פרשת וארא - מה מסמל מופת התנין לפרעה וחרטומיו?

פרטים

קטגוריה: פרשת וארא

פורסם ברביעי, 29 דצמבר 2021 21:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 323

פרשת וארא - מה  מסמל מופת התנין לפרעה וחרטומיו?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוקים:

"וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.  וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי".[שמות ו', א -ו]

במהלך הפרשה, אלוקים מעלה את רצון פרעה לראות מופת וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין.  וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן.  וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם.  וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה'". [שמות ז', ח'- י"ד]

השאלות הן:

א]  מדוע ה'  פונה אל משה בשני אופני דיבור: "ויאמר", "וידבר"?

ב]  מה מטרת המופת  לפני פרעה וחרטומיו?

תשובות.

ה' פונה אל משה בשני אופני דיבור.

רש"י מסביר: ה' דיבר עם משה בדרך של משפט בשלב הראשון  וזה על שום  שהוא העלה את הטענה [בסוף  פרשת שמות]:

"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-ה', וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה -- לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.  וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ"! [שמות, ה, כ"ב-כ"ג]

בשמות רבה נאמר: "הדה הוא דכתיב [קהלת, ב, י"ב]:                               "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה, וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת:  כִּי מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-כְּבָר, עָשׂוּהוּ"- הפסוק הזה נאמר:  על שלמה וגם על משה. וכיצד נאמר על משה? לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי--כִּי לֹא- יִיתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:  וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה". [שמות ג, י"ט] "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם". [לעיל ד', כ"א]

משה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזרתו של הקב"ה, והתחיל אומר [לעיל-ה, כ"ב]: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי"?

התחיל לדון לפניו ועל  זה נאמר: שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות הייתה: "כִּי מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ", וכי מה היה לו להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה?  את אשר כבר עשהו  - מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו [של פרעה] בעבור לעשות בו דין. תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה ביקשה מידת הדין לפגוע במשה  -הדא הוא דכתיב [לכן כתוב] " וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה". ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן- [כלומר- ה' הסתכל וראה שמשה  חש את צער בני ישראל ולכן פנה לה' בתלונתו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם..."?] לכן חזר ונהג  עמו במידת הרחמים,  הדא הוא דכתיב [לכן כתוב בפניה השנייה שה'  פנה אל משה]:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'". 

מכאן רש"י  מדייק: ולפי הסברו - הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות  דיבור: בפעם ראשונה: "וידבר" ומיד אחרי זה: "ויאמר" – "וידבר"- לשון קשה. ואילו: "ויאמר"- לשון  רכה.

אמרה חסידית הופכת את הקטרוג ללימוד זכות!

ר' מאיר מפרישלן: מפרש את המילים: "דיבר אתו משפט" [דברי רש"י] באופן שונה לגמרי:

כאן הקב"ה אמר: שבחו של משה בפניו, כי הוא מדבר דיבורים של צדק ומשפט. אתה משה היית סניגור של ישראל ואמרת לי: "למה הרעותה..." ולא נרתעת מפניי, כשהגנת על עם ישראל כי אתה משמש עמוד הצדק והמשפט.

גם בספר חסידות: "נועם אלימלך": מעמידים את משה לסמל ודוגמא - שבגלל אהבת ישראל הטיח דברים כלפי ה', בזכות  אהבה זו -

בעל הדרוש והעיון,סובר : נהפכה מידת הדין למידת הרחמים, כמו שנאמר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'". 

חת"ם סופר כותב בספרו: "תורת משה": כי משה ידע אומנם שאסור לדבר קשות כלפי ה'- אבל  הוא מסר את  נפשו למען ישראל- במטרה להצילם. לכן התמלא מיד ה' ברחמים ונאמר בלשון רכה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'"

מטרת המופת.

נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִיוּוָה ה'; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין"

רש"י מסביר על  עניין שייכות המטה: על פי מה שנאמר בהמשך הכתובים:  "וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת- הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ" [ להלן י"ז, ה].

המסקנה: מדובר במטה של משה שמסר  אותו לאהרון - לעשות בעזרתו את האותות.

רבינו בחיי מסביר: ה' הודיע למשה שעתיד פרעה  לבקש מופת, או אות-כי אין מחשיבים את האיש כנביא עד שיביא  אות, או מופת,  אלא אם כן, יבוא נביא שכבר נחשב ומוכר כנביא ויעיד - עליו שהוא אכן הוכח כנביא!

