פרשת בראשית

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

 

היום השלישי לבריאה

מה גדולה הפליאה

אלוקים הגדול והנורא

המולך ביד רמה.

 

מלך מלכי המלכים

מיטיב חסדים לברואים

דואג  לחייהם ביבשה

מקום ליישבם באהבה.

 

 מלאכת המים משלים

מצמיח דשאים וצמחים

עצים עושי פירות

ליצירי כפיו מזונות.

 

יום מתברך כפליים

 ברכות כטל השמים

 "כי טוב" נאמר פעמיים

המלאכים מקלסים שבעתיים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]

 

 

היום השלישי לבריאה / שיר מאת: אהובה קליין ©

 

היום השלישי לבריאה

מה גדולה הפליאה

אלוקים הגדול והנורא

המולך ביד רמה.

 

מלך מלכי המלכים

מיטיב חסדים לברואים

דואג  לחייהם ביבשה

מקום ליישבם באהבה.

 

 מלאכת המים משלים

מצמיח דשאים וצמחים

עצים עושי פירות

ליצירי כפיו מזונות.

 

יום מתברך כפליים

 ברכות כטל השמים

 "כי טוב" נאמר פעמיים

המלאכים מקלסים שבעתיים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]

 

 

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?

מאת: אהובה קליין .

היום השלישי בבריאה-הוא יום מיוחד וכך נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". [בראשית א, ט-י"ג]

השאלות הן:

א] "יקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"- מה הכוונה ?

ב] "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"- מה המשמעות?

ג] מדוע נאמר:   פעמיים: " כִּי-טוֹב"?

תשובות :

"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד"

רש"י מסביר: המים היו מפוזרים על כל הארץ- והקב"ה  ריכז את המים למקום אחד – לים הגדול.

על פי:"אמרי שפר": המילים "וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"-מיותרות בפסוק, אך כאן ישנו רמז לדברי חז"ל: עוד בזמן הבריאה הקב"ה הציב תנאי עם הים שייקרע לפני  בני ישראל: "וישב הים  לאיתנו, לתנאו הראשון" וזו הכוונה למילים: יִקָּווּ הַמַּיִם.." כלומר- בעתיד  בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים- למענם תתגלה היבשה אפילו במקום שמראש מיועד למים – לים.

אכן כך התרחשה קריעת ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה והמים היו מימינם ומשמאלם.

רבינו בחיי  מסביר: הוצרך לגרום לכך שהמים ירדו למטה שהם יקוו מתחת  השמים שהם גבוהים -אל מקום נמוך למטה והעפר יעלה למעלה וכך ניתן יהיה  לראות את היבשה ובני אדם יוכלו להקים עליה מקומות ישוב. אך למעשה שני המצבים האלה – הם בניגוד לטבע, הרי  במציאות, טבעם של המים לצוף למעלה ואילו האדמה שהיא כבדה באופן טבעי שוקעת למטה.

ועכשיו בורא עולם גזר  על המים-שהיו ממלאים את כל העולם- שירדו למטה- דבר שהוא דווקא  אופייני לעפר, כמו שכתוב:" כָּאֶבֶן, "מַיִם יִתְחַבָּאוּ"  [איוב  ל"ח, ל] ואילו על העפר ה' גזר שיעלה למעלה - דבר שאופייני למים, כמו שנאמר:"  לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".    [תהלים קל"ו, ו] כי  זה החסד שה' עושה עם הנבראים ומאפשר להם לחיות על היבשה. ועל כך נאמר:" צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה".[תהלים ל"ז, ז]

עצם הנס  הוא: שאלוקים גרם לכך שהמים בניגוד לאופיים ירדו לתהום והעפר  עלה למעלה- כדי לאפשר לנבראים לחיות על גבי היבשה.

ועוד פירוש:  היבשה נקראת בשמה זה על סמך היובש שבה, כי כל זמן שהאדמה  נשארת לחה, אינה יכולה להוציא פירות.

וביום השלישי נגמרה מלאכת המים והיבשה נראתה ,אמר הקב"ה: "כי טוב" ולפי המדרש: עשה מידה למים- ה' נתן חצי מהמים ברקיע וחלק אחר באוקיינוס.

ועוד פירוש: ה' אמר:  יקוו לי המים שאני עתיד באמצעותם להביא מבול ולשטוף את העולם, משל למלך שבנה ארמון והושיב בתוכו, דיירים אילמים, דרשו בשלומו של המלך, אמר המלך לעצמו : אם דיירים אילמים דורשים בשלומי על ידי תנועות ידיים ומתעניינים בשלומי ברמיזה, אילו הושבתי דיירים חכמים שמדברים ,קל וחומר שידרשו בשלומי, וכך עשה, הושיב דיירים חכמים, עמדו בארמון ותפסו שליטה עליו וטענו: הארמון הזה אינו שייך למלך, אלא ,לנו!

מיד החזיר המלך את הארמון למצבו הקודם, כך בתחילתה של הבריאה, היו השבחים של ה' עולים מן המים, כפי שנאמר: "מקולות מים רבים" ,עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. מיד סילק אותם והעמיד את המים במקומם, היינו, הביא מבול לעולם.

"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"

 על פי רש"י: הכתוב כפל במילים: עץ פרי", "עושה פרי" כוונת אלוקים הייתה: שטעם כל העץ יהיה כטעם הפרי עצמו, אך האדמה לא מילאה אחר ציווי זה, אלא הוציאה עצים שאין להם טעם  כמו הפרי לכן נאמר: "עץ עושה פרי"- לפיכך כאשר האדם הראשון חטא באכילת הפרי ונענש על חטאו - באותו זמן נענשה גם האדמה על עוונה כפי שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך"

ה"כלי יקר"  מביא כמה פירושים:

א] הוא שואל: מדוע לא נענשה האדמה מיד על שסירבה לקיים את ציווי ה', היינו שטעם העץ יהיה כטעם הפרי?

