שאלה מעשית: בסעודת השבע ברכות בשבת הגישו כמנה אחרונה לפתן תפוחי עץ מבושלים. אריה שחשש כי בנו הקטן יתלכלך מהמיץ הרב של הלפתן, לקח את הפירות שבנו רצה לאכול וסחט מהם את המיץ לתוך הכיור. אחיו שישב לידו שאל אותו כיצד הוא עושה כך בשבת והרי אסור לסחוט פירות. התווכחו השניים בדין זה, ולא הגיעו לכלל הסכמה. אכן, מה הדין ומדוע?

תשובה: מותר. ומקור הדין: כתב השולחן ערוך (שכ, ז) לסחוט כבשים ושלקות, אם לגופם כגון שאינו צריך למים ואינו סוחטם אלא לתקנם לאכילה, אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל מותר. וכתב המשנה ברורה (ס"ק כד) רצונו לומר שסוחטם ממשקה הצף עליהם והובלע בהם כדי לתקנם לאכילה לבד, ואין צריך למימיהן כמו שהדרך לסחוט הירק שקוראין שאלאטי"ן לאחר ששרו אותם במים. לכן אינו בכלל מפרק כלל. ואף שסוחט לתוך הקערה, ואין המשקה הולך לאיבוד, מ"מ כיון שאינו מכוין בשביל המשקה אינו בכלל מלאכה.

 

1. מטה העשויה פרקים פרקים, ויש צורך לחברה בכדי להשתמש בה, אסור לחברה בשבת, משום איסור מלאכת מכה בפטיש או בונה, ואפילו כשאינו מחברה בחוזק אסרו חכמים שמא יתקענה בחוזק. שיג, ו, סמ"א

2. אמנם מטה שדרכה להתחבר באופן רפוי, כיון שזו דרכה אין חוששים שמא יחברנה בחוזק, ולכך מותר לחברה בשבת כדרכה באופן רפוי. שי"ג ו' סמ"ב סמ"ג

3. גביע שהתפרק מעל רגלו, יש אומרים שכיון שאין הדרך לחברו בחוזק, מותר לחברו בשבת, ולצורך שבת יש לסמוך על דעה זו. אולם יש אוסרים לחברו כדין האמור למעלה לענין מטה, ולכתחילה יש להחמיר כדעה זו. ובאופן שרגל הגביע מתחברת אליו על ידי בורג, לכל הדעות אסור לחברו בשבת. שי"ג ו' סמ"ה סמ"ו

4. מטה שהקוטרה המחזיקה אותה נוטה תחת כובד המטה, ועומד להשבר לגמרי, מותר לסמוך את הקורה על ידי שיכניס כלי תחתיה באופן רפוי, ויש מתירים לסומכה בכל דבר שמותר לטלטלו בשבת אפילו אינו כלי. אולם יש ליזהר לדעת כולם שלא ידחוק את הדבר הסומך את הקורה באופן שיעלה את הקורה בחזרה, אלא רק יניחנו תחת הקורה שלא תמשיך ליפול עוד. שי"ג ז' סמ"ט

5. לעומת זאת כסא או ספסל שנשמט אחד מרגליו, אסור להחזיר את הרגל למקומה אפילו באופן רפוי, משום שחששו שמא יתקענו בחוזק ויעבור בזה איסור תורה. שי"ג ח' סנ"א

6. כמו כן יש מחמירים בזה שלא לסומכו אפילו על גבי כסא אחר, ואפילו לטלטל את הכסא השבור אסור, שמא בתוך כדי כך יחבר אליו את הרגל בחוזק. שי"ג ח' סנ"ב

7. אמנם אם מערב שבת כבר ישב על הכסא השבור באופן שהוא נסמך על גבי כסא אחר, שוב אין חוששים שמא יחברנו, ומותר לישב עליו בצורה זו אפילו בשבת. שי"ג ח' סנ"ג

 

1. כבר נתבאר כמה פעמים שעצים ואבנים הרי הם בכלל מוקצה מחמת גופו ואסורים בטלטול בשבת. וכמו שאסור לטלטלם בידים, כמו כן אסור לטלטלם אגב דבר אחר, כגון שמטלטל כמה דברים של היתר ועל גבם האבן. אולם לפעמים התירו חכמים משום הצורך לטלטל באופן זה, וכפי שיתבאר בסמוך.

