- פרטים
-
קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
-
פורסם בשני, 18 יולי 2022 20:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 271
מתוך כתבה של הרב משה וינשטוק עם הרב זייבלד שליט"א, באדיבות מרוה לצמא.
שלושים לפטירת הרה"ג ר' אורי זוהר זצ"ל, האיש שהתנתק מכל הבלי עולם ודבק בכל נשמתו בה' ובתורתו, האיש שהשפיע על אלפים ורבבות לחזור בתשובה באמצעות המאור שבתורה. הרב אברהם זייבלד שליט"א, מנהל ארגון לב לאחים, מספר על הרב אורי זוהר, החברותא שלו ועמיתו לתנועת התשובה, במשך שלושה עשורים.
היה זה בכנס שאליו נסענו, מספר הרב זייבלד, אני והרב אורי זוהר, כנס שנערך בעיר חדרה. בכל מקום שאליו הגיע הרב אורי זוהר היתה היסטריה כללית. הוא ליבה את אור היהדות באופן שאין לו אח ורע.
בסוף הערב הגיע אלינו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, אמיד ובעל ממון, וביקש בקשה 'צנועה': אני מבקש שכבוד הרב יבוא לביתי כדי שאוכל לכבדו - שיעשה 'ברכה' אצלי בבית.
לא ידע האיש כי בקשה זו לא היתה צנועה כלל ועיקר, זאת משום שבעבור הרב אורי זוהר, הנכס היקר ביותר שהיה תחת ידו היה הזמן. כל דקה נחשבה בעיניו לאוצר. מה גם שהשעה כבר היתה אחת עשרה בלילה בערך, וזמן הקימה הקבוע שלו, שהיה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, היה במרחק של כארבע שעות ומחצה בסך הכל, כשנסיעה של שעה מפרידה בינו לבין יצועו.
אבל האיש התעקש והבטיח: אם הרב יבוא לביתי, אקבל על עצמי בלי נדר להתחזק במשהו בשמירת מצוות.
זה היה 'שוחד' שהרב אורי זוהר לא יכול היה לסרב לו, והוא נענה להצעה ועלה לביתו המפואר של אותו אדם, מעין טירת פאר בנויה לתלפיות. בנו ובתו של האיש היו אף הם בבית, ושיחה החלה להתגלגל.
הוא שוחח איתם על אושר אמיתי ועל משמעות החיים: הכסף, הממון והנכסים הינם אחיזת עיניים, אמר, לפני שהכרתי את בוראי היו גם לי ממון רב וטירה ענקית על חוף ימה של העיר יפו, אבל האושר היה ממני והלאה. כי רק סיפוק רוחני של אדם העושה את חובתו בעולמו הוא המסב אושר לאדם. כך דיבר על ליבם והוסיף: אני יודע שקשה מאוד לשנות אורחות חיים ולהתחיל לשמור מצוות, חוויתי את זה בעצמי, אולם ריבונו של עולם אומר לנו: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.
הנה, אני עצמי, כשבאתי לקבל על עצמי עול מצוות, הייתי מודע לקושי שהיווה לפני מכשול, ולפיכך לא קיבלתי על עצמי בתחילה אלא דבר אחד - הדלקת נרות שבת. זה לא יקר, זה לא מגביל, זה לא דורש כמעט מאום, אבל אור הנרות האיר את נשמתי. קבלו על עצמכם אפוא משהו קטן לכבוד ריבונו של עולם... כך דיבר על ליבם ושבה אותם בקסמה של האמת שבקעה מפיו.
את הפגישה אצל אותו יהודי מחדרה סיימנו בשעה שלוש לפנות בוקר, וירושלימה הגענו בשעה ארבע. אבל סדר יומו של הרב אורי זוהר לא נפגע, כי הוא פשוט 000 ויתר על שינה של לילה אחד. מיד כשהגענו פנה לסדר יום מלא וגדוש בתורה ובעבודת ה', ובסיומו שוב יצאנו לפעילות, והפעמים בעיר אחרת.
