פרשת כי תצא

זכירת הטוב/ שיר מאת: אהובה קליין ©

זכירת הטוב/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

הוא יהודי ירא שמים

נצר לאבותיו במצרים

בציווי פרעה עבדים

שבעו חיי מרורים.

 

באלוקים תמיד בוטח

את הטוב אינו שוכח

בחדרי ליבו זיכרונות

חרותים  בדם ודמעות.

 

בשעת הדחק אכסניה

כיפת גג והגנה

כעת ניצב בפתח ביתו

מזהה את ההלך בעינו.

 

כי איש מצרי לפניו

כברת דרך צעד ברגליו

נושא אליו עיניים

 מגיש לו פת ומים.

 

 הערה: השיר בהשראת: פרשת כי תצא[חומש דברים]

 

 

 

 

 

 

 

פרשת כי תצא - זכירת הטוב- כיצד?

פרשת  כי תצא - זכירת הטוב- כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו   גדושה נושאים רבים, אחד  מהם: כיצד לכבד  אנשים שאינם שייכים לעם היהודי: נאמר:  " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.  בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי--יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל יְהוָה". [דברים כ"ג, ח-ט]

 השאלות הן:

א] כיצד עלינו להתייחס לאדומי ולמצרי?

ב] דוגמאות בתנ"ך להכרת הטוב?

תשובות.

היחס אל האדומי והמצרי.

רש"י מסביר:

לגבי המילים: "לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי  כִּי אָחִיךָ הוּא"- אין לשנוא את האדומי למרות שבעבר יצא לקראת עם ישראל בחרב? כשבני ישראל היו בקדש כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.  וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ.  וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  ינַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו". [שם]

למרות ששני דורות הראשונים אחרי התגיירותם אסורים לבוא בקהל-  אף על פי כן ,מזהירה התורה: לא לתעב אותם ולהרחיקם".[במדבר ב, י"ח]

ראיתי פירוש מעניין ומיוחד [ע"פ- יסוד תורה]

העוונות והחטאים נקראים בשם: "אדומי" ע"פ מה שנאמר: "אם יאדימו כתולע"- על כך, התורה אומרת: כי אפשר להפוך את החטאים לאחיך- להפכם לזכויות על ידי- חזרה בתשובה מתוך אהבה, כפי דעת חז"ל: "זדונות נעשו לו כזכויות"

וכאשר נתבונן באותיות: "כי אחיך "- נגלה ראשי תיבות = "אם יהיו  חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" .

בעל הטורים מבהיר: " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי" למרות שכתוב: על האדומי:" וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי". 

אסור לתעב אדומי כי עמונים - לא קידמו את עם ישראל בלחם ובמים ,אבל האדומים כן קידמו את ישראל, כמו שנאמר: "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר" [דברים ב, כ"ט],

לגבי המצרי- נאמר:" לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

רש"י מסביר: אין לתעב את המצרי, למרות שזרקו את התינוקות  - הזכרים ליאור, הרי יש לזכור להם את הטובה שנתנו לעם ישראל אכסניה בשעת הדחק.

דוגמאות במקרא - להכרת הטוב. 

לפי מה שנאמר בגמרא:

בתלמוד הבבלי מתוארת שיחה בין רבא לרבה בר מרי לגבי פתגמים רווחים ומקבילות שלהם בתנ"ך. "אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא" (בבא קמא צב ב). כלומר: "אמר רבא לרבה בר מרי: מהו המקור לפתגם הנפוץ 'בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו עפר'?". רבה בר מרי מקשר אותו לנאמר בספר דברים: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כ"ג ח). על הנאמר בתלמוד , מפרש רש"י : "דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו".

על פי מה שנאמר בגמרא, לומדים אנו :כי בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק לתוכו אבן.

לכן משה לא הלך להכות את היאור במכת הדם, היות  והיאור  הגן עליו בהיותו תינוק בתיבה.

