אמונה

משקפיים ושמם אמונה - שיר

משקפיים ושמם אמונה - שיר

כל רגע וכל שניה חולפים
לבושים בתוכן של כלים ונתונים
א-לבש את משקפי האמונה
ואביט היטב ובאבחנה
מהו הנתון אותו קיבלתי
ואיך להשתמש במשקפיים שחויבתי.

כל מקרה הטוב והרע
כל דיבור מרומם או נקלה
בזיון או כבוד, שלווה ומהומה
דירה, ממון, בתים ושירה.
כולם כלים הנתונים לאדם
סובבים הם אותו בזה העולם.

לפי זכותו ומעשיו
נסיון הם מול עיניו
לשים המשקפיים ולהביט נינוחה
ודרך המשקפיים לטפל בנעשה
וא-לו המשקפיים צריכים לימוד
עבודה עצמית, עקביות ושינון.

אך למרות שההתחלה קשה
התוצאה נפלאה והעבודה שווה

חיים של אמונה הם חיים של שמחה
אין מריבות ואין קטטה.
רוגע, שלווה, מנוחה ורווחה.
בטחון ושלמות ללא דאגה.
עווה ושפלות, התבטלות ונתינה.

בלי משקפיים זה מר ורע
וכשא-לבש אותם, הכל לטובה.
בלי משקפיים זו עשירות מופלגה
וכשא-לבש אותם זו שליחות של מצוה.
בלי משקפיים זה נטל כבד
וכשא-לבש אותם זו מצווה נפלאה.
בלי משקפיים זו הקפדה
וכשא-לבש אותם זו כפרה.

לא אעזוב את משקפי
אצמידם א-ל מול עיני
ודרכם יגלה לי אבי הרחמן
המביט עלי ואין ממנו נעלם.
זה שאוהב אותי יותר מכל אוהב
זה משרחם עלי מכל מרחם.

וחזק הוא ובעל יכולת לאין שיעור
ובידו לתת לי הכל ללא גבול.
אשא עיני א-ליו ואזעק בל לבי:
אנא שמור לי על רכושי הפרטי:
משקפיים ושמם "אמונה"
שתמיד אענוד אותם
ויהיו זוהרות מאורך. אמן!!!

משקפיים ושמם אמונה

משקפיים ושמם אמונה

כולנו יחד, כל עם ישראל, עברנו את שנת הקורונה הקשה.
כל שכבות עם ישראל הקריבו במירון קרבנות ציבור יקרים, כולנו הזדעזענו בחג השבועות מהקריסה הכואבת בקרלין, ונזעקנו לחדרים מוגנים עקב אזעקות מחרידות ולא פוסקות.
בואו ניטול משקפי אמונה, הסתכל חזק במציאות הכואבת, ונבדוק, מה ה' רוצה מאיתנו, מה הוא מבקש, קול דודי דופק, חזק, מעורר!!!

את הקב"ה - אי אפשר לרמות.
את חברנו - אסור לרמות.
את עצמנו - לא כדאי לרמות...

לא נוליך את עצמנו שולל: במקרה, המשטרה, המהנדסים, הסינים, הרופאים, הממשלה... ניישיר מבט מול עצמנו ומול המציאות, הרי הכל מגיע מלמעלה, מאבא אוהב, שרוצה לתת לנו הטוב ביותר, ויכול. ואם הוא מנסה אותנו, אם הוא כך מטלטל אותנו - יש לכך סיבה!
הקב"ה רוצה לגאול אותנו, רוצה שנתעורר, שנמאס בגלות, שנרצה את הגאולה.

בני ישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם. גם אנו ניגאל כשנקפיד:
על שמנו: מהותנו היהודית, לא נגרר אחר כך קידמה, ומודרניזציה.
על לשוננו: הנקיה, בלי ניבול פה, בלי לשון הרע ורכילות, לאהוב כל יהודי.
על מלבושנו: שיראה צנוע ומכובד כראוי לבת ישראל כשרה, על פי ההלכה, ואז נזכה בס"ד לגאל.

בית ראשון חרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, בית שני חרב על שנאת חינם. נתקן את הגורמים ויבנה לנו הבית השלישי.
נתקן את העבודה זרה: לא נאמין בשום כח מלבד כוחו של ה' (לא במשטרה לא בממשלה ולא בשום כח מלבד ה').
נתקן את גילוי העריות: בצניעותנו בלבוש, בדיבור, בהנהגה.
נתקן את שפיכות הדמים: בכך שנשמור על כבוד חברינו, לא נלבין פני אף יהודי (שהוא כשופך דמים).
נתקן את שנאת החינם: ונאהב ונכבד כל יהודי מבני ישראל.

הקב"ה רוצה מצפה לגאול אותנו, הוא רק מחכה לנו שנרצה, שנייחל, שנקווה, שנתפלל.
בתקופת הקנטוניסטים ברוסיה לקחו ילדים רכים מידי הוריהם ומסרו אותם לצבא הרוסי. ההורים ציפו לבניהם שיחזרו בכל רגע, כל רחש קטן הקפיץ אותם - אולי זה בני, אולי הוא חוזר. גם אנו צריכים לקוות ולצפות לגאולה ולא להיכנס לשגרה, שהציפיה תלווה אותנו בכל מצב.

מסופר על רב גדול שהוזמן לכהן כרב בעיר אחת וסירב.
אמר לו השליח: "הרב, עשרים אלף יהודים מצפים לכם".
"אם כך", ענה הרב, "אני לא יכול לסרב".
ואם מליוני יהודים יצפו להקב"ה שיגאל את ישראל - שוב, "בוא יבוא, לא יאחר", במהרה בימינו אמן.

לתרומות למוסדות התורה והחסד בקרב רחל בנשיאות הרה"ג משה מנחם קלוגר שליט"ה 1-800-800-863
לע"נ ר' שמעון יהושע בן ר' אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לע"נ מרת מירל בת ר' מרדכי ע"ה ת.נ.צ.ב.ה.

דמות האדם ממנה נוכל ללמוד - דברי הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל

דברי הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל בפירושו על התורה, פרשת לך לך:

 

אין התורה מציגה את גדולי ישראל כאידיאלים בתכלית השלמות: אין היא מאליהה אדם, ואין היא אומרת על איש: "הנה לפני האידיאל, כאדם זה הפך האלהי לאדם!"

בכלל, אין היא מציגה את חיי שום אדם כחיים לדוגמה ולמופת - למען נלמד ממנו מה טוב ומה ישר, מה נעשה ומה לא נעשה. אם

התורה רוצה לצייר לנו דמות, שנוכל ללמוד מדוגמתה, הרי אין היא מציגה בן אדם, שיסודו מעפר ואפר, אלא הקב"ה מציג את עצמו לדוגמה, והוא אומר: "הביטו אלי! עשו כמעשי! לכו בדרכי".

לעולם אל נאמר: מעשה זה הוא טוב וישר, שכן פלוני אלמוני עשה כן! התורה איננה "אוסף של מעשים טובים". היא מספרת מעשים שיהיו - לא מפני שהם מעשים מופתיים, אלא מפני שהם מעשים שהיו.

אין התורה מעלימה את שגיגות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל: ודוקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת.

אולם, לאמיתו של דבר, ידיעת חטאם של גדולי ישראל איננה מנמיכה את דומתם, אלא להיפך: דמותם גדולה ומאלפת - בעצם החטא שחטאו. אי

לו הזהירו כולם כזוהר הרגיע ללא רבב ושמץ פגם, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו, והוא למעלה מהישג ידינו.

ללא תאוה וללא מאבק פנימי - היו מידותיהם הטובות רק תוצאה מטבעם הנעלה. לא בזכותם קנו את מידותיהם, ואין הם יכולים להיות לנו למופת.

טול לגדוגמה את מידת הענוה של משה. אלמלא ידענו, שהוא עלול גם לכעוס, היינו סבורים, שמידת הענווה טבועה בו מלידה, ולא לנו ללמוד הימנה. רק משעה שאמר "שמעו נא המורים", הרי במקום שנמצא את ענוותנותו, שם נמצא את גדולתו:

הוא קנה את הענוה ביגיעה רבה, בשליטה עצמית ובעידון עצמי; וכולנו מצווים להידמות אליו, שכן כולנו מסוגלים לכך. ואין התורה מספרת על חטא, אלא אם כן עונשו בצידו".

צדיק? ורע? לו? רשע? וטוב? לו?

הם שואלים למה הצדיקים סובלים .

הם שואלים למה לרשעים טוב .

הם שואלים ואני מסתכלת: איפה יש צדיק שסובל. מעולם לא ראיתי צדיק שסובל. ומעולם לא ראיתי רשע שטוב לו .

ראיתי צדיקים עניים. ראיתי צדיקים חולים. ראיתי צדיקים שבקושי יכולים לאכול .

ראיתי צדיקים נסתרים שחיים בבתים פשוטים ואף אחד לא יודע כלום. ראיתי צדיקים גלויים שמוקפים בהמוני אנשי קשי יום ובקושי יש להם זמן לעצמם. ראיתי צדיקים שלומדים קשה ועובדים קשה. אבל מעולם לא ראיתי צדיק שרע לו .

לצדיק אף פעם לא רע. לצדיק טוב .

גם כשהצדיק עובר סבל, הוא מבין שהסבל שלו הוא חלק מהמסע שהוא עובר כאן, בעולם הזה .

גם כשהצדיק עובר סבל, הוא מבין שהסבל נועד לטהר אותו , להביא אותו לקרבה יותר גבוהה אל הבורא יתברך. ולכן בתוך תוכו הוא לא סובל בגלל הסבל הזה. אלא הוא מודה לאלקים גם על כך .

