, להודיע שיש צורך (צרוך) במי ששולח אתכם". והפירוש בתיבת "צורך" (או "צרוך") כאן – "לשון יכולת וממשלה"**.
כלומר, בנוסף לעשרת המכות שהראו את כחו ויכולתו של הקב"ה להעניש את מצרים – רצה הקב"ה שבתור הקדמה למכות תתגלה היכולת והממשלה של הקב"ה על המצרים.
ממילא מובן, ש"ויבלע מטה אהרן את מטותם" לא היה דבר נוסף (שנוצר עקב הפיכת מטות החרטומים לתנינים), אלא זו היתה כל המטרה של מופת המטה להראות את שליטתו המוחלטת של הקב"ה על המצרים – שמטה אהרן בולע את מטות חרטומי מצרים***.
על פי זה מובן מדוע מוסיף רש"י שלאחר שנעשה מטה בלע את כולן – כי "מטה" מבטא כח וממשלה, מקל לרדות (ראה רש"י וילך לא, ז, וראה גם שמו"ר כאן), וזה מדגיש כאן את היכולת והממשלה של הקב"ה מעל המצרים.
מכיוון ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים קטז, ב), מובן שמכל פרט בסיפור יצי"מ יש גם הוראה בעבודת ה' שלנו.
ובנוגע לענייננו; כאשר יהודי ניגש לפעול על יהודי שני ולהחזירו למוטב, יש לפעול גם כן על פי הכתוב כאן:
א) הפעולה צריכה להיעשות על ידי "מטה אהרן", עליו נאמר (אבות פ"א מי"ב) "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", כלומר, רק אדם שהוא חדור באהבת ישראל בדוגמת אהרן הכהן רשאי להשתמש ב"מטה", וכך לא יהיו מעורבות שום מידות רעות בתוכחה לאותו יהודי.
ב) גם כאשר לפעמים האדם השני נמצא בשפל המצב כזה, עד שיתכן שהעצה היחידה איתו היא פעולה של "בליעה" – לפעול אצלו ביטול מציאות עצמו – הרי זה צריך להיות באופן של "אחר שחזר ונעשה מטה", כלומר, שהבליעה לא תיעשה כאשר הוא "תנין" מתוך להט וכעס (כטבעו של תנין להפחיד ולהזיק), אלא ללא הרגשת עצמו, כמו מטה דומם, ודווקא כך יצליח שיבלע ה"היפך הטוב" של השני וייעשה אף הוא מתלמידיו של אהרן הכהן.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כו, וארא שיחה ב (עמ' 49 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 57 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' צד-ו. ועיין בפנים השיחה יסודות עמוקים באופן הנס, לפי דברי המפרשים השונים. וכאן הצגנו רק תמצית נקודה אחת מהשיחה.
______________
*) ואין לתרץ, כמובן, שמכיון שקרה כאן דבר חדש, שחרטומי מצרים השליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, לכן נצרך נס נוסף לבלוע את מטותם – שהרי הקב"ה ידע את כל זה מראש ובכל זאת לא אמר את המופת הזה.
**) חזקוני ופי' הרא"ש (הדר זקנים) כאן, וראה גם רא"ם, גור אריה ושאר מפרשי רש"י.
***) ומה שמלכתחילה נצטווה אהרן רק "והשלך גו' יהי לתנין" – ולא נזכר ע"ד מופת הבליעה – י"ל כי "והשלך" דאהרן פעל רק "יהי לתנין", משא"כ (החזרה למטה ו)מופת הבליעה לא היתה תוצאה מפעולת אהרן.