דלג לתוכן העיקרי

פרשת  בראשית -  כיצד ניתן להתחיל מבראשית?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת את חומש  בראשית- בתיאור בריאת העולם על ידי אלוקים ככתוב: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹקִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי־אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד".[בראשית  פרק: א, א'- ו']

השאלות הן:

א] כיצד  עם ישראל מתחיל מבראשית לאחר התקפת האויבים לפני  3 שנים?

ב] מי ראוי בתקופה זו להנהיג את עם ישראל?

תשובות.

עם ישראל עבר מאורעות קשים  בעבר - כעת עליו להתחיל מבראשית.

ואכן נשאלת השאלה: כיצד  עם שלם מסוגל להתחיל מבראשית - דרך חדשה? דרך אשר תמנע  אסון בממדים כה גדולים להבא - במילים אחרות: להקדים רפואה למכה הבאה?

עלינו לדעת – כי התורה היא:  תורת חיים – ולמרות שהיא  עתיקת יומין – יש החושבים כי  אינה מתאימה לתקופתנו , זוהי טעות המסכנת את  חיינו  ממש!

מחשבה זו נובעת: מהמבט על חיינו  כאן בארצנו הקטנה - הרי החיים השתנו והתחדשו - היום אנחנו חיים בעידן המודרני - אין צורך ללכת לבאר לשאוב מים כרבקה הצדיקה וחברותיה - אלא  ברזי המים – נגישים בבתים וכך אנחנו מסתכלים על שאר אמצעי הנוחות - מעלית לעלות – ולא מדרגות - בתים רבי קומות – עם כמה מעליות, מכוניות - ולא גמלים וסוסים כבעבר- מטעם זה יש החושבים - כי עלינו לזרום עם  החיים המתחדשים מיום - ליום עם עוד ועוד חידושים ואין צורך בספר הספרים  העתיק.

אך דבר מופלא הוא - לקרוא כבר בתחילת החומש הראשון בפרשת בראשית דווקא על בריאת העולם?

על כך מביא רש"י את דברי  רבי יצחק: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה - אלא מפרשת "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם...", שהיא מצווה ראשונה  שהצטוו עם ישראל - באכילת קורבן הפסח הפותחת במצוות קידוש החודש. - טרם יציאת העם  מארץ מצרים [שמות י"ב, ב]

אלא ,הסיבה היא: משום העניין שדרשו חכמים מן הכתוב מדברי דוד המלך: " כֹּחַ מַעֲשָׂיו, הִגִּיד לְעַמּוֹ --  לָתֵת לָהֶם, נַחֲלַת גּוֹיִם" [תהלים  קי"א.] ה' גילה לעמו  ישראל – כי רק  להם יעניק את ארץ ישראל שהייתה בעבר נחלת גויים ואם יבואו הגויים ויגידו לנו: לסטים אתם שכבשתם את  שבע הארצות שהיו חיים בהם הגויים - ואתם מחזיקים בארצכם שלא כדין - לכן עליכם לענות להם: כל העולם הוא של הקב"ה – אשר הוא ברא - כפי שהתורה מעידה על כך, לכן הקב"ה שגם הארץ שייכת  - לו  הוא -  מעניק אותה למי שהוא חפץ ובעבר כאשר רצה ה' להעניק את  הארץ לשבעה הגויים עשה כן  -  וכשהיה ברצונו  לקח אותה מהם - כדי להנחיל אותה – אך ורק לישראל, מכאן שאין אנו ליסטים אלא בדין זכינו בה - שהרי קיבלנו אותה מאדון  הארץ!

הנה הוכחה: כי ממש בימים אלה האויבים באים ותובעים את המדינה לעצמם.

התורה - למרות היותה כה עתיקה - היא מספקת תשובה –מחכימה - בימים אלה לגויים -  כי אנחנו  זכינו  מכוח רצון ה'  בארצנו!

אך גרוע מזה, ממש בימים אלה של בחירות ישנם אנשים מתוכנו - - המעוניינים בכיסא ההנהגה  להנהיג את העם שלנו ולחלק את המדינה לשתי מדינות - זאת  בזמן  שהאויבים  שולטים על מספר רב מאד של מדינות משלהם -  עשירות במחצבים.....

לכן , צו השעה  לעזוב את המחלוקות בתוך העם ולעמוד על זכויותינו על אדמת ארץ ישראל , ארץ מולדתנו הבלעדית.

אך לא די בזאת, אלא, עלינו להתחבר לשורשים שלנו: אברהם יצחק ויעקב ולכן ספר "בראשית "נקרא גם בשם "ספר הישר "   המלמד אותנו מי היו אבותינו  שהיו ישרים - דוגמת אברהם, יצחק ויעקב...

כל מה שהתורה מספרת עליהם הם לא  סיפורים בעלמא, אלא באים ללמדנו: כיצד  ללמוד מהם להתמקד במידות הטובות - כמו  שכתוב:

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ".[דברים ו', י"ח]

התורה היא: מלשון: הוראה ומלמדת אותנו  - כיצד  להימנע מפגם המידות  הרעות ולהתרחק  מהם.

במסכת אבות [ד', כ"א] נאמר: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָוה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם"- מתוך המידות הרעות האלה- מסתעפים כל המידות הרעות המוציאים את האדם מהעולם ועל כך אנו לומדים מהסיפור של קין שחטאו היה - שנפל במידת הקנאה, לפי שה' לא קיבל את  מנחתו ומתוך קנאה זו – רצח את הבל  כי ה' קיבל רק את מנחתו.

מכאן המסקנה: כי עלינו להתעלות על עצמנו להמשיך – מתחילת המלחמה הזו בדרך חדשה  המחוברת – לספר  הספרים ומדריכה אותנו מעתה - לשלוף את ספר התורה שלנו כנגד כל המקטרגים עלינו מבחוץ - לצטט להם  את הפסוקים המוכיחים כי ארץ ישראל שייכת רק לעם היהודי בלבד וגם מתוך הערב רב החי בתוכנו להסביר להם כי ארץ ישראל , תורת ישראל ועם ישראל הם אחד- ואין לאף עם זר זכות על הארץ שלנו!

היכולת לזהות מנהיגות טובה לעתיד לבוא.

הבה נתבונן  באדם הראשון, התורה מתארת: כי נברא ביום השישי לבריאה.

רש"י מסביר: כי טרם נברא  האדם ,אלוקים התייעץ עם המלכים כפי שנאמר בלשון רבים:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" [א', כ"ו' ] אלוקים התייעץ איתם מתוך ענוותנותו וכך בא ללמדנו שחילק כבוד למלאכים- כמי שנוטל מהם רשות ומדוע  דווקא בבריאת האדם נמלך בהם? והתשובה: כי האדם נברא בדמות המלאכים - שאף האדם יש בו  דעה להבין ולהשכיל. ומפאת חשיבותו היה חשש  שהמלאכים יקנאו בו.

