- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בשבת, 17 ינואר 2026 23:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 352
פרשת וארא - מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון.
פרשה זו היא: המשך לפרשת שמות - לפי ששם – בסיום הפרשה נאמר: "וַיֹּאמֶר ה’, אֶל־ מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".[שמות ו'. א']
בפרשה זו ישנו המשך לדברי ה' אל משה. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה’. וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה’, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ"[להלן, ב'- ה']
מעניינים דברי משה אל ה':
"וַיְדַבֵּר ה’, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בֹּא דַבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה’ לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". [שמות ו', י'- י"ג] בהמשך ה' מטיל את התפקיד על אהרון ומשה יחדיו והמעניין הוא, כי משה חוזר על הטענה בשנית באומרו: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי ה’; דַּבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ויּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה’: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? [להלן, ו', ל']
בהמשך ה' אומר למשה:
"וַיֹּאמֶר ה’ אֶל־ מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"|.[להלן, ז', א ']
השאלות הן:
א] מדוע ה' מצרף את משה לאהרון ואינו מרפא אותו מהליקוי בדיבור?
ב] כיצד מצטיירים משה ואהרון בפני פרעה?
תשובות.
אלוקים לא ריפא את משה
ה"שפת אמת" שואל: מדוע משה אומר לה': ".....הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".
הרי בני ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה ,לכן מה הוכחה יש כאן שגם פרעה לא ישמע למשה?
תשובתו: אומנם העידה התורה, כי אכן בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה, אולם משה רבינו היה סבור: כי האשמה הייתה בו- כי הוא ערל שפתיים - ומכאן למד קל וחומר שפרעה בוודאי לא ישמע לו .
בעצם נשאלת השאלה מדוע ה' לא ריפא את משה מהליקוי שלו בדיבור?
התשובה: משה לא רצה לפגוע באהרון לפי שגם הוא היה נביא והיה מנהיג העם בתקופת העבדות- במצרים. וכעת מגיע משה בשליחות ה' ולוקח את שרביט ההנהגה בידו- משה חש עם זה אי נעימות-וזאת למרות שאלוקים אומר לו:
"יָדַעְתִּי, כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".[להלן, פרק:ד',י"ד-]
משה חש כי הוא לוקח את התפקיד של אהרון אחיו המבוגר ממנו.
וכדי למנוע אי נעימות זאת אצל משה- מעתה גם אהרון שותף לשליחות- כי תפקידו לדבר אל פרעה.. וכך ה' התחשב ברגשותיו של משה. ומינה את משה למנהיג הגדול ואילו אהרון היה משלים אותו בתפקיד הדיבור בפני פרעה. באופן זה גם אהרון לוקח חלק בגאולת ישראל וכך משה מרגיש נוח- בכך.
באופן דומה מצאנו את אחי יוסף חשים אשמה - כאשר גילו כי יוסף הוא אחראי על הכלכלה במצרים- והחלו להצטער על מה שעוללו לו
בעבר- כי השליכוהו לבור ולבסוף ירד למצרים- אך יוסף חש את כאבם ואמר להם :
"וְעַתָּה אַל־ תֵּעָצְבוּ, וְאַל־ יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". [בראשית מ"ה, ה'] [על פי ספר השקפה ומוסר לפרשת השבוע/ הרב מידד אייל הררי].
לעניות דעתי: יש למנהיגים שלנו גם – היום ללמוד מכך - לא לפגוע זה בזה , אלא לכבד איש את רעהו – ולהיות מאוחדים דוגמת משה ואהרון שניגשו יחדיו - כאיש אחד בלב אחד - אל פרעה לבקש ממנו שישחרר את עם ישראל.
הרושם העושה על פרעה בראותו את משה ואהרון.
על פי רש"י: אהרון ומשה הם בנים לעמרם ויוכבד - יש מקומות שהתורה מקדימה את אהרון למשה ויש מקומות שהתורה מקדימה את משה לאהרון - במטרה ללמדנו: כי שניהם שקולים כאיש אחד.
אגדת חז"ל מתארת את פרעה יושב על כיסא מלכותו המפואר וסביבו שבעים חכמים שיודעים - שבעים לשון. פחד עוצמתי אחז את המלך וחכמיו כאשר לפתע - ראו את משה ואהרון , הם היו בעיניהם כמלאכים קומתם גבוהה כעצי - ארזים עיניהם מאירות ככוכבים ופניהם זורחות כחמה. משה אחז בידו את המטה שעליו היה חקוק שם ה' והיה נראה כאילו לשונות אש יוצאות ממנו ,דבר זה הפחיד מאד את חרטומי מצרים עד כדי כך – כי כל מה שהיה בידיהם נפל על הרצפה והם השתחוו לכבודם של משה ואהרון.