והתשובה: עיקר הקללה של האדמה הייתה: שתוציא יתושים ופרעושים שהם מזיקים לאדם, לכן כל עוד שהאדם לא חטא, גם הקללה של האדמה לא יצאה לפועל, ולכן רק כאשר האדם חטא, נענשו שניהם כי היו ראויים לקללה זו.

ב] כתוב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ".[ויקרא י"ח, כ"ה]

מכאן שרצונו של אלוקים היה: שהאדמה תעניק לנבראים חומר דק וזך, אך היא נתנה חומר גס ועב, אילו הייתה עושה את רצון הבורא, היה כל עץ  כטעם פריו, ואז גם האדם לא היה  נוטה יותר מידי לגשמיות וממילא לא היה בא לידי חטא. והיות והאדמה נתנה דווקא חומר גס - גרמה לכך שרק לפרי יש טעם, ולא לכל העץ והדבר הזה גרם לאדם  לדבוק בחומריות ומכוח זה חטא, לכן כאשר האדם חוטא גם האדמה נענשת על ידי ה'.

ג] הנחש ראה שהאדמה לא מילאה אחר ציווי ה', היינו, בניגוד להוראה להוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, היא הוציאה עץ שהטעם מצוי רק בפרי ובכל זאת לא נענשה!

ניצל זאת הנחש בערמומיותו ואמר לאישה: אל תפחדי לאכול מהפרי למרות  האיסור של אלוקים, עובדה שהאדמה לא מילאה אחר רצון ה'  ולא נענשה!

אמר הנחש לאישה: למרות שאמר אלוקים: "לא תאכלו מכל עץ הגן" וכי ראוי העץ לאכילה? אז השתכנעה חווה ואמרה: מפרי עץ הגן נאכל. היא טענה שהאיסור  חל רק על העץ ולא על הפרי  והחליטה לאכול ממנו ובכך כמובן חטאה.

פעמיים: "כִּי-טוֹב". 

רש"י מסביר: ביום השני לבריאה, לא נאמר כלל: "כִּי-טוֹב".  והתשובה לכך: שהקב"ה התחיל במלאכת המים ביום השני לבריאה ,אך היא לא הסתיימה ביום שני, אלא רק ביום השלישי וזאת בנוסף לבריאת הצמחייה ביום השלישי –לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כִּי-טוֹב".   פעם אחת כנגד השלמת מלאכת המים ופעם שנייה כנגד  בריאת צמחיה.

רש"ר מוסיף ואומר: שהיום השני מסמל את המחלוקת, לפי שהופרדו המים העליונים שהם מעל הרקיע למים התחתונים שהם מתחת הרקיע, אך לא תמה המלאכה וזוהי מחלוקת ללא מטרה ידועה, אך מחלוקת שיש לה מטרה ותכליתה לקדם את הטוב - עליה נאמר ביום השלישי: "כִּי-טוֹב". 

במיוחד הוא מביע התפעלות  מתהליך מחזור המים בטבע שהוא דבר  שנעשה לתכלית של הטוב בבריאה.

 לעניות דעתי, היום השלישי הוא יום מיוחד גם מבחינת מספרית: שלוש. בתורה אנו מוצאים  אירועים  ומועדים הכרוכים במספר זה, הנה כמה דוגמאות:

שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

 שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

החודש השלישי על פי התורה: חודש סיון -  שבו ניתנה התורה לעם ישראל.

ובברית בין הבתרים נאמר: "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת" ואילמשלש ותר וגוזל"

לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת.

אברהם מארח את שלושת המלאכים.

ובמשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"[ מסכת אבות. א, ב]

מכאן נראה: שמספר שלוש מסמל הרמוניה ושלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, היום השלישי מצטיין כיום מיוחד –בו נאמר פעמיים: "כי טוב" –הן  על השלמת מלאכת המים מיום שני והן על בריאת הצמחייה , ולאור  הדוגמאות הנ"ל ,המסקנה: שיום זה מבורך כפליים ומייצג הרמוניה רוחנית ושלמות.

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן - דווקא- לארבעה ראשים?

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן -  דווקא- לארבעה ראשים?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת את החומש הראשון בתורה בתיאור הבריאה לפרטיה ומספרת גם על גן עדן- מקום משכנם הראשון של אדם וחוה – שבעקבות חטאם גורשו, התיאור של גן עדן מעניין ואף ציורי :

"וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.   וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.   וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן--הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.   וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל,  הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת" .

 השאלות הן:

א] מה המשמעות לכך שה' נטע את הגן בעדן?

ב] מדוע נחלק הנהר דווקא  לארבעה ראשים ומה טיבם?

ג] מדוע ה' מנע את עץ הדעת מהאדם?

תשובות.

נטיעת גן עדן ביד אלוקים.

רש"י מתייחס למיקום של הגן - הכוונה שאלוקים נטע את הגן בצדו המזרחי של עדן .