בניגוד ליתר הנבראים שנבראו  במאמר  ה' – האדם נברא ממש בידיים כפי שנאמר: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי;    וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה".[תהלים קל"ט, ה'] דוגמת  אמן בשר ודם  היוצר צורה מסוימת-אומנותית.

האדם נוצר על ידי ה', כביכול, על ידי חותם מיוחד.

אלוקים הטיל על  האדם תפקיד: לעבוד ולשמור על הגן כפי שכתוב:

ּ"ויקַּח יְהוָה אֱלֹקִים, אֶת הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  וַיְצַו יְהוָה אֱלֹקִים, עַל הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ־ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.."

רש"י מבאר: כי ה' לא לקח פיזית את האדם לגן עדן, אלא פיתה אותו  בדברי ריצוי - כך הוא נכנס לשם.

מעניין במיוחד שהאדם קרה בשמות לבעלי החיים ולעופות - ברוח הקודש וההוכחה - שהשמות האלה קיימים גם היום.

ראיתי הסבר יפה על כך: "אמר ר' אחא: בשעה שביקש הקב"ה לברוא את האדם נמלך [התייעץ] -  במלאכי השרת, אמר להם: "נעשה אדם" אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם, מה עשה? כינס והביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם" זה מה שמו? ולא היו יודעים, כיון שברא את האדם הראשון כינס כל בהמה, חיה ועוף והעבירם לפניו, אמר לו: מה שמותם של אלו? אמר אדם: לזה נאה  לקרוא שור, לזה חמור, לזה סוס, לזה גמל, לזה ארי, וכן כולם, ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקראות: "אדם"- לפי שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי? אמר לו: "אדני" לפי שאתה אדון לכל בריותיך".[בראשית רבה, י"ז, ה']

מכאן, לדעתי-אפשר להסיק כי האדם היה חכם מאד ואף הייתה לו רוח הקודש!

אך הכול השתנה עד רגע הופעת הנחש, כפי שנאמר: "וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה",[בראשית ג', א']:

"רבי יהודה בן תימא היה  אומר: אדם ראשון מסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולים לו בשר ומסננים לו יין, הציץ בו הנחש וראה בכבודו ונתקנא בו" [סנהדרין נ"ט, ב']

התחיל הנחש לדבר על אלוקים והוא היה חכם מאד ופיקח מכל הבריות והזכיר הכתוב את מידת עורמתו וגדולתו - כי לפי מידת עורמתו - כך הייתה מידת מפלתו  כנגד זה שהנחש היה ערום מכל - כן נענש בחטאו להיות ארור ומקולל מכל שנאמר בו: "אָרוּר אַתָּה מִכָּל־ הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה.,[בראשית, ג', י"ד]

אחרי שאדם וחוה אכלו מהפרי האסור ניכרת לפתע ירידה  במידותיו  הרוחניות והוא מאשים את חוה ועונה לה' : "...... הָאִישָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לי מִן־ הָעֵץ וָאֹכֵל".[להלן ג' ,י"ב]

האדם האשים את חוה אשתו , זאת הייתה כפיות טובה!

העונש: "וּלְאָדָם אָמַר, כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת־ עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל־ הָאֲדָמָה",

רש"י מבאר: כי האדמה תעלה לו דברים ארורים: כגון: זבובים ,פרעושים, נמלים וכאשר יזרע זרעים טובים- האדמה תיתן קוץ ודרדר. לאחר שה' עשה לאדם וחוה כותנות עור- גירש אותם מגן עדן.

מכאן נלמד: כי כשאדם נופל ברשת יצר הרע  דוגמת הנחש  הוא מתחיל להידרדר ללא גבול.

בימים אלה ממש  מופיעים בפנינו אישים רבים המשוכנעים בעצמם כי ראויים  להנהיג את  המדינה והעם: לעניות דעתי ניתן להבחין מי ראוי לתפקיד על פי העקרונות הבאים:

א] אם המועמד  מחובר לספר התנ"ך כולו - ואינו  סר ממנו ימין ושמאל ובעל מידות טובות וחיוביות - ומכבד את הבריות .

ב] קשוב לעם ישראל, משמש דוגמא אישית בהתנהגותו  היינו - במידותיו הטובות, צנוע  חכם, בעל ניסיון רב, אינו נופל ברשת  הנחש  - היינו יצר הרע -עצות רעות, שקרים, אלא תוכו כברו - פיו וליבו שווים. שומר על ארץ ישראל שהיא בבת עינו.

לסיכום לאור האמור לעיל: כדי להתחיל מבראשית: כל עם ישראל חייב לשוב ולהתחבר לספר התנ"ך .להיות מאוחדים באהבת חינם כאיש אחד בלב אחד ולהתרחק מהנחשים  מהמחלוקת ושנאת האחים - כי אין לנו ארץ אחרת. ויפים וחשובים דברי ישעיהו הנביא: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל הַר קׇדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"[ישעיהו  י"א, ט']

 

הָאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הָאָדָם נַעֲשָׂה בְּצֶלֶם אֱלוֹקִים

עַל כָּךְ נִמְלַךְ ה' - בַּמַּלְאָכִים

כָּאוֹמָן - יוֹצֵר יְצִירָה מַדְהִימָה

ה' יָצַר גּוּפוֹ  - מֵרִגְבֵי אֲדָמָה.

 

נִשְׁמָתוֹ נִצְחִית  לָעַד טְהוֹרָה

חַיָּיו מְפַלֵּס  בֵּין עֲלִיָּה  וִירִידָה

זָכָה לְהִיכָּנֵס לְגַן עֵדֶן פּוֹרֵחַ

עֵצִים דְּשָׁאִים - עָתִיד זוֹרֵחַ.

 

עָבַד וְשָׁמַר - הַגַּן בְּאַהֲבָה

בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כֹּה נַעֲלָה

חַוָּה אִשְׁתּוֹ נוֹצְרָה מִצַּלְעוֹ

הָיְיתָה נוֹכַחַת תָּמִיד לְצִדּוֹ.

 

הָאָדָם נִקְרָא בְּצִוּוּי אֱלֹוקִים.

לִקְרֹא שֵׁמוֹת לְבַעֲלֵי הַחַיִּים

לְכָל הָעוֹפוֹת חַיּוֹת וְזוֹחֲלִים

הִצְלִיחַ לְהַתְאִים שְׁמָם  הַנַּעֲלִים

 

ְעַד הַיּוֹם כֻּולָּנוּ  מִתְפַּעֲלִים

מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהַשַּׁמּוֹת הַמֻּופְלָאִים

אֲשֶׁר בְּפִינוּ תָּמִיד שְׁגוּרִים

וּבְסִפְרֵי הַתּוֹרָה הֵם כְּתוּבִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית –[ חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]        

מַתִּיר אֲסוּרִים   

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

                                                        

 מַעֲשֶׂה בְּכַמָּה אֲסִירִים

 עַל סִבְלָם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים .

 תָּרוּ אַחַר אוֹר בָּאֲפֵלָה

 אֵימָה עֲלֵיהֶם  נָפְלָה.

