שאלה מעשית: שאול העביר סמוך לשבת קערת זכוכית גדולה ובה עוגות לבית הכנסת, לצורך הקידוש שייערך שם למחרת, למרבה הצער נפלה הקערה מידו באמצע הדרך ונשברה, שאול חשש שמא ינזקו בני אדם מהשברים הללו, ולכך רצה לפנותם, אך בינתיים כבר נכנסה השבת, השברים לא היו ברשות הרבים אלא בכרמלית שאין בהם איסור טלטול ברשות הרבים, אך שאול מסתפק האם יש בזה איסור מוקצה או לא.

תשובה: שברים גדולים וניכרים, אין מותר לטלטלם אלא כלאחר יד. שברים קטנים מותר לטלטלם בטלטול גמור. ומקור הדבר מבואר בשו"ע (שח, יח) קוץ המונח ברה"ר מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא, דחיישינן שמא יזוקו בו רבים, ובמקום חשש היזק הרבים לא אסרו חכמים מוקצה. והוסיף על כך המשנה ברורה (ע"ה) בשם המגן אברהם שאם היה הקוץ גדול אסור לטלטלו, כיון שבקל יכולים בני אדם ליזהר ממנו שלא יוזקו בו שהרי הוא דבר הנראה לעין. ומ"מ כתב בספר שולחן עצי שיטים שבטלטול מן הצד מותר גם בזה.

מדיני בקשת גשמים בתפילה

שאלה מעשית: יעקב הלך בשבת לבקר את הוריו, לשם כך היה עליו לעבור בכבי שלמרבה הצער נוסעים בו בשבת, כיון שהכביש היה כביש סואן רצה יעקב להרים את בנו בן החמש על ידיו ולהעבירו את הכביש, לבנו היה בכיס מכונית משחק, והסתפק יעקב האם מותר לו לטלטל את בנו ואת מכונית המשחק שבכיסו.

תשובה: אסור. לפי שכתב המשנה ברורה (שח, קנד) המוציא תינוק וכיס תלוי בצווארו חייב, אף שהתינוק יכול לילך בעצמו, ולכך אין בו איסור דאורייתא לפי שה"חי נושא את עצמו" מכל מקום יתחייב משום הכיס שהיה עמו.

 

שאלה מעשית: מנחם מכר לפני סוכות דפנות עץ לסוכה, הוא איחסן אותם בחצר ביתו, ובשבת היה צריך להוציא כסא שבשביל כך היה צריך להזיז כמה דפנות, האם הדבר מותר, ומדוע?

תשובה: אסור. לפי שכתב השולחן ערוך (שח, כו) שמותר לטלטל נסרים של בעל הבית, אבל נסרים של אומן אסור, אלא א"כ חשב מבעוד יום על כך להשתמש עמם בשבת, כגון ליתן עליהם פת לאורחים או תשמיש אחר. והוסיף על כך המשנה ברורה שנסרים של סוחרים שנתנום לאוצר אפשר שאסור גם כן לטלטלם לפי שהם מקפידים על השימוש בהם, כדי שלא יתקלקלו ויתעקמו, כדין אומן.

 

שאלה מעשית: שמעון ירד מהארץ והשתקע ב'ניו יורק', שם פתח חנות למכירת בגדים בשותפות עם גוי שהכיר. שניהם ניהלו ביחד את העסק ושהו שם יחד כל יום, לפני כשנה, חלה התעוררות אצל שמעון והוא התחיל לחזור למקורות. אחד הדברים הראשונים שעשה שמעון היה להוגיע לשותפו הגוי שהוא לא יופיע יותר לעבוד בשבת, ומצידו שיסגרו את העסק בשבת. שותפו לא סמך על הידיעה אולם המשיך להופיע כרגיל בעסק בשבת. בתום שנת הכספים כשישבו לחלק את הרווחים, הציע השותף לחלק בשווה, ותהה שמעון האם מותר לו לקחת את חלק הרווחים שנוצרו כתוצאה מהמכירות בשבתות (כשידוע מהו הפדיון היומי) ופנה להתיעץ עם הרב מה הדין ומדוע?

תשובה: מותר. כתב הרמ"א (בענין חלוקת רווחים של שותפים ישראל וא"י על צדדי ההיתר והאיסור): 'וי"א: שכל זה לא מיירי אלאבשותפות שכל אחד עוסק ביומו (ב"י) אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול ובשבת עסק האינו יהודי לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דאינו יהודי אדעתיה דנפשיה קא עביד ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת'. ר"ל: דהנאתו היא רק הנאה דממילא, אבל אין הא"י עושה מלאכה בשביל להנאתו דלהוי שלוחו בזה, כיון דאין מוטל כלל על הישראל לעשות בשבת. ומ"מ לא יטול שכר שבת כי אם בהבלעה עם שאר ימים, דאל"ה מחזי כשכר שבת. (רמה א, מ"ב סקי"א וסקי"ב).