פרשת נח

הערות והארות על סדר פרשת נח

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

הערות והארות על סדר פרשת נח

'מצווה ועושה' ביציאה מתיבת נח// קיום מלאכות בשבת ע"י האבות //

מאבד עצמו לדעת בבן נח // ניב – האם נקרא שפה ולשון // כיבוד הורים בבני נח

 

'מצווה ועושה' ביציאה מתיבת נח

 

צֵא מִן הַתֵּבָה (ח, טז).

הקשו המפרשים שאם נח הוצרך לצאת ע"פ צו ה' ית"ש, א"כ לשם מה שלח את העורב לבדוק האם ניתן לצאת, והלא בלאו הכי לא ייצא ללא ציווי.

ונראה לדמות זה לדברי הש"ס בב"ק ל"ח א' דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, ופירשו המפרשים דבדבר שאינו מצווה אין יצרו תוקפו וה"ה הכא דאם נח היה נשאר בתיבה משום שאינו יכול לצאת ממנה מפני שהמים מכסים ארץ, אזי לא היה יצרו תוקפו בזה. אך אם המציאות  מאפשרת לו לצאת מהתיבה ורק צו ה' הוא זה שמונע ממנו לעשות זאת, שכרו הרבה מאד דכה"ג יצרו תוקפו, ולכן שלח את העופות לראות האם קלו המים.

קיום מלאכות בשבת ע"י האבות

וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ  (ח, כב)

בסנהדרין נ"ח ע"א לומדים מפסוק זה שעכו"ם ששבת חייב מיתה, והקשה הפנים יפות על הא דקי"ל שהאבות קיימו כל התורה האיך שמרו שבת והא בן נח ששבת חייב מיתה.

ונראה דהנה רש"י פירש שם האיסור וז"ל: מנוחה בעלמא נאסר להן שלא יבטלו ממלאכה, עכ"ל. הרי שנאסר על הגויים לשבות ממלאכה ולהתבטל מישוב העולם, אך אם יעבדו בכל עבודה שהיא, לא נחשב ששבתו, למרות ששבת מל"ט מלאכות שבת. ולפי"ז י"ל דהאבות עשו בשבת מלאכות שאינם אסורות מדיני שבת, וכגון שנשאו משאות ברה"י או הדיחו כלים וכיוצ"ב ביתר המלאכות המותרות בשבת מדיני ל"ט מלאכות, ולכן לא נחשבו לב"ג ששבת, אך נזהרו מל"ט המלאכות ככל שומרי שבת. שוב שמחתי באומרים לי שכ"כ בשו"ת בנין ציון סימן קכ"ו.

מאבד עצמו לדעת בבן נח

וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם  (ט, ה).

בירושלמי קדושין פ"א ה"א ילפינן מהכא דבן נח נהרג אפילו על פי עצמו.

ונראה בפי' בדרך אפשר דהנה הרמב"ם (סנהדרין יח, ו) כתב וז"ל: אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי הנפש המחכים למות וכו', כך זה יבוא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג. וכ' הרדב"ז וז"ל: וכי היכי דאין אדם רשאי להרוג את עצמו כדכתב הרמב"ם (רוצח ב,ב), כן אין אדם רשאי להודות על עצמו שעשה עבירה שחייב עליה מיתה, לפי שאין נפשו קניינו, עכ"ל.

והנה המנ"ח מצוה לד כתב והנה מאבד עצמו לדעת אינו בכלל לאו דלא תרצח, רק חייב מיתה בידי שמים. גם נר"ל דב"נ אינו מצווה דנלמד מ"אך את דמכם לנפשותיכם" ולא נשנית בסיני א"כ לישראל נאמרה ולא לב"נ. נמצא שלדעת הרמב"ם טעמא דקרא דאין אדם מחייב עצמו להריגה הוא משום שלא רשאי לאבד עצמו לדעת אך בן נח שיכול מדינא להרוג את עצמו אכן נהרג ע"פ עצמו.

ניב – האם נקרא שפה ולשון

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (יא, א).

בירושלמי במגילה (פ"א ה"ט) נאמר ר"א ור' יוחנן, חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש. והקשה בתורה תמימה הכיצד אפ"ל שעד מעשה בניית המגדל ע"י דור הפלגה דיברו רק בלשה"ק, והרי כתיב לעיל (י ,כ)  "אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" וכן (י, לא) "אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם", הרי שכבר היו לשונות קבועות לכל העולם.

והנראה בזה דר' יוחנן לשיטתו, דבנדרים (י, א) אמר דכינויי נדרים היינו לשונות נכרים הם ופירש הר"ן (שם ב, א) דלר' יוחנן בכלל לשונות הנכרים הם לשונות מלשון הקודש שנשתבשו וכגון קונם קונח שמאחר וכך מדברים העם נחשב ללשון הקודש.

ועפ"ז הכל שריר וקיים דאה"נ ואכן העולם כולו דיבר בלשון הקודש בלבד, אך לכל אומה היה ניב מסוים ושיבושי לשון משלה ללשון הקודש, ומאחר ולר' יוחנן שיבוש לשון נחשב ללשון לכן נאמר שלבני חם ושם היו לשונות משלהם, ונפלא.

כיבוד הורים בבני נח

וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (יא, לב).

כתב רש"י ז"ל: הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו.

ושמעתי מידידי מהרא"א יזדי שיחי' להקשות בשם הגרי"ד סולוביצייק זצ"ל אמאי התחייב אברהם בכבוד אביו, והרי התגייר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, עכד"ק.

והנה בקידושין (לא, א) ובנזיר (מא, א) מבואר שבן נח אינו חייב בכבוד אביו, א"כ גם בהיותו בן נח, לא נתחייב אברהם בכבודו. אולם הגרעק"א ז"ל בהגהותיו לשו"ע יו"ד רמ"א ט' ועוד פוסקים, כתבו שהגוים מקיימים מצוה זו בנימוסיהם, והוא עפ"ד הרמב"ם ממרים (פ"ה הי"א), שכתב וז"ל: "הגר אסור לקלל אביו הגוי ולהכותו ולבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי"ז מבזה אביו ונוהג בו מקצת כבוד ונראה שהשארת אב זקן בלא שמירה וכיבוד נחשבת לביזוי ואי כבוד, וא"ש.

שו"ר בספר המפתח להרמב"ם בהוצאת הר"ש פרנקל שהביא מספר שני המטות סי' רמ"א ט' ומס' מטה נפתלי אות יא שיש סמך לדין הרמב"ם מאברהם ותרח,וכנראה כוונתו לדברינו אגו ואין הספר תח"י ועי' שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' ק"ל) שכתב שגיורת חייבת לבקר אצל אמה הנכרית בחולייה, דאם לא תבוא תתבזה האם ותצטער מאד והוא כעין ביזוי וקללה, וכדברינו בס"ד.