 

 הָאֶחָד עַל הָאֲדָמָה יוֹשֵׁב

 עַל פִּתְרוֹן שִׁחְרוּר חוֹשֵׁב

 הַשֵּׁנִי מוֹחֶה בְּעֶצֶב  דִּמְעָה

 תָּר בִּכְאֵב  אַחַר יְשׁוּעָה.

 

חֲבֵרוֹ  מַעֲלֶה  זִכְרוֹנוֹת

יָמִים טוֹבִים וַחֲלוֹמוֹת

הַיֵּאוּשׁ גּוֹבֵר עָלָיו

לְרֶגַע  עוֹצֵם עֵינָיו.

 

לְפֶתַע  הֵחֵל לוֹחֵשׁ מִלִּים

נִזְכָּר  בַּאֲבוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

כִּי לָה' הָיוּ  מִתְפַּלְּלִים

בְּעֶזְרָתוֹ  כְּהֶרֶף עַיִן נוֹשָׁעִים.

 

 חִישׁ הִצְטָרְפוּ הָאֲסִירִים

 לִתְפִלּוֹת בִּבְכִי תַּמְרוּרִים

 לְפֶתַע רָאוּ אוֹת מִשָּׁמַיִם

יוֹצְאִים לַחָופְשִׁי שְׂמֵחִים כִּפְלַיִם.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  פָּרָשַׁת  בְּרֵאשִׁית וְהַהַפְטָרָה: בִּישַׁעְיָהוּ[ מ"ב]                    

 

 

 

 

                  

פרשת  בראשית  -  כוח הדיבור  עד היכן?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית היא הראשונה הפותחת את חומש בראשית - הראשון   מתוך  חמישה חומשי התורה.

ספר זה – נקרא גם בשם ספר הישר - על שם אבותינו: אברהם יצחק ויעקב שנקראו: ישרים כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים" ומדוע אפילו בלעם קרא לאבותינו בשם ישרים כפי שמתבטא בשירת "האזינו"- "הצור תמים  פועלו... צדיק וישר הוא" ?

התשובה , כי התורה באה לתת צידוק הדין של ה' על חורבן בית שני, לפי שבאותה  תקופה היו הרבה צדיקים וגדולי תורה, אך לא היו ישרים, הם  פעלו מתוך שנאת חינם ודבר זה אינו נסבל אצל הקב"ה, השואף לאהבת חינם בין הבריות , לכן נחרב המקדש  השני.

לעומתם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב היו ישרים בנוסף על היותם אוהבי ה' וגם צדיקים, הם היו אוהבי בריות והתייחסו אליהם בכבוד כולל אל עובדי אלילים גויים ואומות העולם, כדוגמת: אברהם אבינו שהתפלל על אנשי סדום ועמורה ,למרות שלא אהב את התנהגותם ומעשיהם, לכן נקרא  ספר בראשית שהוא ספר הבריאה - ספר הישר  משום מעשה אבותינו [על פי העמק דבר]

בתחילת הפרשה אנו קוראים על סדר בריאת העולם כפי שכתוב:

" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹקִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי ־ אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר, כִּי ־ טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי ־ עֶרֶב וַיְהִי ־ בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים, אֶת ־ הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי ־ כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי ־ עֶרֶב וַיְהִי ־ בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי" [בראשית, א', א'- ח'].

בהמשך אחד הנושאים בפרשה: רצח  הבל על ידי קין. כנאמר:  "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". [בראשית ד', ח']

בהפטרה אנו קוראים מתוך ספר ישעיהו את דברי הנביא,

להלן קטע מדבריו: "כֹּה אָמַר הָאֵל ה’, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.  אֲנִי ה’ קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם.  לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. אֲנִי ה’, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.  הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם".

 [ישעיהו מ"ב, ה'- י']

השאלות הן:

א] מאין לומדים כי ישנה חשיבות גדולה לכוח הדיבור?

ב] מה אמר קין להבל בהיותם בשדה?

ג] מאין כי רק אלוקים יכול להוציא אסיר לחופשי?

תשובות.

החשיבות הגדולה של כוח הדיבור אצל האדם.

במסכת אבות נאמר: "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת! אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים,

שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת;

וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,

שֶׁמְּקַייְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת"

רש"י שואל: העולם היה יכול להיברא במאמר אחד-? והכוונה שה' ברא את העולם באמצעות הדיבור ומדוע נברא בעשרה מאמרות?

תשובתו: בתחילת הפרשה נאמר תשע פעמים: " וַיֹּאמֶר" ואילו המילה :"בראשית: גם נחשבת –למאמר, לפי שנאמר:

"בִּדְבַר ה’, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"[תהלים ל"ג, ו'] ה' ברא את כל הבריאה בדיבור, מכאן שהרשעים מאבדים את העולם  הזה שנברא בעשרה מאמרות - על ידי רוע מעשיהם ומידת הדין עתידה  להיפרע מהם ואילו הצדיקים יקבלו שכר טוב על מעשיהם הטובים בעולם – שנברא בעשרה מאמרות.

מכאן נלמד - כי אדם חייב לחסום את פיו שמא יעסוק בלשון הרע – או בקללות והעלבות את הזולת-ומהדיבור השלילי מגיעים ,חלילה למעשים נוראים!

הדיבור של קין והשפעתו הרעה על מעשיו.

נאמר: "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"

אך לא כתוב מה אמר קין להבל?

רש"י עונה: נכנס אתו בדברי ריב כהכנה להריגתו.

האגדה מספרת: ביום ארבע עשר בניסן, אמר האדם הראשון : בליל זה עתידים ישראל להקריב קורבנות פסחים בבית המקדש בירושלים ויגרמו שמחה לה', לכן בניי: הקריבו גם אתם לה' קורבנות כדי שתהיו מקובלים לפניו.

הם חיפשו ומצאו ללכת אל הר המוריה. מקום שם עתידה להיבנות ירושלים ושם עתיד לעמוד המזבח בבית הבחירה.

הבל הביא ממיטב בכורות צאנו ואילו קין ערך תחילה משתה לעצמו ומהשארית של הסעודה הביא- שיבולים שנקלו על זרע פשתן- שהם פסולת ,בזמן שה' קיבל את מנחת הבל- את מנחת קין  ה' לא קיבל.

הדבר גרם לקין לקנאה – ניגש אל הבל ועמר לו: "הבה נחלק בינינו את העולם" מאחר והייתה הסכמה מצד הבל, לקח קין את האדמה לעובדה. ולהבל נתן את כל הצאן והבקר, אך הזהירו שלא ייגש לשטח שלו, קין עבד את האדמה והבל היה רועה את הצאן בשדה. התחיל קין לריב עם הבל ואמר לו: "ברח אחי עוף אל השמים  כי אין לך ולצאן מקום על  הארץ. אדמה זו שעתה עומד עליה עם הצאן - שייכת  לי !