התנהגות זו של שרי המלך לא מצאה חן בעיני פרעה. הוא כעס על שריו שמעניקים כבוד כה גדול לשני האנשים שהגיעו לארמון ונכנסו ללא רשות.
לכן פרעה פנה אל משה ואהרון ושאל: "מי אתם ומי שלח אתכם אלי?"
שניהם ענו לו פה אחד: "ה' אלוקי העברים שלח אותנו ודרישתו: שתאפשר לעם ישראל –לצאת אל המדבר-כדי לזבוח שם לאלוקיהם היות שעברה תקופה ארוכה מאז שהם במצרים ולכן נמנע מהם לעבוד לאלוקיהם".
תשובתו של פרעה הייתה שלילית וסירב לשחרר את עם ישראל ואף לא – הרשה להם להקריב קורבנות לה'.
משה ואהרון הזהירו את פרעה – שאם יסרב לדרישה זו ייענש בעונשים קשים – אך פרעה הגאוותן אמר שאינו מכיר את ה'- ואף התלונן כי לא נשלחו לו מתנות מה' ליום הולדתו. לעומת זה את חלק מעבדיו היה מוכן לשחרר ,אבל לא עם כה גדול שעובד למענו ימים ולילות.
כשראה פרעה - כי אהרון ומשה אינם יראים מפניו - הודיע להם כי ייגש לספריית ארמונו לחפש בספרי רשימת המלכים - את אלוקי העברים. אלא שהוא חזר וטען שלא מצא מלך כזה כלל ,ענו לו אהרון ומשה - כי זה ברור שלא מצאו את שמו של אלוקים - כי אין הוא כשאר המלכים - הוא מלך העולם ואין זה מכובד שיופיע בתוך רשימת אלוהי הבל ושטות!
שאל פרעה כיצד נראה ה' ? ענו לו משה ואהרון -כי הוא ברא את העולם - בפיו הוא יכול גם להרוס - כסאו בשמים ורגליו על הארץ הוא שולט על כל העולם!
פרעה כעס ואמר- כי רק הוא המלך - הוא ברא את הנילוס וגם את עצמו יצר כך שאין לו מתחרים. כאשר ה' שמע את דברי הכפירה של פרעה, אמר ה' כי יבוא יום שפרעה יכריז לפני עמו: כי ה' הוא הצדיק ואילו פרעה עצמו הוא הרשע.[מתוך אגדות אוצר התורה]
לסיכום לאור האמור לעיל: מתוך הפרשה ניתן להסיק - כי עם ישראל חייב להתלכד כעם אחד בלב אחד ולהיות דבוק בתורה הקדושה - כי התורה היא "תורת חיים"
במיוחד כאשר אנחנו מוקפים אויבים סביבנו ובכל דור ודור רוצים לכלותינו. על מנת שנגיע בע"ה לשלום ולשלווה זה התנאי - כנאמר: "אִם בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְווֺתַיי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם ..וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"[ויקרא כ"ו, ג'- ז]
ואילו האויבים ייענשו ואלה שירצו לחיות עמנו בשלום - יודו כי הם היו הרשעים דוגמת פרעה שהודה לאחר מכת הברד:
"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה’, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".[שמות, ט', כ"ז]
יפים וחשובים דברי שלמה המלך:
"אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי—אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים: כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ, וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם". [קהלת ג'. י"ז]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בשבת, 17 ינואר 2026 23:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 339
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְין ©
הִגִּיעָה שְׁעַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
לִפְסֹועַ יַחְדָּיו לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן
נִצָּבִים הֵם כְּאֶרֶז וְתָמָר
בִּפְנֵי פַּרְעֹה הַגֵּאֶה וְהַנִּמְהָר.
ַיּוֹשֵׁב בְּבִטְחָה עַל כִּסְאוֹ
מֵנִיף כְּלַפֵּי מַעְלָה זְרוֹעוֹ
נוֹעֵץ עֵינָיו בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים
כְּלָל אוֹתוֹ אֵינָם מַרְתִּיעִים.
דָּבֵק הוּא בְּרִשְׁעוּתוֹ
גֵּאֶה כְּטַוָּס בְּעֶלְיוֹנוּתוֹ
מְזַלְזֵל בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים
הָאוֹרְחִים – אֵינָם רְצוּיִים!
הַחַרְטֻומִּים עוֹמְדִים נְבוֹכִים
אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְכַבְּדִים
חָכְמַת הַשְּׁנַיִם מַעֲרִיצִים
בְּכָךְ אֶת פַּרְעֹה מַכְעִיסִים.
אַךְ פַּרְעֹה לִבּוֹ מַכְבִּיד
בְּדִמְיוֹנוֹ – רַק הוּא השַּׁלִּיט
עַל פִּיו יִישַּׁק דָּבָר תָּמִיד
אֶלָּא עָתִיד ה' אוֹתוֹ לְהַשְׁמִיד.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: וָאֵרָא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בחמישי, 15 ינואר 2026 16:31
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 343
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בשישי, 24 ינואר 2025 10:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 894
אַהֲרֹן רַעְיָיתוֹ וּבָנָיו.
מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©
אַהֲרֹן וְרַעְיָיתוֹ הַצְּנוּעָה
עוֹמְדִים בְּפֶתַח הַגְּזֻוזְטְרָה
נָדָב אֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר
עוֹלְזִים – שְׂמֵחִים עַד צַווָּאר.
הוֹרֵיהֶם עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים
דִּבְרֵי תּוֹרָה אִתָּם שַׂחִים
אַהֲבָה עֲלֵיהֶם מַרְעִיפִים
לִשְׁאֵלוֹתֵיהֶם חִישׁ עוֹנִים.
מִשְׁפָּחָה בְּאֶרֶץ נֵכָר
חוֹלְמִים עַל הַמָּחָר
נִזְכָּרִים בְּדִבְרֵי אֱלוֹקִים
עוֹד יַגִּיעוּ יָמִים טוֹבִים.
בּוֹא תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה
לְעַם הַנֶּצַח בִּמְהֵרָה
אַהֲרֹן יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה
בַּמִּשְׁכָּן יַדְלִיק מְנוֹרָה.
הַשָּׁמַיִם מְאִירִים פָּנִים
מַלְאָכִים בָּהֶם צוֹפִים
שִׁירָה לָהֶם מְהַלְּלִים
כְּצֵל אוֹתָם מְלַוִּים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: וָאֵרָא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בשישי, 24 ינואר 2025 10:45
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 870
פרשת וָאֵרָא - כיצד נוכל להחיש את הגאולה?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנחנו לומדים להכיר את משפחתם של משה ואהרון.
כפי שהתורה מתארת: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". [שמות פרק ו', כ']
בהמשך נאמר:
"וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר".[להלן: ו', כ"ג]
כמו כן, אנחנו נחשפים לשליחות המשמעותית של משה ואהרון בהנהגת עם ישראל- למען הוצאת העם מעבדות לחירות כשיגיע הרגע המתוכנן על פי ה' כדברי הכתוב:
"הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר ה', לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם. הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן". [להלן: ו', כ"ו- כ"ח]
השאלות הן:
א] מי היה אהרון - ומה הייתה שליחותו לעם ישראל ?
ב] כיצד משה ואהרון תפקדו יחדיו כאחים?
תשובות.
מוצאו של אהרון ושליחותו החשובה:
רש"י מסביר :אשתו של עמרם הייתה יוכבד בת לוי - אחות של קהת. על פי הכתוב: יוכבד הייתה אמם של אהרון , משה ומרים.
על נישואי אהרון נאמר:"וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר"- סה"כ- ארבעה בנים.
על פי הגמרא: "אמר רבי אליעזר: לעולם ידבק אדם בטובים - שהרי משה שנשא את בת יתרו - יצא ממנו יהונתן (בן בנו של משה), אהרון שנשא את בת עמינדב יצא ממנו פנחס (בן בנו של אהרון) [מסכת בבא בתרא ק"ט, ב'] ואמר רבא: הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן" ממשמע שנאמר "בת עמינדב" איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר: "אחות נחשון"? מכאן שהנושא אישה-צריך שיבדוק באחיה ותנא: רוב הבנים דומים לאחי האם" [מסכת בבא בתרא]
במילים אחרות: הנושא אישה יבדוק מי הוא אחיה - לפי שרוב הבנים דומים לאחי האם.
רבינו בחיי מסביר את הפסוק: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן— הכתוב בא להודיע לנו: כי התערבה משפחת הכהונה עם משפחת המלוכה - היא אלישבע - אחות נחשון - הנשיא הגדול שבישראל והזכיר אמו של פנחס שהוא גם כן כהן שזכה בכוחות עצמו וכך נוהגים במלכי הארץ שמזכירים את שמות אימם כפי שנאמר:
"וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, מָלַךְ אֲבִיָּם, עַל-יְהוּדָה. שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מַעֲכָה בַּת- אֲבִישָׁלוֹם" [מלכים- א', ט"ו, א']
בפרשה: שישה נביאים שהם משבט לוי והם :אהרון, משה, פינחס שהוא גם אליהו הנביא ושלושת בני קורח: אסיר, אלקנה ואביאסף אותם ספרו רז"ל בתוך קבוצה של מ"ח נביאים.