על פי המדרש: פרעה יבקש מופת, הצדיקים מבקשים מופת, קל וחומר שהרשעים דורשים גם כן.. מצאנו דוגמא  לבקשת מופת  אצל צדיקים- דוגמת- נח שלאחר המבול כשהוא ניצל  אמר לו ה':

"וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא- יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ". [בראשית ט', י"א]

אך נח לא הסתפק בהבטחה זו, אלא ביקש  אות, ענה לו ה':

"אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְיתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ". [שם, ט, י"ג]

עוד דוגמא: חזקיהו כשחלה, שלח הקב"ה  את ישעיהו הנביא להודיע לו: שהוא עומד למות, מה עשה חזקיהו ? החל מתפלל לה' בבכי ובתחנונים ואז ה' קיבל את תפילתו והוסיף לו על חייו עוד  חמש עשרה שנה ואף שלח לו אות שיזכה לעלות לבית ה' כשיבריא:

"וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, מֵאֵת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה', אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר.  הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית--עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה".[ישעיהו ל"ח, ז- ח']

ה"כלי יקר" טוען: כי נחלקו המפרשים לגבי התנין, יש הסוברים: שהתנין הוא דג גדול כמו שפירש  רש"י על התנינים הגדולים - כמו שנאמר בסדר הבריאה:  "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת- הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם" [בראשית  א', כ"א].

יש הסבורים: שתנין - הינו נחש וכך פירש כאן רש"י. וניתן ליישב את שינוי הלשון, כי התנין - הוא נחש גדול מסוכן ביותר כמו שנאמר:

"חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר". [דברים ל"ב, ל"ג]

חמתו של התנין גדולה יותר מחמת הנחש. ומשה ואהרון עשו את כל הנסים באמרי  פיהם - כנחש זה שעיקר כוחו בפיו, כנראה שרוב הנסים נעשו על ידי  מטותם של משה ואהרון, וכדי שלא  יהיה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולהגיד: כי בכוח המטות נעשו הנסים. ועלולים גם לטעות ולומר שיש כישוף במטות אלה של אהרון ומשה, לכן נהפכו המטות לנחשים - כדי להוכיח: כמו הנחש הנושך  בלי לחש בפיו, כך משה ואהרון - כוחם היה  בפיהם והמטות פעלו בכוח אמרי פיהם. כי הצדיק גוזר  והדברים מתקיימים. ועל כן נעשו מטות של שניהם - נחשים.

בדומה למה שנאמר על שבט דן: יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר" [בראשית מ"ט, י"ז]

כך מטה משה ואהרון יהיו כנחשים שורפים להזיק לפרעה ולכל  עבדיו.

בנוסף, משה היה רועה ומשמש מנהיג  העם  כשבידו - מטה עוזו בדומה לרועה המנהיג את צאנו. והיה שר ושולט גם על מלך מצרים. לעומתו אהרון היה מושל רק על פרעה ועמו.

היות ועדיין לא ראינו ,אף מופת - שאהרון שולט על פרעה וכל עמו. לכן ציווה  ה' להשליך לפני פרעה את מטהו של אהרון שנהפך לתנין - שהוא מסוכן יותר וחמתו מרובה יותר  מסתם נחש. כי בכך ה' מוכיח שגם אהרון ישלוט על פרעה שנקרא תנין! לפי שכתוב:

"...הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו:  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי ".[יחזקאל כ"ט, ג]

מכאן נלמד: היות ופרעה הוא נמשל לתנין - שהוא גדול לעומת הנחש ,על כן ה' הורה שמטהו של אהרון ייהפך לתנין כנגד פרעה שנמשל לתנים. לכן הראה לו דווקא תנין ולא נחש –כי  חמתו של התנין גדול  מחמת נחש רגיל..  מן הכתוב נשים לב- כי פרעה נמשל לתנים-[עם האות מ"ם סופית] המורה על נקבה שכוחה פחות מתנין זכר, לכן המשמעות שמטה אהרון הפך דווקא לתנין [בנו"ן] היא: כדי שתנין זה יבלע את פרעה שנמשל לתנים - נקבה.

על כן בסוף,  המטה של אהרון בלע את התנינים של החרטומים - לפי שה' הראה להם שהתנינים שלהם חלושים כנקבות ומטה אהרון בלע את מטותם.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: כי אות התנין נועד לומר לפרעה: "אתה ואלילך אינם אלא המטה בידי" לכן

התנין הזה- הוא: תמסח- קורקודיל.