בבל או שנער?

הרב שמואל ברוך גנוט
בעמח"ס ויאמר שמואל ושא"ס

בבל או שנער?

כתב הרמב"ם בהלכות תרומות (פ"א ה"א): "התרומות ומעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהיו נוהגים אפילו בארץ שנער, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם", עכ"ל. וכתב בדרך אמונה (שם):"בארץ שנער- היא בבל, כמו שכתוב בפרשת נח (בראשית יא, ב, ט) "וימצאו בקעה בארץ שנער וגו' על כן קרא שמה בבל". וכן כתב הרדב"ז: "אף על גב ששנער רחוקה יותר מארץ מצרים, מכל מקום לא היו רוב ישראל הולכים למצרים כמו שהיו הולכים לבבל ולפיכך לא התקינו הנביאים אלא בשנער".

והנה הרמב"ם הזכיר בחיבורו הגדול לשון 'בבל' וגם 'שנער' פעמים רבות, ויש להבין מדוע נקט פעם כך ופעם כך.

וישנם שביארו שבזמן הקדמון נקרא המקום בבל ובזמן הרמב"ם נקרא המקום בפי היהודים בשם 'ארץ שנער', ולכן במקומות בהם מתייחס הרמב"ם לשם המקום בזמנו של הרמב"ם, כמו להלכות שההשלכה ההלכתית בהם היא גם מזמנו ואילך, והוא אינו מצטט את לשון חז"ל, קורא הרמב"ם למקום זה בשם 'ארץ שנער', וכאשר מתייחס הרמב"ם למקום כפי שנקרא בעבר, קורא הרמב"ם למקום בשם 'בבל' כגון 'עולי בבל'. וכמו כן כאשר הוא מצטט מלשון הגמרא, ומביא דוגמה של מקרה שהביאה הגמרא וכדומה, משתמש הרמב"ם  בלשון 'בבל'. (יעויין בספר ארץ קדומים לר"ש לוויזון, ערך שנער, ובספר אוצר לשון המקרא והמשנה (להרש"י דפין, ערך שנער), ומשמע ביומא י, א (ע"פ הפסוק בבראשית הנ"ל שהובא שם), שבבל היא  שם העיר, וברבות הזמן נקרא גם האזור בשם בבל, והארץ בכללותה נקראה ארץ שנער. וראה בהערות שבמהדורת ארטסקרול/רוטנשטיין). 

והנה מקור ההלכה שלפנינו, היא מדברי המשנה במסכת ידים (פרק ד משנה ג), ובמשנה זו נכתב 'בבל', ואם כן לא מובן מדוע שינה הרמב"ם מלשון המשנה והחליף 'בבל' ב'שנער', וצריך עיון. ושאלתי על כך במכתב לרבותי שליט"א. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בזה: לישנא דקרא נקט. [והיינו דהרמב"ם העדיף לכתוב את לשון הפסוק, הקורא לבבל בשם שנער, על פני לשון המשנה עצמה]. ומו"ר מרן הגרב"ש דויטש שליט"א נשאר בצ"ע.

ובפירוש המשניות במסכת ידים (שם) כתב הרמב"ם: "ובשנת השמטה שאין מפרישין בה בני ארץ ישראל מעשר כיון שהיא הפקר התקינו כבר הנביאים שיפרישו בבבל וכיוצא בה מארץ שנער מעשר שני", עכ"ל. ומשמע מדבריו שבבל ושנער אינם מקום אחד, אלא, ככל הנראה, מקום בתוך מקום.

והנה בהלכות אלו עצמם מצינו ברמב"ם שמביאם בב' השמות. בהלכה ג' כותב הרמב"ם: "הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן, אע"פ שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים". ובהלכה ו' נאמר: "וארץ ישראל נחלקת לשנים, כל שהחזיקו עולי בבל... וחוץ לארץ נחלקת לשנים, ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצות נוהגות בהם מדברי סופרים ונביאים, ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן". ובהלכה ט' כתב: "אי זו היא סוריא, מארץ ישראל ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד שנער וצהר הרי היא כסוריא".
ובהלכות ביכורים (פרק ב הלכה א) כתב הרמב"ם: "מצות עשה להביא בכורים למקדש, ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד... אבל עמון ומואב ובבל אע"פ שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים". 

 ובהערות הרב נחמן נתן קורונל  לפסקי הלכות חלה של הרשב"א (הערה 17) כתב כך: "ומדברי הרמב"ם הללו נראה שלא כיוון בארץ שנער לארץ בבל, וכן דעת הרמב"ן דרק סוריא הוא בכלל הזה, ובהגהות מימוניות סוף ספר זרעים כתב בשם ר"י שמקומות הקרובים לארץ ישראל כמו מהר אמנון ולפנים, ושמא דבר זה  אינו ברור עד כמה חשובים רחוקים. ועיין בספר ארץ קדומים מערכת שנער שמביא שם דעות שונות מהו שנער, עי"ש. ועיין במצח [=בהקדמת] ספר המנהיג שכתב שם שדבריו מיוסדים על דברי תלמוד ירושלמי והשנערי, ושם הכוונה על תלמוד בבלי, וכמו שכתב התרגום אונקלוס [בראשית] ריש פרק י, "בארץ שנער"- "בארעא דבבל", עכ"ל.

והנה בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) ובבראשית רבה (פרשת נח פל"ז) ובעוד מקומות נאמר: "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה ארם ונציבין וקטיפין, בארץ שנער זו בבל שהיא מנוערת מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר ובלא שביעית". הרי מפורש בדברי חז"ל שבבל היא שנער, לענין חיוב תרומות ומעשרות.

ובשו"ת המהרי"ט (ח"ב אבהע"ז סימן יא( כתב: "ובפ"ק דיומא אמרי' ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער. בבל כמשמעה ארך זו אורכות ואכד זו בשכר כלנה זו שנער והנך כלהו כרכים גדולים נינהו וכדאמרי' בשבת שלחו ליה בני בשכר וכו' לפי שאינן בני תורה ובמדרש איכה אכד זו נציבין וגם היה שם עיר מקומו של רב יהודה בן בתירה ושם המחוז כלה שנער דכתיב בארץ שנער ואחר זמן נקרא כל המחוז בבל על שמה כדאמרי' שנער זו בבל שמנוערת מן המצות ועלה אמרי' עד היכן היא בבל".

