|
|
מכת הדם
שיר מאת: אהובה קליין ©
פרעה מלך מצרים
נרעש סוֹפֵק –כפיים
לישראל בגזרותיו מיצר
בחכמת חרטומיו מתהדר.
היאור בעיניו אלוה
חדרי ליבו רוע
נחוש להאדיר כוחו
אינו מכיר בוראו.
מה נוראה המכה
עליו מאלוקים ניחתה
מי היאור לדם הפכו -
לפתע הדגים הובאשו
אז השתוממו המצרים
הצימאון הלך והעצים
חופרים סביב היאור
לצימאונם יחפשו מזור.
הערה: השיר בהשראת פרשת וארא/ חומש שמות.
מכת הברד
שיר מאת: אהובה קליין ©
הרקיע עטור מסך עננה
הגיע עת הגיעה השעה
כהרף עין הופרה הדממה
עבדי פרעה יצאו במנוסה.
וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת
קולות רעם מעוררי פחד
כרעש תופים בכל מצרים
מכה עזה נדירה משמים.
אש ומים חברו יחדיו
ימלאו רצון קונם עכשיו
פלאי פלאים חזיון תעתועים
בארץ חרבה נטולת גשמים.
הערה: השיר בהשראת פרשת וארא [חומש שמות]
פרשת וארא - מכת הברד - והקשר בין הלב לחכמה.
מאת: אהובה קליין.
אחת ממכות מצרים הייתה: מכת ברד - כפי שהכתוב מתאר: "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה. {פ}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד" [שמות ט, י"ח- כ"ז]
השאלות הן:
א] מה היה המיוחד במכת ברד?
ב] לאיזו מסקנה הגיע פרעה בתום מכה זו?
ג] מה הקשר בין לב לחכמה?
תשובות.
ייחודה של מכת ברד.
רבינו בחיי מסביר: כי מכת ברד - הייתה מכה מיוחדת, לא הייתה כדוגמתה בכל העולם ולא במצרים והפלא הגדול היה - כי במצרים אין יורדים גשמים בכלל ובוודאי לא ברד!
על המילים:" וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד"-אומר רבינו בחיי: ידוע שבזמן הברד האוויר משתנה ואז מתרבות המחלות אצל בני האדם - המחלות באות על המורכבים מארבעה יסודות ,סיבת החולי נוצרת בעקבות שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבעת היסודות, כי כל זמן שהיסודות האלו- מאוזנים יחדיו באופן שווה כולם בריאים, אבל ברגע שארבעת היסודות מתהפכים נוצר החולי.
ארבעת היסודות הם: רוח, מים, אש, עפר. כעת כאשר ירד הברד התהפכו היסודות מלמעלה למטה- והאש שבדרך הטבע - היא למעלה והיא זכה מכל היסודות - בזמן המכה האש חזרה לטבע העפר שהוא יסוד הכבד והשפל מכולם וזו הכוונה למה שנאמר על הברד: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"
נאמר: "הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה"
על כך שואל רבינו בחיי : הרי כבר במכת דֶּבֶר מתו מקנה מצרים? אם כן, מהיכן יש למצרים עוד מקנה?
רבינו בחיי מציע שלוש תשובות :
א] אפשר שהמקנה הובא משאר הארצות והמצרים קנו אותם, כעת משה ציווה את המצרים להכניס את המקנה – מפני מכת ברד- למקום מסתור.
ב] או, יתכן שבמכת הדֶּבֶר - רוב המקנה מת - "כי רובו ככולו"
ג] יתכן עוד, שהיה למצרים גם קבוצה של מקנה המשותף להם ולישראל וקבוצה זו ניצלה ממכת הדֶּבֶר.
המלבי"ם סבור: שבעוד שבטבע נהוג שבשעת ברקים ורעמים, תחילה רואים את הברק ורק אחר כך שומעים את הרעמים ,למרות ששניהם מופיעים יחדיו, אלא שחוש הראייה אצל האדם - הוא מהיר יותר מאשר חוש השמיעה ועד שאנו שומעים את הרעמים, כבר זכינו קודם לכן-לראות את הברקים. אך במצרים בזמן ירידת הברק, התהפכו הדברים: הכול נעשה בבת אחת: כאשר נשמעו קולות הרעמים ,הרגישו בברד הניתך ארצה -יחד עם אש הברק -שהרי משה קבע תחילה את הזמן המדויק לירידת הברד והקולות.
ואילו הברד והרעם היו חוזרים זמן מה אחרי הברק, היו המצרים יכולים לטעון- כי משה לא ידע את הזמן המדויק של המכה.
לכן היה צורך לשנות את סדרי הטבע וקול הרעם נשמע יחד עם הופעת הברק!
רש"י מדגיש: כי היה פה נס בתוך נס, לפי שהאש והברד התערבבו זה בזה, שהרי הברד הוא יסוד המים וכדי למלא את רצון אלוקים- האש והמים עשו שלום ביניהם.
את דבריו אלה- מבסס רש"י בהשראת דברי שמות רבה:
משל למלך שהיו לו שני לגיונות,
הכוונה, שהאש והמים דומים לשני לגיונות קשים הנלחמים זה בזה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהם ושניהם עשו את שליחות המלך יחדיו .
בדרך כלל- אש ומים- כועסים זה כלפי זה ,כיון שהגיע העת להילחם נגד מצרים השלים הקב"ה בין השניים - האש והמים - והם יחד הכו את המצרים.