בסופו של דבר, גם הבן וגם הבת של אותו יהודי חזרו בתשובה שלמה, והינם כיום בעלי משפחות מפוארות בירושלים עיר הקודש. לא פעם יצא לנו להזכיר את המעשה הזה בשיחות בינינו, והרב אורי זוהר אמר: אותו יהודי ביקש שאעשה 'ברכה' בביתו, והנה שרתה בביתו הברכה כשילדיו שבו בתשובה....
- פרטים
-
קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
-
פורסם בחמישי, 02 יוני 2022 16:20
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 290
:כמה מילים לזכרו של הרב אורי זוהר זצ"ל, שנכתבו במקומות שונים ברחבי הרשת:
אי אפשר להסביר איזה מגדלור עצום הרב אורי זוהר היה,
במיוחד למי שבא מהעולם שאורי זוהר בא ממנו.
אי אפשר לספור ולמנות את מספר הפעמים שחוזרים בתשובה
הרימו עיניים לאורי זוהר ואמרו לעצמם:
אם הוא יכול, גם אני אצליח בעזרת ה', וככה התחזקו. וכך הצליחו גם הם.
הוא נטש מרצון חיי "זוהר ויוקרה" כסף ותענוגות ובחר בדבקות לא נתפסת בבוראו.
חי חיים צנועים ודלי חומר ועסק בתורה וקירוב רחוקים מתוך ענווה צניעות ודבקות.
פעל גדולות ונצורות למען התורה, למען חינוך ילדי ישראל, ולמען עם ישראל כולו,
עסק בתורה בהתמדה יומם ולילה, וקירב את עם ישראל לתורה ולמצוות.
"הבילויים של פעם לא חסרים לך?", שאל אותו פעם עיתונאי אחד בראיון,
וקיבל את התשובה הבאה: "עלינו כיתה. עלינו כיתות. לך חסר גן ילדים ?"...
המראיין לא ויתר והמשיך לשאול: "האם יכול להיות שיום אחד תבוא ותגיד, סיימתי את הפרק הזה, אני חוזר לחיים החילוניים?"
, והרב אורי זוהר השיב בלהט: "לא יכול להיות דבר כזה. שמרצוני אני ?
בחיים לא. בחיים לא אעזוב את התורה. בחיים לא".
אחד בדור. יהי רצון שנלמד מדרכיו.
והנה כמה מילים מתוך שיחה חינוכית שנתן הרב אורי זוהר זצ"ל
תפקיד האבות בעם ישראל הוא להעביר את התורה לבניהם. כל יהודי נמצא בנקודת אמצע כלשהי, נקודה הנמצאת בין דור אבותיו ומוריו מהם הוא קיבל את התורה, לבין דור בניו ותלמידו להם הוא חייב להנחיל אותה, כדי שלא תתנתק השלשלת חס וחלילה. באותה ;נקודת אמצע; מהווה היהודי אדם מושפע ומשפיע, ותפקידו לחבר את השניים. להשפיע נכון מתוך מה שקיבל בהשפעה מאבותיו...
הנהגת ה' המצופה מאיתנו מחייבת אהבה וקבלה, הכלה וסבלנות. העיקרון הוא אחד: לדלג מעל כל ההפרעות החיצוניות ולהגיע אל הנקודה הפנימית המוסתרת בתוך הקליפות של דורנו. הנקודה הזו היא נקודת האהבה....
בתפילה שבקרוב נזכה לראות בשוב לב בנים על אבות ובנות על אימהות במהרה בימינו אמן.
- פרטים
-
קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
-
פורסם בשבת, 28 מאי 2022 18:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 411
פרידה מהרב שמחה קוק זצ"ל
רבבות בני אדם הרגישו שלהם, ורק להם, היה קשר מיוחד איתו. אז האמת היא שגם לי היה קשר מיוחד איתו. טורה של סיון רהב מאיר מתוך ידיעות אחרונות.
1. יום רביעי בצהריים, בית הלוויות שמגר בירושלים. אלפים נפרדים מהרב שמחה קוק, שנפטר בגיל 92. מסע הלוויה הענק ממשיך משם לעיר רחובות, שם הרב קוק כיהן כחמישים שנים כרב הראשי, ושוב אלפים מגיעים להיפרד.