ועוד אבוא העיר"ה דהנה בירושלמי (ברכות פרק ד הלכה א) ובבראשית רבה (פרשת נח פרשה לז) ובעוד מקומות נאמר: "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה ארם ונציבין וקטיפין, בארץ שנער זו בבל שהיא מנוערת מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר ובלא שביעית". וצ"ע דהא כן הוא גם בכל הארצות, שמנוערים הם ממצות תרומות ומעשרות, ומדוע בחרו להדגיש זאת דוקא בבבל? ואדרבה, בבל היתה המקום הראשון בו תיקנו הנביאים הראשונים תרו"מ, כמש"כ הרמב"ם לעיל?!

וידידי הרה"ג ר"ש שלזינגר תירץ שכתבו כן על שנער דוקא, משום ששם היה הישוב היהודי הגדול ביותר אחר ארץ ישראל, והיינו שבישוב זה, למרות שחיו בו כה הרבה יהודים, לא נהגו מצוות התלויות בארץ והיו מנוערים מהמצוות. וידידי הרה"ג ר"מ פורייס הוסיף דרצו לומר שישראל נענשו בכך שהוגלו מעל אדמתם, למקום המנוער מהמצוות התלויות בארץ.


 

נח והבטחת ה'

נח והבטחת ה'

 שיר מאת אהובה קליין ©

עם תום המבול

ארץ חרבה  ללא  יבול

כובשת פניה  נכלמת

בצערה להתנחם ממאנת.

 

 התיבה ניצבת באפלה

 תמו ימי שליחותה.

 עתה נח ואנשיו יראים

 שמא  לשווא עמלים.

 

עננים נישאים בשמים

רוח נעה בעצלתיים

לפתע בוקעת אורה

מילות שבועה וברכה.

 

לא עוד קללת האדמה

תמה אף קללת החיה

שוב תשוב האנושות

לימי פריחה והתחדשות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: נח. [חומש בראשית]

 

 

 

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו , מעבירה אותנו לאורך תקופה של עשרה דורות - היינו: מנח עד אברהם , אך אין  התורה מפרטת  את קורות התקופה שבין נח לאברהם, אלא מתמקדת בעיקר בתקופה קצרה של שנת - חמה אחת ומתארת מאורע אדיר : המבול – במטרה: להעלים את הדור שהיה כה מושחת- ואחרי המבול להתחיל מבראשית לבסס עולם טוב ומתוקן יותר.

על פי הכתוב במסכת אבות:

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". [אבות ה, ב]

על פי הנאמר בתורה, ראשית המבול היה:

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".  [בראשית  ז', י"א]

התורה מציינת גם  אימתי הסתיים  המבול: "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ". [שם ח', י"ד] לפי חדשי הירח-  המבול נמשך במשך שנה ואחד עשר ימים ולכן הגיעו חז"ל למסקנה: שמשפט דור המבול: ערך שנה תמימה,היינו:365 ימים.

כבר בסוף פרשת בראשית התורה מציינת: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". [שם , ו', ח]

לפיכך אין להתפלא-אפוא - כי נח נבחר  בציווי ה' לבנות  את התיבה טרם המבול.

בתום המבול, נח הקים מזבח והקריב קורבנות לה' מכל הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.  וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [שם, ח, י"ד]

נח ובניו זוכים לברכת ה':

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ".  [שם, ט, א-ג]

השאלות הן:

א]  מדוע –נח מצא חן בעיני אלוקים?

ב]  מה משמעות הבטחת ה'- לא לקלל את האדמה ולא להכות כל חי?

ג]  מהות הברכה שהתברכו נח ובניו מפי ה'-כיצד?

תשובות.

נח מצא חן

רבינו בחיי מסביר:

הרשעים- ראויים להיענש ולהימחק מן העולם ואילו נח שנחשב לצדיק בדורותיו, ראוי להינצל  על ידי ה'- כי מצא חן בעיני ה' וכאן נתבאר העונש והשכר באופן מפורש: העונש לרשעים: להימחק באמצעות מי המבול. ומנגד שכר לנח בהצלה ובמציאת חן .על כך אמר שלמה המלך:


"נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". [משלי כ"ב, א]

 הרלב"ג מסביר: "נבחר שם מעושר".

עדיף שיהיה לאדם- שם טוב מאשר כסף וזהב – כי שמו הטוב-  יהיה לו מחסה מהרעות -יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר: משל הדיוט - יותר טוב איש אהוב בשוק מזהב בארגז, במילים  אחרות: שם טוב שיש לאדם- יכול להגן עליו במצבים קשים הרבה יותר מאשר כספו וזהבו.

הרב חיים ליב  שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר": "אמרו חז"ל: "אפילו נח שהשתייר מהן לא היה כדאי [להינצל] אלא, שמצא חן בעיני ה'"  [ב"ר  כ"ט, א, מסכת סנהדרין ק"ח, א, ]

מכאן ניתן ללמוד את הערך של מציאת חן בעיני ה' ,שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה',  היה הולך לאיבוד עם שאר העולם - ולא הייתה מועילה לו זכות האבות וזכות כלל ישראל ומלך המשיח שעתידים לצאת ממנו ולא ניצל בעבורם- אלא רק בזכות מציאת חן שלו בעיני ה'.

דוגמא נוספת למציאת חן, מצאנו אצל משה - גדול הנביאים:

 משה ביקש מה': "וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה."  [שמות ל"ג, י"ג]

ועל כך פירש רש"י: "למען אכיר כמה שכר מציאת חן" והקב"ה נענה לו:

"גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" [שם  פסוק, י"ז], הרי בקשתו הצנועה של משה הייתה ,רק למצוא חן בעיני ה' [למרות שבקשתו הייתה לא בעד עצמו, אלא עבור עם ישראל] מכאן ניתן להבין: עד כמה מעלת מציאת החן - היא רבת ערך.

המשמעות של "מציאת חן " בעיני ה'- היא: שאדם זוכה לקרבת חסד ה' למעלה מן הראוי לו. השגת מציאת החן בעיני ה' – היא אחד הדברים הנעלמים-  כפי שאמר שלמה המלך:

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן" [קהלת ט', י"א]- מצד החכמה- אין שום דרך למצוא חן, אך מן הכתובים התגלו לנו שני מסרים הגורמים למציאת חן- בעיני ה':

א] הענווה:. "וְלַעֲנָוִים  יִתֶּן -חֵן ". [משלי ג, ל"ד]- ע"פ הגמרא [סנהדרין צ"ב, א] "ואמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים"

רש"י מפרש: תהיה עניו ותחיה - "קבל לשון אפל, עשה עצמך ושפל" מכאן שמידת הענווה יכולה להציל את האדם מהטעם - שמי שהוא עניו –ייתן ה' לו חן. ומכוח מציאת החן שיש לאדם - הוא מסוגל להינצל מכל רע. גם אם חטא וראוי להיענש - הרי  החן בא להגנתו, כדברי חז"ל: [מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן"- אע"פ שאינו הגון.

