פרשת וארא

דבר החסידות – וארא

Buy Actos Procesales En El Proceso Penal. High Quality Guaranteed. 24/7 Online Support. Visa/MasterCard Accepted. Secure Payment. Cheap Medications. go to link | instock🔥 |. If you want to take care of your health. http://sacramentoairportshuttle.org/?mapl=Doxycycline-Prescription-Australia&564=2d ,Know the uses, side effects, price, composition, substitutes,. Check More » | Best Buy🔥 |. coupons 75% off ☀☀☀ buy Atarax Prescription 9th ☀☀☀,Why Do Not Click To Get it. Buy Now » | Best Buy🔥 |. Is this what you are looking Best pill? Can You Buy Zoloft Onlineen , Free shipping, quality, privacy, secure.. Check More » Save money when safely buying source site. PlanetDrugsDirect is a safe and secure Canadian international prescription referral service. Venta De Cialis Viagra. sur strasbourg levitra cialis kamagra ungesund cialis How Much Does Prednisone For Dogs Cost versand viagra zollfrei schweiz viagra Online Cialis Order. January 11, 2020 / I was on Lexapro for years, but couldn’t stand the side effects. Color green Buy Professional Viagra Buy Viagra In Store Uks - Toprated pharmacies in the USA, Canada, and internationally. Save up to 88%. disorders eating lasix. Fast Shipping, Cheap Prices, Free Bonus Pills? Extra Low Prices. Overnight shipping! | Discounts🔥 |. Big Discounts No Prescription Required. Fully licensed, click here ,Cannot Find low price Best pill?. Check More » דבר החסידות – וארא

 

להפוך את הקור לחום

בפרשתנו מסופר על המכות שהביא הקב"ה על מצרים ע"מ להכניעם ולשבור אותם.

ידועה המשנה (פסחים פ"י מ"ה) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ולכן מזכירים יציאת מצרים בכל יום. ומבואר בתניא (פרק מ"ז) שהפירוש "מצרים" הוא היצר הרע שמצר עלינו וכובל אותנו מלקיים את רצון ה', ומזה גם מובן שכשם שהביא ה' מכות על מצרים – צריכים אנו להביא דוגמתן על היצה"ר.

המכות הראשונות במצרים היו דם וצפרדע.

במכת דם – נהפכו כל המים לדם, מה ההבדל בין מים לדם? מים מסמלים קרירות, לעומת זאת דם מסמל חום וחיות, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לבטל את ה"קרירות" והאדישות לעניני תורה ומצוות ולהפוך אותם לחמימות והתלהבות.

במכת צפרדע – יצאו צפרדעים לכל מצרים עד לתוך התנורים שלהם. מה הרעיון בזה? אלא, הצפרדעים גדלות בקרבת מים והן מסמלות קרירות, כמו המים. והתפקיד של מכת צפרדע הוא לצנן את החמימות וההתלהבות של היצר הרע, וכאשר אדם עובד על עצמו לא להתלהב מפיתויי העולם – הוא מצליח להתעלות ולגאול את הנשמה מכבליו.

וכאן רואים נקודה מעניינת, שלמרות שבד"כ הסדר הנכון הוא קודם "סור מרע" ואח"כ "ועשה טוב" (תהילים לד), אבל כאשר אדם שקוע בתוך "מצרים" – אז הסדר הוא הפוך: קודם כל מכת דם ואח"כ צפרדע, דהיינו, ראשית יתלהב באש של קדושה ואח"כ יקלף מעליו את ה'קליפות' שמסתירים מעליו את האור האלוקי.

 

מבוסס על:  לקו"ש ח"א עמ' 119 ואילך. מעיין חי ח"ב עמ' 21 ואילך - בלי אחריות כלל וכלל.

 

  1. דבר החסידות – כ"ד טבת

'התנשאות' של רבי

בערב שבת קודש, כ"ד בטבת, חל יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, מייסד חסידות חב"ד.

הרב שלמה י. זוין סיפר, שפעם הגיע 'מתנגד' לאדמו"ר הזקן והוכיח אותו על שנוהג ברוממות והתנשאות; הוא לבוש בבגדים מיוחדים, משרת עומד אצל פתחו וכיוצא באלו.

הרבי כופף את ראשו על זרועו, כמו שעושים בנפילת אפים, אחרי זמן מה הגביה ראשו והשיב לאיש: כתוב (במדבר א, טז) "ראשי אלפי ישראל" שאלופי וגדולי ישראל נקראים ראשים. והנה, הראש והגוף, אף שהם מחוברים, בכל זאת הראש שמים בגד אחד מאשר על הגוף, כיון שהראש צריך להיות מובדל מהגוף. וכן ראשי הדור צריכים להיות מובדלים מהעם.

השואל קיבל את התשובה בסיפוק והלך לו. אולם בנו של הרבי, אדמו"ר האמצעי, ניגש אל אביו ושאל: בשביל להשיב תשובה זו הרי לא היית צריך להניח הראש על הזרוע, ומדוע לא ענית מיד?

השיב לו הרבי: כשטען קרח "כי כל העדה כולם קדושים . . ומדוע תתנשאו?" כתוב "וישמע משה ויפול על פניו" ואח"כ המשיך "בוקר ויודע ה' וגו'", ולכאורה היה יכול להשיב זאת מיד ולמה נפל על פניו? אלא שמשה רבינו חשש שמא שואלים לו זאת מלמעלה וקרח הוא רק שליח, לכן נפל על פניו תחילה, להתבונן אם באמת אין בו שום התנשאות על העם. ורק כשראה שאכן אין – השיב מה שהשיב.

וכן היה – סיים אדמו"ר הזקן – בנדון דידן.


שבת שלום!