ומי  נתן לך רשות וגם לצאנך לדרוך עליה והצמר שאתה לובש   שייך לי! הסר את בגד הצמר מעליך. וכך הריב הלך והתחזק עד שהבל ברח  וקין רדף אחריו,,, לבסוף קין רצח את הבל.

ניתן לראות- כי הכול החל  בדיבור ומשם זה הגיע לרצח!

על זה נאמר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁו"ֹ.[משלי, כ"א, כ"ג]

רק אלוקים יכול להוציא את האסירים לחופשי.

על פי הפרשה אנחנו לומדים  כי רק הקב"ה שברא את כל העולם הוא שולט על  כל הבריאה -על פני  כל תבל, על היום ועל הלילה ועל כל פרט ופרט ,אפילו הקטן ביותר שלא נראה לעין האדם.

לכן אומר ישעיהו הנביא:

"כֹּה אָמַר הָאֵל ה’, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ". 

בהמשך הוא אומר: "לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ"

מכאן המסקנה: כי גם את האסיר ה' מוציא לחופשי  מבית האסורים- ואילו השופט עושה את רצון ה' בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גם החטופים שהשתחררו לאחרונה מהמנהרות - הדבר נעשה בשליטת אלוקים בלבד. ועל ידי שליחי ה'.. ולא בגלל ההפגנות בכבישים ושנאת חינם. ולא בעבור מילות גנאי ואיומים.

ההוכחה: בברכות השחר אנו מברכים: "ברוך אתה .ה'  ..מתיר אסורים",

יפים וחשובים דברי דוד המלך:" לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ".

בנוגע לכוח הדיבור – על פי חז"ל: חייב אדם לחשוב מה ברצונו להגיד- כי "ברית כרותה לשפתיים" המילים כה עוצמתיות -ההוכחה  שה' ברא את  העולם בעשרה מאמרות!

 

 

 

פרשת בראשית - השבת - מעלותיה ליהודים וארץ ישראל.

מאת: אהובה קליין.

חומש בראשית הוא הספר הראשון מתוך חמישה חומשי התורה הפותח במילים:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל - פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל - פְּנֵי הַמָּיִם". [בראשית, א', א]

כבר בתחילת הפרשה שואל רש"י: מדוע התורה פותחת בתיאור בריאת העולם ולא במצווה הראשונה שהצטוו עם ישראל בצאתם ממצרים? "החודש הזה לכם", היינו - פרשת קורבן פסח הפותחת במצוות קידוש החודש. 

רש"י  מביא את  תשובת חז"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו, הִגִּיד לְעַמּוֹ -- לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". [תהלים קי"א, ו']

הקב"ה מגלה את מעשיו - מעשה בראשית - כדי  לתת תשובה לגויים שאם יאמרו לנו - כי אנחנו ליסטים וכבשנו שבע ארצות ואנחנו כביכול  אוחזים בארץ ישראל שלא כדין ,אנחנו - עם ישראל נשיב להם: כל העולם כולל ארצנו שייך  לאלוקים - רק הוא זה שברא את העולם והוא מעניק את ארץ ישראל למי שהוא חפץ, כאשר תחילה  הארץ הייתה בידי שבעה עמי הגויים - זה היה רצון ה' וכשרצה לקחת מהם את הארץ המובטחת , אלוקים לקח  מהם את ארץ  ישראל והעניק אותה לעם ישראל. לכן אין אנו ליסטים, אלא בדין זכינו  לקבל את ארצנו - ואנחנו  קיבלנו אותה מבורא עולם.

הפרשה מתארת את סדר הבריאה והיום האחרון - הוא היום השביעי וכך נאמר:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל  אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".[בראשית ב', א-ד]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין  אלוקים ליהודי בקבלת השבת?

ב] מה מקור הברכה בשמירת השבת?

ג] מה הקשר בין התורה לבין ארץ ישראל?

תשובות.

קבלת השבת - על ידי ה' ומנגד - קבלת השבת  על ידי היהודי:

רש"י שואל: הרי צריך היה להיות כתוב:'ויכל אלוקים ביום השישי'?

על כך שני פירושים:

א] רבי שמעון מסביר : אין דומה מידת  אלוקים  למידת בשר ודם ומדוע? בבוא הזמן  המדויק.

התשובה לכך היא:  אדם בשר ודם אינו יכול לצמצם את זמניו ורגעיו בדייקנות  ולהגיע לתכלית הדיוק. לכן  בבוא יום השבת - הוא צריך להוסיף מחול על קודש ולהפסיק את מלאכתו  מעט קודם  זמן הגעת השבת.

אך לעומתו הקב"ה יודע היטב לחשב את הזמן - בתכלית הדיוק עושה את מלאכתו עד הרגע  האחרון של יום שישי ועד בכלל -- ונכנס  בו כחוט השערה. הכוונה ששעת סיום המלאכה הייתה ממש על גבול היום השביעי בדייקנות מוחלטת. עד שזה נדמה לנו כי ה'  כילה את המלאכה ביום  השביעי.

ב] הסבר נוסף: השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי  בו נבראה המנוחה כי עד שלא באה השבת  מה  היה חסר לעולם? המנוחה ,אך כיון שבאה השבת – באה גם המנוחה לעולם.

לכן נאמר: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" דווקא- מהטעם: כי רק כאשר באה המנוחה לעולם אז כלתה המלאכה בשלימות.

מקור הברכה בשבת.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": 

על פי רש"י: אלוקים נתן ברכה וקדושה ביום השבת ואת שני היסודות האלה ניתן למצוא בירידת המן  במדבר - לפי שבמשך כל השבוע היה יורד להם מן במדבר בשיעור של עומר לגולגולת ואילו ביום  שישי –בערב שבת היה  יורד להם לחם משנה - מנה כפולה - אחת ליום שישי ואחת עבור שבת. זה עניין של ברכה, כי כך  בני ישראל לא הוצרכו ללקוט פעם נוספת בשבת. כך ה' קידש את השבת לפי שהמן לא ירד בשבת. ולכן לא היה צורך לטרוח בשבת בענייני פרנסה. וזאת למרות שעדיין לא  ניתנה באותו זמן - שמירת שבת.

לכן הנושא הזה העוסק בברכת השבת וקדושתה- הוא על שם העתיד כאשר בני ישראל הצטוו על שמירת השבת וכך יזכו לברכה וקדושה.

בנוגע למשפט הנאמר: "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

מעניין כי לא נאמר בלשון  עבר - 'אשר ברא  אלוקים ועשה'?  אלא כתוב בלשון עתיד:

התשובה לכך: נאמר: "לַעֲשׂוֹת". [לשון עתיד] - לפי שביסודם של דברים-גם היום השביעי נועד לעשיית מלאכה , אלא שאותה המלאכה שהייתה ראויה להיעשות - ה' כפל את המלאכה ועשה כבר ביום השישי - כדי שבשבת לא תעשה שום מלאכה. [כפי שמוסבר בבראשית  רבה]. ואם  כבר מדובר על חשיבות הברכה.