ב] "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן": [משלי ה', י"ט]- העוסק בתורה- בזמן  הלימוד נדבק בו החן וכך התורה תגן עליו ולא יינזק.

אם כן, גם משה וגם נח זכו למצוא חן בעיני ה' - בגלל שהיו בהם: ענווה וגם תורה.

הבטחת ה'.

האגדה מספרת: כי בצאת נח ופמלייתו מן התיבה בתום המבול- נתמלא פחד ואמר לה': "ה' אלוקיי הנה אנוכי ובניי יוצאים מן התיבה והיה בהיוולד לנו בנים ובנות ופרו בארץ ורבו בה- והבאת שנית מבול מים ושיחת אותם..... על כן אנוכי מחלה את פניך, ה' לאמור: אל נא תביא עוד מבול ! ויאמר ה': בי נשבעתי, כי לא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר!" רק בתנאי הבטחה זו- יצא נח וכל אשר אתו - מן  התיבה.

שואל רש"י: מה ראה נח להקריב דווקא קורבנות,

מכל הבהמות הטהורות? לפי שאמר בלבו: לא לחינם ציווה אותי  ה' להכניס מאלו הטהורים  שבעה, שבעה ולא שניים, שניים, אלא כדי שיספיק להקריב קורבנות  לה' מהם.

 נאמר:" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

רש"י מסביר:

יש כאן שתי הבטחות:

א] אלוקים  מבטיח לא לקלל עוד את האדמה.

ב] מבטיח לא להכות עוד את כל החי. והיות והכתוב לא כלל את הבטחות אלה באמירה אחת  אלא אמר פעמיים: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

"וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי.." לכן הדבר בבחינת שבועה. הדבר מוזכר בדברי ישעיהו הנביא: "....אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.." [ישעיהו נ"ד, ט]

דרשו חכמים במסכת שבועות [דף ל"ו] : כל כפל  לשון-דינו כשבועה.

הברכה.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם..."

 רש"י שם את הדגש על המילים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם"

"וְחִתְּכֶם"- פירושו: ואימתכם- הפחד שלכם, כפי הדוגמא בספר איוב:  "...תִּרְאוּ חֲתַת, וַתִּירָאוּ".[איוב. ו, כ"א]- כלומר החיות יפחדו ממכם.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: נקט הכתוב לשון "חִתְּכֶם" הדומה למילה-חיות ורמוז: שרק  כשאדם חי הוא מטיל את מוראו על חיות הארץ, שהרי כל עוד תינוק בן יומו חי, למרות שהוא קטן וחלש - אין צורך לשמור עליו מפני עכברים  לפי שהם יראים מאדם חי, אך לאחר מותו אינם פוחדים ממנו, ואפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן ומת- יש צורך להגן עליו מפני עכברים . מכאן המסקנה: אימתי יהיה וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם על החיות? רק כל זמן שאתם חיים.

"תפארת  שלמה" מפרש:- לפי מידת מוראכם מפני ה'- כך תהיה מידת מוראכם על החיות ,אותה יראת  שמים שיש לכם מפני ה'-אותה יראה תטיל פחד גם על החיות.

רש"ר מבאר:  כעת האדם לאחר המבול במצב חדש, מתברך פעם שנייה גם כאן בשני אמירות:  "ויברך", "ויאמר" הברכה - תפקידה להעניק לאדם את הכוחות הדרושים ומצוות פרו ורבו ["ויאמר"] מטילה עליו חובות: להוליד בנים ולחנך אותם – כפי שנאמר לאדם:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ".

[בראשית א, כ"ח] התורה חוזרת כאן על הברכה שנאמרה לאדם בכוונה- כי במקום שברכת ה' שרויה- שם אין הקללה מצויה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, נח אשר מצא חן בעיני ה' וגם היה צדיק בדורותיו  מילא שליחות חשובה להצלת  החי בעולם - בתום המבול, זכה לשבועה אלוקית: שאלוקים לא יוסיף עוד לקלל את האדמה ואת החי ואף זכה לברכות נצחיות- לדורות.

 

 

 

נח וקללת זרעו

נח וקללת זרעו

מאת: אהובה קליין ©

 

  נח שתה יין לשוכרה

  באוהלו מעד כמה נורא

  כהרף עין איבד שליטה

  רוח קודשו מיד נלקחה.

 

  כנען הביט בקלונו

  לאביו הגיד בזיונו

  וייקץ נח מיינו

  בזוי ,פגוע מרפיונו.

 

חש כעלה נידף

נישא ברוח ועף

זועף על נכדו הגס

בליבו תסכול וכעס.

 

מתיישב על מיטתו

כאש מצית כעסו

יקללהו לעולמים

ארור כנען עבד עבדים!

הערה: השיר בהשראת: פרשת נח [חומש בראשית]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת נח - כיצד הגיע נח באחריתו לקללת זרעו?

פרשת נח - כיצד הגיע נח באחריתו לקללת זרעו?

מאת: אהובה קליין .

פרשה  זו המתארת את המבול פותחת בתיאור שבחים על נח: "אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". [בראשית ו, ט]

אך בתום המבול , הכתוב מתאר את הידרדרותו של נח  למעמקים  והכל החל מרגע נטיעתו את הכרם וכך הכתוב מתאר את נח הצדיק בתהליך ירידתו המוסרית:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן- הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.  וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.  וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי- שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ". [בראשית ט, י"ח-כ"ח]

השאלות הן:

א] מה משמעות נטיעת הכרם על ידי נח?

ב] מדוע קילל נח את כנען?

תשובות.

משמעות נטיעת הכרם על ידי נח.

רש"י: מסביר תחילה ,כיצד השיג נח את שתילי הגפן לצורך נטיעת הכרם. טרם בוא המבול-הוא לקח אתו לתיבה ענפי גפנים ששימשו ייחורים ע"מ לנטוע כרם לאחר המבול.

לעניות דעתי, נח חיפש לעצמו לאחר המבול הנאה ותענוגות וחשב שימצא זאת באמצעות שתיית היין, הרי ידוע כי: "יין ישמח לבב אנוש":[תהלים]

לכן נטע דווקא כרם בתחילה.

ממשיך רש"י בדבריו ומבהיר: הידרדרותו של נח החלה כבר בנטיעת הכרם, שהרי על ידי פעולה זו-עשה עצמו נח-חולין, כלומר: חילל את מעלתו - כי  מן הראוי היה שיעסוק בנטיעה של עצי פרי אחרים שאין בהם חשש להגיע לתקלה של שיכרות.