ששת הנביאים היו בדור אחד - בני קורח עליהם נאמר: "וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתו"ּ.[ במדבר כ"ו, י"א]
שליחותו של אהרון הייתה: לבוא עם משה אל העם ולבשר להם על הגאולה , אחר כך היה נכנס עם משה אל ארמונו של פרעה, לתרגם את – דברי משה אל פרעה- כפי שכתוב:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ". [להלן פרק ז', א'- ב']
ידוע כי אהרון היה איש שלום: "הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, ְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה"[מסכת אבות א', י"ב]
הרמב"ם מבאר:
כשהיה מרגיש אהרון באדם שתוכו רע, או שהיו מספרים לו על כך שבידו עבירה, היה פונה אליו ומקרב אותו אליו . היה האיש ההוא מתבייש במעשיו ואומר "אוי לי אילו היה יודע אהרן מה צפון בליבי מה חטאתי ודאי שלא היה מסתכל עלי , ובוודאי אף אינו מדבר אלי, אמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו וכך היה האיש חוזר למוטב , שב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו. ואמר השם יתברך כשתארו בזאת המידה הנכבדת "בשלום ובמישור הלך אתי" - וכך השפיע אהרון על רבים לטובה."(מלאכי ב, ו).
כאשר חשש משה לגשת לבצע את שליחותו במצרים, אמר לו ה':
"....הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ"[שמות ד, י"ד]
משה ואהרון יחדיו - בשליחותם:
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: אהרון היה משמש כנביא למשה - המשמעות היא: כי נביא משמש כ"מעיין" אשר באמצעותו ה' מגלה את דבריו. הנביא אינו מחבר את דבריו - אלא רק בתפקיד למסור ולהעביר את הדברים הלאה.
לפי התפיסה היהודית :אין האנשים החלשים ולא השוטים ולא אלה הסמוכים לשולחן אחרים נבחרים לשאת את רוח ה' ,יתירה מכך ,עוד בטרם יבחרו להיות שליח ה' - עליהם להיות בעלי נתונים חשובים והם: חכם. גיבור, ועשיר. כן חייב להיות בקו הבריאות- הן מבחינה גופנית והן מבחינה שכלית - גם במעמדו החברתי. זאת כדי למנוע: מתחזים מוליכי שולל - אשר בריאותם הלקויה עשויה להשפיע על השקפתם השכלית ולא יפיצו כל מיני הזיות חולניות - העשויות להטעות את הציבור- שיחשבו שמדובר במראות אלוקים. נבחר ה' חייב להיות בריא בשכלו !
הוא חייב להבין את דברי ה' – כדי למסור הלאה, ולא פחות מכך חשוב שיהיה בעל מעמד חברתי - משום שרק אדם עצמאי שאינו מבקש דברים עבור עצמו. מסוגל להעריך את מעמדם של אנשים בדרגות שונות ולהבחין את רצונם.
מעניין להתבונן בלאה – הָאֵם החשובה שנשאה בקרבה את שבטי יעקב ,דווקא כשילדה את לוי הגיעה לאושר ולשמחה - המאפיינים חיי נישואין יהודיים -כפי שנאמר: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי" [בראשית כ"ט, ל"ב- ל"ה] כמה מדהים לגלות את רגשותיה הפנימיות לגבי לוי שהיה ראוי להיבחר.
גם יוכבד אמו של משה - נהגה במסירות נפש ודאגה להצלת משה לאורך כל הדרך - כך נוכל להעריך את רגשות האם כמה משפיעות אפילו טרום הלידה על בן - המיועד לנבחר ה' . התוצאות מורגשות היטב במידותיו של משה - הצניעות והענווה שהתאפיין בה.
כדברי הכתוב:
"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים"
ה"כלי יקר" בוחן את משה ואהרון - מה מידת האחריות של כל אחד מהם?
למעשה בעיקר השליחות - נראה כי משה העיקר - שהרי לבד אליו נראה ה' בסנה, ואפשר שאהרון לעומתו טפל אליו?
תלמוד לומר: הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם: הוציאו את בני ישראל ממצרים.
מסקנה: יש חלק לאהרון בהוצאת בני ישראל ממצרים כמו למשה, על כן הכתוב הקדים את אהרון, אבל בעניין הדיבור אל פרעה - נראה כי אהרון הוא העיקר ואילו משה טפל לו - כי משה היה כבד פה ולשון לכן הקדים הכתוב את אהרון למשה ,משום כך נאמר:, "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים- הוא משה ואהרון- כאן הקדים את משה – לומר לך אפילו בעניין הדיבור אל פרעה אינו טפל לאהרון - אלא: שקולים הם - בכל דבר!
לסיכום לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כאשר ההנהגה מאוחדת- אז טובים השניים מן האחד - וכשם שהיה בזמן גאולת מצרים –משה ואהרון היו מאוחדים - עם ישראל יזכה במהרה להתאחד- הן בהנהגה והן בחברה. וכך בע"ה - תתגשם הנבואה:
"כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [ מיכה ז' ,ט"ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בחמישי, 11 ינואר 2024 15:25
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1172
פרשת וארא - הקשר בין השעבוד לתורה והארץ.