רבינו בחיי מסביר:

על פי הפשט: הקב"ה בכבודו ובעצמו נטע את הגן ואין הכוונה שהוא הביא את האילנות ממקום אחר ונטע שם, אלא היו מטעיו- מעשה ידיו  להתפאר וההוכחה לך בדברי דוד המלך באומרו: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" [תהלים ק"ד, ט"ו]

ורז"ל מסבירים:" ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן"- עצים אלו לא היו זקוקים לא להשקאה, לא לזמירה ולא לעבודה -לפי שמיום שהאדם גורש מגן עדן  הגן נשמר היטב ולא היה זקוק לטיפולו של האדם. כפי שנאמר ביחזקאל: [מ"ז, י"ב]:"לא יבול עלהו ולא יתום פריו  לחדשיו יבכר כי מימיו מן- המקדש המה יוצאים" ומוסיף רבינו בחיי: המיקום של  הגן היה בצד המזרחי, כפי שכתוב בחומש דברים [ ל"ג]:" וממגד תבואות שמש" ועל כך אומרים רז"ל: כי הצד המזרחי מה שמאפיין אותו: מיישב את הדעת ,מעצים את הכוח ומחזק את הלב- מהטעם שמזג האוויר בכוון זה משובח ביותר ולכן ה' הניח - שם את האדם- פרי יצירתו.

 הרמב"ן מסביר: כי הכתוב מדגיש שהמטע  היה בידי ה', היות וטרם שה' גזר על הארץ: "תוצא הארץ דשא" ה' גזר שבמקום ההוא יהיה גן ואמר: "בכאן יהיה אילן פלוני  ובכאן  אילן פלוני" בערוגת המטעים.

 וזה בניגוד לשאר המקומות בארץ ששם אמר: "תדשא הארץ דשא ועץ פרי" באופן כללי.

 

 

 

הנהר הנחלק לארבעה ראשים:

לפי הסבר רש"י: יש משמעות לכל שם של נהר עם הייחודיות שלו:

פישון: פירוש א': הוא נהר מצרים בשם הנילוס והוא נקרא כך- משום שמימיו מתברכים ועולים ומשקים את הארץ- לכן נקרא: פישון הוא  לשון ריבוי, כדוגמת הפסוק: "ופשו פרשיו"- הכוונה ירבו רוכבי סוסיו. [חבקוק א, ח.]

פירוש ב':  על שם שהוא משקה ומגדל שדות פשתן במצרים- לפי שתושבי  מצרים ידועים כמגדלי פשתן. ההוכחה להסבר זה- שנאמר:" ובושו עובדי הפשתים" [ישעיהו י"ט, ט] וזאת במסגרת נבואת תוכחה: שיבש נהר הנילוס ויבושו זורעי הפשתן התלויים בנהר.

גיחון - מלשון "נגיחה" שהיה זורם ברעש גדול עד שנראה כמנגח במימיו הגועשים.

חידקל- לפי שמימיו חדים וקלים- כלומר זכים וצלולים לשתייה וקלים- לפי שאינם מכבידים על הגוף.

נהר פרת: על שם שמימיו פרים ורבים בעצמם ללא  צורך בירידת גשמים ויש להם סגולה לרפאות את האדם הרוחץ בהם.

המילה:"הוא" אינה מופיעה אצל כל הנהרות, אלא רק לגבי נהר פרת : מלשון חשיבות לפי שהיה נהר מוכר ומבין ארבעת הנהרות הוא החשוב מכולם כי  הוא נזכר על  שם ארץ ישראל, כמו שנאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר  מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"

חלוקת הנהר לארבעה ראשים ומשמעות שמותן?

רבינו בחיי אומר על דרך המדרש: ארבעה נהרות הם - כנגד ארבעת המלכויות.

האחד פישון- זהו מלך בבל לפי  שכתוב: "ופשו פרשיו"- הוא הסובב את כל ארץ החווילה - שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, כפי שנאמר: "הוחילי לאלוקים כי עוד אודנו " [תהלים מ"ב, ו'] שם יש זהב- והם מסמלים את התורה, לפי שנאמר: "הנחמדים  מזהב ומפז רב" [תהלים  י"ט, י"א], וזהב הארץ ההיא הוא טוב –  מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל.  כי שם נמצא את הבדולח, ואבן השוהם, שם  יש מקרא והתלמוד ומשנה, הלכות תוספתות והגדות.

 גיחון:   הכוונה לממלכת  מדי,

 חידקל- זוהי ממלכת יון שהייתה חדה וקלה  בגזרותיה.

 נהר פרת- הוא הנהר  הרביעי- הכוונה למלכות אדום- פרת לפי שהפרה והצרה לפניו....."  ופרת גם על שם סופה: "פורה דרכתי לבדי"[ ישעיהו ס"ג, ג]

וכאן יש לציין את דברי בלעם שהפליאו דבריו על נהרות אלו, כפי שאמר:

"כנחלים  נִטָּיוּ, כְּגַנּת עֲלֵי נָהָר

כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעו בְּמַיִם רַבִּים

וְיָרם מֵאֲגַג מַלְכּו וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתו". (במדבר כ"ד, ה-ז)

 

 

עץ הדעת ואיסור אכילת פריו.

הכלי יקר שואל: מדוע   הקב"ה לא הזהיר את האדם בבת אחת  מאיסור האכילה של עץ הדעת ועץ החיים? התשובה לכך, שכל האוכל מעץ החיים חי לעולם היות ולא היה לו כלל  פרי וטעם העץ היה כטעם של פרי.