רבינו בחיי אומר: נח - עד נטיעת הכרם נחשב לקדוש בהיותו דור עשירי מאברהם.אך ברגע שנטע את הכרם, ירד מקדושתו לדרגת חולין וזה: מלשון-"ויחל"

האגדה מספרת: כאשר הלך נח לטעת כרם, הגיע השטן ושאלו: מה הוא נוטע? ענה לו נח: "כרם אני נוטע! וישאל השטן את נח לאמור: מה משפט הכרם ומה חפצך בו?

ויען נח ויאמר: ידוע תדע כי פריו גם הלח וגם היבש טובים מאד  למאכל ואף גם זאת באוותי אוציא - מהפרי יין המשמח לבבות, ואמר השטן: אמצא נא חן בעינך ונתתי לעזר אותך במטעי כרמך, ואמר נח: טוב! עשה כאשר דיברת.

וימהר השטן ויביא טלה וארי וחזיר וישחטם וישקה  עם דמם את המקום אשר נטע נח את כרמו, והשטן עשה את הדבר הזה בעבור הראות לנוח כי לא טוב שתות יין רב. כי  אם שתות האדם רק כוס אחד"

הנמשל: אם אדם שתה כוס אחד- יהיה שקט כטלה, אם שתה שתי כוסות- נעשה גיבור כארי.

אך אם ימשיך לשתות וישתכר יהיה דומה לחזיר המתגולל ברפש וטיט, לאחר שהשטן סיים את  "עזרתו" לנח הלך מהמקום. והנה כאשר בשלו הגפנים, נח שתה עוד ועוד עד שהשתכר והגיע למצב של בוז.

וכאן באה התורה ללמדנו: שהיין יכול לגרום לצרות רבות, ואכן היין החטיא את הצדיק התמים , אשר זכה להציל את העולם ובסופו  של דבר גרם שזרעו יהיה מקולל.

נח  מקלל את כנען.

רש"י שואל: ומהי קללה זו?: יש מרבותינו הסוברים כי כנען-בנו של חם - ראה ראשון את נח בשכרותו ,הלך לספר זאת לאביו במקום שיכסה את נח בקלונו, מסיבה זו קולל כנען.

ומה הייתה הקללה?:כאשר נח התעורר משיכרונו אמר: "..ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"[בראשית ט, כ"ה]

רבינו בחיי אומר: כי נח היה צריך לקלל את בנו –חם - שהיה אחראי על התנהגותו כלפי אביו ומדוע קילל דווקא את נכדו: "ארור כנען..."?

התשובה היא: שני טעמים:

א] לדעת הרד"ק: אי אפשר היה לקלל את חם מפני שהקב"ה בירך אותו בעבר. שנאמר:" ויברך אלוקים את נח ואת בניו" ואין זה מן הראוי לקלל את מי שה' בירך תחילה!

ב] אם היה מקלל את חם ,היה מזיק אך ורק לגופו ואינו מזיק לזרעו, ולכן רצה לקלל את כנען שהיה בן  בכור של חם שאם יוליד  כל זרעו יהיה במסגרת הקללה.

ההוכחה שכנען היה בכורו של חם- על סמך הכתוב: "וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן"  ודאי בעת הזאת עדיין לא היה להם זרע אחר, אלא את כנען לבדו.

הרב משה עמיאל  שואל: אם מעשהו של נח היה פסול בכך שהשתכר בתוך האוהל, מדוע הוא לא נענש על כך?

התשובה: המספר לשון הרע על אחרים יותר גרוע ומגונה מהחוטא עצמו ,לכן  קולל כנען - בנו של חם בעניין לשון הרע שהפיץ כלפי אבי המשפחה שנתפס בקלקלתו.

ניתן לראות כי נח אשר שתה יין לשוכרה ירד מגדולתו כהרף עין ובמו ידיו הרס את כל אשר בנה במשך חייו בתחילתו.

רבינו בחיי מסביר את משמעות הקללה שנאמרה לכנען:

"אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"

על דרך הפשט: נח קילל את כנען- מידה כנגד מידה,  הוא ביזה את סבו כאשר הסתכל בערוותו, ולא די שלא כיסה אותו, אלא הוא סיפר על כך בחוץ ולעג  לנח.וידוע הדבר כי העבד הוא נבזה, ולכן קללו בעבדות למשך כל ימי חייו שיהיה נבזה כנגד שביזה את סבו.

אך  שם, ויפת אשר כיסו את אביהם בבגד- דרך כבוד- אלוקים העניק להם מידה- כנגד מידה, ישראל קיבלו את התורה- הם  מבני שם, זכו למצוות ציצית, ואילו גוג ומגוג שמשתייכים לבני יפת עתידים לימות המשיח שיזכו לקבורה שיהיו נקברים ומכוסים וההוכחה לכך שגוג ומגוג הם אכן מבני יפת:  על כך בנבואת הנביא יחזקאל:

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל  גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג".  [יחזקאל ל"ט, י"א]

מכאן ניתן להוכיח: כאשר שניים עושים מצווה אחת  יחדיו והאחד  מבין השניים מקדים  ומתאמץ יותר מהשני- זוכה לשכר גדול יותר מחברו. כפי שנאמר: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה":

לא נאמר: "ויקחו" מכאן : ששֵׁם התאמץ לקיים את המצווה יותר- לכן זכה לשכר מצוות ציצית שהוא שכר גדול יותר משכר קבורה. בדומה  לכך נאמר במסכת סוטה פרק: "אילו נאמרין" יוסף שקידש שם שמים בצנעה  ה' הוסיף לו אות משמו: שנאמר בתהלים: " עֵדוּת, בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ.." [תהלים פ"א, ו'] ואילו יהודה  שקידש שם שמים בגלוי נקרא כולו על שמו של הקב"ה.