מדוע קרא פרעה למכשפיו? היות ובעיניו משה ואהרון היו רק מכשפים!

"בעל הטורים" מוסיף ואומר: שכאן יש רמז לפרעה: כשם שזה התנין חזר להיות עץ יבש - כך יחזור פרעה להיות עפר רימה ותולעה" כלומר רצה ה' להראות לפרעה:  למרות שהוא מתגאה וקרא לעצמו -  תנין  ["התנים הגדול" ] התכוון  לומר כן: תראה  שמטה זה - שהוא עץ יבש ונהפך לתנין ובו רוח ונשמה והוא בולע את כל המטות וסופו לשוב להיות עץ יבש ,אף פרעה שנברא- בשר ודם וה' נתן לו מלוכה אך הוא התגאה ואמר: "לי יאורי ואני עשיתני,"  סופו שה' יחזירהו לתוהו ובוהו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי משה היה מנהיג משכמו ומעלה ואפילו היה מבטל עצמו לטובת  עם ישראל!

המופת שניתן לפני פרעה וחרטומיו בא להוכיח: כי הוא בסך הכול בשר ודם אשר החשיב עצמו לאלוה - אך סופו יהיה - תוהו ובוהו.

נפילתו תהיה  מהר גבוה למקום נמוך - :כפי שנהוג  להגיד:

בארמית: "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא"   [מסכת חגיגה]

דבר החסידות – פרשת וארא

פרטים

קטגוריה: פרשת וארא

פורסם ברביעי, 29 דצמבר 2021 21:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 298

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וארא

מטרתו של ה'מטה'

באחת משיחותיו הקדושות סיפר הרבי מליובאוויטש:

בהיותי תלמיד ב'חיידר', היו אומרים שישנו חילוק בין התלמידים ביחס שלהם כלפי ה"שוט" של המלמד:

ישנו תלמיד שכדי לפעול עליו עניין מסויים, אין ברירה אלא להשכיבו על השולחן ולהצליף עליו עם ה"שוט", כי לולא זאת אינו יודע שהכוונה היא אליו,

אבל תלמיד נורמלי – מספיק שמראים לו את ה"שוט" שאוחזים ביד, כדי לפעול עליו שיתנהג כדבעי.