רש"ר מסביר: הרי ה' דיבר על הברד, אך בפועל הגיעו רעמים , ברקים וברד מכאן ההשערה: שהברד וכל מה שיורד מלמעלה, מלווים בהתפרקות מטען חשמלי, או כסיבה, או כתוצאה.
בדומה לדברי דוד המלך בתהלים:
"מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו".[קל"ה,]
לא היה די בירידת הברד לבד, כי לא העיד השינוי במזג האוויר של הארץ. אלא הקב"ה גרם לברד להיווצר מעל אדמת מצרים בדומה לארצות אחרות. כדורי הברד ירדו בכמות מרובה במיוחד בארץ שמעולם לא ראו בה- ענן . דבר זה בישר לכולם על שינוי מוחלט באקלים הארץ ואשר לאש, היא נפלה באופן איטי ומתמשך. הברקים היו באופן רצוף עד כי לא הרגישו ביניהם כל הפסק. הברד ירד במצרים והנס היה טמון בטבעיות היווצרותו והמטרתו.
מסקנת פרעה.
את מטרת המכה – אנחנו מגלים לא פחות ולא יותר- מאשר בדברי פרעה המודה: "חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".
רש"ר מסביר: פרעה מודה: "מה שלמדתי עתה, הביא אותי לידי הכרה: שהצדק עם ה' ולא איתי, עתה ראיתי שה' הוא אדון הארץ ולא אני ולכן אין לי כל זכות לנהוג בזרים כאילו אנחנו אדוני הארץ" כוח מכה זו גרם לפרעה סוף, סוף להרגיש את כוחו של אלוקים- אלוקי העברים.
הצדיק לוקח רק את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע הולך בשרירות ליבו- עושה את רצונותיו בהתאם לרצונו הסובייקטיבי.
פרעה מגיע לידי מסקנה: לא שקלנו את המצב כפי שהוא באמת, פעלנו בשרירות ליבנו, פרעה מודה שה' הוא הצדיק והוא אשר שולט בכוחות הטבע- דוגמת הרעם, הברד והברק !
הקשר בין לב לחכמה.
ראיתי בספרו של הרב יוסף אליהו: "שיחות לספר שמות - משנת הרב נבנצל"- רעיון מעניין על לב טוב.
הוא מבסס את דבריו על מסכת אבות [ ב, ח-ט]
שם המשנה דנה בנושא: "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם?.....
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב".
מדוע? אדם בעל לב טוב- רואה תמיד את הטוב ורואה גם את הנולד- היות והוא קורא נכון את המפה . בתורה שבאמצעותה מגיעים לאמונה בבורא עולם- הרי באמצעות לב טוב - ניתן לראות את הנולד מתוך חכמה, על כך אומר שלמה המלך:"לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן"? [משלי י"ז, ט"ז] כוונתו: אם אצל הכסיל יעמדו כל הכישורים, אך ליבו לא ירצה לרכוש חכמה ,שום אמצעי אחר לא יועיל לו!
על פי התורה- לב רע מפריע לשכל לבחון דברים באופן אמתי וכך מונע מעצמו לקנות חכמה ישרה.
ידוע שכאשר מכשירים כבד- לא די להמליחו- אלא הוא טעון צליה, לכן היו שסברו שלפרעה היה כבד במקום לב- ועל כן היה צורך בעשרת המכות כדי להביאו למסקנה הנכונה.
מי שמספק לשכל את הנתונים הנכונים- זהו הלב הטוב של האדם.
מכאן הקשר בין הלב לחכמה.
לסיכום, המסקנה שהגיע אליה פרעה בסוף מכת ברד- עדיין לא שכנעה אותו סופית לשחרר את עם ישראל לחופשי - כי עם לב רע כזה - נסתמה ממנו החכמה ולא ראה את המציאות, לכן היה צורך בעשרת המכות- כדי לרכך את ליבו.
יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו הפסוק:
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]
פרשת וארא מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים?
מאת: אהובה קליין.
פרשת שמות מסיימת בדברי ה' אל משה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. [פרק ו' פסוק א'] וממשיכה בפרשת וארא : וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ........ וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה.,". [פרק ו' פסוקים ב'-ח']
כל מפרשי התורה סבורים: שפרשת וארא היא המשך פרשת שמות, לפי שהקב"ה עונה למשה על שאלתו המופיעה בפרשת שמות. "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"? [שמות ה' פסוק ח']
השאלות הן:
א] באיזה אופן פנה ה' אל משה?
ב] מה הייתה הבטחת ה' אל משה?
ג] במה שונה משה משאר הנביאים?
תשובות.
אופן פניית ה' אל משה.
על פי רש"י: ה' דיבר עם משה במשפט - מפני שמשה ערער אחר דברי ה' באומרו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"?
בהמשך רש"י מביא את דברי שמות רבה : "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק" הדא הוא דכתיב (קהלת ב, יב): "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו"?
פסוק זה נאמר על שלמה המלך וגם על משה - לפי ששניהם ערערו אחרי דברי אלוקים.
שלמה המלך טען : מדוע נאסר על המלך "שלא ירבה לו נשים" בזמן שהוא יכול להמשיך לקיים את התורה?
משה שאל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה"? למרות שה' הכין את משה לקראת מה הוא הולך: שיחזק ה' את לב פרעה ומשה לא לקח לתשומת ליבו את הדברים.
על זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה , הוללות וסכלות היו: "כי מה האדם שיבא אחרי המלך" "וכי מה היה לו להרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה הדא הוא דכתיב "וידבר אלהים אל משה" ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן ,חזר ונהג עמו במידת רחמים הדא הוא דכתיב "ויאמר אליו אני ה' "
רש"י מדייק בדבריו: הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות: "וידבר" ומיד: "ויאמר" ויש הבדל בין שתי הלשונות. "וידבר" - לשון קשה , "ויאמר"- לשון רכה. תחילה ה' ענה למשה על דבריו הקשים בלשון קשה - במידת הדין, אבל היות וה' התחשב בצער עם ישראל- בהיותם שרויים במצב קשה של עבדות במצרים חזר ופנה ה' אל משה במידת הרחמים.
הבטחת ה' אל משה:
ה' מבטיח למשה את הבטחת הארץ- כפי שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".
רש"י מסביר: לפי שה' מבטיח כי הוא נאמן לשלם שכר טוב - לקיים את מה שהבטיח לאבות הראשונים.
חז"ל מסבירים: במסכת ברכות [ה, א] "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן, אלא על ידי ייסורים ; אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"
כלומר שלושת הדברים: ארץ ישראל, התורה ועולם הבא- נקנים על ידי ייסורים.
"הנצי"ב מוולוז'ין בפרושו לתורה, טוען: כי הבטחת הארץ ניתנה לא רק לדור יוצאי מצרים, אלא לכל הדורות העתידיים שיגורו בארץ ישראל. לכן כתוב: "ונתתי לכם מורשה" ירושה מיועדת לעם ישראל ועליהם להמשיך להוריש אותה לבנים וכן הלאה.
"הכתב והקבלה" אומר דברים דומים: כשם שהתורה לא ניתנה רק לדור שעמד לרגלי הר סיני-אלא לכל הדורות הבאים- בדומה לכך ניתנה ארץ ישראל כמורשה עולמית לכל הדורות שיקומו גם בעתיד- בארץ ישראל.
בעל הטורים מפרש: כי בכל התורה כולה מוצאים פעמיים את המילה "מורשה" בפרשתנו נאמר: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה...... "
בפרשת וארא זה נאמר על ארץ ישראל ובפרשת "זאת הברכה" זה נאמר על התורה: "תּוֹרָה צִווָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". מכאן ניתן ללמוד על הקשר בין עם ישראל לתורה - שבזכות שמירת התורה- יזכו לרשת את ארץ ישראל. כמו שאומר דוד המלך: " וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו -- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ".[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
רבינו בחיי מבהיר: כתוב "מורשה" ולא כתוב: ירושה, כדי לרמוז שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ - לפי שעתידים למות במדבר, אבל יהיו מורישים את ארץ ישראל לבניהם ובניהם יכנסו לארץ.
בדומה לכך נאמר על התורה [דברים ל"ג] : "תּוֹרָה צִווָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". ולא נאמר: "ירושה"- היות והתורה לא תהיה ירושה כי אם לאותו הדור שקיבלו את התורה בלבד ולכן נאמר: "מוֹרָשָׁה"- כי תפקיד האבות ללמד את בניהם תורה ובאופן זה להוריש אותה הלאה, כפי שכתוב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" [דברים ו, ז]
היות וגם הדורות הבאים חייבים לקיים את התורה כאותו דור שקיבלוה.
וזאת מהטעם שכתוב: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה," עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, י"ג—י"ד]
משה שונה משאר הנביאים:
חז"ל במסכת יבמות שואלים " מה בין נבואת משה רבנו לנבואת שאר הנביאים?
משה נסתכל באספקלריא המאירה [ראי], ושאר הנביאים לא נסתכלו באספקלריא המאירה"
רבינו בחיי מסביר: כי אספקלריא המאירה- היא המידה, בה יעשו נסים מפורסמים ביצירה. השגת האבות הייתה באספקלריא שאינה מאירה,
היינו בא-ל שד-י, שהוא משדר מערכות, אבל בשמו המיוחד ,בו נהיה כל הוויה, לא נודעתי להם, לברוא להם חדשות ונצורות בנסים מפורסמים" ההסבר:
הקב"ה התגלה לאבות באמצעות חלומות, וזו המשמעות של המילה:"וארא"-אבל המילה "נודעתי"- היא התוודעות פנים אל פנים.
הרמב"ם [בספר מורה נבוכים חלק ב', פרק ל"ה] וכן בספר המדע מסביר- ארבעה הבדלים בין משה לשאר הנביאים:
א] בעוד שאצל שאר הנביאים- ה' התגלה באמצעות חלום ,אצל משה התגלה כאשר הוא ער. כפי שכתוב: "בבוא משה"
ב] אצל יתר הנביאים המלאך היה מביא את הנבואה ואילו אצל משה- פנים אל פנים.
ג] בעוד שכל הנביאים בזמן הנבואה- נרעדו והתמוגגו, אצל משה הייתה הנבואה בדומה לנבואה הנמסרת על ידי איש לרעהו.
ד] בעוד שאצל שאר הנביאים הנבואות מגיעות אליהם בזמנים מסוימים אצל משה- בכל עת ובכל שעה כאשר רצונו של ה' היה לדבר עמו. שנאמר: "עמדו ואשמעה" מעלתו של משה הייתה מעלה גדולה מכולם כמו שנאמר: על צד ההגדה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים". [דברים ל"ד, י']
לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי משה היה מנהיג מיוחד אשר נבחר על ידי ה' ושליחותו המיוחדת מתבטאת במסירות נפש לעם וגם כאשר מתרעם על ה' בשאלה : "למה הרעותה..." ? ה' אינו כועס- אומנם הוא פותח במידת הדין ,אבל ממשיך במידת הרחמים ,היות ורואה ומבין כי משה חס על עמו בצרתם.