2. תינוק שיש לו געגועין לאביו, כלומר שאם לא יטלו אביו על ידיו יתכן שיחלה התינוק, ומחזיק התינוק אבן בידיו באופן שאם ישליכו את האבן מידו יבכה התינוק, מותר לאדם להגביה את התינוק בידיו אף שעל ידי זה הוא מטלטל גם את האבן שבידו, שלא גזרו חכמים איסור טלטול מן הצד במקום שיש צער לתינוק. ש"ט א ס"ב

3. אמנם ברשות הרבים אסור להגביה את התינוק כשיש בידו דבר מה, כיון שברשות הרבים יש איסור העברת כל דבר מן התורה ואפילו אינו מוקצה, וכיון שהאב מחזיק בידיו את בנו והאבן ביד הבן, הרי זה כאילו נוטל האב את האבן עצמה. ולא התירו חכמים אלא את איסור טלטול המוקצה בחצר שהוא מדרבנן. ש"ט ס"א

4. גם במקום שהתירו הגבהת התינוק על ידיו, אם נפל האבן מידי התינוק אסור לאב להגביה את האבן וליתנה לו, כיון שלא התירו טלטול מוקצה בידים ממש, ובאופן זה שנפל יוריד האב את התינוק מידיו והתינוק בעצמו יוכל להגביה את האבן מן הקרקע, כשלאחר מכן יוכל אביו להגביהו שוב. ש"ט ס"ב

5. במקום שהתינוק מחזיק בידו מטבע, לא התירו חכמים לאב להגביהו כשהמטבע בידו, כיון שיש לחוש שמא יפול המטבע מן התינוק, ולחביבות הממון אצל האב ישכח ויגביהנו בידו. [ויעויין בחיי אדם שהוסיף שכן הוא הדין בשאר דברי ערך שיש לחוש לכך]. ש"ט א

6. יש הסוברים שאסרו חכמים אפילו לאחוז ביד התינוק כשהתינוק הולך ברגליו, כיון שיש לחוש שיאמרו האנשים שכמו שהותר לילך עמו יד ביד כך הותר להגביהו על ידיו. ויש הסוברים שבאופן זה שהאב רק אוחז ביד התינוק והולך עמו לא אסרו, ונחלקו גם האחרונים בהכרעת ההלכה בזה. ש"ט א וביאוה"ל ד"ה וי"א.

7. יש שעוררו שלפעמים תינוק נוטל דבר מוקצה בעל ערך, וחוששים שמא יאבדו, אסור ליטול יד התינוק ולנענעו כדי שיפול ממנו החפץ, כיון שטלטול כזה נחשב טלטול מן הצד, שאסרוהו חכמים במוקצה אפילו במקום הפסד. שבות יצחק יא, ב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א. 

 

שאלה מעשית: כשהכין משה כוס תה בליל שבת, היה צריך כפית כדי לערבב את הסוכר, הוא פתח את המגירה שבה היו מונחות הכפיות והושיט את ידו לקחת כפית, משה לא הסתכל מה הוא לוקח, ופתאום גילה שלקח בידו מחדד עפרונות, שכנראה אחד מילדיו הניחו שם בטעות, משה חשש שאם יעזוב את המחדד מידו וישאירו שם תחזור התקלה לבני ביתו, לכן רצה לקחת את המחדד ולהשיבו למקומו, אלא שהסתפק האם מותר לו אחרי שהמוקצה נמצא בידו להוליכו למקומו או לא, מה הדין בזה ומדוע?

תשובה: כתב השולחן ערוך (סימן ש"ח) כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, ומותר ליטלו ולהניחו באיזה מקום שירצה, כלומר אחרי שכבר נטל את הכלי שמלאכתו לאיסור בהיתר יכול לילך ולהחזירו למקומו, ואין צריך למעט בטלטולו ככל האפשר. והביא המשנה ברורה (ס"ק י"ג) שכתב המגן אברהם שכן הדין גם אם שכח ונטלו בידו רשאי לטלטלו למקומו ואין צריך להניחו מידו מיד. אבל הגר"א בביאורו חולק על כך, וסובר שלא התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור למקומו, אלא באופן שנטלו בידו בהיתר, אבל כששכח והחזיקו בידו באיסור עליו להניחו מידו מיד. נמצא שהמקרה לפנינו תלוי במחלוקת המגן אברהם והגר"א.