 (התוועדות י"ג תמוז ה'תשמ"ב, נד' בתו"מ תשמ"ב ח"ד עמ' 1847. וראה ספר "שנים ראשונות" עמ' 98 הע' 67; חשוב לציין שדעתו האישית של הרבי על עונשים פיזיים היתה שלילית – ראה לדוגמא אגרות קודש חי"ב עמ' רסו)

~~~

שני סוגי מופתים

בפרשתנו (ז, י-יב) מסופר: "וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין", ואז השליכו גם חרטומי מצרים איש מטהו ויהיו לתנינים, ואז: "ויבלע מטה אהרן את מטותם".

מפרש רש"י: "ויבלע מטה אהרן – מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן".

וצריך להבין:

א)    בפרשת שמות (ד, ג-ד) מסופר שהקב"ה אמר למשה להשליך את מטהו ונהפך לנחש, ואז אמר לו הקב"ה "שלח ידך ואחוז בזנבו, וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו" – כלומר נדרשה פעולה מיוחדת להחזיר את המטה לקדמותו, ואם כן מדוע בפרשתנו לא מספרת התורה כיצד חזר התנין ונהפך בחזרה למטה?

ב)    בגמרא (שבת צז, א) מתואר מופת המטה של אהרן "נס בתוך נס" (שאחרי שחזר להיות מטה בלע את מטותם), וכן במדרש כאן נאמר "נס גדול נעשה במטה" ואילו רש"י אינו מפליא בגודל העניין ורק מציין את העובדה שאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן, אתמהה!

ויש לבאר ובהקדים, שמצינו שני סוגי ניסים במופתים בארץ מצרים:

א)    נס ששינה את טבע החפץ לדבר אחר, לדוגמא: "והנה ידו מצורעת כשלג" (שמות ד, ו) – שידו אכן הפכה בטבעה ליד מצורעת, עד שהיה צריך בנס נוסף כדי שיהיה "שבה כבשרו"*.

ב)    נס שיצר רק שינוי זמני במראהו ובתכונתו של הדבר, לדוגמא: מכת דם; שגם כשהמים נהפכו לדם – לא נעקר מהם טבע המציאות של מים, אלא כל רגע היה צורך להמשך נס הפיכתם לדם**, ולכן כשנגמרה המכה הם הפכו בדרך ממילא חזרה למים ("שב היאור לקדמותו" בלשון רש"י) ללא צורך בנס נוסף.

[דוגמא נוספת לסוג זה: הנס של קריעת ים סוף; שהים נקרע ע"י ש"ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (בשלח יד, כא) ו"אילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם" (שער היחוד והאמונה פ"ב), כלומר היה צורך שהרוח תחזיק את המים בכל רגע שישארו נד ולא יחזרו לים]

על פי זה מובן בנידון דידן (חזרת המטה לקדמותו):

לשיטת רש"י, על פי פשוטו של מקרא, היה הפיכת המטה לתנין נס מהסוג השני, שלא השתנה טבעו להיות תנין, אלא רק שינוי זמני במראהו, כי סיבת הנס היתה רק כדי להרשים את פרעה, והיה די בכך שייראה כמו תנין, וממילא לא היה צורך בפעולה (ובנס) כדי להחזירו למטה, אלא זה נעשה מאליו***.

משא"כ בפרשת שמות – שם הפך המטה באמת לנחש, והטעם – כי שם ההפיכה לנחש היה רמז למשה "שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש" (כדברי רש"י), ולכן היה צורך שיהפוך לנחש דווקא; נחש ככל הנחשים, וזו הסיבה ששם היה צורך בנס נוסף להפוך אותו חזרה למטה.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כו, וארא שיחה ב (עמ' 49 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' ). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' צב-ד [שמעתי שיחה זו לראשונה, בתוספת נופך ופלפול בגדר קרי"ס, מפי הגה"ח הרב ארי' ליב קפלן שליח הרבי לצפת עיה"ק, ב"כינוס תורה" אסרו חג הפסח ה'תשנ"ח] – להמשך שיחה זו וביאור העניין על דרך החסידות – ראה "דבר החסידות – וארא תשע"ט".

______________

*)  שם פסוק ז. וכדמוכח גם ממרז"ל (פירש"י עה"ת שם משבת שם) מכאן שמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורעניות, ולהעיר מצפנת פענח עה"ת שמות שם.

**)  ועד אשר "גיגית מלאה מים . . ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהיה לוקח מישראל בדמים (דוקא) היה שותה מים" (שמו"ר פ"ט, י).

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

קישורים לשבת פרשת וארא

פרטים

קטגוריה: פרשת וארא

פורסם בחמישי, 14 ינואר 2021 13:32

נכתב על ידי Super User

כניסות: 793

שבת פרשת וארא 

מקרא ותרגום 

 

 

ציורי תנ"ך' / משה מקשיב להבטחת ה'/ ציירה: אהובה קליין ©

"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי,

לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה"

[שמות ו', ח],

ציורי תנ"ך/ התגלות דברי ה' אל משה/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב-