מאת: אהובה קליין ©
הפרשה פותחת בהבטחת ה' למשה: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר אלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'."
[שמות .ו',א'-ט']
השאלות הן:
א] מה בין השעבוד - לתורה והבטחת הארץ לעם ישראל?
ב] מדוע הוזכרו אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב?
תשובות.
הקשר בין השעבוד להבטחת הארץ ומתן תורה.
נאמר: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם"
בעל "חידושי הרי"ם" סובר: הקב"ה חש: כי כל עוד עם ישראל מסוגל לסבול את הגלות - אין הגאולה מסוגלת להגיע ,לכן ה' מבטיח כי יוציא את בני ישראל מהסבלנות שיש להם כלפי המצרים ומסביר: ואגרום לכם להמאיס בעינכם את הגלות - עד שתחושו שאין אתם יכולים לשאתה עוד ובאופן זה יפתחו שערי הגאולה. בהמשך נאמר: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם,... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ"
חז"ל מעירים על כך: נאמר במסכת ברכות [ה', א"א] "תורה ארץ ישראל [והעולם הבא] לא ניתנו לישראל, אלא על ידי ייסורים" דברים אלה מבוססים על ההבטחה שהבטיח ה' למשה בתחילת פרשת "וארא": "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" הכוונה למתן תורה:
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ" - זו הכניסה לארץ ישראל, בפסוקים אלה ה' מבטיח הבטחה מפורשת שהשעבוד הקשה שעם ישראל יעבור במצרים - עתיד לעשות את העם ראוי לקבל את שתי המתנות היקרות ביותר: התורה והארץ.
אברהם יצחק ויעקב המופיעים בדברי ה'
נאמר: "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".
רבי נפתלי צבי יהודה ברלין –["הנציב מוולוז'ין] מבאר: כי הבטחת ארץ ישראל לא ניתנה רק לדור שיצא ממצרים, אלא לכל הדורות הבאים העתידים לקום בארץ ישראל לכן נאמר: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'."
המשמעות היא: ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל מאת: ה' ואתם תורישו אותה לבניכם..
"הכתב והקבלה" אומר בדומה לכך: כשם שהתורה ניתנה לא רק לדור שעמדו לרגלי הר סיני, אלא ניתנה לכל הדורות בהמשך - בדומה לכך גם ארץ ישראל ניתנה – כמורשה עולמית לכל הדורות שעתידים לקום בהמשך בארץ ישראל.
"בעל הטורים "אומר: בכל התורה כולה אנו מגלים רק פעמיים בלבד: את המילה: "מוֹרָשָׁה"- בפרשת "וארא" נאמר על ארץ ישראל: וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'."
ובפרשת :"וזאת הברכה" כתוב על התורה: "תּוֹרָה צִיוָּוה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד']
על ידי זה מוכח: שהתורה באה לקשור את ארץ ישראל לתורת ישראל ולהגיד: שבזכות התורה ירשו עם ישראל את ארץ ישראל - כפי שנאמר בתהלים:
"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.
בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
אמרו חז"ל: "גדולה תורה - שבזכותה ישראל נגאלין מן האומות"
על פי מדרש חז"ל: "רבי שמעון בן יוחאי :"פתח: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ" [חבקוק ג', ו'] כלומר:
מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא - ארץ ישראל: מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שייבנה בה בית מקדש, אלא ירושלים.
הזכרת אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
אור החיים מסביר :מדוע הקב"ה מזכיר את האבות באופן מפורט - אברהם, יצחק ויעקב?
מתברר שכל אחד מהם מצטיין במשהו ייחודי:
אברהם מוזכר , מפאת הכרתו בקב"ה מבלי שזכה תחילה משהו ממנו - מבלי שהכיר את מידות ה' והנהגותיו תחילה, על כך הערכתו של ה' אליו כפי שמוזכר בישעיהו [מ"א, ח]:"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי"
אברהם אהב והיה דבק בה' , על אף הניסיונות שה' ניסהו .
את יצחק הקב"ה הזכיר בשל ניסיון העקדה - שהיה מוכן להגיש את צווארו למאכלת בעודו שוכב על המזבח.
יעקב הוזכר בשל ייחודו -היות: "ולא יצתה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשיו"- כלומר מיעקב לא יצא זרע רע- אלא כולם היו טובים - בהשוואה לאברהם שיצא ממנו אחד צדיק- יצחק, אך גם רע - ישמעאל. אצל יצחק היה הטוב - יעקב - והרע היה עשיו.
המשותף לאבות - שה' ניגלה אליהם באל שדי שהוא בדרגה פחותה מהדרגה שה' התגלה למשה-שהוא בשם ה' באומרו: "אני ה'.