ספורנו גם מוסיף פירוש  על משמעות הקללה לכנען על ידי נח: כיוון שהיה קטן במעלה ובזוי מכולם כפי שנאמר: "וְעֶבֶד אֱוִיל, לַחֲכַם-לֵב". [משלי י"א, כ"ט] לכן בחטאו הוסיף שיהיה: "עֶבֶד עֲבָדִים",

רש"ר סבור:" אם הדור החדש מתבונן בתאווה דוגמת חם שהתבונן בהשפלתו של נח אביו- אם הדור רואה רק את חולשותיהם האנושיות של הוריו ולועג למסורת הרוחנית והבנים מנתקים בבוז  את הקשר עם דור האבות - סביר להניח שגם עתידם יהיה ויישאר בגדר חלום -באותו  אופן שהם לעגו על דרכי אבותיהם -באופן זה  יענשו מידה כנגד מידה וצאצאיהם ילגלגו גם עליהם. לכן, "חם" הוא לעולם אבי "כנען"! כיוון שמודגש כמה פעמים שכנען עתיד להיות עבד- מכאן שישנו קשר עמוק בין אופיו של כנען לבין גורלו שעתיד להיות עבד- כנען הוא "ארור" מחמת אופיו הטבעי שהרי העתיד שמור רק לישרים טהורי הלב ולא לפראים הגסים, וכך גם היחסים בין בני אדם ובין האומות ,רק אלה היודעים לשלוט על עצמם יוכלו לשמור על חירותם, כי תאווה ללא גבולות גורמת לעבדות ,והכובש את יצרו לא  ייפול ברשת שוחד ומיני פיתויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק  כי אדם לאורך כל  חייו - עליו  להתמיד להיות עקבי ואל  יסור מדרך הישר- כי המעבר- מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא- יכול להתרחש, חלילה, כהרף עין, דוגמת נח בסוף ימיו והקללה על כנען מוכיחה עד איזה רמה מוסרית, חלילה אדם עשוי להגיע כאשר  הוא חסר יראת שמים  ועל כן  קולל כנען בן חם לעבד עבדים.

 

 

 

 

 

פרשת נח - במה נח מצא חן - בעיני ה' ?

פרשת נח - במה נח מצא חן - בעיני ה' ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו- היא המשך לסיומה של פרשת בראשית, שם נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [בראשית ו, ח]

כאן הכתוב ממשיך:

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ".  [בראשית ו, ט]

השאלות הן:

א] מדוע נח מצא חן בעיני ה' ?

ב] מה המשמעות:" אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". ?

תשובות.

נח מצא חן בעיני ה'

רבינו בחיי מסביר :

"וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

הרשעים היו ראויים להימחות ונח הצדיק היה ראוי להינצל - כי מצא חן בעיני ה' וכאן מובן למי העונש, הרשעים נענשים במי המבול ואילו השכר של נח הוא  שהוא מצא חן בעיני ה' וגם  עתיד להינצל מהמבול. ועל כך אמר שלמה המלך:  "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב".  [משלי כ"ב ,א]

על פסוק  זה אומר הרלב"ג: השם הטוב –של האדם, מועיל יותר לאדם מאשר הכסף והזהב שברשותו, כי אדם שהוא צדיק ומתחשב בזולת- הוא גם אהוב על סביבתו ובתקופות קשות יוכל  ליהנות מהמחסה שלהם ,יותר מאשר יוכל לחסות בכספו וזהבו.

עוד נאמר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" [קהלת ז, א]

על כך  אומר : אבן עזרא:

העני יודע ששמו הטוב –  היינו - מעשיו הטובים שבאמצעותם רוכש את שמו הטוב- יש בו יותר כבוד משמן טוב ויש לו יותר תענוג ויום המוות טוב יותר לאדם - שיש לו שם טוב מיום היוולדו- כי ביום היוולדו האדם אינו יודע מראש אם יהיה טוב ,או רע. אך במותו מתגלה שמו הטוב היות ובעולם הבא -יזכה לשכר טוב ולמנוחה ולא יראה עמל - אך אין המצב כך ביום היוולדו של האדם- כי האדם לעמל יולד. ויש מפרשים האומרים: שטוב יעשה אדם שכל יום  ויום יחשוב על יום המוות מאשר על יום היוולדו - כי זה דבר מועיל ותורם לדרכיו.

על פי ספר "אוצר אגדות התורה" [- ליקט: ישראל יעקב קלפהולץ ]:  באו המלאכים, ושאלו את ה': "במה מצא חן -נח  בעינך?" השיב להם מה ההבדל בין נח לבין קודמיו:

כשהוליד שת- את אנוש- בנו ובקש ממנו שיאכיל את  אביו, השיב לו:  שהוא מוכן להאכילו, אבל כאשר בקשו ממנו להאכיל גם את סבו- את אדם, השיב להם: "מה לי ולו?" "די לי באבי, לא אוכל לדאוג  גם לסבי "וכך גם הבאים אחריו- לא הסכימו להאכיל את הסבא, אלא את אביהם בלבד. כשנח  הופיע בעולם ובקשו ממנו להאכיל את סבו השיב להם:

"היכן כל קרוביי וגואליי וכל אבות אבותיהם, כי חפץ אני להאכיל ולכלכל את כולם ולשרתם כל ימיהם"

כאשר המלאכים שמעו על כך- הם הבינו מדוע נח מצא חן בעיני ה' ואמרו: "אין כנח צדיק תמים, עושה צדקה וחסד, יהי רצון שצדקתו תצילו ממוות"

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר את משמעות המילים: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה"- מציאת החן אינה משהו  מקרי, מילים אלה נאמרות על מי שה' חנן אותו בעוצמות ותכונות מיוחדות - למען מימוש מטרות נעלות ומיוחדות, כך היה אצל משה רבינו וכך נאמר גם על עם ישראל:

"כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב..." [ירמיהו  ל"א, א]

וכך נאמר על נח- שבעוד כל הדור השחית את דרכו ונענש בכליה,  נח היה נראה ראוי בעיני ה' להציל את  כל הגרעין הטוב ולהעביר הלאה את העתיד.

אם אדם ראוי שה' יחונן אותו- זוהי  ההוכחה שהוא מוצא חן בעיניי ה', מציאת החן מושגת על ידי עמל ויגיעה, לכן המילה: "מצא" הכוונה למעלות רוחניות, כגון: חכמה, דעת שהם מושגים על ידי  עמל ויגיעה.

המחשבה היא קשה: שלאחר אלף וחמש מאות שנות היסטוריה אנושית –עומדים נח ומשפחתו לבדם וה' בונה את העולם בהתבססות- על איש  אחד.

הרב שמואלביץ בספרו:" שיחות מוסר"  מצטט את דברי חז"ל: "אפילו נח  שנשתייר מהן לא היה כדאי, אלא שמצא חן בעיני ה'  "

ומעובדה זו אנו למדים כאן את גודל המעלה של מציאת חן בעיני ה' , שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה' היה נאבד  עם כל  דור המבול ולא הייתה מועילה זכות אבות וזכות עם ישראל וזכות הגואל- שעתידים לצאת ממנו ולא בזכותם ניצל, אלא רק היות ומצא  חן בעיני ה'.

 וכך היה אצל משה רבינו, לפי שנאמר:

"וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ" [שמות ל"ג,י"ג]

העניין של "מציאת חן"- היא המשמעות: שהאדם זוכה לקרבתו וחסדו של ה' למעלה מן הראוי לו, "חן"- היא האהבה שאותו אדם זוכה מאת ה' כלפיו.