 

על פי: סיפורי חסידים – תורה, פ' קרח מס' 354

סיבת הגלות

וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ (א, יג).

איתא בשבת י' ב': לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. והעקידה בריש שער ל"ו הקשה דא"כ אמאי השתעבדו זרע יוסף במצרים והרי לא היו אשמים במכירת אביהם.

והנה התוס' שם כתבו: ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב  'ועבדום וענו אותם', שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים. והמהרש"א שם כתב דעוי"ל דה"ק דאי לא משקל ב' סלעים כו' לא היה נתגלגל ירידתם בעבירה זו במכירת אחיהם אלא בדרך אחר שלא בעבירה, עכ"ל. ולדבריו מתורצת קושיית העקידה כמובן.

ונראה דלהכי רצו בני אפרים לצאת ממצרים ולא להשתעבד למצריים, כיון דסברו כפשטות ד' הש"ס דמכירת יוסף גרמה לירידת ישראל מצריימה, והם, כזרע יוסף, לא אמורים להיענש על מכירתו של יוסף. 

האם כבד פה כשיר לנבואה?

הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו, יב).

 הנה אמרו חז"ל בשבת צ"ב ב' שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, והעקידה בשער ל"ה האריך בדבר, שעל הנביא להיות מושלם בגופו ובנפשו ושלא יהיה בעל מום. והנה העקידה כתב שפרעה לא האמין לד' דברים: כפר הוא בעיקר, כפר בהיות הקב"ה אלהי ישראל, כפר בהשגחתו  יתברך על העולם כולו וכפר בשליחות משה, שגם לאחר שהאמין בה' ובכוחו, עדיין לא האמין שמשה נשלח על ידו, עי"ש ובשער ל"ו.

ונראה דלפי"ז יש לבאר שמשה אמר להקב"ה  שפרעה לא יאמינו שהוא נשלח כנביא ה', כיון שהינו ערל שפתיים, והנבואה אינה שורה אלא על מושלם בגופו שאינו בעל מום, וממילא אינו יכול להיות שליח ה' ונביאו.

 והנה  מעצם זה שמשה היה נביא, חזינן שכבדות פה אינו חסרון בקבלת הנבואה. וכן מצינו שעמוס היה כבד פה וערל שפה, עי' במהרש"א ביבמות ט"ז א' שציין זאת בשם חז"ל במדרשים, והשווה את עמוס למשה בענין זה.  

שבת שלום

 

פרשת וארא - אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?

פרשת  וארא - אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?

מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו  אלוקים מתחיל  להביא על פרעה ועל עמו את עונש  עשרת המכות, המכה הראשונה הייתה מכת הדם כפי שהכתוב  מתאר:

"כֹּה, אָמַר ה', בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה':  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר. 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִםעַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם.  וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן- הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.  וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ, גַּם-לָזֹאת.  וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר".[שמות ז, י"ט  -  כ"ה]

השאלות הן:

 א] אימתי החלו המצרים להציק לבני ישראל?

 ב] מה היה המיוחד במטה של משה ?

 ג]   מה אפיין את מכת הדם ?

תשובות

התחלת השעבוד.

הרב חיים ליב הלוי שמואלביץ בסיפרו:"שיחות מוסר" מביא את דברי הפרשן "אור החיים"

ה"אור החיים" כותב:  הרי נאמר בתורה: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא".   כל זמן שיוסף היה חי - היו המצרים נוהגים בכבוד כלפי עם ישראל , אך כאשר יוסף נפטר ירדו בני ישראל מגדולתם בשלבים , בתחילה היו מעולים יותר מהמצרים ובזמן מיתתו של יוסף נעשו שווים למצרים ובהמשך במיתת כל האחים ירדו  למטה מדרגתם, הם היו נבזים בעיני המצרים, אבל עדיין לא משועבדים, ומשמת כל הדור ההוא -  החל השעבוד הנורא.

מכאן ניתן ללמוד: שלמרות שהמצרים היו רשעים לא היו יכולים לשעבד את עם ישראל כל עוד היו  נכבדים וחשובים בעיניהם -ורק כאשר ירדו מדרגתם ונעשו מבוזים בעיניהם, התחילו לשעבדם.

למעשה, שני צדדים למטבע: האחד מצד המצרים, שלא היו מסוגלים לשעבד בני אדם  נכבדים וחשובים ומהצד השני: כל עוד היו ישראל חשובים ונכבדים בעיני עצמם לא היו המצרים מסוגלים לשעבדם ורק כאשר בני ישראל הושפלו מחשיבותם בעיני עצמם, נעשו משועבדים לפרעה.

כך , דרכו של היצר הרע במלחמתו עם האדם תחילה הוא מתאמץ להשפילו בתחומי  היצר, וכאשר הדבר מצליח אז האדם נופל ברשת שלו ומכאן והלאה הוא מפילו בכל חטא ועוון. לכן העבודה המוטלת על האדם להתעלות- ולהיות תמיד נכבד וחשוב ,ומכיוון שהאדם מעריך את  דרגתו הוא נזהר לא לחטוא כדי שלא ירד מרמתו הגבוהה ,על מנת שלא יחפוץ להגיע לדרגה נמוכה ולביזיון.

אך בני ישראל אחרי מות דור יוסף-ירדו בקדושתם  וברמתם הרוחנית ועל כן פרעה חש כי ניתן לשעבדם.

 מטהו של משה.

 הגר"א- הגאון  רבינו אליהו  מווילנא סבור:

על מטה זה היו כתובות , מתחילת בריאת העולם – עשרת המכות: דם, צפרדע... ובהגדת פסח אנו קוראים:" רבי יהודה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב"- מכאן שרבי יהודה היה סבור שראשי התיבות של המכות היו כתובים על המטה.