והרשע ?

ראיתי רשעים שגרים בארמונות. ראיתי רשעים שגרים בדירות פאר. ראיתי רשעים שמחליפים רהיטים כל שנתיים , ומחליפים אישה כל שנה. ראיתי רשעים עם יאכטות, עם מטוסים פרטיים. עם טלויזיה בכל חדר, עם בריכת שחיה מתחת לבית, ועם מגרש טניס צמוד .

האם הם מאושרים??? האם הם מאושרים ???

האם טוב להם??? האם באמת טוב להם ???

האם ראיתם אי פעם שחקן קולנוע בהוליווד שבאמת טוב לו? מיליונר סעודי שבאמת טוב לו ?

הרי כל חייהם הם רק רצים ורצים, מחפשים את מה שלא יוכלו להשיג לעולם. הם רצים ורצים - והנשמה שלהם בוכה ובוכה. הם עושים כל מה שביכולתם לעשות - ובתוך תוכם הם אומללים . כל מה שיש להם, לא מספיק טוב. תמיד הם יבדקו מה קורה אצל השכן. תמיד הם יחפשו את מה שאין להם. ובתוך תוכם הם תמיד ידעו שבאמת אין להם כלום .

הצדיק מקושר אל הבורא, ולכן הוא מאושר .

הרשע איבד את הקשר הזה, במו ידיו, ולכן הוא אומלל .

הצדיק, גם בתוך קשיי חייו, הוא אדם מאושר .

הרשע, גם בתוך רצפת בהט ועמודי שש, הוא אדם אומלל .

זהו חוק טבע כזה. האמת כתובה להם על המצח . האומללות פשוט קורנת ממצחם של הרשעים. האושר הפנימי פשוט קורן ממצחם של הצדיקים . שום נתונים כלכליים לא ישנו את המציאות הזו, ושום עובדות סטטיסטיות. מי שמקושר אל הבורא הוא האדם המאושר. הוא מאושר פה, בעולם הזה, והוא מאושר שם, בעולם הבא. ומי שלא מקושר אל הבורא, גם אם יהיה מוקף בכל אוצרות תבל, בתוך תוכו הוא יהיה אומלל. הוא ירגיש כלי ריק .

 

 

עדין יש מי שישאל, למה ד' דואג להוסיף "אתגרים" דוקא לאלו שקרובים אליו. למה דוקא הקרובים עוברים יותר נסיונות וקשיים. למה דוקא הצדיקים נתקלים שוב ושוב בדילמות, בבעיות, באבני דרך שצריך לדלג עליהם, ואילו הרשעים - הכל הולך להם כל כך חלק, כל כך פשוט, כל כך נטול בעיות ...

אבל אם מבינים שהעולם אינו אלא מסלול שאנחנו עוברים, מעין טיול של הנשמה בתוך עולם של גוף, אז הבעיה הזו גם היא נפתרת .

נניח בוס של חברת ענק מצליחה מחליט לארגן טיול בחו"ל עבור כל אחד מעובדי החברה. לעובדים הזוטרים הוא מעניק שבוע נופש בתורכיה, למנהלת המכירות הוא מעניק שבוע של טיולי קניות באירופה, ולעובדים הבכירים, שאוהבים אתגרים, הוא נותן כמה ימים של מסע רגלי מפרך בדרום אמריקה.

יבוא מישהו מהצד ויטען, איפה פה הצדק? למה העובדים הזוטרים קיבלה נופש, והעובדים הבכירים קיבלו עבודה קשה? למה אפילו בחופשה שלהם הם צריכים לעבוד כל כך קשה ?

והתשובה על כך תהיה פשוט חד משמעית: מי שיכול לטפס, אוהב לטפס. מי שיכול לעמוד במשימות מורכבות, פשוט רוצה את המשימות הללו. בתוך תוכו הוא בוחל בטיולי נופש פשוטים ומשעממים, ומעדיף במקומם טיולים מרתקים, מסעירים, מלאי אתגרים ומשימות .

ואם כך בטיולים, שבהם אין משמעות אמיתית למשימות שאנחנו עומדים בהם (או לא עומדים בהם ...), על אחת כמה וכמה שהדבר נכון גם כאן, בעולם שלנו. כי כאן, אם נצליח בעזרת ד' לעמוד באתגרים שלנו, תהיה לכך השפעה מופלאה גם על אנשים אחרים, ועל עולמות אחרים. כי כאן, האבנים שנצליח להזיז, יכולים לסייע לבניה של העולם המדהים הזה, שד' נטע אותנו בתוכו .

ולכן, עד כמה שקשה לנו לתפוס את זה, כשאנחנו בעיצומו של המסע , ובעיצומם של ה"קיטורים", כיאה למסע המפרך שלנו, בעצם, אנחנו צריכים רק לשמוח על כך שד' בחר בנו לתת לנו מסע כל כך מרתק. ולא סתם טיול משעמם.

אבל גם אז נותרת שאלה אחת פתוחה: מה אשמים הרשעים על כך שחייהם ורדרדים כל כך, ומשעממים כל כך? אולי אם הם היו מקבלים אתגרים נוספים, הם היו מצליחים להתעורר, ולצאת מרשעותם ? למה ד' לא מכניס להם קצת יותר קשיים, כדי שיוכלו להתמודד איתם, וכך להתעורר ?

ואולי זו עוד דרך לפרש את שאלתו של ירמיהו הנביא, בפרק י"ב :

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה ???

למה אתה, ד', מאפשר לרשעים להצליח? למה אתה מאפשר להם לתת את הרושם בעולם כאילו הדרך שלהם צודקת??? למה שלא תעיר אותם ???

וכאן מגיעה התשובה המדהימה, הרב מימדית, של הבורא יתברך :

"כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים ;

וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן"

ובהקשר שלנו,  יש כאן תשובה גם לירמיהו: דיני שמיים הם מסובכים ואדם אנושי לעולם לא יוכל להבינם עד הסוף.

אבל יש כאן תשובה גם לרשעים עצמם : אם במירוץ הרגלי נכשלתם, איך תרצו להתחרות עם הסוסים ? אם אפילו במסלולים הפשוטים אתם נכשלים, איך אתם רוצים להצליח להשתלב במסלולים מסוכנים יותר , ונועזים יותר ?

קודם תלמדו אלף בית. קודם תעשו את החובות המוטלות עליכם, במסגרת החיים הפשוטים, והמשעממים שלכם. ואחר כך - אחר כך, יתכן וד' יחליט להציב בפניכם אתגרים נוספים . אתגרים שירוממו אתכם הלאה, עוד רמות קדימה, עוד רמות בדרך העולה בית א-ל. בהצלחה לכולנו, בחיים טובים ומאושרים ובחסד וברחמים. 

הטבת החלום בזום בפני שלש נשים

הטבת החלום בזום בפני שלש נשים

 

שאלה: אשה שסובלת מחלומות רעות רוצה לעשות הטבת החלום אבל בזה''ז מחמת הקורונה ר''ל א''א לה לצאת מביתה ונפשה בשאלתה אם אפשר לעשות הטבת החלום בזום ומטעמי צניעות רוצה להופיע רק בפני שלש נשים (ע' בס' תל תלפיות מהרה''ג ר' שניאור פרדס שליט''א ע' פ' וז''ל לא נהגו נשים לעשות התרת נדרים בפני שלשה מפאת הצניעות), האם זה מותר.

תשובה: מקופיא אמינא שמותר כמו שברור כבר מל' הגמ' ותו''ד הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (ואפי' אין מרומז בו שום דבר רע, אלא שהוא נפשו עגומה עליו) ילך ויטיבנו בפני שלשה כיצד יעשה, יביא שלשה שאוהבים אותו ויאמר להם חלמא טבא חזאי, ויאמרו לו הם: טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוויה לטב, שבע זימנין ליגזרו עלך מן שמיא דליהוי טבא ויהוי טבא, עכתו''ד. ומהל' ג' אהובים משמע בנ''א עם רצון טוב לו שרוצים את שלומו הטוב. ולא בעינן כאן לא בי''ד שבמותב תלתא כחדא הוינא או דרישות וחקירות אם יש כאן פתח וחרטה ולכאו' אפי' לא צירוף של ג' בני אדם ביחד במקום א' (דהנה הגמ׳ ברכות נ''ה ע''ב נקט ל' ״ולימא להו חלמא טבא חזאי כו'' ולא 'באפייהו' אבל ע''ל דמשינוי הלשון ע''י הראשונים כגון הטור משמע ש'באפייהו' דווקא), וע' בס' עה''ש שמשתמש בל' סגולה באו''ח סי' ר''כ סע''א בסו''ד וז''ל בק''נ אמנם אם נפשו עגומה עליו שי''ל עגמת נפש מהחלום ודואג עליו, הסגולה לזה שג' אוהבים יפתרוהו לטוב ואולי מפני זה המנהג בהרבה מקומות שמי שחלם לו חלום לא טוב יבא לפני רב העיר לבקש לפתור לו את החלום והרב ממציא לו פתרון לטובה דלעניין דיני ממונות יחיד מומחה דינו כג' הדיוטות ומסתמא הרב הוא אוהב לכל העיר והוי כציוי חז"ל להטיב בפני ג' אוהבים והרב אומר שיהיה לטובה, עכ''ל וע' בס' פ''ת סי' ר''כ הערה ל''ד ע' שלחן הטהור סע''א ולדבריו יעשה זאת (להופיע לפני רב העיר) בתוספת להטבת החלום בפני ג' כפי הנוסח המקובל, וע' עה''ש סע''ד ולדבריו סגי בכך, ושוב א"צ הטבה בפני ג', כיון שהלה ת''ח ויחיד מומחה דינו כג' הדיוטות, וכו' (ולכאו' אין הכוונה בד' העה''ש להשוות הטבת חלום לדין תורה).

