חומש במדבר

דבר החסידות – פרשת במדבר – ערב חגה"ש

דבר החסידות – פרשת במדבר – ערב חגה"ש

 

מה קרה בה' בסיוון?

השבת הנוכחית חלה בה' בסיוון. הגמרא (שבת פח, א) מתארת כך את ההכנות למתן תורה: "בשני (בסיוון) עלה משה וירד, בשלישי עלה וירד . . ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח (כדכתיב "ויבן מזבח תחת ההר" – רש"י) והקריב עליו קרבן".

נשאלת השאלה, הרי בהמשך למזבח ולקרבן מתואר בתורה גם איך שמשה הכניס אותם בברית וקיבלו את "ספר הברית" ואמרו "נעשה ונשמע" ומשה זרק את הדם על העם וכו'. ומדוע מזכירה הגמרא רק ש"בנה מזבח והקריב עליו קרבן"?

בפרשת התמיד שאנו אומרים פעמיים ביום, נאמר "עולת תמיד העשויה בהר סיני" אומרת הגמרא "קרבה ושוב לא פסקה" כלומר, שהכוונה בפסוק הוא לאותו קרבן שהקריב משה בהר סיני"בחמישי בסיון שבנה מזבח" (תוספות) – ועל שמו נקראים כל קרבנות התמיד שהקריבו ישראלבכל הדורות בשם "קרבן תמיד".

ולכאורה לא מובן, הרי ידוע מה שכתב הרמב"ם (פיה"מ חולין ספ"ז) שכל המצוות, גם כאלה שנאמרו לפני מ"ת, אנו מקיימים אותם רק מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו בסיני. ואם כן, מדוע איפוא מייחסים את קרבנות התמיד של אחרי מ"ת לקרבן שנעשה ביום החמישי לפני מתן תורה ועוד אומרים שהיא העולה העשויה בהר סיני?

אלא, אומר הרבי, נמצאנו למדים, שכשם שבשבת יש "תוספת שבת" וכבר מיום שישי בחצות אין אומרים תחנון כי מאירה אז קדושת השבת – כך כבר בערב חג השבועות מאיר כבר הגילוי של מתן תורה, עד כדי כך שהקרבן שמשה הקריב אז – הוא ההתחלה של קרבנות התמיד. וזוהי ההדגשה שבחמישי "בנה מזבח והקריב עליו קרבן" להודיענו שזה כבר נחשב ההתחלה של מתן תורה!

ומדוע מתבטא ההתחלה של מ"ת דוקא במזבח ובקרבן? מפני שמזבח זה לקחת אבנים גשמיותולעשות מהם דבר קדוש, וכן קרבן זה לקחת בהמה גשמית ולעשות ממנה קרבן לה', וזוהי הכוונה והתכלית של מ"ת – להוריד את השכינה לעולם התחתון ולהפוך אותו לקדושה, כמבואר במדרשים ובחסידות. וזה מתחיל כבר משבת זו – חמישי בסיון.

שבת שלום וחג שמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כח, (ערב) חה"ש (עמ' 15 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 17ואילך). זו רק נקודה ותמצית מהשיחה. לעומק הרעיון יש לעיין במקור.