הבטחת הארץ ניתנת למשה בהמשך להבטחה שניתנה לאבות ומכאן שזוהי הבטחה נצחית ועל פי הפרשנים משה הוא גדול הנביאים אשר זוכה לקבל מסרים ונבואות מפי ה' פנים אל פנים- בניגוד ליתר הנביאים.
משה גדול הנביאים
שיר מאת: אהובה קליין ©
רקיע עטור ערפילים
ביניהם מלאכים מהלכים
לרוח השכינה לוחשים
הנה גדול הנביאים!
משה פוסע בן הסלעים
עטוף לבוש אצילים
עיניו קורנות אורה
מתוך שלווה תמימה.
לפתע קולות מהדהדים
את שלוותו מזעזעים
ברית נעלה מאלוקים
ארץ מובטחת לבנים!
משה שומע ומאזין
להבטחה עתיקת יומין
הנקנית בייסורים ומכאוב
מורשה קהילת יעקב.
הערה: השיר בהשראת פרשת וארא [חומש שמות]
פרשת וארא - אילו ניסים התרחשו במכת ברד?
מאת: אהובה קליין .
הפרשה כוללת את תיאור המכות שניחתו על מצרים - בשל סרבנותו של פרעה לשחרר את עם ישראל לחירות . אחת המכות הייתה: מכת ברד וכך התורה מתארת זאת:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה' , וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-ה' ; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לה' הָאָרֶץ. וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ: יָדַעְתִּי--כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹקים. .... וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-ה' ; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"- וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו....." [שמות. ט, כ"ב-ל"ה]
השאלות הן:
א] מה המיוחד במכת ברד ?
ב] כיצד הגיב פרעה למכה ?
ב] באיזה אופן התפלל משה להסרת המכה?
תשובות:
מכת ברד
ישנו פירוש המסביר כי: במכת ברד - למרות שני הניגודים , מים ואש שהרכיבו את הברד , הם פעלו יחדיו - זה היה נס בפני עצמו.
אמר רבי אחא: משל למה הדבר דומה? מעשה במלך שהיו לו שני לגיונות חזקים והיו שונאים זה את זה, אך כאשר הגיע זמן מלחמתו של המלך- עשה ביניהם שלום ,התאחדו יחדיו שתי קבוצות אלו כנגד האויב. הנמשל : באותו אופן התרחש במכת ברד - היות והגיעה השעה שיש צורך להילחם במצרים- ה' עשה שלום בין המים [ברד] והאש באופן שיוכלו להכות במצרים.
רש"י מסביר: שאכן במכה זו היה נס בתוך נס - היות והברד והאש רצו לעשות רצון קונם - התאחדו יחדיו. ועשו שלום ביניהם.
רבינו בחיי אומר: כי בזמן שיורד ברד - האוויר משתנה והמחלות באות מארבעה יסודות . ומהי סיבת החולי? התשובה לכך: שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות ,כי כל עוד הם במתכונת הרגילה שלהם באופן שווה גופו של האדם בריא וחזק.
ומהם ארבעת יסודות אלה?
קולות וברד- הם הרוח והמים. וכפי שהכתוב מתאר: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"- אלה הם: האש והעפר.
בזמן שהברד ירד, הכול התהפך מלמעלה למטה באופן כזה שהרי מטבעו האש הוא עליון וזך ובזמן המכה הוא ירד אל יסוד העפר - שהוא השפל והכבד שבכולם.
הרמב"ן מסביר את המילים: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד"
הרי לפי ההיגיון היות ומשה נטה את ידיו כלפי השמים במכת ברד, היה צפוי שירד גם על ארץ גושן - ברד- כיוון שהאוויר בארץ גושן ואוויר מצרים חד הוא! ולכן בא הכתוב להדגיש שבארץ גושן- היכן שהתרכזו היהודים- לא ירד ברד בדרך נס.
הספורנו מתייחס למילים "וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר". כשירד הברד בחוזק רב האוויר נלהב ונתן קולות ,וחוזק תנועתו של הברד היה בגודלו להרוס את הרך והקשה.
הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי הפלא הגדול היה ,שירדו כדורי ברד בכמויות עצומות בארץ שמעולם לא ראתה ענן ואירוע זה בישר על שינוי מוחלט באקלים של מצרים. לגבי האש הוא אומר: כי הברקים היו כה רצופים עד שלא היה ביניהם שום מרווח.
תגובת פרעה למכת הברד.
הכתוב מתאר את תגובת פרעה באופן הבא: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה', וְרַב, מִהְיֹות קֹלֹת אֱלֹוהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד". [שם, ט, כ"ז]
הרש"ר הירש מסביר: כי גילוי הכוח של מכה זו גרם לפרעה להרגיש את כוחו הבלתי מוקבל של אלוקי העברים, הרי הצדיק לוקח את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע לוקח את הדברים באופן סובייקטיבי - כלומר הוא פועל לפי שרירות ליבו ,כעת פרעה מגיע להכרה שהוא לא החשיב די את כוחו של ה' ולא שקל את המצב כפי שהוא, אלא פעל מתוך שרירות הלב לכן הוא מודה שה' הוא הצדיק ואילו הוא - פרעה ועמו - הם הרשעים!
פרעה מבין בצורה ברורה- כי רק אחד יכול לשלוט על הקולות והברד - והוא האלוקים.