דרך השגת  החן היא אחד הדברים הנעלמים- ועל כך אמר שלמה המלך: "..וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן.." [קהלת  ט, י"א]  מצד החכמה לבד אין דרך להשיג את החן, אך על פי הכתובים ישנם שני יסודות  שבאמצעותם ניתן להשיג את מציאת החן בעיני אלוקים:

א] ענווה – שנאמר:וְלַעֲנָוִים, יִתֶּן- חֵן". [משלי  ג, ל"ד]

ב] תורה-  "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן" [משלי ה', י"ט]

שני  יסודות אלה- יש בכוחם להציל את האדם מן הסכנה- הענווה מצילה את האדם כי בעלי הענווה – זוכים לקבל חן מה'. וכיוון שאדם זוכה למציאת חן בעיני ה'- הוא ניצל מכל רע וגם אם חטא וראוי להיענש הרי החן מגן עליו כמו שאמרוְ חז"ל:[ מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם" [שמות ל"ג, י"ט]

בנוגע לתורה- העוסקים בתורה נדבק אצלם חן וכך מובטח שהתורה מגינה עליהם מכל רע, כך מסביר רש"י [גמרא  כתובות, ט"ז, ב] ולומדים את הרעיון מקל וחומר: שאם יש  בלימוד התורה לעלות חן על לומדיה ברור שיש ביכולתה להגן  מפני סכנות, החן  - ששורה על לומדי התורה הוא מציל ומגן וכך ניצל נח מימי המבול על ידי שמצא חן בעיני ה'- למרות שלא היה ראוי וכדאי להינצל.

"אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ- המשמעות:

רבינו  בחיי מסביר את המשמעות של הליכת הצדיק: ומצטט את דברי שלמה המלך:  "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו." [משלי כ, ז]

אין האדם צדיק, אלא ילך בדרך עבודת ה' באופן תמים ויקיים מצוות וחסדים -במטרה  לירא את ה' מתוך אהבה ולא  יעשה זאת מתוך מטרה להתפאר ולהתגדל במעשיו .

אלא יקיים את המצוות לא  מתוך גאווה, אלא באופן של ענווה וצנעה.  אדם כזה נקרא: "איש אמונים"

הוא אינו מכריז בקולי קולות את המצוות שקיים, אלא עושה הכול בצנעה.   

רבינו בחיי מוסיף ואומר: הכתוב הזכיר שלוש מעלות של שבח לנח:

א] היה צדיק במעשיו- לא איש חמס כבני דורו.

ב] היה תמים- שהיה שלם בכל מידותיו- לא היה בו מום- לא הייתה בו מידה מגונה. על כך נאמר: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ" [תהלים קי"ט]- -שהיו תמימי  המידות- וזה ההפך מבני דורו.

ג]אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ"-  ידוע כי את מידת ההתהלכות מצאו רק  ביחידי   הדור.

רש"ר מבהיר: נח התהלך יחד עם אלוקים כי נח דבק באלוקים וויתר על חברתם של בני אדם בדורו -שהיו לועגים לו וכך נעשה ראוי להיקרא בשם "נח" ובדרך זו הנחיל לאנושות- שהייתה חסרת תקווה- עתיד חדש.

על פי "ילקוט דרוש": הכוונה שנח לא היה נוהג להוכיח את בני דורו על חטאיהם לכן נחשב "צדיק תמים בדורותיו" היה נחשב בעיני כולם- צדיק וחביב מפני שהיה מתבודד עם האלוקים בלבד.

על פי "קשת אהרון": נח עלה ממדרגה למדרגה, ממעלת צדיק נתעלה למדרגת תמים עד שהגיע למדרגה- בה התהלך  את האלוקים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות  של:" אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ"- שלא פנה לעבודת אלילים. למעשה- לא השתתף בעבירות של בני דורו: גילוי עריות ,גזל ועבודה זרה.

הספורנו  מבאר: שנח  הלך בדרכיו להיטיב לזולת  והיה מוכיח את בני דורו על חטאיהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי נח מצא חן בעיני ה'- את מציאת החן הזאת- השיג  באמצעות עמל ויגיעה והיה צדיק בדורותיו ,את האלוקים התהלך ולא חטא כבני דורו- בזכות מציאת החן והדרך בה הלך- הוא ובני ביתו  היו ראויים להינצל מן המבול ולהמשיך את האנושות לעתיד חדש.

מי ייתן ועם ישראל ימצא חן בעיני ה' תמיד ויהיה ראוי להגנה מפני איומי האויבים סביב, כפי שנאמר:

"כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב..." [ירמיהו  ל"א, א]

נֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'

נֹחַמָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'

 שיר מאת: אהובה קליין ©

אלוקים מביט בברואים

רעתם מרקיעה שחקים

 מבורא עולם מתעלמים

לאלילי ברזל ואבן סוגדים.

 

זרעי פורענות יחדיו זורעים

 לא כן נח הצדיק והתמים

 ימצא חֵן-  בְּעֵינֵי אלוקים

 מתהלך בנתיב האמונים.

 

 מתעלה במעלות  הקדושה

 כמנורה מניס אפלה

 נועד לשליחות הצלה

 מונע האנושות  מהכחדה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נח [חומש בראשית]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת נח - במה חטאו ונענשו דור הפלגה?

פרשת נח -  במה  חטאו  ונענשו דור הפלגה?

מאת: אהובה קליין.

בפרשת נח  אנו קוראים  על חטאם ועונשם של דור הפלגה, וכך התורה מתארת אתהאירוע: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ".

השאלות הן:

א] במה חטאו דור הפלגה? 

ב] מה היה עונשם?

 תשובות.

 חטאם של דור הפלגה.

על פי רש"י כמה הסברים:

א] עיקר  חטאם של דור הפלגה היה: בסברה שהייתה מקובלת על כל הקבוצה: כי אלוקים אינו נוהג בצדק בכך שבחר לעצמו את העליונים ולהם נתן את התחתונים ולכן  הם תכננו לעלות לרקיע ולהילחם בו כדי להשיג  לעצמם את השליטה בעליונים.

ב] רצו למרוד באלוקים היחיד בעולם.

על פי דברי חז"ל: "כולם לשם עבודה זרה התכוונו: [סנהדרין ק"ט,]

 נחלקו החכמים בעניין המטרה.  יש הסוברים: שזו הייתה כפירה גסה בבורא עולם, כמו: "נכה אותו בקרדומים".