הרחובות בעיר נחסמים, והשוטרים שחוסמים אותם מספרים לי איך הרב חיתן אותם או ערך את בר המצווה שלהם. משפט אחד שמעתי מכולם, שוב ושוב: "לי? לי היה קשר מיוחד איתו". רבבות בני אדם שהרגישו שלהם, ורק להם, היה קשר מיוחד איתו. אז האמת היא שגם לי היה קשר מיוחד איתו.
2. סבא של בעלי, הרב שלמה קוק, נהרג בתאונת דרכים יחד עם רעייתו יהודית ושניים מילדיהם הקטנים בחנוכה בשנת 1972. את מקומו של הרב שלמה כרב הראשי של רחובות מילא מאז ועד השבוע אחיו, הרב שמחה.
אבל איך נכנס לתפקיד? רק השבוע סיפרה לי חמותי, זיוה מאיר, שהתייתמה משני הוריה בגיל צעיר, איך הדוד שלה התנהג. "הייתי בחדר שלי, ואני זוכרת שהתנהל בחדר הסמוך דיון של כל המבוגרים במשפחה האם הרב שמחה, שהיה ראש ישיבת בני עקיבא בנתניה, צריך להיכנס לנעליים של אבא שלי. ואז הרב שמחה אמר שצריך להתייעץ איתי. הוא הלך לחדר שלי, וזה פשוט לא יאומן איזו שיחה הייתה לנו. הייתי נערה בת 15, והוא ישב איתי בשיא הרצינות וביקש שנדבר על העיר, שאספר לו. אני זוכרת שהוא שאל על האוכלוסייה של מכון ויצמן, על הדתיים בעיר, על החילונים. היום אני מבינה כמה תבונה ורגישות הייתה לו. הוא לא רצה שארגיש שהוא 'לוקח' את התפקיד של אבא שלי, הוא רצה לתת לי הרגשה טובה, הרגשה של שותפות".
3. הרגישות הזו אפיינה את כל מסע חייו. גם כשניהל מאבקים ציבוריים הוא תמיד הדגיש שהוא אף פעם לא נגד, הוא רק בעד. בעד השבת, למשל. מדהים איך הנחיל את ערך השבת בעדינות, בחיבה, לכל הציבורים, גם למי שכבר שומר אותה. כך למשל עודד אנשים במשך לשנים לערוך את שולחן השבת כבר ביום חמישי בלילה, ולפרוס עליו מפה לבנה, כדי להכניס את אווירת השבת מוקדם יותר הביתה. ילדים שאמרו לרב בשבת "בוקר טוב" או "ערב טוב" זוכרים עד היום איך אמר להם בחיוך שבשבת לא מברכים כך. בשבת אומרים רק "שבת שלום", לאורך כל היום.
מול הניסיון לפתוח קניון ברחובות בשבת, הוא לא יצא בהפגנות ובצעקות "שאבעס" אלא במעמד של שירי שבת. תושבי רחובות הדתיים, והוא בראשם, פשוט עמדו ושרו ביחד שירי שבת מול הקניון. מוכרים שפתחו את חנותם בשבת זוכרים איך הזמין אותם לסעודת שבת בביתו. ופעם אחת תנועת הצופים בנתה מחנה אוהלים בשבת בבוקר, ממש סמוך לביתו. הרב לא יכול היה להתעלם. הוא לקח גביע, יין ועוגיות, ירד אליהם וערך להם קידוש גדול לכבוד שבת.
4. הקשבתי להספד הנרגש של ראש העיר רחובות רחמים מלול במסע הלוויה הארוך השבוע, הקשבתי להספדים של גדולי הרבנים וראשי הישיבות, אבל במקביל שמעתי עוד המון הספדים קטנים, מהאנשים שסביבי. שום משימה לא הייתה קטנה מדיי בשבילו, שום אדם לא היה קטן מדיי.