לעומת זאת, עץ הדעת היה לו פרי נחמד למראה וכל מי שאוכל  מהפרי היה מבחין בין טוב לרע יותר מהצורך. לכן לפני שהאדם אכל מעץ הדעת לא היה צורך להזהירו שלא יאכל מעץ החיים היות והוא לא משך אותו ,כי לא היה נחמד למראה  ולאדם לא הייתה עדיין דעת בתועלת  אכילת העץ ההוא, היה סתם עץ ואפילו סתם בהמה איננה אוכלת  איזה עץ ,אלא דבר נחמד למראה שיש לו פרי, אבל לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת היה חשש שיבחין באמצעות שכלו בתועלת עץ החיים ויאכל ממנו כדי שיחיה לנצח, מסיבה זו גורש האדם מגן עדן.

לסיכום, לאור האמור לעיל, גן עדן היה מקום פורח היונק את מימיו מהנהר שהתפצל לארבעה ראשים והחשוב מביניהם- היה נהר פרת- לפי שאת חשיבותו קיבל מעצם אזכרתו בגבולה הצפוני של ארץ ישראל: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר הגדול נהר פרת" [ בראשית ט"ו, י"ח]

יהי רצון שלעתיד לבוא יתקיימו דברי הנביאים דוגמת יחזקאל ,ישעיהו וירמיהו : שארץ ישראל – תהיה גן עדן לעם ישראל.

"וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרום צִיּון וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירש וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צאן וּבָקָר והייתה נַפְשם כְּגַן רווה וְלא יוסִיפוּ לְדַאֲבָה עוד. (ירמיהו ל"א, יא)

"כִּי נִחַם ה' צִיּון נִחַם כָּל חרבותיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּודָה וְקול זִמְרָה. (ישעיהו נ"א, ג)אמן ואמן.

 

נהרות גן עדן / שיר מאת: אהובה קליין©

נהרות גן עדן / שיר מאת: אהובה קליין©

גן עדן רזים וסודות

לא סיפורים ולא אגדות

מקום פורח עלי אדמות

רב הנסתר על הנגלות.

 

נהר  פלאי משקה הגן

מימיו אדירים כמשברי ים

נשאל היכן היום קיים?

אך הדבר סתום ונעלם.

 

 לנהר ארבעה ראשים

לארבע רוחות  חותרים

שמותם על שליחותם מעידים

אותם במסירות מקיימים.

 

פישון- מימיו מתברכים

גיחון- מנגח במימיו הרועשים

חידקל- מימיו חדים וקלים

פרת –מימיו פרים ורבים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית [חומש בראשית]

 

 

 

 

 

 

 

דבר החסידות – פרשת בראשית

דבר החסידות – פרשת בראשית

 

טענת האומות והתשובה הניצחית

על הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" כותב רש"י: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' . . ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים'; שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים – הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו . . וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".

וצריך להבין, מהו היסוד של טענת אומות העולם 'ליסטים אתם', הרי מצינו בתורה כמה אומות שכבשו ארצות מאומה אחרת ולא נענשו על זה! ובפשטות – כי כיבוש מלחמה אינו גזל (וכן הוא גם בדיני ישראל – ראה שו"ע הרב או"ח סי' תרמט ס"י, מג"א שם סק"ה).

וביותר תמוה, שהרי ארץ ישראל הגיע בירושה אלינו משם בן נח, כמסופר ברש"י (לך יב, ו) שכשחילק נח לבניו את הארץ נפלה א"י לחלקו של שם והכנעני היה הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם, נמצא להיפך – שלא אנחנו גזלנו את ארץ שבעה גויים, אלא שבעת הגויים הם הליסטים שגזלו את הארץ מזרעו של שם!!!

מבאר הרבי: טענת אוה"ע אינה על עצם הכיבוש של יהושע, אלא על כך שא"י נכנסה לבעלותם של ישראל לעולם וכמפורש בכתוב (לך יג, טו) "לזרעך עד עולם", שלכן אפילו בזמן הגלות היא נקראת ארצנו ואדמתנו (ראה בחוקותי כו, לב-ג ועוד) וזוהי טענת האומות, שאף שא"י היא שלנו מדין כיבוש מלחמה – זו עדיין לא סיבה שהיא תהיה שלנו לעד ולעולמי עולמים.

והמענה היחיד על טענה זו* היא: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו", כלומר, מכיון שהקב"ה הוא זה שנתן אותה – הוא גם יכול להחליט באיזה אופן לתת, והוא בחר לתת לנו אותה כנחלת עולם.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ה, בראשית שיחה א סעיף ג ואילך (עמ' 4 ואילך וגם במתורגם ללה"ק עמ' 4 ואילך). התימצות בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' ה-ו.

 

*) יש לציין, שהרבי התייחס כמה פעמים לכך, שדברי רש"י אלה נחוצים באופן במיוחד גם לתקופתנו, וכפי שכותב במכתבו מי"ט סיון ה'תשכ"ט לח"כ דאז מרת גאולה שתחי' כהן לאחר שמצטט לה את דברי רש"י הנ"ל "ובודאי ידוע לה שזו היתה אמנם טענת כמה וכמה מאומות העולם גם בתקופתנו, ולא מצאתי מענה אחר כי אם המענה הכי עתיק המסורתי שבדברי חכמינו האמורים".

 

הגירוש מגן עדן/שיר מאת: אהובה קליין©

הגירוש מגן עדן/שיר מאת: אהובה קליין©

חלקה אלוקית ארבעה נהרות

בעלי חיים  עצים ועופות

שם ישבו אדם וחוה

אך חטאו במידת הגאווה.

 

מעץ הדעת התפתו לאכול

שכחו ציווי אל עליון

חוה ברשת הנחש נפלה

ואת תמימות האדם ניצלה.

 

אלוקים רואה ושומע

איש אותו אינו מפתיע

העמיד  שלושתם במקומם

עד עפר השפילם.