חז"ל אומרים: כי יש קשר רציף בין  סיום פרשת "וזאת הברכה" לתחילת ספר בראשית- פרשת "בראשית "התורה מסתיימת באות : ל' - "לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" והתורה מתחלה באות: ב'-"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים" שתי האותיות האלה יוצרות את המילה: "לב"  , מכאן ניתן ללמוד: כשם שאין לנתק חלק מסוים מהלב, אפילו לרגע, כך לא ניתן לנתק אפילו רגע מסיום קריאת התורה ומפתיחתה מחדש בחומש בראשית.

אומרים רבותינו: שלוש ברכות בירך הקב"ה את עולמו.

א] ברכה ראשונה לדגים:  "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים",[בראשית א',, כ"ב]

ב] ברכה לאדם:" פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ   וְכִבְשֻׁהָ" [בראשית א', כ"ח] 

ג] ברכת השבת:"  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ"

כנגדן הכוהנים מברכים את ישראל שלוש ברכות בשלושה פסוקים:

יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם".

 

הקשר בין תורת ישראל לארץ ישראל:

משה טרם מותו אומר לעם ישראל: "תּוֹרָה צִוָּה -לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד]

רש"ר מסביר: זהו המאמר הלאומי שצריך לעבור בירושה בישראל  - מדור לדור - התורה הזאת היא: "מורשה"- המורשת האמתית והארץ והכוח הם התוצאה –של מורשת חשובה זו.

גם  דוד המלך  אומר:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

כלומר: הארץ מובטחת לנו בתנאי שנקיים את התורה ככתבה ולשונה.

חייב כל יהודי להכיר את ערכה של השבת:

שמירת שבת - היא אחת המצוות החשובות בעשרת הדיברות - שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני - השומר את השבת- זוכה לברכה מרובה בכל השבוע ויפה וחשוב המסר:-

"משמגיע יום השבת ודירתו של אדם מישראל שבתית: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת"- אז אומרת השכינה: הריני דרה אתו, אולם אם אין השבת ניכרת בדירה, אומרת השכינה: "אין זו דירה של ישראל.." [ילקוט ראובני]

לסיכום , לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי השבת יש בה עוצמה אדירה - להינצל מפורענויות הבאות לעולם ומנגד להתברך בברכות כנאמר:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טז: "ר' יהושע אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות, מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דין הגדול… רבי אלעזר המודעי אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם (שש מידות טובות) ארץ ישראל, ועולם הבא, ועולם חדש, ומלכות בית דוד, וכהונה, ולויה.

יהי רצון ועם ישראל יצא מאפלה לאורה במהרה ויזכה לשמור שתי שבתות ברציפות ובכך להיגאל במהרה ולזכות בגאולה הנכספת, אמן ואמן.                                                   

פרשת בראשית- הגנוז  בפרשה - ובתורה כולה -מדהים!

מאת: אהובה קליין .

פרשת בראשית  הראשונה בחומש בראשית - הראשון  בסדרת - חמישה חומשי תורה. חומש זה נקרא גם בשם: "ספר הישר" ופותח במילים:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹקים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד". [בראשית פרק א, א- ה]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין התורה לבריאת העולם ומהו  "ספר הישר"?

ב]  מה גנוז  בחמישה חומשי תורה?

ג] הקשר  להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

בראשית-ספר הישר – הקשר לבריאת העולם.

מדרש מעניין מתאר: כי התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה ,בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה ארמון, אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא  מסתמך על האומן - והאומן [האדריכל] – מסתמך על שרטוטים מתוך פנקסו- ומתכנן כיצד יקים את החדרים ושאר חלקי הארמון- באופן זה היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם - והתורה אמרה: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים"- אין ראשית - אלא תורה - כפי שנאמר: "יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".[משלי ח, כ"ב]

חומש בראשית נקרא בפי הנביאים: בשם "ספר הישר", כפי שצוין במסכת: ע"ז כה, א,[ ביהושע י- י"ג] כתוב: "הלא היא כתובה על ספר הישר"

בשמואל – ב ,א, י"ח כתוב : "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" . לר' יוחנן הספר נקרא על שם אבותינו: אברהם יצחק ויעקב שנקראו: ישרים כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים" ומדוע אפילו בלעם קרא לאבותינו בשם "ישרים" כפי שמתבטא בשירת "האזינו"- "הצור תמים  פועלו... צדיק וישר הוא" ?

התשובה לכך: כי התורה באה לתת צידוק הדין של ה' על חורבן בית שני, לפי שבאותה  תקופה היו הרבה צדיקים וגדולי תורה, אך לא היו ישרים, הם  פעלו מתוך שנאת חינם ודבר זה אינו נסבל אצל הקב"ה- השואף לאהבת חינם בין הבריות , לכן נחרב המקדש  השני.

לעומתם, אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב היו ישרים . בנוסף על היותם אוהבי ה' וצדיקים, הם היו אוהבי בריות והתייחסו אליהם בכבוד כולל אל עובדי אלילים , גויים ואומות העולם, דוגמת: אברהם אבינו שהתפלל על אנשי סדום ועמורה למרות שלא אהב את התנהגותם ומעשיהם, לכן נקרא  ספר בראשית שהוא ספר הבריאה – "ספר הישר"- משום מעשה אבותינו. [על פי העמק דבר]

הגנוז בתורה כולה.

הגאון מווילנא [רבינו אליהו מווילנא] סובר: "והכלל, כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם- הכול כלול בתורה, מבראשית עד "לעיני כל ישראל"[מילים המסיימות את  ספר "דברים"] ולא הכללים בלבד, אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היוולדו עד סופו, וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו.

וכן של כל מין בהמה, חיה וכל בעל חי שבעולם, כל עשב וצומח ודומם, וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד עולם - ומה  שיארע להם ושורשם.

וכן כל מה שכתוב באבות-משה וישראל, כולם הם בכול דור ודור, שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כך מעשיהם - מאדם הראשון עד סוף התורה, הוא בכל דור ודור כידוע, למבין, וכן הוא בכל אדם ואדם לבד, כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז.

וכל זה נכלל כולו בפרשת בראשית- עד פרשת נח, וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד "ברא אלוקים לעשות" וכלל כללי הכללים נרמז בפסוק ראשון  ב:7 תיבות, 7 אלפי שנה.

בספרי הקבלה נאמר: שכל מצוות התורה רמוזים בפרשת בראשית.

באחד הימים במסיבת: פדיון הבן שנערך בסביבתו- שאל אחד המסובים את הגאון: היכן מצאנו בפרשה זו רמז למצוות פדיון הבן?

ענה רבינו לאיש: "בראשית"- ראשי תיבות:

בן ראשון אחר שלושים יום תפדה. עוד רמז מדהים בחמישה חומשי תורה – על פי   הגר"א: הוא מבאר: כי הפסוקים הראשונים בכל אחד מחמשת חומשי התורה- רומזים - על המנורה במקדש .

פסוק ראשון בספר בראשית: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" .מכיל: שבע מילים כנגד שבע  קנים של המנורה.