ומשמע דאפי' ג' לא בעינן ואוהב פסול לדון ואין כאן אפי' כעין דין תורה או כעין התרת נדרים. וכל הענין הוא לעשות טוב לחברו שאהוב עליו דרך סגולה והייתי או', אני הק', שכשא''א בע''א כבזה''ז מחמת קורונה ר''ל שג''כ אפשר ע''י זום כרוב הדיבורים שלנו לע''ע. ואין שום מחיצה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ואפשר לומר שהוי כעין ציוי חז"ל להטיב בפני ג' אוהבים שגם הג' מטיבין מופיעים במסך ורואים זא''ז ואת החולם, והד' צ''ע ודעת הגדולים אשר מפיהם אנו חיים. וכי מפני שאנו מדמין, נעשה מעשה בתמי'? וא' לעצמי נייתי ספר ונחזי וזו החלי בעה''י, ויש לי כמה ראיות:

א. ק' מהרה''ג מוה''ר ר' אליעזר וולף שליט''א ראב''ד דקקא''א לע' בס' שבט הקהתי ח''ד סי' רל''ט (הו''ד בס' הביאני חדריו ע' ס''ט הלכות נדרים וז''ל מי שצריך לעשות התרת נדרים ואינו יכול לפגוש את המתירים באופן אישי יכול לסמוך על התרת נדרים באמצעות הטלפון, עכ''ל) וז''ל מסקנתו ולדינא כיון דרוב פוסקים מתירין להתיר ע''י שליח כמש''כ הב''י אלא דמחמירינן לשיטת הרמב''ם א''כ בטלפון שהקול נשמע בפני החכם לכ' יש להתיר לכתחלה, עכ''ל. וא' לעצמי אם כך בהתרת נדרים אז ק''ו לגבי הטבת החלום.

 

ב. שוב תבט עיני בס' פ''ת סי' ר''כ הערה כ''ב וז''ל ונסתפקתי לענין אשה שתטיב חלומה לפני ג' נשים, ולא מצאתי לע''ע בספרים בזה, אך אשה יכולה למנות את בעלה שליח להיטיב חלומה לפני ג' אנשים או לומר תפילת רבש"ע בעת נשיאת כפיים (ויאמר הנוסח חלום חלמה וכו') וכדמצינו שבעל נעשה שליח לאשתו להתיר נדריה (שו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' ט"ז וסי' רל"ד סעי' ל"ו).

 

ג. וע''ע כה''ח סי' ר''כ סע''ג שם באפי תלתא וכו' וז''ל לכתחלה יש לחזר אחר ג' גדולים ואם הם חכמים יותר טוב ואם לא אפשר בג' גדולים יש לצרף עמהם קטנים אם מבינים פי' המילות של הטבה, עכ''ל, וכן ראיתי בשם סידור החיד''א. ועע''ש בפ''ת וז''ל ואפי' הם קרוביו או בניו וכדו' (ע' בתשובות והנהגות ח''ב סי' רנ''ו ושכן נהג הגרי''ז מבריסק זצ''ל), ואם אין לפניו אנשים גדולים יוכל לקחת אף קטנים כל שמבינים ויודעים מה הם אומרים בנוסח ההטבה, ויש ללמד הנשים וע"ה כשעושים הטבת חלום משמעות תיבות ההטבה, עכ''ל.

 

הרבה ראשונים ס''ל שאפשר ע''י שליח להתרת נדרים

ד. שוב תבט עיני בס' תל תלפיות מהרה''ג ר' שניאור פרדס שליט''א ע' פ' וז''ל בא''ד בק''נ והנה, באם בתו לא יכולה להיות בכל נדרי, וגם הרי לא נהגו נשים לעשות התרת נדרים בפני שלשה מפאת הצניעות, נראה שיכולה לשלוח את אביה כשליח ואף תמסור בידו כתב על חרטתה, וזאת משום שהרבה ראשונים סוברים שניתן לשלוח שליח להתרת נדרים והם - הרא״ש, הטור, רבינו שמשון, התוס׳, הנמק״י, הרשב״א ועוד. אף אמנם שהשו״ע פ' כהרמב״ם ודעימיה, כ''ז בעקבות הריב״ש (שהובא בב״י) שכ' ״ונראה לי שראוי לחוש לדבריהם״. הרי כי פסק השו״ע הוא מחמת הספק, וכנר' מכיון שספיקא דאו' של נדרים לחומרא. ובמקרה ושולחים בכתב, הפת״ש כ' שם שרבו המתירים ויש להקל קצת בשעה''ד.

התרת הנדרים של שנה זו רק בגדר תקנה שלא יפרצו בנדרים

והנה, בנד״ד שכבר עשתה בשנה שעברה ביום כיפור ביטול ומודעא על כל הנדרים של השנה, שוב התרת הנדרים של שנה זו הוא רק בגדר של תקנה שלא יפרצו בנדרים, ולא הוי מדאו' ולא מעיה''ד. שהרי כ' לעיל שכל התרת הנדרים על העבר הוא משום גדר, שלא תהיה קולא מחמת שמבטל הנדרים מעיקרא. ומשו''כ הקלו בהתרה זו בדיני התרת נדרים, ובכה״ג שהקלו משום כך, שאין צ' בפרטי התרת נדרים ע״פ הדין וא''צ פירוט פתח וחרטה, נראה שיש גם להקל שמהני שליח וא''צ בפניה. וביותר אם תכתוב גם בכתב, יועיל הדבר לעוד פוסקים. שהרי כל מה שנפסק בשו״ע הוא מחמת ספק דאו', ובנד״ד שוב לא הוי ספק דאו', ובכה״ג לכאו' גם השו״ע היה פוסק לקולא, ובמיוחד שגם בנדרים דאו' רבו הראשונים המקילים.

דרך מכשיר הטלפון

והנה, באם הבת תעביר חרטתה דרך מכשיר הטלפון, יתכן ומהני אף לכתחילה:

~דלטעם הב' בערוה״ש ולטעם הרדב״ז, הרי בטלפון ניתן לחקור היטב אם החרטה אמיתית ואף לגרום לנודר להתבייש שלא ידור שוב (ואולי דוקא בפניו שייך ענין ביוש ולא דרך הטלפון וצ״ע).

~ואף לטעם הא' של הערוה״ש והוא טעמו של המהרי״ץ חיות שהוי מדין מילי, יתכן ובטלפון לא חשיב שליחות כלל שהרי לא ממנה אף א', ורק מעבירה חרטתה באופן ישיר לחכמים המתירים ד' הטלפון.

~דאף שהמתירים שומעים את גלי הקול החשמליים ולא את הנודר עצמו, אי״ז מצות קריאת המגילה וכיוצ״ב דבעי' קולו ממש.

~וא״כ נמצא דלא חשיב שליחות כלל, ויתכן ומהני לכו״ע. ולכן נראה שאם תמנה הבת שליח וגם תשלח כתב בכה״ג שעשתה בשנה שעברה ביטול ומודעא, שכל ההתרה היא מגדר ותקנה, יתכן ומהני שליחות וכתב וא''צ כלל לטלפון. ומהיות טוב כדאי שתמסור חרטתה גם דרך הטלפון, עכ''ל.

ה. ע' בס' מאמר מרדכי פ''מ ע' רס''ח סע' כ''ב וז''ל אפשר לעשות הטבת חלום אחרי שבת דרך הטלפון, עכ''ל ושם בהערה ל''ז: בשונה מהתרת נדרים, עכ''ל.

ו. שוב תבט עיני בחידושי בתרא ברכות סי' ר''כ בענין הטבת חלום בטלפון וז''ל נראה דאפשר לפתור חלום או להטיבו דרך טלפון ויכול לשלוח והנה הגמ׳ ברכות נה: נקטו לשון ״ולימא להו חלמא טבא חזאי כו׳ ״, ואילו הטור והמחבר שינו לשון הגמ׳ וכ' ולימא ״באפייהו'' משמע דבא להדגיש שלא נטעה דדי שתגיע הידיעה לג׳ המטיבין, אלא בעינן שיאמר לשון זה ממש בפניהם, ולא ע״י טלפון או שליח. ואין להקשות קושיות על ניחוש למה דוקא בפניהם, דזה קבלת חז״ל בחפצא של הטבה דאה״נ אם באים רק להסיר עגמת נפשו, יכולים לעשות כן ע״י טלפון ושליח, אבל אם באים להטיב ולהסיר האיום של פיקוח נפש, בעי' ממש באפייהו, וחמירא סכנתא מאיסורא, שלא להכריע בסברות חיצוניות שאין להם מקור, עכ''ל ומשמע מלה''ק שדרך הטלפון מועיל רק דהיינו רק להסיר עגמת נפשה.

ז. בנדר דרבנן אפשר להקל

וע' בס' יוסף דעת בע' התרת נדרים פי''ז סע''ל ע' קל''ח בהערה וז''ל ועכ״פ נראה לענ״ד דבטלפון לכו״ע מהני דהא אין גזה״כ שיבא בפני המתירין, רק יש חשד שמא השליח יוסיף דברים וא״כ בטלפון שהחכם מדבר עימו וחוקר אותו לכאורה יועיל, אלא שמו״ר הגרש״ב שליט״א אמר שמהרמב״ם נראה דדינא דגמ׳ הוא שיבא בפני המתירין דווקא וא״כ גם טלפון לא יועיל, ולמעשה פסק מו״ר שליט״א דבנדר דר' אפשר להקל שהנודר יספר הנדר לחכם בטלפון, והחכם יודיע לו שהוא התיר נדרו בצירוף עוד ב', וא''צ שישמע את ההתרה עצמה, ובנדר דאו' אין להקל בטלפון, אולם, ע״י שליח וכן בכת״י נראה דגם בנדר דרבנן לא מהני כיון שמרן ז״ל לא חילק בהכי.