-בְּאֵ-ל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

[שמות ו', ג ]

ציורי תנ"ך/ מופת התנין לפני פרעה והחרטומים/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין".

 [שמות, ז', י' ]

 

 

 

ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין ©

 

"...וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

 

[שמות ח', ב'

 

 

 

 

ציורי תנ"ך/ מכת הדם/ ציירה: אהובה קליין ©

 

 

" וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר,

 וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר;

  וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

 [שמות ,ז, כ"א]

 

 

 

ציורי תנ"ך/ מכת הברד במצרים/ ציירה:  אהובה קליין©

 

"וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד......"

 

]שמות ט', כ"ד]

 

 

 

ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]  

 

 

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל להסרת מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 

 

 

ציורי תנ"ך/בני ישראל זועקים לה'/ ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד] 

 

התשע"ט

עלון ישא ברכה  |  עלון תהילות ישראל | עלון אור השבת | עלון זה השער לה' | עלון שאל בני

 

התשע"ח

עלון ישא ברכה  | עלון פניני חמד | עלון מים חיים | עלון תהילות ישראל | 

עלון וקראת לשבת עונג

 

התש"ע 

עלון אור החסידות התש"ע | עלון אור החסידות התשע"א | עלון ישמחו | עלון דבר תורה | עלון יוסף לקח | עלון חלון לחולון| עלון ישא ברכה

התשע"ב

עלון ישא ברכה | עלון דבר תורה | עלון מתוקים מדבש | עלון טוב לחסות בה' | עלון הוד השבת
עלון אור עליון לחודש שבט

התשע"ד

עלון שיחת השבוע | עלון קבלת שבת | עלון אשכול יוסף | עלון טוב לחסות בה' | עלון שמעו ותחי נפשכם | עלון זה השער לה'

"ואני אקשה את- לב פרעה והרביתי את-אותותיי..."
[שמות ז,ג] ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בני ישראל עובדים עבודת פרך
מתוך ציור של אהובה קליין (c)כל הזכויות שמורות

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

 

ציורי תנ"ך/ משה נפגש עם פרעה על שפת היאור/ציירה: אהובה קליין ©[שמן על בד]

"לך אל-פרעה בבוקר הנה יוצא המימה וניצבת לקראתו על

-שפת היאור והמטה אשר נהפך לנחש תיקח בידך"

 [שמות ז,ט"ו]

מכת צפרדעים

פרטים

קטגוריה: פרשת וארא

פורסם בחמישי, 14 ינואר 2021 13:24

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1874

מכת צפרדעים

מאת: אהובה קליין ©

ויהי היום , כבה האור

צפרדעים הופיעו מהיאור

הטילו אימה בהלה ושחור

בלבלו  קטן ועד גדול .

פרעה מלך מצרים

חש מאוים כפליים

מלך  גאוותן וחזק

צפרדע עליו יצחק?

קפץ מכיסאו פתע

חש בממלכתו שסע

בארמונו אורחים משונים

בבושת פנים שלוותו מפרים.

פרעה אלוהי העבדים

מעבידם בחומר ולבנים

על פיו יישק דבר!

שקוע בשרצים עד צוואר.

אוי לאותו ביזיון

ינסה לאתר  פתרון

ייגש למשה ואהרון

להתפלל להסרת הכיליון.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא [חומש  שמות]   

פרשת וארא, מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?

פרטים

קטגוריה: פרשת וארא

פורסם בחמישי, 14 ינואר 2021 13:22

נכתב על ידי Super User

כניסות: 873

פרשת וארא,  מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מתארת התורה את המכות הראשונות שהנחית  ה' על פרעה ועל עמו  כתגובה על אי רצונו לשחרר את עם ישראל מן העבדות הקשה והאכזרית.

בתחילת הפרשה - אלוקים פונה אל משה  ומודיע לו: שהוא שמע את צעקת  בני ישראל ויקיים את הבטחתו להנחיל  להם את הארץ כפי שהבטיח לאבות.

" וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב—בְּאֵ-ל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי".

 [ שמות  ו' ,א-ה]

אלא שהדרך איננה קלה כלל וכלל - פרעה חייב היה תחילה לספוג מכות קשות.     שלושת המכות הראשונות היו: 

דם, צפרדע , כינים . מי שהכה את היאור עם המטה במכת הדם והצפרדע - הוא אהרון ולא משה !