"אמר לו [הקב"ה למשה]: 'היכן מצרים שותים?'. אמר לו [משה לקב"ה]: נילוס. אמר לו: 'הפוך אותו לדם'. אמר לו 'איני יכול להפכו. יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?'. אמר לו: 'ילך אהרן ויהפכנו'. הלך אהרן והכהו, ונהפך לדם. למה לא הכה אותו משה? אמר: 'נשלכתי לתוכו ולא הזיקני', ובשביל כן הכהו אהרן" (שמות רבה, פרשה כ, סימן א)

מדרש במדבר רבה על פרשת מטות מספר: על משה,  אשר ביקש שלא לפגוע במדיינים בעצמו: "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" (במדבר רבה כ"ב , ד),

 המסקנה:

דרך ארץ קדמה לתורה: יש להכיר טובה  ומנגד להתרחק מכפיות הטובה -  עלינו לזכור ולהעריך את כל הטוב שעשו עבורנו,

הוכחה לכך-  דברי ה' הראשונים-לבני ישראל  טרם, מתן  תורה: "וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-ה ָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ". [שמות י"ט ,ג –ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל:

מתוך צווי התורה לכבד את אותם עמים גם אם פגעו בנו, הרי יש לזכור להם את הטובה שעשו למעננו ולהכיר להם טובה על כך ומתוך מסר זה לומדים אנו  קל וחומר: אם לאדם בשר ודם אנו מעניקים כבוד מתוך הבעת תודה על מעשיו הטובים, ברור כי עלינו להודות לה' על כל החסד שמעניק לנו.

כנאמר: " ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת"  [תהלים צ"ב]

השבת אבדה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

השבת אבדה/  שיר  מאת: אהובה קליין © 

אי שם בלב הגבעות

בוקעות להן מנגינות

רועה צנוע ומסור

מחלל בחלילו השמור.

 

מונה וסופר  כבשיו

אוהבם כבבת עיניו

לעת שעת דמדומים

 יניס לדיר העדרים .

                            

לפתע נפלו פניו

רעד חש ברגליו

לאן נעלם השה?

שמא נשכח בשדה.?

 

חיש לשטח יסור

אחר האבדה לתור

כהרף עין ישועה

לבעליה הושבה האבדה.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת "כי תצא"  [חומש דברים]

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה- על מי היא חלה?

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה-  על  מי היא חלה?

 מאת: אהובה קליין.

פרשה זו כוללת שבעים וארבע מצוות- עשרים ושבע מצוות "עשה" וארבעים ושבע מצוות "לא תעשה"  רוב המצוות הן : בין אדם לחברו, אחת המצוות היא : השבת אבדה כפי שהכתוב  מתאר: " לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו  ואספתו אל- תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבות לו: וכן  תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו  וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר- תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" [דברים כ"ב, א-ד]

השאלות הן:

א] מצוות השבת אבדה על מי היא חלה?

ב] מהי מהות המצווה של השבת אבדה?

 תשובות

השבת אבדה על מי היא חלה ?

לפי הדין - חלה המצווה רק על אבדה של ישראל  ולא על של גוי. וההוכחה לכך מהכתוב: "השב  תשיבם לאחיך", אך למרות זאת אנו נוהגים גם כיום לפנים משורת הדין.

דוגמא לכך אנחנו מוצאים במדרש רבה: "מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח [קנה]  חמור  מישמעאלי, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה[אבן יקרה, כנראה יהלום] תלויה לו בצווארו ,אמרו   לו:  רבי, "ברכת ה' היא  תעשיר" [משלי  ', כ"ב]  [ה' זימן לך ברכה באבן היקרה  שמצאת]  אמר להם : חמור לקחתי [קניתי חמור בלבד מן הישמעאלי] אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לישמעאלי. [כלומר - השיב את  האבן  הטובה שמצא] קרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח "

 שמעון בן שטח מגדולי חכמי ישראל בתקופת בית שני מלמד  את  תלמידיו ואת כל עם ישראל הלכה למעשה, שבכל מצב אנחנו  מצווים לנהוג כלפי הזולת- לפנים משורת הדין ועל ידי כך יש בעשייה זו  משום  קידוש שם שמים ולמדנו מדברי ר' יוחנן: " לא חרבה ירושלים- אלא על שדנו בה דין תורה , הכוונה שדייקו בכל מקרה -  על פי הדין בתורה בלבד.[ בבא מציעא ל', ע"ב]