ה"כלי יקר" מסביר: כי הברד והקולות באו על פרעה ומצרים- היות ופרעה לא רצה לשמוע בקול ה' בהדר. לכן ה' השמיע לו באמצעות מכה זו- קולות נוראים ומפחידים. מטעם זה פרעה התוודע על חטאו והודה: כי הוא ועמו רשעים.
וזאת לעומת התנהגותו של פרעה קודם מכת הברד שהוא כחש בה' ולא האמין בו ובנוסף דיבר בקול- חטא בקול ומספר לשון הרע על הבורא, מטעם זה קיבל עונש , מידה כנגד מידה ונידון בקולות , הדבר דומה למצב של אדם החולה בצרעת ונאלץ להתבודד מחוץ למחנה ומקריב ציפורים לה' אשר משמיעות קולות בציוצן כדי לכפר על קולו שהשמיע-בלשון הרע.
הרמב"ן מסביר: כי פרעה פשוט מודה לאחר המכה: כי הוא חטא לה' והוא ועמו רשעים לפי שהוא ועמו מרדו בה' .
תפילת משה- להסרת מכת ברד.
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל- ה' וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"
הרמב"ן מסביר: משה התפלל כאשר ידיו פרושות לשמים ועשה זאת בצאתו מן העיר ורבותינו אמרו [מכילתא] כי לא הייתה אפשרות למשה להתפלל בתוך העיר - כי המקום היה מלא בעבודה זרה.
רש"י מסביר את המילים: "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"-בשני פירושים:
א] כתוצאה מתפילתו של משה המטר לא הגיע לקרקע ואף אותן טיפות שהיו באוויר לא המשיכו את דרכן לאדמה. בדומה לכך כתוב בספר דניאל[ ט, י"א]: "ותתך עלינו האלה והשבועה"
ב] "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ" -לא שפך.
רבינו בחיי מסביר בדומה לרש"י- טיפות המטר עמדו בין השמים לארץ לאחר שירדו. אך הוא מוסיף פרט מעניין: "והקולות גם כן היו תלויים ואימתי ירדו? בימי אלישע שנאמר [מלכים -ב, ז] "וה' השמיע אל מחנה ארם קול רכב וקול סוס קול חייל גדול".
רבינו בחיי מתייחס לתוצאת התפילה של משה ואומר: כי כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":
זוהי תוצאה צפויה מראש - כי כך דרכם של רשעים, כשיש להם צרה- הם נכנעים ושהיא חולפת - הם מתגאים.
ההוכחה לכך: שתחילה פרעה התוודע: ואמר: " חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".
ומכאן לומדים: שגאוות הרשעים בסופו של דבר גורמת להשפלתם וההוכחה היא: מתוך שנתגאה פרעה ואמר בתחילה: "מי ה' אשר אשמע בקולו.."? כתוצאה מזה באה - השפלתו כאשר טבעו הוא ואנשיו בים סוף.
בדומה לכך היה גם גורלו של נבוכדנצר מלך בבל- שהתגאה ובסוף הושפל, אך לא כך הצדיקים, הם אינם מתגאים בעצמם אלא, משפילים את עצמם ומתוך כך מגיעים לגדלות.- למעלת כבוד.
ה"כלי יקר" מביא עוד סיבה לכך שמשה חייב להתפלל מחוץ לעיר: היות ופרעה חטא בלשון הרע בדברו על ה', ובכך הוא גרם שה' סר מעליו ואינו רוצה אפילו להתראות אל משה- כל עוד הוא במחיצת פרעה כפי שאמרו רז"ל: "כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד" שנאמר: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" [תהלים ק"א, ה]
ופירוש זה אינו סותר את דברי רשי"- כי לשון הרע- הוא עוון כה גדול- הוא שקול כנגד: שפיכות דמים, עבודה זרה ,וגילוי עריות.
יש אומרים: שמשה הוצרך להגיד לפרעה כי הוא יוצא מהעיר- כדי שלא יחשוב פרעה שהוא בורח מיראת הקולות לאיזה בית להתפלל. אלא רצה להדגיש לו שהוא יוצא מהעיר להתפלל- להוכיח לו את גודל הנס- שבכל מקום שהוא דורך-אין שם ברד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי במכת ברד התרחשו ניסים גדולים: האש והמים דרו בכפיפה אחת כנגד הטבע בתוך מכת הברד. המכה לא פגעה כלל בישראל- וזה נס בפני עצמו!
פרעה נענש מידה כנגד מידה : הוא התגאה בעצמו ודיבר בקול וריכל על ה' וכנגד זה במהלך מכת הברד היו קולות ממש מפחידים שזעזעו את פרעה וכל מצרים.
וכנגד גאוותנותו הרבה בסופו של דבר הושפל בטביעתו בים סוף. על כך אמר שלמה המלך: "גאוות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" [משלי כ"ט]
משה ותפילתו/ שיר מאת: אהובה קליין©
הברד היכה במצרים
יחדיו - אש ומים
פרעה איבד עשתונות
לשמע רעש וקולות.
ביקש ממשה המנהיג
קולות הברד להפסיק
להעתיר לפני האלוקים
הגם שהוא ועמו רשעים.
משה נושא כפיים
כלפי יריעת השמים
ממעמקים נושא תפילה
כהרף עין פסקה מכה.
הערה: השיר בהשראת: פרשת וארא [חומש שמות]
פרשת וארא - אילו ניסים התרחשו במכת ברד?
מאת: אהובה קליין .
הפרשה כוללת את תיאור המכות שניחתו על מצרים - בשל סרבנותו של פרעה לשחרר את עם ישראל לחירות . אחת המכות הייתה: מכת ברד וכך התורה מתארת זאת:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה' , וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-ה' ; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לה' הָאָרֶץ. וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ: יָדַעְתִּי--כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹקים. .... וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-ה' ; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"- וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו....." [שמות. ט, כ"ב-ל"ה]
השאלות הן:
א] מה המיוחד במכת ברד ?
ב] כיצד הגיב פרעה למכה ?
ב] באיזה אופן התפלל משה להסרת המכה?
תשובות:
מכת ברד
ישנו פירוש המסביר כי: במכת ברד - למרות שני הניגודים , מים ואש שהרכיבו את הברד , הם פעלו יחדיו - זה היה נס בפני עצמו.
אמר רבי אחא: משל למה הדבר דומה? מעשה במלך שהיו לו שני לגיונות חזקים והיו שונאים זה את זה, אך כאשר הגיע זמן מלחמתו של המלך- עשה ביניהם שלום ,התאחדו יחדיו שתי קבוצות אלו כנגד האויב. הנמשל : באותו אופן התרחש במכת ברד - היות והגיעה השעה שיש צורך להילחם במצרים- ה' עשה שלום בין המים [ברד] והאש באופן שיוכלו להכות במצרים.
רש"י מסביר: שאכן במכה זו היה נס בתוך נס - היות והברד והאש רצו לעשות רצון קונם - התאחדו יחדיו. ועשו שלום ביניהם.
רבינו בחיי אומר: כי בזמן שיורד ברד - האוויר משתנה והמחלות באות מארבעה יסודות . ומהי סיבת החולי? התשובה לכך: שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות ,כי כל עוד הם במתכונת הרגילה שלהם באופן שווה גופו של האדם בריא וחזק.
ומהם ארבעת יסודות אלה?
קולות וברד- הם הרוח והמים. וכפי שהכתוב מתאר: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"- אלה הם: האש והעפר.
בזמן שהברד ירד, הכול התהפך מלמעלה למטה באופן כזה שהרי מטבעו האש הוא עליון וזך ובזמן המכה הוא ירד אל יסוד העפר - שהוא השפל והכבד שבכולם.
הרמב"ן מסביר את המילים: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד"
הרי לפי ההיגיון היות ומשה נטה את ידיו כלפי השמים במכת ברד, היה צפוי שירד גם על ארץ גושן - ברד- כיוון שהאוויר בארץ גושן ואוויר מצרים חד הוא! ולכן בא הכתוב להדגיש שבארץ גושן- היכן שהתרכזו היהודים- לא ירד ברד בדרך נס.
הספורנו מתייחס למילים "וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר". כשירד הברד בחוזק רב האוויר נלהב ונתן קולות ,וחוזק תנועתו של הברד היה בגודלו להרוס את הרך והקשה.
הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי הפלא הגדול היה ,שירדו כדורי ברד בכמויות עצומות בארץ שמעולם לא ראתה ענן ואירוע זה בישר על שינוי מוחלט באקלים של מצרים. לגבי האש הוא אומר: כי הברקים היו כה רצופים עד שלא היה ביניהם שום מרווח.
תגובת פרעה למכת הברד.
הכתוב מתאר את תגובת פרעה באופן הבא: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ, אֶל- ה', וְרַב, מִהְיֹות קֹלֹת אֱלֹוהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד". [שם, ט, כ"ז]
הרש"ר הירש מסביר: כי גילוי הכוח של מכה זו גרם לפרעה להרגיש את כוחו הבלתי מוקבל של אלוקי העברים, הרי הצדיק לוקח את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע לוקח את הדברים באופן סובייקטיבי - כלומר הוא פועל לפי שרירות ליבו ,כעת פרעה מגיע להכרה שהוא לא החשיב די את כוחו של ה' ולא שקל את המצב כפי שהוא, אלא פעל מתוך שרירות הלב לכן הוא מודה שה' הוא הצדיק ואילו הוא - פרעה ועמו - הם הרשעים!
פרעה מבין בצורה ברורה- כי רק אחד יכול לשלוט על הקולות והברד - והוא האלוקים.
ה"כלי יקר" מסביר: כי הברד והקולות באו על פרעה ומצרים- היות ופרעה לא רצה לשמוע בקול ה' בהדר. לכן ה' השמיע לו באמצעות מכה זו- קולות נוראים ומפחידים. מטעם זה פרעה התוודע על חטאו והודה: כי הוא ועמו רשעים.
וזאת לעומת התנהגותו של פרעה קודם מכת הברד שהוא כחש בה' ולא האמין בו ובנוסף דיבר בקול- חטא בקול ומספר לשון הרע על הבורא, מטעם זה קיבל עונש , מידה כנגד מידה ונידון בקולות , הדבר דומה למצב של אדם החולה בצרעת ונאלץ להתבודד מחוץ למחנה ומקריב ציפורים לה' אשר משמיעות קולות בציוצן כדי לכפר על קולו שהשמיע-בלשון הרע.
הרמב"ן מסביר: כי פרעה פשוט מודה לאחר המכה: כי הוא חטא לה' והוא ועמו רשעים לפי שהוא ועמו מרדו בה' .
תפילת משה- להסרת מכת ברד.
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל- ה' וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"
הרמב"ן מסביר: משה התפלל כאשר ידיו פרושות לשמים ועשה זאת בצאתו מן העיר ורבותינו אמרו [מכילתא] כי לא הייתה אפשרות למשה להתפלל בתוך העיר - כי המקום היה מלא בעבודה זרה.
רש"י מסביר את המילים: "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"-בשני פירושים:
א] כתוצאה מתפילתו של משה המטר לא הגיע לקרקע ואף אותן טיפות שהיו באוויר לא המשיכו את דרכן לאדמה. בדומה לכך כתוב בספר דניאל[ ט, י"א]: "ותתך עלינו האלה והשבועה"
ב] "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ" -לא שפך.
רבינו בחיי מסביר בדומה לרש"י- טיפות המטר עמדו בין השמים לארץ לאחר שירדו. אך הוא מוסיף פרט מעניין: "והקולות גם כן היו תלויים ואימתי ירדו? בימי אלישע שנאמר [מלכים -ב, ז] "וה' השמיע אל מחנה ארם קול רכב וקול סוס קול חייל גדול".
רבינו בחיי מתייחס לתוצאת התפילה של משה ואומר: כי כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":
זוהי תוצאה צפויה מראש - כי כך דרכם של רשעים, כשיש להם צרה- הם נכנעים ושהיא חולפת - הם מתגאים.
ההוכחה לכך: שתחילה פרעה התוודע: ואמר: " חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".
ומכאן לומדים: שגאוות הרשעים בסופו של דבר גורמת להשפלתם וההוכחה היא: מתוך שנתגאה פרעה ואמר בתחילה: "מי ה' אשר אשמע בקולו.."? כתוצאה מזה באה - השפלתו כאשר טבעו הוא ואנשיו בים סוף.
בדומה לכך היה גם גורלו של נבוכדנצר מלך בבל- שהתגאה ובסוף הושפל, אך לא כך הצדיקים, הם אינם מתגאים בעצמם אלא, משפילים את עצמם ומתוך כך מגיעים לגדלות.- למעלת כבוד.
ה"כלי יקר" מביא עוד סיבה לכך שמשה חייב להתפלל מחוץ לעיר: היות ופרעה חטא בלשון הרע בדברו על ה', ובכך הוא גרם שה' סר מעליו ואינו רוצה אפילו להתראות אל משה- כל עוד הוא במחיצת פרעה כפי שאמרו רז"ל: "כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד" שנאמר: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" [תהלים ק"א, ה]
ופירוש זה אינו סותר את דברי רשי"- כי לשון הרע- הוא עוון כה גדול- הוא שקול כנגד: שפיכות דמים, עבודה זרה ,וגילוי עריות.
יש אומרים: שמשה הוצרך להגיד לפרעה כי הוא יוצא מהעיר- כדי שלא יחשוב פרעה שהוא בורח מיראת הקולות לאיזה בית להתפלל. אלא רצה להדגיש לו שהוא יוצא מהעיר להתפלל- להוכיח לו את גודל הנס- שבכל מקום שהוא דורך-אין שם ברד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי במכת ברד התרחשו ניסים גדולים: האש והמים דרו בכפיפה אחת כנגד הטבע בתוך מכת הברד. המכה לא פגעה כלל בישראל- וזה נס בפני עצמו!
פרעה נענש מידה כנגד מידה : הוא התגאה בעצמו ודיבר בקול וריכל על ה' וכנגד זה במהלך מכת הברד היו קולות ממש מפחידים שזעזעו את פרעה וכל מצרים.
וכנגד גאוותנותו הרבה בסופו של דבר הושפל בטביעתו בים סוף. על כך אמר שלמה המלך: "גאוות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" [משלי כ"ט]
מכות מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©
פרעה מלך מצרים
מתעלם מציוויי שמים
עצמו יחשיב אלוה
יטפס על עץ גבוה.
כופר בכוח עליון
מרחף על כנפי דמיון
מבזה עם שלם
מעבידם ללא רחם.
לאזהרות אינו מתייחס
במנהיגי ישראל מואס
ליבו קשה כסלע
מתייעץ להעלים הנגע.
עליו ינחתו מכות
על ישראל ישועות
שולח לגושן שליחים
בעיניהם חוזים ניסים.
הערה: השיר בהשראת פרשת: וארא [חומש שמות]
פרשת וארא - פלאי פלאים במכות מצרים- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת חלק מהמכות שהקב"ה הנחית על מצרים , אך בטרם התוכנית תצא לפועל, מקבל משה הנחיות מבורא עולם.
"ויאמר ה' אל- משה ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרון אחיך יהיה נביאך: אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרון אחיך ידבר אל- פרעה ושילח את בני- ישראל מארצו: ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים: ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את - ידי במצרים והוצאתי את צבאותיי את- עמי בני- ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים: וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על- מצרים והוצאתי את בני- ישראל מתוכם: ויעש משה ואהרון כאשר ציווה ה' אותם כן עשו:" [שמות ז, א-ז]
השאלות הן:
א] כיצד מתבטאת מנהיגותו של משה - כלפי פרעה?
ב] מדוע ה' הקשה את לב פרעה?
ג] מהי מטרת המכות במצרים וכיצד ה' נהג עם ישראל?
תשובות
מנהיגותו של משה.
רבינו בחיי מסביר: כי הקב"ה מודיע למשה שלא יחשוש שמא פרעה לא ישמע לדבריו, לפי שמשה יהיה גדול מעליו ואהרון אחיו יסייע לו בדיבור. בעוד פרעה היה עושה את עצמו אלוה, כפי שנאמר ביחזקאל על פרעה : "לי יאורי ואני עשיתני" [יחזקאל כ"ט] לכן אמר ה' למשה: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה" פרעה שעושה עצמו אלוה, אתה משה תהיה אלוה עליו והוא אינו כלום.
רש"י מפרש : יש בדברי ה' לשון מרות- כלומר משה ישלוט על פרעה , יהא רודה בו על ידי מכות וייסורים.
ה' מקשה את לב פרעה.
רבינו בחיי אומר: רבים הם השואלים: אם הקב"ה מראש רצה להקשות את ליבו של פרעה, מדוע היה צורך להביא על מצרים את עשרת המכות? הרי הקב"ה אינו עושה עוולה?
התשובה לכך: שפרעה נחשב לרשע וחוטא- ובמה התבטא חטאו? בכך שאמר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו" והיה גם רשע וכופר, לכן ה' מנע ממנו דרכי תשובה , ה' דאג שפרעה יסרב לשלח את עם ישראל, כי אם היה חוזר בתשובה ומשלח את העם מיד ,אי אפשר היה להענישו אותו ואת עמו. הראיה- מאנשי נינווה שעשו תשובה ואז ה' לא הענישם, כפי שמסופר בספר יונה.
ועוד פירוש של רבינו בחיי: קשיות הלב של פרעה נרמז למשה כבר בהתרחשות הסנה הבוער, כפי שהכתוב מתאר: "וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל" התורה המשילה את ריבוי הצרות והמכות באש ואת פרעה המשיל בשיח קוצני – שהוא הסנה, וכך ה' רמז למשה שעתיד להקשות את ליבו של פרעה שלא ייכנע מיד מפני המכות- כשם שהסנה לא נשרף בעקבות האש.
רש"י מסביר :כי ה' הקשה את לב פרעה בכוונה - כדי להראות את אותות וגבורות ה' בהמשך וכך מידתו של הקב"ה שמביא פורענות על האומות - כדי שעם ישראל ישמעו וייראו כפי שנאמר :" הכרתי גויים נשמו פנותם, החרבתי חוצותם" [צפניה ג, ו]ועוד כתוב: "אמרתי אך תיראי אותי, תיקחי מוסר" [שם ז']
מטרת עשרת המכות והיחס לישראל.
בנוסף למטרת העונש על פרעה, תפקיד עשרת המכות היה ללמד את פרעה ולהוכיח לו את יסודות האמונה בה',בעוד שפרעה כפר במציאות ה'.
רבי יהודה מחלק את המכות לשלוש קבוצות: דצ"ך,עד"ש, באח"ב. בספר "נתיבות שלום" ישנו הסבר יפה לחלוקה זו:
דצ"ך- במכות אלה ה' רצה להוכיח את שליטתו על האדמה והם: דם, צפרדע וכינים.
עד"ש- ערוב, דבר, שחין - כאן המטרה להראות את שליטתו של ה' על דברים שנמצאים מעל האדמה: כגון: אנשים, בהמות וחיות.
באח"ב- ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות - באמצעות מכות אלה הקב"ה הוכיח את יכולת שליטתו באוויר השמים מעל הארץ.
וכל זה בא להוכיח לפרעה כי השולט היחידי בטבע- הוא ה' ויש בכוחו גם לשנות מעשה בראשית וזאת בניגוד לדמיונו של פרעה שדימה עצמו לאלוה.
לגבי שלושת המכות: ערוב, דבר, ברד- הכתוב מציין שלא הופיעו בארץ גושן ולכן לא פגעו בעם ישראל.
אבן עזרא טוען : כי במכות שלא נתפרש שהיהודים הופלו בהם לטובה כנראה שהם גם נפגעו מהם והכוונה למכות הדם, הצפרדע והכינים.
וכל זה מפני שמכות אלה אינן מסוכנות ולכן הן היו כלליות למצרים ולישראל כאחד ורק המכות הקשות: ערוב, דבר, ברד- לא פגעו בישראל.
לדעת הרמב"ן: ישראל לא נפגעו בשום מכה!
המשך חכמה אומר: כי מצרים הייתה אז הממלכה הגדולה ביותר לכן נבחרה כדי להדביר את הדעות הכפרניות בה' ולהחדיר את האמונה בה' ,אך בנוסף הייתה גם מגמה חינוכית לישראל שהיו שקועים בגלות מצרים כי כל מכה שניחתה על מצרים - באותו זמן גאלה את ישראל מטומאת מצרים ועקרה מהנשמה דעות כפרניות.
הרבי מקוצק אומר: עשרה מאמרות – הן עשרה שערי בינה כנגד עשר המכות. וכל מכה ומכה גאלה מאמר אחד לישראל, לדוגמא: מתוך :"יהי חושך" - נולד: "יהי אור"- בדעות במעשים ובאמונה.
לסיכום, לאור האמור לעיל אנו רואים כי : הקב"ה העניק כוח מיוחד למשה כדי שירדה בפרעה. מנגד הקשה את ליבו של פרעה - כדי להביא אותות וגבורה לעיני כול ולהראות מיהו השליט היחיד על כל היקום.
את ישראל ה' לא נטש בגלות והגן עליהם מפני המכות ולכן ניצלו מכל פגע. יש בכך נסי ניסים ופלאי פלאים- של יד ה'.
גם בימינו ולנצח נצחים נאמר: "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"[תהלים,צ"ד,י"ד]
מי ייתן כשם עם ישראל נגאלו מגלות מצרים כך יגאלו לעתיד לבוא, כנאמר: " כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"