לפי שהיאור הגן על משה בהיותו  בתיבה, לפיכך לא לקה על ידי משה - במכות אלה, אלא על ידי אהרון - ע"פ ציווי ה'.

גם במכת כינים אהרון מכה את עפר הארץ !

לא משה: לפי שעפר הארץ הגן על משה -  כדברי רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי וטמנהו בחול"

יש כאן מסר חשוב מאוד : לא להיות כפוי טובה אפילו לדומם !

וכך התורה מתארת את מכת הצפרדעים: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל- הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים , בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-ה', וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַה'.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה וַיֹּאמֶר, לְמָחָר; וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ.  וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ, וּמֵעַמֶּךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה" [שם ח, א-ח]

השאלות הן:

א] מידת הדין ומידת הרחמים - אימתי?

ב] כיצד התרחשה מכת הצפרדעים?

תשובות

מידת הדין ומידת הרחמים.

"אלשיך" הקדוש מסביר: "שנינו במסכת סוטה [י"ד, ע"א]: "תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה - ממידת אכזריות למידת רחמנות [במילים אחרות: ממידת הדין - למידת הרחמים] לא כן לגבי המצרים - המשעבדים את עם ישראל - כלפיהם היה תהליך הפוך,

כפי שנאמר בסוף פרשת שמות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה..." [ו', א'] ומכאן נבין כי מידת  הרחמים – תיהפך כלפי פרעה- למידת הדין, עד שישלח את בני ישראל  מארצו, לכן התורה מדברת בלשון קשה  בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקים, .." [כינוי למידת הדין]

אֶל-מֹשֶׁה; "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'"- [כינוי למידת הרחמים] באמצעות  המילים התורה מדגישה: כי כלפי עם ישראל הנמצאים –בסבל רב  בגלות - מצרים ,ה' ינקוט באופן שונה מהדרך בא ינקוט כלפי פרעה והמצרים, לגבי ישראל מידת הדין תיהפך למידת הרחמים  ובמהרה יושיעם ויגאלם מהשעבוד הקשה.

הצדיק רבי ברוכ'ל ממז'בוז' [נכדו של הבעל שם טוב], הסביר את דברי דוד המלך:

"אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹקִים,    לְבָרֵי לֵבָב". [תהלים ע"ג, א']

כלפי עם ישראל –נאמר: "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל"- המשמעות: אלוקים מתייחס במידת הטוב והחסד. אך כלפי המנהיגים של עם ישראל:

"אֱלֹקִים,  לְבָרֵי לֵבָב".-  הכוונה אל מנהיגי העם – איתם אלוקים מתנהג במידת הדין !

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין מבהיר: האמת היא, שמנהיג ישראל אינו רשאי להניח על ראשו כתר של מנהיגות ,אלא בתנאי שמקבל על עצמו לשאת אתו את כל הסבל והייסורים שעם ישראל בכללותו מחויב לסבול, על כך התלונן משה אל ה'- כאשר שב מארמונו של פרעה:

" ...... אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" [שמות, ה, כ"ב]

כוונת משה  הייתה: אתה שלחת אותי אל פרעה ואני נהפכתי למנהיגם של ישראל -  הרי אני חש שאני  צריך  לסבול ולא עמך?

על כך ה' השיב למשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה"- אל משה ה' פנה באמצעות מידת הדין. כפי שראוי לפנות אל מנהיג העם.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'"- הבטיח למשה להתייחס לעם ישראל במידת הרחמים- ולגאלם מעבדות לחירות.

מכת הצפרדעים.

רש"י מסביר:

באמצעות שני פירושים:

א]על פי מדרש

ב] כפשוטו.

הוא מבסס את דבריו על תנחומא:

" כתוב אחד אומר: 'ושרץ היאור צפרדעים' וכתוב אחד אומר: 'ותעל הצפרדע'.

א]  רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכים אותה - ומתזת צפרדעים הרבה" ולהסבר לשון היחיד: "צפרדע" ולא "צפרדעים"  בלשון רבים – מסביר רש"י תחילה מדרש זה ורק אחר כך את הפשט.

ב] לפי פשוטו: מדובר כאן בשם קיבוצי - "צפרדע" בדומה לדוגמא: שיעקב מודיע לעשיו: "וַֽיְהִי־ לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר .." אין הכוונה לשור אחד וחמור אחד- אלא לשוורים רבים וחמורים רבים.

ראיתי הסבר יפה   על פי: "עדות ביהוסף":  מובא בילקוט -  כי בתקופת מכת הצפרדעים - הייתה מלחמה בין מלכות מצרים ומלכות כוש, הסכסוך היה בדבר מחלוקת על גבולות  מדינותיהן, למרבה הפלא- הצפרדעים הכריעו את הכף !