השל"ה הקדוש-רבי ישעיהו הלוי הורוביץ, מסביר שאם התורה הזהירה אותנו בהשבת אבדת ממון, קל וחומר באנשים שסרו - מדרך התורה עלינו לעזור להם לשוב לדרך הישר, עלינו לעורר אותם לדרך הטובה- כדי שיעשו  תשובה  כמו שנאמר : "השב  תשיבם"

מהות מצוות השבת אבדה.             

רבינו בחיי מפרש:  כי התורה מצווה שנקפיד להשיב אבדה לזולת, ומהמילים: "השב תשיבם"  רז"ל דורשים: אפילו מאה פעמים כלומר – מצא בהמה ורצה להשיבה, אבל היא ברחה לו הרבה פעמים ודבר זה נובע ממידת החסד והרחמים, וכל זה  מלמדנו שאנחנו עם אחד ויש לנו אב אחד המעוניין שכל אחד יהיה חס על אבדת ממונו של רעהו,  ולא משנה  מהי האבדה בן אם זה בעל חיים, או בגד, בהמה טמאה- חמור ומכאן יש ללמוד לא להתעלם לא רק בעניין השבת אבדה- אלא אין להתעלם גם משאר דברים הקשורים בזולת וזאת על סמך הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" מכאן שאין להתעלם מאף אחד,

ועל דרך המדרש: כשם שאין להתעלם מבני אדם, אין אפשרות להתעלם מהקב"ה שהוא יודע ורואה הכול, כפי שאומר ירמיהו הנביא: "ואנוכי היודע ועד נאום ה' "[ירמיהו כ"ט,כ"ג]

רבינו בחיי אומר: שאם נתעמק יותר בעניין מצוות השבת אבדה הרי יש בה  רמז  והתעוררות לתחיית המתים, לפי שבאחרית הימים הקב"ה מחזיר אבדה  לבעליו.

רש"י מסביר: כי אין האדם רשאי לכבוש את עיניו כאילו אינו רואה את האבדה.    

חז"ל אומרים:  על המילים-"והתעלמת "כי פעמים אדם  אינו רשאי להתעלם מאבדה ופעמים כן רשאי להתעלם מהשבת האבדה והנה כמה דוגמאות לכך:

א] כהן שהיה ליד בית קברות וראה אבדה בבית הקברות- היות והכניסה לכהן אסורה לשם במצב זה עליו להתעלם מן האבדה.

ה] או היה  איש  זקן - איש מכובד ומצא אבדה שאינו רגיל לשאת אותה ברשות הרבים. אינו חייב להחזיר. הכוונה לאדם מכובד, שמפאת כבודו אין דרכו להתעסק בדברים מסוימים, מפני שהעיסוק בהם משמעותו פגיעה בכבודו.[ על סמך בבא מציעא  ל, ב]

ג] אחד שהיה עסוק והייתה לו מלאכה  מרובה יותר ממלאכת  חברו כל הזמן שנדרש לטפל באבדה. עולה על  ערך האבדה עצמה.

בכל המקרים הנ"ל- רשאי האדם להתעלם מהאבדה.

הנה כמה דוגמאות להשבת אבדה:

א] מעשה ברבי חנינא בן דוסא שיום אחד בא מישהו והניח בפתח ביתו תרנגולות ואשתו  מצאה אותן.  אמר הרבי לאשתו שלא  תאכל  מביציהן ולא תבשלם,  ומרוב שכך נהגה  התרבו התרנגולות והביצים- עד שציערו את זוג הצדיקים ,מה עשה? מכר את הכול וקנה בכסף עיזים,

 כעבור כמה זמן שב אותו אדם שהניח את התרנגולות בפתח ביתו של הרב וטען כי הוא רוצה חזרה את התרנגולות, ביקש ממנו הרב לתת סימנים ומשנתן, הביא לו את העיזים.