פסוק ראשון בספר שמות פרק א': "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"-  11 מילים כנגד י"א כפתורים במנורה.

פסוק ראשון בספר  ויקרא: ""וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור"- 9 מילים כנגד ט' פרחים במנורה.

פסוק ראשון בספר במדבר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר".17 מילים, ואם הכולל- היינו י"ח- כנגד י"ח טפחים –גובה המנורה.

פסוק ראשון בספר דברים:" אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב".

22 מילים- כנגד כ"ב  הגביעים במנורה.

הקשר להפטרה: [ישעיהו מ"ב- מ"ג]

כבר בתחילת ההפטרה – ניכר שישנו קשר לפרשת בראשית בנושא הבריאה ושליחות עם ישראל - להיות אור לגויים:

"כֹּה-אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם".

יש כאן רמז  מדהים גם למה שמתרחש כעת בארצנו: על היהודים שנלקחו לשבי –בדרום- באכזריות נוראה- בשמחת תורה:

"לִפְקֹחַ, עֵינַיִים עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" [ [ישעיהו מ"ב, ח']

אפשר שיש גם רמז לתוצאה הסופית של המלחמה- שתסתיים ,בע"ה-בניצחון גדול - וכל יושבי תבל יצאו בשיר חדש לכבוד גדולתו של ה'. ככתוב:

"שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.  יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו, חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר; יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ.  י יָשִׂימוּ לַה', כָּבוֹד; וּתְהִלָּתוֹ, בָּאִיִּים יַגִּידוּ יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ, אַף-יַצְרִיחַ--עַל-אֹיְבָיו, יִתְגַּבָּר"

[ישעיהו  מ"ב, י'- י"ד]

לסיכום : לאור האמור לעיל- התורה מתגלה  כספר החכם ביותר בתבל הכולל את ההווה, עבר והעתיד ואף את המלחמה הנוכחית- ותוצאותיה המתרחשת ממש כעת בימים אלה.

כמה מרגיעים דברי אלוקים:

"וְעַתָּה כֹּה-אָמַר ה', בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל:  אַל -תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה. כִּי - תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ:  כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ.  כִּי, אֲנִי ה' אֱלֹקיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ" [ישעיהו מ"ג, א-ד]

 

 

שִׁיר חָדָשׁ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 אֱלוֹקִים רָם וְנִשָּׂא

לַכֹּל - מַלְכוּתוֹ תִּיוָּדַע

בּוֹרֵא שָׁמַיִם וַאֲדָמָה

נוֹטֵעַ בְּאָדָם נְשָׁמָה.

 

נוֹצֵר בִּבְרִיאָה אוֹר

בְּשַׁרְבִיטוֹ יַעֲלִים שְׁחֹר

תּוֹרָה - עָבַר הוֹוֶה וְעָתִיד

בְּפִי הַנָּבִיא נְבוּאָה - יַגִּיד.

 

שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ

קוֹל שִׁירָה מָתוֹק מִדְּבַשׁ

הוֹלְכֵי מִדְבָּר וְיוֹרְדֵי הַיָּם

לְמֶלֶךְ עֶלְיוֹן - בּוֹרֵא עוֹלָם.

 

אַתֶּם יוֹשְׁבֵי הַסְּלָעִים

הַמְּרַנְּנִים בְּרֹאשׁ הֶהָרִים

הִשְׁמִיעוּ תְּהִילָּתוֹ בְּאִיִּים 

סִלְסְלוּ קוֹלְכֶם הַנָּעִים.

 

 

 

ה' עַל אוֹיְבָיו מִתְגַּבֵּר

רוּחַ  זֵּדִים שׁוֹבֵר

בָּנָיו כְּהֶרֶף עַיִן יוֹשִׁיעַ

לְעֵינֵי כָּל - נִיצָּחוֹן יַגִּיעַ.

 

חֵרְשִׁים לְפֶתַע יִשְׁמְעוּ

עִיווְּרִים  כְּהֶרֶף עַיִן יִרְאוּ.

בְּכָל תֵּבֵל הגּוֹיִים מְרַנְּנִים

בְּפִי יִשְׂרָאֵל שִׁירַת גְּאוּלִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית –

חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית וְהַהַפְטָרָה בִּישַׁעְיָהוּ מ"ב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב"ה

 

דבר החסידות – פרשת בראשית

 

מדוע פותחים התורה בחגיגות גדולות?

 

פעם שאלו את הגה"ח השליח הראשי לצפת הרב ארי' לייב קפלן, מדוע חוגגים את תחילת התורה בחגיגות גדולות עם הרבה "גשמיות"? והשיב:

במצוות סוכה יש דין שהמצטער פטור מן הסוכה. ולכאורה הדבר תמוה: הרי בכל המצוות אם קשה לנו לקיימן – אז אדרבה אומרים לנו "לפום צערא אגרא" ושיש לעשות כל מאמץ ומסירות נפש עבור המצווה, ואיך זה שכאן במצוות סוכה צריך לקיימה רק אם 'נוח' ונחמד לנו?

אלא, הדבר יובן ע"פ משל: כאשר יש קשר בין בני אדם, או בין בני זוג – הנה אם יש ויכוחים וחילוקי דעות ביניהם – בדרך כלל מתגברים על המכשול ואז הקשר מתחזק, שלמרות הכל ממשיכים יחד.

אבל אם חלילה יש בעיה עיקרית ומהותית, שנוגעת לעצם הקשר ביניהם – אז לפעמים אין ברירה ומפרקים החבילה ר"ל...

כמו"כ בנידון דידן:

במצווה רגילה, כאשר יש לאדם קושי – עליו להתגבר ובכל זאת לקיים המצווה, ואז אדרבה מתחזק הקשר שלו עם הקב"ה, כשמבטל רצונו מפני רצון העליון. אבל כשמדובר במצוות סוכה, שאז הקב"ה מזמין אותנו לראשונה לביתו אחרי המחילה של יוכ"פ – הנה אם האדם אינו מרגיש בנוח בסוכה – אין לו מה לחפש כאן, כי זה היסוד לתחילת הקשר עם הקב"ה, אז אין זה יכול להיעשות 'בכפייה' אלא בשמחה ובטוב לבב.

-         ועל דרך זה מובן גם השמחה בהתחלת התורה, שצ"ל דווקא מתוך הרחבה גדולה, בשמחה גדולה ועצומה...