ובשעה״ד אולי יש לסמוך על אותם אחרונים שהקלו בכת״י וצ״ע, אחרי זמן רב מצאתי בעזה״י בשו״ת זרע אמת ח״ג סי׳ קכ״ה שהקל לחולה אחד שרצה לאכול בשר בתשעת הימים (והוא היה נוהג להחמיר בזה, וצ' התרה על זה), שישלח חרטתו בכתב כי היה קשה לו לבוא לעיר ולהתיר בפני ג' וכ' הטעם כיון שמעיה''ד א''צ התרה בכה״ג כי לא רצה לבטל מנהגו לגמרי אלא שנהגו להחמיר גם בכה״ג להצריך התרה לכן אפשר להקל בכתב, ומד' נראה דכשצ' התרה מן הדין אין להקל בכתב, ועיי״ש בסו''ד שהביא ד' התשב״ץ שעבד עובדא בנפשיה והתיר נדר שלא בפני הנודר ע״י ששלח לו חרטתו בכתב ולפי״ז נראה דבכל נדר דר' אפשר להקל בשעה''ד, עכ''ל.

ח. בדיעבד שלא בפניו הוי התרה

וע''ע בס' כל נדרי פי''ט סע''ג (ע' ר''ז) הערות ו' וז' וז''ל בק''נ שערי דעה (שם סעט''ז) ושפ''א (שם), שבדיעבד אם התירו שלא בפניו יש לסמוך על כל הני רבוותא דס״ל דהוי התרה. (והוסיף השע''ד שם דהריב׳׳ש עצמו לא קאמר אלא ׳דיש לחוש׳ לד' הרמב״ם, ונר' דהיינו לכתח'. וכמו״כ כ' הפ''ת (שם סק''ט, לע' התרה ע׳׳י כתב), שכיון שרבו המתירים ע״י כתב, וגם הריב״ש (סו״ס ש''ע) כ' רק שראוי לחוש לד' הרמב״ם, לכן בשעה''ד אפשר קצת להקל. ובשו״ת זרע אמת (ח׳׳ג סי' קכ''ה) צירף שיטות אלו שאפשר להתיר ע״י חרטה מתוך הכתב לענין היתר מנהג אכילת בשר בט' הימים במ' חולי. וגם בשו״ת חת״ס (יו״ד סו׳׳ס ר''כ) צירף שיטה זו להקל באופן מסויים (והו״ד בפ''ת שם).

ד' השע''ד והשפ''א שבדיעבד אפשר להקל

והשע''ד והשפ''א (שם) הניחו בצ״ע מה שהשמיטו השו״ע והרמ״א ד' גדוה''פ החולקים על הרמב״ם וס''ל שאפשר להתיר שלא בפניו, ולא חלקו להם כבוד להביא דעתם בל' ׳י''א׳ לכה''פ (והוסיף השע''ד שם דלכאו' אם היה כן ד' השו״ע, לא היו משמיטים דעתם לגמרי, והניח בצ״ע. אך לדינא נקטו השע''ד והשפ''א שבדיעבד אפשר לסמוך על שיטות אלו).

מעשה דבת יפתח

והוסיף השפ''א דאף שלשיטות שצ' להתיר בפני הנודר ממש, ס״ל שגם בדיעבד אם התיר ע״י שליח אינה התרה, וכדמוכח ממה שהביאו הפוסקים ראיה שהתרה שלא בפניו אינה התרה ממעשה דבת יפתח, אלמא לשיטה זו שצ' התרה בפני הנודר, אם עברו והתירו שלא בפניו אינה התרה גם בדיעבד, מ''מ לדינא אפשר לסמוך בדיעבד על שיטות הסוברים דהוי התרה שלא בפניו.

ד' שבט הקהתי דמהני לכתח'

וע''ש בהערה ז' וז''ל בק''נ ולפ״ז יכול הנודר להישאל על נדרו באמצעות הטלפון, והשלושה יתירו לו במקומם ויודיעו לו שהתירוהו. ואמנם לכאורה התרה ע״י טלפון עדיפא משליח, כיון ששומעים את ד' הנודר עצמו, ויתכן דמהני לכו׳׳ע, וכעי״ז כ' בשו״ת שבט הקהתי (ח׳׳ד סי' רל''ט), והוסיף שאע׳׳פ שגלי-הקול אינם נחשבים כקולו של המדבר, מ''מ י״ל דאין זה בכלל ׳שליח׳. ולכאורה לענין לכתח' תלוי זה בטעם שאי אפשר להתיר ע״י שליח. שלטעם דא''א לעשות שליח כדי שיוכלו לחוקרו, או כדי שיאמר הסיבה, יתכן שיועיל גם ע״י טלפון, ועד׳׳ז הסיק בשו״ת שבט הקהתי שם דמהני גם לכתח'.

לטעם שכדי שיתבייש בפני המתירים, צ' בפניו

אך מאידך יתכן שדוקא כשנמצא הנודר בפניהם ממש מועיל, שאינו דומה חקירה הנעשית פנים אל פנים לזו שנעשית דרך טלפון, וכן שמעתי לדון מבעלי הוראה, ואילו לטעם שכדי שיתבייש בפני המתירים, צ' בפניו ממש (וכמו״כ יש לדון דלטעם דילפינן ליה מקרא ד׳לא יחל׳, יש לדון דצ' בפניו ממש). ובנ''ד בהטבת חלום א''צ לא ביוש ולא דו''ח.

ד' הגר״ח קנייבסקי

וגם הגר״ח קנייבסקי שליט״א כ' דיתכן שבשעת הדחק אפשר לעשות התרת נדרים דרך הטלפון. הו״ד בספר ׳מועדי הגר׳׳ח׳ עמ׳ קפ''ח, תשובה תי''א.

ד' הגרי״ש אלישיב לקולא

וגם הגרי״ש אלישיב זצ״ל צירף קולא זו דהתרה דרך הטלפון לענין משגיח כשרות המפריש תרו״מ וטעה בהפרשתו, שאם אין מצויים לפניו ג' אנשים להישאל בפניהם, יכול להישאל דרך הטלפון לפני אנשים הנמצאים במ''א באופן שג' המתירים ישמעו אותו, ויתירו לו דרך הטלפון. אך הוסיף שם שאין להקל דרך הטלפון אלא במשגיח שטעה בהפרשת תרו״מ, כיון שבזה יש מקום להקל מצדדים נוספים, שיש לדון משום ׳לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', וכמו״כ באופנים מסויימים יתכן דחשיב הפרשה בטעות, עכת״ד (הו״ד בספר ׳משפטי ארץ׳ תרו״מ פי''ח הערה מ''ח, ובמהדורת תשס״ד נדפס בהוספות שבסוף הספר).

מחלוקת אם יש דין שליחות בנדרים

ט. שוב תבט עיני בס' מעין אומר פ''ט ע' של''ז בע' השאלה שאדם שנדר נדר וקשה עליו ללכת ולעשות התרת נדרים, האם אפשר דרך הטלפון, וע''ש בהערה נ''ד וז''ל בק''נ ישנה מחלוקת אם יש דין שליחות בנדרים ע' נדרים ע''ב ע״ב, ת''ש האומר לאפוטרופוס כל נדרים שנודרת אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר, והפר לה, יכול יהו מופרין, ת''ל אישה יקימנו ואישה יפרנו, ד' ר' יאשיה. א''ל ר' יונתן, מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמוהו. ואפי' רבי יאשיה לא קאמר, אלא משום דגזירת הכתוב הוא ״אישה יקימנו ואישה יפרנו״.

וכ' הב''י (יו״ד סי' רל''ד) ופ' שם הרא״ש (סי' ז') דהלכה כר' יאשיה דמחמיר וכ''כ הרי״ף בפ' השואל (ב״מ נ''ה ע״א) וכ''פ הרמב״ם (נדרים פי״ד ה״ט),

וכ''פ מרן (יו״ד סי' רכ''ח ט''ז) צ' הנודר לבא לפני המתירין, כשיתירו לו, ואינו עושה שליח לשאול על נדרו. וכן מצינו בבעל המפר לאשתו שמביא מרן (יו״ד סי' רל''ד ל') אין יכולים לעשות שליח, לא להקמה ולא להפרה. רק הבעל יכול להיות שליח להתיר נדרי אשתו (יו״ד סי' רל''ד נ''ו) הבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו, ובלבד שמצא ג' מקובצים, אבל הוא לא יקבצם. וכ' הט״ז (שם סקמ''ו) הטעם שאשתו כגופו וכאילו היא עצמה שם אבל אדם אחר לא דצ' הנודר לבוא לפני ב''ד.