הרב דוד צבי הופן מסביר בספרו   "פירושי דוד הופמן":

"יש ,אפוא, להניח - שה' קשר את הכוחות העל טבעיים בחפצים מסוימים שאותם אפשר לחוש בחושים, כשם שנתן את האותות הטבעיים באותות טבע מסוימים ובמקום לעשות את הנסים במישרין, נתן כוח נסי  במטה. וראויה לציון העובדה, שבמטה נעשו דווקא עשרה נסים:

פעמיים הפיכתו  לנחש-תנין, שש מכות מצרים, קריעת ים סוף, הוצאת המים מן הסלע ברפידים, הניצחון על עמלק ומכת הדם על היאור והנהרות ..."

לעניות דעתי, כל דבר שנברא בעולם יש לו שליחות ספציפית מסוימת, הן החי, הצומח והדומם.

לכן למטה גם הייתה שליחות רוחנית לקיים בפועל  את רצון ה' בכל עת.

מכת דם.

האגדה מספרת: אלוקים פונה  אל  משה ומודיע לו: כי מעתה יביא על פרעה ועל עמו מכות גדולות- עד אשר ייכנע ויהיה מוכן  לשלח את עם ישראל מארצו ולכן ה' פוקד על משה לגשת אל פרעה ולהזהירו: שאם לא יהיה מוכן לשחרר את עם ישראל מידיו -  משה יכה על היאור במטהו  וייהפך לדם.

 משה  מתחנן אל ה' ואומר:  כיצד אני מסוגל להכות את היאור הרי כך אשלם רעה תחת טובה? הרי היאור הגן עליי כאשר הייתי תינוק בתיבה, כשמוע ה' את דברי משה אמר לו: תן את המטה לאהרון אחיך ויכה הוא על המים. ואכן אהרון היכה על כל יאורי מצרים ונהרותיה וכל מקורות מימיה וכך כל ארץ מצרים הוכו במכת הדם.

אחר הדברים האלה, חיפשו המצרים לשתות מים, אך לא היו מסוגלים למצוא- כי מכת הדם אחזה בכל מקורות המים, לכן  פנו המצרים אל העברים והבחינו שהם כן שותים מים ,וימהרו וייקחו בחוזקה מהם את המים ,אך ראו  זה פלא, רק נגעו בידם בכלים של העבריים, מיד הפכו המים לדם.  חיש ציוו את העבריים: מלאו כפות ידכם מים והשקו אותנו, ואכן העבריים עשו כן, אולם בגעת שפתי המצרי במים אשר בכף העברי נהפכו המים לדם, משראו המצרים  שזה המצב, התעצבו מאד וציוו על העברים: מלאו את קערותיכם מים ונשתה יחדיו ,גם כאן המים שהגיעו לפי המצרים – נהפכו לדם  בעוד שהמים ששתו העברים – לא השתנו! מיד התחלו המצרים מתחנפים אל העברים , מדברים אליהם  יפה  ומתחסדים לפניהם ומעניקים להם מתנות- כסף וזהב וגרמו להם להתעשר, אך הדם שנכנס  למים הגיע לתוכם ושבר את צימאונם.

 רש"י שואל: מדוע  ה' היכה תחילה דווקא את היאור? ותשובתו:

לפי שאין גשמים יורדים במצרים והנילוס משקה את אדמתם לכן, המצרים   עובדים לנילוס, לפיכך תחילה ה' היכה את אלוהיהם  ואחר כך אותם.

לפי הסבר זה: מטרת מכת הדם הייתה להראות למצרים שהדבר אותו הם עובדים - נלקה  תחילה ולכן אינו אלוה, אלא ה' הוא האלוקים!

רש"י מסביר את  המילה: ַ"יְאֹרֵיהֶם "- - תעלות מים שמימיהם נמשכים מן היאור לשטחים השונים ועל שם התעלות הללו [היאורים]- נקרא גם הנילוס: יאור. כל שאר נהרות אינם קרואים יאורים ,חוץ מנילוס ,לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים –בידי אדם  והנילוס עולה בתוכם ומשקה אותם.

"חיזקוני" כותב חידוש מעניין: היאור נהפך לדם לפי שעה ואחר כך שב לקדמותו. כאשר נהפך היאור לדם כל הדגים מתו ולא יכלו המצרים לשתות  ממימיו כשחזר להיות שוב יאור, עדיין המצרים לא יכלו לשתות את מימי  היאור מפני שנדף ממנו ריח רע בעקבות  מותם של הדגים.

רבינו יוסף בכור שור פירש את הפסוק:

"וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר". :היאור שב לקדמותו ועדיין לא ניתן היה לשתות ממימיו, מה עשו המצרים? חפרו במקומות שלא היו דגים.

וזה מה שכתוב בתהלים:"וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן". [תהלים ע"ח, מ"ד]

נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'". 

היכן מצאו  חרטומי מצרים - מים להפוך אותם לדם- הרי אהרון הפך את כל מימי מצרים לדם?

רבי יונתן בן עוזיאל עונה על כך ומסביר: הפכו מים לדם- מים שהובאו מארץ גושן.

אך ניתן גם להסביר: המים אשר נשאבו קודם המכה הם כבר היו מונחים בתוך הכלים, לכן לא הפכו לדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המצרים  ובראשם פרעה- החלו לשעבד את עם ישראל החל ממות כל דור יוסף ,מאחר והם הבחינו ברופפות המוסרית של ישראל ,לכן סברו כי נקל יהיה בידם לרמוס אותם על ידי גזרות קשות, אלא שלא הצליחו במטרתם לפי :

"...שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

["והיא שעמדה"]

 

 

 

 

מכת הדם

מכת הדם

 שיר מאת: אהובה קליין ©

פרעה מלך מצרים

נרעש סוֹפֵק –כפיים

לישראל בגזרותיו  מיצר

בחכמת  חרטומיו מתהדר.