שומר בבית ספר יסודי זוכר איך בכל פעם שהרב נכנס להרצאה בבית הספר, והוא הוזמן למוסדות החינוך של העיר רבות, הוא היה עוצר לידו: "אשריך שאתה זוכר לשמור על בית ספר של ילדי ישראל!". משפט אחד כזה מספיק לפעמים כדי לשמח אדם ליום שלם ולתת משמעות לעבודתו.
גם יוני קריצ'בסקי שיתף אותי בסיפורו, שראוי לסרט: היום הוא בן 41, איש הייטק, נשוי ואבא לחמישה. הוא נולד בחרקוב ולא ידע כלל שהוא יהודי. עם נפילת מסך הברזל, הגיע הרב קוק לערוך ליל סדר ענק באוקראינה. הנער יוני היה שם, ישב קרוב לרב וגנב את האפיקומן.
המתנה שביקש הייתה תנ"ך עם תרגום לרוסית, ולחגוג בר מצווה בארץ. ארגונים יהודיים רבים סייעו להגשמת החלום: יוני עבר קודם כל ברית מילה (הרב קוק היה הסנדק, כמובן), ואז הגיע לכאן עם משפחתו ועלה לתורה בבית הכנסת של הרב ברחובות. התקשורת סיקרה את סיפורו של הילד שחזר לזהותו, אחרי נפילת מסך הברזל, אבל השבוע סיפר לי יוני על ההמשך: "מאז תחילת המלחמה באוקראינה הפכתי בעצמי לפעיל, יומם ולילה. למדתי מהרב קוק שצריך להתמסר לאחים רחוקים".
5. והיו גם ניחומי האבלים. "אני זוכר שסבא שלי נפטר", סיפר תושב העיר. "הרב פשוט ראה מודעת אבל ברחוב, הבין שיושבים שבעה, ובלי להכיר עלה לנחם אותנו. התחושה הייתה שהוא מרגיש אחראי לכל תושב ברחובות. זה מאוד חיזק את המשפחה".
"כשאחותי הקטנה נפטרה בגיל 10", סיפרה לי חיה, ילידת רחובות, "הרב פשוט לימד אותנו איך מנחמים. הוא לא אמר יותר מדיי, הוא בעיקר ישב ליד אימא שלי ובכה איתה. בכי אמיתי, מלא בכאב וצער. עברו כבר עשרות שנים, ואני לא יכולה לתאר במילים מה זה עשה לנו. הרגשנו שהוא איתנו. לפעמים לא צריך לנאום אלא רק להשתתף בצער הזולת. אבל כשמו כן הוא, הוא ידע גם לשמוח באמת בשמחת הזולת, שמחה אמיתית וכנה. לאורך השנים ערך אלפי שמחות, ועם כל אחד הוא היה שם באמת".
זה נכון. הרב קוק ערך את חופתנו, וזכינו גם אנחנו להרגיש את ההשתתפות האמיתית בשמחה.
6. בשבוע שבו מתחילים לקרוא בתורה את ספר המסעות, ספר במדבר, הסתיים מסע חייו. מאות סיפורים שמעתי השבוע (ואם יש לכם סיפורים משלכם, אתם מוזמנים לשתף אותי), והם נסכו בי תקווה. כי רוב הזמן אנחנו עוסקים במנהיגים פוליטיים, ושוכחים אילו מנהיגים רוחניים ואילו דמויות חינוכיות נוספות חיות בינינו. כי אנחנו מנהלים את היחסים בין המגזרים בבתי המשפט או בוויכוחים בכנסת ובתקשורת, ושוכחים שאפשר גם אחרת, ושלרוב אנחנו יודעים להסתדר היטב, בטאקט ובכבוד.
ממש לפני הקבורה, שמעתי שם עוד סיפור: קבוצת תושבים חילונים עלו פעם לביתו, שהיה תמיד פתוח לרווחה, כדי להתלונן ולנסות לפתור נושא מסוים. "ישבנו שעות", אמר לי אחד מהם, "לא תמיד הסכמנו, אבל לפני שנפרדנו הוא אמר: מה, זהו? לא נשיר משהו ביחד? והוא פשוט התחיל לשיר עם כולנו ביחד 'עם ישראל חי'".
