חומש דברים

דבר החסידות – פרשת תצא (עיוני)

פרטים
קטגוריה: פרשת כי תצא
פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:42
נכתב על ידי Super User
כניסות: 325

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תצא  (עיוני)

 

מעקה לבית המקדש?

על הפסוק בפרשתנו (כב, ח) "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" נאמר בספרי "בית – לרבות היכל". כלומר, שגם על גג בית המקדש נתחייבו לבנות מעקה.

וידועה השאלה (ספרי דבי רב על הספרי. מנחת חינוך מצ' תקמו. ועוד): הרי ההלכה היא, שבתי כנסיות פטורים ממעקה, כדרשת הגמרא (חולין קלו, א) "גגך . . למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות" – ומדוע איפה היכל ביהמ"ק מחוייב במעקה?

הגאון הרוגוצ'ובי מתרץ (נעתק בצפנת פענח עה"ת, פרשתנו שם): שחיוב מעקה חל "משעת חידושו" – כלומר מיד עם בנייתו של הבית עוד לפני השימוש בו, ומכיון שבביהמ"ק הדין הוא (מעילה יד, א) ש"בונין בחול ואח"כ מקדשין" – יוצא ש"בשעת חידושו" טרם היתה בו קדושה ולכן הוא התחייב במעקה.

אבל התירוץ הזה צריך עיון:

א) מה שבתי כנסיות פטורים ממעקה הוא מפני שהם אינם "גגך" (כדרשת הגמרא בחולין שם); כי אין להם בעלים, ומטעם זה – הלוא גם בית המקדש, גם אם הוא נבנה בחול, אין לו בעלים.

ב) בית שמחוייב במעקה ואח"כ הפכו אותו לבית כנסת – נפטר ממעקה, וא"כ גם אם ההיכל היה חייב בזמן בנייתו הרי מיד שהוא הופך להיכל ביהמ"קהוא צריך להיפטר ממעקה!

ויש לומר הביאור בזה:

רש"י (בחולין שם) מסביר מדוע בתי כנסיות ובתי מדרשות אינם בכלל "גגך" – "כי אין חלק לאחד מהן בו, שאף לבני עבר הים הוא", כלומר, רש"י בא להבהיר כאן שלמרות שבאופן רגיל בית של שותפין חייב במעקה – אי אפשר להגדיר בית כנסת כ"בית של שותפין" של בני העיר (ולכן שיהיה חייב במעקה), כי הוא שייך לבני ישראל מכל העולם.

על פי זה אפשר להבין מדוע בית המקדש כן חייב במעקה, שהרי ביהמ"ק נבנה מכספם של כל ישראל, הן ברכישת מקום המקדש מארוונה היבוסי – דוד המלך גבה את הכסף מכל השבטים (ספרי ורש"י ראה יב, יד. זבחים קטז, ב), וכן בבניית המקדש מסתבר שכמו בבניית המשכן – השתתפו כל בנ"י גם בקופת ולשכת בניית (ובדק) הבית.

ולכן יוצא שבית המקדש שייך בשותפות לכל ישראל* [שלא כמו ביהכנ"ס שאין לומר שהוא בשותפות כל בני העיר כי יש יהודים שאינם מהעיר וביהכנ"ס שייך גם להם, משא"כ בביהמ"ק אין יהודי שלא השתתף בבניינו ובחיזוקו] ועליהם לבנות מעקה כדין שותפין – מהרה יבנה אכי"ר!

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כד, תצא שיחה ב (עמ' 137 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 146 ואילך). אבל זוהי רק טעימה מעומק ניתוח הסוגיא, וכל מבקש ה' יפתח לקוטי שיחות וירווה צמאונו במי החכמה.

______________

*)  ואע"פ שכאשר היחיד נודב לקופה הרי זה באופן של "ימסרם לציבור יפה יפה" (ר"ה ז, ריש ע"ב), לא כמו ממון ששייך לכמה יחידים בתור שותפות – אעפ"כ לא מתבטל עי"ז (לגמרי) חלק היחיד. כידוע הראי' על כך מבקשת משה (בקשר לקורח ועדתו) "חלקםבתמידי ציבור לא יקובל" (פירש"י קרח טז, טו. מבמדב"ר פי"ח, י); ולכן המקדש הוא ­­­­(עכ"פ) מעין שותפות דכל ישראל.