 

אדם וחוה גירש

לנחש רגליו קיצץ

בפתח העמיד כרובים

הכניסה אסורה  לזרים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]

 

פרשת בראשית / מדוע אדם וחוה גורשו מגן עדן?

פרשת בראשית / מדוע אדם וחוה גורשו מגן עדן?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בחומש בראשית-שהוא ראשון לחמישה חומשי התורה ,הפרשה מתארת את מהלך הבריאה, ביום השישי נברא האדם, אך טרם בריאתו התורה מציינת:

"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה..."[בראשית א, כ"ו]

בהמשך  הכתוב מציין:"וייקח ה' אלוקים את—האדם וינחהו בגן—עדן לעובדה ולשומרה: ויצו ה' אלוקים על האדם- לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות"[שם ,ב, י"ז]

לאחר שאדם וחוה חטאו באוכלם מהפרי האסור הם נענשו  וגם  גורשו מגן עדן.

"וישלחהו ה' אלוקים מגן- עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם: ויגרש אתהאדם וישכן מקדם לגן- עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים"[שם ג, כ"ג-כ"ד]

השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר: "אעשה אדם"?

ב] מה היה עיקר חטאו של האדם?

ג] מדוע גורשו אדם וחוה מגן העדן?

תשובות.

"נעשה אדם בצלמנו ודמותנו"

נשאלת השאלה: מדוע לא נאמר :"אעשה אדם"- בלשון יחיד?

על כך כמה דעות של פרשנים:

רש"י מפרש: הקב"ה התייעץ עם המלאכים טרם ברא את האדם ולא מהטעם שהיה צריך את עזרתם, אלא עשה זאת מתוך ענווה , כדי לחלוק להם כבוד, ומדוע  דווקא  לפני בריאת האדם התייעץ איתם? כי האדם נברא בדמות המלאכים ובגלל חשיבותו יש חשש שהמלאכים יקנאו בו,

טעם נוסף שהקב"ה נמלך עם המלאכים, לפי שיש בית דין  של מעלה וכאשר ה' שופט מלכי בשר ודם ,טרם יגזור את גזר דינם ,הוא  מתייעץ עם המלאכים וההוכחה לכך: שמסופר על אחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו"[מלכים-א כ"ב, י"ט] הכוונה שמצד אחד ישנם מלאכים המקטרגים -המצדדים לצד חובה ומצד שני ישנם מלאכים שהם מליצי טובה.

הקב"ה נטל רשות מהמלאכים ואמר: היות שהמלאכים למעלה הם בדמותו של הקב"ה,אם  לא אברא בני אדם למטה בדמותי תהיה קנאה במעשה בראשית.

ועוד אומר רש"י: רצה הקב"ה ללמד הליכות דרך ארץ: שלעולם הגדול יהיה נמלך  עם הקטן וזוהי מידת הענווה.

וראיתי פירוש נוסף בספרו של הרב אליהו שלזינגר"אלה הדברים":

המסתמך על ספר: "ישמח משה" ושם שואלים: מדוע  לא נאמר על האדם:"כי טוב"?

התשובה היא: כי האדם נוצר כשהוא אינו מושלם וזה בניגוד לבעלי חיים שהם נבראו  בעולם וכשם שהם נבראו כך הם חיים את חייהם עד הסוף, ולכן נאמר עליהם: "כי טוב", אבל בני האדם  שלא נוצרו מושלמים מההתחלה-כביכול, ה' פונה אליהם ואומר להם: אני אעזור לכם להגיע לשלמות על ידי המאמצים והיגיעה הרבה  שאתם תשקיעו  בעצמכם כדי   שתתעלו למדרגה גבוהה.

חטאו של האדם.

עיקר חטאו של האדם  היה בהתנשאות, בעוד שהקב"ה דורש מבניו לפעול מתוך מידת הענווה ולקיים את המצוות מתוך יראה ואמונה בה' ומתוך הכנעה.

הרי, חווה נשמעה לדברי הנחש ולא היו לה הרהורים על עצם החטא, היא פשוט  תפסה פיקוד והתעלמה מציווי ה'.

כך הציווי מתואר בלשון הכתוב: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור מכל עץ- הגן אכול תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות"[שם  בי"ז]

למרות דברי ה', חוה התפתתה לדברי הנחש ונכנעה לתאוותה:"ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה- הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה ויאכל" [שם ג, ו]

והאדם שקיבל את הפרי האסור מחוה האשים אותה בחטא, מבלי להתייחס לציווי ה':טענתו הייתה: "..האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל"

על פי רש"י:כאן האדם לא רק שמרד נגד רצון ה' ,אלא אף גילה כפיות טובה  כלפי ה' – לפי שאמר: "האישהאשר נתת עמדי.."

ואילו לגבי הנחש, הקב"ה אפילו לא שאל אותו מדוע פיתה את חוה לאכול מן הפרי,אלא ישר קיבל את עונשו- ללכת על גחונו ולאכול עפר כל ימי חייו.

רש"י אומר: כי מכאן ניתן ללמוד: " שאין מהפכים בזכותו של מסית"- המפתה אחרים לעשיית חטא -אין מחפשים  אצלו נקודות זכות.

על פי רש"י:הנחש נענש גם בעיבור ארוך במיוחד- עיבורו  נמשך שבע שנים.לפיכך הנחש בעונשו זה הושפל עד עפר.