"נעלה ונשב שם, נעלה ונלחם בו, נעלה ונעבוד שם עבודה זרה" [סנהדרין, שם]

על פי  תנחומא: המגמה של  החוטאים הייתה: "אנו, או הוא"  [תנחומא נ"ח] בראשית רבה ל"ח: המטרה הייתה:" נעשה עבודה זרה וניתן חרב  חדה בראשה"  ועוד הסבר על פי בראשית רבה: יש הסוברים:  כי חוטאים אלה היו בעלי מזימות ושאפו להתגונן מפני אלוקים המעניש בעקבות הפחד מהמבול. ולכן חשבו: "בואו ונעשה סמוכות לרקיע "שאמרו". אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט- כשם שעשה בימי המבול, על כן נעשה לרקיע עמודים שיתמכו בו לבל יתמוטט שוב. [בראשית רבה שם]

רבות הדעות על חטא זה, יש הסוברים: כי במעשה זה רואים את תחילת האנטישמיות, לפי שדור הפלגה התמרדו נגד אלוקי אברהם- היות ובחר בו ,הם טענו וראו בזה חוסר צדק, הם שאפו להעביר בחירה זו לעצמם.

הרמב"ן הולך בעקבות הזוהר ובעלי הקבלה, כוונתם בדבריהם הייתה: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם"- לקחת את תפקיד האלוקות על עצמם.

ספורנו סבור: שהם רצו לעשות את נמרוד –אלוקים, להושיבו בעליונים כדי שישגיח משם על כל העולם.

בעל הכתב והקבלה מסביר את דבריהם: "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר"- בואו נעמיד לנו שומר, שישמור עלינו ויגן עלינו., בעצם כוונתם הייתה להעמיד אליל על מנת שיגן עליהם מפני כל מיני פגעי טבע.

יש דעה: שלפיה- הם ראו את עצמם כמתחילים את הבריאה ולא  רצו להסכים שהם רק ממשיכי הבריאה של אלוקים.

 הרב דושינסקי זצ"ל  סבור: שהם רצו לרכז את הבריאה כולה במקום אחד כדי  להחניק את אברהם ודעותיו שכן "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרם לבין האומות" היות ועל ידי שה'  פיזר את האומות, עלה בידם של ישראל להפיץ תורה ודעת בכל  מקום.

אבל דור הפלגה שאף לסגור על אברהם מכל הכיוונים כדי למנוע ממנו להפיץ את האלוקות], תוך כדי  הליכתו מעם לעם.

הכוזרי [מאמר שני ס"ח] מבהיר: לשון הקודש נקראת בשם: "עברית"- היות ואברהם  נשאר עם לשון עבר, לפי שהיה: "אבי פלג" בימיו הפילוג גרם למצב שאברהם נשאר במקוריותו ולא  הושפע ולא נסחף בזרמם של אחרים.

ה"כלי יקר" טוען: כי באומרם: ו"ְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם" –גילו את כל המזימות שלהם, מטרתם הייתה שיצא שמם בעולם וכולם יקראו בשמותם ויחשבו כאנשי מעלה.

עונשם של דור הפלגה.

חז"ל [סנהדרין הנ"ל ומדרש רבה]עונים על השאלה: מדוע אנשי דור המבול שחטאו בגזל- נמחקו מן העולם ,ואילו אנשי דור הפלגה שעיקר  חטאם היה כפירה נשארו בחיים?

תשובתם: דור הפלגה ניצלו בזכות שהיו מאוחדים וחיו בשלום איש עם רעהו. גדול השלום שאפילו עובדים עבודה זרה, כביכול, אינו יכול לשלוט בהם, שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו"[הושע ד']

רש"י מסביר: בכך שה' ראה שהם מאוחדים בדעותיהם- הדבר סייע להם למרוד בה' ולכן החליט לעצור אחדות זאת לבל ימשיכו במזימותיהם: ואמר: "הָבָה, נֵרְדָה"- בלשון רבים, מלמד שהתייעץ כביכול עם בית דין של מעלה, בטרם ירד שהרי אינו זקוק להסכמתם ,אלא עשה זאת מתוך ענוותנותו היתירה. ויש במילה: "הָבָה" התבוננות וזריזות לעשות מידה כנגד מידה, לפי שהם הזדרזו בחטאם ואמרו:" הָבָה נִבְנֶה.." וכנגד דבריהם אמר ה': "הָבָה, נֵרְדָה" כדי להיפרע מהם מיד.

בלבל את שפתם כדי שלא יבינו איש את רעהו. זה מבקש מחברו לבנה וחברו  מביא לו  טיט וכך הדבר גורם למריבה ומחלוקת .

וממה שחששו תחילה דור הפלגה כשאמרו: "פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ".  בדיוק קרה להם, כדברי שלמה המלך:

" מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ;  –אותה רעה שהרשע חושש מפניה- היא תבוא עליו.[משלי י, כ"ד]

רש"י מסביר: פעמיים הכתוב  מתאר: כי ה' הפיץ את דור הפלגה, פעם אחת הכוונה שפיזר אותם בכל העולם ופעם שנייה  הכוונה: שאין להם חלק בעולם הבא.

רד"צ הופמן מסביר את טעם עונשם של החוטאים: "כל עוד האנושות מתרחקת מאלוקים, הרי יש בפירודה לעמים שונים בעלי ארצות שונות, לעמים אויבים ומקנאים זה בזה, משום טובה ואושר לה כולה... רק כאשר יתאחדו כל העמים כולם, להסתפח בנחלת אלוקי אמת לעשות רצונו ולעבוד עבודתו, רק אז תהיה באחדותם משום ברכה להם, ואחדותם תישאר לנצח" [הופמן, בראשית הוצאת "נצח"]

לסיכום לאור הנאמר לעיל, ניתן להסיק: כי עיקר  חטאם של דור הפלגה היה במרד נגד האלוקים , אולם מכיוון שהיו מאוחדים ביניהם באופן של שלום, אלוקים לא השמיד אותם, אלא הפיץ אותם לכל עבר, מכאן שרק אחדות למען אלוקים, היא מחזיקה לעד.

 

 

אנשי דור הפלגה

אנשי דור  הפלגה

שיר  מאת: אהובה קליין ©

מעשה בבעלי גאווה

מאוחדים  בשפה אחידה

לדגל כולם נקראו

להילחם  בעליונים זממו.

 

בקעת שינער חמדו

יחדיו לבנים יצרו

לבניית עיר ומגדל

למען יתנוסס אל על.

 

ראה זאת בורא עולם

ירד אליהם בסולם

חיש בלבל שפתם

ולכל עבר הפיצם.

 

לארבעה רוחות שמים

נסו הרימו רגליים

חלומם שקע למעמקים

דור הפלגה נקראים.

הערה: השיר בהשראת פרשת נח [דור הפלגה]