בכך רצה ה' להודיע למשה שהוא כפוי טובה כלפי ה' ,היות ולא העריך מספיק את הדרגה הגבוהה באמצעותה פנה אליו ה' בדברים ואילו הוא דיבר אל ה' "במיעוט דרך ארץ"
רש"י אומר רעיון דומה: אלוקים לא נגלה ליצחק מפני היותו הבן של אברהם ולא פנה אל יעקב מכוח היותו נכדו של אברהם-אלא כל אחד מהם הוא :"אב" בפני עצמו מתוך מעמדו הייחודי שזכה לדבר עם השכינה.
מפרשים רבים טוענים: כי ההתגלות אל משה הייתה בעוצמה גדולה יותר מאשר ההתגלות אל האבות.
רעיון מעניין זה אומר הכוזרי [במאמר שני סימן ב' ] הדבר נובע מפני שבדורו של משה כבר עם ישראל היו "רבים" והספק היה מכרסם בלבבם ובדעתם. לעומת זאת, האבות היו טהורים בליבם, למרות שבמהלך חייהם עברו תקופות קשות ורעות-אמונתם הייתה חזקה בה' ולא נפגמה לעולם. לכן ה' פנה בעוצמה רבה יותר אל משה ודורו על מנת לשכנע אותם באמונה בו.
ישנו מדרש על המילים: "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".
"אמר הקב"ה למשה: חבל על האבות הקדושים אשר אבדין ולא משתכחין, דהיינו: שאבדו לנו מהעולם הזה ,אך לא כמו כל אבדה שאפשר למצוא תחתה אחרת. צדיק שאבד מהעולם לא משתכחין, לא נמצא אחר וזאת אף על פי שדור, דור ודורשיו, דור, דור וחכמיו, מכל מקום, כל צדיק יש לו הדרך שלו בעבודת ה' והתכונה המיוחדת לו - ההבנה המיוחדת שלו וההשפעה המיוחדת שיש לו "כלומר כל צדיק יש לו השפעה בסגנונו האופייני לו.
בגמרא נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו ואומר: "זה ה' אשר קיוונו לו נגילה ונשמחה בישועתו" , כל צדיק זוכה לראות את השכינה ואומר: זה ה'- כלומר: אמנם בעוד היינו חיים כל אחד עבד את ה' בסגנונו האישי - האופייני לו - אבל לכולם הייתה כוונה אחת לעבוד ולעשות את רצון ה'. [מתוך ספר "אמרי דניאל על התורה"/ דניאל פלבני]
לסיכום, לאור הנאמר לעיל, לעניין השעבוד במצרים הייתה תוכנית אלוקית כפי שהודיע ה' לאברהם:"
"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]
וכל זה במטרה לקבל את התורה, אחרי שהעם הזדכך בגלות מצרים – הידועה ככור ברזל - נהפך לעם וזכה לשתי מתנות יקרות: לאדמת ארץ ישראל ולתורה הקשורים זה בזה לפי שנאמר:" אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ...... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת וארא
-
פורסם בחמישי, 19 ינואר 2023 01:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1322
פרשת וארא - הילכו יחדיו מדות החסד והרחמים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב—בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'". [שמות ו, ב'- ט']
השאלות הן:
א] מדוע נאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹוקים, אֶל-מֹשֶׁה" ואחר כך:"... אֲנִי ה'"?
ב] מה הטעם באזכרת שלושת האבות?
ג] כיצד מתגלה ה' אל משה לעומת יתר הנביאים.
תשובות
"וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה...... אֲנִי ה'".
רבי משה בן חיים בעל ה"אלשייך" מסביר: כי במסכת סוטה נאמר [י"ד, ע"א]: "תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של קב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות" [הכוונה: ממידת הדין -למידת הרחמים] אך לגבי המצרים היה תהליך הפוך- כפי שכתוב בסוף פרשת "שמות"
"וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".[ו', א] וכוונת דברי ה': שמידת הרחמים תיהפך לגבי פרעה - למידת הדין, עד שישלח את בני ישראל ממצרים, לכן נאמר בתחילת הפרשה:
"וַיְדַבֵּר אֱלֹקים [כינוי למידת הדין] –אֶל-מֹשֶׁה" ואחר כך:"... אֲנִי ה'" - זה כינוי למידת הרחמים.
מכאן אנו למדים : כלפי עם ישראל - שהם עבדים ועשוקים במצרים - תיהפך מידת הדין למידת הרחמים , כך שה' יושיע אותם ויגאלם במהרה מהשעבוד במצרים,
רבי ברוכ'ל – נכדו של הבעל שם-טוב. אומר על הפסוק: "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים, לְבָרֵי לֵבָב".[תהלים ע"ג ,א'] כלפי כלל ישראל ה' מתנהג במידת הטוב והחסד. עם ברי לבב - שהם מנהיגי העם - ה' מתנהג במידת הדין.