ב]  מעשה ברבי פנחס  בן יאיר, שהיה גר באחד המחוזות בדרום הארץ ובאו  לשם שני עניים על מנת להתפרנס והיה בידיהם כמות  של 26 ליטר שעורים שהשאירו אצלו , הם שכחו את השעורים אצל  הרבי. מה עשה רבי פנחס? כל שנה  היה זורע את  גרגירי השעורה  ובסוף כאשר הבשילו, דאג לטפל בהם ואוספם לגורן.

בתום שבע שנים – באו אותם אנשים עניים ותבעו חזרה את השעורים, רבי פנחס זיהה אותם ואמר להם להביא גמלים וחמורים כדי להטעין עליהם את הכמות המרובה של השעורים ואכן כך עשו ולקחו עימם את כל התבואה שהצטברה.

 לסיכום, ניתן להסיק- כי מצוות השבת אבדה חלה על אבדה השייכת לאחד מעם ישראל ולא על אבדת גוי- ולומדים זאת מהפסוק: " השב תשיבם לאחיך" אך רוב המפרשים טוענים שלפנים משורת הדין יש להשיב אבדה גם לנוכרי .

יהי רצון שנפעל מתוך מידת הרחמים ואהבת הזולת- להשיב את האבדה לבעלים  תמיד ונזכה לקיים הלכה למעשה את מצוות "ואהבת  לרעך כמוך"

ברית שלום/שיר מאת: אהובה קליין ©

ברית שלום/שיר מאת: אהובה קליין ©

ציון כאישה עקרה

שימחה ממנה נעקרה

בנים לא ילדה

שמא דרכה אבדה?

 

שעת בן הערביים

ציון מביטה לשמים

גם אם ליבה דואב

מוחה חזון חושב.

 

לפתע אורו עיניה

רחש מבין חומותיה

זוג  יונים מרננות

עלה זית מנפנפות.

 

בת –קול מריעה  מהרקיעים

בפיה בשורה מרעישת פלאים:

לא עוד חלומות תעתועים

די לצער דמעות  ומכאובים.

 

מעתה רחמי אלוקים

על עם הנידחים

ברית שלום איתנה

לעד כמנורה מאירה.

הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת כי תצא[ישעיהו נ"ד]

 

פרשת כי תצא- ממלחמה לגאולה, הכיצד?

פרשת כי תצא- ממלחמה לגאולה, הכיצד?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשת כי תצא  כוללת מספר רב של נושאים, ביניהם מצוות עשה ,מצוות לא תעשה, הוראות לגבי יציאה למלחמה והמתכון לחיים ארוכים על פני האדמה.

וכך פותחת הפרשה: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" . [דברים  כ"א,י]

ובהמשך נאמר:"אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למעןיאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" [שם, כ"ה, ט"ו]

ההפטרה הנקראת בסוף  הפרשה – מהווה  המשך חזון ישעיהו הנביא: הופעת הגאולהאשר עמה תגיע ברית שלום נצחית  לעם ישראל מאת הקב"ה.

השאלות הן:

א] על איזו מלחמה התורה מדברת?

ב] מהו המתכון לחיים ארוכים בארץ?

ג] כיצד  תתרחש הגאולה לעתיד לבוא?

תשובות:

היציאה למלחמה.

על פי רש"י: מדובר במלחמת רשות שהרי  במלחמת ארץ ישראל- היינו- מלחמת מצווה- אין לומר: "ושבית שביו" שהרי כתוב כבר: "לא תחיה כל נשמה"[שם כ,ט"ז]

ושואל רש"י: מהי מלחמת רשות?התשובה:כל מלחמה נקראת רשות , חוץ ממלחמת יהושע- שמטרתה הייתה לכבוש את ארץ ישראל.[רש"י סנהדרין ]

הצדיק רבי מנחם מנדל  מקוצק אומר שני רעיונות על יציאה למלחמה:

א] הטעם שנאמר: "כי תצא. ."בלשון יחיד ולא בלשון רבים-כי תוצאת המלחמה  נקבעת על פי היוזמה שהמנהיג לוקח וככל שהוא יקדים את האויב בתחבולות מלחמה,כך ישנו סיכוי טוב יותר שבע"ה - ההצלחה  תגיע-כפי שנאמר:"ונתנו ה' אלוקיך בידך".