האישה הושפלה גם היא - לפי שבנוסף לעונשה:"בעצב  תלדי בנים"נאמר לה על האדם:"והוא ימשול בך" . גם האדם הושפל קשות בעונשו, בנוסף על כך שעליו לעבוד קשה לפרנסתו כל ימי חייו ,כנאמר :"בזיעת אפיך תאכל לחם " בנוסף נגזרה עליו ועל כל הדורות  שאחריומיתה –"עפר אתה ואל עפר תשוב"[שם ג,י"ט]

גירוש אדם וחוה מגן העדן.

על פי רש"י: לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת הוא נעשה דומה לקב"ה מעתה הוא יחיד על הארץ בדומה לה' שהוא יחיד בעליונים והייחוד שלו: שיש לו בינה לדעת להבחין  בין טוב ורע מה שאין כן אצל הבהמה והחיה.

היה צורך לגרש את האדם, כדי למנוע ממנו לאכול מעץ החיים- מהחשש שחייו יהיו נצחיים וכך יוכל לבלבל את הבריות - בכך שישכנע אותם שאף הוא אלוה ויחיה לנצח.

לפיכך, ה' העמיד את הכרובים מחוץ לגן לשמור על הכניסה  למקום זה ובידיהם חרב מתהפכת- על מנת למנוע מהאדם להיכנס לגן.

ה"כלי יקר" אומר פירוש מעניין במיוחד:

הוא מסתמך על: "מדרש שוחר טוב " הרי נאמר שהאדם גורש מגן עדן , לאן הוא גורש? להר המוריה ושם הקריב קורבן לה' כמו שאמרו רז"ל[ מסכת חולין ס, ע"א] "שהאדם הראשון הקריב פר מקרין מפריס" האדם הראשון גורש ונשלח להר המוריה לעבוד את האדמה ולבנות ממנה מזבח אדמה, ושם הקריב קורבן לכפר על חטאו , לפי שהאדמה נתנה לו את הגשמיות שבגללה נכשל בחטא לכן במקום מקור החטא- שם תהיה גם כפרתו. האדמה  הזו חייבת לעזור לו לכפר על מעשיו על ידי שהקים מזבח אדמה והקריב קורבן  באזור של אבן -השתייה   אשר  משם הושתת כל העולם . וגם לגבי האומרים :שעפרו של האדם מכל רוחות השמים, הרי סברה זו מתיישבת יפה עם עניין זה שהרי העפר ממרכז העולם דומה  כאילו נוצר מהעפר שמכל רוחות השמים.

גם לגבי יעקב, כאשר חלם את חלום הסולם עם המלאכים: אמר לו ה': "הארץ אשר אתה שוכב עליה" על פי רש"י- ה' קיפל את הארץ תחתיו, אך לפי פירושו של ה:"כלי יקר" יוצא שיעקב שכב גם במקום טבור הארץ ומרכזו- על כן  הדבר דומה כאילו שכב על כל הארץ.

לסיכום, ניתן ללמוד מפרשה זו: כי אדם וחוה לא עמדו בציפיות  ה' ולא קיימו את  הציוויים בעניין איסור האכילה מפרי עץ הדעת. הם חטאו בהתנשאות ונענשו מידה כנגד מידה- הושפלו עד עפר וגורשו מגן העדן- לפי שלא העריכו את כל הטוב שה' נתן להם ולא היו עוד ראויים לשבת במקום  קדוש זה.

 

 

בראשית/ שיר מאת: אהובה קליין©

בראשית/ שיר מאת: אהובה קליין©

חושך ואור בערבוביה

תוהו ובוהו בבריאה

אלוקים בוחש בחומר

ממנו חדש יוצר.

 

רוחו על פני המים

 בורא יש מאין

אור ימי בראשית

נגנז לצדיקי אחרית.

 

עולם שלם נרקם

תוצר יצירת אומן

בידי מלך מושלם

למען תורה והעם.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]

 

 

 

פרשת בראשית-מה גנוז במעשה הבריאה?

פרשת בראשית-מה  גנוז  במעשה הבריאה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה  ז"ל בת בן-ציון]

חומש בראשית- הראשון בסדרת חמישה חומשי תורה נקרא בפי הנביאים: "ספר  הישר"

הפרשה הראשונה: "בראשית" מתארת את תהליך בריאת העולם על ידי הקב"ה:

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ: והארץ הייתה תוהו  ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור: וירא אלוקים את האור כי- טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".[בראשית א, א-ה]

השאלות הן:

א] מדוע נקרא חומש בראשית בפי הנביאים: "ספר הישר"?

ב] מה משמעות   המילה: "בראשית" ומה גנוז בה?

ג] מה הקשר בין סיפור הבריאה להבטחת ארץ ישראל לעם ישראל?

התשובה לשאלה א]

לפי דברי העמק  דבר: ספר בראשית נקרא בפי הנביאים:

 "ספר הישר" – כפי שנאמר במסכת ע"ז [כ"ה, א] על פי שני מקראות: "הלא היא כתובה על ספר הישר"[יהושע י", י"ג]

"ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר"[שמואל- ב, א, ח]

 ועל כך אומר רבי יוחנן: כי ספר זה-הוא על האבות: אברהם, יצחק ויעקב שהיו ישרים, כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים"

ובהקשר זה ניתן להבין מדוע הקב"ה החריב את הבית השני?

הסיבה לכך: שאומנם היו בתקופה זו הרבה אנשים צדיקים וחסידים שהיו עוסקים בתורה ,אך לא  הלכו בדרך הישר, אלא היו נוהגים בשנאת חינם כלפי הזולת והיות וה' הוא ישר, אין דרך זו מקובלת עליו.

לעומת אותו דור-אבותינו היו ישרים, התייחסו יפה אל הזולת, כולל אל אומות העולם וגם כלפי עובדי אלילים.