רבי ישראל מרוז'ין סובר: מנהיג ישראל אינו רשאי לשים על ראשו כתר מנהיגות, אלא בתנאי שהוא מוכן לשאת באהבה וברצון את משא הסבל והייסורים שכלל ישראל צריך לסבול, על כך הייתה טענת משה אל ה' כאשר שב מארמון מלך מצרים:
"וַיֹּאמַר: ה', לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי".[שמות ה', כ"ב]- כוונתו: היות ואתה ה' שלחת אותי אל פרעה והפכת אותי למנהיג של עם ישראל - יוצא שאני צריך לסבול ולא עם ישראל! על כך ה' משיב למשה בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹוהִים אל משה"- אל משה פנה ה' במידת הדין - כפי שראוי לפנות למנהיג העם ,אך בהמשך נאמר: ." אֲנִי יְהוָה" זוהי מידת הרחמים שבאמצעותה יפנה ה' לעם ישראל ועתיד להוציא את בני ישראל ממצרים.
מעניינים דברי מדרש רבה [ו, ב] ביקשה מידת הדין לפגוע במשה שנאמר: וידבר אלוקים אל משה" אמר לה הקב"ה: וכי בשר ודם אני במידותיי שאיני מרחם, הדא הוא דכתיב: "ויאמר אליו אני ה' "
הנה אירוע שהתרחש: מעשה באדם שניגש ל"חפץ חיים" ואמר לו: כי הוא מרגיש שרע לו, ענה לו הרב: "אל תגיד: "רע לי" תגיד: "מר לי" - כי לא תמיד מתוק ולפעמים מר ,אבל אף פעם לא רע! הקב"ה מקור הטוב, הוא אינו מביא רע לאיש !
היות ומשה התלונן כלפי ה' באומרו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה..." והתבטא בלשון "רע" הופיעה מידת הדין ורצתה לפגוע בו , היה עליו להבין - כי אין דבר רע שיורד מן השמים לכן אמר לו הקב"ה: "אינך כמו אברהם אבינו, שאמרתי לו: "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואחר כך כשאמרתי לו: 'והעליהו לעולה', לא הרהר אחרי מידותיי, ואילו אתה אמרת::'למה הרעותה לעם הזה' ?"
הגאון מווילנא אומר דבר אדיר : בברית בין הבתרים נגזר על עם ישראל לעבוד ארבע מאות שנה, בפועל עבדו רק מאתיים ועשר שנים, מאה תשעים שנה פחות, "קץ" בגימטריה = מאה תשעים: "וימררו את חייהם". קושי השעבוד שסבלו גרם לקצר את זמן הגלות והוציאם משם מאה תשעים שנה לפני הזמן.
לכן הטענה של משה כלפי ה' "למה הרעותה..."- העבדות הקשה והמייסרת דווקא היא גרמה לבוא הגאולה מהר יותר !
אין להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה, מה שנראה במבט ראשון רע ,בסופו של דבר גורם לטוב !
בספרי החסידות ובספרי המוסר כתוב: כי יצחק באופן טבעי היה עקר, אבל בעודו נעקד על המזבח - התהפך טבעו ומעתה יכול היה להוליד.
"ביצחק יקרא לך זרע" אחר כך אמרתי לו: "והעלהו לעולה' הוא לא הרהר אחר
מידותיי, הוא הבין שגם מה שנראה חושך הוא למעשה אור ובסופו של דבר העקדה גרמה לקיום ההבטחה: "כי ביצחק יקרא לך זרע" מעתה יכול היה להוליד ולהמשיך את זרעו של אברהם.
חשיבות אזכרת אבותינו אברהם, יצחק ויעקב.
האורח חיים מסביר :מדוע הקב"ה מזכיר את האבות באופן מפורט – היינו: אברהם, יצחק ויעקב ?
משום שכל אחד מהם הצטיין במשהו ייחודי: אברהם מוזכר , מפאת הכרתו בקב"ה מבלי שזכה תחילה משהו ממנו - מבלי שהכיר את מידות ה' והנהגותיו תחילה, על כך הערכתו של ה' אליו כפי שמוזכר בישעיהו [מ"א, ח] :"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי"
אברהם אהב והיה דבק בה' , על אף הניסיונות שה' ניסהו .
את יצחק הקב"ה הזכיר - בשל ניסיון העקדה שהיה מוכן להגיש את צווארו למאכלת בעודו שוכב על המזבח.
יעקב הוזכר בשל ייחודו -היות: "ולא יצתה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשיו"- כלומר מיעקב לא יצא זרע רע - אלא כולם היו טובים- בהשוואה לאברהם שיצא ממנו אחד צדיק - יצחק, אך גם רע - ישמעאל. אצל יצחק יעקב היה הטוב - והרע היה עשיו.