(שמעתי בהתוועדות לציון יום הולדתו י"ט תשרי, בהתוועדות בסוכה מפי בנו וממלא מקומו הרב חיים שי')

 

~~~

ובקשר לפתיחת התורה (ופרשת בראשית שהיא פרשה כללית), מצו"ב נקודות בקשר לפתיחת הש"ס "מאימתי", שהיא גם משנה כללית הכוללת את כל הש"ס

 

מתכיפין סיום (תושב"כ) להתחלה (של תושבע"פ)

 

תורה שבכתב מסיימת באות למ"ד ("לעיני כל ישראל"), ולכן תושבע"פ מתחילה באות שאחריה – מ"ם ("מאימתי").

גם אם מצרפים את הנ"ך לתושב"כ – אחרון הספרים הוא דברי הימים (ב"ב יד, ב) שמסיים ג"כ בלמ"ד ("עמו ויעל").

הכל כלול

במשנה הראשונה נרמזים כל ששת הסדרים:

"תרומתן" – קשור לסדר זרעים.

"מאימתי . . משעה . . עד" שעניינם זמן – רומז לסדר מועד.

 "שבאו בניו מבית המשתה" (סעודת נישואין) – סדר נשים.

"להרחיק . . מן העבירה" – סדר נזיקין.

"הקטר חלבים ואברים . . וכל הנאכלים..." – סדר קדשים.

"משעה שהכהנים נכנסים" – כהנים שנטמאו (רש"י) – סדר טהרות.

הפתיחה ב"מאימתי"

ופותח ב"מאימתי" לשון אימה*, כי השער להיכנס ללימוד התורה הוא יראת שמים, ככתוב (תהילים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ה'". ובגמ' שבת (לא, ב) אמר רבה בר רב הונא: "כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים – דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו".

 

שבת (בראשית) שלום!

 

מבוסס על: נקודה מרשימות חוב' יג. ועיי"ש שמבאר באריכות את כל המשנה הראשונה על דרך החסידות ועבודת האדם לקונו.

 

______________

*)  בספר השיחות תש"ד (לאדמו"ר הריי"צ, עמ' 66) מסופר, שרבינו הזקן שמע תורה מפי הרב המגיד ממעזריטש ותוכנה: "מאימתי" מלשון אימה ופחד – עי"ז יכול להיות "קורין את שמע", ואז "בערבין": ערב הוא לילה וערב הוא מתיקות, שנהיה אתהפכא מרירו למתקא וכו' – ע"ש.

ובשיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג (תורת מנחם התוועדויות ח"ז ע' 217) מסופר, שכאשר אדה"ז התחיל ללמוד עם המלאך התחלת הש"ס מאימתי כו' ופירשה לפי הפירוש הפשוט – התלהב המלאך בדבקותו ואמר: "אזוי? אזוי? [=כך? כך?] – מאימתי הוא מלשון אימה ויראה!".

ובסיפורי חסידים (הרש"י זוין) עה"ת, (ואתחנן סיפור 410) מובא סיפור דומה על הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי זושא מאניפולי [הובא ב"דבר החסידות" ואתחנן].

 

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת בראשית - מה גנוז בשמירת השבת לפרט ולכלל?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית הפותחת  את חומש בראשית - מתארת את מעשה  הבריאה.  הכתוב מתאר את שביעות רצון ה' מהבריאה כך:

"וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי.[בראשית א, ל"א]

בהמשך : הכתוב מתאר את הופעת השבת:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.  וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת.  [בראשית ב', א'- ד']

השאלות הן :

א] מה רומזות לנו  המילים: "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" ?

ב] כיצד ה' קיבל את השבת ?

תשובות :

היום השישי בבריאה.

נאמר: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי".

רש"י שואל : בכל ימי הבריאה לא נוספה האות ה"א למספר היום : אלא נאמר: יום שני ולא נאמר: 'יום השני', נאמר: יום שלישי ולא נאמר: 'יום השלישי' אם כן, מה השתנה ביום השישי שנוספה האות ה"א ליום שישי  "השישי" ?

רש"י עונה על כך  באמצעות שני פירושים:

א] ה' הוסיף את האות ה"א  ליום שישי ונאמר: יוֹם הַשִּׁישִּׁי

היום הזה הוא - בגמר מעשה בראשית לפי שה' העמיד תנאי לכל מעשה בראשית : שהוא  יוצר הבריאה ומקיים אותה - רק במטרה שעם ישראל יקבלו על עצמם את חמישה חומשי התורה ואם חלילה לא יקיימוה, ה' ישיב את כל העולם למצב שקדם לבריאה, היינו, תוהו ובוהו!

על כך רומזת האות ה"א -  כמניין חמישה חומשי תורה.

ב] "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" בתוספת  ה"א הידיעה מרמז: שכל מעשה  בראשית חלויים ועומדים, כלומר - עדיין אין להם זכות קיום עד אותו יום השישי הידוע שהוא: ו' בסיון המוכן ליום מתן תורה.

רש"ר [ רבי שמשון רפאל הירש ] מסביר את תוספת האות ה"א ליום השישי:    "אמר רבי יודן, זו שעה יתרה שמוסיפין מחול אל הקודש" [ הכוונה שמקבלים את השבת קודם הזמן, או בסיום השבת מוסיפים עוד שעה להארכתה.]

מוסיף ואומר הרש"ר: הרי נאמר:

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי". ה"א הידיעה מהווה משמעות ברורה שזהו יום מיוחד - שכל הימים שקדמו לו - הכינו לקראתו - כל מעשי בראשית הובילו ליום השישי - היום שמביא לבריאה את מטרתה ופסגתה - זה היום שהעניק לימים הקודמים את מטרתם והשלמתם.

היום השישי הביא אל האדמה את האדם – כלומר: ביום זה ניתן שליט על האדמה.

היום השישי מהווה חותם שמעטיר את הבריאה וגם מתעלה ונכנס לתחום השבת, אך הוא חותם את העולם החומרי והוא חשוב מאד לקיומו, לעומתו  היום השביעי הכרחי לבריאה האצילית ביותר של היום השישי, היום השביעי מביא אל האדם - בחיר הנבראים הגשמיים -  את ההכרה  בנצחיות העולם הרוחני.

לכן יש משמעות חשובה  לפתיחת  הקידוש בערב שישי: "יום השישי ויכולו..."

אופן קבלת השבת על ידי אלוקים.

נאמר: " וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

שואל רש"י: וכי ה' כילה מלאכתו ביום השביעי? הרי ביום זה כבר ה' שבת מכל מלאכתו? היה צריך להיות כתוב: "ויכל אלוהים ביום השישי"?

תשובתו-בשני הסברים :

א] "רבי שמעון אומר: אין דומה מידת מלך מלכי המלכים למידת בשר ודם , כיון שאינו יודע לצמצם את עיתיו ורגעיו ולדייק בזמנו תכלית הדיוק, הרי שבבוא יום השבת הוא צריך להוסיף מחול  על הקודש ולפסוק ממלאכתו מעט קודם כניסת השבת - כדי שלא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת"

המשמעות: שאדם אינו מסוגל לדייק בזמנים, כמו בורא עולם!

אבל הקב"ה שיודע לדייק עיתיו ורגעיו תכלית הדיוק, עשה מלאכתו עד הרגע האחרון של יום השישי ועד בכלל ונכנס בו כחוט השערה - מכאן, ששעת סיום המלאכה הייתה על גבול היום השביעי בדייקנות  עד שהיה נדמה ונראה כאילו כילה את  מלאכתו בו ביום השביעי.