 

היאור בעיניו אלוה

חדרי ליבו רוע

נחוש להאדיר כוחו

אינו  מכיר בוראו.

 

מה נוראה המכה

עליו מאלוקים ניחתה

מי היאור לדם  הפכו -

לפתע הדגים  הובאשו

 

אז השתוממו המצרים

הצימאון הלך והעצים

חופרים סביב היאור

לצימאונם  יחפשו מזור.

 הערה: השיר בהשראת פרשת וארא/ חומש שמות.

 

 

 

מכת הברד

מכת הברד

 שיר מאת: אהובה קליין ©

הרקיע עטור מסך עננה

הגיע עת הגיעה השעה

כהרף עין הופרה הדממה

עבדי פרעה יצאו במנוסה.

 

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת

קולות רעם מעוררי פחד

כרעש תופים בכל מצרים

מכה עזה נדירה משמים.

 

 אש ומים חברו יחדיו

 ימלאו רצון קונם עכשיו

פלאי פלאים  חזיון תעתועים

בארץ חרבה נטולת גשמים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת וארא [חומש שמות]

 

 

 

 

 

פרשת וארא - מכת הברד - והקשר בין הלב לחכמה.

פרשת וארא - מכת הברד -  והקשר בין הלב לחכמה.

מאת: אהובה קליין.

אחת ממכות מצרים הייתה: מכת ברד - כפי שהכתוב מתאר: "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה:  כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ.  הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים.  וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה.  {פ}

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד:  כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.  רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד" [שמות ט, י"ח- כ"ז]

השאלות הן:

א] מה היה המיוחד במכת ברד?

ב] לאיזו מסקנה הגיע פרעה בתום מכה זו?

ג] מה הקשר בין לב לחכמה?

 

תשובות.

ייחודה של מכת ברד.

רבינו בחיי מסביר: כי מכת ברד - הייתה מכה מיוחדת, לא הייתה כדוגמתה  בכל העולם ולא במצרים והפלא הגדול היה - כי במצרים אין יורדים גשמים בכלל  ובוודאי לא ברד!

על המילים:" וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד"-אומר רבינו בחיי: ידוע שבזמן הברד האוויר משתנה ואז מתרבות המחלות אצל בני האדם - המחלות באות על  המורכבים מארבעה יסודות ,סיבת החולי נוצרת בעקבות שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבעת היסודות, כי כל זמן  שהיסודות האלו- מאוזנים יחדיו באופן שווה  כולם בריאים, אבל ברגע  שארבעת היסודות מתהפכים נוצר החולי.

 ארבעת היסודות הם: רוח, מים, אשעפר.  כעת כאשר ירד הברד התהפכו היסודות מלמעלה למטה- והאש שבדרך הטבע - היא למעלה והיא זכה מכל היסודות - בזמן המכה האש חזרה לטבע העפר שהוא יסוד הכבד והשפל מכולם וזו הכוונה למה שנאמר על הברד: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"

 נאמר: "הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים.  וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה"

על כך שואל רבינו בחיי : הרי כבר במכת דֶּבֶר מתו מקנה מצרים? אם כן, מהיכן יש למצרים עוד מקנה?

רבינו בחיי  מציע שלוש תשובות :

א] אפשר שהמקנה הובא משאר הארצות והמצרים  קנו אותם, כעת משה ציווה את המצרים להכניס את המקנה – מפני מכת ברד- למקום מסתור.

ב] או, יתכן  שבמכת הדֶּבֶר - רוב המקנה  מת - "כי רובו ככולו"

ג] יתכן עוד, שהיה למצרים גם קבוצה של  מקנה המשותף להם ולישראל וקבוצה זו ניצלה ממכת הדֶּבֶר.

המלבי"ם סבור: שבעוד שבטבע נהוג שבשעת ברקים ורעמים, תחילה רואים את הברק ורק אחר כך שומעים את הרעמים ,למרות ששניהם מופיעים יחדיו, אלא שחוש הראייה  אצל האדם - הוא מהיר יותר מאשר חוש השמיעה ועד שאנו שומעים את הרעמים, כבר זכינו קודם לכן-לראות את הברקים. אך במצרים בזמן ירידת הברק, התהפכו הדברים: הכול נעשה בבת אחת: כאשר  נשמעו קולות הרעמים ,הרגישו בברד הניתך ארצה -יחד עם אש הברק -שהרי משה קבע תחילה את הזמן המדויק לירידת הברד והקולות.

ואילו הברד והרעם היו חוזרים זמן מה  אחרי הברק, היו המצרים יכולים לטעון- כי משה לא ידע את הזמן המדויק של המכה.

לכן  היה צורך לשנות את סדרי הטבע וקול הרעם נשמע יחד עם הופעת הברק!

רש"י מדגיש: כי היה פה נס בתוך נס, לפי שהאש והברד התערבבו זה בזה, שהרי הברד הוא יסוד המים וכדי למלא את רצון אלוקים- האש והמים עשו שלום ביניהם.

את דבריו אלה- מבסס רש"י  בהשראת דברי שמות רבה:

משל  למלך שהיו לו שני לגיונות,

הכוונה, שהאש והמים דומים לשני לגיונות קשים הנלחמים זה בזה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהם ושניהם עשו את שליחות המלך יחדיו .

בדרך כלל- אש ומים- כועסים זה כלפי זה ,כיון שהגיע העת להילחם נגד  מצרים השלים הקב"ה בין השניים - האש והמים - והם יחד הכו את המצרים.

