1. כל דבר לכלוך כגון רעי הקאה צואה וכדומה, הרי הוא מוקצה מחמת גופו כעצים ואבנים, מאחר שאינם עומדים לשימוש, ואסור לטלטלו בשבת. ש"ח ל"ד סקל"ד

2. אמנם אם הלכלוך מונח בחצרו במקום שרגילין לישב שם, וכן אם הוא מונח במבוי הכניסה שרגילין לילך שם, התירו חכמים מפני כבוד האדם ליטול את הלכלוך אפילו בידיו כדי לסלקו לאשפה. ש"ח ל"ד סקל"א

3. אם הלכלוך מונח בחצר אחרת, או אפילו בחצרו במקום שאין רגילין לישב שם, או שהוא מונח כבר באשפה, בכל אלו לא התירו לטלטלו. ש"ח ל"ד סקל"ג

4. אף כשחושש שמא ילך התינוק ויתלכלך בלכלוך זה, אסור לטלטל את הלכלוך, אלא יקח כלי ויכסה בו את הלכלוך. ש"ח ל"ד

5. כלי העומד לקבלת צואה או מי רגלים, אע"פ שעומד לשימוש כיון שהוא מאוס מאד, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו. ולכן אף שמותר לסלקו מחדרו משום ההיתר שהתירו בדבר מאוס, אסור להחזירו לאחר מכן אפילו כשהוא ריק, ואם צריך לו ימלאנו מים [הראויים לכה"פ לשתיית בהמה] וכך יחזירו. וי"א שכל זמן שהכלי בידו יכול להחזירו אף בלי מים. ש"ח ל"ה סקל"ז סקל"ח

6. אין לעשות לכתחילה דבר שיגרום בודאי ללכלוך בביתו ובחצרו, שיהיה ניתן להוציאו על ידי ההיתר שהתירו, [ואפילו במקום הפסד אסור לעשות לכתחילה גרף של רעי], אלא שמכל מקום אם עבר ועשאו מותר להוציאו. ש"ח לו ביאוה"ל ד"ה אין וד"ה כדי

7. במקום שיש לחוש להפסד אם ישאר הלכלוך במקומו, רשאי האדם לקבוע ישיבתו במקום הלכלוך, כגון שיכניס מיטתו לשם לשכב עליה או ישב לאכול שם, [אבל סתם ישיבה אינה מועלת], כדי שיהא ניתן להוציאו משם על ידי ההיתר שהתירו חכמים. ש"ח ל"ז סקמ"א