ב] מדובר  במלחמת היצר:כל עוד האדם אינו נותן ליצר הרע דריסת רגל אצלו מובטח לו שיהיה לו קל יותר להתגבר על מזימותיו ולנצח אותו.

המתכון  לחיים ארוכים בארץ.

נאמר: "אבן שלמה וצדק יהיה לך.."

במסכת בבא  בתרא[פ"ח,ע"ב] מסיקים חז"ל מהמשפט: "אבן שלמה וצדק יהיה לך"- אדם המוכר דבר מסוים לחברו צריך שיוסיף על המשקל הקיים,שהרי התורה מדייקת וכותבת:"אבן שלמה יהיה לך"

על כך אומר  רבי יהונ תןאייבשיץ: שהקב"ה קוצב לכל אדם את תקופת חייו בעולם הזה, אך כאשר אדם מקיים את הביטוי:"אבן שלמה וצדק יהיה לך" ומכריע את הכף לטובת רעהו כפי שדורשים חז"ל- הקב"ה גומל לו מידה כנגד מידה ומוסיף לו עוד על הימים שקצב לו לחיות וההוכחה שכתוב בהמשך: "למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"

ולעניות דעתי: יש כאן רמז  לקיום כל מצוות התורה והשכר: כפי שנאמר גם בקריאת שמע: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על פני האדמה.."

חזון הגאולה על פי ישעיהו.

מעניין כי הנביא  גם בהפטרה זו ממשיל את ציון – הלוא היא ישראל-  לאישה עקרה שלא היה ביכולתה ללדת, אך ביום הגאולה הכול משתנה לטובה, הנה מגיעים הבנים השבים  מן הגלות  ומתיישבים בכל המקומות בארץ ישראל- היכן שהיו גרים הגויים בזמן שבני ישראל היו בגלות.

וגם יזכו להתיישב במקומות  שהיו שוממים בזמן שהותם בגלות.

וישנה כאן הבטחה לעם ישראל על ברית שלום נצחית,כשם שה' הבטיח שלא יביא עוד מבול לעולם,כך  נשבע שיותר לא יקצוף על עם ישראל.

ובעוד שההרים שנראים איתנים ויציבים הם עלולים לזוז  ברעש אדמה, הרי בניגוד לכך, ברית השלום שהקב"ה כורת עם- עם ישראל- שרירה וקיימת לעד.

כל האהבה והנאמנות של ה' לעם ישראל מובטחים כשבועה וכמו כן ברית השלום שה'  כרת  עם -עם ישראל לא ייהרס ,במילים אחרות -לא יופר.

זוהי ברית שלום נצחית שבה הקב"ה מתחייב שלא יכעס יותר על עם ישראל,

כמו שנאמר:"כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' " [ישעיהו נ"ד,י]

יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה כדברי הנביא.  אמן ואמן .

 

ההפטרה לפרשת כי תצא- נבואת הבשורה לציון-כיצד?

ההפטרה לפרשת כי תצא- נבואת הבשורה לציון-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי-חיה ז"ל בת בן-ציון]

ההפטרה פותחת בנבואת נחמה לעם ישראל:
"רני עקרה לא ילדה פצחי רינה וצהלי לא- חלה כי- רבים בני- שוממה מבני בעולה אמר ה': הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשכי האריכי מיתרייך ויתדותיך חזקי: כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו: אל תיראי כי לא תבושי ואל- תיכלמי.."[ישעיהו נ"ד, א-ד]
 
השאלות הן:
א] באילו אמצעים אומנותיים משתמש הנביא בדברי הנחמה?
ב] היכן מוצאים במקרא דוגמאות לנשים עקרות שבסופו של דבר ילדו?
ג] אילו הבטחות מזכירים לנו דברי הנחמה בתנ"ך? 
 