ב]  השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי - בו נבראה המנוחה, עד שלא באה השבת היה חסר משהו לעולם ומהו ? המנוחה. מכיוון שבאה השבת –הגיעה המנוחה לעולם.

לכן נאמר: "וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". דווקא-כי רק כאשר הגיעה המנוחה לעולם, אז כלתה ונגמרה המלאכה בשלמות.

נאמר:"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": 

רש"י מבאר: אלוקים נתן ברכה וקדושה ביום השבת ואת שני היסודות האלה אנו מוצאים בירידת המן בדור המדבר:

ברכו במן - לפי שכל ימות השבוע הייתה ירידת המן בכמות:

"עומר לגולגולת "ואילו ביום שישי - בערב שבת היה יורד להם  לחם משנה - מנה כפולה - אחת ליום השישי ואחת לשבת.

זו הכוונה לברכה - לפי שלא היה צורך ללקוט שוב ליום השבת וה' קידש במן שלא ירד בשבת - וזו הכוונה לקדושה לפי שלא הוצרכו בני ישראל לטרוח בענייני פרנסה בשבת. למרות שבתקופה זו במדבר עדיין לא  ניתנה להם מצוות השבת ,הרי המקרא הזה העוסק בקדושת השבת נכתב  על שם העתיד. שידעו ישראל כאשר  יצטוו על מצוות השבת יזכו לברכתה וקדושתה.

עוד  מתעוררת שאלה מעניינת: מדוע נאמר: "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת" [לשון עתיד] ולא נאמר: 'אשר ברא אלוקים  ועשה' [לשון עבר]?

תשובת רש"י: בעצם גם היום השביעי נועד לעשיית  מלאכה - אלא שאותה מלאכה שהייתה ראויה לעשות בשבת הקדים אותה ה' וכפל אותה כבר ביום השישי - במטרה שלא תעשה שום מלאכה בשבת.[כפי שמוסבר בבראשית-רבה]

הגר"א [הגאון רבנו אליהו מוילנא] מבאר:

כל מה שברא ה' בששת הימים הראשונים הכול היה בכוח בלבד, אך בפועל הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומוציאם  לפועל וזו הכוונה:

"אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת"

הרשב"ם  אומר על המילים::"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי": כשהגיע זמן השבת כבר ברא ה' את כל צרכי הבריות ומזונותיהם ויצא שהשבת הייתה מבורכת בכל טוב.

על פי מדרש  חז"ל: מעשה במטרונה [בגברת נוכרייה ]אחת ששאלה את רבי חלפתא: לכמה ימים ברא ה' את העולם?

אמר לה: לשישה ימים "כי ששת ימים עשה  ה' את השמים ואת הארץ" [שמות ל"א, י"ז]

שאלה אותו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?

אמר לה: ה' יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני.

אמרה לו: וזוהי אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה שפחות וכמה  עבדים שיש לי, אני יכולה לזווגם ! בזמן קצר.

אמר לה: אם בעינייך קלה כל כך מלאכת הזיווגים – הרי אצל ה' היא קשה כקריעת ים סוף!

הלך לו רבי יוסי בר חלפתא.

הלכה הגברת  אספה אליה אלף עבדים ואלף שפחות, העמידה אותם שורות, שורות ואמרה: פלוני יישא את פלונית ופלונית תינשא לפלוני: ובלילה אחד  זיווגה את כולם.

למחרת באו אליה כולם בטענות: זה היה ראשו פצוע – השני עינו פגועה וזה רגלו הייתה שבורה - שאלה אותם: מה לכם? זאת אומרת: איני רוצה באיש וזה טוען: איני חפץ באישה זו!

מיד הגברת  שלחה וקראה לרבי חלפתא שיבוא ואמרה לו:

"אין אלוקים כאלוקיכם ,אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת וכל מה שאמרת- יפה אמרת"!

ה'אור החיים' סובר: שהעולם היה רופף ורועד עד שבאה השבת ואז נתקיים העולם - מהטעם שביום השבת ה' ברא את נפש העולם , זו הכוונה למילים:" וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".כי בשבת ניתנה הנפש בעולם ולכן נאמר:

"וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" מהטעם שרק ביום השביעי ברא ה' את נפש העולם.

בזוהר הקדוש נאמר:

כי ברית המילה נעשית ביום השמיני מהסיבה - שתעבור השבת על התינוק ועל ידי זה הוא יהיה בעל נפש.

מכאן ניתן להבין מדוע נוהגים[ על פי הרמ"א [יורה דעה סימן רסה, סעיף י"ב]

" נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר" ונהגו לקרוא לסעודה זו: "שלום זכר"

מהסיבה: כי בשבת נשלם הזכר על ידי שקיבל את הנפש. לכן נוכל להבין , מדוע  עושים סעודה זו דווקא בליל שבת? משום שבשבת נשלם נפש  הזכר. [מתוך ספר :"אור שלום" מאת: הרב שלום  ברגר ממישקולץ]

ה"חפץ חיים" אמר: כל ימי ששת המעשה יונקים מן הקללה שהתקלל האדם הראשון: "בזיעת אפיך תאכל לחם" פרט לשבת שהיא אינה כלולה בקללה זו והקב"ה בירך את השבת וקידש אותה!

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק :

כמה מצוות שמירת השבת , המופיעה גם בעשרת הדיברות -  כה חשובה ומועילה - הן לשלום העולם - הן לכל יהודי -  לפי שיהודי השומר שבת מתברך  ומתקדש  כי השבת היא מקור הברכה! עלינו לראות נגד עיננו את דברי הכתוב:

"שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַה'; כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.  וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

[שמות ל"א, ט"ו- י"ח]

 

 

הַבְּרִיאָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי.

מֵאֵת:  אהובה קליין.©

וַיְהִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לַבְּרִיאָה

הִתְמַלְּאוּ הַשָּׁמַיִם היָם וְהיבָּשָׁה

בִּיצִיר כַּפָּיו שֶׁל  אֱלוֹקִים

עוֹפוֹת שְׁרָצִים רְמָשִׂים וְדָגִים.

 

 בָּהֶם נָטַע כּוֹחַ הִישָּׂרְדוּת

 חַיִּים  מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת

 לָחוּשׁ לְדַעַת עוֹנוֹת וְעִתִּים

 אֵימָתַי וּלְאָן לָנוּעַ מְאֻגָּדִים.

 

 הֶעֱנִיק לַדָּגִים וְהָעוֹפוֹת

 בְּרָכוֹת  לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת

 לְמַעַן יִמָּלְאוּ חֲלַל הָעוֹלָם

 וּבָהֶם יִשְׂמַח גַּם הָאָדָם.

 

 אָז גַּעַשׁ וְסַעַר הַיָּם

 וּבוֹ חָגְגוּ הַדָּג וְהַלִּווְיָתָן

 מֵעֲלֵיהֶם חַגו הַצִּיפּוֹרִים

וְהַכֹּל בִּשְׂפָתָם הֹדּוּ לֶאֱלֹוקִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]