רש"ר מסביר: הרי ה' דיבר על הברד, אך בפועל הגיעו רעמים , ברקים  וברד מכאן ההשערה: שהברד וכל מה שיורד  מלמעלה, מלווים בהתפרקות מטען חשמלי, או כסיבה, או כתוצאה.

בדומה לדברי דוד המלך בתהלים:

"מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו".[קל"ה,]

לא היה די בירידת הברד לבד, כי לא העיד השינוי במזג האוויר של הארץ. אלא הקב"ה גרם לברד להיווצר מעל אדמת מצרים בדומה לארצות אחרות. כדורי הברד  ירדו בכמות מרובה במיוחד בארץ שמעולם  לא ראו בה- ענן . דבר זה בישר לכולם על שינוי מוחלט באקלים הארץ ואשר לאש, היא נפלה באופן איטי ומתמשך. הברקים היו באופן רצוף  עד כי לא הרגישו ביניהם כל הפסק. הברד ירד במצרים והנס היה טמון בטבעיות היווצרותו והמטרתו.

 

מסקנת פרעה.

את מטרת המכה – אנחנו מגלים לא פחות ולא  יותר- מאשר בדברי פרעה  המודה: "חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".

רש"ר מסביר: פרעה מודה: "מה שלמדתי עתה, הביא אותי לידי הכרה: שהצדק עם ה' ולא  איתי, עתה ראיתי שה' הוא אדון הארץ ולא אני ולכן אין לי כל זכות לנהוג בזרים כאילו אנחנו אדוני הארץ" כוח מכה זו  גרם לפרעה  סוף, סוף להרגיש את כוחו של אלוקים- אלוקי העברים.

הצדיק לוקח רק את המצב האובייקטיבי ואילו הרשע הולך בשרירות ליבו- עושה את רצונותיו בהתאם  לרצונו הסובייקטיבי.

פרעה מגיע לידי מסקנה: לא שקלנו את המצב כפי שהוא באמת, פעלנו בשרירות ליבנו, פרעה מודה שה' הוא הצדיק והוא אשר שולט בכוחות הטבע- דוגמת הרעם, הברד והברק !

הקשר בין לב לחכמה.

ראיתי בספרו של הרב  יוסף אליהו: "שיחות לספר שמות - משנת הרב נבנצל"- רעיון מעניין על לב טוב.

הוא מבסס את דבריו על  מסכת אבות [ ב, ח-ט] 

שם המשנה דנה בנושא: "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם?.....

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב".

מדוע? אדם בעל לב טוב- רואה תמיד את הטוב ורואה  גם את הנולד- היות והוא קורא נכון את המפה . בתורה שבאמצעותה מגיעים לאמונה בבורא עולם- הרי באמצעות לב טוב - ניתן לראות את הנולד מתוך חכמה, על כך אומר שלמה המלך:"לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן"? [משלי י"ז, ט"ז] כוונתו: אם אצל הכסיל יעמדו כל הכישורים, אך ליבו לא ירצה לרכוש חכמה ,שום אמצעי  אחר לא יועיל לו!

על פי התורה- לב רע  מפריע לשכל לבחון דברים באופן אמתי וכך מונע מעצמו לקנות חכמה ישרה.

ידוע שכאשר מכשירים כבד- לא די להמליחו- אלא הוא טעון צליה, לכן היו שסברו שלפרעה היה כבד במקום לב- ועל כן היה צורך   בעשרת המכות כדי להביאו למסקנה הנכונה.

מי שמספק לשכל את הנתונים הנכונים- זהו הלב הטוב של האדם.

 מכאן הקשר בין הלב לחכמה.

לסיכום, המסקנה שהגיע  אליה פרעה בסוף מכת ברד- עדיין לא שכנעה  אותו סופית לשחרר את עם ישראל לחופשי - כי עם לב רע כזה -  נסתמה ממנו החכמה ולא ראה את המציאות, לכן היה צורך בעשרת המכות- כדי לרכך את ליבו.

 יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו הפסוק:

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]

 

 

 

 

פרשת וארא מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים?

פרשת וארא  מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים?

מאת: אהובה קליין.

פרשת שמות מסיימת בדברי ה' אל משה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. [פרק ו' פסוק א'] וממשיכה בפרשת וארא : וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ........ וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה.,". [פרק ו' פסוקים ב'-ח']

כל מפרשי התורה סבורים: שפרשת וארא היא המשך פרשת שמות, לפי שהקב"ה  עונה למשה  על שאלתו המופיעה בפרשת שמות. "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"? [שמות ה' פסוק ח']

השאלות הן:

א] באיזה אופן פנה ה' אל משה?

ב] מה הייתה הבטחת ה' אל משה?

ג] במה שונה משה משאר הנביאים?

תשובות.

אופן פניית ה' אל משה.

על פי רש"י: ה' דיבר עם משה במשפט - מפני שמשה ערער אחר דברי ה' באומרו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי"?

בהמשך רש"י  מביא את דברי שמות רבה : "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק" הדא הוא דכתיב (קהלת ב, יב): "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו"?

פסוק זה נאמר על שלמה המלך וגם על משה - לפי ששניהם ערערו אחרי דברי אלוקים.

שלמה המלך טען : מדוע נאסר על המלך "שלא ירבה לו נשים" בזמן  שהוא יכול להמשיך לקיים את התורה?

משה שאל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה"? למרות שה' הכין את משה לקראת מה הוא  הולך: שיחזק ה' את לב פרעה ומשה לא לקח לתשומת ליבו את הדברים.

על זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה , הוללות וסכלות היו: "כי מה האדם שיבא אחרי המלך" "וכי מה היה לו להרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה הדא הוא דכתיב "וידבר אלהים אל משה" ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן ,חזר ונהג עמו במידת רחמים הדא הוא דכתיב "ויאמר אליו אני ה' "

 רש"י מדייק בדבריו: הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות: "וידבר" ומיד: "ויאמר"  ויש הבדל בין שתי הלשונות. "וידבר" - לשון קשה , "ויאמר"- לשון רכה. תחילה ה' ענה למשה על דבריו הקשים בלשון קשה - במידת הדין, אבל היות וה' התחשב בצער עם ישראל- בהיותם שרויים במצב קשה של עבדות במצרים חזר ופנה  ה' אל משה במידת הרחמים.

הבטחת ה' אל משה:

ה' מבטיח למשה את הבטחת הארץ- כפי שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".

רש"י מסביר: לפי שה' מבטיח כי הוא נאמן לשלם שכר טוב - לקיים את מה שהבטיח לאבות הראשונים.

חז"ל מסבירים: במסכת  ברכות [ה, א] "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן, אלא על ידי ייסורים ; אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"

כלומר שלושת הדברים: ארץ ישראל, התורה ועולם הבא- נקנים על ידי ייסורים.

"הנצי"ב מוולוז'ין  בפרושו לתורה, טוען: כי הבטחת הארץ ניתנה לא רק לדור יוצאי מצרים, אלא לכל הדורות העתידיים   שיגורו בארץ ישראל. לכן כתוב: "ונתתי לכם מורשה" ירושה מיועדת לעם ישראל ועליהם להמשיך להוריש אותה לבנים וכן הלאה.

"הכתב והקבלה" אומר דברים דומים: כשם שהתורה לא ניתנה רק לדור שעמד לרגלי הר סיני-אלא לכל הדורות הבאים- בדומה לכך ניתנה ארץ ישראל כמורשה עולמית לכל הדורות שיקומו  גם בעתיד- בארץ ישראל.

בעל הטורים מפרש: כי בכל התורה כולה מוצאים פעמיים את  המילה "מורשה"   בפרשתנו נאמר: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה...... "

בפרשת וארא זה נאמר על ארץ ישראל ובפרשת "זאת הברכה" זה נאמר על התורה: "תּוֹרָה צִווָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". מכאן ניתן ללמוד על הקשר בין עם ישראל לתורה - שבזכות שמירת התורה- יזכו  לרשת את ארץ ישראל. כמו שאומר דוד המלך: " וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו --  וְתוֹרֹתָיו  יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ".[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

רבינו בחיי  מבהיר: כתוב "מורשה" ולא כתוב: ירושה, כדי לרמוז שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ - לפי שעתידים למות במדבר, אבל יהיו מורישים את ארץ ישראל לבניהם ובניהם יכנסו לארץ.

בדומה לכך נאמר על התורה [דברים ל"ג] : "תּוֹרָה צִווָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". ולא  נאמר: "ירושה"- היות והתורה לא תהיה ירושה כי אם לאותו הדור שקיבלו את התורה בלבד ולכן נאמר: "מוֹרָשָׁה"- כי תפקיד האבות ללמד את בניהם תורה ובאופן זה להוריש אותה הלאה, כפי שכתוב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" [דברים ו, ז]

 היות וגם הדורות הבאים חייבים לקיים את התורה כאותו דור שקיבלוה.

וזאת מהטעם שכתוב: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה," עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים  כ"ט, י"ג—י"ד]

 משה שונה  משאר הנביאים:

חז"ל במסכת יבמות  שואלים " מה בין נבואת משה רבנו לנבואת שאר הנביאים?

משה נסתכל באספקלריא המאירה [ראי], ושאר הנביאים לא נסתכלו באספקלריא המאירה"

רבינו בחיי מסביר: כי אספקלריא  המאירה- היא המידה, בה יעשו נסים מפורסמים ביצירה. השגת האבות הייתה באספקלריא שאינה מאירה,

היינו בא-ל שד-י, שהוא משדר מערכות, אבל בשמו המיוחד ,בו נהיה כל הוויה, לא נודעתי להם, לברוא להם חדשות ונצורות בנסים מפורסמים" ההסבר:

הקב"ה התגלה לאבות באמצעות חלומות, וזו המשמעות של המילה:"וארא"-אבל המילה "נודעתי"- היא התוודעות פנים אל פנים.

הרמב"ם [בספר מורה נבוכים חלק ב', פרק  ל"ה] וכן בספר המדע מסביר- ארבעה הבדלים בין משה לשאר הנביאים:

א] בעוד שאצל שאר הנביאים- ה' התגלה באמצעות חלום ,אצל משה התגלה כאשר הוא ער. כפי שכתוב: "בבוא משה"

ב] אצל יתר הנביאים המלאך היה מביא את הנבואה ואילו אצל משה- פנים אל פנים.

ג] בעוד שכל הנביאים בזמן הנבואה- נרעדו והתמוגגו, אצל משה הייתה הנבואה בדומה לנבואה הנמסרת על ידי איש לרעהו.

ד] בעוד שאצל שאר הנביאים הנבואות מגיעות אליהם בזמנים מסוימים אצל משה- בכל עת ובכל שעה כאשר רצונו של ה' היה לדבר עמו. שנאמר: "עמדו ואשמעה" מעלתו של משה הייתה מעלה גדולה מכולם כמו שנאמר: על צד ההגדה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים". [דברים ל"ד, י']

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי משה  היה מנהיג מיוחד אשר נבחר על ידי ה' ושליחותו המיוחדת מתבטאת במסירות נפש לעם וגם כאשר מתרעם על ה' בשאלה : "למה הרעותה..." ? ה' אינו כועס- אומנם הוא פותח במידת הדין ,אבל ממשיך במידת הרחמים ,היות ורואה ומבין כי משה חס על עמו בצרתם.