לפי זה - כולם ראו  בעליל, כי גבולה של מצרים מגיע בדיוק עד המקום בו היו הצפרדעים!

כאשר החרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים על מצרים- רצו להרחיב את שטח מצרים ולהיכנס מבעד לגבולות כוש. אך , בחסדי ה', הרצון הזה לא צלח והצפרדעים כיסו רק את שטח מצרים עד הגבולות של המדינה - לא חצו את גבול מצרים !

"באר מים חיים" מסביר: את ההבדל בין הצפרדעים שהעלו החרטומים לבין הצפרדעים  שעלו לפי ציווי אלוקי - על ידי אהרון הכהן:

הצפרדעים שהועלו על ידי חרטומי מצרים: לא קפצו לתוך התנורים הבוערים- כי אם על ארץ מצרים.- היות ולא באו בציווי אלוקי ולכן לא הייתה להן מחויבות למסור את נפשם - לעומת הצפרדעים שבאו בציווי אלוקי - באמצעות אהרון הכהן.

מתוך ספר "פנינים משולחן הגר"א"- הסבר מעניין: " מה ראו חנניה .מישאל ועזריה, שמסרו  עצמם על קדושת השם לכבשן האש ?

נשאו קל וחומר בעצמם-  מהצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווים על קדושת ה', כתוב:  ובאו ועלו..." ובתנוריך ובמשארותיך.."- אנו שמצווים על קדושת השם, על אחת כמה וכמה"! [מסכת פסחים נ"ג, ב]

מששמע הסבר זה ה"שאגת אריה" הוא הקשה על כך, ואמר: קל וחומר זה - מופרך!

שהרי גם הם הצטוו, כמו שהכתוב :"ועלו ובאו" ואיך אמרו ז"ל שלא הצטוו?

מששמע זאת הגר"א [הגאון רבי אליהו מווילנא ] שהיה אז רק בגיל שבע שנים  בלבד , חלק על ה"שאגת אריה" ואמר:  כי האמת שהצטוו הצפרדעים,  הרי לא הצטוו על שריפת אש לבד -  אלא שיעלו בתנור ובמשארות ובמטות ובחדר משכבם, והייתה כל אחת ואחת יכולה לומר לחברתה שתלך היא אל התנור, ואני אלך אל החדר ואל המשכבות, וכן כולם ומשהלכו גם לתנורי האש, הרי  הקל וחומר מסתדר יפה. כתגובה על דבריו קפץ ה"שאגת אריה" והגביהו ונשקו על מצחו.

האגדה מספרת: "והצפרדעים עלו בבתי המצרים ויבואו בתנוריהם ובמשארותיהם ותאכלנה את הבצק ותמררנה את חיי המצרים מאד, ויהי הצפרדעים אשר באו גם בתוך גופות המצרים ותכאבנה אותם. וירא פרעה את הדבר הזה ,וימהר ויקרא למשה ואהרון ויאמר: העתירו [התפללו] נא אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את בני ישראל, ויתפלל משה אל ה', וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות ומן השדות"

רש"ר מסביר: השם "צפרדע" הוא צירוף - "צפר" ו"דע" [ידיעה], בארמית: "עור דעניא".

תרגום אונקלוס: ידיעת היקיצה, הצפרדע מרעישה בלילה, אך  כאשר השחר וקרניו עולים מוקדם בבוקר - הצפרדע נעשית לפתע- ביישנית ושקטה.

צפרדעים אלה ,שבדרך כלל חשים בושה מאימת האור והרעש - עלו ממקומם החשוך והפריעו לכל ארץ מצרים ,הם נכנסו לארמונו של פרעה - מלך מצרים- אל חדר משכבו, על מיטתו ועל לבני חצרו - הם המאיסו את לחמם של המצרים בתנוריהם ובמשארותם - [כלים להכנת מזון] .הם זחלו גם על המלך עצמו - על עמו ועל משרתיו.

מכת הצפרדעים באה על המצרים - כדי להשפיל אותם בשל גאוותם  שהיו מתנשאים כאלילים על עבדיהם – וכאן הקב"ה מראה להם : כי אפילו יצורים קטנים כצפרדעים שבדרך כלל נפחדים- פסקו לפחד מהם, או לרכוש להם כבוד.

בכל המקומות בהם הסתובבו הצפרדעים - ללא יראת כבוד ופחד מהמצרים -  נגלה את כל הדרכים בהם מיררו אדוני מצרים את עבדי ישראל.- הרי עבדים אלה היו מאד מושפלים, לא היו להם בתים,- לא חדרי משפחה פרטיים, לא מקום ללון בו ולא לחם ראוי לאכילה. ועל כך אנו נזכרים בליל הסדר כאשר אנחנו אוכלים את "לחם העוני"

הצפרדעים האלה באו גם לעורר את המצרים: איך אדם מרגיש בזמן  שאיננו יכול ליהנות מביתו, מיטתו, לחמו- בלי לחשוש כל שנייה מהתערבות מטרידה מאד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי אלוקים נהג עם פרעה מלך מצרים ועמו - במידת הדין עד לשחרור עם ישראל מכבלי הגלות במצרים,

מטרת מכת הצפרדעים הייתה: להשפיל את פרעה מלך מצרים וכל עמו - לפי שהחשיבו עצמם כאלילים השולטים על עבדיהם.

 ויפים דברי דוד המלך:

"גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ;    לִתְבוּנָתוֹ, אֵין מִסְפָּר. מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה';    מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ". [תהלים קמ"ז- ה-ו]