התשובה לשאלה א]
1] "האנשה"- הנביא  מייחס את דבריו לירושלים ומדמה אותה לאישה שהייתה עקרה בעבר, אך כעת  תבוא הישועה ומצבה משתנה לטובה והיא נקראת לשמוח ולרנן ולצהול
מעתה- היא תרחיב את גבולה ובניה  יתרבו.
עם ישראל עתיד לשוב אל ציון והם יהיו מרובים בהשוואה למצב שהיה בזמן החורבן.
2] הנביא משתמש בדימויים יפים, כגון: "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו"
והכוונה ארץ ישראל ומרכזה ירושלים- עתידות להתרחב ולהתפשט ולכן אלה השבים מהגלות יבנו בתים רבים -כדי שיהיה מקום לכל עם ישראל השב אל ארצו מארצות הניכר.
3] מילים נרדפות: "לא תבושי", ואל תכלמי" ,"לא תחפירי"
כאן הנביא מבטיח לציון שלא תבוא לידי בושה למשמע דברי האויבים המקנטרים אותה.
4] ניגודים: "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך"
במשך זמן מועט ה' עזב את ציון, אבל מנגד הקב"ה עתיד לחזור ולקבץ את גלויות ישראל באהבה וברחמים  במשך זמן רב.
5] לשון נופל על לשון: "בשצף קצף" - והמשמעות כי הכעס על ישראל היה גדול מאד, אך חולף במהירות בדומה לשיטפון של מים אדירים ההורס בדרכו הכול, אך נעלם במהירות.
 
התשובה לשאלה ב]
במקרא ישנן דוגמאות לנשים עקרות שילדו, הנה כמה מהן:
שרה אימנו: "ותהיי שרי עקרה אין לה ולד"[בראשית  י"א ל] ובהמשך ידוע כי זכתה ללדת את יצחק.
אשת מנוח:" ואשתו עקרה ולא ילדה" [שופטים י"ג, כ]ובהמשך לאחר בשורת המלאך נאמר: "ותלד האישה בן ותקרא את- שמו שמשון.."[שם י"ג, כ"ד]
חנה-אשת אלקנה: לאלקנה היו שתי נשים, אחת פנינה ולה ילדים ,והשנייה חנה ולה לא היו ילדים, אלקנה היה נוהג לעלות לשילה  לזבוח זבח להי והכתוב מציין: "ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל- בניה ובנותיה מנות: ולחנה ייתן מנה אחת אפיים כי את- חנה אהב וה' סגר רחמה"[שמואל –א, א ,ד]
חנה הרבתה להתפלל ואף נדרה נדר: שאם תזכה בבן תקדיש אותו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו ,הקב"ה נענה לבקשתה והיא ילדה בן, קראה לו שמואל, היא קיימה את הנדר וכאשר הוא  נגמל הביאה אותו לבית ה'.
בהמשך נאמר: "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה: ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את  חרפתי: ותקרא את שמו יוסף..."[שם  ל, כ"א-כ"ה]
בעקבות תפילתה של רחל אל ה' –מצבה  השתנה וזכתה לבנים: יוסף ובנימין.
 