מתיר לו אפי' שלא בפניו, כדין הפרת הבעל

וכ' בהליכות עולם (ח''ח ע' ע''א) וז״ל: הגר״א (יו״ד רל''ד סקע''א) כ' שנקטינן כר' יאשיה כמ״ש בע״ז (ז' ע״א) בשל תורה הלך אחר המחמיר. ולכן נ״ל שכ''ז בנדר או שבועה ממש, אבל להתרת מנהג שנהג ג''פ ולא אמר בלי נדר, כיון שאינו צ' התרה אלא מדר', יכול להתיר ע״י שליח. וע' בב״י (סי' רכ''ח סכ״ד) שהביא מ״ש הרא״ש (נדרים פ״א סי' ז') בשם הר״א ממיץ, שאם יודע החכם שהנודר מתחרט (ורוצה שיתירו לו) יכול להתיר לו בלא דעת הנודר. וכן הורה ר' שמשון שאם שלח החרטה בכתב על נדרו לחכם, מתיר לו אפי' שלא בפניו, כדין הפרת הבעל. וכ״כ הרשב״א בתשו' (ח״א סי' תקנ''ד) מסתברא לן שמתירין ע״י שליח. וע״ע בשו״ת הריב״ש (סי' י''א). והביא עוד משו''ת זרע אמת (ח״ג סי' קכ''ה) שהסתמך להתיר נדר ע״י שליח בשעה''ד. וסיים מו״ר נר״ו ולפמ״ש יש לצרף מ״ש הגר״א שהלכה כר' יאשיה אינה אלא מתורת ספק, דבשל תורה הלך אחר המחמיר, וכמ״ש גם הרא״ש שהלכה כר' יאשיה שמחמיר. וכ״כ בס' בית מאיר שאין כאן פסק הלכה ידוע אלא דמספיקא אזלינן לחומרא. וממילא בספק דר' אזלינן לקולא. ובצירוף ד' הר״א ממיץ והר״ש והרשב״א הו״ל ספק ספקא ולקולא. ע״כ.

אם בטלפון נחשב כקולו ממש יחשב הד' כאילו מופיע בעצמו

והנה אם קול האדם הנשמע בטלפון נחשב כקולו ממש ממילא יחשב הדבר כאילו מופיע בעצמו בבי״ד, וראה מש״כ בזה מו״ר נר״ו בשו״ת יחווה דעת (ח''ב סי' ס''ח) והן אמנם הקול הנשמע דרך הרדיו, איננו הקול הטבעי היוצא מפי הש''ץ, אלא הוא קול הבא ע''י זרם חשמלי באמצעות ממברנא, ואין לדמותו לשומע מתקליט של גרמופון שבודאי אינו עונה אמן אחר ברכותיו, וכבתשו' הג''ר חיים ברלין הו''ד בשו״ת אוהלי אהרן (ח''ב סי' ס''ד), וכ''פ בשו״ת פרי השדה (ח''ג סי' צ''א או''ג). אכן החילוק מבואר, ששם הקול של המדבר נפסק מכבר, ופנים חדשות באו לכאן, כשהוא שומע מהתקליט, שאינו בר חיובא, אבל השומע מהרדיו בשידור חי, סו''ס ברור שבאותה שעה הצבור עומדים ואו' קדיש וי״ג מידות וכדו', לכן נר' שרשאי לענות עמהם. וה''ז דומה למה שאמרו בסוכה (נ''א ע״ב) במעשה של בני אלכסנדריא של מצרים שהיה שם קהל רב ולא היו יכולים כולם לשמוע מפי הש''ץ את הברכות, והיו מניפים בסודרים כדי שידעו חתימת הברכות ויענו אמן. והסבירו התוספות (שם סוכה נ''א ע״ב) וכן בברכות (מ''ד ע״א) שאין זה בכלל אמן יתומה, הואיל והיו יודעים באיזו ברכה הש''ץ עומד, ורק לא היו שומעים אותו. וראה בשו''ע (או''ח סי' קכ''ד ח') וה''ה כאן שהוא שומע הקדיש ויודע על מה שהוא עונה אמן, רשאי לענות. והרה״ג רבי יעקב משה טולידאנו בשו״ת הים הגדול (סי' כ''ט) כ' ג''כ שיש לחלק בין השומע ברכה מתקליט של גרמופון, שאינו עונה אחריו אמן, ואינו אלא כחיקוי ומעשה קוף בעלמא, ויש להמליץ ע''ז ל' חז״ל (ב״מ נ''ט ע״ב) אין משגיחין בבת קול, לבין השומע ברכה דרך הרדיו או הטלפון, וכו'.

וראה בחזון עובדיה - ימים נוראים (ע' כא׳) שהביא זאת ביתר תוקף וציטט שם את האג''מ (ח''ב או״ח סי' ק''ח) שכ' הנה לדידי מספקא טובא אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ״פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כ''ז שנשמע עושה קולו ממש. ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא שאולי הוא ג״כ באופן זה שנברא איזה דבר באוויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו, ומ״מ נחשב שהוא קול האדם וכו'. וגם באג''מ (ח''ד או״ח סי' צא׳ או''ד) כ' בעניין שמיעת הבדלה ע״י טלפון לאשה הנמצאת בביה''ח, אם א''א לה שתשמע הבדלה במקומה, ודאי יש לה לשמוע על הטלפון שיותר נוטה שיוצאה בזה כמ״ש במ''א לעניין קריאת המגילה ע״י רמקול, וכ''צ לענות אמן על ברכה ששומעים ע״י טלפון וע״י רמקול.

הרש''ז אויירבך והחזו''א

והביא שהרה״ג שלמה זלמן אויירבך בשו״ת מנחת שלמה (ע' סו׳) כ' בהערה שדיבר עם החזו״א זצ״ל ואמר לו שיתכן שהקול הנשמע נוצר ע''י המדבר, וגם הקול נשמע מיד ע״י הרמקול, או מהטלפון, כד' המדברים, אפשר דחשיב שומע ממש מפי המדבר, וכו' והאריך שם מו״ר נר״ו בעוד פוסקים כן להלכה.

ולכאו' לד' מו״ר נר״ו גם כאן נאמר שהרי אף בהתרת נדרים ע״י כתב יש רבים המתירים, ויש מתירים גם ע״י שליח, וכאן בטלפון יש פוסקים שאומרים שדינו כקולו ממש אפי' לצאת י''ח במצוות כקידוש והבדלה וקה''מ, וק״ו בהת''נ שיועיל. ולמעשה כך הורה מו״ר נר״ו בשיעוריו בע״פ, לעשות לכתח' דרך הלוויין בהת''נ בערב ר''ה ויוה''כ. אמנם יש לחלק ששם ממילא מקלים בהרבה דברים ואין דינה כהת''נ רגילה. אמנם לפחות בנדרים ושבועות שהם מדר', אפשר להקל, וכמ״ש רבנו לגבי דברים שהם מדר' שאפשר ע״י שליח.

ולכאורה ע״י טלפון יהא אפשר גם בדאו', מכיון שיש כאן ג' ספקות:

א. אם הלכה כרבי יאשיה.

ב. אפשר שע״י מכתב אפשר, וא״כ ק״ו ע״י טלפון.

ג. אפשר שדין טלפון, כקול האדם ממש. אמנם ראה לעיל (סי' כ') שהורה מו״ר נר״ו שלא לעשות כן, עכתו״ד.

 

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א


כבוד ידידי הדגול הגר"א אייפרס שליט"א

 

ראיתי ד"ת המשמחים בענין הטבת חלום בזום והדברים משמחים.

 

שאלתי היום את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם אשה יכולה לעשות הטבת חלום בפני ג' נשים והשיב: שתגיע לעזרת נשים ותאמר ה'רבונו של עולם' בברכת כהנים, עכ"ד מרן שליט"א

 

ואגב:

מצאנו בדברי חז"ל התייחסויות שונות לדברי החלומות. מצד אחד אמרו חז"ל במסכת ברכות ש"דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים" ומאידך אמרו ש"חלום הוא אחד משישים בנבואה". חז"ל גם אמרו ש"אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו, ממה שהוא מהרהר ביום". הגמרא שואלת שבפסוק אחד נאמר "בחלום אדבר בו" ומכאן שה' יתברך מגלה לצדיקים את הנסתרות דרך החלום, ואילו בפסוק אחר נאמר "והחלומות שווא ידברו". ומתרצת הגמרא: "כאן בחלום על ידי מלאך, כאן בחלום על ידי שד". התשב"ץ מסביר את העניין כך: "יש מהחלומות שהן צודקים ויש חלומות בלתי צודקים. החלום הבלתי צודק מגיע בהיות הכח המדמה בלתי בריא, מפני שורש יצירתו של האדם או מפני שאכל מזונות עבים המולידים אדים שחורים ויטרידוהו, וזה מה שאמרו חז"ל "על ידי שד", והוא מרוח רעה החזקת והשודדת את האדם, ולחלומות אלו אין לחוש כלל".

 

רבנו בעל ה"עקידה" מסביר לנו, בדרכו המיוחדת, את חלוקת החלומות. לדבריו, ישנם שלושה סוגי חלומות. סוג החלום הראשון הוא "חלום הנבואה", חזיון לילה בו מראה הקב"ה לנביאיו את נבואותיו. ישנו סוג של "חלום רוח הקודש", בו מפיל הקב"ה תרדמה על אוהביו וצדיקי ישראל, מבטל את כוחות הגוף שלהם ומראה להם בחלום מגילוייו וסודותיו, וישנו סוג חלומות המשותפים לכל בני האדם, המגיעים אלינו על ידי כח הדמיון הפועל במוחנו גם בשעת השינה. בחלומות אלו, כותב ה"עקידה", בחלקם יש ממשות, "מהם שיש בהם עניין מעט והרבה דברים בטלים כמו תבן בתוך הבר, ומהם שיש בהם גילוי דעת להרבה מהדברים העתידיים". הוא מסביר שחלק מהחלומות הם כ"ניצוץ מהנבואה", אך היא הקטנה שבמדרגות הנבואה, ולכן אמרו חז"ל שבחלום יש "אחד משישים בנבואה", כדי להסביר לנו שהחלום נחשב ל"בטל בשישים" מבחינת רמת הנבואה האמיתית. בכל חלום, גם בחלום שחלק ממנו יכול להתגשם, ישנו חלק נכבד שלא יתגשם והוא הגיע מכוחות הדמיון ומה החלק הדמיוני והלא מציאותי. רבי נהוראי סיפר, כמובא בגמרא, ש"עשרים וארבע פותרי חלומות היו בירושלים והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה- לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו". וזאת כיצד? מסביר ה"עקידה" שאכן, החלום מורכב מהמוני פרטים וכל פותר חלומות יכול להצביע על נקודה נכונה מתוך החלום, ולכן ייתכן שכל פתרונות החלומות, אותם פתרו "פותרי חלומות" מוצלחים, יתממשו במציאות.