המשותף לאבות - שה' נגלה אליהם באל שדי שהוא בדרגה פחותה מהדרגה שה' התגלה למשה - שהוא בשם ה' באומרו: "אני ה'.
בכך רצה ה' להודיע למשה: שהוא כפוי טובה כלפי ה' היות ולא העריך מספיק את הדרגה הגבוהה באמצעותה פנה אליו ה' בדברים ואילו הוא דיבר אל ה' "במיעוט דרך ארץ"
רש"י אומר רעיון דומה: אלוקים לא נגלה ליצחק מפני היותו הבן של אברהם ולא פנה אל יעקב מכוח היותו נכדו של אברהם -אלא כל אחד מהם הוא :"אב" בפני עצמו מתוך מעמדו הייחודי שזכה לדבר עם השכינה.
מפרשים רבים טוענים: כי ההתגלות אל משה הייתה בעוצמה גדולה יותר מאשר ההתגלות אל האבות.
רעיון מעניין אומר הכוזרי [במאמר שני סימן ב' ] הדבר נובע מפני שבדורו של משה כבר עם ישראל היו "רבים" והספק היה מכרסם בלבבם ובדעתם.
לעומת זאת, האבות היו טהורים בליבם, למרות שבמהלך חייהם עברו תקופות קשות ורעות -אמונתם הייתה חזקה בה' ולא נפגמה לעולם. לכן ה' פנה בעוצמה רבה יותר אל משה ודורו על מנת לשכנע אותם באמונה בו.
התגלות ה' אל משה בהשוואה ליתר הנביאים.
הרמב"ם בספר המורה חלק ב' פרק ל"ה. וגם בספר המדע מפרט את ארבעת ההבדלים בין נבואת משה לבין שאר הנביאים:
א] אצל הנביאים הייתה התגלות אליהם בחלום ואילו אצל משה בהיותו ער כמו שנאמר: "בבוא משה"
ב] לשאר הנביאים הגיעה הנבואה על ידי מלאך. ואילו למשה – פנים אל פנים.
ג] כל הנביאים היו נרעדים בעת הנבואה ,לעומתם אצל משה הייתה הנבואה כדבר איש אל רעהו.
ד] אצל שאר הנביאים באה הנבואה בזמנים מסוימים ואילו אצל משה בכל זמן ועת שחפץ בכך.
על פי ספרי הקבלה: מפרשים את נושא אספקלריא המאירה - פשוטו כמשמעו: משה התבונן וראה באופן מוחשי מה שאחרים לא הצליחו לראות.
"מלוא העומר" מסביר: משה היה חייב להתבונן באספקלריא מאירה, היות והמתבונן באספקלריא שאינה מאירה - זוכה לראות רק חזיונות , מליצות וחידות ,אך דבר זה אינו מתאים למשה מקבל התורה [ומוסר ליהושע.....- כי התורה לא תסבול חידות ורמזים היא חייבת להיות ברורה ומבוארת לכול ! ולכן לאבות , התורה התגלתה שאינה מאירה!
ה' הבטיח להם את הארץ ,אבל היא ניתנה רק לבניהם אחריהם, ובנוגע להבטחת הארץ לעם ישראל-
ה"שפת אמת" טוען: ישראל ייגאלו ממצרים וגם יכירו וידעו: כי ה' גאל אותם והגאולה עצמה תגביר ותעמיק בהם את ההכרה והאמונה בה'- כי זוהי תכלית הגאולות והישועות - להכיר ולדעת מיהו הגואל והמושיע האמתי.
"הנתיבות שלום" מסביר את אופן ההנהגה האלוקית. ומביא את דוגמת "סולם יעקב" המוצב ארצה וראשו בשמים - יש הנהגה על פי סולם שנקבע לאדם כבר בראש השנה - על פי מעשיו ,אך יש הנהגה אלוקית בראש הסולם שה' בכבודו ובעצמו פועל ,לא על ידי שליחים ומזלות ,אלא היא למעלה מן הזמן ויש והיא מתגלה בצורה ניסית לעין - כאותו מלך הלובש בגדי מלוכה ,אבל לפתע רואה שבנו נפל לתוך בור שופכין - אז מתבטלים כל חוקי כבוד המלוכה והמלך קופץ בעצמו לתוך הבור ומציל את בנו משם . כך הייתה גם גאולת מצרים,
אלוקים נקט בהנהגה העילאית , שדד מערכות טבע והוציא את בניו מ- מ"ט שערי טומאה במצרים.
לסיכום לאור האמור לעיל- ניתן להסיק- כי יש וה' פועל במידת הדין ויש שהוא פועל במידת הרחמים - אל האבות פנה באספקלריא שאינה מאירה ואל משה פנה באספקלריה מאירה, יש בידו הנהגה טבעית – אך יש גם הנהגה נסית. יפים דברי שלמה המלך בשיר השירים:
"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" [שיר השירים ב', ח']