אברהם אבינו- התפלל על אנשי סדום הרשעים וביקש עליהם רחמים  וזאת  למרות ששנא  את דרכם, אך מנגד  היה חפץ בקיומם.

 ומכאן השם: ספר הישר- על בסיס התנהגות אבותינו שניתן  ללמוד מהם- כיצד נהגו בדרך ארץ כלפי אחרים והדבר שייך לקיום העולם ויש לכך גם קשר לבריאה.

התשובה לשאלה ב]

רש"י מביא שני פירושים למילה: "בראשית":

א] מילה זו אינה באה לפרט מה נברא  בראשונה ומה נברא אחר כך, אלא מטרתה לספר בשביל מה נברא העולם? ולכך שתי תשובות:

העולם נברא בשביל עם ישראל, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ירמיהו ב, ג]

וגם נברא למטרת קיום התורה, כפי שנאמר:"ראשית דרכו" [משלי ח, כ"ב]  לפיכך  השמים והארץ נבראו למען ישראל שיקיימו את התורה.

ב] עיקר תיאור הבריאה הוא  לספר על בריאת האור שהיה קיים כבר ביום הראשון.

רבינו בחיי מתייחס למילה: "ברא" ואומר כי העולם נברא יש מאין ומביא את פירושו של ר' נחמיה ולפיו: כבר ביום הראשון ברא ה' את כל העולם ולמה הדבר דומה? לאדם שזרע  שש שעורים בבת אחת ואחר כך   זה יצא ביום הראשון  וזה יצא ביום השני וכן הלאה במשך שישה ימים.

ולפי זה מכל החומר שנברא ביום הראשון- נבראו כל הנבראים במשך שישה ימים. כלומר הכול יצא מהכוח אל הפועל.

התשובה לשאלה ג]

רש"י מתרץ מדוע התורה פתחה בסיפור הבריאה ולא פתחה במצווה הראשונה שעלייה נצטוו עם ישראל: "החודש הזה לכם" ?שאם יבואו אומות העולם ויגידו: כי הארץ  מיועדת להם, ויתלוננו כי   עם ישראל כבש זאת מידיהם.

תשובת העם תהיה: כי הקב"ה ברא את העולם וההחלטה בידו למי  להעניק את הארץ הזאת.

רשי מבסס את תשובתו על הפסוק בתהלים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"[תהלים   קי"א, ה.]

אך נשאלת השאלה: האם תשובה זו תשכנע את אומות העולם שהרי אם היו מאמינים בתורה, לא היו מאשימים את עם ישראל כאילו גזלו להם את ארצם?

אלא, המציאות מחייבת  את עם ישראל  להסביר זאת לאותם היהודים הספקנים מתוך העם ,המעלים ספקות על צדקת ישיבתם בארץ ישראל, כי הקב"ה ברא את הארץ והוא מחליט למי היא מיועדת.  ישנה סכנה גדולה ביותר כאשר בתוך העם אין אמון מוחלט לגבי ייעוד הארץ לעם ישראל.  והעלאת ספקות לגבי הבטחת הארץ עוד לאברהם: "לך אתננה ולזרעך אחריך"

מתברר כי כאשר האדם אינו בטוח בצדקת הדרך הדבר פותח פתח לצרות.

הגר"א [בספר באר יוסף] מסביר זאת  בצורה מעניינת:

למה הדבר דומה? למה שהתרחש  עם חוה אימנו, הרי ה' אמר: "כי ביום אכלך ממנו תמות" ואילו היא אמרה: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא  תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון". על ידי שאמרה: "פן" היא הביעה ספק בדברי ה' וכך פתחה פתח לנחש שהצליח לשכנע אותה באמצעות שקרים -כן לאכול מהפרי, התוצאה: מיד חטאה ונענשה.

ומה שאמר ה' לקין: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ"-אין ליצר הרע כוח מיוחד להסיט את האדם מדרכו הישרה בתנאי שהוא נחוש בדרכו, אך ברגע שהאדם מתחיל להסתפק בצדקת   הדרך , התוצאה- יצר הרע בנקל מצליח להפיל את האדם לדרך השקר וזוהי המשמעות למילים: "לפתח- חטאת רובץ" ברגע שהאדם פותח פתח לרוע על ידי ספקותיו בצדקת דרכו- התוצאה: "חטאת רובץ"

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי חומש בראשית  משמש אבן דרך לכל הדורות כיצד ללכת בדרך הישר על פי התורה הקדושה ולעמוד  בנחישות תמיד על צדקת הדרך.

יהי רצון שנשמש לעד אור לאומות העולם כפי שנאמר:"...ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד – קצה הארץ"[ישעיהו מ"ט, ו]

 

 

פרשת בראשית- מדוע חסרות המילים:"כי טוב" ביום השני לבריאה?

פרשת בראשית- מדוע חסרות המילים:"כי טוב" ביום השני לבריאה?
מאמר מאת: /אהובה קליין.
פרשת בראשית פותחת בפסוק:"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.." [בראשית א,א]
ובהמשך נאמר:"ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים: ויעש  אלוקים את- הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן: ויקרא אלוקים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי  בוקר יום שני"[שם א,ו-ט]
השאלות המתעוררות הן:
א] מדוע  נאמר ביום השני לבריאה: כי מלאכת השמים נמשכה,בעוד שבתחילת הפרשה נאמר:" בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?
ב] מה פשר העלמות המילים:"כי  טוב" ביום  השני לבריאה?
ג] מדוע הרקיע נקרא:"שמים"?
ד] מאין לנו הביטוי:"יראת שמים"?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: למרות שהשמים נבראו ביום הראשון,עדיין חלשים היו ולא היו די יציבים . אלא רק ביום השני מכוח ציווי ה' באומרו:"יהי רקיע"! התחזקו השמים כראוי.רש"י מסתמך על הפסוק:"עמודי שמים ירופפו יתמהו מגערתו"[איוב כ"ו,י"א]
בעוד שהשמים ביום הראשון  היו רופפים,הרי ביום השני מאימת גערת ה' -עליהם -התייצבו במקומם, בדומה לאדם הנבהל ממישהו המאיים עליו ובתגובה נעמד במקומו מרוב פחד.
ומה הכוונה שאלוקים הבדיל בין מים למים?
לפי הסבר רש"י: היה ה' מבדיל בין המים העליונים מעל הרקיע, וכך נוצר רווח בין המים העליונים לרקיע -כמו שנוצר רווח בין הרקיע לבין המים התחתונים
והרקיע עומד באמצע החלל שבין שתי שכבות המים.
מכאן ניתן להסיק :כי המים העליונים אינם נשענים על  רקיע השמים, אלא עומדים בחלל מתוך כוח ציווי ה'.
ומה פירוש:"ויעש ה' את הרקיע"? הקב"ה היה מיטיב את הרקיע ומשלים את מלאכתו-
בדומה לפסוק:"ועשתה את ציפורניה" [דברים כ"א,י"ב] כאן הכוונה להיטיב ולתקן את הציפורניים שלמעשה עשויות כבר.
התשובה לשאלה ב] 
על כך עונה רש"י: לא נאמר ביום השני לבריאה:"כי טוב" –לפי שלא הסתיימה מלאכת המים ביום שני, אלא הושלמה ביום השלישי,ואין להגיד:"כי טוב"- על דבר  שאינו מושלם , לפיכך ביום השלישי כאשר  הבדיל ה' גם בין היבשה למים והסתיימה מלאכת המים וכן בריאת  הצומח- נאמר פעמיים:" כי טוב"
על שתי מלאכות אלה שהושלמו בו ביום.
ומאז קיים המנהג להגיד על יום שלישי:" פעמיים כי טוב"
רבינו בחיי  מביא מדרש:"מפני מה לא נאמר: "כי טוב"- בשני? לפי שבו נברא גיהנום שנאמר:"כי ערוך מאתמול תפתה"- יום שיש לו אתמול ואין לו שלשום"[ישעיהו ל,ל"ג]
רבינו בחיי מביא עוד פירוש של חז"ל:לא נאמר  ביום שני:"כי טוב" כי ביום זה נוצרה המחלוקת,לפי שנאמר:"ויהי מבדיל בין מים למים." 
יום שני נקרא בשם זה, היות והוא תחילת השינוי והוא מקור לכל חלוקה. היות והמחלוקת והגיהנום נבראו באותו יום ,המסקנה: כי יום שני הוא יום מזיק ולא נאמר בו:" כי טוב" -כי   מאותו היום היו כל מיני מחלוקות. כגון:
ביום השלישי כאשר ציווה ה' על העץ:"תוצא הארץ עץ פרי" והעץ לא נהג לפי רצון ה' והוציא:עץ עושה פרי.כלומר רצונו של הקב"ה היה שיהיה טעם העץ כטעם הפרי וגם העץ יהיה ראוי למאכל,אך העץ לא מילא את רצון ה', בדומה להסבר זה מסביר גם רש"י אותו רעיון ,אלא שהוא טוען שהאדמה לא שמעה בקול ה' [לפי רש"י]
ביום הרביעי בו נבראו המאורות: קטרגה הלבנה על כך שגם השמש נוצרה וטענה- כי לא נאה ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד.
ביום החמישי: כאשר נברא  גם הלוויתן ,ה' סירס את הזכר  והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא.
ביום השישי: אדם וחוה חטאו וגורשו מגן העדן.
מכאן שמאז יום השני היו קטרוגים ומחלוקות.
התשובה לשאלה ג]
רש"י מביא שלושה פירושים:
1] שמים= נושא מים.
2]שם מים= ששם מצויים מים.
3] אש ומים- אלוקים ערבב אש ומים ויצר מהם שמים.
התשובה לשאלה ד]
כאשר אנו אומרים על אדם מסוים כי התנהגותו טובה ,היות והוא ירא שמים.
הכוונה= כי יודע שהקב"ה בוחן את התנהגותו בכל רגע ,על כן משתדל לקיים את מצוותיו,כי ירא ,שמא יחטא – ואז ייענש על חטאיו.
ביטוי זה נלמד ממלאכת בריאת השמים, שהרי השמים היו הראשונים שהראו סימן יראה  מהקב"ה- ביום השני מגערתו:"יהי רקיע"! ומרוב אימה מיד התייצבו והתקשו, לפי שמתחילה נבראו חלשים.
הסבר מעניין זה מביא:רבי יצחק מגור,"בעל חידושי הרי"ם"
לסיכום,לאור האמור לעיל מגיעים למסקנה: כי מלאכת המים לא הושלמה ביום שני,אלא רק ביום שלישי ולכן,לא נאמר ביום שני:"כי טוב" ,אלא ביום שלישי נאמר פעמיים:"כי טוב" –פעם ראשונה,עבור מלאכת המים שהושלמה  ופעם שנייה עבור- הצומח  שנוצר ביום שלישי.
ויש בכך מסר לכלל ולפרט: להתרחק תמיד מהמחלוקת והקטרוג ולהעדיף את האחדות והשלום.