 

כאשר "פותרי חלומות" טובים פתרו חלומות, הם ידעו גם להבין חלום, לנפות את החלק הדמיוני שבו וגם להכיר את תכונות הנפש של החלום עצמו. רבי יוחנן אמר בגמרא שכאשר עם הארץ חולם על יין- זהו סימן רע לו, אך כשתלמיד חכם חולם על יין- החלום נפתר לו לטובה. ומבאר רבי יצחק ערמאה ז"ל בעל ה"עקידת יצחק", שכל חלום קשור למי שחלם אותו. כאשר עם הארץ חולם על יין, אזי היין קשור להיותו "מר נפש" ("ויין למרי נפש"- משלי לא,ו), ואילו כשהתלמיד חכם חולם על יין, הרי "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד, טו). כשנגר חולם על עצים, החלום, מטבע הדברים, קשור לעצים בו הוא עסק בכל היום, וכשבן ישיבה חולם על עצים, לפעמים הכוונה לסטנדר- העץ בו הוא למד במשך היום... כשעקרת בית חולמת על דלי מים וסמרטוט רצפה, החלום קשור כנראה לשטיפת הבית, שהיא צריכה לעשות למחרת, ואילו כשתלמיד חכם חולם על דלי ומי ספונג'ה, יתכן שהוא למד באותו שבוע על מי השופכין שמותר לשפוך בימות הקיץ ברחוב (בבא קמא ו, א) או על מי השופכין ששפכה בתו של המן על ראש אביה...

 

ה"לבוש" כותב ש"דבר ידוע הוא וכל העולם יודעים שרוב החלומות ורובם דרובם כולם הם דברים בטלים וכזבים והבלים ואין בהם אף דבר אחד שהוא אמיתי, כי יבוא ברוב עניין וברוב דמיון שיש לאדם, או על ידי האדים העולם בגוף האדם מהאצטומכא, כמו שביארו חכמי הטבע. ואפילו החלומות האמיתיים הבאים מצד הנבואה והשכל, יש בהם קצת דברים בטלים". דברים דומים כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים". הוא מסביר שאנשים רגילים חולמים בדרך כלל חלומות דמיוניים, המגיעים לאדם מתנודות המוח גם בשעת השינה. החלום מתערב עם מציאות והדמיון רב על האמת. לדבריו, ההתייחסויות החשובות בתנ"ך ובגמרות לחלומות, היו בגלל שהחולמים היו אנשים גדולים, שהקב"ה גילה להם דברים בנבואה ובחלום. אך בדרך כל, אין לחלומות משמעות מיוחדת, חוץ ממקרים בהם החלומות יוצאים מן הכלל, והחלום יכול להתממש.

 

בידידות וברכה

שמואל ברוך גנוט

אלעד

 

 

מרגש: ילדה עם שיתוק מוחין בטור על חנוכה

מרגש: ילדה עם שיתוק מוחין בטור על חנוכה

פורסם בכיכר השבת

אנו נמצאים בימי החנוכה, חנוכה זה זמן של נסים. כולנו צריכים נסים, בפרט עכשיו עם הקורונה והבלתי ידוע שיש בעולם.

כמה עלינו להודות להשם על הנסים והנפלאות שעשה, עושה ויעשה.

השם אוהב אותנו. הוא רוצה שנתפלל אליו ונבקש מתנות. השם מאד רוצה להביא לנו מתנות, אבל רק שנבקש מהשם.

אז בואו נבקש מהשם, נתפלל בכוונה מכל הלב שיביא עלינו רק דברים טובים, ואם חס וחלילה אם יש איזה קושי, אז גם זו לטובה.

השם עושה לנו רק דברים טובים, אפילו שאנחנו לא רואים את הטוב בכל דבר.

אז באמת תבקשו מהשם נסים והשם ישמע בע"ה ואור הגאולה תגיע במהרה בימינו אמן.

שיהיה לכולנו חנוכה שמח, חיה שרה גולדשמידט.

אני בכיסא גלגלים עם שיתוק מוחין C.P. Quteplegia בארבע גפיים שכלית, קוגנטיבית תקינה לומדת בכיתה רגילה עם סייעת צמודה בכיתה ח' בית יעקב "אהלי ספר" במודיעין עלית.

מכתב זה כתבתי במחשב מיקוד מבט.

המייל שלי: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

שנה אחרי הטרגדיה הפתאומית - אמו של חיים אהרן כותבת

שנה אחרי הטרגדיה הפתאומית - אמו של חיים אהרן כותבת 


לפני שנה בדיוק הבחור הצעיר חיים אהרן זק"ש ז"ל, מהתלמידים החשובים בישיבת 'תפארת מרדכי' בבני ברק, נפטר באופן פתאומי כשהוא שוהה בישיבתו ברחוב הרב עוזיאל בבני ברק • אמו כותבת במלאת השנה הראשונה גם על השכן איציק וייס ז"ל שנפטר גם הוא פתאומי 

 

כתוב בתהילים "אודך השם כי עניתני ותהי לי לישועה"

אחד המפרשים מפרשים את המילה "עניתני" – "עיניתני"

אני מודה לך השם על כך ש"עינית" אותי, על כך שגרמת לי סבל, על שהקשת עלי...

"ותהי לי לישועה" – וזה הישועה שלי. העינוי, הסבל, הקושי – זה הישועה שלי.

אף אחד מאיתנו לא מבקש ניסיונות, לא מבקש סבל או קשיים, וכן אנו מתפללים "ואל תביאני לא לידי ניסיון"...

אבל אחרי שהקב"ה הביא את הניסיון, את הקושי והסבל...מודים לו על זה, כי זה הישועה שלנו!

 

אותו יום, יום חמישי בערב, היה יום השבעה החמישי של שכננו היקרים משפחת ויס,

שישבו שבעה על בנם איציק ע"ה שנקטף לבית עולמו, ביום השלישי לשבעה על בנו התינוק, ישראל ע"ה.

בתוך שבוע, עלו השמיימה שלש נשמות גבוהות, כשכולם נפטרו בפתאומיות, בלי שום הסבר, ללא סיבה טבעית כלשהיא הנראית לעין.

צירוף המקרים הכה אותי ואת כל השומעים, בתדהמה.

ברור שכל מקרה לחוד, וכל מקרה שקורה, הוא יד השם; אבל יש משהוא בצירוף המקרים ובחוסר הטבעיות של מה שקרה, שפשוט זועק "אני השם!", "אני פה!", "תתקרבו אלי!"

יש כאלה שאמרו על הבניין שלנו שצריך לעשות משהוא "נגד עין הרע"...

אני לא הרגשתי כך. אני לא הרגשתי סטירת לחי מהקב"ה.

אני הרגשתי חיבוק, הרגשתי אהבה, הרגשתי קירוב. הרגשתי שהקב"ה מתגלה לפנינו!

העלייה הרוחנית ותחושת הקרבה האלוקית הזאת, ליוותה אותי במשך כל השבעה,

וביום האחרון החדד הגדול שלי היה "איך חוזרים לעולם כ"כ גשמי? איך ממשיכים לחיות חיי עולם אחרי גילוי כ"כ ברור?"

זכיתי, וגם לאחר השבעה, במשך תקופה, הרגשת את הליווי הרוחני שמלווה אותי כל יום,

עד שמכורח המציאות וההתעסקות בגשמי, חזרתי לעולם הזה.

"אודך השם כי עניתני... ותהי לי לישועה"

אני מודה לך השם שדרך הסבל והניסיון הקשה, זכיתי להרגיש אותך כ"כ קרוב,

זכיתי לראות את האמת כפי שבחיים לא ראיתי,

זכיתי להרגיש ולרצות באמת בביאת המשיח ובתחיית המתים.

והזיכרון הזה מלווה אותי יום יום...מחזק אותי בזמנים שההסתרה גדולה וההתעסקות היומיומית בגשמי משכיחה ממני את הרוחני.

ובעצם, זה תפקידינו בעולם...

הקב"ה שם אותנו בעולם גשמי, שנעלה, ונתעלה מתוכו..."והייתם קדושים"...

רגעי ההתעלות הרוחני שיש לכל אחד, צריך ללוות אותנו בחיי היום יום הגשמי.

ובעצם, "אודך השם כי עניתני, ותהי לי לישועה",

כל המשפט הזה אפשר לתרגם למילה אחת; "אמונה".

אמונה וידיעה הברורה שהקב"ה עשה את מה שעשה, בזמן שעשה, במקום שעשה, למי שעשה,

ויש לו סיבות לכך (מעבר לכך שרצה שנתעלה ושנראה יד השם),

ויום אחד נגלה ונבין את כל מהלך האירועים המדהים שהיה...