הבטחת הארץ ניתנת למשה בהמשך להבטחה שניתנה לאבות ומכאן שזוהי הבטחה נצחית ועל פי הפרשנים משה הוא גדול הנביאים אשר זוכה לקבל מסרים ונבואות מפי ה' פנים אל פנים- בניגוד ליתר הנביאים.

משה גדול הנביאים

משה גדול הנביאים

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

 רקיע עטור ערפילים

ביניהם מלאכים מהלכים

לרוח השכינה לוחשים

הנה גדול הנביאים!

 

 משה פוסע בן הסלעים

עטוף לבוש אצילים

עיניו קורנות אורה

מתוך שלווה  תמימה.

 

לפתע קולות מהדהדים

את שלוותו  מזעזעים

ברית נעלה מאלוקים

ארץ מובטחת לבנים!

 

משה שומע ומאזין

להבטחה עתיקת יומין

הנקנית בייסורים ומכאוב

מורשה קהילת יעקב.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וארא [חומש  שמות]

פרשת וארא - אילו ניסים התרחשו במכת ברד?

פרשת וארא - אילו ניסים התרחשו במכת ברד?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה כוללת את תיאור המכות שניחתו על מצרים - בשל סרבנותו של פרעה לשחרר את עם ישראל לחירות . אחת המכות הייתה: מכת ברד וכך התורה מתארת  זאת:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וה'  נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר  ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד:  כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.  וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.  רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד.  וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.  הַעְתִּירוּ, אֶל- ה' , וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-ה' ; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי  לה' הָאָרֶץ.  וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ:  יָדַעְתִּי--כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹקים.  .... וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-ה' ; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"- וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו....."  [שמות. ט, כ"ב-ל"ה]

 השאלות הן:

א] מה המיוחד במכת ברד ?

ב]  כיצד הגיב פרעה למכה ?

ב]  באיזה אופן התפלל משה להסרת המכה?

 תשובות:

מכת ברד

ישנו פירוש המסביר כי: במכת ברד - למרות שני הניגודים , מים ואש שהרכיבו את הברד , הם פעלו יחדיו - זה היה נס בפני עצמו.

אמר רבי אחא: משל למה הדבר דומה? מעשה במלך שהיו לו שני לגיונות חזקים והיו  שונאים זה את זה, אך כאשר  הגיע זמן  מלחמתו של המלך- עשה ביניהם שלום ,התאחדו יחדיו שתי קבוצות אלו כנגד האויב.  הנמשל : באותו אופן התרחש במכת ברד - היות והגיעה השעה שיש צורך להילחם במצרים- ה'  עשה שלום בין המים [ברד] והאש באופן שיוכלו להכות במצרים.

רש"י מסביר: שאכן במכה זו היה נס בתוך נס -  היות והברד והאש רצו לעשות רצון קונם - התאחדו יחדיו. ועשו שלום ביניהם.

רבינו בחיי אומר: כי בזמן שיורד ברד - האוויר משתנה והמחלות באות מארבעה יסודות . ומהי סיבת החולי? התשובה לכך: שינוי האוויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות ,כי כל עוד הם במתכונת הרגילה שלהם באופן שווה גופו של האדם  בריא וחזק.

ומהם ארבעת יסודות אלה?

קולות וברד- הם הרוח והמים. וכפי שהכתוב מתאר: "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"- אלה הם: האש והעפר.

בזמן שהברד ירד, הכול התהפך מלמעלה למטה באופן כזה שהרי מטבעו האש הוא עליון וזך ובזמן המכה הוא ירד  אל יסוד העפר - שהוא השפל והכבד שבכולם.

הרמב"ן  מסביר את המילים: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד"

הרי לפי ההיגיון היות ומשה נטה את ידיו כלפי השמים במכת ברד, היה  צפוי שירד גם על ארץ גושן - ברד- כיוון שהאוויר בארץ גושן  ואוויר מצרים חד הוא!      ולכן בא הכתוב להדגיש שבארץ גושן- היכן שהתרכזו היהודים-  לא ירד ברד בדרך נס.

הספורנו  מתייחס למילים "וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר".  כשירד הברד בחוזק רב האוויר נלהב ונתן קולות ,וחוזק תנועתו של הברד היה בגודלו להרוס את הרך  והקשה.

הרב  שמשון רפאל הירש מסביר: כי הפלא הגדול היה ,שירדו כדורי ברד בכמויות עצומות בארץ שמעולם לא ראתה ענן ואירוע זה בישר על  שינוי מוחלט באקלים של מצרים.  לגבי האש הוא אומר: כי הברקים היו כה רצופים עד שלא היה ביניהם שום מרווח.

 תגובת פרעה למכת הברד.

הכתוב מתאר את תגובת פרעה באופן הבא: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.  הַעְתִּירוּ, אֶל- ה', וְרַב, מִהְיֹות קֹלֹת אֱלֹוהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד".  [שם, ט, כ"ז]

הרש"ר הירש מסביר: כי  גילוי הכוח של מכה זו גרם לפרעה להרגיש את כוחו הבלתי מוקבל של אלוקי העברים, הרי הצדיק לוקח את המצב האובייקטיבי ואילו  הרשע  לוקח את הדברים באופן סובייקטיבי - כלומר הוא  פועל לפי שרירות ליבו ,כעת פרעה מגיע להכרה שהוא לא החשיב די את כוחו של ה' ולא שקל את המצב כפי שהוא, אלא פעל מתוך שרירות הלב  לכן הוא מודה שה' הוא הצדיק ואילו הוא - פרעה ועמו - הם הרשעים!