התשובה לשאלה ג]
דברי הנחמה על עם ישראל  ההולך ומתרבה בארצו - מזכירים לנו את הבטחתו של ה' אל אברהם:"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו  בך כל משפחות האדמה"[בראשית י"ב, ד]
"וייפול אברם על פניו וידבר אתו אלוקים לאמור: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים: ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב- המון גויים נתתיך: והפרתי אותך במאד, מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו: והקימותי את- בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריי לדורותם לברית עולם להיות לך  לאלוקים ולזרעך אחריך..." [שם י"ז, ג-ח]
אחרי ניסיון העקדה, אומר מלאך ה' לאברהם: "... בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את- בנך את- יחידך: כי- ברך אברכך והרבה ארבה את- זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי"[שם כ"ב, ט"ו-י"ח]
ה' מבטיח גם ליצחק ברכות: "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך: גור בארץ הזאת ואהיה עימך ואברכך כי- לך ולזרעך אתן את- כל הארצות האלה והקימותי את- השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך: והרבתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את- כל הארצות האלה והתברכו בזרעך כל גויי הארץ..."[שם  כ"ו, ב—ה]
הקב"ה אינו  פוסח גם על יעקב ,בחלום הסולם ובו מלאכים עולים ויורדים, נאמר:" והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך: והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך": [שם  כ"ח ,י"ג- ט"ו]
דברי הנבואה של ירמיהו מזכירים באופן מדהים את דברי הנביא ישעיהו: "כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל"[ירמיהו ל"א, ז]
ובהמשך נאמר: "..ויש  תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם.."[שם  ל"א, י"ז]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מדברי נבואת ישעיהו הנביא: כי אין מקום לייאוש- ציון אשר מצבה בזמן החורבן היה קשה -כאישה  עקרה אשר אין ביכולתה ללדת, לפתע זוכה לישועת ה' והיא הולכת ,גדלה ומתרחבת.
ומעתה ראוי שתפצח ברינה ושירה -לרגל  השינוי שחל בה: "כי ימין ושמאל תפרוצי"
מי ייתן ויתגשמו נבואות אלו במהרה. אמן ואמן.
 

בשורה לציון / שיר מאת: אהובה קליין©

בשורה לציון / שיר מאת: אהובה קליין©
מפי הנביא בשורה
יום ישועה ואורה
ציון הסירי עיצבונך
שכחי מנת כלימתך.
 
חדלי היותך עקרה
תבורכי בפרייה ורבייה
צהלי בבגדי תפארתך
הסירי מפח נפשך.
 
ברגע קטון ה' עזבך
ברחמים גדולים יקבצך
אדמתך כמרחבי רקיע
אלוקים מבטיח ומושיע.
 
הערה: השיר  בהשראת ישעיהו נ"ד [ההפטרה לפרשת כי תצא]
 

פרשת כי תצא-מצוות שילוח הקן-מהי?

פרשת כי תצא-מצוות שילוח הקן-מהי?
מאמר מאת: אהובה קליין.

אחת מהמצוות המופיעה בפרשה: היא מצוות שילוח הקן:
"כי יקרא קן---ציפור לפניך בדרך בכל- עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על—האפרוחים או על הביצים לא תיקח האם על—הבנים:שלח תשלח את—האם ואת הבנים תיקח- לך למען ייטב לך והארכת ימים"
[דברים כ"ב,ז]

השאלות הן:
א] מהי מהותה של מצוות שילוח הקן?
 ומה השכר על מצווה זו?
ב] מדוע המצווה נאמרה בכפל לשון:"שלח תשלח" ?

התשובה  לשאלה א]
ראשית, מצוות שילוח הקן נוהגת,אך ורק בציפור בר כשרה - בנקבה הדוגרת על הביצים,או נמצאת ליד הגוזלים ולא בזכר.
על פי ספר החינוך:משורשי מצווה זו -שידע האדם כי הקב"ה אשר ברא את ברואיו-מטרתו לשמור על קיומם ועל כן לא יכלה מין מכל יציר כפיו, ועל ידי שהאדם יבין את חשיבות השגחת הבורא על ברואיו לעד-מביצי כינים ועד ביצי ראמים,כך גם ידע האדם כי כל השומר את מצוות התורה והוא נקי כפיים ובר לבב באותה מידה-
ה' ישמור גם עליו –ייתן לו אריכות חיים בעולם הזה  ונפשו תתקיים לעד בעולם הבא.
ובמדרש  [דברים רבה] נאמר: כי האדם זוכה לבנים בעבור קיום מצווה זו-
השושלת שלו גם תמשיך להתקיים-כי הבנים הם ממשיכים את הדורות.
למסקנה זו הגיעו חז"ל מתוך הדקדוק בכתוב:"שלח  תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך"
רש"י לומד קל וחומר ומפרש: אם מצווה כמו שילוח הקן שאין בה חסרון כיס
נאמר עליה:"למען ייטב לך"-קל וחומר  על מצוות אחרות שהן חמורות יותר-קבלת שכר בצידן.

התשובה לשאלה ב]
המצווה נאמרה בכפל לשון ,על כך כמה פירושים-על פי חז"ל:
א] שאם ארעה לך מצווה זו בעבר,אל תאמר:כבר קיימתי מצווה זו
ואין טעם שאקיימה  בשנית,אלא בכל פעם שאתה מזדמן למצווה זו על תחמצנה.
ב] אם קיימת בעבר מצוות שילוח הקן כראוי-אתה צפוי לעשירות-שיהיה לך עבד עברי ובשנה השביעית  תשלח אותו לחופשי.
ג] אם קיימת מצווה זו-אתה מקרב באופן זה את בואו של המשיח.
רעיון זה מבוסס על הפסוק:"משלחי רגל השור והחמור"[ישעיהו ל"ב,כ]
הכוונה לימות המשיח ולאחרית הימים.
ד] אם אדם מקיים מצווה זו -זוכה לקרב את בואו של אליהו הנביא:
כמו שנאמר:"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא.."[מלאכי ג.כ"ג-כ"ד].
ה] אמר רבי אדא:כי יש מאתיים ארבעים ושמונה מצוות "עשה"
 בתורה- כמספר האיברים בגוף האדם.

שלוש מאות ושישים וחמש מצוות- "לא תעשה" כמניין ימות החמה-סה"כ שש מאות ושלוש עשרה מצוות.אך המצווה הקלה ביותר היא: מצוות שילוח הקן-כי אין בה חסרון כיס,ושכרה:"למען ייטב לך"
והוא מביא משל: מעשה במלך שהעסיק בשדהו פועלים למטרת נטיעת עצים.
לעת ערב כל אדם שנטע עץ קיבל  זהוב אחד.
התחילו פועלים אחרים, שנטעו יותר עצים לחשוב: אם המלך כה נדיב ומשלם זהוב אחד עבור נטיעת עץ אחד,מה ישלם לנו שנטענו יותר עצים?

לפיכך, אם מצוות שילוח הקן מזכה את מקיים מצווה זו בשכר כה רב,בודאי שמצוות אחרות שיש בהן חסרון כיס וטורח והחיית  נפשות-ברור שזוכים בשכר רב.
לכן אין התורה מציינת את השכר עבור כל מצווה ומצווה,כדי שהאנשים לא יתחילו לחשב איזו מצווה כדאי לקיים ואיזו לא,אלא יקיימו את המצוות מתוך רצון טוב ללא צפייה לקבל תמורה.
לסיכום,לאור האמור לעיל,מסתבר שמצוות שילוח הקן למרות היותה קלה- היא מצווה חשובה  ומובטח למקיים מצווה זו-  שכר של אריכות ימים וזכייה בהולדת בנים-להמשך קיום הדורות.
קל וחומר, כי ביתר המצוות זוכה אדם בשכר,אך למרות זאת עליו לקיים את מצוות התורה מתוך אהבה ושמחה ולא מתוך צפייה לקבל פרס.

מי ייתן, ועם ישראל יתמיד בקיום מצוות ובכך יזכה לקרב את הגאולה במהרה בימינו.אמן ואמן.
 
 
 
ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד] 
 
 
 
 

שילוח הקן/מאת: אהובה קליין©

שילוח הקן/מאת: אהובה קליין©
 
הוא מקיים מצווה קלה
שילוח הקן באהבה
ישלח היונה למרחקים
תפרוש כנפיה לרקיעים.
 
מתפעל מגדולת אלוקים
יציר כפיו  והברואים
המשגיח יומם וליל
בכל מרחבי תבל.
 
בחדרי ליבו ים רחמים
הר מסירות חום לגוזלים
משמים זוכה למטר ברכות
חיים ארוכים עלי אדמות.
 
בנים כשתילי זיתים
עולים בסולם ערכים
יונקים מעץ החיים
פרי מגדים נופת צופים.
הערה: השיר בהשראת פרשת כי תצא[חומש דברים]
 
 
ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]