זאת הישועה שלנו, ועל זה אנחנו מודים,

ועם זה אנחנו חיים ומתמודדים יום יום:

היו לי תקופות לא קלות במהלך השנה האחרונה (וגם בלי קשר לפטירתו של אהרל'ה ע"ה)

ולפעמים הייתי נזכרת במילים שאמרו לנו בשבעה "עכשיו הכל יסתדר, אהרל'ה יסדר את הכל!", ושאלתי את עצמי ותהיתי, "אחרי מה שקרה לנו, ואחרי שחווינו כזו ניסיון, למה מגיע לנו את זה??"

ושוב...התשובה הנצחית..."אמונה!"

אהרל'ה, לא זה שמסדר את הכל! הקב"ה מנהל את העולם, והקב"ה מחליט מה טוב לנו!

"למה מגיע לנו??" – למה, אם קרה למישהוא איזה קושי, גם אם מדובר בקושי גדול, האם קיבל כרטיס כניסה חופשית לחיי שלוה בעולם הזה??

מי קבע??

ובכלל, האם יש מושג בכלל של "מגיע לנו"???

בעידן של היום, שכל היום מדברים על "זכויות אדם", "זכויות יוצרים", "זכויות החיות", קל מאוד לשכוח שאין לנו זכויות! דבר אחד יש לנו...יש לנו חובות!

לא כתוב במסילת ישרים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה זכותו בעולמו"

כתוב במסילת ישרים "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו"

גם אחרי נסיונות, גם אחרי ייסורים, יש לנו חובות בעולמנו!

וזה האמונה הגדולה שצריך להוביל אותנו.

יש מי שמסדר את העולם, יש עולם הבא,

וכשאנחנו נעשה את חובתנו בעולמו, זה בעזרת השם יביא אותנו ל2 העיקרים האחרונים:

"אני מאמין...בביאת המשיח".

"אני מאמין...שתהיה תחיית המתים"

אהרלה היקר שלנו

בלכתך, נתת לנו כל כך הרבה!

פתחת לנו צוהר לעולם של אמונה שלמה, ואנחנו ממשיכים ללמוד בעקבות לכתך,

וגם מתכונות האופי שלך והאמונה שהיתה לך, מה חובתנו בעולם...איך לחיות בעולם הזה.

בפתק שכתבת ומצאנו, וקיבלנו אישור הלכתי לקרוא רק לפני שבוע (היה כתוב על הפתק חרם דרבינו גרשום),

קראתי פעם ראשונה אתמול בלילה:

כך כתבת,

"אנא השם, בבקשה ממך..

תן לי יד שלא אפול...

אלא אצליח בלימוד תורתך הקדושה

ושאני אצליח המבחנים ולהקשיב בשיעורים וללמוד בסדרים בהתמדה ובשקידה...

אנא השם, תעזור לי שאני אנצל את הזמן...

אנא השם תעזור לי שהדברים הטובים יעברו לאט ושהדברים הרעים יעברו מהר"

אודך השם

תודה לך השם על 15.5 השנים שנתת לנו לחיות עם אהרל'ה

"אודך השם כי עניתני"

תודה לך השם על כל הגלום בלכתו

ואמנם, אהרל'ה לא מסדר הכל...

אבל אהרל'ה, היית כל כך תמים, כ"כ טהור, כ"כ צדיק, בטוח אתה קרוב מאוד להקב"ה...

תהיה מליץ יושר עלינו, על כל המשפחה הקרובה והמורחבת, על כל החברים שלך והמכירים אותך,

שהקב"ה ישפיע עלינו שפע של רוחניות ויוציא אותנו מאפילה לאורה,

ונזכה במהרה בביאת המשיח ובתחיית המתים!


אוהבת ומתגעגת,

אמא

מדוע הגר"ח קניבסקי דאג להרגעת הציבור?

מדוע הגר"ח קניבסקי דאג להרגעת הציבור?
 
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

25 שנה חלפו ממלחמת המפרץ וניסיו הגדולים. כולנו זוכרים את הטילים שנפלו
מסביב לב"ב ובגבולה, כשבב"ב עצמה לא נפלו טילים, כהבטחת מרן שר התורה
הגר"ח קנייבסקי שליט"א. ליל שישי ב' בשבט זכור לכל תושבי "אזור א'" כליל כל
החרדות. האזעקה העירה אותנו בערך בשתיים בלילה וכולנו אצנו רצנו לחדר
האטום, הדלת נסגרה ומיד החלו פעולות הדבקת סדקי הדלת והחלונות ביריעות
ניילון ודבק, כשמיד החלו רעמי הטילים. למחרת אותו הלילה, בו שהינו מספר שעות
בחדר האטום, הגיעו המונים לשמוע את הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין
שליט"א, בשיעור שנערך ברמת אלחנן. השיעור עסק בהלכות פיקוח נפש בשבת
הקרבה, כאשר הגר"י פתח את שיעורו וסיפר שבשעת האזעקה, פתח מרן הגר"ח
קניבסקי שליט"א את חלון ביתו, נשם אויר מלוא ראותיו ואמר באידיש: ""א, אזא
גוטע לופט", ("איזה אויר מצוין"...), ובכך הוריד בבת אחת את מפלס הלחץ
והחרדה, לפחות בעיר התורה בני ברק.
 
מרן הגר"ח שליט"א הורה לכל השואלים שבבני ברק אין צורך במסכות אב"כ ולא
צריך לאטום חדרים, ואין ספור יהודים ניצבו בתור, כדי לשמוע זאת במו אזניהם.
מספר ידידי הרה"ג ר' יוסף שלום מאיר שליט"א: "אף אני אזרתי אומץ ויחד עם
חבר מהישיבה נעמדנו בתור הארוך. נכנסנו ושאלנו במה להתחזק לקראת המלחמה.
השיב מרן שליט"א: "אתם בישיבה? תמשיכו ללמוד תורה ולהתחזק בתפילה".
שאלנו: "ומה עם המסיכות וכל הדברים?"... מרן הניף ידו בביטול והפטיר לעברינו:
"שוב פעם השטויות האלו?!"...
 
-מדוע טרח מרן שליט"א להרגיע כל כך את הציבור?
 
תשובה לכך נמצאת בספרו של מרן שליט"א "אורחות יושר" (עמודים עה- עו), ואלו
הדברים: "יש אנשים שמפחדים תמיד ומתייראים מכל מיני פורענויות, כגון מחלות
ומלחמות ומאנשים רעים וכו', והם כל ימיהם בפחדים ורעדות ודאגות מכל מיני
דברים שמא יהיה כך, ויש שמרוב פחדים מתייראין לנסוע למקום אחר, ויש
שמתייראים לצאת מביתם ר"ל, וזו הנהגה מאוד לא טובה. וגם הדאגות מזיק לגוף
וגורם לכל מיני מחלות ר"ל, כמ"ש בסנהדרין (ק, ב) "לא תיעול דויא (דאגה) בלבך
דגברי גבורין קטיל דויא". וכל זה ממיעוט אמונה, שאם היה מאמין באמונה שלימה
שהכל בא מהקב"ה ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, 
א"כ מה לו לפחד. אם ח"ו נגזר עליו, אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', ואם לא נגזר,
אין לו מה להתיירא. ואנחנו תמיד כל רגע ביד ה', בין בזמן שלום ובין בזמן מלחמה,
והרבה דרכים למקום, ואין לפחד אלא רק מהקב"ה. יש להתפלל להקב"ה שיהא
הכל טוב ולא יותר, ושיבחו חז"ל (תענית כ"ב א') לאנשים ששמחים תמיד ומשמחים
אחרים ואמרו שהם בני עולם הבא".
 
(השבוע הצגתי את הנ"ל בפני מרן הגר"ח
שליט"א, באמצעות נכדו חביבו הרה"ג רבי אריה קניבסקי שליט"א, שהתעניין האם
אכן, זאת הסיבה שמרן שליט"א כה טרח אז להרגיע את הציבור, ומרן שליט"א
השיב בחיוך: "אולי"...).
 
חז"ל החשיבו את בני האדם שדואגים ומפחדים כל הזמן כחוטאים, כשהפחד שלהם
מגיע מחטאים. "ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי
חטאים". אמר ליה: "והכתיב "אשרי אדם מפחד תמיד"? אמר ליה: ההוא בדברי
תורה כתיב".
 
המסילת ישרים (פ"ט) כותב לנו ש"ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא
מן הזמן ותולדותיו, כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מהפגעים, ופעם מן
החלאים, ופעם מן הרוח, וכן כל כיוצא בזה... וכבר גינו חז"ל את המידה הזאת
ויחסוה אל החטאים, ומקרא מסייעם דכתיב "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה
חנפים", עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד, חטאה את".
בזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר די"א ע"ב) מבואר שהפחד בענייני העולם הזה אינו
אלא דמיון שנדמה לאדם שמפחד מפני סכנת העולם הזה. אך בקרב ליבו האדם
מפחד מפני חטאיו. כלומר, הפחד בענייני העולם הזה אינו אלא תחליף לפחד מפני
החטא. המכתב מאליהו (ח"ד עמו' 232) מסביר זאת כך: "נצא נא ונחשוב ונתאר לנו
את הפחד שיפחד האדם כשחרב חדה של שונאו בנפש מונחת על צווארו, כשברור לו
ששונאו רוצה ויכול לרצחו נפש. מכל מקום פחד זה אינו אלא תחליף. שורש פחדו
הוא פחד מפני עונשי הגיהינום על חטאיו, כי אילו היה שלם בנפשו בלי שום פגם, לא
היה מפחד כלל. הרי הדבק בדבקות גמורה לה' יתברך, מה יש לו לפחד? - "ה' לי לא
אירא מה יעשה אדם לי"!!".
 