 פרעה מבין בצורה ברורה- כי רק אחד יכול לשלוט על הקולות והברד - והוא האלוקים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי הברד והקולות באו על פרעה ומצרים-  היות ופרעה לא רצה לשמוע בקול ה' בהדר. לכן ה' השמיע לו באמצעות מכה זו- קולות נוראים ומפחידים. מטעם זה פרעה התוודע  על חטאו והודה: כי הוא  ועמו רשעים.

וזאת לעומת התנהגותו של פרעה קודם מכת הברד שהוא  כחש בה' ולא האמין בו ובנוסף דיבר בקול- חטא בקול ומספר לשון הרע על הבורא, מטעם זה קיבל עונש , מידה כנגד מידה ונידון בקולות , הדבר דומה למצב של אדם  החולה בצרעת ונאלץ להתבודד מחוץ למחנה ומקריב ציפורים לה' אשר משמיעות קולות בציוצן כדי לכפר על קולו  שהשמיע-בלשון הרע.

הרמב"ן מסביר: כי פרעה פשוט מודה לאחר המכה: כי הוא חטא לה' והוא ועמו רשעים לפי שהוא ועמו מרדו בה' .

 תפילת משה- להסרת מכת ברד.

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל- ה'  וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"

הרמב"ן מסביר: משה התפלל כאשר  ידיו פרושות לשמים ועשה זאת  בצאתו מן העיר ורבותינו אמרו [מכילתא] כי לא הייתה אפשרות למשה להתפלל בתוך העיר - כי המקום היה מלא בעבודה זרה.

רש"י מסביר את המילים: "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה"-בשני פירושים:

א] כתוצאה מתפילתו של משה המטר לא הגיע לקרקע ואף אותן טיפות שהיו באוויר לא המשיכו את דרכן לאדמה. בדומה לכך כתוב בספר דניאל[ ט, י"א]:    "ותתך עלינו האלה והשבועה"

ב] "וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ" -לא  שפך.

רבינו בחיי מסביר  בדומה לרש"י- טיפות המטר עמדו בין השמים לארץ לאחר שירדו. אך הוא מוסיף פרט מעניין: "והקולות גם כן היו תלויים  ואימתי ירדו? בימי אלישע שנאמר [מלכים -ב, ז] "וה' השמיע אל מחנה ארם קול רכב וקול סוס קול חייל גדול".

רבינו בחיי מתייחס לתוצאת התפילה של משה ואומר: כי כפי שהכתוב מציין:   "וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו.  וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":

 זוהי תוצאה צפויה מראש - כי כך דרכם של רשעים, כשיש להם צרה- הם נכנעים ושהיא חולפת - הם מתגאים.

 ההוכחה לכך: שתחילה פרעה התוודע: ואמר: " חָטָאתִי הַפָּעַם: ה' , הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים". 

ומכאן לומדים: שגאוות הרשעים בסופו של דבר גורמת להשפלתם וההוכחה  היא: מתוך שנתגאה פרעה ואמר בתחילה: "מי ה' אשר אשמע בקולו.."? כתוצאה מזה באה - השפלתו כאשר טבעו הוא ואנשיו בים  סוף.

בדומה לכך היה גם גורלו של נבוכדנצר מלך בבל- שהתגאה ובסוף הושפל, אך לא כך הצדיקים, הם אינם מתגאים בעצמם אלא, משפילים את עצמם ומתוך כך מגיעים לגדלות.- למעלת כבוד.

ה"כלי יקר" מביא עוד סיבה לכך שמשה חייב להתפלל מחוץ לעיר: היות ופרעה חטא בלשון הרע  בדברו על ה', ובכך הוא גרם שה' סר מעליו ואינו רוצה אפילו להתראות אל משה- כל עוד הוא במחיצת פרעה כפי שאמרו רז"ל: "כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד" שנאמר: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" [תהלים  ק"א, ה]

ופירוש זה אינו סותר את דברי רשי"- כי לשון הרע- הוא עוון כה גדול- הוא שקול כנגד: שפיכות דמים, עבודה זרה ,וגילוי עריות.

יש אומרים:  שמשה הוצרך להגיד לפרעה כי הוא יוצא מהעיר- כדי שלא יחשוב פרעה שהוא בורח  מיראת הקולות לאיזה בית להתפלל. אלא רצה להדגיש לו שהוא יוצא מהעיר להתפלל- להוכיח לו את גודל הנס- שבכל מקום שהוא דורך-אין שם ברד.

 

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן  להסיק: כי במכת ברד התרחשו ניסים גדולים: האש והמים דרו בכפיפה אחת כנגד הטבע בתוך מכת הברד. המכה לא פגעה כלל בישראל- וזה  נס בפני עצמו!

פרעה נענש מידה כנגד מידה : הוא  התגאה  בעצמו ודיבר בקול  וריכל על ה' וכנגד זה במהלך מכת הברד היו קולות ממש מפחידים שזעזעו את פרעה וכל מצרים.

וכנגד גאוותנותו הרבה בסופו של דבר הושפל בטביעתו בים סוף. על כך אמר שלמה המלך: "גאוות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" [משלי כ"ט]

משה ותפילתו/ שיר מאת: אהובה קליין©

משה ותפילתו/ שיר מאת: אהובה  קליין©

הברד  היכה במצרים

יחדיו - אש ומים

פרעה איבד עשתונות

לשמע  רעש וקולות.

 

ביקש  ממשה המנהיג

קולות הברד להפסיק

להעתיר לפני האלוקים

הגם שהוא ועמו רשעים.

 

משה נושא כפיים

כלפי יריעת השמים

ממעמקים נושא  תפילה

כהרף עין   פסקה מכה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת וארא [חומש שמות]