כאשר הפחד נצרך, כמו להיזהר ממקומות סכנה, לא לחבור לאנשים מסויימים
העלולים להזיק ולהתרחק מעסקאות מחשידות וכדומה, הרי שיש סיבה ותכלית
מעשית לפחד. אך מסתם כך לפחד ולחשוש מה יקרה ומה יהיה, איך נסתדר ומה
יקרה אילו, לא ייצא דבר מועיל, מלבד כאבי לב וחרדות. הפחד אינו מוביל לשום
מקום.
 
&&&&
 
אלינו, אנשים פשוטים שכמותינו, לא מגיעים המוני בית ישראל כדי להרגיע חששות
ופחדים. אך לכל אחד מאיתנו ישנה משפחה ואותם צריך להרגיע כל העת, לסלק
חששות רחוקים ולסלק פחדים מיותרים. אין סיבה להילחץ מכל דבר מה, ואדרבה,
עלינו להרגיע את הסובבים אותנו ולשמחם. הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל כותב
(בקונטרס 'וידעת כי שלום אהלך'): "דבר נוסף הנובע משליטת הרגש אצל האישה
הם הפחדים השונים. הבעל או הילד מאחר להגיע הביתה והאישה נמוגה מפחד
וחוששת כבר לגרוע ביותר... על הבעל לדעת שפחדים אינם מעוגנים בהגיון אלא
נובעים מהרגש. ככל שהרגש שולט יותר, כך הפחדים גדלים". לפיכך, כותב הגר"ח
פרידלנדר זצ"ל, הבעל צריך להרגיע את רעייתו ואת בני ביתו, בכל פעם שהם חרדים
ומפחדים, ולהשתדל לא להגביר את הפחדים והלחצים.
 
בתקופה כה לחוצה, אולי הגיע הזמן להירגע מעט, לשנן את דברי הרמב"ן הנודעים
ש"כל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין
ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל
בגזרת עליון"

דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו

 

"מבית האסורים יצא למלוך"

היום חוגגים רבבות בית ישראל את יום גאולתו של רבינו הזקן, בעל התניא והשו"ע, ממאסרו בשנת תקנ"ט. גם בפרשת וישב שחל תמיד בסמוך לי"ט כסלו יש מאסר, מאסרו של יוסף הצדיק.

בעניין מאסרו של יוסף יש מדרש מעניין: על הפסוק בקהלת (ד, יד) "כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ" אומר המדרש: "זה יוסף שיצא מבית האסורים של פרעה, יצא למלך", כלומר דווקא מתוךהירידה הכי גדולה, ההשפלה והסבל בתוך מצרים 'ערות הארץ' – הוא יצא להיות משנה למלך.

גם בעניין מאסרו של אדמו"ר הזקן אמר פעם אדמו"ר הרש"ב, שקשה להגיד את זה אבל כן הוא האמת ש"הזית הזה כשאתה כותש אותו הוא מוציא שמנו" (ראה מנחות נג, סע"ב) – שדווקא ע"י המאסר גילה הרבי את החסידות באופן של אור פנימי*.

כלומר, יש השפעה באופן של 'מקיף', לדוגמא, כשרואים יהודי המתפלל בדבקות גדולה הרי זה משפיע על הנשמה, אבל לא מבינים מכך יותר טוב את משמעות התפילה. לאידך 'אור פנימי' פירושו ששכלו ולבו של האדם מבינים וקולטים את העניין וזה פועל שינוי מהותי במוחו ובלבו.

גם לפני המאסר אמר אדמו"ר הזקן דרושים, אבל אלו היו מאמרים קצרים ומלהיבים את הנפש, ולכן זה פעל באופן יותר 'מקיף' ובעיקר לחסידים בעלי השגה. אבל ביציאתו ממאסר החל לומר חסידות באריכות ובביאור יותר, וזה פעל שלא בערך למה שהיה לפני זה.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" שביום זה ניתן הכח ללימוד החסידות באופן של אור פנימי לכל השנה כולה.

גוט יום טוב!

 

מבוסס על: תורת שלום ספר השיחות עמ' 26. תורת מנחם חלק מז עמ' 180 סוף סעיף כז.

______________

*) עוד העיר לי ידידי הרב מלכיאל מחפוץ שי', פעיה"ק צפת, שבסיפור המאסר של אדמוה"ז רואים שבשלב מסויים התחיל שר בית הסוהר לנהוג בו בכבוד ובחסד, ממש כמו אצל יוסף "ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר".

ומצינו דבר נפלא בזה: שבפרשתנו, מופיעה המילה "ויט" ג' פעמים: (נדיר לגמרי – לא מקרי):

      א) ויט עד איש עדולמי.  ב) ויט אליה אל הדרך.  ג) ויט אליו חסד.

בפעמיים הראשונות על תיבת ויט אומר התרגום "וּסְטָא" מלשון נטיה וסטיה, אך בפעם השלישית  ויט אליו חסד מתרגם: "וּנְגַד ליה חסדא" מלשון המשכה (ע"ד "ונגדין נחליא" בפיוט "אזמר בשבחין" שהוא עניין של המשכה).

וזהו רמז לי"ט כסלו – וי"ט אליו חסד [בתוספת ו' החיבור שהאות ו' ג"כ מורה על המשכה כמבואר בתניא] וכתרגומו: "ונגד ליה חסדא".

ודברי פי חכם חן.

דבר החסידות – י"ט כסלו

ב"ה

דבר החסידות – י"ט כסלו

 

"מתן תורה" של חודשי החורף

מובא במאמרי חסידות, שחודש כסלו הוא מקביל לחודש סיון;סיון הוא השלישי מניסן שהוא "ראשון לחדשי השנה", וכסלו הוא השלישי מתשרי שהוא ראש השנה (ו"תשרי אותיות רשית" – בעל הטורים עקב יא, יב).

וההסבר בזה: ההבדל בין ניסן לתשרי באופן כללי הוא, שבניסן היה גילוי מלמעלה – 'נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם', ובני ישראל היו במעמד של גרים (יבמות מו, א-ב) ש"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" שאין לו שום חטאים, והיינו שניסן עניינו "עבודת הצדיקים".

לאידך בתשרי, נדרשת יגיעה מלמטה: קודם צריך הכנה של חודש אלול, "אני לדודי", ורק אח"כ מגיעים ל"ודודי לי. ובר"ה ויוכ"פ הוא תשובה מיראה וסוכות ושמע"צ הוא תשובה מאהבה ומשמחה – עבודת התשובה.

וכך גם ההבדל בין חודשי הקיץ שראשיתם ניסן, לבין חודשיהחורף שראשיתם תשרי: בקיץ אומרים "מוריד הטל" – כי הטל יורד מלמעלה בלי עבודה מצידנו, כמאמר (תענית ג, א) "טל לא מיעצר" [=לא נעצר]. לאידך בחורף נדרשת עבודה של חרישה וזריעה וגם הגשם מגיע רק אחרי ש"אד יעלה מן הארץ" –עבודה מלמטה.

וכשם שבחודש השלישי מחודשי הקיץ היה מתן תורה של 'גליא דתורה' – כך בחודש כסלו, השלישי מחודשי החורף, היה מתן תורה של פנימיות התורה*, הקשורה לעבודת התשובה**, וכידוע שבשנת תקנ"ט היה קטרוג בשמיים על הפצת תורת הבעש"ט וזה גרם למאסר אדמו"ר הזקן בעל התניא, ובחג הגאולה י"ט כסלו בטל הקיטרוג והותר שוב לפרסם ולהפיץ חסידות, וביתר שאת וביתר עז.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" – שיום זה מסוגל להאיר לבבנו באור פנימיות תורתו ית'.

 

שבת שלום וי"ט כסלו שמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א', י"ט כסלו סעיף ט"ז (עמ' 75, ובמתורגם ללה"ק עמ' 65) תורת מנחם התוועדויות חי"ג עמ' 114. ועוד. ספר התולדות אדה"ז ח"ג פרק "המאסר". בית רבי ח"א פט"ז.

 

נ.ב. לקראת  חג הגאולה י"ט כסלו - מצו"ב קישור לאירועים והתוועדויות הענק וקטלוג של 'יריד החסידות' שיתקיימו אי"ה בשבוע הקרוב, בבנייני האומה בירושלים עיה"ק:

 

http://19kislev.co.il/                           http://www.toratchabad.com/files/yarid/events.pdf

_____________

*) ומה נפלאים דברי הרבי הריי"צ מכ' כסלו ה'תרפ"ט (הובא בתו"מ ח"י עמ' 270), בסעודת "שבע ברכות" של בתו עם הרבי נשיא דורנו, בנוגעלקביעות זמן החתונה בחודש כסלו: "המחותן – בהתכוונו לרלוי"צ אבי הרבי – הוא מקובל, והוא מסביר ענין זה ע"פ קבלה, אבל אני אומר שזהו לפי שחודש כסלו הוא חודש השלישי, החודש דמתן תורה של פנימיות התורה".

והיינו, שהרבי הריי"צ ראה כבר אז שנישואי הרבי לבתו (שהביאו בסופו של דבר לנשיאותו של הרבי) קשורים ל"מתן תורה של פנימיות התורה", כפי שהרבי אכן הביא את זה בדורנו למימדים עצומים של עומק ולמרחבים אדירים של הפצה.

 

**) שהיא למעלה מהתורה, כי "שאלו לתורה ואמרה יביא אשם ויתכפר לו" אבל הקב"ה אמר "יעשה תשובה ויתכפר לו" – ירושלמי מכות פ"ב